שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תש"ל

175

בס"ד. שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תש"ל.

בלתי מוגה

א. חודש אלול – שמתברך ביום הש"ק זה – שונה מכל חדשי השנה, כיון שיש בו ענין מיוחד שישנו בכל ימי החודש.

ובהקדם המדובר פעם בארוכה ¹¹⁰⁹ בנוגע לחודש אייר, שבכל הימים שבו יש מצוה מיוחדת – מצות ספירת העומר (וכל מה שכלול בה), משא"כ בחודש ניסן וסיון, שמצות ספה"ע היא רק בחלק מימי החודש.

ועד"ז בנוגע לחודש אלול – שע"פ מנהג ישראל, ש"תורה הוא" ¹¹¹⁰ , אומרים בכל יום תפלה מיוחדת ¹¹¹¹ : "לדוד ה' אורי וישעי" ¹¹¹² , משא"כ בחודש תשרי, שאין זה בכל ימי החודש ¹¹¹³ .

ולהעיר שבכל ימי חודש אלול ישנו גם הענין דתקיעת שופר ¹¹¹⁴ , אבל, ענין זה מתחיל רק ביום שני של ר"ח אלול, ע"פ מנהגנו, כפי שנמסר ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר ¹¹¹⁵ , ש"המנהג בבית רבינו (בנוגע ליום א' דר"ח) שבמשך היום תוקעים להתלמד, ומתחילים לתקוע אחר התפלה מיום ב' דר"ח", ואילו ביום א' דר"ח "מתחילים לומר לדוד ה' אורי", ומזה מובן, שענין אמירת "לדוד ה' אורי" בחודש אלול יש בכחו לחדור ("דערנעמען") גם את יום א' דר"ח אלול, שבעצם הרי הוא יום ל' דחודש מנ"א, משא"כ ענין תק"ש שבחודש אלול אין בכחו לחדור גם את יום א' דר"ח (מצד עצמו, כי אם בתור הכנה בלבד ("להתלמד"), ולא כמו אמירת "לדוד ה' אורי" שהיא ביום א' דר"ח באותו אופן כמו ביום ב' דר"ח).

ב. והענין בזה ¹¹¹⁶ :

176

הפירוש הפשוט ד"אורי וישעי" – "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" ¹¹¹⁷ – שנעשה אצל יהודי מעמד ומצב של אור , ואז יודע מה חסר לו, ומבקש מהקב"ה שימלא את חסרונו, והקב"ה מושיע אותו – "ישעי".

כלומר: אע"פ שענין הישועה ("ישעי") בא באופן של אתערותא דלעילא, מ"מ, צ"ל גם עבודת האדם מלמטה (באופן של אתערותא דלתתא, או עכ"פ מעין ודמיון לזה) – שזוהי בקשתו של יהודי שהקב"ה יושיע אותו, ואז באה הישועה מהקב"ה.

ג. וענין זה שייך במיוחד לחודש אלול:

ובהקדים – שאע"פ ש"אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגו'" ¹¹¹⁸ (וגם היפך הברכה), ולכן יכולים לטעות ולבחור בדרך שהיא היפך דרך החיים, הטוב והישר, מ"מ, צריך לידע שנתינת היפך החיים והטוב היא רק בגלל שהקב"ה רוצה שיהודי יבחר בעצמו בדרך החיים, כמ"ש ¹¹¹⁹ "נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' (וגם הפכם) ובחרת בחיים".

ועל זה ניתן חודש אלול – החודש האחרון בשנה שחותם את כל י"א חדשי השנה שלפניו, שבו צריך יהודי לערוך חשבון צדק על כל השנה כולה, ולראות מה החסיר בזה במשך השנה שעברה, ולהתכונן לעבודה של השנה הבאה, החל מר"ה, שבו נעשית הכתרת מלך מלכי המלכים הקב"ה, "תמליכוני עליכם" ¹¹²⁰ ; וכיון ש"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" ¹¹²¹ , ו"איני מבקש כו' אלא לפי כחן" ¹¹²² , בודאי יש בכחו של יהודי למלא את העבודה המיוחדת של חודש אלול.

אמנם, בשביל זה יש צורך במנוחת הנפש ומנוחת הגוף (לפי ערך), מנוחה מכל הענינים המבלבלים, ובפרט מהיצה"ר כו'.

ועל זה אומרים "לדוד ה' אורי", היינו, שבבוא חודש אלול מתחיל להיות אור אצל יהודי ("אורי"), ואז רואה מה שנעשה אצלו ובסביבתו כו', ורואה מה שהחסיר בעבודתו במשך כל השנה כולה;

ואז יכול להיות גם "ישעי" – שמבקש מהקב"ה למלא את מחסורו, ו"הקב"ה עוזרו" ¹¹²³ להשלים כל מה שהחסיר בעבודתו עד עתה,

ועד לענין ד"ישעי" – מלשון "וישע" ¹¹²⁴ , שהו"ע המשכת ש"ע

177

נהורין דעתיקא קדישא, ש"לית שמאלא בהאי עתיקא", אלא "כולא ימינא" ¹¹²⁵ (וכמו "עינא פקיחא", בחי' עין א' דעתיקא ¹¹²⁶ ).

וזהו גם מה שמבאר רבינו הזקן בדרושי חודש אלול שבלקוטי תורה ¹¹²⁷ , ש"באלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים" [וגם לפי מנהגנו שאין אומרים י"ג מדה"ר בחודש אלול, הרי בודאי ישנו ענין זה, אלא שאין אומרים זאת בדיבור, כיון שזהו ענין של אתערותא דלעילא שאינו תלוי בענין העבודה], שהם למעלה מכל מדידה והגבלה (כמבואר באגה"ת ¹¹²⁸ גודל מעלתן כו').

