[גדולה תשובה] ואמנם כו'
ק[גדולה תשובה] ואמנם כו'
פ' ויקרא
כל המחלה כו' נופת תטופנה כו' ענין רופאיך כו' רפואה לעולם - ב' קיצורים
ויקרא
ואמנם יש עוד בחי' חולה1 שעז"נ כל המחלה2 אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאיך, ובגמ' פ"ט דב"מ דק"ז ע"ב מחלה זו מרה כו', והענין הוא כמ"ש כי נופת תטופנה שפתי זרה כו' ואחריתה מרה כלענה (במשלי סי' קאה'3 ) ופי' בזח"ב ויקהל דף ר"ג ע"ב דקאי על ק"נ, והיינו כמ"ש בסש"ב פ"ז שהיא כלולה מטו"ר ובעשייה רובה ככולה רע רק מעט טוב מעורב בה כו' וממנה נמשכים תאוות התענוגים גשמיים שאסרתם התורה כמובן מדין בן סורר ומורה4 כו', וע' בס' החינוך ס"פ שלח לך סי' שפ"ז וכן מי שתר5 אחר עיניו כלומר שהוא רודף אחר תאוות העולם כו' עובר על לאו זה, היינו לאו דולא תתורו6 כו', והבחיי ר"פ קדושים האריך בזה. וזהו לתאוה יבקש נפרד (משלי סי' י"ח7 ) כי מי שנמשך אחר התאוה הוא בחי' נפרד, וע' ברבות לך לך פמ"א8 ע"פ הפרד נא מעלי9, הבדל אין כתי' כאן אלא הפרד, הרי שבחי' נפרד גרוע יותר מובדל10 מל' כסוס כפרד11, ובאמת צ"ל ותורתך בתוך מעי12 שדוד שיבח א"ע שכל מה שבתוך מעיו זהו ע"פ דרכי התורה והנהגת פרישותה כמ"ש הבחיי ר"פ קדושים, ועז"נ צדיק אוכל לשובע נפשו13, וכ"ש בשאר התאוות כו', וזהו נופת תטופנה שהמשיל תאוות העולם המתוקים בראשונה לנופת, ואחריתם וסופם מרה כו', וכמ"ש בפ' בהעלותך גבי התאוו תאוה14 דלבסוף כתי' והי' לכם לזרא15, והוא בחי' אחריתה של נופת דשפתי זרה שנהפך לזרא והיינו ואחריתה מרה חדה כחרב פיות, וכדפי' רש"י זרא חרב, וע"כ נק' מחלה כי מחלה אם16 היות שפירושו חולה יש בו פי' ג"כ לשון מתיקות כמו חורפי' מחלי' לי' לשבח17, והיינו ק"נ שכלולה מטו"ר ע"כ מצד הטוב שבה יש בה מתיקות ומצד הרע היא מר.
וברבות פ' מצורע ס"פ ט"ז18 והסיר ה' ממך כל חולי19, זה היצה"ר שתחילתו מתוק וסופו מר, וכ' המ"כ שדרש חולי מל' מחליי' לי' שפירושו ממתיק וסופו מר20, ויש לפרש זה בשני דרכים הא' כפשוטו שממתיק לו איך שמתוק הוא לעשות כן, ואחריתו מרה כלענה, הב' יש לפרש באופן אחר כי לפי שאין פתגם21 קבהעונש נמשך במהרה ע"כ תחילת היצה"ר מתוק וכמ"ש מים גנובים ימתקו22, וסופו מר בבוא העונש, והנה תיבת מר עולה מספרו ב"פ ק"ך, והיינו ב"פ ק"ך צירופי אלקי'23, והיינו כי יש ק"ך צירופי' אלקי' בקדושה ע"ב הראשונים הם גבורות ממותקים, ומ"ח האחרונים קשים25, ואמנם כשמתחברים עוד ק"ך צירופי' דק"נ לינק מהם אז נעשים דינים קשים ביותר לנתוש ולנתוץ ולהאביד25 כו', והנה ארז"ל ברבות פ' ראה26, ובאיכה27 ע"פ מפי עליון28 א"ר אלעזר29 מיום שאמר30 הקב"ה ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב כו' לא יצאת טובה לעושי רעה ולא רעה לעושי טובה, אלא טובה31 כו', א"כ הנמשך אחר יצה"ר הוא בעצמו ממשיך עליו הרע והמות ח"ו, וזהו הגם שתחלתו מתוק עכ"ז סופו מר, וזהו שארז"ל והסיר ה' ממך כל חולי, ממך הוא34 שלא יבואו חליים עליך כו', וזהו כל המחלה אשר שמתי במצרים, מצרים לשון מצרים וגבולים35 היינו מן הארץ לרקיע36 מהלך ת"ק שנה, גם מצרים נק' תאוות גופניות כו', וק"נ הנק' מחלה זו מרה היא מקור שממנה נמשך בג"ק37 שמהם שרש כל האיסורים38 כו', וז"ש הוא ענין39 רע נתן האלקי'24 לבנה"א לענות בו פי' רע הוא היצה"ר כמ"ש כי יצר לב האדם רע40, ועז"נ ובורא רע41, ראה נתתי32 לפניך33 כו' ואת הרע, ופי' לענות בו יש לפרש שיהי' היצה"ר מלאך רע עונה אמן בע"כ42 והיינו כמ"ש ואהבת בכל לבבך בשני יצריך43 כו', אך ע"י אם שמוע תשמע קגלקול44 כו' מזה יהי' נמשך שלא אשים עליך מחלה דק"נ וכמו שפי' רז"ל להדיא ע"פ והסיר ה' ממך כל חולי זה יצה"ר כנ"ל.
קיצור. מחלה זו מרה ק"נ שממנה נמשכים תאוות תענוגי' גשמיי' שאסרם התורה, ועובר על לאו דולא תתורו, ונק' נפרד שגרע מנבדל, כ"א צ"ל ותורתך בתוך מעי, וחולי זה יצה"ר שסופו מ"ר ב"פ ק"ך והאחרוני' דינים קשים, ועל רע זה נא' לענות בו שיהי' מלאך רע עונה בע"כ אמן, וע"ד בכל לבבך בשני יצריך.
