לא תהי' משכלה

רצה, בבעז"ה דרוש אדמו"ר ר' דובער פ' משפטים

[א] לא תהי' משכלה¹ ועקרה בארצך² את מספר ימיך אמלא, וי"ל מהו ענין משכלה ועקרה [ש]לא תהי' בארצך דוקא וכי הארץ יולדת כו'. וגם מה זה שייך לענין את מספר ימיך אמלא כו'. אך הנה ידוע [ד]כנ"י נק' ארץ כמ"ש כי תהי[ו אתם] ארץ חפץ³, ולמעלה נק' אה"ח⁴ כמ"ש אתהלך לפני ה' בארצות החיים⁵ ב' ארצות ארץ עילאה וארץ תתאה כמ"ש בזהר, ופי' ארץ החיים שמקבל[ת] כל אורות וחיים⁶ [ה]עליונים דאצי' הנזרעים בתוכה כמ"ש אור זרוע לצדיק⁷ כו' ואובדת⁸ ואולידת ועבדת פרי⁹ ונותנת חיים ומזון לכל העולמות, ולזאת נק' בשם ארץ החיים ע"ש קבלת השפע [וע"ש ההשפעה] לכל העולמות כו' וכמו בי"מ שא[מר] תדשא הארץ¹⁰ תוצא הארץ¹¹ כו'. וכמו עד"מ הארץ הגשמי' שממנה יוצאת חיים ומזון לכל עליון¹² ונק' ארץ דמפק[א] מזון¹³, כי כח הצומח שבארץ יצמיח בה כל פרי תבוא[ו'] השדה ופירות באילן וכמו¹⁴ מיני מגדים להחיות בהן כל חי אדם ובהמה [וחי' ב]חיים הגשמי' להיות למזון וטרף שלהם לכאו"א למיניהם, ובלעדי זה לא הי' לכל הברואים שום קיום וחיות כלל אפי' רגע. ואף כי ירבה הכסף וזהב וכל הון ועושר לא יועילו להחיות נפש כל חי כ"א הארץ שתוציא צמחה להחיות כ"ח, וא"ל¹⁵ הי' צמח האדמה לא הי[' קיום] לעולם. ואמנם זאת הצמיחה בארץ [היא] באה רק מב' סיבות א' מן הזרע שנזרע בה שאם לא היו זורעי' בארץ לא הי' צמיחה [ב]תבואות השדה כלל. והב' מכח הצומח ש[ניתן] בארץ מכח האלקי שיצמיח כל צמח הארץ כצמח השדה וכה"ג, [וגם] בצמח התבואה והפירות הכל בא מכח אלקי ששורה להמשיך כח זה מכח הצומח שב[א] במא[מר] תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי¹⁶ כו' וכמ"ש וכל שיח השדה כו' וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה'¹⁷ כו', ואחר שהארץ מקבלת הכח העליון הזה אז תוציא הארץ צמחה להחיות כל חי כו'. וכך¹⁸ יובן בארץ העליונה בבחי' אור ושפע החיות [ה]אלקי הרוחני שנק' אה"ח למעלה שמקבלת כל שפע אור הזרוע בה רצה, גמבחי' צ"ע¹⁹ דאצי', וממנה נמשך ונשפע כל אור וחיות [ו]מזון רוחני לכל העולמות בכל מיני שפע חיצוני' ופנימי' למלאכים ונשמות כמ"ש בזהר ע"פ מצמיח [oldpage_תל] חציר לבהמה²⁰ כו', דמלאכים שמקבלים מצמיחת עשב הארץ העליונה²¹ נק' חציר כו' שנק' מאכל בהמה. ויש שפע פנימי' שנמשך מאה"ח העליונה לנשמות ומלאכים²² כמ"ש קדש [ישראל] לה' ראשית²³ תבואתו²⁴ כו' שנק' מאכל אדם, שהוא ענין הכח והעוז להחיותם במזון העליון דתבואות הארץ להיות בהם חיות [ה]אלק[י] למזון ממש להוסיף אור חדש במוחין ומדות אהוי"ר שלהם כמו אהוי"ר מהתבוננו', שנמשך לאדם בפרט ולכנ"י בכלל [בק"ש] באמרו ואהבת את ה' אלקיך כו' בכל לבבך בב' יצריך²⁵ [ב]נשמה [ו]גוף הטבעי ג"כ. וגם להיות בו כח המעשה בפו"מ להיות סו"מ וע"ט ולדבק במצות ה' לעשות אותם וחי בהם²⁶ חיי[ם] אמיתי' ממש מחיי החיים²⁷ כו', כדוגמת חיים ומזון שיחי' האדם מזרע פרי תבואת הארץ כו' שי[ו]צא ויצמיח ממנה להחיות כ"ח²⁸ כו' שבלעדי זה אין לו²⁹ קיום כלל. וכך הוא ממש כל בחי' אור וחיות האלקי הרוחני הנמשך לאדם [מ]ארץ העליונה לכל פרטי אור וחיות נפשו, או להחיות המוחין בתו"מ ועבודה שבלב בתפלה באהוי"ר שכלי' וטבעי', הכל נמשך מבחי' אה"ח דלעילא [דמפקא מזון העליון לכל העולמות. וז"ש אתהלך לפני ה' בארצות החיים ארץ עילאה וארץ תתאה דהיינו כנ"י דלעילא] וכנ"י דלתתא, וכנ"י דלעילא נק' ארץ עילאה כנ"ל ובירידתה והמשכתה למטה בנש"י בגופי' נק' ארץ תתאה דהיינו כנ"י דלתתא [שמהם מקבלים כל] [ה]עולמות כו' וד"ל (ובמ"א בפ' וישב³⁰ מבואר בפי' בארצות החיים ארץ עילאה בחי' בינה וארץ תתאה בחי' המל' ושניהם למעלה והוא מ"ש ישראל עלו במח'³¹ דבינה כו').

(ב) והנה מבואר לעיל³² במשל ארץ הגשמי' שיש בה ב' סיבות לצמיחה כל צמח שבהארץ³³, א' מן הזרע שזורעים [בה]. והב' מכח העליון הניתן בכח הצומח שבה להצמיח כל צומח כו'. וכך יובן בנמשל בכנ"י שלמטה³⁴ שהוא כמו כנ"י שלמעלה [ש]מקבלת אור הזרוע [לצדיק עליון] כו', כך כנ"י שלמטה [ש]נק' ג"כ בשם צדיק כמ"ש ועמך כולם צדיקים³⁵ ממש³⁶, ולא שיכוין בזה בשם התואר בבחי' מדרגת צ"ע³⁷ בדביקות והתקשרות אמיתי' [שה]איך אפשר שיהיו כולם צדיקים גמורים. אלא הכוונה על שרש הנשמות שבגופי' שכלול[ים] מב' רצה, דמדרגות צ"ע וצ"ת שז"ש צדיקי' תרין³⁸ כמ"ש בזהר, והן ב' מיני נהורין שבנשמ[תא] נה"ח³⁹ [והוא אור המאיר ונהורא אוכמא⁴⁰ הוא] אור השורף ומכלה לגוף כמ"ש במ"א בענין נר ה' נשמת אדם⁴¹ וכמ"ש כי אתה [תאיר] נרי⁴² כו'. והנה בחי' אור העליון שבנשמות הוא בחי' אור ושפע⁴³ גילוי אלקו' בנשמה כמו בהלו נרי על[י] ראשי⁴⁴ כו' והוא ממש כמו בחי' צ"ע למעלה שנא' בו אור זרוע לצ"ע⁴⁵ כו', והוא המשכת גילוי אלקות ע"י תומ"צ שנק' זריעה כמ"ש זרעו לכם לצדקה⁴⁶ וכן א[מר] זורע צדקות⁴⁷ כו'. ולכך נק' כולם צדיקים לפי שכללות נש"י הם נק' צדיקים בתו"מ בפו"מ עכ"פ דאפי' ריקנים [שבהם] מלאים מצות כרמון⁴⁸ ולכך כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב⁴⁹ שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ שהוא אה"ח העליונה, לפי שע"י [ה]זריעה שלהם בתו"מ בעוה"ז שמוסיפים ריבוי הצמיחה עד אין שיעור למעלה באורות יחו"ע⁵⁰ דאצי', וע"כ לעולם ירשו ארץ לעולם הבא שנא'⁵¹ כמ"ש זרעו לכם כו' וקצרו⁵² לפי חסד שהוא [בעוה"ב שהוא] שכר מעשה המצות בעוה"ז דוקא (וכמו אדה"ר בג"ע שנא' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה⁵³ שע"י עבודתו בג"ע בנטיעה וזריעה ניתוסף צמ[י]ח[ת] אורות העליונים בג"ע בכפלי כפליים לאין שיעור כו'). וכך כנ"י⁵⁴ שנקראו צדיקים שמשפיעים אור הזרוע לצ"ע ממש בארץ וכמ"ש לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ⁵⁵ דוקא, והן [עצמן] מצד חלק הנשמות שבגופים הם בחי' מקבלים אור הזרוע דתו"מ להוציא [צמח] הארץ בכפלי כפליים והוא ע"י מה שנולד בהם התפעלות ודביקות באלקו' באוי"ר שכליים. דהגם שאנו רואים שכ"א לפי שכלו והשגתו יתפעל בלבו באוי"ר, ודאי אין זה מכח עצמו ממש אלא הוא בא מאור הזרוע לצ"ע בארץ עילאה הנ"ל ומשם נצמח בכח הצומח דארץ העליונה להיות [מזון לנשמות ומלאכים הנ"ל, עד גם לנשמות שבגופים שנק' ארץ תתאה. שזהו מה שהצמיח אור התפעלות אהבת ה' ויראתו] באדם למטה ולנטוע בלב[ו ועל פניו] אהוי"ר זו כל הימים [בל ימוט לעולם] כי כ"ז⁵⁶ שיומשך כח האדם [מצד] עצמו אין לו קיום כלל וחולף ועובר, כידוע שגם ברוב יגיעת האדם להתבונן ולהשיג בגדולת ה' עד שיתפעל בלבו ברשפי אש אוי"ר במעט רגע יתבטל והי' כלא הי' ממש ונעשה בלא אור וחיות כלל וכמת יחשב כו'. אך ורק מה שנמשך באדם מכח אור הזרוע לצ"ע באה"ח העליונה עד [ל]נשמות שבגופי' שיתעורר ברוח העליו[ן] וזהו שנטוע ומושרש בו בעולם בלי יבוטל לעולם, רצו, אוהוא כמשל הזריעה שצומח[ת] בלי שיעור והיינו ע"י זריעה דתו"מ דוקא. וגם זריעה זאת צ"ל ע"י בחי' החסדים העליוני' שיש במצות העליוני' למעלה [ו]כמ"ש אשריכם זורעי על כל מים⁵⁷ העליוני' וז"ש זרעו לכם לצדקה שהן המצות שנק' צדקה⁵⁸ ואז וקצרו כו' וד"ל. וא"כ הרי [מ]ובן מכ"ז עכ"פ שאין עיקר החיוב על האדם רק לעבוד עבודת הארץ העליונה, שהוא [ל]זרוע צדקות דתו"מ ולתקן הזריעה שתקלוט בארץ הוא החרישה דמרפי ארעא⁵⁹ והסרת הקוצים ואבנים שהוא ענין סו"מ [בתשובה ו]לב נשבר להכניע חומרי[ות] עפר הגוף כו' (כמו לעבדה ולשמרה בג"ע כו'). ואז יתן ה' כח עילאה בכח הצמיחה העליונה שבארץ להצמיח כל⁶⁰ צמיחה שהוא המזון וחיות לנשמות בתולדות אוי"ר אמיתי' הנ"ל לבלתי יפול הנופל לעולם (וכמבו"ל⁶¹ דהמשכת הכח בכח הצומח להצמיח כו' בא מעצמו' אור האלקי כו'. ונמצא יש כאן ב' סיבות א' מן הזרוע לצ"ע למעלה ולמטה כו' והמשכת כח העליו[ן ב]כח הצומח שבארץ עילאה וארץ תתאה.

וזהו ⁶² בחי'⁶³ אור זרוע [לצדיק] לצ"ע והוא בשביל צדקות⁶⁴, כאלו א[מר] אור זרוע לצדיקים לעוה"ב בשביל צדיקים, וזהו כנ"י שלמטה שנק' צדיקים במעשה המצות שיאכלו פרי מעשיהם לעוה"ב [ו]בשביל זה נזרע אור העליון מבחי' צ"ע וקצירתו⁶⁵ הוא לעוה"ב וכמ"ש וקצרו לפי חסד וכן הוא או' זורע צדקות מצמיח ישועות כו'. והוא מ"ש [ו]לישרי לב⁶⁶ בעבודה דתו"מ באוי"ר אמיתי' שמחה העליונה שבחי'⁶⁷ עוה"ב בקבול שכרם [ששם] נשמחה בו ממש (וא"כ נתפרש [לצדיקים] לצ"ע, ואמנם גם פי' הב' אמיתי דכוונת זריעה זו בשביל צ"ת⁶⁸ דהיינו כנז'⁶⁹ למטה שנק' צ"ת שהוא ענין ובחי' התקשרות דמקבל אל המשפיע בדביקות אמיתי [oldpage_תלא] כידוע). וכתי' הלוך ילך ובכה⁷⁰ נושא משך הזרע שהוא אור הזרוע לצ"ע ואחר שלימות הבירורים שזהו הצמיחה והקצירה בא יבא ברנה נושא אלומותיו כי כלום אדם זורע קב⁷¹ אלא להוציא כמה כורין, וז"ש [ו]לישרי לב שמחה [ו]כמ"ש במ"א עמ"ש אז יאמרו בגוים⁷² הגדיל ה' לעשות עם אלה כו' (וזהו לצדיק בשביל צ"ת שיהיו כנ"י בבחי' צ"ע בשלימות ההתקשרות והדביקות אהוי"ר כו' וד"ל. וזהו⁷³ וצדיק יסוד עולם⁷⁴ כמו [ה]יסוד שעליו נבנה הבנין שהוא עיקר קיומו שלא יפול לעולם כך התו"מ [ו]אוי"ר בצדיקי' בעוה"ז הוא בחי' רצו, בהיסוד [לעוה"ב] שעליהם יהי' יסוד בנין העולם [הבא] וכמ"ש לעולם ירשו ארץ שהוא אה"ח דלעילא שהוא חלק ירושתו לעולם בבחי' נצחי' דעולם הא"ס וד"ל.

(ג) ⁷⁵ והנה כתי' וצדיק באמונתו יחי'⁷⁶ (שמזה א[מר] דתרי"ג מצות⁷⁸ בא חבקוק והעמידן על א[חת]⁷⁹ וה[י]א האמונה שהיא כנ"י שנק' אמונה [ד]איהו אמת ואיהי אמונה⁷⁷ )⁸⁰, פי' כנ"י שלמטה שנק' צדיקי' בתו"מ [בפו"מ] (והוא בחי' צ"ת דבחי' מקבל כו') באמונתו יחי' דהיינו רק בתוקף עוז האמונה דכנ"י בכלל ובפרט בכאו"א מישראל, זאת האמונה ישים אל לבו ויאמין באמונה חזקה בעצמו' אוא"ס ב"ה שנק' חיי כל החיים⁸¹ העליו[ני'] כמ"ש כי עמך מקו"ח⁸² כו'⁸³ העליוני', שהוא הנותן כח ועוז לבחי' כח הצומח שבארץ עילאה וארץ תתאה להוציא צמחה ותוליד תולדות רבים [כו' ו]היינו גם כל בחי' מזון וחיות האלקי לנשמות בגופים [ו]משם יצמיח ה' בתוס' ברכה וכל התפעלו' אוי"ר שכליי' וגם טבעי' הנמשכת באדם למטה הכל הוא מכח ה' הניתן בכח הצומח שבאה"ח שיבא בגילוי אור למטה בכנ"י שנק' ארץ תתאה, והוא אשר הצמיח ה' אור האלקי' בלבו בל ימוט לעולם. ואז⁸⁴ בא מכח עצמו שידמה בדמיונו שהוא העובד ביגיעת המוח והלב [עד שנתפעל] וממנו נמצאת⁸⁵ תולדה זו שהרי חולפת ועוברת מיד כו', אלא תולדה זו היא באה מארץ עילאה מאור הזרוע לצ"ע ונקלט במקבלים שנק' צ"ת, וז"ש וצדיק באמונתו יחי' שבאמונה זו דוקא שמאמין ב[שם] ה[וי]' שממנו יומשך לו אוי"ר זו יחי' בה חיי עולם [בבחי' חיים] נצחי[ים] דא"ס כו'. אבל אם אין אמונה זו חזקה בנפשו וד[ו]מה בנפשו שהוא [או]ה[ב ו]עובד את ה' מכחו דוקא [ו]כל עבודתו ומגמתו רק ש[י]הי' לו האהבה [בלבד] עד שיהי' בעונג⁸⁶ כעובד ה' וימלא לבו רק מזה עצמו שנתפעל ולא יותר, זהו האות והסימן שלא נקלט בנפשו אור הזרוע [ל]צ"ע [ב]ארץ עילאה וארץ תתאה בתוך תוכו כו' וע"כ יצא האור הזה הנולד לחוץ ויפול הנופל שלא יחי' וימות וד"ל.

