[משה קבל] וביאור הענין הנה תושב"כ
קכ[משה קבל] וביאור הענין הנה תושב"כ
[יום ב' של חגה"פ113]
(פ"ד)
יום ב' של חגה"פ
(ד) וביאור הענין הנה114 תושב"כ הוא בחי' חכ' כי אורייתא מח"ע נפקת115, ועכ"ז התורה אינה רק בחי' נובלות חכ' שלמעלה כמארז"ל בבראשית רבה פי"ז116 ג' נובלות הן117 נובלות חכמה שלמעלה תורה, פי' חכ' עילאה דאצי' חכים ולא בחכ' ידיעא למעלה מן השגה ונק' בחי' אין שהוא בחי' ביטול בתכלית שלזאת התלבשות אוא"ס בבחי' קירוב הוא רק בחכמה כמ"ש בכהאריז"ל שבכתר ובחכ' מאיר אור א"ס בבחי' קירוב118 מקום, וע' בסש"ב פל"ה בהג"ה שלכן נק' החכ' אחד האמת כו', ומה שנמשך מבחי' חכ"ע הנ"ל להתהוות אותיות התורה אינה אלא מבחי' אחוריים וחיצוניות החכ' שהיא נובלות חכמה כו', כי הנה119 בלק"ת קכאמהאריז"ל120 פ' כי תשא121 ופ' ויקרא122 כתב כי השגת מרע"ה לא היתה בבחי' פנימית דח"ע הנק' אבא123 דאצי' וכ"ש בספי' הכתר שלמעלה מזה הנק'125 א"א124 כ"א בבחי' אחוריי' דחכ' המתלבשי'126 בז'127 ספירות התחתוני'128 שנק' ז"א סוד התורה129 ומתפשטות130 עד סוף ד' ספירות תחתוני' שהם131 נהי"ם, ושם היתה השגת נבואתו בבחי' פנימיות דהיינו מבחי' פנימיות דנהי"ם אבל למעלה מנהי"ם לא היתה לו שום השגה בפנימיות כ"א באחוריי'132 דחכ' המלובשים133 בבינה המלובשת ומתפשטות134 תוך פנימיות דנהי"ם בסוד נובלות חכ' שלמעלה תורה שהוא בחי'135 ז"א וכדכתי' וראית את אחורי136 ופני לא יראו ע"ש ובשער הנבואה פ"א137, והנה תושבע"פ הוא פי' וביאור על תושב"כ, שבתושב"כ אינה מפורש היטב כל המצות <6>
לפי שנמשכה מבחי' ח"ע שלמעלה מהשגה רק בתושבע"פ בא לידי גילוי לפרש כל פרטי המצות, ולכן נק' תושבע"פ בחי' דבור139 מל' פה140 כו', אך אינו בא לידי גילוי בתושבע"פ אלא בחי' אחוריים וחיצוני' תושב"כ בחי' הארה בעלמא שהם גוף המצות אבל פנימיות תושב"כ שהם טעמים נקודות תגין לא בא בתושבע"פ בבחי' גילוי141, וי"ל שגם פנימיות האותיות142 לא באו ג"כ לידי גילוי בתושבע"פ והם הנקראים עלמין סתימין דלא אתגליין143 שאינם באים לידי גילוי קכבכלל144 וכמו עד"מ קרי וכתיב שבאותיות התורה שהקרי הוא לפי ההבנה הנגלית לנו והכתיב הוא למעלה מהשכל וההבנה שתיבה זו בכתיבתה אין לה לבוש בבחי' הבנה146 ובקריאתה בפה יש לה לבוש, וכן הענין באותיות גדולות שבתנ"ך שהם מעלמא עילאה ומאירות משם בגילוי בלי לבוש145, אבל לא בבחי' השגה והבנה כו', וגם האתוון בינונים ג"כ אינו מושג אלא בחי' אור ההשכלה שבאותיות אבל לא עצם ציור האותיות מפני מה הם כך, ומשנ"ת ע"ז בס' הקבלה הם מעט מזעיר וג"ז הוא רזין דאורייתא.