ועדיין צ"ל מ"ש כי אני ה' רופאך דמאחר שלא ישים מחלה הנ"ל א"כ מה צריך לרפואה, והגם שי"ל שמאחר שאני רופאך לכן לא אשים עליך המחלה בכדי שלא תצטרך לרפואה, עכ"ז צ"ל מהו ענין רופאך. אך הנה כתי' רפאות תהי לשרך45, ופי' הר"נ ז"ל46 בס' מ"ע47 כי הנה מאמר המין מפלגא ולעילא כו' ספ"ד דסנהדרין48, ונמצא באמת צריך האדם לראות שלא יהי' מפלגא ולתתא פי' שלא יהא פוגם בברית כו', וזהו רפאות תהי לשרך שאפי' מטבור ולמטה מרפא שיהי' שלם עכ"ל ודפח"ח. וביאור ענין זה יובן ממ"ש ע"פ ששים המה מלכות49 דהנה ענין מפלגא ולתתא זהו מ"ש ומשם יפרד כו' והרי בבחי' יפרד כתי' לתאוה יבקש נפרד כנ"ל, והסיבה לבחי' ומשם יפרד זהו לפי שההמשכה היא מבחי' ונהר יוצא50 כו' שהוא בחי' יש נהרא מכיפי' מבריך52 ומתרבה ונתפס ליש והוא ההשגה שהיא בחי' בינה51 כו', אבל ומעיין מבית ה' יצא53 בחי' והחכמה54 מאין תמצא55 אזי והשקה את נחל השטים56 ג"כ שהוא מקור התאוות כמ"ש ברבות פ' בלק57, ומעין זה מתגלה בתורה, ולכן עשו ארון עצי שטים58 שע"י בחי' אור59 קדהתורה גם בחי' שטים נהפך לטוב, וכמארז"ל אם פגע בך מנוול זהו היצה"ר60, והתורה נק' תבלין61 בדרז"ל, וזהו כי אני ה' רופאך דאע"ג שכבר נא' כל המחלה כו' לא אשים, מ"מ מפלגא ולתתא ששם נא' ומשם יפרד, והיינו משום דאית קרומא דפסיק במעוי דב"נ62 כו' ומ"מ ע"י התורה נא' רפאות תהי לשרך, והיינו ע"י שררך אגן הסהר63 כו', וזהו כי אני ה' רופאך כו'. ולתוס' ביאור בענין כל המחלה כו' לא אשים כו' י"ל ע"ד בשבת ק"נ נמתקת64 והרע נדחה והטוב נהפך לקדושה כו' ולכן לא נאמר פרש שבתכם65 כו' ועד"ז יובן ענין כל המחלה לא אשים כו'.
קיצור. מאחר שהמחלה לא ישים מה צריכי' לרפואה, ופי' הר"נ ז"ל שזהו גם מפלגא ולתתא היינו פגם הברית, ויש לבאר כי ע"י הקרומא דפסיק, נא' ומשם יפרד, והיינו לפי שההמשכה הוא מהנהר, אבל ומעיין מבית ה' יוצא66 והשקה גם נחל השטים, ועד"ז בתורה, ולכן הארון הי' מעצי שטים ועז"נ כי אני ה' רופאך.
ובכ"ז יובן מארז"ל גדולה תשובה67 שמביאה רפואה לעולם, ולכאו' צ"ל מה צריך העולם לרפואה דלכאו' ענין הרפואה אינו שייך רק במדבר ובע"ח, אך כי ראה נתתי לפניך את החיים כו', וכמבואר בלק"ת פ' ואתחנן68 בד"ה שמע ישראל שז"ע יהי רקיע ויהי מבדיל69, ומה שמעל לרקיע נק' חיים כו' וההיפוך מה שלמטה הוה ונפסד, וע' בד"ה האזינו השמים70, ועיקר בחי' מות היינו ג"ק שנמשכו מזמ"ל דתהו שמתו71, ומהם כל האיסורים, ולכן רשעים בחייהם72 כנז' בלק"ת פ' עקב73 סד"ה ויאכילך את המן, והחולי מפריש בין חיים כו' והוא ק"נ תאוות היתר, וחולי קרוב ללשון חול74, חולין75 שהיא בעשייה וע"כ העולם קהכשמקבל מק"נ אינו בבריאותו, ועמ"ש בד"ה זכור76 את יום השבת לקדשו, והיינו כי בתחלת בריאת העולם נא' ברא, לשון בריאה, ולשון בריאות77 שלא הי' ק"נ הנק' מחלה שולטת, וע"י חטא עה"ד נעשו שי"ב חול והוא ענין מחלה וע"כ העולם צריך לרפואה שיהי' בריא כמו בעת הבריאה, וכתי' בוראך יעקב78 שע"י יהי' נמשך הרפואה והבריאות, שיהי' בעולם גילוי החיים והטוב, וכמ"ש גם את העולם נתן בלבם79, שתלוי בריאות ורפואות העולם בלב האדם כו', והיינו ע"י התשובה שממשיך מאריך אנפין80 שע"י גילוי זה יומשך ארוכה ורפואה לעולם כו', והגם שארז"ל בירושלמי81 ע"פ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם82 שהם חזקים כיום הבראם, עכ"ז א"א לכחד שאינו כמו שנברא שהרי העולם על מלואו נברא83, וע"י חטא עה"ד חסרו וא"ו דברים84 הרי העולם חסר כמו החולי שחסר לו, וכשבא יום השבת אז נק' ששת ימי המעשה בשם חול ל' חולה, והיינו מפני כי בשבת הוא אחר חטא עה"ד שכבר נעשה העולם חולה ע"י שליטת ק"נ, רק כי בשבת נמתקת ק"נ כנ"ל משא"כ בחול ל' חולה שחסר ושולט ק"נ הנק' מחלה, ולכן הגם כי בעצם חזקים הם כיום הבראם עכ"ז העולם חולה מצד החסרון ושליטת ק"נ, וע"י התשובה נמשך רפואה לעולם כו'.
הערות
עמוד ק
- 1. ואמנם יש עוד בחי' חולה : בספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נרשם אודות מאמר זה: ”נופת תטופנה כו' ענין רופאיך כו' רפואה לעולם — ב' קיצורים" המאמר הוא לשון אוה"ת בשלח ס"ע תקפג ואילך (בשינויים והוספות וכו'). ונמצא גם באוה"ת משפטים ע' א'רמז ואילך (ומסיום פ"ב ואילך ליתא שם). פ"א ממאמר זה נמצא בתוס' הגהות וכו' בקונט' עץ החיים פ"ג ע' 21 ואילך . לפ"ב ראה גם אוה"ת משלי כרך א ע' תקנב ד"ה בספר. מאמר זה הוא המשך להמאמר שנדפס לפנ"ז. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר זה נדפסה לקמן (בחלק הנחותיו) ושם הפתיחה: גדולה תשובה .
