ועשית שנים כרובים זהב

שיא, בבע"ה פ' תרומה תקפ"ו לפ"ק

[oldpage_תנג] ועשית שנים כרובים¹ זהב מקשה תעשה אותם² כו' ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפורת תעשה את הכרובים על שני קצותיו³, והיו הכרובים פורשי כנפים [למעלה] סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו⁴ כו', ונתת את הכפורת⁵ על הארון כו', עד ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובי' אשר על ארון העדות את כל אשר אצווך אל בנ"י⁶.

והנה כמו"כ כתיב (בס"פ נשא) בחנוכת המזבח, ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובי' וידבר אליו. הרי כל [ה]קול ו[ה]דבור שדיבר ה[קב"ה] עם משה הי' שומע [משה] מעל הכפורת כו' ומבין שני הכרובים דוקא, דמשמע דאותו הקול שהי' שומע יוצא מעל הכפורת הוא שעבר ונכנס שיא, גבין ב' הכרובים [דוקא] והי' שומע הקול מבין ב' הכרובים, א"כ משמע מזה עכ"פ דכל התורה כולה ניתנה למשה רק מבין ב' הכרובים הללו דוקא וד"ל. [ו]יש להבין לכאורה מה שייכות יש לב' כרובים הללו ומבין שניהם יחד דוקא שמשם יומשך התו"מ דוקא, והיינו בכל התנאים הללו שהכרובים יהיו פניהם איש אל אחיו דוקא ויהיו פורשי כנפיים למעלה כו' (ודוקא כאשר הב' כרובים מבין⁷ קצות הכפורת ומן הכפורת עצמו יעשה אותם כמבואר בפ' וכמ"ש בסוף אל הכפורת יהיו פני הכרובים⁸ דהיינו לאחר ש[י]הי' פניהם איש אל אחיו יתכללו להיות פניהם אל הכפורת).

והנה יש להקדים מ"ש למען אחיי ורעיי⁹ אדברה נא שלום בך דמשמע מזה דכנס"י נק' אחים ורעים ממש להקב"ה, וזה פלא דהלא אין ערוך אליו כלל ואיך יהי' ערך נש"י להיות נק' אחים ורעים ממש כו'. ועוד יש להבין מה שמסיים בזה למען בית ה' אלקינו אבקשה טוב לך¹⁰, הרי חלק לב' דברים הללו דהיינו שלום וטוב, בחי' שלום יהי' למען אחיי ורעיי דוקא אדברה נא שלום בך, ובחי' הטוב יהי' למען בית ה' אלקינו דוקא, וז"ש למען בית ה' אבקשה כו', ולכאורה הי' ראוי שיכלל ג'¹¹ הדברים כא[חד] דלמען אחיי ורעיי יהי' שלום וגם טוב או למען בית ה' יהי' ג"כ שלום ולמה חלקם לשתים דוקא כו'. ואמנם באמת פסוק זה מדבר בענין א' והוא מה שאמר למען אחיי כו' דאימתי נק' ישראל אחים ורעים להקב"ה רק דוקא כאשר בית ה' אלקינו קיים שאז יבקש טוב לך אז ידבר שלום למען אחיי כו', אבל בזמן הגלות שאין בית ה' אלקינו קיים אז אין ישראל נק' אחים ורעים כלל להקב"ה, וז"ש למען אחיי ורעיי למען בית ה' כו' דמשמע דהא בהא תליא דוקא דאימתי למען אחיי כאשר בית ה' כו' וד"ל. וזהו שכנס"י בזמן הגלות דוקא מבקשת מי יתנך כאח לי¹¹ כו', פי' מי יתנך כמו שהי' בזמן בהמ"ק שהיו כנס"י נק' אחים וריעים משום דבזמן הגלות לא נק' אחים וריעים, וע"כ בקשה מי יתנך כאח לי וד"ל. אך א"כ האיך מבקשת כנס"י דבר שא"א להיות כ"א בזמן בהמ"ק כנ"ל, אלא מוכרח לומר דבקשה זו היינו מה שיוכל להיות שיהי' כאח לי גם בזמן הגלות כמו בזמן בהמ"ק, והוא ע"י מצות ת"ת דוקא שהן ד"א של הלכה שהוא במקום היכל ק"ק¹² ממש כמבואר בדרז"ל דמשחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה¹³ במקום היכל ק"ק כו' (כמשי"ת). ולפ"ז יתורץ גם הקושיא הא' שיא, דדלעיל דאינו תולה מ"ש למען אחיי כו' דוקא [בזמן] שבהמ"ק קיים שז"ש למען בית כו', דא"כ למה חלק שלום וטוב לשנים. ועוד דהל"ל למען בית ה' תחלה ואח"כ למען אחיי כו' מאחר שאינו נק' אחים רק כאשר בית ה' אלקינו קיים כנ"ל. אלא הכוונה בזה שאמר למען אחיי כנ"ל גם בזמן הגלות דוקא שהוא ד' אמות של הלכה במקום היכל ק"ק ממש שנק' אחים ומזה יומשך כח¹⁴ שלום דוקא כמ"ש או יחזיק במעוזי¹⁵ יעשה שלום לי כנ"ל¹⁶, והן ב' שלימות בפמשמ"ע ובפמשמ"ט כידוע והכל ע"י ת"ח שא' בהן ורב שלום בניך¹⁷ כו' (כמ"ש במ"א). ואח"כ אמר למען בית ה' כו', שזהו כמו בזמן בהמ"ק¹⁸ שהיו הכרובים פניהם איש אל אחיו הי' יחוד פב"פ להמשיך בחי' טוב העליון, שהוא בחי' צ"ע¹⁹ ביחוד עליון דקודב"ה וכנס"י שזהו יחוד קודב"ה ושכינתי' בחי' יחו"ת, ואמנם יחו"ע²⁰ דאו"א בא דוקא במצות ת"ת, וזהו שהקדים לומר למען אחיי כו' שהן כמו או"א שנק' תרין ריעין²¹ כו' וד"ל.

והנה תחלה יש להבין מהו ענין הכרובים, ומה שהי' כרוב אחד מקצה מזה כו' ופניהם איש אל אחיו דוקא כו' ומ"ש שהי' מדבר אליו מבין ב' הכרובים דוקא כו', דהנה ידוע בפי' כרובים לשון רביא כלומר כרביא²² לפי שהיו הכרובים בציור אדם קטן בשנים שנק' נער ותרגומו רביא²³, והוא בחי' פני אדם שבמרכבה כמ"ש ופני אדם לארבעתן²⁴, וכן ודמות פניהם פני אדם²⁵ וזהו כמו פני אדם קטן שנק' רביא, והוא בחי' אנפי זוטרי כמ"ש בזהר²⁶ ויש ב' מיני פנים א' בחי' נפש²⁷ אנפי רברבי שנק' אדם הגדול, והב' בחי' אנפי זוטרי שהוא אדם קטן ואע"פ שהוא קטן ציורו כמו ציור אדם הגדול כו'. וביאור הדברים הנה ההפרש הזה בין אדם הגדול לאדם הקטן ואיך שיוכלו להתכלל כא', זהו כמשל האב שגדול בחכמה ובשנים שמדבר עם בנו הקטן ורך בשנים שנק' נער ורביא כמו כי נער ישראל ואוהבהו²⁸ כו', וכמו במ"ת שהי' הקב"ה מדבר עם ישראל פב"פ²⁹ כידוע, והרי בחי' החכמה דאוא"ס עצמו מאיר בבחי' הפנים העליונים כמו חכמת אדם תאיר פניו³⁰ כשאמר אנכי ה'³¹ כו', זהו בחי' אנפי רברבי שנק' אדם הגדול (כמשי"ת). וישראל שעמדו בהר סיני כאיש א'³² הרי היו ס"ר³³ נשמות בגופים שהשגתם ומדות שלהם מצומצם מאד כערך הקטן ששכלו ומדותיו קטנים מאד אע"פ שנק' ג"כ אדם כי בצלם אלקים עשה³⁴ כו', אבל אין ערך כלל ביניהם, ועכ"ז דיבר ה' שיב, אעמהם פב"פ ממש ואמר אנכי ה' אלקיך ממש, וכמו שאמר באור פניך ממש נתת לנו³⁵ כו' וד"ל.

וכמו"כ יובן בענין [oldpage_תנד] כמים הפנים אל פנים³⁶ כן לב האדם לאדם שזהו בחי' אנפי זוטרי שנק' אדם תתאה עם בחי' אנפי רברבי שנק' אדה"ע שכמים הפנים אל פנים ממש כך לב האדה"ע לאדם התחתון³⁷ כו', שהן נש"י באתעדל"ת שלהם באוי"ר בקבלת עומ"ש במצות שעי"ז יתעוררו כמים הפנים אל פנים לפ"ע ממש בחי' אתעדל"ע³⁸ מלב האדם העליון לאדם התחתון. וזה פלא לכאורה אחר שזה בתכלית הגדלות וזה בתכלית הקטנות איך יתפעל על³⁹ הגדול מן הקטן כאדם גדול שיתפעל מתינוק קטן, אך עדיין יכול להיות זה באב עם בנו מצד אה"ר העצמית שנפש הבן נמשך מהאב ונפשו קשורה בנפשו⁴⁰ ממש, וכמו ילד שעשועים כמו הבן יקיר לי אפרים⁴¹ כו', וכתיב בנים אתם⁴² כו' שיכול להיות אתעדל"ע מצד אתעדל"ת שלהם, אע"פ שהן בבחי' הקטנות בתכלית וכמ"ש כי נער ישראל [ואוהבהו] כו'. אבל בענין המרכבה דד' חיות שיש בחי' פני אדם בכ"א כמ"ש [ו]פני אדם לארבעתן שהוא אנפי זוטרי כנ"ל שבודאי אין ערוך להם כלל וכלל לגבי בחי' אדם שעל הכסא שנק' אדם הגדול בחי' אנפי רברבי (שזהו בחי' ז"א דאצי' כידוע), ואיך יכול להיות שיהי' המרכבה הזאת נושאות לכסא בבחי' ההעלאת מ"ן לאדה"ע כו' (אחר שאין ערוך כלל לנברא⁴³ בע"ג עם הבורא שהוא בלתי בע"ג כידוע). אך הנה באמת יש להבין איך יתכן תואר אדם למעלה, [ו]אע"פ שאמר דמות כמראה אדם⁴⁴ ולא אדם ממש הלא הוא או' כי לא ראיתם כל תמונה⁴⁵, וכמ"ש שאין לו גוף⁴⁶ ולא דמות הגוף ח"ו, וגם כתיב וגם נצח ישראל⁴⁷ כו', כי לא אדם הוא כו'. אך הנה אנו מוצאים בכתוב כמה תוארי אדם באלקות כמו וירא ה'⁴⁸ וישמע [ה']⁴⁹ וישב ה'⁵⁰ ויתעצב אל לבו [וינחם]⁵¹ כו', שכ"ז הוא תוארי אדם דוקא כידוע. ואמנם הנה יש להקדים בשורש ענין⁵² התורה שנק' ג"כ [ב]בחי' אדם וכמ"ש וזאת תורת האדם⁵³ כו' כמו שהאדם כלול מחכ' ומדות ורמ"ח אברים⁵⁴ חיצונים כו', ואדם גימט' מ"ה⁵⁵ דחכמה, כך הוא בחי' החכ' דתורה שהוא בחי' שם מ"ה דאדם דאורייתא מח"ע נפקת⁵⁶, ויש בחכ' שבתורה בחי' המדות [כמו] כשר פסול טמא טהור כו', חייב זכאי כו', שזהו שיב, בבחי' אדם פנימי וגם בציור אדם חיצוני⁵⁷ ברמ"ח אברים שהם רמ"ח מ"ע⁵⁸ כידוע שכלולים בתורה וד"ל.

ולהבין ביאור הדברים הנה יש להבין תחלה בענין יחוד עליון בע"ס דאצי' שנק' ג"כ בשם אדם אדמה לעליון⁵⁹ ממש, שהוא יחוד דע"ס בעצמות אוא"ס ממש שהוא רם ונשא הגבה למעלה מכל ההשתל' דע"ס דאצי' וגם למעלה מן הרצון וחכמה דהיינו שגם בחי' החכ' דאצי' נק' בחי' עשיי' גשמי'⁶⁰ שנמשך כמו בכח הפעולה ע"י אותיות ושמות (כמשי"ת), וע"כ א"א לומר שיוכלו להשיג באמיתית אוא"ס ב"ה ע"י בחי' החכ', כמו שא"א לומר [שישיג] למשש אור השכל⁶¹ הרוחני ביד כו' כמו ערך הגשם לגבי הרוחני והרבה יותר מזה כערך הדומם לגבי השכל אין ערך לחכמה לגבי עצמות המאציל, עד שא"א לומר שבחכמה או בינה יושג אוא"ס וכמאמר לית מח' תפיסא בי' כלל⁶². וכתיב החקר אלוה תמצא⁶³ כו' מאחר שגם מקור החכ' נאצל מן עצמות המאציל רק בבחי' עשי' בפועל לבד כמ"ש והחכ' מאין תמצא⁶⁴, פי' מאין תמצא במציאות חכ' כי לא נודע מקור התהוות מציאות מאין תמצא זהו פי' הפשוט, וע"ד הקבלה היינו מאין והעלם דאור הכת"ר⁶⁵, דחכמה תמצא בבחי' י"ש כי גם החכמה נאצל מאין ליש.

