מצה זו
קיבמצה זו
בס"ד. חגה"פ. מ"ם
<1>
מצה זו1 שאנו אוכלים ע"ש מה ע"ש שלא הספיק כו' עד שנגלה עליהם2 ממה"מ הקב"ה וגאלם, וצ"ל איזהו קשר וחיבור יש למצה זו3 דעכשיו למה שנגלה עליהם ממה"מ, מלבד מה שגם אכילת מצה שבמצרים שנצטוו בערב תאכלו מצות4 זה הי' קודם חצות, ומה שנגלה עליהם ממה"מ זה הי' לאחר חצות, הנה הציווי שלדורות חיוב אכילת מצה לילה הראשונה זהו מצוה מתרי"ג מצות5 ומהו הקישור וחיבור למה שנגלה עליהם ממה"מ דמשמע גם אם לא הי' הציווי דאכילת כזית מצה6 בלילי פסח הנה מחמת שנגלה עליהם ממה"מ ע"ש זה אנו אוכלים מצה, ובאמת הטעם דאכילת מצה בלילי פסח זהו מטעם ציווי דמצוה זו, אלא שצ"ל שעם קיגהיות שאכילת מצה הוא מפני הציווי שנצטוינו לדורות, עכ"ז יש קישור וחיבור לאכילת מצה עם מה שנגלה עליהם ממה"מ כו' וצ"ל מהו. ויובן בהקדם ענין גן נעול אחותי כלה גל נעול7 מעין חתום, וארז"ל ברבות8 בא פט"ו דקל"א ע"ב9 ע"פ ויאמר ה' אל משה10 ואל אהרן באמ"צ לאמר, מה הקב"ה עושה במצרים בשביל ישראל א"ר יצחק נפחא משל למטרונה שהיתה מקטרגת11 למלך נתנה בפילקי (בבית הסוהר12 ) והלך לו, הי' המלך עמה13 בפילקי, אמרו לו מה איכפת לך אמר להם כל ימים14 שאני עמה אינה נוטלת שם רע, כך נשתעבדו ישראל במצרים ונגלה15 הקב"ה16 עמהם שנא' אנכי ארד עמך מצרימה17 ואנכי אעלך כו'18, וכן קידבבבל שנא' למענכם שולחתי20 בבלה19 כו' א"ל להקב"ה כל כך למה אמר להם כל הימים שאני עמהם אין נוטלים שם רע, במצרים הייתי עמהם ונמצאת שלימה שנא' גן נעול אחותי כלה עכ"ל. והיינו שע"י השראת קדושתו ית' עליהם הי' להם לשומר ולהגין שלא יבואו לידי עבירה, וזהו הנה לא ינום21 ולא יישן שומר ישראל, והגם כי הכל בידי שמים22 חוץ מיראת שמים עכ"ז הרי מקרא מלא כתי' גבי אבימלך ואחשוך גם אנכי23 אותך מחטו לי, ועמ"ש ע"פ מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי24 כו', היינו מי יתן שבחי' זו נמשך מבחי' מי, וזשארז"ל הי' להם לומר תן אתה25, והיינו בחי' מי הנז'26, ועד"ז ארז"ל פ"ג דסוטה מצוה מגינא ומצלא שלא יבא לידי עבירה כו', וכ"ש תורה27 כו', א"כ לפ"ז י"ל הפירוש שזה שהי' גן נעול, נמשך מלמעלה, והיינו ג"כ ע"י גן היינו ג"ן סדרים דאורייתא28 שהיו ראוים לקבל כו', לכן אורות ג"ן סדרים הגינו עליהם שיהי' גן נעול.
קיצור. ע"י שאני עמהם כו' במצרים הייתי עמהם ונמצאת שלימה שנא' גן נעול, שהוא ית' שומר ישראל, והגם כי הכל כו' חוץ כו' אך מי יתן ועד"ז מצוה מגינא וכ"ש תורה, א"כ ע"י אורות ג"ן סדרים, נעשה גן נעול.
(ב) והנה 29 בת"ז תיקון י"ט פי' שהשכינה נק' גן30 ע"ש שכלולה מג"ן סדרים דאורייתא וזהו ענין <2>
גן נעול כו', ויש לפרש זה על תושבע"פ שנק' כלה ע"ש שמקבלת הכל מתושב"כ כן פי' רבינו בד"ה ומשוש חתן על כלה ויצא תקס"ח31, והיינו שתושבע"פ אין בה כ"א פי' על תושב"כ לכן תושב"כ נק' חתן ותושבע"פ נק' כלה32, וזהו שנקראת גן שהיא מקבלת מג"ן סדרים דאורייתא שבתושב"כ.
