אז ישיר
קכדאז ישיר
יום שש"פ
(ה) אז ישיר165 משה ובנ"י166 את השירה הזאת, פי' השירה הזאת ידוע שקאי על בחי' המל'167 שאומרת שירה168 כמ"ש בכ"ד, וא"כ בפי' פסוק זה י"ל ב' פירושים הא' שע"י שמשה ובנ"י אמרו שירה עי"ז נתעורר למעלה בחי' שירה הזאת, והב' ע"י בחי' שירה הזאת אמרו משה ובנ"י ג"כ שירה למטה, ותחלה נבין פי' הא', ויובן בהקדם ענין מה שנת"ל169 שהנשמות שרשן מאותיות התורה והאותיות שרשן מבחי' עדן לכן תשוקת כ"א מישראל ליכלל באחד, ולכן ע"י שנש"י הם בבחי' כלתה קכהנפשי עי"ז מתעלות אותיות התו' לשרשן170. וביאור הענין דהנה171 התורה נתלבשה באותיות, שאותיות התורה שרשן למעלה מעלה מבחי' התורה, ולכן נשפלו להיות לבוש שבהם יתגלה אור התורה, וכנודע ממ"ש במ"א בענין החשמל שהלבוש173 שרשו גבוה יותר172, ולכן בכדי להלביש איזה דבר במשל שעם היות שהמשל הוא רק לבוש לבד עכ"ז צריך להיות המלביש המשל חכם היותר גדול174 דוקא, וכמ"ש משלי שלמה175 שלפי שבשלמה נא' ויחכם מכל האדם176 הי' יכול לאמר משל להלביש החכ' במשל, וכן על ר"מ אמרו שהי' אומר תלתא מתלי177 והיינו שהי' גדול בחכ' עד ששמו מוכיח עליו שקראו אותו כן לפי שהי' מנהיר עיני חכמים בהלכה כידוע בדרז"ל לא ר"מ שמו178 כו', ועד"ז באותיות התורה שהם בעצמם הם לבוש לאור התורה, ועכ"ז שרשן גבוה יותר דאורייתא מחכמה נפקת179, והאותיות שרשן למעלה בבחי' כתר180, ואותיות הם מלשון אתא181 שהוא לשון המשכה, שהאותיות הן הממשיכות שבהם וע"י נמשך להיות התורה182, והנה183 שרש <8>
גילוי האותיות הוא בחכמה, אך אין זה רק בחי' גילוי לבד אבל שרשם הנעלם הוא למעלה מעלה בבחי' כתר כמ"ש בזהר אינון כתרין עילאין184 כו' ונחתא כ"ף מעל כורסי' דיקרי'185 כו' כי קכומהות האותיות אינם בחי' שכל רק הם למעלה מן השכל שא"א להשיג בשכל מהות האותיות ומוצאן במבטא שהם יוצאים מכלי השכל וכנ"ל, רק עיקרם נלקחים מבחי' שלמעלה מן השכל והן נעשית186 בחי' לבוש להשכל להשכיל כל דבר בכל לשון מע' לשון, שכל דבר שכל אינו נתפס אלא באותיות, אבל אין האותיות מהות השכל ועצמותו אלא בחי' לבושו כנודע שהשכל מתלבש לפעמים באותיות אלו ולפעמים באותיות אחרים, וכמו המפרשי' והפוסקי' שעם שאומרים דבר אחד עכ"ז כ"א אומר באותיות אחרים187, והיינו מפני כי האותיות אינם ממהות השכל כ"א לבושו, ונת' לעיל שהלבוש הוא מבחי' היותר גבוה שנשפל להיות לבוש כו'.
והנה בזהר ויצא דקנ"ה סע"ב189 ע"פ לכן ישכב עמך190 פי' ישכב יש191 כ"ב, ויש192 דא עלמא193 עילאה היינו בינה, להנחיל אוהבי יש194, כ"ב נקודא עילאה דאעיל כל ך"ב אתוון, והוא אבא שממנו שרש צורת ך"ב אותיות כמ"ש באג"ה ד"ה ויעש דוד שם וכנ"ל195, וא"כ פי' ישכב י"ל המשכת יש תענוג עליון דעוה"ב תוך ך"ב אתוון, והיינו ישכב כו' בלילה196 ההוא188, ולפי משנ"ת לעיל197 שבחי' ההשגה והבנה שבעוה"ב זהו מבחי' האור שהוא ההארה המצומצמת שביו"ד, אבל בחי' הענג זהו מעצם האות שהוא הגבה למעלה כו', א"כ פי' יש כ"ב שיתגלה היש והענג שנמשך מעצם האותיות שיש בעוה"ב יאיר ויתגלה דרך האותיות, והיינו שהאותיות יגלו גם בחי' הענג שנמשך מעצם האותיות ולא מבחי' אור השכל שבהם, אך איך יוכל להיות גילוי הענג שמעצם האותיות ע"י בחי' האותיות, מאחר שהלבוש צ"ל שרשו גבוה יותר יתבאר לקמן אי"ה, ובקצרה י"ל שמאחר שהענג שנמשך מהאותיות נעשה גילוי בחי' ענג, וזהו כלל שכל מה שמתגלה אינו אלא בחי' האחרונה שבמשפיע198, והתענוג הוא גילוי ההמשכה מהאותיות א"כ הוא מבחי' אחרונה שבאותיות199 לכן ע"י עצם האותיות יוכל לבוא לידי גילוי בהשגה גם מבחי' התענוג שנמשך מהאותיות כו'.
קכזקיצור. שע"י שנש"י שרשן מהאותיות לכן ע"י בחי' כלתה נפשי דנש"י מתעלים האותיות, כי האותיות גבוהים יותר ע"ד כמו המשל, וגילוי האותיות בחכ' ושרשם הנעלם בכתר ולכן נעשים לבוש לשכל, ובזהר פי' ישכב יש ך"ב, י"ל שיתגלה בחי' הענג ע"י עצם האותיות.
