1268

לכאורה, מהו לשון זרעו דוקא, ולא והענין, זרעו הוא גם מלשון זריעה. ולכן של יעקב הם באופן של זריעה.

ענין הזריעה הוא – אדם זורע קב^*) (פסחים פז, ב). היינו שהזריעה שזרע

בניו, יוצאי חלציו, תלמידיו וכיו"ב?

נקטו לשון זרעו דוקא כדי לרמז שזרעו

כדי להכניס כמה כורין וכמאמר רז"ל יעקב אבינו – וכן נשיאי ישראל שבכל

(לבעהמ

דור ודור (כמ"ש בספר קהלת יעקב "ח מלא הרועים) מע' רבי שנשיא

לנשיא

הוא ר"ת ניצוצו של יעקב אבינו) עד חסידיו ומקושריו, כונתו בהזריעה היתה,

דורנו בעל ההילולא – בתלמידיו, שכל אחד מהם לא יסתפק בעבודתו

כורין

בתומ"צ לעצמו, כי אם, יכניס "כמה הוי', העוסקים בגליא דתורה ובפנימיות

", יעמיד מחנות מחנות של צבאות התורה ובקיום המצות.

שיהיו

וכאשר תלמידיו ימלאו תפקידם זה, אף הוא בחיים. "זרעו", עי"ז יהיו הם בחיים, ועי"ז,

ב

*) כן הוא בתו"ח ר"פ בשלח. ובגמרא – סאה. ובתו"א ב"ה, ז' שבט ה'תשכ"ד

ההילולא

... ובעמדנו ימים ספורים לפני יום הוא יום העלי' מדרגא לדרגא, כמרומז

וכיון אשר ע"פ דברי אדמו"ר הזקן התקשרות אל הצדיק, וצדיקא דאתפטר

של כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר אז בכ"מ ומבואר בכתבי האריז"ל.

(באגה"ק שלו סי' ז"ך וביאורו) ע"י

אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי,

רוחניים

רוח אייתי רוח ואמשיך רוח, חיים במילי דעלמא. והרהורי תשובה ומעש"ט, וכן גם