והענין הוא כידוע דחכ' כולל ב' פירושים⁶⁶ [הפכים] א' בחי' מ"ה לשון מה פשפשת⁶⁷, והב' לשון מהות דוקא, כי זה ההפרש בין בחי' אין דחכמה כמו שהוא בהעלם עדיין דהיינו עד"מ כמו בכח השכל שבאדם שמשכיל כל שכל שבאדם⁶⁸ שזהו בחי' הנביעה מן מעיין החכמה כמו מעיין הנובע מהעלם לגילוי ועדיין לא בא לגילוי שכל וסברא, רק כאשר בא לגילוי כברק מבריק⁶⁹ שנק' התחכמות [ו]המצא' שכל חדש, וזהו כגילוי נביעת המעיין [לנהר] טיפין טיפין כנודע שזהו מאין תמצא במציאות יש ומתפשט מבחי'⁷⁰ שנק' נהר⁷¹ ונק' תרדל"מ כידוע. אך כאשר נאצל אור החכ' ממקורא דכולא⁷² שהוא עצמות המאציל דהיינו ממש כמו שהחכ' מאין [ליש] מהעלם לגילוי תמצא, כך גם מקור החכמה שמשפיע וממשיך כל מציא[ו]ת [שכל ו]חכמה בגילוי גם הוא נאצל מאין ליש דהיינו מהעלם העצמ[י] שהוא בבחי' אין האמיתי כו', דהיינו רק ע"י בחי' אותיות ושמות שהוא⁷³ כמ"ש שיב, גבזהר ובע"ח ששם ע"ב [שהוא שם] הוי' במילוי יודי"ן⁷⁴ על ידו נאצל אור מקור החכ', וכן שם ס"ג⁷⁵ במילוי ההי"ן⁷⁶ נאצל בחי' בינה⁷⁷. וכך כללות הע"ס נק' רק בשם [ו]אותיות והוא רק רזא דשמא קדישא⁷⁸ שהוא שם הוי', כי [כל] אור [וספי'] א"א להיות נאצל מן העצמ[י] רק ע"י ד' אותיות הללו דיו"ד וה"א צמצום והתפשטות וי"ו ה"א⁷⁹ וי"ו המשכה והתפשטות [ד]ה' אחרונה הוא שנעשה מציאות אור הנאצל באו"כ [ממש] כידוע. שזהו כמשל שמו של אדם שאינו שייך כלל למהו"ע רק שיהי' נפנה לקורא[י]ו שע"י השם הוא נתפס להיות יכול[ים] לקרותו בשם זה לזולתו, אבל כמו שהוא לעצמו א"צ שם כלל (וזהו רק כמו בית יד אל הכלי שנק' כלי חיצוני להתפס על ידו לבד. ואין שם זה כמו שם התואר שמורה על העצם דוקא שא"א להיות [לו] שם אחר כלל כקריא' שם האותיות אל"ף בי"ת כו', וכקריאת שמות לשור ואריה וכל הבע"ח דמ"ש ויקרא⁸⁰ אדם⁸¹ כו', שזהו כמו⁸² העצמי שאו"כ⁸³ היו אורות ונאצלים⁸⁴ בבחי' יחוס וערך לגבי אור העצמ[י], מאחר שנק' בשם [ה]תואר עכ"פ המורי' על העצמות ממש. אבל בענין השמות דע"ב ס"ג כו' הרי אמר בזהר עביד מאנא וקרא בי' גרמי' חכים⁸⁵ [כו' שזהו בחי' הכלי החיצוני' דנק' מאנא רברבא שהוא שם ע"ב כו', ובשם זה קרי גרמי' חכים ש]הוא אור החכ' דאצי' שנאצל מאין ליש כו'⁸⁶, והיינו רק⁸⁷ להיות מקור להעולמות בגילוי אור והשפע למקבלים לבד כמו להיות בריאת העולמות בחכ' דוקא כמ"ש כולם בחכ' [oldpage_תנה] עשית⁸⁸ ובראשית בחוכמתא⁸⁹ כו', וגם החכ' דבראשית נמי מאמר הוא⁹⁰ שנמצא מאין ליש כנ"ל. וכך הוא בכל השמות דע"ס בכלל שנק' שמא קדישא שאינו שייך לעצמו כלל, רק שע"י בחי' השמות הללו הוא שנגלה אור א"ס בעולמות, וכמ"ש חכים ולא בחכ' ידיעא⁹¹ באורות וכלים כו', וכן מבין ולא בבינה ידיעא שהוא למעלה מבחי' השמות דע"ב ס"ג דחו"ב דאצי'. וכן בשאר הספירות והמדות וכמו שמסיים לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין ולא כו', עד ולאו מכא"מ כלל, וכמ"ש בס"י ע"ס בלי מ"ה בלי מהות⁹² כלל רק לאחזאה לאתנהגא בהון עלמין⁹³ כו', שהן כמו מדות חג"ת שמנהיגים העולמות ע"פ מקורם המולידים אורות דחו"ב שהן שמים⁹⁴ דע"ב ס"ג כו'. וא"כ לפי"ז הרי אין ערוך כלל וכלל לאורות דע"ס דאצי' שמיוחדים בשמות דע"ב ס"ג כו' לגבי עצמות המאציל מאחר שאינן נקראים בשם התואר שיב, דאלא זהו רק כמו שם הכינוי לבד שהוא ע"ש הפעולה ע"ש שהוא בחי' ההתפשטות⁹⁵ חוץ מעצמות[ו] כמו שם חכ' ע"ש התפשטות אור החכמה לעולמות כנ"ל, כמו כי אמרתי עולם חסד יבנה⁹⁶, וכן אור החסד ואור הגבורה והת"ת כו'⁹⁷ ע"ש פעולתן להנהגת העולמות, כך הן נק' בשמות אלו, וזהו דומה מעט לשם האדם שנתפס ע"י לזולתו שנק' כלים החיצונים שפועלים כל פעולה והמשכה בלבד ואין להם שייכות וערך לגבי העצמות כו' וד"ל.

אבל באמת אין הענין כן כמ"ש במ"א (בפ' בא⁹⁸ ) בענין ז' שמות שאינן נמחקים⁹⁹ שהן הוי' אל אלקי' ושדי [ו]צבאות, וגם בהוי' דחו"ב כמו ע"ב ס"ג כו' ה"ז מיוחדים בעצמות המאציל ממש, כמ"ש דאיהו וחיוהי שהן בחי' האורות דע"ס וגם גרמוהי שהן בחי' כלים החיצוני' הנ"ל (שנק' שם חכים) חד¹⁰⁰ ממש, ולכך גם שנק' שמות אינן נמחקים, א"כ מזה מוכרח לומר דגם בחי' שמות עליונים [הללו] דע"ב ס"ג כו' שכלולים בשם הוי' אינן נבדלים ונפרדים מן העצמות דא"ס ויש להם ערך ויחוס להתייחד עמו באחדות פשוט ממש. ואע"פ שאמר ולאו מכא"מ כלל דמשמע [מזה] שמובדל ומושלל לגמרי מתוארי המדות אלה להיותו בחי' אח"פ ממש כמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן¹⁰¹ פי' ולא בחושבן י"ס כלל דלפני אחד מה אתה סופר¹⁰² כו', גם זה ודאי אמת הוא, אבל מצד שצמצם א"ע וקרא גרמי' חכים ומבין בב'¹⁰³ שמות הללו, ה"ז כמו שם התואר שמתייחדים במהותו ועצמותו ממש כמ"ש דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש (אמנם זהו דוקא בשמות דהוי' ואלקים וכה"ג הנז' בתושב"כ ובנביאים וכתובים שהן משמותיו העצמיים ממש כמו שאמר כל הקורא כו' קורא בשמותיו¹⁰⁴ כו', וגם [מע"ב] שנתהוו מאין ליש ממש משם אלקים וגם משם הוי' כמו בראשית ברא אלקים¹⁰⁵ ביום עשות הוי' אלקים¹⁰⁶ כו', נחשב משמותיו העצמיים, מאחר שנז' בתושב"כ דוקא (כמשי"ת). והוא ענין ז' שמות שאינן נמחקין אפי' בחי' שם הכינוי כשם אדנ"י ושם אלקים מצד פעולותיו מטעם הנ"ל וד"ל.

והנה ידוע דאורייתא מח"ע נפקת דהיינו בחי' חכ' עילאה הקדומה שנק' חכ' העצמי' דלתבונתו אין מספר¹⁰⁷ כלל ונק' חכים ולא בחכ' ידיעא כו', ואמנם ירד אור זה דח"ע שיג, אהקדומה בבחי' אותיות דווקא. והוא בחי' חכ'¹⁰⁸ הקדומה שאמר ואהי' אצלו אמון¹⁰⁹ כו', וכתיב אז ראה ויספרה בבחי' ספר¹¹⁰ וכמ"ש בס"י בג' דברים¹¹¹ כו' בספר וסופר כו' וכמ"ש זה ספר תולדות אדם¹¹² ונק' תורת האדם כנ"ל. דאע"פ שמצד עצמות הא"ס הוא למעלה מעלה מבחי' האדם כמ"ש כי לא אדם הוא¹¹³ כו', והיינו למעלה גם מבחי' החכ' הקדומה [כו', עכ"ז הרי נתצמצמה ונתלבשה כל בחי' פנימיות עצמותו ממש כמו שהוא באמירתו¹¹⁴ ממש באותיות התו' הקדומה] שנק' ספר החיים¹¹⁵ כו'. והיינו שהן בחי' שמות העצמיים שלו כמאמר כל הקורא בתורה קורא בשמותיו ממש, וכמ"ש קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת דתורה¹¹⁶ שנק' שמותיו ממש הוא אשר יקראוהו לאמיתית עצמותו ממש כו', וכמו בביטול ת"ת אמר אין קורא בשמך¹¹⁷ כו' (וזהו כשם התואר שמורה על עצמותו ממש, ויותר מזה דבתואר אינו רק ציור [ו]דוגמא להורות על אמיתת[ו] ובאותיות התורה הרי נתפס מהו"ע ית' ממש דאע"ג דלית מח' תב"כ, אבל מח' וחכ' דתורה נתפס בה ממש דאורייתא וקודב"ה כולא חד¹¹⁸, ונק' ג"כ היכלא עילאה דקודב"ה¹¹⁹, וכמארז"ל דד"א של הלכה עכשיו במקום היכל ק"ק ממש. ולזאת הגם שגם חכמה דתורה מאין תמצא דאיהו וחיוהי וגם גרמוהי חד ממש דהיינו גם האורות דע"ס דאצי' שנק' בשמות כמו באותיות¹²⁰ דהוי' אלקי' שנז' זה¹²¹ בתורה אע"פ שלא נאצלו רק בבחי' אותיות ושמות (כשם ע"ב ס"ג ומ"ה וב"ן) דשם ע"ב¹²² במילוי אלפי"ן הוא לשם הוי'¹²³ שבתורה, וכן שם ב"ן במילוי ההי"ן הוא בבחי' שם אלקים¹²⁴ וכה"ג) (והיינו ענין ז' שמות שאינן נמחקים כנ"ל שהוא שם שדי צבאות שנז[כר] בתורה דהכל א' ממש). וז"ש בס"י דע"ס הן כשלהבת הקשורה בגחלת¹²⁵ שהוא בבחי' יחוד גמור וכך הוא בחי' התלבשות עצמות אוא"ס ב"ה דאצי' ביחוד גמור בהעלם ובגילוי (כשם התואר וכינוי כנ"ל) שנק' או"כ בכלל כידוע משום דאיהו וחיוהי חד ממש, אע"פ שנק' שמות בלבד (דלא כדלעיל), וכ"ז הוא שנק' בבחי' אדם כנ"ל, כמ"ש וזאת תורת האדם אדמה לעליון ממש לפי שכולל כל השמות וצירופי' דע"ס דאצי' שהוא בחי' שם מ"ה מלגאו¹²⁶ דאיהו אורח כל האצי' [ו]מייחד לון ומקשר לון כו' (כמשי"ת).

