ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו)

רנה הכנת האש קודם הכנסת שבת

חיפוש חדש

ובו ד' סעיפים

א אסור ⁶³¹ לעשות מדורה מעצים סמוך לחשכה, אלא אם כן מצית בהם האוּר ⁶³² כל כך עד שתהא השלהבת עולה מאליה בלי סיוע עצים אחרים ⁶³³ , גזרה שמא יחתה בה בשבת ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת ⁶³⁴ .

ואם הוא עץ יחידי צריך שיאחוז האוּר מבעוד יום ברוב הקיפו וברוב עביו, דהיינו שיכנס האוּר בעובי העץ עד רובו, ומבחוץ יקיפנו גם כן עד רוב הקיפו ⁶³⁵ , שאז ידלק מאליו בשבת ולא יצטרך כלל להנידו:

ב עצים שלא הודלקו מבעוד יום כשיעור שנתבאר ⁶³⁶ , אע"פ שהודלקו אחר כך מאליהם בשבת, בענין ששוב אין לחוש שמא יחתה בהם, אעפ"כ אסור להנות מהם בשבת ⁶³⁷ , כיון שהודלקו מבעוד יום באיסור ⁶³⁸ .

אבל אם הודלקו מבעוד יום כשיעור שנתבאר, יכול להתחמם כנגדם ולהשתמש לאורן ⁶³⁹ , בין שהם על גבי קרקע בין שהם על גבי מנורה.

ואפילו מדברים שאסור לעשות מהם פתילה לנר ⁶⁴⁰ , מפני שהאוּר מסכסכת בהם ואינה נאחזת בהם יפה כמו שיתבאר בסי' רס"ד ⁶⁴¹ , מותר לעשות מהם מדורה בכל מקום, לפי שבמדורה שהיא היסק גדול מבעיר האחד את חבירו ⁶⁴² :

ג יש אומרים ⁶⁴³ שבפחמין אפילו לא אחז בהם האוּר, אלא כל שהוא מבעוד יום הרי זה מותר, לפי שהם דולקים והולכים מאליהם. ויש חולקין על זה ⁶⁴⁴ . ובדברי סופרים הלך אחר המיקל ⁶⁴⁵ :

ד מדורה של זפת ושל גפרית ושל קש וגבבא, אפילו לא אחז בהן האוּר אלא כל שהוא הרי זה מותר, שהם דולקים והולכים מאליהם ⁶⁴⁶ .

וכן מדורה (א) של קנים ושל גרעיני תמרים כשהם מפורדים. אבל אם הקנים הם אגודים, והגרעינים הם בסל, צריכים שיצית בהם האוּר כל כך בענין שתהא השלהבת עולה מאליה, לפי שאין השלהבת יכולה ליכנס בהם מאליה ⁶⁴⁷ :

קונטרס אחרון

(א) של קנים כו'. כן ⁶⁴⁸ דעת הרי"ף ורמב"ם ור"ן ומגיד משנה ⁶⁴⁹ . והמה הרבים נגד הרא"ש ⁶⁵⁰ וטור ⁶⁵¹ . וכן דעת השו"ע, שהביא סברא הראשונה בסתם וסברא הב' בלשון יש אומרים ⁶⁵² .

ואף שרש"י ⁶⁵³ הוא מכריע ביניהם ⁶⁵⁴ , מכל מקום הכרעה שלישית היא ⁶⁵⁵ לפי דעת התוספות דף מ' ⁶⁵⁶ ובסוף פרק קמא דפסחים ⁶⁵⁷ . ועוד שלא הוזכרה סברא זו ⁶⁵⁸ בשו"ע כלל ⁶⁵⁹ :

הערות

631. לכללות סימן זה ראה גם נימוקי שבת. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.
632. משנה כ , רע"א (מאחיזין את האוּר ... כדי שתאחוז האוּר ברובו). טור ושו"ע ס"א (אין עושין מדורה מעצים סמוך לחשיכה עד שיצית בהן האוּר).
633. רבי חייא בברייתא שם (כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה, ולא שתהא שלהבת עולה על ידי דבר אחר). שמואל שם (מאי רובן ... כדי שלא יאמרו הבא עצים ונניח תחתיהן). טור ושו"ע שם (בענין שתהא השלהבת עולה מאליה בלי סיוע עצים אחרים).
634. רמב"ם פ"ג הי"ט (גזירה שמא יחתה בה ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת). שו"ע שם.
635. רב פפא שם (הלכך בעינן רוב עביו (שיכנס האוּר בתוך עביו עד רובו, רש"י) ובעינן רוב היקפו (מבחוץ, רש"י)), טור ושו"ע שם (ואם הוא עץ יחידי, צריך שיאחוז האוּר ברוב עביו וברוב הקיפו). ט"ז ס"ק א (שיכנס האוּר בתוך עביו עד רובו. רוב הקיפו מבחוץ). מ"א ס"ק א (פירוש, מבפנים קרי עוביו ורוב היקפו מבחוץ).
636. רמב"ם פ"ג הי"ט (ואם לא הדליק רובה, אסור ליהנות בה בשבת). שו"ע ס"א (ואם לא הודלקה כל כך, אסור ליהנות בה בשבת).
637. מ"מ שם (ומה שכתב ואם לא הדליק וכו', הוא מכח הברייתא דעססיות), שהיא ההלכה דלעיל סי' רנד סי"ג (לא ימלא אדם קדרה עססיות ותורמסין ... אלא אם כן יש שהות ביום שיתבשלו כמאכל בן דרוסאי ... ואם עבר והניחה שם בין בשוגג בין במזיד ולא נתבשלו כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, אסורים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו ). והרי שם אסורים אף אחרי שנתבשלו כמאכל בן דרוסאי. ומסיים במ"מ שם ( וכל שכן זה, שבכאן בעוד שיהנה יש לחוש שמא יחתה ), והיינו שמכל שכן לפני שהודלקו אחר כך מאליהם בשבת, שעדיין יש לחוש שמא יחתה. מ"א סק"ב (פירוש אפילו הודלקה אחר כך לגמרי, וכמ"ש סוס"י רנ"ד (מ"מ)), עולת שבת ס"א (ומ"ש אסור ליהנות בה בשבת וכו', פירוש אפילו אם עולה השלהבת מעליה, שאין לחוש שמא יחתה).
638. אליה רבה ס"ק א (פירוש אפילו הודלקה אחר כך לגמרי, כמו בנתבשל באיסור בסימן דלעיל). והיינו כמו בעססיות הנ"ל, ושאר הדברים שהשהה או החזיר או הטמין באיסור, שקנסוהו שלא לאכלו עד מוצאי שבת בכדי שיעשו, כדלעיל סי' רנג סי"ב, ושם נסמן (הערה 87 ). פרמ"ג א"א סק"ג (אפילו הודלקה כשיעור בשבת שוב, אסור, שעבר על דברי חכמים ז"ל).
639. שו"ע שם (וכשהודלקה כשיעור (פירוש קודם השבת, מ"א), יכול להתחמם כנגדה בשבת ולהשתמש לאורה).
640. ברייתא שם כא , רע"א (כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת, אבל עושין מהן מדורה, בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה, בין על גבי קרקע בין על גבי כירה, ולא אסרו אלא לעשות מהן פתילה לנר בלבד). רמב"ם שם (עושה אדם מדורה מכל דבר שירצה, בין על גבי קרקע בין על גבי מנורה, ומדליקה מבעוד יום ומשתמש לאורה או מתחמם כנגדה בשבת). טור ושו"ע שם (בין אם הוא על גבי קרקע או על גבי המנורה, ואפילו היא מדברים שאין עושין מהם פתילה לשבת).
641. סעיף א ( אסור לעשות פתילה לנרות של שבת מדבר שהאוּר אינו נאחז בו ונכנס בתוכו, אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת ... דכיון שאינן דולקים יפה, חוששים שמא יטה הנר כדי שיתקרב מאוד השמן שבתוכו אל הפתילה וידלק יפה) .
642. רש"י שם ד"ה אבל עושין מהן מדורה (היסק גדול, שאחד מבעיר חבירו).
643. רבי יהודה במשנה כ, רע"א (רבי יהודה אומר בפחמין כל שהוא), ופרש"י (אם היתה מדורת פחמין, אין צריך להאחיז בהן האוּר אלא כל שהוא, והיא דולקת והולכת, דאין דרכה להיות כבה והולכת, ואין צריך לחתות בהן). טור (ובפחמין, אפילו לא אחז בהם אלא כל שהו שרי, מפני שהן דולקין והולכים). רבנו ירוחם ני"ב ח"ג סח, א (ובפחמים, שידלק כל שהוא, כי דרכם להיות דולקים מאליהם ואינו כבה). שו"ע ס"ב (יש אומרים שבפחמין אפילו לא אחז בהם האוּר אלא כל שהוא שרי, מפני שהם דולקים והולכים).
644. רמב"ם בפירוש המשניות סוף פ"א (ואין הלכה כר' יהודה שאומר מחיזין את האוּר בקצות הפחמין עם חשכה ואין צריך ברובן). וגם בפ"ג הי"ט-כ השמיטה. ובכ"מ שם ה"כ (מאחר שהשמיטו, משמע דסבר דלאפלוגי אתי, והלכה כת"ק), וב"י ד"ה ומ"ש ובפחמין (אבל מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה נראה דרבי יהודה פליג את"ק, שכתב ואין הלכה כרבי יהודה, וכן נראה מדבריו בפ"ג גם כן, שלא חילק בין פחמין לעצים).
645. עבודה זרה ז, א (בשל סופרים הלך אחר המיקל). רמב"ם הל' ממרים פ"א ה"ה.
646. ברייתא כ, רע"ב (ארבע מדורות אין צריכין רוב, של זפת ושל גפרית ושל גבינה ושל רבב (שומן ושעוה וכל דבר הניתך, רש"י). במתניתא תנא אף של קש (זנבות שבלים, רש"י) ושל גבבא (שגובבין מן השדה, רש"י)). רמב"ם פ"ג הכ"ב (מדורה של זפת או של גפרית או של רבב או של קירה או של קש או של גבבא, אינו צריך להדליק רובה קודם השבת, מפני שהאש מדלקת אותם במהרה). טור ושו"ע ס"ג (מדורה של זפת, ושל גפרית, ושל קש וגבבא, אפילו לא אחז בהם האוּר אלא כל שהוא, שרי).
647. רב הונא כ, סע"א (קנים אין צריכין רוב, אגדן צריכין רוב (לפי שאין שלהבת יכול ליכנס ביניהם, רש"י), גרעינין אין צריכין רוב, נתנן בחותלות צריכין רוב (לפי שצבורין יחד ואין השלהבת יכולה להכנס בהן, רש"י)). רי"ף ח, ב (אמר רב יהודה קנים צריכין רוב, אגדן אין צריכין רוב, גרעינים צריכין רוב, נתנן בחותלות אין צריכין רוב. מתקיף לה רב חסדא אדרבה איפכא מסתברא. איתמר נמי אמר רב כהנא אמר רב קנים שאגדן צריכין רוב). רמב"ם פ"ג הכ"א (היתה מדורה של קנים או של גרעינין, אינו צריך להדליק הרוב, אלא כיון שהתחיל בהן האש קודם השבת מותר להשתמש בה, מפני שהאש נתלית בהן במהרה ואינו צריך לחתות. לפיכך אם אגד הקנים, או הניח הגרעינין בחותלות, הרי הן כעצים וצריך שתעלה בהן שלהבת מאליה קודם השבת). ר"ן ח, ב (דבלא אגדן אין צריכין רוב, לפי שאין כבין אלא דולקים והולכין, אבל אגדן צריכין רוב, לפי שיש לחוש שמא יכבו לפי שאין השלהבת יכולה ליכנס בהן. וכן נמי גרעינין שנתנן בחותלות, לפי שצבורים יחד). מ"מ פ"כ הכ"א (אמר רב הונא קנים צריכין רוב, אגדן אין צריכין רוב, גרעינין צריכין רוב, נתנן בחותלות אין צריכין רוב. מתקיף לה רב חסדא אדרבא אפכא מסתברא. אתמר נמי אמר רב כהנא אמר רב קנים שאגדן צריכות רוב. עד כאן בגמרא לפי גרסת הגאונים וקצת ספרים. ולפיכך פסק רבינו כרב חסדא). דעה הא' בשו"ע שם (וכן מדורה של קנים ושל גרעיני תמרים כשהם מפוזרים. אבל אם הקנים אגודות, והגרעינים בסל, צריכים שיצית בהם האוּר עד שתהא השלהבת עולה מאליה). והוא דקיי"ל כרב הונא שלפי גרסתינו בגמרא, דהיינו כרב חסדא ורב כהנא שלפי גירסת הרי"ף בגמרא. והטעם דקיי"ל כן, נתבאר בקונטרס אחרון.
648. תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה: בפנים ס"ד נתבאר, שמותר לעשות מדורה של קנים ושל גרעיני תמרים מפורדים, אפילו לא אחז בהן האוּר אלא כל שהוא. אבל אם הקנים הם אגודים, והגרעינים הם בסל, צריכים שיצית בהם האוּר כל כך בענין שתהא השלהבת עולה מאליה, כדעה הא' שבשו"ע. ולא נזכרו בפנים שאר הדעות בזה. ומבאר כאן דהכי קיי"ל, כיון שהיא דעת רוב הפוסקים נגד הרא"ש וטור. ואילו דעת רש"י לא הוזכרה בשו"ע, ואינה דעה מכרעת. לכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' קכט ואילך. נימוקי שבת ע' תלה ואילך. כנישתא דבי רב ע' שצז ואילך.
649. כמועתק לעיל (הערה 647 ).
650. סוף פ"א (אמר רב הונא קנים אין צריכין רוב, אגדן צריכין רוב, גרעינין צריכין רוב, נתנן בחותלות אין צריכין רוב. מתקיף לה רב חסדא איפכא מסתברא. אתמר נמי אמר רב כהנא אמר רב קנים שאגדן אין צריכין רוב).
651. "מדורה של קנים שאגדן ושל גרעיני תמרים שהם בסל, אין צריכין רוב, אבל אם לא אגד הקנים ולא נתן הגרעינים בסל, צריכין רוב". והיינו שלמסקנא, הן קנים והן גרעינים, אם הם מפורדים, אין צריך שיאחז האוּר ברובו, ואם הם אגודים או נתנם בחותלות, צריך שיאחז האוּר ברובו.
652. "ויש אומרים בהיפך". כלל ז ה (דהעיקר כדעה הראשונה שהובאה בשו"ע בסתם), הובא גם לעיל סי' רמד ס"ק ו. לקמן סי' רעו סק"ה. סי' שמח סק"א. סי' שנ סק"א . יו"ד סי' לב ס"ק ב. סי' קפו ס"ק ז. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל עג.
653. כ, רע"ב (רב כהנא אמר קנים שאגדן, צריכין רוב, כרב הונא ... גרעינים שנתנן בחותלות, אין צריכין רוב, כרב חסדא). והיינו שלענין קנים פסק כרב הונא (וכדעת הרי"ף והרמב"ם), ולענין גרעינים פסק כרב חסדא (וכדעת הרא"ש והטור). והובא גם ברא"ש שם (ורש"י גורס גירסא אחרת, ומחלק בין קנים לגרעינין).
654. ואמרינן שבת לט, ב (כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע, הלכה כדברי המכריע).
655. דאמרינן פסחים כא, א וב"ק קטז, א וחולין קלז, א (אין הכרעה שלישית מכרעת).
656. ע"א ד"ה הלכה (והכרעה שלישית דלא הויא הכרעה הוי ... משום דלא הזכירו בית שמאי ובית הלל בדבריהם בית ושדה ולא גילו שיש סברא לחלק בין בית לשדה חשיב לה הכרעה שלישית).
657. כא, א ד"ה אין הכרעה שלישית מכרעת (לא חשיב הכרעה, לפי שלא גילו הראשונים דעתן לחלק). וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל י. כנישתא דבי רב. שו"ע הרב עם ביאורים והערות
658. של רש"י.
659. וכן הוא לעיל סי' רנג בקונטרס אחרון סק"ב (וגם לא הוזכר דעתם כלל בשו"ע). סי' רנד קונטרס אחרון סק"ב (לא נזכרו כלל בשו"ע, שדחאום בעלי השו"ע מהלכה). וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל יא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 32 עמודים.