סמוכים לעד כו'
קוסמוכים לעד כו'
בס"ד. ש"פ צו תר"ם לפ"ק
זו"ן כו' וסמך ידו - ג"פ
[צו]
סמוכים לעד1 לעולם2, פי' בזח"א בראשית דל"ה א' דקאי על זו"נ שהם סמוכים לעד כו', ובפרד"ס3 בערה"כ אות סמך4 פי' שהמל' נסמך בת"ת, וכמ"כ הת"ת נסמך ע"י המל', וצ"ל ענין סמיכתם. ויובן בהקדם ענין הסמיכה בקרבנות דכתי' וסמך ידו על ראש העולה5 ונרצה לו לכפר עליו, וארז"ל בפ"ב דחגיגה דט"ז ע"ב אמר רמי בר חמא ש"מ סמיכה בכל כחו בעינן כו', ובמנחות ס"פ שתי מדות שנינו על הראש בשתי ידים6 כו' נמצא סמיכה בשתי ידיו בכל כחו, והנה פי' וסמך קאי אדלעיל מיני' דכתיב אדם כי יקריב7 מכם קרבן לה' מן הבהמה כו', וצ"ל מה"ע שמביאים קרבן בהמה ע"ג המזבח שעי"ז יתכפר נפש האדם שחטא, וכי מה ענין בהמה לאדם. אך הענין דהנה נודע שבכדי שיומשך סליחת העוונות צ"ל המשכה יותר גבוה מאם לא הי' חוטא כלל, שכדי למלאות הפגם צ"ל נמשך מבחי' אור א"ס דלאו מכל אינון מדות8 איהו כלל שלהיות שבשם אינו תופס מקום כלל, ולכן נמשך משם להיות נושא עון ועובר על פשע9 כו'.
קזוהנה שרש האדם הוא מעולם התיקון10 שז"ע מ"ש נעשה אדם בצלמנו11 כו' שבצלם אלקים עשה את האדם12, וכדכתי' ועל דמות הכסא13 דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, פי' וענין בחי' אדם הלא אין לו דמות הגוף14 ולא גוף אלא שז"ע זיווג והתכללות המדות שיהי' החסד סובל מדת הגבו' והגבורה תסבול הנהגת החסד, והת"ת היא בחי' רחמים15 היא מייחדת אותם להיות כי ע"י מדת החסד הוא טוב לכל להשפיע גם למי שאינו ראוי וכמו שא' אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך16 שזהו לעומת מדת הגבורה שהוא בחי' הצמצום לדקדק בדקדוק אחר דקדוק אם ראוי לאותו דבר, ומדת הת"ת נותן מקום למדת הגבו' דהן אמת איננו ראוי שיעשה לו הדבר הנ"ל מ"מ צריכים לרחם עליו להיות חסר לו הדבר ההוא וצריכים לרחם עליו להשפיע לו מטובו ית', וכללות המדות מתנהגי' ע"י השכל כמ"ש ע"פ שכלו יהולל איש17, שהשכל הוא מנהיג המדות ומושל עליהם, והאדם הנעשה בצלם ודמות ניתן לו כל הכחות להתנהג עפ"י זיווגי והתכללות המדות בבחי' חו"ג ומדת הרחמים לרחם על זולתו, וכולם יתנהגו עפ"י השכל המשכיל ומתבונן בהשכלה הדק היטב בכל פרטי פרטיות כו'. וזהו שאה"כ ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך18, ולכאו' יפלא איך היצה"ר שהוא המסית ומדיח יבא לבחי' אהבת אלקות19, אלא מפני שניתן כח במוח להיות שליט על הלב20 הוא בחי' חמימות התאוה, ובפרט בחי' האש זרה הנמשך מתגבורת נה"ב שזהו מבחי' מדות הרעות דיצה"ר, הנה ע"י שיתבונן היטב בשכלו איך שהוי' הוא האלקי'21 בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ממילא יפלו ויתבטלו כל הרצונות זרות מחמימות תאוות עוה"ז אפי' תאוות היתר וכ"ש להקל באיזהו שמץ איסור אפי' איסור קל של ד"ס, ובאמת חמורים ד"ס22 כמ"ש במ"א באריכות, ועי"ז מתעלה נפשו האלקי' ג"כ23 כמ"ש במ"א.
קחב) ואמנם הנה כ"ז הוא כשפועל ישועות בנפשו לברר את נה"ב ולהעלותה ועי"ז מתעלה נפשו האלקי', אבל כשנמשך אחר שרירות לבו בעצת יצרו הרע המסיתו ומדיחו מדרך הטוב ומכשיל נפשו האלקי' ג"כ עד שחוטא, ולא די במה שלא בירר את הנה"ב אלא שגם נה"א נפגמה בהעשותו הרע בעיני הוי' ואז מפיל נפשו האלקי' ג"כ ומורידה מגדולתה וצריכים להעלותה ולתקנה, וע"ז אמר אדם כי יקריב מכם פי' אם יתחיל בסדר עבודתו להקריב הנפש ולקרבה מנפילתה, מן הבהמה כו' תקריבו כו'. והענין הוא כי הנה הבהמה בשרשה גבוה מן האדם24 שהרי שרשה מעולם התהו שקדמה לעולם התיקון, רק שנפלה בשבירה, וע"י שמעלים אותה ומקריבים אותה ע"ג המזבח ונכללת באש שלמעלה עד שמגעת לשרשה הוא בחי' פני שור25 שבמרכבה, ועי"ז והחיות נושאות את הכסא26 עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' אוא"ס בחי' כי לא אדם הוא27, וע"י בירור התהו עי"ז נמשך מאוא"ס שלמעלה מתהו ותיקון ולכן עי"ז מתמלאים כל הפגמים כו', ועכשיו תפלה במקום קרבנות תקנו28, וע"ז נתקן כל סדר התפלה כי האדם בקומו משנתו הנה הוא נעשה ברי' חדשה29, וביצירת האדם נא' וייצר ה' אלקי'30 שם מלא, וכתי' וייצר בשני יודי"ן שרומז ליצ"ט ויצה"ר וכמארז"ל בתרין יצרין31, ושרשם מב' שמות כי שרש נה"א הוא מש' הוי' כמ"ש כי חלק הוי'32 כו', והנה"ב משתלשל מק"ך צירופי34 אלקים33 כמ"ש במ"א, ואז מיד בקומו משנתו שנעשה ברי' חדשה הרי אין לו עדיין במה להגביר נפשו האלקי' על נה"ב כי הגם שהמוח שליט על הלב מ"מ הרי עדיין לא התבונן כלל, ולכן ראשית כל מתחיל מודה אני34 שענין