והנה להבין בתוספת ביאור ענין היחוד האמיתי בחיבור וקשר ליחוד העצמות א"ס ב"ה בע"ס דאצי', הנה ידוע שזהו שיג, בבחי'¹²⁷ דמיון וקשר וחיבור הנפש בגוף בציור אדם שהרי אמר חכמה מוחא חסד דרועא ימינא¹²⁸ כו' וכה"ג שזהו בציור אדם בהתלבשות אור החכ' ומדות בכלים דוקא, וכמ"ש אי אנת תסתלק מנייהו¹²⁹ אשתארו כגופא בלא נשמתא כו', שהן בחי' הכלים בלא אורות שנק' גופא בלא נשמתא כו' (וכולל דנר"ן דאדם הוא בחי' שם מ"ה מלגיו כו' כנ"ל). דהנה אנו רואים בחיבור הנפש החיוני¹³⁰ בחומר גוף גשמי דבר פלא ביותר דאיך יחובר[ו] ב' הפכים כאלה רוחני בגשמי מאחר שבחי' הרוחני מושלל [oldpage_תנו] בתכלית מכל בחי' תואר גשמי, וא"כ ודאי שחיות אור הרוחני שבנפש עצמה כמו שהיא טרם בואה בגוף מושללת לגמרי מכל תואר חיות גשמי שמלובשת ומורכב בד"י גשמי' כמו בדם ובשר הגשמי ואין ביניהם דמיון וערך כלל וכלל. כי חיות הגשמי נק' חיי בשר ודם גשמי שמחי' לגוף גשמי ואיך יהי' לה חיבור וקשר עם אור וחיות הרוחניות שבנפש עצמה עד שנאמר שהנפש עצמה ממש מלובשת בחומר גוף וכמו ואתה נפחת בי¹³¹ כו' (שהרי הנפש מתפעלת ממקרי הגוף¹³² ממש שהכאב הגשמי¹³² בקלקול אבר ירגיש אותו ברוחניות שבנפש עצמה, וכן בהיפוך בתענוג גשמי שישמן הבשר עצמו ותתענג¹³³ הנפש עצמה, ובצער הגוף תצטער הנפש כמו שנראה פנים ריעותא בקילותא¹³⁴ בדמי' גשמיי' מצער ויגון הנפש (וכמו הלב גשמי יודע ומרגיש מרת נפשו¹³⁵ ). וכן פנים צהובים ומאירים בדמים מבשורה טובה תשמח הנפש כידוע, שמזה נראה לעין שיש קשר וחיבור ממש לנפש עצמה בגוף. אע"פ שמצד הנפש עצמה שמושללת מכל תואר חיי בשר גשמי כנ"ל לא הי' מהראוי כלל שתתפעל ממקרי הגוף בין בטוב בין ברע כמו שהיתה קודם בואה לגוף, שא"א לומר שהיתה מתפעלת ממקרי' גשמיי' בצער ועונג הגשמי (רק יסורים רוחניים כיסורי הגיהנם וכעונג רוחני בג"ע כו') מאחר שמובדלת בערך מכל תוארי הגשם לגמרי). אך הנה באמת שני ההפכי' יש בנפש [בגוף] א' שמתקשרת בגוף כמו בהתקשרות עצמ[י'] להתפעל ממקרי הגוף כנ"ל, וגם זה אמת שאינה מקושרת [כלל] בגוף בערך ויחוס ואינה מתפעלת בעצמה כלל מן מקרי הגוף. וראיה מן הגלגולים שנפש א' תתלבש בכמה מיני גופים¹³⁶ שונים ומחולקים בטבעם מן הקצה לקצה כו' עד שתוכל להתגלגל גם באבן ועץ¹³⁷ או בחי' ובהמה כידוע, ואין בה שינוי מהות כלל כו'.

שיג, גושרש הענין הוא כידוע דמה שבאה הנפש בהתחברות בכלי הגוף עד שחיות¹³⁸ הגוף מקבל חיותו ושפעו רק מאור וחיות [הנפש] הרוחניות והיו לאחדים ממש כנ"ל אין זה בחי' מהותה ועצמותה של הנפש הרוחני' ממש, אלא הוא רק בחי' הארה דהארה ממנה (שנק' צלם הנפש כמ"ש במ"א כמ"ש אך בצלם יתהלך איש¹³⁹ כו'), שהוא רק הארתה והתפשטותה החיצוני מאד שנק' רק גילוי הארה מהארה, כמו הגילוי של התנועה בפעולה שאין זה עצם החיות שביד אלא רק גילוי הארה נבדלת בעלמא (וכמו כח הצומח הרוחני שמצמיח עשב שזהו ג"כ התהוות גשם כמו שיש ברוחניות¹⁴⁰ דכח הצומח ממש, שבודאי אין זה הצומח דעשב הגשמי רק בחי' הארה דהארה נבדלת מעצם הרוחניות דכח הצומח, וכמ"ש במ"א שזהו בחי' הממוצע שבתו'¹⁴¹ גשמי' שברוחניות דכח הצומח¹⁴² יעשה בחי' רוחניות הצומח בעץ¹⁴³ הגשמי עד שבא בשינוי המהות לגמרי מן הרוחני' אל הגשמי כו' (וזהו שמפליא לעשות לקשר רוחניות בגשמיות¹⁴⁴ כמ"ש במ"א). וכך הוא ג"כ בחיבור וקשר אור רוחניות הנפש בחי[י] בשר בדם הוא הנפש שזהו אדם, שבחי' גשמיות שברוחניות הנפש הוא שנמשך להיות בבחי' הרוחניות לחיות הגשמי שבדם שנק' ג"כ נפש ממש כמ"ש כי הדם הוא הנפש¹⁴⁵ ממש עד שיש קישור וחיבור עצמי ביניהם כנ"ל, כמו בחי' ההרגשה להתפעל בנפש עצמה מכל מקרי הגוף כנ"ל. ובאמת אין זה קשר וחיבור אמיתי כי אין מהות הרוחני' דנפש עצמה בגוף רק בחי' אורה החיצוני' לבד שממנו מתהוה בחי' חיי בשר כמו ברביעית דם שהנפש תלוי בו¹⁴⁶ ממש כנ"ל¹⁴⁷, ע"כ הוא בא בדילוג גדול ממהות למהות מן הרוחניות אל הגשמיות ממש וד"ל.

והנה הדוגמא מכ"ז יובן למעלה בבחי' חיבור וקשר עצמות אוא"ס בנאצלים כנ"ל שזהו כמו חיבור הנפש בגוף מחיי הרוחניי' לחיי בשר בדילוג הערך [מאד] כנ"ל, שאין שינוי כלל בעצם אוא"ס כלל כמ"ש אני הוי' לא שניתי¹⁴⁸ כו' עד שאינם נתפסים במציאות כלל, ונק' ע"ס בלי מה בלי מהות כלל, וכמ"ש ולאו מכא"מ כלל. שזהו כמו עצמיות הנפש שמושללת מכל תואר אור וחיות גשמי ולא תתפעל כלל ממקרי הגוף כנ"ל, כי אין מהו"ע אוא"ס ב"ה מלובש בהם רק בחי' הארה דהארה לבד שהן בחי' אותיות ושמות בע"ב ס"ג כו' כנ"ל (וזהו אם צדקת מה תתן לו¹⁴⁹ כו' וכן ולו נתכנו עלילות¹⁵⁰ כו' כמ"ש כי לא ראיתם כל תמונה שמובדל [מ]בחי' אדם [כ]נ"ל). ועכ"ז גם זה אמת הוא שיג, דשיש קשר וחיבור לאוא"ס בע"ס דאצי' כנשמה בגוף כמ"ש אי אנת כו', שזהו כמו חיבור אור הנפש בחיי הגוף בדילוג הערך ע"י ממוצע כנ"ל כקשר הרוחני' בגילוי¹⁵¹ כנ"ל, מאחר שאמר חכמה מוחא חסד דרועא כו' וע"כ אמר דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד (דכמו שיש¹⁵² כחות הכלולים בנפש מתאחדים ביחוד עצמי עכ"פ כך ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל כשלהבת הקשורה בגחלת כנ"ל, אע"פ דלאו מכא"מ כלל אפי' בהעלם, אעפ"כ נק' ע"ס הגנוזות בעצמות כו'. כך הוא גם בהארות [האורות] הגנוזות מן ההעלם לגילוי בבחי' או"כ שנק' גרמוהי ג"כ חד ביחוד העצמי (כנראה לעין בקשר עצם הכחות של הנפש בעצמה כעונג וצער בעצם הרוחני' יש בנפש¹⁵³ שנתפעל[ת], כמו"כ¹⁵⁴ ממש בפנים לרע ולטוב וכה"ג) פי'¹⁵⁵ חיוהי וגרמוהי או"כ שהן שמות התואר שנק' חיוהי ושמות הכינוי והפעולה שנק' גרמוהי כנ"ל וד"ל). ואמנם הנה בחי' יחוד וחיבור הנה אע"פ שאין ערוך כלל ביניהם כנ"ל מ"מ נק' יחוד אמיתי אף באצי' בבי"ע (שהן אותיות דמל' דאצי' בבי"ע) כמ"ש כגוונא דאינון מתייחדין לעילא¹⁵⁶ בע"ס דאצי' אוף הכי ממש כו'. והוא לפי שגם זה עצמו הוא שנתצמצם בעצמו להיות לאח"פ קשר וחיבור באו"כ דבחי' אדם דוקא כמו להיות חכים ומבין באו"כ דוקא כמו חכמה מוחא כו' שהוא בפרצוף אדם מנר"ן [ב]ג' כלים כמוח[א] ולבא וכבדא¹⁵⁷ בכלל כידוע. ועז"א אי אנת תסתלק כו' ואנת ממלא כל שמהן מלבר כל ספי' ומלגיו כו' ואנת הוא דמייחד לון ומקשר לון כו', שזהו כמו בחי' התכללות שיש באדם לכל ח"י¹⁵⁸ אברים שלו מראש לרגל ומרגל לראש עד¹⁵⁹ מבלי שימצא ראש וסוף¹⁶⁰, [oldpage_תנז] להיותו בהתכללות זו דומה לעצמות המאציל שלמעלה מבחי' אדם [כמו אד"ם] אדמה לעליון ממש שהוא עצמות המאציל שמן¹⁶¹ שלימותא דכולא¹⁶² ואין דבר מה שלימותו¹⁶³ כו' וכמשל הרגשה כללית דנפש בכל האברים בשוה כו' (וזהו שם מ"ה מלגיו דאיהו אורח כל האצי' שכוללם יחד ממש אעפ"י שמצומצם¹⁶⁴ בחי' אדם במוחא ולבא כו', יש בחי' ראש תוך סוף וימין ושמאל ואמצע אבל מתכללים ראש וסוף כא' ממש וד"ל¹⁶⁵.

והנה ידוע בדרך כלל שבחי' ראשית גילוי אור וחיות הנפש בגוף להתלבש בגוף בציור אדם ברמ"ח אברים היינו בבחי' אור החכ' שבכלי המוח דוקא, שזהו עיקר נפש אדם שכולל כל מה שנמשך ממנו ומתחלק דרך גידים הדקים בכל האברים דהיינו מן המוח נמשך ללב ומן הלב לכל האברים, וא"כ החכ' שבמוח הוא א' דאד"ם שכולל הכל והלב נחשב פרט, ועכ"ז שיד, אנק' הלב כלל לגבי האברים דפליג לכל שייפין¹⁶⁶ כידוע. וכך יובן למעלה בראשית גילוי [ד]אור א"ס [ב"ה] בע"ס דאצי' שזהו [מבחי'] החכ' [ו]למטה כמו שאמר חכ' מוחא כו', ואע"פ שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא כלל, עכ"ז אף שאין ערוך כלל¹⁶⁷ לאצי' כלל עם עצמות המאציל¹⁶⁸ רק במקום גדולתו שם¹⁶⁹ כו', שמצמצם א"ע להיות נק' חכים באו"כ דוקא כמ"ש עביד מאנא רברבא וקרא בה גרמי' חכים כו' רק שזהו בדילוג הערך מאד לפ"ע¹⁷⁰. ו[א]עפ"כ אמר דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כדמיון קשר וחיבור אור וחיות הנפש בראשית [ו]כללות החיות במוח החכמה שבראש, ומשם מתפשט לכל אברי הגוף כנ"ל שזהו שנק' [בחי'] נפש אדם כנ"ל וד"ל. אבל כ"ז אינו אלא דוקא בבחי' כח¹⁷¹ דתורה שנק' תורת האדם העליון כנ"ל, לפי שמדתו הוא¹⁷² פנימי' ועצמ[י]ו' כח חכמתו שמתצמצם כל עצמותו ב"ה (כמו כח השכל בנפש שכל [ה]נפש נק' ע"ש השכל נפש השכלית¹⁷³ כו'). וע"כ הגם שבתורה אמר והחכ' מאין תמצא במציאות אותיות וספר שנק'¹⁷⁴ שמותיו העצמיים ממש דאורייתא וקודב"ה כולא חד ממש, וכמ"ש דג' קשרים הן¹⁷⁵ כו' ישראל מתקשראן באורייתא ואוריי' בקודב"ה פי' מתקשראן כמו בהתקשרות עצמ[י]ות כמו הנפש שמתקשר במוח החכ' להיות בבחי' נפש אדם ברמ"ח אברים כו' עד דאיהו וחיוהי חד ממש (וע"כ שמות שבתורה אינם נמחקים כו' כנ"ל, וכך הוא למעלה בשמות דע"ס דאצי' שנק' אדה"ע כידוע).

