קכב
כלל144 וכמו עד"מ קרי וכתיב שבאותיות התורה שהקרי הוא לפי ההבנה הנגלית לנו והכתיב הוא למעלה מהשכל וההבנה שתיבה זו בכתיבתה אין לה לבוש בבחי' הבנה146 ובקריאתה בפה יש לה לבוש, וכן הענין באותיות גדולות שבתנ"ך שהם מעלמא עילאה ומאירות משם בגילוי בלי לבוש145, אבל לא בבחי' השגה והבנה כו', וגם האתוון בינונים ג"כ אינו מושג אלא בחי' אור ההשכלה שבאותיות אבל לא עצם ציור האותיות מפני מה הם כך, ומשנ"ת ע"ז בס' הקבלה הם מעט מזעיר וג"ז הוא רזין דאורייתא.
והנה 138 הממשיכים מתושב"כ לתושבע"פ הם התנאים בעלי המשנה שנק' תנאים אותיות אתנים, וכמ"ש והאתנים מוסדי ארץ, ארץ היא בחי' תושבע"פ והאתנים אותיות תנאים הם המייסדים את הארץ בחי' תושבע"פ, וכמ"ש משכיל לאיתן148 שהאתנים ממשיכים מבחי' משכיל, כי איתן הוא בחי' יסוד אבא, ולכן התנאים שהם בחי' איתן הם דוקא יכולים להמשיך בחי' זו וכמארז"ל משה קיבל תורה מסיני149 כו' עד ונביאים מסרוה לאנשי כנה"ג הרי קבלתם ממשה שהוא בחי' חכ'150, ולכן עיקר פסקי ההלכות שלהם לא הי' ע"פ הכרעת שכלם רק ממה שקבלו איש מפי איש עד משה, וכמארז"ל גבי ר"א י"ב א"ל שמעתי151 י"ח א"ל לא שמעתי, וכן גבי עקבי' בן מהללאל, אני שמעתי מפי המרובים152 כו', והיינו לפי שהי'153 בבחי' אין וביטול ממש, ע"כ האירה בהם בחי' משה שהוא בחי' ביטול אמיתי ונחנו מה154 מן המים משיתיהו155, משא"כ אליהו בגימ' ב"ן156 הביטול בחיצוני', ולכן עלה גופו157, ולכן ההלכות שאמרו התנאים במשנה הם בחי' אלקות ממש שהוא מה שנמשך אחר בירור ב' דמ"ה דחכ"ע147 כו', ולכן הם הם המוסדי ארץ בחי' תושבע"פ מפני שהם אתנים איתן כמשמעו
הערות
- 144. כלל : ע"כ לשון הלקו"ת בשינויים והוספות — כנ"ל הערה 114.
- 146. הבנה : שם: ההבנה.
- 145. שהקרי. . לבוש : לשון אגה"ק סי"ט קכח, א בשינויים והוספות — ראה גם לעיל הערה 119.
- 138. והנה : מכאן שוב לשון הלקו"ת ברכה — כנ"ל הערה 114.
- 148. איתן. . יסוד אבא : ע' באגה"ק ע"פ וצדקה כנחל איתן — תו"א כאן מט, רע"ג.
- 149. משה קיבל תורה מסיני : אבות רפ"א.
- 150. ממשה. . חכ' : ראה לקו"ש שמות כרך ו ע' 244 ואילך.
- 151. ר"א י"ב א"ל שמעתי : סוכה כח, א.
- 152. אני שמעתי מפי המרובים : עדיות פ"ה, מ"ז.
- 153. שהי' : בתו"א: שהיו.
- 154. ונחנו מה : נסמן לעיל בהמשך זאת חנוכת המזבח ספכ"א הערה 593.
- 155. מן המים משיתיהו : שמות ב, י.
- 156. אליהו בגימ' ב"ן : ראה פע"ח שער הק"ש ש"ח, פ"ח. לקמן פכ"ז. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקלז. וש"נ. תו"ח ויצא קעח, ג ובהערה 33.
- 157. אליהו. . עלה גופו : ראה מל"ב ב, יא. פרדס שער היכלות שכ"ד, פי"ג. פי"ד. לקמן פכ"ז. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה צאינה וראינה על יד הערה 101. לקמן ח"ב (חלק המאמרים) מאמר ד"ה כנשר יעיר ובהערה 17. ד"ה וכל שיח השדה פ"ד. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וכל שיח השדה על יד הערה 72. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תשנו. מאמרי אדה"א נ"ך ע' רלא. וש"נ. סה"מ תרל"ב ח"א ע' קיא. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קצו, ג. וש"נ. פלח הרמון בחוקותי ע' תקכט ואילך. וש"נ.
- 147. והנה. . דחכ"ע : ראה תו"א שמות מט, סע"ב ואילך.
משנה אבות א׳ - הטקסט מספריא
משה קבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה:
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב. שלא על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם:
יוסי בן יועזר איש צרדה. ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם. והוי שותה בצמא את דבריהם:
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה. ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו. קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה. גורם רעה לעצמו. ובוטל מדברי תורה. וסופו יורש גיהנום:
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר. עשה לך רב. וקנה לך חבר. והוי דן את כל האדם לכף זכות:
נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. ואל תתחבר לרשע. ואל תתיאש מן הפורענות:
יהודה בן טבאי. ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר. אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:
שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים. והוי זהיר בדבריך. שמא מתוכם ילמדו לשקר:
שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר אהוב את המלאכה. ושנא את הרבנות. ואל תתודע לרשות:
אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. שמא תחובו חובת גלות. ותגלו למקום מים הרעים. וישתו התלמידים הבאים אחריכם. וימותו. ונמצא שם שמים מתחלל:
הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה:
הוא היה אומר נגד שמא. אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף. קטלא חייב. ודישתמש בתגא חלף:
הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. ואם לא עכשיו אימתי:
שמאי אומר עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות:
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד. על הדין. ועל האמת. ועל השלום. שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום. שפטו בשעריכם:
משנה עדיות ה׳:ז׳ - הטקסט מספריא
בשעת מיתתו אמר לבנו. בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר. אמר לו ולמה לא חזרת בך. אמר לו אני שמעתי מפי המרובים. והם שמעו מפי המרובים. אני עמדתי בשמועתי. והם עמדו בשמועתן. אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין. מוטב להניח דברי היחיד. ולאחוז בדברי המרובין. אמר לו. אבא פקוד עלי לחבירך. אמר לו איני מפקיד. אמר לו שמא עילה מצאת בי. אמר ליה לאו. מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.