ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כה וישב-י"ט כסלו שיחה א

201

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ח"ו, כלומר, גם⁸¹ ב"דרגה" שבה האור והחיות האלקית מצטמצמים ו"מתלבשים" בתוך הנבראים, גם שם "לית אתר פנוי מיני'"⁸² ו"מהותו ועצמותו יתברך .. מלא את כל הארץ ממש בזמן ומקום"⁸³, נובעות שתי מסקנות קוטביות:

לכל נברא יש "נפש וחיות רוחנית" מסויימת משלו, על ידי צמצום והתלבשות של דבר ה' בכל נברא ונברא, ויחד עם זאת קשור כל נברא לעצמותו ומהותו יתברך, כי גם ב"דרגתו" של הנברא, ישנה "מהותו ועצמותו יתברך". וכיון שמהותו ועצמותו יתברך אינה מוגבלת במגבלות העולם כלל, ניתן לחוש בכך שמציאותו של העולם עצמו היא אלקות⁸⁴, ובביטוי הידוע⁸⁵: היש הנברא הוא היש האמיתי – אין עוד מלבדו⁸⁶.

הערות

81. ולא רק מצד המאור "שהוא א"ס עצמו (ש)לא שייך צמצום ח"ו ולא העלם ואדרבה המאור הוא בהתגלות ולכן אפילו תינוקות יודעים שיש שם אלוקה מצוי כו' אף שאין בהם השגה ותפיסה איך ומה לפי שאין בהם גילוי האור שמ"מ המאור עצמו הוא נמצא למטה כמו למעלה" (תו"א יד, ב. וראה הגהות להמאמר מכ"ק אדנ"ע תרנ"ח (קה"ת תשמ"א) ע' נב ואילך).
82. תקו"ז תנ"ז, הובא בשער היחוד והאמונה שם (פג, ב).
83. שם פב, ריש ע"ב. והרי דבריו שם (פג, סע"א ואילך) "מכאן יש להבין" באים בהמשך לאריכות הביאור שם לפנ"ז (פ"ו ואילך) ש"אין מדת הגבורה מסתתרת ח"ו לפניו יתברך" (שם ספ"ו), ו"אע"פ שהוא ית' למעלה מהמקום והזמן אעפ"כ הוא נמצא גם למטה במקום וזמן .. וזהו יחודא תתאה" (שם פ"ז – פב, סע"א). ועפ"ז תומתק גם האריכות בהביאור שם להלן (פג, ב ואילך), לאחר ששולל הדיעה דצמצום כפשוטו ומבאר דברי הר"מ פ' פנחס לא רק ענין סוכ"ע אלא גם בחי' ממכ"ע, החיות המתלבשת תוך עצם הנברא. ע"ש בארוכה.
84. ובפרט ע"פ מש"כ באגה"ק ס"כ (קל, סע"א ואילך) ש"מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו .. הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה" – הרי נמצא שהביטול שמצד העצמות שייך להתהוות הנבראים גופא. וכמשנ"ת בארוכה בד"ה ולקחתם לכם תרס"א. – ועפ"ז תומתק יותר השייכות בין הענין דצמצום שלא כפשוטו לשיטת הבעש"ט שהדבר ה' מלובש תוך כל נברא להוותו ולהחיותו מאין ליש. ולפ"ז אלו שס"ל דצמצום כפשוטו צ"ל שחולקים גם על שיטת הבעש"ט. ודוחק קצת שהרי שיטת הבעש"ט מיוסדת במדרש תהלים עה"פ לעולם ה' דברך נצב וגו' (הובא בלקו"ת ר"פ אחרי). ויותר נראה לומר שלדעתם ההתהוות בכל רגע היא מהשגחתו ית' ולא מעצמותו. ואף שגם לדעתם "כל הנמצאים .. לא נמצאו אלא מאמתת המצאו" (רמב"ם ריש הל' יסוה"ת) – ה"ז רק ש"נמצאו" ממנו, אבל הוא ית' אינו מתלבש בתוך הנבראים, וע"ד הוא ציווה ונבראו.
85. ביאורי הזהר בשלח (מג, ג ואילך). וראה ד"ה ולקחתם לכם שם. קונטרס ענינה של תורת החסידות סט"ו־ז.
86. ואתחנן ד, לה. בד"ה ולקחתם שם הובא (על הביטול שמצד העצמות) הלשון "אין עוד" – ל' הפסוק (שם, לט)*. וראה לקו"ש ח"ד (ע' 5־1334) שהביטול ד"אין עוד מלבדו" הוא מצד האור, ו"אין עוד" הוא מצד העצמות ע"ש (ולהעיר גם מלקו"ש חכ"ד ע' 52 ואילך). ומ"ש בפנים הוא עפמשנ"ת כמ"פ (שיחות ליל ויום שמח"ת תשמ"ג. ליל שמח"ת תשד"מ. ועוד) החילוק בין "אין עוד" ו"אין עוד מלבדו" – ש"אין עוד" שולל לגמרי מציאות הנבראים שאין שום מציאות כלל, משא"כ "אין עוד מלבדו" פירושו ש(רק) בלעדו "אין עוד" אבל "עמו" ישנה מציאות. [ובד"ה ולקחתם שם שבא להדגיש ביטול הנבראים, דלא רק דכולא קמי' כלא חשיב אלא "שלא יש שום מציאות כלל", מתאים הלשון "אין עוד"].

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.