- 2. כל המחלה : בשלח טו, כו.
- א. קה"ת תש"ז — ברשימת מאמרי שנה זו — ע' 52.
- ב. פרט להקיצורים.
- ג. בסה"מ ה'תש"ח ע' 133 הערה ח (ובקונט' ומעיין ע' 137) כותב : ”וכנראה מיוסד על דרוש הצ"צ בס' שמות פ' יתרו ד"ה ויאמר אם שמוע" ואולי צ"ל: פ' בשלח (והוא הנדפס באוה"ת הנ"ל).
- ד. ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
עמוד קא
- 3. כי נופת תטופנה. . ואחריתה. . במשלי סי' ה' : פסוק ג. ד.
- 4. בן סורר ומורה : תצא כא, כ. סנהדרין ע, א.
- 5. שתר : בחינוך: שהוא תר. וכ"ה בקונט' עה"ח.
- 6. לאו דולא תתורו : שלח טו, לט.
- 7. לתאוה יבקש. . משלי סי' י"ח : פסוק א. ראה (בנוסף להערה 1) תו"א שמות נא, ב. תו"ח תצוה ח"ב שמג, ריש ע"ב. המשך מים רבים תרל"ו ריש ע' ב. ע' ה.
- 8. פמ"א : ס"ו.
- 9. הפרד נא מעלי : לך יג, ט.
- 10. מובדל : באוה"ת כאן: מבחי' הבדלה. בקונט' עה"ח כאן: מנבדל.
- 11. מל' כסוס כפרד : מתנות כהונה שם — תהלים לב, ט. ראה קונט' עה"ח כאן ע' 23.
- 12. ותורתך בתוך מעי : תהלים מ, ט.
- 13. צדיק אוכל לשובע נפשו : משלי יג, כה. ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה מזבח אדמה על יד הערה 98. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי ובהערה 173. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואהבת על יד הערה 89. קונט' עה"ח כאן ע' 23.
- 14. התאוו תאוה : בהעלותך יא, ד.
- 15. והי' לכם לזרא : בהעלותך שם, כ.
- 16. אם : במקומות המובאים בהערה 1: עם. אבל כ"ה בכ"מ — ראה גם סה"מ תרל"ח ע' ה. וש"נ.
- 17. חורפי' מחלי' לי' לשבח : ראה ע"ז לט, א. מת"כ לשמו"ר פמ"ג, ג.
- 18. ס"פ ט"ז : סי' ח.
- 19. והסיר ה' ממך כל חולי : עקב ז, טו.
- 20. וסופו מר : במת"כ שם: וסוף בא לידי חולי כמשמעו.
- 21. פתגם : וכ"ה בקונט' עה"ח כאן ע' 24. באוה"ת כאן: פגם.
עמוד קב
- 22. מים גנובים ימתקו : משלי ט, יז.
- 23. מר. . ב"פ ק"ך. . אלקי' : ראה לקו"ת להאריז"ל בשלח עה"פ ויבאו מרתה (טו, כג). (שם בסופו ד"ה עמלק). מאו"א מערכת מר סצ"ב. (ובנוסף להערה 1) אוה"ת מסעי ע' א'שפ. (וראה גם) אוה"ת תשא ע' ב'יא. איכה כרך ב ס"ע א'לו.
- 25. ומ"ח האחרונים קשים : ראה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה גן נעול הב' ובהערה 50.
- 25. לנתוש ולנתוץ ולהאביד : ירמי' א, י. יח, ז.
- 26. ברבות פ' ראה : ראה שם פ"ד, ג. ראה סה"מ תרל"ו ח"ב ע' רסט (ומציין לשינויים). המשך תער"ב ח"ג ס"ע א'תכט ואילך.
- 27. ובאיכה : ראה שם פ"ג אות מ. באוה"ת כאן אינו מביאו, אף שלכאורה מעתיק לשונו.
- 28. מפי עליון : איכה ג, לח.
- 29. א"ר אלעזר : באוה"ת כאן: א"ר אחא.
- 30. מיום שאמר : וכ"ה באוה"ת ובקונט' עה"ח כאן. ובמדרש: (משאמר) משעה שאמר — וכ"ה בהדרושים שבהערה 26.
- 31. הקב"ה. . אלא טובה : ל' איכ"ר שם בשינוי.
- 34. והסיר. . ממך הוא : ויק"ר שם (פט"ז, ח). ראה גם אוה"ת עקב ס"ע תקיא ואילך.
- 35. מצרים לשון מצרים וגבולים : ראה (בנוסף להערה 1) תו"א בשלח סד, ב. סע"ג. יתרו סז, סע"ב. עא, ג.
- 36. מן הארץ לרקיע : ראה חגיגה יג, א.
- 37. וק"נ. . שממנה נמשך בג"ק : ראה גם אוה"ת עקב ע' תקנט ס"ח. סה"מ תרל"ח ע' רב.
- 38. בג"ק. . האיסורים : ראה תניא פ"ו. פ"ח.
- 39. הוא ענין. . האלקי' : וכ"ה באוה"ת ובקונט' עה"ח כאן — קהלת א, יג [ושם: אלקים].
- 24. ק"ך צירופי אלקי' : ראה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 73.
- 40. כי יצר לב האדם רע : נח ח, כא. סוכה נב, א.
- 41. ובורא רע : ישעי' מה, ז.
- 32. ראה נתתי : נצבים ל, טו.
- 33. לפניך את : בחומש ובאיכ"ר: לפניך היום את. אבל כ"ה בהדרושים הנ"ל פרט לסה"מ תרל"ו.
- 42. מלאך רע עונה אמן בע"כ : שבת קיט, ב.
- 43. ואהבת בכל לבבך בשני יצריך : ואתחנן ו, ה [בדילוג] ובספרי שם. ברכות נד, א במשנה. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' שסג ואילך. שערי אורה ו, א הערה 9. לעיל המשך זאת חנוכת המזבח פט"ז.
עמוד קג
- 44. אם שמוע תשמע לקול : התחלת הכתוב כל המחלה — בשלח טו, כו.
