להבין ענין קי"ס

קמג, דבעזר"ה

להבין ענין קי"ס¹, כתיב הפך ים ליבשה² בנהר יעברו ברגל כו' וידוע הקושי'³ ברישא אמר לשון עבר הפך ים כו' ובסיפא א' לשון להבא בנהר יעברו שם נשמחה בו. והנה כללות ענין קי"ס שהפך ים ליבשה הן שני מדריגות דהעלם וגילוי שנק' עלמא דאתכסי'⁵ ועלמא דאתגלי'⁴ כידוע בכל מקום שא' מן העולם ועד העולם כו', והמשל לזה הוא מח' ודיבור שהמח' היא בהעלם וסתימו ובאה לגילוי בקול ודיבור כל מה שחושב באותיות המח', וא"כ י"ל מהו הנס דהפך ים ליבשה שהוא בחי' ההעלם שבא לגילוי כהעלם המח' שבא לגילוי בדיבור שזהו סדר ההשתלשלות דוקא כמו בכל המאמרות כמו מאמר יהי אור יהי רקיע⁸ הרי המח' שבמאמר זה הי' בהעלם ובאה לגילוי במאמר זה שנק' מאמר פתוח⁹ כידוע, וכך הוא בכל השתלשלות עו"ע¹⁰ בדרך פרט שהעילה המשפיע הוא בהעלם ובאה לגילוי כשמשפיע לעלול המקבל והעלול הזה כשמשפיע למטה הימנו נעשה בחי' העלם לגבי' לבא לגילוי בעלול שלמטה הימנו וכך משתלשל מעילה לעלול בריבוי המדריגות כמו במלאכי' שא' וקרא זא"ז ומקבלי' דמ"ד¹¹ כידוע, וא"כ מהו החידוש דהפך ים ליבשה שהוא המשכה מן ההעלם לגילוי' לבד כו'. אלא צ"ל דמה שבא השפע מעילה לעלול הוא רק בחי' האחרונה שבו שהן בחי' אותיות שבו כמו אותיות המח' שבאי' לגילוי באותיות הדיבור (ונק' עקבי לאה שנכנסים תוך ראש רחל¹² כידוע), והוא בחי' גילוי שבהעלם העליון נעשה העלם בתחתון והעלם שבתחתון קמד, אאינו רק בחי' גילוי שבעליון (וכמ"ש בע"ח דחיצוני' שבעליון¹³ נעשה פנימי בתחתון כו'), וכמו וקרא זא"ז דבחי' דיבור שבעליון נעשה מח' בעלול שלמטה וכאותיו' המח' נק' דיבור שבמח' נעשה מח' שבדיבור¹⁴ בהעלם שלא נתגלה רק בחי' אותיות הדיבור (ולכך נק' המח' מאמ' סתום¹⁵ מב' טעמים הא' מצד בחי' עצם המח' טרם בואה לדיבור שא"א שיומשך עצם כח המח' לדיבור כ"א בחי' אותיות שבה שנק' הרהור והב' גם מח' שבדיבור הוא סתום כנ"ל). וזהו ענין השתלשלות דעו"ע בפרט שמשתלשל מהעלם לגילוי כשלשלת¹⁶ שטבעת התחתונה קשורה בסוף העליונה דוקא כידוע דהיינו שגילוי העליון לבד נעשה העלם התחתון כנ"ל, וזהו ענין ים ויבשה בכלל שהים נק' העלם העליון ויבשה נק' גילוי ההעלם ע"ד הנ"ל במח' ודיבור כמו וקרא זא"ז כו' וד"ל.

והנה הרבה יותר מדבר זה הוא גם בניסים ונפלאות זולת נס דקי"ס, כמו ניסים בהפוך הטבע בצירופי אותיו' שנבראו כל הברואים עד טבע דצח"מ וארמ"ע כאשר נתהפך סדר הטבע בי' מכות וכה"ג שנהפך המים לדם¹⁷ וכמו שא' רחב"ד מי שא' לשמן וידליק¹⁸ הוא יאמר לחומץ וידליק וכה"ג הרי זה בא האור מעלמא דאתכסי' שלמעלה מן הטבע להפוך הטבע שנק' נפלאות, הנה זהו רק הארה בעלמא מסוף מדריגות דהעלם העליון שמאיר מעט ביותר מכפי המדה והצמצום דהשתלשלות עו"ע בכלל ובפרט הנ"ל במשל המח' ודיבור, וכענין הושיט אצבעו קטנה¹⁹ וכו', וכך א' חרטומי מצרים אצבע אלקי' הוא²⁰, לפי שהאיר משם הוי' בשם אלקי' המצמצם מעט ביתר מכפי צמצום והסתר הראשון שממילא נעשה היפוך צירופי אותיות דשם אלקי' וז"ש מי שאמר כו' כידוע (כענין ך"ו כי ל"ח²¹ בבקיעת החסדים דשם הוי' באלקים כו'). וכך הוא למעלה בענין גילוי אור האלקי המצמצם במלאכים שמתהווי' ברוח פיו ית' כאותיו' הדיבור כאשר מתגלה עליהם מעט מבחי' ההעלם דעליון שהוא שם הוי' בכלל מתבטלי' ממציאותם ואו' קדוש הוי' צבאות²² וכה"ג האופנים ברעש או' ברוך²³ כו', וגם בענין גילוי הנבואה בנביאי' הרי כתיב הן במראה אליו אתודע²⁴ בחלום אדבר בו וכתיב וביד הנביאי' אדמ"ה²⁵ שאין אור האלקי קמד, בשופע עליהם רק מבחי' האחרונה דבחי' דמיון מראה דמות כבוד הוי'²⁶, והוא ג"כ לפ"ע הזדככות החומר²⁷ שלהם ע"כ או' כ"ה אמר ה'²⁸ כידוע בענין כל הנביאים נתנבאו בכה²⁹ בכ"ף הדמיון כו' (וגם גילוי שכינה בהיכל ק"ק³⁰ וכה"ג הי' בדרך לבוש שנתלבש ונתצמצם שם כמאמ' צמצם שכינתו בין ב' בדי ארון³¹ ). אבל נס דקי"ס הי' גדול מכל הנסים ונפלאות והוא במה שהי' גילוי עצם ומהות דהעלם העליון הנק' ים בכלל, וכמ"ש הפך ים ליבשה ממש וזהו עיקר החידוש היותר נפלא מכל הניסים ונפלאות שנעשו באמ"ץ³² והוא מ"ש זה אלי ואנוהו³³ זה לנוכח ממש שלמעלה מעלה מכל סדר ההשתלשלות דהעלם וגילוי שיש בכל הניסים וגם בנבואה (וגם יותר ממה שנגלה ההעלם בג"ע העליון מזיווי' עילא' דע"י³⁴ בכל שבת וחודש וכה"ג, אף גם יותר ממה שנגלה עליהם מלך³⁴ כו' כמ"ש במורא גדול זו גילוי שכינה³⁵ ). וראי' לזה ממאמר ראתה שפחה על הים³⁶ מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ובאמת יש להפלא במאמ' זה מה ענין הנבואה לקי"ס, אם בא לספר בשבח ומעלה ומדריגה יתירה שהי' בהם שהי' הנבואה על כולם מהו שא' ראתה שפחה על הים דוקא כו' והלא כמה ניסים ונפלאות היו באמ"ץ ולא נז' שהי' הנבואה עליהם כו'. אך מפני שנס דקי"ס הוא העולה על כל מדריגו' הנבואה של כל הנביאים שנתנבאו בכ"ה כנ"ל ועל הים א' זה אלי ז"ה ממש שהוא בחי' מהו"ע א"ס ב"ה שלמעלה מעלה מכל ההשתלשלות דהעלם וגילוי גם בנבואה וניסים כו', וע"כ נהפך הים ליבשה שהוא בחי' ההעלם העליון עצמו נעשה רק בחי' גילוי דיבשה לפי שלגבי עצמו' המאציל בחי' ההעלם עצמו נעשה גילוי וכמ"ש הים ראה וינוס³⁷ כו', וע"כ גם השפחה ראתה מה שלא ראה יחזקאל במראה הנבואה לפי שמראה הנבואה באה רק בבחי' גילוי מן ההעלם במעט יותר מכפי סדר השתלשלות עו"ע בהעלם וגילוי כנ"ל בענין ביד הנביאים אדמה כו' ובקי"ס הי' הגילוי מעצמו' אלקו' ממש שלא ע"י הכנת המקבלים כלל ע"כ גם השפחה ראתה מה שלא ראה כו' וד"ל.

ולהבין זה בתוס' ביאור יש להקדים תחלה בענין כללות דג' מדריגות מחדו"מ שהן ג' מדריגות דבי"ע³⁸ כמ"ש כל קמד, גהנק' בשמי ולכבודי³⁹ בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואנו או' אתה בראתה⁴⁰ יצרת נפחת בי כו' וידוע דהבריא' הוא בבחי' המח' שבהעלם והדיבור ביצי' וזהו שא' יוצר אור ובורא חשך⁴¹ הרי החושך נק' בריאה שהוא העלם המח' והאור שהוא גילוי ההעלם הוא ביצי' כמו הדיבור שמגלה מצפון והעלם המח' כנ"ל בי' מאמרות כו'. והנה ידוע בענין ג' מדריגות בי"ע הנ"ל שהעשי' הוא בחי' נפרד ומרוחק מן היצי' שהוא הדיבור שלא כקירוב הדיבור אל המח' דמה שחושב ממש הוא בא בגילוי הדיבור באופן מח' אעפ"י שהמח' רוחני' יותר ובהעלם והדיבור אינו רק גילוי אותיות בקול גשמי והברת המבטא מ"מ מתאחדים זע"ז וקרובים זא"ז בדרך עו"ע עכ"פ שגילוי הדיבור לא רחוק הוא מהעלם המח' כ"כ (דה"ג מנצפ"ך⁴² המחלקות אותיות המח' הן המחלקו' כאופן הצירופי' דמח' גם באותיות הדיבור), אבל פעולת המעשה כבנין וכתיבה זה אינו משתווה בערך כלל אל אותיות הדיבור הרוחני' ונבדל ומרוחק ממנו לגמרי בלתי יש חיבור וקשר זע"ז כלל כקשר הדיבור עם המח' (רק ע"י מה שיצוה בדיבור לעשות הרי זהו בא בדילוג מאד⁴³. וגם למעלה כמ"ש כי הוא אמר בדיבור ויהי⁴⁴ כן בפ"מ וכן בדבר ה' שמים נעשו⁴⁵ או מ"ש לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו הרי ידוע דאף זה הפסיק הענין⁴⁶ לומר אף כלומר גם עשיתיו במעשה שרחוק מערך היצי' והבריאה שהן מחו"ד. ונמצא שיש הפרש גדול בג' לבושי' אלה דמח' דו"מ שנק' בי"ע בין מו"ד שהן בבחי' קירוב כשאר עו"ע ובין דו"מ שהן רחוקי' זמ"ז כנ"ל. ועכ"ז אנו רואים בכללות ההשתלשלות דג' עולמות בי"ע ובפרט בכל עו"ע דמקבלין דין מן דין כמו וקרא זא"ז כו' שמבחי' חיצוני' דדיבור נמשך לבחי' המעשה וכמו מל' דיצי' נעשה בחי' מוחי' לעשי' (וכמו עשי' שבדיבור שהוא עקימת שפתיים דהוה מעשה⁴⁷ נעשה מקור למציא' המעשה בפ"מ כמ"ש וברוח פיו כל צבאם⁴⁸ וכה"ג וד"ל וכמו בכל המאמרו' כמו שא' יהי אור בדיבור ויהי אור בפ"מ וכה"ג).