ד. וכאשר ישנו הענין ד"ה' אורי וישעי", אזי נמשכת ברכתו של הקב"ה להצלחה רבה ומופלגה לכל אחד מישראל,

החל מעבודתו הרוחנית, במלחמת היצר, שיהי' אצלו הענין ד"ובחרת בחיים", וכן בנוגע לעריכת החשבון צדק ועבודת התשובה, בכל ג-ד עניני התשובה שנתבארו בדרושי התשובה שבלקו"ת ס"פ בלק ¹¹²⁹ : "סור מרע" – חרטה על העבר, "עשה טוב" – קבלה טובה על להבא, ו"בקש שלום ורדפהו" ¹¹³⁰ ,

ומזה נמשכת למטה הצלחה רבה ומופלגה גם בענינים הגשמיים.

ובאופן שכבר משבת מברכים חודש אלול ישנה כבר כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בכל הענינים (להיותו בשלימות בכל עניני עבודתו הרוחנית), מתוך שמחה וטוב לבב, בחסד וברחמים, ובטוב הנראה והנגלה.

* * *

ה. בנוגע לעבודה המיוחדת והעיקרית של חודש אלול (נוסף על העבודה היום-יומית כמו בכל ימות השנה) – דובר כמ"פ ¹¹³¹ מ"ש בספרים ¹¹³² שענינו של חודש אלול הוא כמו "ערי מקלט" עבור "מכה נפש" ¹¹³³ .

ובהקדמה – שהחיות האמיתי של איש ישראל היא מנפש

178

האלקית שהיא "חלק אלקה ממעל ממש" ¹¹³⁴ , כמבואר באגה"ת ¹¹³⁵ ש"בזמן שהיו ישראל במדריגה עליונה .. לא היו מקבלים חיות לגופם רק ע"י נפש האלקית לבדה", וגם "לאחר שירדו ממדרגתם כו'", בזמן הגלות כו', שאז יכול להיות מעמד ומצב ש"התברך בלבבו גו'" ¹¹³⁶ , שיקבל חיות שלא ע"י נה"א – הרי זה רק לשעה קלה ¹¹³⁷ , ואי אפשר שיומשך לאח"ז כו'; ומזה מוכח שגם בשעת מעשה אין זו חיות אמיתית, וכמו נהרות המכזבין, שכיון שפוסקים לאחר זמן, הרי זו הוכחה שגם בעת קיומם אינם "מים חיים" ¹¹³⁸ .

וזוהי גם ההסברה ע"פ נגלה בדברי הגמרא ¹¹³⁹ "רשעים בחייהן קרויין מתים" – שאע"פ שהתורה עצמה אומרת שזהו " בחייהן ", וכדמוכח מזה שהם חייבים בקיום התומ"צ, והרי חיוב זה שייך רק "בחייהן", מ"מ, כיון שחיותם בגלוי אינה מבחי' אדם דקדושה (אלא מבחי' אדם דלעו"ז), לכן "קרויין מתים ", כי רק "עשרה נקראים חיים", הקב"ה, וכל מה שקשור עמו (כדאיתא באדר"נ ¹¹⁴⁰ ).

ועפ"ז מובן תוכן הענין ד"מכה נפש" – בנוגע לנפש האלקית, שהיא החיות האמיתי של איש ישראל.

וכאשר ישנו ענין זה, וצריך לברר אם אמת נכון הדבר, או שזוהי רק עלילת דברים – הנה לכל לראש צריך לנוס לעיר מקלט, ואז יכולים לערוך חשבון ולברר אם זהו ענין שהי' באונס, או בשוגג או במזיד רח"ל. ואז, כשיש חשבון ודין למטה, אזי מתבטל הדין למעלה, כי, "כשיש דין למטה אין דין למעלה" ¹¹⁴¹ .

וכל זה נוגע לעבודת התשובה – שהרי גם אם ענין זה הי' באונס, החל מזה ש"יצרו הרע אנסו" ¹¹⁴² , עדיין נשאלת השאלה: איך יתכן שיהי' ענין כזה אפילו באונס?!... אילו לא היתה לו שייכות כלל לענין זה, לא הי' קורה הדבר אפילו באונס!

ועאכו"כ אם אירע הדבר בשוגג – שהרי גם שוגג צריך כפרה ¹¹⁴³ .

ופשיטא אם הי' במזיד – שבודאי צריך לשוב בתשובה, והרי תשובה מועילה גם על המזיד, כפי שמצינו בנוגע לקרבן אשם, אשם

179

גזילות ואשם שפחה חרופה, שמכפר על המזיד, אף שקרבנות מכפרים רק על השוגג ולא על המזיד – שע"י התשובה נעשה ממזיד שוגג, ואז מכפר הקרבן על השוגג ¹¹⁴⁴ .

ו. ובפרטיות יותר – ענין התשובה שבחודש אלול הוא בנוגע לכל ג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח, וכדאיתא בספרים (שנתקבלו בכל תפוצות ישראל, ולכן יש לזה תוקף של מצות עשה – "ככל אשר יורוך גו'" ¹¹⁴⁵ , ומצות לא תעשה – "לא תסור גו'" ¹¹⁴⁶ , כפס"ד הרמב"ם ¹¹⁴⁷ ) שהם מרומזים בר"ת ד"אלול" ¹¹⁴⁸ :

"אלול" ר"ת " א נה ¹¹⁴⁹ ל ידו ו שמתי ל ך"24, שנאמר בערי מקלט, וקאי על קו התורה, כמארז"ל ¹¹⁵⁰ "דברי תורה קולטין".

"אלול" ר"ת " א יש ¹¹⁵¹ ל רעהו ו מתנות ל אביונים" ¹¹⁵² , ענין הצדקה, שזהו הקו דגמילות חסדים.