- 45. רפאות תהי לשרך : משלי ג, ח.
- 46. הר"נ ז"ל : הרב מנחם נחום מטשארנביל.
- 47. בס' מ"ע : בספר מאור עינים פ' בשלח עה"פ ויאמר אם שמוע תשמע בסופו. ראה גם אוה"ת משלי כרך א ע' תקנב.
- 48. מאמר המין מפלגא. . ספ"ד דסנהדרין : ראה שם לט, א.
- 49. ששים המה מלכות : שה"ש ו, ח. לקו"ת שה"ש לט, רע"א.
- 50. ומשם יפרד. . ונהר יוצא : בראשית ב, י.
- 52. נהרא מכיפי' מבריך : שבת סה, ב. ראה גם לקו"ת שה"ש לט, א ואילך. אמ"ב שער התפילין קכא, סע"ג ואילך.
- 51. ונהר יוצא. . בינה : ראה תו"א משפטים עה, ד: כמ"ש בזהר פ' אמור [צט, א].
- 53. ומעיין מבית ה' יצא : יואל ד, יח.
- 54. ומעיין. . והחכמה : ראה זהר בא מב, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתצב. וש"נ. שה"א צ, א הערה 12.
- 55. והחכמה מאין תמצא : איוב כח, יב.
- 56. והשקה את נחל השטים : המשך הכתוב ומעיין מבית ה'.
- 57. השטים. . התאוות. . ברבות פ' בלק : פ"כ, כב. ראה גם תנחומא שם יז. באוה"ת חוקת ע' תשצו: בזח"ג ס"פ עקב דף ער"ה ע"ב כרך ה' ע' א'תרכה : בזהר ס"פ עקב — וצ"ל כבאוה"ת מסעי ע' א'שצ: בזוהר ואתחנן דף ע"ר ע"ב.
- 58. עשו ארון עצי שטים : תרומה כה, י. ויקהל לז, א. ראה שמו"ר פ"נ, ג. תנחומא שם ח. אוה"ת תרומה ע' א'תמד ואילך (ס"ח). ויקהל ע' ב'ריז . מסעי ע' א'שצ.
- 59. ארון. . אור : באוה"ת ויקהל שם: כמ"ש ברבות שם — ראה שם ס"א ובמת"כ שם. וראה גם סה"מ תרל"ח ע' קמח.
- ה. ובמהדורת תשנ"ח ע' 17.
- ו. ושם מציין : כמ"ש מזה בפ' בשלח גבי ויבואו מרתה [כנראה הכוונה להנדפס באוה"ת מסעי שנרשם בפנים ההערה] וע"פ רפאני [אוה"ת ירמי' כרך א ע' שסב]
עמוד קד
- 60. אם פגע. . היצה"ר : ראה סוכה נב, ב וברש"י שם.
- 61. והתורה נק' תבלין : קדושין ל, ב.
- 62. דאית קרומא דפסיק במעוי דב"נ : ראה זהר בראשית לב, ב.
- 63. שררך אגן הסהר : שה"ש ז, ג.
- 64. בשבת ק"נ נמתקת : ראה ע"ח שער קיצור אבי"ע ש"נ, פ"ו. זהר"ק משפטים צד, ב (ע' נז). אגה"ק סכ"ו (קמג, ב). מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' שסב ואילך. ביאורי הזהר להצ"צ כרך ב ויקהל ע' תתמה. אוה"ת בשלח כאן ע' תקפה. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן בסופה.
- 65. פרש שבתכם : ראה זהר יתרו פח, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קיח. וש"נ. תו"ח בא ח"א קכ, ג הערה 291.
- 66. יוצא : לעיל על יד הערה 53: יצא.
- 67. גדולה תשובה : יומא פו, סע"א.
- 68. בלק"ת פ' ואתחנן : יא, ב.
- 69. יהי רקיע ויהי מבדיל : בראשית א, ו [בדילוג].
- 70. בד"ה האזינו השמים : לק"ת שם עב, ב.
- 71. מזמ"ל דתהו שמתו : ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח פי"ט ובהערה 468.
- 72. רשעים בחייהם : ברכות יח, ב.
- 73. בלק"ת פ' עקב : יד, א ספ"ב.
- 74. וחולי קרוב ללשון חול : ראה גם אוה"ת משפטים ע' א'רכח.
- 75. וחולי. . חולין : ראה גם אוה"ת כאן ע' תקפה. משפטים ע' א'רמ.
עמוד קה
- 76. בד"ה זכור : וכ"ה גם באוה"ת כאן. ראה גם אוה"ת יתרו ע' תתקכז. סה"מ תרכ"ו ע' ב.
- 77. ברא. . בריאות : ראה גם אוה"ת שבהערה 75. נצבים ע' א'רכו. ע' א'רכח. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 70.
- 78. בוראך יעקב : ישעי' מג, א. ראה גם לקמן שם על יד הערה 71.
- 79. גם את העולם נתן בלבם : קהלת ג, יא. ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח ספט"ז ובהערה 397.
- 80. התשובה שממשיך מאריך אנפין : ראה גם לקו"ת בלק עד, א. אוה"ת בשלח כאן ס"ע תקפה. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן בסופה.
- 81. בירושלמי : ראה שם ברכות פ"א, ה"א. ראה גם דרך אמונה לר"מ בן גבאי קה"ת ספ"ד. ס' החקירה ע' קג ואילך. המשך תרל"ו פל"ג ובהערה שם. הגהת כ"ק אדמו"ר מהר"ש באוה"ת בראשית כרך ו ע' 2040. לקו"ש בראשית כרך י' ע' 182.
- 82. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם : בראשית ב, ד.
- 83. העולם על מלואו נברא : ראה ב"ר פי"ד, ז. וראה שם פי"ב, ו. פי"ג, ג (וביפ"ת שם). ראה גם תו"ח ח"ש קלד, א. לקו"ש בראשית כרך כה ע' 14 ואילך.
- 84. וע"י חטא עה"ד חסרו וא"ו דברים : ראה ב"ר פי"ב, וה. תנחומא בראשית ו. יל"ש בראשית ב, ד (רמז יז). במד"ר פי"ג, יב. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ובחודש השביעי על יד הערה 62: ה' דברים.
