144
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וכפי שנאמר בתורת כהנים בסיום הדברים "שמא תאמר עצה טובה אני נותן לו, והרי הדבר מסור ללב, שנאמר ויראת מאלקיך אני ה'" – שהיועץ אף יכול לומר שהוא התכוון לעוץ "עצה טובה".
ב) ועוד ועיקר: אם אכן כדאי יותר לבעל השדה לרכוש את החמור מאשר להשאיר בבעלותו את השדה, מדוע אכפת שהיועץ יקנה אחר כך את השדה, שהרי עבור ה"סומא בדבר" אין זה "מכשול" ואפילו לא "עצה שאינה הוגנת לו", אלא להיפך: עבורו טוב יותר לרכוש את החמור!
ו. חזרה על דין בתורה – יש בה חידוש
הדברים יובנו לפי הכלל הקיים גם בדרך הפשט, שכאשר התורה חוזרת בשנית על דין שכבר ידוע לפני כן, יש למצוא בו חידוש כלשהו, ולא לומר שהחזרה היא רק כדי "להרבות בלאווין" וכדומה23.
ובמקומות שבהם מפרש רש"י "לעבור עליו בשני לאווין"24 וכדומה, הרי זה משום שלא מצא שם חידוש בהלכה בדרך הפשט.
כפי שרואים בפירוש רש"י בפסוק זה עצמו: על "לא תקלל חרש" מפרש רש"י, כדלעיל: "מנין לרבות כל אדם, תלמוד לומר... אם כן למה נאמר חרש, מה חרש...", ולכאורה: רש"י יכול היה להסביר בפשטות, שאמנם יש איסור של "לא תאור"25, אשר כולל "כל אדם", ואף "חרש", אך לגבי ה"חרש" מופיע איסור מיוחד של "לא תקלל", כדי להוסיף לגביו לאו נוסף.
מכך מובן, שכאשר אפשר, יש לפרש את הפסוקים באופן שלא יהיה צורך להזדקק למסקנה שהדבר הוא רק כדי להרבות בלאווין.
וכך בעניננו: הענין של "ולפני עור לא תתן מכשול" כפשוטו, שאסור להניח מכשול אשר ה"עור" עלול להינזק בגללו, כבר ידוע מן הנאמר בתורה לפני כן על מספר מעשים מעין אלו, שהם אסורים ובלתי רצויים: "וכי26 יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה... בעל הבור ישלם...". כלומר, אסור להניח
הערות
- 23. ראה פסחים כד, סע"א ואילך. ופשוט דכ"ה ע"ד הפשט – ראה לדוגמא פרש"י משפטים כג, יט (ותשא לד, כו) ועוד. ולהעיר מפרש"י משפטים כא, יב: כמה כתובים כו'. ולהעיר מס' שמע שלמה (הנ"ל הערה 3) "ודוחק לומר לעבור עליו בשני לאווין" (ודלא כמ"ש בנימוקי שמואל כאן). וראה לקמן הערה 37.
- 24. ראה פרש"י תשא לד, כג (הרבה מצות כו'). צו ו, ו. שמיני יא, מד. אמור כג, כב. שם, לא (ושם: או להזהיר על מלאכת לילה כו'). בהר כה, לו. ועוד.
- 25. משפטים כב, כז. ולהעיר, ששם לא פרש"י דקאי על כל אדם.
- 26. שם, כא לג־לד.
רש"י על שמות כ״ג:י״ט - הטקסט מספריא
ראשית בכורי אדמתך. אַף הַשְּׁבִיעִית חַיֶּבֶת בְּבִכּוּרִים, לְכָךְ נֶאֱמַר אַף כָּאן בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ. כֵּיצַד? אָדָם נִכְנָס לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, רוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גְּמִי לְסִימָן וּמַקְדִּישָׁהּ, וְאֵין בִּכּוּרִים אֶלָּא בְּשִׁבְעַת הַמִּינִין הָאֲמוּרִין בַּמִּקְרָא – אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגוֹ' (בכורים פ"א):
לא תבשל גדי. אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בִּכְלַל גְּדִי, שֶׁאֵין גְּדִי אֶלָּא לְשׁוֹן וָלָד רַךְ, מִמַּה שֶּׁאַתָּה מוֹצֵא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב גְּדִי וְהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ אַחֲרָיו עִזִּים, כְּגוֹן אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים (בראשית ל"ח), אֶת גְּדִי הָעִזִּים (שם), שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים (שם כ"ז), לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר גְּדִי סְתָם אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בְּמַשְׁמָע. וּבְג' מְקוֹמוֹת נִכְתַּב בַּתּוֹרָה, אֶחָד לְאִסּוּר אֲכִילָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר הֲנָאָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר בִּשּׁוּל (מכילתא, חולין קט"ו):
ראשית בכורי אדמתך THE FIRST OF THE FIRST-FRUITS OF THY GROUND [THOU SHALT BRING etc.] — Even in the seventh year the offering of the first fruits is obligatory in some cases, therefore here also (where Scripture mainly deals with the laws of the Sabbatical year) it is stated: “the first of the first-fruits of thy land [shalt thou bring, etc.]”. How was the procedure at the setting apart of the first fruits? A man goes into his field and sees a fig which was the first to ripen; he ties a piece of reed-grass round it to distinguish it and so marks its sacred character (Mishnah Bikkurim 3:1). The law of the first fruits applies only to the seven kinds of produce that are mentioned in Scripture: (Deuteronomy 8:8) “a land of wheat and barley etc.”, for which Palestine is praised in that verse (Mishnah Bikkurim 3:1).
לא תבשל גדי THOU SHALT NOT COOK A KID — A calf and a lamb also are comprehended under the term גדי, for גדי means nothing more than a young tender animal, as you may gather from the fact that you will find in several passages in the Torah that the term גדי is used and that the writer felt it necessary specially to explain it by adding after it the word עזים, as, e. g., (Genesis 38:17) “I will send forth a גדי of the goats”; (Genesis 38: 20) “the גדי of the goats”; (Genesis 27:9) “two kids of the goats (גדיי עזים)”. This fact serves to show you that wherever גדי is mentioned without further description the term implies also a calf and a lamb. — In three different passages the law לא תבשל גדי is written: once for the purpose of prohibiting the eating of meat-food with milk-food, once to prohibit us from deriving any other benefit (besides eating) from such mixture, and once to prohibit the boiling of meat with milk (Mekhilta; Chullin 115b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.