ועשו לי מקדש

דש, גתורה מאדמו"ר הרב ר' דובער נבג"מ שבת פ' תרומה

[oldpage_תמג] ועשו לי מקדש¹ ושכנתי בתוכם², וי"ל דהל"ל ושכנתי בתוכו [בתוך המקדש] דהא [במקדש קאי ו]מהו בתוכם בתוך כנס"י, ומהו ענין הקמת³ המקדש להשראת השכינה בכנ"י. אך הנה י"ל תחלה בכל ענין פרטי מעשה המשכן בעשר יריעות וארון ומנורה ושולחן ומזבח הזהב ומזבח החיצון כו', והנה [ידוע] דכל ציור המשכן הוא לנגד ע"ס⁴ עליונות דאצי' באו"כ ומקיפים. ויובן זה בהקדים תחלה בכללות ענין המשכן שהיו בו ב' דברים כוללים, הא' היריעות שהם בחי' המקיפים העליונים, והב' הכלים [ה]ארון ומנורה ושולחן וכה"ג שהם בחי' הכלים. ולהבין זה יש להבין⁵ ענין הפסוק וידעת היום⁶ והשבות אל לבבך [כו'] דידוע שכלל הענין ב' דברים הם, הא' הידיעה בתחלה בכלי המוח ביחוד אלקי' וז"ש וידעת היום. [ו]הב' ענין ההשבה אל הלב דהיינו אות[ה] הידיעה וההשגה שבמוחו יש[י]ב אל הלב, וז"ש והשבות אל לבבך שב' מצות הן ומשמע דאם קיים רצון⁷ הידיעה במוח ולא השיב אל הלב אין זה כלום דהעיקר הוא [ה]השבה אל הלב, שמזה שהשיב אל הלב יולד אהוי"ר בלב והוא מצות ואהבת שבק"ש כו'. ואע"פ שקיים מצות יחוד אלקי' בהשגה שבמוח אין זה מצוה כלל שיהי' שורה בזה יחוד עליון דהוי' ואלקים ממש כ"א בבוא אור ההשגה אלקי' בכלי הלב דוקא, לפי שזהו עיקר בחי' אדם כמ"ש⁸, וזהו ושכנתי בתוכם בתוך לב של כאו"א מישראל. ומ"ש בתוכם לשון רבים משמע גם בכל אחד ואחד, והיינו מפני שיש ב' לבבות לב הפנימי ולב החיצון, ואמר בתוכם בתוך ב' [ה]לבבות שמתייחסים כא'⁹, והוא מה שאנו אומרים ויחד לבבינו¹⁰ כו' כמ"ש.

דש, דויש להבין תחלה בענין מצות הידיעה ביחוד אלקי' שהוא כמ"ש כי הוי' הוא האלקי' דכולא חד¹¹ [מהיחוד עליון] יש בזה שמתייחדי' ב' שמות דהוי' ואלקי' דוקא. והנה ידוע בענין כי שמש ומגן¹² הוי' אלקים, כמו המגן של השמש שהוא הנרתק להסתיר ולהעלים אור [ה]שמש, כך שם אלקי' הוא המצמצם ומסתיר על שם הוי', וא"כ י"ל איך אמר דהוי' הוא [ה]אלקי' ממש מאחר שב' הפכים הם דשם הוי' בבחי' חסד¹³ ואור¹⁴ ושם אלקי' המצמצם ומסתיר האור כו'. אך הענין [הוא] כידוע שבאמת הוא [דבר] פלא מהיכן יהי' התהוות בע"ג מבלתי בע"ג [ש]הם ב' [דברים] הפכים, ואיך יפעול כח הבלתי בע"ג פעולה מוגבלת, הלא כל פועל [י]פעול בדומה לו, ואם כחו בלתי גבול הרי גם הפעולה ידמה לו שתהי' בלתי מוגבלת ולמה אנו רואים שכח הפועל [ה]אלקי שב[ר]א שמים וארץ הוא בלתי בע"ג ותכלית ושמים וארץ וכל צבאם הוא בעלי גבול ותכלית כו', והוו[י'] ונפסדי' כו'. אלא צ"ל שלא ממהות ועצמות כח [ה]אלקי י[מ]צא הפעולה והבריאה כ"א¹⁵ ע"י אמצעי ביניהם, והוא ענין הנרתק ומגן שבא לצמצם עצם אור דשם הוי' כו', והוא הנק' מסך ופרגוד המפסיק בין אצי' לבריאה¹⁶, כמו מגן ונרתק השמש שאינו מכסה לגמרי אור השמש אלא כדי שיוכל[ו] לקבל אור השמש הבהיר ביותר מתלבש בלבוש זה שנק' מגן ונרתק שע"י יבוא האור בשינוי המהות קצת, ואז יאיר אור שיוכלו לקבל, ונמצא עיקר ההארה בעולם הוא מן האור היוצא מן הנרתק ומגן השמש דוקא וד"ל. וזהו הנק' הארה דהארה או אור של תולדה [ו]כמ"ש במ"א, וז"ש באורך נראה אור¹⁷ [כו'], וזהו ענין שם אלקים המצמצם לאור של שם הוי' ואמנם צמצום [ה]זה הוא בשביל המקבלים דהיינו שיוכל להיות התהוות הבריאה יש מאין בבחי' גבול, ואם לא בבחי' הצמצום דשם אלקים הי' כל שה, אהתפשטו' [ו]שפע אלקי' מש' הוי' [ה]כל בלתי בע"ג, ונמצא מובן שמבחי' המגן ונרתק שהוא שם אלקי' דוקא ממנו וע"י דוקא נמשך כל התהוות הברואים¹⁸ מאין ליש וד"ל.

ובזה יובן במע"ב מה שנזכר שם אלקי'¹⁹ דוקא כי מ"ש²⁰ בראשית ברא אלקי'²¹, ויאמר אלקים יהי אור²² וכל [ה]מאמר[ות] הכל בשם אלקים דוקא, ואלקים הוא לשון כח²³ ומקור ומשפיע, והוא תיבת אל שבאלקים וגם כלול ממדו"מ²⁴ הצמצום וכמארז"ל בתחלה עלה במח' לברוא במדה"ד²⁵ כו' וד"ל. וזהו שאמר קודם שנברא העולם²⁶ הי' הוא ושמו בלבד, פי' הוא ושמו היינו שם הוי' ב"ה שזהו עיקר שמו העצמי ולא ע"ש הפעולה שמהווה את הכל, כי יו"ד דשם הוי' מורה לעתיד ולהבא²⁷ שמהווה את הכל והוא ע"י שם אלקים דוקא מטעם הנ"ל, ע"כ קודם הבריאה הי' שם הוי' [זה] כלול בעצמותו ממש. וכמו שהוא בעצמו לבד[ו] ביחוד האמיתי בעצמות הא"ס, כך שמו דשם הוי' מיוחד בו ממש, וז"ש הי' הוא ושמו בלבד ואין עוד דבר להתייחד זולת שמו העצמי. משא"כ אחר הצמצום דשם אלקי' שנמשך מזה התהוות הברואי' הוצרך לומר וידעת כו' בשמים ממעל כו' אין עוד, אבל קודם הצמצום לא הי' עוד זולת הוא ושמו בלבד [כו' וד"ל]. וכמו"כ גם לאחר הצמצום דשם אלקי' אמר כי הוי' הוא האלקי' דכולא חד ממש לפי שגם שם אלקי' המצמצם הרי הוא מכחו של א"ס בעצמו שהוא ית' כ"ל יכו"ל, ויש בו גם כח המגביל והוא שם אלקים זה, ומאחר שהוא בעצמו ית' עשה בחי' המגן ונרתק זה דשם אלקי' כדי שיהי' בריאה בע"ג כו' א"כ אין זה הגבלה וצמצום כלל לגבי עצמותו רק למקבלים לבד כדי שיהי' במציאות יש וגבול כו'. ואדרבה שם אלקים זה מתייחד בעצמות א"ס ב"ה כמו שם הוי' קודם הבריאה שהי' הוא ושמו בלבד ממש גם עתה אחר הצמצום דשם אלקים הרי אין עוד זולתו ית' הגם שכבר נברא העולם וכמ"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד²⁸. והיינו מפני היחוד דשם הוי' ואלקי' בתכלית היחוד מאחר שמכח א[חד] דאח"פ שניהם מכח א'²⁹ יצאו ביחוד גמור ואינ[ן] ב' הפכים כלל לגבי עצמותו ית' וכמ"ש אני הוי' לא שניתי³⁰ בין קודם הבריאה שהי' הוא ושמו בלבד, כך אחר הבריאה הוא ושמו כו' שאין שם אלקי' מצמצם כלל וד"ל, וכמו שאנו אומרים אתה הוא קודם שנברא כו', אתה בגילוי והוא נסתר היינו הוא ושמו הנ"ל שאין בזה שום שינוי כלל מקודם הבריאה לאח"כ מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו עיקר מצות שה, בהיחוד באלקות כמ"ש וידעת היום כו' כי הוי' הוא [ה]אלקים כו' דב' שמות דהוי' אלקים הן מיוחדים בתכלית, וזהו דוקא באדם שהוא בצלם אדה"ע שכלול מב' שמות הללו דהוי' ואלקים, ע"כ נצטווה בידיעה זו והשבה אל הלב שהוי' הוא [ה]אלקים ולא שום בריאה זולתו אפי' מלאכים [oldpage_תמד] עליונים, וראי' לזה הוא [מ]מה שאנו רואים שבכל הברואים זולת האדם לא נז' בו רק שם אלקי' לבד כמו ויאמר [אלקים] יהי אור כו', שכל הנבראי' לא נבראו רק בשם אלקי' מטעם הנ"ל.

