תפול עליהם אימתה ופחד
קפה, בחג הפסח ה' תקפ"ו לפ"ק לובאויטש
[oldpage_רסד] תפול עליהם אימתה ופחד1 בגדול2 כו' עד יעבור3 עמך הוי' עד יעבור כו', הנה כל הפסוק הזה מדבר לע"ל שהרי מדבר בלשון עתיד דוקא כמו תפול [עליהם] כו' עד יעבור כו' וכל יו"ד להבא משמע4, וענין תפול עליהם אימתה בה"א היד[ו]ע[, הענין] הוא לפי שעכשיו אין ההארה בעולמות רק מבחי' מל' דאצי' ה' אחרונה5 דשם הוי' שמלובש ומוסתר בשם אלקי' כמו ה' מלך גיאות לבש6 כו' כידוע, עד שבע"ש7 דנוגה מוסתר האור האלקי בהעלם ולבוש שק כמ"ש מלך אלקי' על גוים8 כו', אבל לע"ל יתגלה בעולמות מבחי' מל' דא"ס עצמו כמ"ש ה' ימלוך לע"ו9 (שנק' מלך המרומם לבדו מאז10 כו' מלך [הקדוש] ש[ז]הו בחי' ההתנשאו' דמדת מל' ית' העצמי' שמצד עצמו ממש, שמעין זה הי' בקי"ס שמפני זה נעשה מבחי' [ה]העלם גילוי כמשי"ת), ע"כ א' תפול עליהם ל[שון] עתיד אימתה דמל' דא"ס כמ"ש ממקומך תופיע ותמלוך11 כו' (וכמו בכל ר"ה ור"ה שאומרים המלך הקדוש12 מבחי' סדכ"ס13 דלמחתב"כ14, שע"כ א[ו]מר ובכן תן פחדך כו' ושמך נורא15 על כל16 כו' כמו שיהי' לע"ל שיהי' פחד ה'17 על כל הברואים הגשמי', וכך [גם] עכשיו מאיר לפרקים כמו בפרות שנשאו [את] ארון אלקים שאמרו שירה18 [כ]מרכבה עליונה דפני שור19 כו', וגם למלכים נתגלה האור הגדול מזה ונתבטלו ממציאותם כמו לנבוכדנאצר20 וסנחריב21 וכה"ג וכמ"ש ירא[ו] מה'22 כו' מי לא ייראך מלך הגוים23 כו'). וזהו תפול עליהם אימתה ופחד כו' קפה, ג[כמו] ובאו במערות צורים24 מפני פחד ה' כו' וכמ"ש ושמך נורא על כל מה שבראת כו', בגדול זרועך [ש]זהו בימות המשיח ידמו כאבן בבחי' דומם לבד מצד עוצם בחי' הביטול שיהי' אז בכללו'25 העולמות מצד גילוי אור דמל' דא"ס עצמו שע"כ גם מה שיהי' בבחי' אדם ידמו כאבן כמו שמש בגבעון דום26 שנתבטל במציאות ונעשה כמו דומם ממש וכה"ג וד"ל.
והנה מטעם זה יהי' ג"כ העברה שני' דלע"ל בגאולה האחרונה ביתרון מעלה [הרבה] מבקי"ס בגאולה הראשונה, והיינו העברה שיהי' עוד במשיח28 בקיבוץ גליות בנהר פרת27 כמו שעברו בי"ס כמ"ש בישעי' (מ"ב29 ) והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו30 על הנהר כו' והכהו לז' נחלים והיתה מסלה לשאר עמו כאשר הי' בעלותן31 מאמ"צ כו', [ו]כמ"ש הפך ים [ליבשה]32 הפך לשעבר משמע33 דקאי על קי"ס ביצ"מ שכבר הפך ים ליבשה ומ"ש בנהר יעברו ברגל בלשון עתיד יעברו לע"ל, וכן שם נשמחה בו34 לשון להבא דקאי על לע"ל בהעברה שני' בנהר פרת כמ"ש והניף ידו על הנהר כו'. ומה שהי' בקי"ס בי"ב גזרים נגד י"ב שבטים35 ובנהר דלע"ל הכה[ו] לז' נחלים36 כו' שהן בחי' ז' מדות שמתחלקי' מבינה עילאה שנק' נהר37, שבקי"ס הי' הבקיעה רק מבחי' מל'38 שנק' סופא דכ"ד39 בה"א אחרונה כו' ולע"ל יהי' הבקיעה בנהר דבינה שזהו בחי' ה' עילאה דשם הוי'40 (כמשי"ת). והנה ידוע דהנס [ד]לע"ל בהעברה שני' בנהר פרת יהי' גדול הרבה מנס דקי"ס ביתר שאת ויתר עז41 עד שנס דקי"ס יהי' לע"ל רק בבחי' טפל, וכמ"ש חז"ל ביצ"מ דכתי' למען תזכור42 את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך אף בעוה"ב דהיינו שיהי' זכרון ליצ"מ בדרך טפל ודוגמא בעלמא לנסים דלע"ל וכמ"ש כימי צאתך מאמ"צ למטה באותות ומופתים גדולים אראנו נפלאות43 למעלה לע"ל דהיינו נפלאות [לשון] רבים שהן בחי' סדכ"ס ממש למעלה כמ"ש נפלאותיך ומחשבותיך44 כו' (שזהו עליות המדריגות בהעלם אחר העלם בעילוי אחר עילוי בעצמות אוא"ס ב"ה שנק' סדכ"ס דלמתב"כ והוא בחי' ההתנשאות שמצד עצמותו כו' וד"ל45 ) קפה, ד(וכידוע דגם בעוה"ב ילכו מחיל אל חיל46 בלי שיעור למעלה כלל וכמ"ש גם עתה וקדושים בכ"י יהללוך סלה בלי הפסק47 כלל כמו נשמת האבות48 ונשמת משה49 ואהרן וכה"ג וכמ"ש במ"א וד"ל50 ). אך זהו בבחי' העליות למעלה בעילוי אחר עילוי עד אין מספר51 למעלה לפי שא[ו]"ס למעלה עד אין קץ52 וע"כ [נק'] נפלאות לשון רבים, אך לע"ל [א'] אראנו נפלאות דבחי' נפלאו'53 הללו כמו שהן למעלה אראנו למטה כמו שהן למעלה ממש לפי שיהי' בחי' התגלות אוא"ס למטה כמו למעלה ממש וכמ"ש ואמר ביום ההוא54 הנה אלקינו זה לנוכח כו' אשר קוינו לו בעליות וירידות בבחי' קוין55 כו' וכמ"ש במ"א.
והנה מ"ש אראנו נפלאות56 ל' יחיד [דלא נודע] על מ[י] הוא אומר זה, ובזהר מפרש דקאי על בחי' ישראל דלעילא שנק' ישראל58 סבא57 (כי יש בחי' ישראל זוטא59 כמשי"ת), והטעם לזה הוא כי ביצ"מ אמר וירא ישראל60 את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים הרי ישראל שלמטה ראה את אשר עשה ה' במצרים בטבעם בי"ס למטה וכך אמר כימי צאתך כו' אראנו 61כו' פי' לישראל זה כמו שהוא למעלה שנק' ישראל סבא בחי' נפלאות סדכ"ס שלמעלה כנ"ל לפי שלמעלה62 יהי' הנס במקום [ו]מדרגה עליונה ביותר הרבה מנס דקי"ס ע"כ א' אראנו נפלאות לישראל סבא בגילוי מן ההעלם דבחי' סדכ"ס עצמו כנ"ל וד"ל (ואע"פ שאמר וירא ישראל את היד הגדולה שהוא בחי' א"ס [למטה מטה שיורד] למטה עד אין קץ ותכלית63 אבל לע"ל אראנו לישראל זה למעלה באוא"ס שבהעלם העצמי שנק' סדכ"ס שאין לו שיעור למעלה ויראנו בגילוי למטה דוקא כנ"ל). וזהו שא' עד יעבור לשון להבא דקאי לע"ל, ואמר ב"פ עד יעבור [ו]פעם הב' לא הזכיר שם הוי' כלל [אלא] עד יעבור סתם [ש]למעלה משם הוי' (וכמו ביו"כ כתי'65 כי ביום הזה יכפר66 עליכם67 סתם) כו'68 זהו ב' מדריגות69 דימוהמ"ש ועוה"ב64 כמ"ש אהי' אשר71 אהי'70 אנא זמין לאתגלאה72 [ב]ימוהמ"ש אנא זמין לאתגלאה73 בעוה"ב כמ"ש יחיינו מיומים74 בימוהמ"ש ביום השלישי יקימנו בעוה"ב75 ונחי' לפניו ממש חיי עולם הנצחים דאצי'76 ממש. וזהו קפו, אשאמר כאן עד יעבור לע"ל בימוהמ"ש שבזה יש שם הוי' [ד]תומ"צ בתשלום הבירורים דעה"ד כו', אבל 77לע"ל עד יעבור הב' קאי בעוה"ב שלמעלה מהבירורים דתומ"צ בשם הוי'78 דחכ' כידוע ע"כ אמר סתם עד יעבור (והעברה זו קאי בהעברה שני' בנהר פרת שא' הוא דמעיקרא80 דוקא שזהו לעבור בנהר הגדול שיוצא מעדן [לעדן] עצמו כמ"ש במ"א, אבל העברה דעד יעבור הא' קאי בל' נהר81 מצרים שהוא נהר נילוס79 לבד כמ"ש בנחל מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת82 כו' דמיירי לאחר כיבוש כל העמים אף הקיני והקניזי והקדמוני כו' וזה יהי' בסוף ימוהמ"ש כשיכינו עצמם לבוא באור83 החיים [ד]עוה"ב שהוא כמו בחי' ג"ע84 כמ"ש במ"א).
(ב) והנה י"ל עוד בפרטיות ענין [ד]קי"ס [ב]מ"ש ויסע מלאך [ה]אלקי'85 ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן [מפניהם כו'] ויבא בין מחנה מצרים86 ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זא"ז כל הלילה ויט משה את ידו על הים ויולך87 ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה כו' ויבקעו המים כו' שזהו עיקר קי"ס מה ש[נ]בקעו המים ע"י רוח קדים עזה כל הלילה כו', וי"ל למה הוצרך [oldpage_רסה] לכל אלה תחלה שיסע מלאך האלקי' ועמוד הענן ויעמדו מאחריהם ויבא בין כו', ומה שהי' הענן והחשך ע"י עמידת מלאך האלקי' ו[עמוד] הענן בין מחנה כו' דוקא כמובן מפשט הכתוב. ועוד דמשמע מזה דעיקר התועלת מעמידת המלאך והענן הוא רק להבדיל ולעשות מחיצה בין ישראל למצרים שלא יקרבו זה [א]ל זה כו' [ו]הרי כשאמר ויהי הענן והחשך ויאר כו' משמע ד[ה]ענן והחשך עצמו הוא ש[י]איר את הלילה וא"כ הרי הי' אור ג"כ [ל]מצרים ולמה לא קרב זה אל זה כל הלילה כו'. ועוד דמשמע דמחמת ג' דברים אלה דויסע ויבא ויט כו' הי' סיבת קי"ס ובאמת לא הי' רק מחמת רוח קדים עזה שבקעו המים כו'.
הנה 88 מתחלה י"ל במהות ועצם דקי"ס איך הי', דהנה לכאורה מובן מפשט הכתוב ויבאו בנ"י בתוך הים89 ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם90 כו', וירדפו מצרים אחריהם91 כל סוס פרעה כו', הרי שהי' בקיעת הים מעצמו שנבקע92 ונעשה יבשה בתוך הים במסילה רחבה והלכו בנ"י ביבשה זו בתוך המי93 הים כו'. וזהו שא' הפך ים ליבשה דהיינו מה שנהפך מים עצמו להיות בחי' יבשה והוא המסילה שנעשה בים עצמו כמ"ש קפו, בהנותן בים דרך94 ובמים עזים נתיבה כו' והוא שא' לע"ל והיתה מסילה לשאר עמו95 [כו'] כאשר היתה כו', אבל באמת מאחר ד[ז]ה שא' ויבאו בנ"י כו' דקאי אדסמיך לי' דוקא שא' ויבקעו המים, דלשון בקיעה אינו רק כמו בקיעה וסדק קצר ולא ענין הפ[ו]ך מים ליבשה, דעל הבקיעה לבד לא שייך לשון היפ[ו]ך ממהות למהות מאחר שאינו אלא [בחי'] בקיעה בעלמא לבד כו', ואע"פ שא' הכתוב96 והמים להם חומה מימינם ומשמאלם97 כו' הרי [הי'] הפסק גדול בים ש[י]עברו בו והמים להם כחומה [מימינם ומשמאלם] כו' הנה גם זה לא הי' בענין היפ[ו]ך הים עצמו ליבשה כו' אלא שנגזר המים לגזרים לבד כמ"ש לגוזר י"ס לגזרים98 כו' ולא שהים נהפך ליבשה כו', וא"כ לכאורה איך א' הפך ים ליבשה דמשמע שמהות הים עצמו נהפך למהות יבשה כו'. אך הענין הוא דבקי"ס היו ב' דברים99, א' מה שנעשה גוף הים עצמו בחי' דומם ממש כיבשה וארץ, שהרי א' הכתוב והמים להם חומה כחומה של אבנים ממש שהוא בחי' דומם ממש וא' נצבו כמו נד כו' קפאו100 תהומות כו' [ו]כמ"ש בזהר דאגלידו מיא101 שנעשה כמו קרח וכפור קשה כאבן דומם וזהו נצבו כו', וזה הי' מיד אחר הבקיעה שנבקעו ונגלדו ונעשו קרח מימין ומשמאל כו', אך עדיין לא הי' מסילה ממש למטה. והב' הוא [ה]דרך והמסילה דיבשה שנעשה בים להיות להם ל[מ]עבר ברגליהם ממש, וזה הי' מחמת הבקיעה שנבקעו המים מלמעלה עד למטה ביבשה וארץ שמתחת למי הים שהלכו שם ביבשה בתוך הים כו' (וזה הי' מהרוח קדים שהוליך את הים ועש[ה]ו לחרבה ואח"כ א' ויבקעו המים, ולכאו' סותר סיפא לרישא דברישא א' וישם את הים לחרבה ממש לפי שהרוח הי' מן המזרח ואח"כ [א'] ויבקעו המים, אלא שחזר הרוח מזרחית והוכפל להיותו נושב מן הצפון אל דרום ומדרום אל צפון [כ]ב' הפכי' בנושא א' והרוח חזק הרבה מן המים עד שבכחו להעמיד את המים כחומה ממש וגלי הים יוכיחו כו', ולכך היו המים להם חומה ממש מימינם ומשמאלם אחר שנבקעו המים מן הרוח הקדים בחי' ת"ת שכולל חו"ג102 צפון ודרום).
והנה עפ[כ]"ז יובן ג"כ ב[ענין] קי"ס למעלה דכמו שנהפך ים ליבשה למטה בב' ענינים כנ"ל, [כ]ך הוא למעלה כידוע בשרש בחי' ים [סוף] למעלה זהו בחי' המל'103 שהוא מדה אחרונה דאצי' שנק' סופא דכ"ד וכתי' כל הנחלים הולכים אל הים104 כו' שהן בחי' המדות העליונות דאצי' שנמשכים לבחי' המל' (והים איננו מלא כמ"ש במ"א), וידוע דיש בבחי' המל' ב' קפו, גמדרגות העלם וגילוי (אותיות המח' שנק' לא"ה ואותיות הדבור שנק' רח"ל105 ) עלמא דאתכסיי' ועלמא107 דאתגלייא106 כו', וארז"ל דכל מה שיש בים108 יש ביבשה וכל מה שביבשה יש בים כו' כי כל הברואים ש[יש] ביבשה יש כנגד[ו] בים, וזהו בחי' אותיות הדבור העליוני' דעש"מ שא' לארץ תוצא הארץ109 וכל מע"ב הכל הי' מן העפר110 דארץ אפיקת תולדין111 כו' כמ"ש יקוו המים112 כו' ותראה היבשה, כי תחלה הי' היבשה מובלע בים [כמו] שגילוי הדבור נכלל בהעלם [ה]מח' ואח"כ א' יקוו המים שלא יכסה הים על היבשה ותראה היבשה שהוא עולם הדבור ה' אחרונה ה' מוצאות הפה כמ"ש ואתה מחי'113 כו' כידוע. וא"כ הרי מובן שכמו שבקי"ס הי' גילוי ההעלם דים שנעשה יבשה, כך הי' למעלה [ש]בחי' ההעלם דמל' דאצי' שנק' ים העליון בחי' עלמא דאתכסי' בכלל שנק' עלמא סתימאה כו' ששם יש כל הברואים שיש ביבשה בעולם הדבור בארץ שיצא ממנה כל נפש חי' כו' שזהו בחי' פני ארי' ושור וכה"ג יש הכל בעולם המח' שנק' ים, הוא עצמו שנעשה בבחי' גילוי כמו המח' שנעשה בבחי' דבור (וזהו כמו שקפאו תהומות ונצבו כחומה בבחי' דומם כנ"ל), שזהו ג"כ ענין מה שנהפך החשך לאור כמ"ש ויהי הענן והחשך114 ויאר את הלילה דבחי' ההעלם דענן וחשך עצמו הוא שנעשה בבחי' גילוי כמו אור, שזה הי' קודם הבקיעה שנבקעו המים מן הרוח הקדים שהלכו בנ"י כו' כי המלאך והענן עמדו מאחריהם ויבא בין כו' קודם שבאו בנ"י בתוך הים כו' (כמשי"ת), והב' הוא ענין הבקיעה של פרסא העליונה שנבקע ונקרע דהיינו במסך המפסיק בין אצי' לבריאה115 נעשה בקיעה וקריעה עד שנעשה גילוי אור האצי' שבהעלם דים העליון בבחי' בריאה ממש (שזהו כמו שנעשה דרך ומסילה ביבשה בתוך הים כו' כנ"ל), שזהו כמו רוה"ק וגילוי אלקו'116 בנביאי' וצדיקי' בעוה"ז כמו באצי' ממש, וכיוסף הצדיק שהי' טרוד בכתבי דחושבנא117 ולא הי' [זה] הפסק וביטול למדריגתו באצי' כו' כמ"ש במ"א ([ו]כמ"ש בזהר ע"פ וידגו לרוב בקרב הארץ118 דבחי' נוני ימא אזלא ביבשתא כו' דנשמות דים עילאה עלמא דאתכסי' בא[י'] למטה להיות בבחי' בריאה לנשמו' דעלמא דאתגלי' בבחי' יבשה כנ"ל). וזהו בבחי' דילוג שלא כפי סדר ההשתל' מריש כ"ד עד סוף כ"ד מעילה לעלול119 שאין ההעלם עצמו נעשה גילוי וצ"ל הילוך [בעוה"ז] האורות ושפע מעליון לתחתון ע"י בחי' הפרסא המפסיק דוקא שזהו המסך שבין אצי' לבריאה ומבריאה ליצי' עד עולם העשי' כמשי"ת וד"ל.
קפו, ד[oldpage_רסו] (ג) והנה להבין כל [ה]ענינים הנ"ל, י"ל הקדמה א' כ[ו]ללת לכללות [כל] סדר ההשתל' מראש לסוף, שא"א להיות כל ההשתלשלו' עו"ע בפרט ובכלל אם לא ע"י ג' בחי' ומדרגות, שהן שנים שהן ד', והוא שנק' יש מאין120 ואין ויש121, יש122 הראשון מן המשפיע שהוא בחי' יש האמיתי שהוא העילה ויש הב' הוא בחי' המקבל [שנק' עלול] בחי' יש מוגבל, ובחי' האין הוא הממוצע המחבר ומקשר ליש העליון ביש התחתון שנק' עו"ע ובלעדי בחי' האין הזה א"א שיומשך מיש דעילה ביש דעלול123 מצד ריחוק הערך ביניהם כו', וכציור אות א' יו"ד בראשו ויו"ד בסופו ומתחברים ע"י בחי'124 [ה]קו האמצעי כו' או כקוצו של יו"ד בראש היו"ד וקוץ התחתון והיו"ד באמצע שהוא החכ' שמאין תמצא (וכמשי"ת). ובדרך פרט הן [הנה] ד' מדרגות שהן שתים בכלל א' מלמעלה למטה שנק' מיש לאין שזהו מיש [ה]אמיתי [ל]אין, והב' מאין ליש שזהו מאין ליש המוגבל [הנ"ל], שנמצא יש באין הזה ב' מדרגות א' שהוא נמצא מיש האמיתי בבחי' אין לבד והב' אשר הוא אין ליש התחתון המוגבל, שהן ב' מדרגות בכלל אין ויש או יש ואין, רק שהוא בב' אופנים מלמעלה למטה מיש לאין ומלמטה למעלה לגבי המקבלי' מאין ליש (כמ"ש במ"א בענין אל דעות125 ב' דעות ד"ע וד"ת כמשי"ת וד"ל).
והנה בחי' האמצעי מכ"ז הוא בחי' ג' מדרגות דיש ואין ויש רק שאין זה נחלק לב'126 כו', וביאור הענין הזה הנה ידוע שיש לזה כמה משלים [ב]כמה ענינים שנראה לעין כל אשר יאמר עליו כי הוא זה שלא ימלט מג' אלה הנ"ל, והמשל הפשוט יותר בענין הזה הוא מענין נביעת המעיינו' מן התהום אשר מתחת לארץ והמעיינות נובעים בארץ בנחלים רבים, שהמעיינות שנובעים מן התהום הן יוצאי' ונמשכי' [הם] בבחי' [ה]העלם ו[ה]הסתר וצמצום בגידי הארץ דארעא חלחולי מחלחלא127 כו', ונק' בחי' אין שלא נודע במציאות והתהום הוא בבחי' יש ומקור האמיתי, וא"כ ה"ז המשכה מיש לאין שהוא מן התהום [ש]נק' יש האמיתי והנביעה ממנו הוא בבחי' אין דכלא חשיב לגבי עצמות [התהום] ואח"כ הרי מן הנביעה של המעיינות הללו נמשכים בנהרות ונחלים רבים שהנחלים128 שהנהר הוא בבחי' התפשטות גדולה [ורחבה] מלא על כל גדותיה כו' הרי הנהר נק' בשם בחי' יש הב' הנ"ל שהוא יש מוגבל [כי] אין לנהר ערך לתהום בחי' יש האמיתי שהוא בלתי מוגבל והנהר מקבל רק מנביעת המעיין קפז, אטיפין טיפין מן בחי' ההעלם ו[ה]אין זה נק' מאין ליש כידוע וא"כ הרי בחי' ההעלם והאין דמעיינות הוא [בחי'] הממוצע המחבר ומקשר לבחי' יש דתהום להתמשך129 בנהר שהוא יש המוגבל דמקבל, אבל בלעדי המעיינות שנמשכי' מן התהום בגידין מצומצמים בהעלם א"א הי' שיומשך מן התהום לנהר כו' (כי א"א להיות שיומשך מיש ליש כ"א ע"י בחי' אין המחברם וכן130 המעיינות כנ"ל, ובחי' אין זה נחלק לב' מדרגות [ה]א' מעיינות שנשארו בבחי' העלם סתום לגמרי ונק' מעיינות תהום רבה שלא יומשכו בנחלים והיינו למעלה [מ]בחי' המעיין שנובע בגילוי מן ההעלם בנחלים ע"פ הארץ שאינו רק בחי' אין של היש המוגבל וד"ל) (וכמו רזין דאורייתא שנק' רזא דרזין131 שנשאר סוד סתום ונק' מעייינות תהום רבה שלא יתגלה רק בימוהמ"ש דכתי' ישכיל עבדי132 כו' ונק' חכם חרשים133, ועכשיו אין נגלה רק ממעין החכ' שנמשך לבינה מאין ליש, (וזהו סוד הוי' דחכ' ליריאיו134 כמו בגה"ע כו'135 ובת"ר לחיי נח נפתחו136 מבועין דחכ' הסתו[מי'] כו' שזהו137 בחי' ד"ע שמיש האמיתי לאין דחכ' הנעלמה ובעוה"ב יהי' התגלות מיש האמיתי ליש ממש138 (כמשי"ת), וזהו [כ]אות [ד]א' אאלפך חכ'139 ביו"ד שעל גבה והוא"ו [הוא] בחי' אין דחכ' שבמדות שנמשך לדבור מאין ליש ביו"ד התחתון, וכן באות היו"ד [מ]ח"ע דקוצו של יו"ד140 לקוץ התחתון להאיר בבינה בהשגה בגילוי שנק' יש מוגבל141.
והנה יש עוד משל בזה רוחני יותר והוא מה שאנו רואים שלא יוכל להיות התהוות יש מיש כ"א יש מאין ואין זה מיש כו' שהוא בחי' הממוצע כנ"ל, כמו הצמיחה [ד]צומח מכח הצומח שבארץ מרוחניות לגשמיות הרי מהות הכח הצומח שמצמיח כל צמח הוא מבחי' יש האמיתי מקור142 לכל צומח שיצמח בארץ תבואות או פירות האילן ועשבים וכה"ג וגוף הצומח נק' יש מוגבל במהות ואיכות במישוש וראות, ואמנם כח [ה]רוחני שמצמיחו תמיד נעלם הוא מן הראות ואינ[ו] נתפס במישוש ונק' בחי' אין של היש זה דעשב או פרי זה, ובחי' אין רוחני זה נמשך מכח הצומח הכללי שהוא מקור הראשון בחי' יש האמיתי בלתי מוגבל ומתחלק לחלקי' כלל ([ו]נמצא יש באין זה שנמשך מכח הצומח הכללי143 ב' מדרגות א' מיש לאין והב' מאין ליש כנ"ל במעינות תהום רבה144, ודרך כלל הן ג' מדרגות לבד יש ואין ויש שא"א שיומשך מכח הצומח עצמו לממשות דצומח ביש גמור בלתי ממוצע שהוא בחי' אין הרוחני שמצמיח צמיחה גשמי' מן הרוחני' [ד]כח הצומח ההיולי בעצם כו' וד"ל.
קפז, בוהנה 145 המשל האמיתי לכל זה יותר בדוגמא146 הוא הידוע במשל נפש האדם שמחי' לגוף ע"י הדם דוקא כמ"ש כי הדם הוא הנפש147 כו', שבודאי אור עצמו' הנפש שהוא בחי' יחידה (שכלולה מכל כחות הרוחנים שלה כמו כח הרצון והתענוג וכח השכל וכח המדות ומחדו"מ148 כנ"ל149 הוא אור פשוט מאד ומתלבש באברי הגוף ממש להחיותם ממש בחיות מוגבל150 בכל אבר לפי מזגו כו', והרי אין ערך כלל וכלל לחיות מורגש זה שבעין ואזן ויד ורגל אף בראי' ושמיעה [והילוך ותנועה הרוחני'] לגבי בחי' העצמיות הנפש שנק' יחידה שהוא עצ[ם ה]רוחני' של הנפש שהוא מקור היולי כללי ואי[נו] נתפס במורגש החיות בחיות האברים לא מיני' כו', וזהו בחי' יש האמיתי שבנפש עצמ[ה] שא"א שיומשך להיות בבחי' יש בחיות גשמי בדם שבגוף ואברים אם לא ע"י בחי' ממוצע דוקא והוא בחי' אין [ה]רוחני המחברם יחד כו', והיינו מה שנמשך [רק] הארה אחת פשוטה מעצמות הנפש להיות מקור חיים כללי' לכל הגוף מראשו לסופו כמו מן המוחין שבראש עד צפורן שברגל בשוה, וכח [ו]הארה זאת [ה]פשוטה היא שנק' אין דכלא חשיבא לגבי עצמיות אור הנפש ([כ]רוחני[ות] דכח הצומח שמל[ו]בש בגוף דבר הצומח שנחלק לב' מדרגות כנ"ל) וזהו שנק' מיש לאין כנ"ל שהוא למעלה הרבה מאין הב' שנק' אין של היש הב' המוגבל ונפרד כו', והוא מה שבחי' הארה הפשוטה הזאת שמאירה [ב]בחי' אין והעלם גדול (שהן העורקי' הרוחני' [ש]אין בהם דם כלל שמאיר בהם [מ]בחי' הצלם דנפש שזהו מיש לאין כנ"ל) באה [להיות] במורגש האור והחיות להיות מזה המשכה מאין ליש כמו מה שבא בגילוי מן ההעלם השכל [דכח] בכלי המוחין דחו"ב ומא[ו]ר הראי' [הרוחני'] בכלי העין וכה"ג בכל האברים שהן במורגש ונראה וידוע שהוא חיותם, [oldpage_רסז] וכמו כח התנועה שביד ורגל וכח ההרגשה שזהו בגידי ההרגשה ו[ה]תנועה שנמשך מדם הוא הנפש מרוחני' לגשמי' ממש והוא [ענין] אדם א' דם151 כמו מחכ' שנק' אין לבינה שנק' יש152 כידוע בענין הדפק שביד שהוא בחי' אחוריים דאבא153 כו', וכן מרוח החיצוני'154 שבלב בחלל היינו155 [ב]בחי' אין והעלם שמקבל מאין דחכ' שבמוח קר156 ולא157 להיות במורגש בחיות הדם באברים וזהו דפיקא דלבא וכך הוא בחו"ב שבראש בכלל158 וד"ל.
(ואמנם הרי מובן מכ"ז דבחי' הארה א' זאת הפשוטה שנק' אין של [ה]יש האמיתי (כמעיינות תהום הנ"ל) ה[י]א עצמ[ה] שבאה להיות בחי' אין של היש המוגבל בכלים ואברים בדם הוא קפז, גהנפש כו', וכמו שאנו רואים בחוש שבחי' הארה זאת כלולה מב' מדרגות דבחי' אין הנ"ל בחי' אין הנעלם ואין המורגש, והוא מה שמרגיש האדם א"ע [במורגש] בכללותו מראשו לרגלו כא'159 בשוה ומשוה מקור הרוחני' דמוחין עד160 צפרני הרגל שזהו בחי' אין ה[נ]עלם שבא מיש העצמי דיחידה שבנפש, [ועכ"ז] הרי יש בה עצמה בחי' הרגשה עכ"פ מרוחני' לגשמי' מאין ליש במורגש בפרטי כל התחלקות של חיות האברים שבמוח ולב ואברים כו' וד"ל (וכמו"כ הוא מלמטה למעלה בבחי' או"ח, כמו שמבואר למעלה [ב]ב' משלים הנ"ל בצומח וחי דאדם מלמעלה למטה בבחי' או"י, כמו כח הצומח להצמיח מאין ליש ובחי' המשכה מרוחני' החיות לגשמי', כך הוא בהיפך כמו בזריעת החטה בארץ שא"א שיצמיח ממנה מאין ליש מכח הצומח אם לא שתרקב161 הישות שלה והי' לבחי' אין שנק' ביטול היש לאין ואח"כ נמשך מאין ליש בב' מדרגות דאין ויש כנ"ל, וכן בנפש האדם בהילוך [וסיבוב] הדם מלמטה למעלה ע"י ביטול וכליון שעולה בחלל השמאלי מיש לאין ונכלל ברוח החיים שבחלל הימיני כנ"ל עי"ז חוזר ונמשך המשכה חדשה מאין דחכ' שבמוח ללב162 ומלב לאברים שזהו ב' דפיקות163 דרו"ש שבלב בכלל (כמ"ש במ"א).
וכך הוא גם164 בשפע הרוחני' דח"ע165 בחי' הנשמ' וחי'166 הגוף כמו בפרנסה שיש בזה ב' אופני' באו"י ואו"ח הנ"ל א' [מ]העלם עצמות הנפש167 מיש לאין ומאין ליש בירידה מלמעלה למטה במוח ולב וכן בברכה גשמי' בפרנסה מהעלם דח"ע בחי' מקור [ה]ברכות שנמשך מיש לאין ומאין ליש עד שנעשה ברכה ושפע [ב]הצלחה גשמי' בדרך כללי168 הטבע, ובהיפוך ג"כ באו"ח מלמטה למעלה בביטול היש לאין ברקבון הזריעה בארץ בביטול היש לאין ובהילוך הדמים מלמטה למעלה כו', כך הוא פיזור הנפש במו"מ לומר נואש בנפשו ממש ואח"כ באמצעו' ביטול היש לאין האלקי חוזר ונמשך מיש לאין [מ]רוחני' דחסד לגשמי[ות] הברכה כו' וד"ל (וכך הוא בכל בחי' השתלשלו' השפע מעו"ע שזהו מיש לאין תחלה ואח"כ מאין ליש ע"ד הנ"ל במשלים דצח"מ כמו גם בכח השכל ששופע [מ]מקור החכ' מאין ליש בהשגה חדשה [בב'] בחי' אין הנ"ל דוקא כמו הברקת אור השכל החדש מאין דחכ' ליש דבינה וזהו אין של היש, אבל בחי' אין זה דחכ' בבינה כל"ח169 לגבי עצם [כח] המשכיל ההיולי כמו שהוא טרם ש[מ]שפיע שכל חדש מן ההעלם לגילוי שזהו מיש האמיתי לאין כו', וכן מלמטה למעלה ביגיעת המוח מאד עד שנתבטל היש [ד]השגה הראשונה לגמרי [ל]אין דחכ' כמו שה[י'] קודם שהאיר מן ההעלם לגילוי כמו השתיקה בוקע בקרומ[א כו'] מלמטה למעלה ועי"ז נמשך ממקור החכ' שכל חדש לגמרי מאין קפז, דליש (וכך הוא בכל ההשתלשלו' דעו"ע בכל פרטי הברואי' העליונים וכמ"ש וצבא השמים170 כו' שהחומר [ד]גלגל בטל מיש לאין ונמשך הצורה בחומר מחדש מאין ליש כמו ברו"ש דלב האדם וכך הוא עד רום המעלות וד"ל, וכן [ב]בחי' רו"ש הכללי בכללות החיות האלקי בכללות העולמות שמחי' מאין ליש בע"ג כמו ואתה מחי' את כולם171 שנק' ממכ"ע בחיות הנפש בגוף ממש [ש]בודאי יש [בזה] ב' בחי' אין הנ"ל [ו]ב' בחי' יש הנ"ל דבחי' החיות האלקי בתוך כ"ע כמו הנפש שבדם שזהו מאין ליש מוגבל כמלאכי' שנק' אברים דשכינתא172 כו' כמו עיני ה'173 כו' וזהו אדם א' דם, ואמנם בחי' אין זה הבא בגילוי מאין ליש אע"פ שהוא מקור לחיות העולמות אין לו ערך לבחי' האין הנעלם שזהו כמו שנמשך מיש האמיתי לאין כדמיון הארה א' הפשוטה שמתפשטת בגוף בראש ורגל בשוה, וז"ש את השמים ואת הארץ אני מלא174 בהשוואה א' ממש בלי חילוק מדרגות כלל מראש לסוף כו' [וד"ל].
ושרש 175 הענין בכלל יובן ממע"ב שכולם בחכ' עשית176 כמ"ש בראשית ברא אלקי'177 בחו"ב178 שהחכ' מאין תמצא היינו מאין דכתר ליש שזהו מה שכולם בחכ' עשית בבינה179 שהוא שם אלקי' [עילאה] דמע"ב כמ"ש בזהר דבראשית ברא אלקי' דאבא אמר לאימא180 שזהו מאין ליש דבינה כו', ונמצא החכ' שנק' אין הוא בחי' הממוצע הנ"ל בין עצמות אוא"ס לעולמות הנבראים ביש מוגבל ממש כו', והיינו שיש בבחי' אין [זה] דחכ' ב' מדרגות א' בהעלם דאין כמו שהוא בכתר שנמשך מיש האמיתי לאין שלמעלה מהיות מקור לבינה [ב]מע"ב, והב' [כ]שנק' אין ליש דבינה במע"ב כנ"ל (והוא ההפרש שבין חול לשבת כידוע, וע"י בחי' ביטול היש לאין במל' דאצי' מכל מע"ב בכלל ובפרט בכל נבראים כנ"ל חוזר ונמשך אור חדש בשבת מאין הנעלם דחכ' כנ"ל (אך זהו עכשיו דוקא שהשתלשלו' הוא ע"י ממוצע [ד]חכ' מאין כו' אבל לע"ל יהי' בבחי' יש [מיש] האמיתי כמו בעוה"ב (כמשי"ת) וד"ל).
(ד) והנה כל המבואר למעלה בענין ג' בחי' דיש ואין ויש שהוא בכל ההשתלשלו' דעו"ע בכלל ו[ב]פרט כנ"ל עיקר המכוון בזה הוא שע"י בחי' אין זה הממוצע (כאשר הוא נחלק לב' בחי' אין דוקא [כנ"ל]) בין [ה]עילה לעלול הוא שמפריד ביניהם ויכול להיות בחי' התחלקות העלול מן העילה במ[ה]ות יש ודבר בפ"ע, אבל אם לא בחי' האין הזה הממוצע הנ"ל לא הי' אפשר להיות התחלקות מציא[ו]ת העלול במהות יש מוגבל בפ"ע כלל כי הרי הי' דבוק תמיד181 ונכלל בעילתו כטבע קפח, אכל עלול ש[ב]עודנו במקורו בעילה לא ניכר במציאות יש [ודבר מה] כלל וכלל כידוע וד"ל. וביאור ענין זה הנה יובן מכל המשלים הנ"ל בענין ב' בחי' אין שמן העילה לעלול שנק' יש העליון ויש התחתון שא"א להיות התהוות היש התחתון כ"א באמצעות ב' בחי' האין הממוצע כנ"ל, והטעם [הוא] בדרך קצרה לכל הנ"ל [מפני] שא"א להיות התהוות היש מיש כ"א ע"י ממוצע דבחי' [אין ב]ב' אופנים הנ"ל, והעיקר הוא לפי שלא יוכל להיות התהוות היש במהות נבדל הערך לגמרי רק ע"י ב' אופנים דאין הנ"ל, הא' בחי' האין הא' שהוא בא מיש האמיתי שזהו מיש לאין [oldpage_רסח] הרי פי' אין זה היינו שהוא כאין ואפס וכאילו איננו במציאות וכלא ממש חשיב לגבי העצם דיש האמיתי כו' שזהו בבחי' הביטול והצמצום בתכלית דהארה וזיו שבטל במאור ולא ניכר במציאות כלל, ולא שיהי' בחי' אין זה בחי' מהות ומציאות דבר מה להיות מקור לשלמטה ממנו כלל, להיותו קרוב מאד לגבי מקור העצמי אז יוכל שיתבטל182 [כ]אין ממש ולא יוכל להיות בחי' משפיע אף בהעלם עדיין כו'. אך בחי' אין [זה] עצמ[ו] כשנעשה בריחוק מקום מעט מן המקור העצמי אז יוכל להיות דוקא מקור משפיע למטה והוא לבחי' היש הב' המוגבל במציאות ולהיות נק' אין של היש. ופי' אין זה לא שכאין וכל"ח, אלא אדרבה [הרי] הוא מקור ומשפיע עכ"פ, רק מפני שהוא בבחי' ההעלם איננו נראה ומושג למטה במקבל כלל כי השפעתו הוא בבחי' ההעלם (כמעיינות שנמשכי' בהעלם לנחלים כמשי"ת) נק' בשם אין ע"ש בחי' ההעלם שאינו ניכר במציאות למטה, אבל בחי' העלם הזה הרי הוא בחי' שרש ומקור למה שיכול להיות ממנו דוקא התהוות בחי' יש גמור כנ"ל וד"ל. ולפ"ז הרי מובן דאע"פ דב' הפי' דאין הזה הממוצע בכלל הן כמו ב' הפכים, דאין הא' כאלו איננו וכל"ח ואין הב' הוא שרש ומקור הנעלם עכ"פ להיות יש כו', מ"מ ב' בחי' אין הללו עולין לכוונה א' כי בחי' אין זה עצמו שה[י'] בבחי' ביטול המציאו' לגמרי הוא עצמו שנעשה בחי' מקור ושרש ליש המוגבל כו'. והענין הוא לפי שכל עיקר בחי' אין זה הנק' ממוצע בין יש העליון לתחתון אינו רק כדי שיוכל להיות התהוות יש מוגבל בשינוי המהות בפ"ע מיש העליון העצמי, והיינו ע"י שיתרחק התהוות מציאות היש שנק' עלול מן העילה כי בקירוב לעילה בטל הוא ונכלל בביטול גמור בעילה ולא יוכל להיות מציאות היש בפ"ע כלל כנ"ל. ויש בסיבת בחי' הריחוק הזה ב' דברים, הא' שתחלה יהי' הארה דבחי' האין הא' שזהו מיש לאין דכל"ח שזהו מצד שהוא קרוב עדיין להעילה הרי הוא בטל במציאות כאלו אינו ממש כנ"ל, והב' כאשר הארה זו עצמו שהיא בבחי' ביטול יהי' בריחוק מקום אח"כ ויהי' נעשה בחי' מקור ושרש להיות בבחי' אין של היש שאז יוכל להיות מציאות יש ממש, אבל אם לא ב' סיבות אלה שהוא מיש לאין בתחלה ואח"כ מאין בהעלם ליש א"א שיהי' מהות יש גמור במוגבל מיש אמיתי כלל כנ"ל וד"ל.
קפח, ב(ה) ויובן דבר זה בביאור יותר ממה שאנו רואים [כן] בכל השפעה מעילה לעלול כמו השפעת שכל שמשפיע הרב לתלמידו שכדי שיוכל להיות התהוות השכל מקבלת183 התלמיד בכלי הגבלת שכלו המצומצם מהרב ששכלו רב ועצום ממש184 הרבה, א"א כ"א ע"י ב' בחי' אין שביניהם ש[מ]פרידן ויכול להיות השפע לתלמיד בריחוק מקום כו' כנ"ל, דהנה ודאי שכל וחכ' הרב גם באותו שכל קטן שרוצה להשפיע עמוק ורחב הוא מאד כפי ערך רוחב עצם חכמתו וע"כ כשרוצה להשפיע צריך שיניח כל עצמות שכלו בזה ולא יאיר רק כמו נקודה א' ממנו והי' צריך185 להביא אותו בשפע זאת דכלא ממש חשיב [מ]אחר שאינו רק בחי' הארה אחת מעצם אור [ה]שכל כמו שהוא אצלו ממש ברוחב חכמתו שזהו נק' מיש לאין כנ"ל, [ו]אח"כ בחי' הארה זו להיותה בקירוב אצלו שהוא בבחי' ביטול באין ממש נגדו כו'186 נמשך בריחוק מקום מעט והוא שמנקוד' זאת יומשך בהעלם להיות שפע שכל המושג לתלמיד ששומע ומבין השכל לפי כלי צמצום שכלו ג"כ שזהו נק' מאין ליש ממש כנ"ל. ונמצא שאם לא בחי' צמצום דנקוד' [זו] שנשאר מעצם השכל דמשפיע דכאין ממש הוא לא הי' יכול להיות שפע למקבל לפי ערכו כלל, וגם עוד זאת הוצרך שיהי' נמשך נקודה זו בריחוק מקום (שהוא מה שמשפיע לו187 עוד אותו אור השכל ולהורידו בענין ולשון אופן המצומצם בערך למטה שלא כמו שהוא בקירוב באותו ענין וערך הבנתו של המשפיע בעצמו (בל"א אראפ גילאזין [או] נידריק אראפ[לייגין] כו') [מ]למעלה רק כ[ד]י הצריך לערך של המקבל שאז אינו בבחי' ביטול באין אדרבה נעשה בחי' מקור משפיע בהעלם לפי אופן השגת המקבל וא"ל לא הי' יכול להיות צמצום השפע לפ"ע המקבל שזהו מאין ליש מוגבל כנ"ל, וב' צמצומי אין זה הממוצע הרי כא' באים [ממש].
ועוד יובן זה גם בתלמיד עצמו כשמקבל השפעת השכל מרבו שיש בו ב' בחי' אין הנ"ל, א' בחי' אין בביטול המציאות [ממש], והוא בשעה שעומד ושומע השכל מהרב שאור השכל ההוא כמו שיוצא מפורש ומבואר מפי הרב הוא עמוק ממנו ונעשה אז שכל התלמיד בבחי' ביטול וכיווץ גדול כאלו אינו במציאות ומהות בפ"ע כלל, מצד עוצם ביטולו בתכלית לגבי השכל של הרב שגדול ועצום188 ממנו הרבה מאד נעלה ממנו, ואע"פ שמשיגו בשמיעת אותו השכל ו[ה]סברא שמקבל על בורי', אבל מצד קירובו אל המשפיע נעשה כל השגתו בשכל זה כאין וכלא ממש להיותו בקירוב גמור להמשפיע דאז איננו קולט רק [בחי'] תמצית [ו]עומק המושג שלא יוכל להביא אף לעצמו בהשגה גמורה, וכ"ש שלא יוכל להשפיע לזולתו משום [ד]איידי דטריד למבלע ולקבל [ל]עצמו תמצית ועומק הנעלם שבשכל זה לא פליט189 לזולתו, שזהו מצד ביטול העלול בעילתו א"א שיהי' במציאת יש ודבר מה כלל וזהו בחי' אין שאינו במציאות כלל, אך בריחוק מקום כאשר נתרחק התלמיד מן הרב ויתחיל לעיין קפח, גולהשיג במה ששמע בהסבר וטעם הדברים בפרטיות אז יוכל להיות בחי' משפיע גם לזולתו, כי אז אינו בביטול המציאות ויוכל להיות שכלו בחי' שרש ומקור אל המשפיע190 שמקבל זולתו שהשפע[ה] זו שמקבל ממנו נק' יש גמור, ומה שהתלמיד יוכל להשפיע נק' אין [ב]העלם ושרש של שפע זו (כנ"ל בצמצום [שכל] של הרב לעצמו שנעשה מקור ושרש לקבלת התלמיד כנ"ל).
וכך יובן ג"כ בכל המשלים הנ"ל כמו במעיינות תהום שזהו שמן התהום נמשכו המעיינות באין ממש191 אז מצד קירובם אל התהום וא[מ]נם בריחוק מקום הרי נעשה מעיין הזה מקור ל[ה]נהר וא"ל הי' ביטול המעיינות הסתומים בגידי הארץ ואח"כ ריחוק מקום של [oldpage_רסט] מעיין הנובע לא הי' אפשר להיות שיומשך נהר מן התהום עצמו כו'. וכך הוא במשל [ה]רוחני דצומח וחי בהם192 שמן כח הצומח בעצם נמשך רק בחי' גילוי הארה בעלמא להצמיח צמח גשמי וכל"ח, ואח"כ בריחוק מקום [מ]תלבש להצמיח צמיחה גשמי' (וכמו גילוי התנועה 192בעצם שכל"ח ואח"כ מתרחק כמו בזריקה או פעולה במלאכה גשמי' שנתפשט מכח זה), וכך רוחני' וגשמי' החיות דאדם כנ"ל193 שתחלה הי' רק גילוי הארה אחת בעלמא מצד עצמו' הנפש בביטול המציאות כו' ואח"כ נעשה בחי' רוחני' החיות בגשמיות שהוא הדם באברים כו' שנק' אין של היש ממש (וכך יובן גם בנמשל למעלה ברוחני' וגשמי' דעו"ע במל' דאצי' בבי"ע שמחי' כל העולמות מאין ליש [דוקא], ואמנם תחלה הוא מיש לאין [ב]ביטול המציאות דכל"ח ואח"כ נתרחק להיות בבחי' אין ליש ממש, וכמו שהחכ' מאין ליש תמצא שתחלה הי' כאין ממש דאפי' אור צח194 כו' מצד קירוב העלול בעילה כנ"ל, ואח"כ בריחוק מקום דוקא הוא שנעשה החכ' מאין ליש דבינה בהשגה ממש [כ]ענין אדם א' ד"ם כנ"ל באריכות).
והנה אחר כל הנ"ל יובן ג"כ ענין בחי' חשך ואור שזהו בחי' העלם וגילוי בכלל [ש]זהו כללות ענין קי"ס שמבחי' ההעלם דים עצמו נעשה בחי' יבשה בגילוי כנ"ל שהוא בחי' התהוות מאין [ליש] מבחי' 195הנ"ל כמו שה[י'] הכל מן הארץ כמ"ש תוצא הארץ כו'. [ד]הנה כתי' והארץ היתה תהו196 ובהו וחשך כו' ואח"כ א' ויאמר אלקי' יהי אור197 דהאור נברא מאין ליש וקדם לו החשך תחלה שהוא בחי' ההעלם 198שהוא קדם לגילוי כו' [ו]כמארז"ל כברייתו ש"ע ברישא חשוכא199 [והדר קפח, דנהורא] כו'. וביאור הענין בפרט יובן עפ"י כל הנ"ל בב' מדרגות דאין הנ"ל, דבחי' אין הא' הוא כמו שנמשך מיש לאין בבחי' ביטול כאין וכלא כו' זהו בחי' החשך וההעלם שבלתי יוכל לבא בגילוי כלל וכמו ישת חשך סתרו200 ממש ונק' סדכ"ס דלמחתב"כ (וכמו בחי' ההתנשאו' שמצד עצמו שנק' מלך הקדוש שעולה ונכלל בעצמו' א"ס והיראה שנמשך מזה נק' יראת הרוממות שהוא אוצר של י"ש201 העליון הגנוז ונעלם לגמרי, והוא בחי' יראה עילאה דאין הא' דחכ'202 חכ' שבכתר עצמו שנק' ירא בושת203 בביטול המציאות לגמרי [ב]בחי' מ"ה וביטול העצמי דמשה204 כו', וז"ש דאפי' אור צח ומצוחצח (שהוא אור דח"ס שנעשה מקור לחכ' שמאין תמצא ליש כו') אוכם הוא לגבי עה"ע מצד קירובו בעילה כנ"ל, ואוכם זה נק' חשך סתרו ונק' ערפל אשר שם [ה]אלקי'205 בבחי' צמצום ואין ממש (כמו בחי' רזא דרזין כנ"ל שנק' [מעין] סתום וחתום לגמרי כו'), אך [ב]בחי' ריחוק מקום מעה"ע עצמו אז הוא שיוכל להיות בחי' ההעלם דחכ' (שנק' שכל הנעלם מכל רעיון206 שכל מוצנע207 ומופלא207 כו') בבחי' גילוי גמור208 והוא התהוות מציא[ו]ת [ה]אור דחכ' מאין שזהו [ב]בחי' אין הב' הנ"ל אין של היש כו', וז"ש יהי אור אחר החשך וההעלם (והוא מ"ש הן יראת ה' היא חכ'209 בגילוי הנראה210 מן ההעלם דירא[ת] בושת הנ"ל והיא יראה עילאה בחי' ביטול לגמרי211, ולמעלה הוא מל' דא"ס שמ[ת]צמצם להיות מלך על כל ההשתל' ממכ"ע212 כו', וכן יובן [ב]מל' דאצי' בבי"ע שהיא הממוצע המחבר לאצי' בבי"ע (כמו מן התהום לנהר מיש האמיתי ליש מוגבל כו') שזהו ע"י ב' בחי' אין הנ"ל213 דוקא דהיינו [אין] הא' כמו שהמל' בבחי' קירוב באצי' ([כ]ענין כתר מל' שעז"נ לעולם [ה'] דברך נצב בשמים214 ברזא דרזא215 [כ]כח הבל הדבור שאחוז וקשור בהבל הלב שבטל ונכלל שם כאלו אינו במציאות שנק' חשך והעלם216 שבלתי יכול להיות מקור ושרש לעולמות כלל, כי המל' בטל ונכלל באצי' (כביטול הדבור בשכל ומדות) כו' משום דע"ס דאצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד217 בבחי' א"ס, וגם מדת ההתנשאו' דמל' כלול שם וכאין ממש חשיב שם וכמשל התלמיד הנ"ל בקירובו למשפיע דטר[י]ד ל[מ]בלע ואיננו במציאות כלל לא פליט כו' (וכמו לבנה בקירובה לשמש שאין בה אור כלל כי מתבטלת [ב]פני השמש וכמ"ש במ"א כו'218 ) (כמשי"ת), שמחמת ביטול והתכללות דמל' [ב]אצי' עצמו א"א להיות בחי' מקור לנבראים ואיידי דטריד 219כלל לא פליט כו' להיות ממדה זו בחי' [ד]התנשאות על בע"ג כו' והוא בחי' אין הא' שנק' חשך והעלם [לגמרי ו]כברייתו ש"ע ברישא קפט, אחשוכא כו' וכמ"ש והארץ תהו ובהו220 כו', ואח"כ נמשך בצמצום והוא בריחוק מקום מאצי' עצמו והוא ע"י בחי' הפרסא המפסיק בין אצי' לבריאה221 [וכמשי"ת], אז יורד בחי' המל' להיות מקור ושרש לעולמות בבחי' אין הב' שהוא אין של היש בהעלם עדיין והוא מה שמל' דאצי' נעשה בחי' כתר וע"י לנבראים כנ"ל222 שזהו כל התהוות יש מאין בעלמא דאתגלייא בחכ' שבדבור שמאין תמצא לבחי' יש להיות כולם בחכ' עשית בבחי' יש גמור כנ"ל וד"ל. ונמצא שאם לא ע"י [ב'] בחי' אין אלה אין הנעלם ואין הבא ליש ע"י ריחוק מקום לא הי' אפשר להיות [ה]משכות [ה]בריא' בע"ג מבחי' אור האצי' שהוא בלתי בע"ג כו' וכמובן ממשל הב'223 הנ"ל, וכך הוא ממש עד רום המעלות גם במל' דא"ס שהוא הממוצע המחבר עצמו' אוא"ס בקו"ח כללי' המקור [ד]אבי"ע וכמ"ש אני ראשון ואני אחרון224 כידוע וכו' וד"ל.