קטוגם יש לפרש זה על השכינה מקור נש"י, כי הנה ס"ר נשמות כלליים33 שרשן35 מס"ר אותיות התורה36, וכמ"ש מזה37 בלק"ת בד"ה את שבתותי תשמורו פ"א34, והנה האותיות מקבלים מבחי' חו"ב, וזהו ונהר יוצא מעדן38 להשקות39 את הגן הוא בחי' ג"ן40 סדרים דאורייתא שהם אותיות התורה אשר נהר הוא הבינה41 שהוא יוצא מעדן חכ' עילאה42 להשקות את האותיות43, ואמנם הנה זהו רק להשקות את האותיות44, היינו לאחר שהם נעשים מציאות אותיות45, אז להשקותם זהו נמשך מבחי' הנהר דבינה שהוא בחי' ההשגה והבנה, שבחי' השגה והבנה זו יוצא מעדן בחי' ח"ע, אבל עצם מציאות האותיות הנה שרשם הם מבחי' ח"ע עצמה שנק' קדמות השכל כמ"ש באגה"ק סי' ה' ד"ה46 ויעש דוד שם, דהנה יש ב' בחי' באותיות התורה, הא' הוא עצם בחי' האותיות, והב' הוא בחי' אור ההשכלה המלובש בהאותיות, ועד"מ התהוות47 אותיות הדבור היוצאות48 מה' מוצאות הפה אינם דבר מושכל ולא מוטבע בטבע מוצאות הללו49 להוציא מבטא האותיות ע"י הבל וקול50 המכה51 בהן ע"פ דרך הטבע ולא ע"פ השכל52 כגון השפתים עד"מ שאותיות בומ"ף יוצאות מהן אין הטבע ולא השכל נותן ליציאת53 ארבע חלקי שינוי ביטוי אותיות אלו ע"פ שינוי תנועת השפתים שמתנוענעות בהבל א' וקול א' הפוגע בהן בשוה54, ובמ"א נת' שאל"כ הי' צריך להיות שהיות זמן55 עד שיצאו האותיות, וכמו המכה קטזבחוטי הכנור שצריך זמן עד שיכה בידיו על החוטי' להוציא הקול, ואדרבה56 שינוי התנועות שבשפתים הוא לפי שינוי ביטוי האותיות שברצון הנפש לבטא בשפתים כרצונה לומר אות ב' או וא"ו או מ"ם או פ', ולא להיפך שיהי' רצון הנפש וכוונתה לעשות שינוי תנועות השפתים, כמו שהם מתנוענעות57 בביטוי ד' אותיות אלו כו', ויותר נראה כן בביטוי הנקודות שכשהנפש רצונה להוציא מפיה נקודת קמץ אזי ממילא יקמצו58 השפתים, ובפתח נפתחו59 השפתים, ולא שרצון הנפש לקמוץ ולא לפתוח כלל וכלל, ואין להאריך בדבר הפשוט ומובן ומושכל לכל משכיל שמבטא אותיות הנקודות60 הוא למעלה משכל61 המושג ומובן אלא משכל הנעלם וקדמות השכל שבנפש המדברת, ולכן אין התינוק יכול לדבר הגם שמבין הכל62 שלא בהבנת השכל תלוי ענין הדבור <3>
כו' וכמובן, וזהו עצם בחי' האותיות, וז"ע אבא יסד ברתא63, והנה בחי' קדמות השכל הוא קודם לכל גילוי השגה והבנה רק עדיין הוא בבחי' הסתר והעלם רק שמעט מזעיר שופע ונמשך משם לבחי' בינה להבין ולהשיג בחי' שכל הנעלם, וז"ע בחי' הנהר שיוצא מעדן שמעט מזעיר נמשך מבחי' עדן להיות בחי' התפשטות הנהר שהוא השגה והבנה כו', וגם זהו להשקות את הגן שיומשך בחי' אור ההשכלה לבחי' האותיות הנ"ל שעצם מקורם והתהוותן הוא בחי' הח"ע עצמה כנ"ל, ונמצא כי יש ב' בחי' באותיות התורה עצם בחי' האותיות שמקורן ושרשן מהחכ' שז"ע אבא יסד ברתא, וגם אח"כ האותיות מקבלים מהשכל שנמשך משם לאותיות המחשבה ומשם לאותיות הדבור, והגם שבשכל אינו נראה ונרגש בחי' אותיות כלל עכ"ז נמשך ומתהוה משם למטה64 בחי' אותיות, והיינו מבחי' הרצון שבקדמות השכל.
(ג) והנה עדן הוא בחי'66 חכמה עילאה חכים ולא בחכ' ידיעא67, וזהו בעדן מקדם68 הוא בחי' תענוג העליון ומשם נמשך הנהר להשקות65, וכנ"ל שבחי' הארה נמשך מקדמות השכל להיות התפשטות הנהר כו' רק שהוא הארה בעלמא, וזהו ביו"ד נברא העוה"ב69 שכל בחי' ההשגה שמושג בעוה"ב הוא מהארה המלובשת באות יו"ד לבד, שהוא הארה מצומצמת מאד וגם מעצם היו"ד דהיינו קיזמאות יו"ד ג"כ, וכנ"ל שעצם האותיות והברתם אינם לא מוטבע בטבע ולא בשכל, כ"א מבחי' קדמות השכל שברצון הנפש שלמעלה משכל הגלוי כו', ולפ"ז י"ל שבחי' אור ההשכלה שבעוה"ב זהו מבחי' אור ההשכלה שבאות יו"ד כו', אך בחי' הענג שבעוה"ב זהו מבחי' עצם האות יו"ד ששרשו מבחי' ח"ע עצמה שבבחי' קדמות השכל שלמעלה מידי גילוי הארתה בבחי' השכלה מורגשת באור השכל כ"א בבחי' ענג כו', אך הנה כ"ז הוא בבחי' צמצום עצום וכמשל אות יו"ד שהיא נקודה חדא70 כו', אמנם הנה ע"י העסק בתורה לשמה לשם התורה72, והיינו ע"י העיון בתורה למצוא אור החכמה המלובש באותיות התורה איש לפי ערכו הרי עי"ז ממשיך תוס' אור בבחי' נהר יוצא שז"ע המשכת יסו"א בהאותיות, ועי"ז ממשיכים ג"כ תוס' אור בג"ע71 כו'73*, כי הנה פי' לשמה הוא להמשיך הארה היוצא מיסוד אבא להמתיק דיני לאה כמ"ש בפע"ח שער י"ז ריש שער הנהגת הלימוד76, והיינו ע"י הלימוד בעיון ובהעמקה, כי לאה הוא77 בחי' אותיות המחשבה78 מל' דתבונה79 תחתית המדריגה דתבונה והתגלותה בחי' אותיות המגלים כל דבר, ולכן נק' דינים וגבורות מחמת שהם מגבילים השכל לבלי יתפשט בלי גבול, וגם הם לבדם אין בהם שום שכל, והראי' שיוכל לחשוב אותיות מבלי שידע השכל שבהם, והנה ידוע <4>
שמוחין שבעולם התחתון הם בחי' אותיות לגבי עולם העליון וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ועתה יגדל נא גבי כאשר דברת לאמר80, וכשלומד תורה אף שהוא מבין אך שהוא קיחשלא בעיון הוא נק' בחי' אותיות ואין בו התגלות כ"כ, וכדי להמתיק דיני לאה להביא מוחין בתוך האותיות צריך להמשיך הארה מיסו"א. והענין ידוע שמוח העיון ומוח הזכרון הוא בחי'81 חכ'82 שלמעלה מהבינה ונק' משכיל שמשם בא השכל, וצריך ללמוד בעיון עד שיומשך שכל מבחי' חכ' שבו מה שהי' תחלה צפון ונעלם ונעשו מוחין להאותיות ונמתקו דיני לאה ונעשה כן בכל העולמות מוחין להאותיות, ולכן עיקר ההמשכה צ"ל מבחי' חכ' יסו"א כי בחכ' שורה83 אוא"ס75, ובחי' החכ' אינה מסתרת על בחי' חכ' דא"ק המלובשת בה כו'84, ונמצא מובן איך ע"י לימוד התורה בעיון לשמה נמשך תוס' אור בג"ע, כי מצד85 עצם הג"ע הרי ארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב שהוא המשכת הארה לבד כנ"ל, שהוא הארה כל שהוא כמו היו"ד שהיא נקודה אחת, וע"י עיון הלימוד לשמה ממשיכים בבחי' ונהר יוצא שיומשך גם בג"ע מכל האותיות, היינו אור כל האותיות שנמתקי' דיני לאה כנ"ל ע"י ההמשכה מיסו"א, וגם עצם האותיות ממקור האותיות ומקור נש"י ששרשן מבחי' ח"ע אבא יסד ברתא ולפי הנ"ל נמשך תוס' עצום הן בהשגת עוה"ב והן בבחי' הענג כו'.
