ולהבין בתוס' ביאור כל הדברים הנ"ל

קמא, גשבת שלאחר הפסח

ולהבין בתוס' ביאור¹ כל הדברים הנ"ל, וגם להבין הפ' ויולך ה'² ברוח קדים עזה כו', הנה יש להקדים ענין א' המבואר בפרד"ס³ אשר בכלים דאצי' יתכן ענין בחי' עילה ועלול⁴ כו' ולא באורות כו' ע"ש, וגם לפי קבלת האריז"ל⁵ כן ההסכם אך לא בכלים דאצי' אלא עוד למטה מהם במדריגה והוא בבחי' היכלות⁷ דאצי'⁶ יתכן עלי'⁸ העילה והעלול [אבל גם בכלים לא יתכן עדיין ענין העילה ועלול] כו'. וביאור כ"ז הנה כתיב נעשה אדם⁹ בצלמנו כדמותנו, ויש להבין ההפרש בין צלם לדמות, הנה הצלם המצוייר¹⁰ על הלוח הגם שציורו הוא ממש ציור צלמו של פני האדם אין לו ערך כלל עם צלם האדם, כי הרי צלם פני האדם יש בו חיות גמור ובציורו על הלוח הדמות¹¹ אין בו חיות כלל ואינו אפי' כמו השכל הרוחני כשנכתב כו', והגם שנצטייר בכל תנועות העינים והפה והחוטם כאלו חי כו' כמו שעושין בציורי הצבעים¹² שמציירים גם התנועה הרוחני' כו' עכ"ז אינו חי באמת אלא בדמיון שנדמה לעין הרואה כך כו'. והנה כשיניחו אותו הציור שעל הלוח על שעוה וישקע בשעוה אותו הציור הרי ירד עוד ממדרגה למדרגה, כי כמו שירד המדרגה בלוח הנ"ל כן ירד עוד למטה מציור גופו של הלוח כשישקע בשעוה שהרי אין בשעוה אלא דוגמת הציור שבלוח כו', וזה נק' חותם ונק' ג"כ דמות שכל ענין דמיון הוא כאשר כבר נכפלה הצורה מעצמות הצורה בב' מדרגות כמו הצורה הנראית במראה שלא נצטיירו מגופו של צורת האדם כמו הציור על הלוח אלא מחמת הארה דהארה נדמה לעין הצורה כו' וד"ל. ועוד יש ירידות מדרגות מדמות לדמות כמו ענין בבואה דבבואה כו' ונק' חותם בתוך חותם כו' כמו צורה שבשעוה שמצטיירת בשעוה אחרת וכדומה לזה כו' עד כמה מדרגות כו' ובזה"ק נק' ג"כ בלשון אתוון גליפין¹³ כו' וד"ל. והנמשל מכ"ז יובן בהיות שאין ערוך כלל בין האצי' לבריאה כמ"ש במ"א בענין בקיעת המסך¹⁴ כו' שהבריאה היא בחי' הארה דהארה לבד כו', וזהו נעשה אדם בצלמנו י"ס דאדם דבריאה יצי' והוא רק בחי' צלם אלקי' שבמדרגה האצי' [עצמו] והעולמות דבריאה יצי' כו' הן בחי' דמות של אותו הצלם האלקי' בחי' הארה דהארה לבד קמא, דכמשל הנ"ל [בחקיקת הציור] של הלוח בשעוה והוא בחי' חותם וכדמותנו בכ"ף הדמיון כו' הוא חותם שאחר החותם דמות לדמות כו' הנק' אתוון מתגלפין כו' וד"ל. ועפ"ז יובן הטעם למה באתעדל"ת של נה"א הנק'¹⁶ יש מאין יהי' אתעדל"ע¹⁵ שבבחי' האצי' עצמו כידוע, לפי שהנפש הוא בחי' דמות דדמות האלקי כנ"ל ע"כ בהתעוררות הנפש איזה מדה או שכל כן יתעורר למעלה [oldpage_קפב] בבחי' עצמיות הצורה האלקי' דאצי' כמשל הצורה הנראית במראה כו' וכמ"ש בזה"ק בענין מראה דמות כבוד ה'¹⁷ שהוא בחי' אספקלריא דלא נהרא¹⁸ כו'.

