ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז בא-יו"ד שבט שיחה א

129

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־4 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

רוצה בקיומו של החמץ⁸, ב) המכירה לגוי אינה מועילה, כי מכירת חמץ מותרת למרות שהיא בהערמה (ולמעשה מתכוונים לקבל לאחר הפסח בחזרה את החמץ המכור, ומותר מלכתחילה למכור "לנכרי המכירו ומיודעו... אף־על־פי שהוא יודע בהנכרי שלא יגע בחמצו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ואז יחזירנו לו"⁹) כי זה מדרבנן¹⁰, אבל בעניננו המכירה היא הערמה ניכרת¹¹, ובמקרה כזה לא התירו חכמים את המכירה¹².

אך אי־אפשר לומר כך, כי: א) אדמו"ר הזקן אינו מזכיר בשולחן־ערוך¹³ את האיסור "רוצה בקיומו" לגבי חמץ בפסח, ב) לדעת רוב הפוסקים, ובמיוחד לדעת אדמו"ר הזקן, מכירת החמץ היא מכירה גמורה באופן שהיא מונעת גם מעבירה של "בל יראה ובל ימצא" שמדאורייתא (שהרי החמץ הנמכר איננו בכלל ביטול והפקר)¹⁴.

הערות

8. ראה טור או"ח סו"ס תנ. וראה מנח"י כלל פה סקט"ו. אסר מטעם זה בשו"ת ערוגת הבושם או"ח סי' קיב בשאלה הנ"ל ("אחת מי"ב חלות שהי' מונח על שלחן הטהור של כ"ק אדמו"ר הרה"ק ר"י מבעלזא זי"ע וניתן לו והוא חביב בעיניו וכו' אם רשאי למכרו עם החמץ בשטר מכירה כו'").
9. שו"ע אדה"ז סי' תמח ס"ו משו"ע שם ס"ג. וראה שם ס"ד ואדה"ז (סי"ז). ט"ז שם סק"ו (ואדה"ז סכ"ג) "ונראה שכל אדם יאמר כן לעכו"ם בפירוש ויועיל בזה ששום אדם לא יכול לקנות מהעכו"ם".
10. ראה בכור שור לפסחים כא, א. הובא במק"ח סי' תמ סק"ג. וראה שו"ת צ"צ או"ח סמ"ח (נדפס בהוספות לשו"ע אדה"ז ע' 42 [1348]), דלדעת אדה"זוכו'אי"זהערמההאסורהוכו',אבלהכאשזהו דרך מקח וממכר אין הערמה ניכרת. וראה פס"ד להצ"צ או"ח לסי' תמח (לב, ב. נדפס בהוספות שם ע' 44 [1350]) דאף שכ' המ"א דבדיעבד מהני אפי' לא מסר לו המפתח מ"מ "כשהוא בעירו ואינו מוסר לו המפתח גרע טפי דהוה הערמה ניכרת". ובפס"ד (לב,ד.נדפסבהוספותשםכג,א[תרעו])דהמכירה היא רק לצורך הפקעת איסור ב"י וב"י. ולהעיר משו"ע אדה"ז סי' תמח סוס"ח.
11. עד"זפירשדבריהערוה"בבשו"תאבניזכרון ח"ג סכ"ה (אות ד').
12. ראה בכור שור ושאר המקומות שנסמנו בהערה 10.
13. בסי' תנ סי"ב בהדין ד"אסור להשכיר לגוי כלי שמבשלין בו ע"ג האור" (שע"ז כתב הטור הא דרוצה בקיומו (כנ"ל הערה 8)), כ"א כ' שם "יגיע לישראל הנאה מהחמץ" (אף שכן פי' במג"א שם (סקי"א) דברי הטור "רוצה בקיומו", אבל עכ"פ מוכח מדברי אדה"ז שהאיסור הוא מצד ההנאה)*. וכן דעת כמה פוסקים דלא אסרינן חמץ בפסח משום רוצה בקיומו – ראה פר"ח סי' ת"נ סק"ז. משא"כ דעת המנח"י (הנ"ל בהערה 8) וישו"ע הובא בשו"ת ערוה"ב שם. וראה שו"ת חת"ס או"ח סקט"ז בסופו. סי' קיט בתחלתו. מקו"ח סי' תנ סק"ז. וראה שו"ת אבני זכרון שם אות ב' ואילך. שד"ח מערכת חו"מ ס"ח אות כה (א' קיד, א ואילך).
14. ראה הלכות מכירת חמץ (בסוף הל' פסח) לאדה"ז. וראה לשון אדה"ז בשו"ע סתמ"ח סכ"ג. ובסכ"ה "שהרי כבר נמכר לו לחלוטין". ובסכ"ג כ' "אין שום אדם יכול לקנותו מן הנכרי", ולא הביא מ"ש המג"א שם סוסק"ד "שאם קנה ישראל אחר החמץ מן העכו"ם .. צריך להחזיר לבעלים" ועד"ז בט"ז שם. ובח"י סקי"ד: ואם לקח צריך לחזור ולמכור לבעלים ראשונים. (וראה מחה"ש שם). ואכ"מ (וראה מק"ח סתמ"ח סקי"א). ובשו"ת צ"צ שם בסופו: ועוי"ל ועיקר דאחר שאאזמו"ר .. הצריך יהודי ערב קבלן .. אין זה הערמה. וראה שד"ח מערכת חו"מ ס' ט' אות טו (כרך ה' א'קנב) דמשמע מהפוסקים דהוי מכירה גמורה ולא הערמה ואשר כן ס"ל גם להתבו"ש.
. וראה בקו"א סתמ"ו סק"ב מה שמבאר לדעת המנח"י.

מצוטט ב־4 עמודים

אגרות קודש 1

כרך כג ‹ ח'תשנג לקו"ש חט"ז ע' 129

תורת מנחם 3

י - שנת תשי"ד - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, לקו"ש חט"ז ע' 129
לט - שנת תשכ"ד - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשכ"ד לקו"ש חט"ז ע' 129
עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשל"ג לקו"ש חט"ז ע' 129

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.