[ב] אך כ"ז הי' קודם שנברא האדם, אבל ביצירת האדם נא' וייצר הוי' אלקי'³¹ את האדם (אע"פ שבבריאה נאמר גם באדם ויברא אלקים³² ). וגם מ"ש קודם אלה תולדות השמים³³ [כו'] ביום עשות הוי' אלקי' ארץ ושמים, היינו מפני [ה]טעם שמפרש ואומר אח"כ וכל שיח השדה כו', כי לא המטיר³⁴ הוי' אלקי' כו' לפי שאדם אין לעבוד כו' עד שיצר את האדם בב' שמות הללו דהוי' אלקים דוקא כדי שע"י יהי' היחוד העליון דהוי' אלקים דוקא. והטעם הוא לפי שכל ברכה ושפע א"א להיות כ"א ע"י יחודים העליונים דהיינו הוי' [ו]אלקי' [דוקא] וז"ש כי לא המטיר הוי' אלקי' כו', ומה שלא המטיר הוא מפני שאדם אין לעבוד בהעלאת מ"ן. והענין הוא כי עיקר בחי' אדם הוא בחי' המדות³⁵ שבלב דוקא, ואע"פ שלכאורה עיקר בחי' אדם שהוא בר דעת חכים³⁶ בכלי המוחין דוקא, מ"מ עיקר מהות שם אדם הן המדות (וראי' לזה ממה שבבריאה שהוא בחי' מח' נא' ויברא אלקי' את האדם, וביצי' שהן במדות נא' וייצר הוי' אלקים) כי המדות שבלב הן הן עיקר האדם. ומה שנמשך שכל ודעת במדות הוא רק בדרך מעבר בלבד כו', דהיינו כדי שיהי' במדות טוב ההכרה וההבחנה ע"פ הדעת והשכל שיורה דרכם בין טוב לרע שלא יטעו להחליף על הרע טוב ועל טוב רע כמו עד"מ המורה דרך או אור המאיר שלאור זה ילך ולא י[ו]זק במקום רק³⁸ יבחין הטוב³⁹ בטוב ומואס ברע ע"פ הוראת השכל³⁷ כמ"ש במ"א באורך (וראי' לזה מכל התו"מ שעיקר יסודם על המדות שבלב באוי"ר כאשר הן נשלמים ע"פ הדעת בהיות[ו] בן י"ג שנה שאז הוא בר עונשין⁴⁰ להתחייב בעונש בעברו על ל"ת כו', ובפחות מי"ג שנה אע"פ ש[הוא] חריף אינו בר עונשין [כלל], ולמה לא נחייב עד היותו בן כ' שנה שאז נשלמו המוחין⁴¹ אם היו המוחין עיקר האדם, וכן לענין דיני ממונות תלוי במדות שבלב אם נשלמו גם בקטנות המוחין כמו הפעוטות [בן ו' שנים] שה, גמקחן מקח⁴² וממכרן ממכר כו') וד"ל. [ו]כך כל עבוד[ה] שבלב באוי"ר אע"פ שצריך להיות בדעת דייקא כמ"ש וידעת והשבות, אבל ההשבה אל הלב הוא עיקר האדם, אבל כ"ז שהידיעה הזאת אינה עדיין רק [במוחו] במח' בלבד, הגם שיתפעל מאד במח' אין זה נק' אד"ם שאע"פ שמייחד יחוד הוי' אלקים בהשגה טובה ונקלט מאד במוחו, הרי ידיעה זו שבמוחו כו'⁴³, הוי' הוא [ה]אלקי' אינה אלא במחשבה במוח שהוא בחי' מקיף בלבד (כידוע דכל המקיפי' בבינה⁴⁴ ) ולא בעיקר האדם שהוא הלב. אך במצוה השני' דוהשבות אל לבבך, היינו שידיעה והשגה זו דיחוד הוי' ואלקי' יהי' נכנס ונקלט בלבו של אדם זהו עיקר היחוד דשם הוי' ואלקי' שבו שורה גילוי אור עצמות א"ס ב"ה כמ"ש ושכנתי בתוכם שהוא ית' שוכן בלב כאו"א מישראל ביחוד זה דהוי' ואלקי' כשהוא בא בגילוי אור בלב דוקא כמ"ש והשבות אל לבבך דוקא כי הוי' הוא האלקי', מפני שבלב האדם דוקא תלוי עיקר היחוד דהוי' הוא האלקי' לפי שהוא בצלם אדם העליון כמ"ש נעשה אדם בצלמנו⁴⁵ כו'. וכאשר בלבו של אדם למטה מתייחדי' ב' שמות דהוי' ואלקים כ"כ⁴⁶, כמו"כ מתייחדים בלב [ה]אדה"ע ב' שמות הללו דהוי' ואלקי', וכמ"ש כמים הפנים לפנים⁴⁷ כן לב האדם אל האדם, וזהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוך לב כאו"א [ביחוד] דהוי' ואלקים וד"ל.

אך [הנה] מ"ש בתוכם [ב]כאו"א שהן ב' לבבות לב הפנימי החיצון כו' שזהו ב' שמות דהוי' ואלקים שמתייחדי' זהו ענין מזבח הפנימי ומזבח החיצון, דהנה כל ענין מזבח החיצון הי' להקריב עליו כי⁴⁸ קרבנות פרים וכבשים דהיינו שיערכו עצים על המזבח באש שלמטה, וישרפו את הבהמה בהקטרת אימורים להיות לריח ניחוח כו', והיינו ע"י בחי' אש שלמעלה שהי' יורד ונק' אר"י' דאכיל קורבנין⁴⁹ כמ"ש בזהר. ונמצא דאש שלמטה שמצוה להביא מן ההדיוט⁵⁰ דבני אהרן ערכו עצים⁵¹ ואש הוא הגורם ירידת אש שלמעלה ברוחניות שהוא בחי' הריח ניחוח לה' כו'. וכך יובן בתפלה דעכשיו שבמקום קרבן⁵² תקנו, כידוע דאד"ם הוא המקריב מן הבהמה⁵³ דהיינו בחי' שם מ"ה דאד"ם⁵⁴ שהוא הנשמה האלקית מעלה ומקריב לנפש הבהמית שהוא נפש המתאווה [ל]תאוות חומריות [ב]אש זרה כבהמה ממש. וכמו שהבהמה גשמי' הי' לגחלת אש בוערת בשריפ' ע"ג המזבח ע"י אש שלמעלה שירד כו', כך אש זה שנתפעל בלב החומריות לאלקות זהו כמו אש שלמטה דמזבח שה, דובחי' התלהבות דרשפי אש שלהבת י"ה שבא מחמת ההשבה⁵⁵ אלקי' שנכנס וירד בלב האדם, זהו כמו אש שלמעלה שהי' יורד ע"ג המזבח. כי הרי התפעלות זאת שבהשג' אלקות בלב נק' שלהבת י"ה ממש ונכלל בה התפעלו' [חום הטבעי] שבלב ונשרף והי' לגחלת כו', היינו שנהפך מרע לטוב כי נתבער כל הרע שבו [כ]גחלת ע"ג המזבח שמן שריפת הפר והכבש כו'. וזה הנק' בחי' גבורות קשות דאש זרה דק"נ שנברר ונתפעל'⁵⁶ באש שלמעלה להיות לריח ניחוח [כו', פי' לריח ניחוח] לשון נחות⁵⁸ דרגא⁵⁷ שזהו ריח הקרבן הנשרף בשלהבת י"ה שמברר בירורים דנוגה גורם עי"ז ירידה והמשכה מלמעלה למטה להיות אור העצמות א"ס ב"ה למטה⁵⁹ נחות דרגא מעצמות[ו] להיות שוכן בגילוי⁶⁰ בהיכל ק"ק ובלב כאו"א מישראל ולא יסתירנו ולא יעלימנו שם אלקי' כלל כו'. וכמו"כ עכשיו בכל תפלה שבמקום קרבן נעשה זה ע"י התלהבות אלקי' שלהבת י"ה כאשר יורד בבשר לב החיצוני דוקא, וכמו לבי ובשרי ירננו⁶¹ אל אל חי, וכן צמאה לך נפשי⁶² כמה לך בשרי כו', ובזה נמשך גילוי אור א"ס עצמו בלב כאו"א כשהוא דוקא בחיצוני' הלב כמו הקרבנו' [ש]על מזבח החיצון שנק' ריח ניחוח לה' ממש וד"ל.

[ג] ומעתה יש להבין ענין מזבח הפנימי, דהנה ידוע ענין מזבח הפנימי שלא הי' מיוחד רק להקטיר עליו קטרת ולא הי' יורד עליו אש שלמעלה כמו במזבח החיצון כלל ולא נאמר בקטורת לריח ניחוח כו', ועכ"ז מעלת הקטורת גבוה הרבה מן קרבנות⁶³ של מזבח החיצון וכידוע שהיו מביאים גחלים לוחשות מן מזבח החיצון ונותנים ע"ג מזבח הפנימי⁶⁴ [מפני שמצוה להביא אש מן ההדיוט הרי גחלי מזבח החיצון שכבר נאכלו היו לאש של מטה במזבח הפנימי] והריח העולה משריפת הקטרת הוא למעלה [oldpage_תמה] מריח ניחוח דקרבנות כידוע. והענין הוא דמזבח הפנימי הוא [כמו] ענין פנימי[' הלב] ומזבח החיצון הוא כמו בחי' חיצוניות הלב שנשרף באש שלמעלה כנ"ל, מאחר שנעשה גחלים לוחשות במזבח החיצון היינו כאשר כבר נהפך לב החיצון ל[י]כלל באש שלהבת י"ה כנ"ל אזי מביאים למזבח הפנימי שהוא פנימית הלב כדי שיוכל להיות ריח הקטורת עולה מעלה מעלה משום דמצוה להביא' מן ההדיוט כו'. וביאור ענין פנימית הלב הוא מזבח הפנימי וענין הקטרת שהוא למעלה גם מאש שלמעלה כו'.

שו, אוהנה יש להקדים ענין הידוע בהפרש שבין תפלות חול לתפלת שבת⁶⁵ כמ"ש בזהר ע"פ אז תתענג על הוי'⁶⁶ דא צלותא [דמעלי שבתא] כו' דתפלת החול הוא לברר לאש זרה דחום הטבעי מרע לטוב כו' ע"י אש שלהבת י"ה בביטול כל רצון זר כו', ובשבת העיקר הוא התפעלות הנשמה האלקי' מצד עצמה כמו [שא'] כל הנשמ"ה תהל"ל י"ה⁶⁷ שהנשמה עצמה תהל"ל י"ה בלי יש בזה חיבור עם הלב בשר כלל. והוא ענין התפעלות העונג האלקי שמתענג על ה', שזהו למעלה גם מבחי' שלהבת י"ה כנ"ל, וכדמיון התענוג שבריח הבושם שאין הגוף נהנה ממנו רק הנשמה לבד⁶⁸ כו'. וכמו הנשמות בג"ע שנהנין בעונג אלקי ממש בבחי' עריבות מתיקות ידידות⁶⁹ כו' בסודות וטעמי תורה בבחי' שעשועי' העצמי' (בל"א איין קוועלונג) כו', וזהו דוקא בפנימי' הלב ששם משכן הרוח והנשמה שבמוח⁷⁰ שמתענג בעונג נפלא בהתקשרות עוז כו' נק' קטורת, והוא מלשון התקשרות כמ"ש בזהר שנק' קשורא דנשמתא⁷¹ כו'. ופנימי' הלב הוא בחי' הכלי לזה כמו מזבח הפנימי להקטיר הקטרת, לפי שהתפעלות פנימית הלב הוא למעלה מהתלהבות שלהבת י"ה ג"כ כי הוא הנק' קלא פנימאה דלא משתמע⁷² כו', שאינו רק בבחי' העומק של ההתקשרו' הגדולה ליכלל ולידבק למעלה כמו בה' תתהלל נפשי⁷³ כו' וכמ"ש רשב"י בחד קטירא אתקטרנא כו', בי' אחידא⁷⁴ בי' להיטא. ולכך לא הי' צריך להיות אש שלמעלה ע"ג המזבח כו', כי אש שלמעלה כמו שלהבת י"ה דנשמה הוא הבא בלב בשר לברר כו', אבל הנשמה עצמה א"צ בירור ותיקון⁷⁵ מאחר שכבר הובררה כי שרשם מעולם התיקון רק צריכה עלי' ודיבוק למעלה בבחי' התכללות והתקשרות עי"ז⁷⁶ בעצמותו ית' [ליכלל וליבטל] כביטול הנר בפני האבוקה שזהו כמו לאשתאבא בגופא דמלכא⁷⁷ ממש. והיינו ענין מיכאל מקריב נשמות⁷⁸ ע"ג המזבח שהוא [על] מזבח הפנימי [דוקא] ולא על מזבח החיצון (רק שמצוה להביא גחלי אש ממזבח החיצון למזבח הפנימי דהיינו שיהי' מן הבירורי' דרפ"ח כו' שכבר הוברר להיות עי"ז ענין הקטרת העולה מן הגחלים מעלה לנשמות למעלה מעלה) דעיקר הענין במזבח החיצון הוא לברר בירורים דרפ"ח כו', והיינו להפוך חשוכא לנהורא ומרירו כו', ובעבודת ה' היינו להפוך טבעיות המדות [ה]רעות דנה"ט שיהי' בהם ביטול הרצון להיות לבו רק להטותו כו', גם בועש"ט ביתר מכפי שו, בהמדה בתו"מ כו', וזהו ע"י אש שלמעלה דוקא. אבל מזבח הפנימי ששם א"צ בירור כלל רק להעלות את הנשמות שתתקשר ונכלל למעלה לאשתאבא בגופא דמלכא התורה⁷⁹ למעלה גם מבחי' שלהבת י"ה הנק' אש שלמעלה רק בבחי' אור התענוג וההתקשרות לבד שזהו בבחי' פנימי' הלב כו', [והוא ענין ה]ריח [שב]קטורת בבשמים הנשרפים על הגחלים שנלקחים מן מזבח החיצון. והנה אנו רואים בריח הבושם שהוא ערב לנפש ביותר עד שיעלה למעלה בעומק עצם הנפש שלמעלה מן המוחין דחו"ב כו', עד שמכח הריח הזה מחזק ומאיר אור חדש להשיב ולהמשיך תוס' אור גדול בחו"ב וגם ברצון ותענוג דהיינו ממקור הרצון ותענוג ושכל [כו'], כך הקטורת בענן העולה מריח הבשמים בזאת להריח⁸⁰ תעלה הנשמה למעלה מעלה בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות במהו"ע א"ס ב"ה ונתקשר[ה] שם בקשר אחר קשר ומוסיף לחדש אור [גדול במוחין עליוני' וגם באור הרצון והתענוג העליון וכמ"ש שמן וקטרת ישמח לב⁸¹ העליון בתוס' אור] התענוג ורצון ומוחין חדשים שלא הי' כמוהו גם בריח ניחוח דקרבנות [הגם] שנק' לחם שסועד הלב ומחזק המוח, אבל אין זה רק מה שמתחבר השכל ורצון ותענוג מהנפש בגוף, אבל ריח הקטורת הוא רק לנשמות ולא לגוף [כלל כנ"ל] וד"ל.

