ואתה תצוה את בנ"י
שיח, גפרשת תצוה
ב"ה
ואתה תצוה1 את בנ"י2 ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור כו', הנה ארז"ל תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני3 בא חבקוק והעמידן על אחת4 שנאמר וצדיק באמונתו יחי'5. ויש להבין איך העמיד לכל המצות על מצוה זאת דאמונה הלא האמונה האלקי' ירושה היא מאברהם6 כידוע ולא שייך למנות בכלל מצוה שהמצוה היא הציווי על המעשה ותלוי בבחירה אבל האמונה האלקית כמו טבע בנפשותינו מצד הירושה כו'. ועוד מה ראי' זו מצדיק שבאמונתו יחי' שהצדיק זהו שקיים כל המצות דוקא כו', ואם מפני שהאמונה הוא יסוד חזק לכל המצות ולכך אמר שהעמידן על אחת כמו שהכל הולך אחר המעמיד7 (וזהו שצדיק יסוד עולם) הרי א' אלה המצות אשר יעשה האדם וחי בהם8 וכו'.
אך הנה יש להקדים מ"ש ויהי ערב ויהי בקר9 יום אחד דאין יום שאינו כלול מערב ובוקר דוקא שאז נק' יום אחד וא"א להיות יום בלא לילה מקודם וכמו שא' בחולין במשנה (סוף או"ב)10 דבמעשה דבראשית היום הולך אחר הלילה שקדמה כמ"ש ויהי ערב ואח"כ ויהי בוקר אז נק' יום אחד, ולכך דרשו מזה דכברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא11 כו'. ואע"פ שמדת יום ומדת לילה מחולקים ומובדלים זה מזה כמו שהבדיל בין האור והחושך ויקרא לאור יום12 ולחושך קרא לילה (וכמו שאו' בערבית גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור ומעביר יום ומביא לילה ומבדיל בין יום ולילה כו', דמ"ש ויהי ערב ברישא חשוכא זהו שגולל אור הראשון מפני חושך ואח"כ גולל חושך מפני אור דבוקר ומעביר יום כו' שגולל אור דיום מפני חשך דלילה כו' שכ"ז נכלל בענין ההבדלה בין מדת יום למדת לילה וכידוע בס' הקבלה די"ב שעו' הלילה הן בי"ב צירופי' דשם אדנ"י ויב"ש היום בי"ב צירופי' דשם הוי'13 כו'. אך עכ"ז מתכללים גבורות דלילה עם בחי' חסדים דיום ובאמצעות שניהם יחד נק' יום שהרי א"א להיות כל כ"ד שעות יום וכל כ"ד שעות לילה), והוא לפי שא"א להיות בחי' התפשטות דחסד אל שיח, דכל היום14 אם לא שקדם לו בחי' הצמצום וההסתלקות דבחי' הגבורות דלילה שזהו כברייתו ש"ע ברישא חשוכא דוקא וא"כ שניהם כלולי' כא' ממש וד"ל. ושרש הענין ידוע שכל יסוד ההשתל' למעלה בבחי' הרוחניות האלקי' שמחי' כל העולמות מאין ליש הי' ע"י התכללו' זאת דצמצום ואח"כ התפשטות דוקא וכמ"ש בראשית ברא אלקי"ם15 דוקא שזהו שעלה במח' לברוא במדה"ד16 ואח"כ שיתף עמו שם הוי' דחסדי'17, שאם לא בחי' הצמצום בתחלה א"א להיות בחי' התפשטות דחסד שע"ז אמר עולם חסד יבנה18 כו'. ולכך גם בכל הברואים העליונים ותחתונים שנבראו מכח האור האלקי אין כל בריאה ובריאה למעלה ולמטה שאין בה ענין ב' הפכים הללו דצמצום והתפשטו' כא' כמו יום ולילה, והוא מ"ש והחיות רצוא ושוב19 שזהו אור וחיות האלקי בכלל שמחי' כל העולמות כמ"ש ואתה מחי' את כולם20 שהוא בבחי' רו"ש כמו הנשימה בחוטם ודפיקו דלבא שהחיות עולה ומסתלק וחוזר ויורד, ובזה האופן חוזר תמיד [oldpage_תסה] ומתקיים באופן זה דוקא (כמשי"ת). וכך הוא בכל הברואים הפרטיי' כשרפים וחיות דמרכבה שעיקר חיותם בבחי' רו"ש בהסתלקות והתפשטות יחד כמו שבכללות דמע"ב נבראו מדת לילה ומדת יום וערב קודם לבוקר שזהו כמו הרצוא שקודם לשוב וכלולים כא' דוקא כנ"ל וד"ל.
ויובן זה גם ברוחניות דנשמה האלקי' שנק' נשמה ע"ש הנשימה21 שנשמת רוח חיים באפיו (בבחי' מטי ולא מטי כמו דופק שברוח שבלב ברו"ש) שנק' נר הוי' כמ"ש כי נר הוי' נשמת אדם22 כאור הנר שעולה ויורד תמיד כו', שאנו רואים התפעלות הנשמה בתפלה שהיא בבחי' רו"ש באהוי"ר בתחלה רץ לבך בתשוקה והסתלקות ליכלל באור הוי' ואח"כ שוב בהמשכות גילוי אלקות בנפשו כמו ע"י תומ"צ וצדקה וכה"ג ונק' עלי' וירידה כא' כו'. והיינו ג"כ ענין מדת לילה ויום שזהו חשך ואור, כמו שאנו רואים בחוש שא"א לאדם לבוא לבחי' התפעלות אוי"ר בהשגה בהתבוננות בק"ש כ"א בהקדים תחלה השפלות ומרירות שנק' כובד ראש כמו שא' דאין עומדין להתפלל23 אלא מתוך כו', דהא בהא תליא לפ"ע שיט, אדוקא דכל מה שלבו נשבר ונדכא בשפלות וכובד ראש בהכנעת הלב ובושה גדולה מאשר נתרחק מאור פני מלך חיים24 בח"נ וכה"ג, כך לפ"ע יאיר אור האלקי באור וחיות בנשמתו בהשגה האלקי' ובהתפעלו' האהבה כו' כמו האור הבא אחר החושך דוקא ויום אחר הלילה ששניהם כלולים זע"ז והיו לאחדים כנ"ל וכברייתו ש"ע כו' וד"ל (וכך הוא גם בגשמיות כמו במו"מ הפרנסה שא"א לאדם להרויח בעסקיו כ"א אחר היגיעה ופיזור הנפש בצער ויסורים מהעדר ההצלחה מכמה סיבות מונעים כו' עד מיצוי הנפש עד שכמו בחשך יהלוך ויאמר נואש בנפשו ויהי' לבו נשבר ונכנע ושפל לכל כו', אזי יצליח לו ה' ויראה ברכה במעשיו שזהו בחי' אור החסד דפרנסה שאינו בא כ"א אחר הצמצום שהוא ההסתלקות וההעדר כו' כמו הלוך ילך ובכה25 נושא משך הזרע ואח"כ בא יבא ברינה כו', כי בזריעה זורע בדמע שמתייאש על הברכה ובקצירה ירנן כו'. וכן בהצלחת הלימוד בתורה אינו בא כ"א ע"י יגיעה עד שממית עצמו עלי'26 ומוצץ חלב שינק27 כו'. וכן כל עלי' בגדולה אינו אלא אחר ירידה בשפלות תחלה וכמו שאנו רואים שהאדם בכל ימי חייו הוא בבחי' עלי' וירידה תמיד שכמה שנים ועתים מצליח ושמח בחלקו וכמה עיתים יורד ונופל וחוזר ועולה שזהו כמו יום ולילה שהלילה קודם ליום הוא בחושך ולא אור שאין חסד ושפע בלילה בבנ"א זע"ז רק ישינים בהסתלקות המוחין ומדות כמת יחשב, ולפני השינה הוא בבחי' הקטנות מאד שהוא העצלות ועצבות והעדר הרגשת אור וחיות בנפשו במוחין ומדות שבלב אף במילי דעלמא כי עיתים דלילה הוא בבחי' הגבו', וגם החולה יכבד עליו חליו בלילה ביותר. אבל בבוקר אור יקום בבחי' גדלות שהוא גדלות המוחין והמדות בשמחה וטוב לבב והוא בחי' גילוי האור וחיות בנפשו ביותר בכל כחות שלה אף בגופו בחיצוני', שהרי גם החולה יקל חליו ויטיב לו בבקר עד חצי היום כידוע, ומסוגל לכל עסק בטוב השכלת השכל והמדות ומחדו"מ כי חסד אל כל היום בפרנס' שמתפרנסי' זע"ז כו' שהחסד נק' אור28 המאיר היפוך החשך כו', כהפרש שבין מות לחיים כי השינה א' מס' במות29 והחסד שביום נק' חיים ואור כידוע. וזהו ההפרש בכלל בין מדת יום למדת לילה ומתחלפי', דא"א להיות הכל בבחי' האור וחסד דיום בגדלות המוחין והמדות כ"א שיעבור היום ויביא הלילה היפוכו ואז חוזר ומאיר אור החסד ביום האחר, וכך חוזר חלילה גם בכל הימים ושנים כמו מחליף את הזמנים כו' (וכמ"ש בזוהר דיש עיתים וזמנים30 ושני' ידיען לטב ועיתים וזמנים ושנים ידיעין לרע כמו למה אירע בימי רע31 דדינים שלטי' בעלמא וכמו ביום רעה ימלטהו32 כו' כמו כ"ח עיתים לטו"ר33 כידוע).
שיט, בוכך הוא ממש בבחי' הרוחניות האלקי' בעבודת ה' שיש שינוי העיתים מקטנות המוחין ומדות לגדלות המוחין ומדות כמו מיום ללילה ומלילה ליום בדרך כלל אף במילי דעלמא כנ"ל. והיינו מה שנצטוינו במצות ק"ש ודברת בם בשבתך בביתך34 ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך שב' ענינים אלה הם ענין א' שהוא ענין ב' הקצוות הרחוקי' זה מזה בתכלית כמו ההבדל הרחוק בין האור והחושך ויום ולילה כנ"ל. וכמו שאנו רואים שינוי העתים באדם עצמו שיש עיתים שהוא בעילוי בנפשו בשכל ורצון טוב ומדות שבלבו בשמחה ונק' בחי' גדלות השכל והמדות בהרחבה והתפשטו' (ואז נוח הוא לבריות ומדבר עם כל אדם באהבה ופני"ם יפו"ת כו', ומטיב חסדו ועניו וסבלן ומעביר על מדותיו כו'), ולפעמים הוא בהיפוך שהוא בקטנות המוחין בצמצום גדול עד שלא ישכיל בשכלו מאומה כתינוק קטן מצד כבידות ועצלות וגם רוע לב וכעס עד שלא יסבול שום אדם כו' שזהו הריחוק והבדל בין בשבתו בביתו עם אשתו וב"ב שיושב בשלוה ומנוחה שדעתו מיושבת עליו ולבו טוב ושמח כו' לקבל במוחו ולבו חכמה דתורה כו' או השגה האלקי' ביח"ע דק"ש בבחי' גדלות המוחין ומדות דאוי"ר בשמחה וטוב לבב ובהרחבת ההשגה בעומק הרצון בטוב כו', ולהיפוך מזה הוא כאשר נוסע בדרך שמטולטל ממקומו וטרוד בעסקיו ומתייגע בהילוך וטלטול קשה שאין לבו ודעתו עליו כלל כמבולבל ממש, שאז הוא בבחי' קטנות המוחין מאד בירידה ושפלות במוח ולב עד שיפול הנופל בגסות וחומריות בתאו' גופניו' באכילה ושתי' וכה"ג כבהמה או כמת יחשב בלי הרגש חיות ואור אלקי בלבו ודעתו שלא יוכל להכיל ולקבל כלל כו'. ועכ"ז מצווה ועומד במצות ה' בקריאה בד"ת וק"ש וגם בלכתך בדרך כמו בשבתך בביתך ממש בשוה, כי גם מצות ק"ש וד"ת שמבחי' קטנות המוחין יעלה לה' כשמכוין רק לצאת י"ח בלבד לעשות רצון קונו שמוטל עליו לקבל עומ"ש באמונה פשוטה בק"ש זו אף בלא מוח ולב כלל, וכמו בק"ש שעל המטה שהוא מנמנם עייף ויגע שגם זה יעלה לה' לרצון בוידוי שלו בלב נכנע ושפל [oldpage_תסו] ויזכור על הבורא הכל במחשבה טובה בעלמא בלא השגה ולב כלל כמ"ש דוד זכרתיך על יצועי35 במשכבו על מטתו באשמורות אהגה בך בק"ש דשחרית בגדלות המוחין והלב באהבה ויראה בהתלהבות כו' משום דהא בהא תליא דוקא ואם אין חושך דקטנות דמדת לילה אין אור דגדלות דמדת יום כנ"ל. וזהו שא' ובשכבך ובקומך בשכבך בק"ש דערבית שהיא קודם השינה בבחי' קטנות בלא לב ומוח כנ"ל ובקומך בבחי' הגדלות דמוחין ומדות שבלב בהשגה עמוקה והתפעלות ההתלהבות ושמחה כמו בק"ש דשחרית שניהם יהיו שוים לך כו' וד"ל (וכמ"ש במ"א בענין ואלה הגבורים אשר יעזרו בלא לב ולב36 לא לב ולב שיט, גשניהם שוים כו' (משום דקטנות וגדלות הנ"ל אינם שייך רק בל"ב שמקבל מל"ב חדרים שבמוח37 אבל למעלה מן החכמה שהוא בעצמות הרצון שוי' קטנות וגדלות כו').
