420

על־ידי פגם בעבודת הנבראים²⁰.

רק משום שהחכמה היא כבר מציאות של התבטלות, כדלעיל, יכולה להשתלשל ממנה מציאות ממשית, ולכן עלול להיוצר פגם ב"בחינה המתפשטת ממנה".

ואין מובן: כיוון שהחכמה עצמה (ולא רק ה"בחינה המתפשטת ממנה") קשורה לאות יו"ד, יוצא, שהאור האלקי שבחכמה הוא בעל צורה והגבלה, כשל האות יו"ד, ולכן אין הוא שולל את מציאותם של הנבראים. ואם כך מדוע אין נפגמת החכמה עצמה?

ז. ההבדלים שבאופן הקשר שבין הספירות לבין האותיות

שאלות אלו מתורצות על־ידי דיוקי הלשון של אדמו"ר הזקן, אשר אבי־מורי מציין אותם בהערתו שדלעיל – שיש הבדל באופן הקשר שבין הספירות לבין האותיות:

הספירות בינה ז"א ומלכות "נכללות ונרמזות "בתוך האותיות הו"ה, ולכן הן עצמן נעשות מוגבלות בצורת האותיות, ולפיכך פוגמים החטאים בהן עצמן.

ואילו חכמה ורצון (כתר) אינם נכללים ונרמזים בתוך האות יו"ד ובקוצו של יו"ד, אלא שהאות יו"ד וקוצו הם רמז לדרגות אלו, אך אין הדרגות נתפסות ו"מתלבשות" בצורת היו"ד וקוצו²¹, ולכן אין הן נפגמות, משום היותן מעל לצורת האותיות.

ובין הדרגות חכמה ורצון עצמן יש הבדל: בדרגת החכמה נקודת היו"ד "מרמזת לחכמתו ית'", כאשר במילה "מרמזת" יש מ"ם בתחילתה והיא מבנין כבד²², כלומר, זוהי רמיזה "חזקה יותר", המצביעה על קשר רב יותר, ולפחות ברמז, בין האות יו"ד לבין החכמה, ומכך מובן, שיש קצת קשר בין אור החכמה לבין האות יו"ד, ולכן ייתכן בה פגם, ולפחות ב"בחינה המתפשטת ממנה".

לעומת זאת קוצו של יו"ד הוא רק