333
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
דוקא כאן מוסיפה התורה לאו רק כדי להכלילו במנין הלאוין36? לכן אומר רש"י בהמשך "וכן לא יזח וכן לא יסורו ממנו הנאמר...", שבלאוין אלו אין כלל חידוש בעצם האיסור, ומכך רואים שבמלאכת המשכן רוצה התורה להוסיפם למנין הלאוין:
לגבי החושן נאמר9 "וירכסו את החושן... בפתיל תכלת להיות על חשב האפוד", וכפי שמפרש רש"י: "להיות החושן דבוק אל חשב האפוד", וכבר יודעים אפוא שהחושן חייב להיות צמוד לאפוד. וכך גם נאמר לגבי בדי הארון10: "בטבעות הארון יהיו הבדים", וזהו כבר ציווי ברור שהבדים חייבים להיות בטבעות הארון.
והתוספת, שהתורה מוסיפה את הלאוין "לא יסורו ממנו"37 ו"ולא יזח" מוכיחה, שבמשכן ובבגדי־כהונה מתכוונת התורה להוסיף לאוין. ובכך קל יותר להבין בעניננו38 שהתורה כותבת "לא יקרע" (ולא "שלא יקרע") רק כדי להוסיף לאו.
ט. לפי רש"י אין הבדל בין איסור קריעת המעיל לבין בגדים אחרים
מן ה"ענינים המופלאים" שבדרך ההלכה בפירוש רש"י: הרמב"ם39 פוסק "הקורע פי המעיל לוקה, שנאמר לא יקרע, והוא הדין לכל בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה". מפשטות לשון הרמב"ם נראה, שיש הבדל בין המעיל לבין שאר בגדי כהונה: בכל בגדי הכהונה לוקה רק "הקורען דרך השחתה" ואילו "הקורע פי המעיל לוקה" – בכל מקרה40.
ומסבירים האחרונים41 את דעת הרמב"ם: הקורע כל בגדי כהונה לוקה
הערות
- 36. ובפרט ד"כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי" (פסחים כד, רע"ב). ופשוט דכ"ה גם ע"ד הפשט. וראה פרש"י משפטים כג, יט (ותשא לד, כו) ועוד.
- 9.
- 10.
- 37. אף ששם פירש"י "לא יסורו ממנו – לעולם", וראה רא"ם שם: "דאל"כ הא כתיב לעיל מיני' בטבעות הארון יהיו הבדים" – הרי הול"ל "בטבעות הארון יהיו הבדים לעולם", ול"ל להוסיף לאו?
- 38. אף שהוספת הלאוין ד"לא תסור" ו"ולא יזח" אינה כבנדו"ד שהיא רק מפני "שזה ממנין לאוין שבתורה", כנ"ל בארוכה בפנים – בכ"ז מוכח מזה שיש כאן הענין דהוספת לאוין בכלל. ויומתק יותר – את"ל שכוונת רש"י במ"ש "וכן ולא יזח ולא יסורו כו'" היא ג"כ (כבנדו"ד) שהפירוש בהכתוב הוא "כדי שלא יסורו", "כדי שלא יזח" [כי אף ששם על אתר מתאים יותר לפרש שהוא רק לשון ציווי (כנ"ל בפנים ס"ה), מ"מ, לאחרי שמוכרחים לפרש כן ב"לא יקרע", הרי אפשר לפרש וכדי שלא לחלק ע"פ פשט – קרוב לומר שכ"ה הפירוש גם ב"ולא יזח" ו"לא יסורו"], אלא שהם גם לאוין (מכיון שלא נאמר "שלא כו'"). ולפי"ז גם הוספת לאוין אלה הוא רק מפני "שזה ממנין לאוין כו'".
- 39. הל' כלי המקדש פ"ט ה"ג. ושם ה"י: וכל המזיח חושן כו' דרך קלקול לוקה. אבל בבדים כתב סתם "שהמסיר כו' לוקה" (שם ספ"ב).