ואחר הקדמה זו יובן ענין הנ"ל בהפרד"ס שעילה ועלול היינו בכלים או בהיכלות¹⁹ דוקא כו', כי הנה כתי' למען יזמרך כבוד²⁰ ולא ידום כו' ומבואר ע"פ אלקי' אל דמי לך²¹ כו' וע"פ מזמור לדוד בהיותו במדבר²³²² יהודה כו' של"ב נ"ח שבמל'²⁵ דאצי' הנק' כבוד²⁴ מזמר ומשבח כלפי מעלה עצמיי' האצי' כו' קארי תדיר ולא שכיך²⁶ כו', וי"ל איך יתכן [ענין] השירה והביטול בבחי' העצמ[ו]' כי עד"מ באדם לא יתכן לומר שהדבור שלו מתבטל במציאות לגבי המח' והשכל כשנשתתק מלדבר כו', שהרי השתיקה היתה ע"י הבחירה ברצון נפשו וכשירצה ידבר ואין זה ביטול מאחר שכחות הנפש מתאחדים עם הנפש בעצמו' וד"ל²⁷, וכמו שלא יתכן לומר הביטול על היד לגבי הגוף כו'. וכמ"כ יש להפליא איך יתכן לומר בבחי' דבר ה' שמחי' כל העולמות שהוא מזמר בבחי' תשוקה וביטול²⁸ כו', אך הענין הוא דבאמת בכל עילה ועלול יתכן ענין התשוקה והביטול דוקא בכל עלול כלפי העילה שלו מאחר שהעלול נמשך מהעילה דרך משפיע ומקבל מוכרח שיהי' תשוקת המקבל תמיד אל המשפיע לקבל וא"ל²⁹ יהי' העדר והפסק שפעו מן העילה כו', ומטעם זה כל עלול דבוק [תמיד] מחציו ולמעלה בעילתו³⁰ כמ"ש בפרד"ס שם. ויובן [זה] עד"מ השפעת שכל הרב לשכל התלמיד כידוע ששכל התלמיד עלול הוא וצריך תמיד לקבל השפע ע"כ א"א לו בלתי תשוקה והעלאה מתחלה להדבק וליכלל בעילתו המשפיע כו'. ואמנם למעלה מבחי' עילה ועלול לא יתכן התשוקה וההעלאה כלל, כי כמו הבן אל אביו שנלקח מעצמיות האב והם מהות א' ממש כידוע איך יתכן לומר שסיבת ההשפעה מן האב קמב, אלא תהי' כ"א מצד דביקות והעלאת הבן בלבד כו', כי הוא מוכרח לו בהשפעתו מצד העצמיות כו'. וכמו"כ בעצמיות הנפש באדם יובן ההפרש הזה כמו המח' והדבור שהן בחי' כלים ולבושים נפרדים מן הנפש יתכן בהם ענין עילה ועלול דהיינו ע"י הביטול והתשוקה שלהם יגרמו תוס' שפע שכל או מדות בהם מאחר שהם נפרדים כמשל התלמיד לגבי הרב, אבל בשכל ומדות עצמם מאחר שהם בחי' עצמיות הנפש הגם שהמדות יר[ד]ו מן השכל כידוע עכ"ז כמהות א' ממש חשיב[י] ואינם בבחי' נפרד מן השכל כלל עד שנאמר עליהם הביטול והתשוקה כמו בעו"ע כו' וד"ל. והנמשל מזה מובן [מ"ש] בפרד"ס שבכלים יתכן ענין עו"ע כו' כלומר שכל [עיקר] ענין השפעת עו"ע [בבחי'] נפרדת מתחלת [מן] הכלים דאצי' אבל לא באורות הן י"ס דז"א ואו"א שהן הכל בבחי' העצמיות כו' ולא בדרך עו"ע כו'³¹ כנ"ל במשל וד"ל.

