שיא, ד
דלעיל דאינו תולה מ"ש למען אחיי כו' דוקא [בזמן] שבהמ"ק קיים שז"ש למען בית כו', דא"כ למה חלק שלום וטוב לשנים. ועוד דהל"ל למען בית ה' תחלה ואח"כ למען אחיי כו' מאחר שאינו נק' אחים רק כאשר בית ה' אלקינו קיים כנ"ל. אלא הכוונה בזה שאמר למען אחיי כנ"ל גם בזמן הגלות דוקא שהוא ד' אמות של הלכה במקום היכל ק"ק ממש שנק' אחים ומזה יומשך כח14 שלום דוקא כמ"ש או יחזיק במעוזי15 יעשה שלום לי כנ"ל16, והן ב' שלימות בפמשמ"ע ובפמשמ"ט כידוע והכל ע"י ת"ח שא' בהן ורב שלום בניך17 כו' (כמ"ש במ"א). ואח"כ אמר למען בית ה' כו', שזהו כמו בזמן בהמ"ק18 שהיו הכרובים פניהם איש אל אחיו הי' יחוד פב"פ להמשיך בחי' טוב העליון, שהוא בחי' צ"ע19 ביחוד עליון דקודב"ה וכנס"י שזהו יחוד קודב"ה ושכינתי' בחי' יחו"ת, ואמנם יחו"ע20 דאו"א בא דוקא במצות ת"ת, וזהו שהקדים לומר למען אחיי כו' שהן כמו או"א שנק' תרין ריעין21 כו' וד"ל.
והנה תחלה יש להבין מהו ענין הכרובים, ומה שהי' כרוב אחד מקצה מזה כו' ופניהם איש אל אחיו דוקא כו' ומ"ש שהי' מדבר אליו מבין ב' הכרובים דוקא כו', דהנה ידוע בפי' כרובים לשון רביא כלומר כרביא22 לפי שהיו הכרובים בציור אדם קטן בשנים שנק' נער ותרגומו רביא23, והוא בחי' פני אדם שבמרכבה כמ"ש ופני אדם לארבעתן24, וכן ודמות פניהם פני אדם25 וזהו כמו פני אדם קטן שנק' רביא, והוא בחי' אנפי זוטרי כמ"ש בזהר26 ויש ב' מיני פנים א' בחי' נפש27 אנפי רברבי שנק' אדם הגדול, והב' בחי' אנפי זוטרי שהוא אדם קטן ואע"פ שהוא קטן ציורו כמו ציור אדם הגדול כו'. וביאור הדברים הנה ההפרש הזה בין אדם הגדול לאדם הקטן ואיך שיוכלו להתכלל כא', זהו כמשל האב שגדול בחכמה ובשנים שמדבר עם בנו הקטן ורך בשנים שנק' נער ורביא כמו כי נער ישראל ואוהבהו28 כו', וכמו במ"ת שהי' הקב"ה מדבר עם ישראל פב"פ29 כידוע, והרי בחי' החכמה דאוא"ס עצמו מאיר בבחי' הפנים העליונים כמו חכמת אדם תאיר פניו30 כשאמר אנכי ה'31 כו', זהו בחי' אנפי רברבי שנק' אדם הגדול (כמשי"ת). וישראל שעמדו בהר סיני כאיש א'32 הרי היו ס"ר33 נשמות בגופים שהשגתם ומדות שלהם מצומצם מאד כערך הקטן ששכלו ומדותיו קטנים מאד אע"פ שנק' ג"כ אדם כי בצלם אלקים עשה34 כו', אבל אין ערך כלל ביניהם, ועכ"ז דיבר ה'
הערות
- 14. כח : אב: בחי'.
- 15. או יחזיק במעוזי : נסמן לעיל פ' יתרו רנג, ג.
- 16. כנ"ל אב : כו'.
- 17. ורב שלום בניך : ישעי' נד, יג.
- 18. בזמן בהמ"ק : ראה ב"ב צט, א. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שסב.
- 19. צ"ע : אב: כנ"י.
- 20. יחו"ת. . יחו"ע : זהר בהקדמה יב, א.
- 21. או"א שנק' תרין ריעין : ראה זהר בשלח נו, א. ויקרא ד, א. לעיל פ' בא קכ, א. וש"נ.
- 22. כרובים. . כרביא : ראה סוכה ה, ב. חגיגה יג, ב.