מתנות כהונה על שמות רבה מ״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
חלוי. מתיקות כד"א חורפיה מחליא ליה:
אמור כך. פירושו הקב"ה אמר למשה כה תאמר כשתרצה להתפלל וכדלקמן:
עשה את המר כו'. כלומר מחול נא חטאתם והניח מרירת הרוגז. [וכל זה מבואר בפר' עקב]:
היה הדבר מסורת כו'. כלומר היה שומר את הדבר בלבו:
ולא עשה. כלומר לא עכב אלא מיד כשבאו כו':
[ה"ג רבש"ע] בקשת. פירושו לשון תמיה:
חלי מרירתן. פירושו המתק המרירות כמו שפירש לעיל:
שמות רבה מ״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וַיְחַל משֶׁה, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חָלָה משֶׁה כְּשֶׁעָשוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, מַהוּ וַיְחַל משֶׁה, שֶׁהִכְנִיס לֵאלֹהִים כְּמִין דּוֹרוֹן, וְאֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה אֶלָּא לְשׁוֹן דּוֹרוֹן, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים מה, יג): וּבַת צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ וגו'. וְכֵן (מלאכי א, ט): וְעַתָּה חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל וגו'. וְרַבָּנָן אָמְרִין, מַהוּ וַיְחַל משֶׁה, עָשָׂה אֶת הַמַּר מָתוֹק, וַיְחַל לְשׁוֹן חִלּוּי, כֵּיצַד, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אָדָא דְּיָפוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְמָרָה, מַה כְּתִיב שָׁם (שמות טו, כג): וַיָּבֹאוּ מָרָתָה, הִתְחִיל משֶׁה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאָמַר הַמַּיִם הַלָּלוּ לָמָּה נִבְרְאוּ מַה הֲנָיָה יֵשׁ לָעוֹלָם בָּהֶן, מוּטָב הָיָה אִלּוּ לֹא נִבְרְאוּ, יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה הָיָה מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא תֹאמַר כֵּן, וְלֹא מַעֲשֵׂי יָדַי הֵן, יֵשׁ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁלֹא נִבְרָא לְצֹרֶךְ, אֶלָּא אֲנִי מְלַמֶּדְךָ הֵיאַךְ תְּהֵא אוֹמֵר, אֱמֹר כָּךְ עֲשֵׂה אֶת הַמַּר מָתוֹק. וּמִנַּיִן שֶׁלִּמְּדוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת אוֹמֵר כָּךְ, רְאֵה מַה כְּתִיב (שמות טו, כה); וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ, וַיַּרְאֵהוּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וַיּוֹרֵהוּ, אֵין וַיּוֹרֵהוּ אֶלָּא לְשׁוֹן לִמּוּד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ד); וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי, וּכְתִיב (שמות לה, לד): וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ. הָיָה הַדָּבָר מָסֹרֶת בְּיַד משֶׁה וְלֹא עָשָׂה, וְלָמָּה עָשָׂה אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לַמִּדְבָּר וּבִקֵּשׁ הָאֱלֹהִים לְכַלּוֹתָן אָמַר לוֹ משֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּקַּשְׁתָּ לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל, מְכַלֶּה אַתָּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי בְּמָרָה הֱוֵי מִתְפַּלֵּל וֶאֱמֹר עֲשֵׂה אֶת הַמַּר מָתוֹק, וְאַף עַכְשָׁו חַלִּי מְרִירָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְרַפֵּא אוֹתָן, הֱוֵי: וַיְחַל משֶׁה. אָמַר רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בַּר פְּרָטָא בִּימֵי משֶׁה הָיָה לָנוּ מִי שֶׁיְחַלֶּה הַמְרִירוּת שֶׁלָּנוּ, הֱוֵי: וַיְחַל משֶׁה, אֲבָל בִּימֵי דָנִיֵּאל לֹא הָיָה לָנוּ מִי שֶׁיְחַלֶּה הַמְּרִירוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ט, יג): וְלֹא חִלִּינוּ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ.
תניא, ליקוטי אמרים ו׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, זֶה לְעוּמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹהִים.
כִּי כְּמוֹ שֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת, וּמִתְלַבֶּשֶׁת בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים קְדוֹשִׁים, כָּךְ הַנֶּפֶשׁ דְּסִטְרָא אָחֳרָא מִקְּלִיפּוֹת נוֹגַהּ הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם, כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא, שֶׁהֵן: שֶׁבַע מִדּוֹת רָעוֹת הַבָּאוֹת מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת רָעִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, וְשֵׂכֶל הַמּוֹלִידָן הַנֶּחְלָק לְשָׁלֹשׁ, שֶׁהֵן חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת – מְקוֹר הַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן לְפִי עֵרֶךְ הַשֵּׂכֶל, כִּי הַקָּטָן חוֹשֵׁק וְאוֹהֵב דְּבָרִים קְטַנִּים פְּחוּתֵי הָעֵרֶךְ, לְפִי שֶׁשִּׂכְלוֹ קָטָן וְקָצָר לְהַשִּׂיג דְּבָרִים יְקָרִים יוֹתֵר מֵהֶם, וְכֵן מִתְכַּעֵס וּמִתְקַצֵּף מִדְּבָרִים קְטַנִּים, וְכֵן בְּהִתְפָּאֲרוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת.
וְעֶשֶׂר בְּחִינוֹת אֵלּוּ הַטְּמֵאוֹת, כְּשֶׁאָדָם מְחַשֵּׁב בָּהֶן אוֹ מְדַבֵּר אוֹ עוֹשֶׂה, הֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁבְּמוֹחוֹ וְדִבּוּרוֹ שֶׁבְּפִיו וְכֹחַ הַמַּעֲשִׂיי שֶׁבְּיָדָיו וּשְׁאָר אֵיבָרָיו, נִקְרָאִים ״לְבוּשֵׁי מְסָאֲבוּ״ לְעֶשֶׂר בְּחִינוֹת אֵלּוּ הַטְּמֵאוֹת, שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בָּהֶן בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אוֹ דִּבּוּר אוֹ מַחֲשָׁבָה.
וְהֵן הֵם כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, אֲשֶׁר ״הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר בְּשַׁלַּח, שֶׁהֵן ״תְּבִירוּ דְרוּחָא כוּ׳״, וְכֵן כָּל הַדִּבּוּרִים וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר לֹא לַה׳ הֵמָּה וְלִרְצוֹנוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ פֵּירוּשׁ לְשׁוֹן ״סִטְרָא אָחֳרָא״, פֵּירוּשׁ – צַד אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ צַד הַקְּדוּשָּׁה.