והנה בכל זה יובן שרש ענין הזה בין בשינוי העיתים מזמן לזמן מקטנות לגדלות בחיי הגוף ובחיי הנשמה בירידה ושפלות לפעמים, ולפעמים בעלי' ורוממות כנ"ל, בין בכל יום ויום אף בקומו בבוקר יש שינויים רבים, שלפעמים יקום בגדלות וגילוי המוחין ומדות דהיינו בטוב לב ושמחה ודעתו זחה38 ומיושבת בטוב להשכיל ויהי' אופן עבודתו בתפלה וק"ש ג"כ בשמחה וטוב לבב בהתפעלות התלהבות בשמחה בהתבוננות בגדולת הבורא ביחו"ע ויחו"ת בעומק ההשגה ועומק הלב, וגם בבחי' ראי' מקרוב בעין השכל דחכ' שבמוח ולב בבחי' ביטול והזזה ממקומו לגמרי מכל וכל כו'. ולפעמים יקום בבוקר בלב נשבר ושפלות ועוצב והכנעה בלי טעם כלל ויהי' אופן של עבודתו בתפלה בקטנות המוחי' שהוא רק המרירות ולב נשבר על ריחוקו מה' אחד, ולא יוכל להעמיק דעתו ולבו ולבא להתפעלו' אהבה בחדוה ועונג כלל רק במרירות ושפלות לבד בזאת יומשך כל עיקר עבודתו בתפלה. וזהו השפלות והענוה להיות נפשו כעפר לכל באמת כמו בע"ת ועני ואביון ממש, וכשהוא בגדלות השכל ומדות בשמחה ועונג האלקי כנ"ל הרי זה בהתנשאות ועילוי בעצמו עד שיגבה לבו בדרכי ה' כו' כידוע וד"ל (ונמצא שעיקר בחי' יום ולילה אור וחושך באדם ברוחניות האלקי' כמו בתפלה ותורה אור, וכן בגופו בעסקיו כל היום הוא רק ענין השמחה והרוממות (בל"א גיהייבין) או העוצב ומרירות ושפלות וענוה כנ"ל (גיפאלין), שזה שנק' עלי' וירידה בכלל ברוחניות וגשמיות שמשתנה בכל עת וכל זמן בפרט כמעט בכל יום וכל עת ושעה יש עלי' וירידה משמחה לעוצב ומעוצב לשמחה ומעילוי לשפלות כו'. ובכלל בזמנים ידועים כמ"ש לכל זמן ועת לכל חפץ39 כו' עת ללדת ועת למות40 כו' וכנ"ל שיש ימי הטוב וימי הרעה כו' ומחליף הזמנים מטוב לרע ומרע לטוב ואינו עומד באחת רק מתחלף ומשתנה כמו שאו' ובתבונה משנה עיתים41 כו' (ובזאת יתנחם האדם בנפשו על ראותו תמיד שינויים גדולים מה שלפעמים נלקה בגופו ביסורים ובממונו ובבניו ובפרנסתו יורד הוא כי בני חיי ומזוני במזלא תליא42 ) ובר"ה נפקד עליו כידוע. וזה העולם נק' עולם התמורה והשינוי שאינו עומד במדריגה א' כלל ומשתנה מעלי' לירידה ומירידה לעלי', וע"כ אנו רואים שלא יפול הנופל ברוחניות וגשמיות לגמרי רק שיט, דלעתים וזמנים וחוזר ועולה ברוחניות וגשמיות וחוזר ויורד כו', וכן בביטושים בבנים וגופו אחר מכה רפואה. ולזאת לא יאמר אדם נואש בנפשו כו' ח"ו בנפילתו לפרקים וזמנים רבים בין ברוחניות באור תורה ועבודה שבלב ותשו' כו', בין בגשמיות בבני חיי ומזוני או קטרוגים קשים ורעים למעלה ולמטה וכו' שבודאי לא יעמוד כן אלא אחר ירידה עלי' כנ"ל. וגם בעת שיעלה האדם במעלו' הרוממות ברוחניות וכ"ש בגשמיות לא ישמח ויגבה לבו ביותר ולא ידמה בנפשו שיצליח כן כל ימיו כי ודאי אחרי עלי' ירידה כו' מטעם הנ"ל רק על ה' לבדו יבטח ויבקש על נפשו לבלתי ידח ממנו נדח43 לגמרי ח"ו וה' הטוב בעיניו יעשה44 עמו כו' וד"ל.
והנה מבואר למעלה בשרש ענין מדת יום ולילה למעלה במקור כל החיים דעולמות עליונים ותחתונים בא מחמת שאור האלקי נמשך בבחי' רו"ש דוקא דהיינו בבחי' הסתלקות והתפשטות דוקא. והטעם הוא לפי ששפע זאת נמשכת מבחי' הגבור' שעולה ויורד (כמו הדם הוא הנפש45 באדם שמחי' לגוף שמחמת שהוא בבחי' גבור' דאו"ח עולה רוח החיים שבלב וחוזר ויורד שהוא הדפק שבלב), דאם הי' האור ושפע זאת בבחי' החסדים שיורד ונמשך כמים מגבוה לנמוך לא הי' בבחי' או"ח כלל, אבל להיותו בבחי' גבורות כאש העולה לכך עולה ויורד כאור הנר שז"ש והחיות רו"ש בכלל. ובפרט שמפני שבפועל הנברא יש מעין דבר המשפיע, שכל נפעל דומה לפועל46 מאחר שכחו נמשך בו ע"כ גם החיות ושרפי' וכה"ג הן בבחי' רו"ש תמיד מפני שכח זה האלקי בא בנבראים בבחי' רו"ש בעצמו כו' וכמו שמדמים בדרז"ל לנשמה שממלא הגוף47 כו' ונקרא נשמת כל חי48 בכלל (ואם האור וחיות האלקי נמשך מבחי' צירופי אותיות הדיבור העליון כמו ביו"ד מאמרות יהי אור יהי רקיע49 ומחדש בכל יום מע"ב למעלה ולמטה כו' גם באותיות הדבור יש בחי' עלי' וירידה בבחי' רו"ש, כמו שנראה בחוש בהבל הדבור היוצא מן הפה שיסתלק ויתפשט כמו שהבל זה עצמו הוא ברו"ש בלב והוא הרו"ח שכלול מאש ומים בדיבור50 (ונק' רוח ממללא51 כו' כידוע). וכך למעלה כמו בדבר ה' שמים נעשו52 וברוח פיו כו' הרי מרוח פיו ית' נתהוו מאין ליש שמחמת זה הרי זה בבחי' רו"ש גם בנבראים שבהן א' והחיות רו"ש כנ"ל וד"ל (והוא מ"ש בזהר ע"פ מצמיח חציר לבהמה53 שהוא שם ב"ן54 דמל' דשתית לון בגמיעא חדא שזהו מה שהמלאכים הנבראים מרוח פיו כו' חוזרים ונכללים ברוח פיו דמל' בביטול המציאות וזהו ושתית לון כו').
שכ, אוז"ש בזהר ע"פ אלקים אל דמי לך55 דאלקים זה היינו בחי' המל'56 שמחי' כל העולמות מאין ליש שנק' נהורא תתאה שהוא חכמה שבדיבור העליון להיות מקור לנבראים בע"ג דקארי תדיר לנהורא עילאה דאצי' [oldpage_תסז] ולא שכיך לעלמין וכמ"ש למען יזמרך כבוד57 שהוא כבוד התחתון דבחי' מל' בבי"ע שנק' ראש לשועלים58 כו' שיזמר ויעלה בהעלא' מ"ן לגבי אורות העליונים דאצי' שלמעלה מהיות מקור וראש לבי"ע כו', שזהו כמו בחי' הסתלקות החיות ברוח החיים שבלב שנק' רצוא ואח"כ בחי' שוב כו'. כך כח וחיות האלקי המצומצם בעולמות עולה בבחי' רצוא באצי' ונעשית בחי' נקודה תח"י59 כמ"ש בזהר ע"פ שחורה אני כו' דאזעירת גרמה60 מגו דחיקו דרחימו כו' ונעשית נקודה א' כחיריק תחת האות לגבי בחי' צדיק עליון בחי' יסוד שהוא בחי' סובב כ"ע דאצי' בכלל כידוע שזהו שנק' נהורא עילאה ואח"כ נמשך מחדש מלמעלה מאצי' להיות בבחי' שוב למטה שזהו בהתפשטו' דמל' בחסד ומדות ומח' ודבור בקומה שלימה בבריאה ויצי' כו' (וכמ"ש עושי דברו ה"א כמלקדמין61 בבנין שלם בע"ס באו"כ כשהן בבחי' מקור לבי"ע (ובחי' העלאה כנקוד' באצי' למעלה הוא מכל בחי' ההתפשטו' בבנין קומה בבריאה כו' (וכמ"ש ואמונה כל זא"ת בחי' נוק' כיו"ד באצי' ואח"כ וקיים לשון זכ"ר62 להיות מקור לבי"ע כמ"ו דזנב לאריות יותר עליון63 מראש לשועלים (וכתלמיד לפני רבו כיהושע אצל משה גדול ביותר64 מכאשר נעשה משפיע בריחוקו מרבו כו' (וכך במדת לילה דגם שנק' בחי' קטנות המוחין בדורמיט"א בשינה שהוא הסתלקות המוחין ולא נשאר רק קיסטא דחיותא65 בלב כו' יש בזה מעלה יתירה66 הרבה יותר מגדלות המוחין ומדות שביום בהקיץ מצד בחי' העלאה דאו"ח זה בעצמות הנפש דחי' יחידה דכל מה שנמשך ממנה בהתפשטות השכל ורצון כו' אינו רק נקוד' אחת שם (וכמו שא' בגמ' בלילא מה עביד קוב"ה67 רוכ"ב על כרו"ב ק"ל שלו שהוא בחי' המל'68 כאשר היא בקטנות המוחין כמו בחי' דומם וצומח ובשינה בלילה שעולה למעלה מעלה וד"ל. וזהו ושט בח"י אלף עולמות שהוא העלי' דז"א בא"א וע"י שהוא יותר גדול ממה שיושב ועוסק בתורה ויושב וד"ן בגדלות המוחי' ביו"ם וד"ל) (וכן בגלות שנק' לילה69 וחושך למעלה מאור היום דגאולה שמחמת העלאה זו דאו"ח בגלות שנק' שינה70 הוא שחוזר ונמשך ממקום שעלה דוקא למטה באו"י שזהו כמו בחי' השו"ב שאחר הרצוא דוקא שבא לפ"ע העלאה דרצוא דוקא וד"ל) (ולפ"ז הרי יובן דגם בענין קטנות וגדלות שכ, בדחשך ואור בנה"א כמו ענין כובד ראש שקודם התפלה או קטנות המוחין בק"ש דערבית ושעל המטה כמ"ש בשכב"ך כנ"ל למעלה הוא מגדלות המוחין דק"ש שחרית מטעם הנ"ל.
וכמו"כ בענין ירידו' ועליו' בימי חיי האדם ברוחניות ובפרנסה מה שיורד ונופל ברוחניות ובגשמיות זהו למעלה מהעלי' שלו בתפלה ופרנסה א"כ הירידה עלי' והעלי' ירידה, וכי אפשר דמה שנופל ממדריגתו למטה וגם למעלה זהו למעלה מעלי' שלו משפלות וקטנות לגדלות (שהרי א' בזוהר דמאן דנפל מדרגי'71 אקרי מיתה כו' וכמו מחיים למות ודאי נק' נפילה לארץ וממות לחיים נק' עלי' כו'. וכך בענין חסד דפרנסה ודאי עני חשוב כמת72 ונק' יורד וכשמתעשר זהו עלי', וכך ברוחניות בקטנות דמרירות ושפלות קודם האור וחיות והתענוג האלקי וכו', וכן בזריעה שיזרע בדמע שלא יורקב בארץ ויפסיד ויקצור ברינה כו', וכן מיצוי הנפש עד שיאמר נואש בפרנסה כו', וכן בהצלחת הלימוד מה שממית עצמו עלי' תחלה ואח"כ יחי' חיי עולם (וכענין הרוצה לחיות ימית א"ע73 והרוצה למות יחי' א"ע כו'). אלא צריך לומר דודאי זה אמת דאין אור בלא חשך וצמצום קודם (וכן ברצוא קודם לשוב), אבל אדרבה משום דאור החסד הוא במעלה ומדרגה גבוה ביותר ע"כ א"א שיבא אליו כ"א בהקדם היפוכו שהוא הצמצום וההסתלקות שהוא בחי' דין כמו החשך דלילה וקדרות דצפרא שקודם לאור הבוקר כו' (וכך הוא בענין הרצוא שקודם לשוב דבחי' שוב הוא מעלה עליונה ביותר כענין התפשטו' השכל ומדות במוחא ולבא בגדלות המוחין א"א להיות כ"א ע"י בחי' רצוא בתחלה שהוא ההסתלקות כנקודה א' במרירות ושפלות כנ"ל).
