ויהי בשלח פרעה

קלג, גפרשת בשלח

ויהי בשלח פרעה¹ את העם ולא נחם [אלקים]² כו', כתיב קדש ישראל לה'³ ראשית תבואתו⁴ הרי נק' ישראל בשם תבואתו של הקב"ה [ו]כמ"ש וזרעתי' לי בארץ⁵ כו' כמו הזורע תבואת השדה שדרך האדם לזרוע קב כדי להוציא כמה כורין⁶ כו', [ו]כן בנש"י דכתיב וזרעתי' לי בארץ וזרעתי את בנ"י⁷ כו' היינו למצוא בהם תוס' ברכה מרובה על העיקר הזריעה בכפלי כפלים כו'. והוא ענין הזריעה של אור הזרוע לצ"ע כו' בכל גלות ישראל באוה"ע שילדו בנים ובנות תחת אותו השר כמ"ש ויתהלכו מגוי אל גוי⁸ כו', וכמו בגלות מצרים שיצאו ס"ר ניצוצין⁹ שהן הי' ניצוצות דקדושה שנפלו בנהר נילוס¹⁰ כו' (כמ"ש אל תירא מרדה מצרימה¹¹ כי לגוי גדול אשימך שם, שם דוקא ולא בארץ כנען וכמ"ש במ"א) (בפ' שמות¹² [באריכות]) (וכמ"ש בזהר ע"פ ויברך יעקב את פרעה¹⁴ כו' וכמ"ש וישב ישראל ויאחזו בה¹⁵ דילהון אתחזי¹³ כו'). וכך הוא בכל גלות דכתיב צדקת פרזונו צדקה עשה ה' עם ישראל שפזרן¹⁶ בין אוה"ע להוסיף עליהם גרים שהן הנש"י¹⁷ שנולדים בכל דור ודור כו'. וזהו עיקר מעלת קיבוץ גליות שאור הזרוע נתברך¹⁸ ונתקבץ עד שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה¹⁹ כו' וכמא"ר²⁰ למעלה בפ' שמות בענין ד' נהרות²¹ דג"ע כו'). והנה כתיב הלוך קלג, דילך ובכה²² נושא משך הזרע כו' עד"מ הזריעה גשמיי' שילך הלוך ובכה נושא משך הזרע מפני היראה פן תרקב הזריעה בארץ לגמרי ולא תצמיח פרי תבואתו כלל, אך אדרבה יודע הזורע שעיקר הצומח²³ באה [רק] ע"י הרקבון הגרעין²⁴ לגמרי בארץ תחלה אז דוקא יתלבש בה כח הצומח שבארץ ותצמיח חטים רבים בתוס' ברכה. כך הוא בענין הזריעה הרוחני' למעלה בבחי' אור הזרוע לצ"ע שזהו משארז"ל אין ב"ד בא²⁵ עד שיכלו נשמות מן האוצר ששמו גוף, והוא מה שאור הזרוע לצ"ע שהוא מקור כל תולדות הנשמות עליונות שנמשך באוצר הנשמות ששמו גוף הוא בחי' מל'²⁶ דאצי' שכל הנשמות וניצוץ מישראל מקור חוצבו בבטן מל' בבחי' עיבור והגאולה נק' לידה²⁷ כו' כידוע, וכמארז"ל ג' שותפין²⁸ [באדם] הן אב ואם ממשיכים הנה"ט החומרי וה' נותן בו נשמה וכמ"ש ואתה נפחת בי²⁹ כו', ומ"ש אתה בראת יצרת³⁰ כו' היינו למעלה באוצר הנשמות כו' מאור הזרוע לצ"ע שנק' אב כמ"ש כי אתה אבינו³¹ וכמ"ש לכבודי בראתיו³² יצרתיו אף עשיתיו בגוף כו' כידוע וד"ל.

והנה ע"ז אמר הלך ילך ובכה כו' מפני שהזורע אור הנשמות לבא למטה בלבוש גס דחומר הגופני ודאי יסתר אור קלד, אהאלקי [ב]נשמ[ות] לגמרי מצד חומר הגס הגופני המכסה על אור האלקי לגמרי כמו חטה הזרוע בארץ שיכסה עלי' העפר עד שתרקב לגמרי כו', כך הרי יחשך ויורקב רוחני' אור החיות דנשמה האלקי' מחמת רוח הבהמה שהן תאוות חומריות הגופני' כמו בכל דבר חיות גשמי' כמאכל ומשתה ושאר תענוגי עוה"ז, וגם יצר לב האדם רע מנעוריו לרדוף אחרי כל תאוה רעה ביותר מן הבהמה כידוע עד שלבו אטום וקשה כאבן לבלתי [oldpage_קע] יתעורר ברוח התעוררות תשובה כלל וישכח על [ה'] עושיהו לגמרי כו', לפי שאור נשמתו ורוחו האלקי נחשך לגמרי, כמו עד"מ אור הנר באויר מעופש בבור עמוק שיכבה לגמרי, וכרקבון החיות רוחני שבחטה בעפר הארץ כו'. וכ"ש בסיבת טרדת הנפש בעומק ההתקשרות בהבלי עוה"ז כמו בעסק פרנסה לחיות [כ]חיי גוים ממש שהוא נמשך ע"י גלגל המזלות דק"נ שהוא לבושי הטבע שהוא מבחי' פסולת ושמרי דאופנים³³ כו'. ובאמת הרי א' דאין מזל לישראל³⁴, וע"כ גזרו אומר דישראל שבחו"ל עובדי ע"ז בטהרה³⁵ כמ"ש אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות³⁶ נשברים כו' שהן שלוחי השפע הגשמי' [ו]הפרנסה (ודוקא בחו"ל שהשכינה בגלות³⁷ שם בע"ש³⁸ דנוגה³⁹ דק"נ כמ"ש ושק אשים כסותם⁴⁰ ). ולזאת רבים מאורות וניצוצות הקדושה הנזרעים בגופים שילכו לאיבוד ממש כמו נפשות רשעים שמתו בלא תשובה ומע"ט וכמו נבלע ישראל בגוים⁴¹ כו' וכמו ויאכלו⁴⁷ ישראל⁴³ כל אוכליו יאשמו⁴⁴ כו' וכתי' חיל בלע ויקיאנו⁴⁵ כו' והוצאת את בלעו מפיו⁴⁶ כו' וכן מ"ש⁴² ויאכלו [את] ישראל בגוים⁴⁸ כו' וכמו ויחוגו וינועו⁴⁹ כו' וכל חכמתם תתבלע כידוע שכורת⁵⁰ ולא מיין⁵⁰ כו', עד שיגיע[ו] לשערי מות⁵¹ דקליפה שכל אוכל דחכ' תתעב נפשם⁵² כחולה המסוכן בגשמי' (וכפרות הרעות שבלעו לפרות הטובות ומראיהן רע⁵³ כאשר בתחלה כמ"ש במ"א), וז"ש כי בלעונו אדוני' זולתיך⁵⁴ כו' וד"ל.

אך [הנה] עכ"ז אמר בא יבא ברינה⁵⁵ נושא אלומותיו, שאחר הזריעה דאור צ"ע בגופי' בכל גליות לא הני"ח לעשק"ם⁵⁶ ויוכ"ח עליהם מלכים כו' אל תגעו במשיחי⁵⁷ כו' וכמ"ש וחשב מחשבות⁵⁸ לבלתי ידח ממנו נדח אפי' ניצוץ היותר קטן וקל שבקלים יעשה תשובה ויצמיח ועושה פרי למעלה כו', והוא מ"ש קלד, בקדש ישראל להוי'⁵⁹ ראשית תבואתו פי' לא די שלא נבלע ישראל בע"ש דגוים אלא הוציא מהם ברכה בכפליים לאלפים ו[ל]רבבות פעמים מן גוף אור הזרוע עד שנק' ראשית תבואתו וכמ"ש אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. וז"ש בא יבא ברינה נושא אלומותיו והוא כאשר הצליח פרי תבואתו ברוב ברכה מרובה כו', והענין הוא בהיות שאע"פ שבודאי ע"י טרדת עומק הלב ונפש בפרנסה שוכח אדם על ה' לעבדו עד שלא יתעורר כלל ⁶⁰כו', נרדם ו[כ]שכורת ולא מיין כו', ומצד ריבוי המסכים והעלמות מן העוונות שדש בעקבי'⁶¹ נעשה כמו מחיצה של ברזל⁶² להפסיק בינו לבין אביו שבשמים כו' שזהו כמו עפר המכסה כו', עכ"ז אדרבה עי"ז הרי יבא לכלל מרירות ושפלות גדולה בנפש אחר שיתבונן בעוצם ריחוקו מה' אחד כו' ויבא לכלל התעוררות תשובה בלב נשבר ונדכה מאד מתוך שרואה א"ע בחושך והסתר אור האלקי לגמרי שזהו כמו רקבון הגרעין (בל"א ער פולט באיי זיך זייער), ואחר דוחק הפרנסה [ש]בנפשו ממש יביא לחמו⁶³ וטרף מזונו ורקבון אור נשמתו בשפלות ומרירות עצומה יתעורר לעבוד את ה' בתפלה בעבודה [שבלב] בשפלות והכנעה גדולה ביותר למס"נ בא'⁶⁴, וכן במעשה המצוה ולימוד תו' ופיזור צדקה וכה"ג, אז עי"ז דוקא יגדל אור גילוי אלקי במאד מאד בנשמתו הרבה יותר מכמו שהי' בה גילוי אור האלקי בהיותה למעלה צרורה בצרור החיים כו' קודם שירדה בגוף גשמי, והוא כמו החטה שנרקב בארץ שאז דוקא יתלבש בה כח הצומח להצמיח בה בתוס' ברכה כנ"ל, כך ע"י רקבון רוחני הנ"ל שבניצוץ האלקי מדוחק טרדת הפרנסה והסתר חומר הגופני כנ"ל יגדל בה כח הצומח האלקי להיות בה גילוי אור האלקי בתוס' ברכה והמשכה בכפלי כפליים כו', והוא שנתרבה ונתגדל אור הנשמה לעשות פרי למעלה מעלה [ע"י] אוי"ר ותומ"צ כמו שיגדל ויצמח החטה בפרי תבואות הרבה כו'. ולזה נק' כנ"י בגלות ראשית תבואתו כתבואה שגדלה יותר מן הזריעה בכפלי כפליים כו', והוא הטעם שנזרעו נש"י בגלות בשביל תוס' אור רב בגילוי אלקו' וכמשל הנ"ל בזורע קב כדי להוציא כמה כורין, וז"ש וזרעתי כו' שז"ש בא יבא ברינה נושא אלומותיו שהן פרי דמע"ט דכנס"י בהיותם זרועים בגלות דוקא, וז"ש אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל ה' לעשות עם אלה כו' וכמ"ש קדש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו כו'.