ובזה יובן מה שכנס"י נק' כלה86 לשון כלתה נפשי87, כי מחמת שהנשמות שרשן מאותיות התורה והאותיות שרשן מבחי' עדן לכן תשוקת כל א' מישראל ליכלל באחד וחפצו ורצונו להיות ואהבת את ה' אלקיך88 כו', וז"ע לסוסתי ברכבי פרעה89 כי סוסים היינו אותיות90 כמ"ש כי תרכב על סוסיך91, ולפי שנש"י שרשן מאותיות התורה ע"כ נמשלו לסוסתי, וכמ"ש בת"א פ' בשלח92 בד"ה לסוסתי בענין סוסי' נוקבין וסוסים דוכרין.
קיטוהנה בחי' ונהר יוצא מעדן זהו בחי' חתן כי נהר היינו יסוד ז"א93 ויסוד אבא94, וכמ"ש כנהר שלום95 והיא התורה שנא' וכל נתיבותי' שלום96 ותורה נק' חתן97, ועמ"ש ע"פ במלך שלמה שהשלום שלו98 בד"ה שה"ש אשר לשלמה99, ועמ"ש בד"ה ואלה שמות בנ"י100 בענין והאתנים מוסדי ארץ101, אתנים אותיות תנאים102 שע"י שהם מתחלה אתנים ע"ד משכיל לאיתן103 הם מוסדי ארץ תושבע"פ104 שנק' ג"כ כלה שמקבלת מתושב"כ, והממשיכים המשכה זו הם נש"י ועמ"ש מזה בד"ה תורה צוה לנו משה בלק"ת פ' הברכה105.
קיצור אות ב"ג. שכינה ג"ן סדרים דאורייתא, כי ס"ר נשמות הם ס"ר אותיות התו', ולכן כלה כלתה נפשי לשרשן לבחי' עדן, וחתן הוא בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הג"ן, גם תושבע"פ נק' כלה.
<5>
ועפ"ז יובן ענין מצה זו כו' שנגלה עליהם ממה"מ, פי' ממה"מ106 מלכים הם בחי' כי הנה המלכים נועדו107 שקאי על יהודה ויוסף זו"נ דאצי' מלכי חו"ב מלך מלכי הוא בחי' הכתר, וכשנתגלה בחי' זו אזי לא הי' מקום לחמץ כלל108 כמ"ש מזה במ"א, ועכשיו יש בחי' זו בעבודה זהו המשכת אור אבא שנת"ל, ובמצות יש בחי' זו והוא ענין הציווי דאכילת מצה שהיא בחי' קטנות אבא109, וכמשנ"ת בד"ה קכוככה באריכות110 שבחי' קטנות אבא זהו מהות בחי' אור אבא אלא שהוא בבחי' הקטנות וגם הנה היא מצוה ששרשה מרצה"ע שזהו כמו בחי' עדן מקדם, וע"י בחי' חפץ ורצון העליון נתלבשה להיות אכילה גשמי' שעלי' יחי' האדם והיא אכילה שהיא בעצם בחי' ביטול ושפלות, וכנודע שחמץ הוא הגבהה והתנשאות ובעבודה ז"ע גה"ר וכעס112, ומצה ביטול ושפלות111 ולכן ע"י שהאדם ניזון מאכילה שיש בה ביטול הרי בנקל יותר לבוא בעבודה ג"כ לבחי' הביטול, וזהו מצה כו' ע"ש מה, היינו ע"ש לפעול בחי' הביטול דמ"ה דחכ' בעבודה בנפש האדם, וכמו במצרים שנגלה עליהם ממה"מ, וא"כ גם אכילת מצה דעכשיו היא כמו בעת שנגלה עליהם ממה"מ, ולכן מצה זו דמצוה שנצטוינו היא ע"ש בחי' המ"ה ע"ש שנגלה עליהם ממה"מ כו' כן פועל ברוחני' גם בחי' מצה זו דעכשיו.
הערות
עמוד קיב
- 1. מצה זו : מכאן ועד סד"ה וביאור ענין משתשקע הוא המשך הנודע בשם ”מצה זו — תר"ם" ונדפס בשם: לקו"ת תורת שמואל ש"ז (ספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ע' 52 הערה 10). המשך זה הכולל כ [כב] מאמרים (שהם ס"ד פרקים), נאמר מליל ב' דחגה"פ עד שבת פ' דברים. ראה גם סה"ש תש"נ ח"ב ע' 420 הערה 43. מאמר דידן כפי שמופיע לפנינו הנה הוא כולל ד' פרקים. אמנם בבוך 224 נמצא חלוקה אחרת והוא, שמאמר הראשון כולל רק ג"פ, וקודם פרק ד נרשמה כותרת: ב' דפסח. ועפ"ז הנה המאמר כפי שהוא לפנינו נאמר בב' פעמים, היינו שג"פ נאמרו בליל ב' דחה"פ. ופ"ד נאמר ביום ב' דפסח . ולקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ישנו גם פתיחא חדשה להמאמר השני והיא: משה קבל. מאמר זה פ"א (לאחרי ההתחלה) — ראה אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תמא ואילך (והוא לשונו). פ"ב — ראה אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תכט (והוא לשונו עם הוספות וכו'). אגה"ק ס"ה קז, א. פ"ג — ראה אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תכט ואילך (והוא לשונו בשינויים והוספות). לקו"ת שה"ש לב, סע"ד ואילך (והוא לשונו בשינויים קלים). פ"ד — ראה לקו"ת ברכה (ביאור ע"פ תורה צוה) צד, סע"א ואילך (והוא לשונו בשינויים והוספות). אוה"ת ח"ש כרך ז ע' 2419. אגה"ק סי"ט. הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסו לקמן (בחלק הנחותיו ).
- 2. מצה זו. . עד שנגלה עליהם : נוסח ההגדה. ראה גם להבא בסמוך לקו"ת צו יא, ג ואילך. יב, ב. יג, א. ב. אוה"ת בא ע' שז. לקמן רפמ"א.
- 3. זו : ניתוסף בפנים ע"פ המשך הנדפס.
- 4. בערב תאכלו מצות : בא יב, יח. ראה גם לקמן רפמ"א.
- 5. אכילת מצה. . מתרי"ג מצות : ראה רמב"ם הל' חו"מ רפ"ו. בהכותרת לשם מצוה ז במנין המצות שבריש ספרו ובסהמ"צ מ"ע קנח.
- 6. מצה : בהמשך הנדפס ליתא.
- א. מהדורת קה"ת תש"ז.
- ב. ראה בסמוך הערה ד אות *ב ובהערה 1.
- ג. ויש להוסיף הנחות אלו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
- ד. להלן באה רשימת הדרושים כפי שמופיעה בספר התולדות הנ"ל ובחצאי ריבוע ניתוספו בריש הדרוש פתיחת הדרושים כפי שהם מופיעים בהנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב. א) מצה זו — (פרקים א-ד), [ליל ב' ד] חגה"פ. [*ב) משה קבל] וביאור הענין הנה תושב"כ [פ"ד]. בבוך 224 שי, ב נרשם כותרת : ב' דפסח1]. ב) אז ישיר — (פרקים ה-יו"ד), שש"פ. [*ג) ועוי"ל פי' למען יזמרך [פרקים ח-יו"ד), בבוך 224 שיג, ב נרשם כותרת: שמיני ש"פ]. ג) [גן נעול] והנה כו' גן נעול — (פרקים יא-יג), פ' שמיני. ד) [גן נעול] והנה בתרגום פי' גן נעול — (פרקים יד-טז), פ' תזו"מ. ה) גל נעול מעין חתום — (פרקים יז-יט), פ' אחו"ק. ו) [אל יתהלל החכם] ויובן כו' בינה יתרה — (פרקים כ-כא), ל"ג בעומר. ז) ויובן כו' בינה יתרה כו' חכמות בחוץ — (פרקים כב-כד), פ' אמור. ח) צאינה וראינה כו' וע"ד שנת"ל בבחי' הדבור — (פרקים כה-כז), פ' בהו"ב. ט) וירא העם וינועו כו' בינה יתרה — (פרקים כח-למד), פ' במדבר. י) וביום הבכורים כו' והנה כאשר נמשך — (פרקים לא-גל), חה"ש. יא) ויאמר כו' אל תיראו כו' ויובן בהקדם — (פרקים לד-לו), חה"ש. יב) [כי טובים דודיך מיין] והנה בתושבע"פ כו' ערבים עלי — (פרקים לז-טל), פ' נשא. יג) המזבח עץ כו' וביאור ענין ערבים — (פרקים מ-מב), פ' בהעלתך. יד) [ערבים עלי דברי דודיך] ויובן כו' ענין נט"י — (פרקים מג-מה), פ' שלח. טו) ועפי"ז כו' ויפוזו זרועי ידיו — (פרקים מו-מח), פ' קרח. טז) וכמו כו' במצות ערובין — (פרקים מט-נא), פ' חקת. יז והנה כו' יושב אוהלים — (פרקים נב-נד), פ' בלק. חי) וזהו דכתיב מגיד דבריו ליעקב — (פרקים נה-נח), פנחס. בבוך 224 שלט, ב בכותרת: על ברית מילה2 ובפ' פנחס. יט) [ואלא עלמא אמאי קאים] ועד"ז יובן ג"כ בנ"ח — (פרקים נט-סא), פ' מטו"מ. כ) [ר"א פתח והמה כאדם] וביאור ענין משתשקע החמה — (פרקים סב-סד), פ' דברים. ועפ"ז מובן בפשטות מה שלאחרי הקיצור לפ"ג בא הפיסקא ועפ"ז יובן שהוא הסיום להתחלת המאמר הראשון — מצה זו. הברית מילה שנזכר כאן הוא כנראה של נכדו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שנולד יום ב' י"ב תמוז תר"מ פ' בלק. והברית הי' ביום ב' פ' פנחס י"ט תמוז. וראה גם לקמן הערה *1585 שהמאמר נאמר ב"פ.
עמוד קיג
- 7. גן נעול. . גל נעול : שה"ש ד, יב. וכן צ"ל בהמשך הנדפס.
- 8. ברבות : מכאן עד סיום הפרק הועתק מאוה"ת שה"ש ח"ב ע' תמא ואילך.
- 9. ברבות בא פט"ו דקל"א ע"ב : בדפוס אמשטרדם ת"א, ולפנינו פט"ו, טז.
- 10. ויאמר ה' אל משה : בא יב, א.
- 11. מקטרגת : וכ"ה (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן. בהמשך הנדפס: מקנטרת.
- 12. בבית הסוהר : מתנות כהונה שם.
- 13. המלך עמה : במדרש ובאוה"ת שם: עמה המלך.
- 14. ימים : שם לקמן בהנחה כאן המשך תער"ב ח"ב ע' א'קלח: הימים.
- 15. ונגלה : באוה"ת לקמן בהנחה כאן: וגלה. וכ"ה ביפ"ת שם.
- 16. הקב"ה : במדרש: הקב"ה כביכול.
- 17. אנכי ארד עמך מצרימה : ויגש מו, ד.
- 18. ואנכי אעלך כו' : וכ"ה לקמן בהנחה כאן [ושם: ואנכי אעלך גם עלה]. במדרש ובאוה"ת שם ליתא. בהמשך תער"ב: כו'.
עמוד קיד
- 20. שולחתי : וכ"ה לקמן בהנחה כאן. בכל הנ"ל: שלחתי — ראה יפ"ת ופי' מהרז"ו לשמו"ר שם.
- 19. למענכם שולחתי בבלה : ישעי' מג, יד.
- 21. הנה לא ינום : תהלים קכא, ד.
- 22. הכל בידי שמים : ברכות לג, ב.
- 23. ואחשוך גם אנכי : וירא כ, ו.
- 24. מי יתן. . ליראה אותי : ואתחנן ה, כו. ראה אוה"ת ואתחנן ע' קצה ואילך.
- 25. הי' להם לומר תן אתה : ע"ז ה, סע"א.
- 26. והיינו. . הנז' : באוה"ת שה"ש כאן ליתא.
- 27. מצוה מגינא. . וכ"ש תורה : ראה סוטה כא, א. ש"א יב, א ובהערה 6.
- 28. ג"ן סדרים דאורייתא : ראה זהר מדהנ"ע וירא קד, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רג. וש"נ.
- 29. והנה : מכאן עד להלן על יד הערה 43 הוא לשון אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תכט.
- 30. בת"ז. . שהשכינה נק' גן : לט, א.
- 31. בד"ה ומשוש חתן על כלה ויצא תקס"ח : נדפס במאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' סג. ראה לעיל המשך זאת חנוכת המזבח פכ"א ובהערה 569.
- 32. תושב"כ נק' חתן ותושבע"פ נק' כלה : ראה גם לעיל שם הערה 570.
עמוד קטו
- 33. ס"ר נשמות כלליים : ראה רמב"ן בדרשת תורת ה' תמימה [כתבי הרמב"ן ח"א ירושלים תשכ"ד ע' קסב]: וקבלת רז"ל כי לא נבראו בשנוי פרצופים אלא בששים ריבוא. תניא פל"ז. מאמרי אדה"ז תקס"ו ס"ע קצ ואילך. תק"ע ע' קד. סה"מ תרמ"ד ע' רסה. תרע"ח ע' שיב.
- 35. שרשן : וכ"ה באוה"ת שה"ש כאן. בהמשך הנדפס: שרשים ועד"ז בלקו"ת דלעיל: שרשיים.
- 36. מס"ר אותיות התורה : ראה ז"ח שה"ש עד, ד. מג"ע אופן קפו. לקו"ש טו"ב כסלו תשמ"א כרך כ ע' 419 בהערה. שו"ת הצ"צ חאבהע"ז סרמ"ט (צה, א).
- 37. מזה : ניתוסף בפנים ע"פ המשך הנדפס. וכ"ה באוה"ת שה"ש כאן.
- 34. ס"ר נשמות כלליים. . התורה. . בלק"ת. . פ"א : בהר מא, ב.
- 38. ונהר יוצא מעדן : בראשית ב, י.
- 39. ונהר. . להשקות. . ג"ן סדרים דאורייתא : ראה גם תו"ח שמות ח"א ז, ד. וש"נ.
- 40. הוא בחי' ג"ן : באוה"ת שה"ש כאן ליתא.
- 41. נהר הוא הבינה : ראה תו"א משפטים עה, ד: כמ"ש בזהר פ' אמור [צט, א].
- 42. מעדן חכ' עילאה : ראה גם תו"ח בשלח ח"א קמא, א ובהערה 98.
- 43. האותיות : ע"כ הועתק מאוה"ת שה"ש. ראה לעיל הערה 29.
- 44. רק להשקות את האותיות : ראה אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תנד.
- 45. אותיות : בהמשך הנדפס: יש.
- 46. קדמות השכל. . סי' ה' ד"ה : שם: סד"ה. ראה שם (קז, ב). (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים הערה 23.
- 47. התהוות : מכאן עד להלן על יד הערה 54 הוא לשון אגה"ק ס"ה קז, א.
- 48. היוצאות : בהמשך הנדפס: היוצאי'. באגה"ק כבפנים.
- 49. בטבע מוצאות הללו : שם: מוצאות. באגה"ק כבפנים.
- 50. הבל וקול : באגה"ק: ההבל והקול.
- 51. המכה : בהמשך הנדפס: המשכה. באגה"ק כבפנים.
- 52. השכל : באגה"ק: דרך השכל.
- 53. ליציאת : שם: ליציאת מבטא. אבל כ"ה גם באוה"ת ויקרא כ"ג ע' תתקלד.
- 54. בשוה : ע"כ לשון האגה"ק. ראה לעיל הערה 47.
- 55. ובמ"א. . שהיות זמן : ראה גם אוה"ת ויקרא כ"ג ע' תתקלה. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שנו ואילך. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן.
עמוד קטז
- 56. ואדרבה : מכאן עד להלן על יד הערה 62 הוא המשך לשון אגה"ק ס"ה קז, א.
- 57. מתנענעות : באגה"ק שם: מתנענעות עתה. באוה"ת ויקרא שם כבפנים.
- 58. יקמצו : באגה"ק שם: נקמצים. באוה"ת ויקרא שם ע' תתקלו כבפנים.
- 59. נפתחו : בהמשך הנדפס: יפתחו. באגה"ק שם: נפתחים. באוה"ת ויקרא שם כבפנים.
- 60. אותיות הנקודות : באגה"ק שם: האותיות והנקודות. באוה"ת ויקרא שם ע' תתקלז: אותיות והנקודות.
- 61. משכל : באגה"ק שם: מהשכל.
- 62. הכל : ע"כ לשון האגה"ק. ראה לעיל הערה 56.
- 63. אבא יסד ברתא : נסמן לעיל בהמשך זאת חנוכת המזבח פט"ז הערה 396.
- 64. למטה : בהמשך הנדפס: ולמטה.
- 66. בחי' : באוה"ת כאן ליתא.
- 67. חכים ולא בחכ' ידיעא : ז"ח יתרו לד, ד. ת"ז בהקדמה יז, ב.
- 68. בעדן מקדם : בראשית ב, ח.
- 65. והנה. . להשקות : לשון אוה"ת שה"ש ע' תכט.
- 69. ביו"ד נברא העוה"ב : ראה מנחות כט, ב.
עמוד קיז
- 70. יו"ד שהיא נקודה חדא : זהר בראשית ל, ב.
- 72. לשמה לשם התורה : ראה פע"ח שער הנהגת הלימוד [מובא בסמוך בפנים]. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמ. וש"נ. שה"א סט, ב ובהערה 26. סה"מ תרכ"ז ס"ע רסח ואילך. וש"נ.
- 71. ע"י. . בג"ע : לשון אוה"ת שה"ש ע' תכט (בשינויים והוספות).
- 73. כו' : ניתוסף בפנים ע"פ המשך הנדפס.
- *. בשולי היריעה נרשם : ענין שע"י המשכת יסו"א נמתקי' דיני לאה ע' ביאור באתי לגני ספ"א .
- 76. בפע"ח שער י"ז ריש שער הנהגת הלימוד : ”השער הי"ז שער תיקון חצות ויתחלק לארבעה פרקים". ולאח"ז בא שער הנהגת הלימוד , בלי ציון המספר.
- 77. הוא : בהמשך הנדפס ובלקו"ת : היא.
- 78. לאה. . אותיות המחשבה : ראה סידור שחרית ס, ג. סט, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' קג. וש"נ.
- 79. לאה. . מל' דתבונה : ראה ע"ח שער לאה ורחל של"ח, פ"ג. לקו"ת להאריז"ל ס"פ תולדות. לקו"ת בחוקותי מו, א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקצד. תקס"ה ח"א ע' טז.
- 80. שמוחין שבעולם התחתון. . בלק"ת. . לאמר : ראה שם שלח לט, סע"ב.
- א. במהדורת קארעץ תקמ"ב א) שער ת"ח שער הטבת חלום שער הנהגת הלימוד. ב) ללא ציון מספרים להשערים. ג) לא צויין בריש כל שער כמה פרקים נמצאים.
- ב. במהדורת קארעץ תקמ"ב דובראוונא תקס"ד לבוב תרכ"ה. ואילו במהדורת קארעץ תקמ"ה תקמ"ו קארעץ תקע"ט? (ואולי זהו רק בתוספת שער מ) הרובשוב תקע"ט אינו מופיע.
- 74. ביאור באתי לגני ספ"א : ציון זה ללקו"ת נמצא גם באוה"ת כאן, ונעתק לשון הלקו"ת כאן בפנים המאמר.
עמוד קיח
- 81. שמוח העיון . . בחי' חכ' : ראה אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ חי"ד ע' שיח.
- 82. ומוח הזכרון. . חכ' : ראה לעיל המשך זאת חנוכת המזבח פי"ג ובהערה 269.
- 83. בחכ' שורה אוא"ס : ראה תניא פי"ח . פל"ה בהג"ה. לקו"ת במדבר יד, ב . תו"ח שמות ח"א ז, ד הערה 333. סה"מ תרנ"ח ע' יב.
- 75. פי'. . אוא"ס : לשון לקו"ת שה"ש לב, סע"ד ואילך (בשינויים קלים). וראה גם אוה"ת על ענינים ע' שלח ואילך. וש"נ.
- 84. ובחי'. . כו' : ראה לקו"ת שה"ש שם לג, א.
- 85. מצד. . כלה : לשון אוה"ת שה"ש ע' תכט ואילך (בהוספות ושינויים).
- 86. שכנס"י נק' כלה : ראה פסדר"כ פכ"ב (שוש אשיש). וש"נ. תו"ח וארא ח"א עב, ג ובהערה 7.
- 87. כלתה נפשי : תהלים פד, ג. ראה גם תו"ח בשלח ח"א רח, א ובהערה 19.
- 88. ואהבת את ה' אלקיך : ואתחנן ו, ה. ראה גם לקמן פכ"ט.
- 89. לסוסתי ברכבי פרעה : שה"ש א, ט.
- 90. סוסים היינו אותיות : נסמן לעיל בהמשך זאת חנוכת המזבח פכ"ג ובהערה 669.
- 91. כי תרכב על סוסיך : חבקוק ג, ח.
- 92. בת"א פ' בשלח : סג, ד ואילך. סד, ג.
- ג. במאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקסז: העליון. באוה"ת שבהערה 75 (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן כבפנים.
- ד. ובמ"מ הגהות והע"ק שם.
- ה. ושם מציין : ”בע"ח שער מ"ז פ"ג" ולפנינו הוא פ"ב ”ושער ב במה"ב פ"א פ"ג" ולפנינו הוא בשער סדר אצי' ש"ג.
עמוד קיט
- 93. נהר היינו יסוד ז"א : ראה זהר מקץ קצד, א — דרושים שבהערה הבאה.
- 94. נהר. . ויסוד אבא : ראה ביאוה"ז וירא יא, ב. אוה"ת וירא כרך ד ע' 1508 רס"ב המשך מים רבים תרל"ו פע"ז. וש"נ.
- 95. כנהר שלום : ישעי' סו, יב.
- 96. וכל נתיבותי' שלום : משלי ג, יז.
- 97. ותורה נק' חתן : ראה לקו"ת ברכה צד, א. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רעג. וש"נ.
- 98. במלך שלמה שהשלום שלו : שה"ש ג, יא. ראה שהש"ר פ"א, א [יא]. פ"ג, יא [א]. שבועות לה, ב.
- 99. בד"ה שה"ש אשר לשלמה : כ"ה גם באוה"ת שה"ש כאן ריש ע' תל. ראה לקו"ת שה"ש א, ד ואילך.
- 100. בד"ה ואלה שמות בנ"י : תו"א שמות מט, ב.
- 101. והאתנים מוסדי ארץ : מיכה ו, ב.
- 102. אתנים אותיות תנאים : זהר סבא משפטים קי, ב. רע"מ תצא רעח ב. ת"ז תכ"א מג, סע"ב.
- 103. משכיל לאיתן : תהלים פט, א.
- 104. ארץ תושבע"פ : ראה תו"א בראשית א, ג. סה"מ תרל"ח ע' קמט. וש"נ.
- 105. בלק"ת פ' הברכה : צד, ב ואילך.
- 106. פי' ממה"מ : ברכות כח, ב. ראה אוה"ת שה"ש ע' רנב ואילך . המשך מים רבים תרל"ו פקל"ב. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אני לדודי הב' על יד הערה 91. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה אני לדודי הב' על יד הערה 74.
- 107. כי הנה המלכים נועדו : תהלים מח, ה. זהר ויגש רו, א.
- 108. לא הי' מקום לחמץ כלל : ראה לקו"ת שה"ש יד, ד. טו, א. צו יב, ב.
- 109. מצה. . קטנות אבא : ראה סידור סדר הגדה חצר, סע"א ואילך. תו"ח בא ח"א צד, ד הערה 393.