ושרש הענין הוא כידוע שזהו הכלל גדול בכל ההשתלשלו' למעלה ולמטה שא"א להיות בחי' ההמשכה והשפעה האלקי' מאין ליש בבחי' גדלות אם לא שיוקדם תחלה היפוכו ממש שזהו בחי' קטנות בחי' ביטול היש לאין בתכלית כו', כמו שרואים בשפע הגשמי' בזריעה שבארץ הגשמי' שא"א שיצמח מאין ליש בעלי' ותוס' ברכה כ"א בהקדים תחלה ביטול היש לאין בתכלית שזהו רקבון הגרעין בארץ74 והי' כלא ממש שנכלל בכח הצומח אז חוזר ונמשך מכח הצומח מאין ליש בריבוי ותוס' כו'. וזהו ג"כ בפרנסה שא"א להשיג השפע והברכה בפרנסה כ"א בהקדים תחלה בחי' ביטול הי"ש לאין בפיזור הממון שזהו חיותו שכ, גממש עד שיאמר נואש בנפשו, וכזורע בדמע כנ"ל אז יומשך מאין ליש בשפע האלקי' שיתברך במעשיו כו'. וכמו"כ בהצלחת הלימוד א"א כ"א שימית עצמו עלי' וכביטול הי"ש לאי"ן בתכלית כמאמר לא תמצאנה בגסי הרוח75 ולא במי שמרחיב דעתו עלי' כים כו'. וכן בתפלה א"א בלא מרירות בתכלית השפלות כרקבון הגרעין כו' (וכולד שאינו נולד מן הטפה אא"כ מסרחת76 להיות כלא וכאפרוח שיצירתו מאי"ן77 דגובלא בעלמא כו'). וכך הוא גם למעלה בעליות העולמות ונשמות ממדרגה למדרגה א"א כ"א בירידה וקטנות תחלה שיהי' כלא וכאין מישותו ומדרגתו הראשונה לגמרי אז יוכל להיות בחי' כלי לקבל אור והשגה האלקי' שבעולם העליון יותר (כר"ז ששכח תלמוד בבלי78 כשרצה לקבל תלמוד א"י), כמו נשמות ומלאכים בג"ע דעשי' שמתבטלים ממציאות שלהם הראשון (בעמוד שעולין בו79 ) בעלותם לג"ע דיצי' שכדי שיאירו באור העליון דג"ע דיצי' או בריאה, מוכרח שיופשטו לגמרי מכל השגות ומדות שלהם שהיו בג"ע דעשי' וכן מיצי' לבריאה ומבריאה לאצי'. וגם בכללות העלי' דמל' כנ"ל שכאשר בחי' המל' בכלל עולה למעלה באצי' להיות בבנין פרצוף באו"כ בע"ס דאצי' לפי שנבדל בערך מן בחי' הבריאה (שמסך מפסיק בין אצי' לבריאה80 ), [oldpage_תסח] ע"כ צריך להיות תחלה בחי' ביטול היש לאין שזהו מה שנעשית נקודה א' לבד באצי' כנ"ל והוא מה שנסתר כל פרצוף שלה בבריאה ממוחין דחב"ד ומדות כו'. וזהו דאזעירת גרמה עד דלית חיוורא בגו אתוון כו' ואח"כ נבנית בבנין חדש באצי' בפרצוף שלם בבחי' אצי' וזהו ה"א כמלקדמין באצי' מטעם הנ"ל וד"ל). ולפי"ז מה דקארי נהורא תתאה לנהורא עילאה בבחי' רצוא למטה מבחי' שו"ב באצי' ומטעם הנ"ל בכל עלי' ממדריגה למדריגה העליונה יותר (וכמ"ש במ"א בענין נפ"א ובענין והאיש משתאה לה81 כו'). וכך הוא למטה בקטנות וגדלות שירידה דקטנות ממש בשביל העלי' דגדלות ברוחניות וגשמיות, וכך הוא בבחי' רו"ש שבאדם בהסתלקות וצמצום החיות שזהו בביטול היש לאין שגורם המשכת החיות דבחי' שוב שהוא מה שמתפשט האור וחיות במוח ולב כו', וזהו כמו שחושך קודם לאור והיינו בשכבך ובקומך דא"א להיות בחי' גדלות המוחי' דיום בק"ש דשחרית בלי הקדם תחלה קטנות דלילה כו' (אך באמת ענין ה"א כמלקדמין דקאי שכ, דבגבורי כח שהן המלאכים דבריאה ויצי' שבהעלאת מ"ן שלהם בביטול היש לאין האלקי דבחי' מל' גורמי' בנין המל' מחדש מאי"ן ליש בע"ס או"כ כו' דזהו ודאי בהתפשטו' ט"ס דמל' בבי"ע מחדש אחר שנעשי' נקודה א' באצי' כנ"ל דלא כדלעיל שנבנית בנין חדש באצי' עצמו כו' שהשוב הוא למטה בבריאה ולא באצי' כו'). ואפשר יכול להיות דגיבורי כח הללו שעושי דברו דבחי' מל' בכת"ר מל' שנק' דבר"ו שנצב בשמים דבחי' ז"א82 דאצי' כמ"ש וממשיכי' אותו להיות בנין בע"ס דבריאה באו"כ, לפי שגיבורי כח הללו הן המלאכים דאצי'83 בבחי' נה"י דז"א שהן למ"ד כלים דנה"י בראש תוך סוף דז"א84 שנק' ג' עדרי צאן85 רובצים על הבאר כו', והן ל' מעלות דהאשה נקנית בהן שהיא בחי' המל'86 והן למ"ד הגיבור"י' שעוזרי' לדוד87 מלמעלה מאצי' להיות המל' כת"ר לבריאה כו' להיות ה"א כמלקדמין בכחב"ד דבריאה כו', או שעושים דברו בבנין חדש באצי' והדר לשמוע בקול דברו88 בבנין בבריאה שנק' קול דבר מל' כו'. ואמנם יהי' איך שיהי' יכול להיות שיהי' יתרון מעלה לבחי' הרצוא על בחי' השוב כדלעיל בנקודה שבאצי' שלמעלה מכתר לבריאה, כי בעלי' דמל' באצי' הרי נבנית במוחין ומדות דאצי' שנבדל בערך הרבה גם ממה שנעשית אח"כ כתר וראש לשועלים דבריאה שזהו בחי' שוב למטה להחיות רוח שפלים89 שזהו בחי' קטנות המוחין כו', וכך יכול להיות בבחי' רו"ש דאדם דלא כנ"ל וד"ל).
(ובכל זה יובן בתוספת ביאור בטעם דצמצום קודם להתפשטות גם למעלה בחשך שקדם לאור כברייתו ש"ע וכמו שא' ויהי ערב כו', משום דהסתלקות דחושך בחי' ביטול היש לאין כמו בחי' רצו"א שגורם בחי' נהור"א דחכ' מאי"ן ליש כו' שמזה מובן דרצוא למטה משום דכל הרצוא בשביל השוב ובקטנות וירידה בשביל הגדלות ועלי' כנ"ל. ואמנם אע"פ שבאדם וכל בריאה ועולם כן הוא מטעם הנ"ל בהעלאה דביטול היש לאין בתחלה, וכך הוא בענין עליות העולמות למעלה (וכנהר דינור שקודם לג"ע90 וכן בג"ע לילה קודם ליום דתרעין דג"ע סתומים בלילה91 ובבוקר אור יאמרו כל המלאכים שירה ולא בלילה92 (ואע"פ שבלילה בחי' אורות דגבורות כמו במזבח בהקטר חלבי'93 כו' והמצות נעשים ביום94 שכא, אדוקא כידוע לאכללא שמאלא דגבורות בחסדים דדכורא כו'), אבל למעלה בבחי' מל' מקור כל העולמות שגם עז"א והחיות רצוא ושוב בחי' הרצוא נק' עלי' למעלה באצי' עד שנעשי' בפרצוף חדש באצי' כנ"ל ובחי' שוב זהו בחי' הירידה שלה למטה להיות כתר לבי"ע בבחי' קטנות שהוא בהיפוך ממה שנמצא בנבראים ברו"ש כנ"ל, ואע"פ שמבואר למעלה דהנפעל דומה לפועל ממש כו'. אך הענין הוא דודאי מתהפך מן המשפיע למקבל כחותם המתהפך95 כו' דמה שבמשפיע בסוף נעשה במקבל בתחלה שזהו מבחי' שוב בירידה דמל' דאצי' בבריאה כנ"ל ואי"ן ליש נעשה מזה בחי' הרצוא בנבראים בתחלה בביטול היש לאין כמו בשירה שלהם בהשגה מצומצמת כו', ומה שבמשפיע בתחלה שהוא עלי' דמל' למעלה שמזה נעשה בחי' שוב בנבראים שהוא בחי' המשכה דיראה וביטול עצמי לבא למעלה עליונה יותר כמו בעמדם תרפינה96 כו', וכמו בחי' רצוא באדם בכלל בתפלה לבא לבחי' שוב בתו"מ כידוע וד"ל (אך גם בעלי' המל' זהו בחי' מקבל שעולה ברצוא ושוב כמו הנבראי' שעולים לבחי' המל' וא"כ גם במל' רצוא למטה משוב כמו בנבראים, וזהו שנעשית נקודה א' באצי' ואח"כ נבנית והיינו בחסדי' דז"א מבחי' שוב נעשה בחי' רצוא דמל' כנ"ל.
ובמ"א מבואר דמן המשפיע למקבל נמשך בחי' מטי ולא מטי97 חסד קודם לגבו' היפוך דרצוא ושוב מן המקבל למשפיע וכמו ורוח אלקים מרחפת נוגע98 תחלה כו' התפשטו' קודם להסתלקות וכנשימה בחוטם בהמשכה תחלה בנקב הא' כו' והסתלקות למעלה מהתפשטות כמ"ש בחד נוק' דחוטמא חיין ובנקב הב' בהסתלקות חיי דחיין99 כו'. וכך הי' במ"ת שקדם המשכה דחסדי' דמ"ע באנכ"י קודם דגבו' דל"ת בולא יהי' לך ושס"ה ל"ת בי"ה למעלה מו"ה100 דמ"ע כידוע וד"ל. וכך הי' בתורה הקדומה שהיתה שעשועי' כו' בבחי' מטולמ"ט דחסדי' דתענוג הפשוט קודם לגבו' שבתענוג דחכ' הקדומה (כשעשועי האב בבנו כו') וגבורות שבתענוג הפשוט עולה בשעשועי' העצמיי' ממש כו' וד"ל. וכך הוא גם בתורה הנגלית לנו בעשי' שדבר ה' שבמקרא ומשנה נמשך בבחי' מול"מ בהתפשטו' ברוח הבל הדיבור ואח"כ הסתלקו', כי דברי' שבמ"ת הם חיים וקיימים, וכן כל דבר הוי' שמדבר עכשיו זהו מלמעלה למטה מן המשפיע למקבל כמו במ"ת ממש. וכך גם בתענוג הפשוט בתורה בטעמים ונגינות שנק' רננא דאורייתא101 כמו שעשועי' שבתו' הקדומה בבחי' מולמ"ט במקיף דכתר דח"ע להחיות לכל נשמה במקיף ופנימי שבה כו' דנש"י מתקשראן באותיות התורה102 שכא, בכידוע, אבל בתפלה שהוא בחי' המל' והן נש"י שעולים מלמטה למעלה באו"ח גבו' דרצוא [oldpage_תסט] קודם לשוב והשוב למעלה מן הרצוא כנ"ל. וידוע דמבחי' מולמ"ט דמשפיע נעשה רו"ש דמקבל103 כמו מנשימה דנשמה באפו נעשה דפיקו דלבא ברו"ש בהיפוך כחותם המתהפך בציורו בשעוה כנ"ל, ומבחי' מטי דחכמה דמשפיע נעשה גבו' דרצוא במקבל ומלא מטי דמשפיע נעשה שוב במקבל כו', שהרי מלמטה למעלה סו"מ תחלה ואח"כ וע"ט דמ"ע וסו"מ בבינה וע"ט בחכמה כמ"ש הן יראת ה' כו' וסומ"ר בינה104 היפוך דאנכי במ"ע דהן קודם ללאו105 מלמעלה למטה כו' ולאו קודם להן מלמטה למעלה כמ"ש ולא תחללו כו' ואח"כ ונקדשתי105 במ"ע כו'. וראי' לזה מתפילה שהיא בבחי' רצוא קודמת לתו' שהיא בחי' שוב בכלל ובאמת תפלה במל' בבחי' מקבל שעולה ברו"ש ותורה בת"ת בחי' משפיע כנ"ל, וא"כ העלאה דנש"י בתפלה גורם הירידה דמשפיע באור ישר באור התו"מ כו' כמו שעולה הלב בדפיקו למוח גורם המשכת המוחין דנשמה בלב כו' ואם אין העלאה בביטול היש לאין אין המשכה מאין ליש ממוח ללב שהוא החכ' דתורה כו', וכמ"ש אם אין יראה אין חכמה106 כו', אבל גם זה אמת דאם אין חכ' דתורה אור מלמעלה למטה אין יראה כו' וד"ל (ועכ"ז אין מתיישב ענין רו"ש במקבל שהוא כמו שפלות ושמחה כנ"ל דהלא הרצוא הוא בבחי' האהבה וקירוב בדביקות שהוא שרש למ"ע דוקא כידוע והיראה שהוא שפלות וענוה כו' שהוא בחי' שוב שרש ל"ת וא"כ למה סו"מ קודם לוע"ט, וגם למה הרצוא נק' ירידה והשוב עלי' כנ"ל מאחר שהאהבה ודביקות הוא בשמחה ויראה בשפלות כו' וצ"ל דשמחה בשוב בהמשכ' אלקות וזהו ענין שמחה בצפרא ורננא ברמשא107 כו' (כמשי"ת) וד"ל.