והנה 138 הממשיכים מתושב"כ לתושבע"פ הם התנאים בעלי המשנה שנק' תנאים אותיות אתנים, וכמ"ש והאתנים מוסדי ארץ, ארץ היא בחי' תושבע"פ והאתנים אותיות תנאים הם המייסדים את הארץ בחי' תושבע"פ, וכמ"ש משכיל לאיתן148 שהאתנים ממשיכים מבחי' משכיל, כי איתן הוא בחי' יסוד אבא, ולכן התנאים שהם בחי' איתן הם דוקא יכולים להמשיך בחי' זו וכמארז"ל משה קיבל תורה מסיני149 כו' עד ונביאים מסרוה לאנשי כנה"ג הרי קבלתם ממשה שהוא בחי' חכ'150, ולכן עיקר פסקי ההלכות שלהם לא הי' ע"פ הכרעת שכלם רק ממה שקבלו איש מפי איש עד משה, וכמארז"ל גבי ר"א י"ב א"ל שמעתי151 י"ח א"ל לא שמעתי, וכן גבי עקבי' בן מהללאל, אני שמעתי מפי המרובים152 כו', והיינו לפי שהי'153 בבחי' אין וביטול ממש, ע"כ האירה בהם בחי' משה שהוא בחי' ביטול אמיתי ונחנו מה154 מן המים משיתיהו155, משא"כ אליהו בגימ' ב"ן156 הביטול בחיצוני', ולכן עלה גופו157, ולכן ההלכות שאמרו התנאים במשנה הם בחי' אלקות ממש שהוא מה שנמשך אחר בירור ב' דמ"ה דחכ"ע147 כו', ולכן הם הם המוסדי ארץ בחי' תושבע"פ מפני שהם אתנים איתן כמשמעו קכגקשה158 בחי' ביטול דמ"ה דחכ'159 שלמעלה מן השכל כמ"ש במ"א, ולכן הם המוסדי ארץ כו', אך הנה זהו לייסד הארץ בחי' תושבע"פ אמנם לאחר שכבר נוסדה ע"י בחי' התנאים בחי'160 איתנים הנ"ל הנה ע"י העיון בעומק בלימוד התורה שכאו"א לומד ומייגע א"ע למצוא בהאותיות שנוסדו ע"י האיתנים הנ"ל עי"ז נמשך תוס' וריבוי אור, ויובן זה ע"פ משנ"ת בסש"ב שכאו"א יש בנשמתו מבחי' ח"ע161 שבתוכה א"ס אפי' מי <7>
שיש לו נשמה רק מבחי' מל' דמל' דעשייה162 עכ"ז בתוכה מלובש כו' עד בחי' ח"ע דאצי' שבה א"ס, ולכן ע"י שמייגע כלי שכלו בעיון עד שמעליהו לבחי' האין שבו, וי"ל שזהו שרש163 שרשו כמו שהוא באותיות התורה בבחי' אין דחכ' כמשנת"ל, הרי העלאה זו היא כמו בחי' העלאת מ"ן לבחי' האין דאתנים שיש בתורה מבחי' התנאים שהם מוסדי ארץ כנ"ל ולכן בכחו ג"כ להמשיך מבחי' אור אבא כנ"ל164 בענין להמתיק דיני לאה, אשר עי"ז נמשך תוס' וריבוי אור כו'.
קיצור. נובלות חכ' שלמעלה תורה היינו הארה מבחי' ח"ע שהרי גם משה לא השיג רק בבחי' אחוריי' דחכ', ותושבע"פ היא פי' וביאור על בחי' אותיות התורה לבד, וג"ז רק חיצוני' האותיות בחי' קרי, ולא הכתיב היינו האותיות בעצם ואתוון רברבין, והממשיכים בחי' זו בתושבע"פ הם התנאים בחי' איתן ביטול שלמעלה מן השכל, ולאחר שכבר נוסדה ע"י האתנים הנה ע"י עיון שהוא העלאת כלי שכלו לבחי' האין שבו ה"ז כמו העלאת מ"ן להמשיך תוס' אורות מבחי' אור אבא כו'.
הערות
עמוד קכ
- 113. יום ב' של חגה"פ : הוספת המו"ל ע"פ בוך 224. ראה לעיל הערה 1 שפרק זה הוא מאמר חדש שנאמר ביום ב' דפסח בפתיחה: משה קבל.
- 114. הנה : מכאן לשון לקו"ת ברכה (ביאור ע"פ תורה צוה) צה, סע"א ואילך בשינויים והוספות. אוה"ת ח"ש כרך ז ע' 2419.
