שיא, ד

דלעיל דאינו תולה מ"ש למען אחיי כו' דוקא [בזמן] שבהמ"ק קיים שז"ש למען בית כו', דא"כ למה חלק שלום וטוב לשנים. ועוד דהל"ל למען בית ה' תחלה ואח"כ למען אחיי כו' מאחר שאינו נק' אחים רק כאשר בית ה' אלקינו קיים כנ"ל. אלא הכוונה בזה שאמר למען אחיי כנ"ל גם בזמן הגלות דוקא שהוא ד' אמות של הלכה במקום היכל ק"ק ממש שנק' אחים ומזה יומשך כח¹⁴ שלום דוקא כמ"ש או יחזיק במעוזי¹⁵ יעשה שלום לי כנ"ל¹⁶, והן ב' שלימות בפמשמ"ע ובפמשמ"ט כידוע והכל ע"י ת"ח שא' בהן ורב שלום בניך¹⁷ כו' (כמ"ש במ"א). ואח"כ אמר למען בית ה' כו', שזהו כמו בזמן בהמ"ק¹⁸ שהיו הכרובים פניהם איש אל אחיו הי' יחוד פב"פ להמשיך בחי' טוב העליון, שהוא בחי' צ"ע¹⁹ ביחוד עליון דקודב"ה וכנס"י שזהו יחוד קודב"ה ושכינתי' בחי' יחו"ת, ואמנם יחו"ע²⁰ דאו"א בא דוקא במצות ת"ת, וזהו שהקדים לומר למען אחיי כו' שהן כמו או"א שנק' תרין ריעין²¹ כו' וד"ל.

והנה תחלה יש להבין מהו ענין הכרובים, ומה שהי' כרוב אחד מקצה מזה כו' ופניהם איש אל אחיו דוקא כו' ומ"ש שהי' מדבר אליו מבין ב' הכרובים דוקא כו', דהנה ידוע בפי' כרובים לשון רביא כלומר כרביא²² לפי שהיו הכרובים בציור אדם קטן בשנים שנק' נער ותרגומו רביא²³, והוא בחי' פני אדם שבמרכבה כמ"ש ופני אדם לארבעתן²⁴, וכן ודמות פניהם פני אדם²⁵ וזהו כמו פני אדם קטן שנק' רביא, והוא בחי' אנפי זוטרי כמ"ש בזהר²⁶ ויש ב' מיני פנים א' בחי' נפש²⁷ אנפי רברבי שנק' אדם הגדול, והב' בחי' אנפי זוטרי שהוא אדם קטן ואע"פ שהוא קטן ציורו כמו ציור אדם הגדול כו'. וביאור הדברים הנה ההפרש הזה בין אדם הגדול לאדם הקטן ואיך שיוכלו להתכלל כא', זהו כמשל האב שגדול בחכמה ובשנים שמדבר עם בנו הקטן ורך בשנים שנק' נער ורביא כמו כי נער ישראל ואוהבהו²⁸ כו', וכמו במ"ת שהי' הקב"ה מדבר עם ישראל פב"פ²⁹ כידוע, והרי בחי' החכמה דאוא"ס עצמו מאיר בבחי' הפנים העליונים כמו חכמת אדם תאיר פניו³⁰ כשאמר אנכי ה'³¹ כו', זהו בחי' אנפי רברבי שנק' אדם הגדול (כמשי"ת). וישראל שעמדו בהר סיני כאיש א'³² הרי היו ס"ר³³ נשמות בגופים שהשגתם ומדות שלהם מצומצם מאד כערך הקטן ששכלו ומדותיו קטנים מאד אע"פ שנק' ג"כ אדם כי בצלם אלקים עשה³⁴ כו', אבל אין ערך כלל ביניהם, ועכ"ז דיבר ה'