אז ישיר משה ובנ"י

קסב, אבעז"ה

[oldpage_רכז] אז ישיר¹ משה ובנ"י כו' אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים², להבין ענין חזרת כנס"י³ מדרכי הישר לא"י במסעות הידועים עפ"י ה' להיות חונים נגד הים⁴ כו', למען ידעו מצרים⁵ כו' והלא לא נותר מהם עד א[חד]⁶ ומי יודע מהאותות שיספר כו'. וגם להבין כל עיקר ענין קי"ס מהו, כתיב ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ב' עולמות⁸ אלו הם עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא⁹ כו' והוא ענין קי"ס. וביאור הדבר כי הנה על שלשה דברים¹⁰ העולם עומד על התורה ועבודה כו', עבודה הן [ה]קרבנות¹¹ שהי' אש שלמעלה יורד¹² וא[ו]כל הבהמה ע"ג המזבח, כמ"כ בכל יום חייב אדם למסור נפשו הבהמית שת[ו]כלל באש שלמעלה שיורד וא[ו]כל אש שלמטה שבגופו כו', וענין האש שלמעלה היינו ענין התפלה שהיא עבודה שבלב¹³ במקום קרבן¹⁴ כו' באומרו ברוך אתה ה' מן¹⁵ העולם ועד העולם כו' שהוא בחי' סוכ"ע וממכ"ע כי הוי' הוא האלקי'¹⁶ כידוע וכשמוסר¹⁸ נפשו הבהמי' לה' אחד ג"כ אזי בחי' אש שלמעלה מהארת סוכ"ע שורה ומתגלה בנפשו כי ברוך לשון המשכה¹⁹ וגילוי מן ההעלם הוא כידוע וד"ל.

וכדי להבין שרש הדברים יש להקדים מארז"ל כל מה שיש ביבשה²⁰ יש בים כנגדן²¹ כו', כי הנה אנו רואים הפרש קסב, בבין ברואים שביבשה לברואים שבים שברואים שבים א"א להחיות²² אפי' רגע²³ בלתי הים וכדבר א' ממש נחשבו וההוראה ע"ז הוא אשר הבריאה מובלעת בתוך הים והים מכסה עליהם מלמעלה לומר שאינו נחשבת לדבר ממש²⁴ בפ"ע כלל ותמיד צריכים לשאוב שפע חיותה מן הים וכאלו אין במציאות רק הים לבדו, אבל הברואים נסתרים ונעלמים בים כאלו אינם במציאות כלל כו', משא"כ ברואי' שביבשה אעפ"י שמקבלים חיותם מן אויר הארץ ומעפר הארץ יסודם אינם צריכים ג"כ²⁵ לתמידות קבלת השפע כי הרי יוכלו להתקיים זמן רב באויר השמימה הגבה למעלה מאויר [חומר] עפר הארץ כו', וכמ"ש כ"ז בארוכה במ"א וד"ל. וזה הוראה [א]ל היפוך שהם נבדלים ונפרדים ליש ודבר מה בפ"ע כו', וה"ז כמו ה[ו]לד בבטן אמו שעובר כירך אמו הוא²⁶ והוא מכוסה ונעלם בבטנה וכאלו אינו במציאות כי אוכל מה שאמו אוכלת²⁷ כו' ואמנם לאחר [הלידה] שיצא לאויר העולם א"צ לאמו בבחי' ביטול [ב]מציאות כ"כ כי הרי הוא יש ודבר בפ"ע רק שיונק משדי אמו כו'. וע"כ²⁸ משלים²⁹ אלו יובן ג"כ למעלה צ"ל³⁰ ההפרש בין עלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, כי הנה