וזהו ויחד לבבינו לאהוי"ר כו', פי' יחוד [ה]לבבות היינו יחוד הב' לבבות הפנימי והחיצון שהוא מזבח הפנימי ומזבח החיצון ע"י הבאת גחלי אש ממזבח החיצון למזבח הפנימי בשביל העלאת ריח הקטרת כנ"ל, וכמו"כ למעלה [ב]מזבח העליון שמיכאל כה"ר מקריב נשמות האלקי' מביאים גחלי אש ממזבח החיצון, והוא ממה שמקריבים פרים [כו'] שהן בירורי' דשם ב"ן כמו פני שור שבמרכבה [כו'] שעז"א אש תמיד תוקד⁸² על המזבח כו' וד"ל. וזהו וערכו בני אהרן עצים⁸³ ונת[נו] אש כו' שמצוה להביא מן ההדיוט, דהיינו ע"י רשפי אש שבאה"ר דאהרן שוש' דמטרוניתא⁸⁴ שממשי[כים ובוערים] בלב החיצון שנק' מזבח החיצון עי"ז ביכולתם להעלות נש"י ועוזרים אותם להעלות בריח הקטורת דמזבח הפנימי כו'. [ו]כמו"כ [ב]ק"ש ותפלה הנה ידוע דט"ו ווי"ן דאמת ויציב⁸⁵ הוא ענין הקטרת וכמ"ש תק"ה⁸⁶, וזה ואנ"י תפלה⁸⁷ כו', מה שבתפלה שנק' סולם⁸⁸ עולות כל הנשמות בשלהבת י"ה בהתלהבות לב בשר שו, גובהתקשרות דריח הקטורת בנשמות הכל ע"י אנ"י שהוא מכח האלקי עצמ[ו] שהוא מבחי' המל' שנק' אנ"י, כמו ואנ"י בתוך הגול"ה⁸⁹, [ד]גלו לאדום שכינה עמהם⁹⁰ ששוכן אתם גם בתוך טומאותם⁹¹, והוא המעויל⁹² ללב בשר לטהרו ולזככו עד שישרף כמו גחלי אש, ולהיות כח במזבח הפנימי לק[ש]רם למעלה מעלה וד"ל, וזהו אש תמיד תוקד על המזבח החיצון שהוא הלב בשר לא תכבה לעולם וד"ל.

[ד] והנה מעתה יש להבין בענין היריעות שבמשכן שהי' בחי' המקיפים ו[ב]ענין הכלים שהן אור פנימי, דהנה ביריעות המשכן היו ד' מינים תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר⁹³ כידוע, וכנגד זה [הי'] בכלים ג"כ ארבעה היינו [ה]ארון ומנורה ושולחן ומזבח הפנימי לבד ממזבח החיצון שהי' בחצר האוהל⁹⁴ אהל מועד. והנה תחלה י"ל ענין הד' מינים שביריעות תכלת וארגמן כו', והנה אמרו תכלת דומה לים וים לרקיע⁹⁵ הרי תכלת נדמו⁹⁶ לרקיע בגוונין שזהו מורה על בחי' המקיף וסובב, ועוד מורה על הוראות⁹⁷ שהרקיע נורא הוא, וכמ"ש ועל ראשי החיות⁹⁸ רקיע [oldpage_תמו] כעין הקרח הנורא כו'. ושניהם ענין א' הוא שזהו מדת היראה שמבחי' מקיף דוקא כמ"ש בזהר דאית יראה ואית יראה⁹⁹ יר"ע ויר"ת כו', פי' יראת הרוממות נק' יר"ע שלא תוכל להכיל [ב]כלי המוח והלב ומה שיכול להכיל היראה בלבו נק' יר"ת. וביאור הדבר הנה אנו רואים באדם כאשר מתפעל ביראה ופחד בלבו מאיזה אדם גדול או שר גדול הנה [ת]בא היראה בלבו באופן שיוכל שאת מפני שהוא לפי המדה וערך גדלות ורוממות השר [כו'], אבל כאשר נתפעל ביראה ופחד מן המלך הגדול שמצד עצם הרוממות וההתנשאות של המלך תפול [אימתו] עליו ביתר מכפי המדה שלא תוכלל¹⁰⁰ במוחו ולבו ויעמוד מרחוק ברתת וזיע כו', הנה זהו הנק' יר"ע שבאה בבחי' מקיף, וכמו במ"ת דכתיב וירא העם וינועו¹⁰¹ ויעמדו מרחוק כי לא יכלו להכיל היראה בלב מקרוב ע"כ עמדו מרחוק מיראה לגשת מקרוב שלא יתבטלו ממציאות לגמרי. וכה"ג בקעומ"ש בכל אדם יש בזה ב' מדריגות, הא' אשר מקבל אימת מל' שמים בלבו ודעתו בטעם ודעת שיוכל להכיל במוחו ולבו דוקא מצד ההשגה והכרה בגדולת ה' ונפלאותיו וחסדי' ורחמי' אשר¹⁰² שו, דשפעו הבלתי מוגבל, וכך הוא במלאכי' שיש בחי' מפארים¹⁰³ ליוצרם ע"י השג[ה] ודעת המצומצם בהם כו', וכולם מקבלים עליהם עומ"ש כו'. אבל התפעלות האדם ביראה ופחד מצד עוצם הרוממות דעצמות א"ס ב"ה שלמעלה מעלה מאור השפע הנמשך מאתו בעולמות רק כמו שהוא במהו"ע [ד]לית מח' תפיסא בי' כלל¹⁰⁴ וכולא קמי' כלא¹⁰⁵ כו' שהוא הנק' מל' דא"ס עצמו בחי' ההתנשאות שמצד עצמו שמתנשא ומרומם לבדו כו', וכאשר משם יתגלה או"מ נק' סוכ"ע בכלל, אזי לא יוכל כלי מוחו ולבו להכיל היראה ופחד, וכמו לע"ל דכתיב ובאו במערות צורים¹⁰⁶ מפני פחד ה' כו', וכמו שאנו אומרים תן פחדך¹⁰⁷ כו'. וכך הוא [גם עתה] בעולמות עליונים ותחתונים רק שבא האור בבחי' מקיף עליהם, וכמו במלאכים שיש בהם אימת מ"ש עליהם בבחי' מקיף, וכמו שא' ואימתו עליהם¹⁰⁸, מלמטה¹⁰⁹ היינו כמ"ש שום תשים עליך [מלך]¹¹⁰ בקבלת עומ"ש עליהם¹¹¹ בבחי' מקיף עליך בפחד ויראה מרחוק מצד עוצם הרוממות וההתנשאות של מדת [ה]מל' כו', וזהו הנק' בחי' מקיף דמדת מל' שלא יוכל לבוא במקבלים בבחי' או"פ בכלי כלל כו' וד"ל. וזהו ענין התכלת שדומה לים ולרקיע שהוא רקיע המקיף מרחוק (ו[לא] כמו שאמר חבקוק שמעתי שמעך יראתי¹¹² שמוגבל בכלי), והנה [בבחי'] מקיף זה דמל' בבריאה¹¹³ עילאה הנ"ל ויש¹¹⁴ עוד טעם לזה לבד הרוממות וההתנשאו' שמקיף מלמעלה [הנה] המראה והגוון הוא נורא בעצם, והוא כמו מראה התכלת ומראה הרקיע שנורא הוא בעצם. וכך הוא מובן¹¹⁵ במדת מל' למעלה שנק' אש אוכלה¹¹⁶ כו', וכמ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא¹¹⁷ כו' שמראה דאש זה נורא ביותר והכל א' הוא¹¹⁸ וד"ל. וזהו ענין היריע[ות] דתכלת שהי' בבחי' [מקיף] על המשכן כמו שלמעלה בחי' המל' דמלכותך מל' כ"ע¹¹⁹ הוא בבחי' מקיף וסובב והוא בחי' ההתנשאות מרחוק על הנבראים לפי שלא יכילנו לקבל בתוכם האור מעוצם הרוממות כו' וד"ל.

וענין הארגמן ותולעת שני, הנה התולעת שני בא מבחי' [הגבו']¹²⁰ שהוא מראה האודם¹²¹ בתכלית וכמ"ש במ"א בפי' אם יהיו חטאיכם כשנים¹²² כשלג¹²³ כו' שהתולע הוא המוציא חום בשני¹²⁴, וזהו אם יאדימו כתולע עצמו כו'. ולנגד זה שז, אבקדושה האלקי' הוא עצם ומקור [כל] הגבורות עליונות [ו]הוא בחי' המקור לכל התפעלות של המלאכים ברשפי אש כו', וכמ"ש והחיות רצוא¹²⁵ כו' בתשוקה נפלאה [ב]חום רשפי אש גדול, וזה בא מכח ומקור כל הגבורות העליונים שני¹²⁶ תולעת שני, וזה הי' ביריעות המשכן שהוא בבחי' מקיף לעורר כל בחי' העלאה [דרצוא כו'] באו"פ בכלים שבמשכן [ו]בפרט בהעלאה בקרבנות כו' וד"ל. וענין הארגמן הוא בחי' הת"ת¹²⁷, להיות שהארגמן הוא מראה הכולל מכל הגוונים יחד, והיינו מדה"ר שבבחי' המקיף דוקא, והיינו כמו שאנו רואים שמתעורר אדם בהתפעלות הרחמים על נפשו כו', שבזה יש התכללות מחו"ג¹²⁸ שמצד הרוממות¹²⁹ והרוגז על ריחוקו מה' זהו מבחי' הגבורות, ומאשר¹³⁰ שסיבת המרירות באה מצד האהבה וחשק שיש בלבו להתקרב לה' [אחד], ע"כ יתמרמר נפשו מריחוקו ופירוד¹³¹ נמצא [הרחמים האלה] כלול מחו"ג יחד והן כמה גווני' דאודם ולובן מעורבים יחד, ואמנם מקור הממשיך רחמים האלה נק' בחי' מקיף [דמדת הרחמים] והו"ע הארגמ"ן שביריעות המשכן שכל המראות הן בבחי' המקיפי' דנוק'¹³² וד"ל. וזהו ודלת ראשך כארגמ"ן¹³³ שהן בחי' גבורות ממותקות דרחמים שהגם שיש ברחמים התפעלות חמימות רשפי אש שיש במרירות וצער אבל הוא בא מחמת האהבה כנ"ל. ואמנם בחי' התפעלות רשפי אש דבחי' רצוא הנ"ל נק' גבורות בעצם כו' שזהו מראה אודם לבד והן בחי' שערות אדומות, ומראה [התכלת בחי' אשא תכלא הנ"ל הוא הוא מראה¹³⁴ שחור¹³⁵ והן כמו בחי' שערות שחורות, אבל הארגמן הוא בחי'] הממוצע הכלי¹³⁶ מכל הגוונים והוא מדת הת"ת שנק' קו האמצעי¹³⁷ כידוע שכלול מב'¹³⁸ הגוונין¹³⁹ בבחי' או"פ. וכך הוא בבחי' אור המקיף ביריעות המשכן הנ"ל שבמרא[ות] וגווני' דיריעות הכל בבחי' המקיף בהעלם שלמעלה מהגבלת האור בכלים כו' וד"ל.

