14
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
א. "אשר ברא אלקים לעשות"
נאמר במדרש1: "כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשיה" – "הדא2 הוא דכתיב3 אשר ברא אלקים לעשות, אשר ברא ועשה אין כתיב כאן, אלא לעשות, לומר שהכל צריך תיקון".
יש להבין: כיצד תואם מדרש זה לדברי חז"ל4 "עולם על מליאתו נברא", ש"נבראו הדברים (שבעולם) על מליאתן"5 – ולא פגומים, אשר "צריכין עשיה, תיקון"6?
לכאורה ניתן היה לתרץ זאת לפי דברי המדרש5, ש"אף־על־פי שנבראו הדברים על מליאתן, כיון שחטא אדם
ג הראשון נתקלקלו"7 – והפסוק "אשר ברא אלקים לעשות" נאמר לגבי היום השביעי, "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא...", אשר היה לאחר חטא8 עץ הדעת9.
אך הסבר זה אינו מספיק, שהרי נאמר בפסוק "אשר ברא אלקים לעשות" – שהצורך "לעשות – צריך תיקון" איננו תוצאה של החטא המאוחר יותר, אשר גרם קלקול בעולם, אלא מצד הבריאה עצמה – עצם ה"ברא" היה באופן של "צריך תיקון".
ב. בשבת – אפשרות לעולם נעלה יותר
ויש לומר, שאחד ההסברים לכך הוא:
הענין של "ברא אלקים לעשות" –
הערות
- 1. ב"ר פי"א, ו.
- 2. ל' (פי' המיוחס ל)רש"י לב"ר שם (וראה ב"ר הוצאת תיאודור־אלבק בחילופי נוסחאות שם).
- 3. פרשתנו ב, ג.
- 4. ב"ר פי"ד, ז. וראה שם פי"ב, ו. פי"ג, ג (וביפ"ת שם).
- 5. ב"ר פי"ב שם.
- 6. ברש"י לב"ר פי"א שם "והרי לך כל מעשה בראשית שחביבין לפניו דכתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד אעפ"כ צריך תיקון" – אבל דורש ביאור נוסף: (א) לא ביאר מדוע אי"ז סתירה ל"טוב מאוד". (ב) ועיקר: "טוב מאד" אפ"ל ע"י ומצד המעלה שישנה בעבודת האדם (ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 102 ובהנסמן בהערה 14 שם), משא"כ בנוגע למחז"ל "על מליאתו נברא".
- 7. כידוע שע"י חטא עה"ד נעשה ירידה בכל העולמות.
- 8. שהי' ביום הששי בשעה עשירית (סנהדרין לח, ריש ע"ב. ובכ"מ).
- 9. ואף שבמדרש (פי"א שם) הובא זה לענין "מפני מה לא נתנה (המילה) לאדם הראשון" (היינו שמתחילת בריאתו הי' "צריך תיקון" – מילה) – יש לומר, שהחפצא דערלה כדבר מאוס (שצריך להסירו) נתחדשה ע"י הירידה דחטא עה"ד. ולהעיר שאדה"ר נולד מהול (אדר"נ פ"ב, ה. ובכ"מ), וכמ"ש ביפ"ת לב"ר שם ד"לא האמין (הפילוסופוס) במדרשות שאמרו בכ"מ שאדה"ר נולד מהול".
בראשית רבה י״א:ו׳ - הטקסט מספריא
פִּילוֹסוֹפוֹס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, אָמַר לוֹ אִם חֲבִיבָה הִיא הַמִּילָה, מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְּנָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשׁוֹ וּמֵנִיחַ אֶת פְּאַת זְקָנוֹ, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁגָּדֵל עִמּוֹ בִּשְׁטוּת, אָמַר לוֹ אִם כֵּן יְסַמֵּא אֶת עֵינוֹ וִיקַטַּע אֶת יָדָיו וִישַׁבֵּר אֶת רַגְלָיו, עַל יְדֵי שֶׁגָּדְלוּ עִמּוֹ בִּשְׁטוּת. אֲמַר לֵיהּ וּלְאִלֵּין מִלַּיָּא אָתֵינָן, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צְרִיכִין עֲשִׂיָה, כְּגוֹן הַחַרְדָּל צָרִיךְ לְמִתּוּק. הַתּוּרְמוּסִים צָרִיךְ לְמִתּוּק. הַחִטִּין צְרִיכִין לְהִטָּחֵן. אֲפִלּוּ אָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן.