ההודאה היא הגם כי אינו משיג בשכלו שכן הוא מ"מ הוא מודה על האמת, וכן קטבנוסח התפלה תקנו תחלה לאמר הודו לה'35 קראו בשמו, שהו"ע ההודאה בכלל, ואח"כ מתחיל בהתבוננות ואומר ב"ש36 והי' העולם שבאמירת ע"מ נבראו כל הנבראים והנוצרים והנעשים, ולהיות כן מובן כי אין ערוך הנברא לגבי הבורא37, וכתי' כי עמך מקור חיים38, שמקור החיים ומקור התענוגי' הוא עמך שהוא בטל וטפל לך, ואי לזאת באיזהו מהם יחפוץ, הלא דעת לנבון נקל39 כי למה לו לחפוץ בדבר הטפל ובטל, ואח"כ מתחיל בהתבוננות מהנבראי' והנוצרים והנעשים איך שהם בטלים לגמרי ומהללים ומשבחים לשמו ית', כמ"ש הללו את ה' מן השמים40 הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו41 כו' וכל המזמור שחשיב ברואים שבשמים וברואים שבארץ ואח"כ אומר לך ה' הגדולה42 כו' ואתה מחי' את כולם43, ואי לזאת א"א לו להיות כפוי טובה44 למי שבראו ויצרו ועשאו, וברא מזונותיו והצטרכותו בכל פרטי פרטיהם, עד שבברכת ק"ש מתבונן איך שהשרפי' אומרים קדוש45, והחיות והאופנים הם ברעש גדול על העדר השגתם47 שמשיגי' רק שיש מה שהוא קדוש ומובדל, אבל אינם משיגים את בחי' קדוש, ואי לזאת הם בבחי' רעש גדול ואומרים ברוך46 שיתברך ויומשך להם ג"כ בחי' השגה זו ממקומו ממקורו ושרשו48 כו', ונודע כי הנה"ב היא משמרי האופנים49, ולכן כאשר מעמיק דעתו בהתבוננות זו תגיע גם אליה החפץ או הרצון עכ"פ בדבר זה, עד שאח"כ בק"ש כשמתבונן איך שהוי' אלקינו הוי' אחד בז' רקיעים וארץ וד"ר העולם50 ואין עוד זולתו עי"ז גם הנה"ב ישוב לאהבת השם עד שיפעול בנפשו להיות בבחי' תשוקת האהבה בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', וזהו שאה"כ וידעת היום51 והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקי', שלכאו' יפלא מה"ע מה שהוי' הוא האלקים למה שישוב אל לבבו, אך הענין הוא כנ"ל ששרש היצ"ט קיוהיצה"ר הם מב' שמות הוי' ואלקי' שיצה"ר נשתלשל מצירופי' אחרונים דשם אלקי'52, ולכן ע"י שישוב אל לבבו להיות בכל לבבך בשני יצריך עי"ז יתחזק אצלו הידיעה איך כי הוי' הוא האלקי' כולא חד52 בלא פרודא כלל, וצ"ל בבחי' דעת והכרה שזהו הציווי וידעת53 בבחי' דעת והכרה ולא בדרך העברה בעלמא כ"א להתבונן ולקשר דעתו בחוזק54 כאומרו דע את אלקי אביך55 והיינו ע"י שיעבדהו בלב שלם היינו בכל לבבך בשני יצריך כו'. והנה ע"י בירור נה"ב והבאתו שיבא לאהבה את ה' הנה עי"ז מתעלית הנה"א בעילוי אחר עילוי כי הנה"ב גדולה ורב כחה להעלות הנה"א בעילוי אחר עילוי כו', וכמ"ש מזה בת"א ד"ה ונתתי לך מהלכים56 ובכ"ד.
ג) ואמנם כדי שיוכל להעלות את הבהמה צריכה תחלה לסמיכה שז"ע מ"ש וסמך ידו על ראש העולה, פי' העולה היא נפש הבהמה העולה מנפילתה בשבה"כ צריכה להיות נסמכת מהאדם, ע"י שסומך שתי ידיו עליו בכל כחו. והענין הוא דהנה אנו רואים שיש כח ביד להעלות את האבן עד"מ היפך טבעו ורגילותו, שטבע האבן הוא ליפול למטה ולא שיעלה במעלות ברום שמים, ואמנם כשזורקו בידו הרי אנו רואים שעולה מעלה מעלה היפך טבעו, והיינו מפני שנמשך אור מקיף מהיד ע"ג האבן ומקיפו ונושאו ברום שמים עד שתכלה כח היד ואז נופל לארץ, כמש"נ מזה בד"ה ועתה יגדל נא כח אד' שלא נדפס57, ועד"ז יובן בהקרבת הבהמה להיות כי הבהמה בעצם הנה נפש הבהמה היא היורדת למטה לארץ58 ובכדי שיהי' בה כח לעלות צריכה סמיכה מבחי' אדם, וזהו וסמך ידו על ראש העולה, והסמיכה צ"ל בכל כחו בשתי ידיו, כח בגימ' ב"פ יד59.
ועפ"ז יובן ג"כ ענין הסמיכה מה שהמל' נסמכת בת"ת ז"ע וסמך את ידו, וסמיכה בשתי ידיו היינו שמאלו תחת לראשי60 וימינו תחבקני להעלותה, קיאוע"י עליה זו הוא המעלה אותו ג"כ ע"ד והחיות נושאות את הכסא לבחי' כי לא אדם הוא כו' כנ"ל, א"כ נסמך הת"ת ע"י המל' כו', וזהו בבחי' מל' שרש כנס"י כו', וכמו"כ בפרט בכאו"א קודם התפלה שהוא עיקר ההעלאה אומרים תהלות לאל עליון61, שאז יורד המשכה מבחי' אור אבא לצורך ההעלאה, וכמו הכהן המקריב את הקרבן צריך קידוש ידים62 כן האדם בקומו משנתו צריך נט"י63, וגם נט"י לתפלה64, ולובש טלית65 ותפילין66 שהם המצות המסייעין אותו לצורך הגבהת נה"ב, גם ארז"ל אלמלא עוזרו67 לא הוה יכול לו ה"ז הסיוע הנמשך מלמעלה, גם לימוד התורה שקודם התפלה68 מסייע לבירור נה"ב ע"ד עוז ותושי'69 שנותן כח לנה"א, ומתיש כח הנה"ב שירצה בבחי' הבירור. וזהו וסמך ידו על ראש העולה כו', ושתי ידיו הם תושב"כ ותושבע"פ, ובכל כחו ע"ד שארז"ל אם ערוכה בכל70 שמורה71 אם ערוכה ברמ"ח אברים72 שמורה שז"ע בשני ידיו בכל כחו כו'.
הערות
עמוד קו
- 1. סמוכים לעד : בספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מהר"ש אודות מאמר זה נרשם: ”זו"ן כו' וסמך ידו". מאמר זה הוא מאמר ד"ה וסמך ידו שנדפס בסה"מ תרל"ד ע' קמט ואילך (והפתיחה: ”סמוכים. . המל'" נדפס בסה"מ שם ע' קנב). הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לקמן (בחלק הנחותיו). ומשם נעתקה הכותרת המופיע בריש המאמר כאן (פרט לתיבת בס"ד).
- 2. סמוכים לעד לעולם : תהלים קיא, ח. מובא גם באוה"ת ויקרא ע' רכג. ראה גם מאמר ד"ה זה באוה"ת (יהל אור) תהלים ע' תלד סה"מ פר"ת ע' קמח ואילך תש"ל בתחילתו.
- 3. ובפרד"ס : כ"ה בכ"מ — ראה סה"מ תרל"ח ע' קט הערה 293.
- 4. ובפרד"ס בערה"כ אות סמך : וכ"ה (בסה"מ תרל"ד כאן ו) באוה"ת ויקרא שם. באוה"ת תהלים שם מעתיק לשון הזהר (שהוזכר בקיצור בפנים) וכו' ואח"כ ממשיך: וזה המאמר הביאו בפרד"ס שער מהות והנהגה. . ”וז"ש בפרד"ס ערך סמוכים". בסה"מ פר"ת שם: מעתיק ל' הזהר ומציין ועמ"ש הפרדס ש"ח פי"ח. . (ומסיים): ”והיינו כמ"ש הפרדס שם שהמל' נסמך בת"ת ות"ת במל'". בלקו"ת שמע"צ צ, סע"א ואילך כותב: ”ובפרדס בשער כ"ז שער האותיות פרק י"ח באות סמ"ך פי' ענין סמוכים כי תפארת נסמך במלכות ומלכות נסמך בת"ת".
- 5. וסמך ידו על ראש העולה : ויקרא א, ד.
- 6. ובמנחות ס"פ שתי מדות. . ידים : מנחות צג, א (במשנה). שם ב.
- 7. אדם כי יקריב : ויקרא א, ב. ראה גם דרך חיים כו, א ואילך. ש"א ט, ב. המשך והחרים תרל"א ע' יט. סה"מ תרנ"ח ע' קנז וע' רכז ואילך. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 8. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת ו(בחלק ההנחות) בהנחה שם.
- 8. דלאו מכל אינון מדות : ת"ז בהקדמה יז, ב.
- 9. נושא עון ועובר על פשע : מיכה ז, יח.
- א. קה"ת תש"ז — ברשימת מאמרי שנה זו — ע' 52.
- ב. ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
עמוד קז
- 10. שרש האדם. . התיקון : ראה תו"א בשלח סה, ד. לקו"ת אמור לז, ג.
- 11. נעשה אדם בצלמנו : בראשית א, כו.
- 12. שבצלם אלקים עשה את האדם : נח ט, ו.
- 13. ועל דמות הכסא : יחזקאל א, כו.
- 14. אין לו דמות הגוף : ע"פ פיוט יגדל. ראה גם לעיל מאמר ד"ה נעשה אדם ובהערה 31.
- 15. והת"ת. . רחמים : ראה זח"א בהשמטות רנא, ריש ע"ב. פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"כ מערכת רחמים.
- 16. לו ישמעאל יחי' לפניך : לך יז, יח. ראה גם לעיל מאמר ד"ה גור ארי' ספ"ב ובהנסמן שם.
- 17. ע"פ שכלו יהולל איש : משלי יב, ח.
- 18. ואהבת. . בשני יצריך : ואתחנן ו, ה ובספרי שם. ברכות נד, א במשנה. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' שסג ואילך. שערי אורה ו, א הערה 9. לעיל המשך זאת חנוכת המזבח פט"ז.
- 19. היצה"ר. . אהבת אלקות : ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח ספ"א ואילך.
- 20. במוח להיות שליט על הלב : ראה תניא פי"ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תצ. וש"נ. ראה גם מאמרי אדה"ז על ענינים ע' תיט ואילך. עט"ר ע' 38 ואילך.
- 21. שהוי' הוא האלקי' : ואתחנן ד, לט.
- 22. חמורים ד"ס : ראה ערובין כא, ב. סנהדרין פי"א, מ"ג (סנהדרין פח, ב). ירושלמי ברכות פ"א, ה"ד. ראה אגה"ק סכ"ג. אוה"ת שלח ס"ע תצא ואילך. סה"מ תרל"ד ע' קלט.
- 23. מתעלה נפשו האלקי' ג"כ : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשמה. וש"נ. סה"מ תרל"ד כאן הערה 18.
עמוד קח
- 24. הבהמה בשרשה גבוה מן האדם : ראה לעיל הערה 10.
- 25. הבהמה בשרשה. . פני שור : ראה ע"ח שער קיצור אבי"ע ש"נ, פ"ח. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' כח. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' יח. וש"נ.
- 26. והחיות נושאות את הכסא : ראה בחיי תרומה כה, י בשם הפדר"א ספ"ד. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' שעג.
- 27. כי לא אדם הוא : שמואל-א טו, כט. ראה תו"א יתרו עא, ב ואילך. עב, ג.
- 28. תפלה במקום קרבנות תקנו : ברכות כו, א-ב. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ד. וש"נ. אוה"ת תשא ע' א'תתפג.
- 29. האדם. . ברי' חדשה : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פכ"ג ובהערה 593.
- 30. וייצר ה' אלקי' : בראשית ב, ז.
- 31. וייצר בשני יודי"ן. . בתרין יצרין : בראשית ב, ז וראה בתרגום יוב"ע שם. ברכות סא, א. זהר תזריע מו, ב. אוה"ת בראשית כרך ג ע' 1046 ואילך. ע' תקכה.
- 32. נה"א. . כי חלק הוי' : האזינו לב, ט. ראה גם לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים סוף פיסקא א. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פ"ד ד"ה וככל. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא'.
- 34. מק"ך צירופי אלקים : ראה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 73.
- 33. והנה"ב משתלשל. . אלקים : ראה גם אוה"ת בלק ע' תתקיט. ע' תתקנח. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תפג.
- 34. מיד בקומו. . מודה אני : ראה שו"ע אדה"ז חאו"ח מהדו"ק ס"א, ס"ה. מהדו"ת ס"א, ס"ו. סידור אדה"ז במקומו. נדפס גם בהוספות לשו"ע מהדורת קה"ת. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ויאמר כו' לך לך על יד הערה 59 ואילך. המשך תער"ב ח"א ע' תריט.
