קיב
מצה זו
בס"ד. חגה"פ. מ"ם
<1>
מצה זו1 שאנו אוכלים ע"ש מה ע"ש שלא הספיק כו' עד שנגלה עליהם2 ממה"מ הקב"ה וגאלם, וצ"ל איזהו קשר וחיבור יש למצה זו3 דעכשיו למה שנגלה עליהם ממה"מ, מלבד מה שגם אכילת מצה שבמצרים שנצטוו בערב תאכלו מצות4 זה הי' קודם חצות, ומה שנגלה עליהם ממה"מ זה הי' לאחר חצות, הנה הציווי שלדורות חיוב אכילת מצה לילה הראשונה זהו מצוה מתרי"ג מצות5 ומהו הקישור וחיבור למה שנגלה עליהם ממה"מ דמשמע גם אם לא הי' הציווי דאכילת כזית מצה6 בלילי פסח הנה מחמת שנגלה עליהם ממה"מ ע"ש זה אנו אוכלים מצה, ובאמת הטעם דאכילת מצה בלילי פסח זהו מטעם ציווי דמצוה זו, אלא שצ"ל שעם
הערות
- 1. מצה זו : מכאן ועד סד"ה וביאור ענין משתשקע הוא המשך הנודע בשם ”מצה זו — תר"ם" ונדפס בשם: לקו"ת תורת שמואל ש"ז (ספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ע' 52 הערה 10). המשך זה הכולל כ [כב] מאמרים (שהם ס"ד פרקים), נאמר מליל ב' דחגה"פ עד שבת פ' דברים. ראה גם סה"ש תש"נ ח"ב ע' 420 הערה 43. מאמר דידן כפי שמופיע לפנינו הנה הוא כולל ד' פרקים. אמנם בבוך 224 נמצא חלוקה אחרת והוא, שמאמר הראשון כולל רק ג"פ, וקודם פרק ד נרשמה כותרת: ב' דפסח. ועפ"ז הנה המאמר כפי שהוא לפנינו נאמר בב' פעמים, היינו שג"פ נאמרו בליל ב' דחה"פ. ופ"ד נאמר ביום ב' דפסח . ולקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ישנו גם פתיחא חדשה להמאמר השני והיא: משה קבל. מאמר זה פ"א (לאחרי ההתחלה) — ראה אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תמא ואילך (והוא לשונו). פ"ב — ראה אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תכט (והוא לשונו עם הוספות וכו'). אגה"ק ס"ה קז, א. פ"ג — ראה אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תכט ואילך (והוא לשונו בשינויים והוספות). לקו"ת שה"ש לב, סע"ד ואילך (והוא לשונו בשינויים קלים). פ"ד — ראה לקו"ת ברכה (ביאור ע"פ תורה צוה) צד, סע"א ואילך (והוא לשונו בשינויים והוספות). אוה"ת ח"ש כרך ז ע' 2419. אגה"ק סי"ט. הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסו לקמן (בחלק הנחותיו ).
- 2. מצה זו. . עד שנגלה עליהם : נוסח ההגדה. ראה גם להבא בסמוך לקו"ת צו יא, ג ואילך. יב, ב. יג, א. ב. אוה"ת בא ע' שז. לקמן רפמ"א.
- 3. זו : ניתוסף בפנים ע"פ המשך הנדפס.
- 4. בערב תאכלו מצות : בא יב, יח. ראה גם לקמן רפמ"א.
- 5. אכילת מצה. . מתרי"ג מצות : ראה רמב"ם הל' חו"מ רפ"ו. בהכותרת לשם מצוה ז במנין המצות שבריש ספרו ובסהמ"צ מ"ע קנח.
- 6. מצה : בהמשך הנדפס ליתא.
- א. מהדורת קה"ת תש"ז.
- ב. ראה בסמוך הערה ד אות *ב ובהערה 1.
