לה
שרשי הדברים ע"פ ביום השמע"צ
שרשי 1 הדברים הנ"ל. תחלה יש להבין מה2 שהמשכת הדעת הוא ע"י ד' מיני' אלו דוקא. הענין (ב'3 הה"מ ז"ל ששמע ממנו סוכות האחרון תקל"ג) דכתי' נפשות4 עשו וביעקב ע'5 נפש כי זהו הכלל שבכ"מ שהוא בחי' רבוי ובחי' יש א"א להיות מזה בחי' אחדות אבל ע"י בחי' ביטול בחי' אין נעשה אחדות. כמו שנאמר עושה6 שלום במרומיו שר של מים ואש אין מכבין זא"ז. אף שבאמת הם הפכי' רק שע"י הביטול מגלוי הארה שלמעלה מערכם והוא מ"ש המשל ופחד עמו וע"י זה הם בבחי' אין ולכן יכולי' להתחבר יחד כי המים אינן מים והאש אינו אש עד"מ עד שיהיו בלתי סובלי' זא"ז אלא כולם כאחד ממש מחמ' שהם בבחי' אין. משא"כ כשהוא בבחי' יש אזי הם כאו"א בפני עצמו נפשות ל' רבים, אבל יעקב7 להיותו בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה ומחבר אברהם ויצחק חו"ג ע"י המשכת א"ס ב"ה שלמעלה מעלה, שע"י בחי' אין אזי מתחברי' יחד כנ"ל וזהו ע' נפש ל' יחיד. [צ"ע8 ממארז"ל הושיט9 הקב"ה אצבעו הקטנה ושרפם, ומדוע אינם מתבטלים מיכאל וגבריאל כשמאיר בחי' המשל ופחד].
ב) והנה כמ"כ כל הד' מיני' שבלולב הם נמשכי' מבחי' זו שהיא בחי' האין בחי' האחדו' שמשם הושפל ההארה להיו' כן בד' מיני' גשמיים הללו, כי
הערות
- 1. שרשי הדברים הנ"ל : הנחת כ"ק אדמו"ר הצ"צ (ונדפס כאן מגוכי"ק). וראה לקמן נוסח שני באריכות יותר. ונוסח שלישי בסידור עם דא"ח רסא, ג (שם הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי, ומתחיל: להבין שרש ענין הלולב ומיניו). וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ד ע' א'שיט. ד"ה ביום השמע"צ באוה"ת שמע"צ כרך ו' ע' ב'תקמג. ד"ה ולקחתם לכם בסוף סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תקלד [ונמצא ג"כ בסה"מ תר"מ ח"ב ע' תקעח ואילך]. ובשינויים והוספות בסה"מ תרל"ו ח"ב ע' שנח. המשך וככה תרל"ז פרקים פז, צג-ד (ע' קמב-ג. קנ-נא). ד"ה ולקחתם לכם בסה"מ תרנ"ב ע' א ואילך. וראה הגהות מכ"ק אדמו"ר מהר"ש להלן בהוספות.
- 2. מה שהמשכת הדעת הוא ע"י ד' מינים אלו דוקא : ראה פע"ח שער הלולב (שכ"ט) פ"א ואילך. שער הכוונות ענין סוכות דרוש ה'. משנת חסידים מס' ימי מצוה וסוכה פ"ה מ"ג. וראה גם מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' א'שט ואילך. המשך וככה תרל"ז פפ"ד ואילך (ע' קלז ואילך).
- 3. (ב' הה"מ ז"ל ששמע ממנו סוכות האחרון תקל"ג) דכתי' נפשות עשו : ראה עוד ע"ז בסידור שם רסב, ב. תו"א קיז, ג. לקו"ת ראה ל, א. מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב ע' תערה. סה"מ תקס"ח ח"א ע' צד. ח"ב ע' תרצד. וראה מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ד ע' א'שיא. אוה"ת לך לך פז, א. יתרו ע' תשלב. במדבר ע' יט. כא. מגילת אסתר (הוצאת תש"נ) ע' רלח. רנט. סה"מ תרל"ח ע' פג (ובמ"מ שם). ועוד.
- 4. נפשות עשו : וישלח לו, ו.
- 5. ע' נפש : ויגש מו, כז. ועוד. וראה ויק"ר פ"ד, ו. רש"י ויגש מו, כו.
- 6. עושה שלום במרומיו שר של מים ואש .ֿ. המשל ופחד עמו : איוב כה, ב. במדב"ר פי"ב, ח. ובכ"מ. והובא ג"כ (בשם הה"מ): בס' מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' יב. תקס"ב ח"ב ע' תמ. תקס"ג ח"א ע' נב. ביאוה"ז לאדהאמ"צ ח, ג. סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תנד. פלח הרמון בראשית לד, ג. שמות ע' רסא. וראה בהנסמן עוד בסה"מ תרל"ג ח"ב ע' תקלה. סה"מ תר"מ ח"א ע' רלא.
- 7. יעקב להיותו בריח התיכון : ראה זח"ב נא, ב. קעה, ב. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' יא, ובסה"מ תרכ"ט ע' קיז.
- 8. צ"ע ממארז"ל הושיט : הגהת כ"ק אדמו"ר הצ"צ.
- 9. הושיט הקב"ה אצבעו : סנהדרין לח, ב.
משנה סוכה ה׳:ג׳ - הטקסט מספריא
מבלאי מכנסי כהנים. ומהמייניהן. מהן היו מפקיעין. ובהן היו מדליקין. ולא היה חצר בירושלים. שאינה מאירה מאור בית השואבה:
ויקרא רבה ד׳:ו׳ - הטקסט מספריא
תָּנֵי חִזְקִיָּה (ירמיה נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְשֶׂה, מַה שֶּׂה הַזֶּה לוֹקֶה עַל רֹאשׁוֹ אוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וְכָל אֵבָרָיו מַרְגִּישִׁין, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל, אֶחָד מֵהֶן חוֹטֵא וְכֻלָּן מַרְגִּישִׁין, (במדבר טז, כב): הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בִּסְפִינָה נָטַל אֶחָד מֵהֶן מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו מַה אַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה, אָמַר לָהֶם מָה אִכְפַּת לָכֶם לֹא תַחְתִּי אֲנִי קוֹדֵחַ, אָמְרוּ לוֹ שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה. כָּךְ אָמַר אִיּוֹב (איוב יט, ד): וְאַף אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו (איוב לד, לז): כִּי יֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִשְׂפּוֹק, אַתָּה מַסְפִּיק בֵּינֵינוּ אֶת עֲוֹנוֹתֶיךָ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָשֵׂא גּוֹי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, כְּתִיב בְּתוֹרַתְכֶם (שמות כג, ב): אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת, אָנוּ מְרֻבִּים מִכֶּם מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם מַשְׁוִין עִמָּנוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ, יֵשׁ לְךָ בָּנִים, אָמַר לוֹ הִזְכַּרְתַּנִּי צָרָתִי, אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ הַרְבֵּה בָּנִים יֵשׁ לִי, בְּשָׁעָה שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין עַל שֻׁלְחָנִי זֶה מְבָרֵךְ לֵאלוֹהֵי פְּלוֹנִי וְזֶה מְבָרֵךְ לֵאלוֹהֵי פְּלוֹנִי, וְאֵינָם עוֹמְדִים מִשָּׁם עַד שֶׁמְפַצְּעִין אֶת מֹחָן אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ. אָמַר לוֹ וּמַשְׁוֶה אַתָּה עִמָּהֶן, אָמַר לוֹ, לֹא. אָמַר לוֹ, עַד שֶׁאַתָּה מַשְׁוֶה אוֹתָנוּ, לֵךְ הַשְׁוֵה אֶת בָּנֶיךָ, נִדְחַף וְהָלַךְ לוֹ. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי, לָזֶה דָּחִיתָ בְּקָנֶה רָצוּץ, לָנוּ מָה אַתָּה מֵשִׁיב, אָמַר לָהֶם בְּעֵשָׂו כְּתִיב בֵּיה שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת וּכְתִיב בּוֹ נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה, דִּכְתִיב (בראשית לו, ו): וַיִּקַח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וּבְיַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וּכְתִיב בֵּיהּ נֶפֶשׁ אֶחָת, דִּכְתִיב (שמות א, ה): וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ, אֶלָּא עֵשָׂו שֶׁהוּא עוֹבֵד לֶאֱלֹהוֹת הַרְבֵּה כְּתִיב בֵּיהּ נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה, אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁהוּא עוֹבֵד לֶאֱלוֹהַּ אֶחָד כְּתִיב בּוֹ נֶפֶשׁ אַחַת, וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ וגו'.