קלד, גוז"ש והייתם ברכה בקרב הארץ⁶⁵ כו', פי' ברכה הוא ההמשכה והשפע שנוסף על העצם בכפלי כפליים כמו הברכה גשמי' במעשה ידיו של אדם כו', כך ע"י ישראל נתברך שם הוי' בקרב הארץ בחי' עלמא דאתגלייא שהוא העוה"ז בה' בראם⁶⁶ כו', שלזה נק' ישראל זרע ברוכי ה'⁶⁷ כו', וכמ"ש ברוך הוי' אלקי ישראל⁶⁸ דוקא מן העולם ועד העולם, פי' מעלמא דאתכסיי' לעלמא דאתגלייא כידוע. והענין הוא דהעולם האצי' בכלל נק' עלמא דאתכסיא בבחי' ההעלם ומקיף [ש]אורות עליונים דאצי' [באים] בצמצום דקו המדה באו"כ, כדי שימשיך האור האלקי בריבוי כלים מכלים שונים במיעוט אחר מיעוט לבא בהשתלשלו' רבות אור ושפע ג' עולמות דבי"ע עד צמצום האחרון ביותר בסוף עולם העשי' שהוא העוה"ז השפל כו' שכל זה בא דרך עו"ע במדה וצמצום. אבל ע"י ישראל בתומ"צ ואוי"ר ותשובה וצדקה בעוה"ז דוקא הן מגלין אור הוי' בתורתם ועבודתם בעוה"ז הרבה יותר מכפי המדה וצמצום הקצוב בעולם העשי' לפי אופן ההשתלשלו' דעו"ע כו', עד שנק' ברכה בקרב הארץ ובתוס' אור רב הרבה מכמו שנמדד האור באצי' כו'. וזהו ברוך ה' ממש מן העולם כו', ולכך נק' ישראל ברוכי ה' ממש וכמו שא' בזהר איהו ברוך ואיהי ברכה⁶⁹, כי כנס"י נק' בשם ברכה שהן כלי המחזיק הברכה דשם הוי' כמו ע"י מצות ת"ת א' למען תהי' תורת ה' בפיך⁷⁰ וכן בצדקה וכה"ג, וכ"ז ע"י הזריעה שגורמת הצמיחה בתוס' רב שלא הי' כח זה כ"כ כמו⁷¹ בנש"י כמו שהי' למעלה ממש טרם שירדו בגופים בעוה"ז כנ"ל במשל הזורע חטה בארץ שע"י הרקבון בארץ מתלבש בה כח הצומח להצמיח ממנה חטים רבות בכפלי כפליים כו'. כך גם שכנס"י נק' תבואתו גם טרם שירדו למטה אבל לא הי' בהן תוס' כלל, משא"כ כשנזרעו למטה ניתוסף עי"ז ברכה [oldpage_קעא] רבה בגילוי אור האלקי בתו"מ כתבואת השדה הנזרע שניתוסף מקב א' כמה כורין, משא"כ מקודם שנזרעו שלא הי' נוסף כלום מכמו שהוא כו' וד"ל. וז"ש והייתם ברכה בקרב הארץ דוקא ולא קודם שירדו למטה בעוה"ז וד"ל. אך הנה י"ל שרש וטעם לענין זה שהחטה הזרוע בארץ תצמיח בריבוי גדול שאין זה מצד עצמה כלל כ"א מצד כח הצומח שבארץ שמתלבש בה כנ"ל ומאין יש [זה] בכח הצומח שבארץ להצמיח כ"כ בריבוי שזהו חידוש גמור כו', וא"כ גם בנמשל מזה באור הזרוע לצ"ע בנש"י בגופי' בעוה"ז מאין יש כח הגדול הזה בעפר דק"נ כו' קלד, דלהצמיח בחי' תוס' גילוי⁷² אור גילוי אלקו' בברכת שם הוי' שהוא המשכת גילוי אלקו' מאד הרבה יותר מכפי אור אלקי הזרוע בתחלה כנ"ל.

(ב) והנה יש להקדים לזה עוד ענין א' שיש להפלא מאד והוא מארז"ל בענין יו"ד דורות שמאדה"ר⁷³ עד נח כו' להודיע כמה ארך אפיים לפניו כו' וכן במעשה⁷⁴ דר"א⁷⁵ ור"י ור"ע כשראו כרך גדול דרומי⁷⁶ כו' ששחק ר"ע וא' אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ, וי"ל מה שא' לו⁷⁸ ארך אפים שהוא מה שמאריך אף לרשעים⁷⁷ כמו לצדיקי' בשוה כו', דהנה באמת אנו רואים מדה זו דארך אפים שהוא למעלה הרבה מבחי'⁷⁸ היושר והדין והוא כמו בדורו של אנוש שהיו רובם עובדי ע"ז וכו"מ וניזונים היו בחסדו⁷⁹ ברוב שפע רבה ויתירה כו', וכך בכל דורות שעד נח, וכן [גם] בכל דורות הראשונים ואחרונים כמו בחורבן בית ראשון ושני עד דור האחרון הזה אנו רואים שנמשך רוב שפע וברכה לאוה"ע בלא חשבון ודקדוק כלל דהיינו שמלאים מכל שפע טוב עוה"ז הגם שחוטאין מאד וירעו וישחיתו מאד בדרכיהם כמו בגזל וש"ד וע"ז כו' שנצטוו ב"נ והם עובדים⁸⁰ ועכ"ז לא נמנע מהם השפע וברכה כלל, וכמו דור אנוש שהיו עובדי ע"ז שנצטוו ב"נ על ע"ז והיו ניזונים ברוב שפע יתירה כו' (והגם שדור המבול נענש[ו], וכן בכל דור ודור עונשים לכל גוי וגוי אשר ישחיתו דרכיהם כמו סדום ועמורה שחטאו ביותר ונהפכו⁸¹, וכן א' כי לא שלם עון האמורי⁸² עד הנה כו', הרי במשפט מביא כל גוי על מעשיהם וכמ"ש השופט כל הארץ⁸³ כו' וכתי' מלך אלקי' על גוים⁸⁴ כו' כי אלקי' שופט⁸⁵ זה ישפיל וזה ירים וכתי' משמים הביט ה'⁸⁶ כו' ממכון שבתו⁸⁷ השגיח על כל יושבי הארץ היוצר כו' המבין⁸⁸ אל כל מעשיהם לדונם כפי מעשיהם דוקא, וראי' מנינוה שאם לא עשו תשובה היו נהפכים⁸⁹ כסדום כו' וכתי' בסאסאה בשלחה⁹⁰ שנתמלא סאתם כו' הכל ע"פ משפט התו' דוקא, רק שאינם נשפטים על התו"מ שלא קיבלו כלל רק על ז' מצות שקבלו ב"נ⁹¹ כו' וכמ"ש מלך במשפט⁹² כו' במשפט התו' דוקא, וכמו שניבאו כמה מנביאים על הגוים וממלכות [כו']. הענין הוא שעכ"ז מוותרים להם ביתר מכפי המדה והדין ומשפט להאריך אפו להם וכמו משלם לשונאיו⁹³ אל פניו [להאבידו] כו' וכה"ג, והוא מה שא' להודיע כמה ארך אפים לפניו כו' יו"ד דורות מאדם ועד נח כו').

