וירא ישראל את היד הגדולה

קמט, דבעזר"ה פ' בשלח

וירא ישראל את היד הגדולה¹ [אשר עשה ה'] כו' וייראו העם [את ה'] ויאמינו בהוי'² כו'³, ויש להבין מ"ש וייראו העם כו' ואח"כ ויאמינו כו' איך הקדים היראה לאמונה כי הלא היראה הוא בא מצד ההתגלות אלקות מקרוב⁴ כמ"ש וירא ישראל את היד הגדולה כו', ואיך יתכן שאח"ז יבאו לבחי' האמונה שהוא למעלה מן ההשגה והשכל שא' אח"כ ויאמינו בה'. ועוד דמשמע שקודם שראו היד כו'⁶ לא הי' להם האמונה⁵ ובאמת הי' בהם האמונה מיד בבוא אליהם משה במצרים וכמ"ש וארשתיך לי באמונה⁷ כו' וכאן א' ויאמינו בהוי' ובמשה אחר שהי' בהם היראה דוקא. אך הענין הוא דעיקר האמונה והיראה שא' כאן היינו בשם הוי' דוקא כמ"ש וייראו את הוי' ויאמינו בה' והוא לאחר שראו היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. ויש להקדים תחלה בדרך כלל שיש ב' מדרגות בשם הוי'⁸ [, ה]א' שם הוי' שבהעלם העצמ[י]ו' דאור א"ס שבכתר שקודם לכל ההשתל', והב' שם הוי' הבא בגילוי משם הוי' הזה הנעלם וכמ"ש ויקרא הוי' הוי'⁹ ב"פ שקרא והמשיך משם הוי' שבהעלם להיות שם הוי' בגילוי (והוא מ"ש ושמי הוי' שבעצמות לא נודעתי להם¹⁰ רק במ"ת נגלה לכנ"י כשא' אנכי הוי' אלקיך¹¹ ממש כו') (דאעפ"י שנגלה שם הוי' לאבות כמו וירא הוי' אל אברם¹² כו' וגם במצרים הרי א' כה תאמר¹³ כו' [ה'] אלקי אבותיכם [שלחני] כו' זה שמי לעלם כו' (וגם בש[מו]"ע אנו או' בא"י אלקינו ואלקי אבותינו כו', זהו בחי' שם הוי' הב' הבא בגילוי מן ההעלם להיות קנ, אמקור להשתלשלו' (כמשי"ת), אבל שמי הוי' הנעלם בעצמות לא נודעתי גם לאבות רק מלובש בתו"מ דוקא שנק' תורת הוי'¹⁴ מצות הוי'¹⁵ ולע"ל יתגלה מהעלמו כו'). וביאור הענין הנה ידוע ששם זה הוי' יש בו ב' ענינים, א' כמו שהוא שם העצם ממש שמורה על בחי' מהו"ע (כמו שמו' העצמיי' דאדם שקרא שמות¹⁶ כו' כמ"ש במ"א), והב' בחי' שם התואר והפעולה דהיינו על שם מה שממנו נמשך בבחי' גילוי והתפשטות דבר מה כהתפשטו' החכ' מן החכם והחסד מאיש החסד וכן בפעולותיו ומדותיו שבאי' בכלים מכלים שונים כך יהי' שמו אשר יקראו לו זולתו כו'. וכך יובן ב' אופנים אלה בשם הוי' א' שם זה כמו שהוא מורה על בחי' העצמו' דא"ס כמו שהוא בפנימי' ועצמו' בהעלם עצמותו שלמעלה מגילוי התפשטות אורו להיות מקור להשתלשלות העולמות (והוא שם הוי' שבתו"מ שהן בפנימי' ועצמו' רצונו וחכמתו (כמשי"ת), והב' שם הוי' הבא בגילוי והתפשטות אור בבחי' שם התואר והפעולה, והוא מה שנק' שם הוי' ע"ש בחי' ההתהוות¹⁷ של כל העולמות מאין ליש מאור הא"ס ע"י התפשטות האורות דע"ס בכלים מכלים שונים בחו"ב ומדות ומודו"מ כו' שנק' שם התואר והפעולה וע"כ נק' שם הוי' לפי שהוא ית' מהווה את הכל בשם זה דהוי' (אבל מה שנק' הוי' העצמי היינו פי' הענין דהי' הוה ויהי'¹⁸ שכולל עבר הוה ועתיד כא' להיותו מקור הכולל כל ההשתלשלות במח' א' (וגם זה שייך להשתלשלו' רק שהוא בחי' מקיף כללי והוא קוצו ש"י שהוא בבחי' הכתר¹⁹ שהוא הרצון המוחלט שממנו יבא לגילוי ביו"ד שמורה לשון עתיד²⁰ כלומר שעתיד להיות בגילוי מאין ליש ממש (כמשי"ת), אבל עצמו' דא"ס שלמעלה גם מבחי' מקור ומקיף הוא שם הוי' שבתו"מ שיתגלה לע"ל).

והנה תחלה יש להבין מהו ענין ההתהוות מאין ליש ולמה דוקא בד' אותיות האלה דשם הוי'²¹ יו"ד ואח"כ ה"א כו', והלא אין עוד מלבדו²² ואין לך דבר חוץ ממנו ית' באין שינוי כלל מקודם [oldpage_רט] ההשתלשלות לאח"כ כמ"ש אני הוי' לא שניתי²³ כו' ואיך יוכל להיות התהוות דבר נפרד בע"ג חוץ ממנו כו'. אך הנה ידוע שיש ב' מיני שפע הא' הבאה בדרך והדרגה מעילה לעלול²⁴ מיש ליש שיכול לבוא השפע כמו שהוא במשפיע כמו צדקה מעשיר לעני כו' וכה"ג שבא בידי המקבל בלי שינוי המהות כלל, והשפע הב' הבאה בדילוג הערך והמדרגה מן המשפיע למקבל בשינוי המהות לגמרי שזהו הנק' מאין ליש לפי שאין ערך כלל למקבל לגבי המשפיע שאז צריך שיבא השפע מן קנ, בהמשפיע ע"י בחי' צמצום אור עצמותו לגמרי בתחלה כדי שיוכל לבא לפי ערך כלי המקבל לבד. וזהו ענין כח ושפע האור האלקי העליון שהוא בלתי בע"ג ותכלית ואין ערוך כלל לנברא בע"ג לבלתי ב"ג כידוע, וע"כ כשהוצרך להיות התהוות מציאות נבראים בע"ג מן הבורא ית' שהוא בלתי בע"ג א"א להיות כמו אופן השפע הא' מעצמו' המשפיע בדרך עו"ע כשאר ההשתלשלו' אלא ע"י בחי' צמצום האור האלקי בתחלה לגמרי והוא כדי שיוכל להיות אח"כ שינוי האור לפ"ע הנצרך להיות מהות התהוות הבריאה בע"ג כו', וא"ל לא הי' מציאות ב"ג אלא הכל הי' בבחי' אלקו' בלתי ב"ג (וז"ש בראשית ברא אלקי'²⁵ שהוא ע"י שם אלקי' המצמצם האור כידוע). והיינו ג"כ ענין הד' אותיות דשם הוי' המלובש בשם אלקי' שהוא שם הפעולה דהוי' שמהווה את הכל מאין ליש כנ"ל, וכידוע דאות היו"ד דשם הוי' שאינו רק כמו נקודה לבד בלי התפשטות שטח אורך ורוחב מורה על בחי' צמצום²⁶ אור העצמו' שמעלים ומצמצם בתחלה כל בחי' אור השפע שבעצמותו לגמרי עד שנשאר רק כמו נקודה א' לבד, וענין נקודה זאת זהו רק מה שנשאר בעצם השפע להתצמצם ולהתמשך רק לצורך התהוות הנבראי' בע"ג בלבד כו' וד"ל.

וידוע המשל בזה מן השפעת שכל וחכמה מרב גדול לתלמיד קטן הערך שאין ערך כלל לתלמידו אליו שיוכל לקבל השכל כמו שהוא אצלו ברוחב חכמתו ובינתו ע"כ ודאי צריך שהרב החפץ להשפיע לצמצם עצם אור שפע שכל זה בלתי יתגלה השכלת עצמו באותו השכל, ומה שמעלים בזה השכל כל עצם חכמתו זהו משל לענין קוצו של יו"ד שנשאר בהעלם במשפיע, ומה שנשאר עכ"פ כנקוד' דיו"ד זהו מה שנשאר בצמצום היותר אחרון להיות מזה כל אופן הילוך השפע לתלמיד המקבל (שנמצא שיש בנקודה זו ב' עניני צמצום, א' שנתעלם עצמו' השכלתו וכלול בה בקיצור, והב' מה שנקודה זו כולל בהעלם וצמצום כל מה שיושפע למקבל באורך ורוחב, שבודאי מה שכלול בנקודה זו כל עצם השכלתו בשכל זה גבוה הרבה ממה שכוללת כל מה שיומשך למקבל, ועכ"ז הכלל²⁷ נכלל בנקוד' די', רק שקוץ העליון הוא העלם אור המשפיע בי' וקוץ התחתון שבה הוא שמתמונת הי' שבא בהתפשטות בה"א (אבל נקודה די' בלא תמונה כלל א"א לבא בהתפשטו' דה"א באורך ורוחב אם לא ע"י הקו שנעשה מריבוי נקודו'²⁸ זע"ז כו' וד"ל, שהוא בקו הנמשך שאין בו אורך ורוחב שקודם לשטח דה"א קנ, גשזהו ענין נקודה קו שטח²⁹ בכללות שא"א לה"א בלא קו תחלה וענין הוי"ו שאחר הה"א זהו ענין הילוך השפע למקבל לעשות בו שטח דה"א זה עצמו). וענין הה' שאחר הי' הוא בחי' התפשטות אורך ורוחב בענין השפע הזאת כפי הצריך לבא למקבל דוקא והכל בעצמו' המשפיע עדיין (כמו שמצייר במח' איך להביא הציור או השכל בלשון וכתב). ואח"כ הוי"ו שהולך ביושר מלמעלה למטה ראשו כיו"ד³⁰ וסופו מתקצר, זהו הילוך השפע דה"א הנ"ל שיוכל לבא בגילוי למקבל שהוא גילוי השפעת השכל כאשר בא בבחי' המשכה למטה למקבל, וזהו שנק' המשכה שאחר ההתפשטו' דה"א שבעצמו' המשפיע לצורך ההשפעה (וע"כ ראשו יו"ד שבא בצמצום אחר ההתפשטו' דאורך ורוחב שבמשפיע והולך ומתקצר בירידתו למקבל כמו גילוי השכל במחשבה שבא בדיבור למקבל כו'). ואחר הוי"ו הזה הנק' המשכה אע"פ שיש בה בקיצור כל אורך ורוחב דה"א שבמשפיע עכ"ז למעלה הוא עדיין מערך כלי המקבל וע"כ מסוף הוי"ו הוא שנעשה בחי' התפשטו' השגה ותפיסא בערך צמצום כלי המקבל שזהו ה"א האחרונה שמתיישבת השפע בכלי המקבל השומע מרבו (וא"כ יש כאן ד' צמצומים אשר כל א' עושה שינוי המהות, א' צמצום דקוצו של יו"ד בי' וב' צמצום די' בה' וג' מה"א לו' וד' מו' לה"א).

והנמשל מכ"ז יובן למעלה בעיקר טעם קריאת שם הוי' ע"ש בחי' ההתהוות כל בע"ג מבלתי בע"ג שאין ערוך כלל ביניהם ע"כ הוצרך להיות ע"י ד' אותיות הללו דשם הוי' שהוא יו"ד צמצום אור העצמות בתחלה שזהו ההעלם וצמצום לגמרי עד שלא נשאר רק [כ]נקוד' די' והוא ענין צמצום החכ' בשביל מע"ב מאין ליש (כמו שמצמצם עוצם³¹ כח שכלו בשביל השכלה קטנה לבנות בנין), וז"ש בראשית ברא כו' וכן ה' בחכ'³² כו' ע"י צמצום עצם החכ', ומה שנשאר נקודה זו די' היינו רק כדי הצריך לשפע זאת דמע"ב לבד (וגם נקודה זו כוללת בהעלם כל מה שעתיד להשפיע כנ"ל, ובודאי מה שנעלם בנקודה גבוה הרבה ממה שכוללת כל מה שיומשך ממנה כנ"ל והיינו בחי' חכ' דמע"ב דבראשית נמי מאמר הוא³³ שכוללת הכל כא' בזמן ומקום בעש"נ³⁴ גם בכללות דאבי"ע שעתיד להתמשך בו"א שני'³⁵ כו', והוא יו"ד דשם הוי' שמורה ענין עתיד ותמידי כמו יו"ד דככה יעשה איוב³⁶ כו' שיהי' בתמידות ולא בגילוי אלא כולל בהעלם ובתמצית עדיין כמו הכלל אל הפרט שנק' מחשבה א' שסוקר הכל בסקירה א' ונק' מח' כללית וזהו ענין הי' הוה ויהי' שכולל עבר הוה ועתיד כא' כידוע, עכ"ז אין לכל זה ערך לגבי בחי' קנ, דההעלם דכתר דחכ' שנעלם לגמרי בנקודה זו ולא נשאר ממנו רק כנקודה כנ"ל שנחשב מבחי' אור העצמו' (והוא ההפרש באמת בין נקודה לבד בי' בלא תמונת אות היו"ד שלא יבא לכלל התפשטות דה"א כלל כנ"ל ובין אות יו"ד שיש בו בהעלם ובמלוי ו"ד שזהו קו ושטח הכלול בנקודה די' שבא יבא מן ההעלם לגילוי עכ"פ להיות בתמונת ה"א (וזהו נקודה קו שטח דמילוי יו"ד שעי"ז נמשך הה"א מקוץ התחתון די' כשהוא בתמונת אות יו"ד דוקא דו"ד הוא הקו ושטח שיכול להתמשך מן הנקודה דחכ' משא"כ נקודה די' עצמו בלי ציור תמונה דאות היו"ד אין בו קו ושטח דו"ד אפילו בהעלם ונק' שכל הנעלם מכ"ר³⁷ שלא בא לגילוי כלל (ואמנם באמת גם מן העלם עצמות הרצון שלמעלה גם מטעם כמוס לרצון נמשך לגילוי בנקודה די' להיות ממנו מקור כללי להשתלשלו' בקו ושטח דו"ד שבו (כמשי"ת), שהרי מקוצו ש"י נמשך הי' בתמונת [oldpage_רי] אות עכ"פ משום דגם נקודה שנשאר מהעלם עצמותו נעשה יו"ד בקו ושטח) (וראי' לזה גם מענין צמצום הראשון שנשאר רושם אחר ההעלם דאוא"ס בעצמותו (והוא בקיעת יו"ד דס"ג בטה"ע³⁸ כו' כמ"ש בס' עמק המלך), ומן הרושם שהוא רק כמו נקודה נמשך בחי' הקו"ח³⁹ ומן הקו נמשך בנין כלל⁴⁰ ההשתלשלו' דאצי' ובי"ע באו"כ שבכלל זהו בחי' שטח וה"ז בכלל נקודה קו שטח, ובודאי מה שנקודה זו שבקו"ח כוללת הכל אין לזה ערך לגבי ההעלם דעצמות שנשאר בנקודה זו שעכ"ז נעשה ממנה קו ושטח שנק' חי העולמים⁴¹ אע"פ שא' כי עמך מקור חיים⁴² וכך א' הוא מקומו ש"ע⁴³ ואין העולם מקומו, אבל מ"מ דוקא ממה שנשאר מבחי' ההעלם בנקודה זו הוא שנמשך מנקודה זו בקו ושטח (וכמו במשל המצמצם ומעלים כל עצם השכלתו בשכל זה עד שלא נשאר ממנו רק הנקודה שהיא כוללת בהעלם מכל האריכות שבעצמו' שכלו דוקא עכ"ז מנקודה זו עצמה הוא שנמשך כל מה שצריך לבא בהשפעה למקבל משום דהא בהא תליא וממקור א' יצא שהוא מעצם כח החכמה שבמשפיע רק שבא ע"י צמצום והעלם אור העצמות להיות נמשך למקבל דוקא וד"ל) (וכך הוא בענין צמצום והתפשטות שברצון שלמעלה מן השכל כמשי"ת) גם בפנימי' הרצון העליון דמצות כו' (ומ"ש למתב"כ⁴⁴ אפי' מח' הכללי' להיותו למעלה מבחי' הכלל לפרט עכ"ז ממנו נמשך מחשבה זו הכללי' כמ"ש כי עמך מקור חיים הכללי עמך דוקא כו' (ובדרך פרט יש ד' אותיות דשם הוי' בעצמות יו"ד וה"א צמצום דרושם והתפשטות דמח' הכללי' שנק' טה"ע וקו"ח זהו הוי"ו וה"א אחרונה טה"ת וזהו ב"פ הוי' מן ההעלם לגילוי כמו מן הרצון המוחלט לטעם דרצון בהעלם כו' כמשי"ת, וכמו"כ קנא, אבקדושת המצות בפנימי' רצה"ע הרי מעצמות קדושתו כמו שהוא למעלה ממקיף דאבי"ע נמשך קדוש' להיות קדוש הוי'⁴⁵ לגבי העולמות כו').

(ונמצא שיש נקודה קו שטח בב' אופנים בכל שם הוי' גם בשם הוי' שבגילוי דהיינו בהעלם ובגילוי דהיינו בי"ה שנק' נסתרות⁴⁶ הרי מן הנקודה די' נמשך ו' וממנו הה"א (ע"י ו"ד שבי' כנ"ל והיינו⁴⁷ בחי' עלמא דאתכסייא⁴⁸ בכלל כמ"ש כי בי"ה⁴⁹ כו' וכמשל השפע שבאה במשפיע לאורך ורוחב אחר הצמצום והעלם עצמו' השכלתו לצורך ההשפעה כנ"ל), והב' וי"ו וה"א הנגלות⁵⁰ ויש⁵¹ נקוד' בוי"ו למעלה ושרשו בוי"ו רגל הקצר שבה"א ראשונה דאושיט פסיעה לבר⁵² כידוע) להיות שטח בעלמא דאתגלייא⁵³ כו'), ונמצא מובן עכ"פ שמבחי' ו"ה זהו עיקר הסיבה להתהוות בע"ג שהמשכה דוי"ו מתקצר ונמשך לבא אח"כ בהתפשטו' דה"א אחרונה שבה"א בראם⁵⁴ מאין ליש ממש וד"ל. וזהו הטעם שהכל יכולים לשבח ולהלל לשם הוי' אפי' מלאכים וברואים התחתונים ביותר בשמים⁵⁵ וארץ וכל צבאם שא' יהללו את שם הוי'⁵⁶ כו' לפי שבשם הוי' בד' אותיות הללו הוא שנמשך מכח האלקי הבלתי בע"ג ונתצמצם להיות בחי' מקור להתהוותם מאין ליש בבחי' כח הפועל בנפעל ממש בה"א אחרונה שבראם מאין ליש גמור, ולכך או' כל הנבראי' שירה⁵⁷ לשם הוי' שהוא מקור כל הויות הנמצאי' כנ"ל (אע"פ שעיקר כח האלקי המלובש בהם הוא שם אלקי' שמסתיר ע"ש הוי' או שם אד' כמ"ש אד' בם⁵⁸ כו' וכתיב בראשית ברא אלקי' כידוע וכנ"ל, היינו מה שכבר מלובש בצמצום גמור בתוך כל נברא שנק' כח הפועל שבנפעל⁵⁹ מריש כל דרגין דעולם הבריאה עד סוף דצח"מ דעשי' וארמ"ע הגשמיי', אבל שם הוי' זהו למעלה מצמצום זה כי אינו אלא סדר ההילוך של השפע האלקי מן המשפיע מלמעלה למטה עד שיוכל להיות מקור להתהוות כל בע"ג בה"א אחרונה שהוא בא בצמצום בתוך כ"ע כו' וד"ל) (ומ"ש כי הוי' הוא האלקי' דכולא חד⁶⁰, משום דגם צמצום זה האחרון דאלקי' הוא מתייחד בשם הוי' בלי שום הסתר כלל כידוע).

אך הנה עדיין יש להבין מ"ש כי הוא צוה ונבראו⁶¹ ולא א' כי שם הוי' ציוה כו' ומהו ונבראו ממילא כו', אך הנה אע"פ שמבואר למעלה ששם הוי' הנ"ל ישנו בכללות כל ההשתל' דכל העולמות כי כל בחי' התהוות מאין האלקי לבחי' יש בע"ג א"א כ"א ע"י ד' אותיות הללו דשם הוי' צמצום והתפשטות המשכה קנא, בוהתפשטות (ואפי' עולם הנאצל מאחר שגם הוא בא ע"י צמצום ודילוג הערך מעצמו' המאציל דלאו מכא"מ כלל⁶² ובו א'⁶³ ע"ס בלי מ"ה בלי מהות⁶⁴ רק כניצוץ מן השלהבת וכה"ג גם זה צ"ל ע"י ד' אותיות דשם הוי' בכל ספירה וספירה כידוע), אבל יש עוד שם הוי' שלמעלה מזה שאינו נק' הוי' ע"ש התהוות דבר מה כלל ככח האלקי בעולמות כנ"ל, אלא הוא רק בבחי' ההעלם בעצמו' המשפיע ממש טרם שמהווה עדיין שום דבר וקודם שיבא לכלל צמצום בעצמו להיות בבחי' כח הפועל בנפעל כו' וע"ז א' כי הוא צוה דהיינו ברצונו הפשוט והקדום כתי' בראשית בקדמין ברא, ואז ונבראו בשם הוי' ממילא כנ"ל.