וע"פ קבלת האריז"ל הנה ענין עו"ע שבדרך נפרד [ה]נ"ל מתחיל למטה מבחי' הכלים דאצי' והוא בבחי' היכלות ולבושי' דאצי', וביאור הדבר ידוע במ"א ההפרש בין אור לשפע³² שבשפע יש שינוי כו' וזהו עו"ע דכלים אבל באור כתי' אני הוי' לא שניתי³³ כו'. וההפרש שבין כלים ללבושים³⁴, הנה מבואר למעלה ההפרש בין בחי' צלם לדמות כו', וזהו ההפרש עצמו בין כלים ללבושים והיכלות כי הצלם הוא ציור הראשון מעצם הצורה העצמיות והוא בחי' כלי לאור דנחשבים כא' עדיין כו', ולכך נא' בזוה"ק על הכלים דאצי' דאיהו וגרמוהי חד³⁵ כו' וד"ל, ולא יתכן גם בכלים דאצי' ענין הביטול והתשוקה כו'. אבל בבחי' הדמות הן לבושי' [ד]מחדו"מ שהן לגבי השכל עצמו בציור אחר ציור כמו השכל שנכתב בכתב אותיות שאין מהות השכל כלל באותיות הכתובים וכן באותיות המח' ודבור כו', ומכ"ש כמו ענין בבואה דבבואה שנק' חותם ³⁶כו' שהן בחי' ההיכלות מן הלבושים כו' שהן נפרדי' לגמרי, הגם שהם בבחי' האצי' יתכן השפעת עו"ע לנבראים עד שג"כ יתכן בהם בחי' התשוקה והביטול והיינו מ"ש למען יזמרך כבוד כו' וד"ל. ובזה יובן ג"כ מה שמצינו ענין האהבה והיראה בי"ס הנאצלים כמו שנק' גם הכתר עליון ירא בשת³⁷ משום דאוכם הוא לגבי עילת העילות³⁸ כו' וכה"ג במדות דאצי' לגבי או"א דאצי' שנז' בהם אהבה ובושה שהוא היראה כו' רו"ש כו', הענין הוא הכל כנ"ל בפרד"ס שלא על העצמות די"ס נא' אלא על הכלים או על בחי' ההיכלות שלהם כו' ומצד שבבחי' ההיכלות יש ענין ההשתל' עו"ע נק' עילת העילות כו' וד"ל.

קמב, בוהנה כתי' מלכותך מכ"ע³⁹ פי' ענין המל' ידוע שהוא ⁴⁰ענין ההתפשטות הארה מרחוק ולא בקירוב עד שהדבר שמקבל המל' הוא נפרד ממש ואין לו שייכות והתחברות אל המלך כו', כמו ממשלה והתנשאות של המלך [ע]ל אנשי המדינה [וכל] אשר בה, הנה לא שיחיו ויקבלו השפע מן המלך שהרי כל שפעם בכל חלקי דצח"ם נשפע במדינה גם בלעדי המלך וא"כ למה נק' המדינה ע"ש [המלך] לומר ארצו של פלוני [כו'] מאחר שהוא מובדל בעצמותו מן המדינה ואין להם שייכות והתחברות עד שיהי' שינוי המדינה תלוי בשינוי גוף המלך כו', ואין בכאן כ"א ש[נ]קרא שמו של [ה]מלך עליהם בבחי' התפשטות מרחוק [מ]עצמו' המדינה לא בגדר שפע וחיות כלל כו', [ו]מחמת זה נק' המדינה מדינת פלוני המלך כו' דהיינו שממשלת[ו] והתנשאות[ו] עלי[הם] להתנהג בהם כרצונו כו' [ו]בזאת ההתפשטות לבד יקרא שמו עלי' ונק' ארצו כו'. נמצא מובן מזה המשל שענין