והנה עדיין יש להבין בשרש ענין מדת יום ומדת לילה שז"ש ויהי ערב כו' מהיכן בא התחלקות זו בבחי' זמן דוקא להיות משך זמן י"ב שעות לילה ומשך זמן י"ב שעות יום כו'. אך הנה מבואר במ"א בענין ג' מדריגות דעולם שנה נפש108 דעולם הוא מהות הנברא שהוא בא בגדר גבול ומדה ובבחי' יש מציאות דבר מה כו' והיינו בחי' הכלי לאור כחומר לצורה כו', ובחי' שנה זהו זמן קיומו באו"כ צורה בחומר כנפש בגוף וכן כל בריאה למעלה ולמטה שהוא קשר הרוחניות בגשמיות באי"ן לי"ש נק' שנה, ונפש זהו בחי' אור וחיות עצמו כמו שהוא ממש כו'. וכמו שיש ג' מדריגות הללו דעש"נ בנבראים מוכרח שנעשה זה מצד מקורם הראשון שהוא כח האלקי המהווה אותם, דהיינו בחי' נפש בכלל להיותו מקור כל החיים העליונים שכא, גותחתונים כו' שהוא מקור ההמשכה הכללי' להמשיך מאין ממש ליש כל מציאות הנבראים בע"ג ויש בזה ג' מדרגות הנ"ל. א' בחי' עולם כמו כי אמרתי עולם כו' וכן שא' והי' העולם109 שזהו להיות בריאה עצמה בבחי' יש ודבר מה שהוא מוגבל בשיעור ומדה כמלאכים שהן כוחות בגופי' דקי'110 צורה בחומר דק ביותר ומוגבלי' בשיעור ומדה (שזהו ודאי כלול מצמצום והתפשטות כא' שאם הי' כח האלקי הבוראם ומהווה אותם מתפשט כפי כחו הבלתי בע"ג הי' המהות של הבריאה מתפשט בלי גבול רק ע"י צמצום נעשה ההגבלה וכמא' שהי' העולם מתפשט111 כו' עד שא' לעולמו די שזהו צמצום שאחר ההתפשטו', ובאמת זהו בא מצמצום שקודם ההתפשטות שהוא בחי' חשך שקודם לאור כברייתו ש"ע כנ"ל וד"ל). והב' הוא בחי' שנ"ה שזהו המשכת האור וחיות האלקי בעולמות בבחי' צמצום והתפשטות שזהו בחי' רו"ש דוקא כנ"ל (כמו ע"י מא' תוצא הארץ112 כו' יש במא' זה רו"ש כנ"ל), וכמו דפיקו דלבא וכנשמת רוח חיים בחוטם כנ"ל, דמצד שאור וחיות זה עולה ויורד תמיד מזה בא סיבת התהוות הזמן שבא בהתחלקות ובמשך רב כמו שמבואר במ"א דמה שמסתלק החיות ונמשך מחדש מזה מתחלק הזמן לרגעי' ושעות וימים מאחר שהזמן ג"כ בא בצמצום והתפשטות רו"ש113 כו' וע"כ מזה יבא בנבראי' ג"כ בחי' התחלקות הזמן בגבול ומדה, והוא ג"כ מחמת בחי' רו"ש שבבריאה שמחמתו מתחלק הזמן מעבר והוה ועתיד ובא לחלקי' קצובים במספר כמה שנים וימים כמ"ש כי ימים יוצרו114 כו'. וכך הוא למעלה בבחי' מל' שנק' נפש בכלל שמחי' את כולם מאין ליש שיש בבחי' ממוצע המקשר רוחני' האלקי' בעולמות והוא בחי' זמן שנק' שנה שזהו בא מבחי' רו"ש דאלקו' בעולמות בכלל ולזאת הסיבה ימצא גם בעולם בחי' זמן מחולק בכלל בלילה ויום שממשיך זמן זה דיב"ש הלילה ממקור הזמן בבחי' נפש הכללי' שבא בבחי' רו"ש כנ"ל ע"כ יתהווה מזה בחי' זמן מחודש מאין ליש במהות העולם הנברא בבחי' גבול ג"כ והוא משך זמן דיב"ש הלילה וי"ב שעות היום כו' ושרש התחלקות זו בכלל ובפרט שנק' שנ"ה בין בנברא בבחי' גבול בין בכח האלקי הבלתי ב"ג בא מסיבת רו"ש דנפ"ש בכלל ובפרט כו' וד"ל.
ויובן מזה עכ"פ שהזמן בחי' נברא115 מחודש ובע"ג, כמו מהות הבריאה וכך במקור הזמן שזהו שמחדש בכל יום מע"ב, וכן בכל רגע כו' משום דכל שעה ורגע יש לו צירוף מחודש מעיקרו במקור התחלקות הזמן דשנה, כמו כל שעה דלילה נמשך מצירוף מחודש משם אד' כו' וכן בשעות ורגעי' דיום מחסד דשם הוי'. וחידוש זה בא בדרך פרט ובדרך כלל הכל רק מחמת שבא האור וחיות דנפש הכללי' בבחי' רו"ש שהאור שכא, דוחיות הראשון מסתלק ונמשך אור וחיות מחדש שלא הי' עדיין א"כ נק' מחודש מעיקרו, ומזה בא ריבוי עיכוב הזמן מצד ריבוי ההתחלקות בפרט וגם בכלל כמו י"ב שעות הלילה נכללי' בלילה שהוא בחי' רצוא בכלל יותר ובחי' שוב דחסד ביום שמתחלק ביב"ש פרטיי' כו', וכך ל' יום בר"ח וי"ב חדש בר"ה שכולל הכל כא' וממנו מתחלק לי"ב חדש וכל חדש לל' יום וכל יום לכ"ד שעות שזהו מלמעלה למטה כמ"ש במ"א116 וד"ל. ועכ"ז הגם שנתחלק זמן דיום ולילה לכ"ד שעות מחולקי' נק' י"ב שעות הלילה בכלל בחי' הסתלקות דרצוא ויב"ש היום בבחי' שוב בהמשכו' החסדי' שאחר הסתלקות נמשך ההתפשטות כמ"ש ויהי ערב כו' כנ"ל (ולזאת עיקר ההתחדשות בכללות זהו בבוקר אור כמ"ש חדשים לבקרים117 רבה אמונתך כאור וחיות חדש בפרט שנמשך אחר הסתלקו' [oldpage_תע] אור וחיות הראשון (אע"פ שבכל רגע דשעות הלילה יש ג"כ רו"ש). ומחמת זה אנו רואים שינוי אור חיות מחודש בכל בקר אור בכל הברואים שבעולם גם בבע"ח קטן שבקטנים עד היותר עליון בצבא השמים ומלאכים עליוני' שאו' שירה בבוקר אור כמ"ש בזהר ונק' כוכבי בקר118 והוא בקר דאברהם119 כו'. וזהו חדשי' במוחי' חדשי' לגמרי לבקרים דוקא וכמו שאמר בזוהר דשמחה בצפרא דוקא ורננה ברמשא כו', כמו שאנו רואים בנפש האדם וכל בע"ח שבבוקר תשמח נפשו באור היום וירגיש בנפשו אור וחיות מחודש (וכמו הנותן לשכוי בינה להבחין120 כו') בשמחה וטוב לבב בחסד וטוב עם כל הבריו' כו' כי חסד אל כל בבקר מאיר בבחי' שוב למטה בכל הברואי' וגם במלאכים ונשמות שזהו שא' שמחה בצפרא דוקא. וכמו שאנו רואים בכל נשמה אלקי' באדם שבקומו בבוקר יגיל וישמח בנפשו בהשגה אלקי' והתפעלות אהבה בחדות הלב דוקא, ואם אח"כ משפיל א"ע בהכנעת הלב בענוה ושפלות ומרירות בכובד ראש קודם התפלה זהו שיוכל לבוא לבחי' שמחה ואהבה אלקי' שהאיר בנפשו בבוקר כמ"ש חדשי"ם לבקרי"ם דוקא רבה אמונתך שמתרבה אור האמונה האלקי' בנה"א באור חדש כנ"ל, וזהו ענין ק"ש ותפלה דשחרית צלותא דאברהם121 איש החסד122 כידוע. אבל בערבית כשבא אדם מן השדה בערב עיף ויגע הרי הוא בקטנות המוחין כנ"ל ובלילה הוא בבחי' הסתלקות החיות גם בנשמות ומלאכים לפ"ע כל הברואים למטה כו', ועכ"ז א' בשכבך ובקומך כו' כנ"ל שיקבל עליו עול מלכות שמים גם בק"ש ערבית בבחי' הקטנות (והוא אמת ואמונה דערבית דאיהו אמת זהו בק"ש שחרית שאו' אמת ויציב, כו' כמו ואמת ה' לעולם123 משום דחדשי"ם לבקרים רב"ה כו' בגדלות המוחי' אבל בלילה או' אמת ואמונ"ה כל זאת בחי' נוק' בקטנות דאיה"י אמונ"ה בבחי' הקטנות דמקבל משא"כ באו"י דחסד דמשפיע שא' רבה אמונתך ממש וד"ל).
שכב, אוזהו שרננה ברמשא דוקא דענין רננ"ה זהו הבא מהצלת דבר שהי' מסוכן כמו היוצא מן השבי' ומן המלחמה וכה"ג במי שיושב בחשך ומצפה לאור כמו נפשי אויתיך בלילה124 דוקא שהוא התגברות התשוקה ברינה לצאת מן החשך לאור, וכך בלילה יותר מתגבר אש הצמאון ותשוקה להאיר נפשו באור האלקי ולצאת מן החשך (כמו בזמן הגלות שיתגבר רשפי אש האהבה בכליון והסתלקות מצד הריחוק ביותר שהגלות נק' לילה וחשך כמו שא' העם ההולכים בחשך125 וזהו נפשי אויתיך בלילה כו' משום דרשפי אש בגלותא דוקא כו') ולכך רננ"ה דוקא ברמשא והוא כמו בחי' רצוא שקודם לשוב וכמו בוא"ו לפני"ו ברננ"ה126 שהוא בחי' או"ח כו' וד"ל (וזהו עבדו את ה' בשמחה127 זהו בצפר"א בצלותא דשחרית כנ"ל שא' חדשים לבקרים בקר דאברהם כו' בואו לפניו ברננה זהו ברמשא בתפלת ערבית (באמת ואמונה כו' שאמר השם נפשינו בחיים כו' כנ"ל). אך מזה משמע דרננה ברמשא אחר שמחה בצפרא כפי סדר הפסוק דעבדו את ה' כו' ובאמת לילה קודם ליום כמו שרצוא קודם לשוב בצמצום והתפשטות, הענין הוא דבמע"ב היום הולך אחר הלילה שקדמה128 ובעבודה האלקי' הלילה הולך אחר היום שקדם כמו בעבודה דקרבנות בקדשים מצותן ביום דוקא ולילה שאחריו הולך אחר היום כידוע מענין נותר כו'. וכך כל עבודה אלקי' שנמשך מלמעלה למטה באו"י כו' (והוא מטעם הנ"ל כמו בבחי' או"י דחסדי' דמשפיע הוא בבחי' מולמ"ט כו' כמו אנכי ולא כו' במ"ת ולכך גם בחי' יום ולילה שיש בתורה היום קודם ללילה כמ"ש והגית בה יומם ולילה129 יום ואח"כ לילה והיינו תושב"כ שהיא ביום כמ"ש יומם יצוה130 כו' ובלילה שירה עמי זהו רננא דאורייתא בתושבע"פ דוקא כמ"ש במ"א והוא להיותו עולה בבחי' או"ח מחושך לאור ולכך א' לא איברי לילה אלא לגירסא131 בתושבע"פ כו' וד"ל) (ומה שא' בק"ש בשכבך ואח"כ ובקומך כנ"ל, זהו בק"ש דוקא שהיא בהתכללות דחו"ג לאכללא שמאלא בימינא כו' כידוע בענין ב"פ דשמע והי' א"ש כו'132 ובק"ש דלילה הוא בחי' העלאה כמו בק"ש שעהמ"ט כו', וז"ש יגעתי באנחתי מטתי בדמעת"י133 כו' במרירות ושפלות דוקא. אבל מחצות לילה ואילך מתחיל בחי' החסדי' שבגבורות וז"ש חצות לילה אקום להודות לך134 כו' וכמשז"ל כנור הי' שכב, בתלוי135 כו' (ובאותו רגע זמן תיקו"ן חצות על ח"נ136 כו' (וא"כ זמן רננה דאורייתא בלילה מחצות ואילך שבשעה זו מתחלק החסדי' מן הגבו'137 דקודם חצות וכמ"ש ובלילה שיר"ה עמי כו' וזהו הטעם שהיו קמים בחצות לילה דוקא לעסוק בתורה ובליל שבועות להיפך138 כמ"ש במ"א). והנה לע"ל כתיב ולילה כיום יאיר139 (וכמו שהי' שמש בגבעון שלא אץ לבוא140 ביום141 תמים שהי' גם הלילה כיום, אך זהו מצד אור השמש שעמד בחצי השמים והאיר בלילה כמו ביום, אבל לע"ל חושך דלילה עצמו יאיר142 כיום לפי שאור הלבנה יהי' כאור החמה143 ממש כמו שהיו שוין קודם מיעוט הירח כידוע, ולמעלה היינו שיהי' אור המל' בבחי' מאור משפיע אור כמו המאור דשם הוי' דאצי' (כמו ועינינו מאירות144 כו') וזהו שיהי' ק"ש דערבית שוה לק"ש דשחרית ממש גם בנש"י ולא יהי' הפרש בין קטנות לגדלות כלל (וזהו בלא ל"ב ול"ב שניהן שוין כו').
