יום ב' דראש השנה, ה'תשי"ב

בס"ד. יום ב' דראש השנה, ה'תשי"ב

(הנחה בלתי מוגה)

(במאמר כ"ק אדמו"ר הזקן, רשימת הר"פ ז"ל¹ איתא:)

כבוד² מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו וכו'³, הנה מלכות עיקר בנינה מן הגבורות, דהיינו שיהי' יכול להיות מבחינת א"ס בי"ע עולם הנפרדים צריך להיות הסתרים וצמצומים, כי בבחינת אצילות איהו וגרמוהי חד⁴ כמשל כחות הנפש המתפשט במחדומ"ע וכו', כמו כן בבחינת אצילות אפילו הכלים הכל הוא בחינת אלקות, אבל בבי"ע עולם הפירוד אפילו מלאכים אשר צבא השמים לך משתחוים⁵ אעפ"כ הם בחינת יש ונפרד דבר חוץ בעל בחירה [וענין זה הוא דבר חידוש, שהרי מפורש בתניא⁶ שהמלאכים אינם בעלי בחירה, וכאן מבאר שהם בעלי בחירה⁷, ומביא ראי' ע"ז מזה ש]אפקוהו למט"ט⁸ וכו', לכן צ"ל מקודם בנינה מהגבורה שיוכל אחר כך ע"י הסתרים וצמצומים להיות בי"ע, דאם לא כן הי' הכל בבחינת אין סוף וכו', אך אם לא היו הגבורות ממותקו' הי' יכול להיות נפרדים לגמרי, לכן אברהם אתקין לכורסיי'⁹, וע"י שהגבורות ממותקים יוכל להיות ביטול בעולם הנפרדים צבא השמים לך משתחוים.

הנה בריש הורמנותא דמלכא גליף¹⁰ וכו' עלה ברצונו הפשוט שיהי' דירה בתחתונים¹¹, אך אחר זה צ"ל ע"י העלאת מ"ן שיהי' לו תענוג מביטול הנבראים אשר כולא קמי' כלא חשיבי¹² ואיך יוכל להיותלקבל תענוג מהם כמשל ביטול הזבוב אשר אין ערוך וכו', והכל נתהוה ע"י הצמצומים רבים ממנו בהשתלשלות וכו', לכן צריך להיות אתערותא דלתתא להמשיך בחינת תענוג אז תתענג על ה'¹³.

והנה בראש השנה זה היום תחלת מעשיך¹⁴ אשר חוזר הדבר לקדמותו צריך להמשיך כנ"ל. וזהו אמרו לפניו מלכיות¹⁵ כמו וה' האמירך היום¹⁶ לשון התפארות כמו שמביאים חפץ לפני מלך ומשבחין אותו לפניו בכדי להמשיך להמלך שיהי' לו תענוג מן זה החפץ וזהו לדור ודור המליכו וכו' כי הוא לבדו מרום וקדוש¹⁷. לכן צריך להמשיך שיהי' לו תענוג מבחינת מלוכה וכו', וזהו ג' ובכן¹⁸ הכל הנ"ל.

וצריך להבין דא"כ בליל ר"ה קודם המשכה כנ"ל ע"י מלכיות וכו', מהיכן קיום העולם וכו'. אך ידוע כי בכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, כמו שרואין במחשבה דבור ומעשה אשר בכל אחד מתפשט כחות הנפש, רק כח הנפש שבדבור יותר פנימי מכח הנפש שבמעשה, כמו"כ כח הנפש שבמחשבה יותר פנימי מכח הנפש שבדבור אעפ"כ כל אחד כלול מהכל דהיינו חב"ד חג"ת נה"י כמו שרואים שבמעשה יש שכל וכו' רק זהו בחינת פנימיות וזהו בחינת חיצוניות וכו' - כמו"כ בבריאת העולמות דהיינו בבחינת מלכות יש כל הספירות כנ"ל, ולכן המלאכים המקבלים מבחינת מלכות יש להם השגה ונהנים מזיו¹⁹ וכו' שש כנפים²⁰ וכו' ומכ"ש נשמות. [ויש לומר²¹, דמ"ש יש להם השגה ונהנים כו' שש כנפים כו' הוא כנגד חב"ד חג"ת נה"י שנת"ל, דהשגה והנאה מזיו הוא ענין חב"ד ושש כנפים הם המדות חג"ת נה"י].

