ואתה הרם את מטך

קלט, אבעזרה"י וית'. ביום שביעי של פסח

[oldpage_קעח] ואתה הרם את מטך¹ ונטה את ידך על הים כו', כתיב הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, וי"ל למה התחלת הפסוק מדבר בלשון עבר שכבר הפך ים ליבשה כו' ובסופו מדבר בלשון להבא⁴ שם נשמחה בו והל"ל שם שמחנו בו. ועוד י"ל מארז"ל ראתה שפחה על הים⁵ מה שלא ראה יחזקאל כו' מה ענין הנבואה [על הים], אם בא לספר בשבחם שהיתה הנבואה בהם מקטנם ועד גדולם מהו דראתה שפחה על הים דוקא הלא יחזקאל היתה נבואתו גם [כ]שלא [הי'] על הים⁶ כו', ואם בא להגדיל הנס של קי"ס מהו ענין הנבואה לקי"ס הלא כמה נסים נפלאים נעשו ולא הי' התגלות הנבואה עי"ז כו'. ובאמת יש להבין כל עיקר ענין קי"ס מהו שציוה ה' להם לחזור מן הדרך ⁷כו' וישובו⁸ כו' בכדי שירדפו אחריהם בים דוקא כו'. אך הענין הוא דמבואר בזהר דים ויבשה הוא למעלה עלמא דאתכסיי' ועלמא דאתגלייא⁹ כו'. וביאור הדברים הנה ידוע דמח' ודבור הם משל להבין ענין ההעלם ו[ה]גילוי בהיות כי אנו רואים שכל מה שיחשוב האדם באותיות המח' מתגלה בדבור ליש ודבר מה בקול גשמי ונק' אותיות המח' בשם העלם והדבור הוא המגלה את העלם המחשבה לזולתו ¹⁰כו'. כמו"כ יובן הכלל בכל השתלשלו' עו"ע באבי"ע הוא ע"ד העלם וגילוי שהעילה הוא העלם העלול והעלול הוא הגילוי מן ההעלם, וכשהעלול הזה משפיע למטה הימנו הוא בבחי' העלם לגבי', וכן עד"ז כל העלולים¹¹ התחתון הוא בחי' גילוי [ל]עליון וגילוי העליון הוא העלם [ל]תחתון כו', כי [מ]מדריגה למדריגה עד רום המעלות משתלשל עד"ז מהעלם לגילוי ונק' בשם ים ויבשה עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלייא וכל מה שיש ביבשה¹² כנגדן יש בים קלט, בפי' מקורם האמיתי שממנו יצא לגילוי יש ודבר כו' הוא בבחי' ים העליון דאתכסיי' בהעלם כו'. ובדרך כלל הנה ידוע דמל' דאצי' המהווה¹³ מאין ליש כל הנבראים דבי"ע נק' בשם ים¹⁴ ויבשה¹⁵ דהיינו כשהוא ית' מחי' את הנבראים מאין ליש ממש בבחי' גילוי כמ"ש וברוח פיו כל צבאם¹⁶ כו' נק' שפע כח האלקי המחי' אותם בתמידות בשם יבשה בחי' עלמא דאתגלייא והן הי' מאמרות שבדבור העליון ויאמר אלקים יהי רקיע¹⁷ כו' כמשל הדבור למטה שמגלה מצפון והעלם המח' כנ"ל, וכשמל' דאצי' בבחי' אצי' ממש לקבל [מ]בחי' העלם העצמו' דאורות הנאצלי' נק' ימא עילאה כמ"ש כל הנחלים הולכים¹⁸ [אל הים] כו', וזהו שכל הברואים יש מאין בגילוי כנגדו הי' תחלה בימא עילאה בחי' העלם במח' דבחי' אותיות וכלים דאצי' עצמו כו' כמ"ש במ"א.