וזהו ושמתי כדכ"ד שמשותיך145 כו' ב"פ כ"ד אותיות דשמע ישראל146 שחרית וערבית שיהי' באור בהיר בעצם כמו הכדכ"ד שאין הכלי מעלים ומסתיר147 לאור כלל כמ"ש במ"א וד"ל, והטעם הוא כי הוי' ואלקים עכשיו כשמש ומגן148 ע"י הסתר והעלם דוקא לפי שההמשכה נמשכת ממשפיע למקבל בדרך עו"ע שבזה שייך בחי' צמצום והתפשטות ברו"ש דוקא, וכענין ביטול היש לאין שגורם המשכה מאין ליש כמו הזריעה בארץ כו' כנ"ל. אבל לע"ל לא יהי' בדרך המשכה במשפיע ומקבל כלבנה דעכשיו שמקבלת מן השמש שבהכרח שצריך שתהי' תחלה בבחי' נקודה בקירובה לשמש שנק' מולד הלבנה ואח"כ תתפשט לקבל ככלה שמקבלת מחתן, אבל לע"ל גם בבחי' המל' יהי' בדומה למשפיע וכמ"ש ולילה כיום יאיר כנ"ל (וכמו שאו' עתידה ארץ שתוציא גלוסקאות149 כו' שזהו מי"ש ליש שלא בסיבת ביטול יש לאין כזריעה כו' וכן עתידה אשה שתלד בכל יום150 מכח עצמה שלא ע"י איש כמו אשה כי תזריע151 וילדה [oldpage_תעא] מעצמה כו'). וזהו דעו כי הוי' הוא האלקים152 בשוה ממש כמ"ש הוי' אחד ושמו אחד153 למהוי אחד באחד154 ממש (שזהו כשזו"ן שוין בקומתן155 וכתר א' לשניהם כו'). אך הנה גם עכשיו יש בדוגמא זו ממש רק שהוא בהעלם ולא בגילוי שכב, גגמור כמו לע"ל והוא מה שמתכללי' חו"ג דהוי' ואלקי' גם עכשיו כמו שיהי' לע"ל ממש (וכמו בשבת שאו' כגוונא דאינון156 כו' אוף הכי ממש כו' וכמו כ"ו כל"ח שמאירי' חסדי' דהוי' באלקי'157 בלי הסתר כלל כידוע). כי הנה הגם שמבואר למעלה בשרש התחלקות דיום ולילה בא מבחי' רו"ש צמצום והתפשטות שהן ב' הפכי' כו' מ"מ הרי הן מתכללי' כא' ממש אף במע"ב, שהרי א' ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד דכללות שניהם דערב ובוקר יחד נק' יום אחד ממש אבל בקר בלא ערב אינו יום כלל, וא"כ גם הלילה בכלל יום נחשבת אע"פ שא' ויהי ערב בפ"ע ויהי בוקר בפ"ע כו' שהן יב"ש דלילה שהוא מבחי' הצמצום ליב"ש דיום מחסדי' כנ"ל. אבל יש עכשיו יחוד דהוי' ואלקים ע"כ בכללותם יחד נק' יום אחד כיום דלע"ל שלילה כיום יאיר ויהי' נק' יום אחד יום הגדול שכלול מכ"ד שעות רק עכשיו הבדל בין לילה ויום בחושך ואור, אבל למעלה גם עכשיו יום אחד הוא ממש ואין הפרש כלל בין לילה ויום. וראי' מיום דשבת שהוא מעין דלע"ל ביום שכולו שבת158 בעוה"ב כידוע ע"כ גם הלילה דשבת כיום יאיר למעלה למהוי אחד באחד כי מל' דאצי' בבריא' בשוה ליח"ע דז"א כמ"ש אוף הכי ממש איהי כו'. וזהו צלותא דמ"ש159 בתענוג האלקי להתענג על הוי' כמו שהוא באצי' ממש רק שהוא בתענוג דאו"ח וביום השבת הוא בתענוג דאו"י. אבל בבחי' התענוג העצמי דשבת כמו שעשועי' העצמי' דעוה"ב אין לחלק כלל בין או"ח לאו"י ושניהם כלולים כא' ממש, ואע"פ שהוא ג"כ בבחי' רו"ש צמצום והתפשטות, וזהו הילוך ב' שבתות כהלכתן160 שנק' שבתות שמתכללי' כא' ממש כו'), וכמו השיר והניגון בשפלות והגבהה כו'. אבל הכל א' ממש להיות הכל בבחי' עונג העצמי' ונק' אה"ר בתענוגים דאו"ח ואו"י יחד והוא שרש תפלת השבת שמובדל במעלה מתפלת החול במה שנק' שיר אל161 בשיר שבא בעונג שלמעלה מן השכל בבחי' עצמיות ממש שאין לחלק בו בין העלאה והמשכה רו"ש (כמו בנגינות וטעמים דתורה שגם הן בבחי' רו"ש מלעיל ומלרע כו' וכלולים כא' ממש ונק' רננא דאורייתא שלילה ויום שוין ממש דלילה עיקר רינה של תורה וכמ"ש ובלילה שירה עמי שוה לשיר דמשפיע שנק' שירות באו"י בתענוג העצמו' בחכ' דתורה הקדומה שא' ואהי' אצלו שעשועי' משחקת לפניו ממש כו' וד"ל). משא"כ בתפלת החול שבחי' הגבו' דאו"ח הוא במרירות ושפלות וקטנות המוחין כמו כובד ראש כו' שמובדל מבחי' החסדים דשוב בגדלות המוחין בשמחה בהרחבת ההשגה ולא ישכנו כא' כלל כנ"ל (כמשי"ת).
שכב, דוזהו וידעת היום והשבות אל לבבך162 כו' הזכיר כאן ג' דברים שכלולי' מבחי' רו"ש שהן בחי' יום ולילה ערב ובוקר ותלויי' זה בזה כפי הסדר שאומר תחלה וידעת היום דוקא שזהו יום אחד שכלול מערב ובוקר יחד שנק' יום, שהן בחי' הצמצום וההתפשטו' דנשמה במוח הדע"ת שכולל חו"ג163 באוי"ר שבמוח עדיין שכלול בדעת והשגה האלקי' שזהו בחי' ב' דיעות ד"ע וד"ת שהוא הוי' ואלקי' שאומר בסוף כו'. שבד"ע שהוא מיש לאי"ן (שהוא שם הוי') בחי' סוכ"ע בכלל מרחוק הוי' נראה לו164 דלמחת"ב165 כו' ע"כ מתפעל באהבה בחי' רצוא בכליון והסתלקות כמו אליך הוי' נפשי אשא166 כו', ומבחי' השגה בד"ת שהוא מאין ליש בממלא בצמצום דשם אלקים שמקרוב יפול באימה ופחד גדול בבחי' שוב לאחו"ר כו'. ואמנם במוח הדעת שכלול מחו"ג יחד כולל ב' מיני דעות ד"ע וד"ת כא' ויתכלל במוח אוי"ר יחד כו' וכמו וגילו ברעדה167 שא' במקום גיל"ה עצמ"ה שם תהא רעדה, דחדוה וגילה במוח הוא בהשגה מרחוק דסובב שמיש האמיתי לאין ובמקום גילה זו עצמה תהי' רעדה ופחד אלקי' מקרוב בהשגה דממלא כו' מאין ליש דכח הפועל האלקי בנפעל כו', וז"ש עבדו את ה' ביראה168 דוקא וגילו ברעדה ולפעמים א' עבדו את ה' בשמחה תחלה שזהו בהמשכת אלקות בתו"מ מסובב דהוי' ואלקי' אבל בק"ש מייחד יחוד דהוי' ואלקי' במוח הדעת, וז"ש וידעת היום שיום זה כלול מערב ובקר דערבית תחלה רק וגילו ברעדה כו'. וזהו ג"כ מ"ש ואהבת ב"פ אור169 או"י ואו"ח שזהו התכללות דאהבה מיראה ויראה מאהבה גם בלב והוא בכל לבבך בב' לבבות170 שיתייחדו כא' ברצוא ושוב בדפיקו דלבא כו', והוא מ"ש והשבות אל לבב"ך דהיינו מה שבמוח הדעת וידע"ת היו"ם בהתכללות דערב ובקר כך גם בלבבך שהל"ב יקבל מל"ב חדרי' שבמוח הדע"ת שבדעת חדרים171 כו', והוא מה שיתפעל האדם ברו"ש בלב בתשוקה וכליון בצמאון ביסוד האש172 בבחי' רץ לב"ך173 או בלב נשבר ובכי' על ריחוקו מיחודו ית' והולך אחורנית בבחי' פירוד מאלקות דבכי' זו ג"כ מתוך האהבה והתשוקה שחפץ בקרבת אלקים מאד ע"כ ימר לו ביותר עד שימאס בחיי הבלו כו' ונק' גבו' שבחסד כידוע (שזהו כקשר ע"ג קשר שנק' אהבה דכלילת מב' סטרי'174 דחו"ג מתקיימת כו'. וזהו כמו שא' בכי' תקיע בלבאי מסט' דא וחדוה מסט' דא175 דהכל בהתפעלות אחת בהשגה אלקי' שבמוח הדעת כנ"ל שנמשך בלב יולד ב' הפכים כאלה יחד ברו"ש בכי' וחדוה, בכי' מצד הריחוק שזהו שבא מהשגה דכח האלקי' המחי' לנשמתו מקרוב שיפול פחד ויראה שכג, אכנ"ל וחדוה מצד השגה דסובב בשם הוי' כו' כמו כי חדות ה' מעוזו176 וכן עבדו הוי' בשמחה כו', ונמצא כלול בלב ג"כ מד"ע וד"ת שבמוח הדעת. וזהו שאומר בסוף על כל ב' דברים האלה שא' וידעת היום והשבות אל לבבך מהו ידיעה זאת ומה היא השבה זו ללבבך הוא רק מה שהוי' הוא האלקי' דהיינו ב' מדרגות דסובב וממלא שנק' ד"ע וד"ת שאינם ב' הפכים כלל דכולא חד ממש וכמו"ש כי אל דיעות ה'177 כו' שסובל ב' הדיעות הנ"ל יחד להיות דד"ע וד"ת זה אינו שייך רק [oldpage_תעב] בבחי' ההשתלשלו' דממלא וסובב דוקא שצ"ל מאין ליש ומי"ש לאין שזהו ע"י העלם והסתר אור העצמות ממש, אבל קמי' מהו"ע ממש אין חילוק כלל (וכמשי"ת) בין ד"ע לד"ת ויהי' שוה ד"ת דשם אלקים שהוא מאין ליש כמו בחי' ד"ע שמי"ש לאי"ן למהוי אחד באחד ממש כמו שיהי' לע"ל שיהי' אור הלבנה כאור החמה כו' ויהי' הוי' אחד ושמו א' שניהם בשוה כו' כנ"ל וד"ל.
וזהו שא' שבמקום גדולתו178 שם דוקא אתה מוצא הענוה שלו דלא כמדות באדם בחו"ג בצמצום והתפשטות שלו דא"א שיהי' שניהם כא' ממש דכשהוא בגדולה ורוממות בהתפשטות כמו בשמחה וטוב לב א"א שיהי' אז בשפלות וענוה בצמצום עצמותו (או באוי"ר כא' רק בהתפעלות אלקות יוכללו כא' כנ"ל), אבל למעלה מתכללים ב' הפכים אלו שבמקום גדולתו שלגדולתו אין חקר179 כלל כמו שהוא בבחי' ד"ע דסובב כ"ע הכללי שם דוקא אתה מוצא ענוה וצמצום שלו שהוא בחי' ד"ת שמאי"ן ליש בצמצום דחוש"ך קודם לאור כו' לפי שסובל ב' הדעות יחד (דגם מה שאוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ בעמ"ר דשמים ממעל ובהמשכה וירידה למטה עד אין תכלית180 בארץ מתחת בעמ"ת הכל בשוה אצל מהו"ע ית' ממש בבחי' אין עוד מלבדו181 דאין שינוי כלל בין קודם ההשתל' לאחר ההשתלשלו' ע"כ בארץ מתחת בממלא בחי' ד"ת מאין ליש אין עוד מלבדו כמו בשמים ממעל ביח"ע דמיש לאין ממש מטעם הנ"ל וז"ש וידעת כו' כי הוי' הוא האלקי' שמטעם זה דוקא בשמים ממעל ועל הארץ כו' אין עוד בשוה (או ה' הוא האלקים בשמים כו' דיחוד זה דה' אלקים הוא בעמ"ר ועמ"ת בדעת עליון ובדע"ת אי"ן עוד). וראי' לזה ממה דתפיס בכ"ע182 בבחי' ממלא ולית מאן דתפיס בי' כו' כנ"ל, א"כ גדול"ה וענו"ה כא' הן ואין הצמצום דענוה שנתפס בעולמות נפרד מן החסד דגדולה דהוי' דלמת"ב ואין העולם מקומו אפי' בשעה שהוא מקומו ש"ע183 כנ"ל וד"ל. (וגם בבחי' מל' דאצי' עצמה שעולה למעלה בבחי' רצוא באצי' שנבנה בבנין חדש בגדלות המוחין כו' ואח"כ יורדת למטה להיות כתר לבי"ע בקטנות המוחין בבחי' שוב אין ירידה זו בבי"ע נפרד כלל מבחי' עלי' זו דרצוא בהיותה באצי' אלא כעלי' שכג, בוירידה דאור הנר שמיד שעולה יורד ומיד שיורד עולה כך ירידה זו בשביל העלי' כו' כמו גדולה וענוה שמתכללי' כא' ממש מטעם הנ"ל, וראי' משבת דמל' דאצי' אתייחדת לתתא ממש כמו לעילא באצי' כו' וליל שבת דומה ליום בעלי' וירידה בתענוג דאו"ח ואו"י שכלולים כא' ממש כנ"ל, וברו"ש דתענוג שבח"ע דתורה כנ"ל).
ובזה יתורץ מה שא' דעוז וחדוה במקומו184 דוקא באצי' ולמעלה, אבל בבי"ע יש עוצב ובכי' כמו רחל מבכה185 כו' והלא אין עצבות לפני המקום186 וכמו שגזרו אומר שאין מתפללי' מתוך עצבות187 כו' שאין גילוי שכינה רק בשמחה כו', ואע"פ שצ"ל כובד ראש קודם התפלה כו', לפי שלמעלה מתכללת הגבו' דצמצום בעוצב בחדוה ושמחה דחסדי' כמו שהענוה נכללת בגדולה ע"כ אין עצבות כלל למעלה, ומה שיש ירידה ועלי' הכל בשמחה ועונג העליון שכלול מרו"ש יחד וע"כ אין שינוי כלל במל' דאצי' בעלי' וירידה שבה כמו גם מחול לשבת ומשבת לחול דאע"פ שבחול יורד האור האלקי מאין ליש בעולמות גם בחיצוני' ובבירורי' דל"ט מלאכות מרפ"ח כו' שנק' וי"ו ימי המעשה ובשבת עולה למעלה באצי' מלמעלה מן הבירורי' בפנימי' בחכ' כמו שהוא מי"ש לאי"ן בד"ע כו' ואין חילוק כלל מטעם הנ"ל וד"ל) (משא"כ ברו"ש שבבי"ע שנחלק לערב ובוקר הרי בחי' הצמצום שנק' חשך קדם לאור דהתפשטו' וכברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' א"כ אינם כא' ממש, כי במקום חושך אין אור ואין באור חושך שנבדלו זה מזה וכענין הנ"ל בעולמות וכל הברואי' שהפועל ברא בהם ג"כ באופן זה דצמצום ואח"כ התפשטות בחשך ואור, שא"א שיהי' כל ברי' במעמד אחד אלא יורד ועולה ובמקום שפלות אין עליי' והגבהה כו' ובשינוי הזמנים בטו"ר שיש לכל א' עיתים מיוחדים ואין א' מתערב ושולט בחבירו כו' וכן בלא ביטול היש לאין א"א להיות מאין ליש כמו בזריעה וכן בתפלה ובתורה כו'.