והנה זה האור הראשון ד[בחי'] ח"ע שבמוח החכמה דהיינו בחי' החכ' שבתו' כמו שהיתה בעצמות א"ס ב"ה וירדה למטה להיות בבחי' חכ' מוחא כו', וזהו שנק' אדם הגדול¹⁷⁶ דוקא, ובל' הזהר נק' אדם קדמאה¹⁷⁷ והוא שנק' אדם הראשון¹⁷⁸ דאדם גימט' מ"ה, וכתיב מה שמו ומה שם בנו¹⁷⁹ דיש אדם בתראה שהוא שם מ"ה דבנו דא"ק שזהו בחי' ח"ת שנק' אדם הקטן אנפי זוטרי (כמשי"ת). ופי' אדם הגדול לפי שהחכ' שנק' אדם גימ' מ"ה דחכמה הוא בבחי' גידול ביותר כמו החכם הגדול שעומק חכמתו מתפשט למעלה עד אין שיעור ולמטה עד אין תכלית כמו חכמת שלמה דכתיב וידבר ג' אלפים משל¹⁸⁰, וידבר שיד, בעל העצים¹⁸¹ [כו']. וכך הוא בבחי' החכ' דתורה בשרשה שנק' תורת האדם העליון שאין לה שיעור למעלה ולמטה בהתפשטותה כמ"ש ארוכה מארץ מדה¹⁸² ורחבה מני ים ונק' משל הקדמוני¹⁸³ כו', וע"כ נק' אדם הגדול (וכמו במ"ת שדיבר ה' בחכמתו העצמית שהאיר בפני מלך כענין חכמת אדם תאיר פניו באמ' אנכי כו', שזהו בבחי' [פנימי'] חכ' דא"ס שנתצמצם באותיות הללו ונק' אדם הגדול וכנס"י שקיבלו אור זה נק' רביא כנ"ל). ועיקר הטעם לקריאת שם אדם הגדול הוא לפי שבחי' החכ' דבריאה¹⁸⁴ כולל כל חיות האברים לפי שממנו מתפשט אור וחיות רוחני לכל האברים כנ"ל, ע"כ כל בחי' פרצוף ציור אדם החיצוני ברמ"ח אברים נק' ע"ש בחי' החכ' שבראש דוקא. וראי' מן [ה]הרגשה כללי' שמרגיש במוח דוקא לכל האברים בשוה (והוא שאמר בע"ח דאור אבא הוא שורש כל האצי'¹⁸⁵ ולמעלה יותר הוא בחי' חכמה דא"ק שעקבו דא"ק מסתיים בסוף העשי'¹⁸⁶ כמו אדה"ר שהוא¹⁸⁷ קודם החטא ראשו בעולם הבריאה¹⁸⁸ ורגליו בעשי' כו', והיינו שא' וכל קומה¹⁸⁹ כו') ותורת אדם הגדול הזה דבחי' א"ק הוא בחי' חכמה הקדומה [דתוה"ק] כנ"ל וד"ל (וידוע שיש ג' מיני אדם¹⁹⁰, אדם פנימי במוחין דחב"ד ואדם האמצעי בחג"ת שהן המדות שהן ג"כ בבחי' הגדולה¹⁹¹ מאד כמ"ש לפי שכלו יהולל איש¹⁹² דשפע¹⁹³ השכל והמוחין בגדולה¹⁹⁴, כך ערך גדולתו¹⁹⁵ של המדות. וכך הוא במדות דח"ע דתורה של מעלה דבחי' אדם הגדול הנ"ל, ואדם חיצוני הוא בנה"י שזהו אורות בכלים החיצונים שהן כמו רמ"ח אברים דאדם שהן רמ"ח מ"ע כידוע. והיינו ציור אדם דכנס"י שנק' ג"כ אדם כמ"ש אדם אתם¹⁹⁶, אתם קרוים אדם¹⁹⁷ כו', והוא ע"י המצות מעשיות בפו"מ שעושים כמ"ש ועשיתם אותם כאלו אתם עשאוני¹⁹⁸ ברמ"ח כו', וכתי' אלה המצות אשר יעשה אותם האדם יעשה בפ"מ שזה כל האדם לפי שנעוץ תחלתן בסופן²⁰⁰ דוקא שעולה למעלה מאדם הפנימי דמוחין דחב"ד כו', וזהו וחי בהם¹⁹⁹ מעצמות א"ס ב"ה שלמעלה מבחי' אדם כו', וכמ"ש סוף דבר כו' כי זה כל האדם²⁰¹. וכידוע במ"ש כל הנקרא בשמי שהוא שם מ"ה לכבודי²⁰² בראתיו כו' אף עשיתיו לרבותא²⁰³ דסוף מעשה עלה במח' תחלה²⁰⁴ כידוע שהרי ע"י שאמרו ישראל נעשה²⁰⁵ הי' ענין שיד, גסיבת הירידה שירד ה' עליהם²⁰⁶ כו' והיינו ענין הג' קשרים דישראל ואורייתא וקודב"ה כידוע וד"ל).

והנה כ"ז הוא בחי' אדם הגדול שנק' אנפי רברבי (והוא בחי' ח"ס דא"א שנק' אריכא דאנפין שמשם מקור גילוי אור החכ' דתורה מאין ליש [ב]חכ' דאצי' ומדות באו"כ בציור אדם) (גם בז"א דאצי' שהן מדות דחג"ת ונה"י כו' משום [oldpage_תנח] דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד באצי' מפני שהכל מתייחדים שם באור א"ס המאיר בקו"ח שעובר כל האצי') וזהו שנק' תורת האדה"ע שהוא בחי' אדם הגדול הנ"ל. אבל יש עוד בחי' אדם שנק' אדם תתאה בחי' אנפי זוטרי כאדם קטן בשנים כרביא כנ"ל, דאע"פ שגם הוא נק' אדם ממש, אבל אין לו ערך כלל לגבי בחי' אדם הגדול הנ"ל. ועז"א מ"ה שמו מ"ה שם בנו [כבן] הקטן ששכלו ומדותיו מצומצמים ביותר מתחילת הבריאה בתכלית הקטנות, ואין לו ערך כלל לגבי אדם הגדול שחכמתו ומדותיו גדולים בתכלית הגדלות במקור החכ' למעלה מעלה כזקן שקנה חכמה²⁰⁷ כו'. שבודאי כאשר צריך האדם²⁰⁸ הגדול שנק' אדם הגדול לדבר עם הנער ורביא שנק' אדם קטן שצריך להשפיל יותר²⁰⁹ ולצמצם א"ע ביותר מכפי מדת הצמצום מחכם גדול לחכם קטן היינו כרב לתלמידו וכה"ג כו', דהשפעת הרב לתלמיד [י]ש ערך ויחוס ביניהם בעצם החכ' שגם התלמיד מבין בחכמה זו רק שהרב מבין וחכם גדול ממנו להאיר עינו במה שלא יוכל להבין מדעתו. אבל הנער הקטן הרי שכלו קטן מאד בעצם מצד התולדה שא"א לו להשיג כלל בשכל וחכ' רק כפי ערכו המצומצם בלבד, וכמו"כ מדותיו הם בקטנות מאד בעצם לפ"ע קטנות המוחין בעצם. וא"כ אור ושפע החכ' והשכל וגם המדות שהן בבחי' גדלות החכמה אי[ך] יוכל הנער הקטן בשנים לקבל אף מבחי' דיבור של הרב שמצמצם השכל שבמוח החכ' בגילוי אותיות הדבור שאין זה [מ]ערכו כלל, אלא צריך האב החכם לצמצם אור שכלו ומדותיו לגמרי אף בדבור רק כפי ערך השכל ומדות [של] התינוק לבד, שצמצום זה הוא בא בשינוי המהות לגמרי הרבה יותר מצמצום אור השפע[ת] השכל לתלמיד שבא בגילוי בדבור שיש לו ערך כנ"ל.

ולפי"ז יש להבין בנמשל מכ"ז למעלה בבחי' אדם הגדול העליון דאצי' בבחי' מקור החכ' ומדות בגדלות המוחין ומדות שיורד עד בחי' מל' דאצי' שהוא בחי' ה' שיד, דאחרונה²¹⁰ דשם הוי' בה"א ברא"ם²¹¹ כו' מאין ליש באות יו"ד²¹² הדבור העליון, וכמ"ש בס"י וקבען בפה²¹³ כו' שהוא בחי' הגילוי מן ההעלם דע"ס דאצי' בכלל, ובפרט זהו בתורה²¹⁴ שנק' ח"ת חכמה בסוף שזהו הארת אור השכל וחכ' ומדות שבאים בגילוי באותיות הדבור דיו"ד מאמרות כמו במאמר יהי אור²¹⁵ יהי רקיע²¹⁶ כמ"ש²¹⁷ בדבר ה' שמים נעשו²¹⁸ כו'. ולפ"ז התהוות בע"ג דעולם הבריאה כשרפים וחיות הקדש שנתהווה מרוח פיו ית' מהבל הדבור שכללותו בחי' שנק' יח"ת²¹⁹ שהוא חכ' שבדיבור (והוא בחי' אדם תתאה, שזהו כמשל התלמיד שמקבל מאור אבא²²⁰ מחכ' שבדבור [שלו] כנ"ל), ואיך יוכל להיות התהוות בע"ג מכח אלקי הבלתי בע"ג אף בחכמה שבדבור, מאחר דאמר דאיהו וחיוהי חד כו'. והגם שנק' גם זה האור [דחכ'] שבדיבור בבחי' אנפי זוטרי לגבי בחי' גדלות החכ' שבראש שנק' אנפי רברבי כנ"ל, עכ"ז מתייחסים ומתאחדי' כא' אף בהארת ח"ת בעולמות הנפרדים כמ"ש בזהר ע"פ חכמות בחוץ תרונה דח"ע אתמשך בח"ת²²¹ והיו לאחדים ממש, אוף הכי אתייחדת²²² כו'. ובחי' פני אדם שבמרכבה הוא בחי' תכלית הקטנות במוחין ומדות בעצם כנ"ל, וכתיב על הכסא דמות כמראה אדם²²³ שהוא בחי' אנפי רברבי לגבי העולמות והמרכבה העליונה אף שאינו רק בחי' אנפי זוטרי לגבי בחי' החכ' שבראש, מ"מ יש יחוס וערך ביניהם כנ"ל שהרי אותו השכל שבמוח החכמה שמשכיל לעצמו ישפיע אותה בכלי הדבור למקבל באותיות ואין בו רק שינוי המהות דרך הצירופים שבדבור, אבל הן מתאחדי' ממש כנ"ל, משא"כ מחכ' שבדיבור לגבי הנבראים בע"ג²²⁴ כמו מרכבה דפני שור כו', אע"פ שפני אדם לארבעתן אין לזה ערך כלל וכלל לגבי בחי' דמות כמראה אדם שעל הכסא כנ"ל וד"ל, וא"כ איך יש ערך ויחוס להיות חיות הקדש נושאות את הכסא²²⁵, וכמ"ש אד' בם²²⁶ ממש כו' וד"ל. וצריך לומר שבודאי יש בחי' צמצום גדול [בין] האור האלקי דבחי' אותיות הדבור דמל' דאצי' בין העולמות [וה]נבראים, וכידוע בע"ח שיש מסך מפסיק בין האצי' לבריאה²²⁷ ודרך בקיעת המסך הוא שנעשה מקור לעולמות שזהו בחי' הארה דהארה לבד (כנ"ל במשל חיות הגוף מן הנפש כו' שע"ז א[מר] ג"כ מסט' דשכי[נתא] לא ראיתם כל תמונה²²⁸ כו'), והוא בחי' אדם שעל הכסא [ד]עולם הבריאה כו' שממנו נמשך השפעה לבחי' ו"ק דבריאה שהוא בחי' נער מט"ט²²⁹ שנק' שרו ש"ע²³⁰ בכלל[ות] כמ"ש בזהר ע"פ אנוש כחציר²³¹ כו'. ובדרז"ל ע"פ נער הייתי גם זקנתי²³² שטו, א[זהו] שרו ש"ע אמרו ונק' נער בחי' רביא אנפי זוטרי לגבי בחי' אדם שעל הכסא כו' שהוא מבחי' הארת מל' דאצי' בבריאה, וכמו שרמזו רז"ל קוב"ה בלילה מאי עביד רוכב²³³ על כרוב קל [שלו] ושט בח"י אלף עולמות דזה בחי' נער מט"ט שנק' כרוב²³⁴ קל כרביא כלומר אדם קטן כו'), והוא בלילה היינו בבחי' הצמצום והסתר דמל' במדת לילה שאז בחי' עלי' דמדת המל' באצי' ע"י הכרוב קל שהוא בחי' מדות דבריאה שהוא באותיות המחשבה שצמצם האורות דמדות שבלב ומעלה למעלה ברצון העצמי שנק' כתר שלמעלה מן החכמה כו'.