אך הנה באמת יש ב' מדריגות בג' לבושים דמחדו"מ שהן בי"ע א' בבחי' האורות העצמי' שלהם בנפש שהן ג' כחות שנמשכים מן הנפש עצמה וגם הם באים בהשתלשלות מזה לזה, והב' בחי' הכלי' שלהם שנק' בשם לבושים כנ"ל. והענין הוא כידוע דהמח' טרם בואה לגילוי במוח הנה שרש מציאותה נמשך מן הנפש עצמה דוקא והוא הנק' כח המח' שכלולה בעצם הנפש והוא כח רוחני כרוחניו' עצם הנפש וכשאר כחות מיוחדים קמד, דהנמשכי' מן הנפש כמו כח השכל וכח המדות, רק שהמח' באה בבחי' לבוש שנק' אותיות המח' להלביש לשכל ולמדות כו' והן כמו אותיות מח' השכל שבמוח והרהור האוי"ר וכה"ג, וזהו בבחי' אותיות המח' שנק' לבוש וכלי לבד כמו שאנו רואים מיד שישכיל איזה שכל מיד מתהווי' אותיו' במח' להלביש השכל והן ערך גשמי' לגבי רוחניו' השכל, וכן לגילוי הרצון ותענוג ג"כ יש אותיו' מח' להרהר בתענוג ורצון פרטי וכך בהתפעלות אוי"ר במוח מתהווי' אותיו' מח' לחשוב ולהרהר בהן וכך הוא גם לצייר דבר מה במח' יש כח הדמיון אשר במח' לדמות ולצייר דבר מה וכן לחשוב מה שידבר או לשמוע במח' בדיבור זולתו שכל זה פרטי חלקי כחות שנמצאו במח' אבל מקור מציאות המח' נמשך מעצם הנפש ממש. ויובן זה יותר בדיבור שנק' לבוש חיצוני יותר גם הוא יש בו אור וכלי בכלל והוא מה שנק' הנפש רוח ממללא⁴⁹ הרי הוא בחי' כח מקור מציאו' הדיבור ברוחניו' (כמו ב' רוחות מספרים זע"ז⁵⁰ וקרא זא"ז במלאכי' רוחניי' כו'), וכמ"ש במ"א באריכות בענין כלי המבטא דה' מוצאות⁵¹ הפה אחה"ע⁵² מהגרון כו' עד בומ"ף מהשפתים שאין השפתים כמו כלי חומר לצורה לאותיו' בומ"ף עד שמחמת הנעת השפתיי' יוצאי' האותיו' הללו שא"כ הי' ראוי שיהי' קמיצת השפתיי' אחרי גילוי אותיו' בומ"ף ככלי העין לגילוי כח הראי' וכאזן לשמוע וכה"ג ולא נקמצו השפתיי' מיד שיוצאים, ואין זה כמו התנועה בכלי כינור ג"כ כו' שאם הי' זה בבחי' כלי לאור מדוע לא ידבר התינוק מיד בהולדו והבהמה תדבר. אך הענין הוא דכח הדיבור כבר ישנו ברוחניו' הנפש ונק' רוח ממללא וכל האותיו' כמו אות ב' דבומ"ף יוצא ברוחניו' מן הנפש המדברת ומתלבש בשפתיי' לקומצם שעושה אותם כלי שע"י ישמע אות הב' בהברת מבטא גשמי ועד"ז בכל הך"ב אותיות שהמה בנפש עצמה כלולים בבחי' רוחניו' שנק' רוח ממללא והוא כח הדיבור שבנפש עצמה, ומה שתוכל לדבר בה' מוצאות במבטא גשמי זהו רק בחי' התלבשות חיצוני' ונק' לבוש חיצוני' ביותר כי אין ערך כלל לקול דיבור המבטא הגשמי' לדיבור הרוחני' שבנפש כנ"ל. ועד"ז יובן ג"כ באותיו' המח' שהן כמו בחי' לבוש חיצוני' למח' הרוחני' שבנפש עצמה שנק' כח ומקור המח' הגשמי' כנ"ל (רק שאותיו' המח' בכלי המוח הם רוחניי' יותר וקרובי' יותר לערך הכח מח' רוחני' שבנפש עצמה משא"כ הדיבור הגשמי המורכב במורגש דאמ"ר⁵³ הגשמיי' רחוק ערכם יותר לגבי ערך הרוחני' דאותיו' הדיבור בנפש (וכמ"ש במ"א בהפרש שבין נשמות דמח' בחי' ה' ראשונה דהוי' שז"ש שם הא' שפרה ובין נשמות דדיבור קמה, אבחי' ה"א אחרונה כו' שהוא בחי' עלמין סתימין ועלמין דאתגליין ונק' מילדות העבריו'⁵⁴ בחי' הכח ומקור המוציא לב' מיני אותיו' דמו"ד מעצמות המאציל כנ"ל). וזהו מ"ש בראתי"ו יצרתי"ו בראתי"ו בבחי' העלם המח' הרוחני' שבעצמו' אלקו' יצרתיו בגילוי כח הדיבור דבחי' יצי' שהיצי' גילוי העלם הבריאה כמו שמכח המח' דנפש נמשך ובא לכח הדיבור וממילא נתלבשו אותיות המח' שבמוח באותיו' מבטא הדיבור שהן בחי' הכלי שלהם כו' וד"ל. ועפי"ז יובן ג"כ בענין לבוש הג' שהוא לבוש המעשה שיש בו ג"כ בחי' אור וכלי כמו במח' ודיבור והענין הוא שבחי' כח המעשה לעשות כל תנועה ופעולה הוא כח רוחני מיוחד שנמשך מעצם הנפש כמו כח המו"ד הנ"ל רק שנמשך מחיצוניו' הנפש יותר מכח של מו"ד (וכידוע שהן ג' מדריגו' דנר"נ בנפש נשמה במוח שם כח המח' ורוח בלב שם משכן הכח של הדיבור שנק' רוח ממללא שהבל הלב בוקע בה' מוצאות הפה ונפש בכבד⁵⁵ שהוא כח המעשה והתנועה שבכל האברי' ונפש מרכבה לגבי רוח⁵⁶ ורוח מרכבה לגבי נשמה וע"כ נק' ב' מדריגות דמו"ד ב' לבושי' לנר"נ בכללות וד"ל.

ולפי"ז הרי ההשתלשלות מכח המח' לכח הדיבור וכח הדיבור לכח המעשה בהשתלשלות א' הכל בבחי' הרוחניו' שבנפש עצמה ולא רחוק ערך המעשה לגבי כח הדיבור רק כריחוק ערך כח הדיבור לגבי כח המח' מאחר שכולם בבחי' הרוחניו' דנפש עצמה רק שזה למטה מזה בהדרג' המעלה בעצם מהותן כמו שכח השכל רוחני יותר בעצם מכח המדות וכח הרצון והתענוג רוחני יותר מן כח השכל כו' (ואף בחי' הכלי דמו"ד גם שם אינו רחוק ערך כלי המעשה שהוא ענין הפעולה והתנועה בעצמה לגבי רוחניו' דמבטא בדיבור גשמי כ"כ רק כערך ריחוק הגשמת הדיבור לגבי אותיות המח' שכל זה לפ"ע הדרגת המעלות בעצם כח הפנימי דמחוד"מ לבד (ומ"ש⁵⁷ אף עשיתיו קאי על הפעולה דמעשה ממש דגם שאינו רחוק כ"כ מבחי' הדיבור הגשמי מ"מ זהו דילוג גדול יותר, להיות שבפנימי' הכחות בא ההשתלשלו' מכח המח' עד כח המעשה בהשתוות בערך עד שמיד שירצה במח' יניע בידו ורגלו וכאלו הן מהות א' ממש כו' אבל בחיצוני' הכלים דמחוד"מ הרי יכול להיות שאין המח' בא בגילוי הדיבור ואין גילוי הדיבור בא לידי מעשה כי המעשה לבנות ולכתוב הוא כמו דבר בפ"ע וכן הדיבור במהות בפ"ע נבדל מן המח' שמה שהמח' בא בדיבור זהו רק דרך התלבשות לבד בלתי חיבור וקשר עצמי כלל וכך מן הדיבור אל המעשה כנ"ל משא"כ באורות דמחוד"מ מקושרי' קמה, בזע"ז מתחלת כח הרצון שבמח' עד כח המעשה והתנועה (מצד ג' מדריגות דנר"נ שבמוח ולב וכבד כנ"ל, וזהו ההפרש בכלל בין כלים ולבושים דכלי' דנר"נ שהן כח המודו"מ הן מקושרים זע"ז והיו לאחדים כנ"ל ונק' גופי' והלבושי' בחיצוניות דמודו"מ מופרדי' ומחולקי' זמ"ז כנ"ל). וראי' לזה ממה שגם בכלי' פרטי' נמצאי' ג' מדריגות הללו דבי"ע כמו בכלי היד לעשו' מלאכה יש בה ג' פרקין שהן לנגד ג' מדריגות דחב"ד וחג"ת נה"י כו', כמו בחי' החסד שביד נשתלשל ע"י ג' מדריגות דג' מיני כלים דהיינו הזרוע וקיבורת ופיסת היד, וכן ברגל⁵⁸ יש ג' פרקין שוק וירך ועקב הרגל כו', וגם בראש ומוחין יש ג' כלים פנימי' ואמצעי' וחיצוני' כו', והכל באו כאחד בהיות כולם במהות אחד ממש יחשב כמו היד שגם שכלולה מג' מדריגות בג' פרקין שבה מ"מ לא נחשב רק אבר יד אחת לבד הגם שיש בה חילוקי מדריגות בג' פרקין הרי כולם ממהות אחד ועושי' כ"א פעולה אחת רק שיורד בהדרגה בג' כלים רת"ס שבהן, משא"כ בלבושי' דמחדו"מ הגם שיש בכאו"א ג' כלים דמדו"מ וכמ"ש במ"א דבחי' עשי' דמח' נעשה מח' בדיבור⁵⁹ כו' מ"מ הרי הדיבור נבדל ומופרד מן המח' וכש"כ המעשה שנפרדת יותר מן הדיבור כנ"ל לפי שאין מודו"מ רק בבחי' לבוש בלבד ולא בבחי' כלי ואבר כאברי הגוף כיד ורגל הנ"ל, רק בבחי' הכלים ואברים יש קשר וחיבור יותר לקו האמצעי דת"י מן ההרהור המח' שאין קישוי אלא לדעת⁶⁰ כו' משא"כ ביד ורגל שאינם קשורים כ"כ כמ"ש במ"א).