עמוד קט
- 35. תקנו תחלה לאמר הודו לה' : דהי"א טז, ח. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' קכד ואילך. תו"ח וארא ח"א עג, ב ואילך.
- 36. תחלה לאמר הודו. . ואומר ב"ש : נוסח ספרד ואריז"ל.
- 37. אין ערוך הנברא לגבי הבורא : ראה גם שע"ת עג, א ובהערה 2.
- 38. כי עמך מקור חיים : תהלים לו, י. ראה גם לעיל מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 50.
- 39. דעת לנבון נקל : ע"פ משלי יד, ו.
- 40. הללו את ה' מן השמים : תהלים קמח, א.
- 41. הללוהו כל מלאכיו : תהלים שם, ב.
- 42. לך ה' הגדולה כו' : דבהי"א כט, יא.
- 43. ואתה מחי' את כולם : נחמי' ט, ו.
- 44. כפוי טובה : ראה ע"ז ה, סע"א. רש"י נח יא, ה.
- 45. שהשרפי' אומרים קדוש : ישעי' ו, ג. ראה חולין צא, ב. ובתוד"ה ברוך (שם צב, רע"א).
- 47. והחיות והאופנים. . העדר השגתם : ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח פ"ד.
- 46. והחיות והאופנים. . ברוך : יחזקאל ג, יב. ראה חולין צב, רע"א ובתוד"ה ברוך. ראה גם סה"מ תרל"ד ע' רנד.
- 48. ממקומו ממקורו ושרשו : ראה גם לעיל שם ספ"ז ובהערה 126.
- 49. הנה"ב היא משמרי האופנים : ראה לקו"ת ויקרא ב, ב. האזינו עד, ג.
- 50. בק"ש. . אחד בז'. . וד"ר העולם : ואתחנן ו, ד. ראה שו"ע אדה"ז הל' ק"ש סס"א, ס"ו. ראה גם לקו"ת תזריע כג, ג . שמע"צ פח, ב . תו"א וארא נה, ב ואילך. סהמ"צ להצ"צ ע' קכד ואילך. סה"מ תרכ"ט ע' קסד.
- 51. וידעת היום : ואתחנן ד, לט.
- ג. ראה גם לקמן המשך מצה זו פנ"א.
- ד. ראה גם לקמן שם פכ"ט.
עמוד קי
- 52. מצירופי' אחרונים דשם אלקי' : ראה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה גן נעול הב' הערה 50.
- 52. הוי' הוא האלקי' כולא חד : ראה זהר בהקדמה יב, א. תרומה קסא, א ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קעה ובהנסמן בריש המאמר שם. תו"ח וארא ח"א ס, א. וש"נ. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תה ואילך. וש"נ.
- 53. הציווי וידעת : ראה גם שע"ת סג, א ובהערה 3.
- 54. ולקשר דעתו בחוזק : ראה תניא פ"ג. וראה גם סה"מ תש"ד ע' 163.
- 55. דע את אלקי אביך : דבהי"א כח, ט.
- 56. בת"א ד"ה ונתתי לך מהלכים : ל, סע"א ואילך.
- 57. בד"ה ועתה יגדל נא. . שלא נדפס : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' רמח. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'נו. ולהעיר מאוה"ת ויקרא ע' רכב שמציין סד"ה ועתה יגדל נא כח אד' — לקו"ת שלח לט, ב. ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' קעז. וש"נ.
- 58. נפש הבהמה היא היורדת למטה לארץ : ראה קהלת ג, כא.
- 59. כח בגימ' ב"פ יד : ראה גם ספר סדר היום בכוונת הקדיש (ע' 12). ביאוה"ז ויחי לו, סע"א. אוה"ת ויקרא שם.
- 60. שמאלו תחת לראשי : שה"ש ב, ו.
עמוד קיא
- 61. קודם התפלה. . תהלות לאל עליון : סיום פיסקא עזרת אבותינו. ראה פע"ח שער הק"ש פכ"ט. שער הכוונות שם דרוש ז קרוב לסופו. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' נז. אוה"ת ויקהל ע' ב'קיח. ויקרא שם.
- 62. הכהן. . קידוש ידים : ראה רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ה, ה"א.
- 63. הכהן. . כן האדם בקומו משנתו צריך נט"י : ראה שו"ע אדה"ז חאו"ח מהדו"ק ומהדו"ת רס"ד. סידור אדה"ז במקומו (סדר הנטילה). נדפס גם בהוספות לשו"ע מהדורת קה"ת.
- 64. נט"י לתפלה : ראה שו"ע אדה"ז שם (במהדו"ק שם, ס"ג). סידור שם.
- 65. ולובש טלית : ראה גם מאמרי אדה"א במדבר ח"ד ס"ע א'שיג ואילך. תו"ח ויקהל ח"ב תלו, ג. בהערה הבאה.
- 66. ולובש טלית ותפילין : ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ע' שצד. שמות ח"ב ע' תרטו.
- 67. אלמלא עוזרו : קדושין ל, ב. סוכה נב, ב. ראה תניא רפי"ג.
- 68. לימוד התורה שקודם התפלה : ראה גם לקו"ת תבוא מג, ג. סה"מ תרנ"ח ע' רלה. קונט' עה"ח פכ"ה ס"ע 52. וש"נ. וראה סה"מ תרל"ח ע' תמח.
- 69. התורה. . עוז ותושי' : ראה מכילתא דרשב"י יתרו פי"ט, טז. לקו"ת ויקרא ו, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקעח. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קפד, א. וש"נ.
- 70. אם ערוכה בכל : ראה עירובין נד, רע"א.
- 71. ערוכה בכל שמורה : שמואל-ב כג, ה [ושם: ושמורה].
- 72. ברמ"ח אברים : אהלות פ"א, מ"ח. ערובין שם.
תניא, ליקוטי אמרים י״ב - הטקסט מספריא
וְהַבֵּינוֹנִי, הוּא שֶׁלְּעוֹלָם אֵין הָרָע גּוֹבֵר כָּל כָּךְ לִכְבּוֹשׁ אֶת הָעִיר קְטַנָּה לְהִתְלַבֵּשׁ בַּגּוּף לְהַחֲטִיאוֹ; דְּהַיְינוּ, שֶׁשְּׁלֹשָׁה לְבוּשֵׁי נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁמִּצַּד הַקְּלִיפָּה, אֵין גּוֹבְרִים בּוֹ עַל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית לְהִתְלַבֵּשׁ בַּגּוּף – בַּמּוֹחַ וּבַפֶּה וּבִשְׁאָר רַמַ״ח אֵבָרִים, לְהַחֲטִיאָם וּלְטַמְּאָם חַס וְשָׁלוֹם.