שם המל' אע"פ שהוא עיקר ומקור השפעתו מאד מרחוק קדוש ומובדל מאד⁴¹ בערך מן המקבלי' בלתי יקבל שינוי משינוי המקבלי' כו'. וזהו היפך ענין עו"ע שיש שינוי בהשפעתו ומקבל שינויים ג"כ משינוי העלול כו' לפי שהשפעתו [ל]עלול בקירוב כו' וד"ל. והנמשל יובן ענין כללי בכל מדות מל' בין במדת מל'⁴² דאצי' המקור לנבראי' בין למעלה מעלה במל' דא"ס המקור לאדם דבריא' הנק' א"ק כו' שאין ההשפעה בקירוב בבחי' עו"ע כו' אלא בבחי' הריחוק הגדול בחי' התפשטות השם בלבד כמו המלך על אנשי מדינתו⁴³ שנק' רק שמו עליהם כנ"ל וד"ל. וזהו [ענין] אני הוי' לא שניתי כלל שלא יקבל שינויים משינוי המקבלים הנאצלים והנבראים כו' כי אין ערוך ביניהם כלל אלא מחי' אותם בהתפשטות מרחוק בלבד, והוא מדת מל' שנק' שם והוא בחי' כלי ג"כ לגבי העצמיות האמיתי כידוע, ולפי שגם בכלים לא יתכן עדיין ענין עו"ע כנ"ל [oldpage_קפג] לכך מדת מל' מרומם ומתנשא בכל עולם לפי ערכו כמ"ש המלך המרומם⁴⁴ כו'. וזהו מלכותך כו', פי' מל' דא"ס⁴⁵ נק' מלכותך לנוכח כלומר מלכותך ושמך העצמי כי גם קודם ש[י]הי' עדיין אפי' שרש ומקור לנאצלים הי' הו"א ושמ"ו בלב"ד⁴⁶, פי' שלא הי' שמו מתפשט אלא בלבדו הי' בשוה עם העצמו' של הא"ס כמשל המלך בלא עם כו', וכשנתפשט שמו העצמי הנק' מל' דא"ס הי' מסיבת התפשטות זו להיות שרש ומקור לנאצלים הנפרדי' מן העצמיות כו' דהיינו בחי' א"ק הנק' אדם דבריאה שהוא יש מאין פי' מהארות והתפשטות מל' דא"ס הנק' אין כנ"ל וד"ל. ואח"כ המל' יורדת עוד להיות מלכותו מכ"ע, פי' כי הנה ידוע שמל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה⁴⁷ ופי' עתיק ידוע [שהוא] מלשון המעתיק הרים⁴⁸ כו', לשון נעתק קמב, גממקומו דהיינו מובדל בערך כו', כן [מ]מדת התנשאות דאצי' יורחק המקבל ויופרד כו' עד שהמל' נעתק ומובדל ממנו הרבה⁴⁹ מאד נעלה כו' ונק' עתיק של הנברא יש מאין כו' וד"ל. ועד"ז יובן גם למעלה מעלה שממל' דא"ס נעשה עתיק לאדם דבריאה הנק' א"ק⁵⁰ כו' מאחר שאין ער[ו]ך בין עצמות [ה]א"ס לא"ק שהרי הוא יש מאין כנ"ל א"כ מבחי' [ה]התנשאות דשם ומל' דא"ס יהי' נק' לגבי א"ק בשם עתיק כו' כמו שממל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה ממש כו' וד"ל. וזהו מלכותך מכ"ע כל בחי' המל' שמעולם העליון שנעשה ראש ומקור לתחתון בבחי' ⁵¹עתיק בכל עולם ופרצוף לפי ערכו וא"ק ע"י⁵² וע"י לא"א⁵³ וא"א לאו"א⁵⁴ הכל הוא ממלכותך וד"ל.