והנה הדוגמא מכל הנ"ל יובן למעלה בסדר ההשתלשלות דאבי"ע שכל עולם כלול מג' מדריגות דבי"ע דגם האצי' כלול מבי"ע⁶¹ בכלל ובפרט בכל ספי' כו' שכ"ז יובן עפ"י משל המודו"מ שיש בזה ב' אופנים, א' בבחי' הכוחות דמוד"מ עצמן כך במע"ב נק' בג' מדריגות דבי"ע כמו בראשית ברא⁶² וכן יצר ועשה⁶³ וכך בנשמות שהן בבחי' פנימי' העולמות נק' בג' מדריגות הללו כמ"ש בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, שיש בכללות ב' אופני' דאורו' דבי"ע וכלים ולבושים החיצוני' כמו בכלל נק' עולם הבריאה עלמין סתימין דלא אתגליין שהן נבראי' מבחי' אותיו' המח' עליונה ועולם היצי' נק' עלמין דאתגליין שנברא מן הדבור שמגלה העלם המח' כמו ברוח פיו כל צבאם וכמ"ש בס"י וקבען בפה⁶⁴ בכ"ב אותיו' הדבור והרי יש בזה מדריגה הפנימי' דמו"ד נמשכו מעצמו' הנפש כנ"ל, ומדריגה הב' בחיצוני' הכלים דמו"ד בבחי' אותיות וקרובי' זא"ז בהשתלשלות וגם בבחי' המעשה בחי' כח העשי' שלזה נק' מע"ב בכלל ומתאחד עם כח קמה, גהמו"ד בקירוב כנ"ל, אבל בחי' המעשה עצמה נבדל ומופרד מאותיות הדבור (וכמו הגלגלי' דעשי' שהן בבחי' עשי' נבדלת מכח הפועל האלקי), ואמנם בבחי' עשי' שנזכר בפועל אברי' כמו אף ידי יסדה ארץ⁶⁵ וימיני טפחה כו' ובכלל נק' מעשה ידיו⁶⁶ וכו' שזהו כמו כח המעשה ביד ורגל שמתאחד המו"ד וגם בכח המדות ורצון כו' וכמו כל אשר חפץ ה' עשה⁶⁷ כמשל הרצון במוח שינוע הרגל כו' וד"ל. ועד"ז יובן גם למעלה מעלה באצי' שכלול מבי"ע שהן בחי' מחוד"מ דאצי' עד עשי' דאצי' יש ב' אופנים הללו בפנימי' וחיצוני' וגם בכללות כל ההשתלשלות שיש ג' מיני אדם⁶⁸ א"ק אדם דבריאה וע"י נק' אדם דיצי' וז"א נק' אדם דעשי' יובן ג"כ ע"ד הנ"ל בב' אופנים וד"ל.

והנה להבין בתוס' ביאור ענין ג' מדריגות דמחודו"מ הנק' בי"ע באופן שגם בבחי' לבושים חיצוני' שלהם מתקשרים כא' כאלו הן מהות א' רק שיורד בהדרגה כנ"ל באברי היד שכלול מג' פרקין כו', דהנה מבואר למעלה בענין ברי' ויצי' שנק' העלם וגילוי כחושך ואור כו'. הנה יובן עד"מ אומן העושה כלי הרי תחלה יעלה במחשבתו כללות מעשה הכלי באופן ציורה ותוכה וגבה כו' ואח"כ יצוייר במח' כל פרטי אופני מעשיה איך לעשותה בפועל ידיו ממש ואח"כ עושה כל ציור מעשיה בפועל ידיו, הרי ודאי לא נתחדש דבר בכל פרט ופרט במעשה הכלי הכל כמו שכבר ציירה הכל במח' דוקא לא יוסיף ולא יגרע כי בכל רגע פועל בידיו רק כפי הציור במחשבתו כידוע רק שבמח' הציור בבחי' רוחניו' דמח' שהוא בהעלם ובציור בפועל ידיו בא לידי גילוי. והנה הכלי עצמה שעושה אותה בציור הרי אין הציור שבה דבר נוסף ומחודש על עצם מהות ממשות שלה כמו הכסף הגולמא שנק' חומר שממנו עושה הכלי שמוכן לעשות בו כל ציור שירצה, כאשר נעשה בו הציור זהו הכל בגופו של כסף עצמו ואינו מחדש בו דבר ע"י הציור כ"א רק כמו בחי' גילוי ההעלם לבד והצורה בחומר אינו רק בחי' הגילוי שלו באופן צורתו ותוארו לבד ואין שינוי וחידוש מזה הציור או כשיצייר בצורה אחרת בגוף החומר כלל, וה"ז כמו הדבור שמצייר בגילוי אופן התחלקות העלם המח' שאין התחדשו' כלל בגוף הדיבור ומהותו רק שהדיבור עושה הציור שלו (וכמו הכסף שהוא החומר הפשוט שבו נעשה הציור כך במח' עדיין זה ברוחניו' והעלם כללי' מעשה הכלי (כמו שיצייר במח' איזה דבר מה כגון בנין או אילן שנסקר כולו כא' ואח"כ בראותו מקרוב רואה בו כל פרטיו, כך הפרט של התחלקות של הדבור כלול במח' שהרי המח' א' יתחלק בדיבור לריבוי צירופי' כו' וגם מה שמצייר במח' פרטי אופני הבנין או הכלי נסקר הכל כא' בבחי' הרוחניו' עדיין). והמדריגה הג' הוא גמר מעשה הכלי באופן ציורה בתוך קמה, דובית קיבול שיהי' נק' בשם כלי תשמיש שזהו עיקר בחי' העשי' שהוא התיקון כמו לעשות לתקן⁶⁹ וכמו ועשתה את צפרניה ות"א ותתקן⁷⁰ כו', והוא ענין א' עם הציור רק שבא לפועל תכלית מעשה הציור ולא מצד עצם הציור והתואר כמו הגביע שאין ציורו עצם ותכלית רק כאשר פועלים ומשתמשים בו והוא החלל בית קיבול שלו דוקא, וכן כל כלי מעשה המכוון שבו הוא התשמיש שמשתמשין בו ולא עצם הציור רק לתפארת למראה מייפין הציור ולא לתכלית התועלת שבו, וכן בציור כל הברואי' דחי ומדבר כל הפרטי' שבציור הכל לתכלי' הפעולה שפועל בהן בציור הכלי של העין⁷¹ וכלי האוזן לשמוע והיד לעשות מלאכה והרגל להילוך ובלא פעולות הללו אין ציור האברים כלום. ונמצא פעולת הראי' והשמיע' והילוך הוא שלימות מעשה הציור שלהם וכך התועלת של תוך בית קיבול לקבלת המשקה בכוס הוא ענין שלימות ותיקון של הכלי משא"כ כשלא נשלם בתיקון זה שאין ציורו עיקר כידוע.

וכך יובן בכללות כל התהוות דבר מה במציאות מיש ליש שיש בו ג' מדריגות הנ"ל במעשה הכלי' שכלולי' כא' ממש שהרי מה שהכלי בא תחלה במח' בהעלם ונצטייר בפועל ונתקן למעשה תשמישו ונעשה כלי ממש הכל כדבר א' חשובים שהרי גופו של כסף וממשו עדיין ישנו כמו שהוא גם אחר שנצטיירו בפועל ונעשה כלי בית קיבול ולא נשתנה בזה כלל וכלל, לפי שכל מדריגה הבאה מיש ליש ולא יש מאין אין בזה שינוי המהו' למהות אחר כלל רק באותו המהות עצמו כ"א שבא בהדרגה וירידה לבד, כמו בענין פעולת היד שכלול מג' פרקין שגם שחלקו לג' מדריגו' הכל כדבר א' ממש חשיבא רק שיורד בהדרגה עד שיוכל להיות פעולת המלאכה שביד, וכך הוא בענין ג' מדריגות דמח' דו"מ שמן המח' אל הדיבור הרי הוא בא מיש ליש שאין כל חדש כלל בדבור רק מה שהי' במח' שזהו נק' יש מיש ע"כ אין בדבור שינוי המהות כלל רק אותה מהות המח' ממש באה ויצאה לגילוי בכח הדיבור ונצטייר בציור אותיו' הדבור, וכן מן הדבור אל המעשה בפועל הרי ציור אותיו' הדבור הוא שבא לפועל המעשה רק שהוא ציור המעשה בהגשמה יותר, ונמצא המעשה עצמה היא מהות המח' ממש ומה שירדה במדריגה מעילה לעלול הוא במהות ועצמות הדבר שבמח' בלי שינוי מהות כלל וכלל. ונמצא מובן שגם בג' לבושים דמח' דו"מ הנ"ל מתקשרי' ובאי' כא' מפני שמהות א' הן רק שירד בהדרגה כו' כנ"ל וד"ל (רק שאין משל חומר הכסף שהוא רק הגולמא שלמטה מן הציור דומה עם ענין המח' שבהעלם שהוא למעלה מן הציור כו', אך מבואר במ"א שיש ב' מיני חומר⁷² א' חומר הגשמי שנק' גולמא ושרשו חומר הב' שהוא קמו, אחומר ההיולי שנק' חומר הפשוט שלמעלה מן הצורה, וכך הוא ענין משל המח' שבהעלם שבא לציור הדבר ושלימותו הוא בא דוקא בבחי' המעשה בתיקון כלי דוקא שהוא עיקר התועלת מן הציור הזה וכמו שהגולמא דחומר הגוף דאדה"ר שנעשה בו הצורה דאדם אין זה שלימותו עדיין עד שנעשה כלי גמור בתיקון פעולת האברי' כמו בראי' ושמיע' והילוך כו'. וז"ש לכבודי בראתיו במח' בהעלם שזהו הנשמה כמו שהיא בהעלם עדיין ובאה לגילוי ביצי' בציור החומר שהוא הגולם והיינו יצרתי"ו אף עשיתי"ו אף זה רבותא ולא להקטין הענין אדרבה אף עשיתיו בבחי' תיקון כלי גמור כנ"ל בבחי' פעולת מעשה הכלי שהוא שלימות דמח' שבהעלם כו'). וכך הוא בכל ההשתלשלות דברואי' מיש ליש בכל עולם ועולם בכללות ובפרט בכל דבר ברי' והתהוות, שגם שא"א בלא ג' מדריגו' דמח' ודו"מ שהן בי"ע בהעלם וגילוי ומעשה מ"מ הכל כדבר א' ממש שזהו הנק' השתלשלות יש מיש עו"ע בבחי' העלם וגילוי ומעשה עד רום המעלות גם באצי' ולמעלה מן האצי' במקור הראשון דע"ס באורות וכלים כמו בחי' א"ק שנק' אדם דבריאה בכללות ההשתלשלות שזהו כמו בעולם הבריאה שלמטה מן האצי' שבא בבחי' ההשתלשלות יש מיש מח' ודו"מ הרי א"ק הוא נק' אדם דבריאה שהוא בחי' המח', וע"י וא"א נק' אדם דיצי' בחי' הדבור וז"א בבחי' עשי' כו' וד"ל (ולפי המובן מהנ"ל בג' מדריגות הרי בחי' העשי' דאצי' שרשו במח' דבריא' דאצי' באופן שהוא שלימות של המח' וכמאמ' סוף מעשה עבמ"ת⁷³ וכמשי"ת בע"ה⁷⁴.

