קנח, ג
הכללי שנק' רצון הנעלם ומח' הקדומה שכוללת כל ההשתל' יבא אז מהעלם לגילוי ממש דהיינו שיראו אותו בעין השכל בבחי' ראיה והשגה ממש וכמ"ש ונגלה כבוד הוי' כו', וזהו עין דכנ"י יראו בעין העליון דבחי' מקיף הכללי דשם הוי' העליון שזהו בחי' התחברות דעין המקבל עם עין המשפיע שיתחברו ב' הויות העליון עם התחתון להיות לאחדים ממש כמ"ש ביום ההוא יהי' הוי' אחד יהי"ה ב"פ י"ה419 היינו עלדא"ת עם עלד"א, כי בחי' ההעלם עצמו דסוד הוי' שבכתר יהי' בגילוי בהוי' דלתתא ממש (כמו ראיי' דעולי רגלים בשם הוי' דז"א כשם שבא לראות420 כו' דכתיב עיניך יונים421 כו' כך יהי' ראיי' דהוי' דז"א בהוי' העליון דא"א ושם נק' עין [אחד] כמ"ש הנה עין ה' אל יריאיו422 כו' בחי' עינא פקיחא423 כו' שלמעלה מהתחלקות השכל במדות דתרין עיינין כלולים כא'424 בבחי' רצה"ע הנעלם טרם שמתחלק בטעם כמוס לחו"ג כו', משא"כ בחכ'425 שבמדות שהן ב' עיני' ועיני הוי' משוטטי'426 וכנ"י נק' עיני העדה כו') [oldpage_רכב] וזהו בחי' כתר שבכתר בחי' ג"ר דע"י שבוקע המסך המפסיק בח"ס בין קדה"ק כו', שז"ש והכהו לז' נחלים שיבקעו בחי' המדות דרצון הנעלם כמו שהן בעצם הרצון כמ"ש ההרים תרקדו427 כו' כמו שהים הפך ליבשה כנ"ל וע"כ יהי' גילוי כל סוד הנעלם כמ"ש עושה פלא (ומ"ש לז' נחלים שהן ז' מדות דבינה היינו שיעברו לנהר דבינה דמה שלמעלה מן ההשגה שנק' פלא יראו בהשגה בעין וזהו יעברו ברגל ביבשה שיהי' ז' מסילות כו' וכמ"ש ולא ילמדו עוד כו' וד"ל) (ושרש הראשון היינו בחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום דחשך סתרו שיבקע ההעלם ויעשנו גילוי ויאיר כאור והוא ענין הנ"ל בוי"ו דוהנורא שיתגלה מל' דא"ס להיות בבחי' מלך על עם בלי לבוש וצמצום כלל. וזהו בחי' מל' דמשיח שהוא ביר"ע דמל' דא"ס עצמו וז"ש והריחו ביראת הוי' העליון דמדות שבכתר שלמעלה מח"ס דמורח ודאין428 בחי' חוטמא דע"י429 כו' ולא למראה עיניו430 בח"ס שבא ע"י צמצום כו').
וז"ש עד יעבור כו' שיעברו בנהר דעדן לבחי' העדן עצמו שלמעלה גם משם הוי' דלעילא שבפנימי' הכתר למעלה גם מבחי'431 מל' דא"ס שא' תפול עליהם אימתה כו' שנק' נורא והיינו מ"ש ויהי בישורון מלך432 מל' דמשיח בחי' מלך הקדוש כנ"ל) וזהו שאחר שיעברו בנהר דעדן ברגל א' נשמחה בו ממש,
הערות
- 419. ביום ההוא. . ב"פ י"ה : זכרי' יד, ט. ראה לקו"ת להאריז"ל שם. הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך ע' קנב.
- 420. כשם שבא לראות : חגיגה ב, א.
- 421. עיניך יונים : שה"ש א, טו. ד, א.
- 422. הנה עין ה' אל יריאיו : תהלים לג, יח.
- 423. עינא פקיחא : נסמן לעיל פ' שמות לט, ב.
- 424. דתרין עיינין כלולים כא' : ראה זהר (אד"ר) נשא קל, א.
