קמה, ד
ובית קיבול שיהי' נק' בשם כלי תשמיש שזהו עיקר בחי' העשי' שהוא התיקון כמו לעשות לתקן69 וכמו ועשתה את צפרניה ות"א ותתקן70 כו', והוא ענין א' עם הציור רק שבא לפועל תכלית מעשה הציור ולא מצד עצם הציור והתואר כמו הגביע שאין ציורו עצם ותכלית רק כאשר פועלים ומשתמשים בו והוא החלל בית קיבול שלו דוקא, וכן כל כלי מעשה המכוון שבו הוא התשמיש שמשתמשין בו ולא עצם הציור רק לתפארת למראה מייפין הציור ולא לתכלית התועלת שבו, וכן בציור כל הברואי' דחי ומדבר כל הפרטי' שבציור הכל לתכלי' הפעולה שפועל בהן בציור הכלי של העין71 וכלי האוזן לשמוע והיד לעשות מלאכה והרגל להילוך ובלא פעולות הללו אין ציור האברים כלום. ונמצא פעולת הראי' והשמיע' והילוך הוא שלימות מעשה הציור שלהם וכך התועלת של תוך בית קיבול לקבלת המשקה בכוס הוא ענין שלימות ותיקון של הכלי משא"כ כשלא נשלם בתיקון זה שאין ציורו עיקר כידוע.
וכך יובן בכללות כל התהוות דבר מה במציאות מיש ליש שיש בו ג' מדריגות הנ"ל במעשה הכלי' שכלולי' כא' ממש שהרי מה שהכלי בא תחלה במח' בהעלם ונצטייר בפועל ונתקן למעשה תשמישו ונעשה כלי ממש הכל כדבר א' חשובים שהרי גופו של כסף וממשו עדיין ישנו כמו שהוא גם אחר שנצטיירו בפועל ונעשה כלי בית קיבול ולא נשתנה בזה כלל וכלל, לפי שכל מדריגה הבאה מיש ליש ולא יש מאין אין בזה שינוי המהו' למהות אחר כלל רק באותו המהות עצמו כ"א שבא בהדרגה וירידה לבד, כמו בענין פעולת היד שכלול מג' פרקין שגם שחלקו לג' מדריגו' הכל כדבר א' ממש חשיבא רק שיורד בהדרגה עד שיוכל להיות פעולת המלאכה שביד, וכך הוא בענין ג' מדריגות דמח' דו"מ שמן המח' אל הדיבור הרי הוא בא מיש ליש שאין כל חדש כלל בדבור רק מה שהי' במח' שזהו נק' יש מיש ע"כ אין בדבור שינוי המהות כלל רק אותה מהות המח' ממש באה ויצאה לגילוי בכח הדיבור ונצטייר בציור אותיו' הדבור, וכן מן הדבור אל המעשה בפועל הרי ציור אותיו' הדבור הוא שבא לפועל המעשה רק שהוא ציור המעשה בהגשמה יותר, ונמצא המעשה עצמה היא מהות המח' ממש ומה שירדה במדריגה מעילה לעלול הוא במהות ועצמות הדבר שבמח' בלי שינוי מהות כלל וכלל. ונמצא מובן שגם בג' לבושים דמח' דו"מ הנ"ל מתקשרי' ובאי' כא' מפני שמהות א' הן רק שירד בהדרגה כו' כנ"ל וד"ל (רק שאין משל חומר הכסף שהוא רק הגולמא שלמטה מן הציור דומה עם ענין המח' שבהעלם שהוא למעלה מן הציור כו', אך מבואר במ"א שיש ב' מיני חומר72 א' חומר הגשמי שנק' גולמא ושרשו חומר הב' שהוא
הערות
- 69. לעשות לתקן : בראשית ב, ג. ראה ב"ר פי"א, ו ובפרש"י שם. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתסח. דברים ח"ד ע' א'רט. סה"מ תרצ"ז ע' 214.
- 70. ועשתה את צפרניה ות"א ותתקן : תצא כא, יב. ראה רש"י בראשית א, ז. מובא בשם ”הת"א" גם בסה"מ תרס"ב ע' שנז. תער"ב ח"ג ע' א'שפט. ראה לקו"ש תולדות (כרך כה) ע' 343 בהערה 30.
- 71. העין : אוצ"ל: העין לראות.
- 72. שיש ב' מיני חומר : ראה מאמרי אדה"ז נביאים ע' קג בשם הע"ח.
בראשית רבה י״א:ו׳ - הטקסט מספריא
פִּילוֹסוֹפוֹס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, אָמַר לוֹ אִם חֲבִיבָה הִיא הַמִּילָה, מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְּנָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשׁוֹ וּמֵנִיחַ אֶת פְּאַת זְקָנוֹ, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁגָּדֵל עִמּוֹ בִּשְׁטוּת, אָמַר לוֹ אִם כֵּן יְסַמֵּא אֶת עֵינוֹ וִיקַטַּע אֶת יָדָיו וִישַׁבֵּר אֶת רַגְלָיו, עַל יְדֵי שֶׁגָּדְלוּ עִמּוֹ בִּשְׁטוּת. אֲמַר לֵיהּ וּלְאִלֵּין מִלַּיָּא אָתֵינָן, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צְרִיכִין עֲשִׂיָה, כְּגוֹן הַחַרְדָּל צָרִיךְ לְמִתּוּק. הַתּוּרְמוּסִים צָרִיךְ לְמִתּוּק. הַחִטִּין צְרִיכִין לְהִטָּחֵן. אֲפִלּוּ אָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן.
רש"י על בראשית א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ויעש אלהים את הרקיע. תִּקְּנוֹ עַל עָמְדוֹ, וְהִיא עֲשִׂיָּתוֹ, כְּמוֹ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ (דברים כ"א):
מעל לרקיע. עַל הָרָקִיעַ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מֵעַל לָרָקִיעַ, לְפִי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בָּאֲוִיר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בְּיוֹם שֵׁנִי? לְפִי שֶׁלֹא הָיָה נִגְמָר מְלֶאכֶת הַמַּיִם עַד יוֹם שְׁלִישִׁי, וַהֲרֵי הִתְחִיל בָּהּ בְּשֵׁנִי, וְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמַר אֵינוֹ בִּמְלוֹאוֹ וְטוּבוֹ; וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּגְמַר מְלֶאכֶת הַמַּיִם וְהִתְחִיל וְגָמַר מְלָאכָה אֲחֶרֶת, כָּפַל בּוֹ כִּי טוֹב שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַשֵּׁנִי וְאַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַיּוֹם:
ויעש אלהים את הרקיע AND GOD MADE THE EXPANSE — He put it in proper condition in its place: this is the meaning of “making” it. Similarly (Deuteronomy 21:12) ועשתה את צפרניה “And she shall let grow (literally, make) her nails”.
מעל לרקיע ABOVE THE EXPANSE — It is not said here על הרקיע “upon the firmament״, but מעל “hanging from above”, because they (the waters) were suspended in space (Genesis Rabbah 4:3). Why is it not stated in reference to the work of the second day “that it was good”? Because the work associated with water was not completed until the third day — He only began it on the second — and anything that is not completed is not in a state of perfection and at its best (and so cannot be termed “good”). Therefore on the third day when He completed the work associated with water and another work was commenced and finished, the words כי טוב are repeated, once in reference to the completion of the work of the second day, and again in reference to the completion of the work of that day (Genesis Rabbah 4:10).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.