(וא"ו) וזהו תפול עליהם אימתה כו' דקאי לע"ל כו' שיתגלה מבחי' ההעלם דמל' דא"ס שלפני הצמצום הראשון שזהו בחי' חשך סתרו שזהו כמו [ש]מיש האמיתי לאין (בחי' ד"ע כנ"ל) ולא כמו עכשיו שהוא מאין ליש שהאין האלקי מוסתר כו' והיש גמור נגלה במציאות ע"כ הם בבחי' פירוד לפרקים כו', וזהו שהראו לנבוכדנצר ואמ' כל דיירי ארעא כלא חשיבין225 ממש שזהו כמו [ד]קמי' ממש דכלא חשיב, ומעין זה הי' בקי"ס ממש שהי' בחי' גילוי ההעלם דבחי' אין כו' שזהו מ"ש226 כלא חשיבי בבחי' ביטול אמיתי מצד קירובו ליש האמיתי כו' [ד]אפי' אור צח אוכם הוא לגבי עה"ע ונק' יראה בושת בחי' יר"ע וכך יהי' לע"ל כו', וז"ש זה אלי227 לנוכח כו' וע"כ ראתה שפחה על הים228 כו' (כמשי"ת). וזהו ויהי נועם ה' עלינו229 דקאי לע"ל [ש]יתגלה מעצמות התענוג הפשוט שנק' שעשוע[י] המלך בעצמותו230 ולא מוסתר בהעלם וחשך סתרו, והוא ע"י שיוציא חמה מנרתקה231 שהוא שם אלקי' מעל שם הוי' ונגלה כבוד ה'232 וראו כ"ב כו', ואמנם עכשיו נק' יושב בסתר עליון233 פי' סתר עליון [ז]הו בחי' אין [oldpage_ער] הא' שהוא בחי' ההעלם והסתר דמל' בבחי' האצי' שלא ניכר שם לבחי' מציאות אור כלל כשרגא בטיהרא וכלבנה בפני השמש וכמו דאור צח ומצוחצח234 אוכם הוא כו'. ואמנם כמו המקיף דצ"ל מוכתר235 על האדם הרי הצל [ה]זה בחי' מקיף ומגן [ומחסה] לאדם כמו בצל דצלם אדם אשר יהלך איש שמקיף לד"א שלו ומאיר בו לפרקים מן ההעלם לגילוי וזהו בחי' אין הב' אין של היש שהוא בחי' שרש ומקור ליש המוגבל והוא קפט, במל' דאצי' שהיא כתר לבריאה כנ"ל שזהו צל שדי שאמר לעולמו די236 כו', וזהו יושב בסתר עליון בבחי' אין הא' כמו קמי' ממש כו' ואח"כ נמשך להיות בבחי' צל שדי יתלונן שהוא בחי' מקיף דנר"נ דבריאה ויצי' כו' כמ"ש אומר לה' מחסי237 כו' כמו אך בצלם238 כו' וד"ל.
והנה מבואר מכל הנ"ל בב' מדרגות דב' בחי' אין (שהוא בחי' ד"ע וד"ת כמ"ש כי אל דעות הוי' כנ"ל כמ"ש במ"א) דבחי' אין הא' הגם דכלא וכאין ממש יחשב לגבי עצמו' היש האמיתי ונק' חשך והעלם גמור שהוא בחי' העדר ההשפעה לגמרי לגבי המקבלים שלמטה כמו איידי דטריד למבלע כו' כנ"ל במשל דתלמיד לפני רבו 239כנ"ל, עכ"ז הרי [הוא] גבוה ונעלה במדרגה הרבה מבחי' אין הב' שנק' בשם מקור ושרש ליש שהוא בחי' מקור ושרש לבע"ג240 עכ"פ, כי מה שהוא בבחי' ביטול והתכללות לגבי העילה שלו הוא יותר גבוה ממה שנק' משפיע [כ]שהוא בריחוק מקום כו' דהגם שאינו עדיין רק שרש ומקור להשגת המקבל להביא מן ההעלם לגילוי, מ"מ הרי אין [אור ו]השפע זאת בא[ה] רק בצמצום גדול רק לפ"ע כלי המקבל כמו התלמיד דלא קאים אדעתי' דרבי'241 עד מ' שנין לפי שעצם שכל הרב לא יוכל התלמיד לקבל [ו]המשפיע והרב242 לא יוכל להשפיע כל עצם שכלו להתלמיד רק לפ"ע הכלי של קבלת התלמיד לבד כו', ו[כך] גם בזה [הגם] שנעשה מקור למקבל הרי אינו רק לפ"ע כלי המקבל לבד ואין [ל]זה ערך כלל לגבי בחי' שכל עצמותו כמו שהי' מקבל מעילה שלו אע"פ שה[י'] בתכלית ביטול [ה]מציאות בבחי' חשך כנ"ל, אדרבה כל מה שהי' בביטול יותר שזהו מצד קירובו יותר אל העילה שלו כו' זהו הגבה למעלה יותר ממה שנעשה בחי' משפיע בריחוק מקום למקבל [הי]מנו כו' כמ"ש הוי זנב לאריות243 ואל תהי ראש לשועלים, הרי מה שנק' מקבל וטפל לגבי העליון ממנו כו' הוא גבוה הרבה ממה שהוא ראש לשועלים קטנים [ממנו] כי הרי הוא בכל עומק שכלו הפנימי כמו שהוא ממש מתבטל ונכלל לגבי המשפיע שלו שלא יוכל להביא עומק זה לכלל השפעה כלל לגבי המקבלים הימנו אף בהיותו בריחוק מקום מן המשפיע וד"ל. ודוגמא לדבר זה כמו יהושע שה[י'] תלמיד משה נער לא ימיש מתוך האהל244 דמשה, [ד]ודאי [מה] שהי' יהושע בטל ונכלל בפני משה פני חמה245 כו' בהיותו אתו עמו במחיצ[תו] הי' גבוה הרבה במעלה הרבה יותר ממה שהי' אח"כ ראש לישראל אחרי הפרדו ממשה קפט, גכו' (וכמו הלבנה בקירובה אל השמש שכל אור השמש בעצמו מאיר עליו אף שהוא בבחי' חשך אז, זהו יותר [נ]עלה מהארת אור הלבנה שמאיר לארץ שנק' הארה דהארה מעצם אור השמש לבד כו' כידוע) וכשר לפני המלך אף שהוא בביטול גדול לפני[ו] יותר עליון הוא מכמו שיהי' ראש ושר למדינה בריחוק[ו מאור פני מלך] וכענין הוי זנב לאריות כו'. וממילא יובן מזה בדרך כלל בכל עו"ע שכל עלול נק' עילה לגבי העלול שמקבל ממנו ונק' עלול לגבי העילה שלו, [ד]בודאי מה שהוא בבחי'246 מקבל בקירוב מעילתו אף שהוא בביטול במציאות ממש כו' זהו מעלה ומדרגה שלו הרבה יותר ממה שהוא נעשה בחי' ראש ומשפיע לעלול שלו בריחוק מהעילה שלו כו'.
וזהו שאנו אומרים [אמת] ואמונה כל זאת וקיים עלינו247 והול"ל וקיימת עלינו בלשון נוק' אחר שא' ואמונה כל זאת כו' לשון נקבה, אך לפי שבחי' מל' שנק' אמונה היא תחלה בחי' מקבל מאמת דאיהו אמת ואיהי אמונה248 (שזהו ע"ס דז"א ונוק'249 אמת דתו' כו' ובחי' מל' בחי' מקבל מהאמת הזה ונק' אמונה, וזהו כללות התרי"ג מצות250 שהעמידן על אחת251 שהיא אמונה, ולמעלה יותר זהו בחי' מל' דא"ס שנק' אמונה רבה כו' 252בחי' שמי' רבא253 כו' שהוא כלי קיבול [ל]אמיתת מהו"ע ית' ממש דלמתב"כ וכנ"ל, ואח"כ נעשה המל' כתר ועתיק לבריאה שהוא בחי' אין הב' של היש כו', וזהו וקיים עלינו לשון דכר, דבחי' נוק' [ד]תחלה למעלה מבחי' ד[כ]ר זה כו', אדרבה כל מה שיש ביכולת המל' להיות ראש לשועלים254 [ב]בי"ע אינו רק ממה שהי' תחלה בבחי' נוק' בביטול המציאות (שזהו בחי' ד"ע שנק' חשך שלמעלה וקודם לאור כברייתו ש"ע כו' כנ"ל). וזהו כי אל דעות הוי'255 ד"ע וד"ת ולא ולו נתכנו עלילות256, [ד]מצד בחי' ד"ע שמיש לאין שהוא אין הא' ולא בא' דאם צדקת257 כו' להיות[ו] למעלה מבחי' מקור להשפיע לעולמות כנ"ל, ומצד בחי' ד"ת שנק' מקור לבריאה אין של היש ולו נתכנו בוי"ו, וב' הדעות סובל ב' הפכים258 כא' דשניהם שוין לגבי בחי' העצמו' דא"ס ממש וד"ל (וזהו ג"כ מארז"ל ע"פ עקב ענוה יראת ה'259 דמה שעשתה יראה שהוא בחי' המל'260 על עם נפרד עטרה לראשה בבחי' כתר מל' (שזהו בחי' אין הב' דמל' דאצי' נעשה ראש לשועלי' בבי"ע כנ"ל), עשתה ענוה עקב לסוליתה שהוא בחי' המל' כמו שהיא בטלה במקורה במח' דבינה שנק' עקב ענוה בחי' אותיות [ה]מח' כו' בביטול חשך [ו]העלם כנ"ל, זהו אין הא' קפט, דבחי' יר"ע יראה בושת כנ"ל שזהו כמו דקמי' כלא כו' הוא למעלה מעטרה דכתר מל' בבי"ע מטעם הנ"ל).
והנה כמו שמבואר למעלה [בדרך כלל] בסדר ההשתל' דעו"ע במל' דאצי' בבי"ע ועד בחי' מל' דא"ס בקו"ח כו', כך יובן ג"כ בדרך פרט בכל השתלשלו' הפרצופי' כו' מעליון לתחתון שצ"ל ע"י ג' בחי' דיש ואין [ויש] הנ"ל שע"י בחי' האין הממוצע הוא שיפריד ביניהם ויכול להיות מציאות היש שלמטה כמו מן השכל וחכ' לבינה בהשגה שצריך להיות ב' בחי' אין, [ה]א' נקודה דחכ' טרם שמתפשט בהשגה שנק' שמן שצף ע"ג היין261, והב' אין דחכ' שנמשך בבינה ונק' תרין ריעין262 והוא קוץ התחתון דיו"ד שנמשך לבינה, ונקודה דיו"ד דחכ' נק' אוכם לגבי עה"ע שהוא הכתר והוא בחי' הרצון עצמו שלמעלה מן הטעם דהטעם לרצון כאין וכל"ח (וכנראה מענין השוחד שימצא טעם לזכות שזהו רק הארה בעלמא מבחי'263 הרצון עצמ[ו] כו'264 (וכך גם טעם כמוס לרצון העליון שבמצות שנק' [oldpage_רעא] רז[א] דרזין בחי' האין [הא'] דח"ס [כנ"ל] כל"ח לגבי עה"ע דרצון עצמו שבמצות כו' שהוא העוה"ב [ש]אחר ימוהמ"ש וד"ל). וזהו שא' אפי' אור צח כו', וכן יש גבוה מעל גבוה כו' דגם בחי' אור הכת"ר שהוא בחי' ע"י וא"א265 שלמעלה מבחי' ח"ס דא"א הנ"ל גם הוא בחי' מקבל מלמעלה הימנו שהוא בחי' מל' דא"ק בכלל ונק' אור מצוחצח תרין צחצחות בא' שהוא266 בחי' ע"י וא"א כו', שזהו בחי' הרצון ותענוג הפשוט שבלתי מורכב בחכ' כלל אפי' בטעם כמוס כו' גם זה אוכם הוא בבחי' חשך והעלם לנגד267 עה"ע מל' דא"ק שנעשה כתר לע"י268 בכלל, וכן עד מל' דא"ס בקו"ח שע"ז אמר יהי אור קדמאה269 כו' ממש שהוא ה[ארת] אור דקו"ח שגם הוא אוכם לגבי עה"ע כו', שזהו ב' מדרגות דחשך ואור הנ"ל שהן ב' בחי' דאין הנ"ל שזולת זה לא הי' באפשרי להיות כל עיקר ושרש ההשתל' דעו"ע בכלל כי הי' כל עלול נכלל ובטל בעילתו עד עה"ע כו' וד"ל.
(ז) והנה יש להקדים עוד ענין א' והוא בענין בחי' אין הנ"ל הממוצע לחבר אור העליון בתחתון שהוא כלול מב' בחי' אין דוקא כנ"ל, דלכאורה הנה הן ב' הפכים ממש ואיך יכול להיות דבר מהיפוכו דוקא דהיינו [מ]בחי' אין וביטול כלא ממש יהפך למהות היפוכו דוקא שהוא להיות מקור לשפע יש דוקא (כמו שהמל' באצי' בחי' אין ממש ולמטה בבי"ע נק' מטרוניתא קצ, אאימא תתאה270 כו' כנ"ל בענין אמת ואמונה כל זאת כו') (וכדוד מ"י שהי' בבחי' כח272 הביטול בתכלית למל' דאצי' שהי' מרכבה271 לשם והי' מלך על ישראל בהתנשאו' על עם דוקא273 כדוגמא דבחי' מל' [ה]עליון שכלול מב' הפכים דב' בחי' אין הנ"ל). אך הענין הוא דצ"ל תנאי עוד בזה והוא במה שהעלול צ"ל בריחוק מקום מן העילה כו' כמ"ש למעלה וא"ל לא יוכל להתהפך מבחי' אין וביטול כזה להיות ראש ומשפיע למקבלים הימנו כו', וענין בחי' ריחוק מקום הזה היינו ענין ובחי' הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה כידוע שכדי שיהי' הפרסא והבדלה בריחוק מקום לבחי' אין הב' של היש דנבראי' בע"ג מבחי' אין הא' בחי' ביטול במציאות בחי' חשך סתרו הנ"ל הנה זהו ע"י בחי' הפרסא המבדלת ביניהם, דלפני בחי' הפרסא הזאת שם המל' בבחי' אין הא' שנק' חשך ואחר ההעלם מחיצה זו שנק' פרסא הוא שנעשה המל' כתר לבריאה כמ"ש בע"ח דהמל' בוקעת המסך274 ונעשה ע"י לבריאה כו', וזהו ענין ההבדלה שנעשה בין האור והחשך כמארז"ל בתחלה היו האור והחשך משתמשים [בערבוביא275 ואח"כ הבדיל ביניהם וכמ"ש ויבדל אלקי'276 בין האור ובין החשך כו' דמשמע שקודם ההבדלה הזאת הי' אור וחשך משתמשים יחד] בערבוביא כו', וזהו פלא לכאורה איך יוכלו ב' הפכים דאור וחשך להיות משתמשים כא' דאם יש אור אין חשך ובמקום חשך אין אור כו', הענין הוא דזה עצמו שמתחלק ולא יאיר [אור] במקום חשך זהו נעשה אחר ההבדלה דוקא כמו שאנו אומרי' בתפלת ערבית גולל אור277 מפני חשך דמשמע שהי' אור תחלה אלא שגללו מפני החשך ונכלל בחשך וכן גולל חשך מפני אור הבא אחריו כו' וד"ל. וביאור דבר זה היינו ענין278 ההבדלה דפרסא הנ"ל בין חשך שהוא בחי' ההעלם דבחי' אין הא' הנ"ל כמו שהוא279 דאוכם הוא לגבי עה"ע [כ]נ"ל שבלתי יכול להתגלות280 לעולם וכח"ס שנק' רז[א] דרזין וכמעיינות תהום (כמשי"ת) והי' בחי' אור שהוא אין הב' מה שיוכל לבא בגילוי מאין ליש בטל ונכלל281 בהעלם זה ושניהם כא' משתמשין יחד [כ]ענין הנ"ל בב' דעות ד"ע וד"ת שסובלם יחד וא[י]נם ב' הפכים הם כלי282 לגבי יש האמיתי עצמו כו'). אך כדי שיובדל ויופרש בחי' אור זה שנק' אין של היש מאין הנעלם דחשך סתרו הי' צ"ל ע"י בחי' הבדלה שנק' פרסא דוקא וא"ל הי' החשך והאור משתמשין יחד כו' ולא הי' נמשך להיות שרש ומקור ליש מוגבל דנבראי' וכמ"ש ויבדל אלקי' כו' (וענין פרסא זו ית' בסמוך).
קצ, בוביאור הענין הנה מובן [מענין] משל [הנ"ל ב]מעיינות תהום שנובעי' מן התהום דרך בקיעה בגידי הארץ כנ"ל הרי כדור הארץ עצמה היא המפסקת בין התהום שנק' יש האמיתי283 ומקורו ובין המעיינות שנובעים בנהרות בגילוי ע"פ הארץ כנ"ל שנק' אי"ן לי"ש המוגבל דנהר, שהרי תחלת וראשית הנביעות דמעיינות תהום מתחת לארץ הרי הוא בבחי' ביטול במציאות כלא ממש חשיב לגבי התהום עצמו ונביעתו היא רק דרך גידים מצומצמים בהעלם גדול מאד, אך בהגיע הבקיעה שלהם עד למעלה בארץ שם הם באים בגילוי מן ההעלם דעפר הארץ (בבחי' מים חיים284 דוקא שלא הי' זה במי התהום עצמן כמ"ש במ"א) שזהו כמו שבוקע האור דשמש דרך מסך [ו]פרסא [בלבוש ארוך וטוב] עד שהבקיעה של האור [ה]זה שבוקע במסך זה עושה שינוי המהות לגמרי באור זה ונק' אור של תולדה מפני שמתחדש מן העלמת המסך דוקא כו' וד"ל (וזהו לרוקע הארץ על המים285 שהן מי התהום כמ"ש כי על ימים יסדה286 והיינו במאמר שא' יקוו המים כו' ולמקוה המים קרא ימים287 כנ"ל ותחלה הי' למעלה מן הארץ ומעורבים288 במים עליונים קודם [ה]הבדלה שהבדיל בין מ"ע למ"ת (כמ"ש במ"א). וגם289 הוא כמשל הב' הנ"ל מצומח וחי [ד]אדם שהארת האור וחיות נשתנה בשינוי המהות מרוחניות בעצם הנפש לחיות גשמי בדם כו' ע"י לבוש ומסך שנק' חשמ"ל, והוא בחי' צ"ל מצלם כמו צל ימינו290 שנק' מזלא כו' שהוא מה שמאיר בהעלם דעורקי' שאין בהם דם291 שזהו [כמו] מעיינות תהום הנ"ל שנכללים בארץ עצמ[ה] כו' בגידי הארץ כו', וכן בעשב הצומח ע"י המזל שמכהו292 ואומר לו גדל בשינוי המהות מרוחני' דכח הצומח בעצם כו', ואם לא בחי' המזל הזה אין חיבור וקשר להיות שינוי המהות כ"כ מרוחני' לגשמי' כמו ע"י מזל דאדם שנק' צל במקיף ולבוש בהעלם כו', שזהו כמו בחי' פרסא הנ"ל שנעשה מלבוש דחשמ"ל המקיף כו' וד"ל293, וכמו סר צלם מעליהם294 [כו']. ונמצא דגם שע"י המסך נגרע מהות האור מרוחני' לגשמי' אבל יש [בו] בשרשו מעלה יתירה והוא מה שיחודש בו האור לגמרי (וכמו בחי' מים חיים שנעשה ע"י בחי' עובי כדור הארץ [דוקא] כנ"ל, וכן בנשמה בגוף שנזרע מאור הזרוע לצ"ע שנעשה בריאה מאין ליש יש לה שרש עליון למעלה מכמו שהיתה באור שלפני הצמצום דמסך כמ"ש במ"א ע"פ לרוקע הארץ295 כו' וכמ"ש ביום ההוא יצאו מ"ח296 כו', ובפרט בעלי' דאו"ח בביטול היש לאין מלמטה (וכמו בזריעה שנזרעה297 בארץ וחוזר וצומח בחידוש יש קצ, גמאין בתוס' מרובה יותר מן הזריעה עצמה) שזהו ע"י בקיעת המסך מלמטה למעלה לפי שעולה דרך המסך דוקא, כמו בשבת [oldpage_ערב] שעולים הנשמות298 ומלאכים מבריאה לאצי' לפי שיש במסך עצמו מלמעלה מב' בחי' אין הללו דוקא וע"כ בטלים ונכללים299 כו' (וכמו שיש במשל שרש למעלה יותר מגוף אור עומק השכל300 ממקורו כו' וכמשי"ת וד"ל).
(ח) והנה ע"ד הנ"ל במשל התהום והארץ המפסקת כו' וכה"ג כך יש בחי' פרסא מפסיק בין כל עולם עליון לתחתון הימנו (ובציור אדם דאצי' או אדם דבריאה כו' יש ג' מיני פרסא בכלל א' בחי' קרומא דאוירא301 כו' שהוא [ה]מפסיק בין כתר לחכ' שבראש והוא מ"ש והבדילה הפרוכת כו' בין הקדש ובין קה"ק302 דכ' כמאמר303 דאפי' אור צח כו', והוא עצם נקודת הרצון ו[ה]תענוג שלמעלה גם מטעם כמוס לרצון כו' כנ"ל שנק' גולגלתא והקרומא הוא הקרום שבין גולגלתא למו"ס שמו"ס הוא מקור להמצאת שכל בגילוי והקרום הוא הפרסא המפסיק בריחוק מקום מן הכתר ובקיעת הקרום הזה הוא מה שיש מקור ליש דחו"ב כו'. והפרסא הב' הוא מיצר הגרון304 שזהו מה שנתעלם אור המוחין דחו"ב שבראש בפרסא זו במיצר הגרון ויוכל להיות מן השכל והשגה מקור להתפעלות המדות שזהו ג"כ שינוי המהות משכל למדות מעילה לעלול שא"א כ"א בריחוק מקום שהוא מיצר הגרון שבו וע"י מאיר אור למדות [ש]למטה בלב כו'. וכך הוא עוד למטה יותר מן המדות שבלב [כ]אהוי"ר לנה"י שזהו ג"כ בא בדילוג מעליון לתחתון בשינוי המהות כמו מן המדות הרוחני' שבלב בחו"ג לדון מזה למעשה בפו"מ שהוא ע"י בחי' הפרסא הג' שהוא חצר305 המפסיק306 הכבד כו' המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון כידוע וכמ"ש בזהר דקרומא פסיק במעוהי דב"נ307 כנ"ל308 (ויש עוד למטה בכליות יועצות ובירכי'309 שנק' נו"ה כו' שזהו מנו"ה לגוף גילוי השפע ביסוד). והוא פרסא שבין אצי' לבריאה ומבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' (כידוע שזהו מחדו"מ310 שיש הפסק בין מח' לדבור ע"פ מיצר הגרון שהוא הקול וכן מדבור למעשה בפו"מ לומר בעקימת שפתיו כו' דהויא מעשה שבדבור311 ), וכך הוא עד רום המעלות ג"כ בבי"ע שבאצי'312 בפרט ובכלל עד מל' דא"ס ([כ]א"ק שנק' אדם דבריאה וע"י וא"א נק' אדם דיצי' וז"א נק' אדם דעשי'313 ), ולמעלה מעלה [גם] במל' דא"ס יש בחי' פרסא רק שאינה בבחי' לבוש מסך ממש כמו בין אצי' לבריאה אלא הי' קצ, דבחי' מקו"פ וחלל ריקן כו' כמ"ש בע"ח314 (ועכ"ז נק' בחי' חשך סתרו315 והוא בחי' חשמ"ל העליון316 ), לפי שגם מה שאחר הצמצום הראשון הזה (שצמצם אור הראשון [ו]נכלל בעצמות ולא נשאר רק רושם כו' שהוא נקודה דיו"ד בקו"ח בצורת וי"ו317 כו') הוא שנמשך בקו"ח, הרי קו"ח זה אינו רק להיות מקור למקור למציאות ע"ס דאצי' שהוא כמו להיות חכ[י]ם ומבין כו' דאע"פ שנאצלו [מ]עצמות המאציל כו' הרי איהו וחיוהי חד318 בבחי' יחוד אמיתי בעצמו' א"ס ממש כשלהבת הקשורה בגחלת319 כמ"ש בס"י ונק' ע"ס בלי מה בלי מהות320 כו' וכמ"ש חכים ולא בחכ' ידיעא321 כו' עד ולאו מכא"מ כלל, ע"כ לא שייך בזה ענין ובחי' פרסא ממש בצמצום הראשון (רק בבחי' מקו"פ וחלל כו' שאין [זה] רק הסתלקות האור במאור), משא"כ מאצי' לבריא' שזהו להיות חכ' דבריאה322 מוגבלת מאין ליש ממש מאצי' שהוא בלתי בע"ג כו' שאין ערך כלל ביניהם, אע"פ שנעשה המל' רק בחי' שרש ומקור לנבראים בע"ג הוצרך להיות ע"י צמצום גמור דמסך ופרסא המפסיק בלבוש גמור שהוא בחי' ריחוק מאצי' שהוא בחי' אין הב' להפרד מאין הא' כנ"ל וא"ל לא הי' בחי' המל' מקור לבריאה כי הי' נכלל באצי' כנ"ל וד"ל.
והנה מובן מכ"ז עכ"פ שבלתי בחי' הפרסא שמפסיק בין עליון לתחתון (כמו מן הרצון לשכל ומשכל למדות ומן המדות למח' וממח' לדו"מ [כ]נ"ל) הי' כל עלול נכלל בעילתו וחוזר הכל לקדמותו, ואמנם [יש להבין] מהיכן נעשה בחי' הפרסא זו323 להפסיק ולעשות בחי' ריחוק מקום כנ"ל, הענין הוא דא"א שיהי' הפסק הזה ע"י בחי' אותיות לבד, שהרי זהו השתלשלו' דכל עו"ע שמבחי' אותיות דעליון נעשה מקור לתחתון כמו מאותיות השכל נעשה מקור למדות שבלב ומאותיות והרהורים שבלב נמשך למח' ודבור כמו אותיות הדבור שמגלה [הכל] למקבל כמו שהוא במשפיע בלי שום העלם ולבוש והסתר כלל. אך האמת הוא דעיקר בחי' הפרסא נעשה מבחי' המקיף דוקא שזהו מלמעלה מן המשפיע ומקבל דהיינו מה שבלבוש והעלם דפרסא זו יתעל[ם] כל עיקר השפע מן המשפיע ואח"כ יאיר אור השפע מתוך הלבוש והסתר הזה דוקא כנ"ל שזהו נק' בחי' ריחוק מקום כו'. והענין הוא כמו ענין המשל שנעשה כמו חומר מלבוש לצורת אור השכל והסברא, והיינו דוקא כאשר אור השכל והסברא ההיא עמוק עמוק ביותר עד שא"א לגלותה בכלי הדבור אף לחכם גדול ביותר אזי מוכרח להלביש[ה] במשלים מאחר קצא, אשא"א לגלות אור[ו] לזולתו מגודל עומקו, וכמו משלי שלמה [ש]איזן וחקר ותיקן משלים הרבה324 שהעיקר325 של משלים הללו היינו מצד עומק החכ' דשלמה שלא הי' יכול להביאם בגילוי הדבור כלל אף לחכמים גדולי המדע לכך הוצרך להלביש עומק החכ' [עילאה] במשלים326 וחידות כמו [להבין] משל ומליצה327 כו' (וכמו ג' מאות משלי [שועלים] דר"מ328 כו' ובשלמה א' וידבר שלשת אלפים משל329 נגד ג' עולמות330 דבי"ע שכל א' כלול מאלף הוצרך לעשות משלים להמשיך מח"ע לחכ' שבמל'331 בבי"ע להלביש לאור החכ' הקדומה בג' אלפים משל כו' וד"ל).
והנה המשל הוא נעשה מדברים וענינים זרים דמעלים ומסתיר לגמרי אור צורת השכל הרוחני ועמוק מאד עד שאינו נראה לעין הרואה במשלים רק דברים פשוטי' מענינים הנ"ל332 וא"כ אין נראה רק בחי' הלבוש המסת[י]ר בלבד, ואע"פ שראה החכ'333 ומבין מדעתו ומשיג את הנמשל מן המשל הזה השגה זו כבר נתמעט אורה והוקטנה מצד שאינו משיג רק מתוך דמיון המשל לבד וה"ז כמו שרואה דרך מסך ולבוש ע"כ שמה שיראה ממנה הוא מעט מזעיר בשינוי המהות לגמרי מן האור המאיר להדי' כו' (ואמנם נעשה יתרון האור בחידוש גמור ונפלא יותר ע"י הלבוש הזה כנ"ל במשל המ"ח שבארץ כו'). וראי' מח"ע דתו' הקדומה שנק' משל הקדמוני334 כו' לפי שעומק דח"ע לא יוכל לבא באותיות הדבור רק במשלים והוא שנתלבשה התורה למטה בעה"ד טו"ר335 בדברים גשמי' דוקא שזהו ממש כהלבשת אור השכל העמוק ביותר בענינים זרים דמשל כו' ועי"ז נעשה יתרון אור חדש בתורה שלמטה יותר מח"ע דתוה"ק שנק' תורה אור אור קדמאה336 כמ"ש עוטה אור כשלמה337 כמו בחי' טיהרא עילאה338 [oldpage_רעג] זיהרא עילאה339 דכח"ב340 או"ר באלף341 כו'. והנה עד"ז יובן ענין [ובחי'] לבוש הפרסא הנעשה בין כל עולם ועולם כמו מאצי' לבריאה שיוכל להיות מקור לבריאה כנ"ל היינו ע"י הסתר אור המל' בלבוש מסך באותיות וצרופי' דמשלים וכה"ג (וזהו שא' בע"ח דמחיצוני' בינה שנק' חשמ"ל נעשה מלבוש לזו"נ342 ומזה נעשה בחי' הפרסא ש[מ]תחתיהם להפסיק בין אצי' לבריאה כו'). וכמו"כ יובן בכל בחי' הפרסא מריש כ"ד מצמצום הראשון עד מל' דעשי' [ב]עוה"ז הכל הוא ע"ד דמיון מלבוש דמשל וכה"ג ולא כמו גל של אבנים שבלתי מוסד הנ"ל343 שלא נראה אור כלל, אבל באריגת המסך שנק' פרוכת אף שמסתיר יוכל לראות יותר כמו שרואה השכל מתוך לבוש המשל קצא, ב(כמשי"ת) , ואם לא בחי' הפרסא [ו]העלמות הנ"ל בבחי' ריחוק מקום בין כל עו"ע בכלל ובפרט הי' כל עילה נכלל ודבוק בעילתו ולא הי' יכול להיות שום השתלשלות מעילה לעלול כלל כי הרי344 הי' הכל חוזר לקדמותו שהוא לעילת כל העילות345 כנ"ל346 וד"ל.
(ט) והנה מעתה אחר כל הקדמות הנ"ל יובן ג"כ שרש ענין [קי"ס] הנ"ל שהוא בבחי' מל' סופא דכ"ד דאצי' ונק' כנישו דכל נהורין347 עילאין דאצי' כמו כל הנחלים הולכים אל הים כנ"ל באורך. דהנה עיקר ענין קי"ס העליון זהו כמו ענין בחי' בקיעת הפרסא למעלה דהיינו שיאיר אור האצי' בבריאה כמו שהוא [ממש ב]לא [לבוש והעלם כלל] ע"י התלבשות במסך ופרסא זו, שהוא ע"י סדר השתלשלו' דעו"ע צ"ל ע"י בחי' לבוש והסתר דפרסא מטעם הנ"ל, אבל למעלה מכפי סדר ההשתל' דעו"ע בכלל ה"ז כמו בחי' בקיעה במסך זה שלא יסתיר מסך ופרסא זו כלל ואז יאיר אור האצי' בבי"ע348 כמו שהוא [ממש] בלי לבוש והעלם כלל (וע"כ א' בקי"ס זה אלי לנוכח כו' ראתה שפחה על הים כו' כמשי"ת). וכמו עכשיו בכל שבת שבוקע המסך מאצי' לבריאה שזהו בחי' חסדים דשם הוי' מאירי' בשם אלקי' ואין שם אלקי' מצמצם ומסתיר כלל וכמו גילוי הנבואה בנביאים (וכמשי"ת) והיינו ך"ו כל"ח349 [כידוע] וזהו ביום השבת, אבל בליל שבת הרי עולה באו"ח ממטה למעלה כידוע בג' הבו350 כו' דמלאכי' דבי"ע עולים באצי' שהוא בקיעת המסך מלמטה למעלה כו'. והנה בחי' הארה זו מאצי' לבריאה כמו שהוא עד רום המעלות כך הוא גם מעצמות הא"ס בקו"ח שלא ע"י צמצום הראשון דחשך סתרו כו' שיתגלה מהעלמו כמו שהוא ממש (כמו בעוה"ב שנא' הנה אלקינו זה351 ), וזה נק' בשם דילוג וקפיצה כמ"ש קול דודי כו' מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות352 פי' מדלג ממהות [ועצמות] שלו למטה שלא ע"י סדר השתלשלו' עו"ע שנק' הרים וגבעות כו' אלא [מדלג] על ההרים כו'. וכך הי' בקי"ס דכתי' הים ראה וינוס353 שמבחי' העלם דים (שהוא המח' שבהעלם) נעשה הוא עצמו בחי' דבור354 שלא ע"י צמצום והסתר כלל וז"ש שהים ראה וינוס שהוא המח' שנעשה דבור וההרים הן המדות355 רקדו כאלים כו'. והנה הטעם באמת שהוצרך לכ"ז לעשות שלא כסדר ההשתל' בכלל ובפרט כנ"ל לפי שלא הי' יכול להיות יצ"מ כפי סדר ההשתל' כלל, כי הרי ישראל היו משוקעים בנ' שע"ט356 דקליפת מצרים357 קצא, גבהסתר358 דק"נ שנק' עומק רע ונק' ערות הארץ359 שרש לכל הז' מדות רעות דק"נ כו' והי' צריך להוציאם מבחי' חשך ואפילה כזאת מעומק תחת כ"כ להעלותם ולהביאם למעלה עליונה כ"כ שהוא להכניסם לא"י וכמ"ש אנכי ארד כו' [ו]אנכי אעלך360 כו', שבבחי' ירידה גדולה כזו למצרים עומק תחת צריך להיות העלי' ממקום הנעלה ביותר שלא כפי הדרגת ההשתלשלו' בכל העולמות, והוא משארז"ל שנגלה עליהם מלך מה"מ הקב"ה בכבודו ובעצמו361 דוקא כמ"ש ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך362 כו' דהיינו שצריך להיות מבחי' עומק רום דהיינו מעומק רוממות ועצמו' דא"ס כמו שהוא בלי העלם ולבוש וצמצום כנ"ל, ולזאת הי' ענין עוד מעלה ומדרגה יתירה בקי"ס שהי' גילוי אור העצמו' דא"ס ממש למטה כמו שהוא למעלה ממש שזהו למעלה גם מבחי' עמ"ר ועמ"ת כו' ולכך א' זה אלי [ממש] כמו בעוה"ב כנ"ל, ומטעם זה הים ראה וינוס כו' שנעשה בחי' ההעלם עצמו גילוי שזהו הארת האצי' בבריאה כמו שהוא למעלה בלי חילוק מדרגות בין אצי' לבריאה, כי מה שיש הפרש בזה אינו רק מצד בחי' עו"ע משפיע ומקבל [סובב וממלא] בכלל וים ויבשה בפרט כו', אבל בהגלות נגלות מאוא"ס עצמו ששוין ממש אצי' ובריאה363 משפיע ומקבל כו' (כמשי"ת), וזהו וירא ישראל סבא364 (מדות דח"ס דא"א [כו']) את היד הגדולה דעצמו' [או]א"ס ממש אשר עשה שם הוי' במצרים כו' והוא מה שגוזר ים סוף לגזרים כל"ח חסד העצמי ששוין שם העלם וגילוי כו' וד"ל.
והנה מבואר למעלה שהבקיעה גשמי' בי"ס שלמטה הי' בב' דברים הא' שהמים דים שנובעים365 להיות נמשכים ומתפשטי' כטבע המים דניידי ואזלי366 נעשה בחי' דומם ממש כמ"ש נצבו כמו נד קפאו כו' כנ"ל דאגלידו מיא ונעשה כקרח, וז"ש והמים להם חומה367 ממש כנ"ל וזהו הפך ים למהות יבשה, והב' מה שנעשה מבקיעה זו בים מלמעלה עד למטה בהפסק וריוח גדול עד שנעשה מסילה ודרך למטה ביבשה בתוך הים כו' וכמ"ש הנותן בים דרך כו'. וכך הי' בבחי' קי"ס למעלה בבחי' הרוחני' דים העליון שהוא בחי' מל'368 דאצי' שנעשה כת"ר לבריאה369 ע"י העלמת370 המסך כנ"ל שמה שלפני המסך נק' מים עליונים דימא עילאה דים הקדמוני שנמשך בקי"ס סופא דכל דרגין כו' והי' צריך להיות ג"כ ב' דברים כנ"ל בקי"ס בגשמי', הא' מה שבחי' ההעלם דים העליון עצמו נעשה גילוי כדמיון אותיות371 כו' והוא מה שבחי' העלם דחשך עצמו נעשה קצא, דאור, ולא כמו אור המאיר אחר הצמצום והעלם דחשך ע"י הבדלה שנעשה בין האור והחשך והוא מ"ש ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה כו' שהרי זה הי' קודם הבקיעה (כמשי"ת) דענן וחשך עצמו הוא שנעשה בבחי' אור להאיר והיינו בחי' הא' שהי' בקי"ס בגשמי' כנ"ל, והוא כמו שהי' במצרים כדי להוציאם ממצרים372 מחשך ואפילה דנ' שע"ט דמצרים הוכרח להיות [בחי'] תוס' אור העליון מלמעלה מבחי' החשך והאור העלם וגילוי כו' עד שהאיר להם גם בחשך ואפילה וכמ"ש וגם חשך לא יחשיך ממך373 כו', וכך הי' בקי"ס שהאיר הענן והחשך [ב]עצמ[ו] כנ"ל וזהו ויסע מלאך האלקי' כו'. והב' זהו מה שנעשה [בחי'] דרך ומסילה ביבשה ממש בתוך הים [oldpage_רעד] העליון דוקא והיינו כאשר בחי' לבוש והעלם דפרסא זו עצמה יאיר ויהי' בבחי' דרך הוי' לילך בה לנשמות שבגופי' בעוה"ז וד"ל.
(יו"ד) ולהבין זה, הנה יש להבין מ"ש תחלה ויסע מלאך האלקי' כו' למה קראו בשם אלקי' דוקא וכידוע דכל בחי' אלקי' הוא מבחי374' הגבול375 והצמצום376 דוקא כמו בראשית ברא אלקי' שהוא במדה"ד377 כו' וגם כאן בחי' מלאך האלקי' דוקא זהו בחי' הצמצום דשם אלקי' שהוא מסתיר על שם הוי' דחסדי' כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקי'378 כו' כידוע, והיינו בחי' צמצום המסך ופרסא שקודם גילוי האור שנק' חשך והסתר כמאמר כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא כו', והיינו ג"כ בחי' הענן שזהו מה שהאור אלק[י] דהוי' דאצי' מסתתר ומתעלם בתוך הענן וזהו בחי' הלבוש שמתלבש בו הצמצום דשם אלקי' (משום דגם שם אלקי' יוכל להאיר כשם הוי' [כ]מגן ונרתק השמש שיאיר גם הוא, כמו לע"ל דכתי' ושמתי כדכד שמשותיך379 כמ"ש במ"א). וזהו כמו ויבא משה בתוך הענן380 שיסתירנו ויוכל לקבל אור ה', או כמו [ו]משה נגש אל הערפל381 אשר שם האלקי' הרי בחי' אלקי' שהוא בחי' הצמצום וההסתר כמו אתה אל מסתתר382 ומתלבש בלבוש דענן וערפל שהוא בחי' החשך [ש]קדם לאור, וגם כאן א' בקי"ס המלאך האלקי' והענן שהיו נוסעי' לפני מחנה ישראל ויעמדו שניהם מאחריהם כדי להסתיר ולהעלים האור למצרים וז"ש ויסע מלאך האלקי' כו' וד"ל.
אך הנה לכאו' יש להפליא בזה מאד דאם עיקר הכוונה הי' במלאך האלקי' [והענן] הזה לעמוד בין מחנה ישראל למצרים להחשיך האור למצרים כמ"ש ולא קרב זא"ז כל קצב, אהלילה383 כו' והלא בפי' א' ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה הרי הענן והחשך דשם אלקי' המסתיר הן עצמם האירו אור גדול וא"כ הי' אור גם למצרים ומדוע לא קרב זה אל זה כל הלילה, וצ"ל בהכרח דהגם שהי' הענן והחשך מאירים להאיר את הלילה כמ"ש ויאר את כו' זה הי' רק לישראל [לבדם] אבל למצרים הי' הענן והחשך הזה עצמן להעלים ולהסתיר את האור, וזה פלא גדול איך יוכל להיות שני הפכים בנושא א'. אך הנה התירוץ לזה יש להקדים ענין הנ"ל בבחי' פרסא המפסיק בין אצי' לבריאה וענין בקיעת הפרסא הזאת, שמבואר למעלה דבחי' הסתר זה דפרסא היינו כמו ענין לבוש המשל אל השכל דוקא שהמשל מדבר בענינים זרים לגמרי אך מתוכו יובן הנמשל, וזהו כאשר אור השכל עמוק ביותר אז מוכרח להלביש אור עומק השכל במשל זר כו'. והנה באמת הגם שענין המשל מדבר רק בדברים זרים ופשוטים שלא מענין [ו]בחי' מהות השכל וחכ' כלל עכ"ז הרי המשל צ"ל באופן וערך שיהי' בדוגמא ובדומה ממש לאור השכל והחכ'384 העמוק[ה] הזאת עצמה שאז דוקא יובן אור השכל הזה שהוא הנמשל כחומר לצורה כמו גשמי' לרוחני' שצ"ל בדומה לציור הרוחני' מעין ודוגמתו ממש, שהרי משל הזה דוקא הוא דומה לנמשל ולא משל אחר שאינו מעין ודוגמא לשכל הזה, ולפ"ז הרי יובן ממילא שכאשר צריך אדם להלביש איזה שכל וחכ' עמוקה במשלי' גשמי' כדי שיבינו אותו עומק החכ' ודאי מוכרח למצוא אופן וענין המשל שיהי' בדומה לנמשל ממש וא"ל לא יובן הנמשל כלל, וא"כ הרי יובן ממילא שלא יוכל אדם אחר לכוון אופן המשל בכי טוב שיהי' דומה ממש לנמשל זה אם אינו יודע בטוב לעומק אותו השכל והחכ', והיינו שלא המציא הוא עצמו ממקור השכל שאינו יודע במקור העומק שלו רק מי שהוא המציא לשכל ממקור[ו] שיודע הוא לבד באופן תוכן ועומק זה של השכל הזה אדם הזה דוקא הוא שיוכל למצוא [משל להלבישו כדוגמתו ו]צורתו ממש בלי נטייתו ימין ושמאל כלל, וכמו משלי שלמה לפי ששלמה הי' חכם גדול והי' יודע במקור אופן עומק החכ' כמו שהיא נמשכת מלמעלה [הי'] יודע למצוא אופן המשלים שיהיו מכוונים לנמשל ממש כו' וד"ל.
ולפ"ז הרי יובן עכ"פ שאותו עומק השכל והחכ' ואופן המשל הצריך לזה להלביש[ו] שניהם ממקור א' באו וממקום א' הן נמשכות כא', דהיינו מאותו מקור שהמציא אור שכל זה מן ההעלם לגילוי מאותו המקור עצמו הוא שנמצא בחי' לבוש הנמשל385 מעין ודוגמא לנמשל להלבישו (ומ"מ אופן לבוש המשל להלביש ולכסות על אור השכל צריך שיבא ממקום גבוה יותר ממקום386 זה שמשפיע לשכל ההוא וא"ל לא הי' מוצא לבוש [כ]זה דוקא להלבישו בדוגמתו ממש שישתמר בתוכו שזהו קצב, במבחי' מקיף בהעלם [ה]מקור של השכל הזה (וכמו דוגמא לזה מכח ההסבר להביא נקודה דחכ' להשגה יותר גבוה ממקור החכ' דנקודה והוא קוץ העליון כו' שנק' נבון שמבין דבר387 מתוך388 כו' וכמו והבן בחכ'389 כמ"ש במ"א) והוא [מבחי'] החשך והעלם דחכ' עצמו קודם שממשיך החכ' לגילוי אור כו'). וראי' לזה ממה שאנו רואים דאין לבוש המשל מסתיר על אור זה השכל רק לזולתו לגבי המקבלים לבד, אבל להחכם בעצמו שהמציא את החכ' והמשיל את לבוש המשל אין המשל מסתיר לו כלל כי ממקור א' יצאו [אצלו] מתעלומות מקור החכ', וזהו עיקר הטעם ושבח משלי שלמה דוקא שמורים על בחי' מקור החכ' שלו כנ"ל וד"ל (וכך יובן בענין אור דתורה מה שהוא נק' משל הקדמוני זהו מחמת התלבשות אור הח"ע דתוה"ק בלבושים גשמי' דדצח"[ם] בעוה"ז בעה"ד טו"ר לברר כו', והוא בחי' הנגלה שבתורה שנק' משל לאור הגנוז בה מח"ע דתו' אור ממש כנ"ל, ואמנם אין בחי' המשל [ו]לבוש דאור דתו' מסתיר כלל על בחי' האור דח"ע הגנוז בה, וראי' ממ"ת ששמעו דברים פשוטים דלא תרצח ולא תגנוב390 כו', וכללות הדברות המה בבחי' לבושי' כלבוש המשל, וכמו כל המצות שהן 391כל בחי' לבושי' והעלמות ועכ"ז לא הסתיר להם על האור הגנוז וח"ע שבעשה"ד, שהרי על כל דבור פרחה נשמתן392 כו', וגם עכשיו הנגלות לנו ולבנינו393 כו', ואין זה בחי' לבוש מסתיר על הנסתרות שבה שהן סודות התו' וטעמי המצות שהרי בימוהמ"ש יתגלו כל טעמי המצות394 שנק' סוד הוי' שגנוז ונעלם עכשיו בכל מצוה כו' וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך395 כו' וכמ"ש במ"א). ומענין הנ"ל במשל ונמשל מובן שיש שרש לנגלה שבתו' למעלה משרש האור דח"ע396 שגנוז בה מטעם שמעצמו' א"ס ב"ה שהאיר אור דתורה בתחלה כשא' יהי אור קדמאה הוא עצמו שהמשיל והלביש לאור זה בנגלה דתו' [oldpage_רעה] שיהי' מכוון ממש כפי הצורה דאור הנמשל כו' שאין יכולת זו בזולתו שלא ידע בעומק החכ' דתו' אור (רק משה הי' בכל ביתו נאמן397 כו' [ל]כך תו' צוה לנו משה398 בלבושו הגשמי' כפי הוראת הנסתר כו'). והנה בהקדמה זאת יתורץ קושי' הנ"ל במ"ש ויהי הענן והחשך ויאר כנ"ל מאחר שהחשך עצמו האיר למה לא קרב זא"ז כו', דהנה בחי' העלם וחשך דענן זה זהו בהעלם אור דחכ' בלבוש דמשל המסתיר כנ"ל ואמנם יש במשל דבר והיפוכו שלגבי הממציא השכל והמשל אין המשל מסתיר כלל ולזולתו שאינו יודע בעומק השכל מסתיר לגמרי כו', כך הוא ענן וחשך זה עצמו האיר לישראל (כמשל אור דתו' אור שאינו בחי' הסתר כלל לנש"י) ולמצרים הי' חשך והסתר גמור כלבוש הגס דמשל שמסתיר על האור דחכ' למי שאינו יודע בעומק החכ' כלל (וכמ"ש ולחשך קרא לילה399 (כמשי"ת), וכמו משל דתו' שלמיימינים בה סמא דחיי400 ולמשמאילים בה קצב, גכו' כמ"ש במ"א בענין נגוף ורפוא401 כו'). כי הנה ידוע בשרש יעקב ועשו למעלה דעשו הוא הבכור402 שיצא ראשון בתולדה, ובזריעה הי' טפת יעקב ראשון משל לשפופרת403 סתומה מצד א' שה[נ]כנס ראשון יצא אחרון וה[נ]כנס אחרון יצא ראשון כו', ולזה יעקב הוא הבכור באמת ונק' ראשית אונו404 בזריעה אך בתולדה ויציאה עשו יצא ראשון ונק' בכור פטר רחם לאמו ולא יעקב כמ"ש במ"א.
(יא) והנה כך הוא למעלה דיעקב איש חלק405 שרשו למעלה באור העצמ[ו'] שלפני החשך דישראל עלו במח'406 ראשון ועשו407 אחרון שהוא בחי' חשך שנק' מק"פ וחלל כו' שקדם לאור והוא בחי' התהו שקדם לאור דתיקון408 כידוע. וזהו שבגילוי האור מן ההעלם בחי' ההעלם קדם לגילוי כמו צמיחת הקליפה שקדמה [לצמוח ואח"ח צומח ה]פרי409 שזהו בצמיחה דוקא ולא בזריעה כו', ואחר צמיחת הקליפה בגמר[ה] אח"כ נגמר הפרי, וכשנגמר הפרי בבישול [כל צרכו] אז נעשה הקליפה קשה יותר וזורק לחוץ כו', או שנופלת מאלי' כו' כמ"ש במ"א וד"ל. וזהו ואלה המלכים410 כו' לפני מלוך מלך כו' שהן בחי' ז' מלכים דתהו שקדמו לבחי' התיקון בחשך שקד[ם] לאור ונמצא למעלה שרש עשו הוא בבחי' ההעלם שקדם לגילוי אור. אמנם שרש האור שאחר החשך הוא באור העצמו' שלפני החשך, וזהו שרש האור דקו"ח שהוא בעצמו' אוא"ס דוקא שלפני הצמצום הראשון דמק"פ כנ"ל, שזהו שרש יעקב כו'. וזהו יעקב אותיות יבקע411 שבוקע החשך עצמו ונגלה האור מן ההעלם והיינו מה שיוכל לעשות מחושך עצמו אור (וכמו בע"ת שמהפכים חשוכא עצמו לנהורא412, וזהו דוקא ע"י צדיקים שנעשי' בע"ת כמו תשובה ומע"ט413 דוקא ולא ע"י תשובה לבד מטעם שא"א להיות הפך חשך העליון לאור כ"א ע"י צ"ג414 ששרשם באור העצמ[ות] ממש אע"פ שיצאו אח"כ אחר ההעלם וצמצום דחשך סתרו כו', וע"כ אין לבוש והעלם דחשך מסתיר [להם] כלל וד"ל (וע"כ מטעם זה עצמו גם לבוש דתו' שנק' משל הקדמוני אין מסתיר להם כלל ולא עוד אלא שנעשה להם בחי' דרך להוי' ונק' דרכי הוי'415 ממש, [ש]זהו כמו הנותן בים דרך416 כו' שהי' [ה]מסילה ביבשה בתוך הים בקי"ס (כמשי"ת). והנה מובן מזה עכ"פ דאע"פ ששרש עשו בחשך שקדם לאור (שהוא מקו"פ כו') מ"מ שרש יעקב למעלה מחשך זה כנ"ל, והוא יתרון מעלת האור דקו"ח שיוכל להיות בו דבר והיפוכו לאכללא417 קצב, דכו'418 אור הגבורה בכלי החסד [כו'] שהוא עצמו אינו מן המדה ונק' קו המדה419 שמודד כל מדידה כו' כמ"ש במ"א בענין וי"ו דוהנורא420 כו'.
ובזה יתורץ דמה שהענן והחשך האיר אור421 הלילה זה הי' לישראל דוקא מטעם הנ"ל, אבל הי' הסתר וחשך למצרים וזהו מצד ששרשם למעלה בבחי' החשך דתהו שקדם לאור כו' דגם שלמעלה ה"ז במדרגה גבוה מבחי' האור, כי זהו בחי' ההעלם וההסתר דבחי' חשך סתרו שהוא בחי' העדר ההשפעה למטה כו', והאור שנמשך אחר ההעלם (אחר ההבדלה כנ"ל) הוא למטה ממנו וכברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו', שהאור נמשך מבחי' החשך דוקא. אך כ"ז כמו שהוא למעלה דוקא, אבל בהשתלשלו' וירידות המדרגות למטה מטה ממש אחר ההבדלה שהבדיל בין האור והחשך למטה הרי נהפ[ו]ך הוא דקרא לאור יום ולחשך קרא לילה שהוא בחי' החשך הגמור דלילה המסתיר על האור לגמרי והוא מ"ש אלביש שמים קדרות ושק422 כו' שהוא בחי' [לבוש] שק דק"נ כידוע וד"ל. אמנם לישראל הי' הענן והחשך זה עצמו לאור כמו שאין בחי' לבוש [דמשל מלביש ו]מכסה על האור דנמשל כלל, להיות שהמשל עצמו נמשך ממקור האור דחכ' שהמשיך החכ' כו', כך בחי' ענן וחשך [זה] אינו מסתיר לישראל כי שרשם מבחי' אור דח"ע423 המלובש במשל דחשמ"ל העליון שאינו מסתיר למעלה כלל לגבי אור העצמי ממש (שמשם עיקר שרש נש"י שעלו במח' כנ"ל), לפי שבחי' החשך והסתר העליון הוא ג"כ מבחי' העצמו' ממש דישת חשך סתרו כו' שמאותו המקום424 שמשם נמצא האור (וכענין אור וחשך [היו] משתמשין בערבוביא ) כמו425 דקמי' גם חשך לא יחשיך426 כחשיכה כאורה ממש, כמו שלגבי החכם בעצמו שוה המשל עם הנמשל יחד כו' ושניהם כא' באים ממקור א', ואדרבה הי' הענן והחשך לאור ממש (כמו שיבהיק לבוש זך ביותר וכמו בתורתו של ר"מ (שא' ג' מאות משלים כו') הי' כתוב כתנות428 אור באל"ף427 בחי' זיהרא עילאה ונק' מחלצות429 כו' וכמ"ש עוטה אור כשלמה שהשלמה הזאת בהירה מן האור ויכולים לראות בה430 יותר בהבהקה כו'). אבל למצרים הי' חשך גמור להסת[י]ר לגמרי, ואין זה ב' הפכים כלל רק למטה שהאור והחשך מחולקים ולא יכול להיות החשך אור לזה וגם חשך לזה כו'. אבל הנה בחי' ענן ומלאך האלקי' הזה הרי הי' מאיר הדרך תחלה לפני מחנה ישראל מצד שרשם באור קצג, אהנגלה מתוך החשך דוקא וכמו משה נגש אל הערפל דוקא כו', וע"כ גם בעמדם אחריהם הי' בהם ב' הפכים להאיר לישראל ולהחשיך למצרים לזה כפי שרשו למעלה בבחי' האור שאין החשך מסתיר כלל אדרבה יאיר גם הוא ולזה כפי שרשו מצרים בחשך המסתיר לאור ואין כאן ב' הפכים כלל וד"ל.
