13
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב. קריאת השמות היא חלק מ"לעבדה ולשמרה"
כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר:
קריאת השמות על־ידי אדם הראשון היתה לפני חטא עץ הדעת, כאשר אדם הראשון היה עדיין בגן עדן בשלמותו, כדי "לעבדה ולשמרה" 7. מכך מובן, שכל פרט במעשיו, ובמיוחד הפרטים המסופרים בתורה, הוא חלק מ"לעבדה ולשמרה". יתר־על־כן: כשם שעיבוד הגן ושמירתו משפרים את הגן, כך הוסיפה עבודת אדם הראשון – "לעבדה ולשמרה" – קדושה והתעלות לגן עדן (מעל למעלת גן עדן כשלעצמו 8).
לכאורה, מהי ה"עבודה" שבקריאת שמות הנבראים? להיפך, לפי ההסבר שלעיל יוצא, שאדם הראשון לא חידש את שמות הנבראים, אלא רק הודיע את השם הנכון של כל נברא, שהרי הנבראים קבלו חיות משורשם ומקורם לפני שאדם הראשון קרא להם בשמותיהם.
הכרחי איפוא לומר: א) שידיעת שורש ומקור הנבראים איננה מספקת כדי לאפשר קריאתם בשמות המתאימים. ב) רק אדם הראשון יכול היה לעשות זאת, מפני ש"חכמתו
פ מרובה משלכם".
ג. כדי לקרוא שמות אין די בידיעת שורש הנברא
ההסבר לכך הוא 9:
לכל נברא למטה יש מקור ושורש למעלה, כמאמר חז"ל 10 "אין לך כל עשב... שאין לו מזל...", לדוגמא: שורשו של השור הגשמי הוא "פני שור" שבמרכבה. למרות זאת, אין הנברא דומה כלל ואין להשוות בינו לבין שורשו, כי באמצעות השתלשלות מדרגה לדרגה, גם אם ההשתלשלות היא ארוכה ורבה ביותר, לא יכול להתהוות מהשורש הרוחני דבר גשמי, וכידוע 11, התהוות הגשמיות מן הרוחניות היא רק בכוחו של הקב"ה הכל־יכול, וכך ייתכן "דילוג" כזה, שמשורש רוחני יתהוו נבראים גשמיים.
לפיכך אין די בידיעה ששורשו של השור הוא מפני שור שבמרכבה, כדי לקרוא * לשור למטה בשם שור, כי לנברא למטה אין שום קשר עם שרשו 12.
הערות
- 7. פרשתנו שם, טו.
- 8. לקו"ת שה"ש רד"ה כי כאשר. ובכ"מ.
- 9. בהבא לקמן (וכן הקושיא בסעיף שלפנ"ז) – ראה לקו"ת נשא שם. לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 225.
- 10. ב"ר פ"י, ו. וראה זח"א רנא, א. מו"נ ח"ב "י.
- 11. ראה בכ"ז – אגה"ק סי' כ'. תו"א ד"ה יביאו לבוש מלכות (צ, ב). אוה"ת שמע"צ ע' א'תשפא ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה' פ"ב. שרש מצות התפילה פכ"ה ואילך. ועוד.
- *. ראה ג"כ צפע"נ עה"ת עה"פ.
- 12. ולהעיר ממשנ"ת (לקו"ש חי"ט ע' 409 ואילך (ס"ב, ס"ה). נדפס גם בלקו"ב לתניא (להר"י שי' קארף) ח"ב ע' קלט ואילך) בדיוק אדה"ז באגה"ת (פ"ד) "ולכן נקראו המלאכים בשם אלקים כו'", עיי"ש.
בראשית רבה י׳:ו׳ - הטקסט מספריא
בַּר סִירָא אָמַר, אֱלוֹהַּ הֶעֱלָה סַמִּים מִן הָאָרֶץ, בָּהֶם הָרוֹפֵא מְרַפֵּא אֶת הַמַּכָּה, וּבָהֶם הָרוֹקֵחַ מְרַקֵּחַ אֶת הַמִּרְקַחַת. אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב, שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב לח, לג): הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ וגו', לָשׁוֹן שׁוֹטֵר (איוב לח, לא): הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ משְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמַר, כִּימָה מְעַדֶּנֶת אֶת הַפֵּרוֹת, וּכְסִיל מוֹשֵׁךְ בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, לב): הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִּשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמְרוּ, מַזָּל הוּא שֶׁהוּא מְמַזֵּר אֶת הַפֵּרוֹת.
מצוטט ב־8 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך לה ‹ בראשית ‹ שיחה א ‹ 5 לקו"ש חט"ו ע' 13
תורת מנחם 6
- כד - שנת תשי"ט - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תשי"ט. לקו"ש חט"ו ע' 13
- לח - שנת תשכ"ד - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ נח, ב' דר"ח מרחשון, ה'תשכ"ד לקו"ש חט"ו ע' 13
- מה- שנת תשכ"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וישב, ערב חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ו לקו"ש חט"ו ע' 13
- מו - שנת תשכ"ו - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים*, ה'תשכ"ו לקו"ש חט"ו ע' 13
- סג - שנת תשל"א - חלק שני ‹ שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשל"א לקו"ש חט"ו ע' 13
- סו - שנת תשל"ב - חלק ראשון ‹ שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ב לקו"ש חט"ו ע' 13
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1
- תרל"ט ח"א ‹ הנחות ‹ דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות ‹ רעז לקו"ש חט"ו ע' 13
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

