רא
את הים לחרבה ויבקעו המים, ויבאו בנ"י בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, הרי מבואר בזה הכל בפרטיות ובאריכות גדולה, וכל אריכות הזה, אינה הגדלה, ורק כאשר דוד אומר לגוזר י"ס לגזרים הוא הגדלה, וע"ז הוא אומר כמגדל דוד צוארך שגידל אתכם דוד בספרו. ובגוף ועצם הענין אינו מובן למה מחלק זאת לב' ענינים, שאומר לגוזר י"ס לגזרים כל"ח והעביר ישראל בתוכו כל"ח, והגם שבתורה ג"כ נא' ב' דברים אלו, ונטה את ידך על הים ובקעהו, ויבאו בנ"י בתוך הים ביבשה, אמנם ממ"ש בתורה הרי אינו מודגש שהם ב' ענינים, והיינו שהענין הוא אחד רק שיש בו פרטים רבים, וכדאי' במכילתא8 עשרה נסים כו' ובהם גם זה מה שנקרע הים, ובנ"י הלכו בתוך הים ביבשה, משא"כ דוד שהוא מדגיש זאת שהם כמו ב' ענינים, ולכן הרי על כל א' מהם אומר השבח כל"ח. והנה מזה מובן דמעלת ישראל גדולה ממעלתו של הים, ולכן הנה הים נקרע לפני ישראל, אמנם לפעמים משמע שמעלת הים גדולה על מעלת ישראל, ואדרבה הנה ע"י הים נתעלו ישראל ונתגדלו, וכדאי' במכילתא (הובא ברש"י) 9 זה אלי, תניא ר' אליעזר אומר, מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ושאר נביאים שנא' זה אלי, וכמא'10 ראה הפחות שבפחותים על הים מה שלא ראה גדול הנביאים, דבנביאים כתיב11 וביד הנביאים אדמה, שהוא בחי' דמות לבד, דדמות אינו עצם הדבר במהותו ממש, ולכן הנה גילוי הנבואה אל הנביאים באה במאמר כה אמר הוי' שהוא בחי' כדמותנו, נוסף עליהם משה רבינו שהוא רבן של הנביאים12 שמתנבא בזה13, ויורדי הים זכו לנבואה, ואופן נבואתם הוא במדרי' מעלת משה שאמרו זה אלי, הרי שהעלי' הוא ע"י הים, והיינו דכל עלייתם וגדלותם של ישראל הוא ע"י הים. נמצא דלפעמי' משמע דגדלה מעלת מדרי' ישראל על מעלת מדרי' הים ולכן נקרע הים לגזרים לפני ישראל, ולפעמים משמע דגדלה מעלת מדריגת הים על מעלת מדריגת ישראל עד כי כל עילויים וגדלותם של ישראל הוא ע"י הים.
ב) אך הענין הוא14, דהנה כללות ענין קרי"ס הוא חבור אצי' עם בי"ע בכלל ועם עולם הבריאה15 בפרט, דעולם הבריאה הוא התחלת המציאות16, ואצי' לגבי בריאה הוא בחי' שלמעלה מן ההשתל', וקרי"ס הוא חיבור הלמעלה מההשתל' עם
הערות
- 8. שם טו, טז.
- 9. שם, ב.
- 10. ראה דב"ר פ"ז, ח. וראה סה"מ ה'ש"ת שם.
- 11. הושע יב, יד.
- 12. שמו"ר פכ"א, ד. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ז ה"ו. ועוד.
- 13. ספרי ופרש"י ר"פ מטות. ונתבאר בלקו"ת ר"פ מטות.
- 14. בהבא לקמן - ראה מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע, אוה"ת, ספר המאמרים תרכ"ח, תרל"ב, תרל"ו, תרע"ח, תרח"ץ, תש"ה, תש"ו שבהערה 1 בשוה"ג.
- 15. ראה מאמרי אדמו"ר הזקן פרשיות ח"א ע' רנה ואילך. שער האמונה לאדמו"ר האמצעי פנ"ב ואילך.
- 16. ראה גם תניא אגה"ק ס"כ (קל, א).