(יב) וזהו ויסע מלאך האלקי' ההולך לפני כו', שזהו בחי' ההסתר וההעלם דשם אלקי' שבמל' קודם שנעשה מקור לבי"ע, וכשבחי' העלם והסתר זה מאיר אור זהו יתרון אור [גדול] בתוס' מרובה על עיקר האור שאחר הצמצום דחשך סתרו כנ"ל מאחר [ש]העלם עצמו נעשה גילוי, ולזה כאשר עמד[ו] המלאך והענן מאחריהם והאירו [oldpage_רעו] אור לישראל הי' זה בבחי' תוס' אור גדול מאשר הי' בהם בתחלה, מאחר שאין בחי' הפרסא מסתיר כלל (שזהו כמו שמשיגים מן המשל כל עומק אור השכל בתוס' גדול יותר מכמו שהיו משיגים בדבור). וזהו למעלה בחי' תוס' אור גדול בג' עולמות בי"ע כאשר מאיר ההעלם דמל'431 בגילוי אור שזהו למעלה הרבה מכפי מדתם המצומצם שמקבלים מבחי' האור הנגלה עליהם מבחי'432 [מ]אותיות הדבור העליון, וכך הי' גילוי אור אלקי ביו"ד מכות במצרים משם אלקי' שנהפך לגילוי אור וע"כ [נ]תגלה שם הוי' המוסתר בשם אלקי' וכמ"ש וידעו מצרים כי אני ה'433 כו'. ומזה הטעם הי' הכח ועוז לנש"י לצאת מנש"ט במצרים שזה לצאת מן החשך ואפילה לאור גדול שנק' היפך חשוכא לנהורא דוקא לפי שנהפך להם מבחי' חשך וצמצום העליון לאור (ועוד יש מדרגה למעלה מזו והוא שבחי' אור האצי' מאיר בבריאה כמו שהוא ממש שלא ע"י מסך ופרסא כלל (כמשי"ת), וז"ש ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך ושליח כו' דגם חשך לא יחשיך כו' כנ"ל), וג"כ434 כדי שיוכל להיות קי"ס שהוא היפך ההעלם [דים] העליון ליבשה ממש הוצרך להיות תחלה ענין זה שנסעו המלאך האלקי' והענן מפניהם ויעמדו מאחריהם, להיות מאיר לישראל מן החשך דוקא שזהו בחי' ההעלם דמל' דאצי' שבו נעשה הוא עצמו גילוי אור ואז הי' ג"כ קי"ס שנהפך הים ליבשה שהוא כמו בקיעת המסך ופרסא למעלה שנהפך לגילוי מן ההעלם כנ"ל וד"ל.
אך הנה מבואר למעלה שהי' בקי"ס ב' דברים היפך ים ליבשה ומסילה ודרך למטה כו', וגם עוד זאת הי' שבעברם בים ביבשה רדפו מצרים אחריהם ביבשה בתוך הים ולפי שכבר הבדיל המלאך והענן435 ביניהם ולא קרב זא"ז כל הלילה טרם בואם לים כו', ע"כ גם כשנכנסו ישראל לים באשמורת הבוקר ורדפו מצרים בים הי' אז ג"כ מחיצה דענן וחשך זו המפסקת להאיר לישראל ולהחשיך למצרים. אך עכ"ז הרי הי' למצרים קצג, בבמצב[ם] ובמעמד[ם] בחלק436 הים רודפים אחר ישראל, אע"פ שלא הי' גילוי אור רק לישראל, ורצון הוי' הוא להעביר ממשלת פרעה ולהאבידם לגמרי מכל וכל והוא כאשר נטבעו בי"ס, ועל דבר זה הוצרך להיות גילוי אור מעצמו' אוא"ס שבאצי' שנתגלה בבקיעת הפרסא כמו שהוא באצי' ממש שלא ע"י הארת אור הפרסא שהוא הענן והחשך ג"כ, כי מה שמאיר מבחי' ההעלם והחשך דצמצום דשם אלקי' וענן כנ"ל אע"פ שמאיר בתוס' אור לישראל [ו]החשיך מאד למצרים 437כי יש להם יניקה ושרשם במ"ח צירופי' האחרונים דשם אלקי'438 שנק' ארץ חם439 כו' וע"כ הי' מצרים רודפים אחריהם בים, כי יש להם קיום מציאות משרשם בחיצוני' ואחוריי' דשם אלקי' (ואע"פ שנהפך החשך [העליון] לאור אח"כ גם להם באשמורת הבוקר כמ"ש וישקף ה' על מחנה מצרים440 כו', זהו הי' בתערובות אור וחושך יחד כמו שהי' אור וחשך יחדיו תחלה משתמשי' בערבובי' קודם ההבדלה כנ"ל) וזה הי' בעמוד אש וענן שזהו מבחי' האור שמאיר מעמוד האש ההולך לפני מחנה441 ישראל בלילה להאיר להם הדרך כו', וגם בענן זה שהזכיר תחלה שנסע מפניהם ויעמוד מאחריהם, ונמצא שנתחברו ב' הפכים עמוד אש וענן והשקיף על מחנה מצרים שמפני זה נעשה מהומה גדולה ביניהם כמ"ש ויהם את מחנה מצרים442, אבל עכ"ז לא נתבטלו ממציאותם לגמרי מכל וכל ממש עד שא' ויסר את אופן מרכבותיו443 דתבר שלטיהון למעלה שהוכרת444 שרש יניקתם למעלה משם אלקי' והוסר אופן מרכבותיו למעלה, וזהו רק מצד גילוי אור שם הוי' דאצי' בבריאה ויצי' כו' כמו שהוא ממש שלא ע"י מסך ואור המאיר בפרסא שנק' ענן וחשך ולא ע"י עמוד האש אלא מאוא"ס עצמו שלמעלה מבחי' חשך ואור העלם וגילוי כו', וזהו שא' מצרים אנוסה מפני ישראל445 כי ה' עצמו נלחם להם במצרים כו', מפני שם הוי' עצמו נתבטלו לגמרי וד"ל.
ונמצא מובן מכ"ז שהי' בקי"ס ג' דברים הא' בקיעת הים מלמעלה כמ"ש ויבקעו המים446 ונכלל בזה מה שנצבו כמו נד כו' כנ"ל, והוא מה שבחי' [ה]העלם עצמו נעשה בחי' גילוי447 כאותיות המח' [ש]נעשה בבחי' אותיות הדבור בגילוי גמור שזהו הפך ים ליבשה, וזה נעשה מחמת שהי' עמוד הענן והחשך מאיר להם תוס' אור מן ההעלם דחשך סתרו כנ"ל, וזהו כמו [ש]מתוך המשל דוקא יאיר אור השכל ולא [י]סתיר המשל כלל (וכמו מצות עכשיו שמלובשים בלבוש גשמי' ואין מסתיר 448כלל (וכמו כתנות או"ר בא' כו'). והב' מה שנעשה מסילה ודרך ממש ביבשה בתוך הים מב' צדדי[ה]ם לעבור ברגלם זהו מה שנעשה בחי' כלי ממש לגילוי אור שבא מן החשך עד שנק' דרך הוי' ממש, וכמו לע"ל שא' שכר מצוה קצג, גמצוה449 [עצמה] ש[י]הי' מבחי' לבוש דנוגה ובוא'450 להכיל אור שם הוי' ממש (כלבושי דכיא451 לנשמות בג"ע עכשיו שהולכי' בהם למעלה בעילוי אחר עילוי [ו]כמ"ש והלך לפניך צדקיך452 דוקא והן המקיפי' ששורים בלבושי' דמצות בעוה"ז דוקא שנק' צל ימינו כו' כמו אך בצלם יתהלך איש כו', הרי כל הילוך ממדרגה למדרגה הוא ע"י בחי' המקיף דצלם דוקא והיינו מלבוש דחשמ"ל דנוגה שנעשה בהן המצות וכן ילכו מחיל כו' רק ע"י בחי' מקיף דלבושי' הנ"ל453 (וכמ"ש במ"א עמ"ש בזהר ואברהם זקן454 בא בימים דיומין קריבו לי' כו'), וגם כאן שהלכו בנ"י בתוך הים כו' וידוע דקי"ס הי' [רק] הכנה למ"ת455 בלבד והילוך זה ביבשה בתוך הים העליון זהו מה שיש הילוך בדרכי הוי' במצות שנעשי' מחשך העליון שנהפך לאור להיות בחי' כלי ודרך לשם הוי' ממש כמו לע"ל כנ"ל וד"ל (וכך הוא קבלת עומ"ש שלימה ש[ב]עול מצות דוקא שזהו לאכפייא ולאהפכא חשוכא לנהורא כו' בביטול רצון מפני רצונו כו' הוא ג"כ [ענין] יתרון האור שמאיר מן החשך וההעלם דמל' יראת456 שמים דלעילא שנק' יראת הרוממות דסדכ"ס כו' שנמשך ומתלבש בקבלת עומ"ש זה בביטול היש לבד בקיום רצונו במצות שנק' יר"ת שהוא כמו457 יר"ע יראה בושת ומאיר מן ההעלם עצמו לגילוי כנ"ל, וזהו והאלקי' עשה שייראו מלפניו458 האלקי' דוקא המצמצם לשם הוי' כאשר יאיר אור מן ההעלם הוא שעשה זה כדי שייראו מלפניו ממש בבחי' יר"ע הנ"ל רק שמלובש כעת בעול מצות ולע"ל יתגלה כנ"ל וד"ל).
והענין הג' בקי"ס הוא למעלה גם מזה והוא שהי' מאיר גם בהילוך זה שהלכו ביבשה בתוך הים והיינו מדרגה הב'459 הנ"ל שלמעלה גם מבחי' גילוי של ההעלם דחשך וענן הנ"ל והוא בחי' גילוי אור דשם הוי' דאצי' כמו שהוא בבחי' האצי' ממש שלא ע"י הארת אור מן המסך או ענן וחשך כלל אלא [אור] הוי' עצמו שלפני צמצום הראשון דחשך [oldpage_רעז] סתרו דחשך ואור שוין שם ממש כנ"ל, ומפני גילוי אור העצמ[ות] דשם הוי' זה בהגלותו בים על מצרים נתבטלו ממציאותם לגמרי וינוסו והוטבעו בים ונאבדו כי לא יכלו לעמוד במקום אור דעצמו' א"ס ממש (כי אין שרשם רק משם אלקי' דצמצום הראשון כנ"ל). והוא מ"ש ויט משה את ידו460 על הים וישב הים לפנות בוקר לאיתנו [כו'] כי לא נתן למצרים לעבור ביבשה בתוך הים (וכמו לע"ל שיתגלה אור העצמ[ות] דא"ס שא' ולא יכנף קצג, דעוד כו' אף לא ע"י לבוש דמעשה המצות וקבלת עומ"ש כו' כמו שהי' גילוי אור האצי' בבריאה בקי"ס שלא ע"י מסך כלל והוא שהלכו ביבשה שלא ע"י לבוש כלל רק לאור הוי' עצמו הלכו כמו שעולים הנשמות בלי לבוש ועזר כלל כר"ח רבה דמנפשי' עייל461 [כי תו' אומנתו462 ] כו') וכאסתר שלא בקשה דבר463 כו' (וכמ"ש חנם בלא מצות464 כו'), ואפשר465 שמצרים נתבטלו ממציאותם מפני גילוי אור זה היינו מפני שה[י'] שרשם מבחי' החשך וראו אור גדול כזה שלא יוכלו להכיל[ו] כלל שממילא נתבטלו (וכמו במחנה סנחרב שנתבטלו מפני שהשמיע ה' את הוד קולו466 מבחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום כו' כמ"ש במ"א), אבל לישראל ששרשם מבחי' האור דעצמות א"ס שלפני הצמצום הראשון (כנ"ל בשרש יעקב איש חלק כו' שנק' ראשית אונו 467כו' לא הי' יתרון אור גדול הזה מזיק להם כלל ולא נתבטלו ממציאותם כלל אלא468 אדרבה נעשה להם אור לילך בו להיות להם מסילה ודרך ביבשה בתוך הים וזהו כמו שהמצוה עצמה נפשטה מן הלבוש הזך ובהיר (וכמו אור עומק השכל כמו שהוא במקורו קודם שמאיר אור החכ' מאין כו' אלא כמו שהוא בעצמו ממש שא"צ למשל כלל וד"ל.
(יג) והנה מעתה יובן סדר כל הפסוקי' בפ' זאת דקי"ס בתחלה א[מר] ה' ילחם לכם469 שלא ע"י אתעדל"ת כלל וכלל וכמ"ש ואתם תחרישו"ן לא תתערו מידי470 כו' (אף לא בתו"מ ) מענין עוה"ב472 ממש מטעם הנ"ל471, ואח"כ א[מר] מה תצעק אלי473 דגם בחי' העלאת מ"ן דתפלה וצעקה דמשה בביטול מ"ה בעצם474 אינו מגיע לשם כלל, ואי' בזהר מה תצעק אלי בעתיקא תליא475 דקי"ס הוא למעלה גם מבחי' הפרסא שבין כתר לחכ' שאין מדות ומוחין דחו"ב מגיע לשם כלל כמובן מכל הנ"ל, אך א[מר] לו ואתה הרם את מטך476 מטך477 דוקא ונטה את ידך על הים דים זה הוא בחי' ההעלם יהי' גילוי ע"י אור העצמ[ות] דאוא"ס478 שמאיר בפנימי' ע"י דוקא שלמעלה גם מאור החכ'479 דח"ס שנק' אור צח כו' כנ"ל ובקעהו ליו"ד דחכ["ס] שיצא מן ההעלם לגילוי אור [כ]חשך המאיר כנ"ל, ואני אחזק480 כו' וידעו מצרים בגילוי אור הוי' עד שיתבטלו במציאות כמ"ש ה' ילחם לכם כנ"ל.
ועתה מפרש בדרך פרט איך נעשה בזה [ו]הקדים תחלה הכנה לקי"ס, והוא מה שנסע מלאך האלקי' ו[ה]ענן ויעמוד481 קצד, אמאחריהם שזהו האו"ח העולה מלמטה למעלה [מ]אחריהם דוקא וכמו אחרי הוי'482 כו' לכתך אחרי483 בלבוש דמצות שיאירו אור מן ההעלם והחשך והענן כמ"ש ויאר את הלילה484, והוא עצמו המחשיך לבחי' הרע [ד]נפש הטבעית שלא יקרב גם הוא לבחי' הטוב וזהו ויבא בין מחנה מצרים כו' ולא א' בין מחנה ישראל כי הי' המלאך מבדיל בין מחנה מצרים, כי מה שהי' אור מן החשך לישראל זה הי' רק מחשך המחשיך למצרים שנהפך החשך [ה]זה עצמו לאור לישראל, וכמו שנהפך הרע עצמו לטוב שאז נק' [מה"מ] טוב מאד485 יותר ממלאך החיים והוא ע"י [ה]תשובה שהי' פרעה מקריב לבם486 לאביהם שבשמים כו' כמ"ש ויצעקו בנ"י אל הוי'487 כו', וא"כ האור הזה לישראל לא הי' רק מבחי' חשך גמור דמצרים שנהפך להם לאור זה[ו] יתרון האור מן החשך דוקא ע"כ א' בין מחנה מצרים תחלה ואח"כ א' ויהי הענן והחשך למצרים ויאר את הלילה488 היינו הענן והחשך עצמו דלא כפרש"י489 שאין כאן ב' הפכים כלל לפי שעי"ז הי' היפך חשך העליון לאור כנ"ל וד"ל. ואח"כ ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה מקדמונו של עולם490 קדמון לכל הקדומים491, והוא בחי' רוח אלקי' מרחפת דמשיח492 שיגלה כל סוד והעלם העליון דח"ס [ו]למעלה מעלה כמ"ש ישכיל עבדי כו', וע"כ נבקעו המים עליו[נים] דח"ע שבהעלם העצמי' דאוא"ס493 שנק' סדכ"ס כו' וכמים שמעל לשמים494 [ד]ארובות השמים נפתחו495 בימוהמ"ש כולם ידעו אותי496 כו'. וגם בחי' רזא דרזין שנק' סוד סתום דטעמי המצות יתגלו וא"כ יהי' ההעלם גילוי כניסים ונפלאות דעכשיו שיבא[ו] [ב]גילוי ממש497 כמו דרך הטבע ממש כמ"ש אראנו נפלאות (כמשי"ת). אך [עכ"ז] הרי יש מקום יניקה ושרש עדיין גם לבחי' הרע דק"נ וע"כ א[חר] שבאו בנ"י בים והמים להם חומה כו' וירדפו מצרים כו' שגם הם יכלו לילך ביבשה זו בתוך הים העליון, וזהו ויבאו אחריהם כל סוס פרעה498 אותיות499 דק"נ שכלולים בסוס א'500 שמקבל מסוס דקדושה כמ"ש והי' מצהלות הסוס501 קדש לה' כו', אבל באשמורת הבוקר, בוקר דלע"ל ביום הז', וישקף ה' על מחנה [מצרים] כו' וכמו אז אהפוך אל עמים502 כו' כמ"ש ויהם את כו', ולעוה"ב יהי' הבירור השלם בין צדיקים לרשעים כמ"ש אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ודראון עולם503, וזה הי' בקי"ס504 מעין עוה"ב שהרי א' זה אלי ממש וראתה שפחה כו' (כמשי"ת) והוא מ"ש ויסר את אופן מרכבותיו כו'. ואח"כ א' ויט משה את קצד, בידו כו' שזהו בחי' הטי' שני' להשיב את הים לאיתנו שהוא יתרון505 גדול מהטי' הא' לבקיעת הים כו' ([כ]גילוי ההעלם וסודות התו'), לפי שבעוה"ב יהי' דוקא גילוי אור העצמ[ו'] ממש דקמי' ממש כחשיכה כאורה [ממש] ויכולים הכל לקבל גם חשך דק"נ וכמ"ש מה נשתנו [אלו]506 כו', וזהו שביקש משה ונפלינו אני507 כו' שיבחר לנו את נחלתינו אף בעצם רוממות דא"ס למעלה מן הברירה509 דגורלות דיו"כ508 מבעל הרצון עצמו כמ"ש במ"א וכמ"ש ואלה לחרפות עולם, וזהו הטי' הב' להשיב את הים לכסות את כל חיל פרעה כו' וד"ל.
(יד) והנה להבין ביאור הענין, הנה י"ל ענין הבקיעה דמל' במסך שזהו בחי' הארת אור האצי' בבריאה שלא ע"י מסך כלל כנ"ל, שזהו למעלה גם מבחי' בירור הלבושים דמצות שיהי' לע"ל וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך אלא כמו שהוא בעצמו דוקא שא"צ למשל כלל כנ"ל (כמשי"ת). ויש להבין דאיך אפשר שיהי' אור האצי' בבריאה כמו שהוא בלי בחי' צמצום כלל דא"כ הי' הבריאה מתבטלת לגמרי ונכללת באצי' כנ"ל דבלתי ב' סיבות דב' בחי' אין [ו]ע"י פרסא א"א להיות [oldpage_רעח] מציאת יש מיש האמיתי כנ"ל כמובן מכל המשלים הנ"ל, ואם מפני שבקי"ס הי' מאיר [האור] מבחי' העצמו' ממש שלמעלה מהעלם וגילוי דחשך ואור כנ"ל, אבל בחי' האצי' ממש הרי זה אור העצמו' דא"ס באצי' איך יקובל בנשמות דבריא' וישארו במציאותם המוגבלת כו'. אך הנה ארז"ל דראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא כו', וזהו פלא דאיך יכול להיות גילוי אלקו' בשפחה גשמי' יותר מגילוי הנבואה בנביא כיחזקאל510 שהי' נשמתו מעולם האצי'511 וגופו מופשט הי' מגשמי' כו', ועוד מהו שא' בפרט כיחזקאל דוקא512. אמנם הכוונה בכלל [ב]מאמר הזה הוא מפני שהי' בקי"ס גילוי עצמות אלקות מעין שיהי' לע"ל בעוה"ב513 וע"כ היו כולן שוין בגילוי אור גדול זה ואפי' שפחה (כענין שכתוב אפי' עוברי' [ש]במעי אמן אמרו שירה514 [זו] כו') לפי שא' זה אלי לנוכח (וכמו לע"ל שא' כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם515 כו'). ובאמת דבר זה א"א כי ודאי הי' גדולי הדור כזקני ישראל משיגים באור זה עצמו יותר מזולת[ם] וכ"ש שא"א ששפחה ראתה [כמוהם] כו'. אך עיקר הענין הוא לפי שהי' בקרי"ס הארת אור האצי' בבריאה כמו שהוא בלי516 בקיעה כנ"ל וע"כ אפי' שפחה ראתה מה שלא ראה יחזקאל.
קצד, גויובן זה ע"פ הידוע בביאור המאמר בהפרש שבין נבואת משה לנבואת כל הנביאים517 שכל הנביאים [נתנבאו] בכה518 כה אמר ה'519 כו' שכה זה הוא בכ"ף הדמיון [לבד] וכמ"ש ביד הנביאים אדמה520 כו' וכתיב הן במראה521 אליו אתוודע בחלום כו', אבל משה נתנבא בזה522 כו'. וביאור הענין הנה ידוע דבחי' המל' שמהוה523 הברואי' מאין ליש זהו בבחי' הארה דהארה בלבד מה שמתגלה רק בצירופי אותיות [הדיבור] העליון שנק' מראה דמות כבוד הוי'524 דאצי' שאינו יודע525 רק בחי' מראה [ו]דמות כבוד הוי' דאצי' עצמו, כמ"ש בזהר במ"ש בצלמנו כדמותנו [ד]צלם בדכורא526 בחי' האצי' ממש כדמותנו527 בנוק' כו' שזהו במל' דאצי' שנעשה מקור לבי"ע528, והוא ע"י [בחי'] צמצום ולבוש [ד]פרסא הנ"ל דוקא וכמו שאור המאיר דרך מסך שאינו אלא קצת דוגמא לאור העצמי כנ"ל. ואמנם אעפ"כ בהתלבשות אור זה בגילוי הנבואה בנביאים א' וביד הנביאים אדמה בדמיון שהוא העלם המח' הזכה והטהורה של הנביא ההוא כמו שהוא בשרשו א[ם] מבריאה או מיצי' כו', וזהו הן במראה שמראה זה דברים הנגלים529 בנשמתו רק כפי שרשו בלבד כמו לישעי' [ב]בחי' עולם הבריאה530 וליחזקאל [ב]בחי' היצי'531 שמפני זה ראה רק מרכבה דיצי' כו' וכמ"ש ישעי' דומה לבן כרך532 שראה את המלך ויחזקאל לבן כפר (כמ"ש במ"א). וז"ש שכל הנביאים נתנבאו בכה כו' בכ"ף הדמיון שזהו התלבשות בחי' המל' בלבושים והעלמות בכל נברא533 לפי שרשו, וע"כ היו הנביאים בעת הגיע אליהם אור הנבואה היו535 מופשטי' מגשמיות534 ונפלו על פניהם כאבן דומם מבלי הרגשת חיות ותנועה כלל [כי] היו צריכים להתפשט מלבוש החומר שלהם כדי שיוכלו לקבל גילוי אור האלקי דבחי' המל' ממש (כי הי' אור המל' מתגלה להם יותר מכמו שמתגלה בעולמו' ובמרכבה העליונה ע"י העלם המסך המפסיק כו', שאם לא הי' האור האלקי מאיר להם רק כפי סדר ההשתל' ע"י צמצום המסך לא היו מתבטלים כ"כ). אך הנה משה נתנבא בזה הדבר כו', פי' זה לשון דכר שהוא במדרג' שם הוי' דאצי' ממש כמו שהוא טרם שמתעלם ומתלבש בלבוש דשם אלקי' במל' כו' שלא ע"י התלבשות במסך כלל שזהו בלא דמיון ומראה כלל [ו]כמ"ש לא כן עבדי משה536 פא"פ אדבר בו537 כו', ועוד זאת מעלה יתירה הי' בו שלא הי' נופל על פניו כלל בגילוי אור הוי' בנשמתו כי לא הי' צריך להתפשט מגופו כלל שהרי אמר ולא קם נביא עוד כמשה אשר ידעו ה' פא"פ538 במדרגה קצד, דכאיש אל רעהו539 כו' (וארז"ל דשכינה הי[תה] מדברת מתוך גרונו של משה540 מאליו כו', דהיינו מה שבחי' המל' הנק' שכינה541 הי' בגילוי נבואה במראה לבד לנביאים, הי' גילוי שכינה זה רק בגרונו של משה כו').
ושרש הענין הוא לפי שהי' שרש נשמת משה בחי' מ"ע שלפני הפרסא המפסיק כמ"ש בו כי מן המים משיתיהו542 (וידוע בענין אמ"ר אור מים רקיע543 דכ"ז הוא בבחי' המ"ע544 דתוה"ק שהיתה תחלה כלולה בעצמותו ית' ממש ונק' אור עצמ[י] מאור עצמו' א"ס ב"ה (כמו עצם כח המשכיל בו545 שכל בנפש האדם שנק' נפש השכלי' וכמו הוא המדע546 כו'), ועוד547 שנתלבש אור העצמו' דתו' בלבוש ונק' משל הקדמוני כמו עוטה אור כשלמה שזהו הי' דוקא ע"י משה548 כמ"ש משה ידבר549 כו'), וע"כ אין בחי' הפרסא שהוא בחי' הלבוש והצמצום מסתיר כלל לגבי משה כמ"ש ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקי' דוקא (וכמשי'550 שאין לבוש דמשל הקדמוני מסתיר לו כלל). וז"ש פא"פ אדבר בו במראה ולא בחידות כו' במראה המאירה מאור העצמו' ממש שלא ע"י לבוש והעלם כלל וכלל, משא"כ בשאר הנביאי' הי' נראה במראה דפרסא רק שהוא לבוש זך ובהיר שנק' חשמל כו', וכמו שיהי' בעוה"ב ממש [ד]כתי' ונחי' לפניו551 ממש שלא ע"י צמצום ולבוש מסתיר ואף לא ע"י לבוש זך ובהיר רק מאור העצמו' דא"ס ב"ה ממש כמ"ש הנה אלקינו זה ממש, וכמו"כ משה נתנבא בזה לנוכח כו' וד"ל. והוא עצמו הטעם שא' ודיבר ה' אל משה פא"פ כאשר ידבר איש אל רעהו כו' שהי' משה עומד בגופו בלי ביטול המציאות כלל כשאר הנביאים (כמו שהי' בהר מ' יום לחם לא אכל552 הרי הי' גופו מקבל האור והחיות האלקי בעצמו כמו נשמתו ממש שזהו כמו לע"ל בעוה"ב ממש, כי לא הי' גופו מבחי' נוגה דבריאה שיסתיר עליו כלל וכלל כי גם בגופו האיר כמו בנשמתו553, ולא הי' צ"ל בהפשטת הגשמיות כלל כשאר הנביאים שגופם מסתיר עליהם וצריכים להתבטל מישות חומר הגופני לגמרי מכל וכל וא"ל לא היו יכולים לקבל אור גילוי שכינה בנשמתם, לפי שהי' [מקבלים] רק מבחי' המל' שנק' כה כו' שהוא ע"י העלמת המסך והי' האור בוקע עליהם כפי מציאותם [ו]השגתם ע"י לבוש החשמ"ל העליון כדי שלא יתבטלו במציאותם לגמרי, וע"כ הי' גופם דמבחי' נוגה מסתיר להם שא"א שיקבל בחי' יש גמור מבחי' אלק[ו]' ממש קצה, אויתקיימו במציאותם כמ"ש כי לא יראו554 כו', אם לא ע"י בחי' הצמצום שע"י מסך בריחוק מקום אף במלאכים [כ]מרכבה עליונה שהרי א' הושיט אצבעו קטנה ביניהם ושרפן555 (כמ"ש במ"א). אבל נשמת משה הי' [מ]למעלה [oldpage_רעט] מן הפרסא עד רום המעלות גם במל' דא"ס שהוא כמו בבחי' יש האמיתי דעצמו' אוא"ס ממש כמו שהוא בלי לבוש כלל (וכנ"ל ביעקב ששרשו באור העצמו' שלפני החשך סתרו כו'), שהוא למעלה מבחי' ד"ע וד"ת שהן ב' דעות דמיש לאין ומאין ליש דזהו רק בשביל שהי' בחי' יש ממש בריחוק מקום [בלבד] כנ"ל בב' בחי' אין, ואע"פ שהי' משה בבחי' מ"ה ואין דבחי' ח"ע הקדומה גם זה הי' בבחי' יש כמו שהוא במקורו בבחי'556 יש האמיתי וזהו יש מיש שלא ע"י אמצעי כו'557, דהיינו שאין צ"ל ע"י ב' בחי' אין הנ"ל ובחי' פרסא כלל אלא כמו שהוא ביש האמיתי כך [נתקבל] ביש המוגבל558 ממש (וכמו בעוה"ב שא' להנחיל אוהבי יש559 האמיתי כו' [י]הי' גופ[ם] בלי ביטול כלל כמא' צדיקים יושבים שזהו יושבים בגופם ועטרותיהם560 בראשיהם ונהנין כו'), והיינו דאע"פ שהמקבל הוא בבחי' יש ממש כמו שהוא בגוף גשמי אינו בבחי' יש נפרד כלל וכלל, וכך הי' משה גם כמו שהי' בגופו בלי פירוד כלל וכלל אדרבה בתכלית הביטול וכמו שהי' עניו מאד561 מכל האדם כו' אע"פ שהי' בגופו ממש כו' וד"ל.
(טו) וזהו שהי' מדבר ה' עמו כאשר ידבר איש כו' והיינו כמו שהי' בגופו ולא הי' גופו מסתיר לו כלל ואינו נק' בחי' יש כלל (והיינו [מ]בחי' האין הא' דח"ע562 שמיש לאין דכלא חשיב ממש ע"כ יכול להיות בבחי' יש דוקא), וכ"ז אות וסימן שאין בחי' הבריאה שנק' יש תופס מקום כלל וכלל דכלא ממש חשיב ע"כ א"צ להפש[י]ט א"ע מגופו כלל ואף כמו שה[וא] בגופו אינו נחשב למאומה ויכול להיות בו גילוי [יש] האמיתי ממש בלי פירוד כלל ואינו מתבטל כלל. ודוגמא ממש לזה מצינו ביוסף הצדיק שהי' בחי' מרכבה לצ"ע בחי' יסוד563 דע"ס564 כו' בחי' סובב ומקיף לאבי"ע בכלל שע"כ הי' בחי' [אצי' ובריאה ויצי' ו]עשי' [שוין] אצלו ממש, ולכך גם כשהי' עוסק במלאכתו בטרדא גדולה בכתבי חושבני' בעסקו565 כמ"ש בתרגום עכ"ז לא הי' נפסק ונפרד כלל משרשו במקיף העליון דאצי' באותו העת עצמו, כי לא הי' טרדא זו בלבוש דבריאה ועשי' מפסיק ומסתיר לו כלל וכלל ואף כמו שהוא טרוד במחשבתו בעניני עוה"ז אין זה הפסק וביטול כלל לגבי שרשו וה[י]א דביקותו למעלה בלי פירוד קצה, ב566כלל, לפי שהי' במדרגה עליונה דאור עצמו' א"ס ב"ה שמעלה ומטה אצי' ועשי' שוין ממש (וכמאמר הוא מקומו ש"ע567 ואין העולם מקומו כו' וכן א' איהו תפיס בכ"ע568 ולית מאן דתפיס בי' כלל כמ"ש במ"א) וע"כ אין בחי' הבריאה ועשי' נק' הפסק כלל רק כאשר האור הולך בדרך השתל' מאצי' לבריאה ע"י פרסא בריחוק מקום אזי נק' הבריאה בחי' יש נפרד, משא"כ למעלה כמו שהוא קמי' [ממש] אין בחי' הבריאה נק' יש נפרד כלל כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא בהשוואה אחת ממש כו', ולכך לא הי' צריך להפשיט [את] עצמו מלבוש דמח' בעוה"ז כלל לפי שהי' דבוק למעלה כמו שהוא למטה בשוה ממש, וכך הי' במשה שהי' נשמתו ג"כ מבחי' זו כנ"ל באורך גדול569.
ודוגמא לזה הי' גם בדוד והגבורים שהיו לו [ש]שרש נשמתן הי' מבחי' האצי'570 עצמו שלמעלה מן הפרסא (כמו שהמל' בבחי' האצי' שאו' דברך נצב בשמים במדות דז"א כו' ולמ"ד הגבורים הם בחי' נה"י דז"א571 [ב]ל' כלים פנימי' אמצעי' חיצוני' כו' כידוע בזהר בענין ג' עדרי צאן רובצים572 כו' וכענין המל' נקנית בל'573 מדות574 כו') היו עוזרים לדוד בחי' המל' בלא לב ולב575 פי' בלא לב ולב שניהם שוין כו' בלב היינו בדעת ומוחין דגדלות וכמו בקירוב אל הוי' בראי' באור נשמתם בהשגה עמוקה כמו בק"ש ותפלה ועת גילוי שעת רצון כנבואה, ובלא לב היינו בחי' הקטנות דמוחין שלמטה מן הדעת כמו שמוסתר אור האלקי בגופם ממש הכל הי' שוה אצלם לפי שהי' שרש נשמתם מבחי' אצי' עצמו שאין בחי' הפרסא מפסיק כו', ואין הבריאה ויצי' תופסים מקום כלל וכנ"ל ע"כ הי' שוה אצלם בחי' הקטנות שבגופם עם בחי' הגדלות שבנשמתם כי לא הי' גופם מסתיר להם כלל, וכמ"ש דוד אם זכרתיך על יצועי576 בבחי' הקטנות מוחין ומדות ביצוע[י] שעת השינה כך באשמורת [ב]גדלות המוחין בדביקות וקירוב אהבה כך בשוה ממש (וכמו שהי' דוד מלך על ישראל בהתנשאו' ויש גדול והי' בעת ההיא בתכלית הביטול והפשטה מכל עצמותו כו' ואין זה סתירה כלל, כי הי' שרשו במל' שלמעלה באצי' בבחי' ביטול והתכללו' ולמטה נעשה ראש לשועלים כנ"ל ואין הצמצום דמסך עושה שינוי כלל), וגם עכשיו הרי בק"ש נצטוינו כ"א אף פחותי הערך (שבכל ניצוץ קטן יש לו שרש בל' כלים577 דנה"י דז"א שהן בבחי' הגבורים הנ"ל) ודברת בם בשבתך בביתך [בשכבך] ובקומך578 פי' בש[כב]ך בשינה אז האדם בקטנות הדעת והמדות קצה, גבקטנות מאד כידוע ובקומך בשחר שדעתו מיושב ומכין לבו ומוחו בהפשטת גשמי' החומר עד שיהי' בר לבב ובעומק אמיתי' ההשגה ביחו"ע למס"נ באחד579 כידוע בענין המאריך באחד580 כו', ועכ"ז א' במצוה זו דק"ש שיהי' לאדם ב' העיתים הללו בשכבך ובקומך בשוה ממש שגם בטרדתו במו"מ כל היום ובש[כב]ו יכול למס"נ באחד בק"ש ובש"ע581 כמו בקומו בשחרית (לפי ששרש נשמתו מא"ס ממש דאין עוה"ז תופס מקום כלל ומאיר למטה כמו למעלה ממש כנ"ל). וכ"ז אינו רק מצד הארת אור דאצי' בבי"ע שלא ע"י מסך [ד]פרסא כנ"ל אלא כמו שהוא ממש ואעפ"כ אין הבריאה מתבטלת ממציאותה כלל אדרבה נשארת במהותה וישותה ואינה בבחי' נפרד כלל וכלל כנ"ל.
ויובן זה ע"פ דוגמא [ממה] שאנו רואים בעניני הניסים והנפלאות [שעושה ה' ושכבר עשה למעלה מן הטבע כניסים] דמצרים וקי"ס ושאר הניסים שעשו נביאים כאליהו ואלישע וכה"ג שכ"ז נק' נפלאות ענין הפלא ופלא גדול שלמעלה מהשגת אדם כי זהו למעלה מהטבע המוטבע, וכאשר האור שלמעלה מן הטבע מאיר בעוה"ז המוטבע נק' פלא כהפך ים ליבשה וכה"ג ונק' אין של היש המוטבע שמהפך היש מצירוף לצירוף כמ"ש מי שא' לשמן וידל[י]ק582 כו', אמנם עכשיו אמר אותותינו לא ראינו583 כנ"ל רק מתנהג הכל ע"פ הטבע. אך יש מעלה יתירה בזה יותר מן הנסים שנק' נפלאות כאשר הנפלאות האלה עצמן הן מלובשים בדרך הטבע עצמה ואין בחי' הטבע [עצמה] מסתיר כלל כמו נס דאחשורש וכה"ג הרי הטבע עצמה אינה בבחי' יש סדכ"ס584 כו'. וכך ענין גילוי סודות שנק' נפלאות ג"כ [oldpage_רפ] כמו גל עיני ואביטה נפלאות585 כמו בימוהמ"ש שיתגלה כל בחי' העלם וסוד ה' כו', אבל יותר עליון מזה כשבחי' הלכה586 שהן הלכות דתושבע"פ הן עצמן בחי' כלי לאור העצמי כמו הנפלאות בלי פירוד ולבוש מסתיר כלל זהו בחי' יש מיש שלמעלה מבחי' אין הממוצע וכמו לחם פנג587 שתוציא הארץ גלוסקאות וכלי מילת588 כו' שהוא התהוות יש מיש בלי ביטול היש לאין בתחלה כלל וכך יהי' מלמעלה למטה מיש האמיתי ליש המוגבל כנ"ל במשה ויוסף וד"ל589 וכמו שהי' ברכת אברהם מעין עוה"ב590 ממש מיש האמיתי לבחי' יש ממש (וכמ"ש במ"א) וד"ל.
(טז) והנה אחר כ"ז יובן מאמר הנ"ל דראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל כו' להיות שהי' גילוי אור העצמו' קצה, דדא"ס ב"ה [בקי"ס] כמו שא' זה אלי לנוכח כמו שיהי' לע"ל בעוה"ב ממש כנ"ל591 והיינו שהי' בבחי' דילוג שלא כפי סדר ההשתלשלו' והוא כמו אוא"ס עצמו שאצי' ועשי' שוין לפניו ממש כנ"ל, והיינו שהי' בקיעת המסך שלא הי' האור ע"י התלבשות במסך 592כנ"ל ע"כ בחי' אצי' ובריאה שוין ואין הבריא' מתבטלת ממציאותה כלל (ולא כגילוי המל' בנביאים שמתבטלי' מצד גילוי האור מן ההעלם ביותר מכפי הצמצום והמדה בלבוש החשמ"ל העליון דחשך סתרו כו'), אלא כמו שהוא בבריאה בבחי' יש אינו בחי' נפרד כלל [וכלל] מטעם הנ"ל (כמו במשה ויוסף וכה"ג), ולזאת הרי הי' גילוי אלקות למטה ממש כמו למעלה בלי שינוי כלל. ומטעם זה הי' גם שפחה יכולה לראות 593גם אור הזה בקי"ס בשוה ממש עם גדולי זקני ישראל וכה"ג מאחר שאין הסתר כלל מצד הגוף החומרי להיות בבחי' יש נפרד, כי כמו שהוא דוקא הוא בבחי' הביטול וכלי ממש לגילוי אור האלקי כדוגמא דפרות שנשאו הארון שהי' בחי' מרכבה ממש לבחי' המל' כו', וכמו שיהי' לע"ל שיתגלה כבוד הוי' וראו כל בשר אפי' בהמות וחיות594 גשמי' לא יסתיר להם חומרם הגשמי' (וכחמורו של רפב"י595 וכבהמות בהררי אלף596 כו', וראי' לזה ממה שיבטלו הטורפים כמ"ש וגר זאב עם כבש597 כו'), שהרי בקי"ס לא היו צריכים להתעוררות והכנה מעצמם כלל כמ"ש ואתם תחרישון לא תתערון מידי לפי שאין אתעדל"ת מגיע לשם כלל מטעם הנ"ל, וא"כ לא הי' בהם בחי' [ה]ביטול במציאות בגופים שלהם כלל וכלל כי הרי הלכו ביבשה בתוך הים ואמרו שירה בשמחת הנפש עצמה שזהו בחי' ביטול והתכללות הנשמות מבריאה לאצי' (כמשי"ת בסמוך שיש ב' דעות בזה) והכל היו שוין בזה בגילוי אור זה כקטן כגדול. וזהו שראתה שפחה על הים במראה דזה בגילוי לומר זה אלי ואנוהו מה שלא ראה יחזקאל שהי' שרש נבואתו רק בנו"ה דיצי' במרכבה דפני ארי' ושור כו', דגם שהי' אור המל' מאיר על נשמתו [מ]נו"ה דמל' דאצי' שמלובש ביצי' שלא ע"י לבוש פרסא שבין בריאה ליצי' כו' וע"כ היו מתבטלים ממציאותם, אבל הי' זה האור רק מבחי' המל' שמצמ"ד598 להיות כתר לבי"ע ולא בבחי' זה דשם הוי' דז"א דאצי' בנבואתו כו'599 וד"ל (ומה שאמר שפחה דוקא רמז בזה דגם בחי' נוגה דעשי' שהוא בבחי' יש נפרד בגסות כמו נפש הטבעית דאדם בחומר גופני כו' וכמו שפחה כי תירש גבירתה600 בזמן הגלות דשכינה כו' כידוע גם בחי' שפחה ועבד דכתרים דנוגה601 שראו אור דאצי' עצמו כמו שראה משה ואהרן וזקני ישראל באמרם זה אלי כו' מה שלא ראה יחזקאל שנתנבא קצו, ארק בכה כו' (ואין זה פלא כ"כ שהרי הגר602 שפחת שרה ראתה מלאך [ה'] ג' פעמים603 ואמרה הגם הלום ראיתי604 אחרי רואי כו' לפי שהאבות והאמהות היו מעין עוה"ב605 ממש שלא הסתיר להם גופם שלהם כלל ואף שפחה דשרה הי' ביכולתה לראות גילוי אור הוי' מה שלא ראו שאר נביאים מטעם הנ"ל וד"ל). וזהו הי' כדוגמא דלע"ל ממש דכתי' וראו כל בשר כו' שיהי' גילוי אלקות למטה כמו למעלה ממש שלא ע"י מסכים והעלמות כלל וע"כ א' ולא ילמדו [עוד] איש את רעהו606 כו' כי כולם ידעו אותי ממש כולם בשוה כו', וע"כ לא יהי' בחי' ביטול במציאות כלל לע"ל ואף לא בגופים דבהמות וחיות דגם שיראו כל בשר יהי' בבחי' יש גמור ולא יצטרך להיות בהם בחי' ביטול היש כלל לא בגוף ולא בחומר ולא בנפש שלהם כמו קודם חטא אדה"ר בעה"ד שהיו כל בהמות וחיות בגופים זכים וטהורים מאד ואף נחש הקדמוני שהרי א' ויאמר ה' אל הנחש607 כו' וחמורו של רפב"י [יוכיח] ולכך א' אם אנו כחמורים608 ולא כחמורו של רפב"י שחמור שלו נזדכך ביותר מחומר שלנו כמו שהי' קודם חטא דעה"ד שעקבו של אדה"ר [הי'] מכהה גלגל חמה609 כידוע.
אך הנה עכ"ז הי' גם בשעת קי"ס בחי' ביטול במציאות בנשמות שלהם שהיו עולין ונמשכי' למעלה באצי' באמרם זה אלי כו' (כמשי"ת), וב[ב]חי' ביטול זה דנשמות הי' חילוק מדריג[ות] בין גדולים לקטנים כמו שהי' במ"ת שהי' חילוק מדריגות בבחי' ביטול [ד]נשמות וגם בביטול דגופים, דגם שהי' גילוי אור הוי' בבחי' פ[ב]"פ ממש כמ"ש פא"פ דיבר ה' עמכם610 כו', [עכ"ז] הי' ערך גילוי הארת אור פנימי' [ד]הוי' בכ"א לפי שרש נשמתו דוקא ולפ"ע ההעלאה והזדככות [ה]חומר שלו בימי הספי' קודם מ"ת611 שאומר היום יום א' לעומר כו', שזהו בחי' הבירור דז' מדות הרעות612 דק"נ כידוע בכוונת הספי' שהספירה ה[י]א בחי' הכנה למ"ת בז' מדות דקדושה לברר לז' מדות דבהמה כדי שיהי' ראוי[ם] עי"ז לקבלת התורה פב"פ ביחו"ע במוחין דחב"ד בגילוי אור הארת פנים העליו[נים] דאור דתורה כו' שנק' חופה ונשואין כמו ביום חתונתו זה מ"ת613 כו', ומ"ט ימי הספי' שהן ז' שבועות בכלל הן כספירת ז' ימים נקיים614 דאשה שתטהר לבעלה כו', ולזה הטעם הי' גילוי אור פב"פ דמ"ת בכ"א לפי הבנתו615 ומדרגתו דוקא כו', ואע"פ שביטול הרצון שלהם במה שא' נעשה616 היו כולם617 כאיש א' ולמעלה מן הטעם [ושכל של כל קצו, בא'], אבל מ"מ הי' האור דח"ע דתו' מאיר בכאו"א כפי מדריגתו עד שהי' למשה מחיצה בפ"ע ולאהרן מחיצה בפ"ע כידוע במ"ש ועלית אתה618 ואהרן עמך כו'619 והכהנים והעם אל יהרסו לעלות כו' (וכך יהי' גם בעוה"ב שכאו"א יקבל כפי מדרגתו ושרש עבודתו בתומ"צ באוי"ר בעוה"ז כו' אע"פ שא' הנה אלקינו זה בגילוי לכולם בשוה, מ"מ בחי' קבלת השכר יהי' לכאו"א [oldpage_רפא] כמו שהוא דוקא, שזהו כמו התחלקות אור החיות באברי הגוף כו' שכאו"א מיוחד בפ"ע כו' ואין א' שייך לחבירו כך צדיק א' נכוה מחופתו של חבירו620 כו' שהוא מציור אדם בחי' ממלא 621כו', אבל בקי"ס הי' [ה]אור בגילוי המקיף [דהעלם דים שנעשה יבשה כנ"ל] שהאיר לכולם בשוה שלא ע"י מסך כלל כי לא הי' ע"י העלאת מ"ן מבירור דנוגה כלל וע"כ לא הי' הביטול בגופם וגם שפחה כו' 622כנ"ל. אבל במ"ת היו קולות וברקים וקול השופר623 וינועו ויעמדו מרחוק624 שהי' ביטול גדול בגופים דוקא וגם בנשמתם שעכ"ד פרחה נשמתן כו' ולא הי' כזה בקי"ס אע"פ שהי' הכנה למ"ת מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע באו"ח ואו"י כמשי"ת וד"ל.
(יז) והנה בעיקר ענין דקי"ס שזהו בחי' גילוי אור האצי' בבריאה שלא ע"י התלבשו' במסך ופרסא כלל [כנ"ל] יש בזה ב' דעות שונות625 ומחולקות, שלפי הזהר (במאמ' כד סליק ימא גלגלוהי626 כו') הי' זה הענין בבחי' או"ח בהעל[א'] מלמטה למעלה דוקא, והיינו בחי' עליות עולם הבריאה בעולם האצי' שלא ע"י לבוש והעלם, [ו]דלא כעכשיו שיש נשמות דבריאה שעולין בבחי' האצי' ממש שזהו כמו מיכאל כה"ר מקריב נשמות627 ע"ג המזבח העליון דאצי' שנכללים ונשתאבים באור האצי' כו' שאינם מתקיימים שם במציאות כ"א ע"י לבוש וכיסוי דהיינו מבחי' החשמ"ל כו' (כמו בכל חדש ושבת שיבא כל בשר להשתחוות לפני הוי'628 באצי' כנ"ל629 ). ולפי דעת המקובלים בקבלת האריז"ל יהי' זה הענין דקי"ס בבחי' ירידה והמשכה דאו"י מלמעלה למטה דוקא דהיינו שגילוי אור האצי' ירד מאצי' לבריאה כמו שהוא שלא ע"י בחי' לבוש והעלם כלל כנ"ל (ושרש מחלוקת ז[את] הוא בסיבת הבקיעה בפרסא שבין אצי' לבריאה שלפ"ד הזהר הי' הבקיעה מלמטה למעלה ברוח קדים עזה שהי' עולה בים מלמטה למעלה ועולין בגילוי כ"כ עד שבוקעין630 המים). ולפ"ד האריז"ל הי' הבקיעה מלמעלה למטה קצו, גכמו ענין ובחי' לידה דולד שיצא מן ההעלם דבטן אמו לגילוי כו' (כמבואר במ"א במאמר דהאי אי' לתתא631 כו'). ופי' הפסוק דויולך ה' ברוח קדים עזה כו' היינו מלמטה למעלה632 דוקא וכן משמע פשט הכתוב דויט משה את ידו על הים ויולך ה' כו' כמ"ש ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו. וכך אנו אומרים בוקע ים לפני משה633 דמשמע שע"י משה נבקע הים מלמטה למעלה, וכן פי' הפשוט דהפך ים ליבשה משמע כפשט634 האריז"ל דבקיעה הוא מלמעלה למטה ע"כ א' הפך ים ליבשה דמבחי' ים נעשה יבשה והוא מ"ש נצבו כמו נד כו' (וכן א' הים ראה וינוס כו' כנ"ל), אבל לפי' הזהר הל"ל בהפך [הפך] יבשה לים מאחר שבחי' בריאה עולה למעלה באצי' שהבקיעה הי' מלמטה למעלה, וכן ממ"ש ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים635 דמשמע דים נהפך ליבשה וכמ"ש והמים להם חומה636 כו', אך מלשון זה יכול יותר לדרוש637 כפי' הזהר שהרי אמר בתוך הים כמו שהוא למעלה הלכו ביבשה שזהו בנשמות שבגופי' שעלו למעלה והלכו שם ביבשה (כחנוך638 ואליהו639 שעלו למרום כמו שהן בגופים שלהם [ממש] כנ"ל ), אבל לפי האריז"ל זה[ו] [כ]נשמת משה ומשיח וכה"ג באור האצי' מאיר כמו שהוא בגוף כמו שהוא למטה בלי שינויים כלל כמו שהוא למעלה וא"צ לעלות למעלה כלל [ו]כמ"ש במשיח אני היום ילדתיך640 וכך יהי' בכללות נש"י כמ"ש במ"א.
אך הנה בעצם גוף הענין דקי"ס אין נ"מ כ"כ בין ב' דעות הנ"ל שלפ"ד הזהר הי' יחוד וחיבור אל641 האצי' בבריאה ובריאה באצי' שלא ע"י לבוש וממוצע כלל כנ"ל, אלא שהן חלוקין באופן גילוי חיבור ויחוד זה, שלפ"ד הזהר הי' יחוד וחיבור זה באצי' דוקא (שזהו כמו שילוב [שם אדנ"י בהוי' מלמטה למעלה כו') ולפ"ד האריז"ל הי' חיבור זה למטה (שזהו כשילוב] שם הוי' באד'642 מלמעלה למטה). וזהו כמו משל ב' בנ"א643 א' עומד למעלה בגובה ההר והב' עומד למטה בעמק ותשוקת שניהם להתחבר יחד כאב עם הבן וכה"ג [ו]יש באופן חיבורם שני אופנים א' שירד העליון מלמעלה למטה אל התחתון ויחוברו שניהם למטה, או אופן הב' שיעלה התחתון העומד למטה למעלה בגובה ההר ויהי' חיבורם יחד למעלה. ואין נ"מ בעצם החיבור והקירוב זע"ז כשמתחברים יחד למעלה או כשמתחברים יחד למטה באיזה מהאופנים644 היחוד הוא אמיתי בלי לבוש והעלם [כלל (]רק שהתחתון שעולה למעלה קצו, דמתפשט ממדרגתו מפני שעולה למהות גבוה ממנו ואמנם העליון היותר למעלה645 צריך להשפיל א"ע ממדריגתו). ודוגמא לזה [יש] גם עכשיו רק שהוא ע"י לבוש זך בעילוי הנשמות מבריאה לאצי' ובליל שבת שהוא בקבלת שבת646 כידוע, והוא ע"י בקיעת המסך שבין [כל] עולם לעולם מלמטה למעלה, וביום השבת יורד האור בבקיעת המסך מלמעלה למטה. ואמנם הנה באמת כ"ז שיפול בו ענין עליות וירידות באו"ח ואו"י כנ"ל אין שייך רק בבחי' ההשתל' דע"ס ד[א]בי"ע (כמו מרצון לשכל ומשכל למדות ומחדו"מ בהמשכה או בהעלאה וביטול היש לאין מדו"מ למח' [כו')], שזהו כמו [בחי'] ב' דיעות [הנ"ל] דמיש לאין ומאין ליש כו', והיינו כמו למשל העומד למעלה ועומד למטה שיש בחי' מעלה ומטה עכ"פ כעיגול שבו קו א' ההולך מעליו[נו] לתחת[יתו] יתכן בו עלי' מתחת[יתו] לעליו[נו] וירידה מעליו[נו] כו', אבל קמי' עצמות א"ס ב"ה ממש ה"ז למעלה מהגבלה זו דמעלה ומטה (דגם שבעצמו' אוא"ס יש בחי' מעלה ומטה והוא [מה] שאוא"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית זהו [ג"כ] בחי' חו"ג שבעצמות647 שאוא"ס648 בלבד[ו] שוין לפניו גם עומ"ר ועמ"ת זה כו' כנ"ל, דע"כ סובל ב' דעות הנ"ל, וכמ"ד שמים וארץ כא' נבראו649 שהן עומ"ר ועמ"ת דשמים לרום וארץ לעומק650 כו' כמ"ש במ"א) ולא יתכן ענין עלי' וירידה כלל (כמו שיהי' לע"ל בבחי' מנוחה לחיי העולמים651 כו'). והנה מצד שהי' גילוי אור מעצמו' א"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' מעלה ומטה זה הי' עיקר סיבת הטעם בקי"ס שהי' בזה652 גילוי אור האצי' בבריאה שלא ע"י מסך כלל, כי הי' עי"ז653 גילוי אור העליון שנעלה הרבה מן המשפיע דאו"י והמקבל דאו"ח שז"ש הים ראה וינוס כו' שממילא [נ]בקע הים ונעשה יבשה כו', שזהו בחי' העלם המקיף הכללי שנק' עיגולי א"א דאצי' שמקיף לרגלי העשי'654 שהי' בבחי' גילוי או"כ654 לבד ש[ז]מ"ש וירא ישראל [ישראל] סבא שהוא מדות דכתר שנק' א"א ועתיק את היד הגדולה [ש]מעצמו' א"ס שלמטה כמו למעלה ממש להיות[ו] למעלה ג"כ מבחי' מקיף דמעלה ומטה כנ"ל וד"ל. וזהו לגוזר י"ס לגזרים כל"ח שקריעה זו הי' מבחי' [oldpage_רפב] חסד העצמ[י] שעשה מים ליבשה בב' אופנים הנ"ל מלמעלה למטה מאצי' לבריאה כנ"ל ומלמטלמ"ע מבריאה לאצי' באו"ח דשניהם שוין שם ממש, וזהו חסד שכלול מגבורה יחד כי הרי העביר ישראל בתוכו וניער פרעה וחילו כו' והכל מחסד א' שנעשה חסד לזה ודין לזה בים עצמו והיינו מטעם הנ"ל וד"ל.
