תקעח
ולקחתם לכם
ולקחתם לכם1 ביום הראשון2 פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, ונודע ממ"ש בכהאריז"ל3 ובמ"ח בקצרה4 שענין הנענוע בד' מינים שבלולב הוא בחי' המשכת הדעת לנוק' דז"א העומדת בחזה דז"א, ולכאורה יפלא מדוע ע"י אלו הצמחים גשמים5 דוקא בהם וע"י יומשך הדעת ולמה לא יפעלו זה ע"י הכוונה והתקשרות הדעת באלקות, ומדוע דוקא ע"י העשייה גשמית דוקא ממשיכים המשכות גם אם לא יכוין הכוונות פרטית6 כ"א בכלל מה שציוונו ה' אלקינו ליקח ד' מינים אלו, ולנענע בהם, רק שאם מכוין הכוונה פרטיות ה"ז יותר משובח7, כי מצוה בלא כוונה8 היא כגוף בלא נשמה, אבל מ"מ אינו מעכב כלל, ובכוונה לבדה בלתי הלקיחה שלהם והנענוע גם אם יכוין כל היום לא יפעול מאומה כו', וגם צ"ל מדוע ד' מינים אלו דוקא הם הם הממשיכים בחי' המשכת הדעת כו'. ויובן זה ע"פ מה שפי' הה"מ ז"ל9 על מ"ש בע' נפש דיעקב10 נפש ל' יחיד, ובעשו שהיו רק ששה נא' נפשות ל' רבים, כי זהו הכלל שבכ"מ שהוא בחי' ריבוי ובחי' יש א"א להיות מזה בחי' אחדות, אבל ע"י בחי' ביטול בחי' אין נעשה אחדות, כמו שנא' עושה שלום במרומיו11 שר של מים ואש אין מכבין זא"ז, אף שבאמת הם הפכים רק שע"י הביטול מגילוי
הערות
- 1. ולקחתם לכם : בספר התולדות מאדמו"ר מהר"ש ברשימת המאמרים נרשם אודות מאמר זה : ענין הנענוע כו' ד"מ גשמיים. מאמר זה הוא הדרוש דליל ב' דסוכות שנת תרל"ד נדפס בסה"מ תרל"ג ח"ב (ע' תקלד ואילך. ראה בהנסמן שם). מאמר זה הוא מאמר ד"ה שרשי הדברים הנ"ל ביאור לד"ה ביום השמע"צ משנת תקע"ב שנרשם בגוכתי"ק הצ"צ . וכאן הוא בתוס' הגהות (ובהוספת התחלה וסיום). לפרקים א-ב ראה גם סידור שער הלולב רסא, ג-רסב, ג. רסד, ד-רסה, א . מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שט ואילך. סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שנח-שסא. המשך וככה תרל"ז פרק פז. סה"מ תרנ"ב (ע' א) ס"ע ב-ד. פ"ג ואילך ראה בשינויים ובתוס' הגהות באוה"ת דרושים לשמע"צ ע' א'תשעט ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רפד ואילך. ע' א'רפג ואילך. מאמר זה לא נדפס בהמשך יונתי הנדפס.
- 2. ולקחתם לכם ביום הראשון : אמור כג, מ.
- 3. בכהאריז"ל : בסידור שער הלולב רסב, ד: בפע"ח שער הלולב — שכ"ט, פ"א-ג. ראה גם שער הכוונות ענין סוכות דרוש ה. בהערה הבאה.
- 4. ובמ"ח בקצרה : מסכת ימי מצוה וסוכה פ"ה, מ"ג. ראה סידור שם רסג, ג ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'שט ואילך. המשך וככה תרל"ז פפ"ד ואילך.
- 5. גשמים : בסה"מ תרל"ג כאן: גשמיים.
- 6. פרטית : שם: פרטיות.
- 7. שאם מכוון. . משובח : ראה גם תניא פמ"א. שע"ת יב, ב. עט"ר נח, ב ואילך. שער האמונה פי"ד. מאמרי אדה"א נ"ך ע' א ואילך. תו"ח בשלח ח"א קנו, ב ואילך. קסט, ג ואילך. תצוה ח"ב שלח, ג. סה"מ מלוקט ב' ע' נז. וראה גם לעיל המשך יונתי פכ"א המאמר דר"ה ד"ה ויובן ענין הטוב.