רש"י על בראשית מ״ו:כ״ו - הטקסט מספריא
כל הנפש הבאה ליעקב. שֶׁיָּצְאוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לָבֹא לְמִצְרַיִם; וְאֵין "הַבָּאָה" זוֹ לְשׁוֹן עָבָר אֶלָּא לְשׁוֹן הוֹוֶה, כְּמוֹ בָּעֶרֶב הִיא בָאָה (אסתר ב' ד'), וּכְמוֹ וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן (בראשית כ"ט), לְפִיכָךְ טַעְמוֹ לְמַטָּה בָּאָלֶ"ף, לְפִי שֶׁכְּשֶׁיָּצְאוּ לָבֹא מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא הָיוּ אֶלָּא שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, וְהַשֵּׁנִי, כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים – הוּא לְשׁוֹן עָבָר, לְפִיכָךְ טַעְמוֹ לְמַעְלָה בַּבֵּי"ת, לְפִי שֶׁמִּשֶּׁבָּאוּ שָׁם הָיוּ שִׁבְעִים, שֶׁמָּצְאוּ שָׁם יוֹסֵף וּשְׁנֵי בָנָיו, וְנִתּוֹסְפָה לָהֶם יוֹכֶבֶד בֵּין הַחוֹמוֹת. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר תְּאוֹמוֹת נוֹלְדוּ עִם הַשְּׁבָטִים, צְרִיכִים אָנוּ לוֹמַר שֶׁמֵּתוּ לִפְנֵי יְרִידָתָן לְמִצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְנוּ כָאן; מָצָאתִי בְּוַיִּקְרָא רַבָּה, עֵשָׂו שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת הָיוּ לוֹ, וְהַכָּתוּב קוֹרֵא אוֹתָן נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, לְשׁוֹן רַבִּים, לְפִי שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין לֶאֱלֹהוּת הַרְבֵּה; יַעֲקֹב שִׁבְעִים הָיוּ לוֹ, וְהַכָּתוּב קוֹרֵא אוֹתָן נֶפֶשׁ, לְפִי שֶׁהָיָה עוֹבְדִים לְאֵל אֶחָד:
כל הנפש הבאה ליעקב EVERY SOUL THAT WAS COMING WITH JACOB — every soul that left Canaan to go to Egypt The word הבאה, here, is not a perfect tense, but a participle with a relative present sense — just as (Ester 2:4) “In the evening she (באה) was coming” and (Genesis 29:7) “and, behold, Rachel his daughter is coming (באה)” and therefore the accent is on the last syllable, on the א, because when they left, coming from the land of Canaan, they were only sixty-six. But at the second mention of this word (Genesis 46:27) — “every soul of the house of Jacob, which came (הבאה) into Egypt were seventy” — it is a perfect tense and therefore it is accented on the last but one syllable, on the ב. The reason is, that when they came there, they were seventy, for they found Joseph and his two sons there, and Jochebed was added to their number “between the walls”. According to the view of the Rabbi (i. e. R. Jehudah, cf. Genesis Rabbah 84) who stated that with each of Jacob’s sons a twin-sister was born, we must say that these died before they (Jacob and his family) went down to Egypt, because they are not enumerated here. In Vayikra Rabbah 4:6 I found the following: When he left Canaan (cf. Genesis 36:6) Esau’s family consisted of only six (himself and his five sons), and Scripture calls them “the souls of his house” (in the plural) and this is because they worshipped many gods (each serving a different god and having as it were, a different soul or religious feeling). But the family of Jacob when he came to Egypt consisted of seventy and Scripture calls them “soul”, in the singular, because they all served One God.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.