- ו. וכ"ה בלקו"ת ויקרא בהוספות נג, א. שה"ש ג, ב. כ, ד. כח, א. ב. ואילו בלקו"ת אמור לט, ג. (ואתחנן ד, ד. ברכה צד, ד. צה, א) פ' וזאת הברכה.
- ז. נדפס גם באוה"ת ויקרא כרך ג' ע' תשסט ואילך.
עמוד קכ
- 110. בד"ה וככה באריכות : תרל"ז פנ"ה ואילך.
- 112. שחמץ. . גה"ר וכעס : ראה גם לקו"ת צו שם. סה"מ תרל"ח ע' תכג. וש"נ.
- 111. שחמץ. . והתנשאות. . ומצה. . שפלות : ראה לקו"ת צו יג, ג. שה"ש יד, ד. לקמן רפמ"א.
משנה תורה, הלכות חובל ומזיק ו׳ - הטקסט מספריא
א המזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס הרי הוא כמזיד. כיצד נפל מן הגג ושבר את הכלים או שנתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושברו חייב נזק שלם. שנאמר ומכה בהמה ישלמנה לא חילק הכתוב בין שוגג למזיד.
ואחד ההורג בהמתו של חבירו או השובר כליו או הקורע בגדיו או קוצץ נטיעותיו הכל דין אחד הוא.
במה דברים אמורים ברשות הניזק. אבל ברשות המזיק אינו חייב לשלם אלא אם הזיק בזדון אבל בשגגה או באונס פטור. וכן אם היו שניהן ברשות או שניהם שלא ברשות והזיק אחד מהן ממון חבירו של.א בכוונה פטור.
היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והזיקה אם לא היתה מהודקת וחזקה חייב. היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהתליעה הרי זה פטור שזו מכה בידי שמים היא וכן כל כיוצא בזה. כל אלו הדברים ברשות הניזק אבל ברשות המזיק פטור עד שיתכוין להזיק כמו שביארנו.
ב הרי שמילא חצר חבירו כדי יין ושמן אפילו הכניסם ברשות הואיל ולא קיבל עליו בעל החצר לשמור הרי זה נכנס ויוצא כדרכו וכל שישתבר מן הכדים בכניסתו וביציאתו הרי הוא פטור עליהן. ואם שברן בכוונה אפילו הכניסם בעל הכדים שלא ברשות הרי זה חייב לשלם [וכן כל כיוצא בזה].
א שור שעלה על גבי שור להרגו ברשות המזיק שהוא בעל התחתון בין שהיה תם בין שהיה מועד ובא בעל התחתון ושמט את שורו להצילו ונפל עליון ומת הרי זה פטור.
דחפו לעליון ומת אם [א] היה יכול לשומטו ולא שמטו הרי זה חייב. ואם לא היה יכול לשומטו הרי זה פטור.
שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ונשברה חביתו של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. היה בעל הקורה ראשון ובעל החבית אחרון ונשברה חבית בקורה פטור [ב] ואם עמד בעל הקורה לנוח מכובד משאו חייב ואם הזהיר לבעל החבית ואמר לו עמוד פטור. עמד לתקן משאו הרי הוא כמהלך ופטור. ואע"פ שלא הזהיר לבעל החבית שהוא טרוד בדרכו. היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון ונשברה חבית בקורה חייב שזה כמו ששברו בידו בכוונה ואם עמד בעל חבית לנוח פטור. ואם הזהיר לבעל הקורה ואמר לו עמוד הרי זה חייב ואם עמד לתקן משאו אע"פ שלא הזהיר לבעל הקורה הרי הוא חייב. וכן זה בא בנרו וזה בא בפשתנו וכן כל כיוצא בזה.
שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך והוזק אחד מהן בחבירו שלא בכוונה. זה הרץ חייב מפני שהוא משנה. ואם היה ערב שבת בין השמשות [ג] פטור מפני שברשות הוא רץ כדי שלא תכנס השבת והוא אינו פנוי. היו שניהם רצים והוזקו זה בזה שניהם פטורין ואפילו בשאר הימים.
אחד המזיק בידו או שזרק אבן או ירה חץ והזיק בו או שפטר מים על חבירו או על הכלים והזיק או שרק או נע והזיק בכיחו וניעו בעת שהלכו מכחו הרי זה כמזיק בידו והם תולדות של אדם. אבל אם נח הרוק והכיח על הארץ ואחר כך נתקל בהן אדם הרי זה חייב משום בורו שכל תקלה תולדת בור היא כמו שביארנו.
לוטש שהיה מכה בפטיש ויצא גץ מתחת הפטיש והזיק הרי זה חייב כמי שזרק אבן או חץ. ב וכן הבנאי שקבל עליו את הכותל לסותרו ושבר את האבנים או הזיק חייב. היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור. ואם מחמת המכה חייב שזה כזורק חץ והזיק בו הוא.
הכובש בהמת חבירו במים או שנפלה ומנעה מלעלות עד שמתה במים. או שהניחה בחמה וצמצם עליה המקום כדי שלא תמצא צל עד שהרגתה החמה חייב לשלם. וכן כל כיוצא בזה.
שנים שהמיתו את הבהמה כאחת או שברו את הכלי כאחת משלשין ביניהן.
חמשה שהניחו חמש חבילות על הבהמה ולא מתה ובא זה האחרון והניח חבילתו עליה ומתה. אם היתה מהלכת באותן החבילות ומשהוסיף זה חבילתו עמדה ולא הלכה האחרון חייב. ואם מתחלה לא היתה מהלכת האחרון פטור. ואם אין ידוע כולן משלמין בשוה.
וכן חמשה שישבו על הכסא ולא נשבר ובא אחרון וישב עליו ונשבר אע"פ שהיה ראוי להשבר בהן קודם שישב הואיל וקירב את שבירתו [ד] האחרון חייב. שהרי אומרים לו אילו לא נסמכת עלינו היינו עומדים קודם שישבר. ואם ישבו כאחת ונשבר כולן חייבין וכן כל כיוצא בזה.
א אדם ושור שדחפו בהמה או אדם או כלים או בהמת פסולי המוקדשין לבור והוזק הנדחף בבור או מת או נשתברו הכלים. לענין נזקי אדם או היזק בהמה שלשתן חייבין האדם הדוחף ובעל השור ובעל הבור ומשלשין ביניהן. לעניין דמי ולדות וארבעה דברים אדם חייב ובעל השור ובעל הבור פטורין. לענין כופר ושלשים של עבד בעל השור חייב ואדם ובעל הבור פטורין. לענין כלים ופסולי המוקדשין אדם ובעל השור חייבין ובעל הבור פטור.
ספר המצוות, מצוות עשה קנ״ח - הטקסט מספריא
היא שצונו לאכול מצה בליל חמשה עשר מניסן, יהיה שם כבש הפסח או לא יהיה. והוא אמרו יתברך בערב תאכלו מצות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת פסחים. (בא אל פרעה, זמנים הלכות חמץ ומצה פ"ו):
תניא, ליקוטי אמרים י״ח - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב, מִלַּת ״מְאֹד״ שֶׁבַּפָּסוּק: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְגוֹ׳״.
צָרִיךְ לֵידַע נֶאֱמָנָה, כִּי אַף מִי שֶׁדַּעְתּוֹ קְצָרָה בִּידִיעַת ה׳, וְאֵין לוֹ לֵב לְהָבִין בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה דְּחִילוּ וּרְחִימוּ אֲפִילוּ בְּמוֹחוֹ וּתְבוּנָתוֹ לְבַד, אַף־עַל־פִּי־כֵן, קָרוֹב אֵלָיו הַדָּבָר מְאֹד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, בְּפִיו וּבִלְבָבוֹ מַמָּשׁ, מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, שֶׁהִיא ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״ שֶׁבְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
רַק שֶׁצָּרִיךְ לְבָאֵר וּלְהַקְדִּים תְּחִלָּה בַּאֵר הֵיטֵב, שֹׁרֶשׁ אַהֲבָה זוֹ, וְעִנְיָינָהּ, וְאֵיךְ הִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ, וְאֵיךְ נִכְלָל בָּהּ גַּם דְּחִילוּ.
וְהָעִנְיָן, כִּי הָאָבוֹת – הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, וְעַל כֵּן זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם עַד עוֹלָם מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּקְדוּשָּׁה שֶׁבְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו.
וְעַל כָּל פָּנִים, אֲפִילוּ לְקַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ בְּזִיוּוּגָם נֶפֶשׁ דְּנֶפֶשׁ דְּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, שֶׁהִיא מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבִּקְדוּשַּׁת הָעֲשִׂיָּה.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁהִיא מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת, הִיא כְּלוּלָה מִכּוּלָּן, גַּם מֵחָכְמָה דַעֲשִׂיָּה, שֶׁבְּתוֹכָהּ מְלוּבֶּשֶׁת חָכְמָה דְּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּתוֹכָהּ חָכְמָה דַאֲצִילוּת, שֶׁבָּהּ מֵאִיר אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ״, וְ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״.
וְנִמְצָא, כִּי אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְלוּבָּשׁ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבְּנֶפֶשׁ הָאָדָם – יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה מִיִּשְׂרָאֵל, וּבְחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבָּהּ, עִם אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ כּוּלָּהּ, לְהַחֲיוֹתָהּ מִבְּחִינַת רֹאשָׁהּ עַד בְּחִינַת רַגְלָהּ, כְּדִכְתִיב: ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״.
[וְלִפְעָמִים מַמְשִׁיכִים פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נְשָׁמוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד שֶׁהָיוּ בְּעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר גִּלְגּוּלִים]:
הִנֵּה, הַחָכְמָה הִיא מְקוֹר הַשֵּׂכֶל וְהַהֲבָנָה, וְהִיא לְמַעְלָה מֵהַבִּינָה שֶׁהוּא הֲבָנַת הַשֵּׂכֶל וְהַשָּׂגָתוֹ, וְהַחָכְמָה – הִיא לְמַעְלָה מֵהַהֲבָנָה וְהַהַשָּׂגָה, וְהִיא מָקוֹר לָהֶן.
וְזֶהוּ לְשׁוֹן חָכְמָה – ״כֹּ״חַ מָ״ה״, שֶׁהוּא מַה שֶּׁאֵינוֹ מוּשָּׂג וּמוּבָן, וְאֵינוֹ נִתְפָּס בְּהַשָּׂגָה עֲדַיִין, וְלָכֵן מִתְלַבֵּשׁ בָּהּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וְלָכֵן, כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילוּ הַנָּשִׁים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם מַאֲמִינִים בַּה׳, שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַהַשָּׂגָה, כִּי ״פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם יָבִין וְגוֹ׳״, וּלְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל – הַכֹּל כִּפְתָיִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ, וַאֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ וְגוֹ׳״, כְּלוֹמַר, שֶׁבָּזֶה שֶׁאֲנִי ״בַּעַר״ וּ״בְהֵמוֹת״ – ״אֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ״.
וְלָכֵן, אֲפִילוּ קַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קְדוּשַּׁת ה׳, עַל הָרוֹב, וְסוֹבְלִים עִינּוּיִם קָשִׁים שֶׁלֹּא לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד.
וְאַף אִם הֵם בּוּרִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֵין יוֹדְעִים גְּדוּלַּת ה׳, וְגַם בַּמְעַט שֶׁיּוֹדְעִים אֵין מִתְבּוֹנְנִים כְּלָל, וְאֵין מוֹסְרִים נַפְשָׁם מֵחֲמַת דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת בַּה׳ כְּלָל, אֶלָּא בְּלִי שׁוּם דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת, רַק כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד, בְּלִי שׁוּם טַעַם וְטַעֲנָה וּמַעֲנֶה כְּלָל.
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁה׳ אֶחָד מֵאִיר וּמְחַיֶּה כָּל הַנֶּפֶשׁ, עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הַמּוּשָּׂג וּמוּבָן:
מצוטט ב־5 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 5
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ והי' אור הלבנה ‹ ל סה"מ תר"ם ח"א ע' קיט
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ מגילה נקראת ‹ קלא סה"מ תר"ם ח"א ע' קיד
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ בגמ' וכו' קא מפלגי ‹ קפג סה"מ תר"ם ח"א ע' קיד
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ והנה תורה ‹ רמא סה"מ תר"ם ח"א ע' קיט
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ קא מיפלגי במתיבתא דרקיע ‹ תעה סה"מ תר"ם ח"א ע' קיד

