15

ש"הכל צריך תיקון" – נתחדש ביום השביעי, אך לא מפני הקלקול שגרם חטא עץ הדעת (מעשה בני אדם, אשר היה להיפך מ"ברא אלקים לעשות"), אלא מפני עצם מהותו של יום השבת.

כלומר, ב"אותו" עולם אשר "ברא אלקים", יש הבדל בין מצבו בששת ימי בראשית לבין מצבו ביום השביעי: לפי המעלה והמצב של ששת ימי המעשה, העולם הוא "על מליאתו", זהו עולם מושלם. אך כאשר מגיע היום השביעי, הרי מעלת יום השבת מאפשרת התעלות לדרגה גבוהה יותר, ואז אותו עולם, אשר "ברא אלקים", הוא חסר ביחס לאפשרות של היום השביעי, והוא "צריך תיקון".

כפי שמסביר אדמו"ר הזקן בתניא¹⁰ ש"עיקר התשובה¹¹ בלב, והלב יש בו בחינות ומדרגות רבות", ולכן אף־על־פי ש"כבר עשה תשובה נכונה", הרי כאשר מתעלים לדרגה גבוהה יותר, נדרשת תשובה באופן נעלה יותר.

כך גם מסבירים¹² מדוע אומרים את ברכת סלח לנו "בתפלת שמונה עשרה .. ולא קודם התפלה" – כי לאחר שמתעלים לדרגה גבוהה יותר, על ידי קריאת שמע ותפלה, חשים בצורך לשוב בתשובה, באופן נעלה יותר.

ג. "כל ימיו בתשובה"

אמנם, לכאורה, יש להבדיל בין שני ענינים אלו, ואין הראיה דומה לנדון, שהרי, בענין התשובה משמעות הדברים היא, שלמרות שכבר עשו "תשובה נכונה", בהתאם למצבו של האדם בהווה – הרי הפגם שנגרם על ידי העבירה עדיין לא הוסר לחלוטין. רק יחסית למצבו בהווה אין הפגם ניכר, אך כאשר עולים לדרגה גבוהה יותר – הרי בה ניכר אפילו פגם זעיר יותר, ולכן יש לשוב בתשובה באופן נעלה יותר¹³.

כפי שידועה הדוגמא לכך של כתם על בגד, שכאשר הכתם הוא על בגד פשוט אין שמים אליו לב, אך כאשר אותו כתם הוא על בגד משי, הרי הוא מקלקל את הבגד¹⁴.

וזוהי, לכאורה, דוגמא שאינה מתאימה לעניננו, שהרי הבריאה נבראה מלכתחילה על ידי הקדוש־ברוך־הוא, באופן של טוב מאד¹⁵, ו"על מליאתו", ללא פגם בכלל, כדלעיל.

אך הדבר אינו כך: גם בענין