- 8. מצוה בלא כוונה : ראה לקו"ת להאריז"ל עקב ח, א. תניא פל"ח (נ, א. נא, א).
- 9. הה"מ ז"ל : בבוך 1116 כאן: ששמע [אדה"ז] ממנו בסוכות האחרון תקל"ג.
- 10. בע' נפש דיעקב : ויגש מו, כז. ראה ויק"ר פ"ד, ו. רש"י ויגש מו, כו. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שיא. סה"מ תרל"ג ח"ב כאן ע' תקלד. וש"נ. תרל"ו ח"ב ע' שנח. תרל"ח ע' פג. וש"נ.
- 11. עושה שלום במרומיו : איוב כה, ב. ראה במד"ר פי"ב, ח. וש"נ. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פ"נ. וש"נ.
- א. בס' התולדות שם (מהדורת תש"ז ע' 53) ברשימת מאמרי שנה זו כתב כ"ק אדמו"ר אודות מאמר זה רק מספר הפרקים, ובהערה 5 שם רשם: הוא הדרוש דשנת תרל"ד. בשנה הנ"ל (בס' התולדות שם ע' 39) נרשם ע"ד המאמר — הלשון שבפנים.
- ב. בוך 1116 ח, ב.
- ג. נדפס גם במאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' תמז-ח.
משנה סוכה ה׳:ג׳ - הטקסט מספריא
מבלאי מכנסי כהנים. ומהמייניהן. מהן היו מפקיעין. ובהן היו מדליקין. ולא היה חצר בירושלים. שאינה מאירה מאור בית השואבה:
ויקרא רבה ד׳:ו׳ - הטקסט מספריא
תָּנֵי חִזְקִיָּה (ירמיה נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְשֶׂה, מַה שֶּׂה הַזֶּה לוֹקֶה עַל רֹאשׁוֹ אוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וְכָל אֵבָרָיו מַרְגִּישִׁין, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל, אֶחָד מֵהֶן חוֹטֵא וְכֻלָּן מַרְגִּישִׁין, (במדבר טז, כב): הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בִּסְפִינָה נָטַל אֶחָד מֵהֶן מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו מַה אַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה, אָמַר לָהֶם מָה אִכְפַּת לָכֶם לֹא תַחְתִּי אֲנִי קוֹדֵחַ, אָמְרוּ לוֹ שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה. כָּךְ אָמַר אִיּוֹב (איוב יט, ד): וְאַף אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו (איוב לד, לז): כִּי יֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִשְׂפּוֹק, אַתָּה מַסְפִּיק בֵּינֵינוּ אֶת עֲוֹנוֹתֶיךָ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָשֵׂא גּוֹי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, כְּתִיב בְּתוֹרַתְכֶם (שמות כג, ב): אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת, אָנוּ מְרֻבִּים מִכֶּם מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם מַשְׁוִין עִמָּנוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ, יֵשׁ לְךָ בָּנִים, אָמַר לוֹ הִזְכַּרְתַּנִּי צָרָתִי, אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ הַרְבֵּה בָּנִים יֵשׁ לִי, בְּשָׁעָה שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין עַל שֻׁלְחָנִי זֶה מְבָרֵךְ לֵאלוֹהֵי פְּלוֹנִי וְזֶה מְבָרֵךְ לֵאלוֹהֵי פְּלוֹנִי, וְאֵינָם עוֹמְדִים מִשָּׁם עַד שֶׁמְפַצְּעִין אֶת מֹחָן אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ. אָמַר לוֹ וּמַשְׁוֶה אַתָּה עִמָּהֶן, אָמַר לוֹ, לֹא. אָמַר לוֹ, עַד שֶׁאַתָּה מַשְׁוֶה אוֹתָנוּ, לֵךְ הַשְׁוֵה אֶת בָּנֶיךָ, נִדְחַף וְהָלַךְ לוֹ. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי, לָזֶה דָּחִיתָ בְּקָנֶה רָצוּץ, לָנוּ מָה אַתָּה מֵשִׁיב, אָמַר לָהֶם בְּעֵשָׂו כְּתִיב בֵּיה שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת וּכְתִיב בּוֹ נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה, דִּכְתִיב (בראשית לו, ו): וַיִּקַח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וּבְיַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וּכְתִיב בֵּיהּ נֶפֶשׁ אֶחָת, דִּכְתִיב (שמות א, ה): וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ, אֶלָּא עֵשָׂו שֶׁהוּא עוֹבֵד לֶאֱלֹהוֹת הַרְבֵּה כְּתִיב בֵּיהּ נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה, אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁהוּא עוֹבֵד לֶאֱלוֹהַּ אֶחָד כְּתִיב בּוֹ נֶפֶשׁ אַחַת, וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ וגו'.