קצז, אולהבין 655 כ"ז הי' בקי"ס בזמן יצ"מ שהי' בחי' הבקיעה בפרסא שבין אצי' לבריאה [ב]בחי' [מל' ד]אצי' שנעשה כתר לבריאה כנ"ל, והיינו רק בחי' ה' אחרונה דשם הוי'656 שנק' סופא דכ"ד כנ"ל, והי' כ"ז הכנה למ"ת שיוכלו לקבל התו' פב"פ כו', שע"י שהי' גילוי ההעלם מים סופא דכ"ד למטה כך הי' גילוי אור פנימי' הח"ע במדות ד[כ]נ"י פב"פ שהוא שם הוי' דמ"ה דחכ' דאדם העליון דאצי' עצמו כידוע. אך כתי' כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות אראנו לבחי' יצ"מ657 הנ"ל (כמשי"ת) דלע"ל יהי' העברה ב' בנהר פרת (וכמ"ש למעלה) כמ"ש עד יעבור להבא658 כנ"ל, שאז יהי' גילוי אלקות במעלה ומדרגה גבוה הרבה מקי"ס שעבר עד שיהי' יצ"מ וקי"ס לע"ל רק בבחי' דוגמא ומשל למה שיהי' לע"ל, כמ"ש הפך ים ליבשה לשון עבר בנהר יעברו ברגל לע"ל שם נשמחה בו ממש כו' ופי' נהר זה הוא מ"ש והניף ידו על הנהר והכהו לז' נחלים והדריך בנעלים דוקא כו' (ומבואר למעלה שבזה עצמו יש ב' העברות א' בנחל שהוא לשון ים מצרים והב' בנהר פרת הוא דמעיקרא שהוא הנהר שיצא מעדן כו'). והנה ביאור [ענין] בחי' נהר זה שיעברו ברגל לע"ל וזהו מבחי'659 בינה עילאה דאצי' שהוא ה' ראשונה דשם הוי' כידוע די"ה הוא בחו"ב ו"ה במדות ודבור כו', וכמו שהנהר יוצא ומתגלה מן המעיין שנובע בהעלם עדיין ומן ההעלם יוצא לגילוי בהמשכה דנהר כו', כך בחי' אור הבינה שהוא בחי' [ה]התפשטות דהשגה והבנה בתפיסת השכל לאורך [ורוחב] ועומק כו' שנמשך ליש מאין והעלם דנקודה דחכ' (כמשי"ת) והוא שנק' בזהר ימא עילאה660 או ים הקדמוני661 ובחי' המל' נק' ים תתאה662 או ים האחרון663 והן ב' ההי"ן דשם הוי' בינה ומל'664 שז"ש כאמה כבתה665 כו' ואמר בזהר ע"פ אתי מלבנון כלה666 כו' תרין נוקבין פריש שלמה מלכא667 כו' שהוא שם ס"ג דבינה668 בחי' נוק'669 מקבל מחכ' בחי' שם ע"ב670 ושם ב"ן דמל'671 דמקבל משם מ"ה דז"א672 כנ"ל והיינו ג"כ ושם הגדולה לאה673 פנימי' מח' במל' דבינה ושם הקטנה רחל, וכן במיילדות העבריות שם הא' שפרה674 בחי' פנימי' בינה ושם השנית פועה בחי' עולם הדבור והיינו ב' ההי"ן דשם הוי' ה' עילאה וה' תתאה כנ"ל, וכמו שהי' ענין קי"ס במל' ה' תתאה כנ"ל כך יהי' לע"ל בה' עילאה דבחי' בינה שנק' נהר שזהו שא' בנהר יעברו ברגל להבא לע"ל כנ"ל וד"ל.
(יח) והנה להבין ביאור ענין העברה דלע"ל בנהר דבחי' בינה דה"א עילאה כנ"ל, הנה זה יהי' בדומה ממש כמו קצז, בשהי' בקי"ס בה"א תתאה [ד]בחי' המל' ע"ד שנת' למעלה בקי"ס בכל פרטי אופנים ממש כו'. דהנה מבואר למעלה בפרטי ענין קי"ס במל' דאצי' כו' שהיו ג' מדרגות בכלל יש ואין ויש ובחי' יש המוגבל הוא מה שנברא מאין ליש בע"ג ממש ו[כ]חיות הנפש בדם באברים וכצומח העשב הגשמי' כו') ובחי' אין הוא אין להיש המוגבל, ומדרגה הב' באין זה עצמו כמו שהוא בבחי' חשך דכלא וכאין חשיב לבחי' יש האמיתי שנמשך מיש לאין כו'. וכך הוא ממש במעלה גבוה יותר והוא בבחי' אין ויש דחו"ב שיש בזה ג"כ ג' מדרגות [בחי'] יש ואין ויש, יש האמיתי [ז]הו בחי' [אור] הכתר עצמו, שזהו בחי' הרצון והתענוג הפשוט [עצמו] כמו שהוא למעלה מבחי' החכ' אפי' מטעם כמוס לרצון שנק' ח"ס חכ' שבכתר כידוע דאין טעם לרצון כלל675 והוא בחי' גולגלתא דחפיא על מוחא סתימא'676 כו' כידוע. ובחי' אין שנמשך מיש האמיתי זה היינו בחי' החכ' שתמצא מאין דכתר כמ"ש והחכ' מאין תמצא677 כו', וכמו מטעם ושכל לרצון שמורכב הרצון בו כו', והוא כח נקודת הברקת אור השכל וח"ס678 שיוצא כברק מבריק679 על המוח ואין בו התפשטות אורך ורוחב בהסבר [ו]השגה אפי' לעצמו עדיין להבין איכות ומהות הדבר ונק' כח זה מה פשפשת680 כו', שהוא [ב]בחי' ההעלם והפלאה מהשגה דבינה עדיין כנקוד' דיו"ד שאינה מתפשטת כלל. ואמנם כאשר נקודה זו עצמה בהתפשטו' בהשגה ותפיסא ממש איך ומה ובהתחלקות ענינים פרטי' ואופנים שונים זה [ש]נק' בינה בבחי' יש ממש ומוגבל הוא לאורך ורוחב ועומק כפי ש[י]צ[ו]ייר המושג באיכותו ומהותו בדרך פרט [ב]אותיות המח' כידוע. ולפ"ז הרי יובן ממילא שבחי' אור החכ' שמבריק [מ]למעלה מן השכל ונק' ממוצע ממש בין ב' בחי' יש הנ"ל, שהוא בין יש האמיתי [ד]עונג ורצון העצמ[י] הנ"ל שלמעלה מן החכ' לגמרי ובין בחי' יש הב' דבינה שהוא המורכב בהשגה מוגבלת מ[מ]ש שנק' יש מוגבל כו'. וא"כ כמו שמבואר למעלה בקי"ס במל' שא"א להיות דילוג כזה מיש האמיתי ליש המוגבל אם לא ע"י ממוצע שהוא בחי' אין באופן שנחלק לב' בחי' אין דוקא, אין הנעלם שנק' חשך כמו שמיש לאין כו'681 ואין של היש המ[ו]גבל שנק' אור, וגם זה בריחוק מקום דוקא שהוא בחי' הפרסא כנ"ל באורך, כך הוא ג"כ בחו"ב שהחכ' יש בה ב' בחי' אין הא' דחכ' היינו כמו שהחכ' באין דכתר שהוא בבחי' ביטול המציאות לגמרי שנק' חשך ולא אור כלל כמאמר [ד]אפי' אור צח [כו' שהוא] 682חכ' אוכם הוא ממש לגבי עה"ע שהוא יש האמיתי דבחי' הכתר עצמו 683שהוא, והיינו כמו שכח השכל הזה נובע ומבריק כברק עדיין גם הוא קצז, גבהעלם וביטול במקורו בכח 684השכל ההיולי שנכלל באור הכתר עצמו שהוא עצם הרצון והתענוג כו' (וכנ"ל בבחי' יר"ע בפנימי' חכ' שנק' יראה בושת) דאיידי דטריד למבלע לא פליט להיות משפיע מאין ליש בבינה (והוא קוש"י שפונה למעלה ליכלל באור הכתר). ובחי' אין הב' דחכ' היינו כשמאיר ונובע בהברקה עכ"פ כנקודה דיו"ד [ו]נמשך ליש ממש המוגבל שהוא יש דהשגה דבינה, אע"פ שנביעה זו בהברק[ת] 685עכ"פ אור החכ' הוא בבחי' העלם, מ"מ יוצא לאור להיות שרש ומקור להשגה דבינה שנק' יש גמור ונק' אין של היש עכ"פ, והוא קוץ התחתון דיו"ד שע"ז א' הבן בחכ'686 להביא נקודה דחכ' מאין ליש בהסבר והשגה לאור687 כמ"ש במ"א וד"ל. ואז החכ' נק' בשם אור המאיר [oldpage_רפג] לזולתו, משא"כ בבחי' אין הא' דח"ס דא"א שנק' שכל הנעלם מכל רעיון כו' (וכמו רזא דרזין כנ"ל), וגם זה א"א להיות מציאת היש המוגבל דבינה בהשגה כ"א ע"י בחי' ריחוק מקום דוקא, דהיינו להפריד בין [ב'] בחי' אין [ד]חכ' הנ"ל, שיוכל להתהפך [מ]ביטול ד[כ]אין כלפי עילתו עה"ע שהוא אין הנעלם688 כו', והיינו שיהי' שרש לבינה689 ע"י בחי' הפרסא דבחי' קרומא דאוירא כו' שהוא המפסיק בין הכתר לחכ' כנ"ל, והוא מ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש דח"ע לקה"ק דאור הכתר שנק' עה"ע בכלל כמ"ש למעלה שא"א להיות השתלשלו' והתהוות יש מאין כו' שהי'690 הכל חוזר למקומו691 הראשון אם לא ע"י ג' מדרגות דיש ואין [ויש] ובריחוק מקום דבחי' הפרסא, כך א"א להיות בחי' יש דבינה בלא צמצום דקרומא זה שעי"ז נעשה אור החכ' [מ]אין ליש בבינה כו' וא"ל הי' הכל בביטול והתכללו' דעצמו' א"ס שבכתר ולא הי' השתלשלו' דמע"ב שמאין דחכ' בבינה כנ"ל, וכך עד רום המעלות גם במל' דא"ס שיאיר בקו"ח כנ"ל שיש שם ג"כ בחי' פרסא רק שנק' בשם מקו"פ וחלל כו' מטעם הנ"ל וד"ל.
וא"כ הרי יובן עכ"פ שכל פרטי אופנים הנ"ל למעלה בענין הבקיעה בפרסא שבין אצי' לבי"ע במל' כך הוא למעלה בא"ס692 שהוא אין ויש למעלה, שבחי' אין דחכ' הוא בחי' הממוצע בין כתר לבינה, והוא ע"י בקיעת הקרומא דאוירא כו' שילך האור והשפע מכתר שהוא מע"י וא"א לבינה מיש ליש שלא ע"י מסך זה דקרומא כלל [כמו שהי' אור האצי' בבריאה בקי"ס שלא ע"י מסך כלל] כנ"ל (והיינו כמו שאנו רואים באדם שכח השפע מעצמות העונג שבעצמו' הנפש יבא ע"י הארת צמצום העונג בבחי' אין דחכ' במוח החכ' אחר ההעלם דבחי' קרומא הנ"ל, כמו [שרואים] בחכמת אדם שמחדש אור שכל חדש שנמשך מהעלם דכח החכ' כמו שהוא בבחי' אין ממש ששם הוא קצז, דהתלבשות אור העונג הנעלם הרוחני שבמוח החכ' (שנק' קוועלין693 אין תענוג) שמזה יחודש ע"י הקרומא הנ"ל בבחי' שינוי המהות להיות נק' אין להשגה בעונג מורגש בהשגה דבינה עד שכל שמשיג השכל בטוב טעם יותר [י]רגיש עונג כמו הנשמות שנהנין694 ומשיגי' בגעה"ע כו'. וזהו ג"כ ביו"ד נברא העוה"ב695 דאע"פ שהעוה"ב ה[ו]א בהשגה דבינה דוקא בעונג מורגש שישבעו ויתענגו מרב טוב העליון כו', אבל עונג זה נמשך מעונג הנעלם האין דחכ' כמו שהוא ג"כ696 עצמו ואין בחי' הקרומא הנ"ל מפסקת כלל, שזהו ג"כ סיבת גילוי כל ההעלם דחכ'697 ברזין וסודות התו' במשיח דכתי' בי' ישכיל עבדי כו' ממקור [ד]ח"ס ע"ד דכל רז לא אניס לי'698 ונק' פלא יועץ חכם חרשים699 כו', וכך הי' בגילוי אור דח"ע מפנימי' הכתר במ"ת רק שהי' נמשך בגילוי בלבוש גשמי בנגלה שבתורה בעה"ד טו"ר ולע"ל יהי' זה עצמו בפנימי' התו' שלזה [י]הי' הכנה דהעברה בנהר דבינה דוקא כמשי"ת.
(יט) אך באמת כמו שמבואר למעלה שיש ב' אופנים בקי"ס הא' ש[מ]ההעלם עצמו דים נעשה גילוי ביבשה כמו הפך ים ליבשה כו', כך לע"ל בחי' ים דחכ' שנק' ים הקדמוני700 (דלא [כדלעיל דימא עילאה בבינה שהרי כל בחי' בקיעת הפרסא דקרומא הנ"ל לע"ל הכל הוא בבחי' אין דחכ' ולא ב]בינה שנק' יש) בחי' אין הנעלם 701דחכ' יהי' הוא עצמו [ב]בחי' גילוי בבינה שנק' יש ממש, והוא לפי שלא יתעלם בחי' החכ'702 שנק' אין כמו שהוא מיש לאין בדעת דכתר כנ"ל בלבוש קרומא הנ"ל ויהי' בחי' החשך העליון אור כמו ויהי הענן והחשך703 כו' ויאר את הלילה כו' שיש יתרון האור מן ההעלם דחכ' (כמעיינות תהום וכה"ג). והב' הוא מה שיהי' אור העצמו' דא"ס שבכתר בהתגלות בבינה שנק' יש שלא ע"י בחי' אין דחכ' כלל704 אף לא בבחי' ח"ס הנ"ל שזהו שלא ע"י ממוצע כלל שנק' מיש ליש כמו שהי' בקי"ס שא' זה אלי ממש כו'. וכך יהי' לע"ל בעוה"ב שיהי' התגלות אור התענוג הפשוט שבעצמו' א"ס (שנק' שעשוע המלך בעצמו כו') לנשמות בהשגה שלהם להיות בבחי' עונג המורגש בבחי' יש גמור, וכמ"ש להנחיל אוהבי יש [י"ש] האמיתי שלא ע"י הממוצע דחכ' הנק' אין, והוא שלא כסדר ההשתל' דמיש לאין ומאין ליש כנ"ל אלא מי"ש לי"ש כמו שהי' מעין זה בנשמת משה אע"פ ששרשו בפנימי' דח"ע וכן במשיח בבחי' פנימי' התורה, אבל לא יהי' גילוי זה ע"י לבוש והעלם ואין דחכ' כלל וכמ"ש לא למראה עיניו705 כו' בעין השכל הבא בהשגה דבינה אלא דמורח ודאין706 כמ"ש והריחו ביראת ה'707 שהוא [בחי'] ריח דתענוג שבבינה שנק' נהרי אפרסמונא708 כו' קצח, א(וכמ"ש בזהר ע"פ ועבד הלוי הוא709 כו' דא הוא עתיקא ממש שיש שרש בבינה שנק' הוא710 בע"י עצמו שלמעלה מנקודת החכ' ואין דחכ'711 והוא ענין ג' קוצין דיו"ד712 שקוץ התחתון שבא בבינה שרשו בקוץ העליון בכתר כו', וזהו הבן בחכמה שלמעלה מחכ' עצמה כמ"ש במ"א). ולפ"ז יוכל להתפשט713 בחי' הבקיעה בנהר דבינה לע"ל שהוא בה"א עילאה [שנק'] ימא ע"י714 כנ"ל ולא בחכ', כי אין ויש יש בבינה עצמה והוא מה פשפשת שנק' עומק המושג בהשגה לבד שזהו חכ' שבבינה ע"ב דס"ג בחי' אין ליש המושג בהסבר בחיצוני' השכל, ומ"ש הבן בחכ' זהו שרש הבינה שלמעלה מן החכ' שהוא הכתר שנק' יש האמיתי, ובחי' הקוץ העליון הוא הארת [מיש ל]אין דחכ' וע"כ יש כח בבינה שבכתר להביא נקודה דחכ' באין הנעלם לגילוי כו' (כנ"ל בהמוצא משל לשכל ששרשו למעלה ממקור השכל והוא לבוש החשמ"ל דבינה בשרשו למעלה שיוכל להיות כמו משל להעלים אור עומק השכל כו'). וזהו ועבד הלוי 715הוא בגבו' דבינה בפנימי' שזה716 שנק' הוא כמ"ש ואי' מקום בינה717 כו' שעולה בע"י עצמו שלמעלה מן הפרסא המפסיק בין כתר לחכ' [כו'], והוא הכח הבוקע הפרסא בין מלמעלה למטה (כמו הבן בחכ') ובין מלמטה למעלה ע"י בחי' ההעלא' [ב]עומק ההשגה כמו ביגיעת המוח דבינה להשיג ואינו משיג לעומק שדוחק את הקרום ובוקע אותו מלמטה למעלה וחוזר ומאיר אור חדש מ[י]ש דכת"ר לאין דחכ' כו' וד"ל. ונמצא הבקיעה [ד]נהר לע"ל זהו הכל בבחי' בינה דוקא ולא באי"ן דחכ' שאינו דומה לקי"ס שהי' במל' ה"א תתאה כנ"ל, וכתי' בנהר יעברו ברגל718 בבינה שנק' נהר כידוע, ויהי' בזה ב' אופנים בבקיעה מלמטה למעלה שזהו עלי' דבינה בע"י [oldpage_רפד] עצמו כעונג המורגש בהשגה שעולה בעצמו' התענוג הפשוט (שלא ע"י בחי' אין דחכ' כלל כנ"ל), והב' ירידה דאו"י מלמעלה למטה בבקיעה דקרום הנ"ל שזהו מאור עצמו' התענוג הפשוט שיתגלה בבינה דוקא להיות בבחי' עומק ויש719 מורגש דוקא שזהו מיש ליש כנ"ל וד"ל (וגם מה שיהי' גילוי סודות ורזין דאוריי' בימוהמ"ש זה יהי' בהשגה דבינה דוקא כמ"ש כולם ידעו אותי כנ"ל וד"ל).
(ך) וזהו שא' כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות לשון רבים כו', דהנה יצ"מ וקרי"ס שהפך ים ליבשה יהי' רק משל ודוגמא לע"ל שיעברו בנהר ברגל שיהי' אז בחי' הגילוי ממדרגה גבוה ונעלה הרבה, והוא להיות שהבקיעה והעברה יהי' בנהר דבחי' בינה שיתגלה שם מאור העצמו' דא"ס שלא ע"י מסך שהוא בחי' הקרומא הנ"ל, שזהו [ב'] בחי' אין דחכ' שנק' העלם (דים הקדמוני כנ"ל) שיהי' הוא עצמו בבחי' גילוי ביבשה שהוא קצח, בהמסילה שיעברו ברגל בנהר דוקא, ויש בזה ב' אופנים באו"ח ואו"י כנ"ל, וז"ש ונהרותם כשמן אוליך720 כו', ויותר משמן דחכ' תעלה בינה בכתר עצמו או [ש]הכתר בחי' ע"י עצמו יתגלה בבינה כנ"ל, והוא לפי שלע"ל יהי' הכנה זו דהעברה בנהר לענין מ"ת [ד]פנימי' התו' כמו שהי' במ"ת בנגלה הי' קי"ס במל' הכנה לזה כנ"ל, והוא גילוי סודות התו' טעמי מצות מהעלם דח"ס בימוהמ"ש עד [ש]כולם ידעו אותי [ממש כו',] ובשביל 721זה גילוי אור גדול כזה הוצרך להיות בחי' הבקיעה במקום גבוה יותר והוא בבחי' אין דחכ' שמתעלם בלבוש דקרו[מא] שנק' פרוכת שבין הקדש לקה"ק כו' שלא יסתיר כלל וממילא יתגלה כל תעלומו' דח"ע (אפי' סוד סתום לגמרי). ואע"פ שגם עכשיו מאיר אור הכתר בחכ' ומחכ' לבינה מאין ליש, זהו ע"פ צמצום והסתר בבחי' פרסא זו דקרומא עד שגם בהשגה דמוח בינה יתעלם עוד נקודת החכ' שנק' אין ולא יבוא בהשגה כ"א חיצוני' שלו לבד מה שיוכל להבין ולהשיג, אבל פנימי' שבו מוסתר ונעלם ונק' נקודה בהיכלא722, או כמו מזל ונוצר [ש]הוא מקור לגילוי החכ' מאין שהוא בלבוש וצמצום דשערה בצנור וכמ"כ בנקודה דיו"ד כו' (וכך הוא ברצון אותיות ונוצר723 שלמעלה [גם] מחכ' וטעם כמוס לרצון שמתעלם בקרומא הנ"ל כנ"ל). אבל לע"ל יתגלה הכל מן ההעלם ע"כ יהי' גילוי אלקו' גם בכל הברואים כמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר וידע כל פעול724 כי אתה פעלתו וכ[נ"ל ב]חמורו של רפב"י וכפרות שנשאו את הארון וכה"ג וכמו וייראוך כל המעשים725 כו' וכידוע.
וזהו שא' אראנו נפלאות לשון רבים ב' מיני נפלאות שהם ב' מדרגות זו למעלה מזו, הא' בימוהמ"ש שיתגלה בחי' ההעלם דחכ' שבכתר [ש]נק' שכל מופלא הנעלם מכל רעיון שלא יתעלם במסך ופרסא הנ"ל וזהו בחי' פלאות דח"ס726 וזהו אהי' אשר אהי'727 שאנא זמין לאולדא או לאתגלא במשיח ודורו, וידוע דשם אהי' בכתר728 זהו בחכ' שבכתר עצמו שנק' אור צח ומצוחצח כמו והשביע בצחצחות נפשך729 בעונג הנעלם דח"ס שבא במורגש בשביע' בנפש כמ"ש והשביע בצחצחות כמו מתיקות התורה שנתגלה לר"ע ורשב"י וכה"ג. ואהי' הב' הוא למעלה גם מזה והוא בחי' התגלות דאור הכתר 730והוא בחי' ע"י עצמו בחי' התענוג הפשוט שלמעלה גם מבחי' ח"ס הנ"ל, שיתגלה בעוה"ב לנשמות בעונג מורגש בהשגה דבינה כנ"ל שזהו מיש ליש כנ"ל, והוא בב' אופנים באו"ח ואו"י כנ"ל. וזהו אשר אהי' עוד פעם ב' שזהו למעלה מבחי' הבירורים דתו"מ בעה"ד טו"ר אלא רק שכר המצות בעוה"ב כידוע, וע"כ יהי' גילוי אור זה מן העצמות דא"ס בתענוג הפשוט העצמי שלא ע"י קצח, גבחי' ממוצע דחכ' מאין ליש כו', ולא ע"י לבוש ומסך דפרסא הנ"ל שמפסיק בין קדש דחכ' לקה"ק 731כנ"ל לפי שלא יתלבש בדבר להסתיר אור העצמו' כמ"ש הנה אלקינו זה732 לנוכח כו'. וזהו [ענין] עד יעבור סתם שאינו נזכר שם הוי', [כי] העברה הא' עד יעבור עמך ה' שזהו בעלי' הא' דימוהמ"ש שיעברם בנחל מצרים שהכה לנהר זה לז' נחלים והדריך בנעלים דוקא, שזהו בחי' בירור דזמ"ל דתהו שנפלו בשבירה ואין זה הבירור שלהם אלא בחכ' דתו' ומצות דבחכ' אתברירו733 דוקא כידוע דמ"ה דוקא מברר לב"ן734 כו', וזהו ע"י גילוי פנימי' דח"ע דתורה בימוהמ"ש שהוא בחי' שלימות הבירורי' דרפ"ח הנ"ל [ו]עי"ז יהופך חשך העליון לאור שלא יסתיר בחי' פרסא הנ"ל ומביא כל ההעלם לגילוי בהשגה כנ"ל (וזהו והדריך בנעלים735 אחר הכאה לז' נחלים כו' שהוא בירור [ד]חשמ"ל דנוגה בשלימות עד שיהי' ממנו נעלים [דווקא כמו] שמט"ט736 הי' תופר מנעלים737 לשכינה [כו'], כמו כתנות אור באל"ף אחר הבירור [ו]כמו מה יפו פעמיך738 בנעלים בת נדיב כו' (כמ"ש במ"א), והוא בירור המשל לנמשל שיבא ממנו יתרון אור הרבה יותר מן העומק הנמשל כו'). אמנם העברה הב' הוא בנהר פרת שיעברו בו לעדן העצמי739 שהוא העוה"ב ממש שנק' תענוג הפשוט שבעצמו' ממש כנ"ל אז הוא למעלה מבירורים דתומ"צ ע"י שם הוי' ולכך א' עד יעבור סתם עד יעבור עם זו קנית בקנין עצמו כמאמר ישראל קנין א'740 כו'.
ונמצא שיש כאן ג' מדרגות בכלל והכל בחי' בקיעה בפרסא לע"ל לבד קי"ס שהי' בבחי' המל', [א'] בנהר יעברו ברגל 741בנהר [ב]חיצוני' דבינה שנק' נחל מצרים, ולצאת ממצרים פעם ב' בימוהמ"ש זהו ע"י בירור זמ"ל דתהו כנ"ל והוא בשביל קבלת התו' בפנימי' דח"ע כנ"ל וזהו הנק' ג"כ יצ"מ, ולא בבחי' המל' לבד שנק' שכינה תתאה742 שהי' בגלות מצרים ויצאו ממיצר בבחי' עיבור ולידה באימא תתאה כו', אלא יהי' במדרגה גבוה יותר והוא בעיבור ולידה דמדות שנק' [ישראל מ]מיצר מ"י דבינה ה"א עילאה והוא שהכהו לז' נחלים לנחל מצרים ויעברו בו ברגל בשלימות הבירורים דמדות ויזכו לפנימי' התורה כנ"ל. ועוד יהי' עלי' גדולה מזו ג"כ והוא יציאת (יש"ס בחי' מדות דחכ' כמשי"ת) במצרים743 דח"ע בפנימי' ג"כ והוא עליות דבינה בע"י עצמו לקבל מבחי' יש האמיתי דעצמו' [התענוג] ורצון כו' כנ"ל, וזהו העברה הב' בעיבור ולידה דכת"ר עצמו שז"ש אשר אהי' אנא זמין כו' למעלה גם מבחי' לידה דמשיח ממיצר מי הים קצח, דדחכ'744 כו' וד"ל. ועלי' הג' גם למעלה מזו דאור הכתר והוא בעוה"ב עצמו שנק' עדן שיעלו לפנימי' ועצמו' א"ס שלמעלה גם מבחי' הכתר שהוא למעלה גם מקבלת השכר בעונג המורגש לנשמות שז"ש עם זו קנית (כמשי"ת). והנה באמת יש ג' מדרגות לבד זה העלי' [oldpage_רפה] למעלה בעוה"ב, והוא בבחי' הפרסא שנק' מיצר מי דגרון שהוא בחי' יציאת המדות מצמצום המוחין דבינה כשבאין בהתגלות בלב שנק' לידה, וכן מלמטה למעלה בחי' עליית המדות שבלב שעול[י'] למעלה בבחי' בינה ע"י בקיעה דפרסא זאת שנק' מיצר הגרון שזה יהי' לע"ל כמ"ש בנהר יעברו ברגל, שזהו עליית המדות דז"א בבינה שנק' נהר וכך יהי' עליות רבות עד רום המעלות כו' וד"ל. ולהבין זה, וגם י"ל דלפי זה מה הי' ענין קי"ס שא' בצאת ישראל ממצרים745 ממיצר מ"י746 דבינה כמ"ש בס' הקבלה, ולפי הנ"ל יהי' זה לע"ל שבנהר יעברו ברגל כנ"ל. אך [הנה] זהו שא' כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות לשון רבים, ופי' אראנו היינו כמו שפי' בזהר דאראנו זה קאי על ישראל דוקא שהוא מ"ש וירא ישראל את היד הגדולה כו', וא' שאראנו לישראל זה עצמו כשיהי' לע"ל בבחי' הגדלות דזקנה ויהי' נק' יש"ס אראנו נפלאות גדולות ורבות יותר כו', שזהו בכלל בחי' עליות המדות דז"א שנק' ישראל747 למעלה עד בחי' הכתר עצמו שנק' פלא748 ולמעלה מעלה בעליות רבות שנק' אדו"ן הנפלאות749 דכמ"כ יהיו עליות רבות בכל פרטי התחלקו' הפרצופי' גם בע"י וא"א עד בחי' מל' דא"ס עצמו כנ"ל וד"ל.
וביאור כ"ז, הנה י"ל תחלה במ"ש בצאת ישראל ממצרים כו' דבחי' ישראל זה יש ג' מדריגות והיינו ג' בחי' אדם כו' כידוע שזהו ג' מדרגות דבי"ע באצי' עצמו בחי' אדם דעשי' כמו אף עשיתיו, ובחי' אדם דיצי' כמ"ש יצרתיו ובחי' אדם דבריאה כמ"ש בראתיו750 כו', וכל בחי' אדם כו' זהו בחי' המדות שנחלקו לג' קוין751 ימין ושמאל ואמצע בחי' חג"ת שהן ג' קוין דאצי' בכלל והיינו ג' מדרגות דישראל למעלה [מעלה]. הא' בחי' ישראל סתם שהוא בחי' כנס"י למטה ושרשם למעלה הוא בחי' מל' דאצי' שנק' אימא753 תתאה, והוא בחי' מדות שבדבור ומח' שבאין בגילוי מאין ליש ממש בעולמות דבי"ע שנק' אדם דעשי'. והב' בחי' ישראל שבבחי' יצי' דאצי' שהוא בחי' ז"א דכתי' [בי'] וייצר ה' את האדם754 כו' והוא בחי' מדות דז"א דאצי' כמו שהן נולדים ונמשכי' מבחי' בינה או755 אימא עילאה קודם שבא בגילוי אותיות דו"מ כו', וזהו שנק' בזהר בחי' ישראל זוטא למטה מן החכ'756 כו', והוא אדם דיצי' סתם שמאיר לאדם דעשי' בחי' קצט, אהמל' כמ"ש כמים הפא"פ כן לב האדם אל האדם757 וזהו על הכסא758 כו' כידוע. ובחי' ומדרגה הג' דישראל הוא שנק' ישראל סבא והוא בחי' אדם דבריאה [ד]אצי' בכלל, וזהו בחי' המדות דח"ס שהמדות הן בבחי' הגדלות דחכ' כמו שהוא בבחי' אין הנעלם שבכת"ר עצמו שהוא בבחי' זקנ' כזקן שקנה חכ'759 ממקורו בהעלם החכ' שגם מדותיו הן בבחי' הגדלות [ד]ח"ע וכנ"ל, כמ"ש לפי שכלו דוקא יהולל איש760 שהן המדות וכתי' כי האדם עץ השדה761 כו' שגדלות המדות הוא לפי עצם762 גדלות השכל, ומקור גדלות [השכל] הוא בח"ס דא"א וע"י כו' שלמעלה [מגילוי] אור הח"ס763 מאין ליש בבינה שנק' המדות [ו"ק] דאבא764 או ז"ת דאימא765 כו' [ש]זהו בחי' ישראל זוטא שכולה מיחוד דאור אבא766 דאצי' כידוע, וזהו רמז [ש]דבור שלמה מן הארז אשר בלבנון תכלית גדלות המדות בלבנון בתענוג דח"ס עד אזוב767 כו' קטנות המדות [ש]במל' שנק' קיר768 בהתלבשות ש[ל]ה בבי"ע כו'.
(ךא) והנה להבין ביאור ענין ההפרש בין ב' מדרגות דיש"ז ויש"ס הנ"ל (לבד בחי' המדות שבלב שמאירים באותיות הדבור שנק' אדם תתאה752 בחי' המל' כו'784 ) הנה מבשרי אחזה כו' שאנו רואים ששרש מהות המדות אינו רק בחי' רצון לבד, כמו מדת אהבה בלב מפני שהוא חפץ ורוצה בדבר מה שהוא האהבה שאוהב [כל דבר] כי אהבה הוא לשון אבה769 הוא הרצון רק בגילוי הרצון בהבל הלב נק' אהבה בה"א כו'770, וכן במדת השנאה בלב הוא מה שנסתלק771 רצונו מאד ישנה אותה וכן במדת הנצחו[ן] והת"ת772 כו' הכל הוא רק בחי' רצון לבד. וראי' ממה שהרצון שולט במדות שבלב להפוך מאהבה לשנאה ומחסד לדין וחוב או להפך וכידוע. והנה זה הרצון הוא שנק' רעו"ד773 דוקא ונק' רצון התחתון והוא בחי' מדות שבאין בלב שנולדי' מן השכל או השגה במוח בינה דוקא כמ"ש בזהר אית רצון774 ואית רצון כו', ושורש הרצון שבמדות באין הן מבחי' הכתר שלמעלה מהשכל והטעם לגמרי [ו]כמ"ש בזהר דז"א בע"י עצמו אחיד ותליא775 (כמשי"ת). אך אית רצון שנק' רצון המורכב ונק' רצון הנולד שנולד לפי שעה והוא נק' רצון התחתון שלמטה מן הדעת, והיינו כמו שרואין בחוש שבלתי העמקת השכל והדעת לאיזה דבר מה לא יוליד רצון [ו]התפעלות המדות אליו כלל, רק כשמעמיק דעתו ומחשבתו קצט, בבדבר [מה] כמו בדבר מאכל776 או לבוש [ו]ממון או ריוח גדול במו"מ וכה"ג אז יוליד רצון וחשק לדבר זה שהוטבע בשכלו איך שהוא טוב ויפה לו כו' ע"כ הוא רוצה ומשתוקק לדבר זה רק לפי עצם השגת שכלו והבנתו777 באיכות הדבר הזה, וא"כ הרי השכל והטעם הזה שבמוח בינה הוא שהוליד לרצון של מדה זו והוא המנהיג את הרצון הזה בכל בחי'778 פרטי אופנים והיינו באיזה כלי ולבוש [י]תלבש ולהביאו בפו"מ (שנק' אור בכלי כידוע) ולכל אשר יחפוץ יט[נו] השכל דוקא, וזהו שנק' מדה בלשון מדה וגבול779 ממש, כי הרי780 הרצון הזה שנולד מצד השכל והדעת הוא בא במדה וגבול באותו דבר שהוטב בשכלו לפי אופן הטעם שיש לו בו וכאשר בטל הטעם בטל[ה] האהבה ו[ה]רצון הזה, שזהו [ש]נק' גבול לומר עד פה תבא781 ולא יותר, כי זהו המקום ששם מסתיים הרצון הזה כי חק וגבול זה נתן782 לו מן השכל שהולידו בו783, ולכך ימצא ברצון זה שבמדות שבלב שינויים גדולים באופן התגלות הרצון כך או כך שהרי אין כל [ה]עיתים שוות אף ברצון א' לד"א, שפעם רוצה וחושק בו באופן כך ולפעמים רוצה בו באופן אחר היפוכו דוקא (כי כל מדה כלול מזולתו [ה]הפכי כמו חסד שבגבורה וגבו' שבחסד וכה"ג וריבוי אופני הכלים ולבושים שמ[ת]חלפי' תמיד כו'), והכל רק ע"פ הוראת השכל וההשגה שבמוח בינה ששרשן במדות דחכ' שנק' [אי"ן], והוא בחי' ו"ק דאבא שהוא עצם השכל שמטה כלפי חסד או דין אע"פ שלא יוכל להביא בטעם וסברא במוח בינה, וכאשר [oldpage_רפו] יש לו טעם [ב]שכל והשגה נק' [ז]"ת דבינה שהן מדות שבשכל והשגה שבמוח בינה שכלולים בה כעובר בבטן אמו עדיין, כמו התפעלו' אוי"ר שכלי' שכלולי' בהשגה אלקי' עדיין ולא ניכר במציאות מהות בפ"ע עד שיגלו בלב ממש וזהו שנק' עיבור דו' בה' עילאה שזהו בחי' רגל הקצר שבה"א כו' (כמ"ש בזהר ע"פ כי מראש צורים אראנו ומבואר באריכות בבה"ז785 ).
וכך יובן למעלה במדות עליונות דז"א דאצי' שנק' יש"ז שהן מדות שבבינה עילאה כנ"ל שזהו רצה"ע שבמדות דאצי' שמורכב בשכל וטעם, שהוא בחי' מוחין דאימא עילאה שנולדים בגילוי מן ההעלם במדה בהתלבשות אורות בכלים כאור החסד דאצי' בכלי דוקא, כמו אמרתי עולם חסד יבנה786 מע"ב וכה"ג חסד שנק' דרועא ימינא787, ולא כל העיתים שוות שלפעמי' קצט, גמתחלף מחסד לדין ומדין לחסד כמדה"ר788 כו' והיינו רק מצד גבול ומדה דחו"ב דאצי' המשפיעים במדות באו"כ שניתן לפי שעה כמו ג' שעות יושב ודן789 את כל העולם כולו כו' וד"ל. אך הנה כ"ז הוא בבחי' מדות דז"א שנק' יש"ז כנ"ל והוא שנק' רצון התחתון כנ"ל, אבל אית רצון שנק' רצה"ע שזהו [ב]בחי' המדות שבכתר בכלל שנק' יש["ס] שהן בלתי מוגבלים בשיעור ומדה כלל כו'. והיינו בחי' הרצון הפשוט שלמעלה מן השכל והטעם שלא נולד כלל מצד השכל ברצון הנ"ל אלא [הוא ב]בחי' עצמ[י]ו' וטבעי' כמו מדות הטבעי' שטבועים בטבע בנפש האדם, כמו אהבת האב אל בנ[ו] שהול[י]ד[ו] מעצמותו וכן האם שמרחמת לולדה כו' שזהו רק מצד הטבע[יות] שלמעלה מאיזה שכל וטעם כלל, כי גם אם הבן אינו ראוי לחסד ואהבה מצד הטעם כי אינו בר דעת וכה"ג עכ"ז לא תפסוק אהבה עצמי' ממנו כלל. [וכך הוא בכל המדות הטבעיות אף שהוא בדבר שהשכל והטעם הוא לנגדו דווקא עכ"ז לא יוכל לשנות מכפי מדתו בטבעיות כלל] כמו איש כילי וקמצן [מאד] בטבעו או אכזרי וקשה הלב בטבעו לא יוכל להפך טבעו לפזר או לרחם, אע"פ שיחייב השכל והטעם כמו על איש עני [ו]חשוב [ו]קרובו או למי שעשה לו טובה רבה וכה"ג, וכן להיפך מי שהוא בטבעו איש טוב וחסדן ורחמן או פזרן גדול לא יוכל להחליף טבעו להיות אכזרי לא ירחם או לקמץ כו' אף בדבר שהשכל יחייב כמו לשונאו או לאיש רשע ורע ופחות הערך לא ישנה חסדו וטובו, ולא עוד אלא שאנו רואים בחוש שהמדות הטבעי' שהן בבחי' רצון עצמי ופשוט הוא המנהיג ושליט על השכל שבמוח790 ולא שהשכל מנהיג אותו כמדות שנולדו מן השכל כו', אדרבה הרצון הזה עצמ[ו] הוא המנהיג [ושולט] על השכל שבמוח, והיינו לפי שממנו נתהוה השכל והטעם שע"י שרצונו העצמי כך דוקא אז יטה לכח השכל למצוא לו טעם ושכל מן ההעלם לגילוי להיות נוטה גם השכל [כ]רצונו דוקא הן לזכות וחסד והן לחוב ודין, וכנודע בענין השוחד שיעוור עיני חכמים791 שע"י השוחד שמגיע בעצם רצונו הטבעי לממון יטה הרצון לכח השכל שישכיל מיד למצוא זכות וחסד לזה שנתן לו השוחד כעובדא דר"י שנתן לו792 כלכלה דפר[ות] ואמר אי בעי טעין הכי כו', כי עי"ז מטה רצונו למצוא לו שכל חדש להפוך בזכותו. וכמ"כ מצד האהבה [ה]עצמי' דבן לאב יהפוך גם את השכל לזכות אף בכל החובות שלו עד שלא יראה עליו [שום] חוב רק זכות כמו לא הביט793 כו', ולהיפך לשונאו בתכלית יהפך כח השכל מזכות לחוב כו'. ולפ"ז עיקר הממשלה על הטיית השכל 794לחוב שי[ו]צא מן ההעלם דבר795 קצט, דהמשכיל ההיולי כו' אינו רק ברצון הטבעי' ועצמי' שבנפש והן שנק' מדות שברצון העצמי כנ"ל שלמעלה מהג[ב]לת השכל והטעם כנ"ל וד"ל.
ועפי"ז יובן גם למעלה שבמדות אלה שנק' ימי קדם שהן מדות שבכתר796 שהוא עצם הרצה"ע שלמעלה מחכ'797 דאצי' ונק' ג"כ בחי' טורי חשוכא798 הרי קדם799 שהמדות נק' הרים [ד]בחי' צומח שבדומם800 כו', והיינו שרש האבות שהיו מרכבה801 לחג"ת דז"א ושרש שרשן הוא בחג"ת דע"י וא"א802 שהוא בחי' הכתר בכלל ונק' בחי' טורי חשוכא שבהעלם עצמו' הרצון (ואמנם מדות שנמשכי' מחו"ב דאצי' כנ"ל נק' טורי נהורא802 דהחכ' נק' אור כידוע). וזהו אשר נשבעת לאבותינו מימי804 קדם803 שהן מדות דקדושה שבאצי' במקורם הראשון בכת"ר שנק' ימי קדם קדמונו ש"ע805 כו'806, שהמדות הללו הן בלתי מוגבלים כלל בשכל וטעם לומר שמגבילים השכל והטעם כשיבוטל הטעם כנ"ל, אחר שהן בבחי' רצון עצמי וטבעי כאהבת האב אל הבן כנ"ל שאין בו שינוי ולא תחליף ולא הגבלה בשיעור ומדה [כ]מדות שבלב להיותם בעצמו' הרצון שבעצמו' א"ס ב"ה [ממש] וד"ל (וזהו מ"ד דזכות אבות לא תמו807 כלל כי אינם מוגבלים בשכל וטעם כלל). ולכך בחי' המדות שברצה"ע הנפש808 נק' יש"ס בבחי' הגדלת [ד]רצון [ה]עצמ[י] שאין בו שיעור כלל809 וגבול ומדה ונק' אה"ר בלי גבול כלל וכן להיפך תכלית שנאה כו', שאין אור שכל וטעם לאה"ר זו לאמר עד פה תבוא ולא יותר שהוא רק עד מקום שיד השכל והטעם מגעת כמו אה"ר דאב אל הבן אין השכל והטעם מגבילו כלל, וכמו בגלות [דכנ"י] שאמר לא מאסתים810 כו' אף שאינם ראויים ע"פ השכל והטעם דחכ' דתו' כלל לפי שאה"ר אהבתנו811 למעלה ממשפט וטעם דח"ע דתו', וכן מבקשי' בש"ע רפאינו ברך עלינו כו', וכן יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך812 כו' כמו ביו"כ שסולח לעוונות ונושא עון שזה מבחי' רעדכ"ר (כמשי"ת). ואמנם הנה עדיין י"ל למה נק' בשם יש"ס שזהו בבחי' גדלות דחכ' עכ"פ שנק' ח"ס כנ"ל מאחר שמדות הללו עצמי' וטבעי' הוא בעצם הרצון הפשוט שלמעלה מן השכל וטעם לגמרי [כנ"ל], וזהו שא' אראנו לבחי' יש"ס זה נפלאות כו' כנ"ל. אך הנה באמת הרי בחי' שרש הראשון של המדות דז"א (שהן מדות שבלב) הוא במדות דע"י עצמן (כמ"ש דז"א בע"י עצמו אחיד כו' שזהו למעלה גם מבחי' מזלות דונוצר ונקה שנמשכים מח"ס כו').
ר, א(ךב) והנה לפעמים א' דאו"א (שהן מקורים למדות דז"א שבלב) מלבישי' לזרועות דא"א813 וע"י בלבד (וזהו ויוציאנו ה' אלקינו814 או"א משם ביד חזקה ובזרוע נטוי' שהן בחי' זרועות דא"א כמבואר בכוונות בהגדה) ומבואר במ"א באריכות, ולפעמים א' דאור אבא דאצי' יונק רק ממזל הח'815 ונוצר חסד שהוא בוקע ונמשך רק ממותרות מ"ס דא"א כו', וי"ל מהו ההפרש בין בחי' הלבשה זאת דאו"א דאצי' שמלבישים לזרועות דא"א ובין אבא יונק816 ממזל ונוצר חסד817 כו'. אך הנה י"ל תחלה בבחי' המדות שברצון עצמו שלמעלה מן השכל ו[ה]טעם כנ"ל כמו אה"ר בלי גבול [כלל כנ"ל], הנה עכ"ז אנו רואים שגם ברצון שבמ[ד]ות אלה יש בחי' התחלקות ונטיות שונות [oldpage_רפז] מאד, ובכלל נחלק הרצון הזה לב' הפכים חסד ודין [כ]אהבה ושנאה, רק שנק' אה"ר ותכלית שנאה בלי גבול למעלה מהגבלת השכל ו[ה]טעם. וב' מדות אלה דחו"ג שברצון העצמי יש בחי' ממוצע שנק' ת"ת, וכן מדת הנצחון העצמי שברצון זה, וכה"ג כ[ל] פרטי התחלקות המדות שנמצא במדות שנולדי' מן השכל שבלב (ונק' טורי נהורא) שלמטה מן הדעת, כמ"כ ממש נמצא כל התחלקות זאת במדות שברצה"ע כנ"ל שלמעלה מן הדעת (כי שרש מדות שבלב הן במדות האלה שבעצם הרצון כנ"ל). וגם אנו רואים בחוש שיש שינויים רבים בעיתים שונים שאין כל העיתים שוות באופן גילוי הרצון העצמי הזה כו' שיש עת טוב שנק' עת רצון לטוב שבעת הזאת מתגלה עצם הרצון הכל לטוב למעלה מן הטעם כנ"ל, ויש עת רצון להיפ[וכו] לדין וחוב בלא טעם כלל, וכן בכמה מיני אופנים שונים הכל תלוי בעיתים שונים. וי"ל מאיזה סיבה וטעם יש השתנות ברצה"ע הזה מאחר שהוא למעלה מן השכל והטעם הרי אין דבר שמחלק אותו לב' הפכים כחו"ג ופרטיהן ולשנות מעת לעת מהיפך להיפך כנ"ל.
אך בהכרח צ"ל שיש איזה טעם שהוא הסיבה להביא גילוי הרצון מן ההעלם באופן כך לחסד או להיפ[וכו] לדין, וע"כ גם הרצון העצמי הזה משתנה לפרקים ועתים שונים כנ"ל. והגם שאין הרצון הזה מורכב בשכל וטעם כלל כידוע דאין טעם לרצון כלל, כי עצם הרצון מובדל בערך מבחי' טעם ושכל, עכ"ז הרי אנו רואים שיש שינויים בגילוי עצם הרצון, דמוכרח לומר מזה דודאי בחי' עצמו' העלם הרצון הטבעי שבעצמות הנפש ממש אין בו שינויים כלל שאינו מתלבש בשום טעם, אבל בחי' גילוי של הרצון העצמי מתגלה הוא באופנים שונים דהיינו בהטיות והתחלקות שונות ומשתנה לפי שינוי הדעת לחסד או לדין כנ"ל. וזה ודאי מוכרח לומר שיש דבר המטה את גילוי הרצון כך ולא כך והוא שנק' בחי' ד"ע, שהוא כמו בחי' דעת ר, בנוטה818 במדות [שבשכל וטעם הגלוי לחו"ג ונק' ד"ת הנגלה בהכרעת הנטי' של השכל וטעם הגלוי לזכות או להטות השכל והטעם הגלוי לחוב ודין] דוקא כידוע שזהו כמו קו המשקולת ששוקל ומכריע לקו ימין819 או לשמאל, כך הוא ממש בבחי' ד"ע הנ"ל820 שבכתר הוא הרצון העצמי הנ"ל שהוא כח הנעלם בהעלם עצמו' הרצון שמטה את כח הרצון הנעלם שיבא לידי גילוי לכך ולא לכך, ולפעמים מטה לרצון לבא לגילוי החסד ולפעמים מטה כח הרצון הנעלם העצמי' שיתגלה לדין דוקא (כמו בהטיות ד"ת [ב]חו"ג שבשכל הגלוי כבר מן הנעלם, דכח השכל [ש]השכיל לחסד בגילוי או לדין בגילוי שהד"ע821 הוא [ה]מכריע לחסד או לדין [או] שישקול בתחלה להטות כח השכל שיבא מן ההעלם לגילוי לזכות או להטות לחוב כו'. ובאמת הטי' זו להטות לכח השכל (שנק' ח"ס המשפיע כל שכל לזכות או לחוב), זהו תלוי בהטיות דד"ע שמטה מהעלם כח הרצון לבוא בגילוי לח"ס822 אז יטה גם לכח השכל להשפיע שכל וטעם לזכות וחסד והא בהא תליא ממש, כמו שמצינו במ"ש וירא כי רבה רעת האדם823 והי' גילוי הטיית [ה]רצה"ע לדין שעי"ז הטה כח החכ' לדין ולחוב לשחת כל בשר בימי824 המבול, ואח"כ בקרבן נח שנהפך לגילוי רצון להטות השכל ממקורו כלפי חסד וזכות אמר לא אוסיף כו' כי יצר לב האדם רע825 כו', ונהפך מאותו השכל וטעם826 שהי' מח[יי]ב [ל]דין להיות טעם לזכות מצד ההשגה827 הרצון מעצמו' בעה"ר [העליון] כו' וד"ל). וכמו באהבת האב לבנו בעצם הרצון לטוב בהעלם ובכח שממילא יגלה הטייות828 רק לטוב ויטה כח השכל לדין [בטעם גילוי] מן ההעלם [רק לזכות עליו, ועל שונא יטה רצונו תמיד מן ההעלם לגילוי רק לדין (וממילא יטה גם לכח השכל לדין מן ההעלם] דכח השכל רק לחוב כו'). וכמו"כ במשל דקבלת שוחד שעי"ז מטה רצונו מן ההעלם לגילוי לחסד וזכות וממילא י[ו]משך לדין מכח השכל למצוא לו זכות, ולהפוך למצוא דין וחוב ל[כ]שנגדו, וזהו בחי' ד"ת שתל[ו]י בד"ע המטה כח הרצון829 וכח השכל [הנעלם] לחו"ג כמ"ש במ"א.
ומעתה הנה [יובן] שרש בחי' התחלקות המדות שברצון [ו]שהוא משתנה מהיפך להיפך הגם שאין טעם לרצון כנ"ל דזהו מצד בחי' הד"ע כנ"ל שהוא המטה לרצון שיאיר בגילוי מן ההעלם לחסד או לדין כנ"ל, אך גם בחי' ד"ע הזה מאין בכח לעשות בחי' הטיי' זאת בעצם הרצון, הנה מוכרח לומר דכמו שבחי' ד"ת שמטה אור השכל הגלוי לחו["ג] שזהו במוחין דחו"ב שנמשך מאין ליש בהשגת שכל וסברא בגילוי שיש שכל מטה כלפי חסד ויש שכל מטה כלפי דין כו', ובחי' הדעת הוא השוקל ומכריע להטות השכל ו[ה]סברא לחסד או ר, גלדין כנ"ל. כך הוא בבחי' ד"ע דרצון הנ"ל שהוא המכריע במוחין דחו"ב שבכת"ר שהוא הרצון והוא829 בחי' חו"ב שברצון, הגם שאין שכל וטעם לרצון שהוא למעלה מן הטעם כנ"ל זהו שהוא למעלה מן השכל [ו]טעם גלוי בהשגה (ואף לא בהעלם דאין דחכ' שנמשך לבינה), אבל בעצמו' הרצון שנק' כת"ר ודאי יש גם בחי' חו"ב830 ונק' חכ' שבכתר, והוא שאינו נראה ונגלה בהשגה שבשכל וטעם לרצון התחתון שמורכב בשכל בגילוי אלא כמו831 בחי' טעם זה נק' טעם כמוס להעלם הרצון העליון הנ"ל ש[י]טה את הרצון לגילוי מן ההעלם לחסד וטוב או להיפך כמו החו"ב832 שבשכל וטעם הגלוי רק זהו בהעלם לגמרי מן833 שכל וטעם גלוי (והיינו ד[ב]כח המעלים834 השכל שמטה לזכות וחסד שהוא ע"י בחי' ד"ע שמטה לרצון וכח השכל כנ"ל) (וכדוגמא שא' גבי ר"ע וכי זו תו'835 כו' ואמר836 שתוק כך עלה במח'837 לפני כלומר כך עלה ברצון שאין טעם לרצון הזה בגלוי רק בהעלם בעצמו לבד כענין הלא כמוס עמדי838 כו' [שהוא טעם כמוס עמדי]. וכמו"כ יש טעם כמוס לרצון בהעלם עצם הנפש אע"פ שאינו מרגיש בעצמו רק לומר שכך רצונו בלא טעם כלל כו', כי בעצם העלם בנפשו יש טעם לרצון זה אלא שלא יוכל לבוא בגילוי כלל כו' וד"ל.
