ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז תצוה שיחה א

331

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

בכל זאת, אפשר להסביר זאת כציווי: האדם חייב להשתדל שהבדים לא יסורו מן הטבעות (וכך לגבי "ולא יזח"), בדומה לציווי שבתחילת הפסוק²¹ "בטבעות הארון יהיו הבדים", שהוא ציווי למרות שאין מדובר על פעולת האדם, אלא על הבדים ("בטבעות הארון יהיו הבדים").

אך בפסוקנו יש שינוי, כי בו נאמר "לא יקרע" (קו"ף קמוצה ורי"ש צרויה)²² בבנין נפעל, ואילו היה זה ציווי כמו "ולא יזח" ו"ולא יסורו", צריך להיות בכך שינוי ותוספת בציווי "לא יקרע" יותר מאשר בציוויים אלו, כפי שמפרש רש"י על "כל מלאכה לא יעשה בהם"²³: אפילו על־ידי אחרים²⁴. כלומר הציוויים "ולא יזח" ו"ולא יסורו" ועוד מספר אזהרות בענין המשכן וכליו הם, לכאורה, "קלים" יותר ומותרים להיעשות על־ידי אחרים! מסקנה זו אינה מתקבלת לפי דרך הפשט²⁵.

לפיכך מפרש רש"י "כדי שלא יקרע": השינוי בלשון התורה כאן הוא לצורך קביעת הסיבה, כי אין זה כמו "לא יסורו" ו"ולא יזח"²⁶.

אך כיון שלא נאמר "שלא יקרע", אלא "לא יקרע" מובן, שיש כאן גם ציווי ולאו בפני עצמו²⁷ כדלעיל.

ו. האיסור "לא יקרע" כבר ידוע, וכאן רק נכלל במנין הלאוין

אך עם כל זאת עדיין אין מובן: אם התורה רוצה לצוות, מדוע נכתב הציווי ברמז בלבד, (על־ידי אי־כתיבת "שלא יקרע")? הרי ציווי צריך להיות כתוב בצורה ברורה ומפורשת²⁸!

לכן ממשיך רש"י ואומר "שזה ממנין לאוין שבתורה": זה של"לא יקרע" יש משמעות של לאו כדי שהוא יהיה "ממנין²⁹ לאוין", ולא כדי להודיע על עצם איסור קריעת המעיל – הוא כבר ידוע ממקום אחר, כדלהלן: כאן רוצה התורה להכליל את האיסור הידוע בתוך מנין שס"ה מצוות לא תעשה, ולכן יש כאן משמעות של

הערות

21. תרומה שם.
22. ראה דבק טוב כאן.
23. בא יב, טז. וראה רמב"ן שם.
24. החילוק דיקרע יעשה יאכל (ק, ע, א – בקמץ) וכו' (לגבי יזח, יסורו וכו') – שהם מדגישים "באיזה אופן שיהי'" או בל' רש"י (שבפנים) "אפילו ע"י אחרים" "שום אכילה" (רש"י פסחים כא, ב ד"ה לא), משא"כ הנ"ל דאין "מדברים" עד"ז.
25. להעיר מהמבואר בצפע"נ (נסמן לקמן הערה 41): דגבי מעיל גרמא (אף שהבפועל נעשה באיזה אופן שהוא) אסור ולכן מדויק לשון הפסוק דכתיב לא יקרע.
26. להעיר מדעת הבה"ג (ראה לעיל הערה 14) שמנה הלאוין ד"לא יסורו" ו"ולא יזח", ולא הלאו ד"לא יקרע".
27. עכ"פ כאן – משא"כ ב"לא יקרע" הנאמר בפקודי (לט, כג) דאא"פ לפרש שהוא ציווי (ראה לעיל הערה 19).
28. להעיר מלקו"ש ח"ה ע' 281. ח"י ע' 26 ואילך.
29. וגם להגירסא (דלעיל הערה 7) "שזה אחד מן הלאוין" – הרי הכוונה בזה (לא שהוא לאו – דא"כ מה מוסיף בזה, ומהו הל' אחד מן כו' – כ"א ממנין הלאוין.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.