רַק שְׁלֹשָׁה לְבוּשֵׁי נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית הֵם לְבַדָּם מִתְלַבְּשִׁים בַּגּוּף, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה, וְלֹא עָבַר עֲבֵירָה מִיָּמָיו וְלֹא יַעֲבוֹר לְעוֹלָם, וְלֹא נִקְרָא עָלָיו שֵׁם ״רָשָׁע״ אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת וְרֶגַע אֶחָד כָּל יָמָיו.
אַךְ מַהוּת וְעַצְמוּת נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ, לֹא לָהֶן לְבַדָּן הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעִיר קְטַנָּה, כִּי אִם בְּעִתִּים מְזוּמָּנִים, כְּמוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה שֶׁהִיא שְׁעַת מוֹחִין דְּגַדְלוּת לְמַעְלָה, וְגַם לְמַטָּה הִיא שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר לְכָל אָדָם, שֶׁאָז מְקַשֵּׁר חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁלּוֹ לַה׳ – לְהַעֲמִיק דַּעְתּוֹ בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּלְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבְּלִבּוֹ, לְדָבְקָה בוֹ בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ מֵאַהֲבָה, שֶׁזֶּהוּ עִנְיָן הַמְבוֹאָר בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּאוֹרַיְיתָא, וּבִרְכוֹתֶיהָ שֶׁלְּפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ שֶׁהֵן מִדְּרַבָּנָן – הֵן הֲכָנָה לְקִיּוּם הַקְּרִיאַת־שְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר; וְאָז, הָרָע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי כָּפוּף וּבָטֵל לַטּוֹב הַמִּתְפַּשֵּׁט בֶּחָלָל הַיְמָנִי מֵחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבַּמּוֹחַ הַמְקוּשָּׁרִים בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
אֲבָל אַחַר הַתְּפִלָּה, בְּהִסְתַּלְּקוּת הַמּוֹחִין דְּגַדְלוּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הֲרֵי הָרָע חוֹזֵר וְנֵיעוֹר בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה לְתַאֲוֹת עוֹלָם הַזֶּה וְתַעֲנוּגָיו.
רַק מִפְּנֵי שֶׁלֹּא לוֹ לְבַדּוֹ מִשְׁפַּט הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעִיר, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא תַּאֲוָתוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפּוֹעַל, לְהִתְלַבֵּשׁ בְּאֵבְרֵי הַגּוּף בְּמַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה מַמָּשׁ, לְהַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּתַעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה אֵיךְ לְמַלֹּאת תַּאֲוַת לִבּוֹ, כִּי הַמּוֹחַ שַׁלִּיט עַל הַלֵּב [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת פִּינְחָס] בְּתוֹלַדְתּוֹ וְטֶבַע יְצִירָתוֹ, שֶׁכָּךְ נוֹצַר הָאָדָם בְּתוֹלַדְתּוֹ, שֶׁכָּל אָדָם יָכוֹל בִּרְצוֹנוֹ שֶׁבְּמוֹחוֹ לְהִתְאַפֵּק וְלִמְשׁוֹל בְּרוּחַ תַּאֲוָתוֹ שֶׁבְּלִבּוֹ, שֶׁלֹּא לְמַלֹּאת מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ בְּמַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה, וּלְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי מִתַּאֲוֹת לִבּוֹ אֶל הַהֵפֶךְ לְגַמְרֵי, וּבִפְרָט אֶל צַד הַקְּדוּשָּׁה.
כְּדִכְתִיב: ״וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת, כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחוֹשֶׁךְ״; פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהָאוֹר יֵשׁ לוֹ יִתְרוֹן וּשְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה עַל הַחוֹשֶׁךְ, שֶׁמְּעַט אוֹר גַּשְׁמִי דּוֹחֶה הַרְבֵּה מִן הַחשֶׁךְ, שֶׁנִּדְחֶה מִמֶּנּוּ מֵאֵלָיו וּמִמֵּילָא, כָּךְ נִדְחֶה מִמֵּילָא סִכְלוּת הַרְבֵּה שֶׁל הַקְּלִיפָּה וְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי [כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת וְכוּ׳״], מִפְּנֵי הַחָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ, אֲשֶׁר רְצוֹנָהּ לִמְשׁוֹל לְבַדָּהּ בָּעִיר, וּלְהִתְלַבֵּשׁ בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשֶׁיהָ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, בְּכָל הַגּוּף כּוּלּוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינוֹ נִקְרָא ״צַדִּיק״ כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁיִּתְרוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר לְאוֹר נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית עַל הַחוֹשֶׁךְ וְסִכְלוּת שֶׁל הַקְּלִיפָּה הַנִּדְחֶה מִמֵּילָא – אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשֶׁיהָ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, וְלֹא בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ עַל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל הַקְּלִיפָּה, כִּי מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהַקְּלִיפָּה שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי – לֹא נִדְחָה כְּלָל מִמְּקוֹמוֹ בַּבֵּינוֹנִי אַחַר הַתְּפִלָּה, שֶׁאֵין רִשְׁפֵּי אֵשׁ אַהֲבַת ה׳ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ בֶּחָלָל הַיְמָנִי, כִּי אִם תּוֹכוֹ רָצוּף ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״, שֶׁהִיא אַהֲבָה הַטִּבְעִית שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וַאֲזַי, יָכוֹל לִהְיוֹת סִכְלוּת הַכְּסִיל הָרָע בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, לְהִתְאַוֹּת תַּאֲוָה לְכָל עִנְיְינֵי גַּשְׁמִיּוּת עוֹלָם הַזֶּה, בֵּין בְּהֶיתֵּר בֵּין בְּאִיסּוּר חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ לֹא הִתְפַּלֵּל כְּלָל.
אֶלָּא שֶׁבִּדְבַר אִיסּוּר אֵינוֹ עוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת הָאִיסּוּר בְּפוֹעַל מַמָּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא הִרְהוּרֵי עֲבֵירָה הַקָּשִׁים מֵעֲבֵירָה יְכוֹלִים לִפְעוֹל לַעֲלוֹת לְמוֹחוֹ וּלְבַלְבְּלוֹ מִתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״ג׳ עֲבֵירוֹת אֵין אָדָם נִיצּוֹל מֵהֶן בְּכָל יוֹם, הִרְהוּר עֲבֵירָה וְעִיּוּן תְּפִלָּה כוּ׳״.