- 115. אורייתא מח"ע נפקת : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
- 116. בבראשית רבה פי"ז : ס"ה. פמ"ד, יז. באוה"ת ח"ש כאן מציין: בס"י.
- 117. ג' נובלות הןח : ראה תו"א לך יא, ג. תו"ח לך פב, ג. אוה"ת לך כרך ו ע' תתרעד ואילך.
- 118. שבכתר ובחכ'. . קירוב : ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פי"ג-ד. שער סדר אבי"ע שמ"ז, פ"א. תו"ח בראשית יז, ג הערה 5. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה להבין שרש ענין מקיפים דבינה ובהנסמן שם.
- 119. הנה : מכאן לשון אגה"ק סי"ט, צויין אליו בלקו"ת ברכה כאן צה, ב.
עמוד קכא
- 120. מהאריז"ל : באגה"ק: של האריז"ל.
- 121. פ' כי תשא : עה"פ וראית את אחורי (לג, כג).
- 122. ופ' ויקרא : בתחילתו. ובד"ה ונבאר ענין חטא נו"א וענין משה כו'. — ראה ס' שיעורים בתניא כאן ע' 1495 הערה 5.
- 123. דח"ע הנק' אבא : ראה זהר רע"מ קדושים פב, א. תצא רעח, ב.
- 125. הכתר. . הנק' א"א : ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פ"א.
- 124. בספי' הכתר. . הנק' א"א : ראה לקו"ש שמות כרך ו ע' 249 ואילך.
- 126. המתלבשי' : באגה"ק: המלובשת. אבל כ"ה בתניא שקלאוו תקע"ד. וכן תוקן בלוח התיקון לאגה"ק שם.
- 127. המתלבשי' בז' : באגה"ק: המתלבשי' בבינה המתלבשת בז'. ובתניא הנ"ל כבפנים.
- 128. התחתוני' : באגה"ק: תחתונו'.
- 129. ז"א סוד התורה : ראה ע"ח שער הכללים ספ"א. שער המוחין ש"כ, פ"ג. שער דרושי הצלם שכ"ה, דרוש ח (קרוב לתחילתו). שער יעקב ולאה של"ז, פ"א. מבוא שערים ש"ג ח"ב, פ"ו. זהר פקודי רלח, ב ובהגהות מהרח"ו ומק"מ שם.
- 130. ומתפשטות : באגה"ק: ומתפשטת.
- 131. תחתוני' שהם : באגה"ק: התחתונות שהן.
- 132. באחוריי' : באגה"ק (קכז, ריש ע"ב): בבחי' אחוריים. בתניא שקלאוו הנ"ל כבפנים.
- 133. המלובשים : באגה"ק: המלובשת. בתניא הנ"ל כבפנים.
- 134. ומתפשטות : בהמשך הנדפס: ומתפשטת. וכ"ה באגה"ק.
- 135. שהוא בחי' : באגה"ק: שהיא בבחי'. בתניא הנ"ל כבפנים.
- 136. וראית את אחורי : תשא לג, כג.
- 137. פ"א : ע"כ לשון אגה"ק סי"ט — ראה לעיל הערה 119.
- 139. נק' תושבע"פ בחי' דבור : באוה"ת בראשית כרך ו ע' 2060 מציין ע' זהר ויקהל דף ר ע"א.
- 140. מל' פה : ת"ז בהקדמה יז, א.
- 141. טעמים. . גילוי : ראה גם לעיל בהמשך זאת חנוכת המזבח פכ"ב. לקו"ת כאן צה, ד. אוה"ת ח"ש כאן ע' תתתיא.
- 142. פנימיות האותיות : ראה גם לקו"ת כאן צה, ד.
- 143. עלמין סתימין דלא אתגליין : ת"ז בהקדמה יז, א.
עמוד קכב
- 144. כלל : ע"כ לשון הלקו"ת בשינויים והוספות — כנ"ל הערה 114.
- 146. הבנה : שם: ההבנה.
- 145. שהקרי. . לבוש : לשון אגה"ק סי"ט קכח, א בשינויים והוספות — ראה גם לעיל הערה 119.
- 138. והנה : מכאן שוב לשון הלקו"ת ברכה — כנ"ל הערה 114.