אך הנה כל זה אינו רק בבחי' השתלשלות דממלא כו' כנ"ל דאצי' בבריאה דוקא אחר בחי' המסך כו' וכמ"ש כברייתו ש"ע כו', אבל גם בזה הצמצום אין שינוי כלל וכמו שאו' אתה הוא קודם שנבה"ע188 כו' כמו שהוא במל' דאצי' באצי' ממש כמו בשבת כנ"ל דאין חול ושבת רק בבחי' של הצמצום והתפשטות בבי"ע, אבל בבחי' האצי' עצמו שוין שם עלי' וירידה זו דגם שבירידה הוא כמו בעלי' וכמו בליל שבת דאתייחדת לתתא כו' ואז ימצא גם בנש"י בחי' זו דרו"ש עלי' וירידה כא' ממש, כמו השמחה ורוממות עם הענווה ושפלות דבמקום הגדולה ורוממות ימצא בעצמו השפלות וענוה בתכלית ובמקום הענוה ושפלות שכג, גיהי' בהגבהה ושמחה כמו למעלה שבמקום גדולתו כו', דהיינו שבחי' אי"ן וי"ש שוין ממש דצמצום דענוה בבחי' אין ובחי' התפשטו' דגדולה בבחי' יש שוין ויכול להחליף מזו לזו ברגע א' שישלטו כא' אע"פ שהן ב' הפכי' ממש, וכנ"ל בענין במקום גילה עצמה שם תהא רעדה כו' שהשמחה מבחוץ ורעדה מבפנים כמו קרב וכליות יזמרו ולבבות ויראוך189, או בהיפוך באהבה דאברהם190 שכלולה בפחד יצחק ופחד יצחק כלולה באהבה דאברהם וישכנו כא' וכמו בכי' וחדוה בלב כא' ממש וכן כובד ראש ומרירות ושמחה אלקי' כא' ממש כו' ולא בהתחלקות זו מזו כלל אלא כלולים יחד (והי' דוגמא כזו בכמה צדיקים וכמו אברהם שהי' בדביקות האהבה רבה והי' בפחד ויראה ברגע זו עצמה כמ"ש לו כי ירא אלקים אתה191 וביצחק פחד בחוץ ותוכו רצוף אהבה כו', וכן במשה בבחי' החכ' שמאי"ן ליש תמצא ממש בתושב"כ ושבע"פ והוא עצמו בחי' מ"ה ואין בעצם כאילו אינו במציאות כלל (והוא שהי' כב"ד פ"ה192 דחכמה בהיותו בבחי' אין דד"ע דקמי' ממש כלא ממש חשיב ונק' ירא בושת193 ואוכם הוא לגבי עה"ע194 ונעשה מאי"ן ליש ב' הפכי' כא' מוכרח שסובל ב' דעות כמו מיש לאין הא' ומאי"ן ליש כמו כל ממוצע195 כו' ולכך במ"ת הי' ממוצע כמ"ש מש"ה ידב"ר196 כו'.
והיינו הטעם דרו"ש דאי"ן [oldpage_תעג] וי"ש כלולים כא' (וכאור הכת"ר שנמשך מבחי' האחרונה שבעצמו' ונעשה ראש וכתר לנאצלים197 כמ"ש אני ראשון198 שכולל אי"ן וי"ש אי"ן למעלה ויש למטה ואינם ב' הפכי' כלל (כמו מי"ש האמיתי לאי"ן האמיתי דעצמו' א"ס שכלולי' כא' כמו במקום גדולת"ו העצמי' בבחי' יש האמיתי שבענוה דאי"ן האמיתי), וכן בד"ת מאי"ן לי"ש בבחי' המל' שלמעלה באצי' הוא בחי' אי"ן כנקודה א' ובבי"ע נעשה כתר וראש ונק' מטרוניתא ואימא תתאה199 ובחי' מלך על עם כו' (ואין זה היפוך מדלעיל שבאצי' המל' בגדלות המוחין כו' דגם זה אמת דמה שהיא בבחי' אין באצי' ה"ז בבחי' גדלו' למעלה הרבה ממה שהמל' ראש לשועלים כו' מאי"ן לי"ש ממש (ויתפרש להיפוך במקום גדולתו בהתפשטו' מלך על עם שם ענוה שלו כמו שהוא באי"ן דבחי' האצי' והכל שרש וענין א' הוא, שיוכל להיות דבר והיפוכו כא' ממש והיינו מבחי' אין יש ומי"ש אי"ן ברגע א' שהוא כמו הגדולה והענוה שיהי' כא' ממש. וכמו שמצינו בדוד מ"י שהי' בחי' מרכבה למל'200 דאצי' כמו שכג, דשהיא באצי' ונעשה כתר וראש לבי"ע כידוע, וע"כ הי' בו ב' הפכי' הללו דאי"ן וי"ש כא' ממש והוא הגדולה וענוה שבמקום גדולתו בהתפשטו' מלכותו על כ"י ברוממות והתנשאות גדולה ביותר כטבע רוממו' המלוכה ובאותה שעה עצמה ממש הי' בעצמו בבחי' ביטול גדול מי"ש לאי"ן ושפלות בענוה יתירה, עד שהי' שפל ונבזה בעיניו כאחד הריקים כמו שהי' מפזז ומכרכר201 כו' וא' ונקלותי עוד מזאת202 כו' וקרא עצמו רש ונקלה203 עני ואביון204 והי' בשפלות ומרירות כבע"ת ועני גמור בלב נשבר באמת, והי' מלך בהתנשאות יש גדול ואימה יתירה ב' הפכי' כא', לפי שהי' מרכבה למל' דאצי' שלמעלה בבחי' אין ולמטה בבי"ע בבחי' י"ש (או בהיפוך במקום גדולתו באצי' נמצא ענוותנותו להיות ראש לשועלים בבי"ע כו'), דזהו ג"כ ב' הפכי' דאי"ן ויש כא' ממש כו' (והוא לפי שהמל' עומדת תחת קו האמצעי דת"י205 שכולל ב' הפכי' דחו"ג יחד ולכך מל' מקבל ב' הפכי' יחד (כמ"ש במ"א בענין אתרוג שדר באילנו206 כו'). ולכך המל' דוקא עולה עד הכת"ר שלמעלה מהתחלקות קוין דחו"ג שיש בו ב' הפכי' אלה דאין ויש מצד שנק' ממוצע כנ"ל וד"ל).
וכך יכול להיות גם בכאו"א כח אלקי הזה שכולל ב' הפכי' דאי"ן וי"ש, שנעשה מי"ש לאי"ן בביטול ושפלות גדולה וברגע זו עצמה מאי"ן ליש בהגבהה ורוממות בחדוה אלקי' וכמ"ש בכי' מסט' דא כו', רק בתפלת החול שהוא בבחי' ההשתל' רחוק זה מזה דמרירות ושפלות קודם להגבהה וכמו כובד ראש קודם התפלה, וכך הוא במילי דעלמא בפרנסה שמתייאש בשפלות ואח"כ מצליח וכן בלימוד כו' כנ"ל. אבל בתפלת השבת (וכן בק"ש בכל יום שהוא מעין אור דשבת207 כידוע) אין הענוה ושפלות נבדל מן הרוממו' והגבהה דהיינו אי"ן וי"ש כו' (כמו בדוד מ"י ואוי"ר באבות ומ"ה דחכ' דמשה כנ"ל) והוא כמו רו"ש דתענוגי' דאו"ח ואו"י בשיר וניגון (וכר"מ דמצלי בכל מיני ניגון207 כו' שאין הפרש כלל בין מרירות ושפלות לחדוה והגבהה בתנועות של השיר208 הפשוט כו', וכמו במקום גילה עצמה תהא רעדה כו' לפי שזהו בדומה למעלה ממש שה' הוא האלקי' ד"ע וד"ת שוין ממש כנ"ל ע"כ מתכללים ב' הפכים דרו"ש במוח ולב כנ"ל. ובזה יתורץ בהפרש שבין תורה לתפלה דבאו"י מולמ"ט הן קודם ללאו ובאו"ח דתפלה לאו קודם להן דיראה קודם לאהבה לכך סומ"ר תחלה דאם אין שכד, איראה208 כו', ומ"ש עבדו את הוי' בשמחה שהוא האהבה דרצוא שרש למ"ע209 זהו באהבה ויראה דתורה שהן קודם כו' וכמ"ש והיו הדברים האלה210 כו' מצוך היו"ם שיו"ם זה כלול מערב ובוקר כמו לע"ל ממש דלילה כיום יאיר לכך מצות ת"ת תמידית211 יום ולילה בשכבך כמו ובקומך (כמו בלא ל"ב ול"ב שניהם שוין כמו שאין ויש שוין כך קטנות וגדלות שוין כמו שיהי' לע"ל (כמשי"ת).
ונמצא מובן מכל זה שיש ב' מדרגות א' כמו שעכשיו בנבראים מאין ליש וביטול היש לאין ברו"ש שאינם כא' והב' כמו שיהי' לע"ל כנ"ל דלילה כיום יאיר בשוה (והוא בבחי' י"ש מי"ש ממש בלי ביטול כלל כמו דו"ד מ"י שהי' יש והי' אין ממש (וכמשיח שא' וגבה מאד212 יהי' בחי' אי"ן ממש דכל המשפיל עצמו ה' מגביהו213 והוא לפי ששרשו בעצמו' הכת"ר שכלול שם אין ויש, כמו התענוג שבריח החוטם דנשמה באף בב' נקבים בעלי' וירידה כא' ממש וכמ"ש והריח"ו ביראת ה'214 דמורח ודאין, וכמו שהנשמ"ה תהלל215 כו', וכרשב"י שאמר בי' אחידא בי' להיטא216 כו', וכתפלה דשבת שאין עונ"ג המורגש בבחי' י"ש כלל, משא"כ עונג דתפלת חול, וכדפיקו דלבא במרירות ושמחה כו'. והוא לפי שגם עכשיו יש בחי' יחוד דהוי' ואלקי' דד"ע וד"ת הנ"ל כמו שיהי' לע"ל ממש וכמ"ש וידעת היום כיו"ם דלע"ל שכולו טוב וכן יום דתורה כמ"ש אשר אנכי מצוך היו"ם כו' מטעם הנ"ל דבחי' ערב ובוקר דתורה כלולים כא' ממש כמו שהיתה שעשועי' עצמי' כו'. וראי' לזה ממה שמ"ע ול"ת דאנכי ולא217 כו' כלולים כא' ממש בתורה וכמ"ש מימינו א"ש דת218 כו' וכן זכור ושמור בשבת כלולי' כא' בדיבור א'219 וכנ"ל בהתכללו' דב' שבתות כהלכתן כו' (וכן תורה ותפלה גם עכשיו דויו נחלק מה"א כו' ויש יראה בלא חכ' וחכ' בלא יראה כו' משא"כ בזמן הבית220 כידוע, מ"מ גם עכשיו יש יחו"ע דד"ת ומל' שהוא הוי' ואלקי' כמו שיהי' לע"ל כנ"ל וד"ל (וראי' ממה שא' בבכי יבואו221 בבכי' של שמחה ושמחה בבכי' כיוצא משבי' ורואה אביו וכה"ג) (וכמשי"ת).
