ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ז

388

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שמשלמים לפועל רק את ה"שבח" כאשר ההוצאה "יתירה על השבח", הרי זה רק במקרים מסויימים: כאשר בעל הבית לא שכר את הפועל, אלא הפועל עבד על־דעת עצמו ("היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות"¹¹), אז כאשר עשה אחרת מהוראות בעל הבית ("אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום"¹²), אז כאשר הזיק בכוונה ("צבעו כאור"¹³).

אך כאשר הפועל ביצע את העבודה לפי הוראות בעל הבית, הרי גם כאשר ההוצאה יתירה על התועלת, ואפילו כאשר לא הועיל כלל, כגון "השוכר את הפועל להביא כרוב ודורמסקנין לחולה והלך ומצאו שמת..."¹⁴, כיון ש"עביד שליח שליחותיה", הפועל מצדו עשה את המוטל עליו בשלמות, אלא שמסיבה אחרת לא הושגה מטרת העבודה, ההלכה היא, ש"נותן לו שכרו משלם"¹⁴, אפילו כאשר "שכרוהו בשביל החולה יותר ממה שהיה ראוי לשוכרו"¹⁵.

ובכן אין מובן: כיון שבעניננו "עביד שליח שליחותיה" – הוא עבד בכל יכולתו בקיום תורה ומצוות, ועבודתו אף הניבה תועלת (אף אם היא קטנה יחסית לטרחה ולצער), הרי בודאי מובן שצריך לשלם שכרו בשלמות¹⁶, כולל הוצאותיו (צערו)¹⁷, אם ההוצאה יתירה

הערות

11. ב"מ קא, א. שו"ע חו"מ רסשע"ה.
12. משנה ב"ק ק, ב. שו"ע שם סש"ו ס"ג.
13. ב"ק שם (וראה רש"י שם). שו"ע שם. וראה (ובהבא לקמן) אנציקלופדי' תלמודית ערך אומן.
14. ב"ק קטז, סע"א ואילך. וברמב"ם (הל' שכירות פ"ט ה"ח) ושו"ע (שם סשל"ה ס"ג) "נותן לו כל שכרו". ולהעיר דמפשטות לשון השו"ע והרמ"א (שם ס"ב) ב"השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא שם מה שיביא נותן לו שכרו משלם דהרי כבר עשה שליח שליחותו" – משמע, שגם בזה נותן לו כל שכרו מה שפסק (ראה פתחי תשובה שם סק"ג*. ביאורי הגר"א שם סקט"ז). אלא שבסמ"ע (שם סק"ח. ובארוכה – דרישה שם סק"ב) ונתה"מ סק"ב שם – לא פירשו כן.
15. תוד"ה להביא ב"ק (שם, ריש ע"ב. הובא בב"י חו"מ שם). נמוק"י שם. פרישה שם סרס"ד סק"ד. נתה"מ הנ"ל. וכן משמע ברמב"ם שם במ"ש "נותן לו כל שכרו" (ראה הגהות מיי' שם. חסדי דוד לתוספתא ב"מ פ"ז, ב בסופו)*. וראה תו"ח ב"ק שם (ומה שהקשה בתוד"ה אין לו יבמות קו, א – ראה שו"ת לחם רב שצויין בגליון הש"ס שם).
16. והרי גם ב"ירד להציל ולא הציל" נותן לו שכר פעולה (ב"ק שם. רמב"ם הל' גזילה ואבידה פי"ב ה"ד. טושו"ע חו"מ סרס"ד ס"ד). אלא דשם אין לו אלא שכרו הראוי לו ואינו משלם לו דמי חמורו שהפסיד לו בסיבת הצלתו, כיון ד"לא עביד שליח שליחותי'" (ב"ק שם), ד"לאצולי אגרי' והא לא אציל" (שטמ"ק שם). משא"כ בנדו"ד, שהציווי על האדם הוא על העשי' והפעולה (שהרי ההצלחה אינה תלוי' בו), הרי מובן דהוה עביד שליחותו ונותנין לו שכרו משלם (גם יותר מהראוי). ואכ"מ.
17. והא דמצינו בהשוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא כו', ואם הי' דבר כבד מה שיש לו להביא מנכה לו שאינו דומה כו' (שו"ע שם) – הרי זה מפני שפעולתו וטרחתו בפועל היתה קלה יותר (מכיון שלא הביא), משא"כ בנדו"ד, שאדרבא, פעולתו וטרחתו היא בשלימות.
. ועיי"ש מה שתירץ בקושיית הלח"מ (הל' שכירות שם) מאי שנא הא מדין ירד להציל ולא הציל שאין לו אלא שכרו (נסמן לקמן הערה 16). וראה מחנה אפרים הל' שכירות שם. ועוד.
. אבל ראה דרישה שם סשל"ה סק"ב בסופו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.