(וביאור הדברים שזה הוא²³⁵ מ"ש בזהר דאתוון אתגליפו²³⁶ כו' כחקיקה לחקיקה, כמו אותיות הכתב שמצ[ו]ייר בצורת שנים ומצורף²³⁶ שני' לשלישית כו'), ולזאת יוכל להיות שיקבלו המרכבה דפני ארי' ושור כו' מבחי' אדם שעל הכסא (ע"י בחי' נער מט"ט (כמו בא[ד]ה"ר שקיבלו ממנו כל החיות ובהמות להיות כולל כולם וממנו מסתעפי'), ומ"ש וברוח פיו כל צבאם²³⁷ היינו שמתהוים רק מהבל הדיבור דאדם שעל הכסא שבא בדילוג הערך מן מגליפו' הנ"ל²³⁸ האותיות כנ"ל). אך הנה אע"פ שבהשתלשלו' העולמות כמו מאצי' לבריאה ויצי' כו', והוצרך להיות ע"י צמצום המסך כנ"ל (וגם ע"י צמצום דקטנות המדות דנער מט"ט דברי' כנ"ל), אבל בירידה והשתל' דתורה מעצמות אור א"ס באבי"ע עד תורה הנגלית לנו בעוה"ז באותיות הכתב ובאותיות הדבור אין בזה שום שינוי המהות ובלא צמצום והעלם והסתר כלל וכלל. ואף לא בצמצום השכל שבמוח שמתצמצם בדיבור [oldpage_תנט] לתלמיד כנ"ל, אלא כמו שהוא במשפיע במקור החכ' שבראש כך הוא במקבלי' ממש בלי שום שינוי כלל וכלל, ואף ש[ה]מקבל הוא כנער קטן בשנים שאין לו ערך כלל וכלל לגבי אדם הגדול. וראי' ממ"ת שהי' האור והשפע דבחי' פנימי' ח"ע דתורה הקדומה שבבחי' אדם הגדול כנ"ל יורד ונמשך לבנ"י המקבלים ביו"ד הדברות דאנכי כו' ששמעו מפי הגבורה²³⁹ בלי שום צמצום והעלם והסתר כלל וכלל עד שעל כל דיבור²⁴⁰ כו' כמ"ש קול אלקים אתם שומעים²⁴¹ כו'. ואע"פ שכנ"י במוחין ומדות שלהם היו בתכלית הקטנות מאד כערך נער ורביא בחי' אנפי זוטרי, ומ"מ מתקבל בהן אור דתורה גם לדורות הבאים כידוע. לפי דצמצם הקב"ה עצמו ביותר בדבר שטו, בעמהם, כאשר ידבר האב הגדול בחכמה עם בנו הקטן ורך בשנים שמלביש הדבר חכמה בענינים פשוטים שיהי' מבין התינוק לפי שכלו הקטן ויהי' לו לטובתו וקיומו בנפשו וגופו כל הימים כמו שמע בני מוסר אביך²⁴² כו', שהן דרכי החיים בסומ"ר וע"ט דגשמיות. ואע"פ שיש בזה צמצום והעלם גמור בהלבשה זו כהתלבשות השכל במשל וכה"ג, מ"מ אין בזה האור דתורה שינוי המהות כלל מכמו שהי' במקורו העצמי'. (וראי' לזה ממה שאמר דמשה קיבל תורה מסיני²⁴³ ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים כו', בדור אחר דור עד דור האחרון גם בכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש²⁴⁴ ניתן למשה כו' בלי שינוי כלל, וכמו שאמר²⁴⁵ שפיר קאמרת²⁴⁶ כאלו אמרה משה, וכך הוא בכל מי שיושב וקורא²⁴⁷ דבר ה' זו הלכה²⁴⁸, הרי הקב"ה יושב ושונה כנגדו ממש כמ"ש ואשים דברי בפיך²⁴⁹ כו' בלי שינוי המהות כלל לפי שהוא דבריו ממש כמו במ"ת שהי' מדבר בעצמו עמהם בבחי' פב"פ, אע"פ שאין ערוך כלל ביניהם.

ויש בזה ב' טעמים א' מצד ההשפעה דאור דתורה ש"מ²⁵⁰ בכמה מיני לבושים והעלמות רבות מאד ולא ישונה אורה כלל. לפי שאין כל הצמצומים דאבי"ע מחשיך אור דתורה כלל גם [בחי' המסך שבין אצי' לבריאה ומבריאה ליצי' כמו שירד ה' על ה"ס באש הוי' מבלי העלם והסתר כלל, גם] בבא התלבשות חכמה דתורה בענינים גשמיים דנוגה בנשמות שמלובשים בגופים שנק' תורת ה'²⁵¹ ומצות ה'²⁵² ממש כמו במצות תפילין שבראש א' כי שם ה' נקרא עליך²⁵³. וכן באו"מ דטלית ול"ב חוטין דציצית ובמצות סוכה בהמשכת אור מקיף²⁵⁴ שאין בכל זה שינוי באור העצם כלל וכלל, וכמו שהוא בתו"מ העליונה שנק' תורותיו ומצותיו וחוקותיו כו' להיות למעלה מההשתלשלו' דקו וחוט הנמשך באצי' עד סוף העשי' רק באה התורה שמ"ע בהתלבשות דאצי' ונק' תורה דאצי' (כמו הקב"ה שהוא בחי' ז"א²⁵⁵ יושב ועוסק בתורה²⁵⁶ וכן יושב ושונה כנגד אדם למטה הכל בשוה). ואע"פ שבמ"ת ירד הוי' ג"כ עם המרכבה²⁵⁷ עליונה שנק' רכב אלקי' רבותיי'²⁵⁸ כו' סיני בקדש זהו בחי' מרכבה דאותיות התורה דוקא וכמ"ש ואתא מרבבות קדש²⁵⁹ כו', וזהו כי תרכב על סוסיך²⁶⁰ כו' כמ"ש במ"א). ואע"פ שאמר חכמות בחוץ דוקא²⁶¹ ג"כ ע"י²⁶² חכ' דתורה הקדומה שנק' ח"ע בכלל שנמשך שטו, גבח"ת באותיות הדבור ובאותיות הכתב כמו בלוחות בארון בהיכל ק"ק עד שנמשך בדבור דתורה²⁶³ באנפי זוטרי דנש"י בגופים גשמיים, אבל אין בזה שום שינוי במהות כלל, אף שבא מתכלית הגדלות דח"ע לתכלית הקטנות דח"ת שבתורה הנגלית לנו לעשות בפו"מ. וראי' לזה ממה שאמר דצמצם שכינתו בין ב' בדי [ה]ארון²⁶⁴ דוקא מצד בחי' אור כתר דחכ' דתורה שבארון ולוחות כו', ואע"פ ששמים ושמי השמים [טה"ע וטה"ת]²⁶⁵ לא יכלכלוהו²⁶⁶ רק ע"י צמצומים רבים בקו"ח כנ"ל עכ"ז הרי גילוי אור העצמות דא"ס ב"ה ממש הי' שורה בין ב' בדי הארון מטעם הנ"ל וד"ל.

והטעם הב' בענין זה מצד בחי' המקבלים שהן כנס"י דגם שהן בבחי' נער ורביא אנפי זוטרי מאד, מ"מ מצד שנק' בנים לה' וכמ"ש כי אתה אבינו²⁶⁷ כו' הרי יש בהם גם בבחי' הקטנות דאדם שלהם מעין ודוגמא ממש לבחי' אדם הגדול בחי' אנפי רברבי הנ"ל, כמו שאנו רואים ש[מהות] מוח ומדות הבן קרובים אל החכמה ומדות דאביו אע"פ שאין ערך ביניהם כלל כנ"ל. והוא בחי' אדם אשר יכול לקבל מעצמות אוא"ס שבחכ' ומדות דתוה"ק הנ"ל בלי שינוי המהות כלל כמו במ"ת וגם עכשיו בכל לימוד תורת ה' ועושה מצות הוי' כנ"ל. וראי' לזה ממה שאמר למשה וארא אל אברהם²⁶⁸ כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם שזהו שמי הוי' העצמי' ממש אשר בתו"מ שנק' שמותיו ממש בבחי' שם התואר כנ"ל לפי שלא קיימו התו' ומצות בפו"מ. ואע"פ שהאבות הן המרכבה²⁶⁹ [ממש] שהוא כמו בחי' פני ארי' ופני שור ופני נשר²⁷⁰ שהן ג' מדות דאוי"ר ורחמים דאבות (והן ג' תפלות דכל יום וג' רגלים²⁷¹ כנ"ל²⁷² ) וכתיב בהן ופני אדם לארבעתן כו', מ"מ לא נק' בבחי' שם מ"ה דאדם הגדול שהוא שמו הוי' ממש רק ת"ר אלף דנש"י במ"ת שהיו בבחי' התכללות כאיש א' כמ"ש ויחן ישראל²⁷³ כו'. ומצד בחי' התכללות של ד' דגלים שהן י"ב צירופי' דשם הוי'²⁷⁴ דוקא ונק' אז צבאות הוי' ממש כו', ע"כ יכלו לקבל התושמ"ע מפי הגבורה ממש פב"פ בלי שינוי המהות כלל שלא זכו האבות מטעם הנ"ל (כמבואר בפ' משפטי' באריכות²⁷⁵ ) (כמו המלאכים שבקשו הוד דתורה²⁷⁶ ולא ניתנה להם אף לבחי' נער מט"ט שנק' אנפי זוטרי כנ"ל²⁷⁷ בכלל שכולל כולם²⁷⁸ ונק' כרוב קל כו' כנ"ל ה"ז בא²⁷⁹ בצמצומי' רבים מאד בקטנות האמיתי בשינוי המהות לגמרי כנ"ל וד"ל) (וזהו מ"ש מ"ה שמו ומ"ה שם בנו דוקא שטו, דשהן ישראל שיכולים לקבל משם מ"ה העצמות והוא ע"י משה מ"ה שמו²⁸⁰, ובכלל היינו שם האדם²⁸¹ קדמאה דח"ע שמאיר באדם תתאה שהן נש"י שנק' צבאות הוי' גם בכל דור ודור מטעם הנ"ל. וע"כ אמר למה תתעינו²⁸² כו' שוב למען עבדיך שבטי נחלתיך דוקא [שנק'] שבטי י"ה כמ"ש ששם עלו שבטים²⁸³ כו' עדות לישראל שהוא עדות דתורה כמ"ש ויקם עדות ביעקב²⁸⁴ ותורה שם בישראל דוקא דג' קשרים הן כנ"ל וד"ל).