וענין שש משזר הוא הפשתן הלבן, וידוע דמראה הלבן שם פשתן¹⁴¹ ה[וא] מורה על עצם אור¹⁴² החסד¹⁴⁰ הפשוט בתכלית, וגם צמיחת הפשתן שעולה יחידי בקנה¹⁴³ א'¹⁴⁴ בד בבד, וע"כ נק' ב"ד לשון בדד¹⁴⁵ כמ"ש כתונת בד קדש ילבש¹⁴⁶ כו' הנ"ל¹⁴⁷ מורה על היותו בבחי' עצם פשוט בלתי מורכב ומתחבר בדבר זולתו, כמ"ש במ"א בענין בגדי כה"ג ביוהכ"פ¹⁴⁸ לפני ולפנים שהוא עובד בבגדי לבן דוקא [מ]טעמים אלה, שז, בשבעצם גידול הפשתן מורה על היחיד[ו]ת הפשוט וכמראה הלבן שבו הוא מורה עצמיות ופשוטה בלתי מורכבת כלל וע"כ הלבן נעלה מכל הגוונין כנ"ל. ולכך הכה"ג מתלבש בבגדי פשתן הלבן דוקא להורות על יחידו ש"ע שהוא בבחי' אחדות [ה]פשוט[ה] בתכלית, ובחי' עצם החסד שבעצמותו ית' שהוא כמו מראה הלבן העצמי ופשוט כמו שהוא בעצמות אור א"ס ב"ה בלתי מורכבת בחכמה וטעם כלל וכלל, ולמטה בכ[נ]"י היינו בחי' האהבה הטבעיות המ[ו]שרשת בכל ואף¹⁴⁹ בבחי' עצמותו ממש שהוא בחי' עצם פשוט בתכלית בלתי מורכבת באיזה טעם ודעת כלל וכלל. וראי' ממס"נ עקה"ש [שבכאו"א למעלה מן הטעם ודעת רק מצד ההתקשרות בעצם פשוט בתכלית הפשיטו' ולזאת נק' גם זה בל' בד] שעולה יחידי ליכלל ביחידו ש"ע. [oldpage_תמז] וזהו מצד [ש]שורש הנשמה במהות עצמיות א"ס ב"ה שישראל עלה במח'¹⁵⁰ הפשוטה ע"כ עליות הנשמה כמו טבעיות [ועצמיי' ממש] להתמשך [וליכלל] ביחידו ש"ע כו', והוא כמו צמיחת הפשתן שעולה יחידי, וגם על המראה לבן שהוא מראה עצמיות כנ"ל זהו ג"כ אהבה זו הטבעיות ועצמיות שלמעלה הרבה מרשפי אש התלהבות בג' אופנים [הנ"ל] בבחי' רצו[א] ויראה ורחמנות כו' וד"ל. וזהו ענין שש משזר שהי' ביריעות המשכן בבחי' מקיף דאור חסד¹⁵¹ הפשוט ועצמי הנ"ל וע"כ נק' שש ששש בגוונין, גם נק' משזר שהי' כולל כל הנ"ל¹⁵² גוונין דתכלת וארגמן ותולעת שני ע"י שזירה שהיו שזורין יחד עם השש ולזה נק' שש משזר בלי יפרד זה מזה, אדרבה כ"א מתערב ומתדבק עם זולתו כו' וד"ל¹⁵³. והענין הוא להיותו בבחי' מקור החסדי' [ה]עליונים הפשוטים שכולל הכל והולך ונמשך עם כל המדריגות [ו]כמ"ש בזהר ע"פ יומם יצוה ה' חסדו¹⁵⁴ דאזיל עם כולהו יומין כו', וכמו"כ בבחי' אהבה רבה הטבעיות ועצמיות הנ"ל כוללת כל התפעלות והתלבשות¹⁵⁵ ורחמים כנ"ל ונמשכת אב"א¹⁵⁶ כו' וד"ל. וזהו עיקר ההפרש שבין יריעות עזים¹⁵⁷ המקיפים של או"פ¹⁵⁸ שבכלים, שבמקיף ה"ז¹⁵⁹ בחי' הנ"ל כלולים בהתכללות זע"ז [בלי יתפרדו זמ"ז אדרבה כ"א מתערב ומתדבק עם זולתו כו'] והיו לאחדים ממש ביריעות, משא"כ בא"פ בכלים נפרדים זמ"ז כמו השולחן בצפון ומנורה בדרום¹⁶⁰ (כמשי"ת).

והנה לנגד ד' בחי' הנ"ל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר במקיפים דיריעות הי' באותו אופן ממש ד' בחי' שז, גכלים שבמשכן, והן הארון ומנורה ושולחן ומזה"פ כו', (מנורה ושולחן צפון ודרום ב' קוין דחו"ג¹⁶¹ ומזבח הפנימי בחי' ת"ת¹⁶² ממוצע ב[ין] שולחן ומנורה¹⁶³ והארון בבחי' כתר¹⁶⁴ כמשי"ת). והנה השולחן הוא בצפון שהוא בחי' קו השמאל שהוא בבחי' הגבו' ע"כ [נ]תפרש בכתוב כי¹⁶⁵ כל כלים [ש]הי' [לו] הכל של זהב דוקא קערותיו וכפותיו כנ"ל, כי מצפון זהב יאתה¹⁶⁶ כו', והוא לנגד בחי' התכלת שביריעות שהוא בבחי' המל' שעיקר בנין המל' [מ]בחי' הגבורו'¹⁶⁷ העליונ[ות] רק שהוא בבחי' מקיף בתכלת דיריעות כו' ובשולחן בא זה האור של הגבורות [ב]בחי' אור הפנימי בכלי' בבחי' השפעה ממש כנ"ל. וביאור הדברים הנה ידוע דגם שהשולחן [הוא] בצפון שהוא בחי' קו השמאל בחי' הדין והצמצום, מ"מ כל עיקר ומקור כל השפעה אלקי' מאצי' לבי"ע הכל בא מן השולחן שבצפון דוקא כמ"ש בזהר ע"פ כי השולחן המלך¹⁶⁸ תמיד הוא אוכל שלמעלה הוא בחי' השולחן שלפני ה' משכא¹⁶⁹ עילאה שניתן בו וע"י כל שפע אור אלקי לכל¹⁷⁰ העולמות, וכידוע שלחם הפנים שבשולחן כו'¹⁷² הי' נמשך כל אור ושפע ומזון [ל]כל העולמות¹⁷¹ [ודוקא] מפני שהוא בבחי' הגבו' וחסדים¹⁷³ העליונ[ות], שבגבורות יש כח וחיות גדול להשפיע כל שפע בהתחלקות לאין שיעור כידוע בענין גבורות גשמים שיורדים בגבורה¹⁷⁴. וזהו [ענין הברכה] דאתה גבור לעולם אדנ"י [ו]ע"כ מכלכל חיים בחסד ומחי' מתים כו', ו[ל]זה הטעם הי[ו] כלי השולחן כולם של זהב [דוקא] לפי שמצפון בא שורש השפע ומצפון זהב יאתה כו' וד"ל.

[ה] והנה מבואר למעלה בבחי' מקיף דתכלת [ש]הוא היראה שלמעלה מהכיל בכלי הלב והמוח מצד עוצם הרוממות וההתנשאות דמדת מל' שנק' אשא תכלא כו', שזהו מבחי' גבורות עליונות שבבחי' מקיף דמל' שלא יוכלו המקבלים לקבל בתוכם, וזהו שעיקר ענין¹⁷⁵ בנין המל' מה"ג¹⁷⁶, אמנם בזה ד[ו]קא נמשך מקור לחיות העולמות כמ"ש מלכותך מל' כל עולמים דמשמע שבמדת המלוכה וההתנשאו' שהוא עיקר סיבת מקור חיותן [ושפעם] כו', (ולכאורה איך [י]בא אור המקיף כזה שמרומם¹⁷⁷ ביותר להיות מקור לחיות העולמות, הענין הוא כמ"ש יראת ה' לחיים¹⁷⁸ שהיראה האלקי' שנמשכת ממקיף דירא' הרוממות הנ"ל בגילוי אור בכלי השג[ת] המלאכים שז, ד[ו] נבראים בזה המה חיים וקיימים ממש וכידוע הטעם שהמלאכים יותר נצחי' מן הנשמות שבגופי' מפני שיש במלאכים מבחי' היראה אלקי' מקרוב יותר, ובמדת היראה יש כח להחיות ולקיים הנברא כי זה נמשך במדת¹⁷⁹ המל' שאימתו עליהם בבחי' מקיף והוא הבא בגילוי אפס קצהו להחיותם בקיום מדתו¹⁸⁰ מאין ליש. וזהו ג"כ ענין השולחן שבצפון שכל הכלים שלו של זהב דוקא דמה שבתכלת דיריעות הוא בבחי' מקיף כמו רקיע פרושה כמו ועל ראשי החיות רקיע כו', הרי בכלי השולחן הוא בא בבחי' או"פ בכלי ממש להחיות כל העולמות באמרו שפע¹⁸¹ רב ממש וד"ל.

והנה המנורה הי' בדרום שהוא מבחי' קו הימין דחסד, ואמנם כמו ששולחן בצפון שם מקור [ה]חסד [ו]הברכה והשפעה כך להיפוך בקו הימין דמנורה כלול מבחי' הגבורות דוקא, והוא מה שעיקר ענין נרות המנורה הי' להדליק ברשפי אש שלהבת ענין¹⁸² שמן זית ופתיל[ה] והיתה כול[ה] של זהב דייקא כמ"ש בפרטי מעשה המנורה וכל כליה הכל של זהב דוקא כו'. וידוע דנרות המנורה הן כללות נש"י¹⁸³, וכתיב ובהעלות אהרן [את] הנרות¹⁸⁴ כו', שזהו ל[ה]עלות נש"י להאירם ולהדליקם ברשפי אש שלהבת י"ה שבאור החכ' שמאיר בשמן ופתילו', וכמו כי אתה תאיר נרי¹⁸⁵ בכל נש"י¹⁸⁶ בפרט, וכך הוא בכלל בהדלקת נרות המנורה להאיר לכלל נש"י ע"י אהרן ובניו ש[י]הי' בכ[נ]"י אהבה בהתלהבות רשפי אש דוקא ובגילוי אור דחכ'¹⁸⁷ שהוא השמן¹⁸⁸ הדולק וכמ"ש במ"א. והוא ג"כ ענין נר מצוה ותורה אור¹⁸⁹ שעי"ז דוקא יאיר גילוי אוא"ס ב"ה [בנש"י] כידוע דאור החכ' שבתורה הוא בבחי' [ה]העלם, וזהו בחי' השמן, ובאה מן ההעלם לגילוי אור בכלי שהוא המצוה, וזהו שנק' נר מצוה שהוא הפתילה שהוא [ה]כלי לאור כן המצו[ת] הן כלים מכלים שונים לאור האלקי דתורה אור דחכ' עילאה שמאיר בהם בגילוי ע"י הדלקה באש. והוא בחי' התלהבות דרשפי אש שלהבת י"ה דכנס"י באה"ר שאז יאיר אור דתורה במצות שעושין להיות מזה דוקא בחי' גילוי אור א"ס ב"ה באור נשמתו ג"כ מן ההעלם לגילוי, אבל בלא תו"מ שהוא בלא אור וכלי אין התלהבות אה"ר דנש"י מועיל להם¹⁹⁰ במקור חוצבם להתמשך¹⁹¹ משם גילוי אור, וכידוע שס"ר נש"י קשורות בס"ר אותיות התו'¹⁹² דג' קשרים שח, אהן¹⁹³ ישראל מתקשראן באורייתא ואוריי' בקוב"ה, וע"כ ממילא יבא גילוי אוא"ס בנש"י ע"י הדלקת אורות דתורה במצו[ת] שהי' בהדלקת נרות המנורה בשמן ופתילה כנ"ל. וגם נרות המנורה עצמה הם [oldpage_תמח] כלל נש"י כנ"ל, והשמן הוא השרש [ש]להן בחכ"ע והפתילות הוא נשמות שבגוף¹⁹⁴ כידוע וד"ל.

והנה המדליק הנרות צריך שימשיך [מ]מקור הגבורות¹⁹⁵ דחכ' שהוא מבחי' ההעלם והצמצום שיבא לגילוי כו', והוא מבחי' מקור הגבורות עליונות שבבחי' מקיף דוקא, והוא ענין ת"ש¹⁹⁶ שביריעות שמשם יאיר אור דחכמה¹⁹⁷ מן ההעלם דמקיף להיות בגילוי אור בנרות המנורה, והוא בהדלקת רשפי אש אה"ר בהתלהבו' דוקא כנ"ל וד"ל (וזהו שהמנורה הי' של זהב כמעלת הזהב על הכסף שהוא [מ]בחי' הגבורות שהוא בחי' ההעלם דחכ"ע שבא בגילוי, וכמ"ש פיה פתחה בחכ'¹⁹⁸ בגילוי ותורת חסד כנ"ל¹⁹⁹, והוא ענין התולעת שני כמו שהתולע אין כחו אלא בפה²⁰⁰ להרקיב ארז קשה, כך ע"י הדיבור ודבור דתורה²⁰¹ דוקא יורקב יניקת החיצוני', וזהו אל תירא[י] תולעת יעקב²⁰² כמ"ש במ"א בענין תולעת שני שבפרה אדומה) (וזהו כחוט השני שפתותיך²⁰³ בדיבור בדברי תורה, אך זהו בבחי' מקיף, וע"י התלהבות אה"ר כמו בנרות המנורה באה לגילוי כנ"ל²⁰⁴ ). ונמצא דמה שהי' ביריעות בבחי' מקיף והוא תולעת שני הי' זה בגילוי המנורה בהתלהבות רשפי אש דאה"ר כו' וד"ל.

ומעתה יש להבין ענין הארון שהי' [עומד] בהיכל ק"ק, והוא בבחי' אור הכת"ר ע"כ הפרוכת הסתירה וכמ"ש והבדילה הפרוכת²⁰⁵ כו' שנק' ק"ק והמנורה הי[א] בבחי' קו הימין והשולחן [הוא] בבחי' קו השמאל, ומזבח הפנימי שבין המנורה והשולחן הוא [בחי'] קו האמצעי והוא שעולה עד הכתר²⁰⁶ וכללות [ענין] ג' אלה הקוין הן חג"ת כו' (רק שמצד התכללות דבר בהיפוכו דוקא²⁰⁷ מאיר אור הגבורות בכלי החסד שהוא במנורה שבדרום כו', ואור החסד מאיר בכלי הגבו' שהוא השולחן שבצפון וכמ"ש במ"א עד"ז בב"פ דק"ש²⁰⁸ בשם מ"ב ושם ע"ב וד"ל). והנה הארון הוא לנגד בחי' הבד שביריעות והוא השש שבפשתן הלבן שמורה על יחידו ש"ע, והוא בחי' אה"ר [העצמי' המסותרת] שהוא ב[חי'] פנימי' הכת"ר. וכך הוא ענין הארון שבו היו הלוחות כתובים יו"ד הדברות שהוא בבחי' פנימי' הכת"ר והוא בחי' אנכי כו' וכדומה²⁰⁹ שזהו [מ]בחי' פנימי' שח, בועצמו' אוא"ס ב"ה ממש שנק' יחיד שהוא ושמו פשוט בתכלית רק שבא האור ומתלבש בהעלם בבחי' מקיף בבגדי בד דוקא, בהיות הכה"ג בהיכל ק"ק לעבוד עבוד[ת ה]קטרת, וע"כ הי' עבודתו שם בבגדי לבן דוקא כנ"ל אבל בלוחות שבארון הרי הי' גילוי אור זה הנעלם במהות ועצמיות העליון²¹⁰ ביו"ד הדברות הכתובים באצבע האלקי' כו' וד"ל. ונמצא שמה שהי' ביריעות בבחי' הבד דפשתן בהעלם ומקיף בא האור בכלי הארון בגילוי כו', ועכ"ז מצד שעצם האור הגדול הזה בא ממהו"ע דלית מח' תב"כ, ע"כ גם בהיות[ו] בא בבחי' כלי כמו הארון והלוחות הי' בבחי' ההסתר, והוא ע"י הפרוכת שהי' מסתירו. אך בוקע האור דכתר דרך מסך דפרוכת לג' הקוין דמנורה ושלחן ומזה"פ שהוא בבחי' הארה דבחי'²¹¹ העצמית הנ"ל שהוא²¹² בפנימי' הכת"ר כמו הארון שבעצמות א"ס ב"ה הוא ההארה²¹³ העצמית, ונק' אהבה מסותרת ופשוטה בתכלית למעלה מהחכ' והוא לובן העליון דב"ד שהוא הפשתן שעולה יחידי שהוא בחי' יחיד"ה דכנס"י, הנה במנורה בא אה"ר עצמיות או²¹⁴ לגילוי אור ע"פ שכל וחכמה דשמן ובהתלהבות רשפי אש שהוא ממש אותה האה"ר העצמית שבפנימיות עצמיות א"ס שבלוחות וארון שלפני הפרוכת כו', אך ע"י שמן ואור מתגלה לחוץ בגילוי אור, וכן עד"ז השולחן בצפון בקו השמאל בהמשכת אור ושפע כו' הכל בא מן הארון כו' כידוע שפנימי' הכתר נחלק לג' קוין²¹⁵ וכן ברחמים דת"ת שהוא הארגמן [כו', וגם במזבח החיצון שהוא בחי' המל' גם שם יאיר אור א"ס שבארון כי בריח התיכון שנק' קו האמצעי דת"י²¹⁶ מבריח מן הקצה אל הקצה האחרון] דמל' דנעוץ כו' וד"ל. וזהו פי' טובה תוכחת מגולה שהוא חג"ת [ד]ג' [קוין] הנ"ל שבא בגילוי מאהמ"ס²¹⁷ שהי' בהסתר ע"י הפרוכת תחלה כנ"ל וד"ל.

והנה [ענין] מזבח הפנימי שהוא לנגד הארגמן שביריעות שהוא בחי' הת"ת שכולל כל הגווני' כנ"ל הרי מה שהי' ביריעות בבחי' מקיף [דרחמים] שנק' מקור הר"ר בא בגילוי אור בקטורת שבמזבח הפנימי שכלול מכל המדריגות דחו"ג בגילוי אור כי בריח העולה מהקטורת הי' [ה]מתקת כל הדינין [עד] שנהפך מארור לברוך בי"א סממני הקטורת שהן נגד י"א ארורים²¹⁸ דק"נ, והוא מצד בחי' הס"ר²¹⁹ העליוני' שבאו בגילוי²²⁰ כמו סליחת העו[נו'] לבע"ת שנהפך ממות לחיים כמ"ש במ"א, ומזה"פ הוא פנימי' הלב שיש בו גם מבחי'²²¹ אש דמזבח שח, גהחיצון (שהוא יחוד ת"ת ומל'), וע"כ הי' המזבח מכוון נגד הארון דוקא, לפי שבריח התיכון שהוא קו האמצעי דת"ת שהוא הרחמים עליונים שבפנימי' הכתר ונק' נחלת יעקב נחלה בלי מצרים²²² כידוע וד"ל. והנה כל הג' קוין דמנורה ושולחן ומזה"פ הנ"ל בבחי' ציור דימין ושמאל ואמצע כו', אע"פ שאין [ל]הם ערך כלל לגבי בחי' עצמיות אוא"ס ב"ה [הפשוט] בתכלית האחדות [ה]פשוט[ה] שבלוחות וארון, ואע"פ שצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון ובין הכרובים שעל הכפורת כו', ה"ז בבחי' ההסתר והעלם ע"י הפרוכת שנק' פרסא כו', עכ"ז הרי האור בוקע ומאיר בג' קוין דמנורה ושולחן ומזה"פ שנק' חג"ת ע"י ג' דברים היינו לחם הפנים שעל השולחן ושמן ואור שבמנורה וקטורת שבמזה"פ כו', והקרבנות שבמזבח החיצון שהוא להעלות מ"ן כו', ו[ל]ברר בירורי' דרפ"ח כו', אע"פ שזה[ו] סוף דבר²²³ כל המדריגות, הנה ידוע דנעוץ תחילתן בסופן²²⁴ דוקא וסוב"ת וכמ"ש סוף דבר כו' כי זה כל האדם²²⁵ [פי' בחי' הבירורי' דעה"ד טו"ר שבקרבנות שנק' סוף דבר כי זה כל האדם] בבחי' פנימי' המוחין דח"ע בארון ולוחות, וע"כ סדר היחודים במשכן הי' בתחלה במזבח החיצון בחצר אהל מועד להקריב קרבנות מן התמיד של שחר כו', ואח"כ עבודת הקטורת במזבח הפנימי שהוא בחי' הפנימי' דקרבנות שהוא עולה עד פנימי' הכתר שבארון וד"ל, וזהו שע"י הקרבנות במזבח החיצון דוקא [בתמיד] של שחר וערב הי' גילוי אוא"ס דשכינה בין בדי הארון כו' (וכך הוא עכשיו בתפלה שבמקום קרבן שעי"ז ישכון גילוי אוא"ס ב"ה בד"א של הלכה שבמקום היכל ק"ק²²⁶ כו').

[ו] והנה כתיב עת לכל חפץ²²⁷ תחת השמים, ויש להבין מ"ש תחת השמים דוקא יש עת לכל חפץ כו', פי' הפשוט דעת לכל חפץ הוא מה שאנו רואים שינוי העתים בזמנים דטו"ר בימים ושנים כו' וגם בעתים ורגעים וכמ"ש בזהר דאית יומין ידועים לטב²²⁸ כו', וכמו למה אירא בימי רע²²⁹ ביומין דדינין שלטין כו', וכן בשעות ורגעים כמ"ש לרגעים תבחננו²³⁰ כו' וכתיב [ו]אל זועם בכל יום²³¹ וכמה זעמו רגע כמ"ש כי רגע באפו²³² חיים ברצונו. ויובן זה השינוי בהילוך המזלות כמ"ש משנה עיתים ומחליף את הזמנים²³³ שכל אלו השינוים [oldpage_תמט] בחסד ודין הכל הוא בשפע הרוחני' דשמים ומזלות שמשפיעים בארץ וכמ"ש ומסדר [את] הכוכבים²³⁴ כו', וכמ"ש אני אענה את שח, דהשמים²³⁵ והם יענו את הארץ. ונמצא כדור הארץ²³⁶ מקבל כל שפע דחסד או דין כנ"ל בכל עיתים בגילוי התחלקו' במקום וזמן בכל אלקו' בפרטו'²³⁷ כמו חלק[ה] א[חת] תמטר²³⁸ כנ"ל, אבל בשמים הרוחני' כולל כל התחלקות השפע הבא[ה] למטה כא'²³⁹ בלי ניכר שם שום התחלקות כלל כו'. וזה[ו] פי' לכל זמן ועת לכל חפץ²⁴⁰ ורצון בין לחסד בין לדין, בא השפע בהתחלקות כלי מיוחד שהוא הזמן ו[ה]עת לטוב כמו בעת רצון עניתיך²⁴¹ כו' וכה"ג, או זמן ועת לחפץ היפוכ[ו] שהוא מדה"ד, והכל הוא תחת השמים דוקא, אבל בשמים ממעל אין עת מיוחד לכל חפץ ורצון, אלא כולם כלולים כא' מצד שהשמים הוא בחי' העיגולים המקיפים שאין שם התחלקות כלי כו'²⁴² כל עת בפ"ע כו' וד"ל.

והדוגמא מכ"ז יובן ג"כ בדרך אחר באדם שנק' כלל ופרט שבבחי' הכלל כל התחלקות שבא אח"כ בדרך פרט נזכרים²⁴³ וכלולים כא', ובפרט יוצא לגילוי בהתחלקות כ"א בפ"ע דוקא. וכמו"כ בתורה²⁴⁴ התורה נדרשת בדרך כלל ובדרך פרט והעיקר הוא מה שבא בגילוי בדרך פרט שנק' שייפין²⁴⁵ ואברים כו' ונק' תור"ת האד"ם²⁴⁶. והענין הוא גם באד"ם שעיקר האדם הוא מה שבא בו בדרך פרט דוקא והם המדות שבלב, ואע"פ שהמוחין שבראש הוא בא²⁴⁷ בבחי' הכלל שכוללים מכל²⁴⁸ חיות האברים אבל הוא בהעלם ובכח ולא בגילוי והעיקר הוא בחי' הגילוי אור הבא בגילוי²⁴⁹ בכלי מיוחד בפ"ע בהתחלקות גמור. וזה[ו] עיקר האד"ם דוקא²⁵⁰ שהן המדות שבלב שזה[ו] בחי' הפרט שבו, אע"פ שהפרט הזה מקבל מן המוחין שהוא הכלל כי אין פרט אלא הבא מן הכלל, וכמו [ש]מבואר למעלה בענין ארץ שמקבל מן השמים שהארץ עיקר (שהוא בבחי' יושר ופרצוף אדם כמו עיני הארץ²⁵² טבור הארץ²⁵³ כו', משא"כ [ה]שמים בחי' עיגולים²⁵¹ הכל [שוה] כא', ובארץ כל מקום מיוחד בפ"ע כו'). וגם הרי עיקר בחי' פני אדם הוא המוחי' והפני', מ"מ עיקר מהות האדם הוא הבא מן המוחין הכללי לידי פרט כמו בהתפעלו' המדות שבלב שכ"א יש לו כלי מיוחד בפ"ע כו', ולא יוכללו דבר [ו]היפוכו כו'²⁵⁴, משא"כ במוחין שיוכלל הכל כא' גם דבר [ו]היפוכו כא' כו'.

ויובן זה במה שאנו רואים בהתפעלות השכל בהתבוננו' שבמוח כאשר עדיין לא נכנס ונגע בלבו ההתפעלות שט, אבלבו רק ההתפעלות הוא במוח לבדו, יוכל להיות כמה מיני התפעלו' [שוני' הפכי'] ביחד בתנועה וסקירה א' בלי התחלקות ופירוד ביניהם כלל כמו התפעלות החדוה עם התפעלו' המרירות מהתבוננו' א', וכמו בענין מו"מ שבעומק מחשבתו יתפעל מן הטו"ר בסקירה א' כו'. אבל מיד שנגע ההתפעלו' בלבו מתחלקים התפעלו' חדוה בלב בפ"ע ולא יוכל להתפעל במרירות באותה רגע כלל, ולהיפוך כשמתפעל במרירות לא יש בלבו חדוה כלל. וכן באהוי"ר שנק' רו"ש לא יוכל להיות אהבה ויראה כלל²⁵⁵ ביחד, או אהבה לבדה או יראה, וכן או רצוא ברשפי אש או שוב כו', משא"כ במוח יוכל להיות התכללות גמורה בסקירה א' אהוי"ר רו"ש כאחד כו'. ואע"פ שהתפעלות הלב נמשך מהתפעלות המוח בל"ב חדרים שבו ש[ל]זה נק' לב²⁵⁶ מ"מ [מפני] שהמוחין הן בבחי' מקיפים שנק' עגולים והן בחי' הכלל, ע"כ כל מיני התפעלות הפכי' בהיות כללו'²⁵⁷ לפי שבמקיף אין התחלקות כלל מצד העדר הכלים שאין במקיף כלים מכלים שונים. אבל בבחי' או"פ שבלב שיש שם כלים מכלים שונים לכך יפרד שם התפעלות לבוא בהתחלקות להיות שיש לכ"א מדור בפ"ע ולא יתחברו כו'²⁵⁸ ב' הפכים כלל, כמו אם נתפעל באהבה וחדוה לא יקבל מרירות או יראה כלל כנ"ל. וזהו עת לכל חפץ תחת השמים דוקא דהיינו תחת בחי' המקיפים [ש]במוחין שהוא במדות שבלב יש עת מיוחד בפ"ע דוקא מבלי התכללות זב"ז כלל, משא"כ במוחין שבראש שהן כמו השמים לגבי הארץ כנ"ל אין עת מיוחד לכל חפץ כו', אלא הן כלולים זב"ז²⁵⁹ גם דבר והיפוכו מטעם שבמקיפים אין התחלקות כלל כי אין שם כלים להגביל ולחלק האור [ו]זה[ו] כמו ענין הכלל ופרט הנ"ל וד"ל.

ובכ"ז יובן דוגמת כ"ז במשכן ביריעות והכלים שבו דמה שהי' ביריעות המשכן בבחי' מקיפי' בכמה גווני' דתכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר דהיינו שהי' הכל בבחי' ההתכללו' זע"ז, וזהו ענין משזר שהיו החוטין שזורין, וגם שזורין ע[מו] כל חוטי דתכלת כו' לפי שבבחי' המקיפי' והעיגולי' דיריעות כמו השמים כמ"ש נוטה שמים כיריעה²⁶⁰ אין שם התחלקות [כלל] גם לא בדבר והיפוכו כמו שיש²⁶¹ לבן עם תולעת שני שזורים וכלולים יחד, וכן הארגמן ותכלת מתערבין הכל כא' כו' להיותו בבחי' הכלל. אבל מיד שבא בגילוי באו"פ בכלי' שהן ד' כלים דארון ושולחן ומנורה ומזבח הפנימי הרי בא האור בבחי' התחלקות [כי ל]כ"א יש כלי מיוחד בפ"ע כמו המנורה בדרום והשולחן בצפון כו', ולא יוכל להיות דבר והיפוכו כא' מטעם הנ"ל שבבחי' או"פ א"א שיתחבר ב' הפכים ואע"פ שהאו"פ מקבל מאו"מ וד"ל. ועכ"ז יובן שרש הדברים שט, בהנ"ל בענין וידעת היום והשבות אל לבבך כו' דלב האדם דוקא שם הוא בחי' היחוד דהוי' אלקי' וזהו והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים ולא בהשגה שבמוח בידיעה לבד כו', והנה באמת הרי אמר וידעת היום תחלה ואח"כ והשבות אל לבבך, הרי הידיעה שבמוח צריך להיות תחלה ואח"כ ההשבה אל הלב. לפי שצריך בהכרח להקדים הידיעה שבבחי' מקיף שהוא הכלל שהוא שם בבחי' ההתכללות ההתפשטו'²⁶² שבמוח כנ"ל כמו היריעות שבמשכן ואח"כ והשבות אל לבבך שהוא התפשטו'²⁶³ המדות מהתבוננו' זאת דהוי' הוא [ה]אלקים, שזה בא בגילוי או"כ²⁶⁴ הלב בדרך פרט דוקא שזהו מ"ש עת לכל חפץ תחת השמים כנ"ל, שהוא כדוגמת הכלים שבמשכן כנ"ל. ולפי שעיקר האדם הוא במדות שבלב שבפרט, ע"כ [כל] עיקר היחוד דהוי' אלקים [oldpage_תנ] הוא בהתפעלות שבלב האדם דוקא כי יש בו [ל]גילוי כל אור כלי מיוחד לכל אור, והיינו²⁶⁵ ענין ב' שמות דהוי' ואלקי', דשם הוי' הוא האור ואלקים הוא הכלי²⁶⁶ כידוע. משא"כ במקיפים שבמוח אין שם הוי' בגילוי אור בכלי מיוחד מצד העדר הכלים רק בהסתר ובכללות הכל בא²⁶⁷ דוקא, ועכ"ז צריך להקדים לידיעה שבמוח המקפת וכוללת כל התחלקות התפעלות שבלב וכמ"ש וידעת היום ואח"כ והשבות כו', מטעם הנ"ל וד"ל.

והנה אנו אומרים וייחד לבבינו כו', ומבואר למעלה בענין מזבח הפנימי ומזבח החיצון שיש ב' לבבות פנימי וחיצון, וכאשר נתנו גחלי אש ממזה"ח לפנימי זהו יחוד ב' לבבות. אך מבואר למעלה שעיקר יחוד דהוי' אלקי' הוא ביחוד ב' לבבות דחיצון ופנימי דשם הוי' בלב הפנימי מתייחד בשם אלקי' שבלב החיצון והיו לאחדים ממש, וזהו עיקר האדם כנ"ל דכתיב בו הוי' אלקים ולא בשאר הנבראים זולתו כו', ויש להקדים לזה ענין סדר התפלה להיות ידוע בכהאריז"ל שיש ג' מדרגות בכלל בסדר התפלה, מב"ש עד ק"ש ועד בכלל עד אמת ויציב [ואמת ויציב] עד ש"ע וש"ע עצמה. וביאור הדברים דב"ש ופסוד"ז צ"ל בקול רם²⁶⁸ ובהתפעלות מורגשת בלב ומוח כמו המלאכים שאומרי' שירה בקול רעש גדול ובהתפעלו' יתירה וגם בק"ש בואהבת בכל לבבך ובכל נפשך²⁶⁹ כו'. והטעם הוא לפי שצריך לברר ולהפך חומריות הגוף דנפש המתאווה כל תאוה באש זרה אין זה מתברר רק בהתלהבות דלב בשר דוקא כמו לבי ובשרי ירננו אל אל חי כו', הנק' אש שלמטה והוא העבודה שבלב החיצוני. אך זהו ע"י אש שלמעלה בהתפעלות הנשמה [ה]אלקית בבחי' שלהבת י"ה ממש שיורד ומזכך ומאיר בהתלהבות דלב בשר ובזה דוקא עולה ומתברר כנ"ל, והוא כמו אש שלמעלה שבקרבנות שירד במזבח החיצון כנ"ל, וכידוע שט, גשהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כמו²⁷⁰ ישראל עלה במחשבה ולא ירדה רק לתקן ולברר לנה"ט²⁷¹ שנק' בירורים דק"נ, וצריכה להתלבש בלבוש המתברר²⁷² והוא בחי' התפעלו' מהתלהבות לב בשר במורגש וברעש. אע"פ שמצד עצם התפעלות הנשמה היא בבחי' שלהבת י"ה שאינו במורגש גופני כלל, מ"מ מתלבש בלבוש המתברר שהוא התלהבות החום הטבעי בלב בשר כו' (וכנראה בחוש שכל טועם טעם בהתפעלו' אלקי' שבנשמה בשלהבת י"ה כנ"ל שמרגיש התפעלות אלקי' זה עצמו בלב בשר במורגש ממש כמו לבי ובשרי ירננו כו', וניכר זה בקול הניגון בדביקות שבא במורגש בהבל הלב כו'). לפי שאין המתקת הדינים וגבו' ושורש²⁷⁴ דק"נ המעורב טו"ר רק בשרשן²⁷³ בגבורות עליונות דשלהבת י"ה [ו]בזה יטהר בלב²⁷⁵ החומרי מכל אש זרה דתאוה החומרי', עד"מ שמוציאים אש ע"י [אש דק] יותר ובפרט בשלהבת י"ה נדחה ונשרף שם כל אש זרה מפני [שנק'] אשא תכלא דאכיל ושצי²⁷⁶ כמ"ש במ"א. וזהו כי לי בנ"י עבדים²⁷⁷ לעבוד עבודת הבירורי' דק"נ בטרח[א] ויגיעת המוח בהתבוננו' ע"י הנשמה האלקי' להפוך חשך לאור כו', וזהו כל ימי חיי הבל[ו]²⁷⁸ של אדם לעבוד עבודה תמה זו לטהר לבו לה' לבדו כו' וד"ל.

והמדריגה הב' הוא מאמת ויציב ואילך לעבוד²⁷⁹ עבודת הנשמה [ה]אלקי' לצורך עלי' עצמה ולא לתקן הגוף כלל כמ"ש כהתי"ה²⁸⁰ כי כל ירידתה בגוף [ל]צורך עלי' עצמה²⁸¹, וזה שכר עבודתה שיהי' עליות הנשמה עצמה²⁸² ואין העילוי שלה רק לפ"ע טוב עבודתה כו' כעבד המקבל שכר כו'. וענין טוב עבודתה בתיקון לב הבשר החומרי' הוא ענין הבאת גחלי אש ממזבח החיצון לפנימי כאשר נ[א]כל בשר הלב ונעשה כמו גחלי אש²⁸³ לוחשות להיות מזה הבערת ריח הקטרת במזבח הפנימי שהוא פנימי' הלב כנ"ל, והיינו טוב עבודתה שמזה תקבל שכרה בעליי' עצמה בריח הקטרת שבמזבח הפנימי כמו מיכאל מקריב נשמות כו' וד"ל. וזהו ענין ט"ו ווי"ן דאמת ויציב שהוא בחי' ט"ו המשכות עליונ[ות] מלמעלמ"ט לקשר את הנשמות כמו בווין תתקטר²⁸⁴ כו', והמשכה זו באה מצדיק חי עלמין להעלות ולקשר כל הנשמות, והוא מבואר במ"ש ויציב יציבא מלתא²⁸⁵ ומתוקן ומקובל כו' שזהו לאמת את האמת דאהבה דכל לבבך²⁸⁶ שבק"ש כו' כמ"ש במ"א וד"ל.

שט, דומדרגה הג' הוא תפילת ש"ע עצמה²⁸⁷ והן ח"י ברכאן²⁸⁷ שכורע בברוך²⁸⁸ כו' שהוא [ב]בחי' ביטול במציאות בתכלית, וכידוע בענין ואחרי הרעש אש²⁸⁹ היינו אחרי הרעש דפסוד"ז אש שלהבת י"ה דק"ש קול דממה דקה בש"ע כמ"ש וקולה לא ישמע²⁹⁰ [ב]צלותא בלחש כו' שזהו ענין עליות הנשמה והתכללותה בעצמות א"ס ב"ה ממש כמו לאשתאבא בגופא דמלכא ממש. וזהו כמו שמיכאל כה"ר²⁹¹ כבר [הקריב] הנשמות ועלו למעלה מעלה בעצמות המאציל והיינו ריח הקטרת שכבר עלה למעלה לחזק המוחין כמו בבחי' השבת הנפש שע"י ריח הבושם שיותר גדול מריח דקרבנות כנ"ל, אך ע"י הקרבנות שבמזבח החיצון דוקא שהוא סוף הכל בזה נעוץ תחילת הכל והוא עבודת הקטרת במזבח הפנימי שעולה עד פנימי' הכתר להיותו בבחי' קו האמצעי כנ"ל, וע"כ סדר העבודה מתחיל מקרבנות תמיד של שחר במזבח החיצון, וכך הוא בסדר התפלה מברוך שאמר עד ש"ע כנ"ל וד"ל. וזהו וייחד לבבינו לאוי"ר, פי' לייחד ולחבר חיצוני' הלב שהוא בחי' עבודה דנה"א עם פנימי' הלב שהוא שכר עבודתה שעי"ז תעלה בעליי' עצמה עד מהו"ע א"ס שבפנימי' הכתר שהוא ענין הקטורת שע"ג מזה"פ שמכוון נגד הארון ששם גילוי פנימיות ועצמיות דאוא"ס ב"ה כנ"ל וד"ל (ומ"ש וידעת תחילה הוא בהתבוננות בגדולת ה' בק"ש בשמע ואח"כ ואהבת כו').

[ז] והנה בכל הנ"ל יתורץ ענין אחד, והוא מה שיש להפליא על שינוי הסדר במעשה המשכן ד[ב]פ' תרומה סידר ציווי המעשה תחילה על מעשה הארון ועשו ארון עצי שטים²⁹² כו', ועשית שולחן²⁹³ כו', ועשית מנורת זהב²⁹⁴ כו', ואח"כ ציו[ה] [ו]את המשכן תעשה עשר יריעות²⁹⁵ שש משזר ותכלת כו' עד עשיית²⁹⁶ מכסה לאוהל עורות אילים מאדמים²⁹⁷ ויריעות עזים עשתי עשר אוהל למשכן²⁹⁸. נמצא אוהל המשכן ג' דברים יריעות עזים ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים מלמעלה כו', ואח"כ ציוה על הקרשים²⁹⁹ ואח"כ על הפרוכת³⁰⁰ ואח"כ על מזבח החיצון³⁰¹ וחצר אהל מועד³⁰² (ומזבח הזהב לא הזכיר כאן כלל רק בסוף פ' תצוה ועשית מזבח קטרת³⁰³ כו'). והנה בפ' ויקהל בעשיית בצלאל וכל חכמי לב הקדים מעשה היריעות לכלים כמ"ש ויעשו את המשכן³⁰⁴ עשר יריעות כו' ויעש יריעות עזים³⁰⁵ לאוהל על המשכן כו', ומכסה העורות אילים מאדמים שי, אומכסה [עורות] התחשים³⁰⁶ ואח"כ ויעש את הקרשים³⁰⁷ כו' ואח"כ ויעש בצלאל את הארון³⁰⁸ כו' ויעש את השולחן³⁰⁹ כו' ויעש את המנורה³¹⁰ ויעש את מזבח הקטורת³¹¹ ויעש את [oldpage_תנא] מזבח העולה³¹² ויעש את הכיור³¹³ ויעש את החצר³¹⁴ כו', והי' לו לעשות כפי שנצטוה מפי משה מפי ה' שהוא לעשות הארון תעשה מנורה³¹⁵ ושולחן³¹⁶ ואח"כ ציווי³¹⁷ היריעות כו'. והנה ידוע מארז"ל שזה הי' מחולק בצלאל עם משה³¹⁸ כשאמר לו לעשות הארון והכלים [תחלה] כפי שנצטווה כסדרן [כמ"ש] בפ' תרומה ואח"כ משכן אמר לו בצלאל וכי דרך בנ"א לעשות כלי[ם] ואח"כ אוהל ובית אלא עושין משכן ואהל תחלה ואח"כ מכניסים הכלים לתוכו כו', ואמר לו משה בצלאל בצ"ל א"ל היית וידעת כו', והיינו שאמר משה ראו קרא ה' בשם בצלאל³¹⁹ כי בצלא"ל זה ע"ש חכמתו נק' בצ"ל א"ל כו'.

ולהבין זה למה בציווי המעשה בפ' תרומה הקדים לצוות על הכלים קודם למשכן ובסדר המעשה בפ"מ עשה בצלאל המשכן תחלה, ואע"פ שהודה משה לבצלאל שיפה כיוון להיות עושה משכן תחלה, אבל בציווי המעשה כמו שנאמר למשה הקדים לצוות על הכלים תחלה, ומשמע דגם זה אמת הוא, כי הלא ע"פ ה' נצטווה משה ואיך יכול להיות שניהם אמת, דלכאו' הודאת משה לבצלאל היפך כדת³²⁰ הציווי כו'. אך הנה יובן בהקדים תחלה³²¹ ענין הידוע במחלוקת אם שמים קדמו³²² לארץ, או ארץ קדמה לשמים, ושניהם אמת דכפי סדר ההשתל' דאבי"ע באו"כ או"מ ואו"פ הרי ודאי אור המקיף שהוא השמים הסובב לארץ קדמה בבריאה וכמ"ש בראשית ברא את השמים³²³ ואח"כ הארץ כמו המח' שקדמה לדיבור, ואם אין מח' אין דבור³²⁴ כלל כמ"ש במ"א. אבל מטעם דסוף מעשה עלה במח' תחלה³²⁵ ארץ קדמה לשמים וכמ"ש ביום עשות הוי' אלקי' ארץ ושמים³²⁶ מאחר דכל עיקר הכוונה בשפע העליונה הוא בשביל הארץ א"כ שרש הארץ קדמה לשמים. ולזה כל עיקר סיבת המשכות עליונות אינו בא רק מצד אתעדל"ת דוקא וכמ"ש אל יתהלל חכם³²⁷ כו' כ"א לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ³²⁸ דוקא, מפני שסוף מעשה עבמ"ת וד"ל. וגם כאן יובן במחלוקת משה ובצלאל דשניהם אמת, דכפי סדר ההשתל' דאבי"ע שצריך לבוא מלמעלמ"ט מעילה לעילה עד התהוות כל הברואים מאין ליש בארץ וכל אשר בה, ודאי צ"ל אור [ה]מקי[פי'] קודם שהוא כמו בחי' הכלל שבמוח ואח"כ יוצא בדרך פרט בגילוי או"כ כמו ענין וידעת היום בידיעה כללית שבמוח תחלה, ואח"כ והשבות שי, באל לבבך בגילוי או"כ בדרך התחלקות בפרט. וזה הי' דעת בצלאל בסדר המעשה לעשות היריעות דמשכן תחלה שהן בחי' המקיפי' כנ"ל ואח"כ עשה הארון והכלים כמ"ש בפ' ויקהל כו'. וזה שאמר למשה וכי דרך בני אדם לעשות כלים תחלה כו', וכן הוא דעת האומר שמים קדמו, וכמ"ש נוטה שמים כיריעה כו'. אמנם בציווי המעשה בפ' תרומה למשה בא הציווי לעשות הארון והכלים תחלה, וגם זה אמת לפי ש[ה]עיקר הוא הארון והשולחן ומנורה ומזבח כו' ששם גילוי שכינה ע"י הקרבנות והעבודות שנק' העלאת מ"ן [ו]המשכות מ"ד כו'. וכמו שמבואר למעלה באורך בענין גחלי אש הניתן ממזבח החיצון על מזבח הפנימי בשביל קטורת וכהדלקת נרות המנורה כו' שמחמת זה יהי' ממילא המשכות אורות המקיפי' העליוני' מלמעלמ"ט משום דסו"מ עלה במח"ת כמ"ש ארץ קדמה לשמים³²⁹ וד"ל. וזהו שבאופן סדר המעשה בפו"מ הודה משה לבצלאל [שצריך] לעשות היריעות דמשכן תחלה, וזהו שא' לבצלאל³³⁰ בצ"ל א"ל היית כו', פי' צ"ל א"ל הוא בחי' מקיף שנק' צ"ל כמ"ש ה' צלך³³¹ כו', והוא בחי' צ"ל חסד עליון דבחי' המקיף הכללי שנק' חפץ חסד³³² שמצד עצמו בלתי התעוררות מלמטה כלל, וע"כ קדם המקיף הזה לאו"פ הבא בגילוי או"כ אח"כ כנ"ל וד"ל. אבל בציווי המעשה הכלים קודמים, שזהו כדי לעורר [את] המקיף דחפץ חסד הנ"ל באתעדל"ת ע"י השראות אלקי' בכלים דארון ושולחן יומשך אור המקיפים ממילא וא"כ הציווי למעשה ע"י משה³³³ הוא כשנתעורר עי"ז בחי' [ה]מקיפים. וזהו שאמר ועשו ארון כגוזר ואומר שיעשו ע"י אתעדל"ת דוקא, אבל לאחר שכבר נתעורר המקיף וא"צ רק לירד למטה בפו"מ ודאי המקיף קודם לאו"כ³³⁴. וזהו שאמר במעשה דבצלאל ויעש מפני שכבר נעשה אתעדל"ע³³⁵ ע"י ציווי המעשה לכלים תחלה וא"צ רק עשי' בפו"מ ע"כ א' ויעש כו', ובציווי למשה נאמר ועשית שיעש[ה] ע"י העלאת מ"ן באתעדל"ת שכדי לעורר המקיפים צריך לעשות הכלים תחלה, ואז יוכל בצלאל לעשות כפי [ה]סדר מלמעלמ"ט היריעות קודם לכלים, [ו]נמצא דשניהם אמת והא בהא תליא דוקא וד"ל.

