334

מפני הלאו של "לא⁴² תעשון כן..."⁴³, ולאו זה הוא ב"דרך השחתה" בלבד⁴⁴. לעומת זאת במעיל הוא חייב מלקות מפני הלאו "לא יקרע", ובלאו זה חייבים מלקות בכל צורה של קריעה.

אבל לפי מה שמסביר רש"י את הפסוקים בדרך הפשט, שהתורה אינה מוסיפה את הלאו "לא יקרע" כדי להוסיף איסור חדש, אלא רק כדי להכליל את האיסור ב"מנין לאוין שבתורה",

יוצא, שלשיטת רש"י בפירושו על התורה אין הבדל באופן הקריעה בין המעיל לבין בגדי כהונה אחרים⁴⁵.

י. הלאו "לא יסורו" הוא חידוש גדול

מ"יינה של תורה" שבפירוש רש"י:

לכאורה, אין מובן בפנימיות הענינים⁴⁶: מדוע מביא רש"י את ההוכחה "ולא יזח" הכתובה בפרשתנו לפני ההוכחה "לא יסורו" הכתובה בפרשה קודמת?

וכן: מדוע מוסיף רש"י שוב את המילה "וכן⁴⁷ לא יסורו..."?

מכך מובן, שהלאו "לא יסורו" הוא חידוש נוסף וגדול יותר מהלאו "ולא יזח", ולכן מביאו רש"י לאחר "ולא יזח" ואף מוסיף בשנית "וכן..."

ההסבר לכך הוא: הלאו "לא יקרע" אינו חידוש גדול. זהו דבר מובן מאליו שאסור להשחית את בגדי הכהונה.

לאחר מכן אומר רש"י "וכן ולא יזח החושן": – גם הזזת החושן מעל האפוד, גם אם אין כאן השחתה, היא לאו. אך גם את זאת אפשר להבין, כפי שהתורה בעצמה ממשיכה ואומרת שם⁴⁸: "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו... לזכרון לפני ה' תמיד".

אך, לכאורה, לגמרי לא מובנת הסיבה לציווי "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו": בדי הארון נעשו כדי לאפשר את הזזת הארון ממקום למקום, ומדוע צריכים להיות הבדים בטבעות הארון תמיד? להיפך, בפשטות צריך היה להיות, שיכניסו את הבדים לטבעות רק כאשר צריך לשאת את הארון?

לכן אומר רש"י שוב "וכן לא יסורו