והנה להבין בתוס' ביאור ענין הנ"ל בבחי' התפעלות ותולדות השמחה והענוה שהוא שפלות והגבהה כא' בבחי' רו"ש שעולה ויורד כא' ממש מהיכן יוכל להיות ב' הפכים כא' ממש. הנה אנו מוצאים כדוגמתו גם עכשיו כמו השמחה ביסורים, שגם שכד, בשיסורי' הן היפוך השמחה, כי יסורים בגוף בחי' צמצום וקטנות ותכלית הדין הקשה וכן יסורים בבני ומזוני וכל הביטושים הן מחמת קטרוגי' קשים למעלה ולמטה וע"כ הרי הוא בשפלות מאד כעני ואביון המדוכא כו'. ועכ"ז הוא יכול לקבל באהבה ושמח ביסורים הללו כראב"ש שאמר חביבי' יסורים222 כו' וכה"ג, וא"כ אין השמחה הזאת ענין הגבהת הלב והמוח בבחי' הגדלות כלל דאיך יוכל לשמוח ולהתענג ברוחב הלב מאחר שמדוכא ושפל ביותר. וצריך לומר בזה ב' טעמי' שהן א', דהיינו ששמחה זאת אינה באה רק [oldpage_תעד] מתוך שפלות זו עצמה דוקא ולא מתוך איזה דבר מעלה וחשיבות בעצמו או דבר טוב לנפשו כלל, אדרבה מצד שנחשב בעיניו כמותר ממש בעולם ואינו ראוי לשום דבר טוב ומעלה כלל, כי נפשו כעפר ממש וכמו אברהם שקרא עצמו עפר ואפר223 ממש, ע"כ גם כל היסורים שבאים מהעדר הטוב מקבל באהבה ושמחה כי אין צריך לכלום ושוין אצלו רע וטוב עד שיכול לברך על הרעה כמו על הטוב224 ממש כאיוב שא' את הטוב נקבל225 והרע לא נקבל ובירך גם על הרעה כמו על הטובה. והיינו ענין השמחים ביסורים שמקבלי' גם הרע כטוב, דודאי אין שמחה זו רק מצד השפלות העצומה ולזאת אין שמחה כמו מי שא"צ לצפות לשום דבר טוב לנפשו שבהעדרו לא יעצב כלל וע"כ יקבל גם יסורים באהבה ורצון כו', וא"כ אין השמחה ושפלות זו ב' הפכים כלל אלא הכל א' ממש. משא"כ בשמחה שמורכבת בדבר מה כדבר הטוב בעצם שמטיב לנפש בגדולה ועושר וכה"ג בשמחה בהתבוננו' בטוב טעם ודעת כו' שיגביה הלב והמוח זהו שמנגד לשפלות וענוה כנ"ל, וזהו באי"ן וי"ש שהן ב' הפכים וכחשך ואור וכה"ג. אבל בשמחה שמצד הענוה ושפלות מתכללי' כא' ממש (וכמו בדוד שהי' י"ש בשמחה במורגש כמפזז ומכרכר אבל הי' זה רק מתוך שפלות והי' יכול להיות בהתנשאות דוקא מתוך שמחה זו מאחר שהוא מצד תכלית השפלות. וכמו בשמחת בית השואבה שא' הלל הזקן אם אני כאן הכל כאן226 ואם אין אני כאן מי כאן אע"פ שהי' חסיד ועניו גדול כו', משום דאדרבה היא הנותנת דלפי שהי' עניו גדול לא הי' בנפשו בחי' יש ודבר מה במציאות כלל לכך הי' שמחה זו רק מצד עוצם השפלות וענוה יתירה שהוא דוקא יכול לומר אם אני כאן הכל כאן כו', דאני זה אינו בחי' יש כלל אלא אדרבה הוא בחי' אי"ן וביטול דהכל הולכי' ונכללי' באי"ן שמיש נעשה אי"ן, וכמ"ה דחכ' דמשה שהי' עניו מכל האדם227 הי' הכל בו. ואם אין אנ"י כאן שאין בחי' ביטול וענוה מי כאן דאפי' אור צח אוכם228 שכד, גכו' ולמחת"ב כלל והיינו בחי' המל' שכל הנחלים הולכים אל הים229 כו'. וכך הי' בדוד שהי' בתכלית הביטול ומזה דוקא הי' השמח"ה וההתנשאו' האלקי' בבחי' אי"ן ממש, כמו רשב"י שיכול לומר אנא סימנא בעלמא230 בהתנשאות כו' וכה"ג).
וכמו כן ענין הטעם הב' והוא כמו שמצינו ביעקב כשהי' צר לו מעשו וירא מאד שלא יכנו אם על בנים א' אלקי אבי אברהם כו' קטנתי מכל החסדי'231 ומכל האמת כו' במקלי עברתי את הירדן הזה כו'. דהיינו מה שהשפיל א"ע בתכלית לומר שכל החסד והטוב שנתן לו ה' אינו שלו כלל ואינו ראוי כלל לכל זה. וז"ש קטנת"י מכל החסדי' שקטן מאד ערכו וזכותו לקבל כל החסדים והאמת (דאוי"ר דאברהם ויצחק שכלולים בו) ונעשה מי"ש אי"ן ממש כאלו עני ואביון הוא מצד עצמו גם עכשיו ברוב החסד והשפע כמ"ש במקלי כו' ועתה הייתי לב' מחנות, ואין זה מכחי ועוצם ידי כי מידך נתת לי ואין לצער עצמו כלל בהעדרם ממנו וצריך לקבל באהבה ושמחה מצד השפלות בעצם דלית לי' מגרמי' כלום (וכמ"ש דוד מידך נתנו לך232 ע"כ התנדבו בשמחה). וכך צריך כל אדם שלא ישמח ברוב עשרו בגשמיות וגם ברוחניות מחמת הישות וגסות שנדמה לו ששלו הן ורחב לבבו ויתנשא בשמחה וטוב לב כי יפול העולה כו', אלא צריך שישפיל א"ע בתכלית לומר קטנתי מכל כו', ואין זה שלו כלל כאלו עני ואביון הוא מצד עצמו ויהי' בלב נשבר ובשפלות אמיתי' רק על ה' ישלך יהבו כי הוא הנותן כח כו' ואז יהי' בשמחה מתוך שפלו' כמו העני ממש. וכן להיפוך בצר לו בעניו' ודחקו' לא יתרעם ויעצב ביותר אלא יהי' שמח ביסורי' ועוני מתוך שפלות כנ"ל. ונמצא שזהו רק מצד ביטול הי"ש לאי"ן ע"כ יסורי' ושמחה שוין ויכול לשמוח ביסורי' ולהיות שפל ונשבר גם בהצלחתו בעושר וכבוד כו', שזהו היפוך ההשתל' מאין ליש דא"א להיות בחי' אי"ן וי"ש שהוא בשפלות ושמחה כא' כנ"ל וד"ל (וזהו שבמקום גדולתו שם אתה כו' כמ"ש לך ה' הגדולה והגבו'233 ב' הפכי' כא' כו' דלא כמדת ב"ו שהגדולה היא בבחי' יש ודבר במורכב כמו התנשאות מצד העושר והמעלה שנחשב בעצמו בבחי' יש מורגש ומתפעל מהתנשאות זו בישות וגסות גדולה בעצם, אבל למעלה הרי גם בחי' התנשאות אלקי' הוא בבחי' אי"ן האלקי בלתי מורכב בדבר מה בהגבלה דכולא קמי' כל"א כו' (וגם בבחי' ד"ע מיש האמיתי לאי"ן היינו שגם בחי' יש האמיתי בבחי' אין האמיתי כו', ולכך יכול להיות מי"ש אין גם למטה בצדיקים והוא כמו התנשאות דמל' דוד שהוא בבחי' אי"ן ממש וכהלל שא' אם אני כאן כו' שכד, דוכמ"ה דמשה (וכן רשב"י וכה"ג כנ"ל), לפי ששרש נשמות הצדיקי' בבחי' אין האמיתי כיעקב שהי' איש חלק חלק ה'234 ממש כמו שהוא קודם הצמצום דחשך סתרו235 כו' לכך א' קטנתי מכל החסדים העליונים כו' שזהו יכול לעשות ביטול די"ש לאי"ן מחוש"ך לאו"ר כבע"ת כו'. ולכך גדולים מעשה צדיקים236 ממעשה שמים וארץ דמע"ב נבראו מאין ליש וצדיקי' יכולים לעשות ביטול היש לאי"ן שמזה מורה בשרשם למעלה מאי"ן וי"ש שהוא כמו למעלה דבמקום גדולתו כו' דגדולה וענוה כא'237 ממ"ש כנ"ל.
(וזהו ויספו ענוי"ם בהוי' שמחה237 דצדיקים נק' ענוים238 מצד עוצם הביטול במציאות בהעדר ההרגשה בעצמם כלל, ע"כ מוסיפים שמחה בהוי' למעלה שזהו שמחה שבבחי' אי"ן האמיתי דלמת"ב כלל כנ"ל ביעקב, אבל אביוני אדם שהן בע"ת239 שעושים מיש דחוש"ך אי"ן כמו לב נשבר ונדכא וכעני ואביון שא' את מי אשכו"ן240 כו', בקדוש ישראל עצמו יגילו למעלה משמחה דצ"ג שאין צ"ג יכולים לעמוד שם כלל, כידוע דגם שצ"ג יכולים לעשות מי"ש אי"ן זהו ע"י שמחה בעבודתם שמורכב בדבר מה רק שהוא בבחי' אין וביטול דמ"ה דחכ' דתו"מ כו'. משא"כ בע"ת שנק' אביונ"י אדם בלא שמחה דתו"מ כלל, שאין השמחה הזאת רק מתוך השפלות האמיתי רק במה שיצא מאפילה לאור גדול כמו ממות לחיים, כיוצא מן הסכנה בשבי' ובית האסורים שנק' שמחה שבאה מן הבכי' שבוכה מגודל השמחה שהיתה לו לנפשו לשלל שניצול מן המות ואבדון, זהו שמחה עצמי' הרבה יותר [oldpage_תעה] מכל בחי' שמורכבת בדבר מה אף בתענוג וחכמה ורצון נפלא כו', להיותה פשוטה לגמרי בלתי מורכבת כלל רק בעצם הנפש ממש שנק' שמחת הנפש מתוך ההיפוך דוקא שניצולה שזהו מתוך השפלות בתכלית כשירת הים וכה"ג. ולכך א' לע"ל שם נשמחה בו241 ממש במהו"ע ית' דלמת"ב כלל שנק' קדוש ישראל כי עיקר הגאולה יהי' ע"י התשובה דוקא כידוע כמ"ש אם יגאלך טו"ב242 זו תו"מ וא"ל כו', וזהו משיח שיעשה מצ"ג בע"ת243 שיהפכו מיש עצמו לאין שלא ע"י בחי' אין דחכ' דתורה וד"ל.
וזהו שלע"ל א' בבכי יבואו כו' ואע"פ שא' שם נשמחה בו שזהו בקיבוץ גליות כשיעברו בנהר פרת244 כו', אך בחי' שמחה זו תהי' מתוך בכי' והבכי' מתוך השמחה דהיינו שמחה ובכי' כא', והוא ממה שיצאו מחשך לאור פתאום כמ"ש העם ההולכים בחוש"ך ראו אור גדול ששמחה זו מן ההיפוך ע"י בכי' שבוכה שכה, אמגודל השמחה כמו התינוק שנולד שיבכה245 מיד בהולדו מתוך שיצא מן המיצר כזה ונפתחו עיניו246 כו' (כמשי"ת). וא"כ יובן שיוכל להיות שמחה ושפלות כא' ממש שהשמחה אינה רק מתוך השפלות היפך השמחה שבהגבהה כו' (וכך הוא השמחי' ביסורים כו' שמקבלים הרע לטוב כשימצאו ברע טוב ויברכו עליו בשמחה וטוב לב כנ"ל, שלא נודע בין טוב לרע כי גם בטוב יש רע בהעלם וברע יש טוב כו' והגילוי מן ההעלם בטוב הגנוז שברע זהו השמחה ביציאה מן החשך דרע לטוב כמו שיצאו מנש"ט247 דמצרים כגר שנתגייר וכמברך שלא עשני גוי248 כו' וכבע"ת שנהפך מרע לטוב כו' (ויש גם עכשיו כדוגמא דלע"ל שבבכי דוקא יבואו כו' כמו בכל תיקון חצות שבכה יבכה במר נפשו על ח"נ כו' וכמו מטתי בדמעתי כו', ומיד יקום לעסוק ברינה של תורה בשמחה וכמו שאו' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקיך כו' שממתיק לגבורות דק"נ שנאחזי' בנשמה בב' דברים בבכי' ושמחה יחד, לפי ששמחה זו מתוך השפלות דתשוב' מעין דלע"ל כו' שבזה נהפך חשך לאור. וזהו שלע"ל לילה כיום יאיר והוא בכל חצות לילה גם עכשיו שכלול מחו"ג כא' וכמ"ש כנור הי' תלוי למעלה ממטתו כו' והי' מנגן מאליו ואע"פ שהי' בוכה ברגע זו עצמה לפי שרגע זו כלול מחו"ג (כמו שהי' במצרים בחצות לילה שנגלה עליהם כו', (כמ"ש במ"א ע"פ ויהי249 כו') (וזהו ההפרש בין צדיקי' גמורים לבע"ת כו', אך דוד הי' צ"ג ובע"ת250 יחד כמו לע"ל שצדיקים יהיו בע"ת וכיעקב שלבש בגדי עשו ונעשה בע"ת251 לעלות מי"ש לאי"ן (וזהו שצריך לברך על מ"י שחלק מכבוד"ו ליריאי"ו252 דוקא בבחי' התנשאות אלקי' שבבחי' אין כמשיח שהי' י"ש ובטל במציאות ביראה עילאה כמ"ש והריחו ביראת ה' כו' אבל בעוה"ב גדול במעלה גם מזה שא' להנחיל אוהבי יש253 מיש ליש בלא ביטול במציאות כלל כמ"ש ונח"י' לפני"ו254 ממש בלתי אמצעי כלל (כמשי"ת) וד"ל.
והנה מעתה יש להבין בשרש ענין הגדולה וענוה שיהי' כא' למעלה מצד שלמעלה יתכללו ב' הפכי' דבחי' ד"ע וד"ת הנ"ל והוא מ"ש וידעת היום כו' כי ה' הוא האלקים ממש שכה, בוכמ"ש יעקב והי' הוי' לי לאלקים255 וכן או' ה' אלקינו256 כו' וזהו כמו שיהי' לע"ל שלילה כיום יאיר כו' כנ"ל. דהנה לע"ל א' ובאו במערות צורים257 מפני פחד ה' והדר גאונו כו', והיינו לפי שיהי' התגלות דשם הוי' בבחי' סוכ"ע הכללי להיות בבחי' ממלא ממש כמ"ש ונגלה כבוד ה'258 וראו כ"ב כו' דגם כל בשר הגשמי כעין הגשמי דאדם יראה אור האלקי (ואף בהמות וחיות259 כמו שאו' וידע כ"פ כי אתה פעלתו260 ויבין כל יצור כו' וכמו שהי' קודם חטא אדה"ר וחמורו של רפב"י261 יוכיחו262 וכמו פרות גשמיו' שנשאו הארון263 האלקי' בביטול המציאות כו'). וזהו פלא גדול לכאורה דאיך יוכל עיני בשר לראות בראי' המהות באור הוי' שנק' סוכ"ע עכשיו שלמעלה מממכ"ע דאפי' מלאכים עליונים דבריאה כשרפי'264 וחיות265 או' קדוש266 הוי'267 ואפי' בכח האלקי דממלא בשם אלקי' נבדל ומרומם מהם רק בבחי' הארה דהארה לבד כידוע.