וביאור הענין הנה ידוע שעיקר המקור⁶⁶ להשתלשלו' העולמות הוא בחי' הרצה"ע ונק' רצה"פ כמ"ש כד סליק ברעותי'⁶⁷ למברי עלמא, וכמו"כ כשעלה ברצונו הפשוט להאציל⁶⁸ כו', ורצון זה הוא בבחי' ההעלם עדיין בעצמות המאציל ונק' רצון המוחלט וכאשר יוצא לגילוי מהעלם העצמו' ממש גם טרם שבא הרצון לפ"מ יש בזה ד' אותיות דשם הוי' ממש כמו שיש ד' אותיות דהוי' בגילוי השפע מן המשפיע להיות התהוות העולמות מאין ליש כנ"ל, וכאשר יצא מן הרצון הזה לגילוי אור⁶⁹ להשפיע ממש זהו רק שיצא מן ההעלם וכח אל הפועל בהתגלות לבד, שהרצון אע"פ שבא בגילוי מהעלם עצמותו ממש הי' בהעלם בלתי בא לידי פ"מ עדיין אמנם כשבא לידי פ"מ אין כל חדש בפרט שבו רק כפי שעלה ברצונו תחלה ממש בלי תוס' ובלי מגרעת כלל, וזהו שאו' ברוך שאמר והי' העולם, פי' שאמר ברצונו⁷⁰ ומחשבתו ואח"כ ממילא יצא לגילוי בהתהוות ממש מאין ליש בלי שינוי כלל וזהו והי' העולם ממילא, וזהו כי הוא ציוה ברצונו תחלה ונבראו מאין ליש ממילא כמו שמוציא אדם מחשבתו ורצונו מן ההעלם לגילוי בלבד, וזהו ענין ב"פ הוי' כנ"ל (וז"ש בזהר בריש הורמנא דמלכא⁷¹ גליף גליפו כו' כמשי"ת). ויובן זה עד"מ אדם שחפץ ורוצה לבנות בנין גדול או לצייר דבר מה או לכתוב דבר וכיוצא שבודאי תחלה עולה במחשבתו ורצונו איכות אופן ציור הבנין בכל פרטיו באיזה אופן יהי' בנין חדריו ועליותיו וכן באופן פרטי מעשה הציור והכתב וכיוצא וכפי האופן שעולה ברצונו ומח[שבתו], כן ממש יבא לגמור זה בפועל ובגילוי, וא"כ הרי אין כל דבר חדש בזה כלל אלא רק במה שהוציא מכח אל הפועל בלבד אבל עצם גופו של אופן הבנין או הציור וכתב [oldpage_ריא] אין בו חידוש שכבר הכל הועלה בכל פרטיות ברצון ומח' בתחלה דסוף מעשה עבמח"ת, קנא, גאלא שהי' בעצמות הרצון בהעלם ובכח עדיין ובבואו מן ההעלם הרצון ומח' אל הפועל זהו רק שבא בהתגלות מן ההעלם לבד (כמו המחשבה שבהעלם שבא בגילוי לדבור כידוע). וא"כ לפ"ז⁷³ כמו שבבוא השפע מן המשפיע לגילוי א"א כ"א ע"י בחי' ד' אותיות דצמצום והתפשטות והמשכה והתפשטות כנ"ל כך ברצון עצמו בהעלם א"א להיות כ"א ע"י ד' אותיות כאלה ממש. ויובן זה למעלה כשעלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא כו' שהי' שם בבחי' ההעלם ובכח בעצמותו עדיין בכל פרטי אופני ההמשכה שיהי' בהתגלות ממש הכל קדם לבא ברצון העליון שעלה כן בעצמות המשפיע (והוא מ"ש בריש הורמנא כו' כשעלה רשות ורצון הפשוט בעצמו' שעשועי המלך⁷⁴ להאציל כו' גליף גליפו בטה"ע דהיינו מה ששיער בעצמו בכח⁷⁵ והעלם הרצון מה שעתיד להיות בפועל כו'), וכמו"כ יובן שכמו שא"א בגילוי אור השפע רק ע"י ד' אותיות דשם הוי' כנ"ל, כך גם בהעלם הרצון הוצרך להיות ע"י ד' אותיות דשם הוי' ונק' שם הוי' שבהעלם עדיין וז"ש הוי' הוי' כנ"ל וד"ל.

וביאור ענין ד' אותיות דיו"ד וה"א כו' ברצון שבהעלם הנה כמו שמבואר למעלה בענין היו"ד וקוצו ש"י שכל עיקר הכח של עצמו' נתעלם תחלה בעצמותו ולא נשאר רק רושם כמו נקודה די' שכלול בו הכל וגם כלול בנקודה זאת כל מה שעתיד להשפיע כו', כך הוא גם ברצון כי הרצון הרי הוא בחי' הטיית בעל הרצון להיות בא לכלל רצון בגילוי לעצמו שצריך להיות תחלה צמצום עצמותו שברצון זה, והוא ענין הרצון המוחלט שכבר נשאר ונכלל בעצמותו בכללו' ולא בא לגילוי עדיין כלל גם בעצמו והוא שלא נשאר רק כנקודה אפס קצה מהרצון המוחלט הזה להיות בגילוי רצון מכל אשר כלול בעצמו ממש ונקודה זו כוללת כל התפשטו' הרצון הזה לאורך ורוחב בעצמו איך שיהי' אופן התגלות הרצון במעשה בפו"מ כו' כנ"ל (והוא שנק' שיעור שמשער בעצמו מה שעתיד להיות בפועל כמו שמשער המשפיע איך ובאיזה אופן יהי' השפעתו למקבל כנ"ל, וז"ש גליף גליפו חקיק' אותיות בטה"ע שזהו שטח דה"א ראשונה שנמשך מי' דרושם שנשאר מהעלם וצמצום הראשון כנ"ל, ואח"כ נמשך הקו"ח שהוא הוי"ו ומתעגל⁷⁶ בבחי' טה"ת שהוא ה"א אחרונה כנ"ל), וכמו שמבואר למעלה בנקוד' די' שיש בו ו"ד קו ושטח בהעלם ונעשה ה"א ונקוד' די' עצמו למעלה מזה כו', כך הוא גם ברצון הפשוט שהוחלט בעצמו' ממש שנשאר ממנו רק כי'⁷⁷ שהוא ודאי גבוה הרבה מן בחי' טעם כמוס ונעלם לרצון הפשוט עצמו שבלתי מורכב אפי' בטעם כמוס כי אין טעם לרצון כלל⁷⁸ שמתפשט בקו ושטח דו"ד להיות קנא, דבטעם כמוס עכ"פ בה"א ראשונה שהוא חקיק'⁷⁹ בטה"ע כנ"ל, ואחר ה"א זה שעדיין הוא בכח והעלם מתפשט בבחי' קו ממש ומשם מקור לחיות⁸⁰ כל בנין עולם אצי' ונק' חי העולמים כנ"ל, ונעשה בבנין התפשטו' או"כ בגילוי מע"ס דא"ק שנק' מח' הקדומה⁸¹ בחי' טה"ת⁸² מח' הכללי' דפרט המוגבל כנ"ל. וזהו ד' אותיות דשם הוי' הא' שבהעלם הרצון בכלל, הי' היינו כשעלה ברצונו הפשוט צמצם כל עצמו כנקודה די' זה טרם שיוכל להיות התפשטות הרצון בטעם כמוס כנ"ל ואח"כ עלה ברצונו זה בהתפשטו' אורך ורוחב הה"א ואח"כ להיות נמשך הרצון למטה ממש נעשה נקודה וקו בוי"ו להיות שטח דה"א במקבלים כנ"ל וד"ל.

וזהו שם הוי' שברצון העליון בכללות (אך גם בחי' רצון המוחלט עצמו שנק' רצון הפשוט שכלול בפשיטו' דעצמו' אוא"ס ממש גם הוא עלה מן ההעלם שבעצמו' להתעורר ולבא לגילוי כמו שאדם שהי' לו רצון המוחלט שנשאר כלול בעצמותו ממש ונתעורר לבא לגילוי שהוא הנק' עליי' שעלה ברצונו הפשוט כו', וכן מ"ש בריש הורמנא כו', אבל עצמות רצון הפשוט כמו שהוא הי' בעצמות ממש זהו למעלה משם הוי' דכתר שהוא הרצון⁸³ (והוא נק' שם אהי' אנא זמין לאתגלאה⁸⁴ מן ההעלם להיות בשם הוי' בהעלם ובגילוי ואהי' אשר אהי' ב"פ בימות המשיח ועוה"ב⁸⁵, והוא ענין הפנימי' דרצה"ע שבתו"מ שלמעלה גם ממקור הרצון וחכ' דמע"ב וכמא' בראשית בשביל התורה שנק' ראשית⁸⁶ כו', דגם בחי' מא' סתום דרצון דמע"ב שבא מהעלם דרצון הפשוט כנ"ל הי' רק בשביל רצון וחכ' דתו"מ דוקא שהוא שם אהי' דאנא זמין לאתגלאה בימוהמ"ש בטעמי מצות שנק' טעם כמוס לרצון העצמי הזה ואשר אהי' בעוה"ב שהוא גילוי עצמו' הרצון הפשוט שבתו"מ דוקא שלמעלה גם מטעמי מצות די' דחכ' הקדומה דתוה"ק כו', וז"ש עד יעבור עמך הוי'⁸⁷ דתו"מ עם זו קנית⁸⁸ בעוה"ב כו' וד"ל) (והענין הוא דגם רצון הפשוט טרם שעלה בגילוי והי' כלול בעצמו' ונק' רצון המוחלט כנ"ל ה"ז רק ענין מקור ראשון לרצון למע"ב כמו הרצון המוחלט לבנות בנין וכה"ג שאינו בבחי' פנימי' ועצמו' כ"כ רק שיש חסד הפשוט ועצמי ברצון פשוט זה כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה⁸⁹, וזהו בחי' חפץ חסד שמצד עצמו ומתגלה בחסד דרצון וחכ' דמע"ב כנ"ל, אבל עצמות רצונו הפשוט שבמצות ששרשן בעצמותו ממש כמ"ש רחבה מצותך מאד⁹⁰ ונק' אורחותיך⁹¹ ממש וכמו ה' מניח תפילין⁹² ומתעטף בציצית⁹³ וכה"ג שנק' מצותי⁹⁴ ממש זהו בבחי' קדושה הפנימי' ועצמ[י'] שאין גם לרצון הפשוט ומוחלט דמע"ב קנב, אערוך אליו כלל, עד שכל הרצון וחכ' דמע"ב הי' רק בשביל גילוי פנימי' ועצמ[י'] דרצונו העצמי שבתו"מ בעוה"ב כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו⁹⁵ כו' וכתיב אם לא בריתי⁹⁶ כו' חוקות שמים כו' שציוה ברצונו המוחלט לא שמתי כו' כידוע, וזהו שם אהי' אנא זמין כו' כנ"ל. דאע"פ שיש גם שם הוי' בתו"מ ונק' תורת הוי' ומצות הוי' היינו לפי שגם בחי' רצה"ע שבפנימי' בתו"מ גם זה יורד ע"י ד' אותיות דצמצום והתפשטות והמשכה והתפשטות שמאחר שנק' בחי' שפע עכ"פ למקבלים כו', וע"כ יש בתו"מ נסתרות לה' אלקינו בבחי' עלמא דאתכסייא בי"ה דשם הוי' בתו"מ והנגלות לנו כו' בו"ה וכללותם אנכי הוי' אלקיך כו' אלקיך דוקא בבחי' פנימי' ועצמו' השפע לכנ"י לבד כמו שיש שם הוי' בבחי' חיצוני' השפע דרצון וחכ' גם במקורם ברצון המוחלט כו', דגם שהי' הוא ושמו בלבד⁹⁷ ואמנם זהו שמו גימ' רצון⁹⁸ הוא רצון המוחלט ונעלם בעצמו' טרם שעלה ברצונו להאציל ולברוא כו', אבל שמו גימ' רצון העצמו' ממש זהו רצון הפשוט ועצמי שבתו"מ שהי' כלול בשעשועי המלך [oldpage_ריב] בבחי' פנימי' ועצמו' שלו ממש שהוא השם העצמי שלמעלה משם התואר והפועל כמ"ש ושמי הוי' לא נודעתי כו', אע"פ שיש בזה שם הוי' אבל הוא שמי הוי' ממש, ולמעלה מזה שם אהי' דאנא זמין לאתגלאה בימוהמ"ש והעוה"ב כנ"ל, ובמ"ת לא הי' נגלה רק שם הוי' דתו"מ מאנכי סדכ"ס שבהעלם עצמו' הרצון דתו"מ כו', והיינו ג"כ שם הוי' שא' הוי' אלקי אבותיכם שלחני⁹⁹ כו' זה שמי לעולם כו' בחי' שם הוי' הפנימי' דתו"מ ברוחניות שנודע גם לאבות שקיימו כל התו"מ ברוחניות¹⁰⁰ רק תו"מ בגשמיות דסוף מעשה הוא שעבמ"ת לרצון דתו"מ ברוחניות לא נודעתי כו' כמ"ש במ"א וד"ל. וז"ש אשר אהי' בעוה"ב בשכר המצות בגשמיות שז"ש עם זו קנית כנ"ל (וז"ש יהא שמי' רבא¹⁰¹ שהוא שם העצם דרצון המוחלט שבתו"מ שעתיד להגלות בעוה"ב וכן ברוך אתה הוי' וכה"ג, ומ"ש ויקרא הוי' הוי' היינו משם הוי' העצמי שברצון העצמי שלמעלה גם מרצון וחכ' דתו"מ שנק' רעוא דכ"ר¹⁰² לסליחת העוונות שיתגלה זה לעוה"ב שהוא למעלה מן המצות שנא' בו חנם בלא מצות¹⁰³ רק יהי' בא מצד שכר הבירורי' דתומ"צ בעוה"ז וזהו ביו"כ דוקא שהוא מעין העוה"ב¹⁰⁴ שנא' שם נשמחה בו¹⁰⁵ ממש כמשי"ת. ובדרך כלל עכ"פ יובן שיש ב' מדרגות בשם הוי' עצמו בחי' י"ה בבחי' עלמא דאתכסייא שהוא שם הוי' שברצון ומח' סתימאה ונק' שם הוי' בהעלם, והב' שם הוי' בגילוי להיות התהוות העולמות שנק' עלמא דאתגלייא להאציל ולברוא כו', והיינו ענין ב' מיני רצון הנ"ל רצון המוחלט ורצון הב' בגילוי בחכ' ומדות והיינו בב' מדריגות ג"כ בחיצוני' לרצון וחכ' קנב, בדמע"ב ובפנימי' השפע בתו"מ דמ"ת ובהעלם דעצמו' הרצון שיהי' בגילוי לעוה"ב כנ"ל וד"ל.

ואחר כל הנ"ל יובן מ"ש וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי' במצרים כו', דהנה כתיב כימי צאתך מאמ"צ¹⁰⁶ אראנו נפלאות לע"ל שזהו שא' שמזכירים יצ"מ גם לימות המשיח וגם לעוה"ב שנא' למען תזכור¹⁰⁷ כו' כל ימי חייך כו', והענין הוא דמה שיהי' לע"ל בא בגילוי מהעלם דעצמות רצונו העצמי שבתו"מ שנק' נפלאות ב'¹⁰⁸ מהעלם שאחר ההעלם דעצמו' ממש כנ"ל שז"ש אהי' אשר אהי' כו' זה הי' ביצ"מ שנגלה עליהם מלך מלכי כו' בכבודו ובעצמו¹⁰⁹ והוא מה שראו את היד הגדולה למטה ממש אשר עשה הוי' במצרים דוקא בשעת קי"ס כו'. דהנה מבואר למעלה שיש ב' מדרגות בהוי' א' בבחי' העלם הרצון העליון ומח' סתימאה שבא ג"כ כסדר ד' אותיות דהוי' מעצמות רצון המוחלט ע"י צמצום ביו"ד וה"א התפשטות כו', שזהו בחי' פנימי' הכתר בכלל, והב' שם הוי' שבא בגילוי ממש להיות התהוות ד' עולמות עולם האצי' מעצמות המאציל ומאצי' לבריאה כו' כנ"ל. והנה בחי' פרעה למעלה היינו בחי' חיצוניות ואחוריי' דרצון העליון בחי' עורף¹¹⁰ כידוע שיש לו שם יניקה ושרש באחוריים דכתר דאצי' שזהו אחוריים דשם הוי' דאצי' בכלל, מאחר שגם בחי' האצי' בא בדרך שפע ע"י צמצום והתפשטות כנ"ל יש בזה ג"כ חיצוניות דחיצוניות כו' וכ"ש מאצי' לבי"ע, אבל בשם הוי' דפנימית הכתר שהוא בחי' העלם הרצון דעצמות המאציל כשעלה ברצונו הפשוט להאציל כו' שהי' כלול בעצמו' המאציל ממש ולא נתגלה לבא למטה בד' אותיות דהוי' דאצי' עדיין שם לא הי' לפרעה העליון שום שרש ויניקה כלל מאחר שהוא בהעלם העצמו' דרצון המאציל ולא נתגלה למטה בפועל ההתהוות דאצי' רק הוא בכח והעלם (ששיער בעצמו כנ"ל), וע"כ אמר פרעה שלמטה מי הוי' אשר אשמע בקולו כו' לא ידעתי את הוי'¹¹¹ כו', כי משה ואהרן אמרו לו כה אמר הוי' אלקי ישראל¹¹² כו' שזהו בחי' פנימי' דשם הוי' שבהעלם הרצון העליון כנ"ל שלא הי' לפרעה שם ידיעה כלל כי אין לו שרש שם זה¹¹³ כלל רק בשם הוי' דלתתא שנמשך מן המאציל לאצי' כנ"ל, וע"כ לא האמין כלל בשם הוי' זה הנעלם שברצון העליון שבפנימי' הכתר בכלל שנק' הוי' אלקי ישראל דוקא והוא שם הוי' אלקי אברהם כו' כנ"ל, ולזה א[מר] מי הוא זה שם הוי' זה אשר אשמע בקולו לא ידעתי את הוי' כו' כי רק בשם הוי' דלתתא שבא בגילוי מן ההעלם דרצה"ע דכתר הי' יודע מצד שרש אחיזתו באחוריי' ועורף דכ"ע כנ"ל ולא בשם הוי' דלעילא זה כו' וד"ל (וזהו שקודם הי' מכות א[מר] וידעו קנב, גמצרים¹¹⁴ כי אני הוי' כו' כי שרש אחיזתם בחיצוני' ואחוריים דשם אלקי' שמסתיר על שם הוי' ע"כ לא נודע להם שם הוי' העליון הנ"ל כלל, כידוע שיש בחי' פרסא המפסיק בין פנימי' הכתר שנק' קדה"ק לחיצוניות הכתר שהוא הרצון הבא בגילוי בשם הוי' דאצי' ומאצי' לבי"ע, וגם לישראל הי' שם הוי' זה העליון דפנימי' הכתר רק בבחי' אמונה בהעלם שלמעלה מן השכל כשא' להם משה הוי' אלקי אבותיכם כו', אך ורק בקי"ס דוקא הוא שראו בראי' מקרוב לשם הוי' זה העליון כמ"ש וירא ישראל כו' כמשי"ת וד"ל.

והנה בשעת קי"ס ראו ישראל והשיגו בבחי' שם הוי' זה העליון שברצון העליון בהעלם שהוא למעלה משם הוי' הבא בבחי' מקור להשתלשלו' דאבי"ע כנ"ל, וז"ש וירא ישראל כו' אשר עשה הוי' במצרים בחי' הוי' העליון הזה שלא הי' אצלם תחלה רק בבחי' ההעלם באמונה כו' עתה ראו בראי' והשגה מקרוב למטה ממש והוא אשר עשה הוי' דוקא במצרים כו'. ובאמת ראו והשיגו ב' השגות זו למעלה מזו, הא' בבחי' שם הוי' שבהעלם הרצון העליון שנק' בחי' פנימי' הכתר כנ"ל, והב' למעלה גם מזה והוא מה שיכולים לעשות לשם הוי' זה שברצון הנעלם מלמעלה מן הרצון (גם מרצון המוחלט כמו שאו' יהי רצון מלפניך¹¹⁵ כו' שהרצון אינו אלא בחי' ההמשכה מן העצמו' שזהו בחי' דבר התפשטו'¹¹⁶ מה ואינו אלא חלק קטן מן העצמו' כו'), והיינו ע"י מעשה התחתוני' באתעדל"ת בסו"מ וע"ט בשס"ה ל"ת ורמ"ח מ"ע¹¹⁷ שעושים בזה התעוררו' העצמות דא"ס ב"ה להמשיך שם הוי' העליון הזה שברצון הנעלם (וכמ"ש בע"ח שבתחלת ההשתל' הי' ההתעוררות בעצמו' הא"ס לצמצם אורו ולהיות מקור להשתלשלו' העולמות [oldpage_ריג] מצד שהוא חפץ חסד בעצמו שטבע הטוב להטיב¹¹⁹ ע"כ עלה ברצונו הפשוט כו' ואח"כ תלוי במעשה התחתונים¹¹⁸ ), ובחי' השגה זו למעלה מראי' והשגה דשם הוי' שכבר נמשך ברצון ולזה א[מר] אשר עשה הוי' במצרים בקי"ס דוקא שהוא מעין דלע"ל דכתיב הפך ים ליבשה¹²⁰ כו' שם נשמחה בו ממש שהוא העוה"ב.

והענין הוא כידוע דבמצרים היו ישראל בתכלית השפלות ומרירות והי' להם לב נשבר ונדכה באמת מקושי השעבוד בחומר ובלבנים ויצעקו אל ה' בצר להם¹²¹ בתשובה שלימה מן המיצר והדוחק כו' עד שהיו בתכלית הביטול בנפשם להיות סו"מ בתכלית ולא נשתקעו בנש"ט דמצרים כלל ומזה הי' להם הכח לקבלת התו"מ במ"ת להיות סו"מ בשס"ה ל"ת קנב, דשכלולים בלא יהי' לך כו', וכן היו מוכנים בנפשם לבחי' ועשה טוב לקיים רצון העליון במ"ע במ"ת בשמעם אנכי¹²² כו', וזהו ענין שם הוי' שנעשה למטה ע"י סו"מ וע"ט דל"ת ומ"ע בכל דור ¹²³כו' בחי' היו"ד למטה הוא ענין הצמצום אשר האדם מצמצם א"ע וכובש יצרו ומבטל רצונו מפני רצון ה' וגזירתו להיות סו"מ בל"ת, שזהו בחי' ביטול עצמותו בתכלית ע"י כפיה שכופה לבבו ומבטל תאוות יצרו לגמרי שהוא כמו נקודה די' שהוא ענין הצמצום למעלה כנ"ל (וכן ע"י השפלות והכנעה במרירות כעני ודל בתשובה מן המיצר בתכלית שצר לו מח"נ כו', כמו במצרים שמפני זה נק' לחם עני¹²⁴ ואו' הא לחמא עניא די ביו"ד¹²⁵, וכה"ג א' בזהר ע"פ שחורה אני כו' בגלותא דאזעיר' גרמה¹²⁶ ואתעבידת כנקודה חדא כו'), ואח"כ מן הצמצום הזה נעשה בחי' התפשטות אורך ורוחב שהוא הה"א דשם הוי' כנ"ל. וזהו במעשה המצות שהן בחי' גילוי התפשטות רצה"ע באורך ורוחב כמו רחבה מצותך מאד כו' ברצה"ע שבמצות תפילין וציצית ושבת וכה"ג ובצדקה וגמ"ח יש התפשטות יותר מפני שזהו בחי' חסד עליון, וגם בת"ת שהוא ביו"ד¹²⁷ נעשה התפשטות רצה"ע בגילוי הדיבור באיכות רצה"ע בכל מצוה ומצוה שלומד כו', והעיקר הוא במצות ת"ת הוא הוי"ו שהוא בחי' המשכה בקול¹²⁹ הדיבור¹²⁸, וה"א האחרונה דשם הוי' הוא בחי' התפשטו' ממש דרצה"ע בפו"מ במעשה זאת דכל מצוה בעשותה שמתפשטת אור האלקי דרצה"ע לשכון למטה בדבר מעשה זו שנעשה בחי' כלי לשכון בו אור ה' ונק' מצות הוי' ממש, וכידוע דמטעם זה נק' רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא¹³⁰ כאברי האדם שהן בבחי' התפשטות כו' או כמשל הנר לאור כמ"ש כי נר מצוה¹³¹ כו' וד"ל.