והנה עכ"ז יובן ג"כ למעלה בשרש המדות העליונות דז"א דאצי' שכלולי' מחו"ג839 דאצי' ששרשם הראשון הוא במדות דחו"ג והממוצע בכל פרטיהן בכתר עצמו [ש]נק' מדות שברצה"ע שלמעלה מן השכל וטעם הגלוי בחו"ב דאצי' שנק' או"א, אלא אעפ"כ840 מאחר שאנו רואים בחי' התחלקות דחו"ג גם בעצמו' אור הכתר מוכרח שיש גם שם מקור להתחלקות זאת ולשנות בעיתים הנ"ל, והוא בחי' חב"ד שבכתר (ומה שנק' גלגלתא הוא בחי' כתר שבכתר שלמעלה גם מ[בחי'] ח"ס כו' כמשי"ת) והיינו בחי' מוחין841 דא"א, כי א"א הוא הנק' כתר בכלל (וכלול מב' מדרגות א"א וע"י פנימי' וחיצוני' כמשי"ת), ומה שמתחלק מהעלם עצמו' הכתר לחו"ב841 זהו מצד הטי' דחו"ב שבכתר שהוא בחי' טעם כמוס לרצון העליון שע"י בחי' ד"ע הוא המטה להרצון וטעם [oldpage_רפח] הכמוס להיות כך ולא כך להיות משתנה לעיתים כו' וד"ל. וכמ"ש יהי רצון מלפניך ממש842 שיכבשו רחמיך את כעסך כו' וכה"ג, שבודאי כבר יש ב' מדות אלו דחו"ג רחמים וכעס במדות שבחו"ג843 דאצי' שמקבלים מעצמות הכתר שנק' רצה"ע שגם שם מתחלק לחו"ג כנ"ל רק ר, דשחו"ג שבעצם הרצון הם בלי גבול כלל כנ"ל. ואמנם גם הם יכולים להשתנות מהיפך להיפך ע"י בחי' ד"ע שמכריע לימין כו', והוא מ"ש יהי רצון מלפניך ממש שהוא בעה"ר (ובחי' כשב"כ) שנק' רעדכ"ר שיכבשו רחמיך ויגברו על מדה"ד שברצון עצמו ע"י טעם כמוס כו' שלמעלה מן השכל וטעם הגלוי בחו"ב844 שבתו' כו', כמו שזן את העולם בחן ובחסד וברחמים845 לפנים משוה"ד כו', דגם שיושב ועוסק בתו' ויושב ודן ע"פ מדות דחו"ג שבח"ע דתו' שבא לגילוי מן ההעלם להטי' רצה"ע לדין עכ"ז זן את העולם ברחמים, וכמו י"ג מדה"ר דיו"כ לסלוח לעוברי רצונו בתומ"צ כמ"ש במ"א ע"פ ארדה נא846 כו' [וכענין] פקח עיניך847 דלית שמאלא בהאי עתיקא848 כו' וזהו דוקא בבחי' כשב"כ (כמשי"ת) וד"ל.
(ךג) ובכ"ז יובן מ"ש ויוציאנו הוי' אלקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי' כו' שהן ב' זרועות דא"א וכמו קחם על זרועותיו849 כו', והוא ענין מ"ש בע"ח דאו"א מלבישי' לזרועות דא"א, פי' הלבשה זאת היינו כמבואר למעלה בבחי' התלבשו' המדות העצמ[י]' דרצון העצמי כאה"ר דאב לבנו וכה"ג שמתלבש בשכל וטעם לרצון (כמו השוחד שמטה רצונו לטוב ויתלבש דוקא בשכל למצוא לו זכות כו'), שמצד אה"ר העצמי' ימצא זכות וחסד לבנו עפ"י החכ' וטעם דוקא, אבל באמת העיקר הוא באמצעות האה"ר [ה]עצמי' שברצון העצמי' שלמעלה מן הטעם ודעת לגמרי רק שמלב[י]ש הרצון הזה בשכל וטעם לבד שנק' הלבשה חיצוני' בגילוי מבחוץ בלבד (כמו בטעם שמצא850 כי יצר לב האדם כו'), וכך ביצ"מ הי' מדה"ד טוען מה נשתנו אלו מאלו כו' וגבר מדת החסד על מדה"ד, וכן בקי"ס א' ויושע ה' את ישראל851 כו' כענין הושיעה לו ימינו852, וכן א' מוליך לימין משה853 זרוע תפארתו כו' והוא ימינך ה' נאדרי בכח854 שגובר על מדה"ד מצד בחי' הארה855 העצמי' וזהו ביד חזקה כו', רק שמלובש הרצון בחכ' וטעם שהוא הח"ס856 דתו' שבכ' ובע"פ שהיו ראוים לקבלת התו' פב"פ ובשביל זה הוציאם ביד חזקה כו' (דאע"פ ששרש התומ"צ שהוא בשם הוי' אלקינו בחו"ב דאצי' לבד, אבל אע"פ דאוריי' מח"ע נפקת857 שרשה בעצמו' אור הכתר שהם חו"ג שברצון הפנימי' ועצמי' כענין אנכי ולא יהי' לך בדבור א' נאמרו858 כידוע, והוא בחי' יד החזקה וזרוע הנטוי' שהי' בגילוי אור דמ"ת כמ"ש מימינו א"ש ד"ת למו859 כו'860, וזהו [ו]אנכי861 זה שא' אנכי הוי' אלקיך862 אשר רא, אהוצאתיך מאמ"צ שהן ב' זרועות דא"א (כמשי"ת), ומבואר למעלה שמדות חו"ג שברצון אין טעם לרצון כלל דגם שאין הבן ראוי לזה אעפ"כ אוהבו אה"ר עצמי' וזהו אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו863 כאדם המגביה [ל]בנו הגבה למעלה על זרועותיו (כמשי"ת). אמנם אעפ"כ יש בחי' טעם כמוס לרצון זה העצמי שהוא כח המטה לרצון זה ולכח השכל להשכיל לח"ס864 מן ההעלם לגילוי כו' כנ"ל. וזהו ענין שא' בע"ח דאו"א865 יונק ממזל הח' ונוצר דונוצר אותיות רצון בחי' רצון866, והוא בחי' רצון העצמי דבחי' פנימי' הכתר עצמו שלמעלה גם מבחי' חכ'867 שבכתר שנק' [טעם כמוס] להט[ו]ת הרצון [ב]התחלקות המדות שברצון זה עצמו כנ"ל. והענין הוא שגם דאו"א שהוא בחי' אור הח"ע שמאין תמצא שמקבל ויונק מבחי' חכ' שבכתר הנק' מו"ס דא"א [ו]זה[ו] רק מבחי' מזל ונוצר אותיות צנור כמו צנור דק הנפתח מחביות הגדולה והמליאה כו', כך אור החכ' בעצם נמשך ממקורה דרך העלם וצמצום גדול כיונק שיונק שדי אמו והיינו מזל ונוצ"ר דא"א שנמשך מבחי'868 שערה לבד ממותרי מו"ס משם יונק או"א869 ו[נ]תגדל מעט מעט ביניקה זאת כו' (כמו יפתח ה'870 לך כו' כמו צנור הנפתח במפתח872 כו' אוצרו הטוב871 בחי' אוצר החכ' דים הקדמוני בחי' חכ' הקדומה שבעצמו' א"ס ממש דלתבונתו אין מספר873 כלל, וזהו בימי ת"ר לחיי נח צ"ע ש[י]פתח[ו] מבועין דח"ע וכמו וה' נתן חכמה לשלמה874 וכה"ג).
אמנם ידוע הכלל שברכה875 זאת שיוציאם בחי' או"א מח"ס876 דא"א הוא בא מצד עוצם ריבוי [ה]אור בתוס' גדול יותר מכמו שהוא בעצם ע"כ בוקע ויוצא ממנו בחי' מותרות בשערות וכה"ג, וכמשל חביות המלאה ביותר שנפתח הצנור ממילא ויוצא מותרות, שהוא מה שלא יוכל להכיל בחביות מפני מילוא[ה] הוא שיוצא בדרך מותרות שפתה ובצנור וכה"ג, וא"כ אותיות877 הללו באין ממה שלא יוכל לבוא לתוך הכלי עוד כו'. וכך יובן במותרי מוחין העליונים [כ]זקן שקנה חכ' שמצד ריבוי האור ממקורו ביותר יוצא ממנו צמחים והשערות878 להמשיך מותרות השפע, אבל שרשו הוא למעלה מגוף המוחין דח"ס והוא בעצ[מות] אור הכתר (ודוגמא לזה היינו [מה] שאנו רואים בכח המוליד שבטפה [ש]אינו אלא בריבוי המוחין שבראש [ש]מחמת זה יש בחי' מותרות מוחין אז טפה הרוחני' שבמוח[ו] ראוי להוליד ולד, כמו תינוק בן ט'879 שנים דוקא ולא פחות מבן ט' שנים אע"פ שיש טפה רוחני' וגשמי' אינו מוליד כלל לפי שאין בו בחי' מותרי רא, במוחין עדיין כו', והיינו לפי שמותרות הללו שרשם מלמעלה מן המוחין בעצם (שזהו שנק' מזלא בחי' מקיף דכתר ששם יכול להוליד דבר חוץ [ממנו] בריבוי לאין שיעור כלל משא"כ בלא מותרות לא יוליד דבר חדש רק כמו שהוא לבד די להפקיע א"ע ולא יוכל להשפיע [ל]חוץ ממנו בהתחדשות יש מאין [כלל)]. וכך יובן למעלה בבחי' מותרי מו"ס שמשם מקבל אור החכ' ביניקה דרך מזל ונוצר חסד שזהו נק' בחי' תולדה שנולד ונמשך אור חדש דחכ' מאין ליש, אע"פ שחכ' זו באה בהשגה דבינה בהגבלה מ"מ חדש הוא מעיקרו שלא הי' נולד [זה] גם [מ]כח השכל בעצם שנק' ח"ס עצמו רק מבחי' מותרי המוחין שלו דוקא, כמזל ונוצ"ר בשערה בצומח לבד לפי ששרשו באור הכתר עצמו שהוא בחי' מקיף דמו"ס. וזהו הכל תלוי במזל880 דוקא אפי' ס"ת בהיכל שזהו יחוד פנימי דאו"א בתושב"כ ותושבע"פ שתלוי רק במזל העליון שהוא למעלה מאו"פ דח"ס שבוקע ויוצא בבחי' מותרות כנ"ל. וזהו שארז"ל דנובלות חכ' שמ"ע דוקא תו'881, שנובלות הללו למעלה מגופה של חש"מ מטעם הנ"ל). וזהו ענין דאו"א יונק ממזל הח' דונוצר דגם שאינו [oldpage_רפט] רק גילוי אור דחכ' דתורה מאין ליש [ו]יניקה זאת באה בהעלם וצמצום גדול ממותרי מו"ס דא"א אבל שרשו למעלה מח"ס מטעם הנ"ל, וא"כ יובן ממילא שזהו למעלה גם מבחי' המדות שברצון שהוא כמו אה"ר העצמי' הנ"ל שמתלבש בשכל וטעם שאין זה השכל והטעם מתהוה עיקר מציא[ו]ת החסד [ו]אהבה זו רק שמתלבש בלבוש זה הטעם שכבר יצא מן ההעלם דח"ס לגילוי, אבל הרי שרש[ה] מדות דחו"ג שבכתר אינו רק מבחי' טעם הכמוס לרצה"ע הנ"ל שזהו כמו עצם כח השכל שמטה לרצון למעלה מטעם [גילוי כ]נ"ל. אבל בחי' מזל זה ונוצר שממנו שרש התהוות עצם אור החכ' מאין ליש אע"פ שבא בדרך דילוג הערך בבחי' מותרי מוחין דשערות בלבד, מ"מ הרי שרשו מלמעלה מגוף המו"ס וכ"ש מבחי' המדות דחו"ג שברצון שמתחלקים מכח דח"ס הנק' טעם כמוס כנ"ל מטעם הנ"ל בכח בחי' המוליד כו' וד"ל (וזהו שרש החכ' דתו' במ"ת שנדמה להם כזקן882 כו' (כמשי"ת), דבחי'883 חכמת אדם תאיר פניו884 מאור הכתר דוקא שהוא העלם עצמו' הרצון הפנימי' והתענוג העצמי שבמצות [ש]בבחי' ארחין דגלגלתא885 שבוקע ויוצא במו"ס במזל ונוצר בהגדלה וריבוי גדול מאד, והוא חידוש אור החכ' [ובינה] בחידוש גמור מאין ליש שמרבה תולדות רבות לאין שיעור [ב]יחו"ע דמצות שלא הי' כח זה בגוף המוחין דח"ס דאוא"ס886 גם בחה"ק דא"ק עד רום המעלות שזהו ענין נובלות חש"מ דלשבח קאמר כנ"ל וד"ל).
רא, ג(ךד) וזהו שארז"ל דבים נדמה להם כבחור887 איש888 מלחמה כמ"ש ה' איש מלחמה889 ובמ"ת נדמה להם כזקן עוסק במלחמה של תו[רה כו']. דהנה אמ' תפארת בחורים כחם890 והדר זקנים שיבה דעיקר כח וגבורה דבחי' הנ"ל891 הוא במדות הטבעי' לבד, וזהו שא' תפארת בחורים הוא בכחם העצמי והטבעי שהן מדות שברצון העצמי הנ"ל עד שמחמת תוקף כח המדות הללו שקשים ותקיפים מאד כארז יוכל למצוא גם בכח שכלו זכות וחסד לגבור על מדה"ד לעמוד נגד שונאו המקטרג על אוהבו או בנו, ואמנם אין כח המצאת שכל זה יהי'892 לחסד לעמוד ולסתור המנגד לו בא מכח עצם שכלו שקטן הוא עדיין [להיות] שהוא בחור עדיין ורך בשנים, וכתי' ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכ'893 (וע"כ לא הי' בסנהדרין אלא זקנים894 דוקא ולא נערים הגם שהן חריפין, כי אין חריפות שכלם בא רק מצד רתיחת תוקף המדות הטבעי' שלהם שמטה את הכח השכל לזכות כנ"ל). וזהו שבקי"ס נדמה להם כבחור כו'895 כמ"ש ה' איש מלחמה, כי הנה ביצ"מ נק' בנים [ב]בחי' הקטנות כתינוק בן יומו שנולד כמ"ש ואעבור עליך896 [כו'] וכתי' רבבה כצמח השדה כו' ותרבי ותגדלי897 כו' שאז בצרתם לו צר898 כבי', וגברו רחמי האב בבחי' תוקף וכח חזק של המדות הטבעי' שברצון כאה"ר העצמי' הנ"ל שלמעלה מן הטעם ושרש המדות שבלב הוא במדות העצמי' הנ"ל, ומחמת תוקף [כח] המדות הללו הכריע גם לבחי' מקור המוחין העליונים דחו"ב דאצי' במדות דז"א שנק' איש899 להיות מטה כלפי חסד יותר ולגבור על מדה"ד שטען מה נשתנו אלו מאלו [כו'] ואין העיקר בהטי' זו רק מבחי' האהבה900 העצמי' רק שמתלבש בלבוש שכל וטעם לזכות הנ"ל. וזהו תפארת בחורים כחם במדות העצמי' לגבור גם כח השכל מן ההעלם לגילוי כו', וזהו ה' איש מלחמה לגבור בחי' ימין דחסד על השמאל וכמ"ש ימינך ה' כו' כנ"ל. אבל במ"ת נדמה להם כזקן שקנה חכ' ממקורה דהיינו בבחי' המקיף עליון דמו"ס דא"א כו' שזהו מקור אור דתו' שיולד901 בבחי' נובלות דחש"מ להתלבש בעה"ד טו"ר, כמו יו"ד הדברות שאינו מדבר רק בסו"מ וע"ט בעניני' גשמי' שמזה נעשה למעלה יחו"ע בתוס' אורות באצי' כו' למעלה מכפי מאמר קו המדה. וזהו שנק' גבור במלחמתה של תו' דוקא לגבור כח הח"ס902 אף בעצמו' הרצון שנמשך מלמעלה גם מבחי' טעם כמוס לרצון להיות בחי' דעת903 נוטה לחסד יותר, והוא בחי' ד"ע דתו' שירדה למטה דוקא רא, דבגבורה וכח חזק יותר מעצם המוחין שנק' טעם כמוס והיינו בחי' גבו' דע"י שמלובש בח"ס904, שמזה שרש התו' לברר לעה"ד טו"ר דוקא כמו קול ה' בכח905 כו' ולאכללא שמאלא בימינא906 להמתיק הגבו' בחסד[ים] דאור תורה שזהו למעלה ממלחמה דכח הבירורים907 במדות הטבעי' שברצון עצמו. וזהו והדר זקנים שיבה שהוא בחי' הזקנה שבוקע מצד מותרי מוחין שבא מתגבורת האור מבחי' מקיף דנר"נ כמאמר דסבא דעתיקא סתים908 למעלה מבחי' הקרומא דאוירא הנ"ל שע"כ יתגבר בכח ומקור החכ' להביא כל ההעלם לגילוי כו' שהוא למעלה ממדות שמתחלקי' ברצון ומו"ס עצמו מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו מדלג על ההרים כו' דביצ"מ הי' דילוג גם למעלה ממדות דכתר הנ"ל אע"פ שהי' בזה גם זכות אבות ששרשן בחג"ת דא"א909 כו' וכמ"ש וגם הקימותי910 כו' אך כדי שיוכלו לבוא למ"ת שלמעלה מזה כנ"ל הי' מוכרח לדלג על ההרים כו' והוא מ"ש [ו]שמי הוי' לא נודעתי כו'911 כידוע וד"ל. וזהו רבבה כצמח השדה כו' בבחי' קטנות המוחין שלמטה מן הדעת כמו תינוק שצועק לאביו ולאמו בלי דעת כו' כמ"ש מתבוססת בדמיך כו', אך במ"ת בודאי912 למעלה במקור המו"ס913 בגדלות המדות דתו' שנק' גדלות שני דאבא כו' שהוא מה שהי' אור אבא יונק ממזל כו' ונעשה מיניקה זו בבחי' גדלות יותר מבחי' חש"מ עצמה מטעם הנ"ל, ועכ"ז מלחמה דקי"ס במדות הטבעים הי' בחי' הכנה למלחמתה של תו' [במ"ת] שנדמה להם כזקן כו', שזהו מ"ש במט"ט שרו של עולם נער הייתי גם זקנתי914 בכלות ו' אלפי שנין915 בעוה"ז וגם בקי"ס שהי' נדמה להם כבחור כו' ואמר זה אלי כו' נעשה כזקן במ"ת [ו]כמו בכנ"י דכתי' ותרבי ותגדלי כו' [ו]כמ"ש גפן ממצרים תסיע916 כסו הרים צלה917 וכך הוא במדות918 דז"א דאצי' שנק' ישראל דלעילא שזהו בצאת ישראל ממצרים ממיצר מ"י [ו]ים דחו"ב דאצי' בבחי' לידה כו' והגדיל בגדלות המוחין דאור אבא במ"ת אחר גידול דאימא בימי הספי' שהי' בבחי' מוחין דיניקה (כמו שאור אבא יונק ממזל כו' וד"ל).
אך הנה אחר כ"ז עדיין אינו מתיישב בכ"ז איך הי' קי"ס הכנה למ"ת דוקא ובסדר כמו שהי' כמ"ש [oldpage_רצ] ויסע מלאך919 ויבא ויט כו' אחר שהי' מלחמה זו רק במדות שברצון שנק' מדות טבעים (והן ימי הספירה שהן בז' מדות הטבעים לבררם ועי"ז דוקא [י]גיע[ו] לגילוי אור פב"פ במ"ת כידוע). אך הנה באמת הגם רב, אשבמדות שברצון העצמי הנ"ל המה מתחלקים מבחי' מו"ס דא"א שנק' טעם כמוס לרצה"ע הזה עכ"ז שרשן האמיתי הוא למעלה גם מבחי' טעם כמוס הזה, כמו שעצם רצון [העליון] במצות ש[ב]גולגלתא דא"א כנ"ל הוא למעלה גם מבחי' טעם כמוס המחלק [ו]מטה לרצון בחו"ג כו' (כמשי"ת), והיינו בעצמו' דאור הכתר שנק' גולגלתא דחפיא על מוחא920 דא"א כידוע שנק' כתר שבכתר921 (שע"ז א' דאפי' אור צח [כו'] אוכם הוא כו' כנ"ל), ולמטה זהו כמו בחי' יחידה שבנפש עצמה שבה יש ג"כ בחי' המדות הללו והן בחי' מדות עצמי' ממש (כמשי"ת). והיינו מ"ש בקי"ס מה תצעק אלי בעתיקא עצמו תליא שזהו בחי' עצמו' התענוג ורצון הפשוט הנ"ל שלמעלה מח"ס כו', וע"ז א' בזהר דז"א בע"י אחיד ותליא דהיינו בבחי' אור דעתיקא עצמ[ו] והוא שנק' עתיקא סתימאה כמו922 שלמעלה מבחי' מו"ס וכ"ש מבחי' העלם923 המזלות דמו"ס שהוא שרש החכ' דתו' אור לגילוי למטה כמו שהי' במ"ת כנ"ל וד"ל, ולזאת ממילא [י]ובן מזה דקי"ס שהי' מלחמה זו במדות עצמי' ממש דבעתיקא עצמו כמ"ש בע"י תליא ע"כ הי' מלחמה זאת דוקא הכנה רבה למ"ת שהי' במדות דח"ע דתורה כנ"ל (כמשי"ת).
(ךה) ולהבין ביאור הענין הזה, הנה ידוע דהנפש עצמה נק' בשם יחידה924 לשון יחידות שאין [בה] בחי' הטיות כלל ואין בה הסתעפות כח דבר מה במורכב כלל אלא הוא אור פשוט ועצמי וע"כ אין בה התחלקות קוין לימין ושמאל בגילוי כלל ולכך נק' בשם יחידה, והוא בחי' מקיף דנר"נ הכללי שז"ש אך בצלם כו' מ"ם דצלם925 כו' (שלמעלה מבחי' מקיף דחי' שנק' צל או מזלא כמו מזלי' חזי926 שבא בגילוי מן ההעלם). והנה לכאורה אנו רואים שיש גם בחי' מדות בנפש עצמה (כמו שכלול בה כח השכל [ה]עצמ[י] שנק' כח המשכיל [ה]היולי כו' ולכך נק' ג"כ נפש השכלי'927 נפש המדברת928 כידוע) והוא הרצון שהוא שרש המדות שבלב באוירא929 כו', שהרי הרצון נק' בשם נפש930 כמו היש את נפשך931 כלומר רצונ[ך], אין נפשי932 [א]ל [ה]עם הזה933 כו', וכן פי' בכל נפשך934 היינו בכל רצונך כו' כי מדת האהבה בלב [ש]הוא הרצון935 מגיע עד כל עצמות הנפש ממש כמו כי תדרשנו936 בכל לבבך ובכל נפשך937. והטעם הוא כי התפעלות הרצון אעפ"י שנק' רב, במדה בהתפעלו' הרצון באה"ר כו' אבל יכולה להתפשט בכל נפשך עצמה דהיינו שכל הנפש תכלה ברצון וחלק938 זה לדבר האהוב לו ביותר, כמו ביונתן ודוד [ד]כתי' [כי] אהבת נפש[ו] אהבו939, וכן ונפשו קשורה בנפשו940 כו', [ו]כמו ותדבק נפשו בדינה941 [כו'] כי חפץ בבת יעקב942 כו' (עד שיחלה חולת אהבה כו'). והוא ענין מרוצה שברצון זה שגובר כח עצם הנפש עד שתחפוץ943 בכל כח ועוז ממש עד שתכלה כמו כלתה נפשי944 כו', שזהו פי' רצון לשון מרוצה כמו משכני אחריך נרוצה945 וכן א' בס"י אם רץ לבך946 כו', וזהו מדת עצמי' האהבה הנטוע[ה ו]המושרשת בעצם הנפש ממש שנק' יחידה דוקא כאהבת האב לבן וכה"ג מבן לאביו. וממילא מובן שיש בבחי' יחידה זו גם בהיפוכו ממש, והוא מבחי' היראה ופחד שנוגע בעצמו' הנפש ממש כמו מדבר המזיק וממית לנפשו שבורח ממנו בתכלית שאינו חפץ למות כמו שחפץ בחיים ממש בשוה, וכן ישנא הדבר המנגד אליו בתכלית כשונא גמור שכעס947 עליו [כו'] בתכלית שנאה עצמי' כמו היפוכו באה"ר כו'. וא"כ הרי יש עכ"פ משקל ב' מדות הפכים דחו"ג ממש רק שהן מושרשים ונטועי' בעצמות הנפש דיחידה ממש. וממילא מובן שיש גם בנפש עצמה שנק' יחידה בחי' הטיית והתחלקו' לב' קוין [ד]חו"ג עכ"פ, וא"כ למה נק' יחידה שאין בה שום הטיי' כלל ולא הסתעפות והתחלקות כלל948 כנ"ל, אלא שאין ניכרים במציאות וכלולים בה ממש (כאהבת חיי נפשו שחפץ בחיים ולא ירצה למות שבכלל949 כא' ממש בנפשו), וזהו בחי' רו"ש שבעצמות הנפש. וכך הי' באמונה הפשוטה העצמ[י]' שהי[א] בג"ר דכ[תר] שהי' הדם על המשקוף וב' המזוזות950 שע"ז א' בדמייך חיי951 בחיי האלקי' העצמי' בכנ"י שעי"ז קבלו במ"ת בבחי' התקשרו' העצמו' דבחי' יחידה זו בהתכללות דחו"ג שבה שהם לחפוץ בחיי החיים במ"ע ולסור מרע ומות, כמו ואהבת952 את הוי'953 כי הוא חייך954 ממש העצמי כו', והוא אנכי ולא יהי' לך בכלל שכלולי' במ"ע ול"ת955 ששרשם בעצמו' א"ס ב"ה ממש956 שנק' יחיד חי העולמים957 כו' כמו שכנ"י מלמטה למעלה נק' יחידה או אחת כמ"ש אחת היא שהוא כלי לאח"פ958 כו', והוא בחי' האמונה בחי' יחידה שבנפש העצמי' הפשוטה כו' שמחמת זה יכולי' למסו"נ עקה"ש או שגם הרשע גמור יעשה תשובה ויתהפך מן הקצה אל הקצה במדות הטבעי' רב, גכו', והוא המשקוף המחבר ב' המזוזות דימין ושמאל שכלולי' יחד ומחברם יחד כציור ח'959 (כמ"ש במ"א).
אך הענין הוא דגם שיש מדות דחו"ג בנפש עצמה שנק' יחיד"ה עכ"ז הם כלולים ובטלי'960 בעצמות[ה] ממש שהנפש עצמה למעלה גם מב' מדות דחו"ג העצמי' ממש הכלולים בה, כי הרצון הוא שם התואר למציאת דבר מה, כמו כשרוצה בדבר מה אף שירצה בכל נפשו או [ש]יתענג באיזה דבר בכל עצמו' נפשו אין [זה] רק כחות961 עצמו' של הנפש אבל לא שזהו מהו"ע הנפש, שאין הנפש בבחי' מציאות דמזלא962 בבחי' מהות רצון או עונג רק כמו אור היולי ופשוט (ואע"פ שא' אין לך למעלה מן העונג963 [א]ו הרצון זהו במעלות ומדרגות בכח[ות] הנפש בלבד אמנם אין זה מגיע בעצמו' אור פשיטותה בעצמי'964 כו'. וראי' לזה הוא ממה שאנו רואים שיש בכח הנפש עצמה למשול על הרצון או עונג הטבעי ועצמי ג"כ לעשות מהיפך להיפך כמו לקבל יסורים וצער לעונג גדול ועונג גדול לצער ויסורים לנפש, כמו שיוכל למאוס בכל תענוגי הנפש ולהסיר הרצון הטבעי מהם עד שכיסורים גמורים הם ו[י]קבל סיגופים לעונג כמו לחבל בעצמו ולהפקיע965 א"ע בכדי שיזכה נפשו באור החיים עד שזהו לעינוי966 גדול בנפש[ו], וכן יכול לשנוא לאוהבו ולאהוב לשונאו בהיפך מטבעו ממש, כמו בעת שיתגדל ויתרומם מאד שיהפך לבבו מן הקצה כו' וישפיל גיאים ויגביה שפלים עד שיוכל לקרב לשונאו ולרחק967 לאוהבו, כמ"כ בעת שמחת לבבו [oldpage_רצא] ביותר יוכל לאהוב לשונאו כו' לפי שנתרומם נפשו בעצמי' דיחידה ששם יכול להתהפך ג"כ במדות הטבעים מן הקצה לקצה ממש. וכמו שאנו רואים בחוש באיש כילי וקמצן968 גדול שנהרג על פחות מש"פ מפני שנוגע לחיי עצמו' נפשו ממש לפי שממונו חביב עליו מגופו כו' וכל שכלו ומדותיו [הכל] מיוסדים בטבע זו שמוטבע בנפשו בעצם, ועכ"ז בעת שמחת לבו ביותר כמו בעת חתונת בנו שעושה משתה בנשואי בנו יחידו וכה"ג אזי נהפך לבו לאיש אחר לשנות מדותיו הטבעים מן הקצה אל הקצה, להיות לבו כמו לב נדיב וחסדן ממש לפזר כל הון ולהפריז על המדה לעשות הוצאה יתירה שישבעו ויאכלו מטובו969 אף שזהו נגד טבעו ממש, והוא לפי שנתעלה אז נפשו בעצם התענוג הגדול שמתענג בנפשו בבחי' יחידה שבה שלמעלה מגדר טבעו עד שיוכל להפוך מהותו וטבעו ממש מן הקצה אל הקצה. וזהו מצד בחי' מקיף דתענוג העצמי שבנפש שמקיף לכל סדר השתלשלו' דנר"נ דמוחין ומדות שלו שכלי' וטבעי' עד שכל מוחו ודעתו רב, דולבו משתנה הכל ברגע א' מהיפך להיפך ממש עד שיכול לאהוב לשונא ולשנוא אוהבו ג"כ מטעם הנ"ל969 וד"ל.
(ךו) ובכ"ז יובן הנמשל למעלה בבחי' הרצון ותענוג העליון שלמעלה מן החכ' שנק' חכ' שבכתר בחי' טעם כמוס לרצון הנ"ל שבחי' המדות שנק' חו"ג יש בב' אופנים, א' כפי שמתחלקי' בהטי' דח"ס בהכתר970 הנ"ל שזהו אופן הגילוי רצון מן ההעלם שיש [בה] שינויי' רבים באופנים הפכים ובעיתים שונים כנ"ל, וע"כ אין בחי' הרצון הזה שמורכב עכ"פ בטעם כמוס כנ"ל נק' בשם רצון הנפש בעצמה ממש אלא רק בחי' התפשטו' אור הרצון בלבד מעצם הנפש אבל לא [שהוא] רצון של עצם הנפש ממש בבחי' יחידה שבה, כי בחי' הרצון הפשוט של עצם הנפש ממש בבחי' יחידה אין בו שינויים כלל ואינו מתחלק971 להיפוכו להיות[ו] בבחי' עצמיו' ממש כנ"ל, ועכ"ז יש בה ג"כ ב' קוין דחו"ג אלא שהן בבחי' עצמיות המדות דנפש עצמה כ[י] מתפשטי' בכל הנפש עד שתכלה לגמרי ברצון של אה"ר בתענוגי' כלל972 ולהיפך המנגד לעצמי' שלו כמו הרצון בחיים ולא ירצה [ב]מות כנ"ל973. ולמעלה הן ב' מדות דחו"ג שבעצמו' אור הכתר שנק' כת"ר שבכת"ר שהן בבחי' עצמו' ממש שלמעלה מהתחלקו' המדות הטבעי' שברצון לפעמים כך ולפעמים כך כו'974. וזהו שנק' בחי' עתיקא סתימאה975 שלמעלה ממו"ס כו' או בחי' רדל"א או בבחי' הרצה"פ שבעצמו' ממש שנק' רעדכ"ר שמאיר במצחא976 כו', וכללותן הן ב' ראשין דאתגליפו977 כו' שהן ע"י וא"א בחי' התענוג והרצון978 העצמי הפשוט כו', ובחי' רדל"א (כמ"ש בסידור979 בביאור כוונת980 דב"ש), שכולם כוללם981 ענין א' וכלולי' זה בזה שלפעמים בחי' התענוג והרצון982 בפנימי' הרצון ונק' חסד983 שהרי מחמת התענוג שמתענג בדבר זה הוא מתעורר ברצון לרצות בו ואם לא התענוג שמתענג בזה לא הי' רוצה כלל וכמו"כ יש להיפך ממש שאם אין רצון אין תענוג כלל שאם אינו רוצה בדבר אף האהוב כבנו וכה"ג אינו מתענג בו כלל. ונמצא שהרצון והתענוג דבר א' הוא ממש מאחר שבדבר שרוצה בו מתענג וע"י שמתענג הוא רוצה ואין ידוע מי קודם ומי הוא בפנימי', שלפעמים התענוג בפנימי' והרצון בחיצוני' ולפעמי' בהיפך984 כו' (כמ"ש במ"א). ואמנם הנה מבואר למעלה בשרש המדות שבלב שהוא במדות דע"י עצמו, וז"ש בקי"ס מה תצעק אלי כו' (שהוא בחי' ז"א) בעתיקא תליא כו' (והוא מלחמה שבמדות הטבעי' שברצון העצמי כנ"ל) שזהו בעצמות התענוג ועצמות הרצה"פ כנ"ל רג, א[ש] נק' עתיקא סתימאה שלמעלה מבחי' מו"ס כו'. וכמו שאנו רואים בחוש במדות הטבעים שבלב שלמטה מן השכל וטעם שבמוח ששרשם הוא בעצם המדות דחו"ג [ש]בבחי' יחידה הנ"ל ו[ב]מדות הטבעים הנולדים בטבע מבטן אמו שלא יוכל לשנותם כלל מהיפך להיפך כמו מרחמנות לאכזריות ומפזרנות לקמצנות או להיפך כו' עד שמגיע[ים ה]מדות הללו בעצם הנפש ממש כנ"ל שהוא בלתי שינויים כלל. וזה הי' ענין המלחמה בקי"ס במדות הללו שבבחי' ע"י עצמו. ואמנם בהיפך985 הי' [ה]כח ועוז שיגבר מדת החסד על מדה"ד מאחר שב' מדות הללו הם בשיקול א' ממש בעצמו כנ"ל בב' קוין ההפכים ומה גם986 שכלולים בבחי' יחידה הנ"ל. הענין הוא כמבואר למעלה [ד]בחי' עצם הנפש דיחידה עצמה למעלה גם מב' המדות הללו ההפכים ומה גם שכלולי' כא' ממש עד שיוכל להפוך המדות העצמי' הללו ג"כ מן הקצה אל הקצה כמו בעת שמחת לבו כנ"ל.
וכך יובן למעלה אע"פ שאין לו דמיון מציור הנפש אדם כו' כמ"ש כי לא אדם הוא987 כו' ועכ"ז י"ל בערך ודוגמא בעלמא מבשרי אחזה988 כו' דבצלם אלקי'989 כידוע, וזהו [ענין] בחי' יחיד שלמעלה מבחי' אחד990 כמאמר אנת הוא חד ביחוד הפשוט ולא בחושבן991 י"ס, דאחד היינו ע"ס שמיוחדי' בעצמו' המאציל כידוע, וכללות הע"ס הוא בחי' הכתר בכלל שהוא בחי' ע"י וא"א שהן ב' מדרגות דרצון ועונג כנ"ל [ו]אע"פ שהמדות שבכתר עצמו הן בלתי מוגבלים מ"מ הן ב' בחי' קוין עכ"פ, אבל בעצמו' המאציל א' לאו מכא"מ כלל992 אפי' מדות שברצון ועונג שבעצמו' שלמעלה מן החכ' כי הוא ית' בעצמו מושלל מכל שם ותואר המורכב במציאות993 דבר מה אף לא בבחי' מציאות עונג ורצון, כמ"ש כי עמך מקור חיים994 כו' פי' מקור כל התענוגי' העליונים ואפי' העוה"ב שהוא העדן (כמאמר ביו"ד לבד נברא העוה"ב כידוע וד"ל). וזהו שנק' יחיד באח"פ בתכלית כמו שכנ"י נק' יחידה למטה או אחת כו', ולזאת מה שיש בחי' התחלקות ברצון ועונג העצמי ב' קוין דימין ושמאל בחו"ג בכלל כנ"ל נכללים ובטלים בעצמותו ית' ממש, ולפי שמהו"ע ית' הוא עצ[ם] הטוב והחסד הפשוט ע"כ משם יומשך כח ועוז לגבור כח החסד שברצה"ע על כח הדין, והיינו מצד בחי' אה"ר העצמי' לנש"י שמתקשראן כו'995 בבחי' התקשרות עצמ[י]' הנפש ממש כמו למס"נ עקדה"ש, כמו באברהם שמצא לבבו נאמן לפניך996 בנסיון לעמוד על נפשו ולהשלימה997 נגד רצון ה' כמו לשחוט בנו יחידו שכבש רחמיו998 לעשות רצון קונו כו' שזהו להפך הטבעי' מצד בחי' התקשרות דיחידה. וכך הי' בכנ"י בגלות מצרים במס"נ ממש באמונה פשוטה העצמי' כו' (ש[ז]הו רג, בהמשקוף המחבר ב' המזוזות דב' קוין שכלולי' בו כנ"ל). וזה הי' ענין המלחמה להוי' בקי"ס במדות העצמי' דכתר שהוא הרצון שיגבר החסד על הדין אע"פ שלא קבלו ישראל עדיין התו"מ כי [oldpage_רצב] זהו למעלה מרצון המורכב בתו"מ להיות[ו] בבחי' עצמי' ממש כנ"ל, ולזאת הי' מלחמה זאת הכנה [רבה] למ"ת להיות גם במ"ת התגלות מבחי' אור העצמו' דא"ס ממש שלמעלה גם ממדות שברצון ועונג דח"ע באמרו אנכי ה' אלקיך כו' אנכי מי שאנכי999 בחי' סדכ"ס דלית מח' תב"כ כו', והוא אשר הוצאתיך מאמ"צ שהוא בכח התקשרות העצמי' [ד]בעל הרצון ע"כ נוטה לרצו[ת ל]חסד ויבחר לקחת לו גוי מקרב גוי1000 כו' ו[ל]תן להם התומ"צ פב"פ שזהו ג"כ גילוי אור פנימי' מהו"ע ית' שמלובש בהם מבעה"ר העליון1001 [ד]מצות אלא שיצאו להאיר דרך הח"ע כמו בטעם כמוס דמצוה כו', וכל התומ"צ הוא רק להפוך המדות הטבעים בסו"מ וע"ט לבטל רצונו מפני רצון ה' בלבד כידוע. וכ"ז הכח הי' בכנ"י רק מאמונה הפשוטה שהי' בהם במצרים שעי"ז נהפך מדות הטבעי', והוא ענין ימי הספירה שקדם למ"ת שמיד אחר יצ"מ בליל א' ש"פ שזהו מצד בחי' התקשרות1002 העצמי' דיחידה לבד באמונה פשוטה [כ]נ"ל מיד נצטוו לברר המדות הטבעי' העצמי' שנמשכי' בבחי' יחידה מן ההעלם לגילוי (שזהו מבחי' בעה"ר1003 שלמעלה מבחי' מדות דאדם ע"כ מזה דוקא נתגדלו במוחין דחו"ב במדות דאדם במ"ת כידוע), ואז יוכלו לקבל אור העצמו' דא"ס ב"ה בפנימי' הכתר בחו"ב דתו', וכ"ז [נכלל] בטעם שא' דז"א בע"י תליא והוא מה שא' [תרי"ג מצות כו' העמידן על אחת ] שהוא האמונה דיחידה שבה שורה בחי' יחיד מקור התומ"צ בציור אדם וד"ל.
(ךז) ומעתה י"ל מ"ש כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות, ופי' אראנו לישראל סבא כנ"ל, דהנה מבואר למעלה בכללות [ענין] קי"ס שהוא רק בבחי' מל' דאצי' בה"א אחרונה כו', וענין הבקיעה בקי"ס זהו אור מל' דאצי' בבריאה שלא ע"י מסך כו', ובדרך עלי' היינו שעלו נשמות דבריאה באצי' שלא ע"י מסך כנ"ל (והנה מה1004 שמבואר למעלה שהי' מלחמה דקי"ס במדות הטבעים שברצון העצמי [כו'] כמ"ש בעתיקא תליא כו', אבל בכנ"י הי' בחי' הקטנות דמדות הטבעי' כמו בתינוק הנולד כמ"ש בדמייך חיי כו' ו[מ]בחי' הקטנות הוא שעל[ו] לגדלות המוחין דאבא במ"ת כנ"ל). והנה ע"ז א' כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות1005 כו' דכמו שהי' בקי"ס שהפך ים ליבשה בבחי' מל' דאצי' לבד כך יהי' לע"ל במעלה ומדרגה גבוה יותר והוא בבחי' המדות דז"א דאצי' שנק' יש"ז כו', והענין [הוא] כמבואר למעלה שיש ג' מיני פרסא א' בין המדות והדבור בחזה רג, גהלב שבא בקול הגרון (או בחצר הכבד לפסוק בין אברי הנשימה שבלב לאברים החיצונים כו'), והב' בפרסא שבין המדות שבלב לבינה שבמוח שהוא מיצר הגרון [שמ]פסיק ביניהם, והג' [ב]פרסא דקרומא כו' שמפסיק בין כתר לחכ' כו'. והנה בחי' קי"ס שעבר ה[ו]י' בפרסא המפסק[ת] בין מדות לקול הדבור שיוצא מן ההעלם לגילוי כמו שהוא בלי מסך מבדיל כלל (וזהו כמו שאהוי"ר שבלב [מ]תגל[ים] בקול ודבור שלא ע"י צמצום והעלם כלל) וזה שנק' לידה דמדות בגילוי הדבור [ב]לבד בדברים היוצאים מן הלב כו'. וזהו בצאת ישראל בחי' המל' ממיצר הגרון בקול ודבור במורגש כמו שהוא במדות שבלב ממש, וכמ"כ בבחי' העלי' בקול ודבור במדות שבלב הוא בצלותא [בלחש] שעולה הדבור בפנימי' הלב וכה"ג (שלא ע"י העלם המח'). אך לע"ל א' בנהר יעברו ברגל כו' שזהו עלי' יותר והוא בחי' עליות המדות שבלב למוח [ה]בינה או בבחי' ירידה וגילוי אור השכל והשגה דבינה במדות שבלב בלי מסך מבדיל ביניהם כלל וכלל והיינו בחי' עליות דישראל זוטא בבינה כו'.
ויובן זה במה שאנו רואים גם עכשיו דאע"פ ש[ה]השגה ו[ה]שכל בהתבוננו' באלקות במוח דבינה בטוב טעם ודעת מתמעט ומתקצר בהגיע לתולדות התפעלות המדות אוי"ר בלב, והיינו במיצר הגרון ששם נתעלם לגמרי אף אהוי"ר שבשכל (שנק' דו"ר שכליים ממש) ונעשה בשינוי המהות בהתפעלו' אהוי"ר בלב, מ"מ יוכל להיות ש[י]עלה אור התלהבות הלב למעלה במקום השכל וההשגה שבמוח בינה כמו שהוא ממש או שיורד אור התפעלות האהבה והתלהבות שבשכל והשגה ממש כמו שהיא בתוך הלב ולא יהי' בזה שינוי [ה]מהות רק קיצור ותמצית, אבל זהו בחי' הפנימי' של השגה שנק' עומק בינה שהוא תמצית ועומק המושג שלמעלה מן ההסבר בחיצוני' כמו המשלים בדמיון לקרב אל השכל, שזהו עצמו בחי' מסך מבדיל להעלים אור הפנימי' דאלקו' שנתפס בעומק הזה ע"י חיצוניות שהן הלבושי' דבינה כמו ביד הנביאים אדמה. ולכן נתעלם אמיתי' נקודת השכל במיצר הגרון כשבא להתפעלות הלב ונתקצר לגמרי ולא נשאר רק רושם בעלמא בהעלם במדות דאוי"ר שבלב, והן אוי"ר שנוגע רק למעשה בסו"מ וע"ט שנשאר מן ההתפעלו' הלב אבל עצם [ה]אוי"ר שבמוח בינה מצד עצם פנימי' אור המושג נשאר בהעלם והסתלקות (כידוע דזהו בחי' לידה במדות מבטן אמו אימא עילאה שהירכיים מצטננים1006 כו' ולא נשאר בהעלם1007 רק הקיצור שנק' בכן כו'). אבל לע"ל יהי' רג, דגילוי אור המדות שבבינה בלב כמו שהוא ממש בלי העלם ולבוש כלל (וכמו גם עכשיו יש התפעלות הלב במהות התפעלות השכל עצמו ונק' בינה לבא1008 כו' והוא הניגון שיוצא מהבל הלב ע"פ כוונה שכלי' דוקא, ואמנם זהו רק עומק התמצית שבהסבר כידוע), וכמו לבי ובשרי ירננו1009 כו' רינה זאת יהי' לע"ל בבחי' הכרה שבלב בגדלות ה' איך שברא הכל מאין ליש כמו שהוא בהכרה שבמוח ממש כמו אברהם הכיר את בוראו בלב ונמצא לבבו נאמן כמו שהכיר במוחו ודעתו בלי שינוי, ולא כמו עכשיו שיש הבדל בין התפעלו' שבמוח להתפעלו' שבלב עד שיש יגיעה רבה בזה ולפעמים יתפעל במוח ואינו נוגע ללבו כלל וכלל כו', שזהו מצד מסך המבדיל בין מוחין שבראש למדות שבלב שהוא מיצר הגרון. וראי' לזה ממה שרואים ב' הפכים בקול הגרון, א' בבחי' מחיצה מבדלת בין המוח והלב והוא ממה שיצעק בקול חיצוני מאד מן השפה ולחוץ שע"ז אמר נתנה עלי בקולה1010 ע"כ שנאתי' כו' להיות מפסיק בחי' הפנימי' לגמרי שע"כ א' יען נגש העם הזה בפיו ושפתיו כבדוני ולבם1011 רחק ממני כו' ואבדה חכמת חכמיו1012 כו' (כמשי"ת). והב' מה שהקול מעורר הכוונה1013 שבמוח ללב דוקא כמו קול הרינה בניגון כשיר הלוים שא' עליהם ועבד הלוי הוא כו', שמגיע בשיר הלוים שלהם בפנימי' התענוג שלמעלה [oldpage_רצג] מן השכל לגמרי כנ"ל וד"ל. וכמ"כ יש ב' בחי' במדרגה זו עצמה בבחי' העלי' והסתלקו' דהיינו שבחי' אהבה ויראה שבלב עולין למוחין דחו"ב כמו שהן ממש (וכמ"ש בע"ח דלפעמים עולין זו"נ להיכלות דאו"א1014 להתייחד שם מירא[ת ה]חיצוני') וזהו עלי' ז"א בבינה, וכמבואר לעיל שיש בבקיעת הפרסא ב' אופנים א' בירידה והמשכה מלמעלמ"ט באו"י והב' בבחי' עלי' דאו"ח מלמטלמ"ע כמ"ש בקי"ס וד"ל.
וזהו והי' אור הלבנה1015 כאור החמה ואור החמה כו', פי' אור הלבנה הוא בחי' המל'1016 שהוא מקבל עכשיו מפני החמה שהן אותיות הדבור1017 שמקבל מהבל אור המדות שבלב (בחי' ז"א1018 ), וע"י בחי' עליות המל' במדות דז"א דאצי' שזהו בחי' עלי' ללבנה שתהי' במדריגת החמה כנ"ל שלא תצטרך להיות בחי' מקבל ממדות עליונות כי האותיות עצמן יהי' בהן בחי' כח של המדות להיות בבחי' מאור בבחי' משפיע, וכמו לע"ל שא' ונגלה כבוד ה' שהן מדות דאצי' וראו כל בשר כו' כי פי ה' דיבר שאין הדבור מסתיר כלל (וכמו עכשיו אותיות הדבור בד"ת שנק' משפיע לעולמות כמ"ש ואשים דברי בפיך1019 כו' לנטוע שמים כו') (וכמ"ש במ"א על ענין ועינינו מאירות כשמש וכירח1020 בבחי' מאור כמאור השמש ולא בבחי' רד, אאור מקבל). וזה הי' הכנה דקי"ס למ"ת לקבל אור דח"ע דתו' פב"פ שיאיר בנ"י במאור דאור דתו' בפני חמה שהוא פני משה ממש אף שהוא בחי' מקבל הי' בחי' משפיע לדורות שאחריהם וכמ"ש ת"ר אלף אשר אנכי בקרבו1021 ממש כו'. וכן יש אוי"ר שבדבור שעולין בבחי' מדות שבלב כנ"ל בקול התפלה או קול הדבור שיוצא מקירות הלב שדבריו נשמעים ועושי' רושם בלב זולתו כנ"ל כמו המדות שבלב עצמה כנ"ל (וזהו אשרי איש ירא1022 איש ולא אשה שאינו מבחי' מקבל התעוררו' מלמעלה לעיתים או מזולתו או מיגיעת שכלו להמשיך אוי"ר אלא מעצמו ומאליו יומשך בבחי' דעת והכרה שבלב כו' כנ"ל באברהם). וכך יובן בעלי' הב' שזהו שא' [ו]אור החמה שהן בחי' המדות שבלב דז"א יעלו למעלה יותר מאחר שבחי' המל' תעלה במקום ומדרגה המדות שבלב בבקיעת הפרסא כך יהי' עליות המדות במקום ומדרגה מוח הבינה, אע"פ שעכשיו המדות מקבלים מבינה נק' אם הבנים1023 כנ"ל בחי' אימא עילאה1024 כנ"ל אבל בבקיעת הפרסא שבין המוחין למדות שהוא מיצר הגרון יעלו המדות שבלב להיות בבחי' מדות שבבינה שנק' אור ז' הימים1025 כו' וד"ל. ופי' שבעת הימים היינו זפ"ז1026 שהן מ"ט ימי הספירה שהן מ"ט שערי בינה1027 כידוע וגם1028 ז' מדות דבינה שכלולים כ"א מז' והוא אחר הבירור דז' מדות הטבעי' שבלב במוחין דאו"א1029 דוקא (שזהו בחי' מוחין דיניקה ש[מ]גדלים המדות שבלב מאור אימא כנ"ל בגדלות ראשון עד מ"ת שהוא בחי' גדלות שני דאבא), וכמ"כ בבחי' ירידה וגילוי ההעלם דז"ת דאו"א שיאירו במדות שבלב שזהו ענין בקיעת הפרסא מלמעלמ"ט לזה יהי' העברה הנ"ל בנהר יעברו ברגל שהוא עלי' דיש"ז בבינה שנק' נהר כו' וד"ל. והנה עלי' [הג' הוא] בבקיעת הפרסא שבין כתר לחו"ב והוא בחי' קרומא הנ"ל היינו בבחי' אין דחכ' שנמשך לבינה בב' בחי' אין הנ"ל והוא ע"י העלם וצמצום דחכ' בקרום זה כנ"ל שנק' חשך שלמעלה מאור דחכ' שמאיר בבינה, אך יהי' עלי' ליש'1030 שהן מדות דחכ' קודם שיצאו מאין דחכ' לבינה כנ"ל למעלה בעתיקא עצמו שהן מדות הטבעי' שבעצמות התענוג והרצון שלמעלה גם מח"ס טעם כמוס כו' וד"ל. וכך יהי' עלי' עוד למדות דתענוג ורצון העצמי שנק' ע"י וא"א כנ"ל בעצמו' אוא"ס בפנימי' דאור הכתר (כמו בחי' מדות דיחידה ולמעלה יותר) כי גבוה מעל גבוה אין שיעור לעליות המדרגות בעולם הא"ס עצמו (שנק' שעשוע המלך בעצמותו שהוא מקור כל הרצונות והתענוגי' שנמשך במדה בהשתלשלו' דקו"ח שנמשך באבי"ע כנ"ל).
רד, בוזהו אראנו נפלאות לשון רבים והיינו אראנו ליש"ס דוקא כנ"ל, דהנה מבואר למעלה שיש ב' מדרגות בישראל א' בחי' הקטנות דישראל בצאתם ממצרים כמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו1031 וכן א' זכרתי לך חסד נעוריך1032 כו' והוא כשהי' בקטנות המוחין במדות דאוי"ר באמונה פשוטה למעלה1033 מן הדעת והוא מ"ש לכתך אחרי כו'. והוא מ"ש וירא ישראל את היד הגדולה פי' יד הגדולה זהו בחי' חסד דא"א שנק' רב חסד שמתפשט מגבוה לנמוך ביותר כמו וימינך פשוטה1034 כו', שיש ימין עליון מקרבת עד למטה מטה להשיב בתשובה גם לרשעים שנפלו למטה ב[עומק] רע להוציאם משם, וכך הי' בבחי' יד החזקה וזרוע הנטויה שבהם נעלה1035 ממצרים כמשל האב הרואה את בנו מושלך בארץ במקום סכנה משפיל קומתו ומושיט ומוריד ידו הגדולה [והחזקה] למטה להגביהו מן הארץ ולהצילו מרודפו ולהכות לכל הנוגע בו כו', וזה [הי'] ג"כ בקי"ס שא' וירא ישראל את היד הגדולה שזהו בחי' חסד עליון שיורד מגבוה לנמוך לקרוע הים ולהעביר ישראל בתוכו בחרבה1036 כמ"ש מוליך לימין כו' [ימינך ה' כו'], ובימין זה עצמו תרעץ אויב1037 להטביע למצרים בים שז"ש היד הגדולה אשר עשה [ה'] במצרים דוקא שזהו כמשל האב המשפיל ידו למטה להציל בנו הקטן שממילא יהי' בכח ידו להרוג לרודפו ולהציל בנו כו'. ונמצא שזהו בחי' [כח] החסד שכלול מבחי' דין להיות בא בבחי' ירידה והשפלה למטה לעמוד נגד אויב כו', אבל לע"ל בהעברה דנהר שיעברו ברגל לא יהי' [נ]צרך למלחמה [כלל] נגד אויב כי זה יהי' אחר קיבוץ גליות (כמבואר בישעי' י"א וי"ב ויצא חוטר1038 כו' עד יוסיף ידו לקנות1039 את שאר עמו [מאשור] כו' והחרים ה' [את] לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר כנ"ל) שזה יהי' בשלום ושלוה שע"ז א' בנהר יעברו ברגל כו', וכן מה שא' בשירת הים עד יעבור להבא כו' כנ"ל ואמנם זה יהי' בבחי' עליות המדרגות לישראל שלמעלה שיעלו ויעברו בנהר בינה כנ"ל. וביאור זה מה שנק' יש"ז זה רק בבחי' מדות שבלב שנולדים מן השכל באוי"ר שכלים שבאים מן המוח בינה בגילוי בלב שזהו מצות ואהבת כו' להיות [oldpage_רצד] בזה יסוד לקיום מ"ע באהבה ולהיות סו"מ ע"י גילוי היראה בלב כידוע שזה יסוד הבירור בכלל במ"ע ול"ת בין טו"ר בפו"מ כו'. אך כ"ז [הוא] עכשיו בזמן הבירורי' דעה"ד ע"י אהוי"ר ששייך למעשה שמקבלים מחו"ב דבחכ' אתברירו למעלה1040, אבל בתשלום הבירורי' הללו בימוהמ"ש שיבוער הרע מן הארץ כמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו1041 כו' כי מלאה הארץ דעה את ה' כו', אזי יתעלו בנ"י למעלה להיות בבחי' המדות עליונות דבינה עליונה שנק' רד, גז"ת דבינה כמו שה[י'] קודם שיצאו המדות בתולדה בלב וכנ"ל שהן כמו אוי"ר שבשכל והשגה מצד עצמו ממש בלי לבוש ומשל כלל, וזהו עליות הב' לבחי' יש"ז בבינה וכמ"ש ואור החמה יהי' שבעתיים כו' כנ"ל וד"ל.
(ךח) והנה מ"ש אראנו נפלאות קאי על בחי' ישראל זה שהי' רואה בחי' יד הגדולה שעשה ה' במצרים בירידה והתפשטו' למטה מטה ביותר כנ"ל (כמ"ש אנכי תרגלתי לאפרים1042 כאב הגדול בקומה שהשפיל ידו למטה לרגלי' להציל בנו הקטן כנ"ל) כמ"ש וירא ישראל כו', אראנו לישראל זהו כשיהי' [בעלי'] לע"ל בימוהמ"ש ויעלו לבחי' המדות דבינה כשיעברו בנהר ברגל שזהו בנחל מצרים אראנו למעלה לבחי' היד הגדולה הזאת עצמו שראה במצרים למטה בהשפלה הוא שיעלה לישראל סבא זה בבחי' עליות המדרגו' למעלה כמו שמרים האב לבנו ויגבהנו על זרועו כלפי ראשו כמ"ש קחם על זרועותיו1043 שהם ב' זרועות דא"א בחי' יד הגדולה ויד החזקה שהי' נטוי' למטה לגאלם ממצרים זהו עצמו שיהי' מעלה לישראל זה למעלה מעלה להראותו בחי' נפלאות העליונו' פלא אחר פלא (כמו סדכ"ס כנ"ל). והיינו בהעברה הב' שיהי' לע"ל בנהר פרת שהוא נהר שיוצא מעדן1044 כו', וז"ש עד יעבור הב' סתם למעלה משם הוי' ואז יהי' נק' יש"ס שיעבור למעלה בנהר זה שיוצא מעדן לעדן עצמו, ושם א' עם זו קנית1045 בקנין עצמו ממש לחיי עולם שהוא העוה"ב עצמו שא' ביום הג' יקימנו ונחי' לפניו1046 ממש. ונמצא יש כאן ג' עליות לבד קי"ס, א' שיעברו בנהר דמצרים שזהו עד יעבור הא', והב' בהעברה דנהר הגדול נה"פ1047 שזהו עד יעבור הב', והג' עם זו קנית כו' שזהו נפלאות רבים מ"ש יחיינו מיומים כו' (וכמשי"ת). וכך הוא גם בפסוק [ד]הפך ים ליבשה לשון עבר בנהר יעברו ברגל כולל ב' העברות כנ"ל שנז' בתו' בפסוק עד יעבור ושם נשמחה בו ממש וזהו בעוה"ב בעדן עצמו כו', וכ"ז נכלל במ"ש אראנו נפלאות [לשון רבים דהיינו מה שלמעלה נק' נפלאות] פלאי פלאות יהי' נראה לישראל זה בגילוי כמו באורך נראה אור1048 כו' וד"ל.
וביאור כ"ז הנה יובן בהקדים תחלה בכללות ענין אור הכתר בכלל שנק' פלא כידוע שזהו1049 ב' עליות, הא' עליות דא"א במדות שהוא למדות דע"י (כידוע דא"א נק' חיצוני' הכתר [בכלל] שנעשה מקור ושרש וראש לנאצלים ובחי' ע"י בכלל נק' פנימי' הכתר שנחשב מסוף עולם הא"ס1050 כו' רד, דכמ"ש בע"ח) והוא בחי' הרצון שהוא בחי' א"א וכלול מיו"ד ספי' ג"ר וז"ת ובחי' ע"י הוא בחי' התענוג שכלול ג"כ מי"ס ג"ר וז"ת כידוע. והנה [ענין] עלי' זו דז"ת דא"א בז"ת דע"י זהו שלא בהדרגה ע"י [בחי'] ג"ר דא"א אלא ג"ר וז"ת דא"א יתעלו בז"ת דע"י עצמו דוקא וג"ר דע"י יתעלו למעלה יותר (כמשי"ת). כי הנה ידוע דלפי סדר ההשתל' והתלבשות הפרצופי' הרי בחי' ז"ת1051 דע"י מתלבשי' בג"ר דא"א, בחי' חסד דע"י מתלבש בגולגלתא דא"א וגבורה דע"י במו"ס1052 דא"א ות"ת דע"י בבינה דא"א, וכנגד הכוונה1053 דש[מו]"ע בברכה הראשונה דאלקינו ואלקי אבותינו אלקי אברהם אלקי יצחק כו' זהו כתר1054 דע"י שזהו אלקינו מל' דא"ס שמאיר בג"ר דע"י וג"ר דע"י מאירים בחג"ת דע"י שהן האבות ששרשם בחג"ת דע"י1055 שנק' ימי קדם כו' כמו אה"ר בתענוגים באו"י דחסד דאברהם ואו"ח בגבו' שבתענוגים בחי' יצחק ובחי' ת"ת דע"י בחי' ממוצע הכוללם יחד שהוא יעקב (וז"ש במשיח ישכיל כו' ירום מסט' דחסד [ד]ע"י באברהם1056 ונשא [ב]בחי' יצחק1057 גבו' דע"י וגבה מאד בחי' ת"ת דע"י כו'), ואח"כ א' האל הגדול הגבור והנורא שזהו בבחי' חג"ת דא"א1058 חסד דא"א שרש הקו הימין חח"ן נק' אברהם כו'1060 הגדול בה"א והגבור בגבו' דא"א שרש הקו השמאל בג"ה והנורא בחי' ת"ת דא"א קו האמצעי דת"י1059 יעקב כו'. נמצא בחי' חג"ת דע"י שזהו אלקי אברהם כו' הוא הגבה למעלה בחי' חג"ת1061 דא"א שזהו הגדול כו' דחג"ת דע"י הן מלובשי' בג"ר דא"א כו' כנ"ל1062 שחו"ב דא"א למעלה מהתחלקות הג' קוין דאצי' עדיין (כמ"ש1063 בפרד"ס1064 ), וכשיש עלי' לחג"ת דא"א היינו שיתעלו תחלה לג"ר שלהן בכח"ב דא"א ואח"כ יתעלו בג"ר דע"י. אבל לע"ל יהי' עלי' הג"ר וז"ת דא"א כא' ממש בחג"ת דע"י, דהיינו שיהי' במדרגות המדות שבתענוג העצמי [ממש] שנק' תענוג הפשוט המרומם בערך נבדל מבחי' התענוג הנמשך ברצון כנ"ל, שמחמת התענוג הוא רוצה בדבר [מ]ה שהוא צמצום אור הארת התענוג רק בערך הרצון לבד באה"ר בתענוגי' שמתצמצם לפ"ע דבר שמתענג בו באהבה כאיש הנאהב ברצונו תמיד אליו כו' (אם הוא עונג לרצון בחכ' אז הוא בבחי' גבו' וחסד1065 והתלהבות שזהו נק' גבורה דע"י שמלובש בחסד1066 שמשם מקור הבירור שבח"ס ומשם שרש התחלקות הרצון במצות ובג' קוין כו', וח"ס1067 דע"י הוא באה"ר וחסד מצד עצם הטוב שמתענג מאד בזה ע"כ רוצה להשפיע חסד זה שמלובש בגולגלתא שהוא עצם הרצון רק טוב מאד1068 כו' שבא מחמת רה, אבחי' חסד דא"א1069 שהוא כמו אה"ר בתענוגים כו'). אך הנה בחי' תענוג הפשוט הבלתי מורכב בדבר מה [זהו] כמו התענוג אשר בעצם הנפש דיחידה כמו בעת שמחת לבו מאד מבשורה טובה ונפלאה או במשתה בנו או כש[עו]לה לגדולה יתירה וכה"ג, שאז [י]הפך לבו ממדותיו1070 הטבעים מקודם עד שכל הכחות הטבעים מתעלים יחד ברגע א' לעשות היפך טבעו ממש כנ"ל במשל הכילי שכלי' רעים מאד וממונו חביב עליו כנפשו ממש כו' שבעת שמחתו וטוב לבבו יהפך טבעו להיות פזרן, וכן מי שטבעו אכזרי מאד בעת גדולתו ורוממותו [י]הפך לרחמ[נ]י, וכן מי שרוחו קשה וגבוה מאד בעת רוממותו [או] בעת שמחתו ישפיל א"ע ביותר ויחפוץ להטיב מטובו לכל אף לשונאו שעמד על נפשו ירבה לסלוח כו', וכ"ז רק מצד בחי' הרוממות בנפשו בעצם התענוג הנעלם שנפשו מליאה תענוג עצמי (בל"א גיהייבין1071 זייער אין גרוש תענוג) (בחדות ועונג של הנפש עצמה דוקא) שמפני רוממות עצמי' הנפש שם כאין וכל"ח כל מה שהוגדר בגדר טבע מדותיו ושכלו ולא נחשב למאומה כלל, כי במקום גבוה מאד נעלה יתפשט [oldpage_רצה] ויתבטל מכל כחות שלו המגודרים בנפשו תחלה, כמו כשבא אדם שפל למעלה [ו]מדרגה גבוה להיות שר ומקורב לפני המלך שאז ישתנו כל טבעיות שלו המגודרים ולא יחשב למאומה, כמו הממון שהי' חומד כל"ח נגד [הכבוד ב]התקרבותו [ב]מעלה גבוה כזו, וכן לא ידקדק במדת הדין רק בחסד וטוב לכל אף גם לשונאיו כו' מצד שבמקום גבוה שהוגבה ונתרומם הכל כלא וכאין חשיב כו'. וכמו"כ בהתפעלו' אה"ר בתענוגי' מעצמו' הנפש דבחי' [יחידה] העצמי' כל התענוגי' ורצונו[ת] ומדות ושכלי' כל"ח ממש עד שיוכל להפוך טבעו מן הקצה אל הקצה ממש [מ]מהות למהות אחר כנ"ל וד"ל.
(ךט) והנה 1072 יובן ג"כ בבחי' עלי' דרצון במדות הטבעי' שבו כשעולין במעלה ומדרגה גבוה אינו אלא1073 בחי' התענוג המרומם בחי' פנימי' דע"י שהן מדות דאה"ר בתענוגי' שמשם מתבטל ויהופך כל הי"ס דא"א ג"ר וז"ת ברגע א' לשנות מרצון לרצון היפוכו ממש, כמו שאו' יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך כו' שזהו בעת רצון דוקא, והוא בעת שמחת ותענוג המרומם בעצמו' המאציל שאז נגלה בחי' סדכ"ס1074 כידוע להפוך מרצון של דין לחסד וטוב כמו וירח את ריח הניחוח1075 כו' וינחם [ה'] על הרעה1076 ודן בעצמו לזכות והוא כי יצר לב1077 כו', כי במקום גבוה כזה כל בחי' י"ס דא"א בהתחלקות דרצון כחו"ג כל"ח ויהופך הכל מטעם הנ"ל, וע"כ אין העלי' זו כסדר בהדרגה מז"ת דא"א1078 לג"ר דא"א שהוא ח"ס טעם כמוס לרצון כו' אחר שנתעלה בבחי' התענוג העצמי רה, בשלמעלה מכל בחי' טבעי' הרצון כו' כמובן ממשלים הנ"ל ה"ז עולי' כולם כא' כנ"ל וד"ל. ולפ"ז הרי יובן דבחי' ז"ת דע"י ששם מתעל[י]ם כל ע"ס דא"א הוא למעלה מחג"ת דע"י שמלובשי' בצמצום בגולגלתא דמו"ס1079 דא"א כנ"ל, וא"כ מובן ממילא דגם בחי' ג"ר דע"י שלמעלה מז"ת דע"י הנק' תענוג העצמי דמדות המרומם בנפשו (כמו בעת חתונתו [ועת התמנות גדולתו] וכה"ג) גם זה יתעלה למעלה ממנו, וזהו בחי' עלי' הב' דפנימי' הכתר בכלל [ש]זהו ג"ר דע"י שנחשב מסוף עולם הא"ס שהוא מל' דא"ס ([ד]מל' דא"ק נחשב בכלל מל' דא"ס שמלובש בקו"ח כו'). וענין עלי' זאת היינו ש[י]עלה [מדריגות] ג"ר דע"י שלמעלה גם מאה"ר בתענוגי' שהן המדות והוא התענוג העצמי שבעצם הנפש בעצם כח השכל להשכיל כל שכל שנק' נפש השכלי' שמכח התענוג העצמי הזה הוא שנתרבה [ונתגדל] כל עיקר כח המשכיל הזה [להשכיל כו'] (כמו שאנו רואים שכל עיקר ומקור הראשון לנביעת מקור החכ' והשכל הוא ממקור התענוג הנעלם שבעצ[ם] הנפש), כמו1080 בחי' תענוג המרומם הנ"ל כמו בעת שמחתו וגדולתו או בגמר מלאכתו בבנין וניצוח מלחמה וכה"ג בבשורה טובה זהו הכל בגילוי אור התענוג המורגש בעצם נפשו, אבל לא בבחי' [ה]העלם ומקור כל הע[ונ]ג הגלוי כו', ואין לעונג המורגש ומורכב בדבר מה ערך כלל לבחי' עונג הנעלם ופשוט בלתי מורכב בדבר [מה] רק שהוא בחי' כח היולי עדיין להיות ממנו מקור מציאות כח נביעת של דבר מה, כמו נביעת השכל וכח האהבה בתענוגי' וכח הטפה הרוחני' המוליד וכה"ג (בל"א דער קוועלין1081 אין מקור התענוג בלחלוחית עונג הרוחני שבמוח בהעלם) כמו שעונג המורגש בבשר וחלב מרצון1082 העצם ומגדל הבשר בעיד[ון] גשמי' כך ברוחני' ממש). וזהו ענין עלי' הב' גם בבחי' ג"ר דע"י שלמעלה גם מעונג המורגש והוא שנק' עתיקא דעתיקא1083 שהוא מקור כל התענוגי' [ה]עליונים שמאירים לעולם הנאצלי' כו' (ע"י1084 התלבשות ז"ת דע"י בא"א כנ"ל) כמ"ש כי עמך מקור חיים מקור כל התענוגי' כו' שגם בחי' המקור החיים הזה (כמו מקור התענוגי' שבעוה"[ב] וגעה"ע נמשך למטה ביו"ד וה' דשם הוי') עמך טפל ובטל, והוא במל' דא"ס ששם א' נשמחה בו לשון נסתר ונעלם והוא בבחי' שעשועי' העצמי' דעצמו' אוא"ס כמו שהוא ממש שאפס קצהו יאיר בעוה"ב דכתי' ונחי' לפניו ממש1085 (כמשי"ת) שזהו נשמחה בו ממש והוא בא רק משמחה ש"מ ותענוגים ש"מ1086 דוקא עכשיו [(כמשי"ת)]. וזהו אראנו נפלאות ל' רבים שהן ב' מיני עליות [עלי'] הא' ליש"ס זה [ש]הן בחי' מדות דא"א הנ"ל בז"ת דע"י בעונג המרומם העצמי ממש כנ"ל, ועלי' הב' ליש"ס זה בעלי' דג"ר דע"י שהוא בחי' עונג הנעלם בהעלם1087 מקור כל התענוגי' שבשכל ומדות בתענוג רה, גורצון כנ"ל שזה שם נשמחה בו ממש, והוא ע"י עלי' דג"ר דע"י בעצמו' השעשועי' כנ"ל.
אך כ"ז הוא מחמת שמחה ותענוג בעבודה שבלב בתפלה ובמצות כמ"ש יען נגש העם הזה [אלי] בפיו ושפתיו כבדוני ולבו כו' שאין בכ"ז1088 רוממות ה' בגרונם בשמחה ותענוג העצמי דיחידה ממש הנ"ל שזהו שנק' שיר פשוט שיר אל1089 כידוע, וכך במצות רק מצות אנשים מלומדה1090 בלא שמחה ותענוג כלל כמו תחת אשר לא כו' בשמחה וטוב לבב1091 דוקא [י]עשה הפלא ופלא כו'1093 ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבונים1092 כו', כי גם בחי' ח"ס דא"א הנ"ל ע"ז א' והחכ' מאין תמצא [מאין דבחי'1094 הכתר] שהוא ג"ר דע"י ממקור התענוג כו' וכן בינה דא"א מקור ההשגה ותפיסא מת"ת דע"י (וגבו' דע"י בח"ס דא"א כנ"ל), ובלא שמחה ותענוג עצמי' בתפלה ובמצות מעשיות שנק' עבודה ואבדה חכמת חכמיו שהוא הסתלקו' המקור הראשון לחו"ב דא"א שהוא או"א ומדות דיש"ס ויש"ז אם לא1095 יאיר מעצמו' ע"י בחב"ד דא"א וממילא יחרב ויבש מעי[נות] דחו"ב בנש"י [ל]מטה שלא יהי' גילוי סוד ה' ליריאיו ואף בחכמת חכמיו דתושב"כ ותושבע"פ ונק' בינת נבונים תסת[ת]ר. וזהו הפלא ופלא ב' פלאות דחו"ב [ב]מקורם הראשון דפנימי' דע"י וגם ענין עליות הנ"ל1096 דא"א בע"י [ולמעלה] זהו מה שא' ואבדה שבעל[י]תו למעלה ממד[ריג]תו העצמי' [י]תבטל שם במציאות כביטול חכ' בעצם התענוג המרומם וגם מו"ס דע"י במל' דא"ס וכן בינת נבונים מקור דבינה דא"א תסתתר בבינה שלמעלה בעצם החו"ב דמל' דא"ס שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא כו' וד"ל (וכמו בגלות1097 שנק' בחי'1098 שינה דקוב"ה אסתלק [לעילא] לעילא1099 קוב"ה הוא בחי' ז"א1100 יש"[ז] וכן ביש"ס בא"א עד מל' דא"ס), אבל אראנו נפלאות זהו שיראה בנפלאות הללו דמל' דא"ס בג"ר דע"י ומג"ר דע"י [בז"ת דע"י ו]א"א [ב]גילוי גמור דוקא כמו שיהי' הגילוי בהעלם דים ליבשה בקי"ס בבקיעת הפרסא מלמעלמ"ט מאצי' לבריא' כנ"ל, רק שלע"ל יהי' זה בדרך עלי' דוקא ש[י]עלה ליש"ס ברום המעלות בנפלאות הנ"ל וכנ"ל בענין קחם על זרועותיו כו' (כמשי"ת) וד"ל.
רה, דוזהו עד יעבור הא' בחי' שם הוי' כי בחי' עלי' הא' הנ"ל בי"ס דא"א זהו בשם הוי' עדיין דקוש"י כתר1101 דחכ' [ו]יו"ד חכ' וה' בינה1102 וי"ו מדות כו' שהוא העלם וגילוי דחו"ב ומדות דאצי' ממש, אבל בג"ר דע"י [oldpage_רצו] שעולה במל' דא"ס שם הוא למעלה משם הוי' בגילוי עדיין כנ"ל שהוא בכח היולי דעונג הנעלם מקור כל התענוגים כו' שלמעלה מהיות מקור לרצון וחכ' ומדות כו' וד"ל. ועכ"ז גם זה עולה בעצמו' א"ס ב"ה כמ"ש כי עמך מקו"ח באורך העצמי ממש נראה אור בעוה"ז שז"ש עם זו קנית ממש כו'. והענין הוא כמבואר למעלה בענין קחם על זרועותיו שביצי"מ הי' השפל' היד הגדולה ויד החזקה1103 דא"א כו' ולע"ל יגביה לישראל ביד הגדולה דחסד דע"י [וא"א] למעלה הגבה מאד נעלה מראשו הנק' רדל"א1104 כו' (דהיינו למעלה [גם] מג"ר דא"ק1105 כענין וכל קומה לפניך כו' קומת א"ק1106 דראשו בקו"ח וסופו בעשי' כו' ונק' אדם דבריאה לבד [כ]אדה"ר כו') כמ"ש במ"א בענין וישא אהרן את ידיו1107 שנש[י]את כפים [עו]לה במקיף [הכללי] דיחידה שלמעלה מעלה הרבה [מן הראש]. וזהו שנא' וידינו פרושות כנשרי שמים1108 כו' והוא שמאיר בידינו דוקא שהרי יכול להגביה ידיו באורך למעלה מראשו והוא שאנו רואים בסיפוק הידים בשמחה גדולה או להיפך בעוצב כו' שמאיר בזה מעצמות המקיף דיחידה (שמתפשט בד"א שלו1109 בלבד) (כמשי"ת1110 ) שזהו מאמר דבראשית שימצא בחו"ג דמ"ה דוקא1111 וד"ל. וזהו המשך הפסוקי' תפול עליהם אימתה ממל' דא"ס [עצמו] לע"ל, בגדול זרועך בחי' היד הגדולה דא"א שעולה למעלה מראשו שע"ז א' אראנו נפלאות ליש"ס, שישראל זה ראה היד הגדולה הזאת בירידה והשפלה למטה בכח1112 א[חד] לירידה ע"ד העלי'1113 כנ"ל וד"ל. עד יעבור בנחל מצרים בז"ת דבינה עד יעבור עוד בז"ת דע"י שלא ע"י חו"ב דא"א מעונג הנעלם במורגש בהעברה הב' בנהר פרת כנ"ל, עם זו קנית בעוה"ב שנק' חד חרוב1114 לעלות למעלה עוד1115 גם מעונג המורגש דעוה"ב שנמשך מעונג הנעלם דעדן והוא מה שא' דת"ח אין להם מנוחה אפי' בעוה"ב שנא' ילכו1116 מחיל אל חיל1117 כו' שזהו שם דוקא נשמחה בו ממש שלמעלה מחיי העוה"ב כמ"ש במ"א וד"ל.
הערות
עמוד קפה, ב
- 1. תפול עליהם אימתה ופחד : מיוסד על ד"ה זה שנדפס במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רג. וראה עוד ע"ד המאמר להלן ברשימת הכת"י [ושם ג"כ מפורט סימני האותיות הבאים להלן בהמראי מקומות].
- 2. בגדול : ויז: ליתא.
- 3. תפול עליהם. . עד יעבור : בשלח טו, טז.
- 4. יו"ד להבא משמע : נסמן לעיל קנ, א.
- 5. מל'. . ה' אחרונה : נסמן לעיל קנח, א.
- 6. ה' מלך גיאות לבש : תהלים צג, א.
- 7. שבע"ש : נסמן לעיל פ' שמות לז, ג.
- 8. מלך אלקי' על גוים : תהלים מז, ט.
- 9. ה' ימלוך לע"ו : בשלח טו, יח.
- 10. מלך המרומם לבדו מאז : ע"פ ברכת יוצר.
- 11. ממקומך תופיע ותמלוך : נוסח הקדושה לשויו"ט [בדילוג — ראה גם לקמן פ' תצוה שנב, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' תכח. וש"נ].
- 12. ור"ה שאומרים המלך הקדוש : שו"ע אדה"ז הל' ר"ה סתקפ"ב, ס"א.
- 13. סדכ"ס : ראה זהר בהקדמה ב, א. ועוד.
- 14. דלמחתב"כ : ראה ת"ז בהקדמה (יז, א).
- 15. ובכן תן פחדך. . נורא : תפלת העמידה לימים נוראים.
- 16. על כל : ויז: ליתא.
- 17. לע"ל שיהי' פחד ה' : ראה גם לעיל קסא, ד. לקמן רכה, ד. פ' ויקהל שצט, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' תקכג. לקו"ת ר"ה סא, ב. שע"ת ח, א. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' קסח. וש"נ.
- 18. בפרות שנשאו. . שאמרו שירה : נסמן לעיל פ' וארא עד, א.
- 19. [כ]מרכבה. . דפני שור : יחזקאל א, י.
- 20. ונתבטלו. . לנבוכדנאצר : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תצה־ דרושי חתונה ח"ב ע' תי ובהנסמן בהנ"ל.
- 21. ונתבטלו. . וסנחריב : ראה להלן קצג, ד. וש"נ.
- 22. ירא[ו] מה' : תהלים לג, ח.
- 23. מי לא ייראך מלך הגוים : ירמי' י, ז.
עמוד קפה, ג
- 24. ובאו במערות צורים : ישעי' ב, יט [בדילוג].
- 25. בכללו' : ויז: בכל.
- 26. שמש בגבעון דום : נסמן לעיל פ' שמות ל, ב.
- 28. עוד במשיח : ויז: ע"י משיח.
- 27. העברה שני'. . בנהר פרת : נסמן לעיל פ' שמות מ, ד.
- 29. (מ"ב) : ויז: יב. וכ"ה בלקו"ת צו יז, ד. וצ"ל: יא.
- 30. והחרים ה'. . והניף ידו : שם פסוק טו.
- 31. והיתה מסלה. . בעלותן [ויז: בעלותו]: שם פסוק טז [בדילוג — ושם: ביום עלותו].
- 32. הפך ים [ליבשה] : תהלים סו, ו. ראה גם לעיל קלט, א. וש"נ.
- 33. לשעבר משמע : ויז: לשון עבר.
- 34. בנהר יעברו ברגל. . שם נשמחה בו : המשך הכתוב הפך ים ליבשה.
- 35. בי"ב גזרים נגד י"ב שבטים : נסמן לעיל קנח, א.
- 36. ובנהר. . לז' נחלים : נסמן לעיל שם.
- 37. מבינה. . נהר : ראה זהר (אדרא דמשכנא) משפטים קכג, ב.
- 38. שבקי"ס. . מבחי' [ויז: בבחי'] מל' : ראה גם לעיל קנח, א. וש"נ.
- 39. מל' שנק' סופא דכ"ד : נסמן לעיל פ' בא פח, ג.
- 40. דבינה. . ה'. . דשם הוי' : נסמן לעיל יב, ד הערה 581.
- 41. ביתר שאת ויתר עז : ע"פ ויחי מט, ג.
- 42. חז"ל [ויז: רז"ל] . . למען תזכור : נסמן לעיל קיא, ד.
- 43. כימי צאתך מאמ"צ. . אראנו נפלאות : מיכה ז, טו.
- 44. נפלאותיך ומחשבותיך : תהלים מ, ו.
- 45. עצמותו כו' וד"ל : ו: עצמו הנ"ל. יז: עצמות הנ"ל וד"ל.
עמוד קפה, ד
- 46. ילכו מחיל אל חיל : תהלים פד, ח.
- 47. וקדושים. . סלה בלי הפסק : ברכת אתה קדוש. עירובין נד, א.
- 48. וקדושים. . נשמת האבות : נסמן לעיל פ' שמות ד, ג.
- 49. ונשמת משה : ויז: ומשה.
- 50. וד"ל : ו: ליתא.
- 51. מספר : ויז: שיעור.
- 52. שא[ו]"ס למעלה עד אין קץ : נסמן לעיל פ' שמות ד, ד.
- 53. דבחי' נפלאו' : ויז: ליתא.
- 54. ואמר ביום ההוא : ישעי' כה, ט.
- 55. קוינו. . קוין : ראה מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' טו. ויקרא ח"א ע' קיח. הנחות תקע"ז ע' סג ובהנסמן בהנ"ל.
- 56. נפלאות : ו: ליתא.
- 58. ישראל סבא : ראה ב"ר פע"ד, ח. זהר ויחי רלג, א. רלו, א. ועוד.
- 57. אראנו. . ישראל סבא : נסמן לעיל פ' שמות כא, א.
- 59. ישראל זוטא : ראה זהר ויקהל רטז, א.
- 60. וירא ישראל : בשלח יד, לא.
- 61. כו' : ויז: ליתא.
- 62. שלמעלה : שם: שלע"ל.
- 63. קץ ותכלית : שם: תכלית.
- 65. כתי' : ויז: שא'.
- 66. כי ביום הזה יכפר : אחרי טז, ל. ראה לקו"ת אחרי כו, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'ה. וש"נ.
- 67. עליכם : ויז: ליתא.
- 68. כו' : ויז: כי.
- 69. ב' מדריגות : תוקן ע"פ: ויז. ובתו"ח: מדרגת.
- 64. ב"פ עד יעבור. . דימוהמ"ש ועוה"ב : ראה גם לעיל פ' שמות א, ב. וש"נ.
- 71. אהי' אשר אהי'. . [ב]ימוה"ש. . בעוה"ב : ראה לעיל פ' שמות א, ב ובהערה 17.
- 70. אהי' אשר אהי' : שמות ג, יד.
- 72. אנא זמין. . לאולדא. . לאתגלאה : ראה זהר ויקרא יא, א. אחרי סה, ב.
- 73. לאתגלאה : ויז: לאולדא.
- 74. יחיינו מיומים : הושע ו, ב.
- 75. בעוה"ב : ו: ליתא.
- 76. דאצי' : ויז: דא"ס.
עמוד קפו, א
- 77. לע"ל : ויז: ליתא.
- 78. עד יעבור הב'. . שלמעלה. . הוי' : ראה לעיל א, ב. וש"נ.
- 80. פרת. . הוא דמעיקרא : נסמן לעיל א, ב.
- 81. בל' נהר : ויז: בלשון ים.
- 79. עד יעבור. . בנהר פרת. . דעד יעבור הא'. . נילוס : ראה לעיל פ' שמות כג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ס"ע טו ואילך. ויקרא ח"א ע' רכ.
- 82. בנחל [ויז: מנחל] מצרים. . פרת : מלכים-ב כד, ז [בהוספת התיבות: ”הנהר הגדול"].
- 83. באור : ויז: בארץ.
- 84. ג"ע : שם: געה"ע.
- 85. ויסע מלאך [ה]אלקי' : בשלח יד, יט.
- 86. ויבא בין מחנה מצרים : בשלח יד, כ.
- 87. ויט משה את ידו. . ויולך : שם שם, כא.
- 88. הנה : ד: נסמן כאן ס"ב. ס"ג להלן על יד הערה 145.
- 89. ויבאו בנ"י בתוך הים : בשלח יד, כב.
- 90. מימינם ומשמאלם : ויז: ליתא.
- 91. וירדפו מצרים אחריהם : בשלח שם, כג [בדילוג].
- 92. שנבקע : ויז: שנהפך.
- 93. המי : שם: ליתא.
עמוד קפו, ב
- 94. הנותן בים דרך : ישעי' מג, טז.
- 95. והיתה מסילה לשאר עמו : ישעי' יא, טז.
- 96. הכתוב : ויז: ליתא.
- 97. ומשמאלם : שם: ליתא.
- 98. לגוזר י"ס לגזרים : תהלים קלו, יג.
- 99. דבקי"ס היו ב' דברים : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא כאן ע' רד. וש"נ. לקמן קצא, ג.
- 100. נצבו. . קפאו : בשלח טו, ח.
- 101. דאגלידו מיא : ראה זהר בשלח נ, ריש ע"ב.
- 102. ת"ת שכולל חו"ג : נסמן לעיל פ' בא פט, א.
- 103. ים [סוף]. . מל' : זהר (רע"מ) פינחס רנו, ב.
- 104. כל הנחלים הולכים אל הים : קהלת א, ז. ראה גם מאמר ד"ה דור לדור [מכ"ק אדה"א קה"ת תשנ"ב] ע' 11. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תסב.
עמוד קפו, ג
- 105. אותיות המח' שנק' לא"ה. . רח"ל : ראה לעיל פ' שמות יח, רע"ב. וש"נ.
- 107. עלמא דאתכסיי' ועלמא דאתגלייא : נסמן לעיל לג, א.
- 106. המח'. . הדבור. . עלמא דאתכסיי' ועלמא דאתגלייא : נסמן לעיל קמג, ד.
- 108. דכל מה שיש בים : נסמן לעיל פ' שמות יח, ג.
- 109. תוצא הארץ : בראשית א, כד.
- 110. הכל הי' מן העפר : קהלת ג, כ.
- 111. דארץ אפיקת תולדין : ראה זהר בהקדמה יב, א. בראשית מו, ב.
- 112. יקוו המים : בראשית א, ט.
- 113. ואתה מחי' : נחמי' ט, ו. ראה שער היחוד והאמונה פ"ב.
- 114. ויהי הענן והחשך : נסמן לעיל קמג, ג.
- 115. במסך המפסיק בין אצי' לבריאה : נסמן לעיל צו, ד. (וראה לקמן קפט, א ובהערה 221).
- 116. אלקו' : יז: אליהו. ראה גם לעיל פ' בא צח, א הערה 80.
- 117. וכיוסף הצדיק. . בכתבי דחושבנא : ראה ת"א וישב לט, יא. לקמן קצה, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רסה־ דברים ח"ד ע' א'קסו־ נ"ך ע' קצ ובהנסמן בהנ"ל. שע"ת ו, ב ובהערה 20.
- 118. וידגו לרוב בקרב הארץ : ויחי מח, טז. ראה זהר בלק קפז, ב ובביאוה"ז לשם (קמט, א). מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'כד. וש"נ.
- 119. מעילה לעלול : נסמן לעיל קמג, ד.
עמוד קפו, ד
- 120. מאין : ויז: ליתא.
- 121. יש ואין ויש : ראה גם ש"א סב, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א כאן ע' רה. ע' קכה. המשך והחרים תרל"א ע' לג ואילך. וככה תרל"ז ע' קצ ואילך. ע' קצו ואילך. סה"מ תרמ"ד ע' רב ואילך. תרנ"ג ע' קסו ואילך.
- 122. ויש, יש : תוקן ע"פ: ויז. ובתו"ח כאן: מיש.
- 123. דעילה ביש דעלול : תוקן ע"פ: ויז. ובתו"ח: מיש.
- 124. בחי' : ויז: ליתא.
- 125. אל דעות : שמואל-א ב, ג. ראה גם ש"א סב, ב ובהנסמן במ"מ לשם.
- 126. שאין זה נחלק לב' : נסמן לעיל פ' וארא נ, ד.
- 127. דארעא חלחולי מחלחלא : חגיגה כב, א.
- 128. שהנחלים : ויז: ליתא.
עמוד קפז, א
- 129. להתמשך : ו: ליתא.
- 130. וכן : ו: והן. יז: עם.
- 131. רזא דרזין : ראה זהר בראשית מא, א.
- 132. ישכיל עבדי : נסמן לעיל ה, ג.
- 133. ונק' חכם חרשים : ראה לעיל פ' שמות כג, א הערה 952.
- 134. סוד הוי'. . ליריאיו : תהלים כה, יד.
- 135. כו' : אוצ"ל: כו').
- 136. ובת"ר לחיי נח נפתחו : ראה נח ז, יא. זהר וירא קיז, א. ראה גם בענין ת"ר לחיי נח לקמן רא, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' יז. וש"נ. תו"ח נח סא, ב ובהערה 21. שעה"י קט, א ובהערה 13.
- 137. שזהו : תוקן ע"פ: ויז. ובתו"ח: שהי'.
- 138. מיש האמיתי ליש ממש : ראה לעיל קנט, ב. וש"נ.
- 139. אאלפך חכ' : נסמן לעיל טו, ב.
- 140. דקוצו של יו"ד : תוקן ע"פ: ויז: ובתו"ח: מקוצו.
- 141. מוגבל : אוצ"ל: מוגבל).
- 142. מבחי'. . מקור : ויז: בחי' מקור האמיתי.
- 143. הכללי : תוקן ע"פ: ויז. ובתו"ח: הא'.
- 144. רבה : ויז: ליתא.
עמוד קפז, ב
- 145. והנה : ד: נסמן כאן ס"ג. ס"ב נסמן לעיל על יד הערה 88.
- 146. בדוגמא : ויז: ברוחניות.
- 147. כי הדם הוא הנפש : פ' ראה יב, כג.
- 148. ומחדו"מ כנ"ל : ויז: ומחשבה ודיבור כו'.
- 149. כנ"ל : אוצ"ל: כנ"ל).
- 150. מוגבל : שם: מורגש.
- 151. אדם א' דם : נסמן לעיל פ' וארא עב, ד.
- 152. מחכ' שנק' אין לבינה שנק' יש : ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' א ואילך. וש"נ.
- 153. הדפק. . אחוריים דאבא : ראה טעה"מ — להאריז"ל — פ' וירא.
- 154. החיצוני' : ויז: החיים.
- 155. היינו : שם: הימיני.
- 156. דחכ' שבמוח קר ולח : נסמן לעיל פ' שמות כז, ג.
- 157. ולא : ויז: ולח.
- 158. בכלל : שם: עצמו כו'.
עמוד קפז, ג
- 159. שמרגיש האדם א"ע. . כא' : ראה גם לעיל קסו, ג. וש"נ.
- 160. עד : שם: עם.
- 161. החטה. . שיצמיח. . שתרקב : נסמן לעיל ב, ג.
- 162. שבמוח ללב : ויז: ברוח שבלב.
- 163. ב' דפיקות : ראה גם לעיל קד, סע"ב ואילך. לקמן פ' תצוה שמח, ב.
- 164. גם : ויז: ליתא.
- 165. דח"ע : שם: דחסד עליון.
- 166. בחי'. . וחי' : שם: בחיי. . וחיי.
- 167. הנפש : שם: הנשמה.
- 168. כללי : שם: כלי.
- 169. כל"ח : שם: הוא כלא חשיב.
עמוד קפז, ד
- 170. וכמ"ש [ויז: כמו] וצבא השמים : נחמי' ט, ו.
- 171. ואתה מחי' את כולם : נחמי' שם.
- 172. כמלאכי' שנק' אברים דשכינתא : ראה פרדס (שער ההיכלות) שכ"ד, פי"א.
- 173. כמלאכי' שנק'. . עיני ה' : עקב יא, יב. ראה ת"ז ת"ע (קלא, א).
- 174. את השמים. . אני מלא : ירמי' כג, כד. ראה גם לעיל קסו, ג ובהערות 140-1.
- 175. ושרש : ד: נסמן כאן ס"ד. ויותר לא צויין. ס"ג נסמן לעיל על יד הערה 145.
- 176. שכולם בחכ' עשית : תהלים קד, כד.
- 177. בראשית ברא אלקי' בחוכמתא : בראשית א, א. וראה תרגום ירושלמי שם.
- 178. בחו"ב : ויז: בחוכמתא.
- 179. שכולם בחכ' עשית בבינה : זהר תזריע מג, א.
- 180. דאבא אמר לאימא : נסמן לעיל פ' שמות יח, ד.
- 181. תמיד : ויז: ליתא.
עמוד קפח, א
- 182. אז יוכל שיתבטל : שם: שמתבטל.
עמוד קפח, ב
- 183. השכל מקבלת : שם: השגה וקבלת.
- 184. ממש : שם: ממנו.
- 185. והי' צריך : שם: הנצרך (רק).
- 186. כו' : שם כנ"ל.
- 187. שמשפיע לו : שם: שישפיל.
- 188. ועצום : ויז: ועמוק.
- 189. [ד]איידי דטריד למבלע. . לא פליט : נסמן לעיל פ' שמות מז, ג.
עמוד קפח, ג
- 190. המשפיע : יז: השפע.
- 191. באין ממש : ויז: כאין יחשב.
- 192. בהם : ויז: ליתא.
- 192. בעצם : תוקן ע"פ: ויז: ובתו"ח: מכח החי בעצם).
- 193. דאדם כנ"ל : תוקן ע"פ: ויז. ובתו"ח דאע"פ.
- 194. דאפי' אור צח : נסמן לעיל פ' שמות יב, ב.
- 195. הנ"ל : ויז: המל'.
- 196. והארץ היתה תהו : בראשית א, ב.
- 197. ויאמר אלקי' יהי אור : בראשית א, ג.
- 198. שהוא : ויז: שחשך.
- 199. כברייתו ש"ע ברישא חשוכא : שבת עז, ב (כגי' רש"י).
עמוד קפח, ד
- 200. ישת חשך סתרו : תהלים יח, יב.
- 201. אוצר של י"ש : ראה לקמן רכד, ד ואילך. וש"נ.
- 202. דחכ' : ויז: דח"ס.
- 203. ירא בושת : נסמן לעיל יב, ב.
- 204. וביטול העצמי דמשה : ראה הנסמן לעיל פ' שמות מג, א הערה 6.
- 205. ערפל אשר שם [ה]אלקי' : נסמן להלן הערה 381.
- 206. שכל הנעלם מכל רעיון : נסמן לעיל פ' שמות מז, ג.
- 207. שכל מוצנע : ראה גם לקמן רכד, א ובהנסמן לשם.
- 207. שכל. . ומופלא : נסמן לעיל פ' שמות לג, א.
- 208. גמור : ויז: אור.
- 209. הן יראת ה' היא חכ' : איוב כח, כח. ראה גם לעיל קב, ד.
- 210. הנראה : שם: היראה.
- 211. לגמרי : אוצ"ל: לגמרי).
- 212. ממכ"ע : ויז: מלכות כ"ע.
- 213. הנ"ל : שם: ליתא.
- 214. לעולם [ה'] דברך נצב בשמים : תהלים קיט, פט. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שפב. וש"נ.
- 215. ברזא דרזא : ויז: בחז"א דז"א.
- 216. והעלם : שם: סתרו וסתר עליון.
- 217. איהו וחיוהי וגרמוהי חד : נסמן לעיל פ' בא צו, ד.
- 218. וכמ"ש במ"א כו' : ויז: וכשרגא בטיהרא.
- 219. כלל : שם: כו'.
עמוד קפט, א
- 220. ובהו : שם: ליתא.
- 221. הפרסא. . אצי' לבריאה : ראה ע"ח (שער סדר אבי"ע) שמ"ז, פ"א. לקוטי הש"ס להאריז"ל חולין ס, ב ד"ה לכי ומעטי [כ, ב בדפי הספר]. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתפא (וראה לעיל קפו, ג ובהערה 115).
- 222. כנ"ל : ויז: בע"ג כו'.
- 223. ממשל הב' : שם: ממשלים.
- 224. אני ראשון ואני אחרון : ישעי' מד, ו.
- 225. כל דיירי ארעא כלא חשיבין : דניאל ד, לב [ושם: וכל. . כלה].
- 226. שזהו מ"ש : ויז: דזהו כמו שהוא.
- 227. זה אלי : בשלח טו, ב.
- 228. ראתה שפחה על הים : נסמן לעיל קלט, א.
- 229. ויהי נועם ה' [יז: ניתוסף: אלקינו] עלינו : תהלים צ, יז.
- 230. שעשוע[י] המלך בעצמותו : נסמן לעיל פ' בא צב, ד.
- 231. שיוציא חמה מנרתקה : נסמן לעיל פ' שמות לט, ב.
- 232. ונגלה כבוד ה' : ישעי' מ, ה.
- 233. יושב בסתר עליון : תהלים צא, יא.
- 234. ומצוחצח : ויז: ליתא.
- 235. מוכתר : שם: (ש)מסתיר.
עמוד קפט, ב
- 236. שדי שאמר לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. וראה גם לעיל פ' וארא סב, ד.
- 237. אומר לה' מחסי : תהלים צא, ב.
- 238. אך בצלם : תהלים לט, ז.
- 239. כנ"ל : ויז: כו'.
- 240. בחי'. . לבע"ג : שם: (ב)בחי' אור ושפע.
- 241. דלא קאים אדעתי' דרבי' : נסמן לקמן ריז, ג.
- 242. והרב : ויז: ליתא.
- 243. הוי זנב לאריות : אבות פ"ד, מט"ו. ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' כד. דרושי חתונה ח"ב ע' תרו. מאמרי אדמו"ר ה”צמח צדק" תרי"ד ע' כג ואילך. לקמן פ' תצוה שכ, א.
- 244. נער לא ימיש מתוך האהל : תשא לג, יא. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"ב ע' תרכב. מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"ב ע' תרו. מאמרי אדמו"ר ה”צמח צדק" תרי"ד ע' כג ואילך. לקמן שכ, א.
- 245. בפני משה פני חמה : בבא בתרא עה, סע"א.
עמוד קפט, ג
- 246. בבחי' : ויז: ליתא.
- 247. [אמת] . . וקיים עלינו : תפלת ערבית (ברכת אמת ואמונה). ראה מאמרי אדה"א נ"ך ע' כג. וש"נ. שה"א ק, א. לקמן פ' תצוה שכ, א.
- 248. דאיהו אמת ואיהי אמונה : נסמן לעיל פ' שמות י, ד.
- 249. ונוק' : ויז: נק' אמת והוא.
- 250. התרי"ג מצות : ראה מכות כג, סע"ב. כללי המצות לר"י גיקטילייא מערכת שש מאות (צפת תשנ"ב ע' 208). מכתב כ"ד מ"ח ה'תש"י נדפס בלקו"ש יתרו כרך כו ס"ע 424 ואילך־ אג"ק שלו ח"ג ע' ריג.
- 251. שהעמידן על אחת : מכות כד, א.
- 252. בחי' : בגדוזחטייאיביגטוטזיז: בגיט' (!). אהיד: כבפנים.
- 253. רבא : בדהוחיאיגטזיז: רבה.
- 254. המל' להיות ראש לשועלים : נסמן לעיל פ' וארא נד, ב.
- 255. הוי' : ויז: ליתא.
- 256. ולא ולו נתכנו עלילות : שמואל-א ב, ג. ראה זהר (אד"ז) האזינו רצב, סע"ב. ראה גם תו"א יתרו סח, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' רח. לקמן פ' יתרו רסא, ד. תו"ח לך פח, ד ובהנסמן במ"מ לשם.
- 257. דאם צדקת : איוב לה, ז.
- 258. ב' הפכים : ויז: ליתא.
- 259. עקב ענוה יראת ה' : נסמן לעיל פ' שמות יח, ג.
- 260. יראה. . המל' : ראה ת"ז בהקדמה (ו, א).
עמוד קפט, ד
- 261. שמן שצף ע"ג היין : נסמן לעיל פ' בא קכ, ג.
- 262. דחכ'. . בבינה ונק' תרין ריעין : נסמן לעיל קכ, א.
- 263. מבחי' ויז : מכח.
- 264. כו' : אוצ"ל: כו').
- 265. הכת"ר. . ע"י וא"א : ראה ע"ח (שער דרושי אבי"ע) שמ"ב, פ"א.
- 266. בא' שהוא : ויז: ליתא.
- 267. לנגד : שם: (ל)קדם.
- 268. מל' דא"ק שנעשה כתר לע"י : נסמן לעיל פ' שמות ה, ב.
- 269. יהי אור קדמאה : בראשית א, ג. ראה זהר בראשית ל, ב. תרומה קסז, א.
עמוד קצ, א
- 270. שהמל'. . מטרוניתא אימא תתאה : ראה תניא רפנ"ב. ש"א טו, ב ובהנסמן במ"מ לשם.
- 272. כח : ויז: ליתא.
- 271. וכדוד מ"י. . למל'. . מרכבה : נסמן לעיל פ' וארא עה, א.
- 273. דוקא : שם: ליתא.
- 274. דהמל' בוקעת המסך : נסמן לעיל פ' וארא ס, ב.
- 275. בתחלה היו האור והחשך משתמשים [בערבוביא : ראה רש"י בראשית א, ד.
- 276. ויבדל אלקי' : בראשית א, ד.
- 277. בתפלת ערבית גולל אור : בברכות ק"ש. ברכות יא, ב.
- 278. ענין : ויז: ליתא.
- 279. כמו שהוא : שם: ליתא.
- 280. להתגלות : שם: להגלל.
- 281. בטל ונכלל : שם: נכלל.
- 282. הם כלי : שם: כלל.
עמוד קצ, ב
- 283. האמיתי : שם: העצמי.
- 284. מים חיים : ראה גם מאמרי אדה"א קונטרסים ס"ע שצח ואילך. וש"נ.
- 285. לרוקע הארץ על המים : תהלים קלו, ו. ראה גם מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שצז.
- 286. כי על ימים יסדה : תהלים כד, ב [ושם: כי הוא — וכ"ה ביז].
- 287. ולמקוה המים קרא ימים : בראשית א, י.
- 288. ותחלה הי' למעלה מן הארץ ומעורבים : ראה ב"ר פ"ה, ב. שה"א נג, ב. וש"נ. סז, א.
- 289. וגם : ויז: (וכך.
- 290. צל ימינו : איוב ח, ט.
- 291. דעורקי' שאין בהם דם : ראה ע"ח (שער פני' וחי') ש"מ, די"ב. וראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תנב. וש"נ. דברים ח"ג ע' תתקיז. הנחות תקע"ז ע' עא.
- 292. בעשב. . המזל שמכהו : נסמן לעיל פ' וארא ס, ב הערה 34.
- 293. כו' וד"ל : ויז: ליתא.
- 294. סר צלם מעליהם : שלח יד, ט.
- 295. לרוקע הארץ : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קעד. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ס"ע תקלד ואילך.
- 296. ביום ההוא יצאו מ"ח : זכרי' יד, ח.
- 297. שנזרעה : ויז: שנרקבה.
עמוד קצ, ג
- 298. בשבת שעולים הנשמות : נסמן לעיל פ' שמות לה, ב. לקמן קצו, ד.
- 299. בטלים ונכללים : ויז: יוכל להפרידם.
- 300. במשל שרש. . יותר מגוף. . השכל : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' שצג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ס"ע תתקכב ואילך. וש"נ.
- 301. קרומא דאוירא : ראה זהר (אד"ר) נשא קכח, ב. מאמרי אדה"א בראשית ע' ח. וש"נ. לקמן פ' תצוה שסא, ג. שעז, ג.
- 302. והבדילה. . ובין קה"ק : תרומה כו, לג. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' לט־ שמות ח"א ע' מב ובהנסמן בהנ"ל.
- 303. דכ' כמאמר : ו: דכתוב במ"א. יז: דכתר כמאמר.
- 304. מיצר הגרון : נסמן לעיל קסו, א.
- 305. חצר. . הכבד : נסמן לעיל שם.
- 306. המפסיק : ויז: ליתא.
- 307. דקרומא פסיק במעוהי דב"נ : ראה זהר בראשית לב, ב.
- 308. כנ"ל : ו: כו'. יז: ליתא.
- 309. ובירכי' : שם: וב' ירכין.
- 310. ומבריאה ליצי'. . לעשי'. . מחדו"מ : נסמן לעיל קמד, ב.
- 311. בעקימת שפתיו. . מעשה שבדבור : נסמן לעיל ה, א.
- 312. ג"כ [ויז: גם] בבי"ע שבאצי' : נסמן לעיל קמה, ב.
- 313. [כ]א"ק. . אדם דעשי' : נסמן לעיל קמה, ג הערה 68.
עמוד קצ, ד
- 314. מקו"פ וחלל ריקן. . בע"ח : ראה שם (דרוש עגו"י) ש"א, ענף ב.
- 315. חשך סתרו : נסמן לעיל פ' בא קכג, ג.
- 316. חשמ"ל העליון : ראה גם לעיל פ' שמות א, ג הערה 43.
- 317. בקו"ח בצורת וי"ו : ראה גם לעיל קנה, ב. וש"נ.
- 318. איהו וחיוהי חד : ת"ז בהקדמה (ג, ב).
- 319. כשלהבת הקשורה בגחלת : ס"י פ"א, מ"ז.
- 320. ע"ס בלי מה בלי מהות : ס"י פ"א, מ"ב ובמפרשים שם.
- 321. חכים ולא בחכ' ידיעא : ת"ז בהקדמה (יז, ב). ראה גם לקמן פ' יתרו רסו, סע"ד ואילך.
- 322. חכ' דבריאה : ויז: התהוות.
- 323. הפרסא זו : ו: הפרסא וממה נעשה. יז: פרסא זו וממה נעשית.
עמוד קצא, א
- 324. [ש]איזן. . משלים הרבה : קהלת יב, ט.
- 325. שהעיקר : ויז: שהענין.
- 326. עומק החכ'. . במשלים : ראה גם לעיל פ' בא צה, א ובהערה 401.
- 327. [להבין] משל ומליצה : משלי א, ו.
- 328. ג' מאות משלי [שועלים] דר"מ : ראה סנהדרין לח, סע"ב.
- 329. וידבר שלשת אלפים משל : נסמן לעיל פ' וארא פג, ב.
- 330. עולמות : ויז: מדריגות.
- 331. לחכ' שבמל' : ויז: בח"ת דמל'.
- 332. מענינים הנ"ל : ו: ועניני הבל. יז: מעניני השכל.
- 333. שראה החכ' : שם: שרואה החכ'.
- 334. דתו'. . משל הקדמוני : נסמן לעיל פ' שמות ח, ב.
- 335. בעה"ד טו"ר : ו: בעה"ד כו'. יז: בעוה"ז כו'.
- 336. תורה אור אור קדמאה : משלי ו, כג. ראה זהר תרומה קסו, ב. קסז, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' תה. במדבר ח"א ע' קפא.
- 337. עוטה אור כשלמה : תהלים קד, ב.
- 338. טיהרא עילאה : ויז: ליתא.
- 339. זיהרא עילאה : נסמן לעיל פ' שמות ח, ב.
- 340. דכח"ב : ו: דכתיב. יז: דכתנות. וראה להלן הערה 428.
- 341. או"ר באל"ף : נסמן לקמן הערה 427.
- 342. בע"ח. . חשמ"ל. . לזו"נ : ראה שם (שער כללות דרושי אבי"ע) שמ"ב, פי"ג. הנסמן בתו"ח נח נח, א.
- 343. מוסד הנ"ל : ויז: מסודרים.
עמוד קצא, ב
- 344. הרי : שם: ליתא.
- 345. לעילת כל העילות : נסמן לעיל פ' וארא עט, ג.
- 346. כנ"ל : יז: כו'.
- 347. מל'. . כנישו דכל נהורין : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א כאן (ע' רח). במדבר ח"א ס"ע צו.
- 348. בבי"ע : ויז: בבריאה.
- 349. ך"ו כל"ח : נסמן לעיל קמד, א.
- 350. בג' הבו : נסמן לעיל קסה, ג.
- 351. הנה אלקינו זה : ישעי' כה, ט.
- 352. קול דודי כו' מדלג. . הגבעות : שה"ש ב, ח.
- 353. הים ראה וינוס : תהלים קיד, ג.
- 354. דבור : ויז: גילוי.
- 355. וההרים הן המדות : נסמן לעיל יד, ד.
- 356. משוקעים בנ' שע"ט : נסמן לעיל פ' שמות מא, ד.
- 357. מצרים בחי' כתר דק"נ : נסמן לעיל קלו, ד.
עמוד קצא, ג
- 358. בהסתר : ויז: בחי' כתר.
- 359. מצרים. . ערות הארץ : מקץ מב, ט. יב. ראה קה"ר פ"א, ד (בסופה). ע"ח (שער ציור עולמות) שמ"ג, פ"א.
- 360. אנכי ארד. . אעלך : ויגש מו, ד.
- 361. שנגלה. . בכבודו ובעצמו : הגש"פ פיסקא מצה זו [שנגלה. . הקב"ה]. ויוציאנו [הקב"ה בכבודו ובעצמו].
- 362. ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך : בא יב, ב. ספרי תבוא כו, ח. זהר (מדהנ"ע) וירא קיז, א. הגש"פ.
- 363. בהגלות. . ששוין ממש אצי' ובריאה : ראה גם הנסמן לעיל קלה, א.
- 364. וירא ישראל סבא : נסמן לעיל קנד, ד.
- 365. שנובעים : ויז: שטבעם.
- 366. כטבע המיים דניידי ואזלי : ראה עירובין מו, א.
- 367. והמים להם חומה : בשלח יד, כב. לעיל קפו, ב.
- 368. דים. . מל' : נסמן לעיל קלט, ב.
- 369. מל' דאצי' שנעשה כת"ר לבריאה : ראה ע"ח (שער כסה"כ) שמ"ו, פ"ב. פ"ה. פ"ו.
- 370. העלמת : ויז: העלאת.
- 371. כדמיון אותיות : שם (ב)כדומם דאותיות.
עמוד קצא, ד
- 372. ממצרים : שם: ליתא.
- 373. וגם [יז: גם] חשך לא יחשיך ממך : נסמן לעיל פ' וארא סד, א.
- 374. אלקי' הוא מבחי' הגבורה : נסמן לעיל סו, ב.
- 375. הגבול : ו: הגבורה. יז: הגבורות.
- 376. אלקי'. . והצמצום : נסמן לעיל פ' שמות לד, ד.
- 377. בראשית ברא אלקי' שהוא במדה"ד : בראשית א, א וברש"י שם. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תכט. וש"נ. וע' תמב.
- 378. כי שמש ומגן הוי' אלקי' : נסמן לעיל סג, ג.
- 379. ושמתי כדכד שמשותיך : ישעי' נד, יב.
- 380. ויבא משה בתוך הענן : משפטים כד, יח. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רעז. וש"נ.
- 381. [ו]משה נגש אל הערפל : יתרו כ, יח. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שעא. וש"נ.
- 382. אתה אל מסתתר : ישעי' מה, טו.
עמוד קצב, א
- 383. ולא קרב זא"ז כל הלילה : בשלח יד, כ.
- 384. השכל והחכ' : ויז: החכ'.
- 385. הנמשל : שם: המשל.
- 386. ממקום : שם: ממקור.
עמוד קצב, ב
- 387. נבון שמבין דבר : חגיגה יד, א. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שמה ואילך. לקמן פ' תצוה שסז, ד.
- 388. מתוך : ויז: ליתא.
- 389. והבן בחכ' : נסמן לעיל פ' שמות יג, א.
- 390. דלא תרצח ולא תגנוב : יתרו כ, יג.
- 391. כל : ויז: רק.
- 392. על כל דבור פרחה נשמתן : נסמן לעיל סט, א.
- 393. הנגלות לנו ולבנינו : נצבים כט, כח.
- 394. בימוהמ"ש יתגלו כל טעמי המצות : ראה רש"י שה"ש א, ב. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקצ. שער האמונה ג, ב הערה 10.
- 395. ולא יכנף עוד מוריך : ישעי' ל, כ.
- 396. שרש לנגלה שבתו'. . דח"ע : ראה גם ש"א נח, ב.
- 397. משה הי' בכל ביתו נאמן : בהעלותך יב, ז.
- 398. תו' צוה לנו משה : ברכה לג, ד.
- 399. ולחשך קרא לילה : בראשית א, ה.
- 400. שלמיימינים בה סמא דחיי : שבת פח, ב.
עמוד קצב, ג
- 401. נגוף ורפוא : ראה לעיל פ' בא פח, ד ואילך.
- 402. דעשו הוא הבכור : תולדות כה, כה.
- 403. משל לשפופרת : ראה ב"ר פס"ג, ח. הובא ברש"י תולדות כה, כו. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקעא וע' תקצה. תו"ח תולדות קפה, א ובהערה 10.
- 404. ראשית אונו : לשון הכתוב תצא כא, יז.
- 405. דיעקב איש חלק : תולדות כז, יא.
- 406. דישראל עלו במח' : נסמן לעיל פ' שמות לב, ב.
- 407. דישראל עלו במח'. . ועשו : נסמן לעיל קלה, א הערה 113.
- 408. התהו שקדם. . דתיקון : נסמן לעיל לט, ג.
- 409. הקליפה שקדמה. . [ה]פרי : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א כאן (ס"ע רט ואילך). וש"נ. לעיל פ' בא פז, ד בהערה 40.
- 410. ואלה המלכים : ראה גם לעיל פ' שמות מג, ג. וש"נ.
- 411. יעקב אותיות יבקע : נסמן לעיל יט, ג.
- 412. לנהורא : אוצ"ל: לנהורא).
- 413. תשובה ומע"ט : ראה גם לעיל קס, ב. וש"נ.
- 414. צ"ג : יז: צדיקים גדולים.
- 415. דרכי הוי' : נסמן לעיל מא, א.
- 416. הנותן בים דרך : ישעי' מג, טז.
- 417. דקו"ח. . לאכללא : ראה גם לעיל פ' שמות מח, ב. וש"נ.
עמוד קצב, ד
- 418. כו' : ויז: בו.
- 419. קו המדה : נסמן לעיל מא, א.
- 420. וי"ו דוהנורא : ראה לעיל קנה, א ואילך. וש"נ. כט, א. וש"נ.
- 421. אור : ויז: את.
- 422. אלביש שמים קדרות ושק : נסמן לעיל א, ד.
- 423. דח"ע : ויז: דחכ'.
- 424. המקום : שם: המקור.
- 425. כמו : שם: ליתא.
- 426. גם חשך לא יחשיך : תהלים קלט, יב.
- 428. כתנות : ויז: ליתא. וראה לעיל הערה 340.
- 427. בתורתו של ר"מ. . אור באל"ף : נסמן לעיל ח, ב.
- 429. מחלצות : ראה זהר שלח קסט, ב. פינחס ריד, א.
- 430. עוטה. . שהשלמה. . ויכולים לראות בה : ראה גם מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ריש ע' תקנד.
עמוד קצג, א
- 431. מאיר ההעלם דמל' : ויז: מבחי' ההעלם דמל' יאיר.
- 432. מבחי' : שם: ליתא.
- 433. וידעו מצרים כי אני ה' : בשלח יד, ד. יח.
- 434. וג"כ : ו: וגם כאן.
- 435. והענן : ויז: ליתא.
עמוד קצג, ב
- 436. בחלק : שם: בתוך.
- 437. כי : שם: ליתא.
- 438. במ"ח צירופי'. . אלקי' : נסמן לעיל פ' שמות ל, ב.
- 439. ארץ חם : נסמן לעיל פ' שמות כ, ב.
- 440. וישקף ה' על מחנה מצרים : בשלח יד, כד [ושם: אל — וכ"ה בו — ראה לעיל קסט, א. וש"נ].
- 441. מחנה : ויז: ליתא.
- 442. ויהם את מחנה מצרים : בשלח יד, כד.
- 443. ויסר את אופן מרכבותיו : נסמן לעיל פ' בא קכד, ג.
- 444. שלטיהון למעלה שהוכרת : ויז: שלשליהון לעילא שהוסר.
- 445. אנוסה מפני ישראל : בשלח יד, כה.
- 446. ויבקעו המים : בשלח יד, כא.
- 447. גילוי : ויז: דומם.
- 448. כלל : אוצ"ל: כלל).
עמוד קצג, ג
- 449. שכר מצוה מצוה : אבות פ"ד, מ"ב.
- 450. ובוא' : ויז: לבוש זך ובהיר (יז: וברור).
- 451. כלבושי דכיא : ראה לעיל פ' שמות ז, ג. וש"נ.
- 452. והלך לפניך צדקיך : ישעי' נח, ח.
- 453. הנ"ל : ויז: הללו.
- 454. ואברהם זקן : ח"ש כד, א. ראה זהר ח"ש קכט, א.
- 455. דקי"ס. . הכנה למ"ת : נסמן לעיל קמח, ג.
- 456. יראת : ויז: ליתא.
- 457. כמו : שם: בחי'.
- 458. והאלקי' עשה שייראו מלפניו : קהלת ג, יד.
- 459. הב' : ויז: הג'.
- 460. ויט משה את ידו : בשלח יד, כז.
עמוד קצג, ד
- 461. כר"ח רבה דמנפשי' עייל : ראה בבא מציעא פה, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' שעט. תקע"א ע' קמד. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תעח ובהנסמן בהנ"ל.
- 462. כר"ח רבה. . תו' אומנתו : ראה מאמרי אדה"א שם. תו"ח נח נה, א ובהערה 8. שע"ת פ, ג ובהערה 19.
- 463. וכאסתר שלא בקשה דבר : אסתר ב, טו.
- 464. חנם בלא מצות : נסמן לעיל פ' שמות א, ב.
- 465. ואפשר : ויז: ואעפ"י.
- 466. במחנה סנחרב. . הוד קולו : נסמן לעיל פ' שמות ל, ג.
- 467. כו' : כנצ"ל: כו').
- 468. אלא : ויז: ליתא.
- 469. ה' ילחם לכם : בשלח יד, יד.
- 470. ואתם תחרישו"ן. . מידי : נסמן לעיל קנז, ב.
- 472. מענין עוה"ב : ו: כעין העוה"ב. יז: כמו העוה"ב.
- 471. בתו"מ). . הנ"ל : ויז: בתו"מ. . הנ"ל).
- 473. מה תצעק אלי : בשלח יד, טו.
- 474. דמשה. . מ"ה בעצם : ראה לעיל פ' שמות מג, א ובהערה 6.
- 475. בזהר. . בעתיקא תליא : זהר בשלח מח, א. נב, ב.
- 476. ואתה הרם את מטך : בשלח יד, טז.
- 477. מטך : ו: ונטה משה. יז: מטה משה.
- 478. דאוא"ס : שם: דא"ס.
- 479. החכ' : שם: הכתר.
- 480. ואני אחזק : בשלח יד, יז [ושם: הנני מחזק].
- 481. ויעמוד : ויז: ויאירו.
עמוד קצד, א
- 482. אחרי הוי' : פ' ראה יג, ה.
- 483. לכתך אחרי : ירמי' ב, ב.
- 484. ויאר את הלילה : בשלח יד, כ.
- 485. [מה"מ] טוב מאד : נסמן לעיל פ' בא קכג, ג.
- 486. שהי' פרעה מקריב לבם : נסמן לעיל קלח, ג הערה 310.
- 487. ויצעקו בנ"י אל הוי' : בשלח יד, י.
- 488. את הלילה : ויז: לישראל.
- 489. דלא כפרש"י : בשלח יד, כ.
- 490. ברוח קדים עזה מקדמונו של עולם : נסמן לעיל קמג, ב.
- 491. קדמון לכל הקדומים : ת"ז תי"ט (מב, א). ראה הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תנט.
- 492. רוח אלקי' מרחפת דמשיח : נסמן לעיל פ' שמות מז, א.
- 493. דאוא"ס : ויז: דא"ס.
- 494. וכמים שמעל לשמים : בראשית א, ז. תהלים קמח, ד.
- 495. [ד]ארובות השמים נפתחו : נח ז, יא.
- 496. כולם ידעו אותי : נסמן לקמן בהערה 515.
- 497. ממש : ויז: ליתא.
- 498. ויבאו אחריהם כל סוס פרעה : בשלח יד, כג.
- 499. סוס. . אותיות : ראה לעיל קסג, א ובהערה 69.
- 500. א' : ו: אחד אחר.
- 501. והי' מצהלות [ויז: מצילות] הסוס : זכרי' יד, כ [ושם: ביום ההוא יהי' על מצלות הסוס].
- 502. אז אהפוך אל עמים : צפני' ג, ט.
- 503. אלה לחיי עולם. . ודראון עולם : דניאל יב, ב [ושם: לדראון — ראה לקמן ריד, ד].
- 504. בקי"ס : ויז: ליתא.
עמוד קצד, ב
- 505. יתרון : שם: יותר.
- 506. מה נשתנו [אלו] : נסמן לעיל פ' בא פח, ד.
- 507. ונפלינו אני : תשא לג, טז.
- 509. הברירה : ויז: הבחירה.
- 508. שיבחר לנו. . דגורלות דיו"כ : ראה גם לעיל פ' בא צ, ד. וש"נ.
- 510. דראתה שפחה. . בנביא כיחזקאל : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' שכב.
- 511. כיחזקאל שהי' נשמתו מעולם האצי' [גו: היצירה]: ראה בסמוך ובהערה 531.
- 512. כיחזקאל דוקא : ראה גם לעיל קמח, ד. מאמרי אדה"א ויקרא שם.
- 513. בקי"ס. . מעין. . בעוה"ב : ראה גם לעיל קעח, א ובהנסמן שם.
- 514. שכתוב [ויז: שאמ'] אפי' עוברי'. . שירה : ראה מכילתא בשלח טו, א. ברכות נ, א.
- 515. כולם. . מקטנם ועד גדולם : ירמי' לא, לג. ראה לעיל פ' שמות לח, ג בהערה 47.
- 516. בלי : ויז: (ש)נק'.
עמוד קצד, ג
- 517. בהפרש שבין נבואת משה. . הנביאים : ראה גם תו"ח בראשית לה, ב. נח מח, ג.
- 518. שכל הנביאים [נתנבאו] בכה : נסמן לעיל קמד, ב.
- 519. כה אמר ה' : יהושע ז, יג. ועוד.
- 520. ביד [ו: וביד] הנביאים אדמה : נסמן לעיל צט, ב.
- 521. הן במראה : נסמן לעיל קמד, א.
- 522. משה נתנבא בזה : נסמן לעיל בהערה 518.
- 523. שמהוה : ויז: שמחי'.
- 524. מראה דמות כבוד הוי' : נסמן לעיל פח, ב.
- 525. יודע : ויז: ליתא.
- 526. בצלמנו כדמותנו [ד]צלם בדכורא : בראשית א, כו. ראה זהר שמיני לה, סע"ב.
- 527. כדמותנו : ויז: ודמות.
- 528. לבי"ע : שם: לבריאה כנ"ל.
- 529. דברים הנגלים : שם: דבחי' המל' יתגלה.
- 530. לישעי'. . הבריאה : נסמן לעיל קיד, ג.
- 531. וליחזקאל. . היצי' : נסמן לעיל שם.
- 532. ישעי' דומה לבן כרך : ראה חגיגה יג, ב.
- 533. נברא : ויז: נביא.
- 535. היו : ויז: ליתא.
- 534. הנביאים. . מופשטים מגשמיות : ראה גם לעיל פ' בא צז, ד. וש"נ.
- 536. לא כן עבדי משה : בהעלותך יב, ז.
- 537. פא"פ אדבר בו : בהעלותך שם, ח.
- 538. ולא קם נביא. . פא"פ : ברכה לד, י [בדילוגים].
עמוד קצד, ד
- 539. במדרגה כאיש [ויז: כאשר ידבר איש] אל רעהו : תשא לג, יא. ראה בסמוך בפנים. לעיל קנט, סע"ב.
- 540. דשכינה הי[תה] מדברת. . של משה : ראה תניא פל"ד. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א לע' רלא. תו"ח בראשית לה, ב הערה 26. שע"ת לט, א ובהערה 6.
- 541. המל' הנק' שכינה : נסמן לעיל א, ד.
- 542. שרש נשמת משה. . כי מן המים משיתיהו : ראה גם לעיל פ' שמות מג, א. וש"נ.
- 543. אמ"ר. . רקיע : נסמן לעיל לג, ג.
- 544. המ"ע : ויז: הח"ע.
- 545. בו : שם: כל.
- 546. הוא המדע : נסמן לעיל פ' בא קב, א.
- 547. ועוד : ו: ועד. יז: וע"ד.
- 548. ע"י משה : שם: בעצמותו ית'. וכנראה שזה טעות המעתיק.
- 549. משה ידבר : יתרו יט, יט.
- 550. (וכמשי' : ו: (וכמו בשרשו. יז: או כמו בשרשו.
- 551. ונחי' לפניו : הושע ו, ב.
- 552. בהר מ' יום לחם לא אכל : תשא לד, כח. עקב ט, יח. ראה גם שע"ת מה, א ובהנסמן במ"מ לשם.
- 553. בנשמתו : אוצ"ל: בנשמתו).
עמוד קצה, א
- 554. כי לא יראו [ויז: יראני]: תשא לג, כ.
- 555. הושיט אצבעו. . ושרפן : ראה גם לעיל פ' שמות ל, ב. וש"נ.
- 556. בבחי' : ויז: ליתא.
- 557. כו' : שם: כלל.
- 558. המוגבל : שם: המקבל.
- 559. להנחיל אוהבי יש : נסמן לעיל קלח, ד.
- 560. צדיקים יושבים. . ועטרותיהם : ברכות יז, א.
- 561. משה. . עניו מאד : בהעלותך יב, ג.
- 562. דח"ע : ויז: דד"ע.
- 563. ביוסף. . יסוד דע"י : ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ס"ע תצא בהערה.
- 564. דע"ס : ויז: דע"י.
- 565. בעסקו : שם: בפנקסו.
עמוד קצה, ב
- 566. כלל : בתו"ח כאן באים התיבות: כאשר האור הולך בדרך השתלשלו'. ונשתרבב לכאן מבסמוך (קצה, ב) שו"ה כאשר.
- 567. הוא מקומו ש"ע : נסמן לעיל קנ, ד.
- 568. איהו תפיס בכ"ע : נסמן לעיל פ' וארא נ, ג.
- 569. גדול : ו: כנ"ל. יז: וד"ל.
- 570. בדוד והגבורים. . נשמתן. . האצי' : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א כאן (ע' ריב).
- 571. ולמ"ד הגבורים. . נה"י דז"א : ראה שמואל-ב כג, ח ואילך. דהי"א יא, יא ואילך. מאמרי אדה"א נ"ך ע' שנ. וש"נ. קונטרסים ס"ע שנב ואילך. לקמן פ' תצוה שכ, ד.
- 572. ג' עדרי צאן רובצים : ויצא כט, ב. ראה זהר (ס"ת) קנא, ב. הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך שם.
- 573. המל' נקנית בל' מעלות : אבות פ"ו, ו. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רכ. וש"נ.
- 574. מדות : ויז: מעלות.
- 575. בלא לב ולב : דהי"א יב, לג. ראה גם לקמן פ' משפטים רפד, ד. תצוה שיט, ב. שכב, ב. ויקהל תב, ד. תו"ח ויחי רמה, ג ובהערה 18.
- 576. אם זכרתיך על יצועי : תהלים סג, ז. ראה גם לקמן פ' משפטים רפד, ד. תצוה שיט, ב. ויקהל תג, א.
- 577. שבכל [ויז: כי כל] ניצוץ. . בל' כלים : ראה גם לעיל קפ, ד.
- 578. ודברת בם. . [בשכבך] ובקומך : ואתחנן ו, ז [בדילוג. ובשכבך]. ראה גם לקמן פ' משפטים רפד, ד. תצוה שיט, ב. שכב, א ואילך. ויקהל תב, סע"ד ואילך.
עמוד קצה, ג
- 579. למס"נ באחד : נסמן לעיל פ' וארא עז, א.
- 580. המאריך באחד : ברכות יג, ב. ראה מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רעח.
- 581. ובש"ע : ויז: שעהמ"ט.
- 582. מי שא' לשמן וידל[י]ק : ראה גם לעיל פ' שמות כ, א. וש"נ.
- 583. אותותינו לא ראינו : תהלים עד, ט. ראה גם שה"א ל, א.
- 584. סדכ"ס כו' : ויז: נפרד כלל.
- 585. גל עיני ואביטה נפלאות : תהלים קיט, יח.
- 586. הלכה : ויז: נגלה.
- 587. לחם פנג : נסמן לעיל כג, ב.
- 588. שתוציא הארץ גלוסקאות וכלי מילת : נסמן לעיל שם.
- 589. וד"ל : ויז: ליתא.
- 590. ברכת אברהם מעין עוה"ב : ראה בבא בתרא טז, סע"ב ואילך. ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שעד. דברים ח"ג ע' א'לח. קונטרסים ע' שכו. תו"ח לך צו, סע"ד ואילך.
עמוד קצה, ד
- 591. כנ"ל : ויז: ליתא.
- 592. כנ"ל : שם: כלל.
- 593. גם : שם: ליתא.
- 594. וראו כל בשר אפי' בהמות וחיות : ראה גם לעיל פ' וארא עד, א ובהערה 100.
- 595. וכחמורו של רפב"י : חולין ז, סע"א ואילך. ראה סוף פיסקא זו. מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' ס. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשסו. וש"נ. שע"ת ח, א ובהערה 2.
- 596. וכבהמות בהררי אלף : תהלים נ, י. ראה גם לקמן פ' תצוה שכט, ב. וש"נ.
- 597. וגר זאב עם כבש : ישעי' יא, ו.
- 598. שמצמ"ד : ויז: שמתצמצם:
- 599. בנבואתו כו' : שם: כנבואת משה כנ"ל.
- 600. שפחה כי תירש גבירתה : משלי ל, כג [ושם: ושפחה].
- 601. שפחה ועבד דכתרים דנוגה : ראה זהר וישלח קסו, ב. לעיל פ' שמות כו, ג.
עמוד קצו, א
- 602. ואין זה פלא. . הגר : השוה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ס"ע שכח ואילך.
- 603. הגר. . מלאך [ה'] ג' פעמים : מעילה יז, ב.
- 604. הגם הלום ראיתי : לך טז, יג.
- 605. האבות והאמהות. . עוה"ב : ראה ב"ב טז, סע"ב ואילך. מאמרי אדה"א ויקרא שם ואילך. וש"נ. לקמן פ' יתרו רנב, א.
- 606. ולא ילמדו [עוד] איש את רעהו : ירמי' לא, לג.
- 607. ויאמר ה' אל הנחש : בראשית ג, יד [ושם: ה"א]. ראה גם לקמן פ' ויקהל תא, ב.
- 608. אם [הו: ליתא] אנו כחמורים : שבת קיב, ב.
- 609. שעקבו של אדה"ר. . חמה : נסמן לעיל פ' שמות מ, ב.
- 610. פא"פ [הו: פב"פ] דיבר ה' עמכם : ואתחנן ה, ד.
- 611. והזדככות [ה]חומר. . הספי' קודם מ"ת : ראה גם לעיל פ' בא קכא, ג. וש"נ.
- 612. הבירור דז' מדות הרעות : ראה גם לקמן רא, ד. לעיל פ' בא קיז, ב. וש"נ.
- 613. ביום חתונתו זה מ"ת : נסמן לעיל פ' בא קיח, ב.
- 614. הספי'. . כספירת ז' ימים נקיים : ראה גם לעיל פ' בא קיא, ד. וש"נ.
- 615. הבנתו : הו: הכנתו.
- 616. שא' נעשה : יתרו יט, ח. משפטים כד, ג. ז.
- 617. כולם : הו: ליתא.
עמוד קצו, ב
- 618. למשה מחיצה בפ"ע. . ועלית אתה : יתרו יט, כד וברש"י ממכילתא שם.
- 619. כו' : כ"ה גם בהו.
- 620. צדיק א' נכוה. . חבירו : ראה בבא בתרא עה, א. הו: אין צדיק נכוה — ראה מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רטו. וש"נ. שמות ח"ב ע' שמח. ולהעיר מאור יקר — להרמ"ק — פ' ויקהל ס"ד כרך יא דף עג.
- 621. כו' : אוצ"ל: כו').
- 622. כנ"ל : בתו"ח כאן באים עוה"פ התיבות: וגם שפחה כו'.
- 623. במ"ת היו קולות וברקים וקול השופר : יתרו יט, טז. כ, טו.
- 624. וינועו ויעמדו מרחוק : יתרו כ, טו.
- 625. ב' דעות שונות : ראה לעיל קפב, ג. וש"נ.
- 626. כד סליק ימא גלגלוהי : זהר בשלח מח, ב.
- 627. מיכאל כה"ר [הו: כה"ג] מקריב נשמות : ראה גם לעיל פ' שמות ה, א. וש"נ.
- 628. בכל חדש ושבת. . הוי' : ע"פ ישעי' סו, כג.
- 629. כנ"ל : הו: כו'.
- 630. ועולין בגילוי. . שבוקעין : הו: והעלה גלים. . שבקע(ו).
עמוד קצו, ג
- 631. במ"א במאמר דהאי אי' לתתא : הו: במא' דהאי איילתא — ראה זהר בשלח נב, ב. פע"ח (שער חה"מ) שכ"א, פ"ח.
- 632. מלמטה למעלה : הו: מלמעלה למטה.
- 633. בוקע ים לפני משה : תפלת ערבית.
- 634. כפשט : הו: כפי'.
- 635. ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים : בשלח יד, כט.
- 636. והמים להם חומה : המשך הכתוב ובנ"י.
- 637. לדרוש : הו: לפרש.
- 638. כחנוך. . למרום. . בגופים : ראה בראשית ה, כד. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שעב. וש"נ. תו"ח בראשית כו, ב ובהערה 16.
- 639. ואליהו. . למרום. . בגופים : ראה מלכים-ב ב, יא. מאמרי אדה"א נ"ך ע' רלא. וש"נ. קונטרסים שם. וש"נ. שע"ת מה, א ובהערה 4. לקמן רז, א.
- 640. אני היום ילדתיך : נסמן לעיל פ' שמות א, ג.
- 641. שלפ"ד הזהר הי' יחוד וחיבור אל : הו: שלפי דעת שניהם הי' רק ענין גילוי וחיבור אור.
- 642. שילוב. . אדנ"י בהוי'. . הוי' באד' : נסמן לעיל פ' וארא נ, א הערה 32.
- 643. משל ב' בנ"א : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תרסז. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רסח. וש"נ. שע"ת ק, ב ובהערה 18.
- 644. באיזה מהאופנים : הו: שבשני האופנים.
עמוד קצו, ד
- 645. היותר למעלה : הו: שיורד למטה.
- 646. בעילוי [הו: כעליות] הנשמות. . בקבלת שבת : ראה גם ע"ח (שער קיצור אבי"ע) ש"נ, ספ"ו. לעיל קצ, ג. ראה גם לקמן פ' תצוה שנא, ד הערה 383.
- 647. חו"ג שבעצמות : נסמן לעיל פ' בא פט, ב.
- 648. שאוא"ס : הו: ליתא.
- 649. שמים וארץ כא' נבראו : חגיגה יב, א. ראה גם לעיל פ' וארא ס, ד.
- 650. דשמים לרום וארץ לעומק : משלי כה, ג.
- 651. מנוחה לחיי העולמים : סוף תמיד.
- 652. שהי' בזה : הו: במה שהי'.
- 653. עי"ז : הו: ע"י.
- 654. עיגולי א"א. . לרגלי העשי' : ראה גם לקמן פ' תצוה שמא, א. וש"נ.
- 654. או"כ : הו: או"פ.
עמוד קצז, א
- 655. ולהבין : שם: והנה.
- 656. [מל'. . ה' אחרונה דשם הוי' : נסמן לעיל פ' שמות יב, ד הערה 581.
- 657. יצ"מ : הו: יש"ס — נסמן לעיל פ' שמות כא, א.
- 658. עד יעבור להבא : ראה גם לעיל קפה, ד.
- 659. וזהו מבחי' : ה: זהו בחי' מבחי'. ו: זהו בחי'.
- 660. הבינה. . ימא עילאה : ת"ז תי"ט (לח, ב).
- 661. הבינה. . ים הקדמוני : נסמן בהערה 663.
- 662. המל' נק' ים תתאה : ת"ז תי"ט (לח, ב).
- 663. המל'. . ים האחרון : פרדס (שער ערה"כ) שכ"ג מערכת ים.
- 664. ב' ההי"ן. . בינה ומל' : ראה ת"ז בהקדמה (ו, ב).
- 665. כאמה כבתה : יחזקאל טז, מד.
- 666. אתי מלבנון כלה : שה"ש ד, ח.
- 667. תרין נוקבין פריש שלמה מלכא : ראה זהר (אד"ז) האזינו רצ, ב. הנסמן במאמרי אדה"א קונטרסים ע' תכח.
- 668. ס"ג דבינה : נסמן לעיל פ' וארא פד, ד.
- 669. ס"ג. . נוק' : ראה מבו"ש ש"ב ח"ג, פ"א. ע"ח (שער התיקון) ש"י, פ"ב.
- 670. מחכ' בחי' שם ע"ב : נסמן לעיל פ' וארא פד, ד.
- 671. ב"ן דמל' : נסמן לעיל פ' שמות יב, ג.
- 672. מ"ה דז"א : ראה ע"ח (שער ז"א) שי"ז, פ"ד.
- 673. ושם הגדולה לאה : ויצא כט, טז [ושם: שם].
- 674. שם הא' שפרה : שמות א, טו. ראה גם לעיל פ' שמות כה, ג ואילך. לב, סע"ד ואילך.
עמוד קצז, ב
- 675. דאין טעם לרצון כלל : נסמן לעיל פ' בא פט, ד.
- 676. גולגלתא דחפיא על מוחא סתימא' : ראה זהר (אד"ר) נשא קכח, ב.
- 677. והחכ' מאין תמצא : נסמן לעיל פ' בא קא, ג.
- 678. וח"ס : הו: וחכ'.
- 679. כברק מבריק : ראה גם לקמן פ' תרומה שיב, ב. תו"ח בראשית י, א ובהערה 4.
- 680. זה [הו: מה] מה פשפשת : זהר בהקדמה א, ב.
- 681. כו' : הו: כנ"ל.
- 682. חכ' : ה: ח"ס.
- 683. שהוא : הו: ליתא.
עמוד קצז, ג
- 684. השכל : שם: המשכיל.
- 685. עכ"פ : שם: ליתא.
- 686. הבן בחכ' : ס"י פ"א, מ"ד. ראה ביאוה"ז וארא לט, ב ואילך.
- 687. לאור : הו: לאורך ורוחב.
- 688. שהוא אין הנעלם : שם: להיות אין והעלם ושורש לבינה. וראה הערה שלאח"ז.
- 689. שיהי' שרש לבינה : שם: ליתא. וראה הערה שלפנ"ז.
- 690. כו' שהי' : שם: כי הי'.
- 691. למקומו : שם: למקורו.
- 692. בא"ס : שם: בחו"ב.
עמוד קצז, ד
- 693. קוועלין : הו: קוועל.
- 694. הנשמות שנהנין : ראה ברכות יז, א.
- 695. ביו"ד נברא העוה"ב : מנחות כט, ב.
- 696. ג"כ : ו: בכתר.
- 697. דחכ' : הו: דח"ע.
- 698. במשיח. . דכל רז לא אניס לי' : נסמן לעיל קנו, ד.
- 699. במשיח. . פלא יועץ חכם חרשים : נסמן לעיל פ' שמות כג, א.
- 700. דחכ' שנק' ים הקדמוני : ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ריש ע' קכה. שע"ת כג, ג ובהערה 29.
- 701. דחכ' : הו: דח"ס.
- 702. בחי' החכ' : שם: הארת ח"ס.
- 703. והחשך : שם: ליתא.
- 704. כלל : שם: ליתא.
- 705. לא למראה עיניו : ישעי' יא, ג [ושם: ולא — ראה שע"ת יב, ב. מאמרי אדה"א נ"ך ס"ע ר].
- 706. דמורח ודאין : נסמן לעיל קנח, ג.
- 707. והריחו ביראת ה' : התחלת הכתוב לא למראה עיניו.
- 708. נהרי אפרסמונא : נסמן לעיל פ' שמות לד, ב.
עמוד קצח, א
- 709. ועבד הלוי הוא : נסמן לעיל פ' שמות לד, א.
- 710. בבינה שנק' הוא : ראה ע"ח (שער תקון הנוקבא) של"ד, ספ"ב. תו"ח לך פא, ב ובהערה 7.
- 711. ואין דחכ' : הו: מאין דכתר.
- 712. ג' קוצין דיו"ד : ראה גם תו"ח לך פב, ב ובהערה 11. לעיל פ' שמות שם.
- 713. להתפשט : הו: להתפרש.
- 714. ע"י : שם: עילאה.
- 715. הוא : שם: ליתא.
- 716. שזה : שם: שלה.
- 717. ואי' מקום בינה : איוב כח, יב [ושם: ואי זה — ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רי. וש"נ].
- 718. ברגל : הו: ליתא.
- 719. עומק ויש : שם: עונג ביש.
עמוד קצח, ב
- 720. ונהרותם כשמן אוליך : יחזקאל לב, יד.
- 721. זה : הו: ליתא.
- 722. נקודה בהיכלא : ראה גם לעיל פ' בא קכח, ב. וש"נ.
- 723. ברצון אותיות ונוצר : נסמן לעיל פ' שמות כו, ד.
- 724. וידע כל פעול : תפלת העמידה לר"ה.
- 725. וייראוך כל המעשים : תפלת העמידה לימים נוראים.
- 726. פלאות דח"ס : ראה גם הנסמן לעיל פ' שמות כא, ב.
- 727. אשר אהי' : הו: הא'.
- 728. דשם אהי' בכתר : נסמן לעיל פ' בא קיב, א.
- 729. והשביע בצחצחות נפשך : ישעי' נח, יא.
- 730. והוא : הו: ליתא.
עמוד קצח, ג
- 731. כנ"ל : ה: ודכ' ( ). ו: דכתר.
- 732. זה : הו: ליתא.
- 733. דבחכ' אתברירו : נסמן לעיל פ' שמות י, ג.
- 734. דמ"ה. . מברר לב"ן : נסמן לעיל ד, ב.
- 735. והדריך בנעלים : ראה גם לעיל קנח, ב.
- 736. שמט"ט : הו: חנוך.
- 737. חנוך הי' תופר מנעלים : נסמן לעיל קנח, ב.
- 738. מה יפו פעמיך : שה"ש ז, ב. ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ס"ע רצז ואילך. ס"ע שיח ואילך. ע' שמב.
- 739. העצמי : העליון עצמו.
- 740. ישראל קנין א' : אבות פ"ו, י.
- 741. בנהר : הו: ליתא.
- 742. המל'. . שכינה תתאה : נסמן לעיל פ' וארא נד, ב.
- 743. במצרים : הו: ממיצר ים.
עמוד קצח, ד
- 744. מי הים דחכ' : שם: ים החכ'.
- 745. בצאת ישראל ממצרים : תהלים קיד, א.
- 746. ממצרים ממיצר מ"י : נסמן לעיל פ' שמות לז, ב.
- 747. דז"א שנק' ישראל : ראה ע"ח (שער הקליפות) שמ"ח פ"ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שצב. וש"נ. שעה"י קלג, א.
- 748. הכתר. . פלא : ראה תיקונים לז"ח צח, ד.
- 749. אדו"ן הנפלאות : ראה מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קכב ואילך.
- 750. אף עשיתיו. . יצרתיו. . בראתיו : ישעי' מג, ז.
- 751. קוין : הו: ליתא.
- 753. אימא : הו: אדם.
- 754. וייצר ה' את האדם : בראשית ב, ז [ושם: ה"א].
- 755. או : הו: ליתא.
- 756. החכ' : שם: הכו"ח.
עמוד קצט, א
- 757. כמים הפא"פ [הו: כו'] . . אל האדם [הו : לאדם]: משלי כז, יט. וראה הנסמן לעיל פ' בא קב, ב.
- 758. על הכסא : נסמן לעיל כח, ג — ראה מאמרי אדה"ז תקע"א ע' מד.
- 759. כזקן שקנה חכ' : נסמן לעיל פ' שמות לא, ד.
- 760. לפי שכלו. . יהולל איש : משלי יב, ח. ראה גם לקמן רמא, א.
- 761. כי האדם עץ השדה : פ' שופטים כ, יט.
- 762. לפי עצם : הו: לפ"ע.
- 763. הח"ס : הו: החכ'.
- 764. [ו"ק] דאבא : נסמן לעיל יא, א. ראה להלן פכ"א.
- 765. ז"ת דאימא [הו: דבינה]: ראה גם שעה"י קי, ב ובהערה 13. ראה לקמן שם וספכ"ז.
- 766. שכולה. . אבא : הו: שנולד מיחוד דאו"א.
- 767. מן הארז אשר בלבנון. . עד אזוב : מלכים-א ה, יג. ראה גם שעה"י קלד, ב.
- 768. [ש]במל' שנק' קיר : ראה זהר ויחי רכח, ב. תרומה קלג, א. מאו"א מערכת קיר (אות כג).
- 752. מל'. . שנק' אדם תתאה : ראה פרדס (שער ערכי הכינויים) שכ"ג, מערכת אדם. לקמן פ' משפטים רצא, ד. ויקהל תכא, ב. תכט, א. שע"ת טו, ד. צב, ג. ש"א לא, ב.
- 784. כו' : שם: עילאה.
- 769. אהבה הוא לשון אבה : ראה שרש ישע שרש אבה הובא בס' חקירה להצ"צ מערכת אהב (צב, רע"א). לקמן פ' ויקהל תלד, ג. פקודי תנב, א. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רסד. וש"נ.
- 770. כו' : הו: כידוע.
- 771. שנסתלק : שם: שהיפוך.
- 772. והת"ת : שם: והתפארות.
- 773. רעו"ד : זהר וירא ק, א.
- 774. כמ"ש בזהר אית רצון : כ"ה בכ"מ — ראה זהר (אד"ר) נשא קכט, א: מצחא דאקרי רצון כו'. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרמז. לקמן פ' תצוה שסא, א. ויקהל תלד, ב.
- 775. דז"א בע"י. . אחיד ותליא : נסמן לעיל פ' בא קל, ב.
עמוד קצט, ב
- 776. בדבר מאכל : הו: בטוב המאכל.
- 777. והבנתו : שם: והכרתו.
- 778. בחי' : שם: ליתא.
- 779. מדה בלשון מדה וגבול : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' קמ. דברים ח"א ע' לה ובהנסמן בהנ"ל.
- 780. הרי : הו: ליתא.
- 781. עד פה תבא : איוב לח, יא.
- 782. זה נתן : הו: ומדה נותן.
- 783. בו : שם: כו'.
- 785. בזהר ע"פ כי מראש צורים. . בבה"ז : בלק, כג, ט. זהר שם רג, ב. ביאוה"ז שם קג, א ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' רסט ואילך.
- 786. אמרתי עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג.
- 787. חסד. . דרועא ימינא : ת"ז בהקדמה (יז, א).
עמוד קצט, ג
- 788. כמדה"ר : הו: יה"ר.
- 789. ג' שעות יושב ודן : ראה ע"ז ג, ב.
- 790. המנהיג. . שבמוח : הו: השולט ומנהיג את השכל.
- 791. השוחד שיעוור עיני חכמים : פ' שופטים טז, כ. ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ע' קצ. וש"נ. שע"ת ט, ג ובהערה 22. לעיל פ' בא קל, ג. לקמן פ' ויקהל תלח, ב.
- 792. כעובדא דר"י שנתן לו : וכ"ה במאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' כ. לעיל פ' בא קל, ג: שהביא.
- 793. לא הביט : בלק כג, כא.
- 794. לחוב : הו: לחו"ג.
- 795. דבר : הו: דכח.
עמוד קצט, ד
- 796. ימי קדם שהן מדות שבכתר : ראה גם לעיל פ' בא צ, ג הערה 178. תו"ח בראשית יג, ג ובהערה 16.
- 797. מחכ' : הו: מח"ע.
- 798. טורי חשוכא : נסמן לעיל פ' שמות טז, א הערה 680.
- 799. הרי קדם : נסמן לעיל פ' בא קכז, ג.
- 800. הרים. . צומח שבדומם : ראה גם לעיל פ' וארא עז, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרסד-ה. וש"נ. שע"ת קד, א. תו"ח בראשית כ, א ובהערה 3.
- 801. האבות. . שהיו מרכבה : נסמן לעיל פ' שמות ה, ג.
- 802. האבות. . בחג"ת דע"י וא"א : נסמן לעיל קנח, ב.
- 802. מדות. . טורי נהורא : נסמן לעיל פ' שמות טז, א.
- 804. מימי קדם : הו: ליתא.
- 803. אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם : נסמן לעיל פ' בא צ, ג.
- 805. ימי קדם קדמונו ש"ע : ראה גם לקמן פ' משפטים ש, ד. ש"א לג, ב.
- 806. כו' : הו: ליתא.
- 807. דזכות אבות לא תמו : ראה גם לעיל פ' וארא סב, ב. וש"נ.
- 808. הנפש : הו: הנ"ל.
- 809. כלל : שם: ליתא.
- 810. לא מאסתים : בחוקותי כו, מד.
- 811. שאה"ר אהבתנו : ברכת ק"ש נוסח אשכנז.
- 812. יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך : סידור האריז"ל בסדר תקיעת שופר [בדילוג].
עמוד ר, א
- 813. דאו"א. . מלבישי' לזרועות דא"א : ראה גם לעיל פט, ב. וש"נ.
- 814. ויוציאנו ה' אלקינו : נסמן לעיל שם.
- 815. דאור אבא. . ממזל הח' : נסמן לעיל לו, א.
- 816. ההפרש. . דאו"א. . שמלבישים. . אבא יונק : ראה גם לעיל פט, ב. וש"נ.
- 817. חסד : הו: דח"ס.
עמוד ר, ב
- 818. דעת נוטה : נסמן לעיל פ' שמות מב, א.
- 819. לקו ימין : הו: לימין.
- 820. הנ"ל : שם: הזה.
- 821. שהד"ע : שם: שהדעת.
- 822. לח"ס : שם: לחסד.
- 823. וירא כי רבה רעת האדם : בראשית ו, ה [בדילוג].
- 824. בימי : הו: במי.
- 825. לא אוסיף. . רע : נח ח, כא. הו: לא אוסיף להכות [ושם: ולא אוסיף עוד להכות. בהיפך הסדר].
- 826. מאותו השכל וטעם : ראה גם לעיל פ' בא קל, ג. וש"נ.
- 827. ההשגה : הו: הטיי'.
- 828. הטייות : שם: ליתא.
- 829. בד"ע המטה כח הרצון : ראה תו"ח וירא קיב, ב.
עמוד ר, ג
- 829. והוא : שם: ופי'.
- 830. חו"ב : שם: חכ'.
- 831. כמו : שם: ליתא.
- 832. החו"ב : שם: החו"ג.
- 833. רק. . מן : שם: הזה (זהו) רק בהעלם למעלה מן.
- 834. המעלים : שם: העלם.
- 835. וכי זו תו' : נסמן לעיל פ' שמות י, ב.
- 836. ואמר : הו: ליתא.
- 837. שתוק כך עלה במח' : ראה הנסמן לעיל פ' בא פט, ד.
- 838. הלא כמוס עמדי : האזינו לב, לד [בדילוג]. ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' רכא.
- 839. שכלולי' מחו"ג : הו: שנולדו מחו"ב.
- 840. אעפ"כ : שם: עכ"ז.
- 841. מוחין : שם: מו"ס.
- 841. לחו"ב : הו: לחו"ג.
- 842. ממש : הו: ליתא. וראה בסמוך (בפנים) שו"ה והוא.
- 843. שבחו"ג : שם: שבחו"ב.
עמוד ר, ד
- 844. בחו"ב : שם: בחכ'.
- 845. שזן את העולם. . וברחמים : ע"פ נוסח ברכת המזון. השוה מאמרי אדה"א בראשית ע' רפה.
- 846. ארדה נא : וירא יח, כא. ראה תו"ח וירא קטז, ג.
- 847. פקח עיניך : דניאל ט, יח. ראה תו"ח שם קיח, א.
- 848. דלית שמאלא בהאי עתיקא : נסמן לעיל פ' בא פט, ב.
- 849. קחם על זרועותיו : ויז: זרועותי — נסמן להלן הערה 863.
- 850. שמצא : ו: שאמר. יז: ליתא.
- 851. ויושע ה' את ישראל : בשלח יד, ל [בדילוג]. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' רפא. קונטרסים ע' ג.
- 852. הושיעה לו ימינו : תהלים צח, א.
- 853. מוליך לימין משה : ישעי' סג, יב.
- 854. ימינך ה' נאדרי בכח : בשלח טו, ו.
- 855. הארה : ויז: האה"ר.
- 856. שהוא הח"ס : ו: בחי' החכ'. יז: ליתא.
- 857. דאוריי' מח"ע נפקת : נסמן לעיל פ' שמות יא, א.
- 858. אנכי. . בדבור א' נאמרו : נסמן לעיל פ' וארא פו, א.
- 859. מימינו א"ש ד"ת למו : ברכה לג, ב.
- 860. כו' : אוצ"ל: כו').
- 861. [ו]אנכי : נסמן בהערה 863.
- 862. אנכי הוי' אלקיך : יתרו כ, ב.
עמוד רא, א
- 863. אנכי תרגלתי. . זרעותיו : ויז: ואנכי. . זרועותי [וכן לעיל הערה 849] נסמן לעיל פ' בא פט, ב. וראה גם לקמן רד, ג.
- 864. לח"ס : ו: לחסד. יז: ליתא.
- 865. דאו"א : ויז: דאור אבא.
- 866. בחי' רצון : יז: ליתא.
- 867. מבחי' חכ' : ויז: מחכ'.
- 868. מבחי' : יז: בבחי'.
- 869. או"א : ויז: אור אבא.
- 870. יפתח ה' לך כו'. . אוצרו הטוב : תבוא כח, יב.
- 872. במפתח : ו: כמו פתח ר"פ. וראה לעיל פ' שמות יב, ב הערה 545.
- 871. לך. . הטוב : יז: ליתא.
- 873. דלתבונתו אין מספר : תהלים קמז, ה.
- 874. וה' נתן חכמה לשלמה : מלכים-א ה, כו.
- 875. שברכה : ויז: שסיבה.
- 876. שיוציאם בחי' או"א מח"ס : ו: שיוצאי' בחי' מותרי המוחין מח"ס. יז: שיוצאי' מותרי המוחין דמו"ס.
- 877. אותיות : שם: מותרות.
- 878. צמחים והשערות : שם: צמיח[ו]ת השערות.
- 879. להוליד. . תינוק בן ט' : נסמן לעיל פ' בא קלג, ב.
עמוד רא, ב
- 880. הכל תלוי במזל : נסמן לעיל פ' שמות יא, א.
- 881. דנובלות חכ' שמ"ע. . תו' : ב"ר פי"ז, ה. פמ"ד, יז.
- 882. במ"ת שנדמה להם כזקן : נסמן לעיל קסח, א.
- 883. דבחי' : ויז: דכתיב.
- 884. חכמת אדם תאיר פניו : קהלת ח, א.
- 885. שבמצות. . ארחין דגלגלתא : ראה גם לעיל פ' שמות ח, א. וש"נ.
- 886. דח"ס דאוא"ס : ויז: דחכ' דא"א.
עמוד רא, ג
- 887. דבים נדמה להם כבחור : נסמן לעיל קסח, א.
- 888. איש : ויז: עושה.
- 889. ה' איש מלחמה : בשלח טו, ג.
- 890. תפארת בחורים כחם : משלי כ, כט.
- 891. דבחי' הנ"ל : ויז: דבחורים.
- 892. יהי' : שם: ליתא.
- 893. ימים ידברו. . חכ' : איוב לב, ז.
- 894. בסנהדרין אלא זקנים : ראה סנהדרין יז, סע"א. רמב"ם הל' סנהדרין פ"ב, ה"ו. לקמן פ' משפטים ש, ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רמד. נ"ך ע' תקיט. אמ"ב שער התפילין קל, ד. תו"ח בראשית יא, ד. לקו"ש תזריע (כרך יז) ע' 138 הערה 59. כ' מנ"א (כרך כט) ע' 264 הערה 14.
- 895. כו' : ויז: כבי'.
- 896. ואעבור עליך : יחזקאל טז, ו.
- 897. רבבה. . ותגדלי : יחזקאל שם, ז.
- 898. בצרתם לו צר : ראה לעיל פ' וארא נא, ד.
- 899. דז"א שנק' איש : ע"ח (שער הצלם) שכ"ו, פ"ג.
- 900. מבחי' האהבה : ויז: מכח אה"ר.
- 901. שיולד : שם: שיוצא.
- 902. הח"ס : שם: החסד.
- 903. דעת : שם: ד"ע.
עמוד רא, ד
- 904. גבו' דע"י שמלובש בח"ס : ראה ע"ח (שער א"א) שי"ג, פ"ו-ז.
- 905. קול ה' בכח : תהלים כט, ד.
- 906. ולאכללא שמאלא בימינא : נסמן לעיל פ' בא קיח, ד.
- 907. הבירורים : ויז: בחורים.
- 908. דסבא דעתיקא [ו: דעתוהי] סתים : ראה זהר (אד"ר) נשא קכט, ב. אמ"ב שער התפילין קל, ד.
- 909. אבות ששרשן בחג"ת דא"א : נסמן לעיל קנח, ב.
- 910. וגם הקימותי : וארא ו, ד.
- 911. ושמי ה' לא נודעתי כו' [ויז: להם]: נסמן לעיל פ' שמות א, ג הערה 42.
- 912. בודאי : ויז: הגדילו.
- 913. המו"ס : שם: החכמה.
- 914. במט"ט. . נער הייתי גם זקנתי : תהלים לז, כה. ראה יבמות טז, ב ובתוס' שם. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קג. דברים ח"ג ע' תשפט ובהנסמן בהנ"ל. ש"א טו, ב ובהערה 27. לקמן פ' משפטים רצב, ב ואילך.
- 915. ו' אלפי שנין : ר"ה לא, א. ראה הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' נג.
- 916. גפן ממצרים תסיע : תהלים פ, ט.
- 917. כסו הרים צלה : תהלים שם, יא.
- 918. במדות : ויז: בגדלות.
- 919. מלאך : שם: ליתא.
עמוד רב, א
- 920. מוחא : שם: מו"ס.
- 921. גולגלתא. . כתר שבכתר : ראה ע"ח (שער א"א) שי"ג, פ"ג. לקמן פ' תצוה שנה, ב. מאמרי אדה"א בראשית ס"ע ריב.
- 922. כמו : ויז: כו'.
- 923. העלם : שם: ליתא.
- 924. דהנפש. . בשם יחידה : ראה ספרי האזינו לב, י.
- 925. מ"ם דצלם : ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תצט ואילך.
- 926. מזלי' חזי : מגילה ג, א.
- 927. נפש השכלי' : ראה גם לעיל פ' בא קא, ג. וש"נ.
- 928. נפש השכלי' נפש המדברת : ראה גם לעיל פ' שמות מז, ב.
- 929. באוירא : ויז: כאוי"ר.
- 930. הרצון נק' בשם נפש : נסמן לעיל פ' וארא עט, ג.
- 931. היש את נפשך : חיי שרה כג, ח־ מלכים-ב ט, טו [ושם: אם יש (את) נפשכם — ראה לקמן פ' תצוה שעח, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' שלט. וש"נ. שע"ת נג, ב ובהערה 28].
- 932. היש את נפשך. . אין נפשי : ראה לקו"ש לך (כרך ב) ע' 456 בהערה.
- 933. אין נפשי [א]ל [ה]עם הזה : ירמי' טו, א ובתרגום־ רש"י ורד"ק שם.
- 934. בכל נפשך : ואתחנן ו, ה.
- 935. האהבה בלב [ש]הוא הרצון : ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשמט. לעיל קצט, א ובהערה 769.
- 936. כי תדרשנו. . נפשך : ואתחנן ד, כט.
- 937. נפשך : ויז: הנפש.
עמוד רב, ב
- 938. וחלק : שם: וחשק.
- 939. [כי] אהבת נפש[ו] אהבו : שמואל-א כ, יז.
- 940. ונפשו קשורה בנפשו : ויגש מד, ל.
- 941. ותדבק נפשו בדינה : וישלח לד, ג.
- 942. כי חפץ בבת יעקב : וישלח שם, יט.
- 943. שתחפוץ : ויז: שתרוץ.
- 944. כלתה נפשי : תהלים פד, ג.
- 945. משכני אחריך נרוצה : שה"ש א, ד.
- 946. בס"י אם רץ לבך : פ"א, מ"ח.
- 947. שכעם : ויז: שקם.
- 948. כלל : שם: כו'.
- 949. שבכלל : שם: שכלול.
- 950. הדם על המשקוף וב' המזוזות : בא יב, ז. כב. כג.
- 951. שע"ז א' בדמיך חיי : יחזקאל טז, ו. ראה לעיל פ' בא צא, ד. צב, ב.
- 952. ואהבת : ויז: לאהבה.
- 953. ואהבת את הוי' : ואתחנן ו, ה. עקב יא, א.
- 954. לאהבה. . כי הוא חייך : נצבים ל, כ [בדילוג].
- 955. אנכי ולא יהי' לך. . במ"ע ול"ת : נסמן לעיל פ' שמות יז, ג הערה 722.
- 956. ממש : ויז: ליתא.
- 957. יחיד חי העולמים : נוסח ברכת ברוך שאמר וישתבח.
- 958. אחת היא שהוא כלי לאח"פ : שה"ש ו, ט. נסמן לעיל פ' שמות יז, ב.
עמוד רב, ג
- 959. המשקוף. . כציור ח' : ראה לעיל צא, סע"ב ואילך.
- 960. ובטלי' : ו: ונטועים.
- 961. כחות : ו: בחי' התפשטות.
- 962. דמזלא : ויז: דבר מה לא.
- 963. אין לך למעלה מן העונג : ס"י פ"ב, מ"ב [מנטובא שכ"ב] בהוספת תיבת לך. ראה הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך ע' תפ־ קונטרסים ע' תקסט. שעה"י קכו, ב.
- 964. בעצמי' : ויז: בתכלית.
- 965. ולהפקיע : שם: ולהפקיר.
- 966. לעינוי : שם: לעונג.
- 967. ולרחק : שם: ולהשפיל.
- 968. באיש כילי וקמצן : ראה גם להלן רה, א. מאמרי אדה"א נ"ך ס"ע לה ואילך.
- 969. מטובו : ויז: ליתא.
עמוד רב, ד
- 969. הנ"ל : שם: זה.
- 970. דח"ס בהכתר : שם: דחכ' שבכתר.
- 971. מתחלק : שם: מתחלף.
- 972. כלל : יז: כנ"ל.
- 973. כנ"ל : ו: כלל.
- 974. כך כו' : א: כך ע"פ תורה כנ"ל. הויז: ע"פ תוס' [יז: תו"מ] כנ"ל.
- 975. עתיקא סתימאה : ראה גם שה"א סא, ב ובהערה 29.
- 976. רעדכ"ר שמאיר במצחא : ראה זהר (אד"ר) נשא קכט, א. קלו, ב.
- 977. ב' ראשין דאתגליפו : ויז: ג' רישין דאתגליפן — ראה זהר (אד"ז) האזינו רפח, א. ע"ח (שער א"א) שי"ג, פ"ב. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' מב.
- 978. ע"י וא"א בחי' התענוג והרצון : ראה גם לקמן רד, סע"ג ואילך. ש"א כז, ב. שעה"י קכו, א ובהנסמן במ"מ לשם.
- 979. בסידור : שחרית לט, ג.
- 980. כוונת : ויז: ליתא.
- 981. כוללם : ו: כלולים. יז: כוללים.
- 982. והרצון : שם: ליתא.
- 983. חסד : שם: ח"ס.
- 984. מי קודם. . שלפעמים התענוג. . ולפעמי' בהיפך : ראה שעה"י ע' קכו ואילך. פיה"מ סב, ג. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תפ ואילך (וש"נ בע' תפב).
עמוד רג, א
- 985. בהיפך : ויז: מהיכן.
- 986. ההפכים ומה גם : שם: דחו"ג.
- 987. כי לא אדם הוא : שמואל-א טו, כט.
- 988. מבשרי אחזה : נסמן לעיל פ' בא צח, ב.
- 989. דבצלם אלקי' : בראשית א, כז. נח ט, ו.
- 990. יחיד שלמעלה מבחי' אחד : נסמן לעיל פ' שמות מז, א.
- 991. אנת הוא חד. . ולא בחושבן : ת"ז בהקדמה (יז, א).
- 992. לאו מכא"מ [ו: מכל אינון מדות] כלל : ראה ת"ז שם (יז, ב).
- 993. במציאות : בתו"ח כאן ניתוסף: שבכתר עצמו הן בלתי מוגבלים. וכנראה נשתרבב לכאן מלעיל שו"ה שבכתר.
- 994. כי עמך מקור חיים : תהלים לו, י. ראה גם לעיל פ' שמות ה, ג. וש"נ.
- 995. שמתקשראן כו' : ויז: שמקושרין (בו) ג"כ.
- 996. באברהם. . נאמן לפניך : נחמי' ט, ז-ח.
- 997. ולהשלימה : ויז: ולהשליכה.
- 998. לשחוט. . שכבש רחמיו : ע"פ רבונו של עולם (תפלת השחר).
עמוד רג, ב
- 999. אנכי מי שאנכי : נסמן לעיל פ' וארא סג, ד.
- 1000. לקחת לו גוי מקרב גוי : ואתחנן ד, לד.
- 1001. העליון : יז: העצמי.
- 1002. התקשרות : ויז: ליתא.
- 1003. מבחי' בעה"ר : שם: בחי' בהמה רבה.
- 1004. והנה מה : שם: והגם.
- 1005. נפלאות : שם: ליתא.
עמוד רג, ג
עמוד רג, ד
- 1008. בינה לבא : ת"ז בהקדמה (יז, א).
- 1009. לבי ובשרי ירננו : תהלים פד, ג.
- 1010. נתנה עלי בקולה : ירמי' יב, ח.
- 1011. יען נגש. . ושפתיו. . ולבם : ישעי' כט, יג [ושם: א) יען כי נגש — ראה לקמן רה, ג [ושם: הזה אלי]. לקמן פ' תצוה שלו, ד. שלח, א־ ב הוגה מגוכתי"ק — [ושם: הזה אלי]. ויקהל שצז, א. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תסא. דרושי חתונה ח"ב ע' תמח. תו"ח נח נ, ב הערה 23. ב) ובשפתיו — נסמן לעיל פ' בא קח, ב. ג) ולבו [וכ"ה ביז] — ראה לקמן רכט, ג. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תסא].
- 1012. ואבדה חכמת חכמיו : ישעי' שם, יד.
- 1013. שהקול מעורר הכוונה : ראה לעיל פ' בא קו, ד. וש"נ.
- 1014. עולין זו"נ להיכלות דאו"א : ראה ע"ח (שער העקודים) ש"ו, ספ"ח.
- 1015. והי' אור הלבנה : ישעי' ל, כו.
- 1016. הלבנה. . המל' : ראה פרדס (שער ערה"כ) שכ"ג, מערכת לבנה.
- 1017. המל'. . הדבור : נסמן לעיל פ' שמות לד, א.
- 1018. החמה. . ז"א : ראה פרדס (שער ערה"כ) שכ"ג, מערכת חמה. ע"ח (שער מיעוט הירח) של"ו, פ"ב.
- 1019. ואשים דברי בפיך : ישעי' נא, טז.
- 1020. ועינינו מאירות כשמש וכירח : תפלת נשמת. ראה גם תו"ח ח"ש קלב, א. ש"א צז, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תרד. וש"נ. לקמן פ' ויקהל תג, ב.
עמוד רד, א
- 1021. ת"ר אלף אשר אנכי בקרבו : בהעלותך יא, כו [בדילוג].
- 1022. אשרי איש ירא : תהלים קיב, א. ע"ז יט, א. ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' רסז. וש"נ. דרושי חתונה ח"ב ס"ע תרלא ואילך. שע"ת מח, סע"ג ואילך.
- 1023. מבינה נק' אם הבנים : נסמן לעיל פ' שמות יז, א.
- 1024. מבינה. . אימא עילאה : נסמן לעיל פ' שמות ט, ב.
- 1025. אור ז' הימים : ישעי' ל, כו (המשך הכתוב והי' אור הלבנה).
- 1026. זפ"ז : יז: ז' פעמים ז'.
- 1027. מ"ט. . מ"ט שערי בינה : נסמן לעיל פ' בא קיא, ד.
- 1028. וגם : ויז: נגד.
- 1029. דאו"א : היז: דאימא.
- 1030. ליש' : ו: לי"ס. היז: ליש"ס.
עמוד רד, ב
- 1031. כי נער ישראל ואוהבהו : הושע יא, א.
- 1032. זכרתי לך חסד נעוריך : ירמי' ב, ב.
- 1033. למעלה : אהיז: למטה.
- 1034. וימינך פשוטה : ראה גם לעיל פ' וארא עב, ב. וש"נ.
- 1035. נעלה : היז: גאלם.
- 1036. ולהעביר ישראל בתוכו בחרבה : תהלים קלו, יד. הגש"פ (דיינו).
- 1037. ובימין. . תרעץ אויב : בשלח טו, ו.
- 1038. ויצא חוטר : ישעי' יא, א.
- 1039. יוסיף ידו לקנות : ישעי' שם, יא [בדילוג].
- 1040. למעלה : היז: למעשה.
- 1041. לא ירעו ולא ישחיתו : ישעי' יא, ט.
עמוד רד, ג
- 1042. אנכי תרגלתי לאפרים : נסמן לעיל פ' בא פט, ב. וראה גם לעיל רא, א.
- 1043. קחם על זרועותיו : ראה גם לעיל פט, ב.
- 1044. בנהר פרת. . שיוצא מעדן : נסמן לעיל פ' שמות א, ב.
- 1045. עם זו קנית : בשלח טו, טז (המשך הכתוב עד יעבור).
- 1046. ביום הג' יקימנו ונחי' לפניו : הושע ו, ב.
- 1047. נה"פ : ויז: נהר פרת.
- 1048. באורך נראה אור : תהלים לו, י.
- 1049. שזהו : היז: שיש בו.
- 1050. ע"י. . מסוף עולם הא"ס : ראה גם מאמרי אדה"א קונטרסים ע' ד. וש"נ. שע"ת קד, א ובהערה 10. לקמן פ' משפטים שב, א.
עמוד רד, ד
- 1051. ז"ת : ו: ג"ר. היז: חג"ת. וראה בסמוך בפנים. נסמן לעיל פט, ב.
- 1052. במו"ס : היז: בח"ס.
- 1053. וכנגד הכוונה : שם: וכידוע בכוונת.
- 1054. כתר : אה: בכח"ב. יז: כח"ב.
- 1055. האבות ששרשם בחג"ת דע"י : נסמן לעיל קנח, ב.
- 1056. ירום. . באברהם : ראה תנחומא תולדות יד. שה"א פט, א ובהערה 18.
- 1057. ונשא. . יצחק : ראה תנחומא שם. שה"א שם ובהערה 19.
- 1058. הגדול. . חג"ת דא"א : ראה גם לעיל פ' בא קל, ד ובהנסמן שם.
- 1060. אברהם כו' : היז: ליתא.
- 1059. חח"ן. . בג"ה. . דת"י : נסמן לעיל פ' וארא פד, ד.
- 1061. בחי' חג"ת : ויז: מחג"ת.
- 1062. כו' כנ"ל : אהיז: כתר.
- 1063. שחו"ב דא"א. . כמ"ש בפרד"ס : ראה גם לעיל צ, א. וש"נ.
- 1064. בפרד"ס : כ"ה בכ"מ — נסמן לעיל צ, א.
- 1065. וחסד : היז: וחשק.
- 1066. בחסד : שם: בח"ס.
- 1067. וח"ס : יז: וחסד.
- 1068. טוב מאד : היז: לטוב תמיד.
עמוד רה, א
- 1069. דא"א : שם: דע"י.
- 1070. ממדותיו : אהיז: ודעתו.
- 1071. גיהייבין : א: ניתוסף: גיהובט. ה: גְיה יב ין גְיה יבט.
- 1072. והנה : היז: ובזה.
- 1073. אינו אלא : היז: ממנו שהוא.
- 1074. סדכ"ס : שם: רעדכ"ר — נסמן לעיל פ' שמות ה, ג.
- 1075. וירח את ריח הניחוח : נח ח, כא [בדילוג].
- 1076. וינחם [ה'] על הרעה : לשון הכתוב תשא לב, יד.
- 1077. כי יצר לב : נח ח, כא.
- 1078. דא"א : היז: ליתא.
עמוד רה, ב
- 1079. דמו"ס : איז: ומו"ס. ה: ליתא.
- 1080. כמו : אהיז: כי.
- 1081. קוועלין : שם: קוועל.
- 1082. מרצון : שם: מדשן.
- 1083. עתיקא דעתיקא : ראה זהר (אד"ר) נשא קכח, א.
- 1084. ע"י : ניתוסף ע"פ: אה.
- 1085. ממש : היז: ליתא.
- 1086. ש"מ ותענוגים ש"מ : שם: ותענוג של מצות.
- 1087. בהעלם : שם: והיולי.
עמוד רה, ג
- 1088. בכ"ז : שם: בקול זה.
- 1089. שיר פשוט שיר אל : ראה גם לעיל פ' בא קו, ד ואילך.
- 1090. מצות אנשים מלומדה : ישעי' כט, יג (המשך הכתוב יען נגש). ראה גם תניא פל"ט (נג, ב). לקמן פ' תצוה שלח, ג. הנסמן בתו"ח ויחי רמב, ג הערה 44.
- 1091. תחת. . וטוב לבב : תבוא כח, מז [ושם: ובטוב — ראה גם לקמן פ' תצוה שמג, ג [ושם הוגה מגוכתי"ק]. שעד, ד. הנסמן במאמרי אדה"א קונטרסים ס"ע שיט].
- 1093. כו' : ה: ניתוסף: אז. יז: ואז.
- 1092. הפלא ופלא. . ואבדה. . נבונים [ויז: נבוניו]: ישעי' כט, יד.
- 1094. דבחי' : אה: דפנימי'.
- 1095. אם לא : שם: כו' שלא.
- 1096. עליות הנ"ל : יז: עלי' הג'.
- 1097. בגלות. . שינה : נסמן לעיל פ' שמות כה, א.
- 1098. בחי' : היז: ליתא.
- 1099. דקוב"ה אסתלק [לעילא] לעילא : נסמן לעיל פ' שמות לט, א.
- 1100. קוב"ה. . ז"א : נסמן לעיל פ' וארא נד, ג.
עמוד רה, ד
- 1101. דקוש"י כתר : נסמן לעיל פ' בא קכב, א.
- 1102. [ו]יו"ד חכ' וה' בינה : נסמן לעיל פ' שמות יב, ד.
- 1103. ויד החזקה : היז: ליתא.
- 1104. רדל"א : נסמן לעיל קסז, ב.
- 1105. דא"ק : יז: דע"י.
- 1106. וכל קומה. . קומת א"ק : נסמן לעיל קמו, ב.
- 1107. וישא אהרן את ידיו : נסמן לעיל פ' וארא עב, ב.
- 1108. וידינו פרושות כנשרי שמים : נוסח נשמת. ראה תו"ח תולדות קנט, ג הערה 39.
- 1109. דיחידה. . בד"א שלו : נסמן לעיל קעט, ד.
- 1110. (כמשי"ת) : היז: כמ"ש במ"א.
- 1111. דבראשית שימצא בחו"ג דמ"ה דוקא : שם: דרישא דמלכא בחו"ג דידי' דוקא אתתקן כו' — נסמן לעיל פ' בא צ, ד.
- 1112. בכח : שם: ליתא.
- 1113. ע"ד העלי' : שם: עם עלי'.
- 1114. חד חרוב : נסמן לעיל פ' שמות כג, א.
- 1115. עוד : שם: ליתא.
- 1116. דת"ח אין להם מנוחה. . ילכו : נסמן לעיל פ' שמות ד, ג.
- 1117. מחיל אל חיל : שם: ליתא.
בראשית רבה ע״ד:ח׳ - הטקסט מספריא
לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וְלֹא הִגַּדְתָּ לִי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ וגו' (בראשית לא, כז), אָמַר דִּלְמָא חָזַר בֵּיהּ. (בראשית לא, כח): וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי, אֲמַר לֵיהּ עַד כַּדּוּן אִית בֵּיהּ. (בראשית לא, כט): יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר, אָמַר לֵית הוּא מִינֵּיהּ. (בראשית לא, ל): וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָּנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי, אַתְּ חָמַדְתָּ לֵילֵךְ אֶל בֵּית אָבִיךָ לָמָּה גָּנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי, אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ הַשְּׁבָטִים כָּךְ אָמְרוּ בּוֹשְׁנוּ בְךָ אֲבִי אִמֵּנוּ שֶׁלְּעֵת זִקְנוּתְךָ אַתָּה אוֹמֵר לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי.
תניא, שער היחוד והאמונה ב׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מִכָּאן תְּשׁוּבַת הַמִּינִים וְגִילּוּי שׁוֹרֶשׁ טָעוּתָם, הַכּוֹפְרִים בְּהַשְׁגָּחָה פְרָטִית וּבְאוֹתוֹת וּמוֹפְתֵי הַתּוֹרָה, שֶׁטּוֹעִים בְּדִמְיוֹנָם הַכּוֹזֵב, שֶׁמְּדַמִין מַעֲשֵׂה ה׳ – ״עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״ לְמַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ וְתַחְבּוּלוֹתָיו, כִּי כַּאֲשֶׁר יָצָא לַצּוֹרֵף כְּלִי – שׁוּב אֵין הַכְּלִי צָרִיךְ לִידֵי הַצּוֹרֵף, כִּי אַף שֶׁיָּדָיו מְסוּלָּקוֹת הֵימֶנּוּ וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּשּׁוּק – הַכְּלִי קַיָּים בְּתַבְנִיתוֹ וְצַלְמוֹ מַמָּשׁ כַּאֲשֶׁר יָצָא מִידֵי הַצּוֹרֵף, כָּךְ מְדַמִּין הַסְּכָלִים הָאֵלּוּ מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
אַךְ ״טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם״, הַהֶבְדֵּל הַגָּדוֹל שֶׁבֵּין מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ וְתַחְבּוּלוֹתָיו, שֶׁהוּא יֵשׁ מִיֵּשׁ, רַק שֶׁמְּשַׁנֶּה הַצּוּרָה וְהַתְּמוּנָה מִתְּמוּנַת חֲתִיכַת כֶּסֶף לִתְמוּנַת כְּלִי, לְמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהוּא יֵשׁ מֵאַיִן.
וְהוּא פֶּלֶא גָּדוֹל יוֹתֵר מִקְּרִיעַת יַם סוּף עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁ״הוֹלִיךְ ה׳ אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם״, וְ״נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד״ וּכְחוֹמָה וְאִילּוּ הִפְסִיק ה׳ אֶת הָרוּחַ כְּרֶגַע – הָיוּ הַמַּיִם חוֹזְרִים וְנִיגָּרִים בְּמוֹרָד כְּדַרְכָּם וְטִבְעָם, וְלֹא קָמוּ כְּחוֹמָה בְּלִי סָפֵק, אַף שֶׁהַטֶּבַע הַזֶּה בַּמַּיִם גַּם כֵּן נִבְרָא וּמְחוּדָּשׁ יֵשׁ מֵאַיִן, שֶׁהֲרֵי חוֹמַת אֲבָנִים נִצֶּבֶת מֵעַצְמָהּ בְּלִי רוּחַ, רַק שֶׁטֶּבַע הַמַּיִם אֵינוֹ כֵן.
וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחוֹמֶר בִּבְרִיאַת יֵשׁ מֵאַיִן, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, וְהַפְלֵא וָפֶלֶא יוֹתֵר מִקְּרִיעַת יַם סוּף, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁבְּהִסְתַּלְּקוּת כֹּחַ הַבּוֹרֵא מִן הַנִּבְרָא חַס וְשָׁלוֹם – יָשׁוּב הַנִּבְרָא לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ. אֶלָּא צָרִיךְ לִהְיוֹת כֹּחַ הַפּוֹעֵל בַּנִּפְעָל תָּמִיד, לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ. וְהֵן הֵן בְּחִינוֹת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ.
וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כּוּלָּם״ – אַל תִּקְרֵי ״מְחַיֶּה״, אֶלָּא ״מְהַוֶּה״, דְּהַיְינוּ, יֵשׁ מֵאַיִן, וְ״אַתָּה״ – הֵן בְּחִינוֹת הָאוֹתִיּוֹת מֵאַלֶ״ף וְעַד תָּי״ו, וְהַהֵ״א – הִיא ה׳ מוֹצָאוֹת הַפֶּה, מְקוֹר הָאוֹתִיּוֹת. וְהֵן הֵן בְּחִינוֹת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ.
וְאַף שֶׁאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף – הֲרֵי מִקְרָא מָלֵא דִּבֶּר הַכָּתוּב: ״וַיְדַבֵּר ה׳״, ״וַיֹּאמֶר ה׳״, וְהִיא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכ״ב אוֹתִיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת לַנְּבִיאִים, וּמִתְלַבְּשׁוֹת בְּשִׂכְלָם וְהַשָּׂגָתָם בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה, וְגַם בְּמַחֲשַׁבְתָּם וְדִיבּוּרָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״רוּחַ ה׳ דִּבֶּר בִּי, וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי״, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה [בְּשַׁעַר הַנְּבוּאָה].
וּכְעֵין זֶה הִיא הִתְלַבְּשׁוּת הָאוֹתִיּוֹת בַּבְּרוּאִים, כְּדִכְתִיב: ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם״, רַק, שֶׁהִיא עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, עַד שֶׁיּוֹרְדוֹת לַעֲשִׂיָּה גוּפָנִית, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַשָּׂגַת הַנְּבִיאִים, הִיא בַּאֲצִילוּת הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה:
משנה אבות ד׳:ט״ו - הטקסט מספריא
רבי ינאי אומר אין בידינו לא משלות הרשעים. ואף לא מיסורי הצדיקים. רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם. והוי זנב לאריות. ואל תהי ראש לשועלים.
תניא, ליקוטי אמרים נ״ב - הטקסט מספריא
וּכְמוֹ שֶׁבְּנִשְׁמַת הָאָדָם עִיקַּר גִּילּוּי כְּלָלוּת הַחַיּוּת – הוּא בַּמּוֹחִין, וְכָל הָאֵבָרִים, מְקַבְּלִים אוֹר וְכֹחַ לְבַד, הַמֵּאִיר לָהֶם מִמְּקוֹר גִּילּוּי הַחַיּוּת שֶׁבַּמּוֹחִין – כָּכָה מַמָּשׁ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, עִיקַּר גִּילּוּי כְּלָלוּת הַמְשָׁכַת הַחַיּוּת, לְהַחֲיוֹת הָעוֹלָמוֹת וְהַבְּרוּאִים שֶׁבָּהֶם – הוּא מְלוּבָּשׁ וְנִכְלָל בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ וְדַעְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, הַנִּקְרָאִין בְּשֵׁם ״מוֹחִין״, וְהֵן הֵן הַמְלוּבָּשִׁים בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ.
וְגִילּוּי כְּלָלוּת הַמְשָׁכָה זוֹ – הוּא מְקוֹר הַחַיּוּת, אֲשֶׁר הָעוֹלָמוֹת מְקַבְּלִים כָּל אֶחָד בִּפְרָטוּת. רַק הֶאָרָה מִתְפַּשֶּׁטֶת וּמְאִירָה מִמָּקוֹר זֶה, כְּדִמְיוֹן אוֹר הַמִּתְפַּשֵּׁט מֵהַשֶּׁמֶשׁ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, וְכֹחוֹת אֵבְרֵי הַגּוּף מֵהַמּוֹחַ הַנִּזְכָּר לְעֵיל.
וּמָקוֹר זֶה, הוּא הַנִּקְרָא ״עָלְמָא דְאִתְגַלְּיָא״, וּ״מַטְרוֹנִיתָא״, וְ״אִימָּא תַּתָּאָה״, וּ״שְׁכִינָה״ מִלְּשׁוֹן ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״, עַל שֵׁם, שֶׁמָּקוֹר זֶה הוּא רֵאשִׁית הִתְגַּלּוּת אוֹר־אֵין־סוֹף, אֲשֶׁר מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר לָעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת גִּילּוּי, וּמִמָּקוֹר זֶה, נִמְשָׁךְ לְכָל אֶחָד הָאוֹר וְחַיּוּת פְּרָטִי הָרָאוּי לוֹ וְשׁוֹכֵן וּמִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם לְהַחֲיוֹתָם.
וְלָכֵן נִקְרָא ״אֵם הַבָּנִים״ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, וּ״כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל״, שֶׁמִּמָּקוֹר זֶה, נֶאֶצְלוּ נְשָׁמוֹת דַּאֲצִילוּת וְנִבְרְאוּ נְשָׁמוֹת דִּבְרִיאָה וְכוּ׳. וְכוּלָּן אֵינָן, רַק מֵהִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיּוּת וְהָאוֹר מֵהַמָּקוֹר הַזֶּה הַנִּקְרָא ״שְׁכִינָה״, כְּהִתְפַּשְּׁטוּת הָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ.
אֲבָל הַשְּׁכִינָה עַצְמָהּ, שֶׁהִיא רֵאשִׁית הַגִּילּוּי וְעִיקָּרוֹ, מַה שֶּׁאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מֵאִיר לָעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת גִּילּוּי, וְהִיא מְקוֹר כָּל הַמְשָׁכוֹת הַחַיּוּת שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת [שֶׁכָּל הַחַיּוּת שֶׁבָּהֶם, אֵינוֹ רַק אוֹר הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמֶּנָּה – כָּאוֹר הַמִּתְפַּשֵּׁט מֵהַשֶּׁמֶשׁ] – אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָמוֹת לִסְבּוֹל וּלְקַבֵּל אוֹר שְׁכִינָתָהּ, שֶׁתִּשְׁכּוֹן וְתִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם מַמָּשׁ, בְּלֹא לְבוּשׁ הַמַּעֲלִים וּמַסְתִּיר אוֹרָהּ מֵהֶם, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי בִּמְקוֹרָם, כְּבִיטּוּל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְקוֹרוֹ בְּגוּף הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁאֵין נִרְאֶה שָׁם אוֹר זֶה, רַק עֶצֶם גּוּף הַשֶּׁמֶשׁ בִּלְבָד.
וּמַהוּ הַלְּבוּשׁ שֶׁיּוּכַל לְהַסְתִּירָהּ וּלְהַלְבִּישָׁהּ, וְלֹא יִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת בְּאוֹרָהּ? הוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ וְכוּ׳ הַמְלוּבָּשִׁים בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, הַנִּגְלֵית לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, דְּ״אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה נָפְקַת״, הִיא חָכְמָה עִילָּאָה, דִּלְעֵילָּא לְעֵילָּא מֵעָלְמָא דְאִתְגַּלְיָא, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָה וְכוּ׳, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, שֶׁאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְלוּבָּשׁ וּמְיוּחָד בְּחָכְמָה עִילָּאָה, וְהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד. רַק שֶׁיָּרְדָה בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגוֹת מִמַּדְרֵיגָה לְמַדְרֵיגָה בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת, עַד שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים, שֶׁהֵן תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה.
וּבִירִידָתָהּ בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵעוֹלָם לְעוֹלָם – גַּם הַשְּׁכִינָה יָרְדָה וְנִתְלַבְּשָׁה בָּהּ בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם, וְזֶהוּ הֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁבְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וְעֵץ חַיִּים, שֶׁהַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת [שֶׁהִיא בְּחִינַת גִּילּוּי אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא וְחַיּוּת שֶׁמֵּאִיר לָעוֹלָמוֹת, וְלָכֵן הִיא נִקְרֵאת ״דְּבַר ה׳״ וְ״רוּחַ פִּיו״, כִּבְיָכוֹל עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ שֶׁבָּאָדָם הַדִּבּוּר הוּא מְגַלֶּה מַחֲשַׁבְתּוֹ הַסְּתוּמָה וְנֶעְלָמָה לְהַשּׁוֹמְעִים] – הִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דִּבְרִיאָה, שֶׁהִיא חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת דִּבְרִיאָה, וּבְהִתְלַבְּשׁוּתָן בְּמַלְכוּת דִּבְרִיאָה – נִבְרְאוּ הַנְּשָׁמוֹת וְהַמַּלְאָכִים שֶׁבַּבְּרִיאָה.
וְגַם מִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַתַּלְמוּד שֶׁלְּפָנֵינוּ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּשֵׁם הַתִּיקּוּנִים, שֶׁבְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה, מְאִירוֹת וּמַשְׁפִּיעוֹת שָׁם חָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ וְדַעְתּוֹ שֶׁל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּבְחִינַת צִמְצוּם עָצוּם, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ הַנְּשָׁמוֹת וְהַמַּלְאָכִים, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי גְבוּל וְתַכְלִית, לְקַבֵּל הַשְׁפָּעָה מִבְּחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת אֵלּוּ, וְלָכֵן נִמְשָׁךְ מִשָּׁם הַתַּלְמוּד, שֶׁהוּא גַם כֵּן בְּחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת, שֶׁהַתַּלְמוּד הוּא טַעֲמֵי הַהֲלָכוֹת עַל בּוּרְיָין, וְהַטְּעָמִים – הֵם בְּחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת, וְהַהֲלָכוֹת עַצְמָן – הֵן מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהֵן: חֶסֶד דִּין רַחֲמִים כוּ׳, שֶׁמֵּהֶן נִמְשָׁךְ הַהֶיתֵּר וְהָאִיסּוּר, וְהַכָּשֵׁר וְהַפָּסוּל, וְהַחִיּוּב וְהַפְּטוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים.
וּבְהִתְלַבְּשׁוּת מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת בְּמַלְכוּת דִּבְרִיאָה, מִתְלַבֶּשֶׁת בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דִּיצִירָה שֶׁהוּא חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת דִּיצִירָה. וּבְהִתְלַבְּשׁוּתָן בְּמַלְכוּת דִּיצִירָה – נוֹצְרוּ הָרוּחוֹת וְהַמַּלְאָכִים שֶׁבִּיצִירָה.
וְגַם מִשָּׁם הִיא הַמִּשְׁנָה שֶׁלְּפָנֵינוּ, שֶׁהִיא הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת, הַנִּמְשָׁכוֹת גַּם כֵּן מֵחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
רַק שֶׁבְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁהֵם טַעֲמֵי הַהֲלָכוֹת, הֵם מְלוּבָּשִׁים וּגְנוּזִים בְּגוּפֵי הַהֲלָכוֹת, וְלֹא בִּבְחִינַת גִּילּוּי. וְגוּפֵי הַהֲלָכוֹת שֶׁהֵן בִּבְחִינַת גִּילּוּי – הֵן הֵן הֶאָרַת מִדּוֹתָיו שֶׁל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּבְחִינַת גִּילּוּי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּשֵׁם הַתִּיקּוּנִים דְּ״שִׁית סְפִירָן מְקַנְּנִין בִּיצִירָה״, שֶׁהֵן דֶּרֶךְ כְּלָל שְׁנֵי קַוִּין, יָמִין וּשְׂמֹאל – לְהָקֵל מִסִּטְרָא דְחֶסֶד, דְּהַיְינוּ, לְהַתִּיר – שֶׁיּוּכַל לַעֲלוֹת אֶל ה׳, אוֹ לְהַחֲמִיר כוּ׳; וְהַכֹּל, עַל פִּי חָכְמָה עִילָּאָה דַאֲצִילוּת, וּבִינָה וָדַעַת כְּלוּלוֹת בָּהּ, וּמְיוּחָדוֹת בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי בְּתוֹךְ כּוּלָּן מְלוּבָּשׁוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת דַּאֲצִילוּת, שֶׁאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְיוּחָד בָּהֶן בְּתַכְלִית הַיִּחוּד.
וְכֵן בְּדֶרֶךְ זֶה, יָרְדָה הַשְּׁכִינָה וְנִתְלַבְּשָׁה בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דַּעֲשִׂיָּה.
וְכָל עוֹלָם מִג׳ עוֹלָמוֹת אֵלּוּ מִתְחַלֵּק לְרִבְבוֹת מַדְרֵיגוֹת, הַנִּקְרָאוֹת גַּם כֵּן עוֹלָמוֹת פְּרָטִים, וּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת מְלוּבֶּשֶׁת בַּמַּלְכוּת
הגהה
וּבָזֶה יוּבַן לְשׁוֹן הַכָּתוּב: ״מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים״:
שֶׁל כָּל עוֹלָם פְּרָטִי – יוֹרֶדֶת וּמִתְלַבֶּשֶׁת בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁהוּא חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלְּמַטָה מִמֶּנּוּ בְּמַדְרֵגָה.
וְהִנֵּה, מֵהַשְּׁכִינָה הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁל כָּל עוֹלָם וְעוֹלָם, כְּלָלִי אוֹ פְּרָטִי, נִמְשָׁךְ וּמִתְפַּשֵּׁט מִמֶּנָּה אוֹר וְחַיּוּת לְכָל הָעוֹלָם וְהַבְּרוּאִים שֶׁבּוֹ, נְשָׁמוֹת וּמַלְאָכִים וְכוּ׳, כִּי כּוּלָּם נִבְרְאוּ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁהֵם ״דְּבַר ה׳״ הַנִּקְרָא בְּשֵׁם ״שְׁכִינָה״:
רש"י על בראשית א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל. אַף בָּזֶה אָנוּ צְרִיכִין לְדִבְרֵי אַגַּדָה, רָאָהוּ שֶׁאֵינוֹ כְדַאי לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ רְשָׁעִים, וְהִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ, רָאָהוּ כִּי טוֹב, וְאֵין נָאֶה לוֹ וְלַחֹשֶׁךְ שֶׁיִּהְיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּעִרְבּוּבְיָא, וְקָבַע לָזֶה תְחוּמוֹ בַּיּוֹם, וְלָזֶה תְחוּמוֹ בַּלַּיְלָה:
וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל AND GOD SAW THE LIGHT THAT IT WAS GOOD, AND GOD CAUSED A DIVISION — Here, also, we must depend upon the statement of the Agada: He saw that the wicked were unworthy of using it (the light); He, therefore, set it apart (ויבדל), reserving it for the righteous in the world to come (Chagigah 12a). But according to the plain sense explain it thus: He saw that it was good, and that it was not seemly that light and darkness should function together in a confused manner. He therefore limited this one’s sphere of activity to the daytime, and this one’s sphere of activity to the nighttime (see Genesis Rabbah 3:6).
בראשית רבה ה׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אֶל מָקוֹם אֶחָד, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, וְאַתָּה אוֹמֵר אֶל מָקוֹם אֶחָד, אֶתְמְהָא. מָשָׁל לְעֶשֶׂר נוֹדוֹת נְפוּחוֹת מֻנָּחוֹת בִּטְרַקְלִין, נִצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לִמְקוֹמָן, מָה הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן, מַתִּירָן וּמוֹצִיא אֶת רוּחָן וּמְסַלְּקָן בְּזָוִית אֶחָד. כָּךְ דָּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֵי בְרֵאשִׁית וְסִלְּקָן בְּיָם אוֹקְיָנוֹס, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יב, טו): הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ וגו' (איוב ט, ח): וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם.
רש"י על שיר השירים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. זֶה הַשִּׁיר אוֹמֶרֶת בְּפִיהָ בְּגָלוּתָהּ וּבְאַלְמְנוּתָהּ: "מִי יִתֵּן וְיִשָּׁקֵנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כְּמוֹ מֵאָז, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׁקִין עַל גַּב הַיָּד וְעַל הַכָּתֵף, אַךְ אֲנִי מִתְאַוָּה וְשׁוֹקֶקֶת לִהְיוֹתוֹ נוֹהֵג עִמִּי כַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן, כְּחָתָן אֶל כַּלָּה, פֶּה אֶל פֶּה":
כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן", "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן", "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם". זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ. וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ":
בראשית רבה ס״ג:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת (בראשית כה, כד), לְהַלָּן חֲסֵרִים וְכָאן מְלֵאִים, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית לח, כז): תְאוֹמִים, פֶּרֶץ וְזֶרַח שְׁנֵיהֶם צַדִּיקִים, וְכָאן תוֹמִם, יַעֲקֹב צַדִּיק וְעֵשָׂו רָשָׁע. (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בִּזְכוּת (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אֲנִי נִגְלֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ו): אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּפוֹרֵעַ לָכֶם מִן הָרִאשׁוֹן, זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, וּבוֹנֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, וְאָבִיא לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיה מא, כז): רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, לָמָה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּהָדֵין פָּרָבִיטָא שֶׁהוּא מְשַׁטֵּף אֶת בֵּית הַמֶּרְחָץ וְאַחַר כָּךְ מַרְחִיץ בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, כָּךְ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ. מַטְרוֹנָא שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא אָמְרָה לֵיהּ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה, אָמַר לָהּ, טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה, אָמַר לָהּ מָשָׁל אִם תַּנִּיחוּ שְׁתֵּי מַרְגָּלִיּוֹת בִּשְׁפוֹפֶרֶת אַחַת, לֹא זוֹ שֶׁאַתְּ נוֹתְנָהּ רִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה אַחֲרוֹנָה, כָּךְ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה. אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שְׁמוּאֵל אֶת דָּוִד אַדְמוֹנִי, דִּכְתִיב (שמואל א טז, יב): וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, נִתְיָרֵא וְאָמַר אַף זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּעֵשָׂו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמואל א טז, יב): עִם יְפֵה עֵינַיִם, עֵשָׂו מִדַּעַת עַצְמוֹ הוּא הוֹרֵג אֲבָל זֶה מִדַּעַת סַנְהֶדְרִין הוּא הוֹרֵג. דִּקְלִיטְיָינוֹס מַלְכָּא הֲוָה רָעֵי חֲזִירִין בַּהֲדָא טְבֶרְיָה, וְכֵיוָן דַּהֲוָה מָטֵי סִדְרֵיהּ דְּרַבִּי הֲוֵי מֵינוֹקָא נָפְקִין וּמָחֲיִין לֵיהּ, לְבָתַר יוֹמִין אִיתְעֲבֵד מֶלֶךְ, נְחַת וִיתֵיב לֵיהּ בַּהֲדָא פַּנְיָיס נ"א: פַּמְיָיס, וּשְׁלַח כְּתָבִים לִטְבֶרְיָא מִפְּנֵי רַמְשָׁא דַעֲרוֹבְתָה, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב קֵלֶווֹן דְּיֶהֱווֹן רַבְרְבָנֵי דִּיהוּדָאֵי קָיְימִין קֳדָמִי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבָּא. פַּקְדֵּיהּ לִשְׁלִיחָא אֲמַר לֵיהּ לָא תִתֵּן יָתְהוֹן לְהוֹן אֶלָּא עִם מַטְעֲמֵי יוֹמָא דַעֲרוֹבְתָא. נְחַת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לְמִיסְחֵי, חַמְתֵי לְרַבִּי דַּהֲוָה קָאֵים קוֹמֵי סִדְרָא רַבָּה רָאָה פָּנָיו חוֹלָנִיּוֹת, אָמַר לוֹ לָמָּה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, אֲמַר כֵּן וְכֵן אִשְׁתַּדַּר לִי כְּתָבִין מִן מַלְכוּתָא. אֲמַר לֵיהּ אִיתָא סְחֵי דְּבָרְיָיךְ עֲבֵיד לָנָא נִסִּין. עָלוֹן לְמִסְחֵי וַאֲתָא הָדֵין אַרְגִּינִיטוֹן מְגַחֵךְ וּמְרַקֵּד קֳדָמֵיהוֹן. בְּעָא רַבִּי דְּיִזְעוֹף בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רַבִּי שַׁבְקֵיהּ דְּזִמְנִין עַל נִסִּין הוּא מִתְחֲמָא. אֲמַר לֵיהּ מָרָיךְ בְּעָקָא וְאַתְּ קָאֵים גָּחֵךְ וּמְרַקֵּד. אֲמַר לְהוֹן אֲזַלוּן וְאַכְלוּן וּשְׁתוֹן וְעַבְדוּן שַׁבָּא טָבָא דְּמָרֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין וַאֲנָא מְקִים לְכוֹן קֳדָמוֹי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבְּתָא. בַּאֲפוּקֵי שַׁבְּתָא בָּתַר סִידְרָא, נְסַבוֹן וַאֲקִימוֹן קֳדָם פְּיָילֵי דְּפַנְיָיס. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ הָא קָיְימִין קֳדָם פְּיָילֵי. אֲמַר סִגְרוּן פְּיָילִי. נְסַבוּהוֹן וַאֲקִימוֹן עַל מְטַכְּסָא דִּמְדִינְתָּא. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ, אֲמַר אֲנָא קֵלֶווֹן אֲנָא דְּיִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמֵי וְיַעֲלוּן וְיִסְחוּן וְיֶאֱתוֹן לְגַבָּאי, אֲזַלוּן וְאִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמִין וְעָאל חַד אַרְגִינִיטוֹן וּמוֹזְגָהּ קֳדָמֵיהוֹן וְעָלוּ וּסְחוּן וַאֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לְהוֹן בְּגִין דְּאַתּוּן יָדְעִין דֵּאלָהֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין אַתּוּן מְקִילִין לְמַלְכָּא. אָמְרִין לֵיהּ לְדִיקְלֵיטְיָינוֹס רָעֵי חֲזִירִין אֲקֵילֵינַן, בְּרַם לְדִיקְלֵיטְיָינוּס מַלְכָּא אֲנַן מְשֻׁעְבָּדִים. אֲמַר לְהוֹן אֲפִלּוּ כֵּן לָא תִבְזוֹן לָא בְּרוֹמִי זְעֵיר וְלָא בְּגוּלְיָיר זְעֵיר. (בראשית כה, כה): כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָה כֻּלּוֹ רָאוּי לְאַדֶּרֶת. רַבָּנָן דָּרוֹמָאֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי וְרַחֲבָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר יָצָא כֻּלּוֹ מְפֹזָר וּמְפֹרָד כְּאַדֶּרֶת, לִזְרוֹתוֹ כְּמוֹץ וּכְקַשׁ מֵאִדְּרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ב, לה): בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא וגו' וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט, רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר מִי גָרַם לָהֶם לְהֵעָשׂוֹת כְּעוּר, מִן אִדְּרֵי קַיִט, עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בָּאַדִּירִים. (בראשית כה, כה): וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו, הֵא שָׁוְא שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַתּוּן קְרֵיתוּן לַחֲזִירַתְכוֹן שֵׁם, אַף אֲנָא קוֹרֵא לִבְנִי בְכוֹרִי שֵׁם, (שמות ד, כב): כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל.
רש"י על בראשית כ״ה:כ״ו - הטקסט מספריא
ואחרי כן יצא אחיו וגו'. שָׁמַעְתִּי מִ"אַ הַדּוֹרְשׁוֹ לְפִי פְּשׁוּטוֹ, בְּדִין הָיָה אוֹחֵז בּוֹ לְעַכְּבוֹ, יַעֲקֹב נוֹצַר מִטִּפָּה רִאשׁוֹנָה וְעֵשָׂו מִן הַשְּׁנִיָּה; צֵא וּלְמַד מִשְּׁפוֹפֶרֶת שֶׁפִּיהָ קְצָרָה, תֵּן לָהּ שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ אַחַר זוֹ – הַנִּכְנֶסֶת רִאשׁוֹנָה תֵּצֵא אַחֲרוֹנָה וְהַנִּכְנֶסֶת אַחֲרוֹנָה תֵּצֵא רִאשׁוֹנָה; נִמְצָא עֵשָׂו הַנּוֹצָר בָּאַחֲרוֹנָה יָצָא רִאשׁוֹן וְיַעֲקֹב שֶׁנּוֹצַר רִאשׁוֹנָה יָצָא אַחֲרוֹן, וְיַעֲקֹב בָּא לְעַכְּבוֹ, שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן לְלֵדָה כְּרִאשׁוֹן לִיצִירָה, וְיִפְטֹר אֶת רַחְמָהּ וְיִטֹּל אֶת הַבְּכוֹרָה מִן הַדִּין:
בעקב עשו. סִימָן שֶׁאֵין זֶה מַסְפִּיק לִגְמֹר מַלְכוּתוֹ עַד שֶׁזֶּה עוֹמֵד וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ:
ויקרא שמו יעקב. הַקָּבָּ"ה; דָּ"אַ אָבִיו קָרָא לוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם אֲחִיזַת הֶעָקֵב:
בן ששים שנה. י' שָׁנִים מִשֶּׁנְּשָׂאָהּ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית בַּת י"ג שָׁנָה וּרְאוּיָה לְהֵרָיוֹן, וְי' שָׁנִים הַלָּלוּ צָפָה וְהִִמְתִּין לָהּ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו לְשָׂרָה; כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה, יָדַע שֶׁהִיא עֲקָרָה, וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ (יבמות ס"ד), וְשִׁפְחָה לֹא רָצָה לִשָּׂא, לְפִי שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה לִהְיוֹת עוֹלָה תְמִימָה:
בעקב עשו ESAU’S HEEL — a sign that this one (Esau) will hardly have time to complete his period of domination before the other would rise and take it (his power) from him
ויקרא שמו יעקב AND HE CALLED HIS NAME JACOB — The Holy One, blessed be He, thus named him (Midrash Tanchuma, Shemot 4). [Some versions add: He said to them (to those who gave Esau that name cf. Genesis 5:25): You have given your first-born a name, I, too, will give my son, my firstborn, (cf. Exodus 4:23) a name. That is what is written, “And He called his name, Jacob” (Genesis 26:26).] Another explanation is: his father called him Jacob because he was grasping Esau’s heel.
בן ששים שנה THREESCORE YEARS OLD — Ten years passed from the time when he married her until she became thirteen years old and capable of child-bearing, and a further ten years he hopefully waited as his father did in regard to Sarah. When even then she did not become with child he realised that she was barren and he prayed for her. But He did not wish to take a maidservant as a second wife because he had been sanctified on Mount Moriah to be a burnt-offering without blemish.
משנה אבות ד׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה. ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה. ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה. מצוה. ושכר עבירה עבירה:
תניא, ליקוטי אמרים ל״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת שֶׁ״הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה״, שֶׁכָּל יְמֵיהֶם לְעוֹלָם, לֹא הִפְסִיקוּ אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת מִלְּקַשֵּׁר דַּעְתָּם וְנִשְׁמָתָם לְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים – בַּבִּיטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ.
וְאַחֲרֵיהֶם כָּל הַנְּבִיאִים, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגַת נִשְׁמָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ, וּמַדְרֵגַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִיא הָעוֹלָה עַל כּוּלָּנָה, שֶׁאָמְרוּ עָלָיו: ״שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה״, וּמֵעֵין זֶה זָכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, רַק שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִסְבּוֹל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁעַל כָּל דִּיבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, שֶׁהוּא עִנְיַן בִּיטּוּל בִּמְצִיאוּת הַנִּזְכָּר לְעֵיל.
לָכֵן, מִיָּד אָמַר לָהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשְׁכָּן וּבוֹ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים – לְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ, שֶׁהוּא גִּילּוּי יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – אֵין לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ מִשְׁכָּן וּמָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, הוּא יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ הַמְלוּבָּשִׁים בַּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ. וְלָכֵן, אַחַר שֶׁיַּעֲמִיק הָאָדָם מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעִנְיַן בִּיטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל כְּפִי יְכָלְתּוֹ, זֹאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ: ״כִּי מִהְיוֹת קָטָן שִׂכְלִי וְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי מֵהָכִיל, לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה וּמִשְׁכָּן לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, מֵאַחַר דְּלֵית מַחֲשָׁבָה דִילִי תְּפִיסָא וּמַשֶּׂגֶת בּוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּלָל וּכְלָל שׁוּם הַשָּׂגָה בָּעוֹלָם, וְלֹא שֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵהַשָּׂגַת הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים, אֵי לָזֹאת, אֶעֱשֶׂה לוֹ מִשְׁכָּן וּמָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, הוּא הָעֵסֶק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה כְּפִי הַפְּנַאי שֶׁלִּי, בִּקְבִיעוּת עִתִּים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, כְּדָת הַנִּיתְּנָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּהִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ׳אֲפִילוּ פֶּרֶק אֶחָד שַׁחֲרִית כוּ׳׳״.
וּבָזֶה יִשְׂמַח לִבּוֹ וְיָגִיל, וְיִתֵּן הוֹדָאָה עַל חֶלְקוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, עַל שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת אוּשְׁפְּזִיכָן לַגְּבוּרָה פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, כְּפִי הָעֵת וְהַפְּנַאי שֶׁלּוֹ, כְּמִסַּת יָדוֹ אֲשֶׁר הִרְחִיב ה׳ לוֹ:
וְאִם יַרְחִיב ה׳ לוֹ עוֹד, אֲזַי ״טְהוֹר יָדַיִם יוֹסִיף אוֹמֶץ״, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה כוּ׳״, וְגַם שְׁאָר הַיּוֹם כּוּלּוֹ, שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, יִהְיֶה מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁיִּתֵּן מִיגִיעוֹ, שֶׁהִיא מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – ״מַה הוּא רַחוּם וְכוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״.
וְאַף שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא חוֹמֶשׁ, הֲרֵי הַחוֹמֶשׁ מַעֲלֶה עִמּוֹ כָּל הָאַרְבַּע יָדוֹת לַה׳, לִהְיוֹת מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, כַּנּוֹדָע מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁמִּצְוַת צְדָקָה שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, וּבְקָרְבָּנוֹת הָיָה כָּל הַחַי עוֹלֶה לַה׳ עַל יְדֵי בְּהֵמָה אַחַת, וְכָל הַצּוֹמֵחַ עַל יְדֵי עִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן כוּ׳. וּמִלְּבַד זֶה, הֲרֵי בִּשְׁעַת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה, עוֹלֶה לַה׳ כָּל מַה שֶּׁאָכַל וְשָׁתָה וְנֶהֱנָה מֵאַרְבַּע הַיָּדוֹת לִבְרִיאוּת גּוּפוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְהִנֵּה, בְּכָל פְּרָטֵי מִינֵי שִׂמְחוֹת הַנֶּפֶשׁ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל – אֵין מֵהֶן מְנִיעָה לִהְיוֹת ״נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס״, וְ״לֵב נִשְׁבָּר״, וְרוּחַ נְמוּכָה – בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה מַמָּשׁ, מֵאַחַר כִּי הֱיוֹתוֹ נִבְזֶה בְעֵינָיו וְכוּ׳ – הוּא מִצַּד הַגּוּף וְנֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, וֶהֱיוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה – הוּא מִצַּד נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית וְנִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ לְהַחֲיוֹתָהּ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל [בְּפֶרֶק ל״א].
וּכְהַאי גַּוְנָא אִיתָא בַּזֹּהַר: ״בְּכִיָּה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא, וְחֶדְוָה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא״:
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
בראשית רבה י״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה (בראשית ב, כא), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר תְּחִלַּת מַפָּלָה שֵׁנָה, דָּמַךְ לֵיהּ וְלָא לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא, וְלָא עָבֵיד עֲבִידְתָּא. רַב אָמַר שָׁלשׁ תַּרְדֵמוֹת הֵן, תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה, וְתַרְדֵּמַת נְבוּאָה, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה. תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן. תַּרְדֵּמַת נְבוּאָה (בראשית טו, יב): וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם. תַּרְדֵּמַת מַרְמִיטָה (שמואל א כו, יב): אֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם. רַבָּנָן אָמְרֵי אַף תַּרְדֵּמָה שֶׁל שְׁטוּת, דִּכְתִיב (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה. רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר שָׁלשׁ נוֹבְלוֹת הֵן, נוֹבֶלֶת מִיתָה, שֵׁנָה. נוֹבֶלֶת נְבוּאָה, חֲלוֹם. נוֹבֶלֶת הָעוֹלָם הַבָּא, שַׁבָּת. רַבִּי אָבִין מוֹסִיף עוֹד תַּרְתֵּין, נוֹבֶלֶת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה, גַּלְגַּל חַמָּה. נוֹבֶלֶת חָכְמָה שֶׁל מַעְלָה, תּוֹרָה.
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כשם שבית דין מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה בעלי קומה בעלי מראה נבוני לחש ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.
מדרש תנחומא, תולדות י״ד - הטקסט מספריא
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ' (תהלים קכא, א). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר (זכריה ד, ז), זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַר הַגָּדוֹל. שֶׁהוּא גָדוֹל מִן הָאָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד (ישעיה נב, יג). יָרוּם מֵאַבְרָהָם, וְנִשָּׂא מִיִּצְחָק, וְגָבַהּ מִיַּעֲקֹב. יָרוּם מֵאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' (בראשית חד, כב). וְנִשָּׂא מִמֹּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ (במדבר יא, יב). וְגָבַהּ מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַבֹּתֶם מְלֵאֹת עֵינַיִם (יחזקאל א, יח). לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל.
וּמִמִּי הוּא יוֹצֵא, מִזְּרֻבָּבֶל. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ זְרֻבָּבֶל, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹלַד בְּבָבֶל. וּמִי הוּא מִדָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם, אֲבִיָּה בְנוֹ וְגוֹ', עַד וּדְלָיָה וַעֲנָנִי שִׁבְעָה (דה״א ג, י-כד). וּמַהוּ עֲנָנִי, זֶה מָשִׁיחַ. כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת שִׁבְעָה אֵלֶּה (זכריה ד, י). שֶׁנֶּאֱמַר: חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא (דניאל ז, יג).
וַעֲנָנִי שִׁבְעָה, מַהוּ שִׁבְעָה. מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת שִׁבְעָה אֵלֶּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל, זֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְגוֹ' (ישעיה יא, ד). וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה וְגוֹ' (זכריה ד, ז), מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה וְגוֹ', וּכְתִיב: וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוַת לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא (דניאל ב, לה). לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל. וְהֵיכָן הוּא בָא, דֶּרֶךְ הֶהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר וְגוֹ' (ישעיה נב, ז). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין וְאוֹמְרִים: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי, עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (תהלים קכא, א). אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.