52

הערות

1. 51. להעיר מביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג ח"ג פרשה כז, שכתב בדעת הבה"ג ורס"ג דלאו דלא תסוב נחלה נוהג לדורות ולכן מנהו במנין המצות (ורק הציווי "לאחד ממשפחת מטה אבי' תהי' לאשה" (מסעי לו, ח) הותר ואינה נוהגת אלא בדור של באי הארץ) עיי"ש בארוכה [ושם (קסד, א ואילך) מביא ראי' מגמ' כאן (בתענית וב"ב) ממ"ש ר"י הטעם על היו"ט דט"ו באב יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה. והוא שלא כפרש"י ורשב"ם ושאר מפרשים, כמ"ש שם בעצמו].
2. 52. וראה לקו"ש שם ע' 111 ואילך. וש"נ.
3. 53. אף שעצם הענין גם דמתנה ניתן כבר בימי אברהם. ואכ"מ.
4. 54. את"ל שזהו כענין הב' דבצפע"נ תרומות שם יומתק ביותר מה דהיו"ט בט"ו באב מצד זה דהותרו השבטים לבוא זה בזה, הוא בניגוד כו' לת"ב, כי ענין זה "דשייכא למין ישראל" לא פקע לעולם גם אחר ת"ב וחורבן הבית. וכמו דהענין דהותרו השבטים כפשוטו והיתר הסבת נחלה נמשך לאחר החורבן.
5. 55. משנה תענית כו, א.
6. 56. מאירי למשנה שם. וראה תוד"ה הואיל (ר"ה יח, ריש ע"ב).
7. 57. להעיר מחדא"ג במשנה תענית שם ד"ה וכה"א "ולפי ענינו נראה דאט"ו באב קאי שטעמי שמחתו אמרינן בגמרא תלוים בבנין המקדש". וראה אוצר בלום לע"י שם.
8. 58. ובפרט שיו"ט (גדול) בזמן בית שני הי' לאחרי (ובמילא תיקן) חורבן בית הא'. ולהעיר מהשקו"ט ומחלוקת אם התענו בת"ב בימי בית שני (הובא ונסמן בלקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 451 הערה 43). וראה תו"ח ב"ב שם (תחלת לשונו נעתקה לעיל הערה 32): ועוד דרב מנשה (מנשיא) לאחר החורבן הוה .. ואמאי הוו קרי לי' בזמנו יום תבר מגל אי לאו כו'. ולהעיר מטעם דרב מתנה "יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה" שהי' לאחרי חורבן הבית (ראה גבורת ארי תענית שם). ובצפע"נ שהובא בסוף הערה 42 ממשיך: וא"ש מה דאמר שם טעם דנעשה לאחר חורבן ולא אמרינן כמו הך דר"ה דף י"ט קמייתא בטל כו' ועי' תוס' עירובין ד' מא ע"א גבי קרבן עצים ותענית ד' יב ובפסקי תוס' שם משמע דלא בטלה וע"ש בתוס'.
9. 59. שו"ע או"ח סתקמ"ט ס"ב. וראה הערה 39. והערה שלפנ"ז.