קצח, ג
בחי' ממוצע דחכ' מאין ליש כו', ולא ע"י לבוש ומסך דפרסא הנ"ל שמפסיק בין קדש דחכ' לקה"ק 731כנ"ל לפי שלא יתלבש בדבר להסתיר אור העצמו' כמ"ש הנה אלקינו זה732 לנוכח כו'. וזהו [ענין] עד יעבור סתם שאינו נזכר שם הוי', [כי] העברה הא' עד יעבור עמך ה' שזהו בעלי' הא' דימוהמ"ש שיעברם בנחל מצרים שהכה לנהר זה לז' נחלים והדריך בנעלים דוקא, שזהו בחי' בירור דזמ"ל דתהו שנפלו בשבירה ואין זה הבירור שלהם אלא בחכ' דתו' ומצות דבחכ' אתברירו733 דוקא כידוע דמ"ה דוקא מברר לב"ן734 כו', וזהו ע"י גילוי פנימי' דח"ע דתורה בימוהמ"ש שהוא בחי' שלימות הבירורי' דרפ"ח הנ"ל [ו]עי"ז יהופך חשך העליון לאור שלא יסתיר בחי' פרסא הנ"ל ומביא כל ההעלם לגילוי בהשגה כנ"ל (וזהו והדריך בנעלים735 אחר הכאה לז' נחלים כו' שהוא בירור [ד]חשמ"ל דנוגה בשלימות עד שיהי' ממנו נעלים [דווקא כמו] שמט"ט736 הי' תופר מנעלים737 לשכינה [כו'], כמו כתנות אור באל"ף אחר הבירור [ו]כמו מה יפו פעמיך738 בנעלים בת נדיב כו' (כמ"ש במ"א), והוא בירור המשל לנמשל שיבא ממנו יתרון אור הרבה יותר מן העומק הנמשל כו'). אמנם העברה הב' הוא בנהר פרת שיעברו בו לעדן העצמי739 שהוא העוה"ב ממש שנק' תענוג הפשוט שבעצמו' ממש כנ"ל אז הוא למעלה מבירורים דתומ"צ ע"י שם הוי' ולכך א' עד יעבור סתם עד יעבור עם זו קנית בקנין עצמו כמאמר ישראל קנין א'740 כו'.
ונמצא שיש כאן ג' מדרגות בכלל והכל בחי' בקיעה בפרסא לע"ל לבד קי"ס שהי' בבחי' המל', [א'] בנהר יעברו ברגל 741בנהר [ב]חיצוני' דבינה שנק' נחל מצרים, ולצאת ממצרים פעם ב' בימוהמ"ש זהו ע"י בירור זמ"ל דתהו כנ"ל והוא בשביל קבלת התו' בפנימי' דח"ע כנ"ל וזהו הנק' ג"כ יצ"מ, ולא בבחי' המל' לבד שנק' שכינה תתאה742 שהי' בגלות מצרים ויצאו ממיצר בבחי' עיבור ולידה באימא תתאה כו', אלא יהי' במדרגה גבוה יותר והוא בעיבור ולידה דמדות שנק' [ישראל מ]מיצר מ"י דבינה ה"א עילאה והוא שהכהו לז' נחלים לנחל מצרים ויעברו בו ברגל בשלימות הבירורים דמדות ויזכו לפנימי' התורה כנ"ל. ועוד יהי' עלי' גדולה מזו ג"כ והוא יציאת (יש"ס בחי' מדות דחכ' כמשי"ת) במצרים743 דח"ע בפנימי' ג"כ והוא עליות דבינה בע"י עצמו לקבל מבחי' יש האמיתי דעצמו' [התענוג] ורצון כו' כנ"ל, וזהו העברה הב' בעיבור ולידה דכת"ר עצמו שז"ש אשר אהי' אנא זמין כו' למעלה גם מבחי' לידה דמשיח ממיצר מי הים
הערות
- 731. כנ"ל : ה: ודכ' ( ). ו: דכתר.
- 732. זה : הו: ליתא.
- 733. דבחכ' אתברירו : נסמן לעיל פ' שמות י, ג.
- 734. דמ"ה. . מברר לב"ן : נסמן לעיל ד, ב.
- 735. והדריך בנעלים : ראה גם לעיל קנח, ב.
- 736. שמט"ט : הו: חנוך.
- 737. חנוך הי' תופר מנעלים : נסמן לעיל קנח, ב.
- 738. מה יפו פעמיך : שה"ש ז, ב. ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ס"ע רצז ואילך. ס"ע שיח ואילך. ע' שמב.
- 739. העצמי : העליון עצמו.
- 740. ישראל קנין א' : אבות פ"ו, י.
- 741. בנהר : הו: ליתא.
- 742. המל'. . שכינה תתאה : נסמן לעיל פ' וארא נד, ב.
- 743. במצרים : הו: ממיצר ים.
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