- 425. בחכ' : א: ח"ס. ד: כתר.
- 426. ועיני ה' משוטטי' [אד: משוטטות]. ראה זכרי' ד, י. דהי"ב טז, ט. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' שלה. וש"נ.
- 427. ההרים תרקדו : תהלים קיד, ו.
- 428. דמורח ודאין : סנהדרין צג, ב. ראה הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' יז. דרושי חתונה ח"א ע' קלא (ובהנסמן שם ע' קכה). לקמן רכה, ג. פ' תצוה שכד, א.
- 429. חוטמא דע"י : ראה שע"ת קד, א ובהנסמן במ"מ לשם.
- 430. ולא למראה עיניו : המשך הכתוב והריחו.
- 431. למעלה גם מבחי' : א: הרצון הפשוט שהוא בחי'. וראה גם להלן הערה 436. ד: בחי'.
- 432. ויהי בישורן מלך : ברכה לג, ה. ראה גם לקמן פ' תצוה שלב, א.
חגיגה ב׳ א - הטקסט מספריא
הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים, הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.
אֵיזֶהוּ קָטָן — כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים״.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה — שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה — מָעָה כֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף, וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.
גְּמָ׳ ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וּלְרָבִינָא דְּאָמַר מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו.
וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְאֶה״, ״יֵרָאֶה״ — כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת. מָה לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִי מֵעִיקָּרָא, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הָא דְּרָבִינָא — לָא קַשְׁיָא: כָּאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, כָּאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. דִּתְנַן: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין — עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
MISHNA: All are obligated on the three pilgrim Festivals in the mitzva of appearance, i.e., to appear in the Temple as well as to sacrifice an offering, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor; and a tumtum, and a hermaphrodite, and women, and slaves who are not emancipated; and the lame, and the blind, and the sick, and the old, and one who is unable to ascend to Jerusalem on his own legs.
Who has the status of a minor with regard to this halakha? Any child who is unable to ride on his father’s shoulders and ascend from Jerusalem to the Temple Mount; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: Any child who is unable to hold his father’s hand and ascend on foot from Jerusalem to the Temple Mount, as it is stated: “Three times [regalim]” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, Beit Hillel infer from here that the obligation to ascend involves the use of one’s legs.
Beit Shammai say: The burnt-offering of appearance brought on a pilgrim Festival must be worth at least two silver coins, and the Festival peace-offering must be worth at least one silver ma’a coin. And Beit Hillel say: The burnt-offering of appearance must be worth at least one silver ma’a and the Festival peace-offering at least two silver coins.
GEMARA: The Gemara asks: When the mishna states that all are obligated in the mitzva of appearance in the Temple, the term: All, comes to add what in the mishna’s ruling? The Gemara answers: It serves to add one who is half-slave half-freeman. The Gemara asks: And according to the opinion of Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the appearance in the Temple, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who was lame on the first day of the Festival and was unable to travel, and was healed on the second day of the Festival. This man is obligated to appear before the end of the Festival.
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that all seven days of the Festival redress one another, i.e., the obligation to appear applies equally on all days of the Festival. Consequently, one who was unable to travel on the first day may do so on the second day. However, according to the one who said that the main obligation is on the first day and all the remaining days merely redress the first day, and therefore one who was exempt from appearing on the first day of the Festival remains exempt throughout the rest of the Festival, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who is blind in one of his eyes.
The Gemara notes: And this is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three occasions in the year all your males will appear [yera’e] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as the usual way to see is with both one’s eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with the sight of both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is not obligated in the mitzva of appearance in the Temple.
And if you wish, say instead: Actually, it is as we said initially, that it comes to include one who is half-slave and half-freeman. And as for that which poses a difficulty to the opinion of Ravina, it is not difficult: Here it is in accordance with the initial version of the mishna, whereas there, Ravina’s statement, is in accordance with the ultimate version of the mishna. As we learned in a mishna (Pesaḥim 88a): One who is half-slave half-freeman serves his master one day and works for himself one day. This is the statement of Beit Hillel.
Beit Shammai said to them:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.