ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז תצוה שיחה א

332

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

לאו. ואת זאת אפשר לכתוב ברמז בלבד.

ומנין ידוע עצם האיסור על קריעת המעיל? – זה מובן בפשטות מן הפסוק הקודם³⁰: "ועשית בגדי קדש... לכבוד ולתפארת" – בגד קרוע אינו "לכבוד ולתפארת"³¹.

ז. החזרה על איסור הקריעה אינה כדי להחמירו

לכאורה אפשר לשאול על כך: הרי מוצאים במספר מקומות³², שהתורה מוסיפה לאו כדי "לעבור עליו בשני לאוין" וכדומה, ובכל זאת כתובים כל הציוויים בסגנון ברור של ציווי, ואם כך, צריך היה גם פה להיות כתוב בפירוש האיסור לקרוע את המעיל, למרות שהתורה מתכוונת כאן רק לציין שאיסור זה הוא גם לאו?

על כך עונה רש"י באמרו "והקורעו עובר בלאו שזה ממנין לאוין שבתורה", ואינו אומר "וזה ממנין לאוין..." כלומר, המילים "שזה ממנין לאוין שבתורה" מהוות סיבה לכך ש"הקורעו עובר בלאו" – הוא עובר בלאו רק מפני שזהו "ממנין לאוין שבתורה", כדלקמן:

במקומות אחרים שבהם מוסיפה התורה לאוין, נעשה הדבר כדי להדגיש את חומרת האיסור בתחושתו של האדם³³ כדי שהוא יימנע ביתר־קלות מלעבור על איסור זה.

אבל כשנאמר כאן "הקורעו עובר בלאו" אין זה כדי להחמיר את האיסור בעיני האדם, אלא כדי להכניס את איסור קריעת המעיל ל"מנין הלאוין" ורק כתוצאה מכך "הקורעו עובר בלאו". וכיון שהלאו לא נכתב כדי להחמיר את האיסור בעיני האדם, די בכתיבתו ברמז.

בכך מובן גם מדוע משנה רש"י מלשון הגמרא³⁴ – "המקרע (בגדי כהונה) לוקה" – וכותב "והקורעו עובר בלאו"³⁵: רש"י אינו מדגיש את חומרת החטא של קריעת המעיל – שהיא עד כדי קבלת מלקות – כי אם אדרבה: גם העובדה שהמילים "לא יקרע" כוללת גם משמעות של לאו היא רק תוצאה מכך שהאיסור הוא "ממנין לאוין שבתורה".

ח. במלאכת המשכן ובבגדי כהונה מוסיפה התורה עוד לאוין

אך עדיין אין הכל ברור: מדוע

הערות

30. פרשתנו כח, ב.
31. וראה גם פרש"י על הש"ס (זבחים יח, רע"ב): "מקורעין – ואפי' הן חדשים דלאו בגד .. דבעינן לכבוד ולתפארת". וכ"ה ברמב"ם הל' כלי המקדש פ"ח ה"ד (ובבי' הרי"פ שם: הך דרשא דלכבוד ולתפארת כו' לא מצאתי מקורה בשום דוכתא).
32. ראה פרש"י תשא לד, כג ("הרבה מצות כו'"). צו ו, ו. שמיני יא, מד. אמור כג, לא. ועוד.
33. ע"ד פירש"י לעיל (משפטים כג, ט): בהרבה מקומות כו' מפני שסורו רע. ועייג"כ פרש"י תשא שם: לחייב ולענוש כו'.
34. יומא שם.
35. אף שי"ל דכ"ה גירסת רש"י בש"ס שם – וכגירסת הר"ח שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.