(וא"ו) וזהו 200 דכתי' למען יזמרך כבוד201 ולא ידום כו', ויש בזה ב' פירושים הא' <9>
דהנה נודע שאין כבוד אלא תורה202 ס"ר אותיות התורה שבכדי שיהי' יזמרך כבוד ולא ידום ויתעלו למקורן ושרשן עדן העליון זהו ע"י שה'203 אלקי לעולם אודך כי ע"י שישראל יש להם בחי' כלתה נפשי עי"ז נתעלים ג"כ אותיות התורה למקורן ושרשן, ואפ"ל כי שרש ומקור האותיות מהרשימו הנשאר מהצמצום ומק"פ כמ"ש בביאור ע"פ את שבתותי תשמורו204, והנה בהאותיות אין מאיר גילוי אוא"ס ממש רק ע"ד רשימו, ושיאיר בהם תוס' אור זהו עלייתן, והיינו ע"י כלתה נפשי, והיינו המשכת הקו בהרשימו, וגם תוס' אור בהקו וחוט, וכמ"ש בזהר הרקיע פ' בראשית דט"ו על המאמר שם בריש הורמנא דמלכא פי'205 נר חזק כו' קו ומדה כו' וזאת הבוצינא נתלבשה תוך א"ק, כי א"ק הלביש הרשימו שהניח הא"ס כו', וזו היסוד דמל' דא"ס206 נק' בוצינא דקרדוניתא כו' כי207 יסוד דנוק' נק' נר לצוק בתוכה שמן טוב כו' חוט הא"ס היורד בתוכה כו'208 מת"ת הנעלם דרך חוט ליסוד ומשם למקום הפנוי שהוא כלי המקבל209 עכ"ל. נמצא ז"ע המשכת הקו תוך אותיות הרשימו וז"ע יחוד חתן וכלה כו' וזהו ענין ישכב יש כ"ב הנ"ל, ואפ"ל ג"כ שז"ע מ"ש בע"ח יחוד מ"ה וב"ן דעתיק מיני' ובי'210 כו'211, ומובן כי ע"י בחי' האותיות שנשארו בהרשימו עי"ז מתגלה בחי' האוא"ס דקו וחוט, כי הרשימו היינו מה שלא נגע בו הצמצום, ולכן הן יכולים לגלות ההמשכה שנמשך ע"י הקו כי הקו הוא לאחר הצמצום כו'.
אך מה שנת' שנמשך גם בחי' תוס' אור בבחי' הק"ו212 שזהו לכאו' מבחי' העיגול שלפני הק"ו א"כ זהו מלמעלה מהצמצום, וא"כ איך יש באותיות הרשימו לגלות מה שלפני הצמצום, וכנ"ל213 שהלבוש בהכרח שיהי' שרשו גבוה יותר כו', אך קכחהענין הוא כנודע שקודם הצמצום הי' אוא"ס ממלא כל214 החלל215 וע"י בחי' הצמצום סילק אורו הגדול על הצד216 ונשאר רק רשימו ומקום פנוי217, וא"כ גם מה שסילק על הצד שזהו בבחי' העיגול שלפני הקו הרי גם בו נגע בחי' הצמצום218 שהרי סילקו להתעלות ממקום המק"פ על הצד בבחי' העיגול שלפני הק"ו, ובחי'219 הרשימו מאחר שנשאר במקום המק"פ הרי לא נגע בו הצמצום כלל220, ועם קכטהיות שגם בהאותיות נגע בחי' הצמצום שהרי קודם הצמצום הי' גילוי אוא"ס דרך האותיות וע"י הצמצום נסתלק האור בבחי' העלם עד שאין האותיות יכולים לגלות אוא"ס שהאיר בהם תחילה כמ"ש בביאור ע"פ את שבתותי תשמורו, הרי גם בהאותיות נגע בחי' הצמצום, אמנם זהו רק בפעולת האותיות ולא בעצם האותיות, שעצם האותיות לא <10>
זזו ממקומם, (ולא ע"ד שבה"כ ח"ו שנתפרדו האותיות כמ"ש במ"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה221 ), וגם בפעולת האותיות הנה מה שנגע הצמצום אינו מצד האותיות כ"א ממה שנסתלק222 האורות ונתעלמו בבחי' א"ס ולא מצד האותיות, וא"כ לא נגע הצמצום בבחי' האותיות גם מצד פעולתם ג"כ וכ"ש בהאותיות עצמם כו', ולכן כאשר ממשיכים תוס' אור בבחי' הק"ו שזהו מלפני הצמצום הנה הם מתגלים ע"י האותיות שלא נגע בהם הצמצום כלל, ונמצא כי בזה יש להם יתרון על בחי' אור הא"ס שנסתלק ונתעלם להיות נק' לפני הצמצום כו', ולכן ביכולתם לגלותו כו'.
קיצור. למען יזמרך כבוד אין כבוד אלא תורה, וע"י הזמרה שנש"י הם בבחי' כלתה נפשי, ע"י223 מגביהים בחי' אותיות התו' לשרשן, והאותיות שרשן מהרשימו, ונמשך תוס' מהק"ו ובהק"ו מלמעלה מהצמצום. וזהו יחוד מ"ה וב"ן, ומפני כי בהאותיות לא נגע הצמצום לכן יכולים לגלות מלמעלה מהצמצום שעכ"פ נגע בו הצמצום שנעשה מק"פ כו'.
(ז) אך עדיין צ"ל איך שייך בחי' אותיות לפני הצמצום שהרי ענין בחי' האותיות הם מגבילים השכל, ואיך שייך לומר הגבלה לפני הצמצום, אך כפשוטו אפ"ל האיך נעשה הצמצום שהוא ג"כ הגבלה לצמצם עד פה תבוא, והמק"פ יהי' האור בבחי' העלם ולא בגילוי, אלא שכשם שאוא"ס הוא כח הבבע"ג כן יש לו כח בגבול כמ"ש בעה"ק224, וכמו שיש בלפני הצמצום כח בחי' הצמצום כן יש בחי' האותיות קלג"כ, ונמצא צ"ל שזהו כח הגבול שבאוא"ס225 שלפני הצמצום, ומ"מ יש הפרש גדול בין בחי' הצמצום לבחי' האותיות שהם לפני הצמצום שהרי הצמצום הוא להיות האור בלתי יתגלה, וה"ז הגבלה ממש, משא"כ האותיות עם היות שהם מגבילים אור ההשכלה עכ"ז עיקרם הוא שע"י יתגלה אור ההשכלה, וה"ז היפך הצמצום שהוא להעלים כו', והגם שבמ"א נת' שכוונת הצמצום הוא בכדי שיוכל להיות אח"כ הגילוי226 ע"י בחי' הק"ו, ע"ד צמצם שכינתו227 בין שני בדי הארון שזהו בשביל שיוכל להיות ונועדתי לך שם228 עכ"ז זהו רק בכדי שיוכל להיות אח"כ אבל הוא עצמו הוא צמצום שפועל העלם וגם בכדי שיוכל להיות אח"כ גילוי אור המצומצם דרך הק"ו לבד, אבל האותיות עם היות שהם בעצם מצמצמי' אור השכל אבל הכוונה הוא בכדי שיתגלה, והגילוי הוא מאור א"ס שלפני הצמצום כו', ולפ"ז יובן היטב איך נמשך גילוי התוס' אור ע"י האותיות מאחר שהם עצמם בכדי לגלות כו'.
קיצור. ענין בחי' האותיות שברשימו שזהו מלפני הצמצום זהו כח הגבול שבא"ס שלפני הצמצום וכמו כח הצמצום, אלא שזה להעלים וזה לגלות כו', ועפ"ז יובן איך <11>
שע"י קרי"ס עי"ז פעל שישירו משה ובנ"י, ועי"ז נעשה למעלה ג"כ בחי' שירה הזאת כו'229.
הערות
עמוד קכד
- 165. אז ישיר : מכאן מתחיל מאמר הב' מהמשך מצה זו (הכולל פרקים ה-יו"ד). מאמר דידן כפי שמופיע לפנינו הנה הוא כולל פרקים ה-י. אמנם בבוך 224 נמצא חלוקה אחרת והוא, שמאמר הראשון כולל רק פרקים ה-ז, וקודם פרק ח נרשמה כותרת: שמיני ש"פ. ועפ"ז הנה המאמר כפי שהוא לפנינו נאמר בב' פעמים, היינו שפרקים ה-ז נאמרו בשש"פ. ואילו הפרקים ח-י. נאמרו לאח"כ בשמיני ש"פ. ראה גם לקמן הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (בחלק ההנחותיו) ממאמר דידן. למאמר זה (לאחרי הפתיחה) לפ"ה — ראה אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תל ס"ב. תו"א מקץ מב, ב (צויין אליו באוה"ת שם). מג, א. לפ"ו — ראה אוה"ת שה"ש שם. פ"ח — לשון אוה"ת שה"ש שם תל, ב ואילך (בהוספות). לשון לקו"ת שה"ש ב, ג (בשינויים והוספות — צויין אליו באוה"ת הנ"ל). אוה"ת נצבים כרך ו ע' ב'תכא. ראה מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' קלט. אוה"ת סידור ס"ע יד ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' מז. תרל"ה ח"א ע' קפד. פ"ט — לשון אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תלא תו"א וישב כו, ג כז, א בשינויים. פ"י — לשון לקו"ת ברכה צז, ב ואילך (בשינויים — צויין אליו באוה"ת שה"ש הנ"ל). מאמר זה נזכר בכ"מ . הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לקמן (בחלק הנחותיו). הכותרת המופיעה בריש המאמר לא נרשמה בהמשך הנדפס. ותיבת: ”יום" בהכותרת ניתוסף מהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב. בבוך זה הנה בריש הע' לאחרי הכותרת נרשם: ”ה) והנה נת"ל שהנשמות שרשן מאותיות התורה והאותיות שרשן" (והוא ע"ד המובא בסמוך בפנים). והעביר עליו קו ונרשם כבפנים. ואולי הפתיחה ניתוספה לאח"כ.
- 166. אז ישיר משה ובנ"י : בשלח טו, א.
- 167. השירה הזאת. . המל' : ראה גם בענין השירה הזאת מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' שנב ואילך.
- 168. המל' שאומרת שירה : ראה גם סה"מ תרכ"ו ע' סה. תר"ל ע' קיט. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן.
- 169. מה שנת"ל : פ"ב ואילך. וראה גם פיסקא ובזה יובן (בפ"ג).
- א. ומהם : לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי על יד הערה 212 ושם: בד"ה אז ישיר שבמאמר מצה זו. על יד הערה 370 ושם: בד"ה מצה זו בענין אז ישיר. ד"ה כנשר יעיר על יד הערה 51 ושם: כמשנ"ת בד"ה אז ישיר שבמצה זו. סה"מ תרמ"ד ע' קסד ושם: וע' בד"ה גן נעול (מ"ם) פ"ו ופ"ז. ע' קסה ושם: וע' בהרשימה ד"ה אז ישיר מהמא' ג"ן תר"מ. (מהדורת תשס"ב) ע' שנא ושם: וע' בד"ה ג"ן מ"ם. תרמ"ז ע' נא ושם: ד"ה גן נעול פ"ז, מ"ם. תרמ"ו-תר"ן ע' שצז ושם: וכמ"ש בד"ה גן נעול (מם) פ"ו. תרנ"ח ע' כט ושם: ובדרוש גן נעול (מצה זו) ר"מ. המשך תער"ב ח"ג ע' א'רסט ושם: בד"ה מצה זו תר"מ. תרס"ט ע' קמה ושם: בד"ה גן נעול, תר"מ (ג"פ). תרע"ז ע' ה ושם: בד"ה מצה זו תר"מ. תרע"ח ע' נ ושם: בד"ה גן נעול (מצה זו) תר"מ. פר"ת ע' קיח ושם: ובד"ה גן נעול תר"מ.
- ב. ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
עמוד קכה
- 170. ולכן ע"י. . לשרשן : לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תל.
- 171. דהנה : לשון התו"א מקץ מב, ב בשינויים והוספות (צויין אליו באוה"ת שם).
- 173. שהלבוש : בהמשך הנדפס: שהמלבישה. וכנשצ"ל כבפנים.
- 172. בענין החשמ"ל שהלבוש שרשו גבוה יותר : ראה תו"א לך יב, ד. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' שצג ואילך. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ס"ע תקכב ואילך. וש"נ. סה"מ תרנ"ד ע' ריא ואילך.
- 174. המלביש המשל חכם היותר גדול : ראה תו"א שם יא, ג. הנסמן לעיל בהערה 172.
- 175. משלי שלמה : משלי א, א.
- 176. ויחכם מכל האדם : מל"א ה, יא.
- 177. ר"מ. . תלתא מתלי : סנהדרין לח, סע"ב. ראה תו"א מג"א צא, ג. מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ריש ע' שצד. לקו"ש וילך כרך ט ע' 202 ואילך.
- 178. שהי' מנהיר עיני חכמים. . לא ר"מ שמו : ראה ערובין יג, ב. ראה תו"א שם. ש"א סו, ב. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 20. מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרי"ד ע' ה. המשך מים רבים פל"ז. סה"מ תרל"ב ח"א ע' קפח. תרל"ח ע' ריג. תרנ"ד שם. לקו"ש נשא כרך יח ע' 75.
- 179. דאורייתא מחכמה נפקת : נסמן לעיל הערה 115.
- 180. והאותיות. . כתר : ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן הערה 23.
- 181. ואותיות הם מלשון אתא : ישעי' כא, יב. ראה (בנוסף לתו"א מקץ כאן) מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קנח. וש"נ. תו"ח שמות ח"א כה, ג. וש"נ.
- 182. התורה : ע"כ מתו"א מקץ מב, ב — ראה לעיל הערה 171.
- 183. והנה : מכאן לשון התו"א מקץ מג, א בשינויים.
- 184. בזהר אינון כתרין עילאין : כ"ה בתו"א שם . ראה אוה"ת תזריע ח"ב ע' תקכא : אמרו בזהר בהקדמה שהאותיות הם בחי' כתרים בחי' כתרין עילאין כמש"ש, ובפ' ויגש דר"ה ע"ב כיון דנחית כף מעל כתרא. ראה גם סהמ"צ להצ"צ ע' 266. ז"ח שה"ש סו, ד. פרדס שער האותיות שכ"ז, פכ"ו.
- 185. ונחתא כ"ף מעל כורסי' דיקרי' : זהר בהקדמה ג, א [ושם: וכד נחתת כ' מעל כורסי יקרי' — ראה אוה"ת תשא ע' א'תתקו. ושם לפנ"ז: נחתא. . את כ]. סה"מ תרל"ג ח"א ע' ו. לקמן בהנחה כאן על יד הערה 25.
- א. וכ"ה (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 24. סה"מ תרל"ג ח"א ע' ו.
- ב. נדפס גם בסה"מ תרל"ה ח"א ע' ר. והנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בח"ב שם ע' תפ. וע' תפג.
עמוד קכו
- 186. נעשית : בהמשך הנדפס: נעשי'. בתו"א: נעשות.
- 187. אחרים : ע"כ מתו"א מקץ מג, א — ראה לעיל הערה 183.
- 189. בזהר ויצא דקנ"ה סע"ב : וכ"ה באוה"ת שה"ש כאן. ראה שם סתרי תורה קנו, סע"ב — וכ"ה באוה"ת ויצא ח"א ריש ע' 392 בשלח ע' תרכה ויקהל ע' ב'קז.
- 190. לכן ישכב עמך : ויצא ל, טו.
- 191. יש : בזהר ובאוה"ת כאן: י"ש.
- 192. ויש : שם: י"ש.
- 193. דא עלמא : שם: דא איהו עלמא.
- 194. להנחיל אוהבי יש : משלי ח, כא.
- 195. וכנ"ל : פ"ב.
- 196. כו' בלילה ההוא : באוה"ת כאן: כו' הוא. אולי הכוונה לויצא ל, טז ושם: בלילה הוא ו”לסבירין" ההוא. ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 31.
- 188. והנה. . ההוא : לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תל בשינויים.
- 197. משנ"ת לעיל : פ"ג.
- 198. וזהו כלל. . שמתגלה. . בחי' האחרונה שבמשפיע : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'יא. וש"נ. וראה גם סה"מ תרל"ח ע' תפח. וש"נ. תרל"ג ח"ב ע' תפח. וש"נ. תרל"ו ע' לח. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ויהי הענן והחשך על יד הערה 61. ד"ה משה קבל על יד הערה 11. ד"ה וירא העם וינועו על יד הערה 21. ד"ה וביום הביכורים על יד הערה 26. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה וביום הביכורים על יד הערה 41.
- 199. שבאותיות : בהמשך הנדפס ליתא.
עמוד קכז
- 200. וזהו : ראה אוה"ת שה"ש כאן ע' תל בשינויים והוספות.
- 201. למען יזמרך כבוד : תהלים ל, יג.
- 202. שאין כבוד אלא תורה : אבות פ"ו, ג. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' טז.
- 203. שה' : בהמשך הנדפס: שיהי'.
- 204. בביאור ע"פ את שבתותי תשמורו : לקו"ת בהר מג, ב ואילך.
- 205. הורמנא. . פי' : באוה"ת שה"ש כאן: הורמנתא. . כו' בוצינא דקרדוניתא פי'.
- 206. דא"ס : כ"ה באוה"ת שה"ש כאן. ובזהר הרקיע ליתא.
- 207. כי : בהמשך הנדפס ליתא. אבל כ"ה גם באוה"ת ובזהר"ק.
- 208. כו' : בהמשך הנדפס ליתא. אבל כ"ה גם באוה"ת כאן.
- 209. המקבל : וכ"ה גם באוה"ת ובזהר"ק. בהמשך הנדפס: המקבלים.
- 210. יחוד מ"ה וב"ן דעתיק מיני' ובי' : ראה ע"ח שער עתיק שי"ב, פ"ב. שער אנ"ך שי"ט, פ"ה. שער העיבורים שכ"ח, פ"ב. שער מ"ן ומ"ד דרוש ב.
- 211. כו' : ע"כ מאוה"ת שה"ש. ראה לעיל הערה 200.
- 212. הק"ו : בהמשך הנדפס: הקו.
- 213. וכנ"ל : פ"ה.
עמוד קכח
- 214. שקודם הצמצום. . ממלא כל החלל : ראה ע"ח דרוש עגו"י ש"א, ענף ב.
- 215. ממלא כל החלל : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי על יד הערה 234. ד"ה כנשר יעיר על יד הערה 59. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יפה שעה הא' על יד הערה 74. (בחלק ההנחות) ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 153. ד"ה יפה שעה הא' על יד הערה 77. שעה"י קיד, א הערה 17.
- 216. סילק אורו הגדול על הצד : ראה תניא פמ"ט (סט, א ): ”שהקב"ה. . וסילק לצד אחד דרך משל את אורו הגדול". ובהערות ותיקונים לשם: ”לצד אחד" ”לצדדין (כי הסילוק הי' לכל הצדדין בשוה )".
- 217. ונשאר רק רשימו ומקום פנוי : בע"ח שם: ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל רקני . באוצרות חיים שער העיגולים בתחילתו: ונשאר חלל ובהגהת הרמ"ז שם: לאו דוקא חלל כי נשאר שם רשימו מהאור . ראה לקו"ת בהר מג, ב: ובע"ח אינו מבואר ענין הרשימו רק בספר עמק המלך (עיי"ש). שם בהוספות (לויקרא) נא, ב ואילך. בסהמ"צ להצ"צ איסור. . שביעית ע' 70: הרשימו וכמ"ש בס' עמק המלך כי בע"ח לא נת' זה . מצות האמנת אלקות רפ"ו (נא, א): וכמ"ש האריז"ל. . רק רשימו נשאר שם. שרש מצות התפלה פ"י (ע' 236): ענין המק"פ המבואר בע"ח שנסתלק האור ונשאר רק רשימו. פל"ד (קלו, א): וכמ"ש בס' מבוא שערים. . ונשאר רשימו.
- 218. העיגול. . נגע בחי' הצמצום : ראה (בנוסף להנחה כאן) סה"מ תרמ"ג ע' עט ואילך. תרנ"ה ע' רח. תרס"ו ע' קצד ואילך. מאמר ד"ה ויקח קרח תשי"ד.
- 219. ובחי' : בהמשך הנדפס: ומבחי'. וכנצ"ל כבפנים.
- 220. ובחי' הרשימו. . לא נגע בו הצמצום כלל : ראה גם [ובהבא לקמן] (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 44 ואילך. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פ"ט. אוה"ת נח כרך ו ע' 2136 ספ"ה הגהת כ"ק אדמו"ר מהר"ש. סה"מ תרל"ג ח"א ע' קל. וש"נ. תרל"ו פי"ג. וככה תרל"ז פמ"ז. תרמ"ג ע' עט ואילך. תרס"ד ע' קלז ואילך. תער"ב ח"ג ע' א'רסח ואילך. וראה גם לעיל הערה 165. שערי עיונים בדא"ח ח"ב ע' סג ואילך.
- ג. הועתק גם באוה"ת ואתחנן ריש ע' רמ. ע' רנו. ע' שעב.
- ד. ראה גם אוה"ת משפטים ע' א'רכ : שיניח אורו הבלתי מוגבל על הצד. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תקד: בכתהאריז"ל מקשה בענין הצמצום שסילק אורו הגדול על הצד. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי על יד הערה 367 ומציין לע"ח ומב"ש. (לקמן ח"ב בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 64. ד"ה אני לדודי הב' על יד הערה 39. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה יפה שעה הא' על יד הערה 103. ד"ה לכל תכלה על יד הערה 62. ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 151. סה"מ תרס"ה ע' שי (בשם הע"ח). המשך תער"ב ח"ב ע' תתקיג. ע' תתקיט. ע' א'קב. ח"ג ע' א'תמ. סה"מ ליקוט ח"ג ע' רלו. מאמר ד"ה בשעה שהקדימו תשי"ב.
- ה. ראה ע"ח שבהערה 214. לקו"ת בהוספות (לויקרא) נא, ג שמציין לאוצ"ח ומבו"ש צמצם עצמו אל הצדדין (בשוה).
- ו. בשער ההקדמות הקדמה ד (יד, א) ובאדם ישר דרוש העגולים ענף ב : ואויר ריקני חלל.
- ז. ראה גם מק"מ לזהר בראשית טו, א ד"ה בריש הורמנא דמלכא פי'.
- ח. בסהמ"צ להצ"צ שרש מצות התפלה פל"ג (ע' 268) : ובע"ח לא נזכר כלום מענין הרשימו, רק בספר עמק המלך. באוה"ת בהר כרך ד ע' א'קסג: אכן בע"ח לא נז' רק ענין הצמצום ומק"פ רק הרשימו ודאי הוא ג"כ עולה לפמ"ש בע"ח. בלקו"ב לשעה"י קעז, ג: ובע"ח לא נז' רק ברמז במלת אויר ריקני.
- ט. ראה גם הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נדפסה לקמן (בחלק הנחותיו) על יד הערה 48.
- י. ושם ע' תתרסה מציין שנדפס בלקו"ת לג"פ עא, א ואילך.
עמוד קכט
- 221. שבה"כ. . בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה : לע"ע לא נתברר לאיזה מאמר כוונתו. ראה גם כנפי יונה ח"ג סנ"ו. סקמ"א. תו"א וישב כז, ג. ויחי קד, ד. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ט. וש"נ. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת על יד הערה 53. ובחלק ההנחות שם על יד הערה 66.
- 222. שנסתלק : בהמשך הנדפס: שנסתלקו.
- 223. ע"י : בהמשך הנדפס: עי"ז.
- 224. שאוא"ס. . הבבע"ג. . כח בגבול כמ"ש בעה"ק : ראה עבודת הקודש ח"א רפ"ח. דרך אמונה להנ"ל רפ"ב (קה"ת תשמ"ח ע' יג). ראה לקו"ת עקב טז, א.
- א. מובא בשמו בכ"מ ומהם (בנוסף להלקו"ת) : סהמ"צ להצ"צ ע' קנג. אוה"ת בשלח כרך ז ע' ב'תרסא. יתרו ס"ע תתמא. תזריע כרך ב ע' תקלג. בהר כרך ג' ס"ע תתפז. ואתחנן ע' קכג. ע' שצו. ענינים ע' סז*. ע' קנו. ע' רסה. ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' א. ע' תיח. סה"מ תרכ"ז ע' תנג. תרכ"ט ע' קסג. תרל"ב ח"ב ע' תו. ע' תעה. ע' תפד. תרל"ג ח"א ע' קצט. ח"ב ע' תקה. תרל"ה ח"א ע' קעג. (המשך) מים רבים תרל"ו ספל"א. פקי"א. פקנ"ט. תרל"ח ע' ג. תרמ"ח ע' קס. תרנ"ז ע' מח. תרנ"ח ע' קצא. תרנ"ט ע' לד. תרס"ג ח"ב ע' רעט. תרס"ה ע' קפא. (המשך) תרס"ו ע' כא. ע' קצג. ע' תסז. תרס"ח ע' סד. ע' ריד. עת"ר ע' ל. אעת"ר ע' קטו. (המשך) תער"ב ח"א ע' יב. ע' שב. ס"ע שיט. ח"ב ע' תתקמ. ח"ג ע' א'תכח. עזר"ת ע' קלו. תרע"ח ע' רעט. ע' שסג. ע' שפד. עטר"ת ע' כב. ע' שכח. תרפ"ט ע' 202. ע' 254. תש"ט ע' 80 הב'. (לקמן ח"ב בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אני לדודי הב' על יד הערה 57. לקו"ש בחוקותי כרך ז ע' 202 בהערה.
עמוד קל
- 225. שבאוא"ס : בהמשך הנדפס: שבאו"א. וכנצ"ל כבפנים.
- 226. שכוונת הצמצום. . הגילוי : ראה גם סה"מ עת"ר ע' ל. המשך תער"ב ח"ב ע' תרמא. ע' א'ג.
- 227. צמצם שכינתו : ראה ב"ר פ"ד, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ס"ע שמו ואילך (נו"א). לקו"ת אמור לד, ב. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' קכט. שה"א ז, א ובהערה 12.
- 228. ונועדתי לך שם : תרומה כה, כב.
- 229. ועפ"ז יובן. . כו' : כ"ז לא נמצא בפנים. וראה לעיל רפ"ה.
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
תניא, ליקוטי אמרים מ״ט - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, אַף כִּי פְּרָטֵי בְּחִינוֹת הַהֶסְתֵּר וְהַהֶעְלֵם אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי עָצְמוּ מִסְפֹר, וּמִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים, כַּיָּדוּעַ לַטּוֹעֲמִים מֵעֵץ הַחַיִּים, אַךְ דֶּרֶךְ כְּלָל, הֵם שְׁלֹשָׁה מִינֵי צִמְצוּמִים עֲצוּמִים כְּלָלִיִּים. לִשְׁלֹשָׁה מִינֵי עוֹלָמוֹת כְּלָלִיִּים. וּבְכָל כְּלָל יֵשׁ רִבּוֹא רִבְבוֹת פְּרָטִיים, וְהֵם שְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה. כִּי עוֹלַם הָאֲצִילוּת – הוּא אֱלֹהוּת מַמָּשׁ.
וּכְדֵי לִבְרוֹא עוֹלַם הַבְּרִיאָה, שֶׁהֵן נְשָׁמוֹת וּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, אֲשֶׁר עֲבוֹדָתָם לַה׳ בִּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת הַמִּתְלַבְּשִׁים בָּהֶם, וְהֵם מַשִּׂיגִים וּמְקַבְּלִים מֵהֶם – הָיָה תְּחִלָּה צִמְצוּם עָצוּם, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְכֵן מִבְּרִיאָה לִיצִירָה, כִּי אוֹר מְעַט מִזְּעֵר הַמִּתְלַבֵּשׁ בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה, עֲדַיִין הוּא בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף לְגַבֵּי עוֹלַם הַיְצִירָה, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִתְלַבֵּשׁ בּוֹ, אֶלָּא עַל יְדֵי צִמְצוּם וְהֶעְלֵם. וְכֵן מִיצִירָה לַעֲשִׂיָּה [וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּיאוּר שְׁלֹשָׁה צִמְצוּמִים אֵלּוּ בַּאֲרִיכוּת, לְקָרֵב אֶל שִׂכְלֵינוּ הַדַּל].
וְתַכְלִית כָּל הַצִּמְצוּמִים הוּא – כְּדֵי לִבְרוֹא גּוּף הָאָדָם הַחוּמְרִי, וּלְאַכְפָּיָיא לְסִטְרָא אָחֳרָא, וְלִהְיוֹת יִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחוֹשֶׁךְ – בְּהַעֲלוֹת הָאָדָם אֶת נַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית וְהַחִיּוּנִית וּלְבוּשֶׁיהָ וְכָל כֹּחוֹת הַגּוּף כּוּלָּן לַה׳ לְבַדּוֹ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בַּאֲרִיכוּת, כִּי זֶה תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת.
וְהִנֵּה, ״כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים״ – כְּמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּבְיָכוֹל, הִנִּיחַ וְסִילֵּק לְצַד אֶחָד, דֶּרֶךְ מָשָׁל, אֶת אוֹרוֹ הַגָּדוֹל הַבִּלְתִּי תַכְלִית, וּגְנָזוֹ וְהִסְתִּירוֹ בְּג׳ מִינֵי צִמְצוּמִים שׁוֹנִים, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל אַהֲבַת הָאָדָם הַתַּחְתּוֹן – לְהַעֲלוֹתוֹ לַה׳, כִּי ״אַהֲבָה דּוֹחֶקֶת הַבָּשָׂר״, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, בְּכִפְלֵי כִפְלַיִים לְאֵין קֵץ, כִּי רָאוּי לְאָדָם גַּם כֵּן לְהַנִּיחַ וְלַעֲזוֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר, וּלְהַפְקִיר הַכֹּל – בִּשְׁבִיל לְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ בִּדְבִיקָה חֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה, וְלֹא יִהְיֶה שׁוּם מוֹנֵעַ מִבַּיִת וּמִבַּחוּץ, לֹא גוּף וְלֹא נֶפֶשׁ וְלֹא מָמוֹן, וְלֹא אִשָּׁה וּבָנִים.
וּבָזֶה יוּבַן טוּב טַעַם וָדַעַת לְתַקָּנַת חֲכָמִים, שֶׁתִּקְּנוּ בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע ״שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ כוּ׳״, דְּלִכְאוֹרָה, אֵין לָהֶם שַׁיָּיכוּת כְּלָל עִם קְרִיאַת שְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הָרַשְׁבָּ״א וּשְׁאָר פּוֹסְקִים, וְלָמָּה קָרְאוּ אוֹתָן ״בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע״? וְלָמָּה תִּקְּנוּ אוֹתָן לְפָנֶיהָ דַוְוקָא?
אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁעִיקַּר קְרִיאַת שְׁמַע – לְקַיֵּים ״בְּכָל לְבָבְךָ כוּ׳״ – ״בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ כוּ׳״, דְּהַיְינוּ, לַעֲמוֹד נֶגֶד כָּל מוֹנֵעַ מֵאַהֲבַת ה׳; וּ״לְבָבְךָ״ – הֵן הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, שֶׁלְּבָבוֹ שֶׁל אָדָם קְשׁוּרָה בָהֶן בְּטִבְעוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״הוּא אָמַר וַיֶּהִי״ – ״זוֹ אִשָּׁה״, ״הוּא צִוָּה וַיַּעֲמוֹד״ – ״אֵלּוּ בָנִים״; וְ״נַפְשְׁךָ״ וּ״מְאֹדֶךָ״ – כְּמַשְׁמָעוֹ, חַיֵּי וּמְזוֹנֵי – לְהַפְקִיר הַכֹּל בִּשְׁבִיל אַהֲבַת ה׳.
וְאֵיךְ יָבֹא הָאָדָם הַחוּמְרִי לְמִדָּה זוֹ? לְכָךְ, סִידְּרוּ תְּחִלָּה – בִּרְכַּת ״יוֹצֵר אוֹר״, וְשָׁם נֶאֱמַר וְנִשְׁנָה בַּאֲרִיכוּת עִנְיַן וְסֵדֶר הַמַּלְאָכִים ״הָעוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם״, לְהוֹדִיעַ גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֵיךְ שֶׁכּוּלָּם בְּטֵלִים לְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, ״וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה כוּ׳, וּמַקְדִּישִׁים כוּ׳, וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה קָדוֹשׁ כוּ׳״, כְּלוֹמַר, שֶׁהוּא מוּבְדָּל מֵהֶן וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בָּהֶן בִּבְחִינַת גִּילּוּי, אֶלָּא, ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״ – הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְיִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְכֵן ״הָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקּוֹדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל וְכוּ׳, בָּרוּךְ כְּבוֹד ה׳ מִמְּקוֹמוֹ״, לְפִי שֶׁאֵין יוֹדְעִים וּמַשִּׂיגִים מְקוֹמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ״.
וְאַחַר־כָּךְ בְּרָכָה שְׁנִיָּה: – ״אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ״, כְּלוֹמַר, שֶׁהִנִּיחַ כָּל צְבָא מַעְלָה הַקְּדוֹשִׁים, וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עָלֵינוּ, לִהְיוֹת נִקְרָא ״אֱלֹהֵינוּ״, כְּמוֹ ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כוּ׳״ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַיְינוּ, כִּי אַהֲבָה דּוֹחֶקֶת הַבָּשָׂר, וְלָכֵן נִקְרָא ״אַהֲבַת עוֹלָם״ – שֶׁהִיא בְּחִינַת צִמְצוּם אוֹרוֹ הַגָּדוֹל הַבִּלְתִּי תַכְלִית, לְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְחִינַת גְּבוּל הַנִּקְרָא ״עוֹלָם״, בַּעֲבוּר אַהֲבַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְקָרְבָם אֵלָיו, לִיכָּלֵל בְּיִחוּדוֹ וְאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ.
וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים ״חֶמְלָה גְדוֹלָה וִיתֵירָה״, פֵּירוּשׁ, יְתֵירָה עַל קִרְבַת אֱלֹהִים שֶׁבְּכָל צְבָא מַעְלָה; ״וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן״ – הוּא הַגּוּף הַחוּמְרִי הַנִּדְמֶה בְּחוּמְרִיּוּתוֹ לְגוּפֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם; ״וְקֵרַבְתָּנוּ וְכוּ׳ לְהוֹדוֹת וְכוּ׳״, וּפֵירוּשׁ הוֹדָאָה יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר; ״וּלְיַחֶדְךָ כוּ׳״ – לִיכָּלֵל בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר יָשִׂים הַמַּשְׂכִּיל אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֶל עוּמְקָא דְּלִבָּא וּמוֹחָא, אֲזַי מִמֵּילָא, ״כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים״ – תִּתְלַהֵט נַפְשׁוֹ וְתִתְלַבֵּשׁ בְּרוּחַ נְדִיבָה, לְהִתְנַדֵּב לְהַנִּיחַ וְלַעֲזוֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִנֶּגֶד, וְרַק לְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ וְלִיכָּלֵל בְּאוֹרוֹ בִּדְבִיקָה חֲשִׁיקָה וְכוּ׳, בִּבְחִינַת נְשִׁיקִין וְ״אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא״ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ אֵיךְ הִיא בְּחִינַת ״אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא״? לָזֶה אָמַר: ״וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כוּ׳ עַל לְבָבֶךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם כוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיִּחוּד הַנְּשִׁיקִין, עִיקָּרוֹ הוּא יִחוּד חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת בְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת, וְהוּא – עִיּוּן הַתּוֹרָה; וְהַפֶּה – הוּא מוֹצָא הָרוּחַ וְגִילּוּיוֹ בִּבְחִינַת גִּילּוּי, וְהַיְינוּ – בְּחִינַת הַדִּבּוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה, ״כִּי עַל מוֹצָא פִי ה׳ יִחְיֶה הָאָדָם״.
וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהִרְהוּר וְעִיּוּן לְבַדּוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא לְמַטָּה עַד נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַשּׁוֹכֶנֶת בְּדַם הָאָדָם, הַמִּתְהַוֶּה מִדּוֹמֵם־צוֹמֵחַ־חַי, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת כּוּלָּן לַה׳ עִם כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ, וּלְכָלְלָן בְּיִחוּדוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֲשֶׁר יָאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי, ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר וְכוּ׳״, שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת, לִהְיוֹת כְּבוֹד ה׳ מָלֵא כָל הָאָרֶץ הַלֵּזוּ דַּוְקָא בִּבְחִינַת גִּילּוּי, לְאַהֲפָכָא חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא וּמְרִירָא לְמִיתְקָא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בַּאֲרִיכוּת.
וְזֶהוּ תַּכְלִית כַּוָּונַת הָאָדָם בַּעֲבוֹדָתוֹ, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא לְמַטָּה, רַק שֶׁצָּרִיךְ תְּחִלָּה הַעֲלָאַת ״מַיִּין נוּקְבִין״, – לִמְסוֹר לוֹ נַפְשׁוֹ וּמְאוֹדוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
בראשית רבה ד׳:ד׳ - הטקסט מספריא
כּוּתִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי מֵאִיר, אָמַר לוֹ אֶפְשָׁר הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִם בְּמַאֲמַר, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ הָבֵא לִי אֲפַרְכָּס הֵבִיא לוֹ אֲפַרְכָּס, נָתַן עָלֶיהָ טַס שֶׁל זָהָב וְלֹא עָמְדוּ מַיִם, טַס שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא עָמְדוּ מַיִם, כֵּיוָן שֶׁנָּתַן אֶצְבָּעוֹ עָמְדוּ מַיִם. אָמַר לוֹ, אֶצְבָּעֲךָ אַתָּה נוֹתֵן. אָמַר לוֹ, מָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם, אֶצְבָּעִי מַעֲמֶדֶת מַיִם, אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי מַיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִים בְּמַאֲמָר. אָמַר לוֹ, אֶפְשָׁר אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן, אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת, אָמַר לוֹ, רְאֵה בַּבּוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן, רָאָה אוֹתָהּ גְּדוֹלָה. אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מַרְאוֹת קְטַנּוֹת, הֵבִיא לוֹ מַרְאוֹת קְטַנּוֹת, אָמַר לוֹ, רְאֵה בַּבּוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן, רָאָה אוֹתָהּ קְטַנָּה. אָמַר לוֹ, מָה אִם אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם, אַתָּה מְשַׁנֶּה עַצְמְךָ בְּכָל מַה שֶּׁתִּרְצֶה, מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִיסֵי פְּעָמִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מַחֲזִיקִים כְּבוֹד אֱלָהוּתוֹ, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הָאָדָם מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, א): וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וגו', מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. וְעוֹד שְׁאָלוֹ אָמַר לוֹ אֶפְשָׁר (תהלים סה, י): פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסֵר כְּלוּם, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ, הִכָּנֵס וּרְחַץ וּשְׁקוֹל עַצְמְךָ עַד שֶׁלֹא תִּכָּנֵס וּמֵאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס, הָלַךְ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא וְשָׁקַל עַצְמוֹ לֹא חָסַר כְּלוּם, אָמַר לוֹ כָּל אוֹתָהּ הַזֵּעָה שֶׁיָּצָאת, לֹא מִמְּךָ יָצָאת, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וּמָה אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם לֹא חָסַר מַעְיָנְךָ כְּלוּם, מַעְיָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסַר כְּלוּם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מֵימֵי בְרֵאשִׁית וּנְתָנָם חֶצְיָם בָּרָקִיעַ וְחֶצְיָם בָּאוֹקְיָנוּס, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, פַּלְגָּא.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 2
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ועוי"ל ענין ק"נ דאצי' ‹ ר סה"מ תר"ם ח"א ס"ע קכט
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ קא מיפלגי במתיבתא דרקיע ‹ תעא סה"מ תר"ם ח"א ע' קכח