- 40. כ"כ בקרבן חגיגה סי' סח (הובא במל"מ שם). אבל לדעת כמה (ראה מל"מ שם. קרית ספר שם. רי"פ פערלא שם. ועוד) כוונת הרמב"ם היא דגם במעיל אינו לוקה כ"א "דרך השחתה". וכן משמע דעת החינוך (מצוה קא), כמ"ש במנ"ח שם.
- 41. מנ"ח שם (ומפרש כן כוונת הכס"מ). צפע"נ על הרמב"ם – הפלאה בהשמטות (נד, ב). ונעתק בצפע"נ עה"ת כאן.
רש"י על שמות כ״ג:י״ט - הטקסט מספריא
ראשית בכורי אדמתך. אַף הַשְּׁבִיעִית חַיֶּבֶת בְּבִכּוּרִים, לְכָךְ נֶאֱמַר אַף כָּאן בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ. כֵּיצַד? אָדָם נִכְנָס לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, רוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גְּמִי לְסִימָן וּמַקְדִּישָׁהּ, וְאֵין בִּכּוּרִים אֶלָּא בְּשִׁבְעַת הַמִּינִין הָאֲמוּרִין בַּמִּקְרָא – אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגוֹ' (בכורים פ"א):
לא תבשל גדי. אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בִּכְלַל גְּדִי, שֶׁאֵין גְּדִי אֶלָּא לְשׁוֹן וָלָד רַךְ, מִמַּה שֶּׁאַתָּה מוֹצֵא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב גְּדִי וְהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ אַחֲרָיו עִזִּים, כְּגוֹן אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים (בראשית ל"ח), אֶת גְּדִי הָעִזִּים (שם), שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים (שם כ"ז), לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר גְּדִי סְתָם אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בְּמַשְׁמָע. וּבְג' מְקוֹמוֹת נִכְתַּב בַּתּוֹרָה, אֶחָד לְאִסּוּר אֲכִילָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר הֲנָאָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר בִּשּׁוּל (מכילתא, חולין קט"ו):
ראשית בכורי אדמתך THE FIRST OF THE FIRST-FRUITS OF THY GROUND [THOU SHALT BRING etc.] — Even in the seventh year the offering of the first fruits is obligatory in some cases, therefore here also (where Scripture mainly deals with the laws of the Sabbatical year) it is stated: “the first of the first-fruits of thy land [shalt thou bring, etc.]”. How was the procedure at the setting apart of the first fruits? A man goes into his field and sees a fig which was the first to ripen; he ties a piece of reed-grass round it to distinguish it and so marks its sacred character (Mishnah Bikkurim 3:1). The law of the first fruits applies only to the seven kinds of produce that are mentioned in Scripture: (Deuteronomy 8:8) “a land of wheat and barley etc.”, for which Palestine is praised in that verse (Mishnah Bikkurim 3:1).
לא תבשל גדי THOU SHALT NOT COOK A KID — A calf and a lamb also are comprehended under the term גדי, for גדי means nothing more than a young tender animal, as you may gather from the fact that you will find in several passages in the Torah that the term גדי is used and that the writer felt it necessary specially to explain it by adding after it the word עזים, as, e. g., (Genesis 38:17) “I will send forth a גדי of the goats”; (Genesis 38: 20) “the גדי of the goats”; (Genesis 27:9) “two kids of the goats (גדיי עזים)”. This fact serves to show you that wherever גדי is mentioned without further description the term implies also a calf and a lamb. — In three different passages the law לא תבשל גדי is written: once for the purpose of prohibiting the eating of meat-food with milk-food, once to prohibit us from deriving any other benefit (besides eating) from such mixture, and once to prohibit the boiling of meat with milk (Mekhilta; Chullin 115b).
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ט׳:ג׳ - הטקסט מספריא
המעיל כולו תכלת וחוטיו כפולין שנים עשר ופיו ארוג בתחילת אריגתו ואין לו בית יד אלא נחלק לשתי כנפים מסוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון בלבד והקורע פי המעיל לוקה שנאמר לא יקרע והוא הדין לכל בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.