- ג. ויש להוסיף הנחות אלו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
- ד. להלן באה רשימת הדרושים כפי שמופיעה בספר התולדות הנ"ל ובחצאי ריבוע ניתוספו בריש הדרוש פתיחת הדרושים כפי שהם מופיעים בהנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב. א) מצה זו — (פרקים א-ד), [ליל ב' ד] חגה"פ. [*ב) משה קבל] וביאור הענין הנה תושב"כ [פ"ד]. בבוך 224 שי, ב נרשם כותרת : ב' דפסח1]. ב) אז ישיר — (פרקים ה-יו"ד), שש"פ. [*ג) ועוי"ל פי' למען יזמרך [פרקים ח-יו"ד), בבוך 224 שיג, ב נרשם כותרת: שמיני ש"פ]. ג) [גן נעול] והנה כו' גן נעול — (פרקים יא-יג), פ' שמיני. ד) [גן נעול] והנה בתרגום פי' גן נעול — (פרקים יד-טז), פ' תזו"מ. ה) גל נעול מעין חתום — (פרקים יז-יט), פ' אחו"ק. ו) [אל יתהלל החכם] ויובן כו' בינה יתרה — (פרקים כ-כא), ל"ג בעומר. ז) ויובן כו' בינה יתרה כו' חכמות בחוץ — (פרקים כב-כד), פ' אמור. ח) צאינה וראינה כו' וע"ד שנת"ל בבחי' הדבור — (פרקים כה-כז), פ' בהו"ב. ט) וירא העם וינועו כו' בינה יתרה — (פרקים כח-למד), פ' במדבר. י) וביום הבכורים כו' והנה כאשר נמשך — (פרקים לא-גל), חה"ש. יא) ויאמר כו' אל תיראו כו' ויובן בהקדם — (פרקים לד-לו), חה"ש. יב) [כי טובים דודיך מיין] והנה בתושבע"פ כו' ערבים עלי — (פרקים לז-טל), פ' נשא. יג) המזבח עץ כו' וביאור ענין ערבים — (פרקים מ-מב), פ' בהעלתך. יד) [ערבים עלי דברי דודיך] ויובן כו' ענין נט"י — (פרקים מג-מה), פ' שלח. טו) ועפי"ז כו' ויפוזו זרועי ידיו — (פרקים מו-מח), פ' קרח. טז) וכמו כו' במצות ערובין — (פרקים מט-נא), פ' חקת. יז והנה כו' יושב אוהלים — (פרקים נב-נד), פ' בלק. חי) וזהו דכתיב מגיד דבריו ליעקב — (פרקים נה-נח), פנחס. בבוך 224 שלט, ב בכותרת: על ברית מילה2 ובפ' פנחס. יט) [ואלא עלמא אמאי קאים] ועד"ז יובן ג"כ בנ"ח — (פרקים נט-סא), פ' מטו"מ. כ) [ר"א פתח והמה כאדם] וביאור ענין משתשקע החמה — (פרקים סב-סד), פ' דברים. ועפ"ז מובן בפשטות מה שלאחרי הקיצור לפ"ג בא הפיסקא ועפ"ז יובן שהוא הסיום להתחלת המאמר הראשון — מצה זו. הברית מילה שנזכר כאן הוא כנראה של נכדו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שנולד יום ב' י"ב תמוז תר"מ פ' בלק. והברית הי' ביום ב' פ' פנחס י"ט תמוז. וראה גם לקמן הערה *1585 שהמאמר נאמר ב"פ.
משנה תורה, הלכות חובל ומזיק ו׳ - הטקסט מספריא
א המזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס הרי הוא כמזיד. כיצד נפל מן הגג ושבר את הכלים או שנתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושברו חייב נזק שלם. שנאמר ומכה בהמה ישלמנה לא חילק הכתוב בין שוגג למזיד.
ואחד ההורג בהמתו של חבירו או השובר כליו או הקורע בגדיו או קוצץ נטיעותיו הכל דין אחד הוא.
במה דברים אמורים ברשות הניזק. אבל ברשות המזיק אינו חייב לשלם אלא אם הזיק בזדון אבל בשגגה או באונס פטור. וכן אם היו שניהן ברשות או שניהם שלא ברשות והזיק אחד מהן ממון חבירו של.א בכוונה פטור.
היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והזיקה אם לא היתה מהודקת וחזקה חייב. היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהתליעה הרי זה פטור שזו מכה בידי שמים היא וכן כל כיוצא בזה. כל אלו הדברים ברשות הניזק אבל ברשות המזיק פטור עד שיתכוין להזיק כמו שביארנו.
ב הרי שמילא חצר חבירו כדי יין ושמן אפילו הכניסם ברשות הואיל ולא קיבל עליו בעל החצר לשמור הרי זה נכנס ויוצא כדרכו וכל שישתבר מן הכדים בכניסתו וביציאתו הרי הוא פטור עליהן. ואם שברן בכוונה אפילו הכניסם בעל הכדים שלא ברשות הרי זה חייב לשלם [וכן כל כיוצא בזה].
א שור שעלה על גבי שור להרגו ברשות המזיק שהוא בעל התחתון בין שהיה תם בין שהיה מועד ובא בעל התחתון ושמט את שורו להצילו ונפל עליון ומת הרי זה פטור.
דחפו לעליון ומת אם [א] היה יכול לשומטו ולא שמטו הרי זה חייב. ואם לא היה יכול לשומטו הרי זה פטור.
שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ונשברה חביתו של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. היה בעל הקורה ראשון ובעל החבית אחרון ונשברה חבית בקורה פטור [ב] ואם עמד בעל הקורה לנוח מכובד משאו חייב ואם הזהיר לבעל החבית ואמר לו עמוד פטור. עמד לתקן משאו הרי הוא כמהלך ופטור. ואע"פ שלא הזהיר לבעל החבית שהוא טרוד בדרכו. היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון ונשברה חבית בקורה חייב שזה כמו ששברו בידו בכוונה ואם עמד בעל חבית לנוח פטור. ואם הזהיר לבעל הקורה ואמר לו עמוד הרי זה חייב ואם עמד לתקן משאו אע"פ שלא הזהיר לבעל הקורה הרי הוא חייב. וכן זה בא בנרו וזה בא בפשתנו וכן כל כיוצא בזה.
שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך והוזק אחד מהן בחבירו שלא בכוונה. זה הרץ חייב מפני שהוא משנה. ואם היה ערב שבת בין השמשות [ג] פטור מפני שברשות הוא רץ כדי שלא תכנס השבת והוא אינו פנוי. היו שניהם רצים והוזקו זה בזה שניהם פטורין ואפילו בשאר הימים.
אחד המזיק בידו או שזרק אבן או ירה חץ והזיק בו או שפטר מים על חבירו או על הכלים והזיק או שרק או נע והזיק בכיחו וניעו בעת שהלכו מכחו הרי זה כמזיק בידו והם תולדות של אדם. אבל אם נח הרוק והכיח על הארץ ואחר כך נתקל בהן אדם הרי זה חייב משום בורו שכל תקלה תולדת בור היא כמו שביארנו.
לוטש שהיה מכה בפטיש ויצא גץ מתחת הפטיש והזיק הרי זה חייב כמי שזרק אבן או חץ. ב וכן הבנאי שקבל עליו את הכותל לסותרו ושבר את האבנים או הזיק חייב. היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור. ואם מחמת המכה חייב שזה כזורק חץ והזיק בו הוא.
הכובש בהמת חבירו במים או שנפלה ומנעה מלעלות עד שמתה במים. או שהניחה בחמה וצמצם עליה המקום כדי שלא תמצא צל עד שהרגתה החמה חייב לשלם. וכן כל כיוצא בזה.
שנים שהמיתו את הבהמה כאחת או שברו את הכלי כאחת משלשין ביניהן.
חמשה שהניחו חמש חבילות על הבהמה ולא מתה ובא זה האחרון והניח חבילתו עליה ומתה. אם היתה מהלכת באותן החבילות ומשהוסיף זה חבילתו עמדה ולא הלכה האחרון חייב. ואם מתחלה לא היתה מהלכת האחרון פטור. ואם אין ידוע כולן משלמין בשוה.
וכן חמשה שישבו על הכסא ולא נשבר ובא אחרון וישב עליו ונשבר אע"פ שהיה ראוי להשבר בהן קודם שישב הואיל וקירב את שבירתו [ד] האחרון חייב. שהרי אומרים לו אילו לא נסמכת עלינו היינו עומדים קודם שישבר. ואם ישבו כאחת ונשבר כולן חייבין וכן כל כיוצא בזה.
א אדם ושור שדחפו בהמה או אדם או כלים או בהמת פסולי המוקדשין לבור והוזק הנדחף בבור או מת או נשתברו הכלים. לענין נזקי אדם או היזק בהמה שלשתן חייבין האדם הדוחף ובעל השור ובעל הבור ומשלשין ביניהן. לעניין דמי ולדות וארבעה דברים אדם חייב ובעל השור ובעל הבור פטורין. לענין כופר ושלשים של עבד בעל השור חייב ואדם ובעל הבור פטורין. לענין כלים ופסולי המוקדשין אדם ובעל השור חייבין ובעל הבור פטור.
ספר המצוות, מצוות עשה קנ״ח - הטקסט מספריא
היא שצונו לאכול מצה בליל חמשה עשר מניסן, יהיה שם כבש הפסח או לא יהיה. והוא אמרו יתברך בערב תאכלו מצות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת פסחים. (בא אל פרעה, זמנים הלכות חמץ ומצה פ"ו):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