קלה, אוהענין הוא לפי ששרשם הוא מבחי' התהו שקדם לבחי' התיקון כידוע בענין ואלה המלכים⁹⁴ כו', ושרש נש"י הוא מבחי' התיקון שהוא בחי' התומ"צ דכתיב ויקם עדות ביעקב⁹⁵ ותו' שם בישראל כו', וע"כ גם שפע וברכה הגשמי' לא נמשך לישראל רק ע"פ מעשיהם בקיום תומ"צ דוקא וכמ"ש והי' א"ש⁹⁶ תשמעו אל מצותי כו' ונתתי מטר ארצכם⁹⁷ כו' ואספת דגנך כו' וא'⁹⁸ ועצר את השמים⁹⁹ כו' וכן א' ראה נתתי לפניך¹⁰⁰ הברכה והקללה את הברכה אשר תשמעון¹⁰¹ כו', וכמו שאנו רואים שהשגחה אלקי' על כנס"י בחיי פרנסתם והצלחתם הוא רק כפי מעשיהם בקיום התו"מ בחשבון ודקדוק גדול דוקא, אבל לאוה"ע משפיע רב טוב וחסד גם שאינם ראוים כלל ע"פ מעשיהם בז' מצות דב"נ כו' כנ"ל וזהו פלא גדול לכאורה כו'. אך הנה שרש הדברים הוא לפי ששרש אוה"ע הוא מבחי' הצמצום¹⁰² והחשך שקדם לאור והוא מ"ש בזהר דקליפה קדמה לפרי¹⁰³ כו' ששם יכולים הכל לקבל גם שאינו ראוי כראוי להיות שהוא בבחי' המקיפי' שנק' עגולים שאין שם בחי' התחלקות כלל מראש לסוף אלא הכל כא' מבלי חילוק מדריגות בפנימיות וחיצוני' כלל כו' והיינו קודם שנחלק כל ספי' ומדה לי' כו' וכמשל כחות הנפש כמו שהן כלולי' בעצם הנפש כו'. ולמעלה הוא הנק' בחי' ההעלם דסוכ"ע בכלל שמצד עוצם הרוממות שמרומם לבדו כו' ומתנשא מימות עולם וכולא קמי' כלא¹⁰⁴ ממש והכל שוין עליון ותחתון פנימי' העולמות וחיצוני' העולמות עד שאצי' ועשי' שוין¹⁰⁵ ובכללות כל ההשתל' דקו"ח אינו רק הארה בעלמא מאמיתי' עצמותו ית', וע"כ משם הכל יכולים לקבל וכמ"ש שוה ומשוה קטן וגדול¹⁰⁶ כו' וכמו שממית בידים¹⁰⁷ כו' כך ערך כל השפעת שפע עוה"ז שאינו תופס מקום כלל וכלל, וראי' ממה שביקש משה¹⁰⁸ שלא תשרה שכינה באוה"ע כמ"ש ונפלינו אני ועמך¹⁰⁹ כו' (והוא ע"י תו"מ שנק' עם קדוש לה'¹¹⁰ כו' וכן והייתם לי סגולה¹¹¹ מכל העמים כו' כמשי"ת). וזהו רם על כל גוים¹¹² כו' שהשפע הנמשך להם בא מבחי' הרוממות דבחי' צמצום הראשון שלפני ההשתל' דקו"ח כו' (וכמ"ש במ"א ע"פ גמלתהו טוב¹¹³ כו' בשרש ישראל ואוה"ע [ש]שניהם עלו במח' הקדו[מה] רק שישראל עלו בבחי' הפנימי' ועצמו' כו'). וזהו הטעם מה שנמשך השפע לאוה"ע בלא דקדוק וחשבון כלל כנ"ל לפי שהגם שמקבלים מבחי' מותרות השפע לבד, אבל מצד קלה, בהיותה ממקום ומדריגה הגבוה מאד נעלה מבחי' עצם הרוממות כנ"ל ע"כ גם בחי' המותרות דשם רב וגדול ביותר, כמו עד"מ המלך המרומם ביותר שלפ"ע רוממותו יושפע מאתו מותרות בלי שיעור גם למי שאינו ראוי כראוי כו' בלי דקדוק כלל מטעם הנ"ל וד"ל (והוא מ"ש אלביש שמים קדרות¹¹⁴ כו' ששמים הוא בחי' מקיפים דעולם התהו נתלבשו בבחי' צמצום וגדרים¹¹⁵ דבחי' חשך להשפיע גם לשאינו ראוי כו'). והוא הטעם שנמשך השפעה רבה לע"ש דנוגה גם שלא ע"פ משפט התו' כלל הגם שעוברים על ז' מצות שנצטוו ב"נ ¹¹⁶כו' להיות שמקבלים מבחי' התהו בבחי' מותרות [oldpage_קעב] השפע שבאה מצד הרוממות כנ"ל שקדם לבחי' התיקון דתו"מ ע"כ אין משפט[ם] ע"פ משפט התו' כלל. וזהו שא' להודיע כמה ארך אפיים לפניו כו' בחי' ארך אפיים זה הוא בא מבחי' הרוממות דמקיפי' להיות נמשך השפע גם ל[מי] שאינו ראוי כלל וכמו דור אנוש שהי' עובדי ע"ז וכה"ג להיות שעדיין קודם שבא האור בבחי' התיקון (וכמ"ש במ"א בענין המאמר מ"ט עיזי מסגי ברישא¹¹⁷ והדר אימרי כו' וכמ"ש יעקב לעשו יעבר נא אדוני¹¹⁸ לפני עבדו כו' משום דחשך קדם לאור וכברייתו ש"ע¹¹⁹ כו').

אך הנה ידוע במ"ש יבחר לנו¹²⁰ כו' דגם בבחי' עצם הרוממות כנ"ל נבחרו ישראל בבחי' פנימי' ועצמיות כו', והוא ענין בחי' עולם התיקון שאחר עולם התהו דהיינו לאחר שהי' שבה"כ ונפלו רפ"ח ניצוצין¹²¹ כו' נמשך מקור לבחי' התיקון שהוא שם מ"ה דחכ' לתקן ולברר לרפ"ח ניצוצי' דתהו כו' דבחכ' אתברירו¹²² כו', והיינו ע"פ בחי' החכ' דתו' שבאה מבחי' הפנימי' ועצמו' המאציל שיהי' מדה ושיעור באו"כ והוא בבחי' מיעוט האור וריבוי הכלים מכלים שונים דוקא שזהו עיקר בחי' התיקון כידוע והוא מ"ש מי מדד¹²³ כו', דהיינו ענין המצות שהן כלים מכלים שונים שיבא האור בפרטי התחלקות כמו מדת חסד בהתחלקות ג' כלים פנימי אמצעי וחיצון רת"ס¹²⁴ כו', וכה"ג בכל הספי' ומדות הן באים במדה ושיעור ע"פ בחי' התיקון דתומ"צ שזהו עיקר בחי' אדם העליון שלזה נק' תורת האדם¹²⁵ כו' בבחי' הפנימי' דוקא. וז"ש ותורה שם בישראל דוקא. וזהו הטעם שהשפע נמשך לישראל ע"פ דקדוק וחשבון דוקא כנ"ל וכמ"ש אם בחוקתי תלכו¹²⁶ כו' וכן והי' אם שמוע כו' לפי שהן בחי' קלה, גהתיקון דשם מה דתו"מ בבחי' הפנימי' דוקא כנ"ל ע"כ הן נשפטי' ע"פ משפט התורה דוקא אם בחקותי תלכו כו' וגם בהיותם בגלות שכינה עמהם¹²⁷ ואע"פ שמקבלים השפע מלבוש שק דע"ש כו' וד"ל. ובזה יובן מ"ש על התו' ארוכה מארץ מדה¹²⁸ במפיק ה"א שמדייק במדה זאת דתו' שאינה כשאר מדות, והוא מה שבאמת יש בה דבר והיפוכו דאם ארוכה מארץ ורחבה מים הרי היא למעלה מן המדה ומ"מ א' מדה שרצונו מדה שלה שיש בה מדה רק שאינו במדות הארץ והים כו'. והענין הוא דבאמת שרש התו' הוא מעצמו' פנימי' חכמתו ית' ועצמות פנימי' מדותיו שהן בחי' א"ס ממש שלמעלה מן הצמצום ומדה דקו"ח שבא בהשתלשלו' דאבי"ע משום דלתבונתו אין מספר¹²⁹ כלל. וז"ש ארוכה מארץ בחי' עלמא דאתגלייא בחי' מל' ה"א אחרונה¹³⁰ שבא בקו¹³¹ המדה בירידה והמשכה למטה דוקא, ואמנם בחי' ה"א דמל' דתו' שהוא בחי' הנגלה שבתו' [(או] תושבע"פ מל' קרינן לה¹³² ) ארוכה הרבה ממנה ולא תכילנה הארץ, ועכ"ז ניתנה במדה ושיעור והם בחי' השיעורים והגבולים שבתו' רק שהן באים מצד בחי' הפנימי' דח"ע כמ"ש מי מדד כו', ואדרבה באותיות התו' ברא כל העולמות כמ"ש בס"י בספר¹³³ וסופר וסיפור כו', וזהו נפלאת חכמתו¹³⁴ שניתנה התו' בארץ דוקא ובמדה דוקא וכמ"ש בחכ' יבנה בית¹³⁵ בי"ת דבראשית וכמ"ש פיה פתחה בחכ'¹³⁶ כו' וכמ"ש והארץ האירה מכבודו¹³⁷ אין כבוד אלא תו'¹³⁸, וכן מלא כה"כ¹³⁹ כו'. וזה שדקדק מדה דוקא, וכן ורחבה מני ים ברוחב דבינה בחי' ה"א ראשונה¹⁴⁰ בחי' עלמא דאתכסייא¹⁴¹ שהוא בחי' סוד הגנוז בטעמי תורה וכמ"ש הנסתרות לה'¹⁴² כו' וד"ל (וזהו איה סופר¹⁴³ כו' כמ"ש במ"א בענין מתקלא דהיינו מקור קו המדה דאו"כ להיות יחוד עליון בפנימי' וחיצוני' הכל במדה דוקא). והיינו מה שאנו רואי' שניתנה התו' במדה ושיעור בין בה"ח דרמ"ח מ"ע¹⁴⁴ כמו ל"ב חוטין בציצית וד' בתים כו' בין בה"ג דל"ת¹⁴⁵ כו', ולא עוד [אלא] שעיקר קיום [ה]עולמו' כולן הוא ע"י [ה]מדה הפנימי' דתו"מ וכמ"ש ואשים דברי בפיך¹⁴⁶ [כו'] לנטוע שמים כו').

(ג) והנה בכ"ז יובן מה ששחק ר"ע כשראה כרך גדול של רומי מלא תענוגי עוה"ז וא' אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ, דהנה מבואר למעלה דשרש יניקת השפע דע"ש נמשך מלמעלה מן בחי' התהו שקדם לתיקון מבחי' מותרות השפע שנמשך לשאינו ראוי כראוי לרעים כמו לטובים בשוה קלה, דמצד עצם הרוממות (וז"ש כמה ארך אפים לפניו דוקא עד"מ כאשר המלך ברוממות התענוג בעצמותו שהכל מקבלים רוב שפע בלי דקדוק כלל כו'¹⁴⁷ וגם לעוברי רצונו משפיע לרוב בהיות שאינו תופס מקום כלל כו', ומ"ש¹⁴⁷ אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ, פי' אם בחי' מותרות השפע תענוג העליון נמשך וירד למטה מטה כ"כ בבחי' שפע תענוגי עוה"ז שנפלו בשבה"כ לעוברי רצונו שהן ע"ש (ובפרט בגלות השכינה בע"ש דאמלאה¹⁴⁸ כו' לא נתמלאה צור¹⁴⁹ [כו'] כמו כרך רומי), לעושי רצונו בקיום התו"מ שהוא בבחי' התיקון דשם מ"ה כנ"ל שהוא בחי' פנימי' התענוג והרצה"ע עאכו"כ שהוא ענין עוה"ב שבא לשכר מצות דכתי' בי' להנחיל אוהבי יש¹⁵⁰ ממקור כל התענוגי' העליוני' שנק' עדן כו' בחי' שעשועי המלך בעצמותו¹⁵¹ [ממש] כו' כמ"ש יקימנו ונחי' לפניו¹⁵² [לפניו] ממש כו' וד"ל. ואע"פ שע"פ משפט התו' [ומצות] בא אור השפע בדקדוק וחשבון דוקא כמ"ש אם בחוקתי כו' ואין בזה ויתור במדת ארך אפים כמו לאוה"ע שהן עוברי רצונו ונשפע להם כל טוב עוה"ז כנ"ל, הענין הוא דמדת ארך אפים זה שמשלם לשונאיו כו' הוא בא רק דרך מותרות לבד ומצד עוצם הרוממות דכל"ח¹⁵³ לפ"ע הרוממות כמו עד"מ מלך המרומם בעצמותו מאד שגם מותרות שלו אין לו שיעור כו' ע"כ מאריך אף גם לרשעים כו', אבל מה שיאיר לעושי רצונו בקיום התו"מ יהי' בבחי' פנימי' ועצמיות השפע תענוג שבעצמותו רוממותו דוקא וז"ש לעושי רצונו עאכו"כ כמו שאין ערוך כלל למחו"ד¹⁵⁴ הנופל מעצם פנימי' גדולת יקר כל הון בית המלך בסגולת מלכים כו', ולזה הטעם ניתן לישראל השפע בדקדוק גדול ע"פ קו המדה דתו"מ דוקא כמ"ש אם כו' וד"ל.

ובכל זאת יובן ענין הנ"ל בצמיחת החטה הזרוע בארץ כשתרקב דוקא יתלבש בה כח הצומח שבארץ ותצמיח בכפלי כפליים כו' מאין יש לכח הצומח שבארץ להוסיף הרבוי הזה כו', דהנה כנס"י הן בע"ש דק"נ כמו משל הזריע' בארץ כמ"ש וזרעתיה לי בארץ כו', והוא מה שנשפלו הנשמות בחומר גופני גשמי דק"נ כמ"ש ימי שנותינו בהם¹⁵⁵ שבעים שנה כו' ומקבלים שפע חיי [oldpage_קעג] גופם שהוא בני חיי ומזוני דרך צנור השפע לע"ש¹⁵⁶ דק"נ כו' הוא בבחי' גלות השכינה בכלל כמאמר גלו לאדום שכינה עמהם¹⁵⁷ כו'. ובפרט בכל ניצוץ האלקי הרי הוא משועבד ונעבד בעבודת עבד לקבל שפע מעשה¹⁵⁸ שהן קלו, אהמזלו'¹⁵⁹ בפרנסה ובני חיי [ומזוני] כו' כמ"ש [כי] בלעונו אדונים זולתיך כו' בלחץ ודוחק גדול כידוע, ובחי' גסות דק"נ מושל ושולט על הניצוץ ג"כ להחשיך אורה בתכלית עד שנמשל כמו רקבון החטה הזרוע ב[עפר ה]ארץ המכסה עליה כנ"ל, כך נרקב אור וחיות הניצוץ האלקי עד שיחשב כמת [ממש] עד שכל אוכל דחכ' תתעב כו' ונעשה כעפר דומם שהוא טמטום הלב ומוח¹⁶⁰ ביותר ושוכח על ה' לגמרי רק לחיות כחיי הגוים כו' כמ"ש נבלע ישראל בגוים כו'. והנה עיקר הריקבון היטב בעפר דק"נ הוא מה שיבא האדם לכלל מרירות עצומה בנפשו וישבר רוחו בקרבו מאד על אשר נכרת נפשו ולבו מה' אחד ועל עזבו את ה' מקור החיים לחצוב בורות נשברים כו' שהן המזלות [(שז"ש] שהן כעובדי ע"ז בטהרה [כו')], ומרירות זאת היא כרקבון החטה ממש שעי"ז מתבטל גסות וישות שלה שמזה בא לבחי' האין דכח הצומח שבארץ להצמיח מאין ליש בכפלי כפליים כו', וכך הוא בבחי' רקבון הניצוץ האלקי ע"י המרירות שמצד הריחוק בהדבקו בעפר דק"נ בגסות ושמרים כו', ועי"ז מתבטל לבחי' האין האלקי שיש בשרש דשרש דכח הצומח שבעפר דק"נ כמו שהוא בשרשם הראשון קודם שנפלו בשבה"כ כו' שהוא מבחי' המקיפים דאורות דתהו שקדם לתיקון שבא מבחי' הרוממות דעצמו', שיומשך משם גם מותרי השפע רב לפ"ע הרוממות דהיינו למעלה מכפי המדה וחשבון כנ"ל בענין להודיע כמה ארך אפים לפניו כו', והוא ג"כ הטעם שיצמיח גם באור הזרוע לצ"ע [שהן הנשמות שבגופים להיות מוסיף והולך בכפלי כפליים על עצם אור הנשמה כמו שהיתה תחלה במקור חוצבה בצ"ע] כו' כמ"ש בא יבא ברינה כו'. וזהו שאנו רואים שאחר המרירות העצומה ולב ורוח נשברה מעומק התפלה¹⁶¹ בגסות דק"נ הוא שיבא דוקא לכלל אה"ר בתענוגי' להתענג על ה' בשמחה וטוב לבב כמו אה"ר דבכל מאדך בלי גבול ושיעור שלא הי' אור גדול כזה בניצוץ מקודם כלל וד"ל. וגם כל פרי טוב מעשה המצות בעוה"ז שעובד מאוי"ר בכל ימי חייו שנשמתו מלובש בגוף שנלקח מק"נ דוקא עושה פרי למעלה מעלה בבחי' יחו"ע להוסיף אור גדול באצי' כו' שזה אור חדש עליון יותר מאור ומקור המוליד את הנש"י שנק' אור הזרוע לצ"ע כו', וזהו כמשל פרי תבואות רב שנצמח מן הזריעה כו' כמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו¹⁶² כו', ובפרט מן שמחה של מצוה כמ"ש עבדו את ה' בשמחה¹⁶³ דוקא, וזהו תחת אשר לא עבדת¹⁶⁴ את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, פי' מרוב כל היא תוס' אור רב מבחי' כל שהוא אור עצמו' א"ס ממש שנמשך ע"י עבודת מעשה המצות בעוה"ז דוקא שזה לא הי' בנשמות כלל בשרשם מקודם¹⁶⁵ טרם שנזרעו בארץ, שאם הי' להם שמחה וטוב לבב מרוב כל שהוא [אח"פ] ממש קודם לא היו צריכים לבא בעוה"ז כלל, רק ע"י קלו, במרירות ושפלות העצומה בעוה"ז תחת שעבוד דק"נ אז באו לבחי' שמחה וטוב לבב מרוב כל מטעם הנ"ל, ואם אין שמחה וטוב לבב מרוב כל במעשה המצות אחרי הרקבון של הניצוץ במרירות דוקא כנ"ל אז ועבדת את אויביך¹⁶⁶ כמו נבלע ישראל כו' שהוא שעבוד עול קשה בטרדת פרנסה שנק' מים רבים כו'. אך כאשר בצר להם יבקשו משם דוקא את ה' בעבודה ובשמחה ובטוב לבב ¹⁶⁷כו' הוא ענין התוס' ברכה בתבואות שהן נש"י הזרוע[ים] בארץ ב[כפלי] כפליים לאין שיעור למעלה כמ"ש אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה כו', לפי שמהם וע"י דוקא נעשה עוצם הריבוי וההגדלה דפרי תבואות מטעם הנ"ל בבחי' יתרון האור מן החשך שקדם לאור דוקא כו' וד"ל.

(ד) וזהו ששחק ר"ע ואמר אם לעוברי רצונו כך כו' [כי] הסתכל בחכמתו ורא[ה] תכלית המכוון מן הגלות דנש"י בע"ש דק"נ שהוא כמשל הזריעה בארץ כנ"ל שיצמיחו ויגדילו פרי למעלה בתוס' ברכה מרובה לאין שיעור למעלה כנ"ל מצד בחי' יתרון אור הבא מן החשך דק"נ דוקא מפני ששרשם בבחי' חשך סתרו דבחי' התהו כו', ע"כ הי' לשחוק בעיניו כל ענין זה האור והשפע רק בתענוגי¹⁶⁸ העוה"ז הנמשך לע"ש מפסולת שמרים הנופל מבחי' העונג הפנימי' והעצמי' שבעצמות המאציל דכלא ממש חשיב, וע"כ א' בדרך ק"ו כו' אם לעוברי רצונו כך נמשך מותרי השפע מבחי' ארך אפים דרצה"ע הנופל דרך חיצוני' ואחורי' מצד הרוממות כנ"ל בענין להודיע¹⁶⁹, לעושי רצונו עאכו"כ שה[ן] קיום המצות פנימי' ורצון¹⁷⁰ הפשוט בתכלית שהוא פנימי' תענוג הפשוט שנק' שעשועי המלך שמצד עצמותו ממש כנ"ל, הרי שם האור והשפע התענוג העצמי' שאין לו שיעור למעלה מעלה כנ"ל וד"ל. והיינו דוקא ע"י שעושין רצונו במצות בעוה"ז בדברים גשמי' דנוגה דעשי' כמו בצמר דציצית וקלף דתפילין וכה"ג בסו"מ בפו"מ דוקא שזהו התהפכות חשוכא דק"נ לנהורא כו' שבמצות בגשמי' דוקא מלובש פנימי' הרצון ותענוג העצמו' הנ"ל, וכמאמר היום לעשותם דוקא ואז למחר לקבל שכרם¹⁷¹ בעוה"ב שהוא גילוי עדן העליון דתענוגי' ושעשועי העצמו'. אבל בלא מצות בעוה"ז אין עוה"ב כלל וכמאמר כל ישראל¹⁷² יש להם כו' שנא' ועמך כולם צדיקים¹⁷³ במצות דאפי' פו"י¹⁷⁴ כו', וזהו רק מטעם היפך [ה]חשך לאור שמוסיף האור למעלה ביתרון גדול וכמ"ש העם ההולכים בחשך¹⁷⁵ דוקא ראו אור גדול שהוא עוה"ב מפני שאחר החשך בגלות קשה ובמרירות עצומה מן הריחוק משם [דווקא] יעבדו את ה' במצות בשמחה וטוב לבב כנ"ל ועי"ז דוקא יראו האור הגדול בעוה"ב מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו בצר לך ומצאוך¹⁷⁶ כו' ועבדת משם¹⁷⁷ דוקא כו' כי תדרשנו כו' לפי קלו, גשהמיצר ומצוק יגיעו מזה לתשובה אמיתי' במרירות עצומה שזהו כרקבון הגרעין שיעורר לכח הצומח להצמיח רב תבואות וכמו בגלות מצרים דכתי' וכאשר יענו אותו¹⁷⁸ כן ירבה [וכן] כו'. ובזה יובן מה שרבקה הלבישה ליעקב¹⁷⁹ בנה הקטן בגדי עשו בנה הגדול שזהו התלבשות הנשמה בגוף לעשות תשובה ומצות בדצח"מ גשמי', ועשו נק' בנה הגדול כמ"ש ואלה המלכים כו' שהוא ענין התהו שקדם לתיקון קודם השבירה שהוא בחי' שם ס"ג¹⁸⁰ [oldpage_קעד] דתהו שלמעלה משם מ"ה¹⁸¹ דתיקון כו', ואחר הבירור דס"ג [שיעלה] ע"י תשו' ותו"מ יבא יתרון אור גדול מן החשך כנ"ל בענין מ"ש לעוברי רצונו כו' וד"ל.

ובכל הנ"ל יובן מ"ש ויהי בשלח פרעה את העם כו', כי הנה בגלות מצרים היו כנ"י בבחי' זריעה והגדילו והצמיחו כמ"ש רבבה כצמח השדה¹⁸² כו' ותרבי ותגדלי כו', וכן א' גפן ממצרים תסיע¹⁸³ כסו הרים צלה¹⁸⁴ כו', היינו כנ"ל בענין ראשית תבואתו כו', שע"י הגלות קשה דוימררו את חייהם¹⁸⁵ כו' נעשה צמיחה בכפלי כפליים כמ"ש העם ההולכים בחשך דגלות ראו אור גדול שנגלה עליהם כו' וקבלו התורה פב"פ מעין עוה"ב כידוע והוא מטעם כל הנ"ל ביתרון האור מן החשך דוקא וד"ל. וזהו ויהי בשלח פרעה כו', פי' פרעה אותיות עורף¹⁸⁶ והוא בחי' עורף אחוריי' שמקבלים משם הקליפות יניקה דהיינו בחי' כתר דקליפה¹⁸⁷ שמקבל מאחוריי' דכתר דקדושה כו', כמו העורף שהוא אחוריים דפנימי'¹⁸⁸, כי בפנים הוא בחי' פנימי' הרצון והשכל ובעורף הוא רק בחי' אחוריי' דרצון כמו עד"מ הנותן שפע לשונאיו בדרך אחוריי' כמאן דשדי¹⁸⁹ בתר כתפוי כו', וירדו נש"י בגלות מצרים בשר של מצרים שהוא פרעה עורף ואחוריי' דרצון כענין הנ"ל בענין מ"ש אם לעוברי רצונו כך כו' שמאריך אף לרשעים כו', ובחי' כתר דקליפה הוא עומק רע שלמעלה מחו"ב ומדות דקליפה שהן זקני פרעה וחרטומי מצרים¹⁹⁰ כו' ויצאו נש"י מעומק רע מנש"ט דקליפה מאפילה לאור גדול¹⁹¹ כו' וכמ"ש או הנסה אלקי'¹⁹² כו'¹⁹³ לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כו', וזהו כמו הקצירה שאחר הזריעה שע"י שעבוד[ם] בגלות קשה דוקא כמו משל הרקבון דחטה כו' הגדילו ורבו למעלה כענין הזורע קב להוציא כמה כורין כו', קלו, דוהן ס"ר נשמות שיצאו ממצרים¹⁹⁴ שהגדילו מאד ולא עוד אלא שיבוררו¹⁹⁵ כל בחי' הטוב דקדושה שנפלו בקליפה דפרעה ועמו כו' וכמ"ש ואח"כ יצאו ברכוש גדול¹⁹⁶ כו' וכמ"ש וינצלו את מצרים שעשאוה כמצולה¹⁹⁷ כו' כי גם ערב רב עלה אתם¹⁹⁸ (שהן מספר ר"ב מרפ"ח ניצוצין ונשאר רק פ"ו¹⁹⁹ כו'). וזהו ויהי בשלח פרעה כו' כמו משלחי רגל²⁰⁰ כו' כמו שדה השלחין²⁰¹ כשנגמר כבר כ"צ²⁰² בגידול התבואות שמשלחים לבית ועיר כו', וכך כאשר כבר נגמר גידול הזריעה דנש"י במצרים שלחם פרעה דוקא כו' וממנו²⁰³ וע"י הגדילו והצמיחו כ"צ²⁰⁴ מטעם הנ"ל וכמו אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל ה' כו' כנ"ל, וכן א' והייתם לי סגולה מכל העמים דוקא וכמ"ש אתה בחרתנו מכל העמים²⁰⁵ כו', פי' מה שנבחרנו להיות למעלה מעלה ראשית²⁰⁶ כמ"ש ראשית תבואתו בבחי' פנימי' ועצמו' ממש עם קרובו [ממש] הוא בא ע"י היותם בגלות בבחי' זריעה בעלמא דוקא וד"ל.