והנה יש עוד מדריגה רביעית שלמעלה מן ג' מדריגות המח' ודו"מ הנק' בי"ע והוא הנק' יש מאין ולא יש מיש, דהנה מח' שנמשך לדבור ומדבור למעשה נק' יש מיש כו' אבל המח' עצמה שיצאה מן השכל או הרצון לא נק' יש מיש אלא יש מאין דוקא, דהיינו שמציא' המח' באה מבחי' אין דשכל בבחי' שינוי המהות לגמרי שלא הי' מציאת המח' תחלה כלל גם לא בהעלם בשכל שהרי מהות המח' כמו דבר זר נחשב לגבי עצם אור השכל הרוחני בלתי יש שום ערך והשתוות זע"ז כלל עד שנאמר שגופו ומהותו של השכל הוא שנעשה במהות מח' בירידת המדריגו' (כמח' עצמה שנעשה במהות הדיבור או ככסף המצטייר הנ"ל), אלא המח' היא בריאה חדשה ממש במהות שלא הי' לה מציאו' בתחלה כלל רק כמו שיוצא ונמשך יש מאין ממש שאין ערך ויחוס כלל למציאו' היש עם בחי' האין הרוחני שאינו בסוג מציאת דיש כלל ולא הי' מציא' היש באין⁷⁴ כלל לומר שיצא משם מן ההעלם לגילוי רק שיצא מחודש ממש והוא הנק' יש מאין כמ"ש במ"א⁷⁵ (כמו שאנו רואי' בחוש שמח' דאותיו' השכל אינם נמצאי' במהות אור השכל כלל רק נתחדשו מציאותן קמו, בממש⁷⁶ (וגם החכ' שנק' מח' סתימא' מאין תמצא שהוא עיקר א"ק כו'). והנמשל מזה יובן מזה⁷⁷ בכללות בין באצי' בין בבריאה ולמעלה מעלה דכלולי' מג' מדריגות דבי"ע שהן נקודים עקודים וברודי' כו' שכל זה נק' יש מיש אבל בחי' א"ק עצמו שנק' אדם דבריאה בכלל הגם שהוא נק' ג"כ יש אבל התהוות מציאות' מעצמו' א"ס הוא בבחי' יש מאין ממש בשינוי המהות לגמרי כמו המח' לגבי השכל כנ"ל ואין לו ערך כלל לגבי העצמו' כו', וע"כ נק' אדם דבריאה ע"ש שנברא מאין ליש כמו אדה"ר למטה שנברא מאין ליש ממש הגם שכלול מג' מדריגות דבי"ע שהן מח' ודו"מ הנ"ל וכמ"ש בראתיו יצרתיו אף עשיתיו זהו בבחי' ההשתלשלות דיש מיש שיש להן ערך והשתוות מזה לזה כנ"ל (והיינו ענין וכל קומה דא"ק לפניך לבד תשתחוה⁷⁷ כו').

והנה ג' מדריגו' הנ"ל בבחי' מח' ודו"מ שהן בי"ע הנ"ל יובן ג"כ ע"ד הנ"ל בעבודה שבלב ומוח בתפלה, ויובן זה תחלה במילי דעלמא בנה"ט שכלולה ג"כ ממדו"מ שהן בי"ע ושכל ומדו"מ⁷⁸ כידוע, דהנה כאשר האדם חושק ומתאוה לאיזה דבר טוב שנוגע לחיי נפשו ממש כמו העסק במו"מ שימצא טרף מזונו להחיות נפשו באיזה ריוח שיגיע לו מן העסק מו"מ הזה, הרי תחלה יתחיל להעמיק דעתו ושכלו להשכיל ולהתחכם בכמה מיני שכליי' ותחבולות שונות איך שיגיע לו ריוח וכל שיתחכם יותר יותר ימצא אופני הריוח וכמו והחכ' תחי' בעלי'⁷⁹ תחי' ממש כידוע, משא"כ כשעושה העסק מו"מ בלא דעת ושכל כלל יוכל לבא לידי הפסד לגמרי כו'. אך יש עוד עסק פרנסה שמפרנס אדם א"ע שהוא בלא יגיעה ושכל בדעת כלל וכלל והוא כמו המלאכ' הגשמי' שא"צ רק לעסוק בגופו כמו החרישה וזריעה בעבודה שבשדה וכחוטב עצים וכה"ג שיוכל לעשות גם החסר דיעה לגמרי וימצא לו פרנסתו בשלימו' מעבודה זו, ויש שיתפרנס מאומנו' כאומני' במלאכתם שיש בזה שכל וחכ' עכ"פ רק שנק' שכל שבעשי' לבד וזהו המתפרנס מיגיע כפו, ואעפ"י שרחוק ערך האומנו' בכלי ביגיע כפיו וכל עבודת גופו בגשמיו' לגבי השכל והתחכמו' שימצא לענין פרנסתו במו"מ, עכ"ז הכל ענין א' הוא שהרי עיקר ריוח הפרנסה להחיות נפשו לבד רק שזה ירויח וימצא טרף מזונו ע"י שכלו וחכמתו בהתחכמו' המח' ביותר או ע"י מידותיו בלבו בחשק וזירוז טוב לתכלית העסק בהנהגה טובה וישרה כו' וזה ירויח ע"י עבודתו בגופו ויגיע כפו בכשרון מעשה מלאכתו, ושניהם אינם רק בחי' לבושי' לבד לפנימי' ועיקר הדבר שהוא הריוח שיגיע לו לפרנסת ביתו, רק שהשכל והתחכמו' הוא בחי' לבוש פנימי המלביש לפנימי' המכוון הזה שהוא הריוח והענין דמלאכה בגופו מיגיע כפו הוא לבוש חיצוני יותר בהגשמה וכן העסק בפרנסתו בשכל ומדות וגם ע"י יגיע כפיו ועבודה שבגופו ממש ה"ז לבושים דלבושים, קמו, גדלבוש חיצוני דעבודה שמלביש ללבוש הפנימי של שכלו ומח' ושכלו ומח' מלביש לפנימי' הדבר שהוא הריוח, וכך הוא בכל עסק מו"מ כשמעמיק מחשבתו ודעתו וגם לבבו עד שבא לכלל עבודה בגופו שכל זה רק לבושים שהוא בחי' ג' לבושים דמוד"מ שכולם נחשבות כא' ממש להיותם בבחי' יש מיש לבד כנ"ל כשזה מלביש לזה שהוא בחי' העלם וגילוי כו' כנ"ל, אבל פנימי' הדבר עצמו שהוא הריוח שהגיע מן העסק במחדו"מ זהו בא בלתי לבושים כלל ואין ללבושי' דמחדו"מ ערוך לו כלל כי הוא נקודה הפנימי' שאינו נתפס בלבושי' כמו שהוא בעצם מהותו רק שמוכרח הוא להתלבש במחדו"מ כדי שימצא הריוח מפני שבלעדם לא יגיע הריוח, אבל אם הי' יכול להיות ריוח פרנסה בלא יגיעה בשכל ולא בעבודה לא הי' מתייגע כלל לא בשכל ולא בעבודה שבגופו כי אינם רק דרך מעבר ולבוש כו'. אך בזה הוא נתפס ממש כמו שהוא הנה זהו נתפס רק בבחי' פנימי' נקודת הלב שהוא פנימי' נקודת הרצון העצמי' שבנפשו שלמעלה לגמרי מן השכל והמעשה כו', כי הרי כל נקודת הרצון שבלבבו אינו רק שיגיע לו הריוח שהוא הפיקוח לנפשו להחיותה שלזאת נושא את נפשו ממש כי בנפשו ממש יביא לחמו⁸⁰ וטרף מזונו שהוא רק ענין הריוח מעות שימצא, והוא מחמת שאוהב חיי נפשו ורוצה בקיומה לחיות ולא למות ברעב כו', ונקודת רצונו זה הרי אינו בא בלבושי' דשכל ומדות כלל כמו שהוא ממש רק ע"י מעבר ולבוש שמתלבש בהן כדי שימצא רצון נפשו רק הוא בהעלם בעצמיו' הנפש שיחפוץ לחיות יהי' איך שיהי' כו', ואח"כ יבא זה לגילוי בלבושי' וכלי' שעל ידם ימצא זה החיות אם ע"י התחכמות שכלו אם ע"י מלאכה ועבודה אין הפרש לו כלל בין זה לזה יהי' איך שיהי' רק שימצא טרף לנפשו להחיותה כו' וד"ל.

והנה הדוגמא מכל זה יובן ג"כ בנפש האלקי' בעבודת ה' בתפלה כידוע שבאמת כל מה שיגיע האדם להתפעלות אלקו' באה"ר במס"נ אמיתי ע"י ההתבוננות בגדולת הבורא בהשגה והבנה ביח"ע ויח"ת וכה"ג זהו הכל רק בבחי' לבושים בלבד שמלביש לנקודת פנימי' הרצון כמו שהוא בעצם מהותו שהוא אינו בא ונתפס כמו שהוא ממש בשום לבוש, כי ההשגה האלקי' הגם שמתפעל על ידה אין זה רק כמו שע"י התחכמו' במו"מ ישיג הריוח שאינו אלא לבוש לריוח כנ"ל, כך ההתחכמות בהשגה אלקי' נק' לבוש ומעבר בעלמא שעי"ז יבא לפנימי' המכוון שהוא להחיות חיי נפשו בחיי החיים⁸¹ עצמו' אא"ס ב"ה כמו שנקודת לב האדם לחיו' בחיי הגשמיי' וכמ"ש כי הוא חייך⁸² ממש וכמו ובחרת בחיים⁸³ כו' וכידוע, ונקודת הפנימי' הזאת היא בהעלם בעצמו' הנה"א שבא במס"נ ממש עד כלות כו' וכמו נכספה וגם כלתה נפשי⁸⁴ כו' וכן כלה שארי ולבבי⁸⁵ כו' צמאה קמו, דלך נפשי⁸⁶ כו' וכה"ג, והוא בלתי מתלבש בלבוש דשכל וטעם כלל וכלל רק רצון פשוט ועצמי מעצמו' הנפש ממש והוא הנק' נקודה רעותא דלבא⁸⁷ מעומקא דעומקא כו' שהוא בבחי' אין ממש ליכלל באין האלקי כניצוץ הנמשך אחר מקורו כו' כמו משכני אחריך נרוצה⁸⁸ ממילא ומאיליו כידוע, ומה שישכיל וישיג בהשגה אא"ס וכל ההשתלשלות איך דקמי' כולא כלא כו' ויתפעל מזה ביותר הכל הוא בא מחמת בחי' נקודת הלב הפנימי' הנ"ל שחפצה למצא טרף להחיות נפשה באור החיים ורוצה מאוד בקיומה והתקשרותה בעצמו' אא"ס דוקא ע"כ הוא מעמיק דעתו וחכמתו ועי"ז ימצא טרף מזונו ויחי' בחיי החיים כמו ע"י התחכמו' המו"מ וכנ"ל, וכמו ענין טעמו וראו כי טוב ה'⁸⁹ ע"י בחי' טעם ודעת כו', או אם אין בו דעת וחכ' להשכיל בהשג' אלקות בגדולת ה' כו' דלאו בר הכי הוא כלל, אז ימצא חיות נפשו האלקי' ע"י מלאכה ועבודה גשמיו' כמו ע"י העבודה דמעשה המצות דכתי' אלה המצות כו' וחי בהם⁹⁰ ממש כמו ע"י החכ' והשגה האלקי' (שע"ז א' והחכ' תחי' בעליה דחכ' שהוא עצם הנשמה האלקי') אין הפרש כלל בין שיחי' נפשו מחכ' או ע"י העבודה יהי' איך שיהי' רק שיחי' בחיי אלקות ולא ימות בבחי' הפירוד מאלקות שנק' מות ברוחניו' דנשמה כמ"ש נתתי לפניך החיים והטוב⁹¹ והמות והרע ובחרת בחיים כו' וכן א' שובו כו' ולמה תמותון⁹² כו' כידוע, וגם ע"י עסק התו' במחדו"מ המצוה נק' גם הם לבושים לנשמה שהוא בחי' יש מיש וכא' באי' כנ"ל בעסק המו"מ במחדו"מ כו' שזה מלביש לזה כנ"ל וכולם מלבישים לפנימי' הנקודה של הלב להדבק ולהכלל בחיי החיים כו' רק שזהו לבוש פנימי וזהו לבוש חיצוני יותר (ועכ"ז בסוף מעשה דמצוה דוקא שם הוא שלימות דלבוש המח' שהוא בבחי' יש מאין ג"כ כנ"ל). אך סדר התחלת עבודת ה' צריך להיות מלמטה למעלה שהוא העבודה והיגיעה בהתבוננות ומדות אוי"ר וע"י עבודה במעשה המצוה עד שיגיע לנקודה הפנימי' דמס"נ מצד העצמו' דא"ס ב"ה ממש, אבל כשמגיע לזה המכוון הפנימי הרי כל מה שקדם לזה הכל הוא רק בחי' לבושים וכלים מכלים שוני' שהן רק בדרך מעבר בעלמא כנ"ל וד"ל. וזהו ענין ההפרש בין בי"ע שהן ג' מדריגות דשכל ומדות ומעשה שנק' יש מיש ובין בחי' הבריאה עצמה שהוא החכ' ומח' הרי הוא יש מאין דוקא כנ"ל, והיינו בחי' נקודת הלב דרצון הפנימי הנ"ל שהוא בבחי' אין ממש והוא בחי' אין של היש דחכ' ומח' כמ"ש והחכ' מאין תמצא⁹³ (כך החכ' שתחי' בעלי' בהשגה אלקי' נמצא מאין דנקודת הרצון העצמי כו' וד"ל).