והנה ענין בריאה ויצי' הוא חשך ואור כי הרי הדבור הוא הגילוי של המח' לזולתו והמחשבה היא בהעלם לזולתו כמו האור שמאיר את המצפון ונעלם שבחושך כו', וזהו יוצר אור¹⁹ ובורא חשך כו' שהיצי' באור וגילוי ההעלם והבריאה הוא בחי' מח' שבהעלם וחשך כו', וידוע דג' מדרגות יש בי"ע [מחדו"מ²⁰ ו]כמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו²¹ כו'. והנה אם נאמר שהמעשה הוא ג"כ ענין גילוי פעולת המעשה²² כמלאכת הכתיבה וכדומה הרי לא ישתווה ערך המדרגות מזה לזה מעילה לעלול כי הלא ערך הדבור המתגלה לא רחוק הוא מהעלם המח' כ"כ כמו שרחוק פעולת העשי' לגבי הדבור (כידוע שע"ז כיוון הפסוק באמרו אף עשיתיו אף הפסיק²³ ההשתל' בריחוק ההדרגה כו' כמ"ש במ"א). ואמנם באמת לא על פעולת גילוי המעשה נאמר עשיתיו כ"א על פנימי' כח המעשה, וכן בדבור שא"א²⁴ שהוא גילוי מן העלם המח' לא על התגלות הדבור הוא אלא על כח הדבור הפנימי' שבנפש, [כי] הלא ידוע ומבואר במ"א בענין²⁵ אחה"ע²⁶ מהגרון כו', שאין הה' מוצאות בחי' כלים להאותיות כלל עד שמחמת השפתים הגשמי' תהי' סיבת יציאת אותיות בומ"ף, שא"כ הי' ראוי שתהי' קמיצת השפתים אחר[י מבטא] אות בי"ת [והרי נקמצו קודם שיבטא כו' אין זה כ"א שיש כח בנפש הרוחניות לבטא אות בי"ת] והוא יוצא ומקמץ את השפתים [ו]עושה אותה כלי לכך כו' והשפתיים קלט, ג[עצמן] אין להם ערך והשתוות כלל אל אות ב' הרוחני שבנפש המדבר כמ"ש [שם] בארוכה. ועד"ז בכל ך"ב אותיות שבה' מוצאות עיקר האותיות המה רוחני' מאד כלולים בנפש ונק' רוח ממללא²⁷ והיינו כח הדבור שבנפש מה שתוכל הנפש לדבר כש[ת]רצה כו'. וכן עד"ז העלם המח' הוא בחי' כח אותיות המחשבה והיינו כח שכלי ורוחני שמוציא אותיות הגשמי' של המח', וערך גשמי' אותיות המח' לגבי כח [ה]רוחני המוציאם כו' כערך גשמי' אותיות הדבור בה' מוצאות לגבי כח הדבור שבנפש המוציאם כו' וד"ל. ועד"ז גם בעשי' הכוונה הוא על כח המעשה ולא פעולת גילוי המעשה והיינו כח התנועה הרוחני' שבגוף כו', ועתה משתלשלי' ג' מדרגות הללו בהשתוות א' מזה לזה בערך [מ]עילה לעלול דהיינו מכח המח' נמשך לכח הדבור ומכח הדבור לכח המעשה [ו]כולם רוחנים בנפש עצמה כו', ורחוק ערך כח המעשה הרוחני' שבנפש לגבי כח הדבור שבה כמו שרחוק ערך כח הדבור לגבי כח המחשבה הרוחני' כו' וד"ל.

וזהו משל להבין ענין ג' מדרגות דבי"ע דכללות כל ההשתלשלו' דאבי"ע שנשתלשלו רק ע"י ג' מדרגות הללו כידוע [ד]הלא ידוע דבעולם הנאצלים למעלה מאצי' ג"כ נחלקו לג' מדרגות הללו דבי"ע²⁸, כי עקודים נקודים וברודים הוא בחי' בי"ע²⁹ כו' אדם דאצי' בחי' ברודים נק' אדם דעשי' ונקודים הוא עולם התהו כו' נק' אדם דיצי'³⁰ כו' ועקודים הוא אדם קדמון הנק' אדם דבריאה בדרך כללות השתלשלו' הפרצופי' כמבואר בע"ח. [ו]גם למטה מטה בפרטי פרטיות הנאצלים והנבראים כו' הנה כל מציא[ו]ת נחלק לג' מדרגות אלו והיינו הידוע שבכל דבר יש ג' פרקים כלול חב"ד חג"ת נה"י וכמו חסד דרועא ימינא³¹ יש בו הזרוע והקיבורת כו', והטעם לכ"ז הוא לפי שבאמת הגם שג' מדרגות אלו משתלשלי' מעילה לעלול ויש הרחק רב מזה לזה עכ"פ³² כולם בכללות כדבר א' נחשבו כמו היד שנק' יד אחת גם שהוא כלול מג' פרקים כנ"ל, אע"פ שהמה משתלשלים ממדרגה למדרגה מאחר שהוא מיש ליש הרי כולם ממהות א' אלא שיורד בהדרגה כו'.