- 23. נער ותרגומו רביא : ראה ת"א וירא כא, יז-כ.
- 24. ופני אדם לארבעתן : ראה יחזקאל א, י. לעיל פ' שמות כח, א. וש"נ.
- 25. ודמות פניהם פני אדם : יחזקאל א, י.
- 26. אנפי זוטרי כמ"ש בזהר : ראה זהר פינחס ריז, ב. הנסמן לעיל פ' משפטים רפז, ג.
- 27. נפש : א: ליתא. ב: חסר.
- 28. כי נער ישראל ואוהבהו : הושע יא, א.
- 29. במ"ת. . פב"פ : ואתחנן ה, ד.
- 30. חכמת אדם תאיר פניו : קהלת ח, א.
- 31. אנכי ה' : יתרו כ, ב.
- 32. וישראל שעמדו בהר סיני כאיש א' : ראה רש"י יתרו יט, ב.
- 33. וישראל. . בהר סיני. . ס"ר : ראה בא יב, לז. מכילתא יתרו יט, יא. ב"ר פ"ע, ט. שבת פח, א.
- 34. כי בצלם אלקים עשה : נח ט, ו.
רש"י על שמות י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
ויסעו מרפידים. מַה תָּ"לֹ לַחֲזֹר וּלְפָרֵשׁ מֵהֵיכָן נָסְעוּ, וַהֲלֹא כְבָר כָּתַב שֶׁבִּרְפִידִים הָיוּ חוֹנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁמִּשָּׁם נָסְעוּ? אֶלָּא לְהַקִּישׁ נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים לְבִיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי, מַה בִּיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי בִּתְשׁוּבָה, אַף נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים בִּתְשׁוּבָה (מכילתא):
ויחן שם ישראל. כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַחֲנִיּוֹת בְּתַרְעוֹמוֹת וּבְמַחֲלֹקֶת:
נגד ההר. לְמִזְרָחוֹ, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נֶגֶד, פָּנִים לַמִּזְרָח (שם):
ויסעו מרפידים AND THEY JOURNEYED FROM REPHIDIM — What does Scripture teach us by again expressly stating from where they set forth on the journey, for is it not already written (Exodus 17:1) that they had encamped at Rephidim and it is therefore evident that they set forth from there?! But Scripture repeats it in order to make a comparison with the character of their journey from Rephidim to that of their arrival in the wilderness of Sinai! How was it in the case of their arrival in the wilderness of Sinai? They were in a state of penitence (as shown by the unanimity with which they encamped before the mountain: cf. Rashi on the end of this verse)! Thus, too, their setting forth from Rephidim was in a state of repentance for the sin they had committed there (see Exodus 17:2) (Mekhilta).
ויחן שם ישראל AND THERE ISRAEL ENCAMPED as one man and with one mind — but all their other encampments were made in a murmuring spirit and in a spirit of dissension (Mekhilta).
נגד ההר BEFORE THE MOUNTAIN — i. e. at its east side (Mekhilta), for wherever you find the word נגד referring to a locality it signifies with the face towards the east of the place mentioned.
בראשית רבה ע׳:ט׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יוֹחָנָן פְּתַר לָהּ בְּסִינַי, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר, זֶה סִינַי. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה, כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא, שֶׁמִּשָּׁם שָׁמְעוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זוֹ שְׁכִינָה. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שְׁמוּאֵל שֶׁאִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים עוֹד אֶחָד לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹל וְשָׁמְעוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן (שמות כ, כב): אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ב דברים שיחה א בבא בתרא צט, א
- לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה א ב"ב צט, ב
- לקוטי שיחות כרך טז ויקהל שיחה ב ב"ב צט, א
- לקוטי שיחות כרך כו תרומה שיחה ב ב"ב צט, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב ה'תשט"ז ב"ב צט, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן ה'תשכ"א ב"ב צט, א
- תורת מנחם ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"א ב"ב צט, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ג ב"ב צט , א
- מאמרים מלוקטים חלק ג פורים ה'תשד"מ ב"ב צט, א
- מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ פקודי ה'תש"ל ב"ב צט, א
- רשימות מנורה מו"מ מונחת ב"ב צט, א
- תורת מנחם ש"פ פקודי, וא"ו אדר שני, ה'תש"ל ב"ב צט, א

