אשירה לה' כי גאה גאה

קסד, בבעזר"ה פ' בשלח ה'תקפ"ה

אשירה לה'¹ כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים², עזי וזמרת י"ה כו' זה אלי ואנוהו³ כו', הנה ידוע ששרש ענין ירידת הנשמה האלקי' ממקור חוצבה למטה בעוה"ז בחומר גופני אע"פ שזהו בחי' ירידה גדולה אמנם ירידה זו לצורך עלי'⁴ הוא שעי"ז תתעלה למעלה במדרגה מכמו שהיתה במקור חוצבה, וזה פלא גדול לכאורה דאיך תעלה למדרגה גבוה כזו ע"י התלבשותה בלבוש גשמי בנפש הטבעי' החומריות כו', ולא עוד אלא שבירידתה בעוה"ז נק' הנשמה בחי' מהלך שיכולה לילך בעילוי המדריגות בלי שיעור למעלה מעלה, ובהיותה למעלה כלולה במקור חוצבה נק' הנשמה עומד⁵ כמו המלאכי' שנק' עומדים כמו ונתתי לך מהלכים⁶ בין העומדים האלה כו' וכמ"ש בזהר שנק' עצי שטים עומדים⁷ לפי שעומדי' במדרגה א' לא יוסיף ולא יגרע כו'⁸ כ[מו] מיכאל וגבריאל שעומדי' מוימ"ב⁹ במדרגה א', כך גם הנשמות הצרורו' בצרור החיים למעלה במקור חוצבם במל' דאצי'¹⁰ נק' עומדי' כמו אליהו שא' חי ה'¹¹ אשר עמדתי לפניו דר"ל שעמד בכח¹² בהיות נשמתו היתה¹³ דבוקה וקשורה למעלה את ה' כו' שז"ש אשר עמדתי לפניו ממש, וכן א' בזהר דכל נשמתא הוה קיימא¹⁴ קמי' מלכא קדישא קסד, גכו' (והיינו באוצר הנשמות ששמו גוף¹⁵ כמארז"ל אין ב"ד בא¹⁶ עד שיכלו הנשמות מן האוצר כו' כמ"ש במ"א). ובאמת יש להבין בזה דלמה נק' המלאך או הנשמה בהיותם למעלה בבחי' עומדים במדריגה א' תמיד אחר שעבודתם שם הוא בבחי' אוי"ר שנק' רו"ש כמ"ש והחיות רו"ש¹⁷ כמראה הבזק ופרש"י כמו להב היוצא מן החרסית שיוצא וחוזר ונכנס כו', ובחי' רו"ש נק' עלי' והילוך למעלה וכידוע ביאור הענין דבחי' הרצוא זהו תגבורת כוסף התשוקה באה"ר לצאת מן הכלי והחומר לידבק וליכלל במקור חוצבו באלקים חיים כניצוץ הנמשך ועולה ונכלל בשלהבת וזהו כלהב היוצא כו', וכמו גם בנשמת האדם בגופו שבצ"ג תכלה הנפש ותכסוף לצאת מנרתקה בגוף ליכלל באחד כו' כמו נכספה וגם כלתה נפשי¹⁸ כו' וכן צמאה לך נפשי¹⁹ כמה לך בשרי, כלה שארי ולבבי²⁰ כו' וכה"ג. וכך המלאכים באמרם שירה תכסוף נפשם לצאת מכלי חומרם ליכלל במקורם כמ"ש והחיות רצוא כו' ומיד חוזר רוחם ונפשם אל חומרם כלהב היוצא וחוזר ונכנס וזהו ושוב, בחי' זה זהו מחמת בחי' היראה ופחד אלקי' כשבאי' מקרוב בבחי' רצוא כנ"ל אזי חוזרי' ונסוגי' אחור מצד ביטול העצמו' מכל וכל שמתבטלים ממציאותם לגמרי ויראו לגשת ולהתקרב עוד ע"כ נסוגי' אחור כו' כענין שהי' במ"ת דכתי' וירא העם וינועו²¹ ויעמדו מרחוק כו', וז"ש בס"י אם רץ לבך שוב²² כו' כמ"ש ביאורו במ"א²³, וע"י בחי' רו"ש זה המה הולכי' ועולי' כמו בשתים²⁴ יעופף²⁵ כידוע²⁶. אך הרי אנו מוצאי' במלאכי' שא' בעמדם תרפינה כנפיהם²⁷ היינו שנתבטלו לגמרי ונשארו עומדי' כמו אבן דומם דגם בחי' רו"ש שלהם נתבטל כמ"ש תרפינה כנפיהם דהיינו בחי' רו"ש שבכנפיהם כמ"ש בשתים יעופף, כאוי"ר שבנשמ' בגופו שעי"ז יהי' עולה במדרג' כמו השט במים וכעוף הפורח בכנפיו למעלה וכמו הבא מקרוב ממש לפני המלך שמתבטל לגמרי משא"כ מרחוק מעט יש לו תשוקה להתקרב ונסוג אחור וחוזר ומתקרב כו', וזהו בחי' רו"ש דמלאכי' מרחוק, אבל מקרוב ממש תרפינה כנפיהם [oldpage_רלא] וכן בעמידה דש"ע כידוע בענין אד' שפתי תפתח כו' דאין מלה בלשוני²⁸ כו', ולזאת הגם שהי' לנשמ' האלקי בהיותה במקור חוצבה בחי' אוי"ר אמיתי' בבחי' רו"ש כמלאכים עכ"ז לא נקרא מהלך אלא עומד כמ"ש אשר עמדתי לפניו כו' לפי שלא יוכלו לילך במדרגות ברו"ש באוי"ר רק כפי שרשם באלקים חיים קסד, דולא יעלו למעלה יותר, כי בהגיעם מקרוב יתבטלו לגמרי כנ"ל וגם בשעה שעולה בבחי' הרצוא מיד חוזר ושב למטה כו' וד"ל.

אך הנה בירידת הנשמה בעוה"ז בחומר הגוף הוא שתוכל להיות בבחי' מהלך דוקא שתוכל לעלות ולילך בלי שיעור למעלה והוא גם מה שאחרי הסתלקותם מעוה"ז למעלה בג"ע נאמר ילכו מחיל אל חיל²⁹ כו' (וכמ"ש במ"א על ענין מא' דהאי עלמא דאזלינ[ן] מיני'³⁰ כו'), ומה שגם קודם ירידת הנשמה בעוה"ז יש להם הילוך ועלי' כמו מגעה"ת לגעה"ע ולמעלה יותר כענין מיכאל מקריב נשמות³¹ כו' זהו ע"י התו"מ שעשו בעוה"ז דוקא (כמשי"ת). וזהו פלא גדול דודאי אין ערך כלל לאוי"ר דנשמה בהיותה בגוף חומרי שנולד מתאות אב ואם כמ"ש ובחטא יחמתני אמי³² כו' הגם שיעבוד עבודה תמה כמו במס"נ באה"ר בתענוגי' כצ"ג כמשה ואבות אין זה רק ע"י התלבשות הגשמיות דנה"ט שאין לה ערך לאוי"ר דנשמה מצד עצמה בהיותה צרורה בצרור החיים את ה' ממש לא מיני' ולא מקצתי'³³, וגם אוי"ר האלקי' דנשמה ודאי תחשך אורה הרבה בירידתה למטה בלבוש הגס דנה"ט במוח ולב גשמי המעורב טו"ר כו' שמחשיך ומסתיר אור האלקי שבנשמה גם בנשמות הצדיקים הגדולי' כמשה ואברהם שהיו בחי' מרכבה תמידי'³⁴ כמו שהיו קודם בואם לעוה"ז כו', וכ"ש בנשמות שלמטה ממדרגתם שהתפעלותם באה"ר ודביקות אמיתי' רק לפרקים כמו בק"ש ותפלה שחרית ולא כל היום שהן בבחי' קטנות המוחי' כו', וכ"ש בנשמות הבינוני' שנופלים לפרקים למטה בחומריות הגוף לגמרי כו' וא"כ ודאי זהו ירידה גדולה לנשמה כמו הנפילה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא³⁵ כו' (יותר מיריד' הנשמה דאדה"ר דכתי' בה ויפח באפיו נ"ח³⁶ כו' שהי' גופו טהור וקדוש מתחלת הווייתו להיות חומר לצורה זו כו'), ואיך יוכל להיות להיפך שיהי' עליי' הנשמה ע"י עבודה זו דאוי"ר שלה בגוף [ל]מדרגה גבוה יותר משרשה הראשון ומה גם שתקרא בשם מהלך בעילוי עד אין שיעור בכל נשמה לפי ערכה וגם בנשמות משה ואהרן³⁷ כו'.

אך הענין הוא כידוע בשרש ההשתלשלו' בכלל שנמשך ע"י צמצום הראשון בבחי' קו"ח כו' שהוא מקור הראשון לכל אורות דע"ס דאצי' ובחי' הגבלת הכלים בב' אופנים בפנימיות קסה, אוחיצוניות, דהיינו כמו ביחוד עליון הפנימי דאו"א וזו"נ שהוא שרש הנשמות דאצי' עד נפש דעשי' ובחיצוניות בכלים החיצוני' דע"ס דאצי' שנמשך לבי"ע שמשם שרש המלאכי' כמו בחי' הדיבור החיצוני די"מ כו', ובין בפנימי' ובין בחיצוני' הכל נמשך מבחי' הקו"ח שנק' קו המדה³⁸ בכלל למדוד כל אור ושפע באו"פ ואו"מ וכלים מכלים שונים הכל במדה ושיעור דוקא לא יוסיף ולא יגרע לעולם כמ"ש מי מדד בשעלו³⁹ כו' ונק' משחתא⁴⁰ או מתקלא⁴¹ כו' כמ"ש במ"א בענין אי"ה סופ"ר אי"ה שוקל⁴² כו'. ומטעם זה נק' נשמות ומלאכים ד[א]בי"ע בשם עומדי' דוקא כנ"ל שלא יהי' בהן תוס' וגרעון לעולם רק כפי מקור חוצבם בחו"ב ומדות דאצי' ממקורם הראשון דבחי' קו"ח הנ"ל, אך בהגיע נשמות דאצי' בגופים למטה בעוה"ז דוקא ומקיימים התו"מ בגשמיות דוקא אז עי"ז נק' מהלכי"ם שיכולים לעלות בעילוי עד אין שיעור למעלה מעלה ממקורם הראשון בחו"ב כו', וזהו כללות הטעם שע"י ירידה זו דנשמה בעוה"ז בגוף גשמי בקיום התו"מ בגשמיות תבא ותגיע למדרגה גבוה יותר משרשה הראשון בהיותה צרורה בצרור החיים באוצר הנשמות בעמדה לפני ה' ממש כנ"ל וד"ל.

אמנם להבין ביאור כ"ז למה ע"י ירידה זו דוקא תעלה הנשמה כ"כ למעלה כו', הנה יש להקדים תחלה ביאור ענין מה שאנו או' נורא תהלות אדון הנפלאות⁴³ המחדש בטובו כו', דמונה כאן ג' מדרגות נורא תהלות ואדון הנפלאות ואח"כ מחדש כו', מה שייכות יש לזה עם זה דמשמע דזהו סדרן דוקא דמבחי' נורא תהלות נמשך להיות אדון הנפלאות וכמ"ש נורא תהלות ואח"כ עושה פלא⁴⁴ כו', ואח"ז דוקא מחדש בטובו כו' דהא בהא תליא וד"ל. וביאור כ"ז הנה תחלה יש להבין מה שא' מחדש בטובו כו' דזהו בבחי' שם אלקים שהוא בבחי' ממכ"ע שנק' כח הפועל בנפעל⁴⁵ כמו בראשית ברא אלקים⁴⁶ וכמו אד' בם⁴⁷ כו', ואדון הנפלאות הוא בחי' סוכ"ע בכלל. והענין הוא כידוע בענין התחדשות הבריאה מאין ליש בכלל ובפרט שזהו מצד ירידת האור והשפע האלקי' דרך עילה ועלול⁴⁸ דוקא, דהיינו מבחי' האחרונה שבעילה נמשך שרש התהוות העלול שלמטה הימנו והוא מבחי' אותיות שבעליון לבד שהוא בחי' קסה, בהתגלות שלו בלבד, כמו מאותיות הרצון נמשך אור השכל ומאותיות השכל נמשך המדות וכמ"כ מאותיות המדות נמשך המחשבה ומאותיות המח' נמשך הדיבור ומן האותיות הדבור נמשך למעשה. וכך הוא למעלה בהשתלשלות דעו"ע⁴⁹ כשלשלת⁵⁰ שטבעת התחתונה קשורה בקצה העליונה כמו משלשלי' פירות⁵¹ כו' כמשלשלי' בחבל⁵² כו' שהוא ענין הירידה מגבוה לנמוך נק' השתלשלו' כידוע, כך הוא בירידת האור האלקי שנק' [כח] הפב"נ כנ"ל בכלל ובפרט כמ"ש ואתה מחיה⁵³ כו' א"ת כללות האותיות⁵⁴ דבחי' מל' דאצי' שמחי' כל העולמות מאין ליש ונמשך ויורד בהשתלשלו' מעילה לעילה באופן זה שבחי' אותיות שבעליון נעשה מקור לתחתון עד התהוות הברואי' היותר תחתונים בגלגלי' וד' יסודות הגשמיי' ארמ"ע⁵⁵ וד' מדרגות דצח"מ דעשי' שזהו הנק' השתלשלו' דעו"ע עד שנתהווה מרוחניות לגשמיות ממש כד"י הגשמיי', וכידוע דד"י הגשמיי' ודצח"מ מקבלי' מחיצוניות השפע הנמשך מן המזלות וגלגלי' דעשי' כמו שא' דאין לך עשב למטה⁵⁶ שאין לו מזל שאומר לו גדל כו' שהוא מקור בחי' רוחניות דצומח שיגדל מכח הצומח שבארץ תלוי במזל הרוחני דגלגל, וכן גידול ההר ג"כ מן המזל כמו גדא דהר⁵⁷, וכן יש מזל לחי ומדבר ופרטי כל הברואי' שבארץ בכל אקלים ובכל מקום בפרט שמזה יבא השינוי באופן טבעם בכאו"א, וגם ההשגחה להשפיל ולהרים בזמני' ידועים לפי הילוך וסיבוב הגלגלים וכוכבי' ומזלות הקבועי' בהם (כמ"ש אשר חלק ה' אותם לכל⁵⁸ כו'), רק אין מזל לישראל⁵⁹ כו', ויש לכל אדם מזל שלו בעת תולדתו אם יהי' עני או עשיר חלש או גבור⁶⁰ כו', והן היו החוזי' בכו"מ⁶¹ בימים הקדמוני' ככשדי' וכלדיי'⁶² רק שנק' ע"ז⁶³ שאסור לישראל להאמין [oldpage_רלב] בהם ולעבד[ם] וזה הי' חטא הדורות דב"ר שהי' עובדי' לכו"מ וכמ"ש הנשים ומאז חדלנו לקטר⁶⁴ למלכת השמים כו', וגם ב"נ נצטוו ע"ז⁶⁵ כידוע (וגם הפלסופי' מקצתם יודו בזה שהן ממוצעי' בין סיבה הראשונה שמסבב הגלגלי' לד"י שעל ידם יומשך כל שפעם אך באמת הן כגרזן ביד החוצב⁶⁶ כו'⁶⁷ וכמו שאו' ומסדר הכוכבי' כרצונו⁶⁸ דוקא) (ועיי' באג' הרמב"ם ובס' המדע שקורא לנפש הגלגלי' דעשי' בשם שכליי' נבדלים⁶⁹ כו' ובאמת הן רק מקבלים מן בחי' חיצוניות הכלים דאופני'⁷⁰ כמ"ש בע"ח בסופו) קסה, גוגבוהים עליהם כו' שמחיצוניות האופני' נמשך למזלות וכמו גשם ממש יחשבו המזלו' והגלגלים לגבי האופני' וחיות הקדש כידוע. ועד"ז ממש יש לכל עולם לעולם שלמטה ממנו ירידת השפע מעילה לעלול גם בעולמות העליונים יותר שהן מלאכי' דעולם היצי' שלמעלה הרבה ממלאכי' דעשי' כאופני' עד צבא השמים [כגלגלים] דעשי', שגם הם בערך גשמיות לגבי רוחניות לגבי מעלת המלאכי' דבריאה מצד שיר[י]ד[ת] האור האלקי שנמשך [ה]כל בצמצומי' דעו"ע דחיצוניות שבעליון לתחתון (שזהו מבחי' מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון⁷¹ ) ובדרך כלל הן ג' עולמות דבי"ע כידוע, משום דבחי' כח האלקי שהן ע"ס דמל' דאצי'⁷² שיורד [ומתצ'] ומשתלשל מעילה לעלול דמל'⁷³ דמל' דאצי' נעשה מקור לבריאה ומל' דבריאה נעשה כתר ליצי' וכן מיצי' לעשי' וע"כ גם העולמות המתהוי' מן ע"ס דבי"ע הן באי' בסדר השתלשלות עד"ז והן ג' מיני מלאכי' דבי"ע שהוא מ"ש ג"פ הבו⁷⁵ כו' כידוע והן ג' מדרגות דמודו"מ⁷⁴ דמאותיות המח' דבריאה נמשך לדבור דיצי' ומדיבור עד סוף העשי' וד"ל.

והנה ידוע שבסדר [ה]השתלשלו' של כל העולמות מאצי' לבי"ע שנק' ממכ"ע הוא ג"כ בבחי' ציור אדם נפש בגוף⁷⁶ עד"מ כמו ציור אברי האדם לגבי נפשו כמו שא' מה הנשמה ממלא⁷⁷ כו' כך הקב"ה ממלא כל העולמות ונק' נשמת כ"ח⁷⁸ כו', וכמו שהאברים הם בחי' כלים מוגבלים ומצומצמי' שמקבלים האור והחיות הרוחני דנפש יש בהן חילוקי מדרגות מזה לזה בריבוי אופנים שונים כמו כח הראי' בכלי העין לראות ובידים לפעול מלאכה וברגל להילוך, וכן בכל פעולת אברים הפנימי' מתחלקי' כחות הנפש הרוחניות בכאו"א לפי מזגו ופעולתו בסדר והדרגה ובהילוך השפע וחיות מזה לזה שכולם מקושרים ואחוזים זע"ז וזעג"ז⁷⁹ עד שבאמצעו' כולם יפעלו פעולתם ע"פ הרצון ושכל ומדות בתנועה א' לא ישנו תפקידם לעולם כו'. וכך הוא הדוגמא בבחי' ציור אדם העליון שמתלבש בעולמות הגם שאין לו גוף⁸⁰ ולא דמות הגוף וכמ"ש כי לא ראיתם כל תמונה⁸¹ כו', מ"מ נזכר בכתובי' תוארי אדם כמו עיני ה'⁸² אזני ה'⁸³ כו' וישב ה'⁸⁴ הנה ה' עומד⁸⁵ וכה"ג [וידוע] שזהו מצד התלבשות כח האלקי בעולמות להחיותם מאין ליש כמלאכים שנק' אברי' דשכינתא⁸⁶ [כ]עיני ה' מלאכי' דבריאה קסה, דשנק' מארי דאשגחותא⁸⁷ כו' וכן יש מארי דאודנין⁸⁸ כו' וכמ"ש היוצר עין⁸⁹ כו' כמ"ש במ"א בענין ההשגחה פרטי'⁹⁰ וא"כ הרי לפ"ז המשל ודוגמא הולך האור האלקי בירידות המדרגו' מעליון לתחתון ע"ד הנ"ל, והיינו כמו באדם שראשית גילוי האור וחיות הנפש בגוף הוא בכלי המוח דחו"ב, כך למעלה ראשית גילוי האור האלקי במוחי' דחו"ב דמל' בג"ע דבריאה דאימא מקננא⁹¹ כו' ויורד ומשתלשל ממוחי' למדות בלב וכן לבחי' חיצוניות האברי' דשכינה יורד השפע כמו מראש עד הרגל כך יורד [כ]דמיון אברי אדם במלאכי' דבי"ע עד בחי' רגל בעולם העשי' שא' הארץ הדום רגלי⁹² ונק' רגלי השכינה⁹³ כידוע, וכל העולמות כולם מקושרים ואחוזי' זע"ז יחד בהתכללו' אברי' דנפש אדם יחד בפעולתו וכל תנועה הכל כא' עפ"י רצון ה' בחכ' ומדות ומודומ"ע שבא בהתלבשות בג' עולמות דבי"ע כמו כל אשר חפץ ה'⁹⁴ כו' ומסדר הכו"מ כרצונו דוקא כנ"ל וד"ל.

והנה עדיין יש להבין למה נק' התהוות הבריאה מן הבורא ית' בשם חידוש גמור שנק' מאין ליש כידוע, דלכאורה לפי כל הנ"ל בב' המשלים בענין ההשתל' דעו"ע בין בבחי' אותיות שבעליון לתחתון ובין בדוגמא דחיות [הנפש] בגוף בירידות המדרגות מראש לסוף הכל אין כל חדש בזה [כלל] מאחר שמבחי' מהות ועצמות העילה העליון נמשך לעלול כשלשלת כו', א"כ זהו שנק' יש מיש שאין בו חידוש מעיקרו ולא יש מאין רק מה שהי' תחלה במשפיע יצא לגילוי מן ההעלם בלבד כו' עד מקורם הראשון שהוא בחי' מל' דאצי' שנק' עילת כל העילות⁹⁵ (או כח כל הכחות כמ"ש ורב כח⁹⁶ דהיינו שמאמתת המצאו⁹⁷ נמצאו כל הנבראי'⁹⁸ בכח הפב"נ כנ"ל וכמ"ש כי ממך הכל⁹⁹ כו') ול[מ]ה או' המחדש בטובו¹⁰⁰ כו' (וגם המשכת הרצון וחכ' ומדות עד מודו"מ בעולמות דבי"ע אין זה חדש מעיקרו רק שיצא מן ההעלם לגילוי לבד כידוע). אך הענין הוא כידוע דבתחלת ההשתל' הי' ע"י בחי'¹⁰¹ צמצום אור העצמו' שצמצם א"ע והאיר רק דרך מסך שנק' הארה דהארה לבד וכמא' כברייתו ש"ע¹⁰² ברישא חשוכא והדר נהורא וכמ"ש ישת חשך סתרו¹⁰³ וכן מגלה עמוקות מני חשך¹⁰⁴ כו' שהוא בחי' העלם דאור העצמו', וכך הוא בענין ב' משלים הנ"ל שיורד האור מעילה לעלול הרי אין העלול מקבל מעצמו' דעילה אלא רק מהארה דהארה שלו והוא קסו, אכמו גילוי האותיות דשכל שבא למדות בשינוי המהות להיות מקור למדות וכן מרצון לשכל (שזהו בחי' קרומא דאוירא¹⁰⁵ המפסיק בין כתר לחכ' כידוע וכן מיצר הגרון¹⁰⁶ בין שכל שבמוח למדות שבלב וכן חצר הכבד¹⁰⁷ כו'). וכך גם [ב]כללות חיות הנפש בגוף בא בשינוי המהות שנק' הארה דהארה לבד והוא מה שמחיצוניות וגשמיות דרוחניות עצם הנפש הוא שנעשה מקור לחיות האברי' בהתלבשותו בדם הוא הנפש בחי[ות] גשמי (וכמו"כ מגשמיות דכח הצומח¹⁰⁸ הרוחני נעשה רוחניות הצמיחה בעשב כמ"ש במ"א), שזה א"א להיות כ"א ע"י צמצום דוקא, וצמצום זה אע"פ שהוא מבחי' הגבורות להעלים ולהסתיר העצמו' מ"מ אדרבה זהו עיקר בחי' החסד והטוב, והוא שמצד טבע הטוב להטיב¹⁰⁹ למקבלי' ע"כ מצמצם ומשפיל א"ע להמשיך השפע בשינוי המהות כפי ערך המקבלים כידוע. וכך הוא למעלה זהו ענין בחי' החסד וטוב האלקי שבעצמו' כי חפץ חסד הוא¹¹⁰ וטוב ה' וצדיק ע"כ מצמצם א"ע בבחי' ירידה גדולה כזו להיות מקור לעולמות להחיותם מאין ליש בבחי' הארה דהארה מריש כל דרגין שלפני האצי' עד סוף עולם העשי' בהתהוות דצח"מ וד"י הגשמי' כנ"ל, וכמו שהנפש בעצמה למעלה הרבה מבחי' חיות גשמי דגוף ואברים [oldpage_רלג] ועכ"ז יורדת ומתצמצמת להתלבש בדם הוא הנפש הטבעיות שמחי' חיות גשמי לכל אבר כטבעו (ואמנם למעלה אע"פ שנק' חי העולמים¹¹¹ וכן או' צור חיינו¹¹² כו' לחיי הנשמות הוא רק שם המושאל כמו שנק' כהפב"נ שאין זה [כ]כח פועל האדם שיש לו יחוס וערך עם הפעולה כו', דא"כ הרי יש שינוי בין קודם הבריאה לאח"כ וגם יש התפעלות כו', וגם הי' ראוי שיהי' גם הפעולה בלתי גבול ככח הפועל האלקי כו' וכידוע קושי' הפלוסופי'¹¹³ בכל זה. אך באמת אין שינוי ולא התפעלות כמו אם צדקת¹¹⁴ כו' כי אין השפע האלקי' באה רק דרך צמצום כנ"ל וז"ש חי ולא בחיים¹¹⁵ וד"ל). וזהו המחדש בטובו דוקא שלפי כל הנ"ל הרי יש כאן חידוש גמור מאין ליש ממש ולא יש מיש אחר שאין השפע באה ממהות ועצמות אלקות רק בחי' זיו והארה דהארה כו', וגם זה הנה בא רק ע"י מדת טובו ית' כמו שמטבע הטוב להטיב כנ"ל שעי"ז מצמצם א"ע כו', וע"כ או' המחדש בטובו דוקא מע"ב בכ"י כמו שמטבע הטוב להחיות רוח שפלים¹¹⁶ כך כל התחדשות הבריאה בתמידות מעולם היותר עליון עד עולם היותר תחתון בדרך ריבוי ההשתלשלו' דעו"ע [כ]נ"ל שהוא ע"י ריבוי הצמצומי' דוקא כנ"ל זהו הכל רק מצד קסו, בטובו וחסדו העצמי כמ"ש טוב ה' לכל¹¹⁷ וכתיב אמרו לצדיק כי טוב¹¹⁸ כו' וד"ל.

ומעתה הנה יש להבין מה שייכות יש לזה שא' המחדש בטובו כו' למ"ש בסמוך [לו] אדון הנפלאות דמשמע דמפני שהוא אדון הנפלאות ע"כ הוא מחדש בטובו כו'. אך יש להקדים תחלה ביאור ענין [בחי'] סוכ"ע שלמעלה מבחי' ממכ"ע כנ"ל שהוא שם הוי' שלמעלה משם אלקים כנ"ל והוא הנק' אדון הנפלאות ולזה הטעם הוא מחדש בטובו כו' כי הא בהא תליא דוקא כמ"ש כי ה' הוא האלקי'¹¹⁹ כו'. וביאור הדברים הנה ידוע בפי' שם הוי' שהוא הי' הוה ויהי'¹²⁰ כא' שזהו להיותו למעלה מבחי' זמן דעבר הוה ועתיד, כי הזמן בא בבחי' השתלשלו' בבחי' ממכ"ע הנ"ל שהוא בחי' המל' מ‘לך מ לך ימלוך כו' שזהו בחי' עש"נ¹²¹ כנ"ל במשל האותיות ומשל חיות הנפש בגוף שיש בזה בחי' זמן לפי שהאור מצומצם בכלי כו' בבחי' או"פ ואינו רק מבחי' הארה דהארה מעצמו' אלקו' שבא בשינוי המהות כנ"ל, והיינו ו"א שני דהוי עלמא¹²² מריש כל דרגין כו' שהן ו' יומי' דאצי' שמקבלי' מחו"ב ורצה"ע שיורדי' למטה בבי"ע שהוא ע"י צמצום דשם אלקים בכלל כי"מ דמע"ב כידוע, אבל בחי' שם הוי' הוא בבחי' מדות וחו"ב דאצי' עצמן שלמעלה מבחי' צמצום דשם אלקי' שמובדל ומרומם לגמרי מבחי' ההשתלשלו' דזמן ומקום בג' מדרגות דעש"נ הנ"ל, וע"כ כל בחי' [ה]השתלשלו' דבחי' ממלא כ"ע הנ"ל כלא ממש חשיב לגבי' וכערך הצמצום דהאר' חיות הנפש בגוף לגבי עצמו' חיות הנפש קודם שתתפשט בדם הוא הנפש דכלא חשיבא ממש וז"ש כי עמך מקור חיים¹²³ כו' ונק' חיי החיים¹²⁴ (וכערך צמצום אותיות הדבור לגבי עצמו' הנפש שנק' רוח ממללא¹²⁵ כו'). וז"ש בזהר ע"פ אלקי' אל דמי לך¹²⁶ כו' דשם אלקי' שבבחי' ממכ"ע שנק' נה"ת קארי תדיר לנהורא עילא' שהוא שם הוי' בחי' סוכ"ע כידוע, ועכ"ז הרי נק' בשם סובב כ"ע עכ"פ שזהו בחי' מקיף וסובב לכל ההשתלשלו' דבחי' ממכ"ע הנ"ל ונק' חיי החיים וכמ"ש כי הוי' הוא האלקי' שמשם הוי' נמשך בבחי' מקיף עכ"פ לשם אלקי' וכולא חד. והענין הוא כמו עד"מ עיגול השמים שמקיף וסובב לארץ [ו]משפיע מרוחניות לגשמיות בכל חלקי הארץ בהעלם וכמו העלם עצמות הנפש שממנה מתצמצם ומתלבש בחיות הגוף שהכל א' כידוע וד"ל, וכמו העיגול המקיף מכל צד בשוה למעלה ו[ל]מטה וכמו"כ חיות העצמו' דנפש מאיר בהעלם במוח קסו, גשבראש כמו בצפורן הרגל בהשוואה א' ממש מאחר שמקיף לראש ורגל כא', והוא מצד שמרומם ומושלל מכל בחי' גילוי אור החיות הבא בבחי' או"פ בכלי ששם יש חילוקי מדרגות בין עליון לתחתון אבל בחי' עצמו' החיות הרוחני שבנפש אין בהארתה הפרש בין החכ' שבראש לחיות הרגל (וכמו בחי' ההרגשה שאדם מרגיש א"ע מראש לרגל בבת א'¹²⁷ שזהו הארה אחת פשוטה שלמעלה מחיות המורכב באברי' ממוח שבראש כו' כמ"ש במ"א) וכמו בחי' הרצון השולט בכל האברים בשוה¹²⁸ כמשי"ת¹²⁹ ).

וכך יובן למעלה בבחי' סוכ"ע הכללי שהוא הנק' מחשבה אחת הכללי' שצופה ומביט¹³⁰ עד סוף כל הדורות בסקירה אחת שזהו שם הוי' שכולל עבר הוה ועתיד כא' כנ"ל הרי נק' בשם מקיף וסובב עכ"פ להיותו בבחי' כלל אל הפרט עכ"פ, ואמנם שוה ומשוה עליון ותחתון כמ"ש וגם חשך¹³¹ כו' קמי' כחשיכה כאורה¹³² דהיינו שאין הפרש בין האור היותר עליון כמו בגעה"ע דבריאה שמאיר שם מחו"ב דמל' דאצי' עד סוף ותחתית העוה"ז למטה שנק' חשך גמור כמו בשאול וכה"ג כמ"ש בשמים ממעל ועל הארץ כו' אין עוד¹³³ בשוה וכתיב אם אסק שמים¹³⁴ שם אתה [ו]אציע[ה] שאול הנך וכמו שא' יונה מבטן שאול שועתי¹³⁵ כו' דגם גקה"ט [לגמרי] כבלעם הי' בו גילוי אור הנבואה כמ"ש מחזה שדי יחזה¹³⁶ כו' וכתי' ויאמר ה' אל בלעם¹³⁷ כו', וע"כ ביקש משה שלא תשרה שכינה באוה"ע¹³⁸ כמ"ש ונפלינו אני ועמך¹³⁹ כו', וז"ש השמים והארץ אני מלא¹⁴⁰ בהשוואה א' ממש להיותו למעלה מבחי' מעלה ומטה שאין זה רק בבחי' גילוי אור וחיות המתפשט למטה בעולמות שיתכן בו לומר חילוק מדרגות בין רוחניות לגשמיות כנ"ל (ובאמת מאחר שמבואר למעלה דגם בשם אלקים דבחי' ממלא אין האור וחיות האלקי בא ונמשך רק מבחי' הארה דהארה ע"י צמצום בשינוי המהות ולא מעצמו' אור המל' כנ"ל א"כ גם בבחי' המל' יש בחי' סובב ומקיף לכל ההשתלשלו' כא' ממש והוא בחי' כתר מל' שלמעלה מהתלבשות בעולמות כידוע, וז"ש כי הוי' הוא האלקי' כולא חד ממש) וזהו שאו' הקדוש בשמים ובארץ¹⁴¹ בשוה כו', ועכ"ז הארת אור המקיף דסוכ"ע מאיר תמיד בממכ"ע (וכמו הרצון הבלתי מורכב בשכל ומדות וחיות האברים ששולט בראש ורגל בשוה וז"ש כל אשר חפץ ה' עשה כו').

קסו, דואמנם הארה זו שמבחי' מקיף דסובב בממלא נק' בשם פלא כידוע דאל"ף אותיות פל"א¹⁴² בהיפוך אותיות דהיינו כאשר בא הרצון בשכל ומדות נק' אולפנא דחכ' שמאין תמצא כרצון וחכ' דמע"ב שבא בצרופי' די"מ כו', אבל בחי' פל"א הוא בחי' ההסתר וההעלם דבחי' מקיף וסובב דמח' א' הנ"ל שבלתי בא בגילוי באו"פ בהשתלשלו' העולמות כנ"ל, ואמנם כאשר מאיר ממנו בצירופי אותיות דמל' דאצי' [oldpage_רלד] בבי"ע אז נק' נפלאות כמו הניסים שנק' נפלאות ל' נפעל שמקבל מבחי' פלא העליון הנ"ל, דגם שבכל מע"ב בסדר הצרופי' די"מ מאיר ג"כ מבחי' שם הוי' דסובב בממלא כנ"ל, אך כאשר מאיר מבחי' ההעלם דעצמו' אוא"ס שבמקיף דשם הוי' דאצי' בשם אלקי' הוא ענין הניסים שנק' נפלאות שמהפך סדר הצירופי' ששרשם בח"ע שבמל' (דהיינו מבחי' הרצון הבלתי מורכב בחכ' ומדות כו') כמו נס דקי"ס בהיפוך ים ליבשה כו' (וכמשי"ת) וכרחב"ד שא' מי שא' לשמן וידליק¹⁴³ כו' וכה"ג שבהכרח יבא אור זה מלמעלה מסדר ההשתל' דצירופי אותיות דמל' (וכי' מכות דמצרים דכתי' כימי צאתך¹⁴⁴ מאמ"צ אראנ"ו נפלאו"ת שהוא משם הוי' דוקא כמ"ש וידעו מצרים¹⁴⁵ כי אני הוי' כו'). וזהו שנק' נפלאות לשון רבים שיש בזה ריבוי חילוקי מדרגות הנמשך מעצמות אור המקיף דסובב בממלא ומקור[ם] הכללי נק' אדו"ן הנפלאו"ת וכמו [ל]עושה נפלאות גדולות לבדו¹⁴⁶ כו' (והיינו¹⁴⁷ בחי' פל"א הוא שם העצם דבחי' עצמו' אור המקיף דשם הוי' דאצי' שממנו נמשך כל הנפלאו"ת למטה בעלמא דאתגלייא בצירופי אותיות דמל' דאצי' בבי"ע והוא הנק' אדון ¹⁴⁸כל הנפלאו"ת כו' וד"ל (ויש בזה ב' מדרגות א' בבחי' ממכ"ע עצמו שהוא בחי' כתר מל' דאצי' שבוקע המסך שבין אצי' לבריא"ה שיאיר האור דאצי' להדיא שלא ע"י צמצום שנק' הארה דהארה כו' שמזה נעשה הניסים שנק' נפלאות בהיפוך צירופי אותיות די"מ כו' להפך הטבע וכה"ג כמו מי שא' כו', והוא בחי' הרצון המורכב כבר בחכ' ומדות דמע"ב שיהופך מדין לחסד בבקשת יהי רצון כו' וכן בש"ע כמו בא"י רופא חולים¹⁴⁹ וכה"ג ונק' ג"כ אדו"ן הנפלאו"ת שנק' פל"א כנ"ל. והב' בחי' האצי' עצמו והוא בחי' כתר דאצי' עצמו שלמעלה מחו"ב ומדות דאצי' שבו גילוי אור העצמו' דא"ס בפנימי' דשם הוי' דאצי' כמו גילוי שכינה בהיכל ק"ק כר"י כה"ג שראה¹⁵⁰ כו' וא' יהי רצון מלפניך ממש שיכבשו רחמיך את כעסך (וכמו [ל]שנות מדין לחסד באצי' עצמו או להחליף אור החסד בכלי הגבורה כמ"ש במ"א¹⁵¹ ) וזה נק' נפלאו"ת גדולות קסז, אשעושה לבדו כו') (או כמו שא' שהקב"ה מתפלל¹⁵² מאי מצלי יה"ר מלפני שיגולו רחמי על בני כו') וכגילוי הנבואה משם הוי' דאצי' בנביאי' וכן בגילוי אור דשם הוי' בתו"מ (כמשי"ת). וזהו ענין הסמיכות דמחדש בטובו מע"ב למה שקדם שהוא אדו"ן הנפלאו"ת דהא בהא תליא דוקא משום דחידוש מע"ב בטובו היינו בבחי' רב חסד וטוב שברצה"פ הקדום שהוא בחי' סוכ"ע הכלל[י ש]באצי' ומאצי' לבי"ע שנק' פל"א [ד]כת"ר עליון שממנו נמשך כל בחי' הנפלאות לשנות הרצון וחכ' דמע"ב בהשגחה הפרטי' שבכל יום בכל העולמות כמ"ש משמים הביט הוי'¹⁵³ כו' להשפיל ולהרים וכן לחדש אור וחיות חדש מאין ליש בכל יום ויום ע"י צמצום כי גם בחי' הצמצום הנ"ל נעשה ע"י בחי' טובו וחסדו כנ"ל, וע"כ א' אדון הנפלאות המחדש בטובו דהא בהא תליא דמפני שהוא אדו"ן הנפלאו"ת [מ]בחי' פל"א העליון הנ"ל ע"כ מחדש בטובו כו' וד"ל.