וביאור הדברים יובן עד"מ האומן העושה את הכלי הרי מצייר במחשבתו איך לעשות[ה] בפועל ידיו, הנה לא נתחדש דבר בפעולת העשי' [מ]כמו אופן ציור הכלי במחשבתו ממש רק ששם היתה בציור רוחני יותר כו'. ולתוס' ביאור יובן מן הכלי עצמ[ה] כי הרי בכלי עצמה יש ג' מדרי' הנ"ל [בחי'] מחדו"מ קלט, דבי"ע ³³כמו החומר של הכסף [oldpage_קעט] שממנו עושים גופו של הכלי הוא בחי' ההיולי וחומר הפשוט שיוכל לבא לכל ציור שירצה, כי כל ציור שיעשו אינו [מחדש] בו בגופו של כסף דבר כ"א ההתגלות שלו לבד שיתגלה בצורה כזו או בצורה אחרת ואין בזה שינוי והתחדשות בעצמו[ת] מהות הכסף כו', וה"ז כמו המח' והדבור שהדבור גילוי העלם המח' כמ"כ הציור של הכלי הוא בחי' גילוי והכסף עצמו הוא בחי' העלם ההיולי וחומר הפשוט כו'. ומדרגה השלישי' הוא העשי' ותיקון של הכלי דהיינו לעשות הציור בפו"מ בחלל בית קיבול וכדומה וכידוע בע"ח דעשי' הוא התיקון כמ"ש לעשות לתקן³⁴ וכן ועשתה את צפרניה³⁵ כו'. ונמצא הגם שהי' בכלי זה [ג'] מדרגות עד שנעשה כלי ³⁶זה ממש עכ"ז כא' נחשבו³⁷ שהרי גופו של כסף עדיין [ישנו] במציאות בכלי הגביע וממשו הוא ומה שנצטייר ונתקן בחלל ובית קיבול לא נשתנה בזה כלל כו'. והיינו לפי שכל מדרגה מיש ליש אין בזה שינוי ממהות למהות כ"א ההדרגה והירידה לבד, וכן [מ]מח' לדבור יש מיש הוא אין בדיבור שינוי המהות כלל רק אותה כח מהות המח' ממש יוצאת לגילוי בכח הדבור, וכן מדבור לכח [ה]מעשה כו'. ונמצא כח המעשה היינו כח המח' ממש ומה שירדה במדרגות מעילה לעלול הכל הוא בעצמותה ומהותה כו'. אמנם הכח של המח' שיצאת מן השכל הוא בחי' יש מאין³⁸ פי' שיש שינוי המהות בהשתלשלות זו שהרי מהות כח המח' נחשב לדבר זר לגמרי לגבי מהות השכל ואין ביניהם שום השתוות וערך כלל וכלל עד שנאמר שגופו ומהות[ו] של השכל נעשה מהות מח' בירידות המדריגות כו', אלא המח' היא בריאה חדשה במהותה כמו שימצא היש מאין שמהות היש אין לו ערך עם מהות האין כידוע ולא הי' מציאת היש תחלה באין³⁹ [ב]שום ערך והשתוות עד שנא' שיוצא מן ההעלם לגילוי [כידוע ו]כמבואר במ"א וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן ג"כ למעלה בכללות כל ענין ההשתל' בין באצי' בין בבריאה מאחר שנק' בשם השתלשלו' עו"ע שהוא בבחי' יש מיש דהיינו מן ההעלם לגילוי כו' לא ימלט מג' מדרגות אלו הנ"ל מדו"מ הנק' בי"ע, אך שבעולם הנבראים ליש ³⁹מיש הוא למטה במדרגה ובעולם הנאצלים הוא למעלה במדריגה, אמנם גם למעלה במאצי'⁴⁰ ובאצי' מאחר שנשתלשלו מעילה לעלול כו' גם בבחי'⁴¹ א"ק הנק' אדם דבריאה נק' יש הגם שהוא מקור⁴² העלם ומקור עולם העקודים⁴³ כו' ועולם הנקודים העלם ומקור אדם דעשי' כולם מיש ליש הוא וכדבר א' נחשבו כמו היד בג' פרקי' וכמשלים הנ"ל. אבל אדם דבריאה הנק' א"ק קמ, אלגבי בחי' העצמיות דאוא"ס הוא נשתלשל בבחי' יש מאין [בבחי'] שינוי המהות לגמרי כמו אותיות המח' לגבי השכל כנ"ל [ש]אין ערוך כלל בינו עם עצמות אוא"ס, ולכך נק' אדם דבריאה ע"ש שנברא מאין ליש ואינו מסוג א' עם אוא"ס משא"כ עקודים⁴⁴ וברודים הם מסוג א' עם א"ק כי בי"ע יש להם [ערך ו]השתוות מזה לזה כנ"ל וד"ל.

והנה ג' מדרגות הנ"ל בי"ע ישנם [ג"כ] בעבודת ה', ויובן בנפש הבהמית במילי דעלמא כשיתבונן ב[איזה] מו"מ להרויח ישכיל השכל[ו'] איך שירויח ויש שאין לו שכל להשכיל ירויח במלאכה ועבודה לחרוש [ולזרוע] וכדומה, וה"ז ענין א' רק שזה ירויח ע"י שכלו וזה ע"י עבודתו ושניהם אינ[ם] אלא בחי' לבושים [דלבושים] אל פנימי' המכוון שהוא הריוח עצמו והשכל מלבישו כך [ו]המלאכה מלבשת [ב]גשמיות יותר וה"ז כמו מלבושים דמחדו"מ זה מלביש לזה וכולם יש מיש כנ"ל. אמנם הריוח עצמו [הוא] אשר אינו בלבושים וכלים [כלל] רק הוא נתפס בנקודת הלב שלמעלה מן השכל והמעשה, כי הרי נקודת הלב שלו ורעותא דלבא אינו אלא שיהי' פקוח לנפש בריוח המעות יהי' איך שיהי' כו' מחמת שאוהב חיי נפשו ורוצה לחיות ולא למות ברעב כו', וזה לא [בא] בלבושי' כלל רק בהעלם פשוט בעצמות הנפש רק אח"כ יבא לידי לבושי' וכלים בהתחכמות איך שיהי'⁴⁵ שימצא טרף לנפשו אם בשכל אם במלאכה כו'. וכמו"כ יובן בנה"א שההתבוננו' בגדולת הבורא היא מלבשת בחי' רעותא דלבא והוא בחי' יש מאין, כי נקודת הלב אל אור א"ס ב"ה הוא [פשוט] בתכלית ההעלם בעצמו' הנה"א [וכמ"ש כלה שארי ולבבי⁴⁶ כו' בכלות הנפש ממש בלתי לבוש בשכל וטעם כלל והיינו רעותא דלבא הנק' נקודת הלב שהוא בחי' אין, ומה שישכיל השכלות והשגות באור א"ס איך דכולא קמי' כו' הוא מחמת נקודת הלב שימצא טרף לנפשו האלקית] להחיות[ה] להיות מתקיימת בהתקשרות[ה] ב[אור] א"ס ע"י החכ' והשגה האלקי' או ע"י מעשה העבודה במצות כו', להיות כי הגם⁴⁷ ההתחלה בעבודת ה' צ"ל ממטה למעלה ע"כ תקדים ההתבוננו' והעבודה עד שיגיעו לנקודת הלב אהבת בכל מאדך, אבל כשיגיע אליה הנה כל מה שקדם לה הכל רק בחי' לבושי' וכלים אלי' כו'. וכמו שמבואר למעלה שג' מדרגות דבי"ע הם יש מיש והבריאה [הוא] יש מאין כו' כן נקודת הלב הוא בחי' אין של היש דחכמה. ונמצא מובן שהתפעלות נקודת הלב לא תהי' באדם כ"א אל עצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מסדר ההשתל' דאבי"ע כשאינו מתלבש בלבושי' וכלים דבי"ע עקודים נקודים כנ"ל [ו]התפעלות קמ, באהוי"ר שמחמת השכל והדעת הוא מהתבוננו' ההשתלשלות וד"ל, וזהו קרוב ה'⁴⁸ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, פי' הקריאה באמת הוא בחי' רעותא דלבא הנ"ל אל עצמו' אוא"ס שהוא בחי' האין של הי"ס⁴⁹ דא"ק שנק' אדם דבריאה וכמ"ש כי גאה גאה⁵⁰, פי' למעלה מן הגיאות כי [הגיאות] הוא אשר המאציל [הוא] רם ומתנשא על הנאצלים בבחי' מקיפים כידוע, אבל [ב]בחי' עצמותו ית' לא יתכן לזו⁵¹ לומר כלל ענין ההשתלשלו' עד שנא' עליו שהוא גאה ומתנשא על המשתלשל ממנו כו' כי קמי' כלא חשיב כל המדרגות של בי"ע ונק[ראים] בחי' יש לגבי עצמות אוא"ס ב"ה, וזהו אליו ולא למדותיו⁵² כו' [ו]כמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו ואתה הרם את מטך כו', פי' מטה לשון הטי'⁵³ כמו מטה כלפי חסד⁵⁴ [כי] כמו שהשבט מן האילן נק' בשם שבט ע"ש המשכתו⁵⁵ שנמשך מן האילן⁵⁶ ומתפשט מגופו של אילן כמו כוכבא דשביט⁵⁷ כו', כמו"כ המטה נק' ע"ש הטיי' כאשר [הענף] יתקשה ויהי' פניו נוט[ין] לארץ כו'. וביאור ענין המטה כמו שבנ"י⁵⁸ נק' שבטי י"ה⁵⁹ היינו כמו שנשמתן נמשכו משרשם [ה]אלקי כענף מגופא דאילנא דלעילא שבבחי' אצי' כו', ועד"ז נק'⁶⁰ בשם מטות היינו כאשר בעבודתם באהוי"ר שלהם ממשיכים אלקו' למטה מטה כלשון הטיי' וכמ"ש במ"א ע"פ אלה מטות⁶¹ כו'. וגם כאן בענין המטה ר"ל⁶² ואתה הרם כו' ענין ההטי' שלמטה⁶³ כשהוא מטה כלפי חסד או כלפי גבורה והיינו כי משה הוא בחי' דעת עליון⁶⁴, וידוע ההפרש בין דעת עליון לד"ת⁶⁵ כי ד"ת היינו בחי' [ה]התקשרות מלמטה למעלה כשמקשר עצמו באיזה שכל וכדומה, אבל [oldpage_קפ] ד"ע הוא [ה]התקשרות של המשפיע במקבל מלמעלה למטה מעלמא דדכורא לנוק' כו', והיינו כח הממשיך ההכרעה להטות את השכל ההיולי לזכות כמו⁶⁶ לחוב [כו' כי מן המשכיל יוכל להיות המשכות שכל לזכות כמו לחוב כו'] ומי הוא המכריע ומטה את [המשכיל לירד כך ולא כך כו', אין זה אלא בחי' הדעת עליון שבמשכיל דח"ס דמקשר את עצמותו להשפיע]⁶⁷ כך ולא כך, והרי הוא עיקר המקשר מלמעלה למטה לנטות כלפי חסד או להיפוך כו' וד"ל. והנמשל מזה יובן למעלה שבהיות [ש]אין ערוך כלל בין עצמות [ה]א"ס לבחי' א"ק היינו⁶⁸ אדם דבריאה שהרי הוא נמשך בבחי' [יש] מאין כמשל השכל מלמעלה מן השכל שבבחי' יחידה וצריך לבא לבחי' התקשרות שיקשר עצמו' א"ס לירד ולהשפיע יש מאין כו', הנה הדעת עליון שבעצמות הוא המקשר [הארת ה]א"ס לבחי' א"ק⁶⁹ והוא שרש דשרש מדריגת קמ, גמשה שהרי הי' מרכבה לבחי' דעת דז"א⁷⁰ כו'. ולכך ציוה אל משה דוקא לנטות במטהו על הים להפוך מים ליבשה כי בו תלוי עיקר ירידת ההמשכה כנ"ל וד"ל.

וענין ההרמה שציוה[ו] להרים את מטהו כו', בהיות כי גם ד"ע דמשה צריך להרים עצמו לגבי עצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מן ההשתל' יש [ו]אין דא"ק וכל אבי"ע כנ"ל, ואז יוכל להוריד מעצמות הא"ס אור חדש בהטות[ו] במטהו, [כי] להיות מתהפך הים ליבשה כו' צ"ל בהיפך זה מבחי' הארה הגבוה משניהם [ש]למעלה מים ויבשה גם בשרשם, כלומר שאין לים ויבשה שרש ומקור כלל באותה ההארה, והרי לפי ההשתל' דא"ק עד רגלי העשי' יש לים ויבשה שרש ומקור ובכל פרצוף הים גבוה מהיבשה והוא נק' [עלמין] סתימין דלא אתגליין כמ"ש אפיקת יו"ד תיקונין⁷¹ וקרית לון [י' ספירן] לאנהגא בהון עלמין סתימין כו', וא"כ כל מה⁷² שיש בחי' י"ס המאציל אז יש גם עלמין סתימין ולא [י]תגלו ליבשה כו' הרי כשנהפך הים ליבשה מוכרח שהי' אז הארת עצמו' אוא"ס שהוא הגבה מאד נעלה מן ההשתל' דמאציל יו"ד הספי' כו' ואין לים ויבשה העליונים בו שרש ומקור להיות ההכרח בים שלא יתגלה כו' משא"כ המח' ודבור יש הכרח למח' שלא [ת]תגלה בדבור ומכ"ש שלא יתהפך הדבור למהות מח' [מ]אחר שבאו בסדר השתלשלות כו'. וזהו ענין ההרמה שאמר לו הרם את מטך, פי' הרם כח המטה כלפי העצמות שלמעלה מעיקר שרש ההשתל' בכדי שתוריד [במטך] אח"כ הארה חדשה לשנות צירוף הים ליבשה, ואז בהורידו את המטה הרי הוא בא בצמצום כדרך כל ירידת שפע שאינו אלא בשם הוי' דע"ב⁷³ כל⁷⁴ צמצום דיו"ד⁷⁵ כו', וז"ש אח"כ ונטה את ידך על הים כו', פי' אחרי ההרמה כלפי מעלה מעלה⁷⁶ כנ"ל ציוהו להורידו אח"כ בהטיי' על הים בבחי' המשכ' שפע [שבא] בסדר השתל' דיו"ד שבידך כו' לפי שצ"ל המשכה ממש מאין ליש דהיינו [יבשה] מים כו' וד"ל (ועמ"ש במ"א [בארוכה] על ענין ובקעהו ליו"ד⁷⁶ כו' וד"ל).

ועיקר שרש הדברים בענין ההרמה יובן עד"מ בנפש שהיא מליאה אותיות⁷⁷ דהנה ידוע פי' כי לכל דבר שבנפש יש בחי' אותיות כי כמו שיש אותיות הדבור כן יש אותיות למדות ואותיות לשכל ואותיות לרצון ותענוג כו', וביאור הדברים היינו ענין הגילוי של מהות הדבר נק' בשם אותיות אם השכל [מ]תגלה במוח נק' אותיות השכל וכשהרצון⁷⁷ מתגלה נק' אותיות הרצון וכן גילוי המדות כו', והטעם שנק' הגילוי בלשון אותיות כי פי' אותיות הוא מלשון ואתא ב[ו]קר⁷⁸ כו' פי' קמ, דשבא הב[ו]קר בגילוי לעין כל כי תרגום בא אתא⁷⁹ כו'. והנה בביאת האדם ממקום רחוק לביתו וכדומה הרי לא נתחדש בגופו דבר רק בזה שבא לידי גילוי מקרוב ומקודם הי' [מרחוק], וכן כל הבאה כמו וזרח השמש ובא השמש⁸⁰ שבא לידי גילויים⁸¹ בגילוי מן המרחק שהי' מקודם מתחת לארץ כו'. כמו"כ הרצון או השכל כשבאים בקירוב בבחי' הגילוי במוח ובלב נק' בשם אותיות הרצון והשכל כלומר ביאתם שבאו מהמרחק של עצמות הנפש בגילוי בכלי המוח והלב כו', וזהו הטעם שתומ"י כשיעלה הרצון באדם יתהוו ממנו אותיות במוח ולב והיינו גילויו וקירובו להיכלו ולבית מקום משכנו בגוף כו', וכן אותיות השכל ואותיות המדות עד"ז הם ⁸²כו'. והנה הביאה של הרצון והשכל הנק' אותיות הוא ענין המטה [ה]נ"ל שהוא היורד ונמשך מגבוה לנמוך כמו שהרצון בא ויורד בגילוי במוח כנ"ל, וכאשר צריך להיות אותיות אחרים ברצונו או [ב]שכלו צריך שיתבטל ויעלה הרצון או השכל הקדום למעלה לבחי' יחידה שבנפש ואז יורד הרצון ויבא בגילוי באופן אחר שהוא בחי' אותיות אחרים כו'. ובכ"ז יובן הנמשל בענין ההרמה את המטה דמשה [ד]היינו להיות כי הי' צריך להיות אותיות אחרים להפך מצירוף אותיות ים ליבשה כו', הוצרך להרים בחי' הרצון הקדום שהאיר באותיות דמטה משה כו' ואח"כ יטה באותיות חדשים כו' וכנ"ל [וד"ל].