- 148. איתן. . יסוד אבא : ע' באגה"ק ע"פ וצדקה כנחל איתן — תו"א כאן מט, רע"ג.
- 149. משה קיבל תורה מסיני : אבות רפ"א.
- 150. ממשה. . חכ' : ראה לקו"ש שמות כרך ו ע' 244 ואילך.
- 151. ר"א י"ב א"ל שמעתי : סוכה כח, א.
- 152. אני שמעתי מפי המרובים : עדיות פ"ה, מ"ז.
- 153. שהי' : בתו"א: שהיו.
- 154. ונחנו מה : נסמן לעיל בהמשך זאת חנוכת המזבח ספכ"א הערה 593.
- 155. מן המים משיתיהו : שמות ב, י.
- 156. אליהו בגימ' ב"ן : ראה פע"ח שער הק"ש ש"ח, פ"ח. לקמן פכ"ז. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקלז. וש"נ. תו"ח ויצא קעח, ג ובהערה 33.
- 157. אליהו. . עלה גופו : ראה מל"ב ב, יא. פרדס שער היכלות שכ"ד, פי"ג. פי"ד. לקמן פכ"ז. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה צאינה וראינה על יד הערה 101. לקמן ח"ב (חלק המאמרים) מאמר ד"ה כנשר יעיר ובהערה 17. ד"ה וכל שיח השדה פ"ד. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וכל שיח השדה על יד הערה 72. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תשנו. מאמרי אדה"א נ"ך ע' רלא. וש"נ. סה"מ תרל"ב ח"א ע' קיא. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קצו, ג. וש"נ. פלח הרמון בחוקותי ע' תקכט ואילך. וש"נ.
- 147. והנה. . דחכ"ע : ראה תו"א שמות מט, סע"ב ואילך.
עמוד קכג
- 158. איתן כמשמעו קשה : סוטה מו, סע"א.
- 159. איתן. . ביטול דמ"ה דחכ' : ראה גם תו"א כאן. לקו"ת פ' ראה יח, א. המשך מים רבים תרל"ו פ"ה.
- 160. התנאים בחי' : בהמשך הנדפס ליתא. ואולי נשמט מפני תיבות הדומות: בחי'. . בחי'.
- 161. בסש"ב שכאו"א. . ח"ע : פי"ח.
- 162. נשמה. . מל' דמל' דעשייה : ראה גם (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים ובהערה 11.
- 163. שרש : בהמשך הנדפס ליתא.
- 164. כנ"ל : פ"ג.
משנה אבות א׳ - הטקסט מספריא
משה קבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה:
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב. שלא על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם:
יוסי בן יועזר איש צרדה. ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם. והוי שותה בצמא את דבריהם:
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה. ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו. קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה. גורם רעה לעצמו. ובוטל מדברי תורה. וסופו יורש גיהנום:
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר. עשה לך רב. וקנה לך חבר. והוי דן את כל האדם לכף זכות:
נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. ואל תתחבר לרשע. ואל תתיאש מן הפורענות:
יהודה בן טבאי. ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר. אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:
שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים. והוי זהיר בדבריך. שמא מתוכם ילמדו לשקר:
שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר אהוב את המלאכה. ושנא את הרבנות. ואל תתודע לרשות:
אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. שמא תחובו חובת גלות. ותגלו למקום מים הרעים. וישתו התלמידים הבאים אחריכם. וימותו. ונמצא שם שמים מתחלל:
הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה:
הוא היה אומר נגד שמא. אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף. קטלא חייב. ודישתמש בתגא חלף:
הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. ואם לא עכשיו אימתי:
שמאי אומר עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות:
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד. על הדין. ועל האמת. ועל השלום. שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום. שפטו בשעריכם:
משנה עדיות ה׳:ז׳ - הטקסט מספריא
בשעת מיתתו אמר לבנו. בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר. אמר לו ולמה לא חזרת בך. אמר לו אני שמעתי מפי המרובים. והם שמעו מפי המרובים. אני עמדתי בשמועתי. והם עמדו בשמועתן. אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין. מוטב להניח דברי היחיד. ולאחוז בדברי המרובין. אמר לו. אבא פקוד עלי לחבירך. אמר לו איני מפקיד. אמר לו שמא עילה מצאת בי. אמר ליה לאו. מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך: