קמה, א
בחי' ה"א אחרונה כו' שהוא בחי' עלמין סתימין ועלמין דאתגליין ונק' מילדות העבריו'54 בחי' הכח ומקור המוציא לב' מיני אותיו' דמו"ד מעצמות המאציל כנ"ל). וזהו מ"ש בראתי"ו יצרתי"ו בראתי"ו בבחי' העלם המח' הרוחני' שבעצמו' אלקו' יצרתיו בגילוי כח הדיבור דבחי' יצי' שהיצי' גילוי העלם הבריאה כמו שמכח המח' דנפש נמשך ובא לכח הדיבור וממילא נתלבשו אותיות המח' שבמוח באותיו' מבטא הדיבור שהן בחי' הכלי שלהם כו' וד"ל. ועפי"ז יובן ג"כ בענין לבוש הג' שהוא לבוש המעשה שיש בו ג"כ בחי' אור וכלי כמו במח' ודיבור והענין הוא שבחי' כח המעשה לעשות כל תנועה ופעולה הוא כח רוחני מיוחד שנמשך מעצם הנפש כמו כח המו"ד הנ"ל רק שנמשך מחיצוניו' הנפש יותר מכח של מו"ד (וכידוע שהן ג' מדריגו' דנר"נ בנפש נשמה במוח שם כח המח' ורוח בלב שם משכן הכח של הדיבור שנק' רוח ממללא שהבל הלב בוקע בה' מוצאות הפה ונפש בכבד55 שהוא כח המעשה והתנועה שבכל האברי' ונפש מרכבה לגבי רוח56 ורוח מרכבה לגבי נשמה וע"כ נק' ב' מדריגות דמו"ד ב' לבושי' לנר"נ בכללות וד"ל.
ולפי"ז הרי ההשתלשלות מכח המח' לכח הדיבור וכח הדיבור לכח המעשה בהשתלשלות א' הכל בבחי' הרוחניו' שבנפש עצמה ולא רחוק ערך המעשה לגבי כח הדיבור רק כריחוק ערך כח הדיבור לגבי כח המח' מאחר שכולם בבחי' הרוחניו' דנפש עצמה רק שזה למטה מזה בהדרג' המעלה בעצם מהותן כמו שכח השכל רוחני יותר בעצם מכח המדות וכח הרצון והתענוג רוחני יותר מן כח השכל כו' (ואף בחי' הכלי דמו"ד גם שם אינו רחוק ערך כלי המעשה שהוא ענין הפעולה והתנועה בעצמה לגבי רוחניו' דמבטא בדיבור גשמי כ"כ רק כערך ריחוק הגשמת הדיבור לגבי אותיות המח' שכל זה לפ"ע הדרגת המעלות בעצם כח הפנימי דמחוד"מ לבד (ומ"ש57 אף עשיתיו קאי על הפעולה דמעשה ממש דגם שאינו רחוק כ"כ מבחי' הדיבור הגשמי מ"מ זהו דילוג גדול יותר, להיות שבפנימי' הכחות בא ההשתלשלו' מכח המח' עד כח המעשה בהשתוות בערך עד שמיד שירצה במח' יניע בידו ורגלו וכאלו הן מהות א' ממש כו' אבל בחיצוני' הכלים דמחוד"מ הרי יכול להיות שאין המח' בא בגילוי הדיבור ואין גילוי הדיבור בא לידי מעשה כי המעשה לבנות ולכתוב הוא כמו דבר בפ"ע וכן הדיבור במהות בפ"ע נבדל מן המח' שמה שהמח' בא בדיבור זהו רק דרך התלבשות לבד בלתי חיבור וקשר עצמי כלל וכך מן הדיבור אל המעשה כנ"ל משא"כ באורות דמחוד"מ מקושרי'
הערות
- 54. שם הא' שפרה. . מילדות העבריו' : שמות א, טו. ראה לעיל פ' שמות כה, ג ואילך. לב, ג ואילך. לג, ד. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ריג. במדבר ח"ג ס"ע תתקמא.
- 55. נשמה במוח. . ורוח בלב. . ונפש בכבד : ראה אבן עזרא משפטים כג, כה. יסוד מורא — להנ"ל — ש"ז. ע"ח (שער אח"פ) ש"ד, פ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקיז וש"נ. בראשית ע' שסה וש"נ. קונטרסים ע' שכא. וש"נ. אמ"ב שער התפילין קכד, א. וש"נ.
- 56. ונפש מרכבה לגבי רוח. . נשמה : זהר לך פג, ב.
- 57. לבד (ומ"ש : אוצ"ל: לבד) ומ"ש.