ו"אלול" ר"ת " א ני ¹¹⁵³ ל דודי ו דודי ל י" ¹¹⁵⁴ , שהו"ע הקישור של בנ"י עם הקב"ה (שיכול להיות מלמעלה למטה או מלמטה למעלה), שזהו ענין התפלה, מלשון "התופל כלי חרס" ¹¹⁵⁵ , שהו"ע החיבור, וקאי על קו העבודה.

וכללות הענין בזה – שאע"פ שלכאורה עיקר ענינו של חודש אלול הו"ע הרחמים ¹¹⁵⁶ , הרי ענין התשובה להשלים כל מה שהי' חסר במשך השנה שעברה (שזוהי גם ההכנה לשנה הבאה) צריך לבוא לידי ביטוי במעשה בפועל (ולא באופן שמסתפק בעריכת החשבון צדק, ואח"כ הולך לישון, או שיושב בטל שכישן דמי ¹¹⁵⁷ ), ע"י ההתחזקות בכל ג' הקוין,

הן בלימוד התורה, שקשור גם עם הענין ד"אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים"45, שא' הפירושים בזה שקאי על לימוד התורה, כמארז"ל ¹¹⁵⁸ "א"ת שושנים אלא ששונים", "ששונים בתורה",

180

הן בקו העבודה, תפלה, שזהו גם מה שמוסיפים בתפלה אמירת המזמור "לדוד ה' אורי וישעי",

והן בקו דגמילות חסדים, כידוע שבחודש אלול יש להרבות בצדקה ¹¹⁵⁹ , וכן בנוגע לכללות המצוות, כדאיתא בספרים ¹¹⁶⁰ שבחודש אלול מהדרים לבדוק התפילין והמזוזות כו'.

ז. ואין צורך להמתין עד ר"ח אלול, אלא כבר בשבת מברכים חודש אלול יש לקבל החלטה טובה להתחזק בכל ג' הקוין, ו"מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה" ¹¹⁶¹ , ונמשך על כל השנה הבאה בדרכו בחיים, "ויעקב הלך לדרכו" ¹¹⁶² , בדרך מלך מלכי המלכים הקב"ה.

וההתחזקות בעבודה בכל ג' הקוין ממשיכה גם את ברכת ה' בענינים גשמיים, שגם הם נחלקים לג' קוין: בני חיי ומזוני (כדאיתא בביאורי הזהר ¹¹⁶³ , ובצוואת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בקונטרס חנוך לנער ¹¹⁶⁴ ).

ועד לברכה העיקרית – קיום היעוד "ואשיבה שופטיך כבראשונה גו'" ¹¹⁶⁵ , בגאולה העתידה, שגם היא נחלקת לג' קוין – ג' יעודים: "כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה, וזרע עבדיו ינחלוה, ואוהבי שמו ישכנו בה" ¹¹⁶⁶ .

ואז יהי' עוד ר"ת שמרומז בר"ת דאלול – " א שירה ¹¹⁶⁷ ל ה' ו יאמרו ל אמר" ¹¹⁶⁸ , ענין השירה, שקשור עם ענין השמחה שפורצת גדר ¹¹⁶⁹ – פריצת כל הגדרים, ועד שבאים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בעגלא דידן ובקרוב ממש.

* * *

ח. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ושמתי כדכד שמשותיך גו'.

* * *

181

ט. בהמשך להמדובר לעיל אודות חודש אלול, שבו צריך לערוך חשבון הנפש על הענינים של השנה שעברה, ולהתכונן לשנה הבאה, והרי מובן שבשביל זה יש צורך בהתחזקות – מצינו גם בפרשת השבוע ענין של התחזקות: "רק חזק וגו'" ¹¹⁷⁰ .

ולכן נתעכב עתה על פירוש רש"י בפסוק זה, שבו יש גם "יינה של תורה", כידוע דברי רבותינו נשיאינו בזה ¹¹⁷¹ , אבל כיון שישנו "סולם מוצב ארצה גו'" ¹¹⁷² , צריך לילך מלמטה למעלה – להתחיל מהפירוש הפשוט, ועד שבאים ל"יינה של תורה", שכולל רזין דאורייתא ועד לרזין דרזין.

י. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק62 "רק חזק לבלתי אכול הדם", "ממה שנאמר חזק, אתה למד שהיו שטופים בדם לאכלו, לפיכך הוצרך לומר חזק, דברי רבי יהודה. ר"ש בן עזאי אומר, לא בא הכתוב אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצות, אם הדם שהוא קל (להשמר ממנו, שאין אדם מתאוה לו*), הוצרך לחזקך באזהרתו, ק"ו לשאר מצות",

*) תיבות אלו הם מאמר המוסגר° – היינו פירוש רש"י מהו ענין קל בנדו"ד, שאינו כברוב המקומות – שאין בו חסרון כיס או שקלה הטירחא בקיומו.

°) וע"ד פרש"י עקב (י, ו) שכולו ד"ה אחד , ופרש"י הוא מאמר המוסגר בין התיבות "יעקן מוסרה" והתיבות "ומן הגדגדה" ¹¹⁷³ .

– שרש"י לא כתב "שהיו שטופים בדם קודם מ"ת ", כגירסתנו בספרי (לפי רוב הכת"י ¹¹⁷⁴ ), דא"כ הול"ל "חזק" בפעם הראשונה שהוזהרו על אכילת דם, ולא בשנת הארבעים לצאתם ממצרים. ועכצ"ל שגם עתה "היו שטופים בדם לאכלו", אף "שאין אדם מתאוה לו" (ואפילו נפשו קצה ממנו), לפי שהורגלו בכך במצרים ¹¹⁷⁵ (כך שאין כאן מחלוקת במציאות).

182

אמנם, כיון שקשה לומר שלאחרי כל האזהרות, נשארו שטופים בדם גם לאחרי ארבעים שנה ולאחרי שמתו כל העם היוצאים ממצרים – לכן מביא רש"י פירוש הב', שאכן לא היו אז שטופים בדם, ו"לא בא הכתוב אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצות".