אך צריך להקדים תחלה ענין הידוע בבחי' שם אלקי' דממכ"ע דגם הוא אינו רק בבחי' אור וזיו לבד (וכתרגום כבוד"ו זיו יקרי'268 וכמו הודו על ארץ269 כו' והוא בחי' שם כבוד מלכותו ית' כידוע), וע"כ אין שינוי כלל בין קודם שנברא העולם לאחר שנבה"ע ממש וכמו שאו' אתה הוא כו'. אבל אי אפשר לומר שהמשכת העולמות מאלקות בא בבחי' שפע כשאר שפע והמשכה דעו"ע שנמשך ממהות המשפיע למקבל כשכל דרב דמשפיע למקבל וכצדקה דעשיר לעני מיד ליד וכה"ג כמים שנשפע' מכלי אל כלי כו', דא"כ הרי הי' שינוי בעצמו' אלקות בין קודם שנבה"ע כו' (וגם הי' לנברא ערך ויחוס לבורא ואין ערוך כלל לבע"ג לגבי בל"ג270, וגם איך ימצא ב"ג מבלתי בע"ג כו'). ולפ"ז צ"ל דגם בלשון כח וחיות א"א לומר בזה כמו שנז' בספרים, וכמובן מפשט הכתובים במע"ב שבכח האלקי ממש נבראו הברואים מאחר שנק' בבחי' עשי' ופעולה כמו ביום עשות ה'271 כו' וכן אשר ברא אלקי' לעשות272 וכה"ג וכמ"ש כולם בחכ' עשית273 שזהו שנק' כח הפועל בנפעל274 שמהות כחו של הפועל ועושה נמשך בפעולה זו כמו אף ידי יסדה ארץ275 כו', שזהו כמו כח יד הפועל כשפועל דבר מה שמכחו הנמשך מידו נעשה עצם שכה, גהדבר כו' שזהו בא ממהות החיות וכח שביד שנמשך בנפעל ונתפס בו ממש. ויש כאן ערך והשתוות בנפעל לעצם הפועל, וגם יש שינוי בכח הפועל ממה שנחלק ונחסר קצת כח זה שנמשך בפעולה זו לחוץ276 להיות שכח הכללי מוגבל בחלקי' (עד שאין בכחו רק להגביה משא כפי ערך כחו ולא יותר). ולא כאור הדולק שמדליקי' ממנו כמה נרות ולא נחסר בו כלום כמ"ש בזהר כהאי בוצינא דאדליק לכל סטר277 כו', שהרי אנו רואי' כשגמר כל פעולתו הרי חוזר אותו הכח שנתפשט מידו אל עצמו וניתוסף ונשלם בכחו יותר מתחלה שנמשך מכחו בפעולה ומלאכה זו. א"כ הרי יש שינוי בין קודם פעולתו לשעת פעולתו ואח"כ כו', וגם יש בחי' יחוס וערך עד שהוא מתפעל בעצמו מפעולה זאת. דגם שכח הפועל בפעולתו מצומצם מאד כמעשה הציור וכתיבה וכה"ג, מ"מ גם בתנועה זו מתפעל דכל מניע [oldpage_תעו] מתנענע278 בעצם (כמ"ש הרמב"ם במניע לגלגל היומי279 שאין מניע זה מתנענע דא"כ גם לו יש פועל המניעו כו'). ועוד שכח הפועל כשידיו מסולקו' נשאר הפעולה במהות בפ"ע כידוע, וא"א לומר עד"ז כלל למעלה באלקי' חיים שאין לברואי' בע"ג ערך לו כלל שיהי' כמ"כ כח הפועל האלקי בנבראים, דא"כ הרי נמצא ממהות ועצמו' כח אלקי חלק א' מאלף אלפים כו' במהות הבריאה שבזה הן חיים וקיימים, וא"כ הרי כללות העולמות הן נק' חלק וכח מכח אלקו' ממש שיכול280 עי"ז שינוי והתפעלות בכח הפועל כנ"ל שיחסר משלימות כחו או יושלם אחר גמר הפעולה כו', שא"א לומר כזה כלל למעלה שאין באלקו' שום שינוי כלל ע"י המשכה הזאת האלקי' שמהווה העולמות כמו שא' אני הוי' לא שניתי280 כו'. וגם לא בענין שינוי בהתפעלו' כהתפעלו' המניע בתנועתו ופעולתו כנ"ל, כי אין זה בא בבחי' המשכת כח ממש מכח עצמו' אלקות שהוא כח בלתי בע"ג ואינו מתחלק לחלקי' כלל, שנוכל לומר שנמשך חלק א' ממנו שמוגבל בעולמות וכמ"ש גדול אדונינו ורב כח281 בבחי' א"ס ממש שאינו מתחלק כלל. ואם הי' מתחלק חלק א' כמו ניצוץ מן השלהבת הי' גם הוא בבחי' א"ס ממש, ואנו רואים שכח זה המצומצם בכל השתל' העולמות הוא בבחי' גבול ומדה ואיך ימצא בחי' הגבול מבלתי בע"ג כו' וד"ל (וכמו שא"א לומר שימצא בחי' מספר מלמעלה מן המספר דא"א לומר דאלף ורבבה חלק ממנו כו').
אך הנה בהכרח לומר דכל מה שנז' בכתובים ובס' המקובלים בבחי' מל' דאצי' שהוא שם אלקים שבורא הכל בלשון כח שכה, דהפועל בנפעל שזהו שם המושאל לבד דדברה תורה כלשון בנ"א282, דודאי א"א לומר למעלה באלקי' חיים שום כינוי ותואר מתוארי אדם בגוף שיהי' בו שינוי והתפעלות וגבול כמו הכח באדם שיש לו גבול וכיליון ושינוי כו' שאין לו גוף283 ודמות הגוף כלל (וכמ"ש לא ייעף ולא ייגע284 כו'. ומ"ש בשבת וישבות כי בו שבת285 לא מצד היגיעה דאין גבול לכח דא"ס, ולא שייך בו יגיעה ולא שביתה ומנוחה ולא בחי' או"ח מן הנפעל שיהי' נשלם מחסרון הכח כנ"ל, כי אין בזה המשכת מהות כח ממש ולא יש בו שינוי כלל, רק מה שא' לעולמו די286 כו' ע"י צמצום לפי שכל יכול הוא ויש בו ג"כ כח המגביל כל גבול ומדה זהו בחי' השביתה דשבת להפסיק ממלאכתו לפי שאמר לעולמו די כו', וגם זה רק באור וזיו הנמשך ממנו שאינו ממהו"ע שלו כלל וכלל. ועכ"ז הי' מתפשט בלי גבול כלל (וכמשי"ת) דמ"ש ורב כח גם זה אינו כמו כח האדם ממש וכן מ"ש קול ה' בכח287 וכה"ג, ואע"פ שהוא בבחי' א"ס כקול אלקים ששמעו בה"ס עכ"ז א"א שיומשך כמו כח הפועל באדם שהנפש בעצמה מוגבלת היא ומחודש מאי"ן ליש ולזאת גם הכח המתפשט ממנה בחי' גבול ונק' כח ממש שבא בערך כח הנפעל ממנו ויש בו שינוי ומתחלק לחלקי', ואמנם בעצמו' א"ס אף באצי' אין לומר שם בבחי' כח עצמי מעצמות דא"ס כלל רק בחי' אור וזיו לבד שהרי גם ע"ס דאצי' לא נק' רק בחי' אורות כאור המאיר מעצם המאור (וכדמיון שא' בס"י כמו שלהבת בגחלת288 וכה"ג). וגם זה אינו במציאות אור ממש שהרי א' ע"ס בלי מה289 מהות290 כלל, אלא נקראי' בבחי' שמות ואותיות כמ"ש בזהר דכל ע"ס בכלל נק' שמא קדישא291 שהוא שם הוי' בכלל יו"ד בשם ע"ב דחכ'292 וה"א בשם ס"ג בבינה293 וא"ו בשם מ"ה במילוי אלפי"ן במדות כו' וכה"ג במל' דאצי' בה"א אחרונה דשם הוי' שהוא בחי' שם ב"ן והוא שם אלקי'294 שמתלבש בעולמות בבחי' ממכ"ע כידוע (ומה שא' בע"ס הגנוזו'295 בעצמות המאציל שזהו ענין גליף גליפו בטה"ע296 שהוא מה ששיער בעצמו בכח297 מה שעתיד להיות בפועל, אין זה ככח האדם בנפשו וברצונו אלא היינו רק בחי' ההעלם דרצון וחכ' ומדות שכלולים בעצמו' המאציל כשלהבת הקשורה בגחלת בהעלם וכמו ויאצל מן הרוח298 דמשה על ע' הזקנים שתחלה היו כלולים ברוחו של משה כו') ולא ככח ופועל ממש שא"כ הי' גם האצי' בבחי' עצמו' דא"ס ואין ערך לאצי'299 לגבי עצמות המאציל כמו הבריאה לגבי הבורא לפי שנאצל ע"י צמצום דקו"ח שזהו ע"י בחי' אותיות ושמות כנ"ל) וזהו דגליף שכו, אגליפ"ו בחקיקת אותיות לבד רק שהן בחי' שמות העצמיי' ממל' דא"ס שנמשך בקו"ח שנק' שמו הגדול300 או שמי'302 רבא301 ועכ"ז גם מל' דא"ס אינו רק בחי' שם בלבד (כמשי"ת).
וגם ענין של האור וזיו אינו כאור וזיו השמש המאיר לארץ שיש לו יחוס וגוף וערך עכ"פ לגוף המאור דשמש עצמו שהרי אור זיו זה מאיר מן המאור והוא מחוייב המציאות שא"א למאור שלא יאיר אור ממנו, ולמעלה גם דמיון זה א"א לומר בענין משל אמיתי אע"פ שנזכר ל' אור וזיו בכתובים בכמה מקומות כמו הוד"ו על ארץ כו' וכתי' מלא כל הארץ כבודו זיו יקרי' וכמו והארץ האירה מכבודו303 מאיר לארץ304 כו', בהיות שזהו משל לענין התהוות יש מיש כזיו ממאור, אבל התהוות העולמות מאלקו' זהו מאין ליש שהוא מאין ממש ומה גם שאור וזיו האלקי גם הוא בבחי' א"ס בין באצי' בין בבי"ע בלי הפרש כלל וכלל כו' כמ"ש אני ראשון ואני אחרון305 דקאי במל' דא"ס עד מל' דעשי' דגם שאינו רק בחי' אור וזיו ולא העצמו' מ"מ גם באור א"ס אין שינוי כלל כמו בעצמותו (ואע"פ שהקו"ח נפסק מאצי' ולמטה306 זהו רק ע"י מסך שמבדיל בין אצי' לבריאה ואין שם רק בחי' הארה דהארה כו' וכן מל' דא"ס בקו"ח ע"י צמצום דאלקי' אבל אני ראשון זהו מל' דא"ס עצמו שכמו שקודם ההשתל' הי' הוא ושמו בלבד שהוא בחי' שמו הגדול כנ"ל, כך גם אחר ההשתל' דאבי"ע כו'. אלא צריך לומר דאין זה האור וזיו כמשמעות אור וזיו בגשמיות אלא זהו בחי' אור וזיו בבחי' הרוחניות (כמראה הנבואה בבחי' אספקלריא דנהרא307 כמו במראה אליו אתוודע308 כו'), והיינו כמו אור וזיו המאיר מעצמות הנפש להחיות הגוף שנק' אור וחיות שחיות זה אין לו ערך ויחוס כלל לגבי עצם הנפש ממש שהיא בבחי' רוחניות ממש שמושללת לגמרי מגדר וסוג חיות גשמי כחיות הגוף ועכ"ז ממנה דוקא יחי' הגוף בחיי בשר גשמי (שתתפעל הנפש ממקרי חיות הגוף הגשמי כידוע). והענין הוא דאין אור וחיות זה הגשמי נמשך מעצם ומהות הנפש ממש אלא זהו רק בחי' גילוי [oldpage_תעז] ההעלם דעצמותה לבד כמו גילוי המראה והגוון כאדום ולבן בעצם הדבר ובגילוי התנועה בעצם החי (ולא כשבא בהמשכת כח ממש) דזה הגילוי נק' אור הנפש, וגם הוא בא בדרך דילוג הערך כשבא להיות חיות בד"ם הוא הנפש החיוני שמורכב מד"י גשמיי' שנק' חיי בשר, דלפי זה אין שינוי כלל וכלל בנפש וגם לא באור העצמי רק במה שמתגלה ממנה בחומר הגוף כמו כח הראיה בעין לראות ובאוזן לשמוע בראי' ושמיעה גשמי' שאינו רק הארה דהארה כו' בשינוי המהות לגמרי כמו אור הנראה מן שכו, בהמסך כו', שמטעם זה אין הנפש עצמה ולא בגילוי שלה מתפעלת ממקרי הגוף כלל רק מה שמלובש מהארה דהארה זו באברי הגוף תתפעל ממקרי הגוף309 כו' (וזהו שנק' רוחניות שבגשמי' הגוף שמקבל ע"י דילוג הערך מגשמיות שברוחניות דנפש עצמה כידוע בענין אדם א' דם310 כו', וכמו כח הצמיחה המלובשת בצומח דעשב שנמשך מגשמיות דכח הצומח הכללי כו' וד"ל). ולכאורה כל זה הוא משל ודמיון אמיתי למעלה בהמשכת אלקות להחיות כל העולמות מאין ליש שהוא בא ג"כ בבחי' אור וחיות כחיות הנפש בגוף כו' וכמו שמקרא מפורש ואתה מחי"ה את כולם311 ונק' אלקי"ם חיים ומלך עולם312 דהיינו שם אלקים שמתפשט בעולמות להחיותם מאי"ן ליש ממש ונק' ממכ"ע כנפש בגוף נק' אלקים חיים בבחי' התפשטות גילוי החיות בבע"ג שבא בדילוג הערך רק בבחי' הארה דהארה מעצמות מל' דאצי' או מדות דאצי' שנק' חי העולמים בעצם (כמו גילוי העצמות דנפש טרם שמתