קצה, ב
566כלל, לפי שהי' במדרגה עליונה דאור עצמו' א"ס ב"ה שמעלה ומטה אצי' ועשי' שוין ממש (וכמאמר הוא מקומו ש"ע567 ואין העולם מקומו כו' וכן א' איהו תפיס בכ"ע568 ולית מאן דתפיס בי' כלל כמ"ש במ"א) וע"כ אין בחי' הבריאה ועשי' נק' הפסק כלל רק כאשר האור הולך בדרך השתל' מאצי' לבריאה ע"י פרסא בריחוק מקום אזי נק' הבריאה בחי' יש נפרד, משא"כ למעלה כמו שהוא קמי' [ממש] אין בחי' הבריאה נק' יש נפרד כלל כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא בהשוואה אחת ממש כו', ולכך לא הי' צריך להפשיט [את] עצמו מלבוש דמח' בעוה"ז כלל לפי שהי' דבוק למעלה כמו שהוא למטה בשוה ממש, וכך הי' במשה שהי' נשמתו ג"כ מבחי' זו כנ"ל באורך גדול569.
ודוגמא לזה הי' גם בדוד והגבורים שהיו לו [ש]שרש נשמתן הי' מבחי' האצי'570 עצמו שלמעלה מן הפרסא (כמו שהמל' בבחי' האצי' שאו' דברך נצב בשמים במדות דז"א כו' ולמ"ד הגבורים הם בחי' נה"י דז"א571 [ב]ל' כלים פנימי' אמצעי' חיצוני' כו' כידוע בזהר בענין ג' עדרי צאן רובצים572 כו' וכענין המל' נקנית בל'573 מדות574 כו') היו עוזרים לדוד בחי' המל' בלא לב ולב575 פי' בלא לב ולב שניהם שוין כו' בלב היינו בדעת ומוחין דגדלות וכמו בקירוב אל הוי' בראי' באור נשמתם בהשגה עמוקה כמו בק"ש ותפלה ועת גילוי שעת רצון כנבואה, ובלא לב היינו בחי' הקטנות דמוחין שלמטה מן הדעת כמו שמוסתר אור האלקי בגופם ממש הכל הי' שוה אצלם לפי שהי' שרש נשמתם מבחי' אצי' עצמו שאין בחי' הפרסא מפסיק כו', ואין הבריאה ויצי' תופסים מקום כלל וכנ"ל ע"כ הי' שוה אצלם בחי' הקטנות שבגופם עם בחי' הגדלות שבנשמתם כי לא הי' גופם מסתיר להם כלל, וכמ"ש דוד אם זכרתיך על יצועי576 בבחי' הקטנות מוחין ומדות ביצוע[י] שעת השינה כך באשמורת [ב]גדלות המוחין בדביקות וקירוב אהבה כך בשוה ממש (וכמו שהי' דוד מלך על ישראל בהתנשאו' ויש גדול והי' בעת ההיא בתכלית הביטול והפשטה מכל עצמותו כו' ואין זה סתירה כלל, כי הי' שרשו במל' שלמעלה באצי' בבחי' ביטול והתכללו' ולמטה נעשה ראש לשועלים כנ"ל ואין הצמצום דמסך עושה שינוי כלל), וגם עכשיו הרי בק"ש נצטוינו כ"א אף פחותי הערך (שבכל ניצוץ קטן יש לו שרש בל' כלים577 דנה"י דז"א שהן בבחי' הגבורים הנ"ל) ודברת בם בשבתך בביתך [בשכבך] ובקומך578 פי' בש[כב]ך בשינה אז האדם בקטנות הדעת והמדות
הערות
- 566. כלל : בתו"ח כאן באים התיבות: כאשר האור הולך בדרך השתלשלו'. ונשתרבב לכאן מבסמוך (קצה, ב) שו"ה כאשר.
- 567. הוא מקומו ש"ע : נסמן לעיל קנ, ד.
- 568. איהו תפיס בכ"ע : נסמן לעיל פ' וארא נ, ג.
- 569. גדול : ו: כנ"ל. יז: וד"ל.
- 570. בדוד והגבורים. . נשמתן. . האצי' : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א כאן (ע' ריב).
- 571. ולמ"ד הגבורים. . נה"י דז"א : ראה שמואל-ב כג, ח ואילך. דהי"א יא, יא ואילך. מאמרי אדה"א נ"ך ע' שנ. וש"נ. קונטרסים ס"ע שנב ואילך. לקמן פ' תצוה שכ, ד.
- 572. ג' עדרי צאן רובצים : ויצא כט, ב. ראה זהר (ס"ת) קנא, ב. הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך שם.
- 573. המל' נקנית בל' מעלות : אבות פ"ו, ו. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רכ. וש"נ.
- 574. מדות : ויז: מעלות.
- 575. בלא לב ולב : דהי"א יב, לג. ראה גם לקמן פ' משפטים רפד, ד. תצוה שיט, ב. שכב, ב. ויקהל תב, ד. תו"ח ויחי רמה, ג ובהערה 18.
- 576. אם זכרתיך על יצועי : תהלים סג, ז. ראה גם לקמן פ' משפטים רפד, ד. תצוה שיט, ב. ויקהל תג, א.
- 577. שבכל [ויז: כי כל] ניצוץ. . בל' כלים : ראה גם לעיל קפ, ד.
- 578. ודברת בם. . [בשכבך] ובקומך : ואתחנן ו, ז [בדילוג. ובשכבך]. ראה גם לקמן פ' משפטים רפד, ד. תצוה שיט, ב. שכב, א ואילך. ויקהל תב, סע"ד ואילך.
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