ואעפ"כ העיקר הוא פי' הא', דכיון שסו"ס נאמר "חזק" גבי דם , קשה לומר שזהו רק בכדי ללמדך להתחזק בשאר מצוות. וכמובן גם ממשמעות הפרשה שבאה להתיר בשר תאוה , וכיון שבהמשך לזה נאמר "רק חזק לבלתי אכול הדם", משמע שגם גבי דם שייך ענין של תאוה, להיותם שטופים בדם ¹¹⁷⁶ .

והשייכות לבעלי המאמר: מצינו שר"י ס"ל "דברים ככתבם" ¹¹⁷⁷ , ולכן ס"ל שהכתוב מדבר על אזהרת דם עצמו (ולא ללמד על שאר מצוות). ובשיטת ר"ש בן עזאי מצינו ¹¹⁷⁸ זירוז וחיזוק גם במצוות קלות –

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ד ע' 45 ואילך.

* * *

יא. הביאור בלקוטי לוי"צ ¹¹⁷⁹ לאגה"ת פ"ד: "ההכרח ¹¹⁸⁰ לבאר היטב בהרחבת הביאור", "ב' הלשונות, לבאר היטב, בהרחבת הביאור, י"ל לנגד הב' בחי' תשובה .. תשוב ה' תתאה, תשוב ה' עילאה. ה' תתאה הוא מל', ובה הוא באר היטב, באר – מלכות, היטב – יסוד ז"א הנקרא טוב (והוא .. בעל תשובה תתאה, יסוד שהוא בעל דמל') .. בהרחבת הביאור הוא לנגד תשוב ה' עילאה דבינה, כי בינה הוא בחי' רחובות, רחובות הנהר, הבאר השלישי שחפר יצחק ¹¹⁸¹ שקראו רחובות"

183

– הטעם שברמז על תשובה עילאה לא נתפרש גם הבחי' ד" בעל תשובה עילאה" (חכמה) ¹¹⁸² , כמו ברמז על תשובה תתאה ¹¹⁸³ – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 399 ואילך באידית, ובלה"ק בהוספות ללקו"ש חל"ט ע' 128 ואילך.

* * *

יב. דובר בארוכה אודות המצב בארץ הקודש ¹¹⁸⁴ , ובין הדברים אמר:

בנוגע למצב הבטחון – יש להקדים, שההנהגה צריכה להיות אמנם ע"פ דרך הטבע, וכמו בנוגע לכיבוש הארץ ¹¹⁸⁵ , שהיו צריכים לעסוק במלחמה טבעית כפשוטה, ע"י יוצאי צבא מזויינים בכלי נשק כפשוטם, ודוקא אנשים שמתאימים לכך בגשמיות, כמו בני גד ובני ראובן, שגבורים היו, והולכים בראשי גייסות, כמ"ש ¹¹⁸⁶ ביריחו והחלוץ עובר לפניהם, זה ראובן וגד כו' ¹¹⁸⁷ ,

184

– משא"כ בעל-מום, למשל, הנה גם אם הוא צדיק גמור, שלכאורה תסייע זכותו לנצחון המלחמה, אעפ"כ, לא ישלחוהו ל"חזית" ¹¹⁸⁸ , אלא יסייע ע"י אמירת תהלים בביתו ב"עורף" –

אבל לאידך גיסא, הי' כיבוש יריחו באופן שהקיפו את העיר עם ארון ברית ה' שנשאו הכהנים (אע"פ שלויים ועאכו"כ כהנים לא היו יוצאים למלחמה ¹¹⁸⁹ ), ותקעו בשופרות, ולאחרי שעשו כן במשך ששה ימים, אזי ביום השביעי (ששבת הי') נפלה החומה ¹¹⁹⁰ – לא בגלל אנשי החיל עם הנשק שבידיהם, אלא ע"י ארון ברית ה' וקול השופרות!

והענין בזה – שכל פעולה של יהודי בענין של כיבוש,

– לא מבעי כיבוש ארץ ישראל, "אשר גו' עיני ה' אלקיך בה גו'" ¹¹⁹¹ , אלא גם כשיהודי קונה קרקע בחוץ-לארץ כדי לבנות בית-כנסת ובית-מדרש, או אפילו בית פרטי לגור בו, באופן שבו יתקיים הציווי "בכל דרכיך דעהו" ¹¹⁹² , ע"י הנהגתו בשמירת שבת, כשרות, טהרת המשפחה וכו' –

אין זה ענין טבעי בלבד (כפי שנראה לכאורה שבגלל שלפלוני הי' סכום מעות לכן החליט לקנות בית), כי אם ענין שנעשה בהשגחה פרטית ע"י הקב"ה שמנהיג את העולם, אלא שרצונו ית' שענין זה יתלבש בלבושי הטבע; וכיון שכן, צריכה להיות הפעולה בזה באופן המתאים לרצונו ית' – שזהו תוכן הענין דארון ברית ה' שנושאים הכהנים כו', גם כשאין זה בגלוי כפי שהי' אז, אלא בהעלם.

יג. ובנוגע לעניננו:

התדרדרות המצב הבטחוני בא"י קשורה עם הגזירה האיומה שמכניסים לא"י גוים בתור יהודים ¹¹⁹³ .

אם רוצים להביא גוי לא"י בתור אדם ישר – טוב ויפה, שהרי "מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל" ¹¹⁹⁴ , אבל למה לרשום אותו בתעודת זהות בתור "יהודי", ולמה לקבור אותו יחד עם יהודים?! – יש אמנם חסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא ¹¹⁹⁵ , ולעומת זאת יש

185

יהודים שאין להם חלק לעולם הבא ¹¹⁹⁶ , רח"ל, אבל אעפ"כ, יש מחיצה שמבדילה בין ישראל לעמים!