(ה) ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, [פי' כי קרוב הוא] לארץ מצרים ויוכלו לשוב מצרימה כו', והענין הוא כי בחי' הקליפות דפלשתים קרוב הוא לקליפות²⁰⁷ דמצרים שהוא בבחי' כתר דקליפה²⁰⁸ ויוכלו ליפול משם לקליפו' דמצרים כו'. כי הנה ידוע שאזלעו"ז²⁰⁹ כו' ונגד הקדושה הוא הסט"א שמקבל מחיצוני' ואחוריי' דע"ס דקדושה ונק' כתרין דמסאבותא²¹⁰ כידוע וע"כ יש לכל שר ושר ולכל²¹¹ אומה ולשון שרש למעלה בחיצוני' ואחוריי' בכל ספי' ומדה דקדושה, וכמו שידוע בענין שא' אברהם יצא ממנו ישמעאל²¹² שמחסד דקדושה דאברהם יצא בחי' המותרות ואחוריי' שר של ישמעאל חסד דקליפה²¹³ וכן ביצחק בחי' גבורות²¹⁴ דקדושה יצא ממנו עשו²¹⁵ בחי' גבורות²¹⁶ דקליפה וכך יש בכל פרטי מדרגות בע"ס דחו"ב²¹⁷ ומדות כו'. והיינו גם לנגד בחי' הרצון ותענוג דקדושה יש בסט"א הרצון והתענוג בקליפה, וכן חו"ב דקליפה כו', וכמו ששר של מצרים הוא באחוריי' דרצה"ע דקדושה כך שר של פלשתים הוא מאחוריי' דתענוג העליון דקדושה, והיינו בחי' מנגד לבחי' פנימי' דתענוג הפשוט ועצמו' דקדושה כמו ענין שמחה וטוב לבב בתענוג ושמחה עצמיות כו' קלז, אבלתי מורכב כלל בדבר מה אפי' ברצון וכ"ש שאינו מורכב בשכל וטעם כו', ולנגד זה הוא עצם התענוג בנפש החומרי' שבלתי מורכב בטעם ורצון וחשק תאוה רעה כלל, והוא הנק' תענוג המפולש²¹⁸ שפתוח ומפולש בנפש בלתי הרכבה כלל וכלל בדבר מה במציאות תענוג גשמי כתענוג הממון והמאכל והמשגל והכבוד והגדולה וכה"ג כו', והוא קליפה דהוללות וליצנות ושחוק וקלות ראש שהתענוג הזה שבהוללות וליצנות הוא תענוג ושמחת הנפש בלתי מורכבת בדבר מה בתאוה גופני' וטבעי' כלל, שהרי כשהנפש תה[ו]לל בשחוק וליצנות כמו²¹⁹ בכל מילי דליצנותא ובדיחותא הרי אין בזה שום תאוה גופני' כלל וכלל רק שישחוק וישמח לבו בהרחבת הנפש בלי²²⁰ מעצור לרוחו ודיבור[ו] כלל כמו שיגעון ממש לעשות מעשים ותנועות משונות כו', לפי שהוא רק פתיחת וז[ח]ות הלב והרוח שהוא ענין הפילוש שמפולש ופתוח ביותר מחמת תגבורת מרה הלבינה כידוע (בל"א צו לאזין דיא הארץ [כו')], באין טעם ודעת כלל ובלא תשוקה וחמדת דבר מה כלל עד שאין ביכולת כלי מוחו ולבו לעצור רוחו והוא הנק' [רוח] הוללות וליצנות שמוכן הוא לכל תאוות רעות ממילא בלתי מניעה ועיכוב כלל וכמ"ש אל תוכח לץ²²¹ כו', כי טבע ההוללות וליצנות לעשות שחוק מכל דבר שבעולם ולא יקבל שום תוכחת מוסר כו' כמ"ש דליצנותא א' דוחה ג' תוכחות²²² ע"כ מושב לצים קשה מדרך חטאים²²³ כו' בהיותו מקור לכל פר"ע כו', לפי שהוא תענוג המפולש בעצם הנפש בהתפשטו' בלתי מוגבלת כלל כו' ולא יש דבר בעולם שיבטלנו כו' (וגם תענוגי' גשמי' שמורכבי' בטבע²²⁴ הנפש כמו לכל תאוות הון וכבוד ומשגל ומאכל יבוטלו לנגד תאוות השחוק וליצנות כמו שידוע בתענוגי השרים בטרטיאות שיעשו שחוק וליצנות והוללות כו'). והנה לנגד זה הוא בחי' תענוג העצמי' הפשוט ומפולש בעצם הנשמה שלמעלה מבחי' הרכבה גם לרצון וחשק ותשוקה אלקי' בדבר טעם ודעת כו' כמו שדוד הי' מפזז ומכרכר²²⁵ כו' בתנועות שונות וכמ"ש ושחקתי לפני ה'²²⁶ כו'. וכמו"כ מ"ש אז ימלא שחוק פינו²²⁷ ולשוננו רינה והוא ענין שמחה וטוב לבב מרוב כל כו' במעשה המצות, וכמו ר"ב דסמיך גאולה לתפלה²²⁸ לא פסק חוכא מפומא כו' שלמעלה הרבה מאה"ר בתענוגי' כו' שמורכב ברצון ותשוקה בדבר מה כו' להיותו בבחי' עצמו' התענוג כמו חלל שהוא מפולש ופתוח לגמרי (טרם שבא להתענג על ה' ברצון וחכ' וטעם כו' כמובן מהיפך זה בתענוג והוללות הנ"ל). וכמו"כ הוא למעלה מ"ש [oldpage_קעה] לויתן זה יצרת לשחק בו²²⁹ וכן ותשחק ליום אחרון²³⁰ (שמפני זה הוא ענין הנבואה בנביאים בבחי' שגעון כמו שיגיון לדוד²³¹ כו').

קלז, בוזהו ולא נחם אלקי' דרך ארץ פלשתים כו', דהנה בחי' פלשתים הוא מדת הליצנות²³² והוללות לבד כו' כמ"ש פלשתים לצנים היו²³³ כו', והוא ענין התענוג המפולש הנ"ל שהוא מקור לכל פר"ע הנ"ל שמזה ודאי יפול הנופל ממילא בבחי' עומק רע שהוא עומק ההתקשרות תוקף הרצון דכל תאוה רעה שזהו קליפת מצרים כנ"ל. והנה מ"ש ולא נחם כו' היינו שלא נחם דרך ארץ פלשתים להכניע ולשבור לקליפה דפלשתים ע"י בחי' המנגד לזה בסט' דקדושה, והוא בחי' התענוג העצמי ופשוט בסט' דקדושה שלמעלה גם מבחי' שמחה וטוב לבב שבעבודה [שבלב] באה"ר [ב]תענוגי' או במעשה המצות שמורכב התענוג בדבר מה ברצון וחכ' [ש]בתו"מ, אלא רק התפעלות עצם התענוג האלקי' כמו שהוא עד שיתפשט בלתי מעצור כלל שזהו כמו בחי' תענוג המפולש ופתוח בפתיחת הלב כנ"ל בלתי מורכבת בדבר מה כלל כו' כי הוא [רק] מצד עצמות התענוג האלקי' לבד (וכמו דוד הי' מפזז כו' וכראב"ש²³⁴ כו'). כי הנה יוכל להיות מזה נפילה שיפול בשמחה [ותענוג] וטוב לבב הזה בסט' דקליפה המנגד והוא בהוללות וליצנות ממש וכמו ויקומו לצחק²³⁵ כו'. והוא נראה בחוש לכל מתחילים בעבודת ה' שעדיין לא נתקשר נפשם ולבבם אל ה' א' ממש באמת מתוך תוך נקודת הלב, הגם שידמה בנפשו שיתפעל בעונג אלקי' בחדוה ושמחת הנפש בפתיחת הלב והרוח בלתי מורכבת ומוגבלת כלל עד שלא נעצר רוחו ולבו כלל (בל"א ער קען זיך ניט איין האלטין) עד שיבא לידי שחוק, כמו ר"ב דלא פסיק חוכא מפומא כו' אבל ר"ב זה הי' בדיחא דעתו והי' מלא שחוק רק מחמת שסמך גאולה כו'. אבל מצד שאין התקשרות אהבה זו בתענוגי' זה אמיתי הרי נפסקת מיד ולא נעשה מזה שום מעשה ועבודה אלקי' כלל וכלל רק נשארה השחוק כמו שהוא מסט' דקליפה שהוא קלות ראש והוללות ממש (וכמו שמצינו²³⁶ זה בכל איש שמטעה א"ע בזה מאד). וגם במי שהתחלת התענוג הוא בד"ת הנגלה והנסתר כמו ונשמח בד"ת²³⁷ וכר"ש שא' חדאי נפשאי²³⁸ כו' יכול לבוא אח"כ לשחוק וז[ח]ות הלב וגבהות כראב"ש שהי' דעתו זחה לפי שלמד תורה הרבה כו' וא' כמה מכוער כו' וכ"ש בקטני ערך שיפול הנופל כו'. משא"כ כשהתענוג האלקי הוא בדבר מה כמו בקיום רצה"ע במצות בפו"מ שנק' שמחה ש"מ או באה"ר בתענוגי' שבלב ומוח כו' לא יפול הנופל בשחוק וקלות ראש וכ"ש שלא יבא לפר"ע להתמשך אחר עומק רע כו' וד"ל. וז"ש ולא נחם כו' כי קרוב הוא לארץ מצרים וכשיראו מלחמה לבער הרע מק"נ שהוא מז' מדות הרעות לא י[ו]כלו לעמוד כלל כי יפול הנופל בהוללות וליצנות כנ"ל שקרוב הוא לקליפה דעומק רע דמצרים ויאמרו לשוב למצרים כו', וכמ"ש לא יתייצבו הוללים²³⁹ לנגד עיניך כו' לפי שמנגדים קלז, גגמורים הן לבחי' העבודה [ה]אלקי' ובפרט לקבלת התו"מ וכמ"ש ובמושב לצים²⁴⁰ לא ישב כ"א בתו' [ה']²⁴¹ כו' (וכמ"ש בס' ד"ח²⁴² ).

(וי"ו) ועוי"ל כי קרוב הוא הדרך לבא לא"י ארץ זבת חלב ודבש²⁴³ כו' אלא הסיבם דרך המדבר כו', כי תענוג המפולש הנ"ל הוא בפנימי' הכתר דקליפה שקרוב הוא לבחי' פנימיות דכתר דקדושה וצריך שיבאו למדרגה דא"י בהדרגה מלמטלמ"ע דרך המדבר דוקא (כמשי"ת). והנה כדי שיוכלו בנ"י לקבל התו"מ ביסוד מוסד בלי נפילה בקליפה דרצון ותענוג זר זולת לה' לבדו ולא די שלא נחם דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כו' כנ"ל, הנה הסיבם והקיפם דרך המדבר י"ס²⁴⁴ כמ"ש ויסב אלקים את העם דרך²⁴⁵ כו'. דהנה מבואר למעלה בענין הזריעה בעפר שגורם הצמיחה בכפליי' לאין שיעור כו' מטעם רקבון החטה כו', וכך הוא בענין הזריעה דנש"י בגופים להיות משועבדים תחת ממשלת ע"ס²⁴⁶ דנוגה דעשי' שמקורם הכללי הוא במדבר שנק' מדבר העמים²⁴⁷ כידוע ומבואר במ"א שהן המזלות²⁴⁸ שע"י עובר השפע חיי גופני בפרנסה כו' כנ"ל, ועי"ז נעשה רקבון הניצוץ אלקי אחר שיזכור על ה' שהוא מקור האמיתי כו' כנ"ל יבא לכלל מרירות והכנעה עצומה קודם התפלה שהוא ענין כובד ראש שלפני התפלה²⁴⁹ (וז"ש הרוצה לקבל עליו עומ"ש²⁵⁰ שלימה יפנה כו' לנקות א"ע מהתקשרות בהבלי עוה"ז שהן בחי' פסולת דפסולת שנפלו מלמעלה כו' וכמ"ש במ"א ע"פ ונשב בגיא²⁵¹ מול בית פעור כו', וזהו יפנה כו')²⁵² ע"י ההכנעה והמרירות במה שנפרד מיחודו ית' ברוח נשברה מאד שבזה יפול התקשרות נפשו בגסות וחומריות החיות הגופני ויוכל לקבל עליו עומ"ש כו', דהיינו להיות לו רק לב א' לאביו שבשמים²⁵³ ויקבל עומ"ש ברצון שלם שלא יהי' עבד לאדונים זרים זולתו רק מ"ש לבד כו' שזהו נק' מ"ש שלימה וכנ"ל. וזהו שהיו חסידים הראשוני' שוהין שעה א'²⁵⁴ ואח"כ מתפללים כו' כי בשעה זו הי' מנק[ים] א"ע מכל סיג ותערובות התקשרות כל רצונות זרות שלא לה' המה כו' ועי"ז יהי' קבלת מ"ש שלימה דוקא. וזהו מ"ש מי זאת עולה מן המדבר²⁵⁵ שהיא עלי' דכנס"י מע"ש דנוגה ששרשם במדבר העמים והוא בברכת קלז, דשלא עשני גוי ועבד²⁵⁶ כו' כמ"ש במ"א, ואח"כ יפה כלבנה בפסוד"ז ברה כחמה²⁵⁷ בק"ש כו' וד"ל.