דברים רבה ז׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (דברים כט, א), הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָמַד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים. לִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה הִתְקִינוּ שֶׁלֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַל יְדֵיהֶן. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רָאָה הַפָּחוּת בִּימֵי משֶׁה מַה שֶׁלֹא רָאָה יְחֶזְקֵאל גָּדוֹל בַּנְּבִיאִים, בְּנֵי אָדָם שֶׁדִּבְּרָה עִמָּהֶם שְׁכִינָה פָּנִים בְּפָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם וגו'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים אֲפִלּוּ אָדָם אֶחָד לֹא הָיְתָה הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית עֲלֵיהֶן, דִּכְתִיב (שמות יט, יא): כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל, וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לִדְרשׁ הָיָה אוֹמֵר רְאוּ אִם נִתְכַּנְסוּ כָּל הַקָּהָל, וּמֵהֵיכָן אַתָּה לָמֵד מִמַּתַּן תּוֹרָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, י): בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי. דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה נְתָנָהּ לוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה, אַף משֶׁה רַבֵּנוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁנוֹת אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה כָּךְ אֲנִי מוֹסֵר לְבָנָיו בִּקְרִיָּה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (דברים כט, א): וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם.
שמות רבה כ״א:ד׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, מַה תִּצְעַק אֵלָי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סה, ג): שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ, מַהוּ שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִין אֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכֻּלָּן מִתְפַּלְּלִין כְּאֶחָד, אֶלָּא כָּל כְּנֵסִיָּה וּכְנֵסִיָּה מִתְפַּלֶּלֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, הַכְּנֶסֶת הַזּוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַכְּנֶסֶת הָאַחֶרֶת, וּמֵאַחַר שֶׁכָּל הַכְּנֵסִיּוֹת גּוֹמְרוֹת כָּל הַתְּפִלּוֹת הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַתְּפִלּוֹת נוֹטֵל כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בְּכָל הַכְּנֵסִיּוֹת כֻּלָּן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן עֲטָרוֹת וְנוֹתְנָן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ, וְאֵין עָדֶיךָ אֶלָּא עֲטָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, יח): כִּי כֻלָּם כַּעֲדִי תִלְבָּשִׁי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה מט, ג): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַטֵּר בִּתְפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, יב): וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ. דָּבָר אַחֵר, שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה וגו', אַתָּה מוֹצֵא בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ שִׂיחַת שְׁנַיִם כְּאֶחָד, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא הַכֹּל מִתְפַּלְּלִין לְפָנָיו וְהוּא שׁוֹמֵעַ וּמְקַבֵּל תְּפִלָּתָן. דָּבָר אַחֵר, שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר, בָּשָׂר וָדָם אִם בָּא עָנִי לוֹמַר דָּבָר לְפָנָיו אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הֵימֶנּוּ, אִם בָּא עָשִׁיר לוֹמַר דָּבָר, מִיָּד הוּא שׁוֹמֵעַ וּמְקַבְּלוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא הַכֹּל שָׁוִין לְפָנָיו, הַנָּשִׁים, וְהָעֲבָדִים, וְהָעֲנִיִּים, וְהָעֲשִׁירִים. תֵּדַע לְךָ שֶׁהֲרֵי משֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים כָּתוּב בּוֹ מַה שֶּׁכָּתוּב בְּעָנִי, בְּמשֶׁה כְּתִיב (תהלים צ, א): תְּפִלָּה לְמשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, וּבְעָנִי כְתִיב (תהלים קב, א): תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. זוֹ תְּפִלָּה וְזוֹ תְּפִלָּה, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהַכֹּל שָׁוִין בַּתְּפִלָּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. תֵּדַע לְךָ כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם רָדַף אַחֲרֵיהֶם פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, י): וּפַרְעֹה הִקְרִיב, וּכְתִיב (שמות יד, י): וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה', הִתְחִיל משֶׁה אַף הוּא מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, מָה אַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, כְּבָר הִתְפַּלְּלוּ בָּנַי וְשָׁמַעְתִּי תְפִלָּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: מַה תִּצְעַק אֵלָי.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ז׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים חוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים שכל הנביאים בחלום או במראה ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד שנאמר ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע הקול מדבר אליו כל הנביאיםע"ימלאך לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה משה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר פה אל פה אדבר בו ונאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ונאמר ותמונת ה' יביט כלומר שאין שם משל אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל הוא שהתורה מעידה עליו במראה ולא בחידות שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו:כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין ומשה רבינו אינו כן הוא שהכתוב אומר כאשר ידבר איש אל רעהו כלומר כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חבירו כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עומדו שלם כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו משה רבינו אינו כן אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת לפיכך מתנבא בכל עת שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ובזה הבטיחו האל שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צרכי הגוף כלם כשאר העם לפיכך אין פורשין מנשותיהם ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