וכפי שכבר אמרתי ¹¹⁹⁷ למי שכתב בנוגע לגזירה זו שגורמת קרע בעם ישראל בין שתים וחצי מליון יהודים שגרים בא"י לשנים עשר מליון יהודים שגרים בחו"ל, קרע שלא הי' כמותו "מיום סור אפרים מעל יהודה" ¹¹⁹⁸ – שזהו קרע שלא הי' כמותו מעולם , כי, בזמן הקרע שבין אפרים ליהודה, הנה למרות העגלים שהעמידו בדן ובבית-אל, היו מעבר אחד עשרה שבטים שומרי תומ"צ, ומעבר השני שני שבטים (יהודה ובנימין) שומרי תומ"צ כמותם, ואילו עתה יש גזירה איומה שלא היתה כמוה מעולם – שמכניסים גוים מכל האומות שבעולם לתוך עם ישראל!

[דובר גם אודות צרות נוספות שבענין מיהו יהודי ¹¹⁹⁹ :

א) הדיון אודות "בית המשפט העליון", שמלבד שופטים יהודים, יהיו גם שני ערבים ואחד נוצרי (לפי ערך גודל האוכלוסי'), כך, שע"פ חוק, הנה גם גוי ש"התגייר" בתוקף של פיסת-נייר, יוכל לצרף אליו עוד שנים כמותו, שיהיו "בית-דין" של שלש גוים, וכשיראו גוי רביעי שיש לו "לב יהודי", יכריזו ש"רחמנא לבא בעי" ויגיירו אותו!...

ב) שלילת ההצעה לכתוב בחוק שיידרש "גיור כפסק הרבנות הראשית", כי, מי יודע מה ילד יום, שהרי אלו שבוחרים את הרבנות הראשית – שליש מהם חילונים, שליש ממונים מטעם הממשלה (שאינה מתחשבת בהלכה, אלא רק במה שמתאים ל"חברה דמוקרטית"), ורק שליש דתיים, ולא עוד אלא שעתה רוצים להושיב שם קונסרבטיבים ורפורמים, שהרי בא"י יש "דמוקרטי'"... ובפרט שמשם תצא תורה לכל התפוצות, ויש להתחשב באחוז הרפורמים ביהדות התפוצות – ממש כמו בבית המשפט העליון...].

וענין זה הוא באופן של "מדה כנגד מדה" ¹²⁰⁰ – כי, כשמכניסים לארץ הקודש גוים בתור יהודים, נותנים כח לאומות העולם להביע דעות בקשר לארץ ישראל!

186

יד. ולהעיר:

ישנם יהודים דתיים שטוענים שהדיבור אודות ההנהגה של "מדה כנגד מדה" – אינו שייך לימינו אלו, כיון שבשביל זה צריך להיות נביא ובעל רוח הקודש כדי לכוין את האמת כו' ¹²⁰¹ .

אבל, לפי דבריהם, בטל ח"ו כל מש"נ ברמב"ם ¹²⁰² ובספרי מוסר וכו', שבעת צרה ח"ו צריך האדם לפשפש במעשיו כו', וכיון שהכוונה בזה היא כדי לתקן את מעשיו, הרי מובן, שלא די בחשבון כללי בלבד, אלא יש צורך בחשבון פרטי דוקא, שיכולים לדעת רק מהענין ד"מדה כנגד מדה", החל מהדוגמא שלמדים מהמסופר בתושב"כ בנוגע ליהודה: "בהכר בישר לאביו, בהכר בישרוהו, בהכר בישר, הכר ¹²⁰³ נא הכתונת בנך היא, בהכר בישרוהו, הכר ¹²⁰⁴ נא למי החותמת וגו'" ¹²⁰⁵ .

ומובן, שדברים אלו לא נאמרו לימים ההם בלבד, שהרי התורה היא נצחית ¹²⁰⁶ , והוראותי' שרירות וקיימות גם בימינו אלו, כך, שההתייחסות לענין של "מדה כנגד מדה" הו"ע שעומד בתקפו גם בימינו, ונוגע לכל אחד ואחת מישראל (כי בענינים אלו שנוגעים למעשה בפועל חייבות נשים כמו אנשים).

ובפרט בנדו"ד, שכיון שנמצאים בדור יתום, שלכן לא די בהבנת הענין בלבד, אלא זקוקים לראיות על כל דבר ¹²⁰⁷ – הנה לדאבוננו רואים במוחש שהצרה הגשמית של התדרדרות המצב הבטחוני קשורה עם המצב הרוחני בנוגע לגזירה האיומה שמכניסים לא"י גוים בתור יהודים, באופן של מדה כנגד מדה ממש, בכל הפרטים.

טו. וכמו אז – כך גם עתה:

כאשר ראש-הממשלה הססה בשעתו לגזור גזירת מיהו-יהודי בגלל החשש שיתעורר רעש בעולם היהודי – הרגיעו אותה ואמרו שהרעש והמחאה יפסקו לאחרי זמן-מה, ורק קבוצה קטנה תמשיך להרעיש ולמחות כו'.

ואותם דברים נשמעים גם עכשיו, בנוגע להחלטה לסכן את העם היושב בציון ע"י החזרת שטחים, הפסקת-אש תוך כדי התעלמות מהתעצמות האויב וכו' ¹²⁰⁸ – שאין לחשוש שתהיינה מחאות, כיון

187

שישתיקו אותם בכך ש"יקנו" את פלוני עי"ז שימנוהו ל"שר", ואת אלמוני ע"י מינוי אחר וכו', ותשאר רק קבוצה קטנה ¹²⁰⁹ שתמשיך במחאה.

טז. לכאורה אין עניני להתערב בנושאים צבאיים. וכפי שטענו נגדי, שכשם שלפי דעתי אין זכות ל"בית-משפט" לחוות דעה בעניני הלכה שאינו מוסמך להם, הנה גם לי אין זכות לחוות דעה בענינים צבאיים.