מדת מל[כותו] ית' בכל [משלה] להחיות רוח שפלים³¹ דבע"ג מאין ליש בבחי' התגלות ממש ליש ודבר נפרד לעצמו והשפע [ה]אלקי המחי' אותו בבחי' הסתר והעלם עליהם כו' הוא בחי' [יבשה] הארץ הדום רגלי³² הנק' ארץ העליונה והוא עלמא דאתגליא כו', אמנם כנגדן ממש יש בכל פרטי התחלקות הנבראים בעודנם בבחי' בנין³³ מל' דאצי' עובר ירך אמו הוא כו' והוא בחי' ימא עילאה עלמא דאתכסיא שהם בתכלית ביטול המציאות וכאילו אינם כו' כי ימא עילאה מכסה עליהם ואפילו רגע לא יתקיימו בלעדו כו', והן ענין הנשמות הגבוהות כמו נשמת משרע"ה שנאמר עליו כי מן המים משיתיהו³⁴, פי' מן המים עליונים דימא עילאה קודם ש[נ]קוו המים ונתגלה בחי' היבשה כו' והיינו בחי' הוי' סוכ"ע, ולכך נאמר במשה שהי' כבד פה וכבד לשון³⁵ כו', פי' פה העליון הוא הדבור העליון בדבר ה' קסב, גשמים נעשו³⁶ כו' כידוע שהוא בחי' כח הפועל בנפעל³⁷ בחי' יבשה וארץ העליונה עלמא דאתגליא הנ"ל, ולפי שהיתה נשמתו הגבה למעלה מפה העליון אלא בבחי' ים העליון עלמא דאתכסיא שלמעלה מן הדבור לכך הי' כבד פה שלא [הי'] יכול לדבר בגילוי כי הוא ירידה גדולה אלא השתיקה יפה לו לענין מדריגתו מבחי' ההעלם והביטול מ"ה שבחכמה כו', כי ידוע שמצד מ"ה שבחכ' שהוא ביטול ההשגה לומר מה פשפשת³⁸ כו' יבא סיבת השתיקה שישתוק ולא יוכל להביא השכל בדבור כלל כ"א באותיות מחשבתו לבד כו', משא"כ גילוי השגת החכ' יוכל לגלותה גם בדבור כו', [וז"ש] ונחנו מ"ה³⁹ כו' וז"ש⁴⁰ הי' מפנימי' חכ' כח מ"ה⁴¹ תכלית ביטול המציאות כו', וכן ענין נשמת רב המנונא סבא⁴² שנק' בשם נוני דימא עילאה מזה הטעם כמ"ש במ"א וד"ל.

והנה יש בזה ב' מדריגות, הא' בבחי' ההתחלקות, והגם⁴³ שהוא מקור ענין ההתחלקות כמו הברואים שבים העליון עלמא דאתכסיא כו' יקרא בשם סובב שבממלא והכל בבחי' מל' לבד כמ"ש במ"א, ועד"מ התחלקות נרנח"י⁴⁴ שהנשמה יחידה היא ונחלקת לג' חלקים שכל ומדות ומחדו"מ והשכל נחלק לג' חלקים והמדות לז' כו' וכ"א מקבל שפע לעצמו לבד, החכמה מקבל בפ"ע והמדה בפ"ע כו', [והמקיפי'] של נר"נ המה מקור התחלקות זו הם כמשל ברואים שבים הנ"ל, וגם למעלה יובן שזהו בחי' סובב שבממלא לבד. אמנם סוכ"ע עצמו הוא הגבה למעלה גם מענין מקור להתחלקות נבראים, והוא מ"ש ברוך ה' מן העולם ועד העולם פי' ברוך שיומשך אור הוי' סוכ"ע העצמי לעלמא דאתכסיא להקרות בשם הוי' באלקים ממכ"ע ואח"כ מן העולם הזה לעלמא דאתגליא בנבראים הנפרדי' ליש ודבר בפ"ע כנ"ל וד"ל.

וזהו פי' ענין קי"ס דכתיב הפך ים ליבשה⁴⁵ כו' דמאחר שהלכו ביבשה בתוך הים הי' כמו"כ למעלה בחי' גילוי הארה דיבשה עליונה הנ"ל בתוך העלם הים העליון וסיבת הפיכת העלם הים לגילוי הוא מפני ששם נשמחה בו פי' השמחה היא הביאה ההעלם לגילוי⁴⁶ וזהו אז ישיר משה כו'. וביאור הדבר הוא להיות כי ענין השמחה הוא התפעלות עצמות הנפש שתצא מן ההעלם לגילוי לבד כו', שהרי אנו רואים השמחה מן השירה הוא התפעלות שכליים ולא התפעלות המדות כי בניגון שיכוין קסב, דבו ההשגה הגם שלא יהי' דבר חדש בהשגתו מאז ומקדמת דנא כו' עכ"ז יתפעל מאד, וא"כ אין זה מצד ההשגה עצמה כדרך שנולדים התפעלות המדות ממנה כו' שהרי אין בה התחדשות כלל, אך הענין הוא שמחמת הזמר והשיר בהשגתו תצא ההשגה לגילוי בנפשו מן ההעלם היחידה שבנפשו ומסיבת זה יהי' התפעלות הנפעלות⁴⁷ הנפש גדולה בשיר בשמחה רבה כו', וא"כ היינו התפעלו' השכל שנתפעל השכל וההשגה עצמה ויצא מן ההעלם הנפש [oldpage_רכח] לגילוי ולא התפעלות שחוץ ממנה כו', ולזה הטעם לא [תתיישן] ההשגה עולמית ולעולם תתפעל ע"י הזמר כו' כי ההעלם לא ישתנה כו' ואין לו הפסק כו' וד"ל. וזהו [ש]שמחת השיר היא בחי' גבורות יין המשמח כו' נכנס יין יצא סוד⁴⁸ שפעולתו להביא לידי גילוי כנ"ל כו'. ובזה יובן ענין פסוד"ז שהם הכנה לבא ההעלם [דהוי'] סוכ"ע⁴⁹ העצמי לידי גילוי בש"ע באמרו ברוך כו' [פי'⁵⁰ ] שהזמרה הוא שמחת השיר מעורר למעלה סיבת הגילוי מן ההעלם והיינו בחי' התפעלו' ההתבוננו' עצמה שתבא לידי גילוי ולא התפעלו' שחוץ ממנו כנ"ל. וזהו אז ישיר [משה הוא] הדעת⁵¹ וההתבוננות באלקים חיים שיש בכאו"א מישראל⁵² כל חד לפום מה דמשער בלבי'⁵³ כו' [ישיר משה] שבא לידי גילוי מן ההעלם ע"י השיר כנ"ל והיינו גילוי הוי' סוכ"ע בכאו"א מישראל כו', וענין אז ישיר ⁵⁴משה ולא מקדמת דנא היינו לפי שבשעת קי"ס הי' ענין גילוי ההעלם של ים העליון כנ"ל, וזהו שם נשמחה בו שם דייקא וד"ל.

וזהו ועבד הלוי הוא⁵⁵ פי' הלוי היינו השיר שעל הקרבן⁵⁶ שהיו הלוים משוררים בשעת הקרבת הקרבן ע"ג המזבח ע"י הכהן המקריבה כידוע, והנה ג' דברים שהעולם עומד וא' מהם העבודה שבלב שבמקום כהן המקריב ע"ג המזבח כנ"ל היינו ענין גילוי והמשכת ההעלם דהוי' העצמי בממכ"ע בברכות ש"ע בחשאי⁵⁷ דוקא כי המשמיע קולו בתפלתו⁵⁸ כו', מפני שבחי' כהן הוא בלחש⁵⁹ דוקא לפי שהיא מבחי' ביטול מ"ה שבחכמה⁶⁰ כו', אבל עבודת הלוי הוא להיפוך שישיר בשיר ברעש גדול בשעת הקרבן, וענין השירה הוא העלאת מ"ן מלמטה לעורר השמחה עליונה ומפני זה יהי' הגילוי מן ההעלם ע"י הכהן ואינו אלא לשר[ת] את הכהן⁶¹ כו', וזהו ועבד הלוי עבודת הלוי אינו אלא הוא פי' שיתגלה ההעלם הנק' הוא כמ"ש כי הוי' הוא האלקים, דהיינו שיש הפרש בין הוי' העצמי לאלקי' הים העליון הנק' עלמא דאתכסיא ולכך הוא בלשון נסתר שאינו ידוע מי משא"כ קסג, אאתה [לנוכח], ועבודת הלוי אינו אלא לעשות הכנה שיהי' הוא הנסתר לנוכח להקרות אתה עלמא דאתגליא כנ"ל, משא"כ עבודת הכהן היינו להמשיך מהוי' העצמי שהוא מלמעלה למטה כמ"ש כי הוי' הוא [ה]אלקי' וכמ"ש בזהר⁶² וד"ל.

וזהו אשירה לה' כי גאה גאה כו', ויש להבין ענין הכפל, אך הענין הוא כנ"ל [ש]סובב העצמי הוא למעלה מבחי' סובב שבממלא כו' כי הוא בבחי' עצמות האצי' ולכך נק' [גאה גאה פי'] גאה ומתנשא על הנק' גאה והוא בחי' סובב שבממלא כו' כמ"ש כי אתה הוי' לבדך⁶³ כו' להיות כי סובב שבממלא הרי הוא בבחי' סדר ההשתל' ראש וסוף בבחי' מקור דמקור כנ"ל, והגם שנק' גם הוא גאה כמ"ש ה' מלך גיאות לבש⁶⁴ כו' שהוא סובב כל ממלא ראש וסוף כא' וכמ"ש ומתחת זרועות [עולם⁶⁵ כו'], עכ"ז התנשאות זו היא לפי ערך המקבלים לבד [מ]כח הפועל אלקי הנק' ממלא אם בי"ס דבריאה או דיצי' כו', אבל סובב העצמי הוא רם ומתנשא הגבה למעלה מהתנשאות זו וזהו גאה על גאה כו'. [ומובן] שיותר אין ערך המקיף לגבי בלתי מקיף שהוא העצמות שאין ערוך הפנימי' לגבי המקיף כו' עד"מ הידוע מכל[י] השגת תלמיד זה לגבי שלמעלה הימנו גם המקיף יקרא פנימי כו' ואמנם לגבי הרב עצמו מקיפים דכולם לא יקרא אפי' בשם פנימי כי מופלא ומובדל השגתו מהשגתם באין ערוך ביניהם כלל עד שכאשר⁶⁶ שעומק המושג מאתם יחשב לו להשגה אלא כלא חשיב ממש כו' לגבי עצמותו כו' וד"ל. וזהו לא [נ]ערוך אליו קדושתו⁶⁷ פי' קדושתו והבדלתו העצמי אינו בערך א' עם קדושת המקיפים כנ"ל וד"ל, ולפי שהי' גילוי העלם הים ליבשה לכך השיגו אז בחי' כי גאה גאה ולא מקדמת דנא כו' וד"ל.

סוס ורוכבו רמה בים פי' סוס היינו ⁶⁸בחי' אותיות [ש]נק' סוסים וכמ"ש כי תרכב על סוסיך⁶⁹ כו', וביאור הדבר הנה כתיב בחכ' יסד ארץ⁷⁰, ארץ הוא אותיות הדבור שהוא לגבי החכ' שבדבור כמו ערך הדומם העפר לגבי השכל המדבר שהרי [ה]אותיות עצמן אין בהם שום עצמות השכלה רק שבהם ישרה אור השכל כאדם הדר בבית והיכל, כמו שאנו רואים שיוכלו האותיות להפרד להיות בבחי' דומם כגון אותיות הכתב או גם אותיות ה' מוצאות הפה שהן הבל גשמי לבד רק שאור השכל יאיר⁷¹ בהן יובן מתוכם ההשפלה⁷² לזולתו כו', וה"ז כמשל איש קסג, בהרוכב על הסוס שאין ערוך לסוס לגבי האדם הרוכב עליו שמנהיגו ברצונו כו', כמו"כ השכל עצמו נק' רוכב על האותיות שנקראים סוסים ולכל אשר יפנה השכל יפנו הצירופי אותיות כו', וגם כמו שיש יתרון מעלה בסוס על הרוכב שיוכל להביאו למקום הרחוק שאין ביכולתו לילך ברגליו כידוע, כמ"כ עד"מ יש יתרון מעלה באותיות שיוכל[ו] להגביה ולהביא השכל למדריגה הנעלה מה שאין ביכולתו להשיג בעצמו וכנראה בחוש שע"י הדבור ימצא סיבת תוספת שפע שכל כו' וד"ל, וכמ"כ עד"מ יובן למעלה כי הכל הי' מעפ"ר⁷² העליון אשר בקרקע המשכן אר"ץ העליונה⁷³ [ו]אב"א יסד ברתא⁷⁴ כידוע הוא הרוכב על הדבור כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ⁷⁵ הוא בחי' חכ[מ"ה] שבדבור העליון כו' וזהו כי תרכב על סוסיך כו'. והנה כתי' לא בגבורת הסוס יחפץ ולא⁷⁶ בשוקי האיש ירצה כו' כי רוצה ה' את יריאיו⁷⁷ כו', פי' כי הנה חכ' שבדבור העליון דיו"ד מאמרות ויאמר אלקים⁷⁸ כו' נק' מים תחתונים אשר מתחת [לרקיע] כו' וחכ' שבתשבע"פ [ד]מל' קרינן לה⁸⁰ הגם שה[י]א ג"כ בחי' אותיות הדבור לבד אבל הוא ענין מים עליונים אשר מעל לרקיע וכמ"ש במ"א בענין יהי רקיע⁷⁹ בתוך המים ויבדל כו' ואותיות התורה ג"כ נק' סוסים לגבי ח"ע שבהם הרוכב עליהם כי אורייתא מח"ע נפקת⁸¹ כידוע, אבל כמו שאין ערוך בין חכ' די' מאמרות לחכ' שביו"ד הדברות⁸² מאחר [שח"ת] זו שבמאמרות נמשכה ממים עליונים ח"ע דאורייתא כמ"ש במ"א, כמו"כ אין ערוך לאותיות המאמרות לגבי אותיות התורה אעפ"י ששניהם בחי' דומם לבד, וכמו שידוע שיש דצח"מ בבחי' אצי'⁸³ ג"כ, וכערך השכל עם הדומם בעולם העשי' כן ערך הדומם דאצי' עם השכל דעולם הבריאה כו' שהרי ידוע שתחתית העליון גבוה מעליון שבתחתון⁸⁴, וא"כ אותיות התורה שהם בחי' דומם דח"ע הם גבוהים מחכ' שבמאמרות כו' וד"ל.

וזהו סו"ס ורוכב"ו פי' מה שנשתלשלו וירדו אותיות התורה וחכמתה בירידת המדרגות כ"כ בים חכ' שבמאמרות מן העלם לגילוי כו' הנה ירידה צורך עלי'⁸⁵ הוא שע"י הקריאה באותיות התורה יגרום גילוי ההעלם כידוע שדבור של [דבר] הלכה הנה הוא מוריד וממשיך הוי' העצמי להיות [oldpage_רכט] סובב וממלא כו', והטעם מובן להיות כי חכמה שבמאמר[ות] הנק' ים העליון כנ"ל היינו סובב שבממלא שהוא כמשל מחשבה הכללית שמקפת קסג, גהמושג מראשו עד רגלו כא' בהשוואה⁸⁶ מכל צד כמ"ש במ"א בארוכה, וזהו צופה ומביט⁸⁷ עד סוף כל הדורות בסקירה א' יודע את כל הנבראים כו' ובידיעה זו הוא מחי' את כולם כא' קטן וגדול בבחי' מקיף כמו ענין תולה ארץ על בלימ"ה⁸⁸ כמבואר במ"א בענין עגולים ויושר, והנה מחשבה זו הכללית נמשכה מסובב העצמי' שהוא חכ' ש[ב]תורה שקדמה להשתלשלו' דבי"ע⁸⁹ כידוע ע"כ בקוראו בתורה ממשיך סובב בממלא כו' וא"כ ירידה זו [ל]צורך עלי[ית] המקבלים הוא וד"ל. וזהו יש קונה עולמו⁹⁰ בשעה א' פי' יש הם ש"י עולמות כמ"ש להנחיל אוהבי יש⁹¹ והוא הנאות העונג אלקי בג"ע העליון ותחתון כידוע והוא יש ודבר מה לגבי ימא עילאה מחשבה הכללית תכלית הביטול מה שבחכמה כנ"ל ובמס"נ יש קונה עולמו עולמות⁹² שנתפשט מגדר הגבלה ונכלל במקור העליון בחי' ים עליון מחשבה הכללית והוא ענין שעה א' שהרי המח' הכללית מחשבה א' הוא לבד כנז' בזהר⁹³ כמשל החושב ומצייר איזה דבר במחשבתו שנתפסת מראשו לרגלו ברגע א', משא"כ אח"כ כשמתחלק' המח' באופנים הפרטים יש רבות מחשבות⁹⁴ כו' וכמ"ש במ"א, וזהו שע"ה א' תנועה א' כמו וישע ה' אל הבל⁹⁵ כו' וד"ל.

ואמנם לא בגבורת הסוס יחפץ כי האומר אין לי אלא תורה⁹⁶ אפי' תורה אין לו, פי' כי הגם שזאת יתרון מעלת הסוס על הרוכב שיוכל להביא[ו] למקום שאי[נו] ביכולת הרוכב להגיע מצד עצמו, וכמ"כ אותיות התורה מרמזי'⁹⁷ הח"ע שבהם עד שיוכלו להביא ולהמשיך מלמעלה למטה שפע חכ' עילאה בתוס' מרובה על הקדו[ם] כו' עכ"ז לא חפץ ה' בגבורת הסו"ס מטעם תורה שהיא לבד[ה] בלא יראה אפי' תורה אין לו. וביאור שרש⁹⁸ הדבר היינו לפי שבאמת גם מ"ה שבחכ[מ"ה] שנא' במשה ונחנו מ"ה כלא חשיבי לגבי עצמות המאציל שהוא חכי"ם ולא בחכ[מ"ה] ידיע"א⁹⁹ כלל דהיינו ח"ס דא"א כידוע, וא"כ המשכת מ"ה שהוא ג"ר דאבא בעתיקא תליא שהוא חפ"ץ ורצון ה' שהחפ"ץ הוא בחי' עתיק והרצון בחי' א"א¹⁰⁰ כידוע, וזהו בגבורת הסו"ס מה דממשיך בגבורתו תוס' המשכת מ"ה שבחכמה שנמשכה מסוף מדרגת החכ' בחי' נה"י דאבא שמהם שרש כל¹⁰¹ המשכה הנק' מחשבת שכל כמ"ש במ"א והמה המנהיגים האותיות הנק' סו"ס כו' וד"ל. וא'¹⁰² רוצה ה' את יריאיו כו' פי' ענין היראה היא התפעלות הנפש מעצמות המאציל דכולא קמי' קסג, דכלא¹⁰³ חשיבי בשמים ממע"ל ועל הארץ מתחת שהם מקיפי' ופנימי' דהוי' אלקים שניהם שוים ממש כו', וא"כ התקשרות הנפש במקורה דכולא¹⁰⁴ קמי'¹⁰⁵ היא יכולה להמשיך דוקא חפץ ורצון ה' שיומשך גם מ"ה שבחכ[מ"ה] לפי שהתקשרות["ם] היינו בעצמות המאציל וזהו רוצה את יריאי"ו דוקא וד"ל. ועיקר הטעם שלא יחפוץ בגבורת הסוס היינו לפי שאין עצמות אוא"ס שורה כ"א בדבר שהוא בתכלית הביטול במציאות כידוע, וא"כ הסוסים שהן אותיות התורה [כ]שהן בלא יראה הגם שכחם רב כנ"ל הרי גבורתם העצמי הוא ואין זה בחי' הביטול האמיתי, שהרי באמת שקר הסוס לתשועה¹⁰⁶ כו' כי הוא דוקא יהיב חכמת"א לחכימין¹⁰⁷ כו', ולמי נותן למי שמשים עצמו כשיריים¹⁰⁸ שאין בו ענין גבורת חכ' מצד עצמו ואינו אומר אין לי אלא תורה כו' והיינו המייחלי"ם לחסדו פי' שמצפים על מה שיתנו להם חכמה מלמעלה מח"ע¹⁰⁹ דחפץ ה' הנק' חסד דע"י כידוע כי אין להם מצד עצמם כלל כו' וד"ל. וזהו סוס ורוכבו דהיינו ענין גבורתו רמה בים השפילו שלא יהי' לו כח מצד עצמו כלום כנ"ל דהלא¹¹⁰ הי' כ"א בעת גילוי ענין גא"ה גא"ה דוקא להיות[ו] בחי' העצמות כנ"ל וד"ל.

ועתה יובן ענין חזרת בנ"י כמ"ש וישובו¹¹¹ כו' למען ידעו מצרי"ם כו' והגם שלא נותר מהם כלום כי הנה כתיב [המים הי' להם חומה מימינם ומשמאלם¹¹² כו'] ובנ"י הלכו ביבשה¹¹³ בתוך הים כו', ויש להבין תחלה למה הזכיר שהי' המים להם חומ"ה מאליו מובן שהי' כן כו', אך הענין הוא דמים עליונים דאורייתא מח"ע נפקת [היא] כלולה מחו"ג רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, המ"ע נמשכים מחסדים שבח"ע ושס"ה ל"ת נמשכו מבחי' גבורות שבח"ע כו' כידוע שהוא ענין שמאל דוחה¹¹⁴ וימין מקרבת, פי' יש ימין בחכמה שהוא הארת השכל לזכות ולקרב כו' ויש שכל בחכמה להרחיק ולדחות כמו לא תאכל חלב ודם¹¹⁵ וכדומה כו' ולהיות כי מים עליונים אלו יש אותיות¹¹⁶ המקור למים תחתונים הנק' י"ם כנ"ל להיותם¹¹⁷ בבחי' חפ"ץ ורצון ה' הנק' [ע"י וא"א] כידוע, ע"פ¹¹⁸ ישראל דוקא ועלו¹¹⁹ במחשבה¹²⁰ דא"א וגם מפני שהיו עתידים לקיים התורה במ"ע ול"ת מן ההעלם לגילוי נהפך להם הי"ם ליבשה כמ"ש ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים, והטעם מובן להיות כי מחכמה ואילך מתחיל [ענין] ההשתלשלו'¹²¹ מעילה לעילה גם בבחי' אצי' כידוע ואפי' החכמה קסד, אשבקוין שהוא ענין הגילוי שבחכ' יש ראש תוך סוף¹²², והרוחניות למעלה מן הגשמיות והאור גבוה מן החשך וכדומה כו', אבל למעלה מחכ' הגלוי' בקוין כו' דהיינו בחכמה עילאה שבעצמות המאציל¹²³ שהוא חכ' דאוריי' מ"ע ומל"ת כנ"ל ¹²⁴שהוא שם המעלה עם המטה רוחניות וגשמיות כחשיכה כאורה כו' כי הוא הגבה למעלה מסדר ענין השתלשלו' מבלי שימצא ראש תוך סוף כלל כנ"ל. וזהו שמפרש הטעם הזה אח"כ והמים [הי'] להם חומ"ה, פי' למה הלכו ביבש"ה בתוך הים העליונ[י'] ונהפך המעלה למטה כו' לפי שהמי"ם עליונים דאורייתא הוא להם חומה בבחי' חפץ ורצון ה' שהוא בחי' א"א וע"י שנק' חומה ע"ש הגבה המופלג והגבה החזקה וכמ"ש בזהר ע"פ [ו]אני אהי' לה חומת אש¹²⁶ כו' שהוא מקור כל המקיפים^{125 127}כו' מימינ[ם] ומשמאל[ם] חו"ג דרמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת כנ"ל וד"ל. אבל מצרים שרדפו אחריהם בים לא עמדו להם המים עליונים מימינם ומשמאלם מטעם שלא ניתנה תורה להם וגם בשרשם אינם בבחי' העצמ[י]ות כ"א בבחי' אחוריים דא"א [ו]נק' מצרי"ם מצר י"ם¹²⁸ בחי' עורף¹²⁹ כו' וכמ"ש במ"א, ע"כ נטבעו בים כי לא יוכלו לקבל יניקה ממקום הנעלה [כ]זה מבחי' גאה גאה מקור כל המקיפים כנ"ל וד"ל.

אמנם יש להבין לאיזה טעם הוחזרו כנס"י כדי שיטבעו מצרים בי"ם ולא יקבל יניקה א"כ מהיכן ידעו מצרים כנ"ל. והענין הוא דמסיים הפסוק הפך ים ליבשה כו' עיניו בגוים תצפינה¹³⁰ הסוררים אל ירומו סלה, פי' אל ירומ"ו לא יוכלו לקבל יניקה מרום הרוממות גאה גאה כו', כי הגם שאדרבה בבחי' עצמות ההתנשאות דמקיף ופנימי שניהם שוים כנ"ל וכחשיכה כאורה כו' א"כ גם החשך שרש המצרים יכול לקבל שפע כמו האור מפני העדר תפיסת מקום כו', ולזה אמר הסוררים אל ירומ"ו לפי שגם ברום הרוממות נבדלו ונפרדו כו' וד"ל. [oldpage_רל] וזהו וידעו מצרי"ם כי אני הוי'¹³¹ פי' [ב]טביעה זו שנטבעו בים בשעה שהי' התגלות רום הרוממות וגאה גא"ה ולא יוכלו לקבל השפע אז דוקא ידעו מצרים כי אני הוי' ולא מקדמת דנא. והטעם מובן עפ"י הנ"ל שהרי קליפת מצרים בעודנה חיים קסד, בוקיימים יש להם שרש דשרש עד בחי' אחוריים דא"א כו', וסיבת שפע קיומם מאין ליש הוא מחמת רוב טוב חסדו העצמי שמאריך אף גם לרשעים¹³² כחשיכה כאורה כו' א"כ לא ידעו את ה', אמנם בא[י]בוד רשעים בים בשעת גילוי העצמות ולא יכלו לקבל היניקה אז הבינו¹³³ שהכל תלוי בעצמות א"ס ב"ה גם חפצו ורצונו כו' וכענין יהי רצון כו' מבעל הרצון, וא"כ יכול להבדילם גם בבחי' העצמ[י]ות ולא ישתווה חשך לאור כו' ויתפרדו כל¹³⁴ כו' הגם שהיו יכולים לקבל מצד שרשם כו' אבל לא חפץ בהם וד"ל (כי¹³⁵ אני ה' בחי' פנימי' החפץ והרצון והוא רצונו הפשוט כידוע ולא חיצוניות הרצון שבעורף המאיר להם וד"ל).