אבן עזרא על שמות כ״ג:כ״ה - הטקסט מספריא
ועבדתם. הטעם לא תעבדו רק השם שהוציאכם מבית עבדים, והביאכם אל ארץ הגוים שעבדו אלהים אחרים, ולא יוכלו להצילם מידכם, ועבודת השם היא לעשות כל אשר צוה לאהבה אותו ולדבקה בו, ולהשבע בשמו, ולהתפלל אליו, ולזבוח לפניו תמידין ומוספין, ולכבדו בתת המעשרות, הנה שכרו אתו, והם ד' דברים בעולם הזה הא' וברך את לחמך ואת מימך, והב' והסירותי מחלה מקרבך, והג' לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, והד' את מספר ימיך אמלא, והנה כל אלה בגוף האדם, ועוד כי הפך אלה הברכות אעשה בכל אויביך, והוא את אימתי וגם את הצרעה:
אמר אברהם המחבר יש חכמים גדולים, חכמי השתי תורות ולא התעסקו בחכמת התולדות על כן לא יכולתי לפרש אלה הברכות, אם לא אזכיר מעט מן החכמות, בעבור שגוף האדם מהעולם השפל, והנשמה העליונה קשורה בו, ויש אמצעיים בין הנשמה והגוף, והנה הם שני כחות, ובלשון הקדש יקראו על הרוב רוח ונפש, כי הנשמה היא החכמה, ומושבה במוח הראש, וממנה יצא כח כל ההרגשות ותנועת החפץ והרוח בלב ובו חיי האדם, והיא המבקשת שררה להתגבר על כל העומד כנגדה והיא בעלת הכעס, וכן אמר שלמה אל תבהל ברוחך לכעוס (קהלת ז ט) כל רוחו יוציא כסיל (משלי כט יא) והנפש בכבד, והיא המתאוה לאכול, וככה כתוב כי תאוה נפשך (דבר' יב כ) ותאות המשגל ממנה והנה יש אדם שנברא שתהיינה לו אלו השלש הנזכרות חזקות, או כלן רפות, או זו חזקה וזו רפה, או לא חזקה ולא רפה, והנה בני אדם על כ"ז מינים משונים והשם הנכבד נתן התורה לחזק ולהגביר ולהגדיל הנשמה העליונה, ואז לא ימשול הגוף עליה, ואם לא תהיה התורה נשמרת, אז יגבר הגוף על הנשמה, והנה אתן לך משל, ידענו כפי חכמת התולדת כי כי כל אדם שגברה על תולדתו מרה אדומה יהיה בעל אף, כי כן תולדת האש, כי המרה האדומה דומה לה והנה הנשמה רודפת אחרי הגוף כאשר איננה חכמה שתוכל לסבול, גם נחשוב אדם שאין חום בגופו, ובא אחר וחרפו וקללו עד שכעס, והנה הוליד בגופו חום שלא היה שם לפני כעסו והשם יתעלה למען חסדיו בחר בישראל והורם תורתו, וכאשר ישמרוה ימצאם חכמתם וידריכם דרך ישרה לכל דבר שלא יזיק להם, והכלל שיהיה גופם סר אל משמעת הנשמה ולא הפך הדבר, שהנשמה סרה אל משמעת הגוף, ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והיא הנקרא תולדת, והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה, כי יש מארה באה לחסר כח התולדת, כדרך אתה תאכל ולא תשבע (מיכה ו יד) והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף, והנה לא יפחוד שומר התורה מהם, וזהו וברך את לחמך, ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך, והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה"ב טז יב), והנה דברתי על חכמת הרפואות, ועתה אדבר על חכמת המזלות, דע כי כל הנולד יקרוהו מקרים כדרך מה שיורה מערכת המשרתים ברגע הולדו וערך אלה אל אלה, והדבר עמוק מאוד, והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה משכלה, כי תולדת הרחם להשכיל הילודים, או שתהיה עקרה ולא תלד, והנה אם היה הדבק בשם במולדו, וכפי תולדתו שלא יוליד בנים, השם הנכבד אם היה דבק בו, יאמץ כח תולדת הכליות, ויתקן עלילות הזרע עד שיוליד בנים, על כן אמר השם לאברהם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים (ברא' יז א) וזהו שאמרו קדמונינו ז"ל צא מאצטגנינות שלך, ואם תכרות ברית עמי שתעבדני אני ארבה אותך במאד מאד, כי אנצח התולדת, ואין זה נצוח במערכת הככבים כי לא נבראו להטיב או להרע לעולם השפל, רק הולכים תמיד לעבודת השם לצרכם, ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם, והנה אם נשמור לא נקבל, ועוד אדבר על זה בפ' כי תשא והנה הברכה השלישית שיהיה כל אחד מהם מוליד בנים, ולא ימותו בחיי אביהם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