ונמצא עכ"פ נעשה שם הוי' למטה ע"י מעשה המצות בגשמיות בסדר ד' אותיות די' וה"א¹³² כו' שזהו בחי' צמצום והתפשטות והמשכה והתפשטות וע"כ ע"י אתעדל"ת זו למטה שהוא בבחי'¹³³ רצה"ע שנעשה שם הוי' דלעילא בזה ממש בבחי' העלם דרצה"ע הפנימי' ועצמיות הנ"ל מלמעלה למטה, והיינו להיות נמשך מהעלם עצמו' המאציל צמצום הראשון להיות עולה ברצונו להאציל ואח"כ גילוי התפשטות דרצון באורך ורוחב דה"א כו' כנ"ל שזהו ג"כ ענין ד' אותיות הללו דהוי' יו"ד בחי' צמצום העצמו' בתחלה כו' (והיינו בבחי' פנימי' השפע דתו"מ שמזה נעשה מקור להמשכות הרצון וחכ' דרצון המוחלט למע"ב כנ"ל). וז"ש אשר עשה בחי' הוי' דלעילא בהעלם רצה"ע דמצות שהן פנימי' רצה"ע במצרים דוקא ע"י אתעדל"ת דמיצר וצמצום בסו"מ והתפשטות דמ"ע כו' לפי שבמצרים הי' קנג, אהתחלת שרש ענין המיצר וצמצום שלמטה להיות כח בכנ"י לכבוש רצונם בסו"מ, וידוע ששרש הל"ת בי"ה שלמעלה ממ"ע שהן בו"ה כמא' שמי עם י"ה שס"ה ל"ת וזכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע¹³⁴ כו' משום דבחי' הלאו דל"ת בשב ואל תעשה לכבוש ולבטל רצון זר גבוה יותר מבחי' הן דקיום רצה"ע במ"ע כמבואר הטעם במ"א (בפ' פקודי¹³⁵ ), וא"כ העיקר מה שממשיכי' לשם הוי' שברצה"ע בא תחלה מן המיצר וצמצום שמצמצם אדם לבטל רצונו בסו"מ שהוא הלאו שקודם להן. וכך גם למעלה הוא יו"ד שקודם לה"א ובכלל י"ה קודם לו"ה כנ"ל (וטעם לזה הוא מפני שמן המיצר העולה למעלה הוא בבחי' או"ח חוזר לקדמותו¹³⁶ ממש שהוא לעורר גם לרצון הפשוט שבעצמו' ¹³⁷ממש (וכמ"ש במ"א ע"פ הרא[י]ני את מראיך¹³⁸ שבבחי' או"ח הכתר קודם לבא שהוא קוצו ש"י כו'). אך מ"ש אשר עשה הוי' במצרים בקי"ס דוקא, הענין הוא דגם שהעיקר של המיצר ודוחק הי' במצרים כנ"ל, אבל בחי' גילוי אור דשם הוי' שנעשה למעלה עי"ז בהעלם דפנימי' רצה"ע הוא שראו והשיגו בקי"ס דוקא לפי שהוא מעין דלע"ל בעוה"ב שא' שם נשמחה בו ממש כמ"ש במ"א (וית' בסמוך), וזהו וירא ישראל כו' שראו בקי"ס בראיה והשגה מקרוב לשם הוי' העליון הזה שנעשה ע"י אתעדל"ת במצרים דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות לע"ל בימות המשיח והעוה"ב, וע"כ מזכירים יצ"מ גם לע"ל כנ"ל לפי שביצ"מ הי' התחלת אתעדל"ת לעשות לשם הוי' בביטול הרצון בתכלית בסו"מ וקיום רצה"ע בוע"ט כנ"ל, עד שזהו יהי' יסוד חזק גם לגילוי אור דהוי' לע"ל ממקורא דכולא שהוא מ"ש אהי' אשר אהי' כו' שזהו התגלות פנימי' ועצמו' דרצה"ע בטעם כמוס דמצות בימות המשיח ולמעלה מזה בעוה"ב כנ"ל, וז"ש אראנו נפלאות אראנו כמו שהוא למעלה בסדכ"ס אשר ראו זה בקי"ס למטה אשר עשה הוי' במצרים כנ"ל וע"כ א' כימי צאתך מאמ"צ דוקא אראנו משום דהיינו הך והא בהא תליא וז"ש עד יעבור עם זו קנית בעוה"ב כנ"ל וד"ל.

אך הנה לפ"ז עדיין יש להבין מ"ש וירא ישראל את היד הגדולה כו', מהו היד הגדולה הזאת, ומה זה ענין למ"ש אשר עשה הוי' שזהו בחי' הוי' העליון שברצון שהוא נק' יד הגדולה אשר עשה כו', וגם יש להבין דמשמע שזה שראו היד הגדולה היינו בקי"ס דוקא והוא מ"ש וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים¹³⁹ וירא ישראל כו'. אמנם הנה תחלה יש להבין קנג, בבשרש ענין קי"ס, דהנה סיבת ענין קי"ס מבואר למעלה במ"ש ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה¹⁴⁰ כו', ופי' לחרבה היינו לתכלית היבשות¹⁴¹ בלי לחלוחית מים כלל וכלל. והענין הוא כידוע בשרש בחי' ים ויבשה למעלה שזהו בחי' עדאת"כ שנק' ים ועדאת"ג נק' ארץ¹⁴², וידוע מארז"ל דכל מה [oldpage_ריד] שיש ביבשה¹⁴³ יש בים כו'. וביאור הדברים, הנה לכאורה יש להבין בענין קי"ס זה שהי' נס נפלא גדול מה חידוש הי' בו הלא כבר הי' לעולמי' כן בתחלת הבריאה שא' יקוו המים¹⁴⁴ מתחת השמים אל מקום א' ותראה היבשה הרי הארץ היתה מובלעת בתוך המים דתהום העליון שתחת השמים כמ"ש ורוח אלקי' מרחפת ע"פ המים¹⁴⁵ שהי' רק מים בלבד וציוה ה' שיקוו המים כו' וירדו מלמעלה למטה לארץ (שגער בהן בנזיפה¹⁴⁶ כמ"ש במדרש) ותראה היבשה למעלה וכמ"ש לרוקע הארץ על המים¹⁴⁷ ולא נשאר שום לחלוחית מים בארץ¹⁴⁸ וא"כ מה זה החידוש שהי' בקי"ס ששם הים לחרבה כו'. אך הנה ידוע דמה שהי' ענין ירידת המים עליונים למטה הוא כדי שתראה היבשה שמן היבשה יוכל להיות התהוות כל בריאה וכל הנמצאי' דצח"מ הכל הי' מן הארץ דוקא כמ"ש תדשא הארץ דשא¹⁴⁹ כו' תוצא הארץ נפש חי'¹⁵⁰ כו' עד שגם האדם מן עפר הארץ נברא¹⁵¹ כידוע. וז"ש הכל הי' מן העפר¹⁵² דוקא וכמ"ש בזהר דארץ אוליד' ועביד' פירין¹⁵³ כו' (ולפי שבחי' התחדשות הבריאה יש מאין אינו אלא בארץ¹⁵⁴ דוקא שמתחדשי' שם הד"י מאין שאין זה בכח הים לפי שנתחב"ס דוקא כמ"ש במ"א). אבל אם לא היו המ"ע נקווי' למטה לא הי' יוצא מן המים כל מציאות דדצח"מ מאין ליש בפו"מ בגשמיות כלל (ועכ"ז גם לאחר שהורדו המ"ע למטה ונק' ימים¹⁵⁵ הרי א' שיש כל הברואי' דדצח"מ בים כמו שיש ביבשה וכידוע לפי שגם במ"ע הי' הכל רק שהי' בבחי' הרוחניות בהעלם ולא בגילוי בגשמיות (וגם עכשיו כל מה שיש ברואי' בים אינם דומים לברואי' דיבשה כו'), ולכך א' יקוו המים כו' ותראה היבשה דהיינו שיתצמצמו ויתעלמו למקום א' ואז ותראה היבשה שיוכל להיות בחי' הגילוי דמציאות דצח"מ וד"י ארמ"ע¹⁵⁶ בארץ שתוציא הארץ כל הנמצאים ע"י מא' האלקי כו' וד"ל.

ודוגמא כזאת הי' בבחי' ים ויבשה העליונים שנק' עלמא דאתכסיי' ועלמא דאתגלייא כנ"ל עד שא' יקוו המים כו' כמו משל המח' והדיבור¹⁵⁷ באדם למטה, שהמחשבה היא הכל קנג, גבהעלם אע"פ שמתחלקי' בה צירופי אותיות רבים ושונים ונמשך מבחי' ההעלם דמח' לגילוי באותיות הדיבור בלי שינוי כלל, רק שבמחשבה היו כל הצירופי' ברוחניות דהעלם המח' והן עצמן באי' בגילוי באותיות הדיבור שבאים במורגש בה"מ הפה כידוע. אך הנה כל זמן שהמח' משוטטת לחשוב לעצמו לא יוכל לבוא בדיבור בגילוי רק כשמסלק המח' לצד א' אז יוכל להביא בגילוי בדבור עד שנראה הדיבור ליש ודבר בפ"ע, אבל בעודנו טרוד בהעלם המח' אז הדיבור נכלל במחשבה ולא נגלה שום דבר למקבלים כלל כידוע. וכך הוא בים וארץ העליוני' שהן בחי' מו"ד העליונים שכל מה שבא בבחי' צירופי אותיות הדיבור העליון נתהווה מזה כל הברואי' שבארץ ע"י מא' ודיבור האלקי דייקא כמ"ש ויאמר אלקי' תדשא הארץ¹⁵⁸ וי"א תוצא הארץ¹⁵⁹ כו' ואם לא בחי' אותיות דבר הוי' זה לא הי' כח בארץ כלל להוציא הכל מאין ליש (משום דדבר מלך שלטון¹⁶⁰ כו' כמ"ש במ"א), והן הי' מאמרות עד דגם אור ורקיע במא' נבראו כמ"ש ויאמר אלקים יהי אור¹⁶¹ ויהי אור ויאמר יהי רקיע¹⁶² כו' וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו¹⁶³ כו' והוא הנק' עלמא דאתגליא למעלה ומקבל מבחי' העלם המחשבה העליונה שנק' ים כמו שמן המח' נמשך לדיבור, אבל צריך שיקוו המ"ע שהוא בחי' המח' ואז ותראה היבשה כו' בחי' הדיבור בגילוי כנ"ל, וכל זמן שהמח' עליונה במקומה לא יוכל להיות בחי' הגילוי באותיות הדיבור העליון ולכך א' יקוו המים כו' וד"ל. וכך יובן בבחי' העלם וגילוי דים ויבשה שהוא בחי' מו"ד למעלה מעלה עד רום המעלות, הרי כל השתלשלות העולמות עליונים הכל הוא בא בבחי' העלם וגילוי כמו מו"ד ע"ד הנ"ל דוקא, וכמו שהי' למטה בים ויבשה גשמיי' שא' יקוו המים בתחלה דוקא ואח"כ ותראה היבשה מטעם הנ"ל וד"ל.

והנה ע"ד הנ"ל בים ויבשה העליונים שהן כמו מו"ד העלם וגילוי יש בחי' העלם וגילוי בכללות יותר והוא בחי' העלם הרצון (שנק' מח' סתימאה כמו אשר חשב שזהו רצון¹⁶⁴ כידוע) שאינו בא בגילוי כלל אפי' בטעם ושכל כי אין טעם לרצון כנ"ל כמו שרוצה אדם לבנות ולצייר שזהו רק בהעלם הרצון עדיין. וכך הוא בבחי' העלם דרצה"ע למע"ב כד סליק ברעותי' וכן כשעלה ברצונו הפשוט להאציל כו' וכת"א בקדמין ברא כו' וכן ומקדם אשר לא נעשה¹⁶⁵ כמ"ש במ"א והוא בחי' שם הוי' העליון הנ"ל שנק' פנימי' הכתר וכאשר הוצרך לבוא בגילוי [להיות התהוות כל העולמות מאין ליש ע"י ד' אותיות דשם הוי' דלתתא צריך שיהי' בחי' צמצום והסתלקות דרצה"ע כמו שצ"ל התעלמות והסתלקות המח' כשצריך לבא בגילוי] הדיבור כנ"ל בפי' יקוו המים כו', וכמו שחושב לצייר קנג, דהרי כשבא לצייר בפו"מ מסתלק המח'¹⁶⁶ רק נשאר רושם בעלמא לצייר כפי שעלה תחלה במח' כו', וכן¹⁶⁷ מח' שבדבור כידוע) כנ"ל בענין עדאת"כ ועדאת"ג במו"ד וים ויבשה בפרטי' שהן ב' הויות דהעלם וגילוי העלם ברצון בחכ' וגילוי בדיבור¹⁶⁸ בי"מ בכללות יותר וד"ל. אך הנה זהו כפי סדר ההשתל' דבחי' העלם וגילוי בפרט ובכלל כנ"ל, אבל בקי"ס חידוש גדול הי' בו ורבותא יתירה שלמעלה מסדר ההשתל' דכל העלם וגילוי דמע"ב כי הרי א' הפך ים ליבשה כו' דהיינו שהים עצמו נהפך להיות במהות יבשה וכמ"ש וישם את הים לחרבה שהים עצמו נעשה חרבה ויבשה בלי רושם לחלוחית מים [כלל] כנ"ל, וזהו פלא גדול שלא הי' כן בתחלת הבריאה דגם שא' יקוו המים כו' הרי לא נשתנו מהות המ"ע להיות נהפך ליבשה רק שירדו ונסתלקו וממילא נגלה היבשה כמו גילוי הדיבור שאחר הסתלקות והתעלמות המח' דוקא כנ"ל, אבל בקי"ס הי' היפוך הים שהוא בחי' ההעלם עצמו הוא שנהפך להיות בבחי' גילוי דיבשה כמו שיבא כל העלם המח' עצמה להיות בבחי' גילוי אותיות הדיבור בלי צמצום והסתלקות כלל בתחלה כו' וזה הי' בקי"ס לפי שהוליך ה' ברוח קדים עזה כל הלילה בתחלה כו'. והענין הוא דגם בחי' העלם הרצה"ע נהפך להיות הוא עצמו בבחי' גילוי ולא נשאר מבחי' ההעלם כלל (כמ"ש וישם הים לחרבה ממש בלי לחלוחית מים כלל דגם חלקי המים שבארץ נתייבשו שלא הי' כן כמ"ש¹⁶⁹ יקוו המים כו' שנשאר עכ"פ מחלקי המים בארץ וא"ל לא הי' צומח מן הארץ כלום¹⁷⁰ כו'), וזהו פלא יותר דגם שלא נקוו המים דים למטה כמו במא' יקוו המים כו' אלא הי' עומד במעמדו על הארץ כמ"ש [oldpage_רטו] והמים להם חומה¹⁷¹ כו' ונצבו כמו נד¹⁷² כו' ועכ"ז נעשה דרך בים עצמו ביבישו' בלי לחלוחית מים כלל, וכל זה אות ומופת על בחי' שרש הים ויבשה שלמעלה שהוא בחי' ההעלם וגילוי בכללו' ובפרטות כנ"ל שהי' למעלה מכפי ההשתלשלו' דהעלם וגילוי, עד שבחי' ההעלם עצמו דרצון ומחשבה נהפך להיות בבחי' הגילוי הכל עד שלא נשאר רשימו בעלמא מבחי' ההעלם דרצון ומח' הכללית ופרטי' כו' רק הכל בא בבחי' הגילוי דיבשה שנק' עד"א¹⁷³ כמו כל העלם הרצון ומחשבה שבא הכל בגילוי בדיבור כו' כנ"ל, וזה הי' עיקר החידוש דנס דקי"ס שהוא מעין דלע"ל דוקא שע"ז אמר בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו ממש כמשי"ת וד"ל.

אך הנה זה גופא יש להבין איך היה יכול להיות בקי"ס להפוך ים ליבשה להיות מבחי' ההעלם דרצון עצמו בחי' הגילוי אחר שאין זה כפי סדר ההשתל' דהעלם וגילוי כו', הנה לזה א' ויולך ה' ברוח קדים עזה¹⁷⁴ כו' שהוא בחי' רוח קדמון קנד, אמקדמונו ש"ע¹⁷⁵ שנק' רוח קדים עזה כמו ורוח אלקי' מרחפת ע"פ המים שהוא למעלה מבחי' ההעלם וגילוי גם ברצון ומקור הרצון, עד שבחי' ההעלם עצמו נעשה גילוי כי בחי' העלם וגילוי לא שייך כ"א בענין הצמצום והתפשטות שהוא כדי להשפיע לזולתו, אבל אור קדמון היינו האור דא"ס עצמו כמו שהוא טרם ש[מ]תצמצם עצמו להיות בבחי' ההעלם שנק' חושך סתרו¹⁷⁷ שעליו א' וגם חשך לא יחשיך¹⁷⁸ ממך כחשיכה כאורה שגם בחי' החשך והעלם העליון נק' גילוי, וז"ש בקי"ס ויהי הענן והחשך¹⁷⁹ ויאר את הלילה שהחושך וההעלם עצמו האיר את הלילה בבחי' גילוי אור כמ"ש במ"א. וזהו ענין בחי' רוח קדים העליון דמזרח שהוא עז וחזק מאד, דהיינו שכאשר האיר מעצמות רוח האלקי' שלמעלה מים הקדמוני¹⁸⁰ הי' בכחו לעשות מהעלם דים העליון בחי' גילוי דיבשה כמ"ש הים ראה בחי' רוח קדים זה וינוס¹⁸¹ שנעשה יבשה (וכמו שלמטה הרי טבע הרוח החזק לגבור על המים ההולכים בשאנן להחזירם לאחור בגלי הים שחוזרים לאחור מפני רוח סערה או לעלות הגלים למעלה ביותר ולהיפך ע"י הרוח ישקיטם לנוח ולירד למטה כמ"ש בשוא גליו אתה תשבחם¹⁸² וכתי' ויעבר רוח על הארץ¹⁸³ וישוכו המים וכ"ש שיש ביכולת רוח קדים להעמיד ולהציב למי הים כמו נד ולעשות דרך בים בחרבה שז"ש ויבקעו המים, וכך הוא למעלה בבחי' רוח קדים דקדמונו ש"ע שחזק הרבה יותר ממ"ע דים הקדמוני ויכול לעשות הים לחרבה שזהו שבחי' העלם עצמו נעשה גילוי), (ורוח זה הוא בחי' רוח דחכמה דתורה הקדומה בבחי' הפנימי' כמו רוח חכ' שיהי' במשיח¹⁸⁴ שיגלה טעמי תורה שע"ז א' ורוח אלקים כו' זהו רוחו של משיח¹⁸⁵ (כמו שהי' במ"ת שהי' גילוי רוח ה' בקול השופר הולך וחזק¹⁸⁶ כו'). וראי' מרוח נבואה שמביא כל העלם לגילוי כמו ואשפוך רוחי על כל בשר ונבאו בניכם¹⁸⁷ כו' שגם שאין ערך לכלי הילדים קטנים לקבל בחי' גילוי אלקות כזה מ"מ ע"י הרוח האלקי יבא כל העלם לגילוי גם בנמוך ביותר, וכמו שבימות המשיח יהי' גילוי אלקות הנעלם בכל בשר וכמ"ש ונגלה כבוד ה'¹⁸⁸ וראו כל בשר וכתיב כולם ידעו אותי¹⁸⁹ כו'. וכך הי' באדה"ר ודורו[ת] שאחריו עד דור המבול שא' לא ידון רוחי עוד¹⁹⁰ כו', וכך הי' בקי"ס שראתה שפחה על הים¹⁹¹ מה שלא ראה יחזקאל כו' מחמת עוצם גילוי ההעלם מרום המעלות שיורד לנמוך ביותר גם לשפחה כו' (וזהו טבע הרוח להיות מתפשט וגובר על כל מונע ומבדיל להיותו בא מבחי' העצמו' ממש ע"כ מגלה כל העלם ואין מעצור לרוח כלל. ודוגמא כזו יש קנד, בגם בשמחת הנפש ביותר או בשמחת היין שאז יגלה כל העלם ומצפון כמו אגברי חמרא אדרדקי¹⁹² כו' ולא יוכל לעצור רוחו כלל כי רוח הנפש עצמ[ה] גובר אז ע"י השמחה כו'. וזהו מבחי' גבורות שברוח כמו רוח דתחה"[מ] שיחי' עצמו' יבישות כו' כמ"ש מד' רוחות כו' ופחי בעצמות¹⁹³, וכן יש ברוח להיפוך לעצור ולכבוש כעסו ולהיות ארך אפים כו' וכן להעלים כל דבר סוד דוקא כידוע. וכ"ז מפני שיש ברוח עלי' וירידה וכתקפו וכגבורתו בצמצום ועלי' והסתלקות למעלה דוקא כמו כי רוח האדם העולה¹⁹⁴ בעילוי אחר עילוי כו', כך תקפו וגבורתו לירד למטה כרוח הים שמוריד הגלים ומעלה אותם וכאן א' ויולך ה' רוח בירידה למטה כו' (¹⁹⁵וכאן הי' ברוח קדים זה ב' רוחות הפכיים בבקיעה זו ממזרח שהרי נצבו כמו נד מימין ומשמאל וכמ"ש והמים להם חומה כו' שזה הרוח שהעמיד למים כחומה לצד דרום הי' היפוך רוח הב' שהעמיד המים לצד צפון שהוא הלך מדרום לצפון וזה הלך מצפון לדרום ושניהם כלולים היו ברוח קדים דמזרח שבקע הים ממזרח למערב לפי שרוח קדים דמזרח כולל ב' רוחות דצו"ד ומטעם הנ"ל וד"ל).

והנה אחר שראו ישראל בקי"ס הארה זאת מעצמות א"ס ב"ה שיכול לעשות מבחי' ההעלם דים העליון להיות בבחי' גילוי שלא כפי ההשתל' אז ראו והשיגו ג"כ שיכול להיות גם מבחי' דרצה"ע הפנימי' שבתו"מ לבא הוא עצמו לידי גילוי בלי הסתר וצמצום העצמות כלל כמו לע"ל דכתיב ולא יכנף עוד מוריך¹⁹⁶ כו', והוא מה שיהי' גילוי סודות וטעמי מצות מההעלם לגילוי בימות המשיח וכמ"ש כולם ידעו אותי כו' שזהו אהי' אנא זמין לאתגלאה מבחי' ההעלם דפנימי' הרצון וחכ' דתוה"ק כו' אשר אהי' בעוה"ב שיתגלה אור העצמות דא"ס ב"ה כמו שהוא ממש בלי לבוש והעלם כלל ע"י המצות בעוה"ז בפו"מ כנ"ל, וכמ"ש הנה אלקינו זה¹⁹⁷ לנוכח וכתי' להנחיל אוהבי יש¹⁹⁸ יש האמיתי מקורא דכולא¹⁹⁹ כידוע בענין שיוציא חמה מנרתקה²⁰⁰ כו', וכל זה ראו והשיגו מענין הגילוי דהעלם מים עצמו ליבשה בקי"ס שהי' מעין דלע"ל כמ"ש שם נשמחה בו ממש. וז"ש וירא ישראל את היד הגדולה, פי' יד הגדולה הוא בחי' התפשטות דרב חסד העליון שלמעלה מן הרצון וחכ' שיורד מגבוה גבוה לנמוך ביותר כמו המגביהי לשבת המשפילי²⁰¹ כו' כמו שיד הגדולה מתפשטת למטה ביותר כו', והיינו כמו שלגדולתו אין חקר²⁰² בעצמותו דאוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ²⁰³, כך תוקף ירידתו קנד, גוהשפלתו למטה מאד עד שמעלה ומטה שוין ממש עד שהעלם וגילוי שוין כחשיכה כאורה כו'. וז"ש אשר עשה הוי' העליון במצרים שהוא בחי' ההעלם דרצה"ע שהוא עצמו נעשה בבחי' גילוי, וזה הי' מצד בחי' יד הגדולה דוקא שהוא אשר עשה הוי' הנעלם לגילוי, וע"ז א' [oldpage_רטז] כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות לע"ל כנ"ל דמה שראו היד הגדולה זו בירידתו למטה לעשות מהעלם גילוי אראנו לע"ל נפלאות דסדכ"ס שיהי' בגילוי בעוה"ב כנ"ל וד"ל (ומ"ש תחלה וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים כו' דהיינו מה שהובדלו ישראל להיות בבחי' הפנימי' דאוא"ס שבשפע הפנימי' דרצה"ע שבתו"מ, וע"כ הלכו ביבשה בתוך הים שההעלם עצמו נגלה להם ומצרים נטבעו בים שלא יכלו לקבל את האור הפנימי והושלכו על שפת הים, בזה ראו שגם בעצמות הרוממות דא"ס לע"ל יובדלו ישראל לבד בקבלת שפע הפנימי' וזהו עיקר בחי' היד הגדולה שעשה ה' במצרים דוקא, שזהו ענין שביקש משה שלא תשרה שכינה באוה"ע²⁰⁴ וכמ"ש או הנסה אלקי'²⁰⁵ לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי להבדיל פנימי' מחיצוני' גם במקום דכחשיכה כאורה (וכמו גם ברדיפת [מצרים] בים הי' הענן וחושך²⁰⁶ אור לישראל וחושך למצרים כמ"ש במ"א) (וכטענת מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו²⁰⁷ ) דשם א' אם צדקת כו'²⁰⁸ שזהו ענין שביקש משה שלא תשרה שכינה באוה"ע²⁰⁹, אבל שם דוקא יבחר לנו את נחלתינו²¹⁰ כמ"ש במ"א וד"ל).

וזהו וייראו העם את הוי' ויאמינו בהוי' כו', ולכאורה אין זה מובן דאיך שייך האמונה אחרי היראה שהוא אותיות ראיה²¹¹ מקרוב כנ"ל שבדבר הנראה לעין א"צ לאמונה כו'. אך הנה מבואר למעלה בענין ב' הויות בחי' הוי' העליון שבהעלם הרצון והב' הוי' התחתון שבא בגילוי להאציל ולברוא כו', והנה בקי"ס ראו ישראל והשיגו שיכול להיות מהעלם דרצה"ע עצמו גילוי כאשר הפך ים העליון להיות הוא עצמו יבשה כו' כנ"ל, וזהו וייראו העם את הוי' פי' יראה זו הוא יראה פנימית שהוא בחי' ביטול במציאות ממש כמו הרואה את המלך מקרוב כל שקרוב קרוב יותר יותר יבא לידי יראה וביטול כל עצמותו, שכל שהתגלות המלך יותר מקרוב יותר יפול היראה ובושה עד שמתבטל בעצם מציאותו לגמרי וכל שאינו רואה מקרוב כ"כ לא שייך היראה בושת בביטול פנימי כ"כ, ולכך יראה אותיות ראיה דהא בהא תליא דראי' מביאה לידי יראה דענין א' הוא דכל שהוא בא [לבחי' ראי' מקרוב יותר בא] ליראה פנימית יותר וכאשר המלך מוסתר בהיכלו אין היראה נופל כ"כ כו', ודוקא כשהדבר הנסתר ונעלם בא להתגלות במלך בהיכלו שגדולתו קנד, דנעלה מאד ובא בהתגלות תפול אימתו ביותר, וכמו לע"ל דכתיב ובאו כו' מפני פחד ה' והדר גאונו²¹² לפי שיתגלה מאור א"ס שהי' בהסתר בבחי' הכתר שהוא העלם הרצון שאז נק' נורא כמשי"ת אז יהי' פחד ה' על כל הברואים אפי' על חיות ובהמות בבחי' ביטול גדול כמו שאו' וייראוך כל המעשים כי שמך נורא²¹³ על כל כו', והוא מצד בחי' ההתגלות העצום שיהי' אור האלקי בא בגילוי מקרוב לכל בשר כמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כ"ב כו', וכל בחי' התגלות מקרוב מביא היראה והביטול כמו בהגלות נגלות אור פני מלך כו' בבחי' שם הוי' התחתון שמהווה את הכל מאין שיבא בבחי' ראיה מקרוב בהשגה ותפיסא לכל הנבראי' שאז ודאי יפול היראה על כל בריא' אפי' בהמות וחיות כמו היראה וביטול דארי' ושור במרכבה העליונה, וכמו שהי' בפרות גשמיות שנשאו הארון שא' שירה ביראה עליונה דפני שור ממש כמ"ש הלוך וגעה²¹⁴ כו', וכך ממש יהי' לע"ל בגילוי ההעלם דפנימי' הכתר דרצה"ע הנ"ל למטה ע"י שיהי' פחד ה' העליון על כל הברואים כמ"ש וגר זאב²¹⁵ כו' וארי' כבקר²¹⁶ כו' (דזהו גילוי אור הכתר במל' כמ"ש כוס"י רוי"ה גימט' אר"ך²¹⁷ כו' והוא מל' דמשיח שיתגלה אז מפנימי' וסודות התורה שבהעלם אור הרצה"ע הפנימי' שזהו בחי' שם אהי' אנא זמין לאתגלאה בימות המשיח כו' כנ"ל וד"ל.

וזהו וייראו העם את הוי' פי' יראה זו הוא בבחי' יראה עילאה בשם הוי' העליון הנעלם שבא אליהם בבחי' ראיה והשגה מקרוב ממש כמו שם הוי' שלמטה כמו שיהי' בימוהמ"ש, והוא לפי שבקי"ס ראו והשיגו איך שנעשה מהעלם דהוי' העליון עצמו גילוי למעלה מסדר ההשתל' דהעלם וגילוי כנ"ל והוא בחי' היד הגדולה אשר עשה הוי' העליון במצרים שבא הוא עצמו בגילוי מקרוב שאז שייך ענין היראה שהיראה וראי' ענין א' הוא כנ"ל וד"ל (ומ"ש תחלה וירא ישראל ישראל סבא²¹⁸ כו' ובסוף א' וייראו העם כו' דבחי' יש"ס הוא במדות דחכ' הקדומה שברצון הנעלם שבתו"מ ראה זה למעלה את היד כו' כמו שלע"ל א' אראנו לישראל זה²¹⁹ נפלאות שהן רזי' וסודות טעמי התו"מ, אך בקי"ס ירד האור הגדול הזה עצמו למטה במל' דאצי' בבי"ע שנק' מלך על עם כידוע בבחי' ראי' מקרוב כמלך שמתגלה שיפול פחדו על עמו כמו לע"ל כמלך על עם וז"ש וייראו העם את ה' העליון וד"ל). וכ"ז הוא רק בבחי' יראה שנתעלו בקי"ס להגיע בבחי' ראי' מקרוב לבחי' הוי' העליון להיות יראה עילאה כמו יר"ת כמלך על עם כו' שזהו רק בימוהמ"ש כנ"ל, אבל למעלה גם מזה הוא בחי' עצמות דאוא"ס שנק' סדכ"ס דלמת"ב כלל שלא שייך שם בחי' ראי' והשגה כלל אפי' מח' דתורה וחכ' הקדומה כו' קנה, אשהן רזין וסודות התורה דאין טעם לרצון העצמי שבמצות מצד עצמן אפי' טעם כמוס כו', והוא העוה"ב שז"ש אשר אהי' שיתגלה כמו שהוא במהו"ע ממש שלמעלה הרבה מימוהמ"ש כנ"ל והוא [ה]עדן דתענוג הפשוט ועצמי שבשעשועי המלך מצד עצמו ממש שלמעלה הרבה מתענוג שמורכב בטעם כמוס דחכ' דתורה שאינו רק הארה בעלמא כמ"ש על התורה ואהי' אצלו כו' שעשועי'²²⁰ וכן א' אני תורתך שעשעתי²²¹ כו'. אמנם אע"פ שבעוה"ב יתגלה גם זה בנשמות הצדיקים שקיימו התורה בעוה"ז ואשר עמדו בה"ס וקיבלו התו"מ, אבל בקי"ס לא ראו זה בראי' מקרוב כמו בעוה"ב ממש רק האמינו באמונה שלימה וחזקה שיכול להיות גם זה לבא בגילוי מהעלם דעצמו' א"ס ב"ה שנק' סדכ"ס, כי אחר שראו היד הגדולה שיכול לעשות מהעלם דרצה"ע עצמו להיות בבחי' גילוי א"כ זה ודאי בא מכח העצמו' דא"ס שלפניו שוין העלם וגילוי כנ"ל, ע"כ האמינו גם זה שכל יכול הוא והן הן גבורותיו²²² שממקום גדולתו העצמי ברוממו' דשעשועי' העצמיי' יבא בגילוי למטה בלי העלם כלל כמ"ש ולא יכנף עוד כו' וכמ"ש הנה אלקינו זה לנוכח כו', רק שלא יכלו לראות זה בקי"ס בראי' מקרוב כמו שראו להוי' העליון דרצה"ע שכבר בא [oldpage_ריז] העלמו לגילוי כשהפך ים ליבשה כנ"ל שז"ש אשר עשה הוי' במצרים כו', אבל באמונה שלמעלה מן ההשגה וראי' האמינו בהוי' העצמי דעצמות הרצון ותענוג הפשוט שבמצות עצמן שיתגלה בראי' מקרוב בעוה"ב כמ"ש בעדן עין לא ראתה²²³ אלקים זולתך כו' וזהו ויאמינו בהוי' כו' גם אחר שראו אשר עשה הוי' [העליון] וייראו העם כו', אבל באמתת עצמות א"ס ב"ה ממש לא ראו כ"א באמונה ואמונה זו תבוא לגילוי ראי' (לפי שראו את היד הגדולה כנ"ל) ע"י משה עבדו (כמשי"ת). וזהו כימי צאתך מאמ"צ אראנו לישראל זה נפלאות שני נפלאות זו למעלה מזו והוא ימות המשיח והעוה"ב כנ"ל בענין עם זו קנית וז"ש הפך ים כו' שם נשמחה בו בעוה"ב בגילוי [מ]קרוב מה שהי' בקי"ס באמונה וד"ל.

וזהו ויאמינו בהוי' כו' דבחי' סדכ"ס עצמו שאינו נראה ומושג כלל לא הי' להם רק בחי' אמונה שלמעלה מן ההשגה אבל בהוי' דכתר הי' להם ראי' כנ"ל, ואין זה מתיישב עדיין דהרי א' וירא ישראל כו' הרי הכל הי' להם בבחי' ראי' כו'. אך יובן זה בהקדים ענין א' הידוע במה שא' הגדו"ל הגבו"ר והנור"א²²⁴ דהזכיר וא"ו בנורא ולא בגבור כו', שיש בזה ב' קנה, בדברים הפכיי', הא' וי"ו²²⁵ דוי"ו זה דוהנורא הוא בחי' צמצום ההמשכה בוי"ו שראשו יו"ד והולך ונמשך בקוצר כידוע. והענין הוא לפי שבחי' ההתגלות מקרוב מביא לידי יראה דיראה אותיות ראי' כנ"ל וכאשר המלך מתגלה מהיכלו בקרוב דוקא נק' נורא שיריאי[ם] ממנו ביותר כשבא מקרוב ונופל פחדו ואימתו מתפשט[ת] ביותר ע"כ נק' נורא (פארכטיג) שממשיך יראה על העומדי' לפניו, ואמנם מה שנק' נורא לגבי עבדיו ושריו זהו צמצום גדול לגבי רוממות ההתנשאות שלו שמצד עצמו כשיושב בהיכלו מוסתר כולו או[מר] כבוד כו'. וכך יובן למעלה שכדי שהוא ית' נק' נורא שזהו בחי' ההתגלות דמל' דא"ס עצמו לבא בירידת המדריגה להיות נורא בהתפשטו' אימתו לנאצלים ע"כ יש וי"ו בוהנורא שוי"ו זה הוא בחי' צמצום לגבי עצמו' רוממותו והתנשאו[ת] שמצד עצמו שנק' מלך הקדוש²²⁶ מלך יחיד לבדו²²⁷ כו', ומה שנק' מלך בהתנשאו[ת] אימ[ה] למקבלים זהו גיאות לבש²²⁸ כו' (אבל הגדול הגבור הן חו"ג דא"ס²²⁹ איך שהוא למעלה עד אין קץ ולמטה כו' אינו בא ע"י צמצום כלל) וזהו פחד ה' שמתפשט גם על המלאכים דבי"ע. ואמנם יש עוד ענין ב' בוי"ו זה דוהנורא להיפוך שהוא למעלה²³⁰ יתירה יותר מהגדול כו', להיות דוי"ו זה אע"פ שבא דרך צמצום ביו"ד וי"ו כו' זהו בחי' הקו"ח²³¹ שנק' קו המדה²³¹ בכלל אבל יש בו מבחי' עצמו' אוא"ס שלפני הצמצום הראשון דוקא וע"כ יש ביכולתו להחליף²³² מקו הימין לשמאל כו', ויכול לעשות מהעלם גילוי כו', והוא בחי' ת"ת קו האמצעי שהוא בפנימי' הכתר²³³ בכלל בלי שינוי והעלם כלל והוא שם הוי' דגם הכלי שבו מאיר כמו האור כידוע במ"ש מי כמוך באלים הוי'²³⁴ כו', ע"כ יש בו בחי' אין דכתר בגילוי כמו הניסים שלמעלה מן הטבע בעלמא דאתכסיי' בא²³⁵ בדרך הטבע כו' דהעלם וגילוי שוין בו כו' כמ"ש במ"א בענין ה' אלקיו עמו²³⁶ כו', וא"כ הרי בוי"ו זה²³⁷ מתגלה מבחי' התנשאו' דמל' דא"ס עצמו כמו שהוא בלי צמצום ולבוש כלל. וזהו והנורא שמתגלה מהעלמו כמו שהוא הוא ע"י וי"ו דוקא (אבל חו"ג באים ע"י צמצום ולבוש דפרסא המפסיק כו'). וזהו בחי' פחד הוי' דמל' דא"ס הנעלם שיתגלה על כל כו' והוא מל' דא"ס התנשאות העצמו' שיאיר במשיח וכמ"ש ימלוך לע"ו²³⁸, וע"כ דוד מ"י חי וקיים²³⁹ כמ"ש חיים נתת לו²⁴⁰ כו', וז"ש בקי"ס כי אה גאה כו' וברוב גאונך²⁴²²⁴¹ כמו לע"ל וכן תפול עליהם אימתה²⁴³ דמל' דא"ס כו' לפי שהי' בבחי' שם הוי' דת"ת שבכתר כמ"ש זה אלי ואנוהו²⁴⁴ כו' והוא מה שראתה שפחה כו' לפי קנה, גשבא בגילוי ההעלם למטה כמו למעלה וכמו ולא ילמדו²⁴⁵ כו' קטן וגדול שוין²⁴⁶. אך זהו רק בשם אהיה הא' שיגלה כל סוד הנעלם וכ[מ]"ש עושה פלא²⁴⁷ דפלא דכתר²⁴⁸ עצמו נעשה גילוי באלף²⁴⁹ כו', אבל למעלה מזו הוא אהיה הב' דעוה"ב שנק' סדכ"ס דלמחת"ב כלל דאפי' אור צח כו' אוכם²⁵⁰ כו' וז"ש נפלאות כנ"ל ע"ז א' וירא ישראל כו' אשר עשה הוי' מהעלם לגילוי שזה בא מכח העצמו' דא"ס ממש שנק' שעשועי המלך בעצמו שלמעלה גם מבחי' התנשאו' דמצד עצמו הנק' מל' דא"ס לבד כו'. וע"ז אמר ויאמינו בהוי' שהוא שם הוי' העצמי שבמצות הוי' שיתגלה לעוה"ב מקיום המצות בפו"מ דוקא כמא[מר] כ"י יש להם²⁵¹ כו' כידוע, וע"ז הי' להם אמונה שלמעלה מן ההשגה וראי' כי לא ראו רק בחי' היד הגדולה שמתפשטת מכח העצמו' דא"ס לעשות מהעלם גילוי למטה לבד וד"ל.

וזהו ויאמינו בה' ובמשה עבדו, דהנה לפי הנ"ל באמונה זאת שהאמינו בה' היינו באמיתת מהו"ע ית' שלמעלה גם מבחי' התגלות דמל' דא"ס שנק' נורא שיהי' בעוה"ב דוקא כנ"ל, א"כ מהו שא' ובמשה עבדו האיך יתכן להשוות למשה עבד ה' למהו"ע שיאמינו במשה כמו בה' עצמו כו'. אך הענין הוא משום דבחי' משה הוא בחי' דעת²⁵² שהוא בחי' ההתקשרות²⁵³ שמביא ומחבר ומקשר למשפיע עצמו כמו שהוא עם המקבל וע"כ נק' שושבינא דמלכא²⁵⁴ והוא במה שהי' משה ממוצע להביא גילוי עצמות דא"ס ממש בתו"מ בפו"מ במ"ת כמ"ש משה ידבר²⁵⁵ כו', וכמ"ש משה אנכי עומד²⁵⁶ כו', ולפי שהי' המביא ומקשר לגילוי אור א"ס שברצון וחכ' דתו"מ בגשמיות דוקא כמ"ש תורה צוה לנו משה²⁵⁷ כו' וכמ"ש הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות²⁵⁸ בפו"מ כידוע בכמה כתובי', הנה זהו שרשו גבוה יותר גם מבחי' פנימית סודות וטעמי תו"מ שיתגלו ע"י משיח²⁵⁹ גואל אחרון²⁶⁰. דאע"פ דמשה הוא משיח כא'²⁶¹ יבא טוב ויקבל טוב²⁶² בפנימי' התורה דאוריי' סתים וגליא²⁶³ אבל יש יתרון מעלה בנגלה שבתו"מ בפו"מ שנק' נובלות חש"מ²⁶⁴ יותר מפנימי' דח"ע כמ"ש במ"א משום דנתחב"ס²⁶⁵ דוקא וסוף²⁶⁶ קנה, דמעשה כו' כמ"ש לעושיהם²⁶⁷ כו' ומזה יהי' דוקא שכר העוה"ב שלמעלה מימוהמ"ש כנ"ל (ומטעם הנ"ל דאין טעם לרצון העצמו' הפשוט אפי' טעם כמוס והוא שם אהי' הב' כנ"ל). ולכך נק' משה עבד הוי'²⁶⁸ דוקא דהיינו מה שנמשך רצה"ע בתו"מ מבחי' שם הוי' העצמי' שבעצמו' א"ס ממש (שלא נודע גם לאבות כנ"ל כי טעמי וסודות דתו"מ נודע ונגלה גם לאבות שקיימו כל התו"מ ברוחניות עכ"פ ע"פ סוד הוי' שבהם כמו שהוא למעלה בפנימי' דח"ע כו') בבחי' עבודה בקיום [oldpage_ריח] בגשמיות בפו"מ. וז"ש במשה לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא²⁶⁹ דהיינו בכל בית דח"ע שהן התו"מ כמו שהן במהו"ע ממש שנק' הון ביתו²⁷⁰ [נאמן הוא להביא ולהמשיך למטה²⁷¹ דברים גשמיים דווקא, ולזה נקרא עבד הוי' ממש שלמעלה גם מבחי' בן דמשיח שאמר בו אני היום²⁷² כו', וכמו עבד הנאמן בכל ביתו] שכרצונו עושה כמו בעה"ב עצמו ממש שאין כח זה גם לבן כו' והן כל דיני התורה שע"י משה דוקא שאין כל נביא²⁷³ כו' וכמ"ש אין משגיחין²⁷⁴ כו'. ומזה הטעם יובן שאמונה זו שהאמינו באמתת עצמו' א"ס ב"ה הוא עצמו גורם שהאמינו במשה עבדו שניתן על ידו התו"מ בפו"מ שהוא דוקא בחי' הממוצע להמשיך בגילוי מהעלם דמהו"ע ית' ממש וד"ל.