(ד) ⁸⁷ וביאור הענין הנה ידוע דבינה נק' אם הבנים⁸⁸ שהם המולידי'⁸⁹ אוי"ר שנולד[ים] מן ההשגה ושכל באלקו' כמ"ש כי אם לבינה תקרא⁹⁰, ויש בזה ב' מדריגות חיצוני' ופנימי', דהיינו כאשר ההשגה וההבנה בההתבוננו' הוא בחיצוני' רצו, גלבד דרך מעבר שלא נשרש⁹¹ ונקלט בעומק כלל רק במח' [ו]עומק שכלי כענין בחי' שמיעה מרחוק ה' נראה לי⁹² בהבנה [והשגה] לבד, אז מה שנולד התפעלו' המדות אוי"ר בלב מזה אין בהם חיות וקיום כלל ומיד חלפו ועברו כו'. והוא מה שכוונתו באהוי"ר זו שממלא לבו במורגש לפי שעה לבד שאין בזה בחי' הביטול לאין האלקי כלל, כי עיקר האהבה הוא בחי' הביטול שבה לדבר האהוב שהוא [הדבקות בה' דוקא, ולא שיחפוץ באהבה ודביקות מצד עצמה ומצד כח עצמו שהוא יהי' מדובק ומקושר כנ"ל. ומדריגה הנ"ל⁹³ הוא בחי' עומק בינה שבלב והוא] בחי' הקליטה שקולט האור [האלקי] בתוך תוכו כמו בהשגה בסוכ"ע, שהוא שם ה' נתפס ונקלט האור כמ"ש⁹⁴ באמת שהוא הי' הוה ויהי' ולמעלה מההשתל'⁹⁵ ואין בו שינוי כלל כמ"ש אני ה' לא שניתי⁹⁶, וכה"ג בהתבוננות בעצמות אוא"ס [ב"ה] ממש שלמעלה מסו"מ [כידוע], הרי נקבע במוח הדעת כמו שהוא בבחי' ראי' עין השכל כאלו עיניו רואות בראי' חושית, [ו]כמו לע"ל שא' כולם ידעו אותי⁹⁷ ממש שיכירו במהו"ע [ממש] כי נגלה כבוד ה'⁹⁸ וראו כל בשר כו'. ואז ממילא גם האהבה הנולד בלב שנק' בשם ולד יש לו קיום נצחי שיהי' גם הוא בבחי' ביטול לאין האלקי בתמידות נק' בני אל חי⁹⁹ ממש כמו בנים אתם לה'¹⁰⁰ ממש כו', כבן שאהבתו לאביו בתמידות בלי פירוד [ל]עצמו כלל לומר שהוא האוהב כו' מאחר שבחי' עצמו הוא ממש. כמו שהנשמות הן בשרשם בתולדתם מאור העצמו' כמ"ש¹⁰¹ כי אתה אבינו¹⁰² שהוא או"א דאצי' שמהם נמשך שרש התולדה [דנשמות ממקור הראשון] שהוא פנימי' ועצמו' א"ס ב"ה ממש [כידוע] וד"ל.

(ה) ¹⁰³ וזה [ו] כל עיקר ענין העבודה עכשיו שיהי' גילוי אור דשם הוי' ממש כמו שהוא נקלט בתוך לבם ודעתם דכנ"י בקביעות נצחי', אע"פ שבק"ש א[מר] ואהבת את ה' אלקיך¹⁰⁴ אין זה עבודה כלל כי יכול להיות שמאיר אור האלקי [בנש"י] שמתפעל באהוי"ר לפי שעה כנ"ל. אך שיהי' נקלט אור ותולדות¹⁰⁵ אהוי"ר נצחי' כל היום זהו בא ע"י עבודה דוקא כמו ועבדתם את ה' אלקיכם¹⁰⁶, פי' עבודה זו הוא ע"י הזריעה דתו"מ בארץ שעי"ז יהי' נקלט האור הזרוע לצ"ע רצו, דבאה"ח כנ"ל, ואז יהי' שם ה' ממש כמו שהוא למעלה מסו"מ בבחי' אלקיכם [ממש] שיהי' שורה בתוך תוכם לאמיתי' שנק' אלקיכם דוקא. וזהו עיקר העבודה שבאמת לא שייך [לשון] עבודה כלפי מעלה שיתקן לדבר כי א"צ לתיקון ושירות מאחר שנק' שלימותא דכולא¹⁰⁷ כו', אלא העבודה הוא ש[יו]קלט אור אמיתי' עצמותו בכנ"י¹⁰⁸ עד שה'¹⁰⁹ נק' בשם בנים בבחי' קיום נצחי (והרי מבחי' עבד נעשה [בחי'] בן וז"ש במשיח ישכיל עבדי¹¹⁰ כו' ונק' בן כמ"ש בני בכורי¹¹¹ ישראל¹¹² אתה אני היום ילדתיך¹¹³ כמשי"ת).

וזהו לא תהי' משכלה ועקרה בארצך פי' בארצך דוקא שהוא א"י [שנק'] אה"ח העליונה בב' מדרגות בארצות החיים כנ"ל. והענין הוא דבחי' אור הזרוע לצ"ע בארץ עילאה וארץ תתאה [הנ"ל] שנק' ארציך שהן כנ"י בחי'¹¹⁴ זריעה ד[אור] תו"מ בארץ, הנה יהי' נקלט האור היטב בכנ"י¹¹⁵ מלמעלמ"ט בבחי' גילוי אלקות באמת לאמיתו בתוך תוכם¹¹⁶ פנימי' מוחם ולבם עד שבחי' התולד[ות] שלהם שהן אוי"ר ומע"ט יהי' בבחי' קיום נצחי שיחיו מחיי החיים כנ"ל, וע"ז א' לא תהי' משכלה ועקרה בארציך כו'. [כי] הנה ידוע שהמדות נק' בנים כו' ויש בזה ב' מדרגות בן ובת שזהו האהוי"ר¹¹⁷, האהבה היא [oldpage_תלב] בחי' בן דכר כמו כי זכר¹¹⁸ חסדו¹¹⁹ כו' ונק' בן י"ה וא[מר] בזהר דבן מסט' דאבא קאתי¹²⁰ שהוא מ"ש בנים אתם [להוי'] כו' וכמ"ש כי אתה אבינו בדומה לאב[ינו] ממש, והיראה נק' בת שהוא בחי' מקבל, כמו הנקבה שהוא בחי' מקבל מבחי'¹²¹ הביטול בקעומ"ש ביראה ופחד אלקי' שיש בכאו"א שצריך לעורר ולהמשיך עליו תחלה להתפעלות האהבה ודביקות כמ"ש זה השער לה'¹²² שהיראה נק' פתח ושער¹²³ שבו יכנס תחלה, ואם אין יראה אין חכ'¹²⁴. וכל שהיראה יותר בעומק תחלה יהי' קיום יותר לתולדות אהבה ודביקות וכמ"ש בת תחלה סימן יפה לבנים¹²⁵ שנולדים אחרי[ה] (ומה שביעקב נאמר¹²⁶ ואחר ילדה בת ושמה¹²⁷ דינה¹²⁸ זהו מלמעלמ"ט דוקא דנוק' ובנות¹³⁰ מן הדכר¹²⁹ כו'). אך כ"ז כאשר האוי"ר באים בכח בחי' הקליטה דאור הזרוע הנ"ל שנק' ולד של קיימא, אבל משכלה היא היולדת וקוברת¹³¹ שאין לולד קיום וחיות כלל וכלל שמיד שיולד ימות כו', זהו כמו אוי"ר רצז, אשנולדים לפי שעה¹³² בחיצוני' השפע¹³³ וההשגה כנ"ל דאין בהם בחי' הביטול והתקשרות לאין האלקי בעומק כלל רק להיות אוהב ועובד ביראה¹³⁴ ופחד¹³⁵ ובזה ימלא חפצו כו' (כמ"ש במ"א ע"פ לא יחפוץ כסיל בתבונה¹³⁶ שהן בן ובת בפנימי' המוחין כ"א בהתגלות לבו לבד כו'), שלא תוציא¹³⁷ בידו למקום¹³⁸ כלל, כי א"ז¹³⁹ רק דרך מעבר בעלמא¹⁴⁰ בלתי קיום רק לפי שעה ע"כ נק' משכלה שיולדת וקוברת. ועקרה היינו שאינה יולדת כלל כי לא יול[י]ד שום התפעלות אוי"ר שיהי' למעשה אפי' לפי שעה, וכמו בזמן הגלות שכנ"י נק' עקרה כו'. ואמנם בארציך שהיא אה"ח דלעילא שאור הזרוע באה¹⁴¹ מבחי' פנימי' דעצמו' אוא"ס בחו"ב ומדות דאצי' לא תהי' משכלה ועקרה כלל וכמ"ש שכול[ם] מתאימות ושכולה אין בהם¹⁴² וד"ל.

(וא"ו) ¹⁴³ והנה י"ל בבחי' [ה]עקרה שאינה יולדת כלל איך יתכן להיות מניעת התולדה אחר שאור זרוע לצ"ע כנ"ל, שא"א לזרוע בארץ שלא תצמיח כלל כו'. אך הנה יש בעקרה ב' אופנים א' שקולטת הזרע ואינה פולטת ועכ"ז אין לה הריון, דהגם [מ]אחר שקולטת [הרי] יש לה בית קיבול להריון אבל לא יצלח כלי בית קיבול שלה להזריע ולהוליד דכתי' אשה כי תזריע וילדה¹⁴⁴ מפני שיש [בה] כח המוליד בזריעה כו', וזה העקרה שאין לה כח המוליד בזריעה אבל הזריעה¹⁴⁵ עצמה לבד מקבלת כו'. והב' עקרה שאין לה בית קיבול להריון כלל כמש"א עמ"ש¹⁴⁶ אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה¹⁴⁷ לפי שמקום ההריון מטומטם ונסת[ם] עד שאין בית קיבול לקבל ההריון. ויובן [ב'] מדרגות אלו בכנ"י שנק' העקרה, הא' כאשר [האור] הזרוע לצ"ע [שנמשך ל]הא[י]ר בנשמות יקלט היטב בכלי מוחם [ולבם] באמת [כמו] בהתפעלות אלקות בעומק לאמיתתו, ואז נק' כלי בית קיבול [עכ"פ] לקבל אור האלקי העליון בתוך תוכ[ו] כנ"ל, והוא מה¹⁴⁸ שנק' כנ"י בשם כוס ישועות¹⁴⁹, ככוס שמחזיק בתוכו היין, ונק' כוס של ברכה¹⁵⁰ כאשר מתברך ונוסף בכפלי כפליים כו'. ואע"פ¹⁵¹ גם שלא נוסף כלל רק¹⁵² מקבל היין המשמח שהוא אור האלקי שבהשגה עד שנקלט בלבו היטב נק' כוס, שיכול לקבל ישועות מבחי' החסדי' העליונים, שאין בו רק¹⁵³ ברכה בתוס' מרובה על העיקר (כדוגמא יו"ד הדברות¹⁵⁴ בקבלת התו' פב"פ רצז, בשקבלו כנ"י היטב רק שלא נולד מזה פירות שהן המצות באוי"ר עד שבאו לא"י דוקא). וכמו בגלות דכנ"י נק' עקרה¹⁵⁵ עד"ז שהן בחי' כלי בית¹⁵⁶ קיבול לקבל כל גילוי אוא"ס [ב"ה] שבחכ' דתו"מ רק שלא יולד מזה תולדות דאוי"ר במצות מעשיות שמוסיף אור למעלה בכפלי כפליים רק כמו שהן בלי תוס' ומגרעת כו' (ולע"ל נק' בבחי' כוס של ברכה (וכמ"ש כוסי רוי"ה גימט' רכ"א¹⁵⁷ והוא כוס [של ברכה] דמשיח שמחזיק רכ"א לוגין והוא בבחי' א"א) וכמ"ש במ"א דכוס ישועות¹⁵⁸ שיצמיח בתוס' מרובה לעשות פרי למעלה ולמטה¹⁵⁹ כמ"ש כי כארץ תוציא צמחה כן יצמיח ה' צדקה ותהלה בארץ¹⁶⁰ כו' ולזה א' רני עקרה לא ילדה¹⁶¹ וכן א' [עד] עקרה ילדה שבעה¹⁶² (כמו שהאמהות עקרות היו נפקדות¹⁶³ כמ"ש במ"א).

אבל ¹⁶⁴ מדרגה הב' הוא [ה]עקרה שאין בה בית קיבול להריון כלל כו', והיינו מה שאנו רואים בכ"א בפרט שאף כלי¹⁶⁵ בית קיבול בכלי מוחו ולבו להבין ולהשכיל ולהתפעל [כלל] מאור האלקי שבהשגה והבנה [ב]התבוננו' בממלא וסובב כו' עד שלא ירגיש כלל וכלל, הגם שמשיג בשכלו ונתפס במח' ונתאמת אצלו [מאד], מ"מ לא נקלט הדבר אצלו כלל וכלל מפני שמוחו ולבו מטומטם ונסתם ביותר ואין לו חלל בית קיבול שנכנס בו ויוקלט האור (וזהו שנק' פולטת שאינה קולטת כלל ואינה נק' [כוס] כלל להכיל בחי' יין המשמח הנ"ל¹⁶⁶ ). וזהו מצד שנ[ת]טמטם המוח והלב מהרגשת עצמו ביותר [ומחזיק מקום לעצמו ביותר] ואינו בחי' כלי ריקן כלל, כי חוץ מעצמו לא ירגיש, להיות שאין בו בחי' הביטול והזזה ממקומו כלל כידוע, וידוע דכלי ריקן מחזיק הרבה וכלי מלא אינו מחזיק כלום. והוא מה שאנו רואים בטבע בנ"א [כאלה] שכל עסקו ומגמתו בכל ימיו הוא רק שיתמלא רצונו במלואו דוקא באמרו בתמידות שכך הוא חפץ ורוצה וכך טוב לו ולא יוכל להזיז עצמו אפי' זיז כ"ש¹⁶⁷ להניח ולבטל רצונו רק שיהי' כרצונו דוקא, וכך נמשך לו בצרכי גופו וזה יוכל לעשות וזה אינו יכול לעשות [ב]שום אופן שכל אלה וכה"ג הוראה על עצם מהותו שלא יוכל לזוז מעצמו. [ו]כך הוא בעבודת ה' אינו ניזוז ונתבטל ממקומו כלל וכלל גם אחר¹⁶⁸ ההתבוננו' כלל¹⁶⁹ כו' ואי[ן ל]ו בית קיבול כלל לקלוט רק [ב]דרך רצז, גמעבר בעלמא, דהיינו כמ"ש [רז"ל ש]אפי' בית ולד אין לה ועקרה כזו לא תוליד לעולם (ונגעי חולי רעה זאת נמצא' בכללות בקטן וגדול הערך בכל ציור קומה דכנ"י מראש לרגל, והן ת"ח יושבי אהלי תו[רה] והן העוסקי' במו"מ שכאו"א [לפי ערכו] יש בו מבחי' זו שהוא הישות והגסות [ו]ענין לגרמי', שגם בתו"מ¹⁷⁰ ותפלה אין כוונתו ורצונו לה' לבדו רק לעצמו ולגרמי' ולומר אני אני הוא [ו]למען שמי יכבד ה'¹⁷¹ כו'. וכ"ש [בעסקו] במו"מ שאו[מר] כחי ועוצם ידי¹⁷² כו' (בל"א איך איך כו') [ו]בכל הפרטי העניני' מרגלא בפומי' [ל]שבח [ל]עצמו ולומר אני עושה וכך אני רוצה [וזה איני רוצה כו'], להיות שאין בו בחי' ביטול והזזה ממקומו כלל וכנ"ל וע"כ לא יוכל לקלוט אור האלקי' במוחו כמו שנתטמטם לגמרי כנ"ל¹⁷³.

[oldpage_תלג] (ז) ¹⁷⁴ והנה העצה היעוצה לזה הוא רק לעשות [בנפשו] בחי' כלי ריקן להיות בחי' כלי¹⁷⁵ בית קיבול לקבל גילוי אור ה' בהתפעלו' והזזה ממקומו באמת. והנה יש בזה ב' אופנים, הא' מלמעלמ"ט שע"י תוקף גילוי אור חסד [ה]עליון באהבה [העליונה] נמשך בו בחי' הביטול והזזה [ממקומו] לעשות [בחי'] בית קיבול בחלל ריקן, או בבחי' יראה ופחד אלקי' שנופל על האדם כמו במ"ת שנא' וירא העם¹⁷⁶ וינועו¹⁷⁷ ו[ב]אה"ר שכפה עליהם ההר כגיגית¹⁷⁸ (וכמו שהאשה כורתת ברית¹⁷⁹ למי שעשאה כלי בית קיבול כו') כמ"ש קול ה' יחולל אילות¹⁸¹ שנפתח כל[י] מוחם ולבם כו'¹⁸⁰. והאופן הב' בביטושי' גדולים שמבטשי' לגוף בבני חיי ומזוני [שעי"ז] נעשה כלי ריקן בחלל שקוע במוחו ולבו שזהו בחי' לב נשבר ונדכה באמת, כעני ואביון שלבו נשבר בקרבו, שע"ז א[מר] זבחי אלקי' רוח נשברה¹⁸² וא[מר] את מי אשכון¹⁸³ את דכא ושפל רוח, והוא נמשך על האדם לטובתו כמ"ש תשב אנוש עד דכא¹⁸⁴ ותאמר שובו כו' והוא מ"ש בזהר דכד מבטשין לגוף¹⁸⁵ סליק נהורא דנשמתא להיות בחי' כלי קיבול לקלוט כו' וד"ל. ואע"פ¹⁸⁶ שהביטוש הוא בחיצוני' הגוף נעשה עי"ז בחי' כלי [קיבול] לקבל גילוי אור אלקי, לפי שזהו כמו משל העושה כלי מן העץ להיות ב[ו] חלל [ו]בית קיבול שצריך תחלה להכות בפטיש [סביב] העץ הגולמ[י] עד שיכול להיות חלל בתוכו. וכך הוא הביטוש לגוף להיות בבחי' לב נשבר ונדכה ונבזה בעיניו נמאס ושפל רוח באמת לפני כ"א¹⁸⁷ עד שנפשו כעפר לכל ואינו תופס מקום כלל כאלו אינו במציאות דבר מה, ואז יהי' כלי מוחו ולבו בית [קיבל] חלל לקבל כל בחי' גילוי אור רצז, דהאלקי'¹⁸⁸ להיות ב[ו] בחי' הזזה מעצמותו כנ"ל, עד שנק' כוס בחלל גדול לקבל הרבה וכמו ולבי חלל בקרבי¹⁸⁹ עד שיכול להיות בבחי' כוס של ברכה [שזה בחי' פקידת העקרה כו')].

(ח) ¹⁹⁰ והנה הגם אחר¹⁹¹ שכבר נעשה בחי' כלי בית קיבול כנ"ל עד שנק' כוס, הנה ארז"ל כוס של ברכה¹⁹² צריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ כו'. והענין הוא כי הגם ש[כבר] נעשה [בחי'] כלי בית קיבול בחלל ריקן ע"י שנשבר לבו באמת כעני מדוכא בנפשו כעפר ממש לבלתי יוכל להרים ראש כלל ועי"ז גם מבפנים נעשה¹⁹³ נפשו ולבו ורוחו רוח נמוכה לבא לבחי' הזזה וביטול [מ]עצמ[ו] לקבל גילוי¹⁹⁴ אור האלקי בתוך תוכ[ו] עד שנק' כוס, הנה עוד צריך שיהי' הכוס [הזה] נקי מכל לכלוך טומאה וזוהמא לגמרי כמו עד"מ הכוס הגשמי שא"א להטיל בו יין אם אינו נקי ומורחץ היטב¹⁹⁵ מבפנים בכ"א¹⁹⁶ שז"ש כוס של ברכה צריך הדחה ושפשוף מבפנים שלא יקלקל היין [ש]בתוכו ואינו ראוי להיות כוס של ברכה. וכך הוא בנשמת האדם בפרט ובכלל בכנ"י שנק' כוס צריך שיורחץ הכוס ויודחה היטב מבפנים, והיינו שלא יהי' אדם מקשר נפשו בהבלי תענוגי עוה"ז ואפי' בצרכי גופו [ה]הכרחי' שהן דברים המותרים כאכילה ושתי' ומשגל כו' ולבושי' ופרנסתו שלא יהי' להוט אחריהם בלב ונפש ביותר מכפי המדה, אע"פ שא"א לאדם להיות¹⁹⁷ בלעדם אבל יהיו מעשיהם בקרירות ובכפיי' בע"כ ע"פ הכרח גדול ולא לנחת ולמלא רצונו ותאוותו אחר שלבו נשבר ונדכה באמת מבחוץ ומבפנים לא יתערב דבר [זר] בלבו בהתקשרות בכל לבו ממש גם בגשמיות עוה"ז. וזהו כמו הלכלוך והמיאוס בתוך הכוס שיקלקל היין כך ילכלך¹⁹⁸ הלכלוך וטומא[ת] התאוות הזרות ליין המשמח שהוא גילוי אור דהשגה אלקי' שנקלט במוחו ולבו וכמ"ש כי קצר המצע¹⁹⁹ כו', וכתיב מי יעלה בהר ה'²⁰⁰ נקי כפים ובר לבב²⁰¹ ממש שלא נשא לשוא נפשו ורצונו כלל הוא ישא ויקבל ברכה מאת ה'²⁰² שיתגלה בנפשו וצדקה מאלקי ישעו שהם הפירות הנוספים בכפלי כפליים להיות נק' כוס של ברכה לע"ל (ואע"פ שנק' עקרה בזמן הגלות). וכמ"כ במשל הנ"ל שכנ"י נק' אשה עקרה גם אם יש לה בית ולד כו', אך אם לא נטהרה מטומאתה שהרי²⁰³ ה' דמים טמאים²⁰⁴ שנובעים ממקורה עד שתטהרה בספי' ז' נקיים שתנקה לגמרי לא תהא ראוי' ליחו"ע שיוקלט בה אור הזרוע לצ"ע וכ"ש שלא תוליד לע"ל כו' וד"ל.

חצר, א(ט) ²⁰⁵ והנה עדיין י"ל למה נק' כנ"י בשם כוס של ברכה או בשם עקרה [שתוליד] לע"ל כמ"ש רני עקרה לא [י]לדה כו' וכמשארז"ל עתידה אשה שתלד בכל יום²⁰⁶ כו') איך אפשר שעקרה תוליד, אחר שאין בה כח התולדה כלל כנ"ל. וגם אם תטהר מטומאתה לגמרי כנ"ל ונעשה בחי' כלי קיבול בנקיות וטהרה ובבחי' קולטת ממש כנ"ל, מ"מ הרי אין בטבעה להוליד ולד מזרעה כנ"ל. אך [הנה] צריך להקדים תחלה ב[ענין] תפילת חנה (שהוא בחי' ס"ג דבינה²⁰⁷ עילאה) שא' והיא מרת נפש ותתפלל חנה²⁰⁸ על ה' ובכה תבכה כו' מהו על ה' ובכה תבכה דוקא מה יועיל הבכי' כנ"ל²⁰⁹, להיות ידוע שיש ב' מדרגות בסט'²¹⁰, הא' כשהיא נק' אם הבנים והוא בזמן בהמ"ק שהוא בחי' לאה שילדה ששה בנים²¹¹ שהן ו' מדות דאצי' והן מקורים לס"ר נש"י²¹² וענפים שלהם הנוספי' כו'. ו[הב'] כמו בזמן הגלות [שכנ"י נק' עקרה שאינה יולדת כלל, והיא בחי' חנה שאמר ויהי לפנינה ילדים²¹³ ולחנה אין ילדים כו'²¹⁴. והענין הוא כידוע דכנ"י שהיא בחי' המל'²¹⁵ יש לה כמה שמות וכינויים לפי אופן מדרגתה לפי אותו הזמן, שאם היא בבחי' התולדה נק' לאה שנק' אם הבנים שנולדו המדות דאהוי"ר כו', וכשהיא בבחי' עקרה נק' חנה שאין לה ילדים וכמו בזמן הגלות] כו'. אך גם בהיותה בבחי' עקרה שאינה יולדת כלום עכ"ז ע"י התפלה שהוא תפלת חנה נענית ונפקדת, והיינו ג"כ בזמן הגלות שנק' עקרה בתפלה זאת דחנה יופקדה להיות בבחי' התולדה להקריב²¹⁶ אם הבנים וכמ"ש עד עקרה ילדה שבעה כו'. וי"ל תחלה בגוף הענין בתפלת חנה במ"ש והיא מרת נפש ותתפלל על ה' דוקא (ועלי חשבה לשכורה²¹⁷ שהוא כשכנ"י בגלות²¹⁸ ). דהנה ידוע בפי' שם ה[וי]' ע"ש שהוא ית' מהוה²¹⁹ את הכל מאין ליש, ולא שהשפע בא מעצם אור דשם הוי' אלא רק מזיו ואור שלו אשר מ[ת]צמצם בבחי' שם אלקי' כמ"ש כי שמש ומגן ה[וי]' אלקי'²²⁰ כידוע, ואמנם גם כללות מקור של ד' עולמות דאבי"ע הם ד' אותיות דשם הוי' יו"ד באצי' שהוא החכ' בכלל וה"א בבריאה²²¹ שהוא בבינה וי"ו ביצי' וה"א בעשי' כידוע, וע"כ אע"פ שאין קדוש כה'²²² מ"מ מתפשט אור דשם ה' גם בעולמות דבי"ע גם בסוף חצר, בעולם העשי' כמו בפנימי' הכתר וחכ'²²³ דאצי' שהרי א' קדוש ה' צבאות מכה"כ²²⁴ וכתי' והארץ האירה מכבודו²²⁵ ולע"ל כתי' ונגלה כבוד ה'²²⁶ [כו' וד"ל].

והנה ²²⁷ גם מציאת התפשטו' אור וזיו דשם ה' אינו נמשך למטה רק בבחי' קריאת שם בלבד שהוא לגבי העול[מות] שמקבלים מאור וזיו שלו לבד, עד שהכל יכולים להקרות²²⁸ בשם זה דה' כמו הללו את ה' מן הארץ²²⁹ כו' עד יהללו את שם ה'²³⁰ כי נשגב שמו לבדו וכן הריעו לה' כל הארץ²³¹ וגם ע' אוה"ע²³² דכתי' הללו את ה' כל גוים²³³ כו'. אבל בחי' עצמו' דשם ה' זה כמו שהוא מורה על בחי' עצמיות א"ס ממש שנק' שם העצם²³⁴ [oldpage_תלד] שאין זה ע"ש שמהוה את הכל ע"י צמצום דשם אלקי' רק כמו שהוא בעצמו כך שמו, והוא ענין הי' הוה ויהי'²³⁵ שלמעלה מכל ההשתל' דד' עולמות דאבי"ע כידוע. ולא שייך לומר ע"ש [ענין] התהוות דבר מה דודאי כל העולמות דאבי"ע²³⁶ קמי' ממש כל"ח ואינם תופסים מקום כלל וכלל, גם עולם הנאצלי' בשם ה' יו"ד חכ' [כו'] אינו רק בחי' התפשטו' גילוי אור בעלמא מבחי' העלם העצמי ממש וכמ"ש בס"י ע"ס בלי מה בלי מהות²³⁷ כו', וז"ש אני ה' לא שניתי דקאי על שם העצם שלמעלה מהיות גם בחי' מקור להתהוות העולמות שאין בו שום שינוי כלל מקודם שהאציל וברא ויצר ועשה לאחר שהאציל וברא כו'. והוא מ"ש בפרקי ר"א שקודם [שנ]ברה"ע הי' הוא ושמו בלבד²³⁸ והיינו גם קודם שהאציל²³⁹ [כו' פי'] הוא ושמו היינו שמו העצמי שאנו או' אתה קדוש²⁴⁰ ושמך קדוש כו' ואע"פ שאין שם בחי' אותיות יו"ד כו', אך מקור הד' אותיות הללו הוא שמורה על העצמו' הנעלם, וז"ש בי"ג מדה"ר ויקרא ה' ה'²⁴¹ מן ההעלם דה' לגילוי כו' כמ"ש במ"א. וע"ז א' הוא ושמו בלבד (כמשי"ת) בעצמו'²⁴² נק' יחיד לבדו קודם הצמצום הראשון (שהי' ממלא כל מקום החלל²⁴³ כו' ומקו"פ כו' וכמ"ש בע"ח²⁴⁴ כו'), כך שמו שם ה' שבעצמו לבד²⁴⁵ מיוחד בעצמותו ממש כשם האדם שכלול בעצמו כך²⁴⁶ לא יצטרך לקרוא²⁴⁷ בשמו, דמה שקוראי' בשמו הוא רק להפנות לזולתו ממש. וכך שם ה' ע"ש שמהוה חצר, גומחי' אינו רק לבחי'²⁴⁸ השתלשלו' העולמות כו' אבל עצמו' שמו נשגב לבדו ואינו בא גם בבחי' מקור למקור לעולמות אלא נשגב לבדו (כמשי"ת²⁴⁹ ) בעצמו לבדו וז"ש הוא ושמו בלבד כו'²⁵⁰.

(יו"ד) ²⁵¹ וזהו כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים כו', פי' שמו שם ה'²⁵² היינו שם ה' שכולם יהללו את שם ה' אך עצמו' שם ה' נשגב לבדו ממש כו' שהי' הוא ושמו בלבד וכתי' אני ה' לא שניתי כלל, וגם [עתה] אחר ההשתלשלו' הוא ושמו בלבד כמו שהוא²⁵³ קודם ההשתל' ממש בשוה וכמ"ש כי נשגב שמו לבדו²⁵⁴ ורק הודו על ארץ ושמים כו'²⁵⁵. ואמנם לישראל עם קרובו הרים קרן²⁵⁶ שקרבן לעצמו' שם ה' ע"י תו"מ שהן בפנימי' דשם ה' העצמי כשנק' תו' ה' מצות ה' כו', והיינו במ"ת שהאיר²⁵⁷ שפב"פ האיר פניו עליהם באו"פ דה' באנכי²⁵⁸ ה' אלקיך²⁵⁹ דוקא כי²⁶⁰ כדי שיוכלו ביחודי'²⁶¹ העצמי' שהוא יחיד לבדו ממש ולהיות קרובי' אליו בעצמו ממש עד שמחמת תו"מ שיעשו ימשיכו מפנימי' אור דשם ה' בכלל²⁶² העולמות גם בעולם האצי' כו', כידוע שע"י המצות מוסיפי' אור²⁶³ חכ'²⁶⁴ מן העצמו' גם בע"ס דאצי' באו"כ כו' וד"ל. והוא מה שאנו מוצאים בחי' התקשרות אה"ר²⁶⁵ העצמיות מן העצמו' דאהבה²⁶⁶ לישראל כמ"ש אה"ר אהבתנו²⁶⁷ חמלה גדולה ויתירה חמלת [עלינו] כו' להיותם עם קרוב[ו] בפנימי' [ו]עצמיות, וכמ"כ מכנ"י להקב"ה מה שיכול כאו"א מישראל להשליך נפשו מנגד ולמס"נ על קדה"ש כמו אליך ה' נפשי אשא²⁶⁸ אליך ממש, וכן בהתלהבות ודביקות בתפלה שתצא הנפש ותכלה כמו צמאה לך נפשי כמה לך כו'²⁶⁹ שיש בכאו"א [מישראל], וכן בדביקות והתקשרות במדותיו ית' [בתו"מ] ובמחדו"מ שזהו נק' אתדבקות רוחא ברוחא²⁷⁰ ממש ומחשבתו ודבורו ומעשיו יהיו מקושרים רק לה' לבדו בתו"מ²⁷¹ שהן מחדו"מ של הקב"ה מעומקא דלבא בדביקה וחשיקה וכמו ונשמח בד"ת²⁷² וכידוע במ"ש בזהר ע"פ נפשי אויתיך בלילה²⁷³ בגלותא אף רוחי כו' וד"ל.

(יא) ²⁷⁴ וזהו ותתפלל חנה על ה' למעלה משם ה' והל"ל אל ה' מאחר שאל ה' נשאה נפשה בתפלתה כמו ולפני ה' ישפוך שיחו²⁷⁵ מאחר שהיתה מרת נפש. אך הענין הוא דאדרבה היא הנותנת משום דהיא מרת נפש ע"כ אמר על ה', להיות חצר, דדתפלה זו למעלה מכל תפלה שהוא בחי' התקשרות ודביקות באה"ר בשם ה' המהווה את כל העולמות שאין זה רק ע"פ הכנה רבה דהשגה וקליטה במוח ולב כו' דרוח אייתי רוח²⁷⁶ כו' ואמשיך [רוח] רק כפי אופן ההעלאה לבד. אבל תפלת חנה שהיא היתה מרת נפש בבחי' שפלות ומרירות גדולה שנוגע אל קירות²⁷⁷ הלב שלמעלה מכלי המוח והוא בעצמיות הנפש ממש שנק' יחידה שא"א להתלבש בשכל ומדות כלל, שזהו למעלה משם ה' די"ה חו"ב²⁷⁸ כו' דהיינו שעי"ז מעוררת למעלה גם מבחי' עצמיו' א"ס²⁷⁹ שבפנימי' הכתר שלמעלה מכח"ב²⁸⁰ ומדות, והוא בחי' המקיפי' דר"ר העליוני' שא"א שיתלבש בשכל ומדות העליוני' ונק' בחי' רעדכ"ר שבמצחא דע"י²⁸¹. וזהו על ה' בבחי' מקיף דה' דאצי' והוא בחי' מקיף דע"י דאצי'²⁸², והוא בבחי' שם ה' שבעצמו' ממש כנ"ל (שנמשך בי"ג מדה"ר לבד כמו ויקרא ה' ה' כו'²⁸³ ), [ו]בחי' ר"ר העליוני' אינו נמשך כ"א ע"י ההעלא' דמרת נפש שהוא תכלית השפלות וההכנעה מקירות הלב (וע"כ הי' שפתי' נעות וקולה לא ישמע²⁸⁴ להיותה למעלה מן הכוונה שבמוח ולב, וע"כ המשמיע קולו בתפלתו²⁸⁵ ה"ז מקטני אמנה שמצומצם בשכל ומדות בלבד כו'). וזהו עיקר ענין התפלה דכנ"י בזמן הגלות שיש בה יתרון מעלה מתפלה שבזמן בהמ"ק במה שבאה מצד [בחי'] המרירות והשפלות ביותר כתפלת חנה דכנ"י נק' עקרה והיא מרת נפש בגלותא דוקא וכידוע שמעוררי' בזה מבחי' המקיפי' דר"ר העליונים שא"ז גם בתפלה שבדביקות וקירוב (כמ"ש במ"א עמ"ש כן בקדש חזיתיך²⁸⁶ כו' הלואי כן בקדש חזיתיך כמו בגלות כו'). וכך הוא בכל ניצוץ קטן בפרט בתפלה, שמה שע"י שפלות ומר[ירו]ת הנפש ביותר בלב נשבר ונדכה באמת עד שבכה יבכה במר נפשו מעורר בזה ממקור כל המקיפי' העליוני' דבחי' יחיד כמו שהוא לבדו ממש שלמעלה מההשתלשלו', שלא יוכל להגיע לזה כל תפלות הצדיקי' באה"ר בתענוגי' במס"נ כו' דרוח אייתי רוח כנ"ל ולא יגיע רק לשם ה' שבא להיות מקור לד' עולמות דאבי"ע ולא על ה' שהוא בחי' המקיף הכללי דר"ר העליוני' הנ"ל וד"ל.

(יב) ²⁸⁷ ולהבין כל²⁸⁸ הנ"ל, דהנה אנו אומרי' המלך המרומם²⁸⁹ לבדו [כו'] המתנשא מימות עולם ואח"כ א[ומרים] אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון רצט, אעוזינו צור משגבינו כו', ולכאורה אין ענין סמיכות שז"ש אלקי עולם [ברחמיך] כו' למה שקדם תחלה שהוא ית' מלך מרומם לבדו ומתנשא מימו"ע כו'. אך הענין הוא דבאמת יש להם סמיכות זה עם זה והא בהא תליא דוקא דמשום שנק' מלך מרומם לבדו ע"כ או' [oldpage_תלה] אח"כ אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו, והענין [הוא] כידוע בשרש ענין וסיבת מדה"ר הגדולים בא[ה] מב' סבות שהן כא[חד], א' מצד הרוממות דמשפיע כל שהוא רם ומתנשא ביותר כמלך גדול ביותר. ו[ה]ב' מצד שפלות המקבל כמו עני ומדוכא ביותר שלפ"ע הרוממות והשפלות כן יגדל מדה"ר (כמו מחי' מתים בר"ר²⁹⁰ ), ויש בזה שיעור ומדה עכ"פ שאם אין ברוממות ע"כ²⁹¹ כשר קטן והמקבל אין שפע²⁹² כ"כ יתמעט הרחמי' ביותר, ולפ"ע זה יתחלקו הרחמי' מן המלך על השרי' ועבדיו לפ"ע הרוממות והשפלות. אבל יש בחי' רחמים שאינו בא בשיעור ומדה כלל ולכן הכל שוין בה כעני [כ]עשיר [כ]עבד והשר גדול, [ו]הוא [כאשר] הרוממות והתנשאו' דמשפיע הוא מלמעלה נבדל לגמרי בערך מהכל ולא באה בגדר וערך הרוממות וההתנשאו' על זולתו שאינו בערכו כלל, כמו האדם שנבדל בערך מן הצו"ד²⁹³ ויש לו יחוס עם החי יותר עד שיתעורר ברחמים עליו ולא יתעורר ברחמים על הצו"ד, ואם מרחם על איבוד מעשה ידיו בצו"ד הרי יש בזה מדה לפ"ע שיגיע אליו מבחי' היחוס והדבור²⁹⁴ דצו"ד וכ"ש החי שמתייחסי' עמדו וכלולי' במדבר (וכמ"כ למעלה שחס על נינוה²⁹⁵ על האדם ובהמה רבה [ש]על האדם יש רחמים יותר כנ"ל ). אבל כאשר נבדל בערך לגמרי לא יתכן לחלק הרחמים במדרגות שונות כ"א על הכל יפול הרחמים בשוה על האדם כמו על הדומם, וכן במלך המרומם ביותר וערך נבדל לגמרי על הכל יפול הרחמים בשוה על השר ועבד הקטן בשוה דגם השר אין לו יחוס עמו בשוה ממש עם העבד כו' וכן על העשיר ועני מדוכה כו'.

וכן ²⁹⁶ יובן למעלה בבחי' רחמים [רבים] העליונים שיש בזה ב' מדריגות, הא' הבא בשיעור ומדה בב' אופנים מחולקי' א' לפ"ע הרוממות והשפלות שהוא הנק' עומ"ר ועומ"ת דלפ"ע הרוממות דבחי' סוכ"ע הכללי שמתנשא מימו"ע ונשגב שמו מן הד' עולמות דאבי"ע הרי נמשך בחי' הרחמים בהתחלקות. והב' לפ"ע כל עולם ועולם ביחוס חבירו²⁹⁷ ע"ד דוגמא בד' חלקי דצח"מ שכלולי' בזה ד' עולמות דאבי"ע²⁹⁸ בחי' אדם מדבר באצי' (שהוא יו"ד דשם ה'), ובחי' החי בעולם הבריאה כשרפים וחיות ואופנים²⁹⁹ דבריאה כו' (והוא ה"א³⁰⁰ ), ובחי' צומח עולם רצט, בהיצי' ודומם הוא עולם העשי' וע"ש זה נק' בשם ד' אותיות דה' כנ"ל. וא"כ יש בזה חילוקי מדריגות לפ"ע בחי' החיבור והיחוס שמתייחסי' אל עצמו' אור המאציל שבא ונמשך בקו"ח להאציל [ולברוא] כו' כמשל קירוב ויחוס דצ"ח באדם הנ"ל, שבחי' האצי' קרוב אליו ביותר מבחי' הבריאה שהוא כמו גדר חי רחוק יותר והיצי' בבחי' צומח רחוק עד עולם העשי' שהוא בערך הדומם שיתמעט שם בחי' הרחמים מחמת הריחוק ערך ביותר. וזהו מצד היחוס והקירוב, אבל מצד הרוממות והשפלות נהפוך הוא שכל [ש]הרוממות ביותר והשפלות ביותר יותר יוגדל מדה"ר כמו אני מרום וקדוש³⁰¹ את מי אשכון את דכא [ושפל רוח] כו', דעומ"ר אינו מאיר רק בעומ"ת³⁰² דוקא כמו כי רם ה' ושפל יראה³⁰³, א"כ בחי' רוממות העליון ביותר שהוא מקיף הכללי דר"ל³⁰⁴ דסובב לד' עולמות דאבי"ע בשוה יותר יוגדל הרחמים על עולם השפל ביותר מרחמי' שעל געה"ע וגעה"ת דבריאה ויצי' כו', ויהי' איך שיהי' עכ"פ יצא האור הרחמי' דמקיף העליון הכללי בשיעור ומדה עכ"פ. אבל מדריגה הב' דבחי' ר"ר העליוני' יותר דהיינו ממהו"ע³⁰⁵ א"ס ב"ה טרם שבא להאיר בקו"ח בד' עולמו' שהוא למעלה גם מבחי' סובב הכללי (שנק' מקיף למקיף ונק' טה"ע והוא שמי השמים³⁰⁶ העליוני' כידוע), שיובדל בערך לגמרי מכל ההשתלשלו' דמקיף ופנימי כו' משם יפול הר"ר בלי התחלקות בשיעור ומדה וגם לא לפ"ע הרוממות והשפלות, וכ"ש שאין ל[א]בי"ע יחוס אל העצמו' חילוק³⁰⁷ דצח"מ דכתי' כי לא אדם הוא³⁰⁸ ושם שוה ומשוה קטן וגדול³⁰⁹ ממש דהיינו מראשית הקו"ח עד סוף העשי' להיותו למעלה מבחי' עומ"ר ועומ"ת שזהו למעלה מבחי' מעלה ומטה שלמטה הוא כמו למעלה ממש וכמו שהי' קודם הצמצום שהי' הוא ושמו בלבד כו' (שהי' ממלא כל מקום החלל כו'). וא"כ על הכל יומשך הר"ר בשוה ממש על השפל כמו על הרם ביותר מאחר שאינו בא לפ"ע הרוממות והשפלות כי שוין שם רוממות ושפלות וכמ"ש המגביהי לשבת המשפילי [לראות]³¹⁰ כו', והוא בבחי' התנשאו' שמצד עצמו ממש שלא³¹¹ נבדל בערך לגמרי [מ]התנשאו' שעל ימו"ע הנ"ל (ובבחי' ההתנשאו' דסובב הכללי יש חילוק מעלה ומטה עכ"פ בב' אופני' הפכי' הנ"ל). וכמו ע"ד דוגמא שאו' אין ערוך לך³¹² בעוה"ז שהוא ה"א תתאה ואין זולתך לחיי עוה"ב בה"א עילאה דבינה ואפס בלתך ואין דומה לך כו' בתחה"מ שכ"א³¹³ יש בהם חילוק מדריגות, אבל בעצמו' ההתנשאו' כולם שוין בבלתי ערך ונשגב מכולם בשוה ממש וכה"ג וד"ל.

רצט, ג(יג) ³¹⁴ ובכ"ז יובן סדר הדברים במ"ש המלך המרומם לבדו [כו'] ואח"כ אלקי עולם [כו'], דהנה בתחלה א[מר] המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים דמשמע דבחי' רחמים דמקיף זה³¹⁵ מאיר בגילוי לארץ עילאה וארץ תתאה לכל עולם בפ"ע³¹⁶ עד עולם [הזה] השפל ומפרש משום ד[בטובו] מחדש בכל יום³¹⁷ כי כולם בחכ' עשית³¹⁸ שיש להם יחוס וקירוב [ולפ"ע הקירוב והיחוס] נמשך שם הרחמים. ואח"כ מפרש הדבר בב' ענינים הפכיי'³¹⁹ שלפ"ע הרוממות והשפלות יגדל או ימעט הרחמים שרחוק³²⁰ יותר ירוחם כנ"ל [כ]מ"ש כי רם ה' ושפל יראה. אמנם מפרש בזה ב' מדרגות, א' כשהוא המלך המרומם לבדו מאז כמו נכון כסאך מאז³²¹ שהוא בחי' ההתנשאו' שמצד עצמו ממש שהי' הוא ושמו בלבד קודם הצמצום כו' שנק' מלך מרומם לבדו ממש והוא נבדל לגמרי גם מהיות בחי' סובב [ו]מקיף [ה]כללי שבא בגדר ההשפעה עכ"פ כידוע דמקיף כללי הוא כמו הכלל אל הפרט שנק' מח' א' הכללי שצופה ומביט³²² כו' כידוע, שמשם יפול הרחמים על הכל בשוה ושפל ורם יחד להיותו למעלה מעומ"ר ועומ"ת שנק' תחלה וסוף עכ"פ והוא למעלה מבחי' תוס'³²³ מעלה ומטה כנ"ל, ואח"כ א[מר] מדרגה הב' שהוא משובח ומפואר ומתנשא מימו"ע לבד שזהו בחי' סובב הכללי ששייך שם השבח ותפלה³²⁴ ונק' קדוש למעומ"ט³²⁵ לגבי העולמות ומשם יומשך הרחמים להאיר בבחי' המקיף לכל עולם לפ"ע כו' כנ"ל בב' אופני' ההפכיי'. ולזאת אנו מבקשים [oldpage_תלו] אח"כ אלקי עולם ברחמיך הרבים דוקא רחם עלינו כו', פי' גם לאחר שנמשך ע"י [ה]צמצום דקו"ח להיות נק' אלקי עולם³²⁶ בבחי' סובב וממלא, עכ"ז יומשך בחי' הרחמים הגדולים שמצד עצם הרוממות והתנשאות כמו שהוא בעצמותו ית' ממש שנק' רחמיך הרבים [רחמיך] דוקא, כמו זכור רחמיך וחסדיך³²⁷ כי מעולם המה מעולם הא"ס עצמו ממש שלמעלה מרחמים דמקיף הכללי [הנ"ל] והוא ושמו הנשגב שמו³²⁸ לבדו שנק' מלך מרומם³²⁹ לבדו שלמעלה מהתנשאו' שמימו"ע לבד שהוא [ב]בחי' א"ס ממש דאין לו שיעור למעלה ולמטה ולהיותו למעלה מבחי' מעלה ומטה כנ"ל ואינו לפ"ע המקבלים כלל שלזה הכל שוין שם קטן וגדול (והוא רחמים גדולים שבא[ים] בבחי' העלם שבלתי מורגש ונראה כלל למקבלים). וזהו רחם עלינו דוקא שיהיו [ה]רחמים גדולים הללו באים עלינו ביחוד דוקא, לפי שגם בעצם הרוממות הנ"ל נבדל עם קרובו לרחם עליהם בעצם הרחמים ש[לא יכול ל]בא רצט, דבהתלבשות [בעולמות] כלל כ"א להיותר שפל בשפלות עצמו. כי יש בשפלות [ג"כ] ב' אופנים³³⁰, א' ביטול הישות והגסות³³¹ כעני מדוכא שנעשה שפל ע"י העוני. והב' שפלות עצמו בעצם הנפש כמו שפלות הכנ"י בגלות שנק' מרת נפש בעצם וע"ז א' כי רם ה' ושפל כו'³³², אך הוא בא מבחי' הרוממות שבעצמו' ממש שלמעלה מערך רוממות ושפלות דמשפיע ומקבל כי נעש[ים] כלי לעצמו' הרוממות אע"פ ששם משוה קטן וגדול כנ"ל מאחר שנבדל בערך לגמרי, אבל שפלות דאין העצמי שורה עליו מבחי' מקיף למקיף העליון ביותר³³³ [מ]על העולמות העליוני' [כו' וד"ל].

וזהו ³³⁴ ברחמיך הרבים שאין אנו משיגים הרחמים שעלינו כלל יותר [מן העליונים] שהם משיגים יותר הרחמנות והוא מצד שפלות העצמ[י]' ע"כ ירחם עלינו מר"ר³³⁵ העצמי' להיות באים בהתלבשות בבחי' מקיפים ממש. אמנם זהו הוראה על עצם מעלות מקיפים הללו שבאים מרוממות והתנשאו' העצמי' ממש במה שבאים בבחי' התלבשות בהגשמה יותר, והיינו כמו המקיפי' דענני כבוד שמקבלי' האבנים³³⁶ כו' ובעמוד ענן יומם³³⁷ כו' שזה הי' מצד הר"ר שבעצמותו ממש ששורה בעננים לפי שהיו כנ"י בשעבוד גלות מצרים בתכלית השפלות העצמו' ה'³³⁸. וכך הוא ענין מ"ש רחם עלינו להיות אדון עוזינו צור משגבינו כו' שהן ד' מקיפי'³³⁹ לנגד ד' עולמות דאבי"ע, אדון עוזינו בחי' מקיף עליון בשרש נש"י באצי', צור משגבינו בבחי' מקיף גשמי³⁴⁰ להגן ולחסות מן החיצונים בבחי' יצי', משגב [ממש] בעדינו בעולם העשי', והוא המקיף העליון יותר בשרשו בעצ[מות] הרוממו' עד שנעשה כמו חומה נשגבה מקפת להיות משגב בעדינו ממש שכל העליון יותר בא למטה בהתלבשות בהגשמה [ב]יותר³⁴¹ כידוע וד"ל.

(יד) ³⁴² ובכ"ז יובן בתוס' ביאור ענין הנ"ל בתפלת חנה שא' והיא מרת נפש ותתפלל [חנה³⁴³ ] על ה' ובכה תבכה כו', דהנה מובן מכל הנ"ל עכ"פ דר"ר העליונים נחלק לב' מדריגות, הא' הבא בשיעור ומדה לפ"ע [ה]מקבלים בד' עולמות דאבי"ע שהוא שם הוי' בכלל כידוע. והב' רחמים הגדולים שבא מצד [עצמות] הרוממות שנק' מלך מרומם לבדו כו', ומזה דוקא נעשה [בחי'] מקיף להיות משגב בעדינו כו'. וכך הוא מ"ש ש, אותתפלל על ה' להמשיך מרחמים [רבים] העליונים שנק' מקיף למקיף שזהו למעלה מסדר המדרג[ות] דה[וי]' שבאבי"ע והוא למעלה מבחי' אדם. וזהו הטעם שלא [ה]גיע לשם אפי' תפלת הצדיקי' באה"ר בתענוגי' במס"נ כנ"ל [כ"א] בבחי' מרת נפש שהנפש מרה בעצם ושפלות בתכלית בעצם שזהו בחי' ההעלאה [ה]ו[א] בחי' הכלי לבחי' המקיף [דמקיף] העליון הזה שיומשך וישרה [עליו]. וזהו [ענין] והאכלתיך נחלת יעקב אביך³⁴⁴ שנק' נחלה בלי מצרים³⁴⁵ ונק' רחמים גדולים כמו ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך³⁴⁶ שאין נגאלין אלא בר"ר הללו שנק' רחמים גדולים. וזהו [ו]בכה תבכה³⁴⁷ מעצמותה מצד בחי' מרירות העצמיות שבבחי' יחידה שבנפש (וענין ב' בכי' הללו מורים [א'] על בחי'³⁴⁸ דכנ"י בזמן הגלות שנק' עקרה, ובכי' הב' לע"ל דכתי' בבכי יבואו³⁴⁹ כו'). וזהו ענין התפלה דכנ"י בזמן הגלות שיש בה יתרון מעלה מבזמן בהמ"ק שבקירוב ודיבוק מפני שמעורר במקור כל המקיפי' דר"ר העליונים כו' כידוע וד"ל. והנה³⁵⁰ אחר שנת' בחי' המשכת הרחמים [רבים] הגדולים הנ"ל שהי' בתפלת חנה יובן ג"כ הטעם שנענית בתפל[ת]ה [ונפקדה] כמ"ש עד עקרה ילדה שבעה כו', וכמו³⁵¹ כנ"י בזמן הגלות אע"פ שנק' עקרה לא ילדה כלל ולע"ל תפקד ותוליד כמ"ש רני עקרה לא ילדה [בגלות] כו' וכמ"ש שוש תשיש ותגל העקרה³⁵² בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה כו'. והענין הוא להיות מבואר לעיל בסיבת מניעת התולדה, א' מפני שאינה קולטת כלל. והב' הגם שקולטת אין בכחה כח התולדה כו' [ו]בעבודת ה' היינו הגם שיוקלט אור הזרוע לצ"ע שהוא בחי' סוכ"ע במוח ויומשך ללבו אין בזה בחי' תולדה באוי"ר למעשה כו'.

(טו) ³⁵³ אך הנה כ"ז הוא כאשר האור בא דרך שפע דמשפיע ומקבל מאור הזרוע לצ"ע שהוא בבחי' סוכ"ע כו' שאז העקרה לא תוליד אבל מעצמות א"ס ב"ה שלמעלה מכל ההשתלשלו' אבי"ע (שהוא למעלה מבחי' אדם שכולל דו"נ³⁵⁴ ) ה"ז למעלה מבחי' משפיע ומקבל ומשם גם בחי' העקרה תלד, להיות שע"י בחי' ר"ר העליונים שבעצם הרוממות ששוה ומשוה הכל גדול וקטן כו' יוכל להיות המשכת כח התולדה גם לעקר[ו]ת כו' (וכמו האמהות שעקרות היו וילדו³⁵⁵ ) מפני שהי' בהם האור שלמעלה מן ההשתלשלו' מעין דלע"ל שא[מר]ו עתידה אשה שתלד בכ"י כו' כמו הארץ שתוציא צמחה ש, ב[מעצמה] בלי זריעה וכמ"ש עתידה ארץ שתוציא גלוסקאות³⁵⁶. והוא מפני שנעשה בחי' כלי לעצמו' [ש]שם יכול לעשות כלי גם לעקרה שתלד וכמ"ש לע"ל רני עקרה שהוא כנ"י בגלות כו'. והוא ע"י בחי' השפלות העצמיו' שמעורר רחמים [רבים] גדולים הנ"ל שהוא למעלה מאור הזרוע כו' והוא שעושה כח המוליד גם בעקרה שתקלט אור הזרוע כו' ותוליד אוי"ר שנק' בנים בבחי' [חיים] נצחי' כמו הנצחי' דא"ס ממש, והוא בחי' המשיח שנא' בו אני היום ילדתיך שיחי' חיים נצחי' כמ"ש חיים נתת לו³⁵⁷ וכמ"ש דוד מ"י חי וקיים³⁵⁸ לפי שיהי' בדומה לעצמו'. ומ"ש חיים נתת לו לפי שדוד מ"י חיי[ם שלו] שאולים היו מאדה"ר³⁵⁹ ונק' נפל וכמ"ש אימתי אתי בר נפל[י]³⁶⁰ כו', אבל חיים נצחי[ם] נתת לו מטעם הנ"ל וד"ל.

[oldpage_תלז] (טז) ³⁶¹ וזהו לא תהי' משכלה ועקרה בארציך כו'³⁶² דקאי לע"ל שתתעלה [בחי'] המל' שהיא כנ"י ל[היות] אה"ח למעלה מעלה לקבל מחיי החיים שהוא עצמו' [(א)א"ס ב"ה] מקור כל המקיפי' העליונים [כנ"ל] שנק' רחמים הגדולים אז לא תהי' משכלה ולא עקרה בארציך מטעם [כל] הנ"ל. אך עדיין י"ל מ"ש את מספר ימיך אמלא מה עני[נו] לכאן, ומשמעות פשוטו שלא די שלא תהי' משכלה יולדת וקוברת אלא יחי' חיים ארוכים ביותר מכפי המדה והשיעור שניתן לאדם [ל]חיות [ב]עולם, והוא מ"ש את מספר ימיך אמלא למלאות הימי' למעלה מן המספר של הימים כו', שאם המדה הקצובה למספר הימים [ע' שנה] כמ"ש ימי שנותינו בהם ע' שנה³⁶³ ימלא אותם שיאריך ימיו הרבה יותר ממדה הזאת וזהו את מספר ימיך אמלא, ואין זה מובן דאם הימים קצובים מהיכן יהיו מלאים בתוס' רב על המדה כו'. אך הנה י"ל³⁶⁴ מה ענין הימים כו', והוא מ"ש בזהר ע"פ ואברהם זקן בא בימים³⁶⁵ באינון יומין עילאין וי"ל מהו ההפרש בין יומין עילאין ליומין תתאין, והוא מובן מפשט הכתוב דימי הזקנה הוא שנק' יומין עילאין שז"ש ואברהם זקן בא בימים ביומין עילאין³⁶⁶ הזקנה שמעלתם גבוה הרבה, והן בבחי' יומין עילאין כו'. וביאור הענין הנה פי' זקן היינו שקנה חכ'³⁶⁷ ממקור החכ' דוקא שעז"א בזהר דסבא דעתי' סתים³⁶⁸ בבחי' העלם דמקור החכ' דוקא, והענין הוא כידוע שיש ב' מדרגות בחכ', א' כשבא מבחי' [ה]העלם ל[בחי' ה]גילוי מאין ליש בהשגה דבינה, [ואז] המדות דחו"ג באים בגילוי [ו]בהתחלקות שונות ומשתנים מדבר להיפוכו כמו מחסד לדין ומדין לחסד פעם כך ופעם כך, ש, גלפי שיש משפט³⁶⁹ ג[י]לוי השכל שישתנה תמיד [מ]מקור השכל להטות כלפי חסד ומחסד לדין ונק' מדות שבחכ' טורי נהורא³⁷⁰ כו' (והוא עיקר בחי' אדם שדרכו וטבעו להנחם [כו')]. וזהו ימים שהם מדות דנר"נ באדם³⁷¹ עד ימי הזקנה שהן ע' שנה ז' מדות וכ"א [ואחד] כלול מיו"ד³⁷² שיש בה[ם] שינוי' רבים מיום ליום שפעם עבודתו באהבה וחסד ופעם ביראה, ויש בהם טו"ר כמו [ימי] נפילה ברע שנק' ימי הרעה³⁷³ ברוחני' ונפילה בגשמיות כו' ויש ימי הטוב בגשמי' ורוחני' כמ"ש למה איר[א] בימי רע³⁷⁴ כמ"ש בזהר דאית שנק' יומין³⁷⁵ למעלה³⁷⁶ לטב ולביש שהם חו"ג שמשתנה תמיד כו', וזהו בחי' יומין תתאין דז"א כו' שנק' אדם הקטן שמקבל מאו"א כו' וד"ל. והמדרגה הב' בחכ' שנק' אדם הגדול והוא בחי' ע"י וא"א³⁷⁷ שהוא למעלה מגילוי השכל עדיין לא באו³⁷⁸ בגילוי המדות כו', והוא בחי' זקן שקנה חכ' כמו שהוא במקורה שנק' תעלומות חכ'³⁷⁹ שהן ימי הזקנה שאין בחי' המדות דשם ה'³⁸⁰ בשינויי' להיות פעם [כך ופעם כך] כו'. והוא מצד בחי' [ה]שלימות [ה]אמיתי שבעצם מקור החכ' והוא [ב]בחי' המקיפים דנר"נ באדם כו', כי כל שינוי וחילוף ותמורה אין זה שלימות. וע"כ נק' ימי הזקנה ימים שלימים בבחי' השלימות בלי שינוי כלל וכמו בסנהדרין שהיו זקנים³⁸¹ דוקא מטעם זה שלא יטה השכל [מ]דבר [ל]היפוכו. וזהו משום דסבא דעתי' סתים וכמא' דזקנים דעתן מתיישב[ת] עליהם³⁸², פי' מתיישבי' בישוב ודעת שיש בו קביעות בל[י] יפול בו שינוי כי רתיחות הבחורים גם בתוכם³⁸³ יעשה שינוי להפוך מטוב לרע משא"כ הזקן שקנה חכ' כו'.

וכך הוא בעבודת ה' שיהי' עבודתו [תמה ו]שלימה במדת השלימות כמו בימי הזקנה בלתי שינויים והוא בקביעות ובישוב הדעת בלי נטי' לפעמים כך כו'. וז"ש באברהם זקן בא בימים כו' גם שאברהם הי' בחי' מרכבה³⁸⁴ ממש גם כל ימיו מנעוריו³⁸⁵ שבן ג' שנים הכיר לבוראו³⁸⁶ כו', והיינו³⁸⁷ מדותיו שבלב נכללים בכח השכל וההשגה שבמוחו איך שהוא ית' בורא ומהוה מאין ליש ולא הי' בו שינוי במדותיו באהבה ודביקות תמידית כל היום וכמ"ש התהלך לפני והי' תמים³⁸⁸, עכ"ז א' עליו ש[ל]עת זקנותו הגיע לבא לימים בחי' יומין עילאין הנ"ל, שזהו נק' ימים שלימי' שבמקור החכ' כמו שהוא בבחי' [אין ו]העלם דבחי' מקיף [ד]חי' [ו]יחידה כו'. והוא כמו אה"ר העצמי' שבעצם ש, דהרצון והתענוג אלקי שא"א שיבא בגילוי בחו"ב ובמדות שמקבלים מהם כלל. ואע"פ שהי' לו גם אה"ר זו במס"נ [ממש] כמ"ש התהלך לפני והי' תמים³⁸⁹ ממש, אך זה הי' [בא] בגילוי דרך צמצום השכל והמדות שבלב אבל לזקנותו העלה גם המדות ומוחין שבגילוי לאותן ימים העליוני' שבעצמו' הרצון והתענוג להיות גם הוא³⁹⁰ [ב]בחי' השלימות בלי שינוי כלל, והוא שנעשה מרכבה לבחי' ימי קדם בבחי' קדמונו של עולם³⁹¹ וזהו בא בימים דימי קדם וכמ"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם ([ב]בחי' חג"ת דע"י וא"א³⁹² כו'). והנה א' עוד בזהר בפי' בא בימים באינון לבושי' שהימים נק' לבושים לנפש כו'³⁹³, [וכל יום] ויום עושה [לבוש חדש לנפשו] ע"י תו"מ שעושה האדם בכל יום ואם חסר [ב]יום א' שלא עשה בו לבוש דתו"מ חסר לבושא חדא כו'. והענין הוא דהכל עולה לכוונה א' שבחי' הלבושין הם בחי' המקיפי' דנר"נ דאדם הנ"ל שהמקיפי' שורים על הלבושי'³⁹⁴ דוקא כידוע וע"כ בחי' יומין עילאין הנ"ל הוא שנק' ג"כ לבושי' [שמקיפים הללו באים להתלבש בבחי' לבושים שהם בחי' מחדו"מ שנק' לבושים] לנפש כידוע, וז"ש באים בימים בבחי' לבושים דהיינו בחי' יומין עילאין דזקנה הנ"ל ועיקר שרש הלבושים הם בלבושים דתו"מ דוקא [שהן מחדו"מ דתו"מ בכל יום] כו'.

(יז) ³⁹⁵ וביאור הענין, הנה ידוע שהימים נית[נו] לאדם במספר כמה ימים³⁹⁶ יחי' בעוה"ז כמ"ש ימים יצרו³⁹⁷ ולא אחד³⁹⁸ כו', וכל מספר הימים שנותנים לאדם מלמעלה ה[ם] נקצ[ו]בים להיות בכל יום ויום איזה תיקון לתקן ולהשלים נפשו בבירורי' דעה"ד [מ]רפ"ח [ניצוצין]³⁹⁹ כו' ולא נתנו לבטל[ה] אפי' שעה א' ורגע א' [ממש שיהיו יתירים] על השיעור ומדה ששיערו למעלה כמה שהוא צריך לתקן ולהשלים נפשו בסו"מ וע"ט [ו]באוי"ר כו'. ולזאת אם יבטל יום א' בלי יתן לבו לתקן נפשו בתו"מ ואוי"ר ותשו' וכה"ג נק' יום זה יומא דפגרא⁴⁰⁰ לשון פגרא ומות שאין בו אור וחיות האלקי כלל וכלל ולא נמנה בחשבון מספר הימים שנתנו לאדם לתקן נפשו כו', וכ"ש שלא די שלא עשה תיקון לנפשו בתו"מ ואוי"ר כו' עוד זאת שפגם בנפשו בהרהורי' רעים וטמאים⁴⁰¹ מאד וכדומה במדות⁴⁰² רעות כו', הרי פגם בזה יותר ממה שתיקן [oldpage_תלח] בימים שעשה בהם מצות ותשו' כו', וכשיצורף לחשבון כו'⁴⁰³ הרי יעלה מספר [ימי] הבטלה לגמרי שא, א[ו] ימי הרעה בפגם דמדו"מ ומדות כו' יותר הרבה מימי הטוב בתו"מ ואוי"ר ותשובה. ולזאת צריך שיהא האדם נותן אל לבו בכל יום ויום וכמ"ש והחי יתן אל לבו⁴⁰⁴ כו' על כל פרטי מחשבותיו ודבוריו ומעשיו, ויהי' ממארי דחושבנא⁴⁰⁵ היטב הדק לחשוב על כל המדו"מ ומדותיו דבר יום ביומו ויעשה תשובה שלימה עליהם ל[ה]עלותם מן העולם הפירוד, ויבואו לתקן גם ימים האלה עם ימי הטוב שישלים נפשו בלבושים דקדושה [ש]נק' לבושא דכיא⁴⁰⁶ להסיר מעליו לבושא דמסאבותא⁴⁰⁷ דמדו"מ הרעים וחטאים לה' כו' שנק' לבושים צואים⁴⁰⁸ ממש כידוע וד"ל.

והנה ⁴⁰⁹ עיקר ענין התיקון לנפש בבחי' לבושים טובים היינו בחי' לבושים דתו"מ מה שהאדם לומד בתורה בדבור בפה גשמי בדבר ה' זו הלכה⁴¹⁰ ומקרא, ומה שעושה מצוה בדברים גשמיי' [דוקא] כצדקה [ב]כסף גשמי'⁴¹¹ להחיות לעני גשמי⁴¹² ומצות טלית ותפילין בגשמי', וכה"ג בכל יום ויום שעושה מצוה⁴¹³ אע"פ שאינו עושה ולומד מאוי"ר פנימי' בהתגלות⁴¹⁴ אלקות כלל רק דרך עול וכפיי' לבד שיכפה א"ע לקבל לימוד התו' בעול ועול מעשה⁴¹⁵ המצות לעשות רצון קונו מצד גזירת המלך בלבד. ואף שלא יגיע לו מעסק זה דתו"מ שום התפעלות אוי"ר במורגש כלל, עכ"ז הרי נמשך גילוי אלקות ממש בתו"מ הללו מצד שהתו"מ הן בחי' פנימי' גילוי הרצון והתענוג העליון שבעצמותו ית' ממש כמו רחבה מצותך מאד⁴¹⁶ [בבחי' א"ס ממש, וכן התורה הקדומה כמו שהיא בבחי' חכמתו העצמי' ממש וכמ"ש ואהי' אצלו אמון⁴¹⁷ כו', והן בחי' המקיפי'] דע"ס דאצי' שלמעלה מהגבלת האור בכלי⁴¹⁸ דאצי', כמו מצות תפילין למעלה בחי' תפילין דמארי עלמא⁴¹⁹ שהקב"ה מניח תפילין שהן בבחי' בליטה ע"ג הראש ומוחין דז"א, וכן מתעטף בטלית⁴²⁰ שנא' עוטה אור כשלמה⁴²¹ בבחי' מקיף הכללי וכמו לבושי' כתלג חיור⁴²² כו', וכך מצות הצדקה למעלה שנק' חסד דרועא ימינא⁴²³ [הוא] למעלה מאור החסד המוגבל בכלי כו'. וא"כ בעשות האדם איזה מצוה מן המצות בגשמי' בעוה"ז הרי [מ]מש[י]ך גילוי רצה"ע שבבחי' מקיפי' [ה]עליונים דע"ס דאצי' שהוא בחי' פנימי' הכתר שהם בחי' תר"ך עמודי אור⁴²⁴ בתרי"ג שא, במצות דאורייתא וז' מצות⁴²⁶ דרבנן⁴²⁵ כידוע. וכמו"כ במצות ת"ת בדבור בפה הרי ממשיך מאוא"ס שבחה"ק⁴²⁸ שלפני עולם האצי' כו' וכמ"ש ואשים דברי בפיך⁴²⁹ כו' לנטוע שמים כו' שהן אבי"ע בכלל. וכמ"כ [כ]שמדבק האדם במחשבתו⁴³⁰ בהגיון ומח'⁴²⁷ שבתו'⁴³¹ שהוא בח"ע עצמה, הרי יש כאן ג' לבושי' דמדו"מ דתו"מ בזה יתקן אדם בכל יום ויום לנפשו לכל פגמי מחדו"מ שלו הרעים [וחטאים כו'], ולא עוד אלא שמעלה לנפשו במדות אוי"ר טבעים ושכליי' ע"י בחי' הלבושי' דתו"מ בכל יום למעלה מעלה משרש [ומקור] מחצב הנשמ[ה] והנפש, כי [שרשה היא] בארץ החיים העליונה ששם נזרעים מבחי' אור הזרוע לצ"ע כידוע (שז"ש רז"ל אין ב"ד בא⁴³² עד שיכלו הנשמות מן האוצר ששמו גוף כו'). וכל זריעה הוא בשביל הקצירה בריבוי גדול שיהי' תולדות נשמות באוי"ר אמיתי' כנ"ל, ואז⁴³³ הרבוי בארץ⁴³⁴ רק מבחי' אור דתו"מ הזרוע ג"כ באה"ח ששרשם בבחי' [ה]מקיפים דע"ס דאצי', שעי"ז בירידת אור דתו"מ למטה בבחי' לבושי' דתו"מ הכל⁴³⁵ יצמחו בארץ עילאה צדקה ורב חסד העליון להמשיך משם לנשמות שבגופים שיאירו באור החיים בבחי' אה"ר ונפלא[ה] [ב]דביקות וההתקשרות אמיתי[ת] להיות צרורה בצרור החיים העליון כו'⁴³⁶ ממש הרבה מכמו שהי' במקור חוצבה כמו והיתה נפש אדוני צרורה⁴³⁷ בצרור החיים הע[ליונים] כו'. וצרור זה הוא רק ע"י [בחי'] הלבושי' דמחדו"מ [דתו"מ] בכל יום ויום שנעשו לבוש[א] דכי[א] לנשמה ששרשה במקיפים העליונים כו'. ע"כ יש ביכולת[ם להעלות] הנשמה לקשרה בצרור החיים להאיר' באור אה"ר שהן בחי' יומין עילאין דזקנה הנ"ל באברהם שלא הי' בכח האדם כלל להגיע לזה [ב]כל מיני התפעלות אוי"ר שמצד השכל והשגתו גם ברוב יגיעה כל ימיו רק ע"י לבושים דתו"מ שהן רק⁴³⁸ בחי' ימי השלימים⁴³⁹ דבחי' המקיפי' כנ"ל⁴⁴⁰. וז"ש בזהר ואברהם זקן בא בימים באינון לבושין כו', דהיינו ענין ובחי' יומין עילאין הנ"ל שהן בחי' המקיפי' דנר"נ בהתפעלו' עצמיות התענוג והרצון שלמעלה מן הטעם ושכל הגלוי כו' שאין בזה שינוי כלל פעם כך כנ"ל, ואמנם הימים אלה דבחי' הזקנה שקנה חכ' כנ"ל באין למטה בבחי' לבושים דוקא והם בחי' לבושי' דמחדו"מ דתו"מ מצד שהמקיפי' שורים על הלבושי' כנ"ל.

שא, ג(יח) ⁴⁴¹ ושרש התו"מ הן בחי' מקיפים עילאין⁴⁴² ששורים על הלבושי' דמחדו"מ בג'⁴⁴³ לבושי' דמחדו"מ דאדם בתו"מ בכל יום ויום ועושה לבוש[א] דכי[א] מבירורי' דעה"ד כו'. ובהגיע לג"ע תוכל ע"י דוקא להגיע למעלה משרש' ומקורה וכמו שמכריזין בג"ע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו⁴⁴⁴ דוקא, שעי"ז תתקשר בצרור החיים באה"ר בתענוג העצמי' שא"א להגיע ע"י שום עבודה ויגיעה בעולם וה[וא] בחי' הלבושי' שע"ז א' ואברהם זקן בא בימים שהי' לזקנותו דוקא שלא הי' כן קודם שנעשה זקן שקנה חכ', ואע"פ שקיים אברהם כל התו["מ] ברוחני'⁴⁴⁵ למעלה⁴⁴⁶, אבל בימי הזקנה בא בבחי' לבושי' לנפשו שהן בחי' מקיפים העליונים שנק' יומין עילאין שלמעלה הרבה מיחו"ע שנעשה למעלה מכל התו"מ שהן הע[ו]בדות שלו במס"נ שעשה כל ימיו כו' וד"ל.

וזהו מ"ש יחיינו מיומים⁴⁴⁷ ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו, פי' יחיינו מיומים ב' ימים היינו ענין ושרש התו"מ כמו שהוא למעלה ממש [ב]עצמותו ית' דכתי' ואהי' אצלו אמון⁴⁴⁸ שעשועים יום יום ב' ימים ב' מדרגות דתושב"כ ושבע"פ או תו"מ והכל א', וע"ז א' ואהי' אצלו ממש שעשועים יום יום שהוא בחי' שעשועי' העצמי' שבעצמו' א"ס ב"ה ממש [ש]משתעשע בח"ע הקדומה הכלולה בעצמותו ממש כו', והן בחי' פנימי' התענוג ורצה"ע שבתו"מ כמ"ש למעלה שהן בחי' א"ס ממש כמו ארוכה מארץ מדה⁴⁴⁹ ורחבה מני ים העליון, וכן רחבה מצותך מאד. ופי' יום יום שזהו כמו הימים שנמשכו למטה שנא' ימים יוצרו ולא אחד בהם כו', כך יש ימים למעלה שנק' ימי קדם בבחי' קדמונו ש"ע שמאירים בבחי' א"ס כמו ימי עולם ושנים קדמוניות⁴⁵⁰ והן בחי' מקיפי' [דמדות] דע"י וא"א, ומשם נמשך בחי' שעשועים שבתו"מ לבא למטה בהתלבשות באבי"ע עד לנשמות בג"ע [oldpage_תלט] וגם לנשמות בגופי' וכמ"ש דוד אני תורתך שעשעתי⁴⁵¹ וכתי' ושעשועי את בנ"א⁴⁵² כו'. וזהו יחיינו מיומים [ש]משעשועים דיום יום דתו"מ שלמעלה יחיינו לנשמות בג"ע שישיגו סודות התו' ופנימי' השעשועי' שבה, וגם למטה בעוה"ז בתו' הנגלית לנו לשמור ולעשות ולברר לעה"ד טו"ר בסו"מ וע"ט בפו"מ יחיינו לנשמות שעי"ז יעלו להדבק [למעלה] בצרור החיים באוי"ר ודביקות אמיתי'. וזהו יחיינו מיומים בתוס'⁴⁵³ אור וחיות חדש שלמעלה ממקור הנשמות כנ"ל וקאי לע"ל שהוא בימוהמ"ש שיחיינו מיומים העליוני' שיתגלו טעמי תו' הע' שא, דכמ"ש⁴⁵⁴ שהוא בבחי' שעשועי' העצמי' שנק' שעשוע[י] המלך בעצמותו⁴⁵⁵ ממש כו'.

וז"ש [ו]אברהם זקן שקנה חכ' דתו' כמו שהיא במקורה ממש בא בימים העליוני' בשעשועי' דיום יום כנ"ל שז"ש נשבעת לאבותינו מימי קדם כו', והן בחי' יומין [עילאין] הנ"ל שנק' ימי הזקנה כמו דסבא דעתי' סתים כו' שנק' ימי השלימ[ים ב]שלימו' דיומין⁴⁵⁶ העליונים הנ"ל שאין בהם שינוי כלל וכמ"ש כי לא אדם הוא להנחם כו', דבחי' אדם דאצי' שמקבל מאו"א שנק' יומין תתאין בכלל יש בו שינוי השכל והמדות⁴⁵⁷ מדבר להיפוכו כמו במבול שא' [ויתעצב כו'] וינחם ה'⁴⁵⁸ כו'. אבל ב[חי'] מדות וחכ' שבתו' הרי אין בהם שינוי כלל [וכלל] להתחלק⁴⁵⁹ מחסד לדין ומדין לחסד, כי משפט התו' במדות כמו כשר פסול טמא טהור זכאי חייב וכו' כמו שכבר נתבאר⁴⁶⁰ ע"פ החה"ק שבתו[רה] לא יהופך⁴⁶¹ מטמא להיות טהור ולא מפסול כשר ומחייב זכאי כו' כמ"ש להבדיל בין הטמא⁴⁶² כו' וכמ"ש כל אמרת אלוה צרופה⁴⁶³ כו' ולא ישתנה לעולם מכל מצות וחוקות דתו' אף כקוצו של יו"ד, דאע"פ שמפלפלים ומטהרים הטמא כו' [אבל] לאחר הבירור שע"י הפלפול יבא על האמת דמשפט התו' שזה טמא וזה טהור ולא ישתנה עוד, שמפני זה נק' התו' אמת⁴⁶⁴ שהוא חותמו של הקב"ה⁴⁶⁵ [שהוא] כמו החותם [ש]אין אחר החתימה שינוי כלל כמ"ש חתום תו' בלמודי⁴⁶⁶ ונק' חותמו של הקב"ה אמת שכל שינוי אינו אמת כו'. אע"פ שגם התו"מ נק' בבחי' אדם כמ"ש וזאת תורת האדם⁴⁶⁷ ומצות נק' רמ"ח אברים⁴⁶⁸ ובחי' אדם הוא⁴⁶⁹ להנחם ולהשתנות דוקא, זהו בבחי' אדם תתאה שהוא (בחי' ז"א) אבל בחי' אדם עילאה (בחי' א"ק או א"א כו'⁴⁷⁰ שרש התו"מ בחי' המדות דח"ס⁴⁷¹ והרצון שבו בלתי שינוי כלל, ולזאת ירדה התו' מלמעלה למטה להיות בדומה לאדם העליון וכמ"ש ויקם עדות ביעקב⁴⁷² ותו' שם בישראל וד"ל (ומ[ה] ש[ארז"ל] י"ב שעות⁴⁷³ [הוי יום] ג"ש יושב ועוסק בתו' שני' יושב ודן ע"פ משפט התו' ויש בדין זה שינויים, היינו דוקא ע"פ מדות וחכ' שבתו' דוקא).

וזהו יחיינו מיומים [דתו"מ] שהן בחי' מקיפי' דיומין עילאין הנ"ל, אך ביום הג' יקימנו ונחי' לפניו ממש שזהו העוה"ב [שלאחר תחה"מ] שלמעלה גם מיומין דתו"מ הנ"ל, ד[ב]עוה"ב הגם שהוא שכר המצות שבעוה"ז, אבל שרשו בעצמו' א"ס ב"ה שב, אשלמעלה גם מתו"מ שמשתעשע בה יום יום הנ"ל. כי מ"ש התו' ואהי' אצלו שעשועים כו' אין לזה ערך לגבי שעשוע המלך שמצד עצמותו ממש והוא בחי' העדן סתימאה⁴⁷⁴ שנא' בו עין לא ראתה⁴⁷⁵ אלקי' זולתך כו'. וז"ש ונחי' לפניו ממש בחיי החיים דמהו"ע א"ס ב"ה ממש וכמ"ש ובשביעית יצא לחפשי חנם⁴⁷⁶ בלא תו["מ] כמ"ש במ"א. וז"ש באברהם אחר שהי' זקן בא בימים דתו"מ הנ"ל וה' בירך את אברהם בכל⁴⁷⁷ שהוא [חיי] העוה"ב ממש שנק' כל⁴⁷⁸ כידוע שהאבות הטעימן מעין עוה"ב⁴⁷⁹ ממש שזהו למעלה מיומין עילאין דזקנה הנ"ל, וז"ש רז"ל מי איכא⁴⁸⁰ ספיקא⁴⁸¹ קמי' קוב"ה ממש [ד]מ"ש [בדניאל] וע"י יתיב⁴⁸² כו' שהוא בחי' זקנה היינו בחי' ע"י⁴⁸³ וא"א דאצי' שהוא בחי' האחרונה שבעולם הא"ס⁴⁸⁴ כידוע וד"ל.

(יט) ⁴⁸⁵ וזהו [מ"ש] את מספר ימיך אמלא, פי' מספר הימים שניתן לאדם ע' שנה לתקן נפשו בתו"מ שעי"ז יצליח לעשות פרי למעלה [ולמטה] כמ"ש יחיינו מיומים כו', מספר הזה אמלא לימי[ך] שיעלו למעלה להיות בבחי' יומין עילאין דבחי' המקיפי' ע' שנה מליאי'⁴⁸⁶ בבחי' השלימות שאין בהם שינוי כלל כמו ימי קדם הנ"ל וכמ"ש בא בימים כו'. וזהו ענין אריכות ימים כזקן ושבע ימים שזהו פשט הכתוב שימלא ימיך להיות הרבה ביותר מכפי מדתם ע' שנה, [ו]כמו בימוהמ"ש שהנער בן ק' שנה ימות⁴⁸⁷ כמו אריכות ימים דאדה"ר ודורות שאחריו, אך מ"מ יש בזה שיעור עד שיכלו מאחר שנק' ימי הזקנה עכ"פ רק שהן בבחי' השלימות דחכ' ומדות דא"ק כו'. אמנם עלי' שני' הוא שיעלו⁴⁸⁸ בימי עוה"ב שיחיו חיי עולם בבחי'⁴⁸⁹ נצחי[י]' ממש [בבחי' נצחי'] דא"ס ממש שליכא זקנה קמי' כלל וכמ"ש אין קצבה לשנותיך⁴⁹⁰ ואין קץ לאורך ימיך כו' ונק' יום שכולו ארוך⁴⁹¹ גם בתחלתו כו' שאין לו תחלה ואין לו תכלה⁴⁹² כו' יום שכולו טוב⁴⁹³ שלמעלה גם מבחי' ימי קדם ושנים קדמוניות דא"ק⁴⁹⁴ כו' כמ"ש ונחי' לפניו ממש [שלמעלה] מחי[ות] ימים העליונים דתו"מ. וגם⁴⁹⁵ את מספר ימיך אמלא בשלימות העצמו'⁴⁹⁶ דא"ס ממש והוא לעוה"ב אחר תחה"מ שלמעלה מבחי' אדם לגמרי, וזהו שאחר שא[מר] לא תהי' משכלה ועקרה בארציך באה"ח דתו"מ להיות' מבחי' מקיפי' שב, בדנר"נ דאדם א[מר] עוד למעלה מזה את מספר ימיך אמלא בחיי עוה"ב וד"ל.

ונמצא שיש ב' אופנים בפי' את מספר ימיך אמלא א' דקאי על הימים שנק' לבושי' דוקא [כנ"ל], והן לבושי' דתו"מ במחדו"מ שאדם לומד ועושה מצות בכל יום ויום שנעשים לבושי' לנשמה שנק' לבושי' דכיא שמתבררים מעה"ד טו"ר, ועי"ז מקבל אדם גילוי אלקו' בנפשו באוי"ר ודביקות אמיתי שנמשכי' לו מכח הצומח שבארץ העליונה בתוס' אור גדול אע"פ שלומד בפשוטי התו"מ ואין מגיע לו מזה שום אוי"ר בשעת מעשה, מ"מ הרי התו"מ⁴⁹⁷ נק' אור זרוע בארץ עליונה שתצמיח רב חסד העליון על הנשמות להחיותם ולהאיר להם בלבושים הללו בחי' אה"ר בתענוגי' בג"ע. וז"ש והלך לפניך צדקיך שהן המצות וכבוד ה' יאספך⁴⁹⁸ זהו אור דתו' שנעשו לבושי מקיפים לנשמות בג"ע ולבושים הללו מאירים ומזהירים בתוס' אור גדול בהבהקה יתירה (ונק' זיהרא עילאה⁴⁹⁹ כמ"ש במ"א בתו[רתו] של ר"מ כתיב כתנות אור [באל"ף]⁵⁰⁰ שזהו לאחר הבירור דחשמ"ל דנוגה ע"י התו"מ בעוה"ז שנק' לבושי דכיא דוקא). וז"ש את מספר ימיך אמלא ש[ה]ימים עצמ[ן] שנק' לבושי' לנפש יאירו ויזהירו בתוס' אור וחיות גדול, והוא בחי' אור הגנוז שבתוך [oldpage_תמ] הימים האלה משרש התו"מ כמ"ש שהוא⁵⁰¹ למעלה בשעשועי' העצמי' יום יום הנ"ל, וע"ד שא' בזהר [בפי'] השמים מספרים מנהרין ומנצצין⁵⁰² כל' ספי' ובהירות כאבן ספיר⁵⁰³ כו' כך פי' מספר ימיך אמלא⁵⁰⁴ לשון ספיר[ות] ובהירות אור להיות בבחי' אור דתוה"ק⁵⁰⁵. וזהו את מספר ימיך אמלא למלאות מבחי' ימים העליוני' דתו"מ וכמו שהתו' אור זרוע בארץ העליונה⁵⁰⁶ מאיר גם בימי[ם] שניתן לאדם במספר ש[י]צמיח מכח הצומח שבארץ כנ"ל. ופי' הב' במספר הזה דימי[ם] שא' אמלא אני אמלא דוקא, כי בלימוד דתו' בכל יום זהו על האדם לעשות ולתקן לבושי' דכיא שעי"ז יאיר[ו] אור העליון דתו"מ שלמעלה וד"ל⁵⁰⁷, ועוי"ל⁵⁰⁸ זה ישיגו פנימי' התו"מ⁵⁰⁹ בג"ע כנ"ל, אבל בחי' לבושי' אלו שרשם רק בשעשועי' העצמי'⁵¹⁰ דיום יום דתו"מ הנ"ל⁵¹¹. ואמנם עלי' הב' הנ"ל שלמעלה מזה שהוא בחי' השלימות דחיי עולם הנצחי' [ד]עוה"ב שהוא בבחי' א"ס ממש [שלמעלה] מימים שב, גדתו"מ כנ"ל שהוא נק' יום שכולו ארוך, אין זה בכח האדם כלל⁵¹² למלאות ולהשלים לימי[ו] גם בעסקו בתו"מ מטעם הנ"ל בענין חיי עוה"ב שע"ז א' ובשביעית יצא לחפשי חנם בלא מצות דאם צדקת מה תתן לו⁵¹³ כו'. וע"כ ע"ז א' את מספר ימיך שע"י תו"מ אלו אמלא דוקא במילוי ושלימות דעצמו' א"ס ב"ה שנק' שלימותא דכולא⁵¹⁴ (וכמו במשיח שא' חיים נתת לו חיים נצחי' וד"ל). ומעתה⁵¹⁵ י"ל ענין בחי' הסמיכות הזאת דאת מספר ימיך אמלא למה שקדם לו לא תהי' משכלה ועקרה בארציך כו', דלפי כל הנ"ל אין להם סמיכות [כ"כ ד]גם דבארציך קאי בא"י שהוא נק' אה"ח למעלה וע"י תו"מ הזרועים בה וע"י אור הזרוע לצ"ע [כו' כנ"ל] מ"מ עיקר ענין זה דמספר ימיך אמלא קאי לע"ל בימוהמ"ש ועוה"ב [כנ"ל].

(ך) ⁵¹⁶ אך הנה תחלה י"ל סמיכת פסוק זה דלא תהי' משכלה [כו' לפסוק] שקדם לו והוא מ"ש ועבדתם את ה' אלקיכם ובירך את לחמך ואת מימך והסרותי מחלה מקרבך, ואח"כ סמך לו לא תהי' משכלה [כו'] דמשמע דהא בהא תליא. והענין הוא ע"פ פשוט שכדי שלא תהי' משכלה ועקרה בארצך צריך שיברך ה' תחלה לחמך ומימך ולהסיר כל מחלה כו' ואז ממילא לא תהי' משכלה כו' [כי ידוע דכל סיבת חיי אדם⁵¹⁷ בבריאות שלימה תלוי במזג הרכבה שבארץ ומים טהורים ונקיים שבסביבה כמו שאמרו המרגלים על א"י דארץ אוכלת יושביה⁵¹⁸ כו', ויש ארץ מגדלת בני אדם לאורך ימים וזה תלוי ג"כ במים שבנהרות שלא יהי' בהן סיבת התחלואים הרעים שממיתים את בני אדם. וז"ש תחלה ובירך את לחמך שבארץ ומימיך שיהי' נקי מכל פסולת ומכל סיג ורע והסירותי מחלה שלא תבא בקרביך ואז ממילא לא תהי' משכלה] יולדת וקוברת שגם בבחי' הארץ⁵¹⁹ לא תהי' הארץ יושבת⁵²⁰ ואוכלת יושביה. והנה הזכיר כאן ג' דברים בכלל בני חיי ומזוני, תחלה הזכיר מזוני שהוא סיבת החי[ות] הטוב והוא כשיברך לחם ומים ויסור כל חולי רעה, ואח"כ בני שלא תהי' משכלה כו' ואח"כ חיי שהוא אריכות הימים כמ"ש את מספר ימיך אמלא ביתר מכפי מדתם כנ"ל. וכמו"כ⁵²¹ יובן כ"ז ברוחניות החיות האלקי [ל]נשמות בארץ עילאה וארץ תתאה [כו', כנ"ל דתחלה הזכיר בחי' מזוני דלחם ומים שהוא התו"מ בגשמיות שבאו למטה לברר לעה"ד טו"ר שנק' מזון לחם לנשמה וכמו ותורתך בתוך מעי⁵²² וכתיב לכו לחמו בלחמי⁵²³, ולחם זה דתורה יוצא מארץ עילאה לארץ תתאה שב, דו]כמ"ש ארץ יצא ממנה לחם⁵²⁴ כו', וכנ"ל בענין ארץ דמפקי מזון רוחני לנשמות ומלאכי' וכן המזון⁵²⁵ דתו' נק' ג"כ בשם מים כמ"ש⁵²⁶ הוי כל צמא לכו למים⁵²⁷ כו' שזהו⁵²⁸ בכלל אכילה ושתי' שע"ז הוסד יסוד מזג ההרכבה דטבע הארץ לחי[ות] הטוב דבנ"א ולהסיר כל מחלה כו'. וכך הוא בבחי' לחם ומים דתו' בארץ העליונה שבא למטה בעה"ד טו"ר להיות מזון רוחני לנשה"א⁵²⁹, וע"ז א[מר] ועבדתם את ה' אלקיכם ע"ד הנ"ל שיוקלט אור דה' ממש בפנימי' המוח והלב אז ובירך את לחמך ואת מימיך כו' דתו"מ שיעשו בארץ באופן שיהא בחי' חיות [טוב מאד] לנשמות שנק' אדם שעל הארץ כו' ויוסר מהם כל מחלה רעה כו'.

ותחלה י"ל מהו ענין מחלה ולא [אמר] חולי רעה⁵³⁰ ומ"ש מקרבי[ך] דוקא דמשמע המחלה שכבר נשרשה ונדבקה [בקרביך] בתוך תוכם כו'. והענין הוא כידוע בבחי' עה"ד טו"ר שחטא בו אדה"ר שעי"ז נתקללה הארץ שחוץ לג"ע שנעשה בה תערובות טו"ר⁵³¹, והעיקר מ[ן ה]נהרות שיצאו חוץ לג"ע עד שבכל אקלים יש בדצח"מ שבו תערובות טו"ר כמו עשבים ממיתים ומחיים, וכך יש בחלק החי טורפי' ומזיקים וגם בבנ"א רעים וטובים. והיינו ג"כ סיבת כל חולי רעה דממית שיש בכל חלקי הארץ מסיבת העכרורית שב[אויר ה]ארץ ומים שבנהרות כו' ולע"ל תטהר הארץ מחטא עה"ד וע"כ יוסר כל מחלה כו' ויהי' הכל בבחי' טוב ולא רע כלל, וגם בחיות ובהמות וצו"ד⁵³² כמו לא ירעו ולא ישחיתו⁵³³ כו' וכה"ג במ"ש⁵³⁴ בג"ע קודם חטא עה"ד שלא הי' שם מחלקי הרע כלל וכלל רק בחי' הטוב כו'. וכך הוא בבחי' חיות הרוחני האלקי' הנמשך באדם שהוא בצלם אלקי'⁵³⁵ יבוער ממנו רוח הטומאה ולא יהי' בו רק בחי' הטוב ולא רע כלל וכלל כמו באדה"ר קודם החטא שלא הי' יניקה לחיצונים כלל שנק' נגעי [בני אד]ם⁵³⁶, וז"ש והסירותי כו' כל מחלה גם ברוחני' הרע שהוא שרש החטא עה"ד כו'. והענין הוא כידוע שז' מדות הרעות דק"נ כמו התאוות הרעות באש זרה והרציחה וכעס וכל מיני רע הכל בא מכח ומקור א[חד] והוא בחי' דעת דקליפה שזהו שנק' עה"ד טו"ר, והוא בחי' ההרגשה⁵³⁷ שמרגיש א"ע ביותר כמו בידיעת והרגשת הטוב והרע שמרגיש שזה [ה]דבר טוב לנפשו ונמשך אחריו במורגש ביותר וכמ"כ מרגיש ויודע בחי' הרע לברוח ממנו, דהיינו הטו"ר שבנפשו אם הוא שלם במעלה⁵³⁸ טובה מאד⁵³⁹ ירגיש הדבר בעצמו ואם יש שג, אבו חסרון מאד ירגיש ויצער⁵⁴⁰ לו מאד מצד הגסות כלל⁵⁴¹. וכמו שאנו מוצאים [ש]מיד אחר חטא אדה"ר בעה"ד התחיל להרגיש החסרון בעצמו מה שהוא ערום בלי לבוש וכמ"ש ויתחבא האדם ואשתו⁵⁴² כו' וקודם החטא היו שניהם ערומים ולא יתבוששו⁵⁴³ כלל וא[מר לו] מי הגיד לך⁵⁴⁴ כי עירום אתה המן העץ [אשר צויתיך] כו' כי לא הי' מרגיש שום הרגשת חסרון או מעלה טובה בעצמם שזהו ההרגש בטוב⁵⁴⁵ שנעשה אצלם אחר החטא דוקא כידוע.

(ךא) ⁵⁴⁶ ובאמת י"ל וכי בשביל ההרגשה זו בטו"ר יהי' [נק'] מקור כל רע דז' מדות הרעות הנ"ל. אך הענין הוא דמבחי' הרגשה זאת באה לבחי' קליפ[ת נוגה] דגס[ות] הרוח שהיא קליפה דעמלק ממש כו', שהרי [אמר] המן מן התו[רה]⁵⁴⁷ מניין שנא' המן העץ [אשר] כו', הרי קליפה דהמן [ב]גסות [ו]חוצפא יתירה שלמעלה מז' מדות הרעות דק"נ שנא' בו ראשית גוים עמלק⁵⁴⁸ כו' היינו במה שחטא לאכול מעה"ד שזהו רק מה שהרגיש בעצמו שהוא ערום שהוא הרגש החסרון בעצמו וכמו"כ בהרגש המעלה הטובה בעצמו ביותר. וז"ש [מי הגיד לך כו'] המן העץ [כו'] שעה"ד זה הוא הנותן כח ההרגש [בטו"ר שהוא בא בבחי' הגסות שנק' גסות הרוח, כמו שאנו רואים בכל אדם שיש בטבעו גסות והתנשאות הלב ומוח שהוא הוא העושה דבר מה בין במו"מ שדעתו ולבו גסה לאמר כחו כו', ובלתי זה לא יוכל לעשות דבר וכן בלימוד בחכמה אם לא הגסות וישות שהוא כח ההרגש] במעלות עצמו לא יתחכם כ"כ כו' וכה"ג. וע"כ גם ת"ח יש בו שמיני' שבשמינית⁵⁴⁹ גסות שהוא בחי' גס וס"ג⁵⁵⁰ שבשבה"כ שבחטא עה"ד כמ"ש במ"א, ואפי' תינוק קטן בלימודו אם לא ינשאו אותו לא ישכיל כ"כ, וזה נראה בעליל גם דקות השכל והסברא⁵⁵¹ והטבע ביותר שיתפתחו⁵⁵² [oldpage_תמא] בשכלם ומדות שלהם בגסות כו'. וגם בבחי' יראי⁵⁵³ ועובדי ה' באמת וגם בצ"ג מן ההכרח שיש בהן מעט מן בחי' הגסות והישות [מ]פרי טוב מעשיהם ועבודתם כו', ואע"פ שיכול להיות שמופשטים בתכלית [מכל העכרורית רע דז' מדות ומכל תאוות חומריות וענוה שלהן גדולה ביותר מפני שהכניע לגסות הגוף בתכלית] והם בתכלית בחי' הביטול דמ"ה שהי' בחי' אין בעצם כידוע, ועכ"ז [מצד] שרש אחיזתם בעה"ד טו"ר מחטא אדה"ר בהכרח שיש בהם מבחי' ההרגשה גדול בעצם בטו"ר, כמו ההרגש להכיר חסרונו עד שיצער⁵⁵⁴ לו שג, במאד מזה, וכ"ש הרגשת הטוב והמעלה שבולט בעצמו ביותר בישות גדולה, וגם שיוגדל אור הביטול באין ומ"ה האלקי בנפשו עד שלא ירגיש כ"כ בעצ[מו] הטוב כו', מ"מ נשאר החושי'⁵⁵⁵ דגסות וישות דנחה"ק שנעשה ע"י שטעם מעה"ד כו' שהוא המקור דז' מדות דרע שמזה יבא ממילא כל רע וטומאה בתאוו' עד שיחטיא לאדם בעבירות חומריו'⁵⁵⁶ רק שבצ"ג לא ישלוט יצה"ר שהוא הנחה"ק כי הכניע אותו בתכלית אבל רושם שלו [ש]נעשה בחטא עה"ד והיינו מ"ש דבא נחש על חוה⁵⁵⁷ והטיל בה זוהמא כו' שמזה נסתעף המות בבנ"א כידוע וזהו הנשאר גם בצ"ג שבאים לכלל מות עכ"פ. וראי' לזה ממ"ש ד' מתו בעטיו של נחש⁵⁵⁸ כו' ורמז בזה שד' צ"ג אלה [היו] מופשטי' בתכלית מכל ז' מדות דק"נ ולא היו ראוים למות [כלל] רק מצד עטיו של נחש להאשה [לאכול] מעה"ד לבד [כו' ש]מ"מ נשאר בהם איזה שמץ רושם בעלמא מבחי' זוהמא של נחה"ק שהטיל בחוה כו' שלא הוסר [מ]כל וכל עדיין וע"כ מתו ולא מצד חומריות גופם כו' [וכמ"ש ישראל שעמדו בהר סיני פסקה זוהמתן⁵⁵⁹ כו'] וד"ל. אבל בשאר בנ"א בחי' זוהמא זו דנחה"ק נמשך במורגש בחומר גופ[ם ש]הוא בחי' הגסות הקשה שבא מן הרגשה החומרי[ת] בטו"ר בטבע האדם מצד עה"ד עד שמזה דוקא יבא לכל מיני רע כו'. ואע"פ שאין עיקר ענין עה"ד טו"ר יבא רק מבחי' דקו[ת] ההרגשה כמו ותרא האשה כו'⁵⁶⁰ כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים כו' ואמנם ע"י אכילתה נמשך בה זוהמא של נחש שהוא מקור [לכל תאוות הרעות כו', משא"כ קודם החטא לא הי' באדם וחוה מבחי' ההרגש בעצמם לא בחסרון שבעצמם ולא מטוב ומעלת ש]בעצמם כלל, רק שהי[ו ב]תכלית בחי' הביטול בעצמו'⁵⁶¹ [ל]אלקו' בהשגה וראי' תמידי' ולא היו מרג[י]שי' שהן ערומים כו', ומיד שטעמו מעה"ד כתיב ויתחבא כו' וא' עוד את קולך שמעתי ואירא⁵⁶² כו'. וכדוגמא זאת שקודם החטא הי' בכמה צדיקים כמו במשה שהי' עניו מכל אדם⁵⁶³ כו' שנא' בו כי טוב הוא בטי"ת רבתי⁵⁶⁴ שהוא מבחי' עה"ח שלמעלה מעה"ד, וכן משיח שנא' בו חיים נתת לו חיים נצחי דעה"ח כו', וכן באלי' וחנוך שעלו למעלה⁵⁶⁵. וכה"ג גם בת"ח כמו שיהב[ו רבנן] עינייהו בר[ב עולא בר] אבא⁵⁶⁶ דגריס באורייתא תדיר[א] ולא [מ]חזיק טיבותא לנפשו כלל וכלל שהוא האיש שראוי שתשרה שכינה עליו⁵⁶⁷ מטעם הנ"ל, וכן כשר ששמשו בבהמ"ק⁵⁶⁸ הי' שמואל הקטן⁵⁶⁹ הי'⁵⁷⁰ ראוי להשרות שכינה כו' וכן רבי ור'⁵⁷¹ שג, גיהודה וכה"ג, ור' בנאי⁵⁷² הי' ג"כ מנשמות דלא שלטא בהו נחה"ק וכן ר' ישעי'⁵⁷³ דגששי' והוה כמו משה⁵⁷⁴ כו' משום דלא שליט בי' הקנאה דנחה"ק דהקנאה בא מעוצם ההרגש וגסות וכתי' ורקב בעצמו' קנאה⁵⁷⁵ כל שיש בו קנאה⁵⁷⁶ עצמותיו מרקיבי' כו' מטעם הנ"ל (וכמ"ש הקנאה ו[ה]תאוה⁵⁷⁷ והכבוד מוציאי' את האדם⁵⁷⁸ דקנאה מחמת גבר⁵⁷⁹ כו' [שזה הכל] מחטא עה"ד וד"ל.

(ךב) ⁵⁸⁰ ובכ"ז יובן מ"ש והסירותי מחלה מקרבך בחי' מחלה זו היינו בחי' נקודה דגסה"ר שהוא קליפה הקשה⁵⁸¹ שמושרש ומוטבע ב[טבע ה]אדם [מ]חטא עה"ד בבחי' הרגשה הקשה בישות וגסות עצמו שמזה יתפעל⁵⁸² בתאוות [רעות] שאינו רק למלאות לבו שנדמה לו שזהו טובתו ע"כ יתפעל מזה בבחי' ההרגש ביותר כמו ותרא האשה כי טוב העץ כו' (וכן [ב]היפוכו שחסר לו איזה דבר צרכו שירגיש בעצמו ביותר). וכן [י]ש בהרגשה זו ברעת חבירו שישמח בזה או בטובת חבירו שיעצב מזה או לקנא בו ביותר שכ"ז מחמת חטא עה"ד כו', ולע"ל שיבורר עה"ד טו"ר [לגמרי ב]ד' חלקי דצח"מ כו'⁵⁸³ אז גם בבחי' הרוחני דאדם שבצלם אלקי' יבוער ממנו כל רע הרוחני שהי' בחטא עה"ד והוא ש[יו]פסק זוהמא של נחה"ק לגמרי מעיקרו ושרשו, שזהו שלא יהי' שום תערובות ישות וגסות אפי' בדק שבדקות שזהו רוחני' דרע דקליפת עמלק שנא' בו מלחמה לה' בעמלק⁵⁸⁴ מדור דור עד ימוהמ"ש כידוע. וזהו והסירותי מחלה מקרבך [מקרבך] דוקא מאשר כבר נשרש ונדבק בקרבך מחטא עה"ד והוא הנק' מלחמה⁵⁸⁵ לשון מפעיל שהוא שורש ומקור לחל[אים] רעי' דז' מדות הרעות בחולי הנפש עד שימות וכענין הנ"ל גם בצ"ג שמזה נסתעף המות וכמ"ש ד' מתו בעטיו של נחש כו', ובחוטא[ים] ממש מסיבת הרגשת עצמם ביותר למלאות תאוות לבם נא' תמותת רשע רעה⁵⁸⁶ כו' כמו שיש רע הממית בחלקי דצ"ח כו' כך הוא ברוחני' הרע דאדם שימיתנו ולע"ל שיבורר הרע כתיב ובלע המות לנצח⁵⁸⁷ כו' וד"ל. ודוגמא לזה מצינו בכתוב שכבר הי' לעולמים במי מרה דכתי' ויורהו ה' עץ⁵⁸⁸ וישלך אל המים וימתקו המים כו' ויאמר אם שמוע תשמע כו' עד [כל] המחלה אשר שמתי במצרים [לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך⁵⁸⁹ ] כו' ולכאורה אין הפשט מובן מתחלה א[מר] לא אשים עליך ואח"כ א' כי אני ה' רופאך שצריך לרפואה עכ"פ.

שג, ד(ךג) ⁵⁹⁰ אך הענין הוא כנ"ל במי⁵⁹¹ מרה [הללו] הי' מבחי' מים מר[ור]ים דק"נ שהן גבורות קשות דכל חולי רעה נמצא מהם וז"ש כי מרים הם והוא מחמת חטא עה"ד שנפל תערובות דרע גמור בד' נהרות עד שיצאו⁵⁹² מים מרים שיגיעו ויבואו לשערי מות ברוחני' ובגשמי' כו'. ואמנם ציוה ה' למשה להשליך העץ מבחי' עה"ח שיכול לתקן ולהמתיק הרע והמות שבמרירות המים וימתקו ממש שזהו ענין התו[רה] ששרשה בעה"ח כמ"ש כי עץ חיים היא⁵⁹³ כו' שמתקן לגבי גבורות⁵⁹⁴ קשות להמתיק ולהפוך מרירות למתיקו כו', שזה[ו] ממש כמו [הרפואה] שמרפא לחולי רעה שממתיק הדין הקשה ממות לחיים וז"ש וישלך אל המים וימתקו כו'⁵⁹⁵ שנהפך הרע והמות לחיים וטוב ע"י עה"ח דתו'. וז"ש שם לו חוק ומשפט⁵⁹⁶ שזהו הבירורי' שע"י התו' דעה"ד לבער הרע שנק' חוק ומשפט ושם נסהו שבא בנסיון. וזהו ויאמר אם שמוע תשמע כו' כל המחלה כו' לא אשים שלא יתפשט לבא כמו במדות רעות דק"נ אשר שמתי במצרים, ומפרש הטעם כי אני ה' [oldpage_תמב] רופאך ע"י עה"ח דתו' שמהפך מרירו למיתקו כמו רפאות תהי לשרך⁵⁹⁷ כו' שהתורה מביאה רפואה לנפש לרפא חלאי' רעים שבנה"א כמשרז"ל חש בראשו יעסוק בתורה⁵⁹⁸ וכה"ג בציור כל קומת אדם שבצלם אלקי' שנפגם ויתקן אור דתו' מטעם הנ"ל, וז"ש כי אני ה' [דתו"מ] רופאך. אך המחלה עצמה כמו שהיא במקורה ושרשה בק"נ מחטא עה"ד לא אשים עליך כלל ומה שיתפשט הרע משרשו בז' מדות דק"נ ירופא ע"י התו' שמברר לעה"ד להבדיל כו' וד"ל.

(ךד) ⁵⁹⁹ אך הנה עדיין לא יתורץ מ"ש תחלה לא אשים עליך כו' ואח"כ אני ה' רופאך משמע שמרפא למחלה שא' תחלה, ואם קאי על החול[י] שמתפשט מן הרע לבד הרי אין זה קשור וחיבור בסדר הדברים שא' כל המחלה כו' לא אשים כלל כי אני כו' שזהו [כ]נתינת טעם ולפיכך אני רופאך. אך הענין יובן בהקדים תחלה מ"ש כאן ועבדתם כו' ובירך ה'⁶⁰⁰ לחמך ומימך והסירותי מחלה מקרבך, [ד]הנה מבואר לעיל בפי' לחמך ומימך שהוא בחי' לחם ומים דתו"מ⁶⁰¹ שנמשך בארץ מאור הזרוע דתו"מ הע[ליונים] בארץ עילאה ונק' ארץ דמפקי מזון רוחני לנשמות בבחי' החיות הטוב האלקי'⁶⁰² בנפשו⁶⁰³ שלא יהי' [בזה] שום תערובות והסתעפות לחיצוני' כלל (כמו שהתו' היא למעלה בבחי' עה"ח שלמעלה מעה"ד כו' וכלחם המן וכלחם הפנים דש, אשכולו פנים⁶⁰⁴ כו'), ו[הוא] כמו [ב]ימוהמ"ש שאין הסתעפות לרע מזה כלל, וברכה זאת מאת ה' שיברך לחמך ומימך דאורייתא גם בארץ תתאה וזהו אחר הבירור דעה"ד כאשר יושלם העבודה דתו"מ בסו"מ וע"ט [כמ"ש] ועבדתם את ה' ואז ממילא והסירותי מחלה מקרבך שהוא שרש הרע שנמשך בחטא עה"ד שנק' מחלה כנ"ל שיסור המחלה ממילא מכל [וכל] מעיקרא ושרשא כל⁶⁰⁵ להיות רק [ב]בחי' הביטול לאלקו' בתכלית בלי הרגש עצמו בשום אופן בחי' גסות וישות כלל וכלל כמו שהי' באדה"ר קודם החטא כנ"ל. והיינו מ"ש ג"כ ענין במי מרה [שם] שם לו חוק כו' ושם הי' מצד שהשליך עליו⁶⁰⁶ מעה"ח להמתיק המים שזהו כמו הרפואה לחולי ממש להמתיק הרע, ואח"כ א' אם שמוע תשמע בקול ה'⁶⁰⁷ כו' [ש]זהו כמ"ש כאן ועבדתם את כו' כל המחלה דנחה"ק אשר שמתי במצרים בי' מכות (שהן הדינים הקשות דגבו' קשות דע"ס דק"נ כידוע) לא אשים עליך כי אני ה'⁶⁰⁸ כו' בלי יצטרך המתקה מעה"ח בעה"ד אלא אני ה' בעצמי רופאך שזהו כמ"ש כאן ובירך את לחמך ומימך כו', דהיינו מצד שרש התו"מ כמו שהן למעלה שיתברכו גם למטה בארץ להיות מזון טוב לנשמות עד שיוסר מהם כל המחלה ממילא כמו אדם הטוב⁶⁰⁹ בבריאות בתכלית שלא יבא לכלל סיבת חולי, כי מושלל מהם שלא יוכל לשלוט בגופו כלל כמ"ש למעלה בענין ברורי' הרכבו'⁶¹⁰ טובה שבארץ ומים גשמי' שמזה יבא שלימות הבירור⁶¹¹ באדם שמושלל מכל חולי רעה בגשמיות כו' (אך [בכאן] א[מר] ובירך ה' את לחמך ומימך והסירותי כו' ושם א[מר] לא אשים כלל כי אני ה' רופאך כמ"ש רפאני ה' וארפא⁶¹² כו').

(ךה) ⁶¹³ ומעתה יובן סדר הסמיכות דפ[סוק] לא תהי' משכלה ועקרה למה שקדם לו ועבדתם כו', דהנה מבואר לעיל בשרש בחי' המחלה הנ"ל שבא מזוהמא של נחה"ק שהטיל בחוה אחר החטא דעה"ד דוקא, וע"כ אחר שא' ובירך את לחמך ומימך דתו"מ עד שיסור מזה⁶¹⁴ כל בחי' המחלה הנ"ל מקרבך [מעיקרו] ושרשו כנ"ל אז לא תהי' משכלה ועקרה בארצך, כמו שבגשמיות ש[ה]ארץ שתטהר מעכרורית אוירים וכן הימים⁶¹⁵ יהי' תולדות האדם בקיום יותר [כנ"ל]. וכך הוא בבחי' חיות⁶¹⁶ הרוחני' [כ]שלא יהי' בחי' הגסות ולגרמי' הזה⁶¹⁷ קליפה דנחה"ק שנק' מחלה אז ממילא יהי' קיום לתולדות אוי"ר שנק' בנים [מ]בחי' בינה אם המיילדת בקיום נצחי שלא יבוטלו לעולם ולא תהי' יולדת וקוברת, משא"כ כשהי'⁶¹⁸ עדיין בקרבך אין קיום לתולדות המדות שיולדת וקוברת, מצד המחלה שממית גם לולד הנולד שיפול בתאוות [ו]אהבות רעות לגרמי'⁶¹⁹ כו'. וכמו דש, בשבארץ הגשמי' דמפק[א] מזון גשמי [כ]שאינו מנוקה מכל סיג שנק' ארץ אוכלת יושביה, וכן הימים שמגדלים ומצמיחים אם אין [ה]מים נקי[ים] מכל רע וממשיכי'⁶²⁰ חלאים רעים. ולכך מיד שא' ובירך ה' את לחמך ומימך סמך לזה לא תהי' משכלה ועקרה בארציך [בארציך] דוקא שהוא אה"ח העליונה דמפקת מזון דלחם התו'⁶²¹, ולפ"ע הטוב ברכת הטוב⁶²² לנשמות כך יהי' ערך הטוב בברכת הטוב⁶²³ דפרי הבטן דכנ"י שלא תהי' משכלה כו' וגם לא תהי' עקרה שאינה מולדת, כי אין מקום לשליטת החיצוני' כלל שימנע התולדה מצד התערובות טו"ר שבעה"ד מאחר שכבר הסיר המחלה כנ"ל וד"ל.

(ךו) ⁶²⁴ ומעתה יובן ג"כ מה שאחר מזוני ובני הזכיר חיי שז"ש את מספר ימיך אמלא שהוא אריכות [ימים] ביותר [ו]הוא מטעם הנ"ל מאחר שהסיר המחלה דנחה"ק שרש הקליפה⁶²⁵ דעה"ד ותטהר הארץ מתערובות רע לגמרי לכן ודאי יהי' מזה אריכות ימים ביותר מן מדת הימים שנתנו במספר כנ"ל. אך עדיין י"ל והלא ענין המילוי הזה דימים הוא בבחי' יומין עילאין [דימי קדם שהן ימים דתורה הקדומה שנק' אדם הגדול כנ"ל בבחי' ימי הזקנה, ועוד למעלה מזה והוא בבחי' עולם דעוה"ב הנצחי ואיך יבא זה ממה שהסיר המחלה ובירך לחמך כו', שאין זה מועיל רק לענין היפוכו שלא תהי' משכלה כו' ואיך מיד שלא תהי' משכלה שזה רק להסיר המות שבא מן המחלה הנ"ל אמר את מספר ימיך אמלא בחיים ארוכים דחיי עוה"ב דימות המשיח כו']. אך הענין הוא דכמו שא' תחלה⁶²⁶ והסירותי מחלה מקרבך קאי רק⁶²⁷ על זוהמא דנחה"ק שהטיל בחוה שזהו מחלה לשון נקבה וא' בזהר דנחה"ק הטיל [בה בחוה ולא בבעלה⁶²⁸ כו' דמה שבא נחש על חוה כו' לא הזיק ופגם לאדם עצמו כלל ולא נמשך זוהמא דנחה"ק רק] בחוה לבד ע"כ חיוי[א] קטיר לרגלוהי כו' דנוק'⁶²⁹ דוקא ונתקלקלה⁶³⁰ [בעצב תלדי בנים⁶³¹ והוא מ"ש לא תהי' משכלה כו' וחטא האדם לא הי' מצד הנחש רק מה ששמע לקול חוה לאכול] מעה"ד כו' כמ"ש ולאדם אמר⁶³² כי שמעת לקול אשתך⁶³³ כו' וא"כ בחי' קליפה דנחה"ק לא שלט באדם עצמו ממש רק מצד חוה עצמה שהטיל בה זוהמא כו'. ולזאת אחר הבירור דעה"ד טו"ר [ע"י התו"מ] שנק' אדם הגדול כו' יכול להיות ש[יהי'] מעל[ת] האדם בעילוי הימים דבחי' ימי קדם שהן ימי הזקנה וכמ"ש זקן בא בימים ביומין עילאין כמו יומין דתו"מ כו'. ו[עוד] למעלה מז[ה] בבחי' ח"ע⁶³⁴ דעוה"ב שנק' אדם בדומה לעליון⁶³⁵ ממש, וז"ש את מספר ימיך אמלא בשלימות העליון ממש⁶³⁶ כנ"ל [רק לאחר דש, גשהסיר בחי' המחלה דהיינו זוהמא דנחה"ק מבחי' הנוק' שכלולה בדכורא שלא תהי' משכלה כו'] ואז ממילא מצד עצמו' האדם את מספר ימיך אמלא לימוהמ"ש ולחיי עוה"ב וד"ל. ובזה יובן מ"ש כל המחלה כו' לא אשים עליך [כי] אני ה' דוקא⁶³⁷ דקאי בבחי' [ה]דכורא וז"ש⁶³⁸ והסירותי מחלה מקרבך כו'⁶³⁹ בבחי' הנוק' ומטעם הנ"ל שא' בזהר וד"ל.