ומלכות מקבל השפעה מזעיר ויש בזה [ב' אופנים], בחינת פנים בפנים שיהי' מלכות מקבלת מבחינת פנימיות דזעיר וכו' [ובחינת אחור באחור], וכמשל אשר אחד מקבל דבר חכמה מפי החכם עצמו [שזהו בחינת פב"פ], ויש שמקבלים מבחינת אחוריים ע"י בחינת נה"י, כמשל שמקבלים השכל מפי הכתב וכו', דאף שהשכל מלובש בכתב אעפ"כ הקבלה היא מבחינת אחוריים ע"י בחינת [נה"י או למטה יותר בחינת] עשי' [ובפרט שגם המקבל מקבל ע"י בחינת הנה"י שלו].והנה בראש השנה בכסה ליום חגינו²², וכמשל אם המלך רוצה להטיל אימה הוא מסתתר וכל העולמות קיומם הוא רק ע"י קיסטא דחיותא²³ ומקבלת מבחינת נה"י בחינת אחוריים ויש שהמקבל מקבל רק מבחינת נה"י, ואז נקרא אחור באחור, וכשהמלכות בשמחה אזי הוא בהתגלות ועושה סעודה וכו' ואז נקרא ימינו תחבקני²⁴ בחג הסוכות²⁵ וכו'. ולכן בר"ה צריך לקרוא את המלך שיחזיר פניו לנו ולהמשיך תענוג ממקור כל התענוגים ע"י פסוקי תורה אורייתא מחכמה נפקת²⁶ ושרשה²⁷ למעלה מבחינת כתר בחינת עתיק וכו', רק זה בלבד אינו מספיק כי מלכות היא בחינת דבור בדבר הוי' שמים נעשו²⁸ ואין חבוש מתיר [את עצמו]²⁹ לכן צריך להיות גם כן שופר דהיינו תקיעה קול פשוט רעותא דליבא מהעלם הלב לגילוי ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח³⁰ מהעלם אל הגילוי מבחינת רצון וכו'.

וע"י שופר דוקא, כידוע שיש דצח"מ ודומם הוא בחינה התחתונה ואעפ"כ [הצומח מקבל מהדומם] והחי ניזון מהצומח והמדבר מחי כידוע וכו', והוא כי בשרשו הדומם מבחינה גבוה שבכולם בבחינת עולם התוהו, כמו שנראה בחוש שבקייץ בא התגלות מאין ליש דוקא מבחינת דומם שצומח שם כל העשבים ואלנות כי הגבוה שבכולם יוכל להשתלשל יותר מטה מטה וכו'. ואצל אדם יש בחינת התיקון דהיינו הנפש אלקי' שבו בחינת מה המברר ויש בו ג"כ בחינת נוגה הנקר' צלם וכו' המתברר. ולכן בזמן שבית המקדש הי' קיים הי' אין שמחה אלא בבשר³¹ בחינת חי כי כשנתברר בחינת נוגה אז יש שמחה כי בשרשו הוא גבוה יותר וכו' ולכן ע"י השופר יכולים להמשיך בחינת תענוג וכו' ממקור התענוג שפרו מעשיכם³² וכו', וע"י האדם והשופר המברר ומתברר העלאת מ"נ מתוהו ותיקון ממשיכים כנ"ל. וזהו בפיך ובלבבך³³ וכו'. אך ע"י תקיעה בלבד דהיינו המשכה קול פשוט ממקור העליון לא היו הנבראים יכולים לקבל פחד יצחק³⁴ וכו' וכמו שהושיט אצבעו ביניהןושרפן³⁵ ע"י התגלות אור הגנוז יותר מכלי קבלתן. ויש מלאכים שנבראים בכל יום ובטלין וזהו מצמיח חציר לבהמה³⁶ גמע להון בגמיעא חדא³⁷ ע"י התגלות אור כנ"ל, ויש מלאכים הנקראים עצי שטים עומדים³⁸ וכו' וזהו יוצר משרתים ואשר משרתיו³⁹ וכו' וכשיהי' לעתיד התגלות כתיב⁴⁰ ובאו במערות צורים וכו' מפני פחד וכו' ולכן שברים לתברא תוקפי' וזהו אתה פוררת בעזך⁴¹ וכו' להיות בחינת פירור, ותרועה הוא ילולי יליל⁴² לעורר רחמים מי"ג מדות וכו' וע"י זה אח"כ תקיעה אחרונה ממעלה למטה שיהי' הכל בחינת רצוא ושוב.

והנה כל המבואר לעיל במאמר רבינו הזקן הוא בענין מלכות דאצי' כו', אבל באמת כן הוא גם במדריגות שבמלכות שלמעלה מעלה ביותר, עד למלכות דאין סוף. שהרי מה שנתבאר בענין סילוק והעלאת המלכות בראש השנה אין הכוונה בזה להתכללות והעלם בלבד אלא לסילוק לגמרי. וכמבואר בדרושי כ"ק מו"ח אדמו"ר (בהמשכים דראש השנה)⁴³, שהסילוק דספירת המלכות בראש השנה הוא בבחינת העלם שאינו במציאות (שאינו דומה כלל להעלם שישנו במציאות), והיינו שהמלכות עולה לבחינה שאינה במציאות כלל. ומזה מובן שענין זה הוא לא רק במלכות דאצילות אלא בכל המדריגות שבמלכות, עד בחינת מלכות דאין סוף. ולפי זה יוקשה ביותר מדוע ענין זה דראש השנה הוא ביום ו' למע"ב דוקא, יום ברוא אדם הראשון, ולא בכ"ה באלול שאז היתה בריאת כל העולם⁴⁴. דבשלמא אם ענין עליית המלכות בראש השנה הוא רק ענין של העלם והתכללות, מובן הקשר ליום בריאת אדם הראשון, אבל מכיון שענין הסילוק הוא שחוזרת לקדמותה לגמרי, וכנ"ל ממאמר רבינו הזקן שצריך לעורר את הרצון מחדש, אם כן הי' צ"ל ענין זה ביום הראשון למע"ב, כ"ה באלול, שאז היתה התהוות כל הנבראים יש מאין. משא"כ ביום ו' למע"ב היתה רק יצירת הגוף דאדם הראשון, ונפיחת נשמה באפו, דהרי הנשמות כבר היו לפני כן, ואפילו לפני בריאתכל הנבראים, כמאמר⁴⁵ מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר. וא"כ יפלא מדוע נקבע יום זה דוקא לראש השנה שבו חוזרים כל הדברים לקדמותן וכו'.

אך הענין הוא, דהנה מבואר במאמר רבינו הזקן שם, שתכלית ההתהוות הוא מה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים¹¹, דמפני מה נתאוה אין אנו יודעים⁴⁶, וכמבואר⁴⁷ אuז אויף אu תאוה איז קיין טעם ניטאo, אך זאת אנו יודעים דטעם הבריאה הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. ובזה יובן החידוש שביום ו' למע"ב, כי התחלת מילוי הכוונה דדירה בתחתונים הי' ביום ו' למע"ב, יום ברוא אדם הראשון⁴⁸. דהנה הנשמה היא חלק אלקה ממעל ממש, ומאן דנפח מתוכי' נפח, מפנימיותו ועצמותו⁴⁹, והגוף הוא גשמי ונברא גולמי, וכידוע שאופן יצירתו אינו דומה ליצירת שאר גופי הבע"ח⁵⁰, ואם כן הרי התחברות הנשמה שהיא חלק אלקה ממעל ממש, עם הגוף שהוא גשמי, הו"ע דירה בתחתונים. ולכן נקבע ר"ה ביום ו' למע"ב דוקא ולא בכ"ה באלול, משום שביום ו' למע"ב, יום ברוא אדה"ר דוקא, הותחל מילוי כוונת הבריאה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. וזהו גם מה שיום זה פועל גם על הנבראים שנבראו לפני אדם הראשון, כי לפני בריאת אדה"ר היתה רק המשכה חיצונית, דע"ז כתיב²⁸ בדבר הוי' שמים נעשו, שזהו בחינת חיצוניות, ובבריאת אדה"ר דוקא היתה המשכה פנימית מלמעלה, מתוכי' נפח, וזה פעל את מילוי הכוונה בכל הנבראים, זה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. ולכן הוקבע היום דר"ה ביום ברוא אדה"ר דוקא, לפי שזהו תכלית הכוונה דדירה בתחתונים, שהאור הפנימי יאיר בחיצוניות העולם, ולמטה מעשרה טפחים, לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה.

------- * -------