רַק שֶׁלָּזֶה מוֹעִיל הָרְשִׁימוּ בַּמּוֹחִין, וְיִרְאַת ה׳ וְאַהֲבָתוֹ הַמְסוּתֶּרֶת בֶּחָלָל הַיְמָנִי, לְהִתְגַּבֵּר וְלִשְׁלוֹט עַל הָרָע הַזֶּה הַמִּתְאַוֶּה תַּאֲוָה, שֶׁלֹּא לִהְיוֹת לוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה בָּעִיר לְהוֹצִיא תַּאֲוָתוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפּוֹעַל לְהִתְלַבֵּשׁ בְּאֵבְרֵי הַגּוּף.
וַאֲפִילוּ בַּמּוֹחַ לְבַדּוֹ, לְהַרְהֵר בְּרָע, אֵין לוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לְהַרְהֵר חַס וְשָׁלוֹם בִּרְצוֹנוֹ שֶׁבְּמוֹחוֹ – שֶׁיְּקַבֵּל בְּרָצוֹן חַס וְשָׁלוֹם הִרְהוּר זֶה הָרָע הָעוֹלֶה מֵאֵלָיו מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אֶלָּא מִיָּד בַּעֲלִיָּיתוֹ לְשָׁם, דּוֹחֵהוּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וּמַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִיָּד שֶׁנִּזְכָּר שֶׁהוּא הִרְהוּר רָע, וְאֵינוֹ מְקַבְּלוֹ בְּרָצוֹן אֲפִילוּ לְהַרְהֵר בּוֹ בְּרָצוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן לְהַעֲלוֹתוֹ עַל הַדַּעַת לַעֲשׂוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ אֲפִילוּ לְדַבֵּר בּוֹ, כִּי הַמְהַרְהֵר בְּרָצוֹן נִקְרָא רָשָׁע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְהַבֵּינוֹנִי אֵינוֹ רָשָׁע אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת לְעוֹלָם.
וְכֵן בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ, מִיָּד שֶׁעוֹלֶה לוֹ מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ אֵיזוֹ טִינָא וְשִׂנְאָה חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ אֵיזוֹ קִנְאָה אוֹ כַּעַס אוֹ קְפֵידָא וְדוֹמֵיהֶן, אֵינוֹ מְקַבְּלָן כְּלָל בְּמוֹחוֹ וּבִרְצוֹנוֹ.
וְאַדְּרַבָּה, הַמּוֹחַ שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל בָּרוּחַ שֶׁבְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ, – לְהִתְנַהֵג עִם חֲבֵירוֹ בְּמִדַּת חֶסֶד, וְחִיבָּה יְתֵרָה מוּדַעַת לוֹ, לִסְבּוֹל מִמֶּנּוּ עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן, וְלֹא לִכְעוֹס חַס וְשָׁלוֹם, – וְגַם, שֶׁלֹּא לְשַׁלֵּם לוֹ כְּפָעֳלוֹ חַס וְשָׁלוֹם, – אֶלָּא אַדְּרַבָּה; לִגְמוֹל לְחַיָּיבִים טוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, לִלְמוֹד מִיּוֹסֵף עִם אֶחָיו:
משנה סנהדרין י״א:ג׳ - הטקסט מספריא
חומר בדברי סופרים מבדברי תורה. האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור. חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים. חייב.
תלמוד ירושלמי ברכות א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ וְהִטֵּיתִי לִקְרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי וְסִיכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּיסְטִין. אָמְרוּ לוֹ כְדַיי הָיִיתָ לָחוֹב עַל עַצְמְךָ שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.
הלכה: בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דּוֹדִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וַחֲבִיבִין כְּדִבְרֵי תוֹרָה. חִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב. שִׁמְעוֹן בַּר וָוא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דּוֹדִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וַחֲבִיבִין יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. כִּי טוֹבִים דּוֹדֶיךָ מִיָּיִן. רִבִּי בָא בַּר כֹהֶן בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶן פָּזִי תֵּדַע לְךָ שֶׁחֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֲרֵי רִבִּי טַרְפוֹן אִילּוּ לֹא קָרָא לֹא הָיָה עוֹבֵר אֶלָּא בַעֲשֵׂה. וְעַל יְדֵי שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל נִתְחַיָיב מִיתָה עַל שֶׁם וּפוֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.
תַּנִּי רִבִּי יִשְׁמָעְאֵל דִּבְרֵי תוֹרָה יֵשׁ בָּהֶן אִיסּוּר וְיֵשׁ בָּהֶן הֵיתֵר. יֵשׁ בָּהֶן קוּלִּין יֵשׁ בָּהֶן חוּמְרִין. אֲבָל דִּבְרֵי סוֹפְרִין כּוּלָּן חֲמוּרִין הֶן. תֵּדַע לָךְ שְׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן הָאוֹמֵר אֵין תְּפִילִּין לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה פָּטוּר. חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים חַיָיב. רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי אָדָא בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִיָיא חֲמוּרִים דִּבְרֵי זְקֵנִים מִדִּבְרֵי נְבִיאִים דִּכְתִיב אַל תַּטִּיפוּ יַטִּיפוּן אַל יַטִּיפוּ לָאֵלֶּה לֹא יִסַּג כְּלִימוֹת. וּכְתִיב אַטִּיף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר. נָבִיא וְזָקֵן לְמָה הֵן דּוֹמִין לַמֶּלֶךְ שֶׁשּׁוֹלֵחַ שְׁנֵי פַּלְמַטָּרִין שֶׁלּוֹ לִמְדִינָה. עַל אֶחָד מֵהֶן כָּתַב אִם אֵינוֹ מַרְאֶה לָכֶם חוֹתָם שֶׁלִּי וְסֵמַנְטֵירִין שֶׁלִּי אַל תַּאֲמִינוּ לוֹ. וְעַל אֶחָד מֵהֶן כָּתַב אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַרְאֶה לָכֶם חוֹתָם שֶׁלִּי הֶאֱמִינוּהוּ בְּלא חוֹתָם וְסֵמַנְטֵירִין. כַּךְ בְּנָבִיא כְתִיב וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. בְּרַם הָכָא עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.