ואחר כ"ז יובן כללות ענין כרובי' שהיו במקדש דכתי' ונועדתי לך שם ודברתי אתך כו' מבין שני הכרובי' דוקא שזהו כמו שצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון כנ"ל, כך הי' מדבר עם משה מבין [ב'] הכרובים, דענין ב' [oldpage_תס] הכרובים הוא כמו רביא ונער שהי' ציורם פני אדם קטן. והוא ענין ירידת האור דח"ע דתוה"ק שבעצמות א"ס ממש שירד למטה להאיר ולהתלבש בבחי' אנפי זוטרי דכרוב (כמו רוכב על כרוב כו') לפי צמצום כלי המקבל שהן נשמה בחי' נער קטן, לפי שהארה זו מצומצמת מאד בקטנות המוחין בעצם שאין לו ערך כלל לגבי גדלות החכמה דאדם הגדול כו', כמו צורת רבי' לגבי אדם הגדול בענקים כו', יותר משאין ערך לחכמה שבדיבור לגבי עצם החכ' שבראש. מ"מ הוא אותו השכל והחכמ' עצמי', אבל מצומצמת באותיות לבד אבל אין²⁸⁵ ערך חכמה דרביא כלא חשיב ואינו ממהות חכם גדול כלל, וצריך שיומשך ויתלבש בקטנות המוחין מאד לפ"ע צמצום שכל הרביא. אך עכ"ז הי' אור דח"ע דתורה מאיר בח"ת דהיינו ע"י הכרובים בלי שינוי [ה]מהות כלל וכלל²⁸⁶ כמ"ש ונועדתי לך בעצמי כו', ודברתי אתך מבין שני הכרובים שהי' קול ודבור זה שמבין ב' הכרובים קול ה' שלמעלה בחכ["ע] דאצי' ולמעלה מעלה בחכ' דעצמות א"ס ב"ה ממש בלי העלם והסתר כלל, כמו שהי' במ"ת ממש כמ"ש וישמע את הקול²⁸⁷ מעל הכפורת מבין ב' הכרובים וידבר אליו כו', והיינו מטעם כל הנ"ל כהפרש שבין אור חכ' דתורה לחכ' דאצי' בבי"ע וגם מצד בחי' המקבל[ים] כנ"ל וד"ל.

וזהו שהיו הכרובי' פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת כו' ואמר בזהר דג' זימני ביומא אק[י]שא בגדפהא²⁸⁸ כו', והיינו בג' תפלות²⁸⁹ שבכל יום. דהנה בהיות שמבואר למעלה דאין ערוך כלל לאנפי זוטרי דבחי' הכרובים לגבי אנפי רברבי דבחי' ח"ע דאדם הגדול, וע"כ הי' צריך להיות שטז, אעלי' דכרובים בביטול במציאות במה שאקישו בג[ד]פייהו שהן אוי"ר במקיף דנר"נ שלהם, כמו מלאכים כשרפים נשר כו', כדי שיוכלו לקבל מבחי' ח"ע, ואח"כ יכולים לירד [ו]להשפיע למטה בעולמות הנפרדי' לנש"י בגופים, בג'²⁹⁰ פעמים ביום הן עולים לקבל מח"ע אנפי רברבי על²⁹¹ ג' התפלות, וחוזרים ויורדים להשפיע למטה בבי"ע עד עוה"ז. ואם לא עולים הכרובים למעלה בהקשת גדפיהון לא היו יכולים לקבל מח"ע שבראש ולא היו משפיעים למטה, וענין העליות שלהם זה הי' ע"י פרישת גדפיהון למעלה אל הכפורת (שהוא בחי' כתר דחכ'²⁹² כמשי"ת). וכ"ז לפי שבחי' הכרובים הן בבחי' צמצום וקטנות המוחין ביותר, ע"כ צריך שיהי' בהן בחי' הביטול במציאות תחלה, והיינו בבחי' עלייתם באוי"ר שלמעלה מן ההשגה שבמוחין כמו המתפלל [ו]ידיו פרושו' למעלה²⁹² מראשו וגם מספקים יד על יד מגודל הביטול, כך אקושי בגדפייהו בזמן ג' תפלות ואז יכולים להאיר למטה דוקא כו') (וכך הן ענין הג' תפלות דישראל בכל יום שנק' אנפי זוטרי כדי שיהיו יכולים לקבל מאור הח"ע דתורה ולהמשיך בקול ודבור דתו' כמ"ש הקל קול יעקב²⁹³ כו', ואם לא עלי' דתפלה בבחי' או"ח לא הי' נמשך בקול דתורה שלהם כלום, וגם הקול ודיבור דתורה שלהם אינו עולה למעלה להמשיך למטה רק ע"י אוי"ר דתפלה כידוע דאורייתא בלא דו"ר²⁹⁴ לא פרחא לעילא, וזהו תפלת המנחה שמעלה הקול ודבור דתורה שלמד כל היום) (ודוגמא לזה בכלל הי' בעולי רגלים ג"פ בשנה שאמר יראה כל זכורך²⁹⁶ את פני הוי' ממש שזהו ממש כאנפי זוטרי דרביא שמקבל [מ]פני אדם הגדול כו', והי' דוקא ע"י השתחווא' בעזרה²⁹⁵ בביטול המציאות כו'). וזהו דוקא בבחי' הקטנות דכרובים כרבי' שצריך תמיד לעלות למעלה לקבל מח"ע (כדוגמא דיהושע שנק' נער לא ימיש מתוך האוהל²⁹⁷ דמשה ח"ע דפני יהושע כפני לבנה²⁹⁸ כו', וכן בחי' נער מט"ט דכתיב ונתתי נערים שריהם²⁹⁹ כו' שצריך ג"כ עלי' לקבל מאדה"ע כו'. אבל בבחי' הגדלות דמוחין כמו משה שנק' איש כמ"ש והאיש משה³⁰⁰ כו' שידעו ה' פא"פ³⁰¹ כאשר ידבר איש³⁰² כו', וכן במשיח דכתי' בי' ישכיל עבדי³⁰³ כו' וגבה מאד, וכן בנש"י שנק' אחים וריעים להקב"ה (כמשי"ת) וכמ"ש ולציון יאמר איש ואיש יולד בה³⁰⁴ כו' א"צ עלי' בתחלה כלל (וזהו כמו עכשיו מי שתורתו אומנתו שפטור מן התפלה³⁰⁵ והוא אדם אדמה לעליון ממש כו').

שטז, בוהנה מעתה יש להבין מ"ש ועשית שנים כרובים כו' משני קצות הכפורת למה צריך שיהי' ב' כרובים ושיהי' כרוב אחד מקצה מזה כו' ופניהם יהיו איש אל אחיו דוקא, הנה ידוע שהארון הוא בבחי' כלי לאור החכ' דתורה הגנוזה בלוחות העדות והכפורת אשר על הארון הוא כמו בחי' הכתר והעטרה שע"ג המוחין דחו"ב כו'. וידוע בענין ציור הע"ס דאצי' שיש בו ג' קוין דת"י³⁰⁶ קו האמצעי [ש]הוא התורה³⁰⁷ וב' הקוין חח"ן מימין ובג"ה משמאל נכללים בקו האמצעי שנק' בריח התיכון³⁰⁸ המבריח מן הקצה העליון לקצה התחתון דמל' כו'. וכך הי' ענין ב' הכרובים שנעשו מן הכפורת שעל הארון שהוא בחי' כתר דתורה³⁰⁹ שנחלק משם לב' קצוות ימין ושמאל, א' בבחי' החסדים דאו"י ההולך ויורד מלמעלה למטה, והב' בחי' העלאה דאו"ח שעולה מלמטה למעלה, וז"ש ועשית כרוב א' מקצה מזה שיומשך ע"י מקצה העליון דכתר כו'³¹⁰ דתורה בבחי' ח"ע לעורר למטה מטה דהיינו שיומשך גילוי אוא"ס שבח"ע דתורה דאצי' למטה בבי"ע ע"י כרוב זה שמקצה מזה בצד הימין (כמו קול ודיבור שהוא נמשך מלמעלה למטה שה' יושב ושונה כנגדו כמשי"ת). וענין כרוב הב' מקצה מזה מצד השמאל דהיינו מה שע"י הכרוב הזה יכול לעלות למעלה בבחי' או"ח (כמו שיש בחי' עליי' בקול תורה מלמטה למעלה, והוא כמו יסוד האש שבדבור והיינו תושבע"פ דוקא שהוא [ב]בחי' מקיף בחי' או"ח, וכרוב אחד דימין דחסד שנק' תורת חסד זהו תושב"כ בבחי' דכורא וכידוע דב' הכרובים היו בציור דו"נ³¹¹, והיו כלולים זה מזה³¹² כמ"ש ופניהם איש אל אחיו דוקא (כמשי"ת) (וזהו לכו לחמו בלחמי³¹³ שהן תושב"כ [oldpage_תסא] ותושבע"פ שהן ב' מצות קריאה לאותיות דתושב"כ, והב' בעיון בהגיון³¹⁴ המח' העולה בתושבע"פ דדייק בגירסא וליבון הלכתא³¹⁵ שע"י העלאה דאו"ח דעיון יומשך באו"י בתושב"כ ושניהם כלולים כא' ממש, ובתושב"כ עצמה יש ג"כ התחלקות דחו"ג דאו"י ואו"ח ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שזהו התכללות חו"ג שבכתר ד"ב דבתורה³¹⁶ דאנכי ולא כו', שבדיבור א' ממש נאמרו³¹⁷, וכך ב' הכרובים בשרשם בכפורת עצמה כלולים כא' ממש, רק שנחלקו לב' הקצוות דכפורת מימין ושמאל, וע"כ גם³¹⁸ בהיותם מפורדים צריך שיהי' פניהם איש אל אחיו דוקא, וראי' לזה ממה שהי' הקול מדבר מעל הכפורת מבין ב' הכרובים יחד דוקא כו') וזה שהי' פניהם איש אל אחיו דוקא. דהנה ידוע שבכל העלאה יש בחי' רו"ש דוקא וכמו [ו]החיות שטז, גרצוא ושוב³¹⁹, וכך במס"נ דישראל באחד פשוט דהנפש הוא בע"ג וכאשר תכלה הנפש לדבק באח"פ כמו כלתה נפשי³²⁰ כו' הרי יש בזה עצמו בחי' שוב להמשיך גילוי אלקות בנפשו והעלאה זו מתכללת עם המשכה כא', ועי"ז נמשך אתעדל"ע ג"כ בבחי' התכללו' בירידה והעלאה כא', וכידוע שיש אתעדל"ע שנמשך אחר אתעדל"ת בבחי' ירידה למטה דוקא, ויש אתעדל"ע שעושה אתעדל"ת³²¹ שהוא כח המעורר את הלב לעלות למעלה בתשובה ואוי"ר, ונמצא מובן מזה דרוח אייתי רוח³²² כו' שע"י העלאה דאתעדל"ת במס"נ הנ"ל מעורר אתעדל"ע לירד למטה, ואתעדל"ע זו עצמו הוא שעושה אתעדל"ת והכל מתאחד כא' כמו שרו"ש מתכללים כא' כנ"ל וד"ל.

ויובן זה במצות היחוד עילאה בק"ש בשמע ישראל למסור נפשו באחד³²³ שזהו בחי' העלאה דאו"ח ואח"כ מאריך באחד להמליכו בשמים ובארץ³²⁴ כו' שזהו בחי' הירידה והמשכה למטה וכמו"כ בואהבת כו' גימט' ב"פ אור³²⁵ או"ח ואו"י רו"ש. וזהו והיו הדברים האלה³²⁶ כו' שע"י העלאה במס"נ בעצמות אוא"ס לאשתאבא בגופא דמלכא³²⁷ כו' עי"ז חוזר ונמשך מעצמות אוא"ס בחכ' שבתורה מח"ע בחי' אנפי רברבי שיומשך למטה בח"ת דבי"ע, והוא ע"י בחי' הכרוב הא' מקצה הימין והוא מפני שהכרובי' היו שניהם נמשכים מב' קצות הכפורת דוקא כנ"ל. וענין הכפורת שע"ג הארון הוא בחי' כתר וסובב הכללי שלמעלה מבחי' ח"ע וח"ת שנק' חכמה בראש וחכ' בסוף, כי בחי' סובב הכללי מחבר ראש וסוף כא', וע"כ ב' הכרובים שהמה בחי' או"י ואו"ח מקורם הוא בבחי' הכתר שעל הארון, והכרוב הא' מקצה הימין אשר נמשך מן הכפורת בקצה הימי[ני] הוא הממשיך וסובב הכללי להאיר בח"ע לח"ת שהוא בחי' הכרובים כרוב א' מקצה מזה כו' כנ"ל עד שיכול למשוך אור החכ' דתו' לנש"י בגופים. אך פני הכרוב הימני הזה הי' לפני הכרוב השמאלי שעומד בקצה השמאל שנמשך מקצהו השמאלי שעל הכפורת וכמ"ש ופניהם איש אל אחיו דוקא, וענין הכרוב הב' מהשמאל הוא בחי' העלאה דאו"ח מלמטה למעלה מח"ת לח"ע, והוא כמו הנ"ל בדבור³²⁸ דתורה שלומדים למטה שעולה למעלה עד בחי' אנפי רברבי דח"ע, דאדם הגדול כמ"ש הקול קול יעקב קלא דאוריי'³²⁹ דוקא וכן השמיעני את קולך³³⁰ כו', וע"ז אמר קרוב ה' כו' באמת דתורה יקראוהו כקורא בשמותיו העצמיים ממש. וכמו"כ בחי' העלאה במס"נ באחד הנ"ל הוא בכרוב הב' דוקא שעולה בבחי' או"ח, וע"כ אמר דפניהם איש אל אחיו דוקא שהיו כלולים כא' פב"פ דוקא (דהיינו ביחוד דו"נ שהכרוב הימני הוא בדמות זכר שהוא בבחי' החסדים דאו"י שטז, דוכרוב א'³³¹ הב' בציור נוק' ומתייחדים יחד), משום דמבחי' או"י דחסדי' דכרוב הא' היורד מלמעלה למטה עושה העלאה דאו"ח שבכרוב הב', וגם זה אמת שאם לא אתעדל"ת בהעלאה דאו"ח בכרוב הב' במס"נ בא' באוי"ר אמיתי' לא הי' נמשך מח"ע לח"ת בכרוב א' (וכמאמר אין לי אלא תורה³³² אפי' תורה אין לו כו') כמ"ש כמים הפנים אל פנים דוקא כפי העלאת מ"ן כך לב האדה"ע לאדה"ת שזהו מאנפי רברבי לאנפי זוטרי כנ"ל וד"ל.