ועתה י"ל דכל מדרגות הנ"ל בבחי' עו"ע שבכלים ולא באורות כ"ז⁵⁵ הכל ימצא בניצוץ [ה]אלקי מאחר דבצלם אלקי' נעשה אדם התחתון כמ"ש בצלמנו כו', ותחלה יש להקדים מאמר הזהר הידוע ע"פ שחורה אני ונאוה⁵⁶ כו' מגו דוחקא כו' אזעירת גרמ[ה] ואתעבידת נקודה חדא כו' עד דלית חיוורא בגו אתוון כו' ע"ש. דהנה ענין עילה ועלול בעבודת ה' היינו כידוע שהאהבה [ש]נולדה מן השכל יש בה ב' מדרגות, הא' מה שנתעורר[ה] מן השכל שהשכל מקורה נק' אהבה חיצוני', אבל מדרגה השני' היינו אותה האהבה עצמ[ה] כמו שהיא למעלה מן השכל ברצון נק' נקודת הלב ופנימיות[ה] רק שירדה ועברה דרך השכל כו', שזה פי' אית חסד ואית חסד⁵⁷ הנק' רב חסד שבי"ג ת"ד כמ"ש בזהר דהיינו חסד ואהבה שנגבלה וירדה מן השכל נק' חסד סתם, אבל אותו החסד כמו שהוא למעלה מן השכל נק' רב חסד כו' שהוא בלתי גבול עד שלא יכילנו ויגבילנו השכל כלל כו' ונק' אהבת בכל מאדך כו' כידוע. בהיות כי האהבה שהשכל יכיל אותה אז היא נתפסת ומתיישבת בכלי הלב כידוע אבל כשאין כלי הלב מגבילי' אותה וכענין לא יוכל למסבל דר"ע⁵⁸ [ש]נז' במדרש הנעלם כו', [ו]היינו נקודת פנימי' של הלב שאינה מתיישבת ומתצמצמת בכלי הלב הוא אשר גם השכל לא יכילנה והוא למעלה מן השכל ונק' מאד בלתי גבול ושיעור וכח כי בכח⁵⁹ שמתפשט בלתי גבול בשכל כידוע, ולכך גם הי"ג תיקוני כו' נק' בשם מדות הרחמים⁶⁰ אלא שהם גדולים⁶¹ ע"ש התפשטותם בלי גבול כי הם מדות שברצון קודם שעברו דרך השכל כו' וד"ל. וזהו פי' מאמר הנ"ל מגו דוחקא אזעירת גרמ[ה] בבחי' נקודה חדא כו' היינו נקודה הפנימי' של הלב שאינה מתצמצמת בכלי הלב קמב, דכלל כנ"ל והיינו בחי' כתר שהוא הרצון רעו"ד כו' ואז לית חיוורא בגו אתוון כו', פי' מופשטת מהגבלת המדות חיצוני' אוי"ר שנולדה מן השכל עפ"י ההתבוננו' מתחלה כו' מאחר שהוא למעלה מן השכל כנ"ל וד"ל.

והנה אהוי"ר החיצוני' שנולדים מן השכל הן בבחי' כלים לגבי אהוי"ר הפנימי' שלמעלה מן השכל ובכלים יתכן [עדיין] ענין עו"ע הנ"ל, ומה שנאמר בחי' רו"ש מטי ולא מטי כו' גם באורות עליונים אע"פ שאינם בכלי' אהוי"ר חיצוני' כנ"ל, וכן החכ' יראה לעלות לכתר⁶² וכדומה לזה גם בכתר דאוכם הוא כו' הכל הוא גם [כשאינם] בכלים [ו]בבחי' עצמיות הנקודה הפנימי' של הכתר כשאינה מתיישבת בכלים שאז היא בחי' נקודה חדא כו' הרי מופשטת מחסדים וגבור[ות] אהוי"ר חיצוני' כנ"ל, הענין הוא באהוי"ר הפנימי' ולא באהוי"ר החיצוני' כי גם בנקודת הרצון אית רב חסד כנ"ל, וכן יראה עילאה שלמעלה מן השכל הוא מה שהחכ' יראה לעלות כו' והוא בחי' שוב ומה שתכלה הנפש בנקודת הלב הוא הרצוא כו' והכל הוא בעצמות פנימי' נקודת הרצון כו' וזה לא נק' עו"ע כלל כי הכל הוא בבחי' העצמיות ועו"ע תשוקת העילה לעלול⁶³ מחמת ריח[ו]קו ופירודו הוא כו' וד"ל. ובהיות כי כתיב בצלמנו כדמותנו, ע"ד⁶⁴ ברעו"ד הנק' בכל מאדך [י]עורר למעלה ג"כ בחי' מאד העליון שלמעלה בחי' הכתר דא"ק שנק' יש כו', כי הרי מה שלא יוכל נקודה הפנימי' שבלבו להתיישב הגם