הֲדָא דְתֵימַר מִשֶּׁיָּצָאת בַּת קוֹל. אֲבָל עַד שֶׁלֹּא יָּצָאת בַּת קוֹל כָּל הָרוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִנְהוֹג כְּחוּמְרֵי בֵית שַׁמַּאי וּכְחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל עַל זֶה נֶאֱמַר הַכְּסִיל בַּחוֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ. כְּקוּלֵּי אֵילּוּ וָאֵילּוּ נִקְרָא רָשָׁע אֶלָּא אִי כְקוּלֵּי וּכְחוּמְרֵי דְדֵין. אִי כְקוּלֵּי וּכְחוּמְרֵי דְדֵין. הָדֵין דְּתֵימַר עַד שֶׁלֹּא יָצָאת בַּת קוֹל. אֲבָל מִשֶׁיָּצָאת בַּת קוֹל לָעוֹלָם הֲלָכָה כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל חַיָיב מִיתָה. תַּנִּי יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָת אֵילּוּ וָאֵילּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים אֲבָל הֲלָכָה כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. אֵיכַן יָצָאת בַּת קוֹל. רִבִּי בִיבִי אָמַר בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּיַבְנֶה יָצָאת בַּת קוֹל.
תניא, ליקוטי אמרים ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ: נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה – כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן: שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת; פֵּירוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כוּ׳.
וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחְלֶקֶת לִשְׁתַּיִם: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת.
הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן: אַהֲבַת ה׳ וּפַחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כוּ׳.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת:
וּּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״חָכְמָה״, ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמּוּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ – נִקְרָא ״בִּינָה״.
וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ הוּא ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וְ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״ נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לִירֹא וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ.
וְשׁוּב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, לִגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב: ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ׳״.
וְהַצִּמָּאוֹן, הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּיחוֹת מֵהַמּוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כּוּלָּן, הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.
וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ה׳:א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה לקדש כהן העובד ידיו ורגליו ואח"כ יעבוד שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם וכהן שעבד ולא קידש ידיו ורגליו שחרית חייב מיתה בידי שמים שנאמר ירחצו מים ולא ימותו ועבודתו פסולה בין כ"ג בין כהן הדיוט:
תניא, ליקוטי אמרים י״ג - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן לְשׁוֹן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״בֵּינוֹנִים זֶה וָזֶה שׁוֹפְטָן״ [פֵּירוּשׁ, יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע], דִּכְתִיב: ״כִּי יַעֲמוֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשּׁוֹפְטֵי נַפְשׁוֹ״, וְלֹא אָמְרוּ ״זֶה וָזֶה מוֹשְׁלִים״ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לַיֵּצֶר הָרָע בָּ״עִיר קְטַנָּה״, אֲפִילוּ לְפִי שָׁעָה קַלָּה – נִקְרָא רָשָׁע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
אֶלָּא, הַיֵּצֶר הָרָע אֵינוֹ – רַק עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּמוֹ שׁוֹפֵט וְדַיָּין הָאוֹמֵר דַּעְתּוֹ בַּמִּשְׁפָּט, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה פְּסַק הֲלָכָה כָּךְ לְמַעֲשֶׂה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ עוֹד שׁוֹפֵט וְדַיָּין הַחוֹלֵק עָלָיו, וְצָרִיךְ לְהַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ.
כָּךְ, הַיֵּצֶר הָרָע אוֹמֵר דַּעְתּוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, וּמֵהַלֵּב עוֹלֶה לַמּוֹחַ לְהַרְהֵר בּוֹ, וּמִיָּד חוֹלֵק עָלָיו הַשּׁוֹפֵט הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ, הַמִּתְפַּשֵּׁט בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבַּלֵּב – מְקוֹם מִשְׁכַּן הַיֵּצֶר טוֹב, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ, הוּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – הָעוֹזְרוֹ לְהַיֵּצֶר טוֹב, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ אֵין יָכוֹל לוֹ״.
וְהָעֵזֶר, הִיא הַהֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר אוֹר ה׳ עַל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, לִהְיוֹת לָהּ יִתְרוֹן וּשְׁלִיטָה עַל סִכְלוּת הַכְּסִיל וְיֵצֶר הָרָע, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחוֹשֶׁךְ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ מֵאַחַר שֶׁהָרָע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בַּבֵּינוֹנִי הוּא בְּתָקְפּוֹ כְּתוֹלַדְתּוֹ, לְהִתְאַוֹּת תַּאֲוָה לְכָל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נִתְבַּטֵּל בְּמִיעוּט לְגַבֵּי הַטּוֹב וְלֹא נִדְחָה מִמְּקוֹמוֹ כְּלָל, רַק שֶׁאֵין לוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לְהִתְפַּשֵּׁט בְּאֵבְרֵי הַגּוּף, – מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָעוֹמֵד לִימִין אֶבְיוֹן וְעוֹזֵר וּמֵאִיר לַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית – לָכֵן נִקְרָא – ״כְּרָשָׁע״, – כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֲפִילוּ כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה – הֱיֵה בְעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע״, וְלֹא רָשָׁע מַמָּשׁ, – אֶלָּא שֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ לְבֵינוֹנִי, וְלֹא לְהַאֲמִין לְהָעוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָרָע שֶׁבּוֹ נִתְבַּטֵּל לְגַבֵּי הַטּוֹב, שֶׁזּוֹ מַדְרֵגַת צַדִּיק, – אֶלָּא יִהְיֶה בְעֵינָיו כְּאִלּוּ מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ שֶׁל הָרָע הוּא בְּתָקְפּוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי כְּתוֹלַדְתּוֹ, וְלֹא חָלַף וְהָלַךְ מִמֶּנּוּ מְאוּמָה, וְאַדְּרַבָּה – נִתְחַזֵּק יוֹתֵר בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן, שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר עִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה.
וְאַף מִי שֶׁבְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ וְיֶהְגֶּה בָהּ יוֹמָם וָלַיְלָה לִשְׁמָהּ, אֵין זוֹ הוֹכָחָה כְּלָל שֶׁנִּדְחָה הָרָע מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ הוּא בְּתָקְפּוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, רַק שֶׁלְּבוּשָׁיו, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית – אֵינָן מִתְלַבְּשִׁים בַּמּוֹחַ וְהַפֶּה וְהַיָּדַיִם וּשְׁאָר אֵבְרֵי הַגּוּף, מִפְּנֵי ה׳ שֶׁנָּתַן שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לַמּוֹחַ עַל הַלֵּב, וְלָכֵן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ מוֹשֶׁלֶת בָּ״עִיר קְטַנָּה״, אֵבְרֵי הַגּוּף כּוּלָּם, שֶׁיִּהְיוּ לְבוּשׁ וּמֶרְכָּבָה לִשְׁלֹשָׁה לְבוּשֶׁיהָ שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ בָּהֶם, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה.