ונמצא מובן מכ"ז דעצמו' אוא"ס ממש אינו שורה כ"א בבחי' נקודת הרצון שבלב שהוא בבחי' אין ולא בלבושים קמז, אדשכל ומדות דאוי"ר ודו"מ שהן בבחי' יש מפני שהוא ית' עצמו אינו נתפס כלל בבחי' לבושים דמוחי' ומדו' עליונו' דאצי' דלמתב"כ⁹⁴ (אפי' מח' דא"ק שנק' אדם דבריאה בכלל הרי הוא עכ"פ בבחי' יש רק שהוא מאין כנ"ל), ומובן ממילא מזה דעיקר מהות התפעלות נקודת פנימי' הלב לא תהי' באדם כ"א לעצמו' אא"ס ב"ה הפשוט בתכלית שלמעלה מן ההשתלשלות דחכ' ומדות כו' דאבי"ע כמו שהוא טרם שיתלבש בלבושי' דהשתלשלות, משא"כ התפעלות השכל והדעת והמדות אוי"ר שנולדים מהן הוא ביח"ע ויח"ת⁹⁵ דאבי"ע שנק' בחי' לבושים לבד לגבי מהו"ע דלמתב"כ כו', וזהו שדקדק לומר לית מח' תפיסא בך ממש מח' דוקא אבל רעותא דלבא הנ"ל יש לו תפיסא⁹⁶ בך ממש מטעם הנ"ל וד"ל (גם סוף מעשה המצות שהוא בחי' התיקון דכלי המעשה מגיע לבחי' האין ממש שלמעלה מן המח' כנ"ל, וז"ש במצות דוקא וחי בהם מעצמות חיי החיים ממש כמו שהוא בנקוד' הרצון הפנימי ונעוץ תחילתן בסופן⁹⁷ דוקא וכמ"ש סוף דבר כו' כי זה כל האדם⁹⁸ כו'). וזהו קרוב ה' לכל⁹⁹ כו' פי' הקריא' היא בפנימי' נקודת הלב דוקא הוא שיקראוהו באמת בבחי' אמיתית עצמו' ית' כמו שהוא ממש (או באותיות דתו"מ מטעם הנ"ל) שזהו בחי' האין של היש שלמעלה גם מבחי' א"ק שנק' אדם דבריא' בכלל הנ"ל, ואעפ"י שקרוב לכל קוראיו ע"י בחי' הדעת והשגה ומדות דאוי"ר אבל הכל הוא כדי שיקראוהו באמת מתוך נקודת פנימי' הלב ששם שורה עצמותו ית' ממש שלמעלה מבחי' לבושים (אפי' מבחי' לבוש דמקיפי' העליוני' כמ"ש השמים ושמי השמים מקיף למקיף לא יכלכלוך¹⁰⁰ וכמ"ש כי גאה גאה¹⁰¹ על גיאות דלבוש המקיף למקיף הוא רם ונבדל כנ"ל מפני שבעצמו' ממש לא שייך לומר גם בחי' התנשאות על העלול ממנה דכולא קמי' כלא כו', ומה שנק' עילות העילות¹⁰² זהו בחי' אין של היש דא"ק כו'). ונמצא מובן מכל הנ"ל דאין עצמו' א"ס ממש שורה כ"א בעצמו' נקודת הרצון או בסוף מעשה דבחי' התיקון הכלי' כמ"ש לעשו"ת לתקן כו' שהוא דוקא שנק' אדם אדמ"ה לעליון¹⁰³ ממש (וזהו אף עשיתי"ו לרבותא יתירה מבראתיו דמח' כנ"ל).

ובכ"ז יובן שרש ענין קי"ס שבבחי' ההעלם דים עצמו נעשה בחי' גילוי כנ"ל שזהו למעלה מסדר ההשתלשלות דעו"ע דחיצוני' העילה משפיע לעלול כו' כאותיות המח' בדיבור קמז, בובכאן בקי"ס הרי בחי' העצמו' דהעלם המח' נעשה בחי' גילוי לבד, שא"א להיות זה כ"א למעלה ממקור ההשתלשלות דעו"ע דמחדו"מ, והיינו למעלה גם ממקור ההשפעה דאין ליש דמח' וחכ' הנ"ל, והוא בעצמו' אא"ס ב"ה ממש וד"ל.

וזהו ואתה הרם את מטך¹⁰⁴ ונטה את ידך על הים ובקעהו כו', דהנה ידוע בפי' מטה¹⁰⁵ לשון הטי' כמו מטה כלפי חסד¹⁰⁶, כי מה שהשבט מן האילן נק' מטה הוא ע"ש ההטי' שנוטה חוץ להלאה מגופו של אילן לכאן או לכאן וגם ע"ש התפשטות נק' שבט¹⁰⁷ כמו כוכבא דשביט¹⁰⁸, וכשהוא מתקשה וראשו העב למעלה להטות בו בידו ולהורידו בארץ למשענת והילוך נק' מטה כידוע. והדוגמא מזה בשרש כנ"י שנק' שבטי י"ה¹⁰⁹ כשבט מגופא דאילנא דחיי שהוא חו"ב ומדות דז"א דאצי' ויש בה י"ב גב"א¹¹⁰ כידוע ע"כ נק' הטיות אלה בשם מטות, וכאשר מטה כלפי חסד הוא שרש שבט דגל מחנה ראובן לדרום¹¹¹ כו' ועכשיו הוא בחי' גילוי אלקות שנמשך למטה ע"י העבודה באהבה וכן במדות היראה משבט ומטה כלפי גבו' וכה"ג.

והנה מ"ש הרם את מטך דוקא שהוא מטה משה שנק' מטה האלקי'¹¹² הוא בחי' מקור כל ההטיות דחו"ב גם ברצון העליון שבחו"ב ומדות כו' והוא בבחי' ד"ע שרש משה¹¹³, וכידוע ההפרש בין ד"ע לד"ת¹¹⁴ שד"ת הוא המתפשט במדות להטות לחסד או לדין ולממוצע כו' וכמו"כ בהטיי' השכל והטעם לזכות וחסד או להטות לחו"ב כו', שזהו מלמטה למעלה ע"י ההתקשרו' התחתון בעליון שנק' ד"ת לעורר בחי' המשכה דמשפיע להטות כלפי חסד ורחמים, כמו עד"מ המקשר עצמו בשכל ואהבה להמשיך לחסד וטוב כו' כמו יהי חסדך עלינו¹¹⁵ כאשר יחלנו לך וכן אנו או' יהי רצון מלפניך¹¹⁶ כו' וכמו רצה ה' אלקינו בעמך כו' ולתפלתם שעה ותהי לרצון¹¹⁷ כו' (כענין השבטי' שבאילן שפוני' כלפי מעלה ועי"ז נק' מטות להטות השפע מלמעלה למטה כנ"ל ששם עלו שבטי¹¹⁸ כו'). אבל בחי' ד"ע הוא בחי' התקשרות המשפיע אל המקבל מלמעלה למטה להטות לרצונו וחכ' לחסד טוב¹¹⁹ מצד עצמו להכריע לזכות וחסד יותר, ונמצא הוא מקור כל ההכרעה שמכריע הרצון ושכל לזכות וחסד והיינו מקור של ההכרעה לימין כמו ענין קו המשקולת שהקו זהו מקור להכריע כו', כך מי הוא המכריע לשכל שיהי' נוטה לזכות וכן לרצון קמז, גשלמעלה מן הטעם שירצה לחסד, כמו מן הרצון ושכל וטעם לרצון יכול להיות לזכות ולחוב בשוה ממש, ומי הוא המכריע את כח המשכיל ההיולי להשכיל שכל לזכות או להטות הרצון שלמעלה מן הטעם לחסד יותר מחוב כו' הרי זהו בחי' ד"ע דמשפיע שמקשר א"ע להשפיע חסד ע"כ מכריע כח השכל וכח הרצון להטות לזכות וחסד שירד השפע לחסד דוקא ולא לדין והרי ד"ע זה הוא עיקר המקשר ומחבר לאור הרצון וחכ' לנטות כלפי חסד או להיפך כו' (וז"ש יהי רצון מלפניך בבחי' ד"ע מצד עצמו שלא ע"י אתעדל"ת כלל כו'). והנמשל מכ"ז יובן בבחי' מטה משה שא' לו הרם את מטך כו' דמטה זה הוא בחי' מקור כל הטיי' רצה"ע וחכ' וממילא נסתעף הטיי' זו במדות דחג"ת דאצי' כו' (שנק' ד"ת כנ"ל) להיות שהוא בא מבחי' העצמו' ממש שלמעלה גם ממקור הרצון וחכ' כו' ע"כ בכחו לנטות אותם לימין כו', והיינו להיותו למעלה גם מבחי' אין של היש דחכ' דא"ק שנק' אדם דבריאה שגם הוא בא בבחי' השתלשלות דאין ליש עכ"פ כמו התהוות השכל מלמעלה מן השכל כנ"ל וכאשר יבא בזה בחי' התחדשות שלא כפי השתלשלות דאין ליש ה"ז צריך לבא מבחי' ד"ע דעצמו' ממש (שהוא המקשר לנטות הרצון וחכ' גם לבריאה דא"ק מאין ליש כו'), להיותם¹²⁰ למעלה מרצון וחכ' לגמרי להטות ולהפך סדר ההשתלשלות מאין ליש והוא להפוך הים ליבשה שהוא בחי' ההעלם עצמו יהי' בחי' גילוי שזה בא רק מצד בחי' גילוי העצמו' ממש שלמעלה מבחי' העלם וגילוי ע"כ ההעלם נעשה גילוי לפניו, ולכך א' הרם את מטך דוקא לפי שבו תלוי עיקר הטיי' הרצון להיות היפוך ההשתלשלות דאין ויש עד בחי' העלם העצמו' דמשפיע נעשה בבחי' גילוי בכל המדריגות שזהו ענין קי"ס כנ"ל וד"ל.