וְצַד הַקְּדוּשָּׁה אֵינוֹ אֶלָּא הַשְׁרָאָה וְהַמְשָׁכָה מִקְּדוּשָּׁתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹרֶה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבָּטֵל אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, בֵּין בְּפוֹעַל מַמָּשׁ – כְּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, בֵּין בְּכֹחַ – כְּכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, שֶׁבְּכֹחוֹ לִהְיוֹת בָּטֵל מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּמְסִירַת נַפְשׁוֹ עַל קְדוּשַּׁת ה׳.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – שְׁכִינָה שְׁרוּיָה כוּ׳, וְ״כָל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא״ לְעוֹלָם.
אֲבָל כָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ בָּטֵל אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הוּא דָּבָר נִפְרָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֵינוֹ מְקַבֵּל חַיּוּת מִקְּדוּשָּׁתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִבְּחִינַת פְּנִימִית הַקְּדוּשָּׁה וּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ, אֶלָּא מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים, שֶׁיּוֹרְדִים מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה רִבְבוֹת מַדְרֵגוֹת, בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת דֶּרֶךְ עִלָּה וְעָלוּל וְצִמְצוּמִים רַבִּים, עַד שֶׁנִּתְמַעֵט כָּל כָּךְ הָאוֹר וְהַחַיּוּת, מִיעוּט אַחַר מִיעוּט, עַד שֶׁיָּכוֹל לְהִתְצַמְצֵם וּלְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְחִינַת גָּלוּת תּוֹךְ אוֹתוֹ דָּבָר הַנִּפְרָד, לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ, שֶׁלֹּא יַחֲזוֹר לִהְיוֹת אַיִן וָאֶפֶס כְּבַתְּחִלָּה מִקּוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא.
וְלָכֵן נִקְרָא עוֹלָם הַזֶּה וּמְלוֹאוֹ, עוֹלַם הַקְּלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא. וְלָכֵן כָּל מַעֲשֵׂה עוֹלָם הַזֶּה קָשִׁים וְרָעִים, וְהָרְשָׁעִים גּוֹבְרִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ב סוֹף פֶּרֶק ד׳.
הגהה
ﬠִם הֱיוֹת בְּתוֹכוֹ ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּﬠֲשִׂיָּה דִקְדוּשָּׁה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּﬠֵץ חַיִּים שַׁﬠַר מ״ג, וּבְתוֹךְ ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּﬠֲשִׂיָּה אֵלּוּ הֵן ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּיצִירָה, וּבְתוֹכָן ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה, וּבְתוֹכָן ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּתוֹכָן אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא; וְנִמְצָא אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מָלֵא כָּל הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַתַּחְתּוֹנָה, ﬠַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בְּﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת: אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־ﬠֲשִׂיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּﬠֵץ חַיִּים שַׁﬠַר מ״ז פֶּרֶק ב׳ וּבְסֵפֶר גִּלְגּוּלִים פֶּרֶק כ׳:
אֶלָּא שֶׁהַקְּלִיפּוֹת הֵן נֶחְלָקוֹת לִשְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת, זוֹ לְמַטָּה מִזּוֹ.
הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, הִיא שָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת וְרָעוֹת לְגַמְרֵי, וְאֵין בָּהֶם טוֹב כְּלָל, וְנִקְרְאוּ בְּמִרְכֶּבֶת יְחֶזְקֵאל ״רוּחַ סְעָרָה״ וְ״עָנָן גָּדוֹל וְגוֹ׳״.
וּמֵהֶן נִשְׁפָּעוֹת וְנִמְשָׁכוֹת נַפְשׁוֹת כָּל אוּמּוֹת הָעוֹלָם, וְקִיּוּם גּוּפָם, וְנַפְשׁוֹת כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים הַטְּמֵאִים וַאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה, וְקִיּוּם גּוּפָם, וְקִיּוּם וְחַיּוּת כָּל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מֵהַצּוֹמֵחַ, כְּמוֹ עָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם כוּ׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ט פֶּרֶק ו׳, וְכֵן קִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַמַּעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה שֶׁל כָּל שַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה וְעַנְפֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם סוֹף פֶּרֶק ה׳:
שבת ס״ה ב - הטקסט מספריא
פְּסוּלוֹת לַכְּהוּנָּה.
לָא — סָבַר כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵילְפָן גּוּפָא נוּכְרָאָה.
וְעָבֵיד לְהוּ מִקְוֶה בְּיוֹמֵי נִיסָן, מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב, דְּאָמַר רַב: מִטְרָא בְּמַעְרְבָא סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת. סָבַר, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ הַנּוֹטְפִין עַל הַזּוֹחֲלִין.
וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: נַהֲרָא מִכֵּיפֵיהּ מִיבָּרַךְ. וּפְלִיגָא דִּידֵיהּ אַדִּידֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין אֶלָּא פְּרָת בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי בִּלְבַד.
פּוֹרֶפֶת עַל הָאֶבֶן כּוּ׳. וְהָאָמְרַתְּ רֵישָׁא ״פּוֹרֶפֶת״? אָמַר אַבָּיֵי: סֵיפָא אֲתָאן לְמַטְבֵּעַ.
בָּעֵי אַבָּיֵי: אִשָּׁה מַהוּ שֶׁתַּעֲרִים וְתִפְרוֹף עַל הָאֱגוֹז לְהוֹצִיא לִבְנָהּ קָטָן בְּשַׁבָּת?
תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר מַעֲרִימִין. תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר אֵין מַעֲרִימִין.
תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר מַעֲרִימִין בִּדְלֵיקָה: הָתָם הוּא דְּאִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְכַבּוֹיֵי, אֲבָל הָכָא אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ לָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי.
אוֹ דִלְמָא, אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אֵין מַעֲרִימִין בִּדְלֵיקָה, הָתָם — דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בְּכָךְ, אֲבָל הָכָא — אֵין דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בְּכָךְ, אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי. תֵּיקוּ.
מַתְנִי׳ הַקִּיטֵּעַ יוֹצֵא בְּקַב שֶׁלּוֹ — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר,
are disqualified from marrying into the priesthood. The act renders a woman a zona. It is prohibited for a priest to marry her (Tosafot).
The Gemara rejects this: No, that is not necessarily so. Perhaps the reason for Shmuel’s father’s insistence was because he thought to prevent them from lying next to one another so that they would not become accustomed to sleeping with a foreign body, which could stimulate sexual desire.
And he made a ritual bath for them in the days of Nisan. This supports the opinion of Rav, as Rav said: When rain falls in the West, Eretz Yisrael, the great witness attesting to that fact is the Euphrates, as the water flow in the Euphrates increases after the rainy season. The rainfall in northern Babylonia, where the source of the Euphrates is located, is essentially parallel to the rainfall in Eretz Yisrael. The increased water flow of the Euphrates in the spring is the result of the rainfall in the winter. Shmuel’s father held that immersion in the Euphrates would not purify them. A river maintains its status as a river in terms of purification through immersion only if it is established that the rain water that fell would not exceed the naturally flowing spring water. In the halakhot of ritual baths, there are two manners of purification. The first is the immersion in a place where water is gathered, e.g., collected rainwater that does not flow and remains in place. The second is immersion in flowing waters in their natural state, e.g., a spring or a river. However, rainwater purifies only when it is collected; it does not purify when it is flowing.
And he disagrees with his son Shmuel, as Shmuel said: The river is blessed from its riverbed (ge’onim); the additional water in the river is not from rainfall but rather from subterranean sources. And this statement of Shmuel disagrees with another ruling that he himself issued, as Shmuel said: The water purifies when flowing only in the Euphrates during the days of Tishrei alone. Since rain does not fall in the summer, only then is it clear that the water is in fact river water.
We learned in the mishna: A woman may fasten her cloak on a stone, and on a nut, and on a coin, as long as she does not fasten her cloak with them ab initio on Shabbat. The Gemara asks: Didn’t you say in the first clause of this halakha in the mishna that a woman may fasten, indicating that she is permitted to do so even ab initio? How do you explain the contradiction? Abaye said: In the latter clause of the mishna we have arrived at the case of a coin, one of the examples cited in the mishna. The halakha with regard to a coin is the exception. Because a coin is set-aside from use on Shabbat, one might conclude that it may not be used at all; nevertheless, it is only prohibited to fasten the cloak on the coin ab initio on Shabbat itself.
Abaye raised a dilemma: What is the halakha with regard to a case where a woman employs artifice to circumvent the halakha and fastens her garment on a nut in order to take the nut out in a permissible fashion to her young child in the public domain on Shabbat?
The Gemara notes: This is a dilemma according to the one who said that one may employ artifice when there is a fire on Shabbat. One is permitted to wear several layers of garments to take them out of a burning house on Shabbat. And this is a dilemma according to the one who said that one may not employ artifice when there is a fire on Shabbat.
The Gemara elaborates: This is a dilemma according to the one who said that one may employ artifice when there is a fire on Shabbat, as the cases are distinct. Perhaps there, artifice is permitted because if you do not permit him to take the garments out of the burning house in that manner, he will come to extinguish the fire. However, here, if you do not permit the woman to employ artifice and take the nut out to her child in the public domain, she will not come to take it out.
Or perhaps, even according to one who said that one may not employ artifice in the case of a fire, there is a distinction between the cases. There, in the case of a fire, wearing garments is the typical manner in which one takes clothing out to the public domain. However, here, utilizing a nut as a button is not the typical manner in which one takes a nut out to the public domain. Since no Torah prohibition is violated by doing so, say that she may well employ artifice to take the nut out to her son. The Gemara concludes: Let this dilemma stand unresolved.
MISHNA: One with an amputated leg may go out on Shabbat with his wooden leg, as it has the legal status of a shoe; this is the statement of Rabbi Meir.
שמות רבה נ׳:ג׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ל, יז): כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ, אֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא מַכֶּה בְּאִזְמֵל וּמְרַפֵּא בִּרְטִיָּה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמֶּה שֶׁהוּא מַכֶּה הוּא מְרַפֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, כג): וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, לָמָּה, כִּי מָרִים הֵם, אָמַר רַבִּי לֵוִי הַדּוֹר הָיָה מַר בְּמַעֲשָׂיו, (שמות טו, כה): וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ, וּמָה הָיָה, יֵשׁ אוֹמְרִים זַיִת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים עֲרָבָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַרְדּוּפְנִי הָיָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים עִקְּרֵי תְאֵנִים וְעִקְּרֵי רִמּוֹנִים הָיָה, וּנְטָלוֹ וְהִשְׁלִיכוֹ לַמַּיִם, מִיָּד, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם, הֱוֵי (ירמיה ל, יז): וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּמֵימֵי אֱלִישָׁע, מַה כְּתִיב (מלכים ב ב, יט): וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת, אָמַר לָהֶם (מלכים ב ב, כ): קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח וַיִּקְחוּ אֵלָיו, וּמַה כְּתִיב (מלכים ב ב, כב): וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּיִשְׂרָאֵל, בְּלָכֵן הוֹכִיחָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, לה): לָכֵן זוֹנָה שִׁמְעִי דְּבַר ה'. וּבְלָכֵן עָתִיד לְהַחֲזִירָן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, טז): לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ, וְאֵין מְפַתִּין אֶלָּא לִבְתוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, טו): כִּי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה. אַף כָּךְ יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, א): וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים, וְנִרְפְּאוּ בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים.
בראשית רבה י״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
עָפָר, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אוֹמֵר, עוֹפֶר עוֹלָם עַל מְלֵיאָתוֹ נִבְרָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן אַף חַוָּה עַל מְלֵיאָתָהּ נִבְרֵאת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָדָם וְחַוָּה כִּבְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה נִבְרְאוּ. רַבִּי הוּנָא אָמַר עָפָר זָכָר, אֲדָמָה נְקֵבָה, הַיּוֹצֵר הַזֶּה מֵבִיא עָפָר זָכָר, וַאֲדָמָה נְקֵבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֵּלָיו בְּרִיאִין. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד בְּצִפּוֹרִי שֶׁמֵּת בְּנוֹ, אִית דְּאָמְרֵי מִינָאִי הֲוָה יָתִיב גַּבֵּיהּ, סְלֵק רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לְמֶחֱמֵי לֵיהּ אַנְפִּין, חַמְתֵיהּ יָתֵיב וְשָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתָּה שָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ אֲנַן רְחִיצָן בְּמָרֵי שְׁמַיָא, דְּאִתְחַמֵי לְאַפּוּיֵי לְעָלְמָא דְאָתֵי. אֲמַר לֵיהּ לָא מִסְתְּיֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא עָקְתֵיהּ אֶלָּא דַאֲתֵית מְעָקָא לֵיהּ, אִית חַסְפִּין מִתְדַּבְּקִין, לֹא כָּךְ כְּתִיב (תהלים ב, ט): כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ כְּלִי חֶרֶשׂ בְּרִיָּיתוֹ מִן הַמַּיִם וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר, כְּלִי זְכוּכִית בְּרִיָּיתוֹ מִן הָאוּר וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר. זֶה נִשְׁבַּר וְיֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, וְזֶה נִשְׁבַּר וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ עַל יְדֵי שֶׁהוּא עָשׂוּי בִּנְפִיחָה. אָמַר לוֹ יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר, מָה אִם זֶה שֶׁעָשׂוּי בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּכְלִי חֶרֶס תְּנַפְּצֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, כְּלִי יוֹצֵר שֶׁלֹא הוּסְקוּ יְכוֹלִין הֵן לַחֲזֹר.
בראשית רבה י״ב:י״א - הטקסט מספריא
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם בְּרִיָּיתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּאָרֶץ בְּרִיָּיתוֹ מִן הָאָרֶץ, וּמַיְיתֵי לֵיהּ מִן הָכָא (תהלים קמח, א): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וגו' (תהלים קמח, ז): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא מִן הַשָּׁמַיִם, וּמַיְיתֵי לָהּ מֵהָכָא (איוב לז, ו): כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ, מַה שֶּׁלֶג אַף עַל פִּי שֶׁהַוָּיָיתוֹ בָּאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא בַּשָּׁמַיִם, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא מִן הַשָּׁמַיִם. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אָמַר כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתָן אֶלָּא מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נה, י): כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וגו', מַה הַגֶּשֶׁם אַף עַל פִּי שֶׁיְרִידָתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא מִן הָאָרֶץ, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא מִן הָאָרֶץ. רַבִּי יוּדָן מַיְיתֵי לֵיהּ מֵהָכָא (קהלת ג, כ): הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר. רַב נַחְמָן אָמַר אֲפִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט, ז): הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח.
מדרש תנחומא, בראשית ו׳ - הטקסט מספריא
אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם. אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה וְרַבִּי חֲלָבוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, כָּל תּוֹלְדֹת שֶׁבַּתּוֹרָה חַסְרֵי וָא״ו חוּץ מִזֶּה, וְאַחֲרוֹן, אֵלֶּה תוֹלְדוֹת פָּרֶץ (רות ד, יח), שֶׁשְּׁנֵיהֶם מְלֵאִין.
אָמַר רַבִּי יוּדָא הַלֵּוִי בַּר שָׁלוֹם, וָא״ו זוֹ כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁחִסֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן לְאַחַר שֶׁחָטָא. וְאֵלּוּ הֵן: זִיו פָּנָיו, וְקוֹמָתוֹ, וְחַיָּיו, וּפֵרוֹת הָאָרֶץ, וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, וְחַמָּה וּלְבָנָה. זִיו פָּנָיו מִנַּיִן, דִּכְתִיב: מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (איוב יד, כ). קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, דִּכְתִיב: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וְגוֹ' (תהלים קלט, ה). חַיָּיו מִנַּיִן? דְּאִלּוּ זָכָה הָיָה חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם. פֵּרוֹת הָאָרֶץ, דִּכְתִיב: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ (בראשית ג, יז). וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם (בראשית ג, כד). וְחַמָּה וּלְבָנָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב: חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְגוֹ' (ישעיה יג, י).
וּלֶעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲזִירָם. זִיו פָּנָיו מִנַּיִן, דִּכְתִיב: כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם וְגוֹ' (ישעיה סא, ט). קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, דִּכְתִיב: וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת (ויקרא כו, יג). שֶׁיְּהֵא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל גְּבַה קוֹמָה מֵאָה אַמּוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, מָאתַיִם אַמָּה. קוֹמָה, מֵאָה. קוֹמְמִיּוּת, מָאתַיִם. וְחַיָּיו מִנַּיִן, דִּכְתִיב: כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי (ישעיה סה, כב). וּפֵרוֹת הָאָרֶץ מִנַּיִן, דִּכְתִיב: וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר (יחזקאל מז, יב).
מַהוּ? שֶׁכָּל חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ יְבַכֵּר בִּכּוּרִים חֲדָשִׁים, לֹא כְבִכּוּרֵי חֹדֶשׁ זֶה בִּכּוּרֵי חֹדֶשׁ אַחֵר, אֶלָּא מֵחָדָשׁ. גַּן עֵדֶן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: יָשֻׁבוּ ישְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן (הושע יד, ח). חַמָּה וּלְבָנָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם שִׁבְעַת הַיָּמִים (ישעיה ל, כו). וּכְתִיב: וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ (שופטים ה, לא). וּמְתַרְגְּמִינַן, וְרַחֲמוֹהִי צַדִּיקַיָּא יְהוֹן עֲתִידִין לְאַנְהָרָא כְּזֵהוֹר יְקָרֵהּ עַל חַד תְּלַת מֵאָה וְאַרְבָּעִין וּתְלָתָא כְּמִפַּק שִׁמְשָׁא בִּגְבוּרְתֵּהּ. וְאֵימָתַי? בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא (ישעיה ל, כו), מַחַץ מַכָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם יִרְפָּא.
מצוטט ב־3 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 2
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ הוא אהרן ומשה ‹ מז סה"מ תר"ם ח"א ע' קה
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ מגילה נקראת ‹ קלו סה"מ תר"ם ח"א ע' קב
ספר המאמרים ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תרצ"ב-תרצ"ג ‹ תרצ"ב ‹ בס"ד ליל ב' דחה"ש רצ"ב לנדואראוע ‹ שעט ספר המאמרים תר"ם ח"א ע' קא