ובכ"ז יובן ג"כ בסדר התפלה מברוך שאמר עד ק"ש שהוא השיר והשבח בגדולת ה' שזהו הידיעה וההשגה במוח דוקא ואח"כ בואהבת יוצא לגילוי בלב באו"כ מיוחד כו', וזהו כמ"ש וידעת היום תחילה ואח"כ והשבות כו' שזהו לפי סדר ההשתל' מלמעלה למטה, אבל מאמת ויציב עד ש"ע וש"ע ה"ז שי, גכמו שהי'³³⁶ אתעדל"ת באו"כ³³⁷ לעורר לבחי' המקיפים, והוא כמו קרבן הקטורת במזבח הפנימי, כך עליית הנשמה בט"ו ווי"ן דאמת ויציב אחר שניתן גחלים ממזבח החיצון, שזהו ענין וייחד לבבינו [לב] הפנימי עם לב החיצון, ואח"כ בסמיכת גאולה לתפלה זהו כמו הק[י]רוב להיכל ק"ק כו', והתפלה עצמה הוא לאשתאבא בגופא דמלכא כו' שעי"ז נמשך ממילא מבחי' סובב הכללי מקור כל המקיפים כו', וכמ"ש דוד המלך³³⁸ אחת שאלתי³³⁹ כו', שבתי בבית ה' שהן בחי' הכלים שבמשכן, ואז ממילא יבא כל המקיפים להודות³⁴⁰ בנועם ה' ולבקר בהיכלו יצפנני יסתירני³⁴¹ כו' [ו]כמ"ש במ"א באריכות וד"ל.

והנה ביריעות המשכן היו ד' מדרגות, הא' מקיפים דיריעות המשכן במספר עשר כנגד י"ס דאצי'³⁴² שבבחי' המקיפי' שה[ם] תכלת וארגמן כו', והב' יריעות האוהל למשכן שהן יריעות עזים עשתי עשר³⁴³, והג' מכסה לאוהל מעורות אילים מאדמים³⁴⁴, והד' מכסה עורות תחשים³⁴⁵ מלמעלה כו'. ומבואר בספרי הקבלה דמספר יריעות עשר דתכלת וארגמן כו' הן בבחי' האצי' כנ"ל, אבל יריעות עזים ועורות אילים ועורות תחשים הן ג' מדריגות דנוגה דבי"ע שנבררו מסט"א ונעשים בבחי' אוהל למשכן ויריעות עזים הן לאוהל והן עשתי עשר כמ"ש בזהר הטעם³⁴⁶, וגם בעודף המספר שלהם באורך שלשים באמה³⁴⁷ [הן] יותר מאורך היריעה דתכלת שהוא כ"ח באמה³⁴⁸ כו', ועורות אילים למכסה האוהל הן יותר גסים ועורות תחשים מלמעלה הוא יותר גס. והוא סדר המדריגות דבחי' נוג"ה דבריאה שרוב[ו] טוב ומיעוטו רע הן יריעות עזים שהן שעירות³⁵⁰ כמ"ש ועשו איש שעי"ר³⁵¹ כו', וכאשר מתבררים עולים להיות [oldpage_תנב] לאוהל על המשכן, ועורות אילים מאדמים הוא בחי' נוגה דיצי' דחציו טוב וחציו רע כו', ועורות תחשים הוא בחי' נוגה דעשי'³⁴⁹ שרובו רע ומיעוטו טוב וגם הוא מתברר ונעשה מכסה שני מלמעלה.

[ח] ולהבין ביאור כ"ז, הנה יש להבין³⁵² תחלה דשרש הלבושים בבחי' המקיפים דהיינו בחי' מקיף שלא יוכל לבוא באו"כ מאיר הוא על הלבושים, וראי' לזה ממה שמצינו דפושט ב' לבושים כא'³⁵³ קשה לשכחה כו', משום דכח שי, דהזכרון הוא מבחי' מקיף ושורה על הלבושים כו', וגם ממה שהלבוש מייפה לאדם יותר מכפי המדה דאו"כ כו'. והנה ידוע ג"כ בענין ג' מדרגות דאור וכלי ולבוש שאין מקום יניקה ואחיזה לחיצונים באו"כ כלל וכלל אפי' בחיצוני' הכלים דע"ס דעשי', לפי שידוע דלמ"ד כלים דז"א דאצי' נעשה נר"נ בבי"ע³⁵⁴ ומאיר גם בכלים דע"ס דבי"ע עד גם שכלים החיצונים דנפש דעשי' יש שם מאור האצי' (וכמו גם נפש דישראל שמבחי' כלי החיצון דמל' דעשי' כו' כידוע בענין אתה בראת יצרת נפחת בי ואתה משמרה בקרבי³⁵⁵ לבלתי ידח ממנו נדח³⁵⁶ כו'), וע"כ א"א להיות יניקת החיצונים גם בתערובות טו"ר בכלים דבי"ע כלל. ואפי' בכלים דמל' [דמל'] דעשי' היותר אחרון וכמ"ש וכבוד"י לאח"ר לא את"ן³⁵⁷ שהוא בחי' גילוי אור אלקי ממש³⁵⁸ שבא בירידת ההשתל' באורות וכלים עד כלים החיצונים כו' (כידוע דג' כלים הם פנימי ואמצעי וחיצון כמו ג' אותיות דמודו"מ³⁵⁹, וכמ"ש אתה סת"ר לי ראש תוך סוף³⁶⁰ כו' כמ"ש במ"א). אך ורק בבחי' הלבושים שנפרדי' מן העצם דאו"כ שם יוכל להיות תערובות טו"ר שיוכלו החיצונים לקבל משם יניקה ג"כ, וראי' לזה ממה שאמרו הני מאני דרבנן דבלו³⁶¹ מחופייהו דידהו הרי יכולים החיצונים לשלוט בלבושים דרבנן לבלותם, וזהו השבח שאמר שמלתך לא בלתה³⁶² כו' וכמ"ש במ"א, והיינו בחי' לבושים דנוגה דבי"ע שיש שם תערובות טו"ר בכל עולם לפ"ע וכמ"ש בע"ח דנוגה דבריאה רובו טוב כו', והיינו בבחי' לבושים דנוגה אבל לא בכלים אפי' בחיצונים כנ"ל וד"ל.

ובזה יובן ענין הד' מדרגות ביריעות המשכן הנ"ל, הא' מקיפים דיריעות דתכלת ושש משזר כו', היינו כמו שהוא בבחי' עולם [ה]אצי' עצמו ממש שאין שם גם מקור להסתעפות תערובות טו"ר, וכמ"ש לא יגורך רע³⁶³ כלל אפי' בלבושים. וזהו ענין היריעות דתכלת כו' שגם שהן לבושים [ש]מתלבש בהן אורות המקיפים הן בתכלית הקדושה האלקי' [דמקיפי' דע"ס] דאצי' ממש כו'. אבל יריעות העזים שנעש[ים] לאוהל על המשכן דעשר יריעות כו' שהוא מבחי' לבושים דנוגה דבריאה שיש בזה תערובות טו"ר גם³⁶⁴ שרובו רע³⁶⁵ כו', ומתברר ועולה להיות בבחי' אהל על המשכן שהוא בא בהגשמת אור המקיף מאחר שנתגשם ונתלבש ביריעות עזים דק"נ כמו שיא, אבהיפוך הרע לטוב ע"י תשובה מעומקא דלבא, שעכ"ז מן הטומאה בא רק שנהפך מטמא לטהור כו', וכמ"ש מי יתן טהור מטמא³⁶⁶ לא אחד כו', משא"כ קדושה האלקית בעצם כעשר יריעות דתכלת כו'. ולזה יריעות עזים הן י"א נגד י"א ארורים³⁶⁷ דק"נ שנהפך לקדושה ובי"א סממני הקטורת כו' כידוע וד"ל. ואמנם זהו הוראה גדולה על מעלת אורות המקיפים שיוכלו לירד למטה ולהתלבש בלבושי' דנוגה שהן יריעות עזים אחר הבירור וכמ"ש במ"א בענין ענני [ה]כבוד כו' שירדו אורות מקיפים עליונים ונתלבשו בהגשמת עננים גשמיים והיו לשומר לבנ"י לקבל החיצים³⁶⁸ כו', כך היריעות עזים נעשה לאוהל כו' וד"ל.

והנה מאחר שכלל גדול הוא שכל הגבוה³⁶⁹ גבוה יותר [יותר] יוכל להשפיל א"ע גם בדברים השפלים ביותר כמו ועברתי³⁷⁰ כו', הרי יובן מזה בענין מכסה לאוהל המשכן שהוא עורות אילים מאדמים כו', שזהו בדבר השפל ביותר [ו]הוא בחי' לבוש דנוגה דיצי' שחציו טוב וחציו רע, וכאשר נתברר ונהפך הרע לטוב נעשה בחי' מכסה לאוהל דיריעות עזים כו', שזהו ירידה גדולה יותר שאחיזת החיצוני' שולטת שם יותר, ונהפך לקדושה להיות שומר יותר רק שהוא גס יותר, והוא מה שנעשה מכסה האוהל כו'. וענין עורות תחשים שהוא מכסה השני על העורות אילים מאדמים הוא בחי' נוגה דעשי' שרובו רע ומיעוטו טוב, ויש שם יניקת החיצונים בתערובות טו"ר ברע יותר. ועכ"ז לאחר הבירור כמו ענין התשוקה מרע גמור כו', נעשה מכסה מלמעלה על [ה]עורות [אלים] מאדמים כו', ומפני שביותר אחרון בגסות דק"נ שם ירד מאור המקיף העליון יותר, עכ"ז³⁷¹ יש יתרון המעלה בעורות תחשים מכולם. וכמו ויעש ה' לאדם³⁷² כתנו"ת עו"ר וילבישם שנק' בגדי עשו החמודו"ת³⁷³ שאמר ע"ז וירח ריח בגדיו³⁷⁴ כו', ובתורתו של ר"מ הי' כתוב כתנו"ת או"ר באל"ף³⁷⁵ שהוא לבוש זך ובהיר שנק' זהירו³⁷⁶ עילאה³⁷⁷ כו' שזהו לאחר הבירור דעה"ד טו"ר כו' לגמרי³⁷⁸ נעשה מכתנות עור³⁷⁹ החשמ"ל אור צח בבחי' מקיף ולבוש קדוש ונורא כו' (וזהו שבפ' נשא³⁸⁰ ציוה ה' ליתן הכלי הקדש³⁸¹ ארון [ושולחן] ומנורה ומזבח שיא, בהזהב בבגד תכלת ופרשו עליהם עו"ר תח"ש³⁸² דוקא כי עור תחש הוא הבירור היותר אחרון, וזהו שתרגומו ששגוונ"א³⁸³ ששש בגוונים שלו כמ"ש במ"א [בפ' נשא]³⁸⁴. וזהו מרבדים עשתה לה³⁸⁵ שש וארגמן לבושה זה קאי במל' דאצי' שרש כנס"י אחר תשלום הבירור דעה"ד כו' ע"י מצות מעשיות, דכמו שנעשה לבוש דנשמות ישראל³⁸⁶ פרטי' בג"ע ממעשה המצות שעשה האדם בכל ימיו שהוא בירורי' דק"נ שבדברים גשמיי' נעשה המצות כו', כך לכללות נש"י נעשה בחי' לבוש[י'] מכל המצות שעשו כללות נש"י בכל הגליות. והוא הנק' ארגמן שכלול מכמה גוונים³⁸⁷, והוא בגד העליון, והבגד שמלביש לגוף הוא השש שהוא הפשתן הלבן, שזהו בחי' אה"ר הטבעיות ופשוטה בלתי מורכבת שהוא כח ושרש לכל מעשה המצות. וזהו שש וארגמן לבושה (ומרבדים עשתה לה מעורות תחשים) כו' וד"ל.