שלגבי כלי [ה]נפש איש אחר שלמעלה ממנו תתיישב ⁶⁵כו', עכ"ז הוא בחי' א"ס שבכלי נפשו כלומר אין כלי של[ה] מגביל[ה] ותקרא בחי' א"ס לגבי כל[י] שלה כו', [ו]מאחר שהנה"א בדמות וצלם אלקי' ה[י]א מעוררת בזה בחי' א"ס האמיתי בחי' נקודה האלקי' העצמיות שאינה מתיישבת גם בחכ' וכתר דא"ק כו', ולכך נאמר בכל מאדך לשון יחיד⁶⁶ שכל חד לפושע"ד⁶⁷ דוקא אז בנקודת הלב שבו מעורר מאד העליון כו' וכמ"ש במ"א. והיינו דוקא מטעם שהוא כדמותנו שבהיות שאין ערוך כלל וכלל בין נפש האדם לגבי עצמיות אוא"ס שהנפש הוא [סוף] כל ההשתלשלו' דאבי"ע כידוע לכך לא יהי' סיבת ההעלאת מ"ן כ"א מחמת בחי' הדמות לדמות כו', אבל העלאות מ"ן שלה לעורר אורות הנאצלי' שאין הערך רחוק כ"כ הוא לפי שהוא בצלמנו וכנ"ל ההפרש בין צלם לדמות כו' וד"ל, ובדרך כלל יובן שבהאוי"ר חיצוני' הנפש בצלם אורות הנאצלים מא"ק שהם ג"כ בחי' כלים כו', אבל בנקודת הלב באהוי"ר פנימי' הוא [ב]דמות אוא"ס ממש כו' וד"ל.

קמג, אוזהו הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל כו', פי' כי עיקר הכוונה הי' בעולי רגל שיבאו לעזרה להשתחוות⁶⁸ שם לפני הוי' כמ"ש ג"פ בשנה⁶⁹ יראה כל זכורך לראות⁷⁰ את פני ה' כו', ופי' פני הוי' הוא ענין פנימי' דשם הוי' וכמ"ש עד יעבור עמך ה'⁷¹ למעלה משם הוי' שאינ[ו] אלא חיצוני' המדות העליונות כו'. וביאור הדברים הנה ענין ההשתחווא' הגשמי⁷² הוא פישוט ידים ורגלים⁷³ על [פני] שטח הארץ לפני הדום רגלי הארון⁷⁴ שמשתחווה לפניו כידוע, וזה מורה עוצם ביטול המציאות מכל וכל עד שיפול כאבן דומם ר"ל שמחש[י]ב עצמו רק לדומם עפר תחת רגליו ולא לש[ו]ם מהות דבר בפ"ע כלל וכלל כו', [oldpage_קפד] ויתפעל הארון מביטול מופלג כזה עד שיתאחד רצונו עמו ע"י ההשתחוואה ולכך יכול לפעול אצלו הדבר הגדול שלא הי' באפשרי לו לפעול [לא] מצד אהבתו אליו ולא מצד חכמתו ושכלו כו'. וכמו"כ יובן ענין ההשתחואה בעזרה לפניו⁷⁵ בפישוט ידים ורגלים כו' הוא ענין ביטול המציאות מכל וכל גם משכל והשגה באלקי' רק בחי' נקודה חדא כנ"ל דלית חוורא לגו כו', והוא נקודת הרצון שבלב למעלה מן השכל כו' עד שהכלים לא יכילוהו ויפול כאבן דומם מבלתי מהות דבר מה כו'. וה"ז כדוגמת השתיקה שהוא ביטול החכ' והשכל שהשיג כבר לומר מה פשפשת⁷⁶ בו⁷⁷, וידוע הענין ששתיקה זו היא עליות השכל המושג בבחי' ביטול גדול לכח המשכיל עצמו שברצון ובחי' יחידה שבנפש כו' ולכך מלה בסלע ושתיקה בתרין⁷⁸ לפי שפי שנים יורדת השפע מן המשכיל ע"י השתיקה שהיא העלאת מ"ן בחי' ביטול המציאות דחכ' כו' וד"ל. והנה ע"י השתחוואה זו שנתבטל[ו] כללות נש"י ממציאותם לגמרי מכל וכל נעשה אתעדל"ע באוא"ס ג"כ בבחי' נקודה חדא הנ"ל שלמעלה מכלי החכ' דאצי' כו' עד שהי' גילוי אלקות בכנ"י אז בהשתחוואתם מבחי' פני הוי' פנימי' דשם הוי' פי' כמש"ל פנימי' נקודת הלב באדם התחתון כמ"כ למעלה בחי' פנימי' המדות דאצי' [הנק' רעותא דלבא⁷⁹ ששרשה בכתר הכללי ג"כ בחי' כתר עד דכתר דא"ק אוכם לגבי⁸⁰ כנ"ל וד"ל]⁸¹.

