127
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לחרב שמלין בה, כפי שכתוב30 "עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית", לכן מודגש בפסוק "חרבו" – חרב שלו: חרב של "מלומדי מלחמה" שאיננה חרב שמלין בה.
ולפי זה, שבפסח מצרים נימולו בלילה, נשארה השאלה בעינה: מדוע לא גרם הקב"ה לכך שבני ישראל ימולו ביום, לפני חשיכה?
ה. לליל יציאת מצרים היה דין של יום, לגבי מצות מילה
כדי להבין את הענין יש להקדים ולציין תירוץ נוסף שמובא באחרונים31 על הקושי, כיצד מלו ישראל את עצמם בלילה. תירוץ זה אומר, שליל יציאת מצרים היה, כפי שכתוב בזוהר32, באופן של "ולילה כיום יאיר"33, ולפיכך היה לו דין של "יום".
על כך מקשים34: אם ללילה של יציאת מצרים היה דין של יום, כיצד קיימו בני ישראל אז את המצוות הקשורות ללילה (אכילת פסח35, מצה36, מרור וכדו')37?
הכרחי איפוא לומר, שליל יציאת מצרים היה בגדר של "יום" רק לגבי מצות מילה, ולא לגבי המצוות האחרות. וההבדל מובן בפשטות: היה על כך ציווי מפורש38: "ואכלו את הבשר בלילה הזה... מתניכם חגורים...".
ו. ההסבר בפנימיות הענינים
הביאור בפנימיות הענינים39 ליחודה של מצות מילה, שלגביה היה לילה זה "כיום יאיר": ענין יציאת מצרים היה כולו בדרך של "פסח" – דילוג40, למעלה מהגבלות הטבע, כי בדרך הטבע לא יכלו בני ישראל לצאת ממצרים, בין בגשמיות – "לא היה עבד יכול לברוח ממצרים"41, ובין ברוחניות – בני ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה ר"ל42.
הגבלות ומדידות הטבע למטה יכולות להתבטל על־ידי שמתבטלות המדידות וההגבלות (מצרים –
הערות
- 30. יהושע ה, ב. ובתרגום (ופרש"י) שם: אזמלון.
- 31. שו"ת יד אליהו שם. שמחת הרגל (להחיד"א) פיסקא מעשה בר"א כו'. אר"א בן עזרי' כו'. ועוד.
- 32. ח"ב לח, א. וראה בהנסמן בנצוצי זהר שם.
- 33. תהלים קלט, יב.
- 34. שו"ת תורת חסד שם.
- 35. נסמן לעיל הערה 20.
- 36. בא יב, ח. יח. תוספתא שבהערה הנ"ל.
- 37. אבל ראה שמחה"ר שם (פיסקא אר"א ב"ע כו') דלילה כיום יאיר היינו "כחשכה כאורה שקולים .. ונמצאת לילה זו שתיים עלתה לה כו'.
- 38. הטעם לציווי באופן זה י"ל כי מצוות אלו אינן תלויין בגדר דלילה, כ"א בהזמן דהתחלת (ליל) טו ניסן, זמן החפזון לכאו"א כדאית לי' (ברכות ט, א), ולכן אע"פ שאז הי' "לילה כיום יאיר" בכ"ז הי' הזמן דחפזון.
- 39. ובפרט שענין החפזון ה"ה תלוי בלילה דוקא, וכמחז"ל שמו"ר ס"פ בא (ס"פ יח, פי"ט, ו). וראה אוה"ת בא ד"ה וככה. וככה תרל"ז בתחלתו. ובכ"מ.
- 40. ראה רש"י בא יב, יא. מכילתא (ובפרש"י) שם, יג. וראה לקו"ת צו יג, סע"ד. תו"ח שמות קצא, א ואילך.
- 41. מכילתא יתרו יח, יא. פרש"י שם, ט.
- 42. ז"ח ר"פ יתרו.
רש"י על שמות י״ח:ט׳ - הטקסט מספריא
ויחד יתרו. וַיִּשְׂמַח יִתְרוֹ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִ"אַ נַעֲשָׂה בְשָׂרוֹ חִדּוּדִין חִדּוּדִין, מֵצֵר עַל אִבּוּד מִצְרַיִם, הַינוּ דְּאָמְרֵי אִינָשֵׁי "גִּיּוֹרָא עַד עֲשָׂרָה דָּרֵי לָא תְבַזֵּי אֲרַמָּאָה בְּאַפֵּיהּ":
על כל הטובה. טוֹבַת הַמָּן וְהַבְּאֵר וְהַתּוֹרָה, וְעַל כֻּלָּן אשר הצילו מיד מצרים; עַד עַכְשָׁו לֹא הָיָה עֶבֶד יָכוֹל לִבְרֹחַ מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ מְסֻגֶּרֶת, וְאֵלּוּ יָצְאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא (מכילתא):
ויחד יתרו AND JETHRO REJOICED — This is its literal meaning. A Midrashic comment is: his flesh became full of prickles (חדודין — his flesh crept with horror) — he felt grieved at the destruction of Egypt. That is what people say (what the common proverb says): A proselyte even though his heathen descent dates from as far back as the tenth generation, do not speak slightingly of an Aramean (any non-Jew) in his presence (Sanhedrin 94a).
על כל הטובה FOR ALL THE GOODNESS — the goodness in giving the Manna and the well and the Torah — and he rejoiced above all these (more especially), אשר הצילו מיד מצרים THAT HE HAD DELIVERED THEM OUT OF THE HAND OF EGYPT — Until now no slave had ever been able to escape from Egypt because that land was closely shut in on all sides, but these had gone forth six hundred thousand in number (cf. Mekhilta).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.