רש"י על בראשית רבה י״א:ו׳ - הטקסט מספריא
אפילו אדם צדיך תיקון. הדא הוא דכתיב אשר ברא אלהים לעשות ברא ועשה אין כתיב כאן אלא לומר שהכל צריך תיקון:
ס"א אם חביבה היא המילה מפני מה לא נתנה לאדם הראשון כלומר מפני מה לא נולד מהול אלא ממה שלא נולד מהול אני למד שאין המילה חביבה לפניו ומעצמכם אתם בודים שאתם מוהלין עצמכם השיב לו אותו החבר להפילוסוף אם כדבריך שכל מה שנברא עם אדם מתחלה כשהוא נולד הוא חביב מפני מה מגלח אתה את הראש ומניח את הזקן והלא שער הראש הוא חביב שנברא עמך משעה שנולדת השיבו הפילוסוף מפני שגדל עמי בשטות כשהייתי נער אמר לו החבר אם כן יקטעו את ראשך וישברו את רגליך לפי שגדלו עמך בשטות אמר לו הפילוסוף ולאלין מלייא אתינן כלומר וכי לתשובה הזאת הוצרכתי לדחות אותי בדברי הבלים השיב לו החבר לפי תוכחה שלך השיבותיך אך להוציאך חלק אי אפשר לפטרך ולדחותך בדברי הבלים שאינו עיקר אי אפשר אך עתה אשיבך עיקר הדבר כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך תיקון החרדל צריך למתק והחטין צריכין ליטחן ואפילו אדם צריך תיקון שצריך למול והרי לך כל מעשה בראשית שחביבין לפניו דכתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד אף על פי כן צריך תיקון ואם תאמר עדיין יש לי להשיב אם אדם צריך תיקון והמילה חביבה תנתן לאדם הראשון לאחר מכאן ישיב המשיב והרי דברים קל וחומר ומה על מצוה קלה שאינה נוהגת בגופו נצטווה עליה ולא קיימה מילה שאדם מתקיים עליה ולא כל שכן הדא הוא דכתיב אשר ברא אלהים לעשות אשר ברא ועשה אין כתיב כאן אלא לעשות לומר שהכל צריך תיקון ע"כ:
בראשית רבה י״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
עָפָר, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אוֹמֵר, עוֹפֶר עוֹלָם עַל מְלֵיאָתוֹ נִבְרָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן אַף חַוָּה עַל מְלֵיאָתָהּ נִבְרֵאת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָדָם וְחַוָּה כִּבְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה נִבְרְאוּ. רַבִּי הוּנָא אָמַר עָפָר זָכָר, אֲדָמָה נְקֵבָה, הַיּוֹצֵר הַזֶּה מֵבִיא עָפָר זָכָר, וַאֲדָמָה נְקֵבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֵּלָיו בְּרִיאִין. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד בְּצִפּוֹרִי שֶׁמֵּת בְּנוֹ, אִית דְּאָמְרֵי מִינָאִי הֲוָה יָתִיב גַּבֵּיהּ, סְלֵק רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לְמֶחֱמֵי לֵיהּ אַנְפִּין, חַמְתֵיהּ יָתֵיב וְשָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתָּה שָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ אֲנַן רְחִיצָן בְּמָרֵי שְׁמַיָא, דְּאִתְחַמֵי לְאַפּוּיֵי לְעָלְמָא דְאָתֵי. אֲמַר לֵיהּ לָא מִסְתְּיֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא עָקְתֵיהּ אֶלָּא דַאֲתֵית מְעָקָא לֵיהּ, אִית חַסְפִּין מִתְדַּבְּקִין, לֹא כָּךְ כְּתִיב (תהלים ב, ט): כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ כְּלִי חֶרֶשׂ בְּרִיָּיתוֹ מִן הַמַּיִם וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר, כְּלִי זְכוּכִית בְּרִיָּיתוֹ מִן הָאוּר וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר. זֶה נִשְׁבַּר וְיֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, וְזֶה נִשְׁבַּר וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ עַל יְדֵי שֶׁהוּא עָשׂוּי בִּנְפִיחָה. אָמַר לוֹ יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר, מָה אִם זֶה שֶׁעָשׂוּי בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּכְלִי חֶרֶס תְּנַפְּצֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, כְּלִי יוֹצֵר שֶׁלֹא הוּסְקוּ יְכוֹלִין הֵן לַחֲזֹר.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ל ‹ בראשית ‹ שיחה ב ‹ 8 לקו"ש חכ"ה ע' 14
תורת מנחם 1
- ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשי"ב לקו"ש חכ"ה ע' 14
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.