ומעתה יש להבין ענין ההרמה שא' הרם את מטך מהו ענין הרמה זו למעלה דוקא, הענין הוא משום דגם בחי' ד"ע הנ"ל המקשר להטות הרצון הנעלם הנ"ל כו' גם הוא צריך שיעלה בעליי' המדריגה לגבי בחי' מהו"ע דאא"ס ב"ה ממש שהוא למעלה גם ממקור ההכרעה הזאת ברצון וחכ' כי הוא ית' אחד"פ בתכלית לאו מכל אינון מדות כלל¹²¹ וכלל אפי' להיות מקור דמקור לרצון כידוע, וע"כ אחר העלי' דבחי' ד"ע שבפנימי' הכתר בעצמו' ממש משם יכול להוריד בירידה וצמצום מן העצמו' להיות ההטיי' ע"י בחי' ד"ע דשרש משה שהוא ענין המטה לנטות הרצון להפוך הים ליבשה כמ"ש ונטה את ידך על הים ובקעהו. ומה שבשביל היפוך הים ליבשה דוקא צריך שירים את מטהו זה למעלה כו', הענין הוא משום דבהיפוך זו מים ליבשה מוכרח להיות מבחי' העצמו' ממש שלמעלה מים ויבשה גם בשרש שרשן עד רום המעלות דהיינו במהו"ע הא"ס שאין שם שרש לשרש לים ויבשה שנק' העלם וגילוי בכלל ובפרט ע"כ קמז, דמשם דוקא יהופך ההעלם עצמו לגילוי. והענין הוא כידוע דכל בחי' ההשתלשלות מאין ליש ומיש ליש הנ"ל הכל הוא ע"י צמצום הראשון שנק' מקו"פ¹²² כו' וכמ"ש ישת חשך סתרו¹²³ ואח"כ יצא האור דקו"ח כו' ונק' בריא' ויצי' בכלל, וע"כ יש גם בע"ס דאצי' העלם וגילוי כמ"ש אפיקת יו"ד תיקונין¹²⁴ וקרית להון י"ס לאנהגא בהון עלמין כו', שי"ס הללו כבר היו בבחי' ההעלם העצמו' כמו שלהבת הקשורה בגחלת¹²⁵ בהעלם גדול ויצאו לגילוי במציאות או"כ כמו חכ' מוחא חסד דרועא¹²⁶ כו', וז"ש אפיק מן ההעלם לגילוי לבד כדי לאנהגא בהון שיהי' מקור לעלמין סתימין ועלמין דאתגליין¹²⁷ שזהו בחי' העלם וגילוי בעולמות דבי"ע כידוע, עד שזה הסדר דהעלם וגילוי ישנו בכל עולם בפרט בכל עו"ע כידוע, ובכל מקום ומדריגה בראש ובסוף כל דרגין א"א שיבא מעצמו' ההעלם לגילוי כמו שעצם המח' וחכ' כמו שהוא נמשך מבחי' אין ממש אינו מתגלה בדיבור כלל רק בחי' האחרונה שבה שהן האותיו' דמח' ושכל כנ"ל, וכמו בשרש לשרש בהעלם וגילוי הכללי בצמצום דקו"ח א"א שיתגלה העלם העצמיו' ממש כמו שהוא כו' (וכ"ש שא"א שיהי' הגילוי במדריגה דהעלם העילה עצמו בדרך עלי' מלמטה למעלה כמו שא"א שיהי' גילוי הדיבור במדריגה דפנימי' עצמי' המח' כנ"ל), אבל למעלה ממקור ושרש לשרש דהעלם וגילוי הכללי הנ"ל שהוא במהו"ע דא"ס ממש אין הכרח כלל לבחי' סדר הזה דהעלם וגילוי שיהי' מוכרח שלא יתגלה עצמו' ההעלם לגילוי מאחר שהוא למעלה מבחי' השפע דעו"ע גם מבחי' השתלשלות דאין ויש כו', א"כ משם דוקא יוכל להיות היפוך ההעלם עצמו כמו בחי' חשך סתרו הנ"ל להיות בבחי' גילוי ובחי' הגילוי דקו"ח יהי' במדריגת ההעלם דעצמו' המשפיע כו' (שהוא להשפיל הגבוה ולהגביה הנמוך שיהי' משפיע המקבל והמקבל משפיע כמו לע"ל דכתי' א"ח עט"ב¹²⁸, וכבר הי' כן בוימ"ב דכתי' יקוו המים כו' ותראה היבשה¹²⁹ למעלה מן הים כו' אלא שלא נהפוך הים עצמו ליבשה רק שירדו המים למטה כו' כמ"ש במ"א). וזהו ענין ההרמה שא' לו הרם את מטך פי' הרם כח מטך דהיינו לבחי' ד"ע שרש משה למעלה מעלה כלפי בחי' העצמיו' ממש שלמעלה ממקור למקור דבחי' השתלשלות דהעלם וגילוי בכלל ובפרט כנ"ל, כדי שמשם יומשך ענין היפוך ההשתלשלות להיות מהעלם עצמו בחי' גילוי שהוא היפוך הים ליבשה וכמ"ש הים ראה וינוס¹³⁰ כו' וד"ל.

אך מ"ש עוד ונטה את ידך על הים כו' אחר שכבר א' הרם את מטך כו', הענין הוא דפי' נטי' זאת שא' נטה את ידך הוא בחי' הירידה והמשכה מגבוה לנמוך מלמעלה למטה אחר בחי' ההעלא' דהרם את מטך כו', לפי שצריך להמשיך ולהוריד שפע חדשה שיהי' ים יבשה בגשמיו' ממש שצריך להיות שינוי צירוף קמח, אחדש דים ליבשה בפ"מ בבקיעת הים ע"כ הוצרך לבא זה ג"כ בבחי' ההשתלשלות דיו"ד דחכ'¹³¹ מאין ליש בירידה וצמצום כשאר דרך השתלשלות עו"ע רק שבא בשינוי הצירופי' (כמו מי שא' לשמן הוא יאמר דוקא לחומץ כו' וכהנ"ל בכל הניסי' לשנות הטבע בפ"מ), ע"כ אמר עוד ונטה את ידך על הים שיבא השפע חדשה זו מבחי' החכ' דיו"ד שזהו פי' יד"ך¹³², או ידך ממש שהוא ירידת המשכת השפע מגבוה לנמוך אחר ההרמה של המטה למעלה מטעם הנ"ל וד"ל.

ולהבין כ"ז בתוס' ביאור הנה יש להקדים ענין א' הידוע עד"מ בנפש האדם שכלולה מה' מדריגות נר"נ ח"י¹³³ שיש בכ"א בחי' אותיו' וכידוע שגם הנפש עצמה מלאה אותיות¹³⁴ והוא בחי' גילוי האור של עצם הנפש ממש כמו שהוא (והן כ"ב אותיו' הקבועי' בנפש עצמה כמ"ש בלק"א¹³⁵ ). ויש להבין תחלה שרש בחי' האותיות שהוא בחי' הגילוי של כל דבר ודבר מה במציאות שיש בנפש ולכל כח וכח הנמשך מעצמות הנפש כמו האותיו' שנגלה במציאות כח הדיבור ומח' שהוא רק בחי' התגלות של הכח דמו"ד עצמן שמראי' על עצם המהות דכחות המו"ד ממש וכן כח המעשה נגלה באותיות המעשה כאותיו' הכתב וכה"ג בכל מלאכה ופעולה גשמי' כך יש אותיו' ג"כ במדות שבלב באוי"ר וכהנ"ל שמתגלים בלב וכן יש אותיו' השכל ואותיו' הרצון והתענוג כו' וגם למעלה מן הרצון ותענוג שהוא עצם הנפש יש אותיו' דבחי' יחידה כו'.

וביאור הדברים הנה ידוע בפי' אותיו' מלשון אתא¹³⁶ שהוא תרגום של בא¹³⁷ כמו אתא בוקר¹³⁸ כו' וגם לשון אות¹³⁹ וסימן שהוא כמו ציון לבד כמשי"ת, וכמו הרצון ותענוג שהי' כלול בהעלם עצמו' הנפש ממש כאשר באו לידי גילוי נק' בשם אותיו' הרצון והתענוג כלו' שבא מהעלם בשכל וכן אותיו' מו"ד כאשר מתגלי' במח' ודיבור. והנה כ"ז נק' אותיו' משפיעים שע"י נמשך מעילה לעלול שאם לא בחי' אותיו' הללו הרי לא הי' קירוב וחיבור לרצון עם השכל ושכל עם המדות מו"ד כו', רק ע"י גילוי אותיו' הרצון נמשך להיות השכל וטעם לרצון וכן ע"י אותיו' השכל נמשך ומתחבר שפע השכל במדו' וכן ממדות למח' ודיבור כו', והרי אנו רואי' שתומ"י שיעלה ברצונו דבר מה יבא לכלל שכל וטעם לרצון ומשכל למדות ומח' דו"מ כו' אבל אין זה רק בחי' התגלות של כל עילה מבחי' האחרונה שבה לבד, כי א"א שיבא עצם כח הרצון והתענוג כמו שהוא באותיות הללו שא"כ הי' הכל בבחי' רצון שלמעלה מן הטעם כי אין טעם לרצון כלל¹⁴⁰ וכלל, וכן משכל למדות אם הי' מתגלה עצם מהות השכל לא הי' נמשך להתפעלות המדות, וכן ממדות למח' ודיבור, אלא קמח, ברק אפס קצהו האחרון דרצון בא לגילוי ע"כ הוא הנמשך לשכל וכן משכל למדות כו' (והן אותיות שנק' מראה שמראה בגילוי לבד על עצם הדבר ואינו נחשב מעצמו' הדבר כלל כו'). אבל יש אותיו' שנק' אותיו' עצמיי' שהן עצם הדבר ומהותו ממש והוא כאשר נתגלה עצם ומהות הרצון והתענוג או מהות השכל והמדות כו', והיינו תרגומו של אתא שבא הדבר כמו שהוא בעצם ממש כמו אדם הבא ממקום מרחק לביתו שאעפ"י שלא נתחדש דבר בעצם מהותו שהרי הוא האדם שהי' במרחק ובא לכאן וכמו וזרח השמש¹⁴¹ שהי' בהעלם מתחת לארץ ובא לגילוי בזריחתו כמו השמש יצא על הארץ¹⁴² שיצא מהעלמו, אין זה כמו גילוי אותיו' הנ"ל שהרי בא בעצם הדבר שהוא האדם כמו שהוא והשמש כמו שהיא ממש בעצמיו'¹⁴³ הנפש כאשר באין הן עצמן ממש בקירוב בכלי המוח והלב כו', זהו ענין אותיו' העצמיי' שהוא ענין ביאת עצם הדבר כמו שהוא ממש מהעלם לגילוי שא"א שיבא בדרך עו"ע מרצון לשכל כו'. וכמו שאנו רואי' בחוש שכאשר נגלה בחי' פנימי' נקודת הרצון כמו שהוא ממש א"א שבא מכלל טעם לרצון וכן מפנימי' השכל א"א לבא במדות וכן מפנימי' המדות א"א לבא במח' ודיבור כו' וד"ל. ולפי"ז כאשר בא גילוי אותיות העצמיי' מנפש עצמה שנק' יחידה ממילא יוכל להיות שינוי אותיות הרצון הקדום שבא בבחי' התגלות חיצונית אותיו' הנ"ל, וכן מרצון לשכל כאשר בא לגילוי עצם נקודת הרצון יהופך הארת אותיו' חיצוני' דרצון בשכל וכן משכל למדות וממדות למח' ודו"מ כו' וד"ל.

והדוגמא מכ"ז יובן למעלה בשרש ענין קי"ס שהי' בחי' הגילוי דעצמו' המאציל ממש כמו שהוא באמיתית עצמותו כמ"ש זה אלי¹⁴⁴ זה ממש, וע"כ הי' ענין היפוך ים ליבשה שאם הי' רק כפי סדר ההשתלשלות דאותיו' חיצוני' הנ"ל בעו"ע דרצה"ע (חכ' ומדו' כו') הרי לא הי' יכול להיות מים יבשה שהוא שינוי הצירוף דים ליבשה כו', אך מפני שהי' עליי' והתכללות דאותיו' דרצון למעלה בעצמות המאציל מצד בחי' גילוי עצמו' המאציל ממש כמו שמתבטל גילוי הרצון בעצמו' הנפש דיחידה כו' אז נמשך ובא מאותיות העצמיי' דעצמו' ממש שינוי צירוף חדש מפני שגם הוא נמשך מבחי' עצמותו ומהותו בחכ' וכן מחכ' למדו' כו' עד שיכול להיות שינוי חדש לעשות מים יבשה באותיו' דמו"ד (להיות שהעלם עצמו' המח' נעשה בחי' גילוי מאחר שעצמיו' הרצון בא לגילוי מצד גילוי העצמי ממש וזהו עיקר ענין קי"ס כו'). ובזה יובן בתוס' ביאור יותר ענין הרמה דמטה משה דהיינו להרים לאותיות דרצון וחכ' למעלה בעצמות שיומשך מבחי' עצמותו ממש בבחי' אותיות עצמיי' הנ"ל בכדי לעשות שינוי צירוף דים ליבשה ממילא והוא מ"ש קמח, גונטה את יד"ך מלמעלה למטה אחר העלי' דרצון הקדום בעצמו' ממש לעשות מהעלם העצמו' דים ליבשה וד"ל.

ובכל הנ"ל יובן מ"ש הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל כו' דהנה מובן מכל הנ"ל דבקי"ס הי' התגלות העצמו' דא"ס ב"ה ממש כמ"ש זה אלי כו' כנ"ל. והנה מבואר למעלה שרש ב' מיני השתלשלות יש מיש ויש מאין והוא ההפרש בין השכל ומדו' לבחי' נקודת הרצון שבלב הפנימי' שחפץ לחיות ולא למות כו' שזהו בחי' אין של היש דשכל ומדות כו' והשגות בגדולת ה' והמדות שנולדים מזה הם בבחי' לבושים שזהו מיש ליש כו'. והנה בשעת קי"ס שהי' אז הגילוי מבחי' העצמו' ממש כנ"ל שאינו נתפס רק בנקודת הלב שנק' רעותא דליבא בחי' האין ולא בשכל ומדות דלמת"ב כו' כנ"ל, א"כ ודאי הי' בכנ"י בשעת קי"ס מבחי' נקודת הלב ובאתעדל"ת ודאי אתעדל"ע¹⁴⁵ ג"כ נתעורר למעלה מבחי' עצמו' אוא"ס שבפנימי' רצה"ע שלמעלה מבחי' הלבושים דחכ' ומדו' עליונו' שנק' בי"ע דאצי' כו' שהן יש מאין ולא בחי' אין עצמו כו', ולכך אמר זה אלי ממש והיינו בשעה שעברו ישראל בתוך הים ביבשה שהי' אז גילוי אור העצמו' דא"ס ב"ה קבלו כנ"י אור זה בנפשם עצמיו' ממש לדורות הבאים אחריהם עד ימות המשיח שיוכל כ"א מישראל לקבל אור העצמו' דא"ס ב"ה, והוא במה שיוכל לבא להתפעלות נקודת הלב הפנימי לידבק ולהיכלל בעצמו' א"ס דוקא שבזה הוא שורה דוקא, שבאמת זהו דבר פלא גדול מה שאנו רואים שיכול גם פחות הערך לעשות תשובה שלימה מקרב ולב עמוק עד שתכלה נפשו מנקודת הלב לאור עצמו' א"ס ב"ה, וכן יוכל כ"א להתפעל באה"ר בתענוגי' להתענג על ה' בכלות הנפש כמו כלה שארי ולבבי כו', ואין זה כ"א מצד שכבר קבלו אבותינו בעברם בים ביבשה מאור העצמו' דא"ס כשהפך ים ליבשה כמ"ש זה אלי כו'. וראי' לזה שהרי קי"ס הי' הכנה למ"ת¹⁴⁶ והיינו מה שבמ"ת האיר פניו אליהם בי' הדברות שיהי' אור העצמו' ממש שוכן בהם ע"י תו"מ לדורות בבחי' שו"ב כמו במס"נ דרצוא הנ"ל וד"ל. וז"ש הפך ים כו' שם נשמחה בו כו' והל"ל שם שמחנו בו דקאי ארישא הפך ים כו' אלא מפני שהי' בקי"ס עיקר גילוי אור העצמו' בנפשם האלקי' להיות הארה והמשכה זו בקביעות בנפשם לזרעם אחריהם לדורי דורות בכל צל ימינו עלי ארץ¹⁴⁷ כו' ע"כ א' שם נשמחה בו לשון להבא כלומר שתמיד נשמחה בו בשמחה שמצד העצמו' ממש כמו וישמחו בך¹⁴⁸ ממש כו' שכ"ז אינו רק מחמת השמחה בעצמו' בשעת קי"ס כשאמר זה אלי כו' והוא שרש ומקור השמחה בעצמו' לדורי דורות וד"ל.

קמח, דוז"ש ראתה שפחה על הים כו' דהנה מבואר למעלה בהפרש יתרון המעלה דנס דקי"ס על כל הניסי' ונפלאות וגם על הנבואה שבא גילוי העלם אור העליון מבחי' עצמותו ממש שלא במדה ושיעור מצומצם כלל כו' וע"כ ראתה שפחה כו' לרמז שאין גילוי אלקו' בקי"ס הי' כשאר גילוי אלקו' גם בנביאים מן ההעלם לגילוי בסדר ומדריגה דהעלא' והמשכה דרוח אייתי רוח¹⁴⁹ כו' והוא לפי הכנת המקבל והשגת אלקו' ומדות דאוי"ר אלא רק מצד נקודה פנימי' הלב כו' שהכל שווים בזה, ולפי שהי' בקי"ס גילוי אור העצמו' ממש שלא נתפס בלבושים דשכל ומדות כלל רק בנקודת הלב לבד וע"כ א' זה אלי לנוכח וכמו לע"ל שא' הנה אלקינו זה¹⁵⁰ כו' וע"כ גם השפחה ראתה גילוי אור זה בשוה עם הראשים שבישראל מה שלא ראה יחזקאל במראה הנבואה באמצעות ההכנה שלו באוי"ר ושכל כו' שזהו בחי' ההשתלשלות מאין ליש ובקי"ס הי' האור מלמעלה מעלה מן ההשתלשלות עד שההעלם עצמו נעשה בבחי' גילוי שא"א שיבא זה האור בנביאי' שהוא מאין ליש כמ"ש ביד הנביאי' אדמה¹⁵¹ כו' וד"ל (ומ"ש על נבואת יחזקאל דוקא¹⁵² לפי שהי' שרש נבואתו בנג"ה דיצי'¹⁵³ אחר העלם האור דבריאה ובקי"ס הי' העלם האור דמח' דברי' בבחי' גילוי דיצי' כו' וד"ל).

והנה להבין לשון שם נשמחה בו¹⁵⁴ מה ענין השמחה לכאן ומה שדקדק לומר שם נשמחה להבא כאשר יעברו ברגל והלא כבר הי' שמחה זו בשעת קי"ס. אך הנה יש להקדים תחלה שרש ענין שמחה ש"מ והוא מ"ש תחת אשר לא עבדת¹⁵⁵ כו' בשמחה ובטוב לבב וי"ל מה שכפל הדבר שמחה וטוב לבב כמו וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב¹⁵⁶ כו' ומהו ענין טוב לבב אם הכוונה שהלב טוב הל"ל בלב טוב או לב שלם כו', אך פי' טוב לבב הוא בחי' הטוב של הלב שהוא בחי' נקודת הלב הנ"ל שלמעלה מן הלבושים וכלים דשכל ומדות כו' והיינו בחי' כלות הנפש בעצמו הנ"ל אך א"כ למה נק' טוב לבב דמשמעו ענין תענוג וטעם שיטיב לבבו בה' להתענג בטוב לבב ושמחה כו'. הענין הוא דודאי כל שתגדל יותר תשוקת נקודת הלב בכליון הנפש ועוצם הצמאון כמו נכספה וגם כלתה נפשי ממש כו' כמו"כ לפ"ע זה ממש תגדל יותר השמחה וטוב לבב אח"כ כאשר משיג ומצא את שאהבה נפשו וכלתה אליו בתחלה להתענג בו ברוב שמחה וטוב לבב יותר והוא הנק' טוב לבב שלבו נעשה טוב עליו, כמו ותחי רוח יעקב¹⁵⁷ מבשור' יוסף כו' וכמו בשורה טובה ונפלאה שהיתה נפשו כלתה אלי' ביותר והגיע אליו שנק' השבת נפשו ממש ברוח וחיות חדש ממש כו', וכמים קרים על נפש עייפה¹⁵⁸ שמצד החום הגדול שעייפה נפשו עד שתכלה קמט, אנפשו כן לפ"ע זה תהי' תענוג השבת נפשו מן המים הקרים וכן בקיקיון דיונה¹⁵⁹ שהי' החום השמש גובר ותך על ראשו ולפ"ע זה שש ושמח בקיקיון כו' וכה"ג נק' השבת הנפש במי שנפשו כלתה להשיג מעץ החיים והשיג וטעם שא' ע"ז ע"ח תאוה באה¹⁶⁰ כו', וכן לענין טוב לבב מרוב כל בעבודת ה' שכל שתהי' תשוקת הנפש וצמאונה ביותר לאלקי' חיים בכלות הנפש בבחי' נקודת הלב כמו צמאה לך נפשי כמה לך בשרי כו' וכהנ"ל בכל עת הכושר בתפלה, כן לפ"ע זה ממש יגיל וישמח ויטיב לבבו בעבודה דמעשה המצות שזה כמו שמצא והשיג תאות לבו ושאהבה וכלתה נפשו ביותר והוא ענין גילוי עצמו' אא"ס שברצה"ע שבכל מעשה המצוה בעשותן שאל זה כלתה נפשו והנה מצאוהו בגילוי גמור, שהרי המצוה נק' מצות הוי'¹⁶¹ ממש כמו אשר קדשנו במצותיו¹⁶² ממש כידוע ובמצות ציצית הוא פרישו דמלכא¹⁶³ שהוא מה שהי' מתעטף בטלית כמ"ש עוטה אור כשלמה¹⁶⁴ כו' וכן מצות תפילין שם הוי' נק' עליו¹⁶⁵ ממש וכה"ג בכל המצות שנק' ארחות הוי'¹⁶⁶ ממש כמ"ש דוד בפקודי' אביטה אורחותיך¹⁶⁷ כו', וע"כ צ"ל עבודת ה' בשמחה וטוב לבב דוקא השמחה לפ"ע התשוקה שהי' תחלה וטוב לבב על התיישב האור בתוכה אשר אהב נפשו כמו כאשר השיג תאות לבו שהוא בטוב לבב מאד כמו וילכו לאהליהם שמחי' וטובי לב מפני שנתיישב בהם האור המקיף דשמחה שבעצמו' ממש וד"ל. ואם אין התשוקה בכלות הנפש בתפילה כ"כ אין השמחה וטוב לבב בעבודה דמצוה כ"כ משום דהא בהא תליא לפ"ע דוקא כו'. וז"ש מרוב כל¹⁶⁸ מעצמו' אוא"ס שבמצות שנק' רוב כל יותר מחיי העוה"ב שנק' כל¹⁶⁹ ויהי' השמחה וטוב לבב רק מרוב כל זה מפני שאין השמחה וטוב לבב כזה מכל מעלה ומדריגה זולתו שהרי נכלל בזה ממילא כל שמחה ותענוג שבחכ' גם בפנימי' רזין דרזין¹⁷⁰ דאורייתא ונבואה ורוה"ק שיש בכלל מאתים מנה¹⁷¹ כו' (וכמ"ש בע"ח שמטעם זה זכה האריז"ל¹⁷² לרוה"ק וג"א רק מפני שהי' שמח בשמחה ש"מ לבד שהוא השמחה שבעצמו' ממש שנק' רוב כל שנכלל בזה הכל כו'). ובזה יתורץ מ"ש שם נשמחה בו דקאי על להבא לפי שהי' השמחה בקי"ס בעצמותו ית' ממש כמ"ש זה אלי כו' ונקבע שמחה זאת לדורות הבאים בכל עת מצוא בתפילה כשיבוקש וימצא תאוות נפשו בנקודת הלב בעבודה דתו"מ וכן במועדים שישמחו בך ישראל מקדשי שמך (כמשי"ת). וזהו ונשמחה בו, בו ממש, שנבדל ערך מעלת שמחה זו על כל תענוגי שמחה שבשכל והשגה גם בפנימי' דחכ' קמט, בשאין לו ערך כלל לגבי מהו"ע ית' וכמו אליו ולא למדותיו¹⁷³ כו' וד"ל.

אך הנה עדיין יש להבין מ"ש בנהר יעברו ברגל לשון עתיד וברישא א' הפך ים כו' לשון עבר ושם נשמחה בו משמע לעתיד דוקא ולפי הנ"ל עיקר השמחה הי' בקי"ס והל"ל שם שמחנו כו'. אך הנה י"ל במ"ש וישובו ויחנו¹⁷⁴ כו' מה זה שציווה ה' להם לחזור הדרך בכדי שירדופו אחריהם בים כו' ולפי הנ"ל הי' זה רק כדי שיקבלו בנ"י בחי' גילוי אור העצמו' דא"ס ממש עד שיוקבע בנפשם לדורות כנ"ל (וע"י מ"ת דוקא שהי' גילוי אור זה עצמו בבחי' שוב בתו"מ כנ"ל), וז"ש בנהר יעברו ברגל כו' דהנה כתיב עד יעבור עמך הוי'¹⁷⁵ עד יעבור כו' שיהי' העברה שני' בנהר פרת לע"ל דכתיב והניף ידו על הנהר והכהו לשבע¹⁷⁶ נחלים והדריך בנעלים כו' והיתה למסילה¹⁷⁷ לשאר עמו אשר ישאר כו' שהוא קיבוץ גליות בימוהמ"ש לבהמ"ק דלע"ל, וכדוגמא זו הי' גם גילוי שכינה בהיכל ק"ק בזמן בית ראשון ושני והי' עולים לרגל ג"פ בשנה להשתחוות¹⁷⁸ לפני ה' בעזרה כמ"ש יראה כל זכורך¹⁷⁹ את פני ה' ממש כו', וענין נהר זה הוא כידוע דבחי' בינה דאצי' בחי' ה' ראשונה דשם הוי'¹⁸⁰ נק' נהר¹⁸¹ כמו ונהר יוצא מעדן¹⁸² שהוא בחי' התענוג העצמי ופשוט שנק' עונג הנעלם ונק' עדן סתימאה¹⁸³ ונהר הוא בחי' מרחב ההשגה אלקי' שבו העונג העצמי הנעלם מכל רעיון כו' מורגש בגילוי ההשגה כנשמות נהנין מזיו העליון דע"י כו' בכל חדש ושבת, ויש בזה מעלה יתירה למעלה מנקודו' דחכ' שנק' אין של היש בבינה בהיותו מתענג על הוי' דחכ' בעצמו' התענוג הנעלם שלמעלה גם מהחכ' כו' וכידוע דעיקר התגלות פנימי' בבינה דוקא ושם המדות דאוי"ר בבחי' התרחבו' גדולה וכמו אה"ר בתענוגים כו', וזהו בנהר זה יעברו להיות מקבלי' מעונג העצמי' דא"ס במורגש דבינה (וכמו העוה"ב שא' להנחיל אוהבי יש¹⁸⁴ ממש וז"ש הנה אלקינו זה ממש כו' שלמעלה הרבה מכלים ולבושים דחכ' ובינה הבא רק מצד ההשגה עצמה שמלביש ומסתיר למהו"ע א"ס דלמת"ב כלל כנ"ל). וזהו עד יעבור עמך הוי' למעלה משם הוי'¹⁸⁵ דחו"ב כו' עד יעבור סתם כו' דהיינו כל מדריגות דקי"ס הי' בים העליון שהוא רק בחי' העלם דמח' שבא בבחי' הגילוי לדיבור והוא שנעשה ים ליבשה כנ"ל, כך יהי' עוד עלי' ב' גם בבינה שהוא העלם העונג שמוסתר בהשגה שיהי' בבחי' הגילוי והוא גילוי עונג הנעלם שההעלם דעונג יבא קמט, גבגילוי ובמורגש כנ"ל. וזהו עד יעבור סתם עם זו קנית קנין זה הוא בבחי' העצמו'¹⁸⁶ דא"ס ממש כי הנה בחי' נקודת הלב הנ"ל הוא בבחי' מקור כל רצון ותענוג דאה"ר בתענוגי' וא"א שיבא בכלים ולבושים דחו"ב כלל, וגם מה שיתגלה עצמו' התענוג הנעלם בבינה גם זה אינו אלא דרך מעבר בלבד כמ"ש בנהר יעברו ברגל והוא נהר שיוצא מעדן הנ"ל והעיקר הוא מה שבא לבחי' נקודת הלב שלמעלה גם מהתפעלות רצון ותענוג המורגש אלא הוא בהעלם עצמות הנפש ממש בבחי' ביטול במציאות לגמרי והוא השתחווא' בעזרה לראות פני ה' ממש אחר שעברו בנהר ברגל כו' וד"ל (וזהו בעבר הנהר ישבו¹⁸⁷ כו' כי מהו' שרש אוי"ר דאברהם ויצחק בעב"ר הנהר דבינה והוא בחי' רעותא דליבא הנ"ל והוא בחי' העדן סתימא' הנ"ל שלמעלה מנהר זה שיוצא מעדן כו' וד"ל).

והנה בקי"ס שהי' גילוי אור העצמי' בנקודת הלב דכנ"י כנ"ל עד שנקבע בנפשם לדורות כנ"ל ואעפ"י שהי' רק בים סופא דכל דרגין¹⁸⁸ כנ"ל מ"מ הי' זה הכנה רבה להיות ביכולתם לעבור הנהר דבינה ג"כ ברגל, והוא בכל ג"פ שעולי' לרגל לקבלת פני ה' ממש בהשתחווא' וביטול במציאות ממש ויכולים לעבור הנהר¹⁸⁹ שהוא בחי' ההשגה דבינה בעונג מורגש הנ"ל כ"ז הוא מפני שכבר קבלו הארה זו העצמו' דא"ס בשעת קי"ס כשהפך ים ליבשה. אמנם זה הי' ההתחלה ולע"ל יהי' שלימו' גילוי אור זה דקי"ס אעפ"י שמכח זה דקי"ס יעברו ברגל לדורות אבל אם לא הי' קי"ס בגילוי אור זה עליהם לא הי' יכולים לעבור הנהר ברגל לדורות לעלות ולראות את פני ה' ממש כו' כי הגיעו למדריגות דבחי' נקודת הלב הנ"ל, מ"מ עיקר השמחה בהגלות נגלות עליהם אור העצמו' דא"ס יהי' לע"ל כשיעברו בנהר ברגל שם דוקא נשמחה בו ממש כמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה¹⁸⁹ כו', ועכ"ז שמחה זו דנשמחה בו באה מכח השמחה שהי' בקי"ס כשא' זה אלי כו' מטעם הנ"ל וד"ל. ופי' הפשוט דשם נשמחה בו קאי ארישא דהפך ים ליבשה שם נשמחה בו בשמחה הבאה לדורות שיוכלו לשמוח בו ממש והוא כמו בכל ג' מועדי' שאו' וישמחו בך ממש אעפ"י שהמועדי' הם בשמחה דבינה¹⁹⁰ אם הבנים שמחה¹⁹¹ אבל יש בזה משמחה שבעצמו' התענוג הנעלם הנ"ל שהוא בעצמו' א"ס ממש והוא מטעם שהפך ים קמט, דליבשה ע"כ גם כשיעברו בנהר ברגל שם נשמחה בו ממש וכנ"ל וד"ל.