רש"י על בראשית מ״ו:כ״ו - הטקסט מספריא
כל הנפש הבאה ליעקב. שֶׁיָּצְאוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לָבֹא לְמִצְרַיִם; וְאֵין "הַבָּאָה" זוֹ לְשׁוֹן עָבָר אֶלָּא לְשׁוֹן הוֹוֶה, כְּמוֹ בָּעֶרֶב הִיא בָאָה (אסתר ב' ד'), וּכְמוֹ וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן (בראשית כ"ט), לְפִיכָךְ טַעְמוֹ לְמַטָּה בָּאָלֶ"ף, לְפִי שֶׁכְּשֶׁיָּצְאוּ לָבֹא מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא הָיוּ אֶלָּא שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, וְהַשֵּׁנִי, כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים – הוּא לְשׁוֹן עָבָר, לְפִיכָךְ טַעְמוֹ לְמַעְלָה בַּבֵּי"ת, לְפִי שֶׁמִּשֶּׁבָּאוּ שָׁם הָיוּ שִׁבְעִים, שֶׁמָּצְאוּ שָׁם יוֹסֵף וּשְׁנֵי בָנָיו, וְנִתּוֹסְפָה לָהֶם יוֹכֶבֶד בֵּין הַחוֹמוֹת. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר תְּאוֹמוֹת נוֹלְדוּ עִם הַשְּׁבָטִים, צְרִיכִים אָנוּ לוֹמַר שֶׁמֵּתוּ לִפְנֵי יְרִידָתָן לְמִצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְנוּ כָאן; מָצָאתִי בְּוַיִּקְרָא רַבָּה, עֵשָׂו שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת הָיוּ לוֹ, וְהַכָּתוּב קוֹרֵא אוֹתָן נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, לְשׁוֹן רַבִּים, לְפִי שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין לֶאֱלֹהוּת הַרְבֵּה; יַעֲקֹב שִׁבְעִים הָיוּ לוֹ, וְהַכָּתוּב קוֹרֵא אוֹתָן נֶפֶשׁ, לְפִי שֶׁהָיָה עוֹבְדִים לְאֵל אֶחָד:
כל הנפש הבאה ליעקב EVERY SOUL THAT WAS COMING WITH JACOB — every soul that left Canaan to go to Egypt The word הבאה, here, is not a perfect tense, but a participle with a relative present sense — just as (Ester 2:4) “In the evening she (באה) was coming” and (Genesis 29:7) “and, behold, Rachel his daughter is coming (באה)” and therefore the accent is on the last syllable, on the א, because when they left, coming from the land of Canaan, they were only sixty-six. But at the second mention of this word (Genesis 46:27) — “every soul of the house of Jacob, which came (הבאה) into Egypt were seventy” — it is a perfect tense and therefore it is accented on the last but one syllable, on the ב. The reason is, that when they came there, they were seventy, for they found Joseph and his two sons there, and Jochebed was added to their number “between the walls”. According to the view of the Rabbi (i. e. R. Jehudah, cf. Genesis Rabbah 84) who stated that with each of Jacob’s sons a twin-sister was born, we must say that these died before they (Jacob and his family) went down to Egypt, because they are not enumerated here. In Vayikra Rabbah 4:6 I found the following: When he left Canaan (cf. Genesis 36:6) Esau’s family consisted of only six (himself and his five sons), and Scripture calls them “the souls of his house” (in the plural) and this is because they worshipped many gods (each serving a different god and having as it were, a different soul or religious feeling). But the family of Jacob when he came to Egypt consisted of seventy and Scripture calls them “soul”, in the singular, because they all served One God.
מצוטט בעמוד אחד
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ראה קראתי בשם ‹ קא סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקעח
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.