ומעתה יש להבין ענין נורא תהלות שהזכיר קודם אדון הנפלאות ומה שייכות יש לזה עם זה כו', להיות מבואר למעלה בענין אדון הנפלאות שהוא בחי' פלא דהיינו בחי' כתר עליון (בין באצי' בין בבריאה כנ"ל) שזהו בחי' המקיף הסובב לכל ההשתל' ד[בחי'] ממלא שבבחי' או"פ כו' כמו הכלל אל הפרט שזהו בחי' מח' א' הכללי' כנ"ל, והנה כתיב נורא תהלות עושה פלא דגם בחי' פלא העליון הוא נעשה בבחי' עשי' ממש מעצמות אור א"ס שבפנימי' הכתר שזהו שנק' נורא תהלות כו'. והענין הוא לפי שגם שלגבי ההשתל' דבחי' ממלא הנ"ל נק' בחי' מקיף וסובב בהעלם למעלה ולמטה בשוה ממש כנ"ל ונק' פלא שהוא מופלא ומוסתר מן כל ההשתלשלו' ונק' קדוש הוי' כידוע עכ"ז גם הוא בא בבחי' מדה וגבול כמו היקף החומה שמוגבלת במדה ושיעור להקיף העיר אם קטנה או גדולה כו', וכן הוא הגבלת הכלל לפ"ע הפרט דוקא כמו השכל כללי הכולל כל הצירופי אותיות הדבור המוגבלים וכן הרצון השולט בכל האברים בשוה שמוגבל גם הוא לפ"ע הגבלת כלי הגוף כו', ואע"פ שנק' פלא או קדוש שמובדל בערך זהו לגבי המקבלים ממנו בלבד, אבל לגבי עצמו' אוא"ס שבפנימי' הכתר גם הוא אינו אלא בבחי' גבול ומדה שיתכן לומר בו בחי' עשי' כמ"ש עושה פלא שעושה לבחי' פלא העליון הנק' מקיף הכללי כמו שעושה לשמים הגשמיי' דכתיב נוטה שמים כיריעה¹⁵⁴ כו' (וכך הוא בענין הנפלאות כניסים בפועל ממש שנמשך מבחי' פלא העליון שנק' אדון כל הנפלאות נק' בבחי' עשי' ממש כמ"ש לעושה נפלאות כו' והוא מ"ש עושה פלא כפשוטו), וזהו נורא תהלות עושה פלא שמבחי' נורא תהלות הוא שעושה לבחי' פלא העליון כנ"ל.

קסז, בוהענין הוא להיות כי תיבת פלא שמורה על ענין ההפלאה והבדלה בערך שזהו בחי' פלא שהוא ההסתר וההעלם מן השכל (כמו שכל מופלא¹⁵⁵ שנק' שכל הנעלם מכ"ר¹⁵⁶ וכה"ג) כמו כי יפלא ממך דבר¹⁵⁷ כו', אינו שייך רק בדבר המושג קצתו ואפס מעט מזעיר ממנו עכ"פ רק שא"א להשיג לאמיתי' עצמותו ומהותו שנפלא [ונעלם] מן ההשגה כמו סתרי תורה¹⁵⁸ ורזי' דאוריי'¹⁵⁹ שנק' פלאו' חכ'¹⁶⁰ שאפס קצהו מושג, אך עומק סוד החכ' נעלם מכל חכם שלא יוכל לידע לאמתתו כלל וכמו אמרתי אחכמה¹⁶¹ כו' בסוד דמצות פרה אדומה דגם שנק' נסתרות מ"מ לפרקי' יוכלו גם הם לבוא בגילוי אור ההשגה לנשמות, כמו בגעה"ע בכל שבת וחדש שיבא כ"ב להשתחוות כו' שזהו עליות הנשמות¹⁶² בעילוי אחר עילוי לבא להשגות עמקו' הח"ע דתורה שנק' נסתרות וכמו סוד ה' ליריאיו גם לנשמות בגופי' בעוה"ז¹⁶³ כמו רשב"י וחביריו וכה"ג, וכמו"כ למעלה מזה בנשמות הנביאים כמשה ואהרן ושמואל שנגלה עליהם מבחי' פנימי' דשם הוי' דח"ע דאצי' כו' (וגם הנסים שנק' נפלאות בפו"מ הרי בא בגילוי אור בכלי בגשמיות כמו שא' הרואה מקום שנעשה בו הנס¹⁶⁴ כו'). אבל למעלה מבחי' פלא העליון הוא שנק' נורא תהלות שהוא בחי' עצמו' אוא"ס שבפנימי' כ"ע שעליו א' לית מח' תפיסא בך כלל¹⁶⁵ וכלל ונק' סדכ"ס¹⁶⁶ דהיינו שאינו בא בגילוי אור אפי' אפס קצהו, דאפי' אור צח ומצוחצח¹⁶⁷ אוכם הוא לגבי עה"ע עצמו כו' שזהו גם מחה"ק דאור הכתר הנק' פלא ונק' אור צח ומצוחצח כו', דאור א"ס עצמו למעלה מכל הע"ס דאצי' שמובדל ומרומם לגמרי וגם מבחי' הכתר שהוא בחי' הרצון [oldpage_רלה] ותענוג שלמעלה מן החכ' דהיינו מ"ש לית מח' שנק' רצון ומח' כללי תפיסא בי' כלל וכלל שלא יתכן לומר בו גם לשון פלא (ונק' בחי' רדל"א דלא ידע לי'¹⁶⁹ בר איהו בלחודוי כמ"ש במ"א ומבואר בפי' ב"ש בסידור¹⁶⁸ ) והוא שנק' נורא תהלות, כי ענין התהלה לא שייך רק בבחי' ההשגה לאפס קצהו עכ"פ שגם שאינו משיג לאמיתתו יוכל לבא לבחי' ההלל והודאה כענין [ה]הפלאה והבדלה בערך איך שהוא קדוש ומובדל ומופלא כו', כמו בע"ס דחו"ב ומדות דאצי' שיהללו לשם הוי' דאצי' בבחי' הפלאה והבדלה בערך עכ"פ כמו לך ה' הגדולה¹⁷⁰ כו' וכמו ענין חכים ולא בחכ' ידיעא¹⁷¹ כו' וכה"ג, לפי שבא אור החכ' דאצי' מן ההעלם דח"ע העצמי' מן ההעלם לגילוי אפס קצהו עכ"פ יוכל להלל לרוממות דח"ע שנק' חכים ולא כו' וכן במדות דחג"ת איך שמופלא ומרומם מן המדות דאצי' כמ"ש לך ה' הגדולה כו' וכה"ג, אבל בבחי' מהו"ע דאוא"ס שבפנימיות אור הכתר שנק' סדכ"ס דלמת"ב כלל נק' נורא תהלות שלא יושג גם אפס קצהו לבא בבחי' תהלה ושבח בחו"ב ומדות כלל כמ"ש ולאו מכא"מ קסז, גכלל¹⁷² וכמ"ש לו דומיה תהלה¹⁷³ כו' לפי שמובדל ומרומם למעלה גם מהיות גם ממקור לע"ס דאצי' כו' וד"ל. והטעם שנק' נורא תהלות לפי שא"א לבא ולהגיע לאמתת אור העצמות בבחי' השגה ותפיסא כנ"ל ע"כ נק' נורא שנמשך ממנו התפשטות היראה¹⁷⁴ שלמעלה מן הטעם ודעת רק בבחי' ביטול עצמי ופשוט לגמרי מכל וכל, כמו שידוע בענין בחי' השוב שאחר הרצוא שהוא בחי' ביטול המציאות לגמרי מפני היראה כשבא מקרוב כמו בעליות הנשמות בג"ע שטרם עלותם לפני ה' ממש עולי' בהתפעלות אהבה ותשוקה ע"פ השגה וטעם כי אין דביקות וקירוב באה רק ע"י ההשגה וטעם וכמו לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך¹⁷⁵ וכה"ג דהיינו בבחי' השגה ותפיסא עכ"פ כי הוא חייך בבחי' ממלא שנק' מקור החיים או בבחי' מקיף וסובב שנק' חיי החיים (שמושג אפס קצהו רק שהוא בהפלא' כנ"ל), אבל כשמגיעי' הנשמות לפני ה' ממש בבחי' האצי' עצמו שם מתבטלים ממציאותם לגמרי ונסוגים אחור בבחי' שוב בביטול שלמעלה מן ההשגה כי אין להם שום השגה ותפיסא בעצמו' א"ס שבאצי' כנ"ל וד"ל (ומ"ש וקדושים בכ"י יהללוך סלה כו' בלי הפסק¹⁷⁶ היינו שכל שעולים יותר בעילוי למעלה לא יגיעו לאמתת מהו"ע ית' ע"כ יהללו[ך] סלה בלי הפסק כמ"ש במ"א בענין משובח ומפואר עדי עד¹⁷⁷ כו').

(ושרש הענין הוא לפי שידוע דאוא"ס למעלה עד אין קץ¹⁷⁸ כו' והוא מצד בחי' הרוממות בעצמו' עד אין שיעור למעלה כו' והוא מבחי' הגבורות שהוא בחי' ההסתלקו' והעילוי בעצמותו היפך הירידה והתפשטו' כו', וע"כ נק' בשם נורא תהלות שהוא בחי' מל' דא"ס שנק' שמו הגדול¹⁷⁹ שלמעלה מן ההשתל' דקו"ח כמו שאו' ושמך נורא¹⁸⁰ כו' שאין תהלה ושבח מגיע לשם כלל להיותו מרומם ונשגב שמו לבדו בבחי' העילוי בעצמו' ממש כמאמר שהי' הוא ושמו בלבד¹⁸¹. וזהו שאו' הגדול הגבור והנורא¹⁸², דב' מדות דגדול וגבור הוא בחי' החו"ג דעצמו' אוא"ס¹⁸³ דמה שהוא למעלה עד אין שיעור בבחי' גבורות והסתלקות בעצמו' (ששם א' שמים לא זכו בעיניו¹⁸³ כו' כמ"ש במ"א) ומה שהוא בבחי' הירידה והמשכה למטה בקו"ח עד סוף העשי' שהוא בחי' החסד דעצמו' א"ס שמתפשט למטה עד אין תכלית כידוע. ואמנם בחי' הממוצע שהוא בחי' הת"ת זהו ענין והנורא, כידוע דבחי' נורא זהו [ב]בחי' הגילוי מן ההעלם קסז, דדרוממות העצמות עכ"פ שיתכן לומר בזה ענין היראה [עד] שנק' נורא, משא"כ כשהוא בבחי' הסתלקות ועילוי בעצמות ממש בהעלם אחר העלם שנק' סדכ"ס כנ"ל גם נורא לא שייך לקרותו, וזהו בחי' ממוצע דחו"ג שבעצמו' והוא ענין וי"ו דוהנורא¹⁸⁴ כמ"ש במ"א והוא שכלול בקו"ח שהוא ציור וי"ו¹⁸⁵ מחו"ג שבעצמו'. וזהו ג"כ כללות ענין הפסוק דמי כמוך באלים הוי' שזהו בחי' הת"ת¹⁸⁶ דוקא כידוע דאל ואלקי' הן בבחי' חו"ג¹⁸⁷, וז"ש מי כמוך באלים הוי' בחי' הת"ת שהוא קו האמצעי¹⁸⁸ שעולה עד פנימי' הכתר¹⁸⁹ דוקא שנק' בריח התיכון שמבריח לקצה¹⁹⁰ העליון כו', והיינו מ"ש נאדר בקדש¹⁹¹ דחכ' הנק' קדש מלה בגרמי'¹⁹³ כידוע ולהיותו למעלה גם מבחי' מקור החכ' שנק' ח"ס כנ"ל נק' נאדר בקדש¹⁹² והוא מ"ש נורא תהלות עושה פלא שעושה לבחי' פלא העליון דכתר כנ"ל, וזהו נורא תהלות אדון הנפלאות שמבחי' נורא תהלות¹⁹⁴ דוקא נמשך [בחי' פלא העליון הנ"ל שנק' אדון הנפלאות כנ"ל וד"ל. ואע"פ שלכאו' זהו כמו] דבר והיפוכו דמאחר שנק' נורא תהלות שנק' סדכ"ס דלמת"ב כלל איך עושה לפלא הנ"ל שהוא הבא בגילוי למטה מן ההעלם לפרקים עכ"פ כנ"ל, הענין הוא מטעם שבחי' נורא זה הוא בחי' הממוצע דחו"ג שבעצמו' אוא"ס כנ"ל ע"כ יוכל להסתעף ממנו דבר והיפוכו דהיינו שמבחי' הרוממו' והעלם דעצמו' שנק' סדכ"ס יבא לגילוי להיות עושה פלא הנ"ל וד"ל).

ובזה יובן סדר המשך הדברים בנוסח זה שאו' בסיום [ד]ברכת יוצר כי הוא לבדו מרום וקדוש היינו בבחי' הקדושה העצמי' שבבחי' רוממות והעלם העצמות בעילוי אחר עילוי עד אין שיעור כנ"ל שזהו שנק' מרום וקדוש לבדו כו', ואח"כ פועל גבורות שבחי' גבורות הללו הוא שפועל לבוא מבחי' ההעלם לגילוי למטה ע"י בחי' ממוצע הנ"ל שהוא בחי' הת"ת (כענין וי"ו דוהנורא שהוא בבחי' הקו"ח שכלול מצמצום והתפשטות יחד כידוע), והוא בבחי' גבו' שבחסד להיות מאיר מלמעלה מבחי' הצמצום וההעלם דעצמו' שיהי' מזה בחי'¹⁹⁵ תוס' אור בחסד שברצון הקדום שעלה ברצונו להאציל ולברוא כו'. וזהו אחר שפועל גבורות עושה חדשות לחדש הרצון וחכ' ומדות דמע"ב בתוס' מרובה על העיקר כו' (וכענין המבואר במ"א בברכה דאתה גבור¹⁹⁶ לעולם כו' שהוא בבחי' גבו' שבחסד דוקא ע"כ מזכיר בה מזונות ורפואה ותח"ה כו'). וזהו בעל מלחמות קסח, אלאגברא ימינא על שמאלא¹⁹⁷ כמו ימין ה' עושה חיל¹⁹⁸ כו' כמו יהי רצון כו' [שיכבשו רחמיך כו'], וכמא' בים נדמה כבחור¹⁹⁹ עושה מלחמה וכן במ"ת כזקן²⁰⁰ במלחמתה של תורה כו' לעמוד לנגד מדה"ד כו', וכן זורע צדקות מצמיח ישועות הכל מבחי' גבו' שבחסד דוקא כידוע במ"ש הוש[יעה] לו ימינו²⁰¹ כו'. וזהו ג"כ [oldpage_רלו] בורא רפואות שהרפואה ג"כ בבחי' גבו' שבחסד להמתיק כח הדין בחסד כמו כי הוא יך וירפאנו²⁰² כו' שאין רפואה בלא מכה שהוא מדה"ד הקשה ונמתק בחסד שזהו בחי' גבו' שבחסד כמו כי גבר עלינו חסדו²⁰³ כו' וכידוע שהרפואה הוא בבחי' הת"ת, ואח"כ סמך לזה מ"ש נורא תהלות דהיינו בחי' מרום וקדוש שהזכיר בתחלה שממנו נמשך להיות אדון הנפלאות בגילוי ההעלם שהן הניסים שמאיר מבחי' ההעלם דסובב בממלא וגם לפלא עצמו הרי עושה פלא כו' וכ"ז כדי להיות מחדש בטובו בחידוש גמור מעצמות הא"ס ממש כנ"ל וד"ל, וכל זה נכלל במה שמסיים ביוצר המאורות שהן שמש וירח שהוא שם הוי' ואלקים²⁰⁴ שיהי' תוס' [אור] בשם הוי' לבקוע הצמצום והמסך דאותיות דו"מ²⁰⁵ שבשם אלקים והוא בחי' היצי' שהוא בחי' הגילוי מן ההעלם דוקא כמ"ש יוצר אור כו' וד"ל).

והנה הגם שבבחי' נורא תהלות הנ"ל שהוא בחי' עצמות אוא"ס ממש שנק' סדכ"ס דלמחת"ב כלל א"א להשיגו בדביקו' ואה"ר להיותו למעלה מבחי' סובב וממלא דהוי' ואלקים כנ"ל ולמעלה גם מבחי' פלא העליון הנ"ל כמ"ש עושה פלא כו', אבל ע"י עסק התו"מ תוכל הנשמה האלקי' לבוא לידי דביקות בבחי' אמיתת מהו"ע דאוא"ס ממש (שלמעלה גם מחיי העוה"ב שנהנין מעצמו' התענוג הפשוט שנק' שעשועי המלך בעצמו²⁰⁶ כו'), והטעם הוא כי גם שא' דאוריי' מח"ע נפקת²⁰⁷ דהיינו שגם היא ירדה בהשתלשלו' באבי"ע בחכ' ומדות דאצי' ומאצי' לבי"ע עד התורה הנגלית לנו כו', מ"מ שרשה הראשון הוא במהו"ע חכמתו ית' כמו שהוא באמיתת פנימי' אור העצמו' ממש כמ"ש בתורה ואהי' אצלו אמון שעשועי'²⁰⁸ כו', אצלו ממש טרם שעלה ברצונו הפשוט להאציל כו', ואע"פ דלמת"ב כלל היינו בחי' מח' ורצון הקדום שלפני ההשתל' דקו"ח לצורך ההשפעה לעולמות בבחי' סובב וממלא כו', אבל תוה"ק קדמה לעולם²⁰⁹ ונק' משל הקדמוני²¹⁰ כידוע הרי היתה כלולה באמתת מהו"ע ית', וכן במצות שהן בחי' פנימי' ועצמו' רצונו שלמעלה הרבה מן הרצון קסח, בותענוג להשתלשלו' העולמות וכמ"ש לכל תכלה²¹¹ כו' רחבה מצותך מאד בלי גבול²¹² דעצמו' א"ס ממש, וע"כ בעשות האדם המצוה בפו"מ בעוה"ז, וכן כשעוסק בתורה הנגלית לנו נדבקה נשמתו באמתת מהו"ע ית' כמו שהוא קודם כל ההשתל' שהי' הוא ושמו בלבד, וזהו קרוב ה' כו' אשר יקראוהו באמת דתו"מ²¹³ כו'. וזהו עיקר ענין בריאת האדם שנברא' הנשמה מאין ליש ובאה וירדה למטה בעוה"ז בגוף חומרי לקיים התו"מ בפו"מ דאע"פ שזהו בחי' ירידה גדולה כנ"ל, אבל ירידה זו לצורך עלי' הוא כדי להעלות הנשמה במדרגה גבוה יותר משרשה והוא להדבק במהו"ע אוא"ס ב"ה שלמעלה גם מבחי' פלא הנ"ל, שזהו למעלה הרבה מאוי"ר בדביקות אמיתי' שהי' לנשמה בשרשה במל' דאצי' בעמדה לפני ה' כו' שזה אינו רק בבחי' ממלא וסובב שנק' פלא שמתגלה לפרקי' בג"ע לנשמות כנ"ל, אבל באמתת עצמו' אוא"ס שבפנימי' הכתר למחת"ב כלל וכשמגיעי' הנשמות שם משתחוי' בביטול המציאו' ונסוגי' אחור (כמו וירא העם וינועו כנ"ל) בבחי' שוב. אך ע"י עסק התו"מ בעוה"ז הרי תדבק הנשמה במהו' חכמתו ורצונו העצמי ממש בכל דבר ה' זו הלכה²¹⁴ ומקרא כמ"ש ואשים דברי בפיך²¹⁵ כו' כמ"ש ז"ל דהקורא²¹⁶ בתורה קורא בשמותיו²¹⁷ ממש כו', וע"כ גזרו אומר דיפה שעה א'²¹⁸ בתשו' ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, דגם שחיי העוה"ב נמשך מבחי' התענוג הפשוט שלמעלה מחכ' ורצון דמע"ב ונק' עדן (שנק' שעשועי המלך כו', אבל שעשועי' שבתורה יותר עצמיי'²¹⁹ כו') מ"מ המצוה עצמה גבוה יותר כמא' דשכר מצוה מצוה²²⁰ עצמה וכידוע דהעוה"ב נברא ביו"ד²²¹ לבד וכמו שאנו או' אין זולתך מלכינו²²² לחיי העוה"ב כו' (וזהו שארז"ל דת"ח אין להם מנוחה אפי' בעוה"ב שנא' ילכו מחיל²²³ כו' לפי שעולי' ע"י לבוש דאור דתורה למעלה מחיי העוה"ב באמתת מהו"ע ית' ממש שאין לו שיעור למעלה כו' למעלה הרבה מבחי' העדן דעוה"ב כמ"ש במ"א). וראי' ממ"ת ש[ב]תחלה ראו וינועו ויעמדו מרחוק ואח"כ קיבלו התורה פב"פ ולא נתבטלו ממציאותם כי נדבקו נשמתם ע"י אור פנימי' די' הדברות במהו"ע ית', ואע"פ שעכ"ד פרחה נשמתן²²⁴ כו' הרי בחי' טל דתורה החי' אותם²²⁵ כידוע, וגם עכשיו שדבריו חיים וקיימים בעסק התורה יחי' האדם במעלה ומדרגה גבוה הרבה יותר מדביקות הנשמה באה"ר בתענוגי' במס"נ בק"ש ותפלה מטעם הנ"ל וד"ל.

קסח, גובכל הנ"ל יובן שרש ענין קי"ס שהי' הכנה למ"ת²²⁶ דוקא כידוע, דהנה כתי' הפך ים ליבשה²²⁷ כו' שם נשמחה בו ממש כו' הרי הי' שמחה זו דכנ"י במהו"ע ית' ממש שלמעלה מן ההשתל' דבחי' סובב וממלא כו', וכמו"כ הי' במ"ת מלמעלה למטה בשמחה עליונה דהקב"ה בכנ"י דכתיב ביום חתונתו²²⁸ וביום שמחת לבו כו' כידוע. והענין הוא כי ידוע בכללות ענין קי"ס שגבוה מכל הניסים ונפלאות שהי' במצרים שזהו מצד שהאיר אז מבחי' מהו"ע ית' ממש שלמעלה מסובב וממלא כנ"ל שנק' אדון הנפלאות ועושה פלא כו'. דהנה ידוע שכל מה שיש ביבשה²²⁹ יש בים כו' [ו]למעלה זהו בחי' עלמא דאתכסיי' ועלמא דאתגלייא²³⁰ בחי' ההעלם וגילוי דמח' ודבור שהוא בחי' סובב וממלא בכלל כמ"ש יקוו המים כו' ותראה היבשה²³¹, ואז א' תוצא הארץ כו' שיצאו כל הברואי' מן הארץ מאין ליש, כך הוא למעלה בארץ עילאה שיצא ממנה כל התהוות העולמות²³³ הרוחניי' מאין ליש כמלאכים²³² עליונים שנק' בשם בהמות וחיות²³⁴ כמו פני ארי' ושור²³⁵ כו' כמ"ש בזהר והוא בחי' ממכ"ע בכלל שנק' כח הפב"נ כנ"ל (והיינו י"מ שבדיבור העליון שא' תוצא הארץ כו' וכה"ג כידוע), ובחי' ים העליון שנק' דא"ס²³⁶ הוא בחי' ההעלם דבחי' סוכ"ע בכלל שזהו כמו הברואי' שבים למטה והוא בחי' המח' שה[י]א בהעלם ומקפת לגילוי אותיות הדבור כידוע. והנה מאחר שא' הפך ים ליבשה למטה הרי ממילא נעשה כך עד"ז עד רום המעלות בכלל דהיינו שנהפך בחי' ים העליון ליבשה שזהו שנהפך בחי' ההעלם דסובב הכללי ונעשה בבחי' גילוי דיבשה בבחי' ממלא כו', והוא שנעשה מעלדא"ת עלד"א²³⁷ כמו שהי' גילוי ההעלם דמח' עצמה להיות בבחי' דיבור והיינו שנעשה מבחי' המקיף [עצמו] פנימי (כמ"ש יעקב והי' הוי' לי לאלקים²³⁸ כו' כמ"ש במ"א), וא"כ הרי בחי' ההעלם והגילוי דים ויבשה שהוא סובב וממלא נעשי' בהשווא' א' ממש, שמזה מוכרח לומר עכ"פ שהי' אז מאיר ההארה מבחי' עצמו' אוא"ס שבפנימי' הכתר שלמעלה הרבה מבחי' סובב [oldpage_רלז] וממלא דהוי' ואלקים כנ"ל שלמעלה גם מבחי' פלא כנ"ל שלפניו שוין ממש ההעלם והגילוי ע"כ בהגלות נגלות אור העצמו' דא"ס נעשה מן ההעלם גילוי כמ"ש הים ראה וינוס²³⁹ כו', לפי שאין בחי' העלם וגילוי שייך רק בבחי' ההשפעה למקבלי' שבהכרח צ"ל בבחי' מקיף ופנימי שהוא העלם וגילוי דסובב וממלא כנ"ל, אבל כמו שהוא ית' במהו"ע שהוא ושמו בלבד כנ"ל הרי בחי' המקיף ופנימי שוין ממש ע"כ נהפך לפניו מים ליבשה כו', וזהו הפך ים ליבשה כו' שם נשמחה בו ממש כמ"ש במ"א באריכות. וזהו כללות ענין קי"ס שהי' הכנה למ"ת קסח, דשיהי' התגלות אור פנימי' ועצמו' דרצונו וחכמתו בי[ו"ד] הדברות בכללות דתו"מ מלמעלה למטה ואם לא הי' קי"ס קודם לא היו בנ"י כלי [בית] קיבול לקבל מבחי' פנימי' ועצמו' דאור דתו"מ פב"פ ממש כו' וד"ל.

וזהו אשירה לה' כי גאה גאה²⁴⁰, פי' גאה גאה כי הנה בחי' הגיאות [האלקית] העליונ[ה] הוא בחי' [ו]ענין ההתנשאות שמובדל ומרומם בערך מכל ההשתל' כמ"ש ה' מלך גיאות לבש²⁴¹ כו' (שהוא בחי' סוכ"ע הכללי שהוא בחי' מל' דא"ס שמקיף לכל ההשתל' דקו"ח בכלל והוא בחי' מח' אחת הכללי' הנ"ל) והיינו בחי' פלא העליון שמאיר למעלה ולמטה בשוה ממש וכמו שאו' המתנשא מימות עולם²⁴² כידוע, אך גם בחי' גיאות והתנשאות זאת אינה רק על ימות עולם שהוא כללות ההשתל' דאבי"ע כו' בבחי' סובב וממלא בכלל ובפרט כנ"ל, אבל גאה גאה היינו בחי' הגיאות והתנשאו' שמצד אור העצמות דא"ס ב"ה ממש שגאה ומתנשא גם על גיאות הזאת, כידוע דגם בחי' גיאות והתנשאות זאת שמתנשא על ימות עולם אינו רק ע"י בחי' לבוש וצמצום גדול להיות מלך על עם כו' וכמ"ש ה' מלך גיאות לבש שאינו אלא בחי' לבוש חיצוני בלבד לגבי בחי' רוממות העצמות אוא"ס ממש שהוא בחי' ההתנשאות הבאה מצד רוממות דעצמו' ממש שאין ערוך כלל ביניהם ונק' מלך מרומם לבדו²⁴³ ממש וכן נק' מלך הקדוש²⁴⁴ כמ"ש במ"א (והיינו בחי' טה"ע שלמעלה הרבה מבחי' טה"ת שמקיף לד' עולמות דאבי"ע כו') והוא בחי' נורא תהלות הנ"ל שעושה פלא ונק' אדון הנפלאות כו' כנ"ל, ומשם האיר האור בקי"ס לעשות מהעלם גילוי כנ"ל וע"כ א' אשירה לה' כי גאה גאה בחי' אור העצמו' דא"ס שנק' סדכ"ס דלמחת"ב כלל כנ"ל, והי' זה הכנה לפני מ"ת כנ"ל להורות להם הדרך והא[י]ר מעט מזעיר שמבחי' אור פנימי' ועצמו' דאור א"ס ממש שהי' במ"ת בהגלות נגלות אור פנימי' רצונו וחכמתו העצמי' שיוכלו כנ"י לידבק נפשם במהו"ע ית' ממש ע"י בחי' אור דתו"מ שבזה דוקא תדבק הנשמה בפנימי' ועצמו' דא"ס ב"ה ממש כנ"ל, רק שבקי"ס הי' זה בדרך העלא' מלמטה למעלה כמ"ש אשירה לה' כו' ועי"ז נגלה עליהם האור דעצמו' א"ס במ"ת מלמעלמ"ט כנ"ל וד"ל.

וזהו סוס ורוכבו רמה בים, דהנה כתי' לסוסתי ברכבי פרעה²⁴⁵ דמיתיך רעייתי כו' להיות ידוע בשרש פרעה שהוא בחי' עורף²⁴⁶ ואחוריי' דכתר דקדושה והוא בחי' גסות והתנשאות דקליפה כמו שא' לי יאורי ואני עשיתיני²⁴⁷ כו', וע"כ א' מי הוי' קסט, אאשר אשמע בקולו²⁴⁸ כו', וסוס ב"פ גס²⁴⁹ היינו ב' מיני אותיות דמו"ד בחי' העלם וגילוי כידוע דהאותיות נק' סוסים²⁵⁰, וז"ש לסוסתי ברכבי פרעה כו' וכמו מו"ד²⁵¹ זרות שברע דק"נ ששרשם בבינה דק"נ שהן מ"ט ש"ט²⁵² דמצרים לנגד בחי' העלם וגילוי דב' עולמו' דאתכסייא ואתגלייא דקדושה. וזהו סוס ורוכבו כי הסוס בחי' אותיות דמו"ד נק' בחי' נוק' בחי' מקבל והרוכב על הסוס זהו בחי' דכר²⁵³ והוא בחי' הרצון והשכל שרוכב על האותיות ומנהיגם לכל אשר יחפוץ, ואמנם יש כח בסוס להוליך את הרוכב למרחוק ולגובה ההר שלא יכול הרוכב לילך שם מכח עצמו כלל כידוע, וכך הוא באותיות דמו"ד שיש בכחם להוליך הרוכב עליהם שהוא הרצון ושכל החושב ומדבר להוליכם לעומק הרע בבחי' המקיף למרחוק וגם בגובה שלא יש בכח הרצון ושכל עצמו כלל (וכנראה בחוש בחושבי מחשבות לרע ומדברי' דברי נבלה שיש בכח צרופי אותיות המו"ד להוליך הרצון ושכל שרוכב על המו"ד לעמקו' הרע הגנוז ונעלם בנפשו שלא הי' בלבו מעולם וראי' מריבוי מ"ז שבא מריבוי דב"ט²⁵⁴ כמ"ש במ"א). אך הנה בקי"ס הי' האור מאיר מבחי' גאה גאה שהוא למעלה מכל ההשתל' דהעלם וגילוי דסובב וממלא בקדושה האלקי' כנ"ל עד שנהפך הים ליבשה ונעשה מ[ה]העלם גילוי כנ"ל ע"כ סוס ורוכבו דפרעה דק"נ רמה בים, שהפי' רמה זה היינו ענין רוממות וענין השלכה²⁵⁵ למטה ושניהם אמת, דמפני שרדף פרעה בסוסיו ורוכבו בים בשעה שהאיר מעצמו' א"ס שנק' גאה גאה שנק' גיאה על גיוותנייא²⁵⁶ כתרגומו אז השפיל גאים דק"נ שהוא סוס ורוכבו בחי' דכר ונוק' דק"נ, כי מאחר שההעלם נעשה גילוי להיותו למעלה מכל ההשתל' ע"כ אין מקום שם ליניקות החיצוני' שמקבלי' מבחי' אחוריי' דכתר וחכ' ומדות כו'. וזהו רמה ל' השלכה למטה כמו צללו כעופרת²⁵⁷ כו', וגם ענין רוממו' דמצד בחי' רוממות האור שהאיר על פרעה ורכבו נתבטלו ממציאותם כמ"ש כי גאה גאה כו' וכמו דכתיב וישקף ה' על מחנה מצרים²⁵⁸ כו' וזהו ה' איש מלחמה²⁵⁹ כו' מרכבות פרעה²⁶⁰ כו' ירה בים וד"ל, והכל א' דמפני בחי' הרוממות הושלכו²⁶¹ בים, ואמנם עיקר הרבותא הי' במה שסוס ורוכבו כו' שהקדים סוס לרוכב לפי שיש כח בסוס למעלה מן הרוכב כנ"ל.

וזהו לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי כו' לפי שקי"ס הי' הכנה למ"ת כנ"ל, ובמ"ת כתיב כי תרכב על סוסיך²⁶² כו' קסט, בשבחי' המרכבה שירד ה' על ה"ס זהו בחי' אותיות התורה שנק' סוסיך בב' מדריגות דמו"ד במצות עיון ומצות קריאה²⁶³ בדבור בד"ת כידוע שזהו עיקר המנגד [להשפיל] לבחי' סוס ורוכבו דק"נ, וז"ש ה' איש מלחמה כו' וכמו במלחמה שעיקר הנצחון הוא בסוס שמוליך את הרוכב בכח גדול יותר מכח גבור[ת] עצמ[ו] כנ"ל, וכך הוא מלמטה למעלה גם בבחי' אותיות התורה שקורא האדם בתשב"כ אע"פ שאינו מבין ומשיג כלל מה שכתוב כע"ה שעולה לתורה יוכל לידבק נשמתו בעצמות אוא"ס ממש ע"י צרופי אותיות הללו שקורא ושונה שלא הי' ביכולת נשמתו מצד עצמו לעלות ולידבק כלל, עד"מ הרוכב על הסוס שהסוס יוליכנו למרחק גדול²⁶⁴ ובגובה מאד שלא הי' ביכולתו לעלות ולהגיע בעצמו שם, כך המרכבה של האותיות דתורה יוליכו לנפש הקורא אותם שנק' רוכב על אותיות הדיבור למעלה מעלה שהוא בחי' הדביקו' בעצמו' אוא"ס למעלה גם מבחי' הח"ע הגנוז באותיות [oldpage_רלח] הללו, כי שרש האותיות דתורה למעלה גם מבחי' הרצון וחכ' שבהם כמ"ש²⁶⁵ במ"א בענין טנת"א דתורה²⁶⁶ כו') וגם הנה הכוונה ורעותא דלבא שיש לאדם בקריאתו בתורה בבחי' דו"ר שכליי' כדי לדבקה בה' השורה באותיות הללו וכה"ג שגם זה נק' רוכב (וכן המח' ועיון השכל שמקיף לאותיות הדבור דתורה) על האותיות דתורה שקורא בפיו, לפי שהקריאה בפה אינו רק בחי' חיצוני' לגבי בחי' הפנימי' הרצון ואוי"ר וכוונה שהוא בחי' הפנימי' שבנפשו, עכ"ז²⁶⁷ יוליכנו הצירופי' דאותיות דתורה גם לאותה הכונה למעלה הרבה משרש נשמתו שזהו למעלה מעצם כח יכולת הנשמה בכוונה להגיע שם וכנ"ל. וזהו כי על כל מוצא פי ה'²⁶⁸ דוקא יחי' האדם וכן חיים הם למוצאיהם בפה²⁷⁰²⁶⁹ דוקא וכן כי אמרתך חייתני²⁷¹ וכה"ג (וזהו הטעם שנשמות ת"ח דוקא ילכו מחיל אל חיל בעליות עד אין שיעור למעלה משרש נשמתם לידבק בעצמו' א"ס ממש מצד בחי' אותיות התורה שקראו ושנו כל ימיהם), וכ"ז לפי שצרופי אותיות דתורה מצד עצמם יש להם שרש גבוה בעצמו' ממש לפי שנתחב"ס יותר ממקור הח"ע דתורה שהוא למעלה מבחי' אדם הרוכב על המרכבה העליונה כמו במ"ת שא' כי תרכב על סוסיך כו' שבחי' אותיות הדיבור שיצא מפי ה' בי' הדברות שרשם למעלה יותר מבחי' הח"ע ורצה"ע שגנוז ורוכב עליהם כמשל המרכבה שנושא לרוכב כנ"ל, וזה הי' ג"כ ענין המלחמה בקי"ס שא' ה' איש מלחמה להפיל לסוס ורוכבו דפרעה וכנ"ל וד"ל (וכמארז"ל בים נדמה להם כבחור עושה מלחמה שנא' תפארת קסט, גבחורים כחם²⁷² שזהו המלחמה במדות דחו"ג כמו שקטרגו מה נשתנו אלו מאלו²⁷³ ונצח למדה"ד לפי שעתידים לקבל התו"מ בה"ס ובמ"ת נדמה להם כזקן במלחמתה של תורה כו' כמ"ש במ"א), וזהו פי' רמה בים ענין רוממות וענין השלכה ושניהם אמת.

ויובן זה בתוס' ביאור בהקדים תחלה להבין מ"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט²⁷⁴ כו' שהן כללות כל המצות שנק' דרך הוי' דוקא כמ"ש כי ישרים דרכי הוי'²⁷⁵ כו', וא"כ יש להבין מ"ש עוד לעשות צדקה ומשפט דמשמע דעיקר ענין המצות במעשה נק' צדקה ומשפט והול"ל ושמרו לעשות צדקה ומשפט ומה זה שכפל הדברים לומר ב' דברים שמירה בדרך הוי' ועשי' בצדקה כו'. אך הענין הוא כמו שמבואר למעלה בענין אותיות התורה ששרשם יותר גבוה מן הח"ע ורצון ותענוג העליון שגנוז בהם וכמרכבה שנושא לרוכב כו', כך יובן ג"כ בענין המצות דהנה ידוע שיש מ"ד דמצות צריכות כוונה²⁷⁶ שהוא בחי' הכוונה ורעו"ד באוי"ר ברצון ותענוג כמ"ש במצותיו חפץ מאד²⁷⁷ ושידע הטעם וסוד הגנוז בה להיות יח"ע השייך למצוה זו באו"כ דאצי' כו', וזהו כמו הרוכב על הסוס שמנהיגו כרצונו כנ"ל, כך הכוונה ורעו"ד בהיותה בשרשה למעלה ברצון וח"ע שבמצות הוא כמו בחי' רוכב על גוף מעשה המצות, ואמנם הרי מבואר למעלה שיש כח במרכבה דסוס להעלות לרוכב למקום שא"י להגיע לשם מכח עצמו כלל כו', וזהו טעם דמ"ד דמצות א"צ כוונה²⁷⁸ וטעם כי המצות בפו"מ מצד עצמה יש לה שרש גבוה הרבה יותר מן הכוונה וסוד הגנוז בה למעלה, כי שרש המעשה²⁷⁹ מצד עצמה מגיע בעצמו' בעל הרצון שלמעלה גם מטעם כמוס לרצון כו' כמ"ש במ"א בענין החפץ לה' בעו"ז²⁸¹ כ"א שמוע מזבח טוב²⁸⁰ כו' וזהו כתר ש"ט דמשיח²⁸² שהקים עולה של תו"מ²⁸³ כו' והוא כתר דנעשה שבמ"ת שלמעלה מכתר דנשמע כו' (וראי' משמחה ש"מ מצד המעשה עצמה זוכה עי"ז לג"א²⁸⁴ ורוה"ק שהן טעמי' וסודות התו"מ כמ"ש הרח"ו [ז"ל] על האריז"ל²⁸⁵ כידוע). וזהו ושמרו דרך הוי' שהוא בחי' הכוונה וטעם במצות שעושה בחי' דרך להוי' באו"כ דאצי' בתוס' אור חדש מבחי' העלם אור העצמו' ופנימי' דא"ס עצמו כידוע בפע"ח שכל המצות עיקרם להוסיף אורות באצי'²⁸⁶ (וכמו ע"י עובדות דאברהם שקיים כל קסט, דהמצות²⁸⁷ ברוחניות למעלה באצי' כמ"ש במ"א). וז"ש אשר יצוה את בניו ושמרו דרך הוי' שיצוה להם שיהי' בהם הכח ועוז לשמור דרך הוי', וכל שמירה הוא במח' וכוונה ורעותא דלבא באוי"ר ודביקות אמיתי' להיות עי"ז תוס' אור בשם הוי' דאצי' כמו במצות העליונות בשם הוי' דאצי' עצמו שנק' מצות["י] וכן או' שקדשנו במצותיו כידוע שה' מניח תפילין ומתעטף בציצית²⁸⁸ ועושה צדקה²⁸⁹ כו' שזהו הנק' דרך להוי' דאצי' שנמשך מן העצמו' דא"ס דוקא כמ"ש דוד בפקודיך²⁹⁰ כו' אביטה²⁹¹ אורחותיך וכידוע.

אך העיקר הוא בחי' המעשה דמצות בארץ בגשמיות גם בלא כוונה וטעם וכמ"ד מצות א"צ כוונה לפי שנתחב"ס²⁹² דוקא כמ"ש סוף דבר²⁹³ כו' וכמו משל המרכב' שנושא לרוכב, כך מעשה המצו' מצד עצמ[ה] יש לה שרש בעצמות יותר מן הכוונה וטעם שבה כנ"ל ונושא לרוכב שהוא הכוונה והטעם למעלה במהו"ע ית' שאין ביכולתו להגיע שם בכל אוי"ר ודביקות כלל. וז"ש לעשות צדקה ומשפט כידוע שכל המצות נק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה תהי'²⁹⁴ לנו כי כו' והיינו כאשר המצות נעשי' בפו"מ דוקא שנק' מצות המלך²⁹⁵ ואז נק' צדקה בה"א²⁹⁶ דגם שע"י הכוונה ורעותא דלבא נמשך תוספת אור באצי' (וע"כ משכנו בגעה"ע²⁹⁷ ), אבל העיקר הוא בהגיע אור השפע למטה בעשי' בפו"מ שלזה נק' צדקה בה"א כמו שעיקר הצדקה הוא כשנתקבל במקבל בפו"מ וכמ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו²⁹⁸ שהן כוונות המצות כו' כ"א בזאת כו' השכל וידוע אותי²⁹⁹ ממש ע"י מעשה המצות לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ³⁰⁰ דוקא כי באלה חפצתי שנתחב"ס ³⁰¹דוקא שבסוף מעשה בלא כוונה נעוץ תחלת הכל שנק' חפץ ותענוג הפשוט ועצמי שבלתי נגלה גם באור דח"ע כו', והוא בחי' סדכ"ס דלמת"ב כלל כנ"ל שיהי' מזה דוקא אתעדל"ע בעצמותו ממש³⁰² להיות זורע צדקות באורות עליונים דאצי' מפנימית עצמותו ממש כמו להאיר תוספת אור חדש בשם הוי' דח"ע דאצי' מבחי' חכמתו העצמיי' ממש בשם הוי' דחכ' דאצי' ע"י מצות ת"ת למטה דוקא, וכן ע"י מצות צדקה למטה [דוקא] נמשך מעצמות ופנימי' החסד דא"ס בחסד דאצי' וכה"ג בשאר המצות כציצית ותפילין בהמשכות המקיפי' דמוחי' דחב"ד כו' שלא הי' אור כזה [כלל] ע"י מצות הרוחניות באצי' וכן ע"י כוונה וטעם שבמצות כמ"ש (בפ' לך לך³⁰³ ). וזהו קע, אשהמצות בפו"מ בגשמיות דוקא נק' בשם צדקה בה"א כמ"ש וצדקה תהי' לנו כו' [oldpage_רלט] וכן לעשות צדקה כו' כמו הצדקה שהוא המשכת השפע לעני דלית לי' מגרמי' כלום כך אור הזרוע ברצה"ע שבמצות גשמיות שנעשי' בפו"מ בדברים גשמיי' בעוה"ז דוקא הוא עיקר גילוי אור השפע הפנימיות ועצמיות דמהו"ע ית' למקבלי' שהן כנ"י לפי שנעוץ תחב"ס דוקא כמ"ש כי באלה חפצתי דוקא שאין זה גם במצות הרוחניו' דאצי' מטעם הנ"ל כמשל המרכבה שנושא לרוכב כו'. וזהו צדקה תרומם גוי³⁰⁴ שתרומם לישראל שנק' גוי אחד בארץ³⁰⁵ למעלה משרשם הראשון כנ"ל שעי"ז דוקא נק' מהלכים שהולכי' ועולים בלי שיעור למעלה, וזהו ענין הירידה בשביל העלי' כנ"ל וד"ל.

והנה מעתה יש להבין מ"ש לעשות צדקה ומשפט מהו ענין המשפט כו' וכן כתי' משפט וצדקה ביעקב³⁰⁶ אתה עשית כו', דלכאו' הצדקה והמשפט הן ב' הפכים דהצדקה היינו מה שעושה לפנים משוה"ד דוקא שהוא מחמת מדת הרחמים (כמשי"ת) כמו למען דעת צדקות ה'³⁰⁷ כו' שלא שמע למקטרג כו' וכה"ג, והמשפט הוא הדין והיושר כמו כי כל דרכיו משפט³⁰⁸ כו' כידוע. אך הנה יש להבין תחלה בתוס' ביאור ענין ובחי' הצדקה שהן כללות כל המצות כנ"ל, להיות ידוע דעיקר בחי' הצדקה הוא נמשך מצד בחי' החסד והטוב שזהו מה שיש בטבע הטוב והחסד ליתן מכל אשר לו לכל אדם, אך הצדקה היא להחיות רוח שפלים דוקא, כי מה שבטבע הטוב להטיב זהו אינו רק מחמת טובו וחסדו העצמי הרי ייטיב גם לעשירים כמו לעניים ואין בזה שיתוף כ"כ ממדה"ר אבל בחי' הצדקה יש בה מצד בחי' הרחמים יותר שמפני מדה"ר בטבעו הרי ירחם על העני ושפל ביותר³⁰⁹ כמו לעני דל"ל כלום ולחולה ומדוכה וכה"ג, הרי עיקר חסד זה הוא להחיות רוח שפלים דוקא שיכול להיות הרבה יותר מן החסד שבא מצד טובו כי הרי ישפיע במדה מרובה יותר מעצם טובו מצד עוצם הרחמנות (כמו שאנו רואים שגם איש כילי ישפיע לעני מצד הרחמים שגובר על מדה"ד ואכזריות שבו), ועכ"ז באיש טוב וחסדן ירבה בטבעו מדה"ר כי טבע טובו מוסיף כח בהמשכה ושפע זו שגם שישפיע מפני הרחמנות אבל יותר ירחם מפני מדת טובו דוקא, לפי שטבע הטוב הוא להרגיש יותר בשפלים ונמוכי רוח, כנראה לעין שכל שאינו טוב וחסד בעצם כ"כ לא ירגיש ויתפעל כ"כ משפלות זולתו (והוא מפני ששרש הטוב הוא בחי' העדר הרגשת עצמו עד שיוכל להניח ולבטל כל עצמו ולצמצם א"ע וליתן מכל אשר לו לרעהו או לאחרים וזה חיותו ממש יותר משיטיב לעצמו כידוע קע, בבטבע הטובי' כאברהם אע"ה דעביד טיבו יתירה עם ברייתא³¹⁰ וע"כ הי' מכניס אורחים גם זרים³¹¹ לפי שהי' בחי' מותר בנפשו³¹² כעפר ואפר³¹³ ) וע"כ ממילא יש לו הרגשה גדולה בהתפעלות הרחמי' על העני ושפל ומדוכא), וע"כ הטוב והרחמים מסתעפי'³¹⁴ ומתכללים זע"ז והוא ענין טוב וחסד וצדקה שתלויי' זב"ז דוקא כמ"ש טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו דמשום שטוב ה' בעצם ע"כ ורחמיו על כו' דהא בהא תליא דהתפשטות ריבוי הרחמים תלוי ברב טוב העצמי מטעם הנ"ל. וכן אנו או' הטוב כי לא כלו רחמיך שמצד רב טובו העצמי לא יכלה כח הרחמים שמתפשט בלי גבול כלל וכן המרחם³¹⁵ כי לא תמו חסדיך שמצד הרחמים בטבע מדת הרחמים הגדולים ע"כ יתמשך כח החסד בלי גבול כו', וכן אנו או' בברהמ"ז הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים כו' שזהו הכל לפנים משוה"ד דוקא שבא מב' המדות האלה ביחד שהוא מדת הטוב והחסד ומדת הרחמים שתלויי' זה בזה כנ"ל. וכך הי' במע"ב שהי' רק מצד עצם טוב וחסד ה' כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה³¹⁶ כו' כי חפץ חסד הוא ושיתף בזה ממדה"ר כידוע שהוא הנק' צדיק עליון כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב וכתי' כי צדיק ה' צדקות אהב³¹⁷ כו' להחיות רוח שפלים שהוא הי' סיבת הצמצום בעצמו' אוא"ס להיות רצונו להאציל ולברוא כו', והן ע"ס דאצי' שנאצלו ע"י הצמצום דקו"ח כו', שזהו רק מחמת ב' מדות דטוב ורחמים שהוא לבחי' השפלות דוקא, כי ידוע דאין ערך כלל³¹⁸ בין האצי' לגבי עצמות המאציל כו' כמו שאין ערך לנברא לגבי הבורא כו' כמו ויאצל מן הרוח³¹⁹ כו' שאין זה רק בחי' הארה דהארה הנבדל כניצוץ קטן הנבדל מן השלהבת כו', וכמו להיות מציאות אור החכ' דאצי' מעצמות המאציל להיות נק' חכים כו' ה"ז בא ע"י בחי' צמצום ודילוג הערך ע"י אותיות דשם הוי' שנק' שם ע"ב³²⁰ כו' שעי"ז נמשך אור החכ' דאצי' מן ההעלם דעצמו' לגילוי, וכן להיות מציאות אור הבינה דאצי' להיות נק' מבין כו' מבחי' העלם העצמו' דא"ס הוא ע"י שם הוי' דבחי' ס"ג³²¹ כו' ועד"ז בשאר הספי' כידוע, וא"כ ה"ז בא ע"י בחי' שפלות וענוה שמשפיל א"ע להאיר אור החו"ב ואור החו"ג וכה"ג שזהו רק מצד בחי' צדקה וחסד וטוב כי חפץ חסד הוא כמו החסד וצדקה להחיות רוח שפלים שתלויים זה בזה דוקא כנ"ל דמצד רב הטוב בעצם יצמצם אור א"ס א"ע להאיר ברצונו הפשוט להאציל והיינו להיות מקור לאצי' בכלל וד"ל.

אך הנה ידוע בע"ח דכל ההשתל' דע"ס דאצי' באו"כ או"מ ואו"פ הכל הוא ע"פ מא' קו המדה (שנק' בזהר משחתא קע, גאו מתקלא כמ"ש עד דלא הוה מתקלא³²³ כו' והוא בחי' בצד"ק³²² כידוע) וכללותו הוא בחי' הקו"ח שהוא שרש כל ההמשכות דאורות מקיפי' ופנימי' שלפני האצי' וע"ס דאצי' כידוע, וזה הקו נק' קו המודד כל מדידה כמו מי מדד³²⁴ כו' כמו המודד ושוקל במאזנים כו' וכמ"ש בזהר בענין קנה המדה³²⁵, וא"כ זהו הכל בדין וחשבון מדוקדק לא יוסיף ולא יגרע שזהו ענין ובחי' המשפט כמו יכלכל דבריו במשפט³²⁶ כו' והוא היפך החסד וצדקה הנ"ל שהוא ריבוי השפע לפנים משוה"ד שבא מצד הרחמים כנ"ל. אמנם הנה גם בבחי' קו המדה הזה יש מבחי' החסד דוקא רק שכלול מבחי' הדין והצמצום ג"כ ונק' גבורה שבחסד ולזאת הרי יש בו בחי' ההתכללות דחו"ג דוקא, וזהו שיש בכח הקו הזה לעשות בחי' ההתכללות בע"ס דאצי' בג' הקוין חח"נ³²⁸ כו' לאכללא³²⁷ שמאלא בימינא וימינא³²⁹ כו' כמו להחליף האור דחסד שיאיר בכלי הגבורה כו' וכה"ג (כמ"ש במ"א בענין וי"ו דוהנורא וכנ"ל בענין נורא תהלות עושה פלא כו') לפי ששרשו מעצמות אור א"ס ממש שלפני הצמצום הראשון הנק' מק"פ³³⁰ כו' שכולל ב' המדות דחו"ג יחד, וע"כ נק' קו המדה שכולל ב' הפכים דחו"ג צמצום והתפשטות וזהו שם אלקים דבראשית ברא אלקי'³³¹ כו' והוא הנק' משפט שהוא בחי' ת"ת³³² שכולל ב' [oldpage_רמ] הקוין דחו"ג³³³ דהיינו קו האמצעי בכלל שנק' קו היושר בלי נטי' לימין ושמאל רק במדה³³⁴ כו'. וזהו ג"כ שרש התורה דהיינו שכל בחי' אופן ההתכללו' דחו"ג שבקו"ח זה הנק' קו המדה בכלל כנ"ל הוא אשר נמשך ע"פ החכמה דתורה הקדומה שקדמה לעולם כמ"ש ואהי' אצלו אמון אומנא³³⁵ כו' כידוע, והוא מ"ש בזהר דאסתכל באורייתא וברא עלמא³³⁶ כו' וכמ"ש כי הוא ציוה³³⁷ כו' חק נתן³³⁸ כו' הכל³³⁹ ע"פ המשפט דח"ע דתורה כמ"ש אם לא בריתי³⁴⁰ כו' חוקות שמים וארץ כו' וכמא' בראשית בשביל התורה³⁴¹ שנק' ראשית כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו³⁴² בקו המדה הנ"ל וד"ל, וא"כ הרי יובן ג"כ [ד]כל אופן הצמצום וההתפשטות בע"ס דאצי' כמו בשם הוי' דחו"ב וחג"ת כו', הכל נמשך מבחי' קו המדה הנ"ל ע"י התורה הקדומה דוקא הכל במדה ושיעור, והיינו לפי אופן בחי' התכללות המדות דח"ע דתורה בעצמות המאציל כן נמשך מן ההעלם לגילוי אור דחו"ב דאצי' ושאר הספי' וא"כ בחי' התכללות דחו"ג דתורה הקדומה הוא שרש הראשון לכל ההשתל' דקו"ח הנ"ל וד"ל.

קע, דאך א"כ יש להבין למה נק' התו"מ בשם [משפט] חסד וצדקה כנ"ל אחר ששרש התורה הוא בבחי' הדין דקו המדה אע"פ שהוא בבחי' ההתכללות דחו"ג שזהו בחי' הת"ת כנ"ל, אבל שם צדקה הוא לפנים משוה"ד כנ"ל. ואמנם הענין הוא דזהו ההפרש בין תו"מ שלמטה הנגל[י]ת לנו לשמור ולעשות בפו"מ לתו"מ העליונים שקדמו לעולם כנ"ל, דאע"פ שתורה הקדומה הי' כלול בעצמו' א"ס ב"ה ממש וכמ"ש בה ואהי' אצלו ממש כנ"ל, מ"מ עיקר שלימות האמיתי דח"ע דתוה"ק הוא דוקא בת[ו"מ] הנגלית לנו למטה כשבאה בסוף מעשה בדברים גשמיי' דק"נ ביה"ד³⁴³ שירד ה' על ה"ס וא' אנכי מי שאנכי³⁴⁴ בחי' סדכ"ס דלמת"ב כלל אפי' מחה"ק כו' הוא שנגלה בסוף מעשה משום דנתחב"ס דוקא וכמ"ש סוף דבר כו' כי זה כל האדם דתו"מ שלמעלה וכן א' אז ראה ויספרה³⁴⁵ כו' עד ויאמר לאדם³⁴⁶ הן יראת ה' היא חכמה כו' (וכמ"ש במ"א כמו משל דאין חכם כבעל הנסיון³⁴⁷ כו' וכה"ג), ולזה הטעם הגם ששרש קו המדה דקו"ח נמשך מחכ' הקדומה דחש"מ³⁴⁸ כנ"ל אין זה רק להוסיף אור א"ס באו"כ דאצי' כפי המדה כנ"ל. ואע"פ שכ"ז הוא בבחי' התיקון דח"ע דתש"מ בבחי' ההתכללות דחו"ג כמו שירד בה"ס בהתכללו' זו באנכי כו' כמ"ש מימינו אש דת³⁴⁹ כו', אבל עיקר שלימות דח"ע זו בהתכללות הי' בהתלבשות במ"ע ול"ת למטה בפו"מ דוקא מטעם הנ"ל, וזהו פי' בראשית בשביל התורה שנק' כו' בשביל תורה שלמטה דוקא ובשביל ישראל שמקיימי' התו"מ בפו"מ כמא' תנאי הי'³⁵⁰ כו' וד"ל. וזהו ההפרש בין תו"מ הרוחניות דאבות שא' ושמי הוי' לא נודעתי להם³⁵¹ ובין תו"מ בגשמיות דישראל שנק' תורת הוי'³⁵² מצות הוי'³⁵³ ממש כמו שהוא בשלימות האמיתי דעצמו' ופנימי' דא"ס ב"ה ממש וכנ"ל במ"ש אל יתהלל חכם כו' כ"א לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ דוקא כי באלה חפצתי כו' וד"ל.

ובזה יובן הטעם שתו"מ שלנו הבאי' במעשה בגשמיות דוקא הוא שנק' בשם צדקה וחסד כנ"ל ולא תו"מ הרוחניי' גם כמו שהם בשרשם בעצמו' דח"ע הקדומה הנ"ל שהוא שרש דקו המדה הנ"ל, וכמ"ש ויקם עדות ביעקב³⁵⁴ דוקא ותורה שם בישראל כו' כשקיבלו התו"מ בגשמיות דוקא וכמא' רצה הקב"ה לזכות את ישראל³⁵⁵ ע"כ הרבה להם תו"מ שנא' ה' חפץ למען צדקו³⁵⁶ [דוקא] יגדיל תורה (תש"מ מטעם הנ"ל) ויאדיר (ומ"ש קעא, אתתן אמת ליעקב וחסד לאברהם³⁵⁷, זהו בחסד ואמת דתו"מ העליונים כמ"ש אשר נשבעת לאבותינו³⁵⁸ מימי קדם מח"ע הקדומה הנ"ל במצות הרוחניות שלהם ועכ"ז שמי הוי' העצמי ממש לא נודעתי כו' מטעם הנ"ל). וע"ד דוגמא מצות צדקה וחסד שעושי' ישראל למטה בגשמיות לעני וד"ל ע"פ מצות התו' בה[ל]' צדקה דוקא מעוררי' למעלה בחי' מהו"ע החסד והר"ר העצמיי' דא"ס שנק' רחמים גדולים³⁵⁹ שלמעלה מכל עיקר ומקור ההשתל' דקו"ח הנ"ל (שלא הי' אור כזה ע"י צדקה וחסד דאברהם בחסד עליון הרוחני דאצי' כו') וזהו כללות בחי' ה"ח דמ"ע³⁶⁰, וכן ע"י מדה"ד ביראה ופחד אלקי' בסומ"ר בגשמיות מעוררים למעלה מבחי' פנימי' ועצמו' דגבו' עליונה שבעצמו' ממש שהן ה"ג דל"ת³⁶¹ כו'). וזהו ושמרו דרך הוי' פי' דרך להוי' דאצי' היינו בחי' תוס' אור גדול מעצמות המאציל באצי' כמו ע"י יח"ע דמצות הרוחניות שהכינו האבות במעשיהם שיבא מן ההעלם לגילוי ביתר מכפי המדה שבבחי' קו המדה דהיינו בבחי' התכללות דחו"ג שע"פ תוה"ק כנ"ל, ואמנם עיקר השלימות האמיתי בדרך להוי' היינו ע"י בחי' המעשה בפו"מ במצות הנעשי' בגשמיות דוקא, וזהו לעשות צדקה ומשפט לעשות בפו"מ שזהו דוקא שנק' צדקה למעלה מטעם שמעוררים למעלה מבחי' ר"ר העצמיי' להיות לו דירה בתחתונים דוקא שזהו הבא מבחי' פנימי' ועצמיות דא"ס שלמעלה הרבה מבחי' הטוב והחסד שהי' בתחלת ההשתל' להאיר ע"י צמצום העצמו' כנ"ל וד"ל.

ויובן זה בהקדים תחלה שיש ב' מדרגו' ברחמים א' רחמים הבאה בבחי' ההשתל' שיש בה גבול ומדה וגם ערך ויחוס והתפעלות כו', וחילוק מדרגות. והב' רחמים שלמעלה מבחי' ההשתל' שאין בה גבול כלל ולא מצד ערך והשתוות ואין בה חילוק מדרגות בין עליון לתחתון כלל. והענין הוא דרחמים שבבחי' ההשתלשלו' הוא [כ]אחד המדות דחו"ג כך הרחמים יש בה גבול [לעשות] לפנים משוה"ד מצד הרחמנות שתכלה כחה אם יגבר כח הדין כמו לרשע ביותר, וגם יש בה ערך ויחוס עם המרחם שאין התפעלות הרחמים נופל רק על מי שיש לו ערך ויחוס עמו כמו רחמנות האדם על אדם כמותו כעני ומדוכא וכה"ג, אבל על החי גם שיש עליו התפעלות רחמים ג"כ אך קטן הוא מאד³⁶² לגבי הרחמים שעל האדם (וכן במין האדם יש חילוק בין איש נכבד ויקר הערך לפחות הערך כעו"ש³⁶³ וכה"ג, ובזה יש היפוך שעל השפל יותר יותר יגבר כח הרחמים כמו על ילד קטן ועני ומדוכא יותר מעשיר וגדול כו' לפי שעיקר הרחמים בא במקום שפלות יותר ולפ"ע הרוממות דמרחם (כמשי"ת), ועל קעא, בצומח ודומם ימעט כח הרחמנות יותר באיבודם וקלקולם גם אם הם מעשה ידיו או יקרים ביותר מן הבהמה כאבנים טובות וכלי יקר שאינו אלא היזק ממון כאיבוד כסף וזהב כו'). ולמעלה יובן מזה בבחי' הרחמים העליוני' האלקי' על מע"ב שנק' מעשה ידיו עכ"פ כמו דכתיב ורחמיו על כל מעשיו³⁶⁴ וכה"ג, שבמדה זו יש שיעור וגבול וערך לפי שבאה מדה זו בבחי' הצמצום דהשתלשלו' כח האלקי להחיות מאין ליש במדות דחו"ג והרחמים הוא לפנים משוה"ד [oldpage_רמא] כנ"ל שיש בזה שיעור וגבול להיותו מרחם על הבריות, שגם שמצד עצם מדותיו ית' הן בלי גבול וגם בלתי ערך ויחוס כלל דאין ערך ויחוס כלל דאין ערוך כלל לנברא בע"ג עם הבורא³⁶⁵ בלתי בע"ג כו', מ"מ מאחר שנתצמצם כחו בעולמות זהו כמדת התפעלות האדם שמרחם על מעשה ידיו שמצד כח יגיעת נפשו שנמשך בפעולתו יתעורר ברחמים על איבודם³⁶⁶ כו' וכמו בנינוה שחס על אדם ובהמה רבה³⁶⁷ כו' (וכן בקי"ס שא' מעשה ידי טובעי' בים³⁶⁸ ואתם או' שירה כו') שיש בזה חילוקי מדרגות בין אדם לבהמה לפי שנשמת אדם בצלם אלקי' קרוב יותר בערך מן הבהמה כו', ועד"ז יש חילוקי מדרגות ברחמים העליונים על כל ההשתלשלו' דעולמות דבי"ע על עליונים ותחתונים שעל עולמות עליונים יותר יומשך הרחמים מצד שקרובים במעלה יותר (ולהיפוך שעל עולם השפל יותר יומשך ברחמים כמו כי רם ה' ושפל יראה³⁶⁹ כו' כמו שאדם מרחם על העני ושפל יותר מעל עשיר ונכבד כנ"ל), וגם מצד טעם עיקר הרחמים שבא מסיבת ערך הרוממות וערך השפלות (כמשי"ת) ג"כ יחייב שיומשך בחי' הרחמים העליונים על עולם התחתון יותר מעל עולם העליון הרוחני בגעה"ת וגעה"ע כו' (לבד בחי' רחמים העצמיי' כרחמי האב על הבן שזהו כמו ע"ע ממש וגם זה יגבר יותר בהיות הבן בשפלות ביותר (כמשי"ת) וד"ל.

והנה מדרגה הב' ברחמים היינו בחי' הרחמים הגדולים שלמעלה מעלה מכל ההשתלשלות, ולכאורה אין זה מובן דאיך שייך בחי' רחמים לפני ההשתל' דעולמות דאין רחמים שייך רק על דבר הנמשך בהשתלשלו' כמו ורחמיו על כל מעשיו וכה"ג, אבל קודם שנברא העולם שאין עוד מלבדו³⁷⁰ איך שייך בחי' הרחמים כו'. אמנם הענין הוא כמ"ש זכור רחמיך ה'³⁷¹ וחסדיך כי מעולם המה, דהיינו מעולם הא"ס עצמו כמו שהוא במהו"ע ית' ממש שהוא הנק' רחמים רבים או רחמים גדולים שהן למעלה מבחי' גבול ומדה, כמו כי לא כלו רחמיך³⁷² וכן א' חסדי ה' כי לא תמנו³⁷³ בבחי' א"ס ממש, וזהו שאנו או' אלקי קעא, געולם ברחמיך הרבים³⁷⁴ רחם עלינו ברחמיך העצמיי' דוקא שאין להם גבול ושיעור כלל שלמעלה הרבה מבחי' הרחמים שבאה בבחי' ההשתלשלו' שהן בבחי' גבול ומדה ע"פ מא' קו המדה המודד כל הע"ס דחו"ב וחג"ת כו'. ואע"פ שקודם ההשתל' הי' הוא ושמו בלבד והאיך שייך לשון רחמים שאינו אלא על דבר נפרד זולתו, הענין הוא דבמדת הרחמים יש ב' סיבות א' בסיבת התפעלות הרחמים מצד קירוב הערך אל המשפיע כרחמנות האדם על זולתו וכן [על] מעשה ידיו שהן יגיע כפיו וכה"ג כנ"ל שאז יש חילוק[י] מדרגות כנ"ל ונמדד במדה מן הרצון ושכל כו'. אבל הסיבה הב' ברחמים הוא אשר בא מחמת בחי' עוצם הרוממות וההתנשאות כמו מלך רם ונשא על הכל, דהכל כלא חשיב קמי' כגדול כקטן ממש בשוה, שמחמת זה יתפשט בחי' הרחמים ממנו על הכל בלי גבול כלל ובלתי חילוק מדרגות כלל וכלל כשר כעבד ממש בשוה, ואדרבה על השפל ביותר יותר יומשך הרחמים כי בערך עומק רום לא יומשך רק לעמ"ת³⁷⁵, כמו המלך המרומם ביותר שירחם על העני ושפל יותר מעל השר הגדול דזהו טבע עיקר הגיאות והרוממות לרחם על השפל ולהשפיל גיאי' כו' (משום דלגבי עצם הרוממות גם השר כלא חשיב ממש וגם מה שתופס מקום בעצמו כלא ממש חשיב א"כ גם גיאות השר שפלות גמור הוא כשפלות העני ויפול הרחמים על שניהם בשוה ממש), וזהו ההפרש בין ההתנשאות שמצד עצמו שמובדל בערך לגמרי שישוה לפניו גיאות השר הגדול עם שפלות העני וירחם על שניהם בשוה ממש כנ"ל ובין התנשאות על העם שישפיל גיאים ויביט על עני ונכה רוח דוקא כמו כי רם ה' ושפל יראה [וכן] אני מרום וקדוש³⁷⁶ כו' את מי אשכון³⁷⁷ כו' שזהו בחי' רוממות והתנשאות דבחי' סובב הכללי ששייך לומר בו בעומ"ר שעיקרו מאיר בעומ"ת, אבל למעלה מבחי' עמ"ר ועמ"ת שזהו בחי' ההתנשאו' שמצד עצמו ממש שלא יתכן לקרותו גם רם על כל ההשתלשלו' כו' דשם שוין ממש עומ"ר ועומ"ת וא"כ בחי' כח הרחמים שבעצמו' ממש שוה על הגיאי' ושפלים בשוה ממש וד"ל).

וכך יובן למעלה בהיות ידוע שאין ערוך כלל בין ההשתל' דנאצלי' ונבראי' כו' לגבי מהו"ע א"ס ב"ה ואפי' העולמות היותר עליונים שלפני הקו"ח כו' שהן בבחי' מל' דא"ס שנק' נפלאות או פלא [כו'] (שהוא בחי' מקיף הכללי דמח' הקדומה שמקיף לקו"ח מראשו לסופו כא' ממש כנ"ל בענין עושה פלא כו') אין להם ערך כלל לגבי אמתת אור העצמו' דא"ס ב"ה שנק' סתימו דכל סתימין, שגם העולמות שנק' סתימי' בבחי' ההעלם דמקיף הכללי גם מהם הוא סתום ונעלם (והוא בחי' ההתנשאו' שמצד עצמו ממש שאין לו שיעור למעלה כו' שזהו למעלה מבחי' עומ"ר ועומ"ת דמקיף הכללי הנ"ל) וכמ"ש דלית מח' קעא, דתפיסא בך כלל אפי' מח' הקדומה דמל' דא"ס שלפני הצמצום כו' (וגם בחי' טה"ע שנק' שמי השמים שנק' בשם מקיף למקיף עכ"פ לא יכלכלוך³⁷⁸ כו' וכמ"ש אתה עשית את השמים ושה"ש³⁷⁹ כו' כידוע דגם מה שאוא"ס למעלה עד אין קץ ולמטה כו' גם זה אינו אלא בחי' הארה בעלמא מאור העצמו' ממש שאין שם גם בחי' מעלה ומטה שבבחי' א"ס [שזה] שנק' התנשאו' או התפשטו' כלא חשיב לגבי מהו"ע ממש וד"ל). ולפ"ז הרי יובן שיש ג' מיני רחמים שהן בלי גבול, א' במקיף הכללי שנק' מקיף מוגבל דהיינו עמ"ר ועמ"ת הנ"ל, והב' במקיף למקיף דהיינו מה שלמעלה עד כו', והג' במהו"ע ית' ממש שלמעלה גם משה"ש הנ"ל וד"ל (וזה נרמז במה שאו' המאיר לארץ³⁸⁰ כו' ברחמי[ם] שהוא הבא במדה [ו]בבחי' ממלא כו' שמזה מחדש בטובו מע"ב כנ"ל [כ]מ"ש טוב ה' כו' ורחמיו כו', ואח"כ המלך המרומם לבדו בחי' ההתנשאו' שמצד עצמו בחי' טה"ע שנק' שה"ש מקיף למקיף כו', ואח"כ בחי' טה"ת מקיף הכללי המוגבל שעליו א' עושה פלא כמו נוטה שמים כו'. וזהו המתנשא מימו"ע לבד, ואח"כ או' ברחמיך הרבים שבמהו"ע ממש שלמעלה גם מבחי' מלך מרומם כו' שרחם עלינו בנ"י על תו"מ בפו"מ שנק' צדקה וכרחמי האב על הבן כו' להיות נמשך למטה מטה ממש בהתלבשות גשמיות שנק' אדון עוזינו צור משגבינו כו' עד משגב בעדינו [oldpage_רמב] בעוה"ז הגשמי שהן ד' מקיפים³⁸¹ דאבי"ע שבמצות הוי' בפו"מ דוקא (כמשי"ת וד"ל). וזהו כימי צאתך מאמ"צ שעשה נפלאות בגילוי דסדכ"ס למטה כמו בקי"ס כנ"ל, אראנו נפלאות האלה ממש לע"ל כמו שהוא למעלה שעושה נפלאות גדולות לבדו [בעולמות] שנק' נפלאות בגילוי [ה]העלם דמקיף למקיף הנ"ל מטעם הנ"ל וד"ל.

וא"כ הרי יובן מכ"ז שבחי' הרחמים שבמהו"ע ית' ממש שנק' רחמיך הרבים אשר מעולם הא"ס עצמו ממש יאיר בעולמות העליונים שלפני האצי' שנק' נפלאות כמו בעולמות התחתונים כמו בסוף העשי' ממש בשוה. מאחר שמהו"ע ית' ממש מובדל ומרומם בערך לגמרי מכל מקור ההשתל' גם מעולמות העליונים ביותר כמו מעולמות התחתונים ממש בשוה ע"כ תגדל הרחמים על עולמות העליונים כמו על [עולמות] התחתונים בשוה, כי קמי' כלא ממש חשיב כגדול כקטן בשפלות ודילוג הערך בלי חילוק מדרגות כלל, דאע"פ שעיקר הרחמים הוא לפ"ע הרוממות וערך השפלות ועולמות העליונים יותר גבוהי' מן עולמות התחתונים כערך מעלת החי על הצו"ד ויותר מזה כמו מעלת הרוחניות על הגשמיות עכ"פ, אך זהו כשבא בדרך השתלשלות דעו"ע כו' כמו מעלת האדם ביתרון על החי הקטן כזבוב ויתוש שעכ"ז יש להם ערך ויחוס שזה ברי' וזה ברי' רק שהאדם בריה גבוה והיתוש ברי' שפילה, אבל למעלה מבחי' קעב, אהשתלשלות דעו"ע ה"ז בדילוג הערך לגמרי עד שהרחמי' על האדם כמו על היתוש והדומם ממש בשוה כי גם האדם כלא ממש כדומם. וכך הוא בחי' דילוג הערך מעצם הרוממות דעצמות א"ס על כל ההשתל' עד שאין חילוק כלל בין עולם העליון יותר לתחתון ביותר כמו בחי' אצי' ועשי' שוין ממש (ואין זה כערך הרוממות דמלך גבוה על העני ונבזה כו' דמ"מ יש ערך זע"ז דשניהם ממין אדם אלא שזה גבוה וזה שפל שיש בזה שיעור ומדה עכ"פ, אבל ערך שפלות ההשתלשלו' כלא ממש חשיבא בלתי ערך ודמיון כלל (להיותו למעלה גם מבחי' עומ"ר ועומ"ת כנ"ל) ע"כ הרחמים הוא בלי גבול כלל ועל כולם בשוה ממש ולזה נק' בשם רחמים רבים דוקא כנ"ל וד"ל. והוא הנק' ג"כ בשם י"ג מדה"ר שנמשך מבחי' רעוא דכ"ר³⁸² ע"י צמצומי' די"ג ת"ד³⁸³ כו' כמ"ש ויעבור ה' על פניו ויקרא כו', דאע"פ שי"ג ת"ד הן בבחי' ע"י וא"א דאצי' שנק' מקור לאצי' ורוממות העצמו' דא"ס הוא למעלה גם מבחי' מל' שבקו"ח כנ"ל, מ"מ בדרך התלבשות ודילוג גדול יש באור הרחמים די"ג מדה"ר בצמצומי' גדולים מבחי' הרחמים העצמיי' שבעצמות א"ס ממש כמ"ש ויקרא ה' ה'³⁸⁴ כו' ונמשכים להאיר בכנ"י בבחי' פנימי' ועצמיות בכל יו"כ³⁸⁵ כידוע כמ"ש יאר ה' פניו אליך³⁸⁶ דוקא וד"ל (ואע"פ שא' טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, זהו בחי' הרחמים הבאים בבחי' ההשתל' שמאיר לכל מעשיו כמו טוב ה' לכל שבטובו מחדש כל מע"ב כו', משא"כ ר"ר העצמיי' שאינו נמשך רק לבנ"י כמו רחמי האב על הבן כמ"ש כי בנים אתם³⁸⁷ כו' כמשי"ת). וזהו חנון ורחום הוי'³⁸⁸ שע"י שהוא חנון ורחום בעצם למעלה מן ההשתל' כנ"ל בי"ג מדה"ר שלפני האצי' שנק' י"ג ת"ד דא"א שעי"ז נמשך שם הוי' בתוס' אור להיות נק' חכים כו' בשם ע"ב³⁸⁹ דחכ'³⁹⁰ דאצי' מן ההעלם לגילוי (כמ"ש בע"ח דאור אבא מקבל ממזל [הח'] ונוצר³⁹¹ כו') ועד"ז מאיר בשאר הספי', ואח"כ א' טוב ה' לכל כו' שהוא רחמים שבאה בבחי' ההשתל' וד"ל.

ומעתה יתורץ הקושיא הנ"ל איך שייך לשון רחמים לפני ההשתלשלו' דאין עוד מלבדו כו', דבאמת בחי' ר"ר דעצמו' א"ס ממש א"א שיבא בעולמות בבחי' גילוי אור כלל רק בבחי' מקיף בהעלם גדול מאד על כל ההשתלשלו' בשוה ממש מאחר שבא מצד עצם הרוממות דא"ס עצמו שמובדל ומרומם לגמרי כנ"ל, רק אפס קצהו נמשך בצמצום ומדה עד להיות מרחם על הבריות וכמו ורחמיו על כל מעשיו מצד צמצום קעב, באורו להיות מקור להשתלשלו' כנ"ל וד"ל, אבל לכנ"י נמשך מבחי' ר"ר הנ"ל בגילוי אור כמו בי"ג מדה"ר ביו"כ כנ"ל וכמ"ש זכור רחמיך ה' כו' וכמו חנון ורחום כו', והוא מטעם שנק' בנים וכמא' ישראל עלה במח'³⁹² כו' בבחי' פנימיות ועצמיות כמ"ש הבן יקיר לי³⁹³ כו' המו מעי לו רחם כו' וכרחמי האב על הבן ממש שהוא בבחי' פנימי' ועצמיות ממש שלמעלה מבחי' הרחמים הבא בבחי' ההשתל' כרחמיו על כל מעשיו וכה"ג, וכמו שאנו רואים שבכל צרתם לו צר³⁹⁴ ממש דוקא בנש"י בגופי' בהיותם בלחץ ודחק ושפלות עצומה מאויביהם כו' כמו ותעל שועתם³⁹⁵ כו' (וכאשר אנו או' אבינו אב הרחמן³⁹⁶ רחם עלינו כו' וכן אב הרחמן המהולל בפה עמו³⁹⁷ [שע"י] שהוא אבינו אב הרחמן יכול להיות מהולל בפה עמו דוקא בשבחי' שמשבחים לשם הוי' דע"ס דאצי' שיאיר מעצמות המאציל להיות נק' חכים ומבין כו' שלא יכלו להלל כן זולתם שאין להם שרש בעצמו' דא"ס רק מבחי' הצמצום דשם אלקי' כו' ואח"כ משובח ומפואר גם בעולמות העליוני' שהן מלאכי' שנק' חסידיו ועבדיו³⁹⁸ כו', כי הרי מצד עצמו' א"ס הרי נק' יחיד לבדו למעלה מבחי' המדות וספי' כמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן³⁹⁹ י"ס וכמו שא' ולאו מכא"מ כלל כנ"ל ורק מצד בחי' טובו ורחמנותו⁴⁰⁰ מחדש השפע מעצמות המאציל לנאצלים ומאצי' לבריאה כו'. ואמנם בחי' טוב ורחמים זה אינו בא רק במדה ושיעור לפ"ע הצמצום דהשפעה זו שנמשך מבחי' חיצוני' האור דעצמו' הא"ס אחר העלם וצמצום העצמו' כנ"ל, אבל בחי' ר"ר דעצמותו ממש אינם מעוררים רק נש"י בלבד שעלו במח' [ו]נק' בנים ואו' אבינו אב הרחמן כו' ואח"כ נמשך בחי' הטוב והרחמים על כל ההשתל' עד שמאיר לארץ ברחמים כו' להיות מחדש בטובו, וזהו שע"י י"ג מדה"ר דיו"כ לישראל נמשך השפע דחסד ורחמים גם לכל העולמות עד ע"ש⁴⁰¹ כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן בתוס' ביאור מ"ש אשר יצוה את בניו ושמרו כו', דהנה אנו אומרי' אבינו אב הרחמן רחם עלינו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לקיים את כל דברי תלמוד תורתך כו' והאר עינינו בתורתיך ודבק לבנו במצותיך כו', דלכאו' אין [ל]זה הבנה ע"ד הפשוט דמה שייך רחמים לענין זה שיתן בלבנו בינה כו' לקיים כו' שזה תלוי בבחירת האדם דוקא כמ"ש ראה נתתי⁴⁰² כו' ובחרת בחיים⁴⁰³ וכתיב סוף דבר כו' האלקים ירא כו' והכל בידי שמים⁴⁰⁴ כו', אך בקשה זאת היא לעורר בחי' ר"ר העצמיי' דפנימי' ועצמו' א"ס ממש כנ"ל שהוא בחי' רחמי האב על [oldpage_רמג] הבן קעב, גכנ"ל וכמא' רצה הקב"ה לזכות את ישראל כו' כמ"ש ה' חפץ למען צדקו, צדקו ממש שהן המצות בכלל שנק' צדקה כנ"ל ולא רצה לזכות לאחרים זולתם כמ"ש וזרח משעיר למו⁴⁰⁵ כו' שגם שהיו רוצים לקבל התו"מ⁴⁰⁶ לא נתן להם רק לישראל שנק' בנים כנ"ל מצד בחי' ר"ר העצמיי', וע"כ חפץ בהם דוקא למען צדקו ורחמנותו עליהם שבבחי' א"ס ממש שלמעלה הרבה מבחי' החסד והרחמים שבא בבחי' ההשתל' דסובב הכללי וממלא כו' כנ"ל. וזהו למעלה גם מר"ר שמבקשים רחם עלינו להיות אדון עוזינו ומשגב בעדינו להציל מכל קטרוגי' למעלה ולמטה, אך שבאמת מה שנמשך להיות אדון עוזינו כו' זהו בא ע"י קיום התו"מ בפ"מ דוקא שעי"ז דוקא נמשך ר"ר העצמיי' הנ"ל ונתלבש למטה להיות בבחי' מקיף ושומר לישראל כצור ומשגב ומגן ממש כמו צור חיינו מגן ישענו כו' כמ"ש על התורה בשכבך תשמור עליך⁴⁰⁷ כו' ומצוה מגינא ומצלא⁴⁰⁸ כו'. וזהו שמבקשים אבינו אב הרחמן דוקא כמ"ש לע"ל כי אתה אבינו⁴⁰⁹ אתה ממש בבחי' ר"ר העצמיי' הנ"ל כי אברהם לא ידענו וישראל⁴¹⁰ כו', דאע"פ שא' תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם שהן בחי' התו"מ העליוני' כמו שהן בשרשם הראשון כנ"ל שנק' חסד ואמת שזהו בחי' אמת דתוה"ק וחסד דמצות שבמהו"ע ית' שנק' מצותיו כו' כנ"ל דהאבות קיימו כל התו"מ ברוחניות כו' עכ"ז במצות הנגלות לנו לשמור ולעשות בפו"מ מגיע במהו"ע ית' ממש כנ"ל עד שעל ידם נעשה שלימות האמיתי בח"ע דחש"מ כנ"ל שזהו בראשית בשביל התורה שלמטה דוקא, וכן א' אל יתהלל חכם בח"ע דתשמ"ע כ"א בזאת יתהלל כו' השכל וידוע אותי ממש לעשות חסד כו' בארץ דוקא כי באלה חפצתי כמ"ש ה' חפץ למען צדקו ממש יגדיל כו' וד"ל.

וזהו שאו' אבינו אב הרחמן כו' ותן בלבנו בינה כו' לקיים את כל ד"ת שבע"פ דוקא שה[י]א בבחי' בינה שבא' לקיום המעשה בפו"מ דוקא, כי בתושב"כ שהיא בחכ' לא ידוע אופן פרטי המעשה דמ"ע ובסומ"ר [ד]ל"ת עדיין וכמ"ש במ"א שז"ש א"ח עט"ב⁴¹¹ ששרש תושבע"פ בחי' מקבל למעלה מתושב"כ המשפיע לפי שנתחב"ס דוקא כמ"ש סוף דבר כו', וע"כ או' לקיים דברי תלמוד תורתך דוקא ואח"כ והאר עינינו בתורתיך ודבק כו' וד"ל. וזהו אשר יצוה את בניו לפי שבחי' חסד דאברהם ששמר כל המצות העליונות ברוחניות עי"ז יש חיבור וקשר לעשות דרך [ל]הוי' למעלה להוסיף אור בע"ס דאצי' (כמ"ש בפ' לך לך⁴¹² ) וזהו ניתן בירושה גם לבנים⁴¹³ וז"ש ושמרו דרך הוי' שעל ידם יוכל להיות ג"כ כל יחו"ע הללו באצי'. אך העיקר הוא לעשות צדקה דמצות בעשי' גשמיות שזהו ע"י ישראל דוקא שהרבה קעב, דלהם תו"מ בגשמיות שזהו עיקר בחי' הצדקה שאינה רק כשנתקבל במקבל בפו"מ להחיות רוח שפלים כו', וכך כל המצות שנעשים ע"י ישראל נק' צדקה בפו"מ שנעשה ונמשך גילוי רצה"ע הפנימי' בארץ דוקא, וז"ש וצדקה תהי' לנו דוקא כי נשמור כו' וכמ"ש והנגלות לנו⁴¹⁴ דוקא כו', ובזה עיקר שלימות השפע דמשפיע צדקה וחסד זה שנק' צ"ע המשפיע לתו"מ כשיבאו למטה ממש כמ"ש ה' חפץ למען צדקו ממש שלמעלה מהשפעה דצ"ע בחסד וטוב ורחמים להיות מחדש בטובו כל ההשתלשלו' כנ"ל, עד דמבחי' ר"ר העצמיי' שנמשך לישראל ע"י תו"מ בפו"מ נמשך י"ג מדה"ר ביו"כ גם לע"ש כו' להיות טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו וד"ל. וזהו שגם ישראל שנק' מקבלי' [ומקיימים ל]תו"מ [מ"מ] גם הם נק' בשם ⁴¹⁵צדקה צדיקי' בחי' משפיעי' כמ"ש ועמך כולם צדיקים⁴¹⁶ לעולם ירשו ארץ שהוא ארץ החיים העליוני' דעוה"ב לפי שקיימו כל התו"מ בפו"מ דוקא כמא' כ"י יש להם חלק⁴¹⁷ כו'⁴¹⁸ לפי שישראל הן העושי' ומקיימי'⁴¹⁹ למצות הרי הן בחי' צדיקי' שהוא בחי' משפיע לבחי' הצדקה, כדוגמא שהקב"ה נק' צ"ע כמ"ש כי צדיק ה' צדקות אהב שהוא מה שמשפיע לאור בתו"מ למטה כמ"ש אור זרוע לצדיק⁴²⁰ כו' וכתיב אמרו לצדיק כי טוב כו' ואין טוב⁴²¹ כו' שזהו מה שזורע צדקות דמצות, כך ישראל נק' צדיקי' בחי' משפיעי' מאחר שמקיימי' ועושי' למצות הללו להמשיך בחי' פנימי' רצה"ע שבמצות העליונות ממש כמ"ש אשר קדשנו במצותיו⁴²² ממש כו' וד"ל. וזהו הטעם שישראל נק' אחים וריעים להקב"ה כמ"ש למען אחיי וריעיי⁴²³ כו', וזהו לעשות צדקה לעשות לבחי' הצדקה כמו זורע צדקות⁴²⁴ כמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו⁴²⁵ כו' וכה"ג וד"ל.

ומעתה יש להבין עדיין מה שגם תו"מ שלנו בגשמיות נק' בשם צדקה ומשפט מהו ענין ובחי' המשפט שהוא בחי' הדין והיושר גם שכלול מחו"ג כנ"ל אבל אין בו לפנים משוה"ד כלל, ומבואר למעלה שזהו ההפרש בין תו"מ הרוחניות גם כמו שהן בשרשם בתורה הקדומה שבא בבחי' מדה ושיעור כמו במא' קו המדה שמודד כל אור כו' אף שהוא בבחי' ההתכללו' דחו"ג כנ"ל ובין תו"מ שלנו בגשמיות שנק' בשם צדקה דוקא שבא מצד בחי' הר"ר העצמיי' הנ"ל כמ"ש למען צדק"ו ממש כו' כדי להיות לו דירה בתחתונים דוקא משום דנתחב"ס דוקא כנ"ל, וא"כ למה א' לעשות צדקה ומשפט דקאי בתו"מ הנגלות לנו לשמור ולעשות בפו"מ דוקא, וכן מ"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית ביעקב דוקא כמ"ש ויקם עדות ביעקב שזהו קיום המצות בפו"מ איך נק' משפט שהוא בחי' קעג, אהדין היפוך בחי' הצדק"ה כו' (ומ"ש אתה עשית היינו אתה ממש מפני שמה שנמשך אור רצה"ע דמצות למטה ממש שהוא מן ההעלם דעצמו' ממש לגילוי להיות לו דירה בתחתוני' דוקא זהו מבחי' מהו"ע ממש מבחי' צדקתו ורחמנותו העצמי' ע"כ א' משפט וצדקה ביעקב דוקא אתה בעצמך עשית שהוא להיות גילוי מהו"ע ית' למטה דוקא כמו שיהי' לע"ל בעוה"ב בשכר המצות וע"כ יאמרו לע"ל כי אתה אבינו וכמ"ש אבינו אב הרחמן כו' כנ"ל וד"ל). אך הנה באמת ידוע שגם התורה שלמטה נק' בשם משפט דוקא כמ"ש בזהר עמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ⁴²⁶ במשפט דאוריי' דוקא שנק' משפט כמו אלה העדות והחוקים והמשפטי'⁴²⁷, וכן ואלה המשפטים אשר תשים⁴²⁸ כו', וא' משפטי ה' אמת⁴²⁹ כו', וכן כי כל דרכיו משפט כו' וכה"ג רבות בכתובי', וע"כ נק' שופט כל הארץ⁴³⁰ בדין ומשפט דתורה גם על ע"ש דנוגה כו' כמא' יב"ש הוי היום⁴³¹ ג"ש יושב ועוסק בתורה כו' ג"ש יושב ודן את כל העולם שדין זה במשפט התורה⁴³² דוקא, כמו שא' כי לא שלם עון האמורי⁴³³ כו' הרי דקדק [oldpage_רמד] עליהם בדין ומשפט שבתורה, וכן בחטאת סדום, ובמצרים שא' ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים⁴³⁴ כו', וכ"ש על ישראל בכלל ובפרט עד שא' שאדם נידון בכל יום⁴³⁵ כו' שהוא בדין ומשפט דתורה דוקא. וגם להיות שאנו רואים בעצם אור החכמה דתורה בא' בבחי' משפט שהוא קו המשקולת⁴³⁶ לדון לחסד או לדין ובבחי' ממוצע שזהו בחי' הת"ת כמא' והת"ת זו מ"ת⁴³⁷ כו' כנ"ל שמדות דתו' באי' [בבחי' התכללות] בבחי' התיקון וכמו כל דיני התו"מ באו"ה טו"ט כשר פסול חייב זכאי, שהכל הוא [ב]קו המשקולת שנמדד ונשקל במדות עליונות דח"ע באופן ההמשכו' דחו"ג לטו"ט ואו"ה באופן כך יהי' טהור ומותר וכשר ובאופן כך יהי' פסול וטמא כו' כמ"ש יורו משפטיך ליעקב⁴³⁸, שמפני זה נק' תור"ה ל' הורא"ה⁴³⁹ כמ"ש להבדיל בין⁴⁴⁰ כו'. וכ"ז בבחי' ה"ג בל"ת בסומ"ר שכלול מחו"ג וממוצע במדה ושיעור שהוא ע"פ מא' קו המדה כמו גם בלאוי"ן שאינם עפ"י שכל וטעם כשעטנז וכלאים וכה"ג שנק' חוקים, וכ"ש במ"ע בועשה טוב שגם שהן בבחי' ה"ח בגילוי המשכת אלקו' למטה באו"כ מקיפי' ופנימי' שנק' קדושה כמ"ש אשר קדשנו במצותיו כו' גם זה ניתן במדה ושיעור דוקא כמו בדיני טו"ת וסוכה ולולב ושבת ויו"ט וכה"ג, וגם במצות הצדקה עצמה הכל בדקדוק ושיעור כך וכך יוכשר קעג, בלמצוה וא"ל אינה מצוה כלל וכמ"ש מימינו א"ש [ד"ת] כו' שכלול מחו"ג ע"פ דקדוק ושיעור, ובכלל היינו ב' דברות דאנכי ולא יהי' שכלולי' מכל מ"ע ול"ת⁴⁴¹. ושרש הענין מבואר למעלה שכל עיקר ושרש הח"ע דתורה בא' בבחי' בירור וצירוף דוקא כמ"ש כל אמרת אלוה צרופה⁴⁴² אל תוסף⁴⁴³ כו' ונק' חכ' ברורה מכבר וכמ"ש במ"א ע"פ אי"ה סופר אי"ה שוקל כו' ולזה נק' בשם ס' הישר⁴⁴⁴, וכן א' כי ישרים דרכי ה'⁴⁴⁵ כי ישר ה' כו' וכה"ג שהוא בלי נטי' [ל]ימין ושמאל כלל, ואע"פ שכל התורה היא לאכללא שמאלא בימינא⁴⁴⁶ כו', אמנם התכללות זו הוא במדה וגבול דוקא, (ואע"פ שהתו"מ כמו שהן למעלה במהו"ע ית' נק' משל הקדמוני וכה"ג הרי היא בלי גבול ומדה כלל כמ"ש ארוכה מארץ מדה⁴⁴⁷ ורחב"ה [מני ים] כו' וכן א' לכל תכלה ⁴⁴⁸כו' רחב"ה מצות"ך מא"ד כו' עכ"ז כשבאה למטה באבי"ע באה במדה בשיעורי' וגבולי' דוקא כמ"ש במ"א) (ואע"פ שמבואר למעלה שזהו דוקא בבחי' תורה הקדומה שנמשך במא'⁴⁴⁹ קו המדה כמו מי מדד כו' שעפי"ז דוקא נמדד ג"כ⁴⁵⁰ אופן התכללות דחו"ג בע"ס דאצי' באו"כ מקיף ופנימי כו' כנ"ל שזהו בראשית בשביל חש"מ⁴⁵¹ דוקא כמ"ש דאסתכל באורייתא כו', הנה בהכרח לומר דמדה ושיעור זה ניתן גם בתורה שלמטה הנגלית לנו בעולם העשי' מאחר דאוריי' סתים וגליא⁴⁵² שזהו בבחי' פנימי' וחיצוניות דאדם כמ"ש וזאת תורת האד"ם⁴⁵³ כידוע, א"כ ודאי כמו שניתן שיעור ומדה באורות הפנימי' שהן ח"ע ומדות עליונות דתש"מ בבחי' פנימי' דאדם העליון באו"כ דאצי' כך ניתן מדה זו עצמה בחיצוניות דאדם התחתון למטה בתו"מ שלנו, כמו שמצות שלנו הן בבחי' דוגמא למצות העליונות שנק' רמ"ח אברים דמלכא⁴⁵⁴ כידוע, כך התורה שלנו בבחי' חכ' ומדות דכשר ופסול כו' כדוגמא לתוש"מ דאצי' ולמעלה בחי' תורה הקדומה כו' וכמ"ש במ"א ע"פ הרא[י]ני את מראי"ך⁴⁵⁵ כו' וכמ"ש אז ראה ויספר"ה כו' ויאמר לאדם התחתון הן כו' בלי נטי' [ל]ימין ושמאל כלל וד"ל (וראי' לזה ממה שכל מצות נק' בשם מצות הוי' ממש כמו שהוא למעלה ממש שנק' מצותי כו' וכן תורת הוי' משפטי הוי' כו' וכה"ג, וכשפוגם ע"י ביטול מ"ע פוגם [בזה] בשם הוי' העליון ממש וכ"ש בפגם דל"ת שא' ולא תחללו את שם קדשי⁴⁵⁶ כו' וכמ"ש הפושעים בי בגופא דמלכא⁴⁵⁷ ממש כו' לפי שאין לחלק כלל בין קעג, גבחי' פנימי' לחיצוניות בתור"ת האדם וע"כ הוזהרנו בבל תוסיף ובל יגרע⁴⁵⁸ מן התו"מ ימין ושמאל [כלל] רק כמו שהתו"מ למעלה ממש מטעם הנ"ל וד"ל) (ואע"פ שהתו"מ באי' בבחי' ההשתל' דאבי"ע ויש מסך מפסיק בין אצי' לבריאה⁴⁵⁹ עד עוה"ז השפל אבל אין הצמצומי' ומסכים הללו מבדילים כלל לעשות שינוי בתו"מ בתוס' וגרעון וראי' ממ"ת שירד ה' על ה"ס כו' וד"ל), ואע"פ שמבואר למעלה דתו"מ שלנו בגשמיות דק"נ כו' זהו בחי' שלימות האמיתי דח"ע דתורה הקדומה כו' כמו משל שאין חכם כבעל הנסיון כו' כנ"ל וע"כ נק' בשם צדקה דוקא כו' כנ"ל, הנה אדרבה מטעם זה ודאי יחייב יותר לומר שיהי' בחי' הבירור והצירוף ע"פ דקדוק ושיעור ומדה דוקא בתו"מ שלנו יותר מתו"מ שלמעלה ברוחניות דאצי' ולמעלה כו', מאחר שבאה התורה⁴⁶⁰ למטה בהתלבשות בדברים גשמיי' בק"נ לברר לעה"ד טו"ר שבודאי עיקר הבירור הוא להבדיל הרע מן הטוב בתכלית כדי שלא יהי' תוס' יניקה לחיצונים וע"ז היסוד הן כל המצות ל"ת כמו לא תאכל חו"ד⁴⁶¹ וכל מאכל אסור ולהבדיל מכל טומאה כמ"ש להבדיל כו', וגם בבחי' המשכ' הקדושה דמ"ע בא במדה ושיעור שבאופן זה דוקא יומשך הקדושה במצוה זו וא"ל לא יומשך קדושה כלל שזהו בחי' בירור הטוב מן הרע בכלל כידוע, וכללות אופני הענין בבירור זה בעה"ד טו"ר שנק' טהרה וקדושה בסומ"ר וע"ט זהו ע"פ בחי' הבירור הראשון דח"ע דתוה"ק דוקא רק שבבירור זה בעה"ד למטה להיותו בא בסוף מעשה בגשמיות דנוגה עי"ז נשלם שלימות דח"ע מטעם הנ"ל וד"ל.

וזהו הטעם שדוקא תו"מ שלנו בגשמיות נק' משפט וצדק"ה כמ"ש משפט וצדק"ה ביעקב כו', וכן א' לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ כו', דצדק"ה הוא בחי' ה"ח דרמ"ח מ"ע להיות לו דירה בתחתונים להמשיך גילוי אלקות במקום השפל דוקא כנ"ל, ואמנם צ"ל ע"י בחי' משפט שהוא בחי' הדין והיושר במשקל ומדידה נכונה דוקא כדי שלא יתערב הרע בטוב ויקבלו גם החיצוני' יניקה מן הקדושה ויפגום אור הקדושה האלקי' כו', וזהו משפט וצדקה משפט תחלה בבחי' קו המדה דח"ע הקדומה כמו שהתו"מ הן למעלה בלי נטי' ימין ושמאל כלל כמו כי ישרים דרכי ה' כו', וכמ"ש משפטי ה' אמ"ת צדקו כו', ואח"כ נמשך גילוי אלקות במצות שנק' צדק"ה כנ"ל, וכ"ש במצות ל"ת שזהו בחי' הטהרה לבער הרע ולהבדילו מן הטוב בתכלית כנ"ל שהוא בבחי' ה"ג דקו המדה כו' שצ"ל בדקדוק יותר והן דקדוקי סופרים⁴⁶² כו' ו[כ]גזירת י"ח דבר⁴⁶³ וכה"ג שעשו שמירה יתירה כידוע וד"ל [oldpage_רמה] (וזהו שבאברהם א' שיצוה לבניו ושמרו דרך הוי' לעשות צדק"ה ומשפט, צדק"ה תחלה ואח"כ משפט, לפי שזהו בחי' הילוך אור השפע דתו"מ העליוני' מעצמו' א"ס לאצי' שנק' קעג, דדרך להוי' ומאצי' לבי"ע שז"ש לעשות כו' שיהי' קשר וחיבור ליחו"ע דאצי' במעשה המצות למטה כנ"ל ע"כ הזכיר צדקה תחלה שהן בחי' ה"ח דמ"ע שנמשכו מצד בחי' ר"ר העצמיי' כנ"ל וכמ"ש למען צדק"ו כו' ואח"כ משפ"ט לברר העה"ד טו"ר למטה (כמו אנכי תחלה ואח"כ לא יהי' לך), וכן אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה במו"ד עד שבא' התורה למעשה ויאמר לאדם כו' שזהו מלמעלה למטה מן המשפיע למקבל קדם מ"ע לל"ת כמ"ש הן יראת ה' כו' וסומ"ר בינה, אבל מלמטה למעלה א' תחלה סומ"ר ואח"כ ועשה טוב⁴⁶⁴ דטהרה קדם לקדושה, וכך הוא בקבלת התורה ומצות בכנ"י למטה שזהו מלמטה למעלה א' משפט וצדקה ביעקב אתה עשי"ת תחלה משפט בסומ"ר דל"ת ואח"כ [וע"ט] צדקה דמ"ע (וז"ש ועוז מלך משפט אהב⁴⁶⁵ כו' וד"ל).

והנה באמת אין כל זה מתיישב בפשט הכתוב במ"ש צדקה ומשפט דמשמע שהן ענין א' ולא שהן ב' הפכים דחו"ג כנ"ל. ויש להקדים לזה שיש בצדקה בחי' משפט, דהנה הגם שבאה הצדקה מחמת ר"ר ביותר להחיות רוח שפלים ויכול להשפיע כל אשר לו שלא ישאר לחיי עצמו כלום הנה הרי אמרו ע"ז להיפך דחייך קודמי'⁴⁶⁶ לחיי חבירו ואין זה דין ודת התורה להניח חיי עצמו כדי להחיות חבירו כמו שא' שנים שהיו מהלכים בדרך⁴⁶⁷ ואין לא' רק קיתון א' של מים ישתו שניהם ימותו בצמא כו' ע"ז א' חייך קודם לחיי חבירך, ולכאו' זהו נגד מדת הצדקה שהיא לרחם על חבירו יותר מעל עצמו, אלא צ"ל שיש חילוק בזה דדוקא בענין חיי עצמו שצריך לחיות נפשו בלבד הוא שקודם לחיי חבירו ואין בזה דין הצדקה שימות הוא ברעב או [ב]צמא ויחי' לחבירו, אבל בבחי' המותרות על חיי נפשו כגון שיאכל לשובע או שיתענג במעדנים בבשר ויין ובבגדי כבוד ובפיזור הון על כו"ז⁴⁶⁸ ומרגליות וכלי יקר ובנין היכלות ופלטרי' ולהתגדל בהרחבה, ע"ז ודאי עיקר דין הצדקה שיניח כל המותרות על חיי נפשו ויתן לעניים להחיות רוח שפלים בלחם ולבוש כי ודאי הרי חיי נפש חבירו קודם לבחי' הוצאו' המותרות שמוציא על עצמו ובניו. וא"כ צריך אדם לבא בדקדוק וחשבון ומשפט על כל מה שמוציא הוצאה יתירה על חיי נפשו המצומצם שזהו חלק העניים הצריכי' לפיקוח נפשם להחיותם ואין זה שלו כלל וצריך ליתן הכל לצדקה (אע"פ שבדין הצדקה לא יבזבז יותר מחומש⁴⁶⁹ דאל"כ לא ימצא מי שיהי' לו עושר וברכה לחיות חיי ריוח מאחר שגם העשירים צריכי' לחיות חיי צער כעני כו' אבל בנפשו יהי' בעיניו כעני שא"צ רק להחיות את נפשו והמותר על חיי נפשו חיי חבירו קודם וכמו אברהם כו' (כמ"ש במ"א) שאברהם הי' מותר בעצמו והכל נתן לעניים), אבל זה ודאי אינו בדין עכ"פ שיהי' קעד, אהאדם מתענג בתענוג או"ש⁴⁷⁰ ולבוש יקר ובית גדול ופיזור רב על מותרות כמרגליות וקישוטי היכלות ופלטרי' ולהתעדן בתפנוקי עלמא וחבירו ימות ברעב ולא יהי' חיי חבירו יקרי' וחשובים בעיניו יותר מתענוגי' הגשמיי' שיתענג בהם להרחיב לבו, וכאשר יתבונן האדם וירגיש בחיי נפשות העניים הרי ודאי ידקדק ע"ע במדת הדין ומשפט בנפשו היטב הדק שלא יסתפק ויוציא רק על מה שצריך מן ההכרח לחיי גופו וב"ב בצמצום ולא יוציא בחי' מותרות כלל, רק מה שיוותר על סיפוק צרכיו יתן לצדקה להחיות רוח שפלים שהוא פיקוח נפשות או לדבר מצוה רבה כהספקת ת"ח והוצאת בניו לת"ת ומצות פ"ש⁴⁷¹ ועל מצות הכנסת כלה וכה"ג. וא"כ הרי צדקה זו היא באה במקום השפע' המותרות, וזהו עיקר מצות הצדקה שתלוי' במניעת המותרות, דמי שמתנהג בגד[ו]לות להוציא על מותרות גוזל בזה חיי העניים שהי' נותן כ"ז לצדקה ומי שממעט המותרות ונותן לצדקה זהו שנק' בעל צדקה כידוע. ונמצא שעיקר בחי' הצדקה תלוי בבחי' משפט שהוא הדקדוק על עצמו לספק א"ע בצמצום כדי הצריך לחיותו בלבד שנק' משפט כמו יכלכל דבריו במשפט וא"כ המשפט וצדקה הכל א', ועל הרוב סיבת ריבוי המותרות באה מצד בחי' הרוממות וההתנשאות שמתנהג בגדולו' והרחבה ע"כ אין הפיזור תופס מקום כלל ומשפיע גם למי שאינו ראוי כראוי ומוציא הוצאות על מותרות התענוגי' כנ"ל, אבל מי שהוא במדת השפלות והענוה יכלכל עצמו במשפט בצמצום ומניח המותרות להחיות חיי שפלי' ולכל דבר מצוה וקדושה ולא ישפיע במקום שאינו נצרך עד שידקדק בשיעור וחשבון על כל דבר כו' וד"ל.

והנמשל ודוגמא מכ"ז יובן למעלה בבחי' צדקה ומשפט העליון כו'. בהיות מבואר למעלה בשרש סיבת הצדקה למעלה שבאה מחמת התעוררות ר"ר כו', ושרש הר"ר בא מצד בחי' עצם הרוממות וההתנשאות עד שאין כל ההשתל' תופס מקום כלל וכלל וא"כ הרי מחמת זה יכול להיות שאור חסד העליון יומשך ויצא גם לק"נ, כמו דור אנוש היו ניזוני' בחסדו⁴⁷² כו' משום דקמי' ממש כחשיכה כאורה⁴⁷³ כו' והכל שוין לפניו ממש בהעדר תפיסת מקום בשוה עליון על הכל עם התחתון מכולם כנ"ל (שאין זה גם לא כערך הזבוב לגבי האדם⁴⁷⁴ כו'), וכמו שממית בידים תתפש⁴⁷⁵ והיא בהיכל[י] מלך שאינו תופס מקום כלל ויכול להיות שוה ומשוה הכל, וכמו שמטעם זה ביקש משה שלא תשרה שכינה כו', עד שגם הע"ש דק"נ מקבלים משם ממש בשוה עם פנימי' דקדושה כמו שמאברהם קעד, ביצא ישמעאל⁴⁷⁶ בחי' מותרי החסדי' דקדושה ומיצחק עשו⁴⁷⁷ כו' וא' לו ישמעאל יחיה לפניך⁴⁷⁸ וגם יצחק רצה לברך לעשו⁴⁷⁹ כו' (וכידוע בענין הצפרנים ושערות שהן מותרות דחו"ג הפנימי' וע"כ צריך נט"י לצפרנים⁴⁸⁰ (וכמו שא' וגלחה את ראשה⁴⁸¹ ועשתה את צפרני' כו') וגם גילוח שער בלוים⁴⁸² שהן מבחי' הגבורות דקדושה), וכל שהרוממות בעצם יותר יותר ירבה שפע המותרות (וראי' מזמן הגלות דאסתלק למעלה⁴⁸³ ברוממות העצמות, משפיע בחי' ריבוי מותרות לע"ש ונק' מלך הגוים⁴⁸⁴ וכמ"ש במ"א עמ"ש אלביש שמים קדרו"ת⁴⁸⁵ כו' וד"ל). ולזה הטעם צ"ל בחי' משפט למעלה שידקדק בשיעור וחשבון במשפט שלא יומשך בחי' מותרות כלל רק למקום הקדושה כמו רק בתו"מ שישראל עושי' נמשך להם [oldpage_רמו] בחי' ר"ר הנ"ל שנק' צדקה להחיות רוח שפלים כו' כנ"ל, כמו שלמטה אדם מדקדק בבחי' מדת משפט בנפשו שלא ישפיע מותרות לחיצוני' חיות נפשו רק להחיות רוח שפלים ולדבר מצוה וקדושה כו', ועי"ז יעורר האדם בחי' משפט זה גם למעלה שלא יומשך מרב חסד העצמו' בבחי' מותרות [לחיצוני'] כישמעאל ואדום בזמן הגלות כנ"ל. וזהו עיקר בחי' צדקה למעלה שנמשך מבחי' צ"ע שיש בזה מבחי' משפט דוקא שהוא לדקדק על דבר המותרות שבמקום זה יומשך בחי' הצדקה למי שצריך שהוא בסט' דקדושה דוקא כנ"ל בצדקה ומשפט באדם למטה שבאתעדל"ת נעשה אתעדל"ע⁴⁸⁶ כידוע וד"ל.

ובכ"ז יובן מטעם הנ"ל למה הזכיר מדת משפט בצדקה כמ"ש לעשות צדקה ומשפט לפי שהצדקה צ"ל ע"י בחי' משפט כדי שיומשך רק להחיות רוח שפלים זהו ע"י בחי' משפט הוא הדקדוק בדין ומשפט שלא יומשך בחי' מותרות לחיצוני' כנ"ל (וזהו שא' משפט וצדקה ביעקב דוקא אתה עשית מפני שבאתעדל"ת נעשה אתעדל"ע כנ"ל ע"כ צ"ל ביעקב משפט קודם לצדקה שהוא מה שידקדק אדם בנפשו בבחי' משפט שלא ימש[י]ך בחי' מותרות שלא יעורר אתעדל"ע להשפיע בחי' מותרות אלא להחיות רוח שפלים במקום מותרות כנ"ל ומלמעלה למטה נק' צדקה ומשפט צדקה מחמת ר"ר ואח"כ משפ"ט כנ"ל וד"ל) (אך⁴⁸⁷ עדיין אין זה מתיישב שהרי קריאת שם משפט קאי על התורה דוקא שנק' משפט אמת כנ"ל והמצות נק' צדק"ה, ולפי הנ"ל אין משפט זה רק מניעת השפע דמותרות לבד שאין זה עיקר התורה כו'. ואמנם הנה באמת הרי מבואר במ"א בענין שפע המותרות למעלה שזהו בא מחמת בחי' ההבדלה והבירור דוקא בין בחי' פנימי' לחיצוני' דשרש בחי' קעד, גהמותרות נמשך מבחי' החיצוני' דוקא. ואמנם גם זה אמת דמחמת עוצם הרוממות דוקא בא סיבת ריבוי המותרות כמו אהוריי[ר]' דר' עתיר⁴⁸⁸ כו' כמלך גדול שנמשך מותרות שלו היוצא בדרך פיזור יותר מהון רב דעשיר גדול שזהו לפ"ע הרוממות כיד⁴⁸⁹ המלך כו' (וכן מותרות דחכ' הוא לפ"ע ריבוי אור הפנימי' דחכ' כמשלי שלמה וכשיחת ת"ח⁴⁹⁰ כו' וכה"ג). אך גם בבחי' עצם רוממות העצמו' דא"ס [ב"ה] הובדל שם בחי' הפנימי' מן החיצוני' כידוע בענין נעילה דיו"כ שהוא בחי' החותם⁴⁹¹ כו' שיבחר בישראל כמו יבחר לנו⁴⁹² כו' כמא'⁴⁹³ דישראל עלו במח' שזהו בבחי' פנימי' ועצמיות וע"ש דנוגה⁴⁹⁵ בבחי' חיצוני'⁴⁹⁴ וע"כ נמשך רב שפע מותרות לע"ש כמא' מאריך אף⁴⁹⁶ כו' רק בחי' הפנימי' נמשך לישראל ע"י תומ"צ דוקא. וזהו שביקש משה שלא תשרה שכינה בע"ש הגם דקמי' כחשיכה כו' כנ"ל מצד בחי' ההבדלה הנ"ל שז"ש המבדיל בין קדש לחול בין אור לחושך⁴⁹⁷ כו'. ולפ"ז הרי בחי' המותרות נבדל מן הפנימי' להיות בבחי' חיצוני' ואחוריי' וזהו חלקם וגורלם של ע"ש כמ"ש אשר חלק ה' כו', וא"כ יש מזה לכאורה סתירה גדולה לענין הנ"ל בפי' משפט למעלה שלא יומשך בחי' מותרות כלל כו'.

אך הענין הוא דזהו באמת עיקר בחי' משפט למעלה שהוא בחי' ח"ע דתוה"ק הנ"ל שהוא בחי' מקור להבדלה זו בין פנימי' לחיצוני' ושלא יומשך ריבוי מותרות בחיצוני' ביתר מכפי המדה וכנ"ל דגם שמצד עצם הרוממות הי' מאיר גם בחושך כמו באור כו' אבל שם דוקא הוברר ע"פ חכ' העצמי' שלא יומשך בחי' מותרות רק בדקדוק ושיעור להיות קץ שם לחשך וכמ"ש ויבדל בין האור ובין החשך⁴⁹⁸ כו', וזהו עיקר ענין כל התורה ש"מ להיות בא במשפט דקו המדה למדוד כל פנימי' וחיצוני' כו' עד שלא יהי' שרש יניקה [ל]נוגה דאבי"ע רק מחיצוני' דחיצוני' דכלים דע"ס דאבי"ע וגם זה במדה וגבול דוקא, והיינו כל ענין התורה שלמטה שנמשך האור הפנימי' דרצה"ע בחכ' ומדות בדקדוקי' ושיעורי' בכלים מכלים שונים בלי נטי' ימין ושמאל להיות עי"ז תכלית ההבדלה בין פנימי' לחיצוני' עד שלא יהי' צד יניקה לע"ש דק"נ רק במדה מבחי' אחוריי' דאחוריי' כו' שהן שרש ענין הל"ת ודקדוקי סופרים כנ"ל, ולישראל נמשך רק מבחי' הפנימי' ע"י תו"מ שלמטה ע"כ באה התו"מ בשיעור ודקדוק גדול מאד, וגם כל שפע חיותם החיצוני' אינו בא כ"א ע"י קיום התו"מ בדקדוק כמו שהוא קעד, דלמעלה כמ"ש אם בחוקתי תלכו⁴⁹⁹ אז דוקא ונתתי גשמיכם⁵⁰⁰ כו' וכן והי' א"ש⁵⁰¹ כו' וא"ל וחרה אף⁵⁰² כו' וכמ"ש את הברכה⁵⁰³ כו' לפי שמקבלי' מבחי' הפנימי' דוקא, משא"כ לע"ש שאינם מקבלים רק מהחיצוני' כנ"ל ולא ניתן להם התו"מ וכמ"ש אשר חלק כו' ונמשך להם השפע שלא ע"פ התורה מבחי' המותרות אבל דוקא במדה וגבול (כמו בע' פרי החג⁵⁰⁴ שמקבלים מחיצוני' דקרבנות החג) (וכמ"ש בזהר בענין שעיר המשתלח⁵⁰⁵ ובענין קוצא דשערי דתפילין⁵⁰⁶ ), וכמ"ש הללו את ה' כל גוים⁵⁰⁷ כי גבר עלינו דוקא חסדו ע"כ יוצא גם להם בחי' מותרות ועכ"ז ואמת ה' בחי' הפנימי' דאמיתת אור העצמו' הוא לישראל דוקא כמ"ש בכמה מקומות כמו יאר ה' פניו אליך דוקא ישא ה' פניו אליך⁵⁰⁸ דוקא דבחי' פניו היינו בחי' הפנימי'⁵⁰⁹ הוא מאיר אליך דוקא, וכן בי"ג מדה"ר שהוא מבחי' הפנימי' דרעוא דכ"ר כו' וכתי' ויעבור ה' על פניו ויקרא כו' שנמשך ביו"כ לישראל דוקא, והוא מצד בחי' ר"ר העצמיי' הנ"ל כרחמי האב על הבן כו' כנ"ל כמ"ש ה' חפץ למען צדקו מחמת ר"ר הנ"ל הרבה להם דוקא תו"מ כו' וד"ל (וזה הי' בזמן בהמ"ק דוקא אבל בזמן הגלות נמשך לע"ש ריבוי המותרות שלא ע"פ דקדוק ומשפט דתוה"ק הנ"ל מצד שאין בירור והבדלה למעלה ע"י תוש"מ מאחר שעברו על התו"מ למטה ונבל"ע ישראל בגוים⁵¹⁰ לקבל מהם ועל ידם השפע כו' שזהו ענין גלות השכינה בע"ש שא' אשר שלט האדם⁵¹¹ באדם לרע לו כו' להוציא בלעו מפיו כו' כמ"ש במ"א). ובזה יתורץ הקושיא הנ"ל במ"ש צדקה ומשפט דשם משפט זה קאי על התורה דוקא שעי"ז יהי' מניע' השפע דמותרות להיות רק במדה וצמצום בחיצוני' דחיצוני' דוקא, והכל עולה לסגנון א' עם הנ"ל בפי' ענין משפט וד"ל⁵¹²).

ובזה יובן יותר המשך הפסוק הזה דמשפט וצדקה ביעקב כו' דמתחלה א' ועוז מלך משפט אהב שהוא בבחי' מל' דא"ס לפני הצמצום דקו"ח ששם הוא בחי' עוז מלך בבחי' רוממות והתנשאות דמצד עצמו ממש כנ"ל (ולמעלה יותר הוא במהו"ע ית' ממש שלמעלה גם משה"ש כנ"ל), שהוא אוהב משפט דתוה"ק [oldpage_רמז] להיות בחי' בירור והבדלה בין פנימי' לחיצוני' ולהיות נמשך הפנימי' בבחי' ההתכללות דחו"ג במיצוע טוב שנק' ישר כמ"ש למעלה באריכות. וז"ש אתה כוננת מישרי"ם⁵¹³ דוקא כי כבר כוננת בחי' מישור ומיצוע בדרכי ה' דמצות העליונות כמ"ש אז ראה ויספר"ה כו' כנ"ל, ומפני בחי' ר"ר העצמיי' לישראל קעה, אשנק' בנים חפץ למען צדקו כו' ע"כ משפט וצדקה שהן התו"מ שלמטה אתה עשית בעצמך שיהי' בהם כח ועוז לברר לעה"ד טו"ר ממש בסומ"ר כו', שזהו לברר לרפ"ח ניצוצי'⁵¹⁴ שנפלו למטה ממש בק"נ שזהו לאהפכא חשוכא כו' ולאכפייא כו' שעי"ז נעשה שלימות האמיתי למעלה בחשמ"ע⁵¹⁵ כנ"ל, ע"כ הזכיר משפט תחלה כדי לעורר למעלה בבחי' צדקה דמצות למעלה שבאה מחמת ר"ר שיהי' נמשך במשפט דקו המדה עפ"י התוה"ק שלא יומשך מותרות רק בגבול ושיעור (ומלמעלה למטה הזכיר צדקה קודם [למשפט] שמפני בחי' ר"ר בעצם הרוממו' יומשך גם בחיצוני' כמו בפנימי' (כנ"ל דהר"ר הללו שבמהו"ע ממש שוה ומשוה גיאות והתנשאות דעומ"ר עם שפלות דעומ"ת לפי ששוין לפניו ממש אך ע"י בחי' משפט משפיל א"ע לעשות צדקה לשפלי' דוקא ולהשפיל גיאי' כו' (כמשי"ת). וזהו שאנו או' בש"ע מלך אוהב צדקה ומשפט שזהו מלמעלה למטה ומשם נמשך לעשות משפט וצדקה ביעקב דוקא, לפי שבחי' פנימי' זאת דר"ר העצמיי' הנ"ל שנעשה במשפט דתוה"ק הנק' צדק"ה העליונה לא נמשך רק ביעקב דוקא כנ"ל כמ"ש יאר ה' פניו אלי"ך דוקא דגם בעצם הרוממו' הובררו להיות בבחי' הפנימי', וגם שעל ידם יוברר גם מבחי' החיצוני' לפנימי' שהוא בחי' המותרו' דע"ש דנוגה (כמו כל דבר מותר וכשר וטהור שיעלה למעלה לקרבנו' וכה"ג במצות הנעשי' כטו"ת בקלף וצמר גשמי וכן סוכה ולולב וגם כל יגיעת האדם בפרנסה בלחם ולבוש יעלה הכל למעלה רק האסור והטמא וגזל וכה"ג יובדל כו', וגם מהרע עצמו כטמא יטהר כמו בע"ת האמיתי' כידוע שזהו היפוך החשך עצמו לאור שלמעלה יהופך גם בחי' החשך העליון לאור שלמעלה ממשפט דתורה המבדיל הנ"ל וד"ל).

ובכ"ז יובן ג"כ יותר המשך דברי הפסוק הנ"ל במ"ש באברהם כי ידעתיו אשר יצוה את בניו כו' לעשות צדקה ומשפט למען הביא על אברהם את אשר דבר עליו, ותחלה א' ואברהם היו יהי'⁵¹⁶ לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו', דהנה ידוע בשרש בחי' אברהם למעלה שהי' לבבו נאמן לפני ה' בנסיונות ובפרט אחר המילה שכרת עמו הברית לתת לזרעו⁵¹⁷ ז' אומות⁵¹⁸ דא"י כו', לפי שהוא בחי' ה"ח המגולי' בחסד בה"א דאברה"ם שנגלה בו מבחי' פנימי' ועצמו' דא"ס ב"ה שנמשך בקו"ח בבחי' הגילוי [מן ההעלם] להיות קשר וחיבור תמיד מעצמות המאציל בע"ס קעה, בדאצי' בכל בחי' יחו"ע דתו"מ העליוני' שבקו המדה בבחי' ההתכללו' דתיקון כמ"ש ששמע בקולי וישמור⁵¹⁹ מצותי חוקתי כו' (שזהו כל עיקר ענין ס' בראשית שנק' ס' הישר שהוא מקור לתו"מ הנגלות בס' האחרי' כמ"ש בפ' לך לך⁵²⁰ ובפ' ח"ש⁵²¹ ), וממנו נמשך בירושה לבנ"י להיות על ידו קשר וחיבור דתו"מ הרוחניי' לבא בהתלבשות למטה בגשמיות עד שיהיו הכל בבחי' הבדלה הנ"ל גם בעולם העשי' להיות יניקה לע"ש מחיצוני' הכלים דע"ס דעשי', וזהו ע"י קיום התו"מ בא"י דוקא שהוא מה שכרת עמו הברית ליתן לזרעו ז' אומות דא"י שהוא לברר לז"מ דתהו שהי' בהן [בחי'] השבירה ונפילה דרפ"ח ניצוצי' כו' בבחי' ב"ן דנוגה ובקיום התו"מ בא"י⁵²² נתבררו ונמשך משם השפע לכל הע"ש כנ"ל וד"ל. וז"ש ואברהם היו יהי' לגוי גדול ועצום באמצעות הבירור דרפ"ח כו' בא"י⁵²³ ונברכו בו כל כו' ומפרש האיך יהי' זה, ואו' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' ביחו"ע דאצי' ומאצי'⁵²⁴ לבי"ע עד קיום התו"מ בפו"מ לעשות צדק"ה ומשפט בבחי' הבירור והתיקון בעה"ד טו"ר בתכלית שנעוץ תחב"ס דוקא כנ"ל וד"ל. וזהו למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו והיכן דיבר עליו הוא שא' לו והקימותי את בריתי ביני⁵²⁵ כו' ונתתי לך ולזרעך אחריך⁵²⁶ כו' את כל ארץ כנען לאחוזת עולם כו' שהוא א"י בשלימות הבירורי' דרפ"ח כו' מז' אומות כנ"ל, שעי"ז דוקא יהי' שלימות האמיתי דעוה"ב בשכר המצות לע"ל בא"י דוקא כמ"ש ועמך כולם צדיקי' במצות בפו"מ ע"כ לעולם ירשו ארץ שהוא בחי' ארץ החיים⁵²⁷ בעוה"ב שנק' ארץ חפץ כו', וזהו אשר דיבר עליו שתהי' א"י לאחוזת עולם בעוה"ב והוא שנק' ברכת אברהם דוקא כמ"ש יצחק ליעקב דוקא ויתן לך את ברכת אברהם⁵²⁸ כו' (כמ"ש בפ' תולדות⁵²⁹ ) וזה הי' כשציוה לו על המילה וא"ל והי' שמך אברהם כי אב המון גוים כו'. וזהו שאו' אחר וכרות עמו הברית כו' ותקם את דבריך⁵³⁰ כי צדיק אתה, פי' צדיק כמ"ש כי צדיק ה' צדקות אהב כו' שזהו בחי' אור הזרוע לצ"ע [ב]מצות שנק' צדקה והוא בחי' שם מ"ה דמברר לב"ן⁵³¹ ע"י תו"מ שעי"ז נק' ישראל ג"כ צדיקים כמ"ש ועמך כולם צדיקי' שיורשים הארץ בחי' שם ב"ן⁵³² כו' (וד"ל כמשי"ת), ומפני כי צדיק אתה כמ"ש ה' חפץ למען צדקו בבחי' ר"ר העצמיי' הנ"ל ע"כ ותק"ם את דברי"ך להוריש לבנ"י ז' האומות כו' שהוא בירור דרפ"ח מעולם התהו שז"ש ותקם שהקים דב"ר הנופ"ל⁵³³ (כמ"ש במ"א).

קעה, גאך עדיין י"ל מ"ש אשר דיבר עליו מהו לשון עלי"ו למעלה ממנו שהוא ענין עליי' גדולה לשרש נשמת אברהם למעלה ממקור חוצבו הרבה (וכמ"ש אנכי מג"ן לך⁵³⁴ שכרך הרבה מאד ונק' מגן אברהם⁵³⁵ ), הענין הוא כידוע בשרש בחי' אברהם שהי' עבודתו באוי"ר בהתכללות שהוא בחי' רו"ש כמ"ש התהלך לפני⁵³⁶ כו', ופי' התהלך זהו בחי' רו"ש בדביקות והתלהבות הנפש וחוזר ושב בבחי' המשכו' האור בכלי וזה הי' ענין המסעות שלו בארץ כנען דוקא כמ"ש הלוך ונסוע הנגבה⁵³⁷ וא' בזהר שהי' הולך מדרגא לדרגא בעילוי אחר עילוי כו' והכל בבחי' רו"ש⁵³⁸ דוקא, ואמנם אוי"ר ברו"ש זה הי' בקיום תו"מ ברוחניות בעובדות שלו בא"י דוקא כמ"ש וישמור משמרתי מצותי כו' שזהו בחי' צדקה ומשפט שיצוה את בניו ושמרו כו' שיעשו בגשמיות כנ"ל שע"י ירושה זו דוקא יש קשר וחיבור מרוחניות דיחו"ע במצות מעשיות להיות נתחב"ס כו', ומפני דאוי"ר זו שבבסוף מעשה בתו"מ יגיע למעלה הרבה מאוי"ר בדביקות והתלהבות שהי' לאברהם בעצם שרש⁵³⁸ נשמתו מטעם המבואר למעלה שע"י תו"מ [oldpage_רמח] דוקא תעלה הנשמה לידבק במהו"ע ית' שנק' אדון הנפלאות סדכ"ס כו' שלא תגיע לזה ע"י כל דביקות באוי"ר במס"נ כו', לזאת זכה אברהם ע"י קיום המצות ברוחניות באוי"ר להעלות נפשו ביתרון מעלה הרבה משרש נשמתו באור החכ' וחסד דאצי' שמשם שרש מדריגת האוי"ר דנשמתו (וכמו שכר המצות באוי"ר בעוה"ב שהוא גילוי אור העצמו' ממש שאינו בא רק ממצות מעשיות בפו"מ דוקא) וזהו למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו להעלותו למעלה משרשו הראשון וד"ל.

והנה הגם שמצות הצדקה בגשמיות להחיות רוח שפלים שקולה כנגד כל המצות⁵³⁹ לפי שכוללת כל המצות שמטעם זה נק' כללות המצות בשם צדקה כמ"ש לעשות צדקה וכן וצדקה תהי' לנו כו', אבל באמת גם בכל מצוה ומצוה בפרט יש בחי' הצדקה שבכללות המצות ונק' ג"כ כל מצוה בפרט בשם צדקה כמו צדקה תרומם גוי, הרי ע"י מצות צדקה בפרט תרומם גוי, וכך [גם] ע"י מצוה א' בפרט וכמ"ש אני בצדק אחזה פניך⁵⁴⁰ כך גם ע"י מצוה א' אחזה פניך, לפי שאין לחלק בין הפרט לכלל בענין המצות במה שנק' [בשם] צדקה כמ"ש בצדקה תכונני⁵⁴¹ כו', ומטעם זה כמו שהמקיים כל המצות נק' בשם צדיק שהוא העושה הצדקה כמו כי צדיק ה' צדקות אהב קעה, דכך כ"י נק' צדיקים כמ"ש ועמך כולם צדיקים ואע"פ שאחד מישראל א"א שיקיים כל המצות⁵⁴² כמו ישראל במצות כהונה שאינו כהן וכה"ג, וא"כ מה שנק' כאו"א מישראל בשם צדיק כמ"ש ועמך כולם צדיקים זהו מפני שא"א שלא יקיים א' מישראל אחת מן המצות כמצות ק"ש ותפילין ומצות מילה יש בכאו"א שמטעם זה גזרו אומר דכ"י יש להם חלק לעוה"ב אפי' פ"י [לפי] שמלאים מצות⁵⁴³ כו' ונק' צדיקי' לעוה"ב כו' וד"ל.

ולהבין טעם הדבר הנה ידוע בשרש ענין המצות למעלה שהן בבחי' ציור אדם כמ"ש בזהר דרמ"ח פקודין נק' רמ"ח אברי' דמלכא וכמארז"ל ועשיתם אותם כאילו עשאוני⁵⁴⁴ ברמ"ח אברים כו', וביאור הענין הנה עד"מ האברים הם בחי' כלים מוגבלים להכיל האור וחיות הנפש בכל אבר לפי מזגו ותכונתו ובלתי האור וחיות אין לו קיום במציאות כלל, ובהכרח ש[י]הי' התלבשות חיות הנפש בהן בתמידות ועי"ז הן חיים וקיימים ובהסתלקות האור וחיות הרוחני שבדם הוא הנפש נשארו כדומם בלי חיות כלל כמו הסתלקות הצורה מן החומר כידוע, כך הוא ענין המצות שהם בחי' כלים לאורות העליונים כמו אברי האדם לגבי אור וחיות הנפש כמו ע"י מצות צדקה וחסד ביד הוא בחי' הכלי לאור וחיות המלובש ביד, כך למעלה זהו בחי' כלי לחסד דאצי' להיות האור דחסד דאצי' מלובש בכלי ונק' דרועא ימינא⁵⁴⁵ דקוב"ה כו', והוא בחי' הארת אא"ס שבע"ס דאדם העליון דאצי' שמאיר בכלי החסד בבחי' יד ימין כמו ימין ה' רוממה⁵⁴⁶ כו', וכל המצות שהן בבחי' החסד כלולים בקו הימין הזה דחח"ן כידוע וד"ל. ועד"ז כל המצות שהן בחי' כלים בכלל לאור הגבו' דאצי' נק' בחי' דרועא שמאלא בכלל שזהו בבחי' קו השמאל דבג"ה דאצי', וכל המצות שכלולים מחו"ג שזהו בבחי' הת"ת הן בחי' כלים לאורות דת"י דקו האמצעי וזהו ענין ג' דברים שהעולם עומד עליהם⁵⁴⁷ כו' כמ"ש במ"א וד"ל. וזהו שנק' המצות בכלל בשם צדקה להיות שעל ידם נמשך בחי' האור והחיות דעצמות אור הא"ס בג' קוין דאדם דאצי' שזהו בחי' ירידה ושפלות להחיות רמ"ח אברים כו' כמו בדוגמא במצות שלמטה שאדם התחתון עושה דכתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם⁵⁴⁸ דהיינו מבחי' אור וחיות האלקי ש[י]איר באור בכלי בנר"נ שבו ואם חסר מצוה א' חסר אור וחיות לאבר א'⁵⁴⁹ כו' כמ"ש במ"א, וא"כ גם העושה מצוה א' נק' צדקה בפרט ומי שעושה המצות נק' בשם צדיק קעו, אשעושה צדקה זו כנ"ל כמו שהמקיים כל המצות שנק' בשם צדיק בכלל מטעם הנ"ל וד"ל.

אך הנה עדיין יש להבין דלכאורה יש סתירה לענין הנ"ל במצות שהן בבחי' אברים כו', דהלא מבואר בזהר ג"כ דהמצות הן בבחי' לבושי' ע"פ ואברהם זקן בא בימים⁵⁴⁹ ביומין עילאין כו' ואי חסר מצוה א' חסרא לבושא חדא כו'. ועוד דהלא בחי' אברים דמלכא היינו בחי' או"כ דע"ס דאדם דאצי' שכבר נאצלו בבחי' ציור אדם וכמ"ש אפיק' י' תקונין⁵⁵⁰ וקרית לון י"ס כו' עד חסד דרועא ימינא כו', ובאמת הרי ידוע ששרש המצות למעלה היינו כמו [מה] שהקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית כו' ועושה צדקה וכמו שא' תפילין דמארי עלמא⁵⁵¹ מה כתיב בהו כו' והן הנק' מצות"י וכמו שאו' שקדשנ"ו במצותי"ו, והן המצות העליונות שקיימו האבו"ת כאברהם שקיים כל התורה כו' כמ"ש וישמור משמרתי מצותי⁵⁵² כו' וא"כ זהו בחי' מקיפי' דלבושי' ע"ג האדם העליון כמו מצות תפילין בראש שהן בחי' מקיפי' דד' מוחי' ע"ג הראש וכן מקיף דטלית שא' לבושי' כתלג [חיוור]⁵⁵³ כו' וכה"ג במצות הצדקה שעושה ביד שנק' דרועא כו' שע"ז א' אלה המצות שיעשה אותם האד"ם דלעילא כו'. אך הענין הוא דשניהם אמת דע"י בחי' המקיפי' ולבושים דמצות העליונות נמשך בחי' תוס' אור גדול מעצמות אור הא"ס בקו"ח בע"ס דאדם ברמ"ח אברים דמלכא כו' וכמ"ש וחי בהם באדם התחתון כו', וע"כ גם בחי' המצות העליונות נק' בשם צדקה כמו כשמניח תפילין נמשך בחי' מקיפי' דעצמו' א"ס במוחי' דז"א בבחי' בליטה ע"ג הראש כמ"ש כי שם הוי' נק' עליך⁵⁵⁴ בתפילין שבראש באדם התחתון שדומה לעליון כו', וכך הוא במצות הצדקה ביד ימין בחי' חסד דרועא ימינא במל' דאצי' שנק' דל⁵⁵⁷ שזהו ח"ס דלי"ת⁵⁵⁶, וכן צדק ה'⁵⁵⁵ למאן דלית לי' מגרמי' כלום⁵⁵⁸ עי"ז נמשך אור המקיף דחסד דא"ס בחסד דז"א, וכה"ג בכל פרטי המצות שהן בציור רמ"ח אברים דמלכא, ובכללות נק' המקיים כל המצות בשם צדיק עליון כמ"ש כי צדיק ה' צדקות אהב כו'. וגם בדרך פרט בכל מצוה ומצוה הרי נמשך מעצמות א"ס בבחי' מקיף ולבוש להיות תוס' אור בכלי עד שזהו כמו יריד' התלבשות מעצם הנפש בצמצום האור וחיות דאברי האדם להחיותם ולקיימם ובלעדי זה אין להם קיום כלל, וע"כ נק' בשם צדק"ה למעלה שמבלעדי האר' המקיף מאור א"ס ע"י הטו"ת העליוני' וכה"ג אין לבחי' או"כ דאצי' המוגבלי' קיום כלל וכמא' אי אנת תסתלק מנייהו⁵⁵⁹ אשתארו כגופא בלא נשמתא כו' וד"ל.

קעו, בונמצא דשני העניני' [ב]מצות העליונות אמת שהן בבחי' כלים והן בבחי' לבושי' ומקיפי'. וכך הוא במצות שלמטה באדם התחתון שנק' בשם צדקה להחיות רוח שפלים שהוא מצד [oldpage_רמט] שמעוררים לכח אור החסד וטוב ור"ר דעצמות המאציל להחיות ולקיים לבחי' רמ"ח אברים דמלכא למעלה כנ"ל שנק' צדקה וחסד למעלה ומשם יורד האור וחיות האלקי הזה גם למטה במצות שלנו להחיות רוח שפלים דנשמות שבגופי' לקיימם באור וחיות חדש בבחי' המקיפי' דנר"נ דאדם התחתון, כמו במצות תפילין שמניח האדם למטה בראשו נמשך מבחי' מקיפי' דד' מוחי' דשם הוי' העליון על ד' מוחי' שבראשו ע"י ההתלבשות בד"פ⁵⁶⁰ בפ' קדש בבחי' מקיף דמוח החכ' כו', וזהו כי שם הוי' נקרא עליך ממש, וכה"ג במצות ציצית בד' כנפות בל"ב חוטי' שהוא האר' אור מקיף הכללי בל"ב נ"ח⁵⁶¹ דמל' דאצי' בנשמת האדם בכלל כשמתעטף בטלית על ראשו כו', וכך הוא במצות הצדקה שאדם עושה שהוא כדוגמא דמצות צדק"ה העליונה להחיות רוח שפלים לעני ודל כו', וכללות המצות שלנו נק' צדקה מטעם זה בכלל כמ"ש וצדקה תהי' לנו כו' שזהו מפני שהוא צדקה וחסד מצ"ע להיות בחי' המשכ' גילוי אוא"ס באו"כ דאבי"ע עד למטה ממש באדם שע"כ א' וחי בהם ממש ומבלעדי זה אין לו קיום כלל כנ"ל במצות העליונות שנק' רמ"ח אברים דמלכא וד"ל.

ומטעם זה יובן ג"כ מה שישראל נק' צדיקים ע"י קיום המצות כנ"ל שמי שמקיים כל המצות נק' בשם צדיק דוקא ולא בשם אחר (ומעלת שם צדיק אינו אלא מי שעושה הצדקה שנק' בעל צדקה להחיות רוח שפלים דוקא והוא מבחי' הטוב והרחמי' יתירה עד שמניח כל עצמו ונותן לזולתו כמ"ש צדיק חונן ונותן⁵⁶², וע"ז שיבחו הכתוב כמו וצדיק יסוד עולם⁵⁶³ כמו היסוד לבנין כך כל בנין שפע העולמות תלוי בבחי' צדיק דוקא שעושה הצדקה בכל עת להשפיע לדלים ביתר מכפי המדה (ולמעלה היינו בחי' צ"ע שנק' יסוד עול"ם להשפיע למל' הנק' ד"ל ונק' חי העולמי' כידוע), וכן א' ברכות לראש צדיק⁵⁶⁴ וכה"ג, אבל לא מטעם שהוא צדיק בדינו שאין זה שאינו עושה עול וגזל לבד ונק' צדי"ק שאין בזה מעלה יתירה כ"כ ולמה יקרא מפני זה יסוד עולם, ולפי משמעות שבחי' שם צדיק מועטי' המה כמו בראת צדיקי'⁵⁶⁵ וכמו בני עלי' שאינם רק ל"ו צדיקי'⁵⁶⁶ דחזו אפי שכינה כו', ועכ"ז א' ועמך כולם צדיקים מצד מעשה המצות שנק' צדקה וישראל הן העושי' המצות ואפי' פ"י מלאים מצות קעו, גכרמון ע"כ כולם נק' צדיקים), כי הנה מבואר למעלה בשרש המשכ' גילוי אא"ס ברמ"ח אברי' דמלכא בבחי' או"כ דאצי' שהוא בחי' צדקה וחסד בכלל (כמו יריד' והמשכת מקיפי' דנפש להחיות חיות האברי' ולקיימם וא"ל לא יתקיימו כנ"ל), ולפי שהשפעה והמשכה זו למעלה באה ע"י קיום המצות למטה דוקא (כמא' כאלו עשאוני כו' שהרי מצד עצמו לאו מכל אינון מדות כלל רק דאפיק י' תקוני' וקרא לון י"ס כו') ע"כ נק' המקיים כל המצות בשם צדיק שנק' בעל צדקה וחסד לפי שהוא המשפיע לבחי' צדקה וחסד העליון להמשיך תוס' גילוי אוא"ס ברמ"ח אברי' דמלכא במדת הטוב והרחמים שבעצמות המאציל שנק' צ"ע למעלה כנ"ל, וע"כ א' ועמך כולם צדיקי' לעולם ירשו ארץ שהוא העוה"ב שהוא גילוי אור העצמו' דא"ס ממש כמ"ש וא' ביום ההוא⁵⁶⁷ הנה אלקינו זה קוינו לו כו' (כמשי"ת), רק עכשיו בחי' אור זה דמצות למעלה בהעלם כמת"ן בסת"ר⁵⁶⁸ (כמ"ש במ"א).

והנה אחר כ"ז יתורץ הקושיא הנ"ל בענין יריד' הנשמה האלקי' בגוף גשמי בעוה"ז שירידה זו לצורך עליי' שתעלה למעלה ממקור חוצבה הראשון גם בנשמות גבוהות כנשמת משה והאבות וכה"ג דהיינו דוקא ע"י מצות מעשיות ובעוה"ז שנק' סוף מעשה שנעוץ תחב"ס דוקא, והוא בחי' צדקה ומשפט דתו"מ בעוה"ז שעי"ז דוקא נק' האדם בשם צדיק שהוא העושה לבחי' הצדקה דמעשה המצות ובעוה"ז דוקא שעי"ז מעורר לבחי' צ"ע דהיינו לבחי' מהו"ע ית' שמשפיע בבחי' חסד וצדקה להיות קיום וחיות לאו"כ דאצי' ע"י מצות הוי' שלמעלה כנ"ל שבאתעדל"ת דמצות שלמטה דוקא נעשה אתעדל"ע זו, וע"כ בזה תעלה הנשמה לידבק במהו"ע ית' ממש שא"א שתגיע לזה ע"י כל אוי"ר ברו"ש גם בהיותה בשרשה ומקור חוצבה (וגם האבות שלא קיימו המצות בגשמיות אלא ברוחניות הרי היו עי"ז שרש ומקור למצות הגשמיות כנ"ל במ"ש אשר יצוה כו' ושמרו לעשות צדקה כו'), ומטעם זה הוא שנק' הנשמה מהלך בהיותה בגוף דוקא ע"י קיום התו"מ שתהלך ותעלה בלי שיעור כלל עד מהו"ע ית' ממש וכן בהסתלקות' מן הגוף א' ילכו מחיל אל חיל כו', משא"כ קודם בואה לעוה"ז בגוף הי' בבחי' עומד כנ"ל. וכ"ז מצד בחי' ר"ר העצמיי' שנמשך לישראל כמ"ש למען צדקו כו' ע"כ הרבה להם תו"מ כו' שהוא להיות בחי' התלבשות אא"ס ברמ"ח אברים כו' והוא ע"י בחי' הבירור והבדלה דפנימי' ועצמו' כנ"ל וד"ל.

אך הנה עדיין יש להבין בטעם יריד' זו דנשמה בעוה"ז השפל בגוף חומרי בשביל עלי' כנ"ל, אם העיקר הוא מצד קיום קעו, דהתו"מ בגשמיות דנתחב"ס דוקא כדי להיות לו דירה בתחתוני' דוקא כנ"ל, הלא מבואר למעלה שהמשכ' התו"מ למטה זהו אינו בא רק מחמת בחי' ר"ר העצמיי' דאב על הבן כו', כמ"ש למען צדק"ו כו', וא"כ בחי' ר"ר הללו הרי כבר הי' מתעורר מעצמו' על הנשמות בהיותם בשרשם ומקורם דוקא שנק' בנים שנמשכו מיחוד פנימי דאו"א ולמעלה יותר כמו שישראל עלו במח' הקדומה כמ"ש כי אתה אבינו וכן אבינו אב הרחמן כנ"ל, ולמה אין התעוררו' זו דר"ר הנ"ל [אינה] רק [על] נשמות שבגופי' דוקא, ואם מפני שנתרחקו יותר ע"כ יותר יומשך הר"ר במקום שפל ביותר הלא קמי' שוין עומ"ר ועומ"ת כנ"ל. ועוד דהלא ריחוק זה נעשה מלמעלה שהוריד אותם למטה בגופי' מאחר שירידה זו הי' לצורך עלי' מה שייך בזה טעם ענין התעורר' ר"ר שמפני זה ניתן להם התו"מ כו'. אך הענין הוא בענין⁵⁶⁹ ענין ירידה זו דנשמות בגופי' הוא כדי שיבאו לכלל רחמנות יתירה שיפול עליהם התעוררות ר"ר הנ"ל הרבה יותר משהי' עליהם בהיותם במקורם, והענין הוא דבהיות הנשמו' במקורם נק' בנים ונק' צדיקים ע"י אוי"ר בדביקו' אמיתי' שלהם כמו ברא"ת צדיקי"ם כו' (וכמו במי נמלך בנשמתן של צדיקים⁵⁷⁰ וכה"ג) ובירידתם בגוף בעוה"ז נעשי' בחי' בע"ת⁵⁷¹ אמיתי', ואפי' נשמות הגבוהות כנשמת משה והאבות שהי' [oldpage_רנ] שרשם בבחי' דחכ' ומדות דאצי' בבחי' צ"ג כאשר ירדו למטה בגופי' נק' בשם בע"ת, כמו גם במשה שא' כי טו"ב הוא בטי"ת רבתי⁵⁷² שהי' טוב וצ"ג גם בהיותו בגוף הוצרך לבוא לבחי' התשובה⁵⁷³, והוא לפי שחומר מחושך הנה"ט וחומריות העוה"ז מחשיך ומסתיר על אור הנשמה האלקי' עד שבא יבא לבחי' מרירות עצומה מאד על ריחוקו העצום מאור פני הוי' כמו שהי' עומד לפני ה' בשרשו ומקורו, וצריך לבא לבחי' לב נשבר וכובד ראש שהוא עוצם ההכנעה והשפלות בעצמו כדי לטהר ולזכך גופו בתכלית להיות בר לבב⁵⁷⁴ גם ביצה"ר שבגופו לאהפכא חשוכא לנהורא⁵⁷⁵ כו', שאין זה כ"א ע"י התעוררות יתירה שמעורר ר"ר על נפשו בצעקתו במר נפשו כענין מ"ת בוכי'⁵⁷⁶ אנן בעינן למהוי קדם מלכא כו' לבלתי ידח⁵⁷⁷ כו' וכה"ג שאז נק' תשובה שישוב אל ה' בכל לבו, וכתי' וישוב אל ה' וירחמה"ו⁵⁷⁸ שמעורר בחי' ר"ר העליוני' שבמהו"ע ית' ממש וכמ"ש בזהר דבע"ת משכי לי' לקודב"ה בחילא יתיר⁵⁷⁹ כו' מצד בחי' העלא' דבחי' או"ח ממקום שפלות והכנעה יתירה שזה עולה למעלה יותר מאוי"ר בדביקו' אמיתי' באה"ר בתענוגי' שהי' לנשמה בהיותה צרורה ודבוקה באור פני ה' במקור חוצבה כו', שזהו שארז"ל במקום שבע"ת עומדי'⁵⁸⁰ צ"ג א"י לעמוד שלא יוכלו להגיע לשם כלל והיינו משום דמשכי לי' בחילא יתיר לעורר ר"ר העצמי' שלא יעוררו צ"ג בשרשם כלל, וע"כ עיקר התגלות והמשכות הי"ג מדה"ר קעז, אביו"כ הוא לבע"ת דוקא לסלוח העוונות כו' מצד בחי' הר"ר שעליהם יותר מתפשט מעומק פנימית הרצון שנק' רעוא דכ"ר שלא יאיר כ"כ בנשמות הצדיקי', וזהו שלא יוכלו לעמוד שם כלל.

וראי' לכ"ז הוא ממה שגזרו או' דאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש⁵⁸¹ דוקא שהוא גודל עוצם ההכנעה והשפלות מחמת הריחוק העצום מאשר ירדה הנשמה [ונתלבשה] בחומר תאוות הגופניי' שעי"ז יעורר ר"ר על נפשו ויוכל לעלות בעליות הסולם דתפלה באוי"ר שלימה כמ"ש מי יעלה בהר ה'⁵⁸² כו', וזהו דין המשנה בגזירה שוה לכל נפש גם לצדיק כמו לחוטא שלא יוכל גם הצדיק להתפלל לפני ה' בקירוב כ"א ע"י כובד ראש דוקא בתחלה (וכמו במשה שא' תפלה למשה⁵⁸³ אי"ש האלק"י' מעו"ן את"ה כו' שזהו כמו שהי' הנשמה במח' הקדומה העצמי' ופנימי' דא"ס בטרם שנאצלו הע"ס דאצי' שנק' הרי"ם כו' ומעולם⁵⁸⁴ כו' תש"ב אנוש עד דכ"[א]⁵⁸⁵ בתשובה שלימה בלב נשבר ונדכה ותאמר שובו בני אדם בהעלא' דאו"ח שיעלה לקדמותו⁵⁸⁶ ממש למעלה מבחי' או"י שהוא מה שהי' הנשמה במח' תחלה מטעם הנ"ל ביריד' הנשמה בגוף שמתעורר בר"ר על שירדה בבירא עמיקתא כו' וד"ל). ולפ"ז הרי יובן שזהו טעם ירידת הנשמה בעוה"ז בגוף גשמי כדי שתבא ע"י ירידה זו לבחי' תשובה לעורר ר"ר העצמיי' בחילא יתיר כנ"ל מפני שאז הרחמנות עליה ביותר ותעורר ר"ר בלב נשבר מאד, משא"כ קודם בואה לגוף בעוה"ז לא הי' עליה התעוררו' ר"ר הנ"ל כ"כ להיותה בבחי' צ"ג באוי"ר בדביקו' אמיתי'. וזהו טעם ענין ירידה זו לצורך עלי' דוקא, והוא מה שתעלה הנשמה ע"י תשובה בהתעוררות ר"ר הנ"ל למעלה הרבה יותר ממקור חוצבה דהיינו בבחי' ר"ר דעצמו' הא"ס שנק' רחמים גדולים כמ"ש ברחמים גדולים אקבצך⁵⁸⁷ שאין ישראל נגאלי'⁵⁸⁸ אלא ע"י תשובה דוקא כידוע שזהו עלי' גדולה שלא עלתה לזה רק מסיבת הירידה וד"ל.

ואע"פ שמבואר למעלה דדוקא ע"י קיום התו"מ בגשמיות בעוה"ז תגיע ותעלה הנשמה למעלה במהו"ע ית' שנק' סדכ"ס דלמת"ב כלל שלא היתה מגעת ע"י אוי"ר ודביקות בעצם שרשה כו', והוא מפני שירדה למטה בעוה"ז שנעוץ תחב"ס שמעורר בזה דוקא בחי' ר"ר שנק' צדקה וחסד דמצות כו', וא"כ יריד' הנשמה בשביל קיום התו"מ הי' לצורך עלי' כנ"ל ומה יש יתרון מעלה בבע"ת שגדולי' מצ"ג דמשמע גם מצ"ג במצות מעשיות שעושים למטה בעוה"ז בגופי' כו'. הענין הוא קעז, בדבזה יתרון מעלה דתשובה שמעורר למקור הר"ר הנ"ל דהיינו למעלה ממקור הרחמים שיבא לכלל ר"ר ואז יהי' עי"ז הירידה וצמצום של רצה"ע במצות להיות התלבשות אח"כ⁵⁸⁹ ברמ"ח אברים דמלכא כנ"ל, וע"כ מעלת בע"ת גדולה גם מצדיק במצות שלמטה כמ"ש דצ"ג א"י לעמוד במקום בע"ת דהיינו צ"ג שלמטה כו', לפי שבע"ת גורמי' התעוררו' העצמו' דא"ס שהוא מקור הראשון להתעורר בר"ר שלו להיות מזה סיבת ההשפעה של בחי' הצדקה וחסד דמצות הנ"ל וד"ל. ומזה הטעם אין מע"ט בלא תשובה מקודם כמ"ש יפה שעה א'⁵⁹⁰ בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, דגם שהעוה"ב הוא משכר המצות⁵⁹¹ אבל ע"י תשובה דוקא עולי' במהו"ע ית' ממש שלמעלה גם מחיי העוה"ב כמא' אין זולתך לחיי העוה"ב כידוע דביו"ד נברא העוה"ב כו', וכן א' תכלית חכמה תשובה ומע"ט⁵⁹² דוקא (וגם [ע"י] תשובה בלא מע"ט לא יומשך גילוי א"ס למטה כלל כ"א ע"י המצות כנ"ל). וזהו שגם משה שהי' צ"ג במצות לא זכה לתשובה כ"א קודם מותו⁵⁹³ דהיינו לתשו"ע שהוא המקור דר"ר הנ"ל כמו ישוב ירחמינו⁵⁹⁴ וא' בזהר מאן אתר מהאי ע"ס⁵⁹⁵ כו', וכן מלכא משיחא אתא לאתבא⁵⁹⁶ צ"ג בתשו' כדי להעלותם עם המע"ט שלהם למקור הר"ר דמצות כו'. וא"כ הרי עיקר תכלית הירידה דנשמה שהיא לצורך [ה]עלי' הגדולה היינו ע"י התשובה בב' טעמי', א' מצד המרירות שבתשו' שעולה בבחי' או"ח למעלה מאו"י דמצות גם בגשמיות שזהו עיקר ענין הירידה הגדולה כו' וכל שהירידה יותר העלי' שלה יותר, והוא טעם הב' ⁵⁹⁷מה שתעלה במהו"ע ית' [ממש] שלמעלה ממקור הרחמי' שעי"ז נמשך ומתעורר בר"ר להשפיע בחי' צדקה העליונה הנ"ל ויהי' נק' צדיק (וכדוגמא שלמטה שלא נק' צ"ג באוי"ר וקבלת עומ"ש שלימה במצות בק"ש ותפלה כ"א ע"י כובד ראש תחלה דוקא וכמ"ש תשב אנוש כו') וד"ל (וזהו שאמרו תכלית חכ' תשובה ומע"ט היינו תכלית השלימות דח"ע דתורה הקדומה שירדה בח"ת בתו"מ הנגלות לנו ע"י תשובה מקודם וזהו תשו' ומע"ט מטעם הנ"ל) (ובזה יתורצו כל הקושיות דלעיל בענין ירידה צורך עלי' כו').

והנה אחר כל הנ"ל יובן בתוס' ביאור מ"ש אשירה לה' כי גאה [גאה] כו', דהנה לכאו' יש לדקדק במ"ש תחלה אז ישיר משה ובנ"י⁵⁹⁸ כו' הרי הזכיר משה ובנ"י יחדיו ידובקו⁵⁹⁹ והול"ל אז ישירו משה ובנ"י וא' ישיר לשון יחיד דמשמע מזה דהעיקר בשירה [oldpage_רנא] זאת הוא משה ובנ"י נטפלו ונכללו עמו כו' ועכ"ז א' ויאמרו לאמר ויאמרו לשון רבים, אך הנה בסיפא חזר וא' לשון יחיד באמרו אשירה לה' כו' דקאי במשה שהוא יחיד או גם בבנ"י קעז, גשנתאחדו עמו והן כאיש א' לומר בלשון יחיד אשירה כו'. והנה ידוע ומבואר במ"א (בס' ש"א⁶⁰⁰ ) דמשה ובנ"י הן ב' מדרגות דאו"י ואו"ח שהן ב' הפכי' דחו"ג, דאו"י הן התו"מ ששרשם בבחי' החסדים דוקא שיורד מגבוה לנמוך מן המשפיע אל המקבל וכמו במ"ת שירד ה' על ה"ס וא' אנכי⁶⁰¹ כו', וזהו בחי' ומדרגה דמשה שהוא שרש התו"מ כמ"ש תורה צוה לנו משה⁶⁰² כו' כי משה ידבר והאלקי'⁶⁰³ כו', ונק' מחוקק⁶⁰⁴ כו' כידוע. ושרש בנ"י הוא בבחי' או"ח מלמטה למעלה מן המקבל אל המשפיע שהוא בבחי' ההעלא' דגבורו' כו'. והיינו ב' מדרגות הנ"ל בצ"ג ובע"ת, דצ"ג הן בבחי' או"י דתו"מ מלמעלה למטה ובע"ת הן בבחי' ההעלאה דאו"ח מלמטה למעלה והן כמו ב' הפכי' דאש ומים כו'. ועכ"ז בשירת הים א' אז ישיר משה ובנ"י גם [ש]המה ב' הפכי' דחו"ג נכללו יחדיו יודבקו והיו לאחדים ממש עד שא' בזה לשון יחיד אז ישיר כו', והוא מפני שבחי' ההעלא' דאו"ח דבנ"י נכללו באו"י דתו"מ דמשה ע"כ משה הוא העיקר בשירה זו כמ"ש אז ישיר משה כו', וכן בסיפא א' אשירה לה' כו' לשון יחיד דגם שכנ"י היו או' השירה עם משה יחד כמ"ש ויאמרו לאמר כו' נכללו עמו יחד כאיש א' ממש, והיינו מטעם ענין הנ"ל בבחי' תשובה ומע"ט שנכללי' כא' ממש (דאין תשובה בלא מע"ט ואין מע"ט בלא תשובה), וכל יריד' הנשמה בגוף הוא להיות מצ"ג בע"ת כדי שיעלו למעלה יותר שזהו הירידה לצורך עלי' כנ"ל. אך א"כ הי' צ"ל בהיפוך שיהיו בנ"י עיקר בשירה זאת כנ"ל שהרי יש יתרון מעלה בבע"ת מצ"ג עד שאין צ"ג יכולים לעמוד במקום בע"ת כנ"ל. אבל הענין הוא לפי שמבואר למעלה דקי"ס הי' הכנה למ"ת דוקא ואם לא קי"ס לא היו יכולים לעמוד בקבלת התורה פב"פ בה"ס, וז"ש הפך ים ליבשה כו' שם נשמחה בו שהוא בחי' ההעלא' דנש"י למעלה מעלה במהו"ע ית' ממש שנק' סדכ"ס כו' בחי' אדון הנפלאות שז"ש כי גאה גאה כו' כנ"ל, וזהו נשמחה בו ממש, וע"י בחי' העלאה זו הוא שגרם בחי' הירידה וההמשכה מלמעלה למטה במ"ת ש[שם] א' ביום חתונתו וביום שמח"ת לבו בשמחה דמשפיע במקבל כו' כנ"ל, וא"כ הרי בקי"ס הי' להיפוך שבחי' העלי' הי' לצורך הירידה דהיינו כמו בחי' ההעלא' דאו"ח דבע"ת הי' לצורך בחי' הירידה דאו"י דמ"ת שהוא בחי' צ"ג (וכך יכול להיות ענין תשובה ואח"כ מע"ט שזהו עלי' בשביל ירידה משא"כ תשו' אחרי מע"ט שזהו לעשות מצדיק בע"ת כנ"ל שנק' ירידה בשביל עלי' יותר כנ"ל) וכמו⁶⁰⁵ ענין הספי' קודם מ"ת⁶⁰⁶ שהוא בחי' הבירור והעלא' דז' מדות רעות דק"נ שיובררו ע"י הספי' ויוכללו בז' מדות דקדושה ואז יוכל להיות בחי' הירידה וההמשכה דמ"ת שהיא בפנימי' אבא כידוע).

קעז, דוהענין הוא כידוע שבקי"ס היו ישראל בבחי' ההעלא' דתשובה שלימה מקירות לבם ועצם נקודת נפשם וכמ"ש ופרעה הקריב וא' הקריב את לבם לאביה"ם שבשמי"ם⁶⁰⁷ ממש בהעלא' דמס"נ האמיתי במהו"ע ית' ממש, לפי שהיו בבחי' מיצר ולב נשבר ונדכ[א] בתכלית מרדיפת פרעה וחילו אחריהם בים וכמו מן המיצר קראתי⁶⁰⁸ כו' כבע"ת אמיתי שקורא מן המיצר בעומק לבו, ע"כ א' הקריב את לבם שמחמת המיצר דפרעה הוא שהקריב את לבם עד שמס"נ ממש לאביה"ם שבשמים כמו אליך ה' נפשי אשא⁶⁰⁹ אליך ממש כידוע וד"ל (ואע"פ שא' להם משה ה' ילחם לכם⁶¹⁰ ואתם תחרישון וא' בזהר לא תתערו מידי⁶¹¹ כו', היינו שלא יעוררו בהעלאת מ"ן בכוונה שבלב ומוח בדיבור ומח' ושכל לפי שה' עצמו ילחם לכם מלמעלה מכל ההשתל' שאין העלאת מ"ן מגיע לשם כלל וכלל ע"כ א' ואתם תחרישון בדיבור ולא תתערו מידי במ"ת⁶¹² (כמשי"ת בסמוך בענין סוס ורוכבו כו'), אבל בקירת נקודת לבם ונפשם היו בבחי' ביטול [ה]מציאות במס"נ האמיתי רק לה' לבדו כמשז"ל הקריב את לבם ממש כנ"ל וד"ל), ובחי' ההעלא' הזאת מן המיצר מעומק לבם עלה בבחי' או"ח למעלה לעורר מקור הר"ר הנ"ל (כמו ממעמקים קראתיך הוי'⁶¹³ בעשי"ת כמ"ש במ"א שגורם יריד' והמשכה מעומקא דלבא⁶¹⁴ וז"ש קראתיך הוי' בירידה והמשכה ממעמקי' כו') וזהו⁶¹⁵ במ"ת שא' אנכי הוי' אלקיך מבחי' שם הוי' העצמי דתו"מ העליוני' כו') נעשה עי"ז המשכה הפנימי' ועצמיות דתו"מ שה' חפץ למען צדקו כו' כנ"ל. וזהו שקי"ס הי' הכנה למ"ת כנ"ל, ולפי שעיקר בחי' העלא' זאת אינה רק בשביל הירידה דמ"ת בגילוי אור העצמו' דא"ס באמרו אנכי הוי' אלקיך כו', ע"כ עיקר השירה הזאת הי' על שם משה שהוא שרש להמשכת התו"מ מעצמו' א"ס ב"ה כמ"ש משה ידבר כו' וא' אנכי עומד⁶¹⁶ כו'. וע"כ א' אשירה לה' לשון יחיד לפי שנכללו בנ"י במשה בהיות שהי' התגברות דאו"י על או"ח כי עיקר המכוון בהעלאה דאו"ח דתשו' אינו רק בשביל המשכ' דאו"י בתו"מ (אע"פ שאו"ח חוזר לקדמותו למעלה ממקור הרחמים כנ"ל להביאו לבחי' התעוררות ר"ר בצדקה דמצות כנ"ל, עכ"ז העיקר הוא בהמשכ' דצדקה וחסד בתו"מ דוקא כמו בבחי' רו"ש שעיקר המכוון בבחי' רצוא בשביל בחי' שוב וכמ"ש בזהר ע"פ הסיבי עינייך כו' דמוקדי' לי'⁶¹⁷ כו' (וכמ"ש במ"א) (וראי' לזה הוא ממ"ש תחלה ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו⁶¹⁸ שהוא מצות האמונה בהוי' שכוללת כל התו"מ שניתן ע"י משה עבדו וכמא' תרי"ג מצות ניתנו למשה [בסיני] בא חבקוק והעמידן על א'⁶¹⁹ צדי"ק באמונת"ו יחי'⁶²⁰ שזהו בחי' או"י שאחר [בחי'] או"ח, ואמונה זו בשם הוי' ומשה עבד הוי' שזהו בהמשכת שם הוי' דתו"מ בא להם דוקא אחר קעח, אשראו את היד הגדולה כו' וייראו את הוי' בבחי' ביטול [ב]מציאות בהעלא' דאו"ח דתשו' מן המיצר כנ"ל אזי ויאמינו בה' כו' וע"כ א' אז ישיר משה דוקא וד"ל. וזהו שא' אשירה להוי' כו' בבחי' שיר ורינה דוקא כידוע שהשיר בא ע"י שמחה והשיר גורם השמחה, ושירת הים ודאי הי' מחמת שמחה גדולה כמ"ש הפך ים ליבשה כו' שם נשמחה בו ממש כנ"ל (אע"פ שא' שם נשמחה בו דמשמע לע"ל דקאי אדסמיך לי' בנהר יעברו ברגל שזהו העבר' השני' בנהר פרת שיהי' ע"י משיח כמ"ש עד יעבור כו' (כמ"ש במ"א בש"א⁶²¹ ) והוא בעוה"ב, אך בקי"ס הי' מעין העוה"ב שלמעלה ממ"ת שהרי [oldpage_רנב] א' זה אלי⁶²² כו' לנוכח כמו וא' הנה אלקינו זה בעוה"ב ע"כ אמר הפך ים כו' שם נשמחה בו ממש ועכ"ז הי' עיקר קי"ס הכנה רק למ"ת מטעם הנ"ל, וז"ש שם נשמחה בו במ"ת שא' נעשה ונשמע⁶²³ כו' כמו שמחה ש"מ רק ממה שא' ונעשה רצונו וד"ל).

וביאור הענין הנה יש להקדים מ"ש במ"א בענין מ"ש ויספו ענוים בהוי' שמחה⁶²⁴ שהן צ"ג שנק' ענוים⁶²⁵ כידוע שהן מוסיפים בשם הוי' שמחה העליונה ע"י ששמחים בשמחה ש"מ שנק' מצות הוי', ואביוני אדם הן בע"ת⁶²⁶ שחסירים מכל מצוה ונתקלקל צלם אלקים שלהם בפגם העוונות ונק' אביונ"י אד"ם כאביון שאין לו חיות כלל וכמת יחשב⁶²⁷, ואמנם מחי' נפשו בלבד כדי חיותו בצמצום שמוצא טרף לנפשו שתכלה נפשו אליו כו'. וכך הוא הבע"ת שיתמרמר בנפשו שריקן מכל אור וחיות האלקי מתו"מ ונתרחק מאד בעוונות שעשה ע"כ יצעק במר נפשו להחיותו, וזהו בבחי' ההעלא' והסתלקות בבחי' או"ח מצד המיצר שלו בנקודת עומק לבו כו' ולכך א' ואביוני אד"ם שהן בע"ת בקדוש ישראל יגילו למעלה משם הוי' שנק' קדוש ישראל כמו קדוש הוי'⁶²⁸ כו' שלמעלה משם הוי' דתו"מ כמ"ש במ"א בענין קדושי"ם תהיו ע"י תו"מ יכול כמוני⁶²⁹ ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם כו' שהוא התשובה שמגיע למהו"ע ית' ממש שלמעלה גם מקדושת המצות דצ"ג וכנ"ל דצ"ג א"י לעמוד במקום ומדריג' דבע"ת כו'. והנה בקי"ס היו בנ"י בבחי' ההעלא' דבחי' או"ח במס"נ מן המיצר ולחץ דפרעה וחילו עד שמחמת זה הקריבו לבם לה' בתשובה שלימה שזהו כמו בחי' אביוני אדם הנ"ל שבקדוש ישראל יגילו, ובחי' משה שהי' צ"ג בשרשו הי' בבחי' או"י דתו"מ שהוא בבחי' המשכה מן ההעלם לגילוי מלמעלה למטה שזהו ע"י בחי' השמחה דוקא כמו בשמחה קעח, בש"מ למטה, שע"ז א' ויספו ענוים שהן צ"ג בתו"מ בהוי' שמחה העליונה שישמח שם הוי' העליון במעשה המצות שלהם שהוא גורם ירידה והתלבשו' אוא"ס בע"ס דאצי' בתוס' אור מן ההעלם לגילוי, כמו ע"ד דוגמא מן השמחה למטה שאנו רואים בחוש שהשמחה גורמת בחי' התפשטות וגילוי אור פני' צהובי' דהיינו מצד שבחי' פנימי' האור והחיות דנפש עצמה מתגלה בפנים ע"י השמחה ומתפשט גם בכל האברים שבגוף, וראי' לזה מן הצער ויגון שגורם כיווץ הלב והעדר הגילוי אור היפך ההתפשטו' עד שפניו רעים וחשוכים כמו שא' לו מדוע פניך רעים⁶³⁰ אין זה כ"א רוע לב, ובהיפוך שמחה ובשורה טובה ישמח הלב ויהי' בו בחי' התפשטו' ויאיר פניו ברוב אורה ושמחה, כנראה באדם השמח בדבר מה כמו גם בהמצא' שכל חדש יאירו פניו מאד כמו צהבו פניו דר"א⁶³¹ שמצא תוספתא חדתא וכמו צהבו פניו דר'⁶³² וכה"ג (וגם בכל האברים בא' בחי' התפשטו' כעובדא דאספסיינוס⁶³³ שא"ל שמועה טובה תדשן עצם⁶³⁴ כו'). וכך יובן למעלה בבחי' אדם העליון דאצי' אע"פ שאין לו גוף כו' דברה תורה כלשון בנ"א⁶³⁵ וכמו ישמח ה' במעשיו⁶³⁶ וכ"ש שישמח ה' במעשה הצדיקים, ובחי' שמחה זו עושה בחי' התגלות אור הפנימי' ועצמיות בפני אדם העליון כמו במ"ת שהאיר פניו אלינו כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו⁶³⁷ כו', והיינו מפני שהי' בבחי' שמחה כמ"ש וביום שמחת לבו, וכן יאר ה' פניו אל הצדיקי' בשמחה ש"מ שלהם כמ"ש ויספו ענוים כו' עד שגורם למעלה בחי' תוס' אור בכלים שהן רמ"ח אברים כו' ע"י השמחה עליונה שבעצמות המאציל שישמח ה' במעשיהם לפי שנתחב"ס דוקא כידוע וד"ל. וכ"ז בצ"ג אבל בע"ת בקדוש ישראל עצמו יגילו למעלה משמחה דשם הוי' כנ"ל שהוא בבחי' ההעלאה דאו"ח למעלה במהו"ע ית', כענין וישמחו ב"ך ישרא"ל מקדשי⁶³⁸ כו' וכן נשמחה בו ממש, כך יגילו בקדוש ישראל עצמו כו' וד"ל.

ואמנם הנה מבואר למעלה שבקי"ס הי' בחי' ההתכללות דאו"ח ואו"י דהיינו כמו תשובה ומע"ט יחדיו יודבקו ונכללו כא' ממש והיינו שבחי' או"י דתו"מ גבר על בחי' או"ח דתשו' מן המיצר כו', והוא שא' אשירה להוי' דוקא כי גאה גאה כו', פי' אשירה בשיר ושמחה לשם הוי' בשמחה דצ"ג שמוסיפי' שמחה בשם הוי' למעלה כנ"ל, אך הי' כלול בזה בחי' הגילה וחדוה דבע"ת שהן בנ"י שעלו מן המיצר אל המרחב כשראו את היד הגדולה כו' וכמ"ש מן המיצר קראתי י"ה ענני במרחב כו', קעח, גמפני שהגיע שמחתם במהו"ע ית' ממש בבחי' העלא' דאו"ח למעלה ממש, ועי"ז הי' השיר דמשה ג"כ בבחי' התכללות דאו"י ואו"ח יחד דוקא. וזהו אשירה לה' מלמטה למעלה בשיר ורינה שלמעלה מן הטעם ודעת למעלה גם משמחה דתו"מ כי הי' בהם בחי' שמח' הנפש עצמה בלא טעם ודעת כלל לפי שהיו שמחי' במהו"ע ית' שקדושתו למעלה גם מקדושת התו"מ כנ"ל (וע"כ א' זה אלי לנוכח כמו בעוה"ב ממש כמ"ש שם נשמחה בו ממש כנ"ל), וע"כ ע"י השיר הזה דוקא הוא שנמשך מן ההעלם לגילוי מפנימי' ועצמו' דא"ס בשם הוי' דתו"מ במ"ת שהוא בחי' או"י שאחר או"ח, שממקום שעלה שם משם דוקא חוזר ונמשך, כי כפי ההעלא' כך ההמשכה, והיינו שהי' קי"ס דוקא הכנה למ"ת והוא במ"ש אשירה להוי' כי גאה גאה פי' אשירה לשם הוי' שיהי' נמשך מהעלם העצמו' להיות בבחי' גילוי ממש וד"ל.

ומעתה יש להבין הטעם שא' אשירה לה' כי גאה גאה דוקא כו', דהנה מבואר למעלה בשרש ענין קי"ס שהי' בחי' גילוי ההעלם שנהפך מים ליבשה שבחי' סובב הכללי שנק' מח' הכללי' הי' בבחי' גילוי דממלא בלבד כנ"ל בענין עושה פלא כו', שיש בזה ב' מדרגות שמים ושה"ש טה"ע וטה"ת⁶³⁹, דהיינו מחשבה הכללי' שבאה לגילוי להיות כלל אל הפרט שנק' מקיף לאבי"ע לבד או לז"א⁶⁴⁰ שני' כו' נק' טה"ת וכמו מח' הכללית באדם להרגיש א"ע מראש לרגל כו' (וזהו שאמר והי' העולם⁶⁴¹ בכללו' כנ"ל), והב' טה"ע שנק' שה"ש שנק' מקיף למקיף זה עכ"פ כנ"ל, וזהו מ"ש בע"ח ששיער בעצמו⁶⁴² בכח ובהעלם מה שעתיד להיות בפועל שהוא גילוי הרצון ומח' הכללי' הנ"ל שז"ש גליף גליפו בטה"ע⁶⁴³ ולכך נק' שה"ש להיותו רק בבחי' מקיף בהעלם למח' הכללי' הנ"ל שגם הוא בהכרח בא לפ"ע הגילוי דמח' א' הזאת אלא ששוה ומשוה לעומ"ר ועומ"ת דשמים הנק' טה"ת כו' כמו שטה"ת מקיף לבחי' הפרט שנק' ממלא כו', וע"כ א' דגם שה"ש לא יכלכלוך⁶⁴⁴ כי גם הוא נק' גבול בערך לגבי בחי' עילת כל העילות שנק' סדכ"ס דלמחת"ב כלל אפי' בחי' טה"ע הנ"ל כי [oldpage_רנג] אינו רק מה ששיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות כו' עכ"פ. וכמו"כ יובן במ"ש המלך המרומם לבדו מאז שזהו מל' דא"ס⁶⁴⁵ עצמו כמו שעלה במח' העצמי' אנא⁶⁴⁷ אמלוך⁶⁴⁶ כו' שהוא בחי' אותיות דטה"ע הנ"ל, ובל' רז"ל היינו מה שהי' הוא ושמו בלבד, וע"ז או' יהא ש"ר מברך⁶⁴⁸ כו' כידוע, וכמ"ש נכון כסא"ך⁶⁴⁹ מאז, רק שמתצמצם להיות [מלכותך] מל' כ"ע⁶⁵⁰ שזהו בבחי' מקיף דטה"ת הנ"ל שע"ז א' ה' מלך גיאות לבש⁶⁵¹ כידוע, והיינו ב' מדרגות דהתנשאו' מצד קעח, דעצמו שנק' מלך מרומ"ם לבד"ו והתנשא"ו' מימו"ע לבד. אך ב' מדרגות הללו דטה"ע וטה"ת שנק' שמים ושה"ש (שנק' עלמין סתימין או נפלא[ו]"ת⁶⁵² גם מהם הוא סתום ונעלם שנק' מפני זה [בשם] סדכ"ס כנ"ל עד שבחי' ההעלם דסתימין הנ"ל שוה לפניו עם בחי' הגילוי ממש, ע"כ יכול להיות גם מבחי' ההעלם דמקיף למקיף דשה"ש לבא בבחי' גילוי ממש כמו בקי"ס שנהפך הים ליבשה (דזהו ים הקדמוני שנק' ימא עילאה והן המ"ע⁶⁵² שמעל השמים כמ"ש ורוח אלקים מרחפ"ת⁶⁵³ ע"פ המים הללו ורקיע המבדיל⁶⁵⁴ זהו בחי' טה"ת הנ"ל וד"ל) מאחר דגם בחי' שה"ש שהוא טה"ע הנ"ל מקיף למקיף עכ"פ ששייך לבחי' השפע' להיות מקור הראשון למה שיהי' בגילוי, א"כ לקמי' אור העצמו' ממש כלא חשיב גם הוא עד שיכול להיות בבחי' גילוי כמ"ש הים ראה וינוס כו', כמו גם בהעלם הרצון המוחלט בעצם הנפש באדם לבנות בנין שלגבי מהו"ע ממש אין זה תופס מקום כלל ושוה לפניו העלם הרצון שבעצמות עם מה שיבא בגילוי ממנו בכלל ובפרט כו' וד"ל (וא"כ לא יתכן לקרות למה ששיער הרצון בעצמו בכח כנ"ל בשם התנשאו' שמצד עצמו ממש, מאחר שמהו"ע ית' ממש מובדל בערך לגמרי גם מבחי' ההעלם דרצון זה, ומה שנק' מל' דא"ס היינו לגבי ההשתלשלו' דקו"ח שבא מהעלם דמח' אנא אמלוך להיות בכלל ופרט כנ"ל, אבל מל' דא"ס שמצד עצמו ממש הרי הוא בבחי' עצמו' דא"ס ממש והוא מה שאין לו שיעור למעלה כו' (משא"כ בחי' טה"ע דשה"ש מאחר שמקיף למקיף הכללי הנ"ל עכ"פ יש בהכרח גם בו בחי' מעלה ומטה שנק' עומ"ר ועומ"ת רק שהוא למעלה מעומ"ר ועומ"ת דשמים תתאין (והוא ההפרש בין ב' מיני עיגולים דסמ"ך כמשי"ת בסמוך) דלא כדלעיל בענין שה"ש כו' וד"ל).

והנה בקי"ס נהפך בחי' ההעלם לגילוי כנ"ל היינו גם בחי' טה"ע דשה"ש נהפך להיות בבחי' גילוי והוא מל' דא"ס שנק' מל"ך מרומ"ם עכ"פ נעשה בבחי' גילוי כמו בחי' מל' דאצי' בבריאה עד מל' דעשי' שנק' יבשה על ד"א⁶⁵⁵ בדיבור כמו העלם עצמו' הרצון [ש]הוא הכלול בעצם הנפש בכ"ח כנ"ל שנעשה בבחי' גילוי, א"כ מוכרח לומר שהי' זה מצד גילוי דעצמו' א"ס מבחי' ההעלם דעצמו' ממש שלמעלה גם ממקיף למקיף כנ"ל (שהוא התנשאו' שמצד עצמו) שזה הי' במ"ת שירד ה' כו' וא' אנכי מי שאנכי שנק' סדכ"ס כנ"ל (ולע"ל יתגלה, וז"ש כימי כו' אראנו נפלאות כו' וגם גילוי העלם הזה בא בהכרח ממהו"ע ית' ממש שלמעלה גם מבחי' התנשאות זו שמצד עצמו ממש כמ"ש למעלה דגם זה שאין לו שיעור למעלה ולמטה נק' בחי' קעט, אמעלה ומטה כו', והיינו שנתגלה מבחי' ההעלם דעצמותו ממש שנק' חשך סתרו או ערפל⁶⁵⁶ והוא סמ"ך העליון (כמשי"ת). וזהו כי גאה גאה דהיינו בחי' סדכ"ס הנ"ל שנק' אדון הנפלאו"ת דשמים ושה"ש לא יכלכלוהו שיתגלה במ"ת והעוה"ב שע"ז א' שם נשמחה בו ממש וכן זה אלי ממש כנ"ל. וזהו אשירה להוי' שיבא מבחי' ההעלם דעצמותו ממש לגילוי במ"ת כמו שהי' בקי"ס בבחי' ההעלאה דאו"ח דבנ"י למעלה במהו"ע ית' ממש שמפני זה נהפך ההעלם לגילוי כנ"ל, וזהו הטעם דכי גא"ה גא"ה למעלה מבחי' גיאות והתנשאות דשמים ושה"ש הנ"ל (שהוא התנשאו' שמצד עצמו ממש שמתלבש בתו"מ דוקא כמ"ש ועו"ז מלך משפט אהב כו', וכמו י"פ דמלכיות בר"ה⁶⁵⁶ שזהו מלך הקדוש ומלך המשפט⁶⁵⁷ שאו' מי"פ דתנ"ך דוקא וכמ"ש בי מלכים ימלוכ"ו⁶⁵⁸ והיינו אמרו לפני מלכיות⁶⁵⁹ שתמליכוני עליכם דוקא בקבלת עומ"ש דתו"מ דוקא וד"ל). וזהו ה' מלך גיאות לבש בב' מקיפים הנ"ל, לבש ה' עוז דתורה דוקא והוא מ"ש נכון כסאך מאז כו' שזהו כסא המל' דתורה שיתגלה בעוה"ב), וע"כ א' אשירה לה' כי גאה גאה דוקא דגם שבחי' או"ח דתשו' דבנ"י עלה למעלה יותר מאו"י דתו"מ כנ"ל, וא"כ האיך הי' יכול להיות התגברות דאו"י דתו"מ דמשה על בחי' או"ח דתשו' דבנ"י. אך לפי שבקי"ס נתגלה מבחי' כי גאה גאה הנ"ל (שזהו גילוי ההעלם דעצמו' ממש כמו מגלה עמוקות מני חש"ך דחשמ"ל העליון כו') והעלא' דאו"ח דתשו' ⁶⁶⁰לא עלה רק לבחי' ההעלם דאור העצמו' שנק' עלי' והתנשאו' שמצד עצמו, ואמנם שרש התו"מ הוא בבחי' פנימי' ועצמו' דא"ס ממש ע"כ נעשה גם [מ]בחי' ההעלם דעצמו' בחי' גילוי בקי"ס דוקא, וע"כ הי' קי"ס דוקא הכנה למ"ת שירד ה' וא' אנכי מי שאנכי [ד]לא ידע לי' בר איהו בלחודוהי שזהו הנק' נורא תהלות עושה פלא ונפלאות הנ"ל ע"כ נעשה בחי' ההעלם [דעצמו'] דאו"ח בבחי' גילוי דאו"י דתו"מ כמו שיהי' בעוה"ב ממש שיתגלה מהעלמו העצמו' הנ"ל, וכמ"ש עד יעבו"ר עם זו קנית⁶⁶¹ כו', וכן אהיה אשר אהי' אנא זמין לאתגלאה⁶⁶² בימות המשיח שאין זה רק גילוי ההעלם דנפלאות הנ"ל מסדכ"ס, ואהי' הב' הוא גילוי ההעלם דעצמו' ממש שנק' סדכ"ס דגם הוא יבא לגילוי מפני גילוי אור העצמו' דא"ס ממש. וזהו אשירה להוי' דתו"מ שבעצמו' ממש שיבא מהעלם העצמות לגילוי, כי גא"ה גא"ה להשפיל גיאים לעשות מהעלם גילוי בקי"ס כנ"ל, דהא בהא תליא והכל א' כנ"ל וד"ל (וא"כ יש כאן שמים קעט, בושה"ש טה"ת וטה"ע בחי' נפלאות וסדכ"ס שנק' נור"א תהלו"ת שהוא התנשאות מצד עצמו כנ"ל ומהו"ע אור הא"ס שלמעלה גם מבחי' סדכ"ס שנתגלה במ"ת ויתגלה בעוה"ב וד"ל).

וזהו כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, דהנה מבואר למעלה שקי"ס הי' הכנה למ"ת ובמ"ת כתי' כי תרכב על סוסיך מרכבותיך כו' משמע ב' מיני מרכבות⁶⁶³ דסוסי' לשון רבים וכתיב יביאו לבוש מל'⁶⁶⁴ אשר לבש כו' וסוס אשר רכב עליו [המלך] ואשר ניתן כתר מל' בראשו דמשמע סוס א', וכן לע"ל א' ביום ההוא יהי' מציל[ו]ת הסוס⁶⁶⁵ קדש לה' וארז"ל כל מה שהסוס רץ ומיצל⁶⁶⁶ כו', להיות ידוע ומבואר במ"א [oldpage_רנד] בענין סוס שהוא ב"פ ס"ג בב' סמכין והוי"ו הוא המחברם יחד⁶⁶⁷, והענין הוא כידוע דיש ב' מיני מרכבות א' הנושא את הרוכב למעלה מעלה שזהו בבחי' גבורות דאו"ח כמו שאו' והחיות נושאות את הכסא⁶⁶⁷ ונק' רוממי שדי⁶⁶⁸ כו' (ובדרז"ל רוכב על כרוב קל⁶⁶⁹ שלו ושט בח"י אלף עולמות שנא' רכב אלקי' רבותיים⁶⁷⁰ כו'), והב' מרכבה שבכחה להוריד את הרוכב למטה מטה ביותר כמו לירד מגובה ההר בעמק גדול כו', כך יש בחי' מרכבה למעלה שעל ידם⁶⁷¹ יורד אור האלקי מגבוה לנמוך שהן בחי' חסדי' דאו"י (וכמ"ש בזהר⁶⁷² בענין רתיכין ומשיריין⁶⁷³ כו'), ובמ"ת היו ב' מיני מרכבות הללו דאו"ח ואו"י כלולים כא' ולכך א' כי תרכב על סוסיך ב' מיני סוס מרכבותיך ישועה ב' מיני מרכבות הנ"ל, והיינו ב' מיני אותיות שנק' סוסי' א' שהן בבחי' ההעלאה וההסתר להעלות ולהסתיר בהעלם אחר העלם למעלה מעלה כו' שנק' סדכ"ס (והוא בחי' ההתנשאות שמצד עצמו עד אין שיעור למעלה כנ"ל, וע"ז א' כבוד אלק"י' הסת"ר דב"ר⁶⁷⁴ ונק' סת"ר עליו"ן וכן נק' צ"ל שד"י⁶⁷⁵, אבל מ"ש ה' צל"ך⁶⁷⁶ וכה"ג א' כי יצפנני בסוכ"ו⁶⁷⁷ כו' בסתר אהלו או מ"ש ובצ"ל ידי כסיתיך⁶⁷⁸ כו' [ש]זהו אהל דתורה (כמשי"ת), והוא כמו בחי' פנימי' [ו]סודו"ת התורה שנק' סוד ה' שע"ז א' הנסתרות לה' אלקינו⁶⁷⁹ ונק' נסתרו"ת ונפלאו"ת וכה"ג (ובכלל נק' ח"ס שכל הנעלם מכל רעיון והשגה וזהו אמון מופל"א ומוצנ"ע⁶⁸⁰ כו' והוא תורה הקדומה שא' בה ואהי' אצלו אמון כו'). והב' אותיות שמביאי' לבחי' ירידה והמשכה מן ההעלם לגילוי למטה מטה דוקא וכאותיות התורה הנגלות לנו לשמור ולעשות⁶⁸¹ כו' וכמ"ש ואתא מרבבות קדש⁶⁸² כו' (ולמעלה היינו מה שנק' התורה קעט, גהקדומה בשם מש"ל הקדמוני כמו יריד' עומק הנעלם של השכל במשלים כמשלי שלמה וכה"ג), לפי שבמ"ת א' וירד ה' על ה"ס⁶⁸³ שירד עם המרכבה שלו, כמ"ש כי תרכב על סוסי"ך כו'. וז"ש וסו"ס אשר רכב עליו המלך סו"ס א' היינו שנכללו ב' מיני מרכבו' דסוסי"ך דהעלם וגילוי שהוא בחי' סתים וגליא דתורה יחד להיות בבחי' סוס א' לבד, והענין הוא שהיא בחי' התגברות דאו"י על או"ח ונעשה גם מבחי' ההעלם דסדכ"ס עצמו בבחי' גילוי והוא מ"ש אנכי מי שאנכי דלמחת"ב כלל הוא הוי' אלקיך ממש בתו"מ הנגלי' דוקא כו' וד"ל.

וביאור הענין יובן ע"פ הנ"ל בענין כי גא"ה גא"ה דב' מקיפים דשמים ושה"ש טה"ת וטה"ע נק' לבוש גיאות שמתלבש בצמצום, כי גם מה ששיער בעצמו בכח⁶⁸⁴ כו' או מח' דאנ"א אמלו"ך שנק' מל"ך מרומ"ם לבד"ו שנקרא מקיף למקיף עכ"פ ואין להם ערך לגבי סדכ"ס שנק' התנשאו' שמצד עצמו (כנ"ל דמה ששיער בעצמו בכח לא יתכן לקרותו התנשאות מצד עצמו כו'), ובחי' התנשאות זו שמצד עצמו נק' כתר⁶⁸⁵ עליון כנ"ל הוא נק' מקיף דאו"ח למעלה מעלה בהעלם אחר העלם כנ"ל שהוא בחי' מרכבה הנושא לרוכב לתכלית הרוממות כו' (וכמו אלכה [ו]אשובה אל מקומי⁶⁸⁶ בגלות דאסתלק לעילא לעילא וכמ"ש אתה אל מסתת"ר⁶⁸⁷ (ובתורה הוא שנק' אמו"ן מוצנ"ע בסודות התורה בחי' סתים דח"ס שנק' פל"א כו') כמ"ש אלביש שמים קדרות וכאהל"י קד"ר כיריעות שלמה⁶⁸⁸ (כמשי"ת). וזהו סמ"ך התחתון דסו"ס בחי' ס"ג בחי' חשמ"ל העליון⁶⁸⁹ דישת חש"ך סתר"ו⁶⁹⁰ ונק' ערפ"ל אשר שם האלקי'⁶⁹¹ בבחי' ההסתר וההעלם דוקא כמ"ש כבוד אלק"י' הסת"ר דב"ר כו' כנ"ל כעיגול אות הסמ"ך⁶⁹² שאין לו התיישבות למטה כלל וכלל אלא עולה למעלה להעלים ולהסתיר העצמו' וכמו ורוח אלקי' מרחפת כו' נוגע ואינו נוגע⁶⁹³ כו' (ונק' מגדל הפורח באויר⁶⁹⁴ כו'), והסמ"ך העליון הוא בחי' אותיות התורה שנק' ג"כ לבוש מסתיר כמ"ש עוטה אור כשלמה⁶⁹⁵ כאותיות שבכתב שמלובש בהן השכל וכמו משלי שלמה וכנ"ל דהתורה נק' משל הקדמוני כו'), אמנם עי"ז הוא בא לגילוי מהעלם דעצמו' הנק' סדכ"ס והיינו בחי' מרכבה הב' הנ"ל שבכחה להוריד הרוכב למטה מטה שזהו בחי' הנגלה שבתורה כשא' אנכי כו' שהוא בחי' מקיף דאו"י מלמעלה למטה כו', ובמ"ת הרי ירד ה' על ה"ס וא' אנכי כו' בבחי' יחוד והתכללו' דאו"י ואו"ח לפי שירד בחי' מהו"ע ית' שלמעלה מבחי' ההסתר וההעלם דבחי' ההתנשאו' שמצד עצמו, ונעשה בחי' העלם זה בגילוי והוא בבחי' אותיות קעט, דהתו' שהוא בא' אנכי כו' הוא ה' אלקיך, וזהו ענין הוי"ו שמחבר סמ"ך העליון עם סמ"ך התחתון. ומ"ש אהי' אשר אהי' בעוה"ב היינו שיתגלה גם מהעלמו העצמי' דהיינו גם ממה שמלובש עכשיו באותיות התורה והמצות כו' (שנק' מש"ל הקדמונ"י עכ"פ שאע"פ שנק' נגלות לנו במעשה, אבל בזה עצמו מתלבש מהו"ע ית' בהעלם ולבוש וכמו ה' צל"ך ובצ"ל יד"י כסיתי"ך שהוא דברי אשר שמתי כו') שנק' היכלא עילא' שהן ד"א שלו שנתפס מהו"ע ממש בו (כמשי"ת) (וזהו שרמז במ"ש יביאו לבוש מל' [ב]בחי' מל' דא"ס שהוא בחי' התנשאו' שמצד עצמו שלבש בו המלך במ"ת דוקא שהוא לבוש דתו"מ שהוא קבלת עומ"ש שבמצות כשא' נעשה כו', שלמעלה ממל' שמים דלעילא שנק' שה"ש וגם מבחי' התנשאו' שמצד עצמו שנק' המלך המרומם לבדו מאז כמ"ש נכון כסאך מאז כו' שבתורה א' בי מלכים ימלוכ"ו גם התנשאות שמצד עצמו כו', וראי' מי"פ דתנ"ך שתמליכוני עליכם דוקא כנ"ל, וסוס אשר רכב כו' והיינו ב' מרכבות הנ"ל דסתים וגליא דתורה דאו"ח ואו"י שמתחברי' יחד (ולפי דגם מה שאוא"ס למעלה כו' שזהו עלי' וירידה דב' סמכי"ן הנ"ל שוין לפניו גם עומ"ר ועומ"ת הללו ועכ"ז בהתכללם יחד נק' סו"ס שניתן כתר מל' בראשו והוא כתר מל' דתו"מ שהוא אשר יתגלה בעוה"ב מהעלמו העצמי כנ"ל, וזהו וי"ו דסוס המחבר וד"ל).

וראי' לזה ממ"ש השמים כסא"י והארץ כו' איזה בי"ת אשר תבנו לי⁶⁹⁶ כו' דהיינו גם בחי' שה"ש הנ"ל שנק' כסאי לבחי' מל' דא"ס שנק' מלך מרומ"ם כו' שנתלבש ע"י צמצום כמ"ש ה' מלך גיאות לבש כנ"ל, ומאחר דגם שה"ש לא יכלכלוהו ע"כ א' איזה בית אשר כו' דגם שבבית והיכל אדם נתפ"ס בד"א שלו [oldpage_רנה] שנק' מקומו של אדם⁶⁹⁷ כידוע שזהו מבחי' מקיף דמקיף (כמ"ש במ"א בענין מזון לבוש בי"ת (שנדפס בסידור⁶⁹⁸ ), אבל גם [ב]בחי' מקיף למקיף נק' בחי' גבול ומדה כמו שה"ש שלא יכלכלוהו דאור א"ס למעלה עד אין שיעור כו' שזהו סדכ"ס בחי' התנשאו' שמצד עצמו כנ"ל שנק' סתר עליון הנ"ל בחי' סמך התחתון בחי' מקיף דאו"ח כו' וכמא' הוא מקומו ש"ע⁶⁹⁹ בבחי' מקיף [ומקיף] למקיף דשה"ש הנ"ל ואין העולם מקומ"ו שיהי' נתפס כמו בד"א דאדם שהוא מבחי' מקיף דיחידה⁷⁰⁰ (כמשי"ת) שהרי א' למחת"ב כלל אפי' מח' ורצון הנעלם שבעצמו' שנק' טה"ע ששיער בעצמו כו', ומ"ש הנה ה' יוצא ממקומ"ו⁷⁰¹ וכן ברוך כבוד ה' ממקומו⁷⁰² (או בבחי' העלאה א' אלכה [ו]אשובה אל מקומי כנ"ל) זהו מ"ש ישת חש"ך סתר"ו שנק' סתר עליון או ערפ"ל שהוא בחי' סדכ"ס בחי' התנשאו' שמצד עצמו כנ"ל, קפ, אועכ"ז הרי צמצם שכינתו בין ב' בדי הארון⁷⁰³ בהיכל ק"ק שנק' בית והיכל להיות נתפס בו מהו"ע ית' ממש שם ונק' מקום מנוחתי⁷⁰⁴ כו', היינו מצד שבארון ולוחות הי' בחי' גילוי אור העצמו' דא"ס ממש שמתלבש באותיות התורה שבא לגילוי מהעלמו העצמי כנ"ל שנק' מקיף דאו"י כנ"ל שהוא סמ"ך העליון כמו לבוש דאור תו"מ למטה כמ"ש ה' צלך ובצל ידי כו' והוא הטעם שנעשה היכל ק"ק מקומו ממש להיות נתפס שם בגילוי כו', ועכשיו ד"א של הלכה במקום היכל ק"ק⁷⁰⁵ וכמ"ש ואשים דברי בפיך ובצ"ל ידי⁷⁰⁶ כו', וכן ה' צלך שה' יושב ושונה כנגדו⁷⁰⁷ [כ]שנים שיושבי' ולומדים יחד בהיכל א' דאורייתא היכלא עילאה דקוב"ה⁷⁰⁸ (כמ"ש במ"א ע"פ מי יתנך כאח לי כו' למען אחיי⁷⁰⁹ כו'⁷¹⁰ וד"ל, וזהו כאשר ירבו המקטרגי' על האדם יתחבא בהיכל ואהל דתורה שלא ישיגוהו שם כמ"ש כי יצפנני בסוכו ביו"ם רע"ה יסתירני בסתר אהלו כו', וז"ש אתה סת"ר לי⁷¹¹ כו' וכן יושב בסתר⁷¹² כו' (וכן מ"ש ואתה מרום⁷¹³ כו' יעקב משמש במרום⁷¹⁴ כמ"ש במ"א).

וזהו ג"כ עיקר ענין יו"כ שא' כי בענן אראה⁷¹⁵ על הכפורת דוקא, דענן זה זהו בחי' מקיף ולבוש שמתלבש בו מבחי' פנימי' מהו"ע ית' ובו דוקא מתגלה לבנ"י כמ"ש כי בענן ארא"ה להיות מזה המשכת המקיפי' דסוכות בסכ"ך שנק' צילא דמהימנותא⁷¹⁶ וכן⁷¹⁷ ענין ענני כבוד שהיו במדבר, וכן במשה א' הנה בא אליך⁷¹⁸ בעב הענן כו' שכל התגלות אור העצמו' דא"ס לעיני כל בנ"י הכל הי' ע"י הענן דוקא כמבואר בכל המקומות, וגם בי"ג מדה"ר (בפ' תשא) א' וירד ה' בענן⁷¹⁹ כו', וכ"ש במשכן דכתי' ויכס הענן את א"מ⁷²⁰ כו' ובהעלות הענן⁷²¹ כו' כי ענן ה' על המשכן יומם⁷²² כו', אך לאחר חטא בני אהרן בקרבתם לפני ה'⁷²³ וימותו א' ה' למשה דבר אל אהרן ואל יבא⁷²⁴ בכל עת אל הקדש כו' אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות כי בענן אראה כו' שזה אינו אלא ביו"כ⁷²⁵ דוקא כשנכנס כה"ג להיכל ק"ק, ועכשיו ד"א של הלכה כמו לבוש דענן שבו יתגלה פנימי' קפ, בועצמו' מהו"ע ית', וז"ש יקרה היא מפנינים⁷²⁶ מכה"ג שנכנס כו', והוא בחי' לבוש ומקיף דאו"י דאור התורה שיתגלה לע"ל שא' עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, שזהו ענין מ"ש אפריו"ן עשה לו המלך שלמה כו' וא' בזהר עשה לו לגרמי'⁷²⁷ כו' והן בחי' יריעות שלמה שהן בתכלית ההבהקה [ולבנונית] כו' (שזהו כאהלי קדר שנתברר מחשמ"ל התחתו"ן דנוג"ה ע"י ח"ת דתורה שלמטה במצות גשמיות דוקא והוא שמלביש לנשמה שתעלה עד אין שיעור למעלה כמ"ש ילכו מחי"ל כו', וז"ש במשה שנגש אל הערפ"ל אשר שם כו' ודיוק⁷²⁸ במצות עיו"ן דתורה שמדייק במילי דחכ' דאוריי' כמ"ש יעש"ה למחכ"ה לו⁷²⁹ כמ"ש בזהר ומבואר במ"א שזהו סמ"ך התחתון כנ"ל, אבל מצות קריאה בדבור זהו מקיף דאו"י כמ"ש אנכי כנ"ל, והא בהא תליא שע"י הבירורי' דנוג"ה למטה נהפך בחי' חש"ך סתר"ו הנ"ל להאיר בגילוי מהעלם דעצמו' כמו בענן ארא"ה דוקא כנ"ל בוי"ו דסו"ס שיתחברו יחד כמו שהי' במ"ת והוא העוה"ב שיתגלה מהעלמו העצמי' לגמרי, ולא כמו שבתורתו של ר"מ כ' כתנות או"ר באל"ף⁷³⁰ וכיריעו"ת שלמה הנ"ל שהרי א' אז ולא יכנף עוד⁷³¹ כו' אפי' בלבוש זך דאור תורה כו', רק במ"ת א' אפריון כו' שהוא בחי' חופ"ה כמ"ש כי על כל כבוד חופ"ה⁷³² שכולל ב' מקיפי' דאו"ח ואו"י הנ"ל, וכמ"ש ביום חתונתו זו מ"ת שזהו⁷³⁴ אירוסין⁷³³ במקיף דחופ"ה⁷³⁵ וקדושין⁷³⁶ וביום שמחת לבו בחי' נשואין לע"ל⁷³⁷ בעוה"ב וד"ל (ועכ"ז הרי גם במ"ת הי' בבחי' ראי' במהו"ע ית' ממש וכמ"ש וכל העם רואים את הקולות⁷³⁸ וא' רואי' את הנשמע⁷³⁹ כו' וכמ"ש פב"פ דיבר ה' עמכם⁷⁴⁰ כו' כי באור פניך ממש נתת לנו⁷⁴¹ כו', ומ"ש בשמחת לבו קאי במ"ת כנ"ל במ"ש שם נשמחה בו ממש כו').

(ויובן כל הנ"ל באופן אחר ע"פ הידוע במ"ש אך בצלם יתהלך איש⁷⁴² שמ"ם דצל"ם הוא בחי' מקיף דיחידה שנק' מקיף למקיף ששורה על ד"א של אדם למעלה מראשו (וכמ"ש במ"א בענין נשיאת כפים למעלה מן הראש כמ"ש וישא אהרן⁷⁴³ כו'), קפ, גוז"ש אל יצא איש ממקומו⁷⁴⁴ כו', וצ"ל דצלם הוא בחי' מקיף דחי' ששורה על הלבושי'⁷⁴⁵ והוא הנק' מזל"א כידוע ואמנם מקיף דיחידה נק' צ"ל צל"ו (ובל' הגמ' נק' בבואה דבבואה⁷⁴⁶ וא' דבבוא' דבבבואה לית להו לשדי' ופרש"י צל צל"ו כמ"ש במ"א). אך זהו כמו שהנפש מלובשת באברי הגוף דבחי' נר"נ שבה מלובשי' במוחא ולבא⁷⁴⁷ כו' בבחי' או"פ בכלי שזהו בחי' צדי"ק דצלם אבל המקיפי' דחי' ויחידה הן בהעלם בלתי מלובשי' בגוף כידוע, אך כמו שהנפש היא בלא גוף כלל הרי נהפוך הוא שבחי' המוחי' ומדות דנר"נ וגם חיצוני' הכלים כלולים בהעלם דמקיף דחי' שנק' מזלא שמלבישה, ובחי' חיה נכללת ביחידה שהוא העלם עצמות הנפש ממש שכלולה בה גם [בחי'] המקיף דחי' שהוא הרצון ותענוג הנעלם כו', וכמו בשינה שאז הסתלקו' המוחי' ומדות דנר"נ וגם הרצון ותענוג וגם החכ' כמו שהיא בבחי' העלם נכלל [oldpage_רנו] הכל בבחי' יחידה (כמ"ש במ"א שזהו ג"כ בחי' עיבור הולד במעי אמו שמלמדי' אותו כו' שמאיר בו בחי' מקיף דיחידה⁷⁴⁸ והכל כלול בו כו' (והיינו ענין הגלגולי' שעצם הנפש כמו שהיא מתלבשת בצומח וחי כו'), אך כאשר יורדת הנפש בגילוי מן ההעלם בגוף בנר"נ שבה נשאר ב' מקיפים דחי' יחידה בהעלם ונק' צלם או צל כמו סר צלם⁷⁴⁹ כו' ומקיף דיחידה מתפשט בד"א שלו כנ"ל, ולפ"ז הרי כמו שהנפש למעלה עיקר בחי' מקום שלה הוא למעלה בבחי' יחידה שלכך נק' יחידה להיותה אור [א'] פשוט ועצמי בלי התחלקות כלל אפי' בהעלם הרצון ותענוג וחכ' כו'. וזהו שא' דנפש בעשי' ורוח ביצי' ונשמה בבריאה וחי' באצי' ויחידה⁷⁵⁰ בכתר⁷⁵¹ דאצי' כמו נשמת אדה"ר שהי' כולל כל הנשמות⁷⁵² קודם החטא היו רגליו בעשי' וראשו בבריאה⁷⁵³ ומקיף דחי' באצי' ויחידה במקור האצי', וכך הוא בכל נשמה בפרט וכמא' כל הנשמות חקוקות בכסא⁷⁵⁴ כו', ובכלל דכנ"י א' שימני כחותם⁷⁵⁵ [על לבך] כו' דיוקני אשתאר בך⁷⁵⁶ ממש שהוא בחי' יחידה שנשארה דבוקה בך ממש, וע"כ א' כולך יפה רעייתי⁷⁵⁷ כו' דאין פגם דנר"נ מגיע בבחי' יחידה כלל וז"ש מיד כלב יחידתי⁷⁵⁸ ועלי' א' בזהר ונפש כי תחטא תווהא⁷⁵⁹ הוא כידוע וד"ל (וזהו שאו' נשמה שנתת בי טהור"ה היא מבחי' טה"ע⁷⁶⁰ שנק' שה"ש כנ"ל וירדה למטה להיות כלולה מבי"ע בחי' נר"נ בצלם אדם העליון וזהו בראת יצרת נפחת בי ואתה קפ, דמשמרה בקרבי מבחי' מ"ם דצלם, וז"ש אך בצלם דוקא יתהלך איש למטה בנר"נ שבגוף שזהו מקיפי' דחי' יחידה, וזהו מצד שכל נשמה בפרט יש לה שרש למעלה בנר"נ דבי"ע וחי' יחידה דאצי' כידוע דכל הנשמות הן מל' כלים דז"א⁷⁶¹ פנימי אמצעי [ו]חיצון וא"כ גם בנפש דעשי' יש בה כל ה' מדרגות דנר"נ ח"י⁷⁶² גם בהיותה בגוף שנק' נפש בעשי' אך שרוח שלה ביצי' ונשמה שלה בבריאה כו' כנ"ל, ובעלותה מן הגוף ע"ז א' ג"כ אך בצלם יתהלך איש שהולך למקורו הראשון ע"י צלם דהיינו בחי' המקיף דיחידה שהיא עיקר⁷⁶³ מקומה והוא לבוש החשמ"ל שמלבישה ומקיפה שמוליך לנשמה עד שרשה הראשון בעליו' הנשמות בג"ע כידוע וד"ל).

והדוגמא מכ"ז יובן ג"כ בבחי' נר"נ דאדם העליון דאצי' שבצלם אלקי' עשה וברא לנשמת אדם התחתון כידוע שבחי' נר"נ מלובש באו"כ כמ"ש חכ' מוחא⁷⁶⁴ כו' ובחי' חי' יחידה הן ב' מקיפים דכת"ר וכת"ר שבכת"ר, ובכלל הרי גם ז"א דאצי' נק' אדם דעשי' בחי' אדם חיצוני וע"י וא"א אדם דיצי' וא"ק אדם דבריאה⁷⁶⁵ [כ]אדה"ר שנק' נשמת כל חי⁷⁶⁶ בכלל ובחי' חי' יחידה היינו ב' מקיפי' דטה"ת וטה"ע שנק' שמים ושה"ש כנ"ל, וזהו בצל"ם יתהלך איש העליון בחי' מ"ם דצלם כמו מקיף דיחידה באדם למטה שהוא בחי' טה"ע כו' וד"ל. אך זהו דוקא כמו שהארת אוא"ס מתצמצם בקו"ח להיות בבחי' מקור להשתלשלו' דא"ק עד רגלי א"ק בעשי'⁷⁶⁸ כו' שנק' חי העולמים⁷⁶⁷ בכללות, אבל קודם הצמצום שהי' הוא ושמו בלבד זהו כמו הנשמה בלא גוף כמא' אשתארו כגופא בלא⁷⁶⁹ כו' זהו בחי' התנשאות שמצד עצמו הנ"ל, שלמעלה גם מבחי' מקיף למקיף דטה"ע ששיער בעצמו' הרצון כמא' שאין העולם מקומו כלל אפי' להיות במקיף למקיף, להיות שאין ערך כלל בין צמצום האור דא"ס באבי"ע לגבי אור העצמו' ממש עד שנק' יחי"ד לבדו וכמו בחי' יחידה באדם כו' שזהו מקומו העצמי כו' כנ"ל וד"ל.

וז"ש השמים כסאי כו' שזהו בחי' שה"ש כנ"ל איזה בית אשר תבנו לי כו' שגם שבבית והיכל שורה בחי' מקיף למקיף בד"א כנ"ל, אבל מאחר שאין העולם מקומו כנ"ל דגם שה"ש קפא, אשנק' טה"ע זהו כמו מקיף דיחידה שאינו אלא בהתלבשות הנשמה בגוף שאין לזה ערך כלל לגבי העלם עצמו' הנפש כמו שהיא במקומה למעלה שהוא בחי' יחידה עצמה ולמעלה זהו בחי' יחיד לבדו (שלמעלה גם מבחי' [ה]התנשאו' שמצ"ע כנ"ל בענין ב' סמכי"ן הנ"ל (וכמו בזמן הגלות שנק' דורמיטא⁷⁷¹ בחי' שינה⁷⁷⁰ שאז אסתלק לעילא לעילא היינו כמו שהכל נכלל בבחי' יחידה עצמה כו' כמו בחי' עיבור הנ"ל שע"ז א' אלכה [ו]אשובה אל מקומ"י העצמי שנק' יחיד ממש (ובדרך פרט הוא מארז"ל בליל[יא] מאי עביד⁷⁷² רוכב על כו' ושט כו' שזהו בחי' העלי' במהו"ע ממש שאז אין כל ההשתל' תופס מקום כלל וכלל מטעם הנ"ל, ולכך א' אין כמוך באלמים⁷⁷³ הן הן גבורותיו שגוים מרקדי'⁷⁷⁴ כו', וזהו כאהלי קד"ר בלבוש ש"ק וקדרות כיריעות שלמה בהאר' מקיף העליון ביותר הכל א'. וזהו שיהי' העוה"ב בגילוי אור העצמו' דוקא שזה בא רק מסיב"ת ההעלאה במקומו העצמי בזמן הגלות שנק' הסתר פנים כמ"ש ביום ההו"א אסתי"ר פני⁷⁷⁵ כו' וכל שהעלי' למקום נעלה יותר משם יהי' הגילוי דוקא, וזהו הנה ה' יוצא ממקומ"ו כו' וכן ברוך כבוד ה' ממקומ"ו דוקא להיות לו ממש דירה בתחתונים וכמו בגילוי שכינה בין ב' בדי הארון דוקא שנק' ביתו והיכלו שנתפס מהו"ע ממש בו שזהו עכשיו ד"א של הלכה כנ"ל והוא בחי' מקיף דאו"י כנ"ל, זהו מפני שבחי' מקיף דהעלם העצמו' ממש דוקא (כנשמה בלא גוף כנ"ל) הוא שנמשך להיות בבחי' מקיף למקיף בהיכל ק"ק דוקא שזהו בחי' סמ"ך העליון כנ"ל שיתגלה מהעלמו העצמי שזהו ממקומו העצמי כמו במ"ת בא' אנכי כו' בהתלבשות באותיות כו' וכמו מש"ל הקדמונ"י כנ"ל, וזהו בחי' מ"ם דצלם שנעשה מהעלם העצמו' ממש הנק' יחיד לבדו כו'. וזהו כי בענ"ן ארא"ה ממש בענן דוקא כמו בענן ה' שמלא את המשכן [ו]כן בבהמ"ק דשלמה שא' ה' אמר לשכון בערפ"ל⁷⁷⁶ בנה בניתי בית זבול לך⁷⁷⁷ מכון לשבתך עולמי' אע"פ ששה"ש לא יכלכלוהו כו' וא' איזה בי"ת כו' (כמו מקיף דחשמ"ל שמלביש לנשמה למעלה במקומה שתרד למטה להיות מקיף דיחידה בד"א של הלכה דוקא וזהו עליות הנשמות בג"ע ע"י דיבור דד"ת שנמשך מצל המקיף דעצמו' א"ס כמ"ש ה' צל"ך ובצ"ל ידי כו' כנ"ל וד"ל).

וזהו כי תרכב על סוסיך ב' מיני סו"ס מבחי' מקיף דאו"ח ומקיף דאו"י כנ"ל והן אותיות התורה במח' ודבור, שאותיות המח' הוא בבחי' [oldpage_רנז] ההעלם דאו"ח בעצמו' דוקא כמו מצות העיון והגיון המח' בתורה כנראה בחוש שאותיות המח' משוטטת בהעלם תוך העלם עד עצמות הנפש לעורר מקור הרצון וחכמה כו', ואותיות הדבור הוא בחי' או"י שיורד מהעלם קפא, בהמקיף דעצמו' לגילוי דוקא וכמו הדיבור בד"ת שא' ואשים דברי בפיך ובצל ידי כו', ולזה עיקר מצות ת"ת בדיבור דוקא כמ"ש ודברת בם⁷⁷⁸ כו' למען תהי' תורת ה' בפיך⁷⁷⁹ דוקא וכן א' לא בשמים היא⁷⁸⁰ לאמר מי יעלה לנו השמימה בחי' מקיף דשה"ש הנ"ל רק קרוב אליך הדבר בפיך⁷⁸¹ כו' (כמ"ש במ"א) (ואע"פ שמהבל הדיבור נעשה או"מ⁷⁸² דאו"ח דוקא כמ"ש במ"א, זהו מצד בירור החשך דק"נ דהבל דנה"ט שעולה למעלה להיות לבוש דחשמ"ל ומגן ומחסה לנשמה כו' והוא כשומר לנשמה מן החיצוני' כמ"ש ואתה משמרה בקרבי כו' ועל ידה תעלה הנשמה [ל]ג"ע בלבושי דכיא⁷⁸³ כמ"ש בהתהלכך תנחה אותך⁷⁸⁴ בשכבך תשמור כו', אבל בחי' עצם אור דתורה של מעלה שנק' מקומו העצמי למעלה כנ"ל זהו הבא באותיות הדבור שהוא דבר ה' ממש כמ"ש ואשים דברי כו' בי' הדברות במ"ת שע"ז א' כי תרכב על סוסיך כו' שהוא מרכבה הב' הנ"ל שמוריד הרוכב למטה דוקא כנ"ל וד"ל).

וזהו סוס ורוכבו רמה בים, דהנה מבואר למעלה בעיקר קי"ס שהי' הכנה למ"ת דוקא שיהי' התגלות אור העצמו' דא"ס ב"ה באותיות התורה בבחי' התכללות דאו"י ואו"ח ב' מיני סוסים הנ"ל שהן כמו מצות עיון ומצות קריאה באותיות דמו"ד כנ"ל, וזה נעשה ע"י היפוך ים ליבשה בקי"ס שנעשה מבחי' ההעלם גילוי שזהו מבחי' התנשאות שמצד עצמו שנק' סדכ"ס כו' הוא שבא לגילוי להיות בבחי' יבשה (כמ"ש ויולך ה' ברוח קדי"ם עזה מרוח קדמונו ש"ע⁷⁸⁵ שז"ש ורוח אלקי' מרחפת כו' בחי' מקיף דאו"ח הנ"ל), שמוכרח לומר שהי' ההארה מבחי' מהו"ע ית' ממש שלמעלה מבחי' העלם וגילוי דאו"ח ואו"י הנ"ל שלפניו ממש נעשה ההעלם גילוי כנ"ל (וכמו בענ"ן אראה בענ"ן המסתיר ארא"ה דוקא כנ"ל בסוס בב' מיני מרכבה שרכב עליו המלך במ"ת כו') דקמי' מהו"ע ממש אין בחי' מעלה ומטה כלל אפי' מה שעולה למעלה בהתנשאו' ולמטה כו' כנ"ל). וזהו כי גאה גא"ה שגאה ומתנשא גם על גיאות דהעלם התנשאו' דעצמו' שגם בחי' חשך סתרו הנ"ל לא יחשיך ויהי' בגילוי, וכמו התלבשות ההעלם בגילוי אותיות דתורה, וכמו שיהי' לע"ל בעוה"ב אשר ע"ז א' אשר אהי' כו' כנ"ל, ולכך א' בקי"ס זה אלי כו'⁷⁸⁶ לנוכח ממש כו', וע"כ מזה הי' הכנה למ"ת דוקא שהוא מ"ש כי תרכב על סוסיך כו' כנ"ל וד"ל וע"כ סוס ורוכבו רמה בים, דהנה ידוע בשרש פרעה דק"נ שהוא בבחי' עור"ף ואחוריי' דכת"ר דקדוש"ה וע"כ הי' בו ג"כ בחי' התנשאו' וגיאות ברוממו' העצמו' לומר לי יאורי ואני עשיתני כו' וכה"ג, ולכך א' מי הוי' אשר אשמע בקולו להיות שרשו במנגד לבחי' קפא, גההעלם ואין דכתר דקדושה שהוא בשם אלקי' בהסתר להסתיר אור העצמו' ממש כמו אתה אל מסתתר כענין אלביש שמי"ם קדרו"ת ושק כו' כמ"ש במ"א שהוא בחי' מקיף המסתיר ומעלים (וכמו בזמן הגלות כנ"ל) ושם הוי' הוא בחי' גילוי האור הפנימי' ועצמו' אחר הצמצום וההסתר כידוע שמאיר בתו"מ וע"כ כל הניסים ונפלאות שעשה במצרים הי' רק שידעו כי אני הוי'⁷⁸⁷ כו' כמ"ש במ"א, וזהו בחי' סו"ס דפרעה לנגד סו"ס דקדושה הנ"ל. והיינו ב' מיני אותיות דמו"ד דבחי' העלם וגילוי דאו"ח ואו"י כנ"ל שהן בק"נ שהן ב' מיני סמ"ך ג"כ, א' בבחי' העלם שהן אותיות דמח' דק"נ שהוא המעלה למעלה בעומק רום דכת"ר דק"נ כמרכבה שנושא לרוכב כו' שהוא בחי' עומק רע דכת"ר דק"נ כמבואר למעלה במח' דרע שעולה לעומ"ר בנפש שבהעלם אחר העלם כו' כמחשבות און דרשע כמ"ש יעזוב רשע כו'⁷⁸⁸ ואיש און מחשבותיו וכן כי יצר מחשבות לבו⁷⁸⁹ כו' (לנגד מח' בעומק בעיון דתו'⁷⁹⁰ הנ"ל וכן על כל מח' טובה העולה בעומק טוב הנעלם כו'), וזהו סמ"ך התחתון דסו"ס פרעה. והב' סמ"ך העליון הוא בחי' ירידה והמשכה מן ההעלם דעומ"ר למטה בגילוי הדבור ובמעשה בפו"מ שמגלה כל העלם דעמ"ר כנ"ל, כריבוי ההוללות וליצנות בניבול פה כו' שהוא מרכבה דק"נ להוריד הנפש למטה מטה בשאול תחתי"ת, והוא בחי' עמ"ר ועמ"ת דק"נ שנק' סוס פרעה והרוכב הוא בחי' התנשאו' וגיאות בעצמות הנפש בעמ"ר במו"ד ומעשה כמו אם תגביהי כנשר⁷⁹¹ כו' (כמו והתברך בלבבו לאמר בשרירו"ת לב"י אל"ך⁷⁹² כו') כמרכבה שמנשא ומרומם לרוכב כו'.

אך הנה בקי"ס א' סוס ורוכבו רמה בים לשון רוממות ולשון השלכה כנ"ל והכל א' דבחי' הרוממות דסוס ורוכבו דפרעה הוא שעשה בהם ההשלכה למטה כמ"ש צללו כעופרת כו', והטעם הוא כי גאה גאה כו', לפי שבקי"ס הי' גילוי האור דבחי' גיאות והתנשאו' שמצ"ע הנ"ל הנק' סדכ"ס כו' ע"כ השפיל גיאים כמו שמתרגם גיאה על גיוותנייא כו', להיות ידוע דגם דבחי' שרש התנשאו' וגיאות דפרעה הוא בכת"ר דק"נ כנ"ל ע"כ א' לי יאורי ואני כו' שהוא התנשאות מצד עצמו כדוגמא דהתנשאות העצמו' דקדושה, אבל באמת אין בהתנשאו' זו שום ממשות כלל וכלל שהרי נק' חוצפא בעלמא מלכותא בלא תג"א⁷⁹³ כו' כמ"ש כל הגוים כאין נגדו כאפס⁷⁹⁴ ותהו ממש נחשבו כו' להיות שרשם רק מחיצוני' ואחוריי' דאחוריי' דכתר דקדושה הנופל למטה כמ"ש הן גוים כמר מדלי⁷⁹⁵ וכשחק מאזנים כו', וע"כ מיד בהגלות נגלות עליהם בחי' התנשאו' עצמו' דמל' דא"ס הנ"ל ממילא יפלו מהתנשאו' שלהם כמו כי קפא, דסר צלם כו' (שהוא מקיף דכת"ר דק"נ, לפי שבחי' מקיף למקיף שנק' בבוא"ה דבבוא"ה לית להו שהוא בחי' התנשאו' עצמיות לית להו כי אין ואפס הם בעצם ומתבטלי' ממציאותם בגילוי [בחי'] מקיף דמקיף דקדושה שהוא בחי' כת"ר שבכת"ר הפנימי (רק בהסתלקו' בחי' התנשאו' העצמו' דקדושה למעלה כנ"ל אז יש להם מקום להתנשאו' כענין אלביש שמים קדרו"ת כמו בזמן הגלות הנ"ל, ועכ"ז מי לא ייראך מלך הגוים⁷⁹⁶ וכן מלך אלקי' על גוים⁷⁹⁷ כו' כמ"ש במ"א לפי שבבחי' רוממות והתנשאות למעלה בהעלם יכולים גם הם לקבל דקמ"י' כחשיכ"ה כאור"ה כנ"ל, אבל בקי"ס הרי הי' דוקא בחי' התגלות מן ההעלם דהתנשאו' ורוממו' העצמו' [oldpage_רנח] למטה כמו שאנו או' מלכותך ראו בניך⁷⁹⁸ מלכותך דוקא⁷⁹⁹ מפני שהוא בוקע הים לפני משה לעשות מבחי' ההעלם גילוי כנ"ל וד"ל), ואדרבה הי' מגביה ומרומם אותם למעלה מעלה בבחי' מקיף למקיף הנ"ל, ולא שיקבלו גם הם יניקה אלא כדי שיפלו משם למטה כי לא יוכלו לעמוד שם כלל, כמו שמצינו בכמה מקומות שמנשא לע"ש דק"נ כדי שיפלו כמו התנשאות דהמן שהי' רק בשביל מפלתו כאסתר שא' יבא המלך והמן היום⁸⁰⁰ כו', וכהתנשאו' דסנחרב ונבוכדנאצר שמגיאות שלהם הי' סיבת היריד' שלהם דוקא כמ"ש אם תגביהי כנשר כו' משם אורידך דוקא כמו [בשאון] הגלים שמשפילם כו' וכך הי' גיאות והתנשאות דפרעה לומר לי יאורי כו', והיינו ברדפם בים שהעלם כ"כ ברוממות והתנשאות כמ"ש אמר אויב ארדוף אשיג⁸⁰¹ כו' שמזה הי' דוקא ההשלכה שקפאו תהומות צללו כעופרת כו' וכ"ז מצד שאין להתנשאו' העצמות שלהם קיום כלל בעלותם למעלה דוקא מטעם הנ"ל וד"ל (וכמ"ש בע"ח דמעמד ומצב דהיכלות דק"נ⁸⁰² הוא בין האו"פ ובין המקיפים דקדושה פניהם אל האו"פ ואחוריהם אל המקיף כי לא יוכלו לקבל מאו"מ שמתבטלים שם לגמרי כו', וז"ש וישקף ה' על מחנה מצרים כו'), וזהו סו"ס ורוכבו רמ"ה בים רוממות והשלכה כא' משום דהא בהא תליא כנ"ל וד"ל.

(ואע"פ שמבואר למעלה [ש]בחי' רוממות והתנשאות דעצמו' ממש שם שוין לפניו בחי' עומ"ר ועומ"ת שמים וגם שה"ש כו' עד ששוה שם הרחמי' על העליון יותר כמו על התחתון יותר כו' וא"כ למה הי' תופס מקום גיאות דסוס ורוכבו דפרעה להשפיל גיאי' כו', זהו דוקא בבחי' הסתלקו' ועילוי ברוממות העצמו' למעלה (כמו אלכ"ה אשוב"ה אל מקומ"י כו' בזמן הגלות), אבל כאשר מתגלה בחי' התנשאו' זו שמצ"ע למטה בגילוי מן ההעלם כנ"ל זהו הסיבה להיות משפיל גיאי' ומגביה שפלים⁸⁰³ דוקא שזהו להפוך מעליון לתחתון ומתחתון לעליון קפב, אדגם שכלא חשיב לגבי הרוממו' דעליון אדרבה היא הנותנת שישפיל לגיאי' למטה ולהגביה שפלים לעשות מעומ"ר עומ"ת ומעומ"ת עומ"ר כמו שמהפכי' העיגולי' להיות הנמוך גבוה וגבוה נמוך כו', כמו כי רם ה' ושפל יראה דוקא דהכל ענין וטעם א' למה שמשפיל גיאי' ומגביה שפלים דהא בהא [תליא] דבשפלות הגיאי' יגביה השפלים דוקא כו' וד"ל, וכמו מלך המרומם בעצמו ביותר עד שכלא חשיב לגמרי כל רוממות והתנשאות השרים ומלכי' זולתו כשפלי' ממש, אבל בראותו התנשאו' וגיאות שלהם אז דוקא ישפיל א"ע להשפיל גיאי' ולהגביה שפלים דוקא להראות שרם ונשגב מהכל ע"כ יעשה משפל גבוה ומגבוה שפל כו', וזהו כי גאה גאה על הגיאי' דוקא להשפילם ולהגביה שפלים, כמו ישראל שהיו בתכלית השפלות בלב נשבר בים כנ"ל הגביהם, והשפיל גיאות דפרעה ורכבו ופרשיו כו', וכך בכל זמן שישראל בשפלות ואוה"ע ברוממות כשמנשאי' א"ע דוקא כמו סנחרב וכה"ג אז משפיל גיאים ומגביה שפלים כו', וכמ"ש וברוב גאונך⁸⁰⁴ תהרוס קמיך כו' שאע"פ שכלא חשיב גיאותם משפיל א"ע להיות גיאה על גיוותניא להשפילם מטעם הנ"ל וד"ל).

ושרש הענין הוא לפי שבקי"ס הי' האור מלמעלה ממקור ההשתל' דקו"ח כו' שנק' נור"א תהלו"ת אדון הנפלאות כנ"ל ששם בחי' העלם וגילוי שוין ממש עד שנהפך ההעלם עצמו לגילוי כמ"ש הים ראה וינוס כו' והיינו דגם בחי' סדכ"ס נהפך לגילוי שזהו גם בחי' התנשאות שמצד עצמו כו', לפי שבבחי' מהו"ע ית' ממש אין שם בחי' מעלה ומטה כלל, דמה שאוא"ס למעלה כו' זהו רק בחי' חו"ג שבו בלבד כנ"ל, וע"כ בחי' ב' אותיות דמו"ד העלם וגילוי שוין שם, ולזאת הי' הכנה למ"ת שירד ה' כו' שיהי' גילוי ההעלם דעצמו' ממש למטה כמו למעלה ממש לפי שמעלה ומטה שוין ממש (וכמו שיהי' בעוה"ב שיהי' התגלות אוא"ס למטה כמו למעלה ממש). ולזאת א' כי גאה גא"ה דהיינו ששוה ומשוה בחי' גיאות העליון דבחי' ההעלם עם גיאות התחתון דבחי' הגילוי שגם למטה הוא רם ונשגב לבדו כמו שהוא למעלה ממש משום דמעלה ומטה שוין (כמו לע"ל שיהי' בחי' גילוי פחד ה' מהדר גאון עוזו על כל הברואי' שלמטה כמו למעלה ממש כמ"ש ובאו במערות צורים כו' מפני פח"ד ה' והדר גאונו⁸⁰⁵ כמו שאו' ושמ"ך נור"א על כל מה שבראת למטה כמו למעלה ממש שהוא בחי' נור"א תהלו"ת הנ"ל וכמו לא ירעו ולא ישחיתו⁸⁰⁶ כו' וגר זאב עם כבש וארי' כבקר⁸⁰⁷ כו' וכה"ג (וכמו דוגמא לזה הי' בגילוי אלקות בארון אלקי' שנשאו הפרות⁸⁰⁸ שהי' בפרות הגשמיי' אותו הביטול במציאות דמרכבה עליונה דפני שור ממש, לפי שאין חילוק כלל בין רוחניות לגשמיות ובין עליון לתחתון לגבי גילוי עצמות אור האלקי' דבחי' מל' דאצי' כמו שהוא ממש טרם קפב, בהצמצום בהשתלשלו' כו' שנ[ת]גלה למטה בגשמיות כמו למעלה מעלה ברוחניות העולם העליון בלי הפרש כלל, וכך יהי' בגילוי בחי' מל' דא"ס שקודם הצמצום דקו"ח במל' דאצי' שיהי' שוה למטה בעשי' בצומח וחי גשמיי' כמו למעלה ממש (וגם דעכשיו נק' קדו"ש בשמים ובארץ בשוה ממש וכמ"ש השמים והארץ אני מלא כו' זהו בבחי' ההעלם ולע"ל יהי' בבחי' הגילוי ממש למטה כמו למעלה מטעם הנ"ל). ומטעם זה סוס ורוכבו רמה בים שנתבטלו ממציאותם לגמרי לפי שאין גיאות דסוס ורוכבו דק"נ מגיעי' לשם כלל ואין להם מקום כלל כי אין להם מקום במציאו' יש ודבר מה רק בבחי' ההשתלשלו' דצמצום בהעלם וגילוי כו' וע"כ רמה בים ברוממות והשלכה מלמעלה למטה כא' כנ"ל מפני שהי' למעלה מבחי' מעלה ומטה דעומ"ר ועומ"ת שוין ממש כנ"ל וד"ל (וזהו ג"כ הטעם שאמר להם משה ואתם תחרישון וא' בזהר לא תתערו מידי אפי' במח' בהעלם וכ"ש בדבור בתפלה וצעקה כו' כי אין בחי' העלא' מ"ן דאותיות דמו"ד בכוונה ורעותא דלבא⁸⁰⁹ מגיע שם כלל וגם תפלה דמשה איש האלקי' לא הגיע לשם כלל וכמ"ש למשה מה תצעק אל"י⁸¹⁰ כו', לפי שצירופי אותיות דמ"י⁸¹¹ באי' בבחי' ההשתלשלו' דהעלם לגילוי שהוא בבחי' מעלה ומטה עד רום המעלות ששייך שם ענין עלי' דתפלה וירידה והמשכה, אבל בפנימי' מהו"ע ית' שנתגלה למטה כמו למעלה ממש להיותו למעלה מכל עיקר ומקור ההשתל' אין שם בחי' מעלה ומטה כלל מפני שנמצא למטה ולמעלה בשוה ממש ע"כ לא יועיל העלא' מ"ן דתפלה גם במס"נ כצעקה דמשה, רק השתיקה בביטול [ה]מציאות לגמרי מכל וכל [oldpage_רנט] וכמ"ש ואתם תחרישון לגמרי לא תתערו מידי כי עצמו' אוא"ס ממש אינו שורה רק בבחי' ביטול לגמרי כשתיקה כמ"ש במ"א וד"ל).

(אך א"כ יש להבין האיך הי' קי"ס הכנה למ"ת אחר שאין בחי' צירופי אותיות דמו"ד העלם וגילוי מגיע שם כלל ובמ"ת הי' דוקא בחי' גילוי אוא"ס באותיות התורה בא' אנכי כו' שזהו בחי' סוסים דקדושה כנ"ל, הענין הוא דאדרבה משום שהי' בחי' ההעלא' וביטול המציאות דאותיות מו"ד שנק' סוס כו' כמו ואתם תחרישון כנ"ל מזה הי' ההכנה למ"ת שיהי' בחי' ירידה והמשכה דמהו"ע ית' שיהי' בחי' ההעלם דעצמו' ממש למטה כמו למעלה ממש, והיינו בהתלבשו' באותיות התו' דוקא שבהן מתלבש מפנימי' ועצמו' דאוא"ס ממש להיות עי"ז למטה כמו למעלה ממש (כמו שיהי' בעוה"ב כנ"ל), משא"כ בצירופי אותיות דמו"ד דתפלה וכה"ג וד"ל (וכנ"ל בענין איזה בית אשר תבנו לי כו' דאע"פ ששה"ש לא כו' להיותו למעלה מעומ"ר ועמ"ת ([וגם] מבחי' חו"ג שבעצמו' ממש כנ"ל) מ"מ צמצם שכינתו בין ב' בדי הארון שבו לוחות דתורה ששם נתפס מהו"ע ממש כו' וכמו עכשיו בד"א של הלכה שנק' מקומו ממש כנ"ל), כמ"ש במ"א במ"ש דוד אחת שאלתי⁸¹² כו' שבתי בבית ה' כו' וממילא יומשך קפב, גממקור כל המקיפים שהוא לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כו' עד בצור ירוממני כו') (והיינו מה שבמ"ת הנסתרות נעשו נגלות שהוא בחי' סתים דאורייתא שנק' נסתרות ונפלאות באו בגילוי בי' הדברות שזהו גם בחי' התוה"ק שא' ואהי' אצלו אמון מופלא ומוצנע בא בבחי' גילוי ממש כנ"ל בענין סוס כו').

ובזה יתורץ הסתירה שיש בענין קי"ס בין הזהר וכתבי האריז"ל⁸¹³, שע"פ דעת הזהר הי' בבחי' ההעלאה דאו"ח מלמטה למעלה דוקא (שזהו כמו בקיעת המסך מבריא' לאצי' מלמטה למעלה) כמ"ש במ"א דכד סליק ימא גלגלוהי⁸¹⁴ כו' שזהו שנעשה מבחי' גילוי העלם כו' כמ"ש במ"א (בש"א⁸¹⁵ ), ולפ"ד האריז"ל הי' בקי"ס גילוי ירידה והמשכה דאו"י מלמעלה למטה כו' (שזהו בקיע' המסך מאצי' לבריאה מלמעלמ"ט דוקא) וע"כ ראתה שפחה על הים⁸¹⁶ מה שלא כו' [כמ"ש זה אלי לנוכח] (כמשי"ת). ובאמת אין כאן מחלוקת כלל דשניהם אמת שהי' בבחי' ההעלא' דאו"ח בתשובה שלימה כנ"ל עד שהיו בנ"י בביטול המציאו' בשתיקה לגמרי כנ"ל בפי' דעת הזהר, וגם זה אמת שהי' בחי' ירידה דאו"י מלמעלה למטה דוקא שנעשה מהעלם עצמו גילוי כמ"ש הפך ים ליבשה כו' כנ"ל (שיותר נוטה כפ"ד האריז"ל) וכמ"ש זה אלי כו' והוא מפני שהי' גילוי א"ס למטה כמו למעלה ממש כנ"ל וכמו שיהי' בעוה"ב וע"כ ראתה שפחה על הים כו' וכמו שיהי' לע"ל שיראו כ"ב ו[יהי'] פחד ה' על כל הברואי' למטה כמו למעלה ממש, וזהו מפני שהי' הכנה למ"ת דוקא שיבא בגילוי למטה ולמעלה בשוה באותיות התורה כנ"ל. וזהו אז ישיר משה ובנ"י שזהו בחי' או"י ואו"ח יחד כנ"ל הגם שהן ב' הפכים נתכללו יחד ולכך הי' קי"ס הכנה למ"ת דוקא לפי ב' הדיעות הנ"ל משום דהא בהא תליא דוקא והיו לאחדים ממש מטעם הנ"ל וד"ל).

וגם עכשיו יש בכל יום ענין הנ"ל בקי"ס ומ"ת שזהו ענין התפלה והתורה, שהתפלה בבחי' או"ח דרך⁸¹⁷ לבך כו' (רק לא כקי"ס שא' ואתם תחרישו"ן אלא כמו נפ"א בשתיקה לגמרי כמ"ש במ"א ע"פ והאיש משתאה מחריש⁸¹⁸ כו'), ומצות ת"ת בבחי' או"י והא בהא תליא דוקא כידוע (וזהו שרמזו רז"ל ע"פ ביום ההוא יהי' מצילות הסוס קדש לה' כל מה שיהי' הסוס רץ ומיצל כו', דהנה מבואר במ"א בענין ת"א הרצים⁸¹⁹ כו' וכמבואר למעלה שיש בכח של האותיות דסוסים להעלות לרוכב ולנשאו למקום רחוק לנצח לאויבו להשיג שלל רב ממנו ברדיפתו ומרוצתו בכח וגבו' הסוס דוקא כו', וכך הוא בבחי' קפב, דאותיות דתורה דוקא שנק' סוסים דקדושה שבכחם לרוץ למקומות הרחוקי' להרוג יניקת החיצוני' משרשם למעלה והוא לבער כל עמ"ר⁸²⁰ בק"נ גם הגנוז בהעלם ולהשיג העלא' רפ"ח ניצוצי' שנפל שם כו' כענין מאור שבה⁸²¹ כו' ונק' סם חיים⁸²² כו'. ואמנם [הרי] יש גם בסוס ורוכבו דמו"ד דק"נ ג"כ להשיג ולרדוף להשיג תוס' יניקה מן הקדושה כמו אמר אויב ארדוף אשיג כו' כידוע, ולזאת הי' קי"ס שסוס ורוכבו רמה בים כו' והוא מפני שה' איש מלחמה כו' כמא' בים נדמה להם כבחור עושה מלחמה (כמשי"ת) והוא בבחי' סוס דאותיות התורה כמ"ש לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי כו' וד"ל. וזהו מה שיהי' בחי' הסוס דקדושה רץ ומיצל מן השונא שהן היכלות דק"נ ע"י אותיות התורה דבחכמה בדיבור דוקא אתברירו⁸²³ יהי' הכל קדש לה' שיהי' מזה תוס' אור בקד"ש העליון דחכ' קדוש' כיתרון האור שבא מן החשך⁸²⁴ דוקא כמ"ש במ"א וד"ל).

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, הנה הזכיר כאן ב' דברים עזי וזמרת י"ה ומאמצעות שניהם הי' לי לישועה כו', להיות שתחלה א' אשירה לה' בבחי' שיר שהוא בפה כמ"ש ויאמרו לאמר אשירה לה' כו' וכאן א' וזמר"ת י"ה הזמרה הוא בכלי כמ"ש דוד גם אני אודך⁸²⁵ בכלי נבל אמתך אלקי אזמרה לך בכנור קדוש ישראל, וזהו יתרון מעלה בזמר בכלי שבו ועל ידו נמשך מבחי' המקיף העליון ביותר כמ"ש אמת"ך אלק"י באמתת עצמותך אזמרה לך כו' וכשיר הלוים שהי' בכלי⁸²⁶ דוקא. וזהו שבשיר א' אשירה להוי' וכאן א' זמרת י"ה שהוא בבחי' מקיף די"ה דשם הוי' שהן בחי' המקיפים דחו"ב ב' מזלות⁸²⁷ דונוצ"ר ונק"ה כו' שהן שרשי כל אורות דאצי' בבחי' ההעלם ומקיף דכת"ר בכלל, כידוע בענין והחכ' מאין תמצא⁸²⁸ מאין ליש להיות נק' חכים באו"כ כחכ' מוחא ונק' מבין כו' דהיינו ב' שמות דע"ב ס"ג⁸²⁹ כו', דמצד עצמות המאציל לאו מכא"מ כלל ונק' חכים ולא בחכ' ידיעא כו'. וזהו ג"כ בחי' הנסתרות דתורה שא' הנסתרות לה' אלקינו בחי' סתים דאורייתא שהוא בבחי' מקיף די"ה כמו ח"ע דתוה"ק שנק' אמו"ן מופלא ומוצנ"ע כו' כנ"ל שזהו בבחי' מקיף די"ה דחו"ב דתושב"כ ושבע"פ⁸³⁰ כידוע, וע"ז א' וזמר"ת י"ה שיבאו בחי' הנסתרות מן ההעלם לגילוי כנ"ל בפי' כי גא"ה גא"ה כו', שבקי"ס הי' היפך ההעלם דסדכ"ס עצמו להיות בבחי' גילוי כמו התלבשות ההעלם דנסתרות דתורה באותיות התורה הנגלות במ"ת כנ"ל שזהו שהי' קי"ס דוקא הכנה למ"ת כנ"ל, וע"כ א' וזמר"ת י"ה בזמ"ר בכלי דוקא כמו בנבל וכנור ותוף כו' [oldpage_רס] שעי"ז יבא מן [ה]העלם [ו]מקיף לגילוי להיות קפג, אל[י] לישוע"ה בפו"מ שכל ישועה בא' מכח ההעלם דמקיף שבא בהתלבשות למטה להיות למגן ומחסה נגד האויב והוא שא' עזי וזמרת י"ה כמו ה' עוזי ומעוזי⁸³¹ כו', והן ב' מקיפים דכת"ר וחכ' בכלל שנק' נסתרות או נפלאות וכנ"ל בענין סדכ"ס שגם בחי' הסתימין שהן מקיף דחו"ב נק' גילוי לגבי בחי' ההעלם דמקיף דכתר שנק' אדו"ן הנפלאו"ת ועוש"ה פל"א והוא שנק' עז"י [ממש] ד"ל (אבל במ"ש אשירה להוי' להיות שזהו בחי' הגילוי אור בכלי בבחי' או"פ שהוא בד' אותיות דשם הוי' כשבא בגילוי דו"ה הנגלות לנו כו' כנ"ל כמ"ש ויספו ענוים בהוי' שמחה שהן מצות הוי', זהו ע"י השיר בפה דוקא ולא בכלי כו').

ובאמת יותר נכון לפרש בהיפוך דמ"ש אשירה לה' בשיר בפה כו' זהו למעלה יותר מזמרת י"ה כו', כי הנה מבואר למעלה במ"ש אשירה להוי' זה הי' בחי' ההעלא' דאו"ח להמשיך בחי' או"י דתו"מ בגשמיות במ"ת שנק' מצות הוי' ותורת הוי' כו' הנגלות לנו לשמור ולעשות בפו"מ שזהו יותר עליון בשרשם בעצמו' א"ס ב"ה ממש מן בחי' הנסתרות דתו"מ הרוחניי' שבבחי' תוה"ק⁸³² שהיתה אצלו אמו"ן כו', שזהו ההפרש בין משפ"ט וצדק"ה כו', וע"כ א' באבות ושמי הוי' לא נודעתי להם רק באברהם א' אשר יצוה כו' ושמרו דרך הוי' לעשות כו' כנ"ל באריכות משום דנתחב"ס דוקא וסוף מעשה המצות בגשמיות עבמח"ת כו', וא"כ הי' צריך שיהי' בחי' ההעלאה להמשכה גבוה כזאת מבחי' הפנימי' ועצמיות יותר שזהו בחי' השירה בפה דוקא שהוא הנק' שיר פשוט⁸³³ שיוצא מנקודת פנימי' הבל הלב בלתי מורכב עדיין בדבר מה כלל גם לא ברצון ותענוג מורכב כו' והוא בבחי' כת"ר שבכת"ר שלמעלה גם מבחי' מקיף דכת"ר בחו"ב הנק' י"ה שהן בחי' הנסתרות דתו"מ כו'. וזהו אשיר"ה להוי' דוקא להיות מתלבש בשם הוי' שבא בגילוי מהעלם די"ה לשמור ולעשות בגשמיות בסומ"ר וע"ט כו' שנק' צדק"ה כנ"ל והוא לשם הוי' העצמי דתו"מ שעבמח"ת לנסתרות די"ה דחו"ב דתוה"ק כו', והיינו כי גא"ה גא"ה כו' שנק' אדון הנפלאות שגם סדכ"ס יבא מן ההעלם לגילוי (להיותו למעלה גם מבחי' מעלה ומטה דחו"ג שבעצמות ממש כנ"ל), ואח"כ א' עזי וזמרת י"ה שזהו בחי' המקיף דסדכ"ס דכת"ר להיות מקיף לחו"ב שנק' זה⁸³⁴ שהן בחי' הנסתרות שיבאו לגילוי בבחי' שמירה ומגן ומחסה להיות לי לישועה נגד האויב כנ"ל, שהוא בבחי' זמרת י"ה בחי' שיר כפול דחו"ב⁸³⁵ כו' וכידוע דשיר כפול זהו בבחי' מקיף דחו"ב וכטעמי' [ו]נגינות דתורה וכה"ג, וכמ"ש במ"א במ"ש דוד זמירות היו לי חוקיך⁸³⁶ בבית מגורי להצילו מן האויב שהוא לעמוד לנגד המקטרג שז"ש ויהי לי לישועה לי דוקא (כמשי"ת) וד"ל.

קפג, בוהנה יש עוד לפרש בפי' [ו]זמרת י"ה שאינו ענין זמרה ושיר אלא הוא ענין כריתה וכיסוח כמו כרמך לא תזמור⁸³⁷ וכן זמיר עריצים⁸³⁸ (עיין פרש"י שפי' כן דלא כת"א שפי' וזמרתי ותושבחתי כו'), והיינו שב' אותיות הללו די"ה (שזהו כללות דתושב"כ ושבע"פ שהיו כלולים תחלה בבחי' ההעלם דחו"ב שבעצמות המאציל שנק' חכים ולא כו' כנ"ל) נזמרו ונחצבו ממקורם ובאו מבחי' ההעלם לגילוי להיות במהות בפ"ע להיות נחקקי' במהות אותיות בצרופים שונים, כמו עד"מ החוצב אבן אחת מן ההר הגדול שקודם החציבה לא הי' במהות אבן בפ"ע ⁸³⁹כלל אלא כלול הי' ומתאחד עם ההר הגדול רק אחר שנכרת ונחצב מן ההר נעשה במהות אבן אחת גדולה ונק' אבן ומחלקי' אותו לחלקי' אבנים רבים לבנות מהם בנין בסדר הנחת האבנים זא"ז כו'. וכך יובן בענין חו"ב דתשב"כ ושבע"פ דכתיב אז רא"ה ויספר"ה הכינה כו' שנמשך ונחצב מן ההעלם דחו"ב שבעצמו' א"ס דלתבונתו אין מספר⁸⁴⁰ כלל למעלה מבחי' התחלקות אותיות, רק מבחי' יו"ד דח"ע העצמי' ממש נמשך פרטי ההתחלקות דצירופי אותיות דכ"ד ספרי' דאוריי' וכן מה"א דבינה שלמעלה נמשך פרטי התחלקו' דתושבע"פ והן אותיות י"ה שנק' נסתרות לה' כו', ובאו לגילוי להיות מהם בנין כל התו"מ בצירופי' שונים שהן אורות בכלים רבים כידוע דהאותיות נק' אבנים⁸⁴¹ (וכדוגמא שא' פסל לך⁸⁴² שני לוחות אבנים כו' שהי' כתוב בהן י' הדברות שהן כללות כל התו"מ והיו שני לוחות אבנים הללו מונחים בארון האלקי' ועי"ז הי' גילוי עצמו' א"ס על הכפ[ו]ר[ת] כו'). וכך היא למעלה במקור הראשון להשתלשלו' העולמות מבחי' ההעלם לגילוי מבחי' סדכ"ס עצמו דלמת"ב כלל אפי' בחי' מח' הקדומה שנק' חכמה שלמעלה וכמ"ש אנת חכים ולא בחכ' ידיעא כלל וכן מבין ולא בבינה ידיעא [כלל] כו' וכדי שיהי' נק' חכים ומבין כו' צריך שיהי' ע"י צמצום ובקיעה שיבקע האור מעצמו' חו"ב שלמעלה שהן בבחי' א"ס ממש להיות מקור למקור להשתלשלו', דהיינו שיאיר מן ההעלם לגילוי בכלל [ב]ב' אותיות די"ה לבד כמו בחוצב אבן מן ההר הגדול כנ"ל (וכמא' עבד מאנא רברבא⁸⁴³ וקרא בה גרמי' חכם כו', וכמשל בקיעת אור החכ' שנבקע מהעלם כח המשכיל ההיולי שכלול בעצמו' הנפש ממש הנק' נפש השכלי' בעצם כו' וכידוע דהוא המדע⁸⁴⁴ כו' וד"ל). וזהו ענין בקיעת היו"ד דשם ס"ג⁸⁴⁵ שנבקע ויצא מבחי' טה"ע כו' (כמ"ש בעמק המלך) שהוא בחי' הרושם שנשאר אחר הצמצום שנמשך בהשתלשלו' דרל"א שערים⁸⁴⁶ פנים ואחור כו'). ואפשר זהו פי' המא' בריש הורמנא⁸⁴⁷ כו' גליף גליפו בטה"ע שאין הכוונה ענין גליפ' וחקיקת אותיות אלא ענין כריתה וחציבה שעי"ז יוצאי' ובולטי' והיו כמו אבן בפ"ע, כי חציבה זו הוא למעלה מחקיקת אותיות דתושב"כ כנ"ל, קפג, גאלא כמו לוחות האבן שנחקק בהן האותיות כנ"ל שזהו שנק' גליפו כמו אתוון אתגליפו⁸⁴⁸ כשנעשי' מובדלי' במהות בפ"ע כמו בליט' בדבר נבדל לחוץ כו', וזהו גליף גליפו ב' חציבות דיו"ד וה"א כנ"ל שהן שרש התו"מ בעצמו' א"ס ממש כנ"ל. וזהו אב"ן א' ב"ן⁸⁴⁹ דח"ע ונק' אבן הראש"ה⁸⁵⁰ שכוללת כל האותיות שמתחלקי' ממנה כו'), ואותיות י"ה הללו הן שרשי כל האצי' שמהם נמשך מן ההעלם לגילוי כמ"ש כי בי"ה ה' צור עולמים⁸⁵¹ שהן בכלל בחי' העלם וגילוי שזהו עלמין דאתכסיין ועלמין דאתגליין⁸⁵² כידוע, וזהו וזמרת י"ה שנכרתו ונחצבו אותיות י"ה [oldpage_רסא] מהעלם העצמות כנ"ל וד"ל (ומ"ש אם בחוקתי תלכו שזהו ג"כ ענין חקיקת אותיות⁸⁵³ שלמעלה מן בחי' אותיות הכתב וכן ענין זאת חוקת התורה⁸⁵⁴ כו' כמ"ש במ"א שמבחי' חקיקה זאת נמשך בחי' אותיות שבתורה שבכת"ב כו', גם זה אמת, אבל גם בחי' חקיקה זאת היא כלולה באותיות די"ה שנק' זמר"ת י"ה כנ"ל שהן כמו⁸⁵⁵ עצם האבן שנחצב ונכרת מן ההר כמו לוחות האבן שנחצבו מן ההר וכתיב חרות על הלוחות⁸⁵⁶ שהי' בבחי' חקיק' אותיות דוקא כמ"ש במ"א), וכידוע דשרש נש"י חקוקי' בעצמו' אור א"ס ב"ה בבחי' אותיות עצמיי' כחקיקת אותיות באבן די'⁸⁵⁷ במהות א' בלי פירוד כלל, וכך הן אותיות התורה שכללותם הן בחי' י"ה דחו"ב שלמעלה שנק' נסתרות לה' כו'.

וזהו עזי וזמר"ת י"ה פי' עזי כפי ת"א תקפי שהוא עצם התוקף והכח ועוז שממנו נמשך כל בחי' כח ועוז ותוקף בגילוי מן ההעלם להיות לבחי' מגן ומחסה עוז לנש"י דוקא כמו ה' עוזי ומעוזי כו' ונק' אדו"ן עוזינ"ו צור⁸⁵⁸ כו' כמו בצור ירוממני⁸⁵⁹ כו', כי הנה התורה נק' עוז כמ"ש ה' עוז לעמו יתן⁸⁶⁰ כו' ואין עוז אלא תורה⁸⁶¹ כו' וכמ"ש ה' מלך גיאות כו' לבש ה' עוז שהוא עוז דתוה"ק⁸⁶² כו', והענין הוא כידוע בזהר דג' קשרי' הן⁸⁶³ ישראל מתקשראן באוריי' ואוריי' בקוב"ה והיינו ס"ר נש"י⁸⁶⁴ ששרשם בי"ה בחי' פנימי' דאו"א כו' שהוא ע[ו]לה במקור פנימי' דחו"ב שלמעלה דתוה"ק, כי כמו דאוריי' סתים וגליא כך ישראל סתי"ם וגליא וקודב"ה סתי"ם וגליא, ונמצא בחי' סתים דאוריי' שנק' זמרת י"ה הנ"ל הוא בחי' ממוצע לקשר ולחבר לנש"י כמו שהן בשרשם במח' הקדומה בבחי' סתים שנק' סדכ"ס דלמחת"ב כלל, וע"כ גם בבחי' גליא הן ג' קשרי' כא' דנש"י שבגופי' למטה מתקשראן באותיות התו' הנגלות לנו לשמור ולעשות ואורייתא בקוב"ה שבא בגילוי ביחוד דהוי' ואלקי' קפג, דבמצות מעשיות שנק' מצות הוי' ממש, וזהו הנסתרות לה' אלקינו שהן י"ה דש' הוי' שהוא בחי' סתים דאוריי' שנק' נסתרו"ת כנ"ל בפנימי' דחו"ב ש"מ שנש"י קשורים שם כמו שהן למעלה בעצמו' א"ס שנק' סדכ"ס כו' והנגלות כו' הן בחי' [ו"ה] דתו"מ דשם הוי' דוקא⁸⁶⁵ שבא בגילוי למטה באו"כ שנק' צדק"ה ומשפט כנ"ל, ומבואר למעלה דבחי' ו"ה הנגלות דתו"מ יותר עליון בשרשו מתו"מ הרוחניי' בשרשם בחו"ב ש"מ שנק' נסתרות משום דנתחב"ס דוקא וסוף מעשה דוקא עבמ"ת כו', ולפי"ז הרי עיקר בחי' התלבשות המקיף העליון יותר דתורה הוא בירידתו למטה יותר והוא בתו"מ הנגלות לנו כו' שזהו הטעם שנק' עוז כמ"ש ה' עוז לעמו יתן לעמו דוקא שהוא העוז שלבש ה' בעוז דתורה כשלבש בגיאות דמל' דא"ס להיות מל' [מ]כ"ע כמ"ש בי מלכים ימלוכו כנ"ל וד"ל.

וזהו שא' ב' דברים עזי וזמרת י"ה עזי הוא בחי' שם העצם דעוז שכל כח ועוז דכל המקיפי' העליונים מקבלים משם והוא שנק' עזי (בקמ"ץ ולא בשורק כעוזי שאינו אלא פועל יוצא להיות לעוז למטה, ובזה יתורץ קושיא דרש"י וד"ל), והיינו עוז דתורה שלמטה דוקא ששרשה בעצם התוקף ועוז דבחי' גבו' דעצמו' המאציל שנק' שגיא כח⁸⁶⁶ או ורב כח כו' כת"א תקפי בעצם התוקף כו' כקול דמ"ת דכתי' קול ה' בכח⁸⁶⁷ כו', והוא בחי' הגבו' והכח בעצם כמו שהוא בעצמות ופנימי' דא"ס ב"ה שהוא מיוחד לנש"י דוקא ונק' עזי מטעם הנ"ל דנש"י מתקשרא' באוריי' הנגלית למטה שנק' עוז באמת כמ"ש ה' עו"ז לעמו יתן עו"ז שלו ממש מטעם ⁸⁶⁸הנ"ל וע"כ א' עזי ממש וד"ל. ואח"כ א' וזמר"ת י"ה שהן בחי' הנסתרות לה' אלקינו שהוא בחי' סתים דאוריי' כמו שהיא בבחי' חו"ב ש"מ שנחצבו מעצמות חכמתו ית' שגם שהן⁸⁶⁹ בחי' ממוצע לקשר ולחבר לנש"י למעלה כנ"ל, וז"ש לבש ה' עוז (ונק' עו"ז לאלקי'⁸⁶⁹ ליתן כח למטה להיות כח בשם אלקי' דבחי' ח"ת לברר בירורי' דעה"ד דח"ע אתמשך בח"ת כידוע במ"ש חכמות בחוץ⁸⁷⁰ כו' (כמו חגר"ה בעו"ז מתנ"י'⁸⁷¹ כו'), וזהו שנק' זמר"ת י"ה שיורדים ג"כ למטה בבחי' מקיף דוקא להיות דוחה ומגרש ולבער לחיצוני' בבחי' גבורות דשמאל דוחה כלשון זמי"ר עריצי"ם להכרית יניקת החיצוני' משרשם למעלה ולמטה (כידוע בענין הזמרה בנגינות וטעמים דאוריי' שהן בבחי' מקיף דח"ע שמזה דוקא יגרשו ויכרתו יניקות החיצונים כמ"ש זמירו"ת היו לי חוקי"ך כנ"ל וד"ל).

קפד, אוזהו עזי וזמר"ת י"ה ע"י ב' דברים הללו דוקא שהוא עזי וזמרת י"ה שהן הנסתרות והנגלות שבתו"מ הי' לי לישועה לי דוקא כו', דהנה א' ה' איש מלחמה כו' וארז"ל שטענה מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו כי גם בנ"י לא קיבלו התו"מ עדיין ולמה אלו יטבעו ואלו יצולו, ונצחם במלחמה דשם הוי' שהוא מ"ש הוי' איש מלחמה ה' שמו וע"כ מרכבות פרעה וחילו כו' והוא לפי שישראל עתידי' ומוכנים לקבלת התו"מ שנק' מצות הוי' שזהו הוי' שמו ממש כו'. דהנה ידוע שכל עיקר התו"מ הוא לאכללא שמאלא בימינא⁸⁷² כו' שזהו להגביר כח החסדי' על כח הדין והגבורות להמתיק הדין בחסד דוקא דאע"פ שהתורה כלולה מחו"ג בשוה כמ"ש מימינו א"ש ד"ת כו', אבל בחי' הגבורות דאש דקו השמאל נמתקו בחסדי' דימין, וכמו כל מצות הקרבנות להעלות עולה וזבח הוא להמתיק כח הדין שמלובש ברע דנפש החוטאת לכפר עליו ע"י זריקת דם והקטרת חלב להיות לריח ניחוח להוי' דוקא כו', וכן הקטרת להעלות להמתיק גם י"א ארורים⁸⁷³ דק"נ שיהופכו לטוב וחסד כו' ע"י הי"א סממני' דקטרת⁸⁷⁴ שעולי' בריח הבושם כו', וכה"ג בכל מצות ל"ת דגם שהן מבחי' ה"ג הכל להעלות ולהפוך הגבו' קשות שמקבלי' מקו השמאל לחסדי' כמו במצות פרה אדומה כידוע וגם בדיני טו"ט ואו"ה שזהו הכל להעלות הטוב מן הרע שנפל [שם] כו', וצריך לזה בחי' גבורה ותוקף גדול ביותר שזהו לאגברא ימינא על שמאלא⁸⁷⁵ שיהי' כח הדין שבקו השמאל נכלל בקו הימין ואז ממילא יפול הרע גמור הנשאר שאין לו בירור כי אין לרע יניקה רק מן הטוב כידוע, וכך הוא ע"י המשכת החסדי' דרמ"ח מ"ע להמשיך תוס' אור החסד בשם הוי' דמ"ע בגילוי אלקות שיאיר גם בחושך דק"נ כמו גם בדברים גשמיי' דדצ"ח דק"נ, המותרי' כו', וע"כ נק' התורה עו"ז [oldpage_רסב] ותוש"י'⁸⁷⁶ שע"י תוקף הגבורות שבחסד העליון דקדושה מחליש ומתיש כח הסט"א דק"נ, וכמו בגוף הגשמי שמחליש כח הרע שביצה"ר לאכפייא לסט"א ע"י בחי' עוז דתורה ומצות דוקא, וז"ש כי גב"ר עלינ"ו חסדו כו' שזהו בחי' חסד וצדק"ה דמצות שנק' צדק"ה ומשפט כנ"ל באריכות וד"ל, ולפי שקי"ס הי' רק הכנה למ"ת כנ"ל ע"כ א' ה' איש מלחמה כו' שהי' איש מלחמה לנצח למדה"ד שטען מה נשתנו אלו מאלו דגם שלא קיבלו התו"מ עדיין בפו"מ, אבל האמינו בה' ובמשה עבדו בכללות והאמונה היא כללות כל המצות דתרי"ג שהעמידן על א'⁸⁷⁷ שז"ש וצדיק באמונתו יחי'⁸⁷⁸ (ובפרט שהיו בנ"י במצרים בסומ"ר לצאת מאפילה דנש"ט דמצרים כידוע ששרש הל"ת הוא בי"ה⁸⁷⁹ דשם הוי' שנק' זמר"ת י"ה שזהו עיקר המגרש ודוחה לחיצוני' כנ"ל).

קפד, בוזהו ימינך ה' נאדר"י בכח⁸⁸⁰ שזהו גבו' שבחסד שנק' נאדר"[י] בכח והוא עצם הכח ועוז דתורה כנ"ל, ומבחי' גבו' וכח זה שבימין דוקא א' ימינ"ך ה' תרע"ץ אוי"ב⁸⁸¹ שהוא עיקר הכח לרעוץ ולהפיל האויב משום דהא בהא תליא כנ"ל שנק' עוז [ותוקף כו'] ותושי' כו') וזהו ה' איש מלחמה בכח ועוז גדול דהוי' דתורה כמו שהוא למעלה לעמוד לנגד המנגד שהן בחי' גבורות קשות דקו השמאל להפילם ולהמתיקם, ומה שכפל פ"ב⁸⁸² הוי' שמו הנה זהו שם הוי' דתו"מ כמו שבאי' למטה דוקא בסומ"ר וע"ט בפו"מ לאכללא שמאלא בימינא להגביר החסד על הדין כמ"ש כי גב"ר עלינו חסדו כנ"ל, לפי שתו"מ הנגלות לנו הן עיקר שם הוי' שנק' הוי' שמו ממש, וה' איש מלחמה זהו למעלה בחי' הנסתרות להוי' אלקינו כו' (כדוגמא שירד הוי' על ה"ס לומר אנכי בגילוי ממש כו' שהן ה"ח וה"ג דמ"ע ול"ת שאז א' שירדה שנאה לאוה"ע⁸⁸³ כו'). וזהו עז"י וזמר"ת י"ה עזי [ב]בחי' עוז דתורה שלמטה שהוא עוז עצמי לישראל כנ"ל שזהו תוקף תגבורת כח החסד עליון בתו"מ שלנו כנ"ל, וגם בחי' זמר"ת י"ה שזהו שרש התו"מ שלמעלה שהוא כח הדין שבחסד להיות כורת יניקת החיצונים כל' זמיר עריצים כו' וכמ"ש ימינך ה' תרע"ץ אוי"ב כנ"ל) מאמצעות שניהם שהכל א' דהא בהא תליא הי' לי לישועה לי דוקא להצילם מכח מדה"ד שטען מה נשתנו כו' וכמ"ש ה' איש כו' מרכבות פרעה כו' כנ"ל וד"ל.

וזהו ויהי לי לישועה, כי הנה ידוע דכל ענין ישועה הוא לעזור ולהציל מן האויב העומד לנגד שלא הי' ביכולת[ו] לעמוד לנגדו וע"י המושיע הוא שמתגבר בכחו ונושע על ידו, כמו ויקם משה ויושיען⁸⁸⁴, וכן [א'] ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים⁸⁸⁵ כו', וע"כ א' כאן ויהי לי לישועה לעז[ו]ר ולהציל, והוא מפני שהוא עזי וזמרת י"ה כלו' לפי שנמשך בחי' תוקף הכח והעוז דכח⁸⁸⁶ החסד דימין העליון כמו ותושע לו ימינ"ו⁸⁸⁷ כו' כמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח⁸⁸⁸ כו' שזהו כאשר השמאל נכלל בימין דוקא שאז ניתוסף כח הימין יותר והוא ע"י עו"ז דתו"מ למטה ולמעלה כנ"ל דוקא עי"ז ויהי לי לישוע"ה להצילם מכח הדין כנ"ל וד"ל (וזהו ויהי לי לישועה⁸⁸⁹ ממילא ולא א' הי' לי כו' משום דהא בהא תליא דכאשר גובר החסד דימין בכח השמאל שנכלל בו אזי כח הדין שבשמאל הוא להפיל ולרעוץ לאויב דוקא וכמ"ש ימינך ה' תרעץ אוי"ב, אע"פ שהימין הוא בחי'⁸⁹⁰ החסד היפך הדין הקשה אבל מצד בחי' הדין הכלול בחסד הוא שנעשה בחי' דין קשה למנגד כו' (כמ"ש במ"א בענין צדק"ה קפד, גותהל"ה שהוא ענין שם הוי' בניקו"ד אלקי"ם ביו"כ⁸⁹¹ כו'), כמו האב שמצד אהבה וחמלת בנו כשעומד בצרה מפני אויבו הרודפו יבא לכלל דין וכעס להפיל לאויב כו' (וזהו שפרש"י עזי וזמרת י"ה עוז"ו ונקמת"ו של אלקינו כו', שמפני בחי' הגבורות דעוז"ו עושה נקמתו באויב להכריתו כו').

והנה יש לפרש עוד בפי' עזי ענין גבורות וצמצומים דהיינו ע"י בחי' גבורו' וצמצומים דוקא הוא שנחצב ונזמרו אותיות די"ה הנ"ל מבחי' ההעלם לגילוי, כידוע דכל אור ושפע הבאה בדילוג הערך מגבוה לנמוך ביותר צ"ל ע"י בחי' צמצומי' גדולים להסתיר ולהעלים אור העצמות, וזהו הנק' ג"כ בשם גבורה והוא הנק' עז"י עוז וגבורות דצמצומי' הללו, שזהו ג"כ בחי' גבורה [ו]גדולה מה שיוכל לבא לבחי' צמצום גדול בעצמו בתחלה כדי שיוכל להיות גילוי אור די"ה מן ההעלם דעצמות, כידוע דעצמות אוא"ס הוא אור פשוט בתכלית ומובדל בערך מהיות גם מקור למקור למציאו' ע"ס דאצי' וכמ"ש אנת הוא חד⁸⁹² ולא בחושבן חושבן⁸⁹³ י"ס כו' וכן אמר אנת עילאה⁸⁹⁴ כו' למת"ב כלל אפי' מח' דח"ע הקדומה דתורה כו' וכדי שיקרא בשם חכים באות יו"ד ומבין באות ה' שזהו שרש דתושב"כ ושבע"פ כנ"ל הוצרך לבא בבחי' גבורות וצמצומי' תחלה. וזהו שנק' עזי, ע"י בחי' עוז דגבורות וצמצומים הוא שבא לצמצום די"ה שנק' זמרת י"ה שיבאו מן ההעלם לגילוי, והוא מפני אהבה וחסד העצמי לישראל צמצם א"ע בזה כמ"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה כו' כנ"ל, ונק' גבו' שבחסד שבא הצמצום הזה רק מחמת החסד העצמי להחיות רוח שפלים דנשמות ישראל⁸⁹⁵ בגופים שיחיו מחיי עולם הא"ס עצמו כו' כנ"ל באורך וד"ל. וזהו ויהי לי לישועה לי דוקא שזהו גורם בחי' ההבדלה והבירור בין ישראל למצרים להיות לי דוקא לישועה ולא למצרים אע"פ שטענה מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו כו', לפי שע"י בחי' גבורות וצמצום הזה דוקא שהי' רק בשביל אהבה וחסד לנש"י להיותם בבחי' פנימי' ועצמיות ע"כ⁸⁹⁶ עי"ז הי' ההבדלה ובירור שלא יומשך בחי' פנימית האור דתו"מ רק לנש"י בלבד כמ"ש יאר ה' פניו אליך⁸⁹⁷ אליך דוקא כנ"ל, והוא ענין הבירור והבדלה שהי' ע"י בחי' גבו' וצמצומים שלא ילך השפע הפנימי' רק לסט' דקדושה לבד ולא לבחי' החיצוני' ואחוריי' שהוא בחי' המותרות כנ"ל שזהו ענין משפט למעלה כו', וזהו ויהי לי לישועה לי דוקא מצד בחי' ההבדלה ובירור בין הפנימי' וחיצוני' שזהו שנעשה דוקא ע"י בחי' גבורות וצמצומי' דעז"י וזמר"ת י"ה שאע"פ שבאים ע"י צמצום גדול כנ"ל, אבל ע"י בחי' גבו' וצמצום זה הוא שהבדיל לסט' דקדושה בלבד כו' וד"ל (וכנ"ל דמצד עצם הרוממות דא"ס שלמעלה ממקור כל ההשתל' קפד, דהי' מאיר גם בחושך כמו באור משום דקמי' כחשיכ"ה כאור"ה כו' וע"כ ביקש משה שלא תשרה שכינה כו' רק ע"י בחי' הבדלה זו דוקא א' ונפלינו כו' וזהו עז"י וזמר"ת י"ה כנ"ל וד"ל).

זה אלי ואנוהו כו'. הנה פסוק זה קאי אדסמיך לי' שא' עז"י וזמר"ת י"ה כו', שבתחלת [oldpage_רסג] החציבה הנ"ל נחצב רק ב' אותיות די"ה דשם הוי' שזהו וזמרת י"ה כנ"ל, והיינו בחי' הנסתרות שבתורה שאין זה רק בחי' הגילוי מן ההעלם דנקוד'⁸⁹⁸ די[ו"ד] שהוא בבחי' העלם ויצא [לחוץ] לגילוי (כמו גילוי סוד ה' דסתים דאורייתא שיתגלה בימוהמ"ש וכה"ג), ואח"כ נמשך ונתגלה עוד למטה בחי' אותיות דו"ה דשם הוי' שהן בחי' הנגלות שבתו"מ כמ"ש והנגלות לנו ולבנינו⁸⁹⁹ כו' והיינו ו"ה, [ד]וי"ו הוא התורה הנגלית לנו וה"א הוא המצוה כמ"ש והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם⁹⁰⁰ כו', וזהו ואנוהו שהן אותיות ו"ה הנרמז בתיבה זו דואנוהו (כמשי"ת), שבכללות היינו שם הוי' בשלימותו. אך בתחלה א' וזמרת י"ה ואח"כ ו"ה במ"ש ואנוה"ו (ומבואר למעלה שיש יתרון מעלה בתו"מ הנגלות יותר מן הנסתרות לפי שנתחב"ס דוקא שהוא לעשות צדק"ה ומשפ"ט כו' ע"כ כאן אמר זה אל"י לנוכח שהוא בחי' הגילוי דעצמות אוא"ס ממש למטה כמו שהוא למעלה כו' כמו שיהי' בעוה"ב כמשי"ת). והנה מ"ש זה אלי לנוכח ממש זהו כדוגמא שיהי' התגלות עצמו' א"ס ב"ה ממש בעוה"ב דוקא (כמ"ש שם נשמחה בו ממש כנ"ל) לפי שבקי"ס הי' ההארה והגילוי מעין הגילוי דעוה"ב שא' ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה לנוכח שכל א' מראה באצבעו⁹⁰¹ ואו' הנה אלקינו זה כו' וע"כ א' זה אלי לנוכח וע"כ ארז"ל דראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל כו'.

וביאור הענין ומה שייך גילוי זה למ"ש ואנוה"ו בבחי' ו"ה דשם הוי' דוקא כנ"ל, הנה יש להקדים תחלה ביאור מ"ש בסיפא דהאי קרא הנה אלקינו זה קוינו לו כו', דהנה ארז"ל עמ"ש אשר אנכי מצוך היום היום לעשותם⁹⁰² ולמחר לקבל שכרם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא⁹⁰³ רק היום לעשותם בלבד כו', ויש להבין מהו ענין לעשותם דמשמע לעשות את המצות שיהיו נקראים מצות הוי' למעלה שזה תלוי בישראל למטה דוקא וכמ"ש ועשיתם את כל מצותי⁹⁰⁴ כו' ובלתי מעשה המצות למטה לא נק' מצות הוי' למעלה כלל, והלא מבואר בזהר דרמ"ח פקודי' הן נק' רמ"ח אברים דמלכא למעלה כנ"ל וזהו שנק' מצות"י ממש וא"כ מה צריך לעשות אותם למטה. אך מבואר למעלה דע"י אתעדל"ת במצות גשמיות שישראל עושי' למטה עושים הם למעלה בחי' המצות העליונות שיאיר גילוי אוא"ס קפה, אברמ"ח אברי' דמלכא בתוס' אור מן ההעלם דעצמו' כו', וז"ש ועשיתם אותם אתם כתיב כאלו עשאוני. וזהו שא' היום לעשותם למעלה כו' שזהו דוקא בבחי' ו"ה דשם הוי' הנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות כו' מטעם דסוף מעשה דוקא עבמח"ת, וע"כ א' זה אל"י כו' לנוכח מפני שבזה דוקא מתגלה מבחי' מהו"ע ית' ממש כמו בעוה"ב ממש כנ"ל וד"ל. וביאור הדברים הנה מבואר למעלה בשרש המצות שהן רק להמשיך אורות בכלים מבחי' המקיפי' העליונים שנק' לבושים כמו מצות תפילין בחי' מקיף דשם הוי' שבד' מוחי' שבראש כו' וכן במצות ציצית כו' וכידוע דאין המקיפי' שורים כ"א על הכלים דוקא לפי ששרש הכלים מן המקיפי' שלמעלה מן האו"פ כו', וידוע דראשית גילוי האו"פ הוא בנקוד' די' דחכ' שמאין תמצא מן העלם המקיף דכתר, אבל בחי' הכלים שרשם מבחי' המקיף דכתר דוקא שלמעלה מן נקוד' די' דחכ' כו'.

וביאור הענין הנה ידוע בענין ג' מדרגות דנקוד' ספי' פרצוף⁹⁰⁶ שזהו⁹⁰⁵ ג' מדרגות דנקודה קו שטח⁹⁰⁷ דבחי' נקוד' הוא בחי' הצמצום וההעלם בהעדר התפשטות רק נקודה א' לבד כמו שהחכ' מאין תמצא [רק] כנקודה א' ואחר הצמצום דנקודה מתפשט ובא לבחי' גילוי מן ההעלם אין זה עדיין רק גילוי ההעלם לבד, אבל אין בחי' כלי לאור זה עדיין שיוגבל בו ויהי' ניכר במציאות יש ממש, אבל בחי' קו הוא בחי' ההמשכה שבאה מלמעלה למטה מן המשפיע למקבל אחר גילוי ההעלם שבמשפיע עצמו כמו הקו שיורד ונמשך מלמעלה למטה, והוא שיעשה בנין השטח שע"י הקו יעשו בציור אות בג' קוין כאות הבי"ת שיש בו ג' קוין למעלה ולמטה ובאמצע, וכן בבנין שטח אותיות אחרי' זולתו שכולם נבנין ע"י הקו דוקא כמו קו המודד בנין הכלים שיצייר אותו במדת הקו לאורך ורוחב [ותוך] כו' וגם באות יו"ד יצוייר בתמונה ע"פ הקו כמו קוץ העליון וקוץ התחתון שבו וקו העושה התפשטות נקוד' די' עצמו כו', וזהו יתרון מעלה לקו על הנקודה שבנקודה לא יהי' ממנה בחי' השטח שהוא הכלי לאורך ורוחב ותוך כו' וע"י הקו יעשו ממנו השטח, כי גוף השטח נעשה מן הקוין המצויירי' באופן מיוחד לכאן ולכאן עד שמחמת ריבוי אופני ציור והמשכת הקוין מזה נעשה ריבוי אופני הכלים שנק' שטח כשינוי אופני האותיות מא' קפה, בעד תי"ו וכה"ג, ולפי ששרש הכלים בבחי' מקיף דוקא כנ"ל ע"כ בהכרח לומר שבחי' הקו העושה השטח כנ"ל שרשו למעלה מן הנקודה. וזהו ענין נקוד' ספי' פרצוף, דספי' זהו כשנמשך הנקודה למטה ונחלק לי' כו' שאז יוכל להיות בחי' התכללות רבות עד שמזה נעשה בחי' הכלים שנק' פרצוף וד"ל (כמו אור וחיות הנפש בגוף שמתפשט מאין דחכמה ליש בריבוי אופנים שונים להיות מתמזג בריבוי כלים שונים שהן רמ"ח אברים שנק' פרצוף אדם חיצוני ששרשו למעלה מאדם פנימי⁹⁰⁸ כמ"ש במ"א).