שעט
ברגילותיו הטבעיים ומתפשט ברוח תאוותיו, והכסיל בחשך הולך34 שנדמה לו כל עניני העולם הגשמיים לטוב, ועד"מ תינוק קטן שאינו מתבייש כלל כי אין בינות לו במה שהוא נאה ומגונה, כן הוא באלו אשר נמשכים אחרי חומריות העולם וחושב את המר למתוק ואינו רואה שום אור כי טוב, וכן ישנם גם בבני תורה, דהגם ששוקדים ומתמידים בלימוד התורה, ומ"מ עצם טבע מדותיהם הם עבים וגסים, ונמשכים אחרי דברים גשמים, וידוע דגם דברי' המותרי' באכילה ושתי' והדומה אם עושה זאת מצד התאוה והחמדה הרי לשעה הוא רע35, דעפ"י התורה36 הרי כאו"א מחוייב לקדש את עצמו גם במותר לו37, כמ"ש38 החינוך39 שהוא מ"ע דאורייתא, וכן החליט רבינו נ"ע בסש"ב פ"ל40 שכתב ובפרט בענין לקדש עצמו במותר לו שהוא מדאורייתא כמ"ש קדושים תהיו וגו'41 והתקדשתם וגו'42, ולא הותר לו להאדם רק מה שהוא לצורך קיום גופו, בכדי שיוכל לעבוד את בוראו ית' בכח האכילה ההיא אבל כאשר נמשך אחר הגשמי של המאכל גם דבר המותר הוא רע גמור כמ"ש בסש"ב פ"ז, וכאשר יערה ד' רוח ממרום43 על האדם ויסיר את העורון מאתו ויפקח ד' את עיניו לראות44 כי ברע הוא45, וינדבו רוחו ולבו46 לצאת מן החשך הגס והנמאס ויתקרב להתעורר ללכת באור החיים בדרך העולה בית ד' להתקרב אל ד' ולהאיר נפשו באור חיי החיים ולהתעסק בעבודה שבלב זו תפלה47 לזכות להיות כלי אל אור התורה, הנה לא ירצה לילך תיכף במעלות ומדריגות הקירוב והעלי' היינו לייגע א"ע בהתבוננות אלקי ולהיות בבחי' קירוב לאלקות ע"י ההשגה וההתבוננות וע"י התעוררות אהבה, והיינו דגם כשילמוד תחלה לידע את ה', ויודע בשכלו היטיב כל הענינים לתכליתן, וכמו כשלמד ענין דלעולם הוי' דברך נצב בשמים48, דהדבר ה'
הערות
- 34. קהלת ב, יד.
- 35. ראה גם ספר המאמרים תש"א ע' 156 (הועתק ב"היום יום" כז ניסן).
- 36. בהבא לקמן - ראה קונטרס ומעין מאמר א' פ"א (ע' 62). ד"ה למען דעת תר"ץ (ספר המאמרים קונטרסים ח"א פג, א). ספר המאמרים תרפ"ד ע' מג. תרפ"ה ע' רפא. תש"ח ע' 133.
- 37. יבמות כ, א. ספרי ופרש"י פ' ראה יד, כא.
- 38. כ"ה ג"כ בקונטרס ומעין וספרי המאמרים שבהערה 36.
- 39. ראה ספר המאמרים תרפ"ה ותש"ח שם. וש"נ. וראה אוה"ת בשלח ע' תקפד. ספר המאמרים תר"ם ח"א ע' קא. קונטרס עץ החיים פ"ג.
- 40. בקונטרס ומעין וספר המאמרים תרפ"ד שם: וכן הסכים בסש"ב. בספר המאמרים תרפ"ה ותש"ח שם: ורבינו ז"ל מאריך בזה בפ"ל דסש"ב ומתוך דבריו הק' נראה כי מסכים כן.
- 41. קדושים יט, ב.
- 42. שם כ, ז.
- 43. ע"ד ישעי' לב, טו.
- 44. ע"ד מלכים-ב ו, יז; כ.
- 45. ע"ד תשא לב, כב.
- 46. ע"ד ויקהל לה, כא. וראה רמב"ן שם.
- 47. תענית ב, א.
- 48. תהלים קיט, פט.
רש"י על דברים י״ד:כ״א - הטקסט מספריא
לגר אשר בשעריך. גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲ"זָ וְאוֹכֵל נְבֵלוֹת (ספרי):
כי עם קדוש אתה לה'. קַדֵּשׁ אֶת עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לְךָ – דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים וַאֲחֵרִים נוֹהֲגִים בָּהֶם אִסּוּר, אַל תַּתִּירֵם בִּפְנֵיהֶם (שם):
לא תבשל גדי. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, פְּרָט לְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה (חולין קי"ג):
לגר אשר בשעריך [YE SHALL NOT EAT ANY CARRION: THOU SHALT GIVE IT] UNTO THE STRANGER THAT IS IN THY GATES — i.e. unto a stranger that is a sojourner (גר תושב) — one who has undertaken not to worship idols (i.e. one who has been converted to the fundamental tenet of Judaism) but who eats carrion (does not obey the other teachings of the Torah) (Sifrei Devarim 104:2; cf. Rashi on Leviticus 25:35).
כי עם קדוש אתה לה׳ FOR THOU ART AN HOLY PEOPLE UNTO THE LORD — This implies: show yourself holy (abstinent) in respect to things which are permitted to you — i.e. things that are actually permitted but which some treat as forbidden you should not treat as permissible in their presence (Sifrei Devarim 104:7).
לא תבשל גדי THOU SHALT NOT SEETHE A KID [IN ITS MOTHER’S MILK] — Three times the prohibition of seething meat in milk is mentioned in the Torah (here, and in Exodus 23:19 and Exodus 34:26) and each time in the form: “thou shalt not seethe a kid” thus excluding three species: a wild beast, fowls and unclean beasts from the prohibition (Sifrei Devarim 104:8; Chullin 113a).
רמב"ן על שמות ל״ה:כ״א - הטקסט מספריא
וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ עַל הַחֲכָמִים הָעוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה יֹאמַר כֵּן, כִּי לֹא מָצִינוּ עַל הַמִּתְנַדְּבִים נְשִׂיאוּת לֵב, אֲבָל יַזְכִּיר בָּהֶם נְדִיבוּת. וְטַעַם אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה, כִּי לֹא הָיָה בָּהֶם שֶׁלָּמַד אֶת הַמְּלָאכוֹת הָאֵלֶּה מִמְּלַמֵּד, אוֹ מִי שֶׁאִמֵּן בָּהֶן יָדָיו כְּלָל, אֲבָל מָצָא בְּטִבְעוֹ שֶׁיֵּדַע לַעֲשׂוֹת כֵּן, וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה' (דה"ב יז ו) לָבֹא לִפְנֵי מֹשֶׁה לֵאמֹר לוֹ אֲנִי אֶעֱשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אֲדֹנִי דּוֹבֵר. וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי זֶה בַּסֵּדֶר הָאַחֵר (רמב"ן על שמות ל"א:ב'). וְהִנֵּה אָמַר שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה, וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ הַתְּרוּמָה, וְהִנֵּה מֹשֶׁה אָמַר לְכֻלָּם כִּי קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב (שמות ל"ה:ל'), וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא לָהֶם מֹשֶׁה וְאֶל כָּל חֲכַם לֵב (שמות ל"ו:ב') שֶׁיָּבוֹאוּ לְפָנָיו וְנָתַן לָהֶם הַנְּדָבָה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