אֲבָל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, אֵין לָהּ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה עַל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית בַּבֵּינוֹנִי, כִּי אִם, בְּשָׁעָה שֶׁאַהֲבַת ה׳ הוּא בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ בְּעִתִּים מְזוּמָּנִים, כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְכַיּוֹצֵא בָהּ, וְאַף גַּם זֹאת הַפַּעַם, אֵינָהּ רַק שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לְבַד, כְּדִכְתִיב: ״וּלְאוֹם מִלְאוֹם יֶאֱמָץ״ – ״כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וּכְשֶׁזֶּה קָם כוּ׳״, שֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית מִתְאַמֶּצֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת עַל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, בִּמְקוֹר הַגְּבוּרוֹת שֶׁהִיא בִּינָה, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא וּלְהוֹלִיד אַהֲבָה עַזָּה לַה׳ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבְּלִבּוֹ, וְאָז – אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי.
אֲבָל לֹא נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי בַּבֵּינוֹנִי, אֶלָּא בַּצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״, וְהוּא מוֹאֵס בְּרָע וְשׂוֹנְאוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה וְהַמִּיאוּס, אוֹ שֶׁלֹּא בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אֲבָל בַּבֵּינוֹנִי, הוּא דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּאָדָם שֶׁיָּשֵׁן, שֶׁיָּכוֹל לַחֲזוֹר וְלֵיעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כָּךְ הָרָע בַּבֵּינוֹנִי, הוּא כְּיָשֵׁן בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, שֶׁלִּבּוֹ בּוֹעֵר בְּאַהֲבַת ה׳, וְאַחַר כָּךְ, יָכוֹל לִהְיוֹת חוֹזֵר וְנֵיעוֹר.
וְלָכֵן הָיָה רַבָּה מַחֲזִיק עַצְמוֹ כְּבֵינוֹנִי, אַף דְּלַא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא וּבְתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, בַּחֲפִיצָה וַחֲשִׁיקָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה לַה׳ בְּאַהֲבָה רַבָּה כְּבִשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וְנִדְמֶה בְעֵינָיו כְּבֵינוֹנִי הַמִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הַלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ״.
וְהִנֵּה, מִדַּת אַהֲבָה זוֹ, הָאֲמוּרָה בְּבֵינוֹנִים, בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית כוּ׳, הִנֵּה לְגַבֵּי מַדְרֵגַת הַצַּדִּיקִים עוֹבְדֵי ה׳ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, אֵין בְּחִינַת אַהֲבָה זוֹ נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״עֲבוֹדַת אֱמֶת״ כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁחוֹלֶפֶת וְעוֹבֶרֶת אַחַר הַתְּפִלָּה, וּכְתִיב: ״שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר״.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, לְגַבֵּי מַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִים – נִקְרֵאת ״עֲבוֹדָה תַמָּה״ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ שֶׁלָּהֶם, אִישׁ אִישׁ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ בְּמַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִים, וַהֲרֵינִי קוֹרֵא בְּאַהֲבָתָם שֶׁבִּתְפִלָּתָם גַּם כֵּן ״שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד״, הוֹאִיל וּבְכֹחַ נַפְשָׁם הָאֱלֹהִית לַחֲזוֹר וּלְעוֹרֵר בְּחִינַת אַהֲבָה זוֹ לְעוֹלָם, בְּהִתְגַּבְּרוּתָהּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם, עַל יְדֵי הֲכָנָה הָרְאוּיָה לְכָל נֶפֶשׁ כְּפִי עֶרְכָּהּ וּמַדְרֵגָתָהּ.
כִּי הִנֵּה, מִדַּת אֱמֶת הִיא מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הַנִּקְרָא: ״בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן הַמַּבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה״ – מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, וּבְכָל מַעֲלָה וּמַדְרֵגָה מַבְרִיחַ תּוֹךְ נְקוּדָּה הָאֶמְצָעִית, שֶׁהִיא נְקוּדַּת וּבְחִינַת מִדַּת אֱמֶת שֶׁלָּהּ.
וּמִדַּת אֱמֶת הִיא ״נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים״, וְאֵין לָהּ שִׁיעוּר לְמַעְלָה עַד רוּם הַמַּעֲלוֹת, וְכָל מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַטָּה, הֵם כְּאַיִן לְגַבֵּי מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מֵהֶן [כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, שֶׁבְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחִין שֶׁל מַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת הֵן לְמַטָּה מִבְּחִינַת עֲקֵבַיִים וְרַגְלֵי מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת מֵהֶן, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״רַגְלֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כּוּלָּן״]:
משנה אהלות א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם. שלשים בפיסת הרגל. ששה בכל אצבע. עשרה בקורסל. שנים בשוק. חמשה בארכובה. אחד בירך. שלשה בקטלית. אחד עשרה צלעות. שלשים בפיסת היד. ששה בכל אצבע. שנים בקנה ושנים במרפק. אחד בזרוע. וארבעה בכתף. מאה ואחד מזה. ומאה ואחד מזה. ושמנה עשר חוליות בשדרה. תשעה בראש. שמנה בצואר. ששה במפתח של לב. וחמשה בנקביו. כל אחד ואחד מטמא במגע במשא ובאהל. אימתי בזמן שיש עליהן בשר כראוי. אבל אם אין עליהן בשר כראוי. מטמאין במגע ובמשא. ואין מטמאין באהל:
מצוטט ב־10 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 10
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ הוא אהרן ומשה ‹ מו סה"מ תר"ם ח"א ע' קט
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ובירך את לחמך ‹ פט סה"מ תר"ם ח"א ע' קח
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ להבין וכו' בענין הציץ ‹ קנד סה"מ תר"ם ח"א ע' קט
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ בגמ' וכו' קא מפלגי ‹ קפג סה"מ תר"ם ח"א ע' קט
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ הקבצו ושמעו ‹ שפא סה"מ תר"ם ח"א ע' קט
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ הוא אהרן ומשה ‹ תו סה"מ תר"ם ח"א ע' קט
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ וברך את לחמך ‹ תלו סה"מ תר"ם ח"א ע' קח
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ להבין בתוס' ביאור משנת"ל (ד"ה ויקרא) ב' פי' בציץ ‹ תס סה"מ תר"ם ח"א ע' קט
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ קא מיפלגי במתיבתא דרקיע ‹ תעה סה"מ תר"ם ח"א ע' קט
- תרמ"א ‹ הנחות ‹ שלש רגלים תחג לי ‹ תקמט סה"מ תר"ם ח"א ע' קט