וזהו הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל כו', כי הנה מבואר למעלה דבחי' נקודת הלב באדם התחתון הוא [כדוגמת] אין של היש למעלה מעלה כו', [ע"כ] ע"י אתעדל"ת תהי' אתעדל"ע⁸³ לעורר עצמות אוא"ס שלמעלה מכלים ולבושים דבי"ע שבמאציל עקודים נקודים כו' שהם יש מאין כנ"ל. וזהו שבשעה שהפך ים ליבשה שהיתה אז בחי' הארת עצמו' אוא"ס שלמעלה מהשתל' יש מאין כנ"ל קבלו כללות נש"י בלכתם שם אותה ההארה העצמי' לדורות הבאים שיוכלו להגיע אל העצמות אוא"ס באתדל"ת בנקודת הלב ש[ל]הם כלה שארי ולבבי כו', כי זה נפלא שיוכל האדם הגשמי להיות לו נקודת הלב למעלה אל אוא"ס עצמו אליו ולא למדותיו כנ"ל, אין זה כ"א שהאיר ה' בכנ"י אז בלכתם ביבשה שבתוך הים, כי כשהפך הים ליבשה אז הי' גילוי עצמות אוא"ס ב"ה כנ"ל וד"ל. וזהו שם נשמחה בו והל"ל שם שמחנו בו, אך לפי שהיתה הארה והמשכה זו הנעשית⁸⁴ עליהם להיות בקביעות בנפשם האלקי לדור[י] דורות לכך נאמר נשמחה בו לשון להבא כלומר שתמיד כל צל ימינו עלי הארץ⁸⁵ בבוא השמחה האלקי' מצד עצמות אוא"ס כמשי"ת לקמן אינה אלא מחמת [השמחה] שהיתה אז שגרמה שמחה קמא, אלדורות כו' וד"ל. וזהו ראתה שפחה על הים דוקא מצד גילוי אור העצמ[ו]' שע"י קי"ס דוקא כנ"ל ראתה גם השפחה כו' כמ"ש זה אלי ואנוהו⁸⁶ דמשמע שהיו רואים בבחי' גילוי האור עד שרמזו עליו באצבע זה אלי כו', [ו]לפי שהי' הגילוי אור מצד עצמו ולא מחמת הכנות המקבלים כלל לכך גם השפחה ראתה כו', משא"כ בנבוא' הנביאים שאין הגילוי אלקי בהם רק לפי ההכנה שלהם כידוע [וד"ל].

והנה להבין לשון שם נשמחה בו מהו ענין השמחה לכאן יש להקדים תחלה פי' [הפסוק] תחת אשר לא עבדת⁸⁷ את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב כו', טוב לבב היינו בחי' הטוב של הלב [והוא] בחי' נקודת הלב שלמעלה מהכלים ולבושי' כנ"ל [oldpage_קפא] והוא בחי' כלות הנפש ממש כנ"ל. אך [הנה] כל מה שתגדל ביותר העלי'⁸⁸ של הנפש ועוצם הצמאון כמו"כ תגדל ביותר השמחה והחדוה כשמשיג ומצא את שאהבה נפשו וכלתה אליו מתחלה כו', וכמ"ש מים קרים על נפש עיפה⁸⁹ כו' לפי ערך החום הגדול שמפחה⁹⁰ הנפש מאד כן לפ"ע יהי' השגת⁹¹ הנפש ועוצם התענגה כשתש[י]ב מים קרים כו'. וכן עץ חיים תאוה באה⁹² כשהתאוה שכלתה הנפש אליו היא באה לו בגילוי אור כו' אזי תחי' את הנפש ממש בחיות חדש מעיקרו כו' והא בהא תלי' ממש וכמ"ש במ"א. וא"כ גם בעבודת ה' כל מה שתהי' התשוקה יותר נפלאה בכלות הנפש בבחי' נקודת הלב בתפלה אזי יותר יגיל וישמח כשמצא תאוותו אח"כ בעשותה המצות שהן בחי' הגילוי אור האלקי באמרו אשר קדשנו במצותיו וצונו בטלית פרישו דמלכא⁹³ כו', והא בהא תליא ערך השמחה תהי' לפ"ע התשוקה וטוב הלבב שבתפלה ולכך נאמרו שניהם כא' שמחה וטוב לבב וד"ל. וזהו הטעם שזכה האריז"ל לרזין דאורייתא מפני שעבד ה' במצות מעשיות בשמחה⁹⁴ גדולה כמבואר בכתבי האריז"ל וכמ"ש במ"א. וזהו שם נשמחה בו דוקא שם שהי' בחי' גילוי עצמו' אוא"ס כנ"ל הי' לפ"ז⁹⁵ ערך גודל השמחה עד שנקבע בנפשם שמחה לדורות בכל עת מצוא בתפלה מבוקש תאוותם בנקודת הלב [מקודם] כנ"ל וד"ל.

וזהו בנהר יעברו ברגל כו', פי' כי לזאת צוה ה' להם לחזור מן הדרך כמ"ש וישובו ויחנו כו' כדי שיאיר עליהם הארת עצמותו ית' עד שתקבע בנפשם לדורות כנ"ל כדי שבכל פעם קמא, בשיעלו לרגל את פני ה' כו' יעברו בנהר⁹⁶ ג"כ ברגל כו'. וביאור הדברים כי הנה כתי' ונהר יוצא מעדן⁹⁶ כו', וידוע דבינה נק' נהר⁹⁷ ע"ש האורך והרוחב בחי' השגת דבר מה כשמשיג ומבין השכל ועדן הוא נקוד' החכ'⁹⁸ כו', וכתיב בעבר הנהר ישבו אבותיכם⁹⁹ כו', פי' שרש ומקור האמיתי של המדות אהוי"ר דאברהם ויצחק כו' הוא למעלה מן השכל דבינה המולידם כו', כי בחי' נהר דבינה הוא רק כמו בחי' מעבר לבד כי הם היו תחלה ברצון ותענוג שלמעלה מן השכל כו' ואח"כ עברו בנהר דבינה ונתגלו למהות אהבה כו' וכמ"ש במ"א. ובהיות כי בשעת קי"ס היו כנס"י בבחי' רעו"ד שלמעלה מן השכל ודעת כלים ולבושים כנ"ל לכך עלו אז בשרשם האמיתי בבחי' עבר הנהר העליון דאצי' כו', עד שבכל ג' רגלים שיש עלי' למל' דאצי' בעלותה לראות את פני הוי' בחי' פנימי' המדות העליון¹⁰⁰ כמו שהן בבחי' אורך¹⁰¹ שורש חו"ב הנאצלים כו' תוכל לעבור את הנהר שיוצא מעדן העליון דאצי'. וזהו בנהר יעברו ברגל כלומר מה שכללות כנס"י עולים ברגל לראות את פני הוי' ויכולים לעבור הנהר כו' הוא מחמת [ש]שם נשמחה בו כשהפך ים ליבשה מטעם גודל ההארה שהי' אז כנ"ל, וא"ל¹⁰² לא היו יכולים לעבור את הנהר בעלותם לרגל. וזהו יעברו לשון להבא לדורי דורות בכל פעם שיעלו לרגל יוכלו לעבור הנהר ברגל כו' מפני שכבר נקבע זאת ההארה בנפשם כשהפך הים ליבשה ומשם נשמחה בו לדורות כנ"ל וד"ל.

קמא, גולהבין איך ע"י לכתם בים קיבלו¹⁰³ זאת בנפשם כו' הנה הדוגמא לזה הי' בהנפת אהרן את הלוים¹⁰⁴ כו' שהי' כחו גדול כ"כ להניף¹⁰⁵ אלף¹⁰⁷ לוים¹⁰⁶, פי' שמדרגת אהרן כה"ג היינו אה"ר שלמעלה מן השכל ששרשו למעלה בחי' ורב חסד¹⁰⁸ כו', ומחמת עוצם הכח הרב של אה"ר זו יכולה להגביה ולעורר גם את הלוי שאין לו אהבה כ"כ שיוכל לשורר בשיר על הקרבן ג"כ באה"ר ותשוקה נפלאה כידוע. וזהו ענין ההנפה [כ]אדם המגביה לנמוך כו', וכמו"כ הי' יכולת בגילוי אוא"ס בשעה שהפך הים כו' להניף ולהגביה שרש כנ"י בבחי' עבר הנהר העליון לדורי דורות כו' וד"ל.