אך הענין הוא, שאין זו הערכת-מצב והבעת-דעה שלי, אלא זוהי חוות-דעתם של כל המומחים לעניני צבא!

כל גנרל, גוי או יהודי, להבדיל, ששוקל את המצב בקור-רוח – אם רק אין לו נגיעה פוליטית או חשבון אחר כיו"ב – אומר בבירור, שאסור לוותר על הגבולות הבטוחים שיש לא"י עתה, שלא היו מעולם גבולות בטוחים כאלו (שהרי בין תעלת סואץ לתל-אביב אין שום הר או בקעה שיכולים לעצור את האויב כו'), כפי שכבר נדפסו הדברים אצל אוה"ע לפני שנתיים-שלש, ובזמן האחרון הרשו להדפיס זאת גם עבור יהודי א"י.

ובודאי שאין להתחשב בכל אותם "רודפי שלום" שמוכנים לוותר על שטחים, כפי שכבר הביעו את דעתם מקדמת דנא, אלא שה' עזר ולא עשו כדעתם, ולאחרי שמצאו בארכיוני האויב את התכניות שלהם, יכולים לשער מה הי' קורה ח"ו אילו היו עושים כדעתם. וכששואלים אותם היתכן שחוזרים על משגה מסוכן זה – אין מענה בפיהם!

וכיון שמדובר אודות ענין של פקו"נ, אסור לשתוק! – כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר לי פעם בשם רבינו הזקן ¹²¹⁰ , שאין לבוא למישהו ולהציע לו עצה. אבל, במה דברים אמורים – כשאין זה נוגע לפקו"נ, משא"כ בנדו"ד, שמדובר אודות פקו"נ שדוחה שבת כו'. – מילה שלא בזמנה, כיון שלא קיימו את המצוה בשעתה, שוב אינה דוחה שבת, אבל פקו"נ דוחה שבת, כיון שכל יום זמנו הוא. ולכן, חובתי להביע את דעתי – כאמור, שאין זו דעה שלי, אלא דעת כל המומחים – בגלוי! כך עשיתי עד עתה, וכך אעשה בעזה"י גם בעתיד!

(כ"ק אדמו"ר שליט"א הוסיף בבת-שחוק:) שאלתי פעם מישהו שהרעים בקולו על בנו שהי' כבר גדול בשנים ובר-דעת – מדוע עושה כן, וכי חושב שיועילו דבריו? והשיב לי: גם אם לא אצליח להשפיע על בני, ברצוני להבטיח עכ"פ שבני לא ישפיע עלי!...

188

יז. ועד"ז בנוגע להסכם הפסקת-האש:

דעת המומחים שבדבר – אלו שאינם משוחדים – שזוהי "תמימות" (בלשון המעטה, ואלו שלא התביישו, השתמשו בלשון חריפה יותר) לחשוב שנאצר והרוסים יהיו "ילדים טובים" ("גוד-בּאָייס") ויכבדו את הסכם הפסקת-האש, ולא ינצלו אותה להתבצרות בתעלת סואץ, כפי שעושים בפועל מידי יום ביומו, ע"י הוספת כלי נשק, ובפרט טילים, שהסכנה שבהם גדולה ביותר, ולא יועיל גם אם ישלחו מטוסי פנטום וכו'.

ולכן, לדעת כל המומחים, האפשרות היחידה שיש לישראל להנצל מן הסכנה היא – להתקיף ולהרוס את כל הביצורים, ויפה שעה אחת קודם, שעי"ז יחסכו קרבנות כו'.

מיד כשהממשלה הסכימה להפסקת-האש, היו כאלו ששאלו: היתכן?! הרי יש תמונות שבהם רואים טילים שחרטומם פונה לכיוון תעלת סואץ, מוכנים להובלה במשאיות או באניות, ויש אפשרות להפציץ אותם, וא"כ, היתכן להבליג ולסכן את עצמנו?! – אבל, מה למקבלי ההחלטות בממשלה ולמלחמותי' של "קבוצה קטנה"?!... ובפועל, הנה בכל יום שעובר מוסיפים הרוסים עוד מאה חיילים, עשרים מהנדסים, ושלשה טילים – כפי שקרה אתמול, קורה היום, ואם לא יפציצו אותם, ימשיכו כך גם מחר!

זאת ועוד: גם כשמפירים את הפסקת-האש ע"י חילופי יריות, מתעקשים לומר שבאופן רשמי "נשמרת" הפסקת-האש, אלא מאי, יש חילופי היריות – על זה יש להם תירוץ מן המוכן: החייל שירה הוא "טרוריסט" שהפר את הפקודה!...

ומגדילים לעשות – שלאחרי שבועיים של התאפקות, לא יכולים להתאפק יותר, ומפרסמים, שגם הם (הישראלים) מפירים את הפסקת- האש ע"י תגבור הכחות כו', בה בשעה שאין לך נזק גדול מזה, שהרי שוב לא יוכלו לטעון נגד הרוסים על ההתבצרות בתעלת סואץ, כיון שגם א"י עושה כן!...

עכשיו מותר כבר לגלות, שוושינגטון [שהודיעה מראש שלא תתערב ע"י פעולה צבאית, ובפרט לאחרי ההסתבכות בקמבודיא ¹²¹¹ , בודאי שלא תפתח חזית חדשה] לא האמינה שיסכימו בא"י על הפסקת-האש, וגם לאחרי שבא"י סיכנו את עצמם והסכימו להפסקת-האש, עדיין קיוו

189

בוושינגטון שיחלצו מצרה זו, בשעה שיראו שהאויב לא מכבד את הפסקת-האש. אך גם זה לא הועיל, ובמקום לבטל את הפסקת-האש, חוזרים על אותה "חכמה" שעשו במשך עשרים שנה האחרונות – לשלוח לוושינגטון תצלומי הטילים עם מכתבי מחאה, ולדרוש שיעמדו לימינם [בידעם שוושינגטון הודיעה מראש שלא תתערב כו'], ולהשאר לשבת בחיבוק ידים!

ואם ימשך ח"ו המצב כפי שהוא בהוה, הנה התוצאה מזה תהי' – מלחמה נוספת ¹²¹² , אבל בתנאים גרועים ביותר לשונאי ישראל (בלשון סגי נהור) שלא היו כמותם מעולם, כיון שמיום ליום הולך האויב ומתעצם יותר ויותר!

יח. דובר גם אודות ההרס והחורבן של ה"סטטוס-קוו" בנוגע לכל ענינים הנ"ל, הן בנוגע למיהו יהודי, שרוצים לדחות זאת עד לאחרי החגים, כביכול כדי שלא יזיק ל"מגביות"... בה בשעה שכוונתם האמיתית היא לדחות את הענין לגמרי (וכל זה מתחיל מה"סטטוס-קוו" בשאר הענינים של הרס וחורבן רוחני וגשמי, כמו ¹²¹³ ניתוחי מתים וטלוויזיא בשבת ¹²¹⁴ ), והן בנוגע להפסקת-האש והשהיית שיחות-השלום כו'.

יט. והטענה שאלו שמתנגדים להפסקת-האש הם רק אלו שחפצים במלחמה – הרי זו טענה שאין בה ממש:

כולם חפצים בשלום, אבל השאלה היא רק באיזה אופן ובאלו תנאים, והעיקר, כאמור לעיל, שדרך זו תביא רק למלחמה בתנאים גרועים הרבה יותר.

190

ועד"ז בנוגע לטענה, איך מתאימה דרישה זו (שלא להסכים להפסקת-אש, אלא לצאת במתקפה כו') לשיטת החסידות, שענינה שמחה וכו' – הנה נוסף על המענה מתורת החסידות, שכדי שתהי' השמחה כדבעי, צריכה להיות הקדמת ענין המרירות בעתים קבועים כו' ¹²¹⁵ , יש על זה מענה גם מעניני הנהגת הטבע:

משל למה הדבר דומה ¹²¹⁶ – לחולה שעולה חום גופו, והרופא, במקום ליתן לו תרופה להוריד את החום, אומר לו שאין בכך כלום, כדי שלא להעכיר את מצב רוחו!... וכתוצאה מזה – מי יודע מה יהי' מחר; במקום הצטננות בלבד, יוחמר החולי, ואז יצטרך סממני רפואה חזקים יותר.

– בשלמא במצב שאי אפשר להציל את החולה, יש לדאוג לשפר את מצב רוחו וכו', אבל לשמח את החולה ועי"ז להעמיד אותו בסכנה?!...

ועד"ז בנדו"ד:

הודיעו שהחיילים שמחים על הפסקת-האש, כיון שעד עתה היו צריכים לישון עם הנעליים, כדי להיות במצב של כוננות, ואילו עכשיו, יכולים לישון בלי נעליים!...

ובכן: שינה עם נעליים היא אכן דבר בלתי-רצוי, שכן, נוסף לכך ששינה היא "אחד מששים במיתה" ¹²¹⁷ , מצינו בגמרא ¹²¹⁸ "האי מאן דבעי למיטעם טעמא דמיתותא ליסיים מסאני וליגני"; אמנם, אילו גם מחר ולאחר זמן היו יכולים לישון בלי נעליים, מובנת השמחה, אבל בנדו"ד, שהפסקת-האש רק מגבירה את הסיכוי למלחמה בתנאים גרועים יותר – מה מקום לשמחה זו?!

כ. (בסיום הענין אמר:)

שאלו אותי: לשם מה הנני מדבר בפני הקהל ענינים שלא שייכים אליהם?!

ובכן, כששואלים שאלה כזו, הנה לאמיתו של דבר יכולים לשאול יתירה מזה: לשם מה הנני עורך התוועדות, בה בשעה שאף אחד לא מקשיב!...

פלוני מחכה עד שאסיים לדבר, כדי שיוכל לומר "לחיים", ופלוני

191

מסתכל על השעון וחושב כל הזמן שבשעה פלונית עליו להיות במקום פלוני;

פלוני ישן בקושיא, ופלוני ישן בתירוץ, ויש סוג שלישי – שישנים גם בקושיא וגם בתירוץ!... – הוא כבר ידע בערב שבת אודות הקושיא, ואעפ"כ הלך לישון במנוחה... כך שגם במוצאי שבת יוכל לישון במנוחה, ואדרבה: שימשיך לישון במנוחה, "ושכבת ¹²¹⁹ וערבה שנתך"...

אלא מאי, בינתיים חזרו מאמר מאור התורה ¹²²⁰ – האם הוא יעיין פעם באור התורה?!...

כל הציור של ההתוועדות נעשה אצלו כמו "תיאטרון"... הוא בא ויושב מן הצד, ומסתכל מסביבו על כל הקהל, וכן עלי – ה"שחקן", לראות איך אני מנהיג את הקהל... לפעמים אני מצליח להמציא קושיא טובה – קושיא שגם הרא"ם אינו שואל אותה (כנ"ל (ס"י) מדוע מזכיר רש"י שמותיהם של ר' יהודה ור"ש בן עזאי), ולפעמים אינני מצליח כל כך... וכך מסתכל על כל מהלך ההתוועדות כמו "תיאטרון"; החילוק היחידי הוא – שכאן אינו צריך לשלם... ואדרבה: חסיד יתקרא!... הוא חוזר לביתו ומספר אודות ה"מס"נ בפועל" להתייגע ולהדחף בהתוועדות ללא אפשרות לישון... אבל כששואלים אותו מה דובר בהתוועדות – אינו יכול להשיב!