וזהו ויסב אלקי' את העם דרך המדבר דוקא והתו' נצחית היא²⁵⁸ בכל דור [ודור] ובכל זמן שהאבות סימן לבנים²⁵⁹, שע"י שהקיפו דרך מדבר העמים יוכלו להיות בחי' עלי' דכנס"י מן המדבר העמים בכל דור ובכל זמן קו"ה²⁶⁰ בבחי' כור²⁶¹ כנ"ל בהיותם בגלות בע"ש דק"נ [כנ"ל], שעי"ז יהי' יסוד לקבלת עומ"ש שלימה בתו"מ בלי שום נפילה עוד ברצון ותענוג זר גם בהיותם טרודי' בעסקיהם כו'. והוא מטעם הנ"ל שזריעה זאת גורמת הצמיחה זאת בכפלי כפליים וכמ"ש למעלה בענין ראשית תבואתו וכמ"ש אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל ה' כו' והוא הצומחי'²⁶² דאור תו"מ בכל דור כו' ע"י הרקבון הניצוץ במרירות כנ"ל וד"ל (ואע"פ שהמדבר הוא ארץ לא זרועה ששם העדר כל שפע גשמי' ונש"י נזרעי' תחת הע"ש דק"נ באופן שיצמחו כנ"ל, הנה ידוע דמדבר העמים הוא מקור כל ק"נ שיתפשטו בכל הארץ וכמ"ש בזהר על ענין שילוח השעיר לעזאזל המדברה, והיינו ג' קליפות הטמאות נחש שרף ועקרב²⁶⁴ כו' שבמ"ב מסעות בארון²⁶⁵ ושכינה והוכנעו²⁶⁶ למקור עומק רע להיות מזה כח לכנס"י בכח²⁶⁷ סו"מ גמור וכמ"ש במ"א בענין לא זרועה דשס"ה ל"ת דלאו קודם [oldpage_קעו] להן דמ"ע כו'). ומ"ש דרך המדבר י"ס דוקא שאע"פ שהכוונה הוא כמו שמפרש ואמר פרעה נבוכים הם²⁶⁹ כו' ורדף²⁷⁰ כו', עכ"ז הענין הוא משום די"ס הוא בחי' סופא דכ"ד²⁷¹ דאצי' והוא בחי' מ"ש שלימה כנ"ל. דהנה תושבע"פ מל' קרינן לה הוא ים החכ' העליונה שיצא[ה ב]גילוי רצון וגזירת מלך לעשות כך ולא כך כמאמר מתניתין מל'²⁷², שבהיות האדם לומד ד"ה²⁷³ אינו אלא כאור מקיף דמל'²⁷⁴ בבחי' ביטול מופלג בעצמותו רק כשמוע רבו המלך²⁷⁵ זה כשר וזה פסול כו', וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך²⁷⁶ כו' וכמו תען לשוני אמרתיך²⁷⁷ כו' שאינו אלא כלי ושילוח לדבר דבר המלך, [ו]ע"כ נק' ת"ח מלכים ושרים שרי התו'²⁷⁸ כשרי המלוכה ואומר גזירותיו²⁷⁹ ורצון המלך ע"כ יש יכולת בידם לגמור אופן רצון המלך כרצונם וכמ"ש [במשה] בכל ביתי נאמן הוא²⁸⁰ כו' וכמ"ש קלח, אאתם אפי'²⁸¹ כו' וכמ"ש במ"א. ונמצא ע"י לימוד התורה נעשה בית קיבול למ"ש העליונה דמל' דאצי' שבתושבע"פ כו'. וזהו הנק' מ"ש שלימה [רק קודם התפלה בשומו הטלית שהוא פרישו דמלכות שמים²⁸² דלעילא כמו שום תשים עליך מלך²⁸³ כו' היינו רק התחלת הקבלה של מ"ש שלימה] הזאת, והוא ע"י מרירות והכנעת הלב ביותר כנ"ל שנעשה בחי' כלי ריקן אמיתי להיות מחזיק בחי' מ"ש בתכלית הקבלה והוא רק לקיים מצות המלך לבטל כל רצונו נגד רצונו כמו בטל רצונך²⁸⁴ כו', והוא בחי' מדת מל' בחיצוני' שנק' מצות המלך לקיים מצותו²⁸⁵ בלבד ואח"כ אחר התפלה יהי' בית קיבול פנימי' מ"ש שבדבר המלך בגזירת רצונו כשמדבר דבר ה' זו הלכה²⁸⁶ שהוא כמצוה בשם המלך ממש בביטול גדול כנ"ל. וזהו והתו' והמצוה כו' תושב"כ ותושבע"פ²⁸⁷ כו' אבל מצוה דתושבע"פ נמשך ע"י קבלת עומ"ש בתחלה בעטיפת הטלית דוקא וד"ל.

(ז) והנה הגם שבתו"מ²⁸⁸ המלך הנ"ל שהיא בחי' מל' בקבלת מ"ש שלימה בחיצוני' ובפנימי' קודם התפלה בעטיפת הטלית ואח"כ התפלה בלימוד תושבע"פ מל' קרינן לה כו' הרי נק' י"ס סופא דכ"ד שבאצי' כו', ועכ"ז הרי יש בזה דוקא מבחי' תחל[ו]ת כל התחל[ו]ת דפנימי' הכתר בכלל וכמאמר נעוץ תחב"ס וסוב"ת²⁸⁹ כו' דוקא וכמ"ש סוף דבר²⁹⁰ כו' את האלקי' ירא ב[קבלת] מ"ש שלימה בתושבע"פ ואת מצותיו שמור לקיים מצות המלך כו' כי זה כל האדם דוקא מבחי' בעה"ר שנק' תחילת הכל שמשם נמשך פנימי' הרצון והתענוג שבמהו"ע ממש והוא ענין עושי רצונו כו' כנ"ל במ"ש לעושי רצונו עאכו"כ כו'. והטעם הוא כידוע בענין [מדריגות] דו"ר ורו"ד²⁹¹ שיו"ד דיר"ע מקבל מסוף הכל דחילו תתאה דהכנעה וביטול הרצון בק[עו]מ"ש היא העולה למעלה [מ]פנימי' הרצון שנמשך מבעה"ר, וראי' ממ"ת כשאמר[ו] ²⁹²נעשה שמזה נמשך גילוי אור בפנימי' הרצון והתענוג באנכי²⁹³ כו' (והוא מ"ש נאום דוד בן ישי²⁹⁴ הקים עול²⁹⁵ כו' שנק' כתר ש"ט שעולה על ג' הכתרים²⁹⁶ דכתר תו' וכתר כהונה וכתר מל'. וז"ש אז ראה ויספרה²⁹⁷ כו' עד ויאמר לאדם²⁹⁸ הן יראת ה' היא חכ' כו'²⁹⁹ וסו"מ בינה, וע"כ א' ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה³⁰⁰ כו') וד"ל.

ובכ"ז יובן מ"ש ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כו', דהנה יש דרך קרובה ביותר לבא למדרגה לפנימי' הכתר קלח, בשהוא פנימי' התענוג והרצה"ע שבעצמו' בעה"ר והתענוג כו', והוא ע"י התלהבות אה"ר בתענוגי' הבאה ממילא ומאליה להיות בשמחה ובטוב לבב להתענג על ה' בבחי' תענוג עצמי' שבעצמו' הנפש ממש כנ"ל שהוא נק' תענוג מפולש בתענוג פשוט בעצמו' ממש שבא רק מצד [עצמות] אלקו' בלבד, וזה ביכולת כל ניצוץ לימשך בהתפעלו' התלהבות התענוג האלקי בלתי שום יגיעה ועבודה במוח ולב [ולא] מצד מעשה המצות כו' שנק' שמחה ש"מ³⁰² להיותה למעלה גם מתענוג המורכב ברצון וחכ' שבתו"מ כנ"ל באורך. ולפי דרך זה א"צ כלל לעבודה האלקי' בתו"מ לקבלת עומ"ש ועול מצות בפו"מ כלל, ולא בזה חפץ ה' כי לא בדרך זה ישכון אור פנימי' הרצה"ע [כ"א] שיהי' גילוי אלקות ע"י תו"מ ועבודה אלקי' באוי"ר כו', שלזה הי' עיקר המכוון בתחלת המח' בסוף מעשה דוקא, ולזה העלם ממצרים לקרבם לה"ס³⁰³ לקבלת תו"מ באהבה ורצון בקבלת עומ"ש דוקא ומשום דנעוץ תחב"ס דוקא כנ"ל. וגם מטעם שני כמו שמפרש כי קרוב הוא והי' בראותם מלחמה כו' דהיינו שקרוב לארץ מצרים (ופי' הב' כי קרוב הוא לא"י כו'), שיפול הנופל מזה לקליפות דהוללות וליצנות בפני'³⁰⁴ לגמרי שהוא קליפות דפלשתים שזהו המנגד ממש לעומ"ש דתו"מ כו', וע"כ לא נחם אלקי' בעלותם מנש"ט דמצרים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, פי' כי קרוב דרך זה יותר לבא למדרגות דא"י פנימי' התענוג והרצון (שזהו מכתר דק"נ לכתר דקדושה), אבל בראותם מלחמה לא יעמדו בה להלחם נגד הרע דקליפה כלל וכנ"ל, ועיקר המכוון לברר לעה"ד טו"ר ע"י קבלת מ"ש בתו"מ בסו"מ וע"ט כנ"ל. ולזה ויסב אלקי' את העם דרך המדבר כו', שהשפילם למטה מטה שיהי' התחלת העבודה האלקי' בסוף כל המדרגות דוקא לילך אחרי ה' דרך המדבר. כמ"ש זכרתי לך כו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה³⁰⁵ שהוא להכניע קליפות קשות דרע גמור של מדבר העמים ע"י מרירות והכנעה בכובד ראש³⁰⁶ כנ"ל כדי לקבל עומ"ש שלימה בקיום מצות המלך בטלית ובפנימי' הקבלה בלימוד תושבע"פ כו', שזהו דרך המדבר י"ס סופא דכ"ד כו' מפני שבחי' סוף הכל דקבלת עומ"ש ע"י הכנעה דוקא יגיע ויעלה בהדרגה מתחתון לעליון עד שיעלו ויגיעו לבחי' שמחה וטוב לבב בפנימי' התענוג והרצון ע"י אמצעי' העבודה אלקי' באוי"ר דוקא עד אה"ר בתענוגי' שמצד מעשה המצוה שמורכב ברצון וחכ' שבתו"מ דוקא, שזהו הי' הענין קבלת התורה שעכ"ד³⁰⁷ כו' ועכשיו הוא שמחה ש"מ דוקא כנ"ל בפי' תחת אשר לא עבדת [את ה'] קלח, גבשמחה ובתו"מ³⁰⁸ כו' וד"ל. וזהו ענין ההקפה דרך המדבר י"ס להיות מזה ההיקף קי"ס וע"י שבתחלה ירדוף פרעה אחריהם ויצעקו אל ה' בצר להם³⁰⁹ כו' וכמ"ש ופרעה הקריב³¹⁰ הקריב [לבם] לאביהם שבשמים כו' (לפי שהיו ישראל באו ביבשה בתוך הים שהוא בחי' העלי' דכנס"י ממש לאין³¹¹ האלקי (וכידוע בענין קי"ס שארץ הוא עלמא דאתגליא וים הוא עלמא דאתכסיי'³¹² כו' ונעשה מהעלם דים גילוי [דיבשה] ומגילוי ³¹³דים להעלם בב' אופנים³¹⁴ כמ"ש במ"א) שזה הי' הקדמה והכנה למ"ת דוקא, לפי שקי"ס הוא בחי' התחתונה שנק' סופא דכ"ד כו' ונתחב"ס שהוא גילוי עצמו' התענוג ורצון במ"ת כו' שזהו לפי שהי' נסב"ת בקי"ס כו' וד"ל. ולפ"ז מובן שד"ז³¹⁶ שהסיבם במדבר י"ס הוא העלי' בהדרגה ממל' לכתר נק' בשם דרך ארוכה וקצרה ודרך הקרוב דרך ארץ פלשתים נק' דרך קצרה וארוכה כו' (שהוא מכתר לכתר שהוא דרך קצרה אבל ישובו אחור כו' כנ"ל).

והנה כ"ז שהסיבם דרך המדבר י"ס עד הר חורב הי' הכנה למ"ת לבד אך ממ"ת עד ביאתם לארץ הי' רק הכנה לבא לא"י שנק' זבת חלב ודבש ארץ טובה ורחבה³¹⁷ [oldpage_קעז] כו', וזהו פלא גדול לכאורה דלפ"ז גדולה מעלת א"י ממ"ת אחר שהי' הכנה רבה יותר לביאת א"י מהכנה דמ"ת (שעד מ"ת לא הי' נסיעתם רק מט"ו ניסן עד וא"ו סיון וממ"ת עד ביאת א"י נסעו מ' שנה). אך הענין הוא דבאמת הגם שבמ"ת היו כנס"י במעלה ומדרגה עליונה ביותר בגילוי אור פב"פ בפנימי' התענוג והחכ' כו' שהרי נגלה עליהם ה' בכבודו ובעצמו ממש באמרו אנכי כו' ועכ"ד פרחה נשמתן כו' מרוב עוצם תגבורת התענוג ושמחה וטוב לבב דוקא כו', עכ"ז יש בא"י מעלה יתירה הרבה יותר ממ"ת (וכמ"ש אלו קרבנו כו' עד והכניסנו לא"י שהוא המעלה העליונה יותר כו'), כידוע שיש ב' מדרגות בתענוג א' עונג המורגש ברצון וחכ' שגם שהוא בחי' פנימי' התענוג ורצון וחכ' כמו חכמת אדם תאיר פניו³¹⁹ כי באור פניך נתת לנו³²⁰ כו', ה"ז בחי' פנימי' שברצון ותענוג שבחכמה דתו"מ לבד וע"כ הי' עכ"פ התפעלות התענוג האלקי' במורגש שיש מי שמתפעל כו' בהתפעלות אה"ר בתענוגי' כו', קלח, דאבל אין זה ערך לגבי בחי' פנימי' התענוג שבעצמו' א"ס ב"ה ממש שנק' שעשוע[י] המלך שמצד עצמו ממש כו' שמשם נמשך השעשועי' שבתורה כמ"ש בתו' ואהי' אצלו אמון כו' שעשועי'³²¹ כו' וכן אני תורתך שעשעתי³²² כו' כידוע. וההפרש ביניהם הוא רק במה שבבחי' עצמיות התענוג ממש הוא בבחי' ביטול גדול מאד שאין בו בחי' הרגשת העונג כלל וכלל להיות בחי' הביטול מן העצמו' לגמרי מכל וכל והוא בחי' עונג הנעלם כו'. וזה הי' מדרגת א"י דוקא שבקיום המצות התלוים בארץ כמ"ש כי תבאו אל הארץ³²³ שם הוא עיקר עצמו' התענוג הנעלם שבמהו"ע ממש לפי שנעוץ תחלת כל [ה]התחלת בסו"מ בארץ דוקא, ולכך נק' ארץ חפץ³²⁴ כו', ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה עיני ה' אלקיך בה³²⁵ כו', וע"כ הי' משה משתוקק ביותר לבא לא"י כמ"ש ואתחנן³²⁶ כו' אעברה נא ואראה [כו'] את ההר הטוב הזה³²⁷ כו', וזהו דוקא בקיום המצות בארץ בפו"מ³²⁸ בארץ דוקא (וכמ"ש אל יתהלל³²⁹ כו' כ"א לעשות חסד³³⁰ כו' בארץ דוקא כי באלה חפצתי כו'), שמ"ת לא הי' רק קבלת הרצון ותענוג לעשות ולקיים המצות אבל לא הי' עדיין [ה]מעשה בפו"מ רק בא"י. וע"כ גדלה מעלת ביאת הארץ להיות לזה הכנה רבה ביותר והוא הנסיעה במדבר זמן רב וביסורים רבים כ"כ כמ"ש ויענך וירעיבך³³¹ כו', כי לפ"ע מעלת התענוג כן ערך היסורים מקודם לפום צערא אגרא³³² כו' וכמא' ג' דברים באים ע"י יסורים³³³ תו' וא"י ועוה"ב, הרי ג' מדרגות הן זו למעלה מזו תו' ואח"כ א"י ולמעלה מא"י הוא עוה"ב שהוא העדן [ש]עין לא ראתה כו', והיינו שגם בחי' התענוג העצמו' ממש בא בגילוי במורגש כמ"ש להנחיל אוהבי יש³³⁵ ממש וכמ"ש ונחי' לפניו ממש. ועכ"ז במרירות קשה באורך זמן הגלות לבד הוא בתכלית הביטול דוקא³³⁶ לפי שהגילוי וההעלם שוין ממש כו' וכמ"ש במ"א, וזהו בא בשכר ע"י מעשה המצות בעוה"ז בקבלת עומ"ש דוקא כו' מטעם הנ"ל (דנתב"ס וסוב"ת כו') וד"ל. אך א"י קודם הבירור נק' ארץ כנען בסט' דקליפה והוא חם אבי כנען תכלית הגסות וחומרי' בעונג המו"מ אבל³³⁸ מרגיש בעצמו כלל, והוא למעלה מעונג ורצון דקליפה נש"ט דמצרים שהוא העונג המורגש בכל תאוות רעות. וז"ש וחברון שבע שנים³³⁹ [נבנתה לפני] כו' הוא קרית ארבע אדם הגדול בענקים³⁴⁰ כו' לפני קלט, אצוען מצרים (ש[א]זלעו"ז כו' [ו]בקדושה הרי א' כגן ה' כאמ"צ³⁴³ כו', וז' שנים הן ז' מדות שבעצמו' התענוג הנעלם שלפני ז"מ³⁴⁴ דעונג המורגש כו') ובביאת[ם] לא"י ע"י תומ"צ דוקא נהפכו לקדושה כו' וד"ל.