וזהו ופניהם איש אל אחיו דוקא, ויש בזה ב' טעמים א' מצד התכללו' דאו"י ואו"ח יחד שמתאחדים כא' לפי שאין זה בלא זה כו' כנ"ל, והטעם הב' דזה גופא מה שמתכללים כא' ממש זהו לפי שנמשכים שניהם מן הכפורת שעל הארון שהוא כתר דח"ע וח"ת כנ"ל, ששם אין הפרש כלל בין עלי' לירידה כי סובב למעלה ולמטה בשוה שמעלה ומטה שוה ממש, ולפי"ז הרי אין הפרש שם בין המשכה מאור א"ס למטה בח"ת דכנס"י ובין העלאה דכנס"י באו"ח למעלה ליכלל באחד כמו שהוא למעלה כו'. והיינו ענין הכפורת שעל הארון שכולל ב' הכרובים הללו שנמשכים ממנו ושוין הם שם ממש בחי' העלאה עם בחי' ההמשכה מטעם שהוא בחי' סובב הכללי כנ"ל, ולזאת גם בירידת והמשכת הב' כרובים ממנו נעשה בחי' התכללו' להיות פניהם איש אל אחיו דוקא כנ"ל (כענין עושה השלום³³³ כו') מצד שכלולים כאחד במקורם בכפורת שעל הארון, וע"כ הן בבחי' אחוה ממש עד שבאמצעות חיבורם יחד הן בחי' אדם אחד (בהתכללות דו"נ כנ"ל כו') וד"ל.

ובכ"ז יובן הטעם שכנס"י נקראים אחים וריעים כו', כמ"ש למען אחיי וריעיי כנ"ל והוא בבחי' התקשרות האחוה והריעות שמתקשרים בדבר א' שהוא התורה, דישראל מתקשראן באוריי' בבחי' אדם תתאה ואוריי' בקוב"ה בבחי' אדם עילאה כו', וכמו במ"ת שחכמת אדם עילאה האיר פניו לנש"י ע"י התורה כו' בבחי' פב"פ דאדם הגדול עם אנפי זוטרי דכנס"י כו', וכמו בכרובים שהיו פניהם איש אל אחיו כו', וכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין ב' הכרובי' דוקא, ודקדק לומר מעל הכפורת ששם שוין ב' הכרובים דאו"י ואו"ח להיותו בבחי' סובב הכללי כנ"ל, וא"כ גם בירידת האור בכרובים הי' מדבר מבין ב' הכרובים יחד דוקא מטעם הנ"ל וד"ל.

וזהו ועשית ב' כרובים זהב כו' כרוב א' מקצה מזה כו' מן הכפורת תעשה את הכרובים מב' קצותיו מטעם הנ"ל ששרש הכרובים הוא בחו"ג שבעצמות אור הכתר שכלולים שם שיז, אכא' ממש (כענין שאמר אנכי [oldpage_תסב] ולא יהי' לך בדבור א' נאמרו כו', ומטעם הנ"ל שבחי' סובב הכללי שם כלולים כאחד העלאה עם המשכה כו'). וזהו מן הכפורת דוקא תעשה את הכרובים כו' דגם שהארון שב[ו] לוחות העדות הוא עיקר התורה שנמשך מח"ע וע"כ נק' ארון העדות וכמו ויקם עדות ביעקב כו' שהוא בחי' קו האמצעי דעת ות"ת כו', עכ"ז הי' העיקר ומקור לאור דתורה זו שבארון העדות דוקא מן הכרובים שבב' קצות הכפורת שהי' שרשם בכפורת שעל הארון שהוא למעלה מבחי' ח"ע דאותיות התורה שבלוחות כו'. וראי' לזה ממה שהי' הקול מדבר מעל הכפורת מבין ב' הכרובים כנ"ל וכמ"ש ונועדתי לך שם כו' להיות הכפורת בבחי' מקיף וכתר דאור הח"ע כנ"ל (וע"כ הי' הקול מורכב מבין ב' הכרובים שהוא בחי' התכללות בכח ומקור השכל באין דכתר שהן ב' הפכים כא' כמו תורה של חסד ותורה של דין³³⁴, כידוע שיש בכח ומקור החכ' להשכיל מאין ליש כל מיני שכל לזכות וחסד דוקא להכשיר את הפסול ולטהר את הטמא ולהצדיק [את] הרשע, ולהיפוך יש בכח הדין במקור החכ' להמשיך שכל לדין וחוב להרשיע את הצדיק ולטמא [גם] את הטהור כו', וא"כ לא הי' יוצא דבר ברור לפסק הלכה למעשה. אך בחי' הממוצע הוא המכריע להביא אור השפע בבחי' היושר בלי נטי' לימין ושמאל כלל שזהו שרש התורה שנק' ספר הישר³³⁵ שהוא קו האמצעי בקו המשקולת להבדיל בין טוב³³⁶ כו' במדה ברורה ויפה, ומאין יש כח הכרעה זו ובירור זה בחכ' דתורה שנק' עדות זהו מבחי' התכללות דב' הכרובים למעלה בכפורת דוקא שעל הארון שמשם נמשך הבדלה זו לימין ושמאל במדידה יפה באו"י דחסד ואו"ח דגבו'. וע"כ הי' הקול דתורה מדבר מחיבור והתכללות דבין ב' הכרובים דוקא שמהן הי' שורש להתכללות דחו"ג שבתורה בגילוי ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת דאנכי ולא כו', וע"כ אחר שאמר ונתת אל הארון את העדות³³⁷ ציוה לעשות כפורת וכרובים והי' פניהם איש אל אחיו אל הכפורת דוקא יהיו פני הכרובים מטעם הנ"ל, ואח"כ אמר ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן כו' ואז ונועדתי לך שם דהא בהא תליא מטעם כל הנ"ל). וכן לענין תושב"כ ותושבע"פ³³⁸ כנ"ל שזהו ג"כ כמו ב' הפכים דחו"ג כי שרש אותיות דתושב"כ הוא בבחי' החסדים דאו"י ושורש ההלכות דתורה שבע"פ בבחי' הגבורות ופניהם איש אל אחיו דאין בתושבע"פ רק מה שמקבל מתושב"כ כמו מנלן אמר קרא³³⁹ כו', ונק' פנים מאירות ופנים מסבירות³⁴⁰ כתרין ריעין דל"מ³⁴¹ כו'. וזהו הקל קול יעקב ב' קולות דאו"י ואו"ח דתושב"כ ושבע"פ שיז, בשהי' הקול מדבר מן ב' הכרובים יחד דוקא, וכמ"ש את כל אשר אצוה אותך³⁴² אל בנ"י דכל זה מרבה גם תושבע"פ כמו תורה צוה לנו משה³⁴³ כו'). ומ"ש והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת כו', זהו כמ"ש במ"א ע"פ וקוי ה' יחליפו כח³⁴⁴ יעלו אבר כנשרים שעתיד הקב"ה לעשות כנפים לצדיקים ככנפי נשרים כו' שזהו מצד הבירורים דתו"מ דנשמות הצדיקי' שנק' אנפי זוטרי ככרובי' שיעלו בכנפיהם באוי"ר שלהם בסוף מעשה בפו"מ למעלה גם מעל הכפורת שזהו בבחי' מקיף למקיף להיות סוככים בכנפיהם על הכפורת כו' וד"ל.

ומעתה [הנה] יש להבין במ"ש למען אחיי וריעיי כו', איך נק' ישראל אחים וריעים לקוב"ה כו', ואין זה אלא בזמן בהמ"ק, וכמו שאו' אח"ז למען בית ה' אלקינו כו' כנ"ל דהא בהא תליא דאין נק' אחים רק כאשר בית ה' אלקינו קיים כו'. והענין הוא שבזמן בהמ"ק דוקא שאז [הי'] בחי' יחוד פב"פ ע"י ב' הכרובים שבארון שהיו פניהם איש אל אחיו דוקא מטעם הנ"ל, אבל בזמן הגלות דכנס"י הוא בבחי' הריחוק והסתר פנים העליונים וכמאמר דגם קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא³⁴⁵ כו' אז לא נק' ישראל אחים וריעים כלל, וע"כ מבקשת כנס"י בזמן הגלות מי יתנך כאח לי כו'. אך א"כ מהו שמבקשת מי יתנך כאח לי כו' משמע מזה שגם בזמן הגלות שאין בהמ"ק יכול להיות בחי' יחוד [ד]פב"פ העליונים כמו שהי' בזמן בהמ"ק ממש, ולהיות נק' בשם אחים וריעים³⁴⁶ ממש, והיינו ע"י מצות ת"ת בדבור כנ"ל, שהרי ארז"ל דמשחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה רק ד"א של הלכה³⁴⁷ בלבד שהוא במקום היכל קד"ק בזמן בהמ"ק ממש. ובאמת יש להבין איך יתכן להיות שיהי' ד' אמות של הלכה שלומדי' בעוה"ז כמו היכל ק"ק שבו הי' הארון והלוחות וגילוי שכינה בין ב' הכרובים כנ"ל. וגם מה זה שא' לשון ד' אמות של הלכה, איך שייך ענין מקום ושטח ד"א בהלכה, ולמה ד' אמות דוקא ולא יותר כו'.

אך הנה להבין ביאור הדבר יש להקדים מה שאו' בלשון הקב"ה דוקא, וכן בכ"מ בדרז"ל נזכר שם זה³⁴⁸ דהקב"ה שהוא מורכב מב' ענינים קדוש וברוך שאומרים השרפי' ואופנים וחיות³⁴⁹, שלכאו' הרי הן כמו ב' הפכים ממש שהרי או' והאופנים וחיוה"ק מתנשאים לעומתם³⁵⁰ ואו' ברוך כו', וכידוע דפי' קדוש הוא בחי' הבדלה³⁵¹ והפלאה בערך למעלה מהכל, ופי' ברוך הוא בחי' ההמשכה³⁵² בירידת האור בגילוי למטה שיז, גדוקא כברכה גשמיות כו'. אך ודאי יש טעם [וכוונה] למה כינו חכמי התלמוד לבחי' אוא"ס ב"ה בשם זה הקב"ה דוקא להיותו כולל ב' הפכים הללו דקדוש וברוך יחד, ומבחי' קדוש נמשך בחי' ברוך וזהו פי' הפשוט דקודב"ה דהיינו אע"פ שהוא קדוש ומובדל לגמרי מ"מ נמשך להיות בבחי' ברוך כו'. וביאור הדבר הנה ידוע בפי' אוא"ס שכולל ב' דברים³⁵³ א' בבחי' העלי' למעלה בעילוי אחר עילוי שזהו מה שהוא קדוש ומובדל בכמה מיני הבדלות זו למעלה מזו והכל בחי' רוממות העצמו' ממש שאין לו שיעור למעלה מעלה שזהו פי' אור א"ס [אין סוף] וקץ למעלה מעלה כו', וכל מה שנמשך מאורו להיות מקור למקור לכל השתלשלו' דקו"ח הי' אחר הצמצו[מי]ם רבים שהא[י]ר רק ע"י בחי' אותיות משמו הגדול שהוא בחי' מל' דא"ס שקודם הצמצום דקו"ח כידוע, וכל מה שנשתלשל מאור המצומצם הזה (שהוא בחי' הרושם הנשאר בטה"ע אחר שנסתלק אור הראשון כו') בקו"ח עד ע"ס דאצי' ובי"ע הכל כלא ממש חשיב נגד אור העצמות כו', ונק' קדוש הוי' [oldpage_תסג] שלמעלה משם הוי' דאצי' כו', וגם למעלה מעלה בקדושה אחר קדושה באין שיעור למעלה כנ"ל. ואמנם [כי] כל יכול הוא ע"כ גם בבחי' ההעלאה ברוממות העצמו' ממש משם יכול הוא להיות בבחי' הירידה וההמשכה מן ההעלם דסדכ"ס כו', ובא בגילוי אור דוקא גם אחר ריבוי הצמצומים והעלמות הנ"ל, וכמאמר במקום גדולתו ממש אתה מוצא ענוותנותו כו', והוא ענין בחי' אור החסד שבא"ס שנק' אין סוף להתפשטותו למטה שזהו הכלל דכל הגבוה³⁵⁴ גבוה [יותר] יותר יוכל לירד ולהתמשך למטה מטה דוקא. והוא ענין ובחי' הברכה שנמשך ומתברך ממקורו העצמי דהיינו דוקא מן העלם דעצמות הרוממות לבא בגילוי כמעיין הנובע מן ההעלם כו' כמאמר דאיהו ברוך³⁵⁵, וכמו והמלך שלמה ברוך³⁵⁶ לשון נפעל שנתברך ממקורו שנמשך משם כל ברכה בתוס' מרובה דוקא.

והענין הוא כידוע דעצמות אוא"ס ממש הוא למעלה גם מבחי' קדוש וברוך שהוא בחי' העלי' והירידה דאו"ח ואו"י בחי' חו"ג דעצמות א"ס הנ"ל שאינו רק בחי' העלם וגילוי ולא בחי' מהו"ע ית' ממש שהוא למעלה מבחי' העלם וגילוי למעלה מבחי' מעלה ומטה דחו"ג שנק' עו"ר ועו"ת³⁵⁷ כמו המגביהי לשבת המשפילי³⁵⁸ כו' כי קמי' ממש בחי' מעלה ומטה שבעצמות אור א"ס שוין, ואין זה שייך רק לגבי בחי' השתלשלו' דקו"ח³⁵⁹ כמשי"ת³⁶⁰ (כמ"ש בע"ח). ואמנם אדרבה היא הנותנת שיז, דדמטעם זה כל יכול הוא להגביל ולהמשיך מאור עצמותו כמו שהוא למעלה במקורו³⁶¹ ממש גם למטה ממש כמו³⁶² שצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון בהיכל ק"ק הגם דשה"ש כו', הרי לא³⁶³ נתפס מהו"ע ית' במקום זה דוקא. אך אין זה רק במקום שבחי' פנימי' מהו"ע ית' יוכל להתפשט³⁶⁴ שם לפי שזהו מקומו העצמי כמו היכל המלך המיוחד אליו לדור ישכון³⁶⁵ פנימי' אור כבודו [בו] דוקא, והיינו בהיכל ק"ק דוקא לפי³⁶⁶ שהי' שם הארון והלוחות וע"כ הי' שם גילוי שכינה והתגלות אור פנימי' עצמותו ממש. וכמו"כ הוא ית' נתפס ממש בד"א של הלכה עכשיו משחרב בהמ"ק כו', דהנה בחי' ההמשכה מקדוש לברוך כו' שזהו מאור העצמות ממש שנק' הקב"ה בכלל זה אינו נתפס ומלובש רק בחכ' דתורה דוקא כידוע דג' קשרים הן אורייתא מתקשראה בקוב"ה וישראל מתקשר[א]ן באורייתא. והנה מה שאורייתא מתקשרא' בקוב"ה זהו בבחי' התקשרות עצמ[י'] ממש דהיינו שכל בחי'³⁶⁷ פנימי' ועצמו' דא"ס ב"ה מלובש בהן ונתפס בהן שהרי נק' שמותיו העצמים ממש כנ"ל, ומטעם זה נק' הלכה בשם מקום ד"א דוקא. כי באמת הרי אמר בזהר דגם דאיהו תפיס בכ"ע ולמתב"כ³⁶⁸ כו', וכן ארז"ל הוא מקומו ש"ע³⁶⁹ ואין העולם מקומו, ועכ"פ אין כל ההשתל' נק' מקומו שיהי' נתפס בהן ממש שהרי א' דלית מ[ד]ת"ב כו'. ע"כ ממילא מובן דמה שאמר דאיהו תפיס בכ"ע, וכן מה שארז"ל שנק' מקומו ש"ע אין זה התפיסא אמיתי' במקומו כלל, כי גם השמים ושמי השמים כו'), אבל בהיכל ק"ק וכן בד"א של הלכה הוא נתפס ממש כנ"ל, כי זהו בחי' מקומו העצמי ממש. כמו מקומו של אדם הוא ד"א³⁷⁰ דוקא כידוע בענין טלטול ד"א דשבת³⁷¹ שעז"א אל יצא איש ממקומו³⁷² (כי על שטח ד' אמות שסביבו מתפשט או"מ דיחידה³⁷³ שבאדם), וא"כ במקום זה דד"א נתפס האדם כולו מראשו לרגלו בלי יוכל להיות במקום אחר זולתו. כך הוא בחי' ד"א של הלכה שאוא"ס כמו שהוא ממש נתפס בד"א הללו כידוע דאורייתא היכלא עילאה דקוב"ה וע"כ במקום שלומדים ד"ת נק' ד"א של הלכה (כי אין הילוך פחות מד"א³⁷⁴ והלכה [ד"א] שלו המיוחד[י'] לו, וכמו הליכות עולם לו³⁷⁵ הליכות אלי³⁷⁶ כו'. וע"כ נק' ד' אמות של הלכה דוקא שהוא בחי' מקומו העצמי שא"א להיות נתפס בשום מקור³⁷⁷ אחר זולתו מטעם שההלכות הן בחי' פנימי' ועצמ[י'] רצונו וחכמתו משום דאורייתא מתקשרת בקוב"ה (וכמו הנה מקום אתי³⁷⁸, וכן ברוך המקום³⁷⁹, וכמו שא' ברוך כבוד ה' ממקומו³⁸⁰ היינו בחי' מקומו העצמי שיח, אהנ"ל, כמו בהיכל ק"ק ויותר למעלה הימנו כי בהיכל ק"ק הי' שורה בבחי' או"פ³⁸¹ דחכ', ובד"א של הלכה הרי הוא נתפס בבחי' מקיף למעלה ממנו כו').

וזהו שבזמן בהמ"ק הי[ו] ישראל נקראים אחים מטעם הכרובים שהיו פורשים כנפים ופניהם איש אל אחיו דוקא וכנ"ל, כך גם בזמן הגלות יוכל להיות בחי' יחוד קודב"ה ושכינתי' הן כנס"י בבחי' פב"פ דוקא להיות נק' אחים וריעים ממש, והוא ע"י שמתקשרי' באורייתא, והתקשרות זו ג"כ בבחי' פנימית ועצמ[י'] בנש"י בס"ר אותיות התורה³⁸² כידוע שהן נתפסים [ג"כ] בד"א של הלכה כמו דקודב"ה נתפס³⁸³ בד' אמות הללו. וע"כ הרי נק' אחים וריעים להקב"ה ע"י שנתפסים בהתקשרות שכלם ודעתם בהעמקה גדולה באותיות התורה (שנק' היכלא עילאה), והקב"ה שוכן ונתפס ג"כ בחכ' זו שבתו', ה"ז נק' אחים וריעים כמו שבת אחים וריעים יחד בהיכל אחד וללמוד דבר א' שמתקשרי' שניהם ונתפסים במקום א' ובדבר א' שהוא בתורה דוקא שהוא בחי'³⁸⁴ הממוצע דאורייתא מתקשרא' בקודב"ה וישראל מתקשרי' באורייתא (רק שהתקשרות דקודב"ה באורייתא מלמעלה למטה והתקשרות דישראל באורייתא מלמטה למעלה [ו]יחדיו יהיו תמים שנתפסים בהיכל א', והן ד' אמות של הלכה שנק' מקומו העצמי). וכמו גם בכל מי שלומד וקורא ושונה דבר ה' זו הלכה שמתקשרת ונתפסת [ב]ד' אמות של הלכה זו וגם הקב"ה יושב ושונה כנגדו אותו דבר הלכה ממש כמ"ש ה' צלך³⁸⁵ כו', א"כ זהו בחי' יחוד האמיתי פב"פ כאחים וריעים כמו שהי' יחוד פב"פ אמיתי בזמן מתן תורה ממש כנ"ל וד"ל.

ומעתה יתורץ ג"כ ענין הנ"ל במ"ש למען אחיי כו' למען בית ה' כו', דהל"ל תחלה למען בית כו', ועוד למה חלק לשלום וטוב לשנים כו'. אך הענין הוא מובן ע"פ כל הנ"ל [ד]במצות ת"ת דבחי' החכמה דתו' בחי' ממוצע שמתקשרי' ונתפסים בה קודב"ה וישראל יחד כו'³⁸⁶, הרי זהו בבחי' יחוד דאו"א דאצי' שנק' תרדל"מ כו' דאוא"ס מתגלה בחכ' בבחי' או"י ושורש נש"י בבינה שמקבל מחכמה כו'. וזהו שהקדים למען אחיי דוקא שזהו כמו בזמן הגלות בד' אמות של הלכה במקום היכל ק"ק (בהיכל ק"ק דבריאה שמתייחדים שם זו"נ דאצי' כידוע בענין סמיכת גאולה לתפלה³⁸⁷ ) [oldpage_תסד] והוא מ"ש אדברה נא שיח, בשלום בך כמ"ש או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי כו' ב' שלימות כנ"ל, יחו"ע בפמליא של מעלה ויחו"ת בחכ' דתושבע"פ שנק' הלכה אותיות הכלה³⁸⁸ כידוע כמ"ש ורב שלום בניך³⁸⁹ כו' וד"ל. אך זהו היחוד במשפיע ומקבל בבחי' מקיף דד"א של הלכה שנק' מקומו כו' כמו שזו"נ עולים בהיכלות דאו"א להתייחד³⁹⁰ כמו בס"ת בהיכל³⁹¹, ואמנם בזמן בהמ"ק ע"י הכרובים שהיו פניהם איש אל אחיו כנ"ל הי' בחי' יחוד פנימי יותר והוא בבחי' פנימי' דע"י וא"א שלמעלה מיחוד דאו"א. וז"ש למען בית ה' כו' אבקשה טוב לך בחי' הטוב דצ"ע דיסוד³⁹² דע"י שיתגלה לע"ל במשיח ובנין בהמ"ק לע"ל שיהי' נצחי', וזהו טוב לך ליום שכולו טוב³⁹³ שהוא בחי' העדן דעוה"ב שהוא בחי' טוב העצמי שהוא טוב נצחי' כידוע, אבל זהו למען בית הוי' אלקינו דוקא כשיבנה בהמ"ק ויהי' כרובים ופניהם כו', והוא לפי שבחי' התענוג הפשוט שבעצמות אוא"ס ממש שנק' שעשועי המלך בעצמו³⁹⁴ ממש הוא למעלה גם מהעונג העליון דחכ' דתורה הקדומה שהרי אמר ואהי' אצלו אמון כו' שעשועים שירד להשתעשע בשעשועים הנ"ל בתורה [ו]א"כ עיקר עלי' דחכ' דתורה הוא בשעשועי' העצמי' שנק' טוב בעצם כמו בעוה"ב שנק' עדן הפשוט כו', שהוא בחי' עונג הנעלם שבעצמות ממש (שזהו בחי' קדוש וברוך שנתצמצם בתו"מ שלמטה). וזהו שהיו הכרובים דוקא פורשי כנפיים למעלה על הכפורת שהי' מגיע בעצמות השעשועים בעצמות דאוא"ס שלמעלה גם מבחי' כתר דחכמה דתורה שהוא הכפורת [ש]על הארון כנ"ל, וז"ש סוככים בכנפיהם כו'), כענין כנפי נשרים דצדיקים לע"ל, והוא לפי שבחי' הקטנות דמוחין דכרובים אנפי זוטרי דוקא הוא שעולה בבחי' או"ח למעלה גם מכתר דחכמה להיות בבחי' מקיף על הכפורת כמ"ש סוככים בכנפיהם כו' (וכמ"ש במ"א בענין ונערים ממשתה נגינתם כו' שעולה למעלה מחתנים בחופתם בבחי' גדלות המוחין כו'). וזהו כרוב אותיות ברוך³⁹⁵ שבבחי' אור שממשיך ברכה ותורה כענין רוכב על כרוב קל ושט כו' שממשיך ממקום שעולה שם. וזהו ג"כ ע"י בחי' צמצום העיון להיות ליבון הלכתא בדיוק גדול מצד בחי' הקטנות דוקא יעלה בזה למעלה בעצמות העונג שבעצמות שלמעלה ממקור הח"ע כנ"ל וכמ"ש בעדן עין לא³⁹⁶ כו' יעשה למחכה לו ואמר בזהר דדי[י]ק מילין דחכמתא³⁹⁷ דוקא בבחי' או"ח ומטעם הנ"ל וד"ל וכמ"ש במ"א וד"ל.