(ויולך ה' את הים ברוח קדים, פי' קדים מבחי' קדמונו של עולם שהוא בחי' העלם במח' קדומה הנק' א"ק כמ"ש במ"א וכנ"ל וד"ל ).

קמג, בוזהו ⁸² עד יעבור עמך הוי' שענין הוי' הוא יו"ד ה"א כו', דידוע [ש]ד' אותיות אלו הן רק בשביל ההמשכה והשפע מאצי' לבי"ע שצ"ל ע"י צמצום מתחלה ואח"כ התפשטות⁸³ והמשכה בדרך וא"ו והתפשטות ה"א אחרונה כו' אבל בעצמות המדות דאצי' שלמעלה מענין ההשפעה להוות בע"ג כו' נק' פני הוי' ששרשם בכתר דז"א, וכן עד רום המעלות עד כתר עליון כו' לכך כתיב יראה כל זכורך את פני הוי' כו' בשעה שהשתחו[ו] לפני הוי' בעזרה דוקא וד"ל. והנה מקודם שבאו לידי השתחואה כזו לפני הוי' בעזרה הוצרכו לעבור בנהר, וזהו בנהר יעברו ברגל כו' פי' כי ההשגה והשכל באלקות נק' נהר שיוצא מעדן⁸⁴ כנ"ל וההעברה בו הוא בחי' הממוצע ב[ין] נקודת הלב שהוא ההשתחואה כו'⁸⁵ לפני הוי' ובין ההשגה והתבוננות באלקות כידוע, ומה שיכלו לעבור הנהר היינו לדלג השכל וההשגה לבא לידי ביטול המציאות האמיתי כנ"ל הוא לפי שכבר הפך ים ליבשה ומאז נקבע להם⁸⁶ יכולת זה לדורות שיוכלו לעבור הנהר כו' וד"ל.

וביאור הדברים הנה כתיב ויולך הוי' ברוח קדים⁸⁷ עזה כל הלילה כו' בהיות כי ענין רוח קדים עזה היינו רוח קדמונו של⁸⁹ עולם⁸⁸ ופי' הדבר ידוע ומבואר במ"א שהוא בחי' ה"ג דחכמה סתימאה דא"א ששרשם מקדי"ם בחי' א"ק בה"ג דחכמ"ה שבו, ובכללות ההשתלשלות המזרח שהוא ת"ת⁹⁰ דז"א כו' כמ"כ הוא בחי' ת"ת דא"ק, והרוח הוא ה"ג שנובעים ממנו חזקים ומצוקים הם כ"כ עד שיבקע["ו] המי"ם דחכמה⁹¹ עד שמתחלקת לקווין ימין ושמאל כו', ולכך ביכולת כנ"י הי' לעבור דרך הים ביבשה והמים להם חומה⁹² מימינם ומשמאלם כו' כי אותו רוח הקדי"ם מקדמונו של עולם נש"ב בה"ם והאיר בהם והרי הוא המחלק את הי"ם כו' ע"כ כל זמן נשיבת"ו בהם לא קרבו צדדי הים זא"ז כו'. וביאור ענין זה ידוע עפ"י משל משכל אדם שמתחלק לחו"ג ימין ושמאל לזכות ולחוב כו'⁹³ וכח הממציא השכל עדיין אין בו התחלקות חו"ג כ"א שהוא המקור להתחלקות לבקעו ולחלקו כו' וד"ל. והנה אותו הכח המשכיל להמציא כל עיקר השכל נק' חוש"ך כי טבעו להתעלם ולהתכסות בעצמותו ולא לירד לידי גילוי אור החכמה שלכך נק' החכמה אור⁹⁴ ע"ש הגילוי כו', ולמעלה מהגילוי נק' חושך קמג, גוהעלם