ובמילא, השאלה היא לא רק אודות השיחה הנ"ל, אלא בכלל אודות כל דברי ההתעוררות ודברי החסידות שנאמרים בהתוועדות: למי נאמרים הדברים?! – יש רק אחדים שמקשיבים, ואילו בנוגע לכל השאר – מהו הצורך בדבר?!...

אך הענין הוא ¹²²¹ – שזהו כמשל ה"איכר" (כפי שהי' נקרא ב"חדר": "דובער") שזורע גרעינים בשדה, שיודע מראש שלא מכל גרעין יצמח אילן עושה פרי, אלא רק מחלק מהם, ודוגמתו בנמשל, שלכל- הפחות תהי' מזה תועלת אצל אחדים.

ונוסף על המשל הנ"ל, שהוא משלי, ישנו גם המשל המובא ברמב"ם ¹²²² , שכדאי כל הנהגת העולם בשביל חכם אחד!

ובכל אופן, כיון שיש אחדים ששומעים את הדברים, הרי יש בזה

192

תועלת (ובכלל לא יתכן שישארו הדברים ללא תועלת, ובודאי שסוכ"ס יפעלו הדברים), ואשריהם וטוב חלקם של אלו שנוטלים חלק ומשתתפים בהתוועדות (ולאידך, גדולה הרחמנות על אלו שלא משתתפים כו'), ובודאי יהיו מזה פירות ופירי פירות, ובאופן ד"ופרצת" ¹²²³ .

* * *

כא. ה"יינה של תורה" שבפירוש רש"י בענין תיקון ובירור נפש הבהמית – נכלל בשיחה המוגהת הנ"ל ס"י.

ובסיום הענין אמר:

וזוהי כללות השיטה של חסידות חב"ד – שבשביל כל דבר יש צורך בענין של עבודה.

אי אפשר סתם לילך לעסוק ב"ופרצת" ללא עבודה – ללא לימוד החסידות, ללא לימוד הנגלה, ללא אמירת חת"ת וכו'.

ההתעסקות ב"ופרצת" כשלעצמה (ללא עבודה), יכולה להיות גם מצד התנועה של פלשתים דלעו"ז – כידוע שישנו הענין דפלשתים דקדושה ¹²²⁴ , ומזה יכולים לבוא לפלשתים דלעו"ז, וענין זה יכול להיות גם בשעה שעוסק בעניני קדושה.

ואע"פ שבדרך כלל צריכה להיות התנועה ד"ואתהלכה ברחבה" ¹²²⁵ , הרי זה גופא צ"ל לאחרי הקדמת העבודה, החל מתיקון חצות (אף שבאמצע השבוע הרי זה רק שעה אחת ¹²²⁶ ), והמשכו בהביטול ד"מודה אני" וכו', ועד להענין ד"בכל לבבך" ¹²²⁷ "בשני יצריך" ¹²²⁸ .

ובהדגשה יתירה בשייכות לעבודה דחודש אלול, וכאמור לעיל (ס"ו) שיש להוסיף בכל ג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח.

כב. וכאן המקום להזכיר אודות ענין של גמ"ח עבור הקופה שנקראת "קרן לוי יצחק" ¹²²⁹ , שמפני סיבות שונות לא נזכר הענין בשבת שלפנ"ז, אבל הענין בתקפו עומד, ולכן צריך כל אחד להשתתף בזה, ולעשות זאת בהקדם האפשרי – מיד מחר, עוד לפני ר"ח אלול.

כג. וכן יש להזכיר אודות התלמידים שהגיעו מארץ הקודש – שדוקא עכשיו הוא הזמן שצריכים להוסיף בלימוד התורה.

193

ולא ישלו את עצמם שכיון שמגיע כבר חודש אלול, ומיד לאחריו חודש תשרי, כך שבודאי לא ישלחו אותם מכאן, ובמילא אינם צריכים ללמוד... – אלא אדרבה כו'.

עליהם לזכור שעדיין ישנו התנאי שכל ההיתר ליציאתם מארץ ישראל הוא רק על מנת ללמוד תורה (כמ"ש הרמב"ם ¹²³⁰ ), ולולי זאת, אסור להם לצאת מארץ ישראל. ואף אחד אינו יכול לומר שאף שהחליט לצאת על מנת ללמוד, רואה עתה שאין ביכלתו לקיים התנאי – כיון שהי' צריך לשער מראש אם יש ביכלתו לקיים את התנאי, ואם לאו, הי' צריך להשאר בארץ ישראל. ובכל אופן, כיון שהגיע לכאן, ובודאי הי' זה ברצונו של הקב"ה, הרי בהכרח לומר שניתנו לו הכחות הדרושים שיוכל לקיים התנאי וללמוד תורה, ולכן עליו לערוך את החשבון בינו לבין קונו כו'.

וברור הדבר שכאשר יתייגע בזה, תקויים ההבטחה "יגעת ומצאת" ¹²³¹ – "מצאת" דייקא, באופן של מציאה, שבאה בהיסח הדעת ¹²³² .

ולהעיר שיש עוד שני ענינים שבאים בהיסח הדעת – "משיח .. ועקרב"124: בנוגע ל"עקרב" (שנושך האדם פתאום ¹²³³ ) – אמרו רז"ל ¹²³⁴ "אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק .. אבל עקרב פוסק", והיינו, שעקרב גרוע יותר מנחש, ואי אפשר לבררו כו'; ורק לעתיד לבוא, בביאת משיח – שבא בהיסח הדעת, כמו מציאה, כמ"ש ¹²³⁵ "מצאתי דוד עבדי" – תתבטל מציאותו, כי, משיח הוא מלך, ו"באור פני מלך חיים" ¹²³⁶ .

ויה"ר שיקויים היעוד127 "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו", בקרוב ממש, בחסד וברחמים, ובשמחה וטוב לבב.

[בצאתו מההתוועדות התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "ופרצת". ולאחרי תפלת מנחה התחיל לנגן הניגון "כי אלקים יושיע ציון וגו'"].

______ l ______