ויובן זה ממה שמצינו שמשה נק' רעיא מהימנא²⁷⁵ רועה נאמן²⁷⁶ והלא גם האבות נק' רועי'²⁷⁷ כידוע, אבל הענין ידוע ומבואר בענין ורעה אמונה²⁷⁸ שיש רועה הזן ומפרנס את האמונה בכנ"י, והענין הוא כידוע בענין המא' דאיהו אמת ואיהי אמונה²⁷⁹ שיש ב' מדרגות באמונה א' האמונה בשם הוי' כאברהם שהי' המאמין הראשון²⁸⁰ בשם הוי' כמ"ש והאמין בה'²⁸¹ כו' והוא בשם הוי' הבא בגילוי באבי"ע וגם בשם הוי' דהעלם הרצון (שבפנימי' הכתר כנ"ל) כמ"ש וארא אל אברהם²⁸² כו' באל שדי שהוא חג"ת שבכתר ונק' ימי קדם כמ"ש אשר נשבעת לאבותינו²⁸³ כו' והן עלדא"ת ועלד"א בכלל, אבל שמי הוי' בבחי' הוי' העצמו' דתו"מ בפו"מ כנ"ל לא נודעתי להם רק במ"ת לבד שא' אנכי הוי' אלקיך וכן בק"ש שמע ישראל²⁸⁴ הוי' קנו, אאלקינו הוי' אחד באח"פ ממש, וזהו בחי' אמונה בהוי' שבעצמות ממש שע"ז א' ורעה אמונה שהוא מ"ש איהו אמת אמיתת העצמו' דא"ס כמו שהוא ממש ואיהי אמונה דכנ"י מקבלים בתוכם אמונה זאת ע"י משה שנק' ר"מ שהוא בחי' הממוצע להמשיך לכנ"י אמונה זאת באמתת מהו"ע ית' שלמעלה מאמונה דאבות שממשיכים לכנ"י בדרך ירושה שנק' אומנים²⁸⁵ כאומן המגדל את היונק²⁸⁶ כו' (כמ"ש במ"א בפ' כי תשא²⁸⁷ שז"ש חדשים לבקרים רבה אמונתך²⁸⁸ כו' והוא ענין תו"מ בפו"מ שכללותם אמונה זו שנא' וצדיק באמונתו יחי'²⁸⁹ שמזה יש לכנ"י כח למס"נ על התו"מ שלמעלה מכח אה"ר שבנפשם בירושה מאבות²⁹⁰ כו' שקיבלו במ"ת וכמ"ש במ"א ע"פ קימו וקבלו²⁹⁰ כו'), וזהו שא' בזהר דמשה אוליף להו רזא דמהימנותא²⁹¹ שהוא אח"פ שלמעלה גם ממקור הרצון להאציל ע"ס כו' וד"ל.

וז"ש עבדי משה בכל ביתי נאמן לשון נפעל לפי שממוצע הוא לקבל מאור אמתת מהו"ע ית' התו"מ וממשיך לישראל בחי' אמונה זו שבהעלם רצון העצמו' להיות באה לידי גילוי אור וחיות בנפשם ממש, וכמ"ש אלה המצות כו' וחי בהם²⁹² וכן²⁹³ למען תהי'²⁹⁴ כו' כי הוא חייך²⁹⁵ ממש עד שיכולים למס"נ על קדה"ש על התו"מ כידוע בנסיון זה ג"א²⁹⁶ שנה כו', ומאחר שמביא וממשיך אמונה רבה זו שבמהו"ע ית' שבמצות לכנס"י להיות להם למזון וחיות ממש לנשמתם בכל דור ודור הרי מה שהי' בכנס"י בבחי' אמונה בהעלם בשם הוי' העצמי (שלא נודע לאבות כנ"ל) המשיך בבחי' גילוי באור וחיות ממש, שזהו כמו העוה"ב ממש שיבא אור העלם העצמו' דא"ס ממש לבחי' גילוי גמור בנשמות הצדיקי' שקיימו התו"מ בפו"מ בעוה"ז דוקא כנ"ל שזהו למעלה הרבה מפנימי' התורה שיתגלה ע"י משיח כנ"ל (אע"פ שנא' בו ישכיל עבדי²⁹⁷ ירום כו' וגבה מאד הכל הוא בבחי' ח"ע הפנימי' כמ"ש ישכיל כו').

ונמצא מובן עכ"פ שמשה הי' בחי' ממוצע לקשר ולחבר לשם הוי' שבעצמו' הרצון שבתו"מ להיות בא בגילוי שאין זה מתגלה כלל אפי' בהוי' הא' דח"ס דא"א כטעמי' וסודות קנו, בהתורה והוא שם אהיה הב' שיתגלה בעוה"ב כנ"ל וד"ל. וא"כ הרי בחי' האמונה שהאמינו בהוי' העצמי בא בכנ"י בגילוי והוא בהשג' וראי' מקרוב (וע"כ אנו רואים שבקי"ס הי' כמו בעוה"ב ממש שנא' בהם שם נשמחה בו ממש וכמ"ש עד יעבור כו' עם זו קנית ²⁹⁸כו' ומאחר שהאמונה באה בבחי' התגלות דראי' והשגה מקרוב א"כ איך א' ויאמינו בה' ובמשה כו' דמשמע דאמונה זו קאי על משה והרי משה המשיך להם אמונה זו מן ההעלם לגילוי גמור בנפשם לדורות כנ"ל (ועוד יש להבין דהלא גם בימות המשיח יהי' עיקר קיום התו"מ בפו"מ ואדרבה יהי' אז אחר שלימות הבירורים דעה"ד טו"ר כו' וע"כ אנו או[מרים] ושם נעשה כמצות רצונך²⁹⁹ כו' וכמו שא' הלכתא למשיחא³⁰⁰ כו' כמ"ש במ"א, וז"ש ואלה דברי דוד³⁰¹ האחרוני' כו' נאם הגבר הקים על³⁰² עולה של תו"מ דוקא שמפני זה יהי' עליי' משיח במדרגה הנעלה ביותר³⁰⁴ והוא בחי' כתר ש"ט שעולה ע"ג ג' הכתרים³⁰³ כו' מפני שמזה יהי' יתרון האור מן החשך כו' שהוא בחי' ס"ג דתוהו שלמעלה מבחי' מ"ה³⁰⁵ דתיקון כידוע במ"ש א"ח עט"ב³⁰⁶ כו' לפי שנתחב"ס וסוב"ת כו' וא"כ איך א' כאן ויאמינו בה' ובמשה עבדו שע"י קיום התו"מ בעוה"ז ע"י משה יהי' למעלה מימות המשיח כו').

אך הענין הוא כידוע שיש במצות ב' מדרגות³⁰⁷ א' מצות שנעשי' בכוונה ורעותא דלבא והוא כמ"ד מצות צריכות כוונה³⁰⁸ והיינו ענין הבירורי' דרפ"ח ניצוצי'³⁰⁹ שנפלו בשבה"כ דמ"ה מברר לב"ן³¹⁰ כו' דבחכמה דוקא אתברירו³¹¹ כידוע, ובכל מצוה ומצוה יש אופן מיוחד לענין המכוון בבירורי' והעלאות שעי"ז נעשה בחי' יחוד עליון באצי' שזהו להוסיף אורות באצי'³¹² בכלל, וזהו כללות ענין המצות שהן יחוד קוב"ה ושכינתי'³¹³ שם מ"ה וב"ן הוי' ואלקים³¹⁴ כידוע בענין יב"ק³¹⁵ יחוד ברכה וקדושה שבמצות, וזהו שמצות צריכות כוונה לכוין באופן היחו"ע שבה דוקא והוא ע"פ סוד ה' שיש במצות, וכללות ענין שלימות הבירורים דרפ"ח כו' ע"י המצות יהי' בימות המשיח דעה"ד טו"ר יתעבר³¹⁶ כו' ולא יהי' ענין המצות להבדיל בין טו"ר כעכשיו אלא יהיו המצות כמו שהן למעלה קנו, גאחר תשלום הכוונה בבירורי' דרפ"ח כו', והיינו מה שיהי' יתרון מן החשך העליון דתהו כמו קודם השבירה כו' וכמ"ש אז יאמרו בגוים³¹⁷ דוקא הגדיל ה' כו' והיינו ענין טעמים וסודות התורה שיתגלה אז לקטן כגדול כו' (וזה יהי' יותר גבוה מבחי' העבודה דאדה"ר בג"ע לעבדה ולשמרה³¹⁹ קודם חטא עה"ד³¹⁸ כו' מצד שיהי' יתרון האור מן הבירורי' דעה"ד כו', וז"ש שיעשה סעודה לצדיקי' מלויתן ושור הבר³²⁰ כו' וכה"ג כידוע וד"ל). והוא בחי' כתר ש"ט דמשיח שא' בו וגבה מאד לפי שהקים עולה של תו"מ דהיינו שהקים דבר ה' שבא במצות לברר בירורי' דעה"ד ע"י עול תורה ביראה בקבלת עומ"ש שלימה במל' דא"ס³²¹ כמו שהוא למעלה בהעלם דפנימי' הכתר שנק' תר"ך עמודי'³²² כו'. וזהו ישכיל עבדי כמו שחכמתו עמדה לו לתקן דבר המקולקל כמ"ש לעשות לתקן³²⁴ רפ"ח, וז"ש ורוח אלקי' מרחפת רפ"ח מ"ת³²⁵ שזהו רוחו של משיח שנק' עובד אלקי' בחי' ב"ן³²⁶ כו'. [oldpage_ריט] אבל מדרגה הב' במצות הוא מצד עצם מעשה המצוה לבד גם שלא בכוונה וטעם וסוד כמ"ד מצות א"צ כוונה כלל והיינו לא בשביל בחי' תיקון ובירור דרפ"ח כו' כלל אלא רק מפני שא' ונעשה רצונו לבד שזהו ³²⁷רק מצד עצם הרצון שאין טעם לרצון כלל אפי' טעם כמוס כנ"ל, והוא בחי' הרצון והתענוג הפשוט שבשעשועי' העצמי' שלא יוכל לבא בהתלבשות והרכבה בטעם וסוד לברר בירורים וכה"ג שזהו המצוה עצמה אע"פ שנעשי' בלא אוי"ר שמלובש בה מעצמות הרצון הפשוט שנק' כתר שבכתר שלמעלה מחכ' שבכתר בכלל, וזהו כתר דנעשה שבמ"ת כו' והוא שם הוי' שבעצמות א"ס ממש שיתגלה לע"ל [ב]עוה"ב (דמצוה בחילוף דא"ת ב"ש³²⁸ הוא שם הוי') ונק' מצות הוי' ממש שלמעלה מבחי' הבירורים לגמרי (והוא העוה"ב שהוא למעלה מבחי' הבירורי' שהוא יום הז' דשבת שנק' ברכת ה' תעשיר³²⁹ שלא ע"י עבודה ותיקון כלל, משא"כ בימות המשיח שבא ע"י הבירורים דשם ב"ן כמ"ש הקים על בעול מ"ש שנק' מצות המלך אע"פ שיתעלה לבחי' מל' דא"ס שהוא ההתנשאות שמצד עצמו אין לזה ערך כלל לבחי' השעשועי' העצמיי' מצד עצמו' א"ס ב"ה ממש שלמעלה הרבה מבחי' התענוג שבמדת מל' דא"ס כמ"ש לך ה' הממלכה³³⁰ כו' וד"ל).

קנו, דוזהו ענין מדרגת משה שהי' עבד הוי' דהיינו לבחי' שם הוי' שבעצמו' ממש שלמעלה מבחי' הבירורי' דמצות בתיקון דשם אלקי' בחי' ב"ן כו' והוא לפי שהי' בחי' ממוצע להביא ולהמשיך לבחי' שעשועי' העצמיי' דמהו"ע א"ס ב"ה במצות בפו"מ שלמעלה מן הכוונה וטעם. וז"ש בכל ביתי נאמן הוא לחבר להוי' העצמו' בכנ"י במצות מצד עצמן כמו שהן למעלה במהו"ע ממש כמ"ש לכל תכלה ראיתי קץ³³¹ שיש קץ וגבול לכל עונג שנק' תכלה כמו כלתה נפשי³³² כו' אבל רחבה מצותך מאד³³³ בלי קץ וגבול לשעשועי' שבה כלל מטעם הנ"ל שהמצות מצד עצמן הן בעצמו' השעשועי' כו' רק אפס קצה מזה נמשך גם בתורה כמ"ש אני תורתך שעשעתי כו' (וכמובן באשרי תמימי דרך³³⁴ כו' שמדבר רק במעלת וחיבוב המצות מצד עצמן דוקא) (ונמצא³³⁵ שבחי' משה למעלה מבחי' מדרגת דמשיח (ואע"פ שמשה בבחי' פנימי' אבא ומשיח בפנימי' ע"י³³⁶ זהו בבחי' אור³³⁷ החכ' דתורה גם למעלה³³⁸ אבל במה שירדה חכ' דתורה במעשה המצות בפו"מ שנק' נובלות זהו למעלה מפנימי' ח"ע דמשיח כנ"ל³³⁹, וזהו דמשה הוא מ"ש מה שמו מה שם בנו³⁴¹ דמ"ה שמו הוא בחי' מ"ה היותר עליון שהוא שם הוי' העצמו' הנ"ל שיתגלה בעוה"ב שהוא אהי' הב' כנ"ל ומה שם בנו הוא מ"ה דחכ' עילאה דמשיח³⁴⁰ שנק' בן כנ"ל שנק' אדם בתראה ומשה הוא א"ק, וזהו שהי' משה עניו מכל האדם³⁴² כו' להיותו בבחי' מ"ה ואין האמיתי העצמי ומחמת זה דוקא יהי' העוה"ב שנא' להנחיל אוהבי יש האמיתי שלמעלה ממשיח אע"פ שנא' בו וגבה מאד (וזהו שרמזו דכל המשפיל עצמו³⁴³ כמשה שהי' עניו מכל האדם (וא' שלח נא ביד תשלח ע"י משיח³⁴⁴ דכל רז³⁴⁵ לא אניס לי' ונק' מרבה המשרה³⁴⁶ כו') הקב"ה מגביהו בעוה"ב בבחי' יש האמיתי והמגביה עצמו כמשיח שנא' בו וגבה מאד יהי' שפל בערך לגבי משה בעוה"ב, כי יש בכלל מאתים מנה³⁴⁷ דאפי' אור צח ומצוחצח שהוא מקור כל רזי' וסודות דח"ס כו' אוכם לגבי עה"ע עצמו שיתגלה בעוה"ב שהוא [בחי'] עצם הרצון והתענוג הפשוט כו' כנ"ל וד"ל). ולפי ערך זה יש גם בכל דור מבחי' משה בכאו"א מישראל³⁴⁸ בעשות³⁴⁹ המצות בשפלות רק לעשות רצה"ע שבה בלי כוונה יסוד וטעם כמ"ש שמואל לשאול החפץ לה' בעולות וזבחים כ"א שמוע³⁵⁰ כו' והוא ענין שמחה קנז, אש"מ³⁵¹ מצד המצוה עצמה שממילא יש בכלל מאתים מנה ויזכה לידע הכוונה וסוד שבמצות כידוע במ"ש האריז"ל³⁵² לתלמידו הרח"ו שלא זכה לג"א³⁵³ ורוה"ק ולהשיג טעמי' וסודות דתו"מ רק מחמת שמחה ש"מ כפשוטה דוקא (וכמשי"ת), וזהו שא' דיראה לגבי משה מילתא זוטרתי³⁵⁴ היא ואע"פ שא' לישראל ועתה מה ה'³⁵⁵ שואל מעמך כ"א ליראה כו', אבל לגבי משה עצמו היראה מילתא כו' לפי שיר"ת גם בשרשה ביר"ע³⁵⁶ אינו אלא בחי' מ"ה דח"ע ששרשה בח"ס והוא מדרג' דמל' דמשיח שהוא במל' דא"ס לבד כנ"ל וכמ"ש בו והריחו ביראת ה'³⁵⁷ כו', אבל בחי' משה הוא מעצמות הרצון והתענוג שבמהו"ע ית' במצות כנ"ל, וז"ש כי טוב הוא בטי"ת רבתי דעה"ח דעדן עצמו כו' ע"כ גם יר"ע מלתא זוטרתי לגביו דיראה אותיות ראי' דחכ' ושרשו למעלה מן החכמה, וז"ש מה שמו בחי' מ"ה דאין האמיתי שלא שייך שם ראיה דחכמה ולא ביטול במציאות דיר"ע שאינו רק בבחי' כתר מל' שנק' נורא כנ"ל, וז"ש פא"פ אדבר בו³⁵⁹ כו' כאשר ידבר איש אל רעהו³⁶⁰ כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן מ"ש ויאמינו בה' ובמשה עבדו, פי' אחר שהי' להם בחי' היראה דראי' דחכ' בהשגה וטעם כמו השגת טעם וסוד שבמצות כמ"ש וייראו העם את הוי' שבהעלם הרצון דכ"ע כנ"ל, אח"כ א[מר] ויאמינו בה' שהוא בחי' הוי' העצמות דא"ס שבמצות מצד עצמן שאין טעם כמוס דסוד דח"ע מגיע לשם כלל והוא בחי' שעשועי' העצמיי' שיתגלה בעוה"ב וכמ"ד מצות א"צ כוונה כנ"ל שזהו בחי' משה עבד הוי' הזה כנ"ל שהוא למעלה משם הוי' דכתר כו'. ואע"פ שמשה נק' ר"מ להמשיך לאמונה זו שבמהו"ע הרצון הפשוט דמצות בכנ"י בבחי' חיות גמור כנ"ל, עכ"ז עכשיו עצמו' התענוג ורצה"ע הזה הוא מלובש בהעלם בלבוש גשמי' דמעשה המצות בגשמי' עכ"פ רק שלע"ל בעוה"ב יתגלה מן הלבוש והעלם זה כמ"ש ולא יכנף עוד כו'. ועוד טעם העיקר בזה שבאמת שרש ענין עצמו' הרצה"ע הזה שבמצות הוא בעצמות אוא"ס ממש שנק' סדכ"ס דלמחת"ב כו' שלא יגיע שם בחי' גילוי דראי' והשגה דח"ע כלל להיותו בבחי' שעשועי' העצמיי' שהוא נסתר ונעלם בעצמו ממש דלמת"ב אפי' לח"ע הקדומה רק בבחי' אמונה לבד יותפס, וע"כ א[מר] ויאמינו בהוי' העצמו' שא"א שיבא בהשגה וראי' שאין ראיה והשגה רק בדבר הנגלה ונראה בקירוב אחר קירוב במדרגה גבוה יותר כמשיח שא' בו וגבה מאד כו' שהי' לו קירוב יותר בעילוי דראי' קנז, בדח"ע הי' ביראה פנימי' יותר, אבל לגבי משה שהי' נאמן באמונה דמהו"ע ממש שלמעלה מן ההתגלות כנ"ל אין היראה [oldpage_רכ] חשובה כלום וזהו דיראה מלתא כו', ולכך א' ויאמינו גם במשה עבדו בחי' עבד נאמן להוי' העצמי' הנ"ל (דפסיק טעמא בין ב' הויות³⁶¹ כו'), שגם שהמשיך משה לכנ"י אמונה זו בגילוי וחיות וגם העלם וקשרם למעלה בחבלי עבותות באמונה זו באמתת מהו"ע שבמצות כנ"ל כרועה צאן הנאמן כו' שזנם ומפרנסם כו' כמ"ש ורעה אמונה כנ"ל, מ"מ הכל הוא בבחי' אמונה דוקא כמו שהאמינו בהוי'³⁶² העצמו' כן האמינו במשה עבד הוי' זה בקיום המצות בפו"מ, אבל זה יהי' עיקר העוה"ב שאז תבוא אמונה זו דוקא לגילוי גמור כנ"ל שזהו העדן דשעשועי' העצמי' שע"ז א' אשר אהי' כו' כנ"ל וד"ל. וזה הי' בקי"ס³⁶³ כשא' זה אלי זה לנוכח ממש כו' בראי' מקרוב למה שהאמינו בהוי' רק שהי' זה למעלה בשרש נשמתם ולא למטה ממש כעוה"ב, וז"ש אז ישיר³⁶⁴ אז דוקא ישיר להבא כו' וכמ"ש שם נשמחה בו שהן א' בקי"ס שירת הים כמו שיהי' לע"ל ממש, וז"ש אשירה לה'³⁶⁵ כי גאה גאה בחי' רוממות והתנשאות שמצד עצמו שנכלל בשעשועי' העצמיי' ובזה נכללו ונתעלו ישראל עם משה יחד ועלו עמו מחמת האמונה זו שהאמינו בה' ובמשה עבדו כנ"ל כמ"ש אז ישיר משה ובנ"י יחד וד"ל. וז"ש בקי"ס ואתם תחרישון וא' בזהר לא תתערו מידי³⁶⁶ בהעלאת מ"ן בתפלה אפי' בקבלת תו"מ ביראה כו' לפי שבמהו"ע לא יגיע גם היראה בביטול המציאות כש"ע כו' רק בחי' השתיקה כדומם ממש, דמה"ש³⁶⁷ קול דממה דקה³⁶⁷ זה[ו] קול בלחש בש"ע, אבל בסדכ"ס עצמו ממש דאפי' אור צח כו' אין מגיע שם רק בחי' הביטול דשתיקה ממש וד"ל.

וזהו הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, והנה יש להבין בזה מאחר שמבואר למעלה בשרש בחי' קי"ס ויצ"מ שהוא כמו לע"ל ממש בעוה"ב (שהוא שם אהי' הב' כנ"ל) א"כ למה א' שם נשמחה בו לשון להבא שאנו עתידים לשמוח בו שם דוקא ולא עכשיו והלא בקי"ס ודאי הי' שמחה זאת ממש בשירת הים כמ"ש אז ישיר משה כו' כנ"ל, והול"ל שם שמחנו בו (ועוד דמ"ש בנהר יעברו ברגל להבא קאי בימות המשיח דכתי' והניף ידו על הנהר³⁶⁸ כו' והיתה מסילה³⁶⁹ כו' וע"ז א' שם דוקא נשמחה בו ממש בעוה"ב הוא אחר ימות המשיח כנ"ל וכמ"ש עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית כנ"ל). אך הנה תחלה יש להבין ענין השמחה שהוא המביא כל העלם לגילוי³⁷⁰ כידוע קנז, גבחוש שכאשר ישמח האדם בנפשו אזי יגלה כל מצפוני לבבו שהי' בסוד נעלם בנפשו ולא יוכל לעצור רוחו כלל, לפי שהשמחה הזאת ה[י]א שמחת הנפש עצמה ומהותה שגורם בחי' ההתגלות כל עצמו' ומהותה כמו שהיא בלא לבוש והעלם כלל ע"כ תצא מכל העלם לגילוי דוקא, ונמצא שהשמחה פועלת גילוי אור העצמו' וממילא נגלה כל בחי' ההעלם. ואמנם זה גופא מה שיש בטבע השמחה לגרום גילוי אור העצמות הנה ידוע שבאה ע"י התפעלות הנפש בעונג נפלא וחדש שנוגע בעצם הנפש שמזה יגיל בחדוה גדולה בעצם הנפש ואז מתגלה העונג וחדוה זו לבא בבחי' התפשטות בגילוי, והוא ענין השמחה שהוא גילוי העונג והחדוה הנעלמה בלבו ונפשו כמו מאיזה בשורה טובה ונפלאה שיעשה משתה ושמחה בגילוי, ואמנם עיקר גילוי ההעלם שבנפשו בא' בשמחת לבו דוקא ולא כשהוא בעונג וחדוה צפונה בלבו עדיין כידוע. והטעם הוא לפי שיש ב' מיני עונג וחדוה והן ב' מיני שמחה א' העונג המורכב בדבר מה שאינו בעצם נקודת הנפש עצמה כמו העונג המורכב ברצון ושכל ומדות כו' וכמו בשורה טובה מן הון ועושר וגדולה או מכיבוש וניצוח לשונאו שהוא השלמת עונג רצונו וכן מתענוג גדול שבחכ' נפלאה וכן במדות כאהבה בתענוגים וכה"ג. והב' עונג הפשוט ועצמי שנוגע בעצם דיחידה שבנפש כמו מבשורת הצלת בנו יחידו שאוהבו כנפשו כבשורת יעקב מיוסף שנא' ותחי רוח יעקב³⁷¹ כו' וכן היוצא משבי' מס"נ³⁷² לחיים ולגדולה יתירה, ששמחה זו אע"פ שבאה מן ההיפוך שהוא תכלית העוצב והמרירות שנגע עד הנפש אמנם זהו עצמו הגורם שישמח בעצם נקודת נפשו והוא בחי' העונג ושעשועי' שבעצמיות ממש, וזהו שנק' שמחת הנפש מצד עצמותה ממש שבלתי יכול לבוא בהרכבה בשום דבר מה גם לא ברצון וחכ' ומדות שאין להם ערך כלל אליה. ויובן מזה הטעם שהשמחה גורמת גילוי ההעלם בהתפשטות' דוקא לפי שגם השמחה מבשורה טובה שבעונג המורכב ברצון וחכ' ומדות יגיע לשמחה ועונג הנפש עצמה הפשוט שיגלה כל העלם כו'.

ועד"ז יובן ג"כ בבחי' שמחה האלקי' בכנ"י מלמטה למעלה שיש ב' מיני שמחה וכך הוא מלמעלה למטה, א' שמחה בהוי' כמו בגילוי העונג להתענג על הוי' באה"ר שיגיל וישמח בה' שגורם בחי' גילוי ההעלם דעצמו' למעלה ג"כ בשמחה עליונה שהוא שמחה של שם הוי' שבכתר שיתגלה מהעלמו שהי' בסוד וטעם כמוס דרצה"ע, וכמו בימות המשיח שיתגלו טעמי וסודות התורה וכג"א³⁷³ ורוה"ק וגם מה שנעלם בקוצו ש"י כו', וכמו השמחה בשם הוי' דאצי' בגילוי ההעלם דמוחי' דאו"א בז"א שכ"ז בא מבחי' עונג העליון שמורכב ברצון וחכ' ומדות כו' קנז, ד(שנק' ע"ק והתגלות ע"י במועדי' בשמחה דבינה³⁷⁵ דוקא מטעם הנ"ל) והשמחה הוא המגלה כל העלם העונג שברצון וחכ'³⁷⁴ ומדות כמו העונג מבשורה טובה כנ"ל. אך המדרגה הב' הוא שמחה ועונג העצמו' ממש ובכנ"י הי' שמחה זו בעצמות נפשם ממש, והוא מה שיצאו מאפילה לאור גדול משעבוד קשה לגאולה³⁷⁶ שזה כיוצא משבי' וסכ"נ לגדולה יתירה שלמעלה הוא מענג המורכב באיזה רצון כו', כי הרי הוא בנקוד' העצמיות ממש ולמעלה גורם שמחה עליונה שבעצמו' א"ס ממש שהוא העונג הפשוט שבשעשועי' העצמיי' כמו בהצלת בנו יחידו כו'. וכך הוא ענין התענוג העצמי בהצלת בנ"י שהוציאם מעבדות לחירות ומאפילה לאור גדול כו' שזהו למעלה הרבה מעונג המורכב ברצה"ע וח"ע כו'. וזהו שא' הפך ים כו' שם נשמחה בו לע"ל דוקא דבקי"ס הי' שמחת הנפש עצמה בכנ"י בשירת הים כמו שיהי' לע"ל שנשמחה בו ממש שלמעלה הרבה משמחה שבהוי' דכתר וחכ' כו', וזהו גילוי ההעלם דעונג ושעשועי' העצמיי' שמצד עצמותו ממש שמלובש עכשיו במצות בפו"מ מצד עצם התענוג כו' והוא שמחה ש"מ בכנ"י שלא מצד הכוונה וטעם בסוד הוי' כו' כנ"ל. ואמנם ביצ"מ הי' התענוג העצמי הזה מלובש ומוסתר עדיין בחומר הגופני בשעבוד עניני עוה"ז ולא הי' יכול לבא שמחה זו בהתגלות רק בקי"ס שראו [oldpage_רכא] מקרוב כל בחי' ההעלם דמהו"ע התענוג העליון כמ"ש זה אלי כו', ועכ"ז הרי לא ראו במהו"ע שעשועי' העליונים דעצמו' א"ס רק גילוי כחו במה שעשה לשם הוי' העליון דרצה"ע שבא לגילוי כנ"ל, ואמנם לע"ל בעוה"ב א' שם נשמחה בו ממש בלי לבוש והסתר כלל וכלל דמה שהאמינו בהוי' זה העצמות בקי"ס שיכול לבוא לגילוי בשמחה זו העצמיות (וכן עתה באמונה דמעשה המצות בשמחה של מצוה מצד עצם הרצון והתענוג כו') הוא שבא לגילוי ממש לע"ל, וז"ש נשמחה לעתיד וד"ל (ועכ"ז גם במועדים לשמחה בהוי' דאצי' אנו או' וישמחו בך ממש מקדשי שמך³⁷⁷ כו' לפי שמגיע לשמחה שבעצמו' ממש מטעם הנ"ל, אבל שמחה ש"מ הוא שמחה העצמו' ממש שיהי' לע"ל כנ"ל).

ומעתה הנה יש להבין מ"ש הפך ים³⁷⁸ לשון עבר בנהר יעברו ברגל ל' להבא³⁷⁹, עבר ועתיד בענין א', ושם נשמחה משמע שם בהעברת הנהר ובאמת שמחה זו דנשמחה בו בעוה"ב הוא כנ"ל, אך הנה א[מר] דכל ימי חייך להביא לימות המשיח³⁸⁰ כו', דהנה באמת הנה ידוע דהעברה זו בנהר פרת בימות המשיח כשיהי' קיבוץ גליות (כמ"ש בישעי' י"א) אחר שדיבר במשיח ויצא חוטר³⁸¹ כו' והי' ביום ההוא יוסיף ה' לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור³⁸² כו' ואסף נדחי ישראל³⁸³ כו' והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לז' נחלים³⁸⁴ קנח, אכו' והיתה מסילה לשאר עמו כו' כאשר היתה ביום עלותו מאמ"צ³⁸⁵ ) הרי יהי' אז במעלה ומדריגה יתירה מקי"ס אחר שיהי' ביעור הרע לגמרי כמ"ש ולא ירעו כו' כי מלאה הארץ דעה³⁸⁶ כו' וז"ש עד יעבור עמך ה' כו'. והענין הוא כידוע דקי"ס הי' בבחי' המל'³⁸⁸ ה"א אחרונה³⁸⁹ שנק' ים סוף סופא דכ"ד³⁹⁰ והוא שנהפך ים ליבשה בבחי' עדאת"ג והי' בזה הכנה רק לגילוי קבלת התו"מ³⁸⁷ בנגלה בפו"מ במ"ת, אבל העברה שניה בנהר יעברו ברגל זה יהי' בבחי' בינה שנק' נהר³⁹¹ שיוצא מעדן³⁹² כו' ה"א ראשונה³⁹³ שנק' עדאת"כ בכלל, וזה יהי' בשביל גילוי פנימי' התורה מעונג ושעשועי' העליונים שבח"ע דתוה"ק כו' שנגלה כל בחי' העלם וסוד דח"ס שהוא בחי' רצון הנעלם בחי' פנימי' הכתר שז"ש אהי' אנא זמין לאתגלאה כנ"ל וא"א שיבא לגילוי כל בחי'³⁹⁴ העלם הח"ע דפנימי' התורה כ"א ע"י בקיעה בנהר זה העליון שיוצא מעדן עילאה שהוא שעשועי' העצמיי' שנמשך בתורה כמ"ש ואהי' אצלו כו' שעשועים יום יום כו' כמו שהי' בקי"ס שנגלה ההעלם עצמו כו' כמ"ש וישם הים לחרבה כנ"ל, וזהו מצד שבא מכח העצמו' דשעשועי' שבמהו"ע א"ס שלמעלה מעונג דח"ע דתורה שבוקע הנהר ועושה כל בחי' ההעלם לגילוי (כנ"ל בענין רוח קדים עזה כו' שהים ראה וינוס כו') עד שלא נשאר שום רושם לחלוחית מים דחו"ב שבהעלם כו' והי' מסילה ביבשה לשאר עמו כו', והוא מה שיהי' דרך ה' בפנימי' וסודות התורה כמו הנגלות לנו עכשיו ממש (כדוגמא שהנס נעשה כמו טבע גשמי' כו') וזה מורה על שלימות הבירורי' דעה"ד טו"ר בתכלית כנ"ל כי יהופך גם חשך לאור ואז יהי' ההעלם דחשך סתרו לגילוי אור, וז"ש והניף ידו על הנהר בעיים רוחו שזהו רוח אלקי' שנק' רוח קדים כו' שהי' בקי"ס, רק שבקי"ס הי' רק בקיעה א' כמ"ש ויבקעו המים³⁹⁵ (רק שנחלק לי"ב גזרים ליב"ש³⁹⁶ כמ"ש לגוזר י"ס לגזרים³⁹⁷ נגד י"ב ג"א³⁹⁸ שכלול בשם הוי'³⁹⁹ דשם מ"ה ששרשו בהוי' העצמי' ממש כמשי"ת) ובנהר דלע"ל א[מר] והכהו לז' נחלים לז' בקיעות⁴⁰⁰ והדריך בנעלים.

קנח, בוהענין הוא דבקי"ס הי' בבחי' המל' שהי' בשביל קבלת התו"מ בפו"מ כנ"ל הי' הבקיעה להיות בחי' גילוי מל' שמים כמ"ש זה אלי כו' שא' ונעשה רצונו⁴⁰¹ בפו"מ כענין שא' במ"ת נעשה⁴⁰² (כמו שאנו או' מלכותך ראו בניך⁴⁰³ כו'), אבל בהעברת הנהר לעתיד שיהי' בבחי' גילוי ההעלם דח"ס סודות התו' א[מר] והכהו לז' נחלים שהן בחי' ז' המדות העליונות שברצה"ע הנעלם שבאים בבחי' התחלקות מן טעם⁴⁰⁴ כמוס לרצה"ע שבנהר שיוצא מעדן שהוא בחי' בינה שבכתר, וע"כ הכהו לז' נחלים דוקא שהן בחי' ז' ימי קדם שבפנימי' ע"י וא"א שבאי' לגילוי מן ההעלם ע"י שלימות הבירורי' דז"מ דתהו שיעלו לשרשם בבחי' ס"ג דבינה שבכתר שהוא שם אהי' הא' כנ"ל, והוא בימות המשיח בקיבוץ גליות דכתי' בי' ישכיל עבדי כו' וגבה מאד למעלה גם מן האבות ששרשם בחג"ת דא"א⁴⁰⁵ כו' וכמ"ש והטבך והרבך מאבותיך⁴⁰⁶ כו'. וזהו והדריך בנעלים דוקא לפי שיהי' בחי' שלימות הבירורי' דרפ"ח בבחי' ב"ן דנוגה שהוא בחי' המל'⁴⁰⁷ דעור דנוגה התחתון שנק' כתנות עור⁴⁰⁸ בעי"ן שיבורר ויעלה לשרשו בחי' חשמ"ל העליון שנק' חשך סתרו⁴⁰⁹ שיאיר מהעלמו כנ"ל שהוא בחי' ס"ג דתהו⁴¹⁰ שנק' כתנות או"ר באל"ף אחר הבירור השלם כמו שא' שבתורתו של ר"מ⁴¹⁰ הי' כתוב כתנות או"ר בא[ל"ף], וזהו שהדריך אותו בנהר דלע"ל כו'⁴¹¹ בנעלים דוקא שהוא נעל דעור דחשמ"ל דק"נ שיהי' בתכלית הבירור שמעין זה הי' בעולי רגל דכתי' יראה כל זכורך⁴¹² את פני ה' א', מה יפו פעמייך בנעלים⁴¹³ כו' (והוא מה שעכשיו נעל זה של עור שאסור ביו"כ⁴¹⁴ כענין חנוך הי' תופר מנעלים⁴¹⁵ לשכינה כו') (וביהושע שהוא בחי' המל' פני לבנה⁴¹⁶ בהתלבשות בבריאה א' של נעלך⁴¹⁷ כו') לפי שבחי' שם הוי' הנעלם שבפנימי' הכתר יהי' אז בגילוי גמור כמו שם הוי' דאצי' ויהי' חיבור גמור בין ב' הויות להיות בבחי' א' ממש וד"ל.

וזהו ענין עין בעין יראו⁴¹⁸, פי' בחי' סוכ"ע הכללי שמקיף וסובב לאבי"ע בהשוואה א' שזהו בחי' שם הוי' שבכתר קנח, גהכללי שנק' רצון הנעלם ומח' הקדומה שכוללת כל ההשתל' יבא אז מהעלם לגילוי ממש דהיינו שיראו אותו בעין השכל בבחי' ראיה והשגה ממש וכמ"ש ונגלה כבוד הוי' כו', וזהו עין דכנ"י יראו בעין העליון דבחי' מקיף הכללי דשם הוי' העליון שזהו בחי' התחברות דעין המקבל עם עין המשפיע שיתחברו ב' הויות העליון עם התחתון להיות לאחדים ממש כמ"ש ביום ההוא יהי' הוי' אחד יהי"ה ב"פ י"ה⁴¹⁹ היינו עלדא"ת עם עלד"א, כי בחי' ההעלם עצמו דסוד הוי' שבכתר יהי' בגילוי בהוי' דלתתא ממש (כמו ראיי' דעולי רגלים בשם הוי' דז"א כשם שבא לראות⁴²⁰ כו' דכתיב עיניך יונים⁴²¹ כו' כך יהי' ראיי' דהוי' דז"א בהוי' העליון דא"א ושם נק' עין [אחד] כמ"ש הנה עין ה' אל יריאיו⁴²² כו' בחי' עינא פקיחא⁴²³ כו' שלמעלה מהתחלקות השכל במדות דתרין עיינין כלולים כא'⁴²⁴ בבחי' רצה"ע הנעלם טרם שמתחלק בטעם כמוס לחו"ג כו', משא"כ בחכ'⁴²⁵ שבמדות שהן ב' עיני' ועיני הוי' משוטטי'⁴²⁶ וכנ"י נק' עיני העדה כו') [oldpage_רכב] וזהו בחי' כתר שבכתר בחי' ג"ר דע"י שבוקע המסך המפסיק בח"ס בין קדה"ק כו', שז"ש והכהו לז' נחלים שיבקעו בחי' המדות דרצון הנעלם כמו שהן בעצם הרצון כמ"ש ההרים תרקדו⁴²⁷ כו' כמו שהים הפך ליבשה כנ"ל וע"כ יהי' גילוי כל סוד הנעלם כמ"ש עושה פלא (ומ"ש לז' נחלים שהן ז' מדות דבינה היינו שיעברו לנהר דבינה דמה שלמעלה מן ההשגה שנק' פלא יראו בהשגה בעין וזהו יעברו ברגל ביבשה שיהי' ז' מסילות כו' וכמ"ש ולא ילמדו עוד כו' וד"ל) (ושרש הראשון היינו בחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום דחשך סתרו שיבקע ההעלם ויעשנו גילוי ויאיר כאור והוא ענין הנ"ל בוי"ו דוהנורא שיתגלה מל' דא"ס להיות בבחי' מלך על עם בלי לבוש וצמצום כלל. וזהו בחי' מל' דמשיח שהוא ביר"ע דמל' דא"ס עצמו וז"ש והריחו ביראת הוי' העליון דמדות שבכתר שלמעלה מח"ס דמורח ודאין⁴²⁸ בחי' חוטמא דע"י⁴²⁹ כו' ולא למראה עיניו⁴³⁰ בח"ס שבא ע"י צמצום כו').

וז"ש עד יעבור כו' שיעברו בנהר דעדן לבחי' העדן עצמו שלמעלה גם משם הוי' דלעילא שבפנימי' הכתר למעלה גם מבחי'⁴³¹ מל' דא"ס שא' תפול עליהם אימתה כו' שנק' נורא והיינו מ"ש ויהי בישורון מלך⁴³² מל' דמשיח בחי' מלך הקדוש כנ"ל) וזהו שאחר שיעברו בנהר דעדן ברגל א' נשמחה בו ממש, קנח, דדהנה ענין בקיעת הז' נחלים בנהר דעדן גם שמבחי' העלם דרצה"ע עצמו נעשה גילוי כנ"ל כ"ז אינו רק בבחי' שלימות הבירורים דרפ"ח כו' ⁴³³כנ"ל בענין הקים על עול תו"מ שיעלה לבחי' מל'⁴³⁴ דא"ס והן ז' מדות דח"ע דתו"מ⁴³⁵ שבאו מן ההעלם לגילוי לשלימותן, אבל בעדן עצמו שהוא בחי' שעשועי' העצמיי' דא"ס עצמו דעוה"ב בשכר המצות בפו"מ מצד עצם הרצון הפשוט שהוא שם הוי'⁴³⁶ העצמי ה"ז למעלה מבחי' הבירורים לגמרי ונק' ברכת ה' כו' זהו שבא העלם דבחי' מהו"ע ית' ממש כנ"ל, וזהו שבא ע"י שמחה העצמי' שבעצמו' א"ס שע"ז א' שם נשמחה בו ממש שאין שמחה ועונג דח"ע דפנימיות התורה מגיע לשם כלל, ושמחה זו בו ממש מביאה לבחי' התגלות עצמותו ממש שלפני המקיף הכללי, והוא בחי' טה"ע שלמעלה מקדושה⁴³⁸ כמו ביו"כ שא' לפני הוי' תטהרו⁴³⁹ שהוא מעין העוה"ב רק אפס קצהו מאיר בשעשועי'⁴³⁷ שבתורה, וע"כ כאשר עברו בנהר ברגל שם שמחו בו ממש והוא העדן עצמו שע"ז א' יקימנו ונחי' לפניו⁴⁴⁰ ממש בחיי עולם שיבולע המות לנצח⁴⁴¹ כו' (משא"כ בימוהמ"ש נא' הנער בן ק' שנה ימות⁴⁴² ויצטרכו לעבוד הארץ כמ"ש ועמדו זרים⁴⁴³ כו').

וזה הי' בחי' משה עבד הוי' העצמי' שהביא והמשיך לאור אמיתי' מהו"ע ית' במעשה המצות מצד עצמן כנ"ל, וע"כ א[מר] תורה צוה לנו משה כו' ואח"כ א' ויהי בישורון מלך שהוא משיח שנק' מלך הח' הד"ר⁴⁴⁴ כו' מקור התיקון. וז"ש בקי"ס אשירה להוי' היינו להוי' העצמי' כי גאה גאה שהמשיך לבחי' מל' דא"ס להיות בגילוי בהתנשאות מלך על עם כו' בלי צמצום כלל (משום דיר"ע⁴⁴⁵ דנורא דמל' דא"ס ג"כ מילתא זוטרתי לגבי משה עבד הוי' כנ"ל), וזהו יתרון מעלה שהי' בקי"ס אע"פ שהי' בבחי' מל' ה"א אחרונה שהי' בזה בהעלם מבחי' הוי' העצמי' שהוא העוה"ב שהוא שם אהי' הב' כנ"ל דנתחב"ס בסוף מעשה המצות מצד עצמ' דוקא⁴⁴⁶, וזהו⁴⁴⁷ ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו דהכל א' כנ"ל והוא העוה"ב שבא בשכר המצות בפו"מ דשכר מצוה מצוה⁴⁴⁸ עצמה מטעם הנ"ל וע"כ ע"ז א' עד יעבור סתם ולא הזכיר שם הוי' כי זהו בחי' התגלות העצמ[י]ת דא"ס ממש שאינו בא ע"י ד' אותיות דיו"ד וה"א כו', רק עכשיו מלובש בכל מצוה משם הוי' דעצמו' ונק' מצות הוי' ולע"ל א' ולא יכנף עוד כו' דמה שמוסתר עכשיו ואינו אלא בבחי' קנט, אהאמונה בהוי' זה למס"נ על התורה⁴⁴⁹ בפו"מ יתגלה בעוה"ב כמ"ש אשר אהי' כו' וד"ל (אך מיד שבנהר יעברו ברגל למעלה מסוד הוי' שבפנימי' התורה דמשיח יגיעו לשמחה העצמי' במהו"ע ית' ממש שהוא שמחה ש"מ מצד עצמה כנ"ל לפי שזהו עליי' דשעשועי' שבח"ע העצמי' דתוה"ק שנכלל ועולה בשעשועי' העצמיי' ממש (וכמובן באשרי תמימי כו' שכולל תו"מ כא' ממש בכל א"ב כמו בפקודיך⁴⁵⁰ כו' בדרך עדותיך ששתי⁴⁵¹ כו' גל עיני⁴⁵² כו' גרסה נפשי⁴⁵³ כו' טוב טעם⁴⁵⁴ כו' עד סוף הק'⁴⁵⁵ (מה אהבתי⁴⁵⁶ כו' נר לרגלי⁴⁵⁷ כו') שזהו עליי' המל' דדוד הוא משיח לע"ל) תען לשוני⁴⁵⁸ כו' ותורתך שעשועי⁴⁵⁹ שעשועי' העצמי' ממש וד"ל (וכמ"ש בס' הבהיר דדוד הי' מחבר⁴⁶⁰ תורה שלמעלה בהקב"ה כו').

וזהו הפך ים ליבשה בנהר יעברו כו' שכולל עבר דקי"ס עם עתיד דיעברו בנהר פרת בימי משיח כא' ואז א[מר] שם נשמחה בו דייקא דמשמע דאם לא קי"ס שעבר אע"פ שבנהר יעברו כו' לא הי' גילוי השמחה העצמי' בו ממש לעוה"ב, והענין הוא מובן ע"פ כל הנ"ל שיש יתרון מעלה בקי"ס שהי' הכנה רק לקבלת התו"מ בפו"מ בגשמיות כנ"ל הרבה יותר מעליות העולמות בימות המשיח בתשלום כל הבירורים דרפ"ח מעה"ד כו' שיהי' גילוי ההעלם דח"ע הפנימי', לפי שסוף מעשה המצות בפו"מ עבמח"ת למעלה גם מבחי' פנימי' דח"ע שלא יגיע שם בחי' ראי' והשגה בעין השכל כלל כי הוא בחי' התגלות העצמו' ממש דלמתב"כ ואפי' אור צח דח"ע אוכם הוא לגבי עה"ע עצמו כנ"ל שלזה א[מר] ויאמינו בהוי' זה העצמו' בבחי' האמונה לבד שלמעלה מן השכל והשגה דראי' דחכמה (והוא להיותו בעצמו' דא"ס קודם שנמשך בבחי' מל' דא"ס להיות מקיף כללי שנק' מחשבה אחת⁴⁶¹ כו'), אך מה שהי' בכנ"י בבחי' אמונה לבד שכולל כל המצות כמ"ש העמידן על אחת⁴⁶² כו' זה יהי' שכר המצות בעוה"ב דהיום לעשותם [בפו"מ] ולמחר לקבל שכרם⁴⁶³ שהוא העוה"ב גילוי אור העצמות דא"ס ממש, והוא ע"י מעשה כל מצוה שיש בה שם הוי' למטה בד' אותיות צמצום והתפשטות לצמצם ולבטל הרצון מפני רצון ה' בסו"מ והתפשטות בקיום גילוי רצה"ע בוע"ט כנ"ל, הרי באתעדל"ת עושי' אתעדל"ע⁴⁶⁴ קנט, במעצמות א"ס ב"ה לעשות לשם הוי' בהעלם דרצה"ע להיות נמשך ביו"ד וה"א כנ"ל לצמצם א"ע כנקודה די' כו' ואח"כ התפשטו' רצה"ע בבחי' ה"א כו', אך שם הוי' זה נק' ארחות הוי'⁴⁶⁵ למעלה עדיין בהעלם ברצה"ע וז"ש לעשותם לעשות לשם הוי' העליון, אבל למחר בעוה"ב לקבל שכרם שיהי' גילוי שם הוי' העצמו' דא"ס ברצה"ע הזה עצמו למטה ממש כמו שהוא למעלה ממש במהו"ע בלי לבוש וצמצום כלל וכלל (ואע"פ שגם בבחי' מקיף הכללי שוה מעלה ומטה ה"ז רק מקיף לאבי"ע אבל בחי' עצמו' דא"ס ממש נק' יש האמיתי דיש הגשמי⁴⁶⁶ כמו שהוא אינו נפרד כלל וכלל להיותו למעלה מבחי' אין של היש כמ"ש במ"א והוא העוה"ב שיחי' גופי' גשמיי' מחיי החיים⁴⁶⁷ דא"ס עצמו כמ"ש ונחי' לפניו ממש וזהו עיקר יתרון המעלה על ימות המשיח [oldpage_רכג] שהוא בבחי' אין דח"ע (בחי' אדם פנימי⁴⁶⁸ כמו החכ' שבראש שהוא מקור הרוחניות דחיות האברים וכוללם יחד וזהו כמו ת"ת שכנגד כולם⁴⁶⁹ וכמ"ש בו ישכיל עבדי במקור החכ' שבראש דא"ק וכמ"ש ורוח אלקים כו' רוחו של משיח שקדם לעולם), וכנשמת אדה"ר דכתי' ויפח באפיו נ"ח⁴⁷⁰ נשמה כללי' נשמת כ"ח⁴⁷¹ כו' וע"ז א' קורא הדורות מראש⁴⁷² דא"ק, אבל בחי' חיצוני' דאדם⁴⁷³ ברמ"ח אברי'⁴⁷⁴ חיצוני' שהן רמ"ח פקודי' בפו"מ יש בהן יתרון מעלה מאדם פנימי דחכ' אדם, ששרשו במקיף דיחידה מ"ם דצלם⁴⁷⁵ בבחי' גלגלתא דחפיא על מו"ס⁴⁷⁶ כו' שיש בהן בחי' ההתכללו' ממש מראש לסוף שלמעלה מהתכללות דחכ' ומדות דפנימי' אדם, וע"ז א' אף דעשיתיו⁴⁷⁷ בגוף בצלם דמות תבניתו שנק' אדם אדמה לעליון⁴⁷⁸ ממש והוא בחי' עצמו' א"ס שלפני החכ' ומדות דתוה"ק⁴⁷⁹ וזהו בחי' משה שנק' עבד הוי' דעצמו' שהוא שם העצם כנ"ל שד[ו]מה ליש האמיתי עצמו וע"כ הי' עניו מכל אדם כו' לפי שכל בחי' אדם דתו"מ⁴⁸⁰ כלולים בו, וזהו ענין המצות בפו"מ בציור אברים חיצונים ונק' אדם חיצוני שמאיר בזה ממהו"ע א"ס שנק' יש האמיתי כו' וז"ש מ"ה שמ"ו⁴⁸¹ וד"ל, וז"ש במשה מה שמו הוי' העצמי' כו'⁴⁸² שלמעלה מבחי' בן דמשיח שאינו אלא כתולדה דבן ממוח האב שיוליד בדומה לו כנשמת אדה"ר דפרחא מחי העולמים⁴⁸³ כו', וע"כ א' ולא קם נביא כמשה⁴⁸⁴ אשר ידעו ה' פא"פ כו' וכאשר ידבר איש אל רעהו⁴⁸⁵ בלי ביטול כלל וד"ל).

קנט, גוזהו שקדם תחלה להפך ים ליבשה כו' שבקי"ס הי' מעין העוה"ב ששם נשמחה בו ממש כמו בשמחה ש"מ שנא' כי נר מצוה בבחי' חיצוני' שלמעלה מתורה אור דפנימי' ח"ע, וכן א' באורך ממש נראה אור⁴⁸⁶ בעוה"ב למעלה ממקור חיים דקו"ח דמל' דא"ס דמשיח שע"ז א' יחיינו מיומים⁴⁸⁷ דאור תוה"ק שהיתה שעשועי' יום יום כו', אבל בעוה"ב נחיה לפניו ממש בשעשועי' העצמיי' (וכמו שא' ע"פ נכון כסאך מאז⁴⁸⁸ משל לאגוסטוס יושב⁴⁸⁹ ומלך עומד והוא מל' דא"ס שבמשיח שיהי' עומד לגבי מלך מלכי המלכים⁴⁹⁰ בעוה"ב והוא שנגלה עליהם במצרים בכבודו ובעצמו⁴⁹¹ וגם על מלכי המלכים שהן בנ"י שנק' בני מלכים⁴⁹² ומלכי המלכים הוא בחי' האור פנימי' דח"ע דתורה שא' בי מלכים ימלוכו⁴⁹³ דמאן מלכי רבנן⁴⁹⁴ כו' (וכמ"ש בזהר אורייתא קדישא⁴⁹⁵ וישראל קדישי' אבל אין קדוש כה'⁴⁹⁶ כו' אע"ג דאורייתא מתקשראה⁴⁹⁷ כו', והוא טהרה (גימ' ריח כמ"ש והריחו) דימות המשיח בבחי' הבירורי' בשלימות שמביאה לקדושה⁴⁹⁸ העצמות ממש דעוה"ב שלמעלה מבחי' הבירורי' לגמרי שלא ע"י עבודה ותיקון דחכ' כלל (וכמשה שלא אכל לחם דתורה⁴⁹⁹ וגם לא לחם פנג⁵⁰⁰ כו') כמ"ש בחריש ובקציר תשבות⁵⁰¹ והוא ביום שכולו שבת שנק' מנוחה לחה"ע⁵⁰² בעוה"ב (וז"ש בשירת הים אשירה להוי' העצמו' דעוה"ב כי גאה גאה על מל' דמשיח דמ"ש וע"י יתיב⁵⁰³ כו' זהו בחי' אדם פנימי דמשיח שנק' זקן שקנה חכמה⁵⁰⁴ ממקורה הראשון בתורה [הקדומה] שקדמה לעולם⁵⁰⁵ כמ"ש ונחה עליו רוח חו"ב⁵⁰⁶ כו' שז"ס ורוח אלקי' כו' דתורה ותשובה ושמו של משיח⁵⁰⁷ קדמו לעולם כו', אבל בקי"ס שהפך ים הקדמוני דתורה⁵⁰⁸ ליבשה זהו בחי' העוה"ב ממש וד"ל, ובמ"ת הי' מעין העוה"ב כמ"ש ביום חתונתו⁵⁰⁹ וביום שמחת לבו לעוה"ב דהכל א' מטעם הנ"ל שקיבלו המצות בא[מרם] נעשה בפו"מ בציור אדם חיצוני והיו בציור קומת אדם בחיצוני' בי"ב שבטים שכלולים כא' שהוא דומה לעליון ממש בבחי' שם הוי' העצמו' שלא נודע לאבות שגם שהן המרכבה⁵¹⁰ ברוחניות דח"ע דתורה כמ"ש במ"א עמ"ש שוב למען עבדיך שבטי⁵¹¹ כו', וזהו שבקע הים לי"ב גזרים שכלולים בבקיעה א' (שלמעלה מהבקיעה דנהר לז' נחלים כנ"ל) והוא הטעם שבעוה"ב יתגלה שם הוי' שבמצות למטה כמו קנט, דלמעלה ממש במהו"ע כנ"ל כמ"ש להנחיל אוהבי יש האמיתי כו', משא"כ בימות המשיח שיראו בראי' והשגה כמו שהוא ברוחניות למעלה בהעלם דמקיף הכללי כו' ובעוה"ב יתגלה למטה בגשמיות ביש גמור בלי הסתר מצד הגוף כלל, וז"ש שם נשמחה בו ממש משום דהפך ים כו' ויש בכלל מאתים מנה וממילא בנהר יעברו כו' וע"כ מזכירים יצ"מ לימות המשיח דוקא כמ"ש כל ימי כו' וד"ל) ואתפשטותי' דמשה בכל דרא⁵¹² בבחי' עבד הוי' דעצמות ובחי' משיח בחי' בן שנק' בני מלכים וזהו שרמז ריב"ז אני כשר⁵¹³ לפני המלך ורחב"ד כעבד כו' ובכלל נק' כנ"י בן ועבד שלמעלה מבן⁵¹⁴ כו').

והנה אחר כל הנ"ל בענין ימות המשיח ועוה"ב, יש להבין מארז"ל דיפה שעה אחת⁵¹⁵ בתשו' ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב שזהו פלא גדול מאחר שכל עיקר שכר המצות הוא העוה"ב שזהו שם אהיה הב' כנ"ל, א"כ איך מעשה המצות בעוה"ז גבוה יותר מחיי העוה"ב עד שיפה שעה אחת כו', וכן בענין התשובה שבעוה"ז בבירור הרע דק"נ שמזה יהי' גאולה דמשיח כמא' אם עושי' תשו' נגאלי'⁵¹⁶ (שהוא שלימות הבירור שהוא ע"י שם מ"ה דח"ע כנ"ל) איך תשובה מן הרע בפו"מ שעה א' גבוה יותר כו'. אך הנה יש להקדים תחלה מה שא' דביו"ד נברא העוה"ב⁵¹⁷ והעוה"ב עצמו הוא בחי' הה"א שהוא ההתפשטות לאורך ורוחב והיו"ד הוא בחי' הצמצום שמצמצם א"ע להיות בחי' התפשטות ההשגה לנשמו' הצדיקים כו' כמו כל שפע מן המשפיע אל המקבל שצ"ל ע"י ד' אותיות אלו יו"ד ה"א כו' כנ"ל, ואין זה מובן דהלא מבואר למעלה בשרש העוה"ב שהוא בחי' התגלות אור העצמות דא"ס ממש כמו שהוא כמ"ש להנחיל אוהבי יש י"ש האמיתי מקורא דכולא כו' שזהו למעלה משם הוי' בד' אותיות צמצום והתפשטות כו' אלא שם אהיה אנא [זמין] כו' כנ"ל ואיך א' דביו"ד נברא העוה"ב כו'. אך הנה הענין הוא דבאמת עיקר ענין העוה"ב הוא מה שהנשמות נהנין מעונג האלקי העליון במורגש ממש דהיינו בהשגה ותפיסא לאורך ורוחב גדול כמו שנשמות [נהנין] עתה בג"ע דבריאה שנא' ויברא ה' גן בעדן מקדם⁵¹⁸ מקדמונו ש"ע⁵¹⁹ שנמשך מעונג ושעשועי' העצמיי' דא"ס שקדם לעולם הנאצל קס, אכו', והוא העדן שישיגו בו הנשמות בעוה"ב בעולם הבריאה שז"ש ביו"ד נברא העוה"ב [שגם העוה"ב הוא בא בדרך בריאה כמ"ש כי בי"ה ה' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב] ובה"א נברא העוה"ז וכל התהוות בריאה הוא מאין ליש בד' אותיות דיו"ד וה"א כו', וכך הוא גם בעונג העליון שנמשך מעצמות המאציל לאצי' נמשך ע"י יו"ד שהוא הצמצום בעצמו ואח"כ ההתפשטות דה"א כו' וכללות ד' אותיות דהוי' באבי"ע⁵²⁰ יו"ד בחכ' דאצי' ה"א בבריאה וי"ו ביצי' ה"א בעשי' כו', וזהו שם הוי' [oldpage_רכד] שבעצמו' א"ס ממש שנק' שמי הוי' העצמ[י]' כנ"ל שלא נודע גם לאבות ולא בג"ע דאצי' ובריאה כו' הרי הוא למעלה גם משם הוי' שבתענוג ורצה"ע הנעלם שבא בגילוי מאין ליש באבי"ע כנ"ל, ועכ"ז הרי גם בו יש ד' אותיות דשם הוי' רק שנק' שמי הוי' העצמי והוא יו"ד ואח"כ ה"א כו' שבעצמו' השעשועי' שנמשך בתו"מ בפו"מ דוקא והוא בחי' מקור כל חיי העוה"ב שנמשך באבי"ע כמ"ש כי עמך מקור חיים מקור כל חיי העוה"ב כו', אבל מ"מ יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא יותר מכל חיי העוה"ב שנמשך ממקור כל החיים דעצמות השעשועים דא"ס כנ"ל. והטעם הוא לפי שבעוה"ז נעשה המצוה בפו"מ בביטול הרצון שהוא היו"ד וגילוי רצה"ע בכלי הגשמי בה"א כו' שמזה דוקא נעשה אותיות דשם הוי' שבעצמו' שלמעלה גם משם הוי' שבהעלם וגילוי הנ"ל, א"כ הרי יש כח ושרש לתשובה ומע"ט בעוה"ז שעושים לשם הוי' העצמי בעצמות א"ס ממש שלמעלה גם משם הוי' זה דעצמו', כי השם הזה אינו אלא שמורה על העצם כו' כנ"ל. וז"ש כי עמך מקור חיים דעוה"ב באורך ממש נראה אור ע"י המצות בפו"מ למעלה מכל חיי העוה"ב שנברא ונאצל מיו"ד דשם הוי' העצמ[י]' כו' כי התשובה בסו"מ והמצות בוע"ט זהו שנתאוה להיות לו ממש דירה בתחתונים⁵²² עד שעי"ז נמשך בד' אותיות דהוי' בעצמות התענוג כו' (ובמ"א מבואר⁵²³ הטעם לפי שהעוה"ב הוא בבחי' ממכ"ע בבחי' אורות בכלים והוא בבחי' שם הוי' בצמצום והתפשטו' כו', אבל שרש העוה"ז הוא בבחי' מקיף בחי' סוכ"ע הכללי כו' וד"ל), וע"כ יש ביכולת מעשה המצוה בעוה"ז דוקא לעשות לשם הוי' בעצמו' להיות ב' הויות בהעלם וגילוי כנ"ל וע"כ התשובה אינו אלא בעוה"ז ולא יועיל בעוה"ב וגם המצות בפו"מ אינו רק בעוה"ז כמו שא' היום לעשותם וכמא' חפשי בלא מצות⁵²⁴ כו'. וז"ש בתשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא תשובה סומ"ר שהוא בלאו די"ה שקודם להן דו"ה כו' וע"ט במע"ט הנגלות לנו דוקא יותר מכל חיי העוה"ב מפני שהוא למעלה מבחי' השעשועי' הנמשך לנשמות בעוה"ב וד"ל, קס, בומבואר למעלה שיש ב' מדרגות ימות המשיח והעוה"ב, ולנגד זה א' ב' דברים תשו' ומע"ט⁵²⁵ בעוה"ז שהתשו' הוא ענין הבירור דרע בביטול רצון שבזה יש יתרון האור מן החשך דתהו בחי' ס"ג שלמעלה משם מ"ה דתיקון וע"כ נעשה מזה י"ה דל"ת שקודם לו"ה דמ"ע (ולכך אמר ר[בי] יש קונה עולמו⁵²⁶ בשעה א[חת] בתשו' דראב"ד שנכלל בזה ו"ה דמ"ע כו'), ואמנם כ"ז בשם הוי' דכתר שהוא העלם הרצון כנ"ל והוא שם אהי' הא' כנ"ל ולמעלה מזו הוא שם הוי' העצמ[י]' הנ"ל שיתגלה בעוה"ב ממעשה המצות עצמן וז"ש ומע"ט שגם מע"ט בעוה"ז יפה יותר משכר המצות בעוה"ב וד"ל. ומה שהקדים תשובה למע"ט⁵²⁷ משמע שא"א להיות גילוי אור העצמי' ממע"ט גם בעוה"ב בלי הקדמת התשובה מקודם וכתשובה שנגאלים תחלה בימות המשיח ואח"כ יגיעו למדרגת העוה"ב וכן בענין יפה שעה אחת בעוה"ז היינו בתשו' ומע"ט דוקא, והענין הוא דגם במצות מעשיות צריך שיהי' ע"י תשובה מקודם דוקא (כמו התשובה בעי"ת שאז יוכ"פ מכפר שיו"כ הוא מעין העוה"ב שאינו אלא אחר התשובה⁵²⁸ כו'). והטעם הוא כי ע"י התשובה נעשה בחי' הצמצום דיו"ד למעלה להיות שבא מן המיצר ושפלות בחי' עמ"ת⁵²⁹ כמ"ש מן המיצר⁵³⁰ קראתי י"ה אז ענני במרחב י"ה במצות והוא מה שמבטל רצונו מפני רצון ה' כנ"ל, וע"כ במקום שבע"ת עומדים⁵³¹ צ"ג א"י לעמוד לפי שצ"ג עיקר ענין עבודתם הוא במצות שהוא בחי' התפשטו' דה"א בגילוי רצון הנעלם כו' וא"א להיות כ"א ע"י צמצ[ו]ם דיו"ד תחלה שהוא התשובה מקודם, ואע"פ שצ"ל שמחה ש"מ מצד עצם הרצון והתענוג העצמ[י]' כו' כנ"ל, אבל גם זה א"א אם לא ע"י צמצום די[ו"ד] דשפלות ומיצר דתשובה שמטעם זה א[מר] דמלכא משיחא אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא⁵³² לצדיקיי' במצות דוקא צ"ל תשובה, וז"ש תשובה ומע"ט יחד שמזה דוקא יוכל להיות העוה"ב דטהרה מביאה לידי קדושה העצמי' בגילוי והתפשטו' בעוה"ב כו' (וגם משה עבד הוי' העצמ[י]' כנ"ל לא זכה לתשובה⁵³³ רק קודם מותו כו' כדי שיוכל להיות גילוי שם הוי' שבעצמו' עי"ז וע"כ א[מר] שלח נא כו', שבזה⁵³⁴ יתרון מעלה למשיח שמחמת התשובה יבוא העוה"ב וד"ל. וזהו יחיינו מיומים בימות המשיח בגילוי סוד הוי' שבפנימי' התורה מהעלם הרצה"ע כנ"ל ע"י התשובה מן המיצר דוקא כמ"ש העם ההולכים בחשך ראו אור גדול⁵³⁵ כשנהפך החשך העליון לאור גדול כו' ע"י תשובה האמיתי' ואח"כ יקימנו בתח"ה ונחי' לפניו בעוה"ב דתח"ה הוא בסוף ימות המשיח⁵³⁶ קודם העוה"ב שיחיו חיי עולם כו', וכמ"ש והשביע בצחצחות נפשך⁵³⁷ באור צח ומצוחצח דמשיח ואח"כ קס, געצמותיך יחליץ בתח"ה כו' שיקימנו ונחי' לפניו ממש. ונמצא ג' מדרגות הן ימות המשיח ותח"ה ועוה"ב דאין בין העוה"ז לימוהמ"ש⁵³⁸ רק שעבוד מלכיות לבד, אבל תחה"מ הוא העוה"ב כמ"ש יקימנו ונחי' מיד לפניו ממש חיי עולם וד"ל).

ובזה יובן מארז"ל דמאן דלא כרע במודים⁵³⁹ אינו קם בתחה"מ כו' וזה פלא לכאורה דמה שייכות יש לענין הכריעה במודים דוקא לענין הקמה בתח"ה כו', אך הנה ידוע שיש ב' מדרגות הודאה וברכה, בחי' הברכה הוא בחי' ההמשכה⁵⁴⁰ וגילוי אור ושפע הבאה מלמעלה למטה מבחי' ההעלם לגילוי כמו ברוך אתה הוי'⁵⁴¹ כו' ברכה זו היא שיהי' שם הוי' מתגלה ונמשך למטה דוקא כמו יהי שם הוי' מבורך⁵⁴², וכמו והמלך שלמה ברוך⁵⁴³ לשון נפעל כו' כמ"ש במ"א, והוא ענין הכריעות בח"י ברכות דש"ע⁵⁴⁴ כידוע. אך זה א"א להיות כ"א בבחי' העלאה באהבה ודביקות הנפש בקירוב אחר קירוב לדבקה בשם הוי' ע"י בחי' השגה ותפיסא במוח בינה בהתפעלות העונג המורגש בהשגה האלקי' כו', ואז רוח אייתי רוח⁵⁴⁵ ואמשיך רוח דבאתעדל"ת אתעדל"ע שיהי' נמשך ומתברך שם הוי' מבחי' ההעלם לגילוי אור מלמעלה למטה דכל העלאה גורם ההמשכה, והעלאה זו אינו כ"א ע"י הדביקות והתקשרות הנשמה בשם הוי' כמו אליך הוי' נפשי אשא⁵⁴⁶ שהוא ע"י ההשגה וראי' דחו"ב בלב כידוע (ויש בזה ב' מדרגות ברכה ושפע בחיי שעה כמו בש"ע וברכת הוי' העצמי' שבמצות לעוה"ב כמשי"ת). אבל בחי' ההודאה הוא בחי' ביטול במציאות לגמרי שלמעלה מן השכל וההשגה לפי שהוא בעצמו' אור א"ס שא' בו למחת"ב כלל שאין השגה מגיע לשם כלל (אפי' מח' הקדומה דחכ' הקדומה שיתגלה במשיח דכתי' בי' ישכיל עבדי כנ"ל), רק שמודה בהודאה לבד שזהו רק בחי' הצמצום והביטול מכל עצמותו בחי' יו"ד שלמעלה מה"א דהשגה כנ"ל שאז [oldpage_רכה] דוקא יוכל להמשיך בחי' ההמשכה וברכה דבחי' ההתפשטות בהשגה ותפיסא בה"א כמ"ש מן המיצר קראתי י"ה מן המיצר דוקא אז ענני במרחב והתפשטות די[ו"ד] בה"א שהיא בחי' ברכה כנ"ל וד"ל (וכך הוא ענין הברכה דמצות עכשיו שצ"ל תחלה תשובה דוקא כנ"ל בענין תשובה ומע"ט כו', רק שענין הברכה דמצות הוא למעלה מגילוי דשם הוי' בעולמות לצורך שפע העולמות הרוחניי' קס, דוגשמיי' כידוע בענין יב"ק יחוד ברכה קדושה שבמצות, היחוד הוא יחוד זו"נ קודב"ה ושכינתי' מ"ה וב"ן⁵⁴⁷ להוסיף אורות ומוחי' חדשי' בכל האצי' בכלל שהוא ד' אותיות דשם הוי' בכללו', והברכה הוא בא[מרו] ברוך כו' אשר קדשנו במצותיו ה"ז בחי' תוס' אור חדש מבחי' ההעלם דשם הוי' שבכתר דוקא כידוע בענין ק' ברכות שהן בי"ס שבכתר⁵⁴⁸ וז"ש איהו ברוך בעצם ואיהי ברכה⁵⁴⁹ ונק' ישראל ברוכי הוי'⁵⁵⁰ כו', וקדושה למעלה מן הברכה והוא מקדוש' העצמ[י]' שקדשנו במצותיו ממש (שזהו שם הוי' העצמי' שיתגלה בעוה"ב ממעשה המצות בעוה"ז כנ"ל וד"ל).

וזהו שא' דמאן דלא כרע במודים אינו קם בתח"ה כו', דהנה תח"ה יהי' אחר ימות המשיח כמ"ש ביום הג' יקימנו כו' ביום הג' שאחר שיחיינו מיומים בימות המשיח כנ"ל, והענין הוא כידוע ההפרש בין ימות המשיח לתח"ה דאע"פ שגם בימוהמ"ש יהי' שלימות הבירורי' דרפ"ח כו' מעה"ד וכמ"ש ואת רוה"ט אעביר מן הארץ⁵⁵¹ וכתיב וגר זאב כו' לא ירעו כו' ומלאה הארץ דיעה את הוי'⁵⁵² לבדו⁵⁵³ כו' כולם ידעו אותי כו', עכ"ז יהיו הגופי' גשמיי' שנולדו מאו"א ויצטרכו למזון גשמי רק שרוח האלקי ישכון בכל בשר וכמ"ש וראו כ"ב⁵⁵⁴ כו' (כמו שהי' קודם חטא עה"ד בקין והבל וכה"ג שנק' בני האלקי'⁵⁵⁵ ממש כמ"ש על קין קניתי איש את ה'⁵⁵⁵ (שעלו למטה ב' וירדו ד'⁵⁵⁶ כו') עד שא' לא ידון רוחי באדם⁵⁵⁷ כו' וע"כ היו מאריכי' ימים רבים וכך יהי' בימוהמ"ש כנ"ל), וזהו רק גילוי שם הוי' שבהעלם אור פנימי' הכתר עד שיגלה כל סוד ה' לכל נפש ורוח כ"ב כמ"ש ואשפוך רוחי על כ"ב גם בבהמות וחיות יהי' בחי' הביטול לאלקו' וכמ"ש וארי' כבקר יאכל תבן (וכמו חמורו של רפב"י⁵⁵⁸ ופרות שנשאו הארון⁵⁵⁹ כו') (והוא בחי' הזדככות וטהרת החומר בתכלית כמו גופו של אדה"ר ויותר מזה והנשמה היא נשמת אדה"ר במשיח⁵⁶⁰ שהוא רוח אלקי' דזהו אדם אדם דוד משיח⁵⁶¹, וז"ש מה שמו א"ק מה שם בנו משיח שזהו א' רבתי דאדם דד"ה⁵⁶² ). אך בחי' תחה"מ למעלה הרבה מזה והוא מ"ש ביום הג' יקימנו כו' כנ"ל, והענין הוא כידוע בשרש תחה"מ שיומשך מבחי' טהירו עילאה דהיינו למעלה גם מבחי' שם הוי' שבכתר מל' דא"ס שיאיר במשיח כנ"ל בוי"ו דוהנורא כו', והוא מבחי' אור הא"ס קסא, אעצמו שע"ז א' כי טל אורות טליך⁵⁶³ שהוא טל השמים העליוני' שנק' שה"ש⁵⁶⁴ למעלה ממקיף הכללי לפרטי ההשתל' דקו"ח כו' וכמ"ש ויתן לך האלקי'⁵⁶⁵ מטל השמים לע"ל דוקא (והוא שנק' טלא דנטיף⁵⁶⁶ מעתיקא סתימאה שנק' עתיקא דעתיקי[ן] והוא בחי' עצמו' התענוג הפשוט שבבחי' שעשועי' העצמיי' דא"ס עצמו שנק' טה"ע כמ"ש במ"א בענין ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר שהוא שם ב"ן דמל' דא"ס בקו"ח שנק' חי העולמים⁵⁶⁹ שיהי' בשלימות הבירורים דרפ"ח דתהו ע"י משיח כנ"ל וכעצם השמים לטוהר⁵⁶⁸ זהו בחי' טה"ע שלמעלה מבחי' הבירורים לגמרי), והוא בחי' הטלא עילאה שיחי' בו המתים⁵⁷⁰ שע"ז א' מד' רוחות בואי הרוח כו' להחיות הגופים שהן יחודשו⁵⁷¹ מעו"ב⁵⁷² ורוח אלקי' דעונג העצמו' יחי' אותם בחיות גמור במזון⁵⁷³ גשמי שהוא העוה"ב שאין בו או"ש⁵⁷⁴ כלל רק צדיקים נהנין כו' וכמ"ש ונחי' לפניו ממש חיי נצחיי' בבחי' נצחיות דא"ס ממש (וכמו עצמות יבישות⁵⁷⁵ שהחי' יחזקאל שקרם עליהם עו"ב כו' שהראהו דוגמא דתח"ה דלע"ל (וזהו למעלה גם מאדה"ר קודם החטא שהי' בבחי' בריאה בחומר וצורה האלקי' מחי העולמי' הכללי בלבד והי' מאכלו מפרי הג"ע⁵⁷⁶ (כמו לחם פנג דימות המשיח וכמזון המן שנק' מזונא דח"ע⁵⁷⁶ שאין בו פסולת⁵⁷⁷ כלל, וכך הוא מעין זה בג"ס השבת שנק' סעוד' דע"ק⁵⁷⁸ ואין לזה ערך לאור וחיות דע"ס⁵⁷⁹ מבחי' העדן דעוה"ב בתח"ה כנ"ל. ומ"ש רז"ל שיעשה סעודה לצדיקים מלויתן כו' זה יהי' בתח"ה שיקומו גם האבות אברהם כו' ולא ירצה לברך רק דוד א' לי נאה לברך⁵⁷⁹ זהו ענין העונג דעצמו' שיבא בהגשמה להחיות הנשמות וכמו לחיותינו ברעב⁵⁸⁰ כו' וכמשה בהר לחם לא אכל⁵⁸¹ כו', וזה יהי' רמז על שלימות הבירורי' דמ"ע ול"ת שנק' לויתן ושור הבר⁵⁸² שדוד הוא משיח יברך על כוס של יין המשומר מוימ"ב⁵⁸³ להיותו תכלית השלימות הבירורי' יותר מאבות כמ"ש וגבה מאד כי חכמתו עמדה לו לתקן לבחי' התהו דחשך סתרו שנק' הדר כו', ולא כאברהם⁵⁸⁴ שיצא ממנו ישמעאל כו' גם יעקב עולם התיקון⁵⁸⁵ נשא⁵⁸⁶ ב' אחיות לאה ורחל בחי' ב"ן⁵⁸⁷ דבינה ומל'⁵⁸⁸ שעתידה תורה לאסור כו' כמ"ש במ"א, וז"ש כוסי רויה גימ' אר"ך כוס ישועות אשא⁵⁸⁹, לפי שע"י תשובה דמשיח יבא כל המשכת העונג העצמות דתח"ה והעוה"ב קסא, בדוקא כנ"ל בענין תשובה ומע"ט כו' שהתשובה דוקא גורם המשכת רצה"ע בהתפשטו' ורוחב דעצמו' העונג כמו רחבה מצותך מאד כו' וד"ל).

וז"ש דמאן דלא כרע במודים כו', דהנה כריעה זאת היינו בגוף הגשמי דוקא שכורע וכופף קומתו שאע"פ שזהו ביטול חיצוני מאד אבל העצמו' שבשדרה שכופף בכריעה זו הוא דוקא הגורם שיקום בתח"ה דוקא. והענין הוא דבכריעה זו יש בחי' הביטול מעצמותו רק בבחי' ההודאה שלמעלה מן השכל והטעם, ואמנם זהו אשר מגיע למעלה ג"כ להיות בבחי' היו"ד דשם הוי' הנעלם שלמעלה מסובב הכללי דשם אמר כחשיכה כאורה⁵⁹⁰ כו' העלם וגילוי שוין ממש ע"כ יכול להיות נמשך הטל להחיות העצמו' היבישות שיקבלו אור וחיות העצמו' דתענוג הפשוט כנ"ל. אך דוקא מי שהי' בגופו ודוקא בעצם שבשדרה בחי' הביטול בכריעה גשמי' אז יהי' עצם זה כלי לשכון בו גילוי אור הטל העליון שמבחי' עתיקא סתימאה להחיותו בחיי עולם כנ"ל, אבל מי שלא הי' בגופו בעצמו' השדרה ביטול בכריעה גשמי' לא יקום בתח"ה והוא מטעם הנ"ל בענין תשובה ומע"ט, שהתשובה מן המיצר דוקא גורם בחי' ההמשכה וההתפשטות דגילוי ההעלם דרצה"ע שיומשך בשכר המצות בעוה"ב כמ"ש היום לעשותם כו' דהיינו בתשו' ומע"ט ולמחר לקבל שכרם (ובחי' הביטול בכריעה בשדרה בגופו, הודאה [oldpage_רכו] זו למעלה מהודאה שבשכל והשגה כמו השתחווא' אפי' ארץ בגופו דוקא בעזרה בעולי רגל⁵⁹¹ כו' ולענין תח"ה שהוא להחיות העצמו' צ"ל בביטול שבעצם השדרה (והוא למעלה מכריעה בברוך בש"ע שזוקף בשם⁵⁹² הוי' בהודאה שבהשגה להמשיך ברכה מאת שם הוי' דאצי' לבד, אבל כריעה במודים הוא ביטול העצמות שיקום בתחה"מ לקבל ברכת הוי' העצמי' מחיי החיים דעצמו' א"ס שע"ז נא' ברכת ה' תעשיר כו' לחיות חיי עולם (וז"ש מחזיקנא טיבותא לרישאי דמנפשי' כרע⁵⁹³ להיותו בבחי' ביטול עצמי שלמעלה מן הדעת כו'). ובזה יובן מארז"ל דמי שלא כרע במודים לאחר ז' שנים נעשה שדרתו נחש⁵⁹⁴ שמרמז בזה דנחש הקדמוני שנמשך ממנו סט' דמות נאחז בעצמו' השדרה שלו שלא יוכל לקום בתח"ה וז' שנים הן ז"מ דק"נ כידוע וד"ל).

קסא, גונמצא מובן ג"כ מזה שסיבת המשכת העונג [העצמי'] דעוה"ב ותח"ה אינו בא רק מבחי' הבירור השלם בתשו' ומע"ט דימות המשיח כנ"ל, וז"ש בזהר דמאן דלא מהפך חשוכא⁵⁹⁵ כו' בהאי עלמא לית לי' כו' וד"ל.

וזהו אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת כו' אשירה לה' כי גאה גאה כו', דהנה פי' אז ישיר לעבר ולהבא⁵⁹⁶ משמע, אז לעבר [י]שיר להבא משה ובנ"י יחד ובאמת השירה הזאת בקי"ס הי', אך לפי שקי"ס הי' האור מעין דלעתיד ממש כמ"ש הפך ים כו' שם נשמחה בו כנ"ל ע"כ א' אז ישיר משה כו' וקאי אדסמיך לי' שא' ויאמינו בהוי'⁵⁹⁷ ובמשה עבדו עבד הוי' להמשיך לשם הוי' דעצמו' הא"ס ב"ה למטה במצות כמו שהוא למעלה ממש כמו בעוה"ב כנ"ל, ע"כ יכול משה לשורר לשירה זאת עם בנ"י יחד (שנתחברו בחי' או"י דמשה מה שמו העצמי עם [ב]נ"י בחי' או"ח⁵⁹⁸ דמצות בפו"מ יחדיו כו'). אשירה להוי' כי גאה גאה כו' הנה א' ישיר לשון יחיד והול"ל ישירו משה ובנ"י וגם אשירה לשון יחיד, לפי שנכללו בנ"י במשה במה שהאמינו במשה עבדו עבד הוי' העצמי כנ"ל. והנה מ"ש כי גאה גאה ת"א גיאה על גיוותניא כו' שז"ש סוס ורוכבו רמה בים סוס גימ' ב"פ ס"ג⁵⁹⁹ אותיות גס⁶⁰⁰ והוא בחי' גסות דכתר דק"נ ששרשו בגיאות העליון בס"ג דתהו השפיל גיאי[ם] לפי שהוא גאה גאה כו'. והענין הוא כנ"ל שיש ב' מדרגות בשם הוי', א' בחי' הוי' הנעלם שבבחי' כתר ובכלל הוא בחי' כתר דמל' דא"ס שזהו בחי' התנשאות דמצד עצם הרוממות כנ"ל בוי"ו דוהנורא כו', והב' שם הוי' דמל' דא"ס שבא בבחי' ההתגלות להיות מלכותך מל' כ"ע⁶⁰¹ כו' ע"י צמצום ולבוש כמ"ש ה' מלך גאות לבש (שזהו נק' מקיף הכללי שמתנשא על ימות עולם וזהו גאה הב', אבל גאה גאה הוא מל' דא"ס עצמו⁶⁰² שנק' מלך יחיד לבדו כנ"ל), ואין ערוך כלל בין הוי' דמל' דא"ס המצומצם בקו"ח באבי"ע לעצמות הרוממות דשם הוי' הנעלם כשעלה ברצונו הפשוט כו'. ואמנם בקי"ס הי' בחי' גילוי ההעלם דמל' דא"ס עצמו כשהפך ים ליבשה כנ"ל (וכמו שא' מלכותך ממש ראו בניך לפי שבוקע הים לפני משה ע"כ זה אלי כו') וזה הי' ע"י משה דוקא כשהרים ידו על הים כמ"ש ויט משה כו' ויולך ה' ברוח קדים כו', לפי ששרש משה מה שמו⁶⁰³ הוא שם הוי' שבעצמו' השעשועי' דא"ס עצמו שלמעלה גם מעונג דמל' דא"ס כמ"ש לך ה' הממלכה כנ"ל, ע"כ הי' ביכולתו לעשות מהעלם דמל' דא"ס שהוא המלך קסא, דהמרומם לבדו⁶⁰⁴ להיות הוא עצמו בבחי' גילוי כו' כמ"ש הים ראה וינוס כו' והוא מפני שמשה נק' עבד הוי' להמשיך ולחבר לעצמו' דא"ס למטה כמו שהוא במהו"ע ממש כנ"ל בענין בכל ביתי נאמן הוא כו', ולזה הי' ביכולתו ג"כ להעלות ל[ב]נ"י עמו שישירו שירה הזאת להוי' שבעצמו' א"ס לומר עמו יחד כי גאה גאה שבחי' ההעלם דגיאות האמיתי יבא בגילוי ⁶⁰⁵על גיאות דמלך על עם (כענין אגוסטוס יושב אז מלך עומד כו'), ואז ממילא סוס ורוכבו שהן הגיאות דגסות דפרעה רמה בים שהרי אין לישות⁶⁰⁶ דכתר דק"נ אחיזה ושרש רק בכתר מל' דקדושה שבא בגילוי להיות מלך לעולם באחוריי' וחיצוני' כנ"ל, אבל במל' דא"ס עצמו כשבא בגילוי אין להם שרש כלל וכנ"ל במ"ש פרעה לא ידעתי את הוי' הנעלם כו' והוא מצד שבחי' החושך נעשה אור כמ"ש ויהי הענן והחשך ויאר כו' (וכמו שיהי' לע"ל במל' דמשיח שיתגלה פחד ה'⁶⁰⁷ ונק' נורא כו'), וזהו הטעם שבשעת קי"ס דוקא שבחי' ההעלם עצמו נעשה⁶⁰⁸ גילוי א' אז ישיר משה ובנ"י אז דוקא וישיר להבא כמו שיהי' לע"ל שא' שם נשמחה בו ממש שלפניו ההעלם עצמו נעשה גילוי כו' וד"ל. וזהו שאחר שהאמינו בה' ובמשה עבדו שהוא בחי' הממוצע לחבר ולקשר לשם הוי' העצמי שיתגלה בעוה"ב אז ישיר משה ובנ"י יחד כו' כי גאה גאה לעשות מההעלם גילוי כנ"ל וד"ל.

ויש ענין זה בכל שנה גם עכשיו בכל יו"כ ויו"כ שהוא מעין העוה"ב ממש שנק' שבת שבתון⁶⁰⁸ כו' קדוש ה' מכובד⁶⁰⁹ שאין בו או"ש כו' כידוע, והיינו בהמשכת י"ג מדה"ר שהי' ע"י משה שירד ביו"כ⁶¹⁰ וכמ"ש ויעבור ה' על פניו ויקרא⁶¹¹ ה' ה' אל רחום כו', ולכאורה משמעות ויקרא זה דקאי על שם הוי'⁶¹² שזכר קודם ויעבור ה' על פניו ואח"כ שם הוי' קרא ה' ה' כו', אבל באד"ר מבואר להדיא דויקרא זה קאי על משה⁶¹³ שאחר שעבר ה' על פניו ויקרא משה ה' ה' כו', לפי שבחי' מקור סיבת המשכות די"ג מדה"ר במשה דוקא תליא מילתא, והיינו מטעם הנ"ל ששרש משה מ"ה דשם הוי' העצמו' ממש שלפניו כל בחי' העלם נעשה גילוי וע"כ הי' ביכולת משה דוקא להמשיך מבחי' העונג ושעשועי' הפשוטי' ועצמיי' דא"ס עצמו לקרות הוי' הוי' שיומשך בחי' י"ג מדה"ר דרעוא דכ"ר מן ההעלם להיות בבחי' גילוי לסליחת העוונות שזהו למעלה מבחי' הרצון המורכב בטעם וחכ' דתורה כידוע. ואמנם כח זה לעשות מהעלם דרעוא דכל רעוין גילוי גמור בא' הוי' הוי' אע"פ דפסיק טעמא בגווייהו כו' קסב, אזהו תלוי במשה דוקא לפי שנק' ר"מ באמונה דאמתת העצמו' דא"ס ב"ה ממש שיתגלה בעוה"ב, וע"כ א' אשירה לשון יחיד לפי שנכללו בנ"י עמו פי'⁶¹⁴ שהוא העיקר רק גם הם העלה באמונה רבה זו שהאמינו גם במשה עבדו (כמו שישראל עלו במח'⁶¹⁵ העצמי' שלמעלה ממחשבה הכללי' כידוע וד"ל).