ולא אור. והרי ידוע דדרך הטבע הוא שהאור יאיר ולא החושך כלומר האור הגשמי שרשו באש היסודי הוא עצם חשוך⁹⁵ בבחי' העלם כו' הרי לא ידליקו הנר מן החושך הנעלם שבאור היסודי בשרשו אלא ידליקו מהאור הנגלה על הפתילה, וזה מן הנמנע שהחושך ידליק ויאיר הגם שהי' מהראוי בדרך ק"ו דק"ו שיאיר מאחר שהאור עצמו נלקח ממנו כידוע, עכ"ז אין מדרכו וטבעו להאיר כ"א להתעלם ולהחש[י]ך משלמטה הימנו כו' ולא להאיר ולא מחמת העדר כוחו כי אדרבה יש בכלל מאתים⁹⁶ כו' וד"ל. ועד"ז ממש יובן בנפש המשכלת חכמה והשגת שכל נק' אור המאיר לאחרים כידוע והמשכיל הנעלם שהמציא השכל [ו]האור הוא הנק' חושך והעלם שאין מטבעו לירד אך לפעמים ירד כו', ואמנם כשירד המשכיל עצמו להאיר אור זה יקרא נפלא שאין כמוהו מחמת שזה פלא שהחושך יאיר כו' ומסתמא יש בהארה זו של החושך ענין נפלא מה שלא ימצא לעולם ע"י שכל וחכמה כשמאירה כו' וד"ל.

ועתה יובן הנמשל כי בהיותם עוברים הים ביבשה והמים להם חומה כו' הרי הי' שלא עפ"י סדר השתלשלות הקווי"ן ימין ושמאל דח"ע דא"א וע"י כו' והוצרך להיות בקיע"ה וההארה חדשה מבחי' חושך הנעלם בעצמות המאציל עד רום המעלות בעצמות והוא הנק' רוח קד[י]"ם דנשי"ב גם בחכמה דא"ק כו' כנ"ל, והרי החושך האיר להם דהיינו מ"ש ישת חושך סתרו⁹⁷ כו' ולא⁹⁸ האור. וזהו ויהי הענן והחושך⁹⁹ ויאר את הלילה פי' לא שהאיר בלילה שהוא כח הפועל בנפעל¹⁰⁰ הנק' מדת מל' מאור ח"ע דאצי' אלא החושך והענן האיר להם מבחי' הקדמות הנעלם בעצמו' וזהו הענן והחושך לפי שהם האירו אור נפלא כנ"ל במשל וד"ל. ולהיות כן הרי בשעה שהלכו בים שנשב בגופם ונפשם אותו רוח הקד[י]ם בחי' הארת אור הנעלם בעצמות אור א"ס שא"ק הוא בחי' יש מאין ממנו כנ"ל, לכך מכח זה הנעלם בעצמות שהאיר [ב]הם הוקבע בנפשם לדורי דורות עד שיוכלו לעבור הנה"ר ברגל בכל פעם שיעלו לרגל¹⁰¹ לראות פני הוי' כו', בהיות שכבר ראו פני הוי' בעת עברם בים שנשב בהם ממש רו"ח הקדי"ם שהוא ג"כ ענין פני הוי' עד רום המעלות כנ"ל וד"ל. וזהו שם נשמחה בו ש"ם דוקא ברוח קדמונו של עולם הנאצלים כו' כנ"ל¹⁰² שמשם האיר החושך אור נפלא עד שהוקבע קמג, דבכנ"י בחי' נקודה חדא הנ"ל להיות שמחה וטוב לבב הנ"ל לדורי דורות בכל פעם שיעלו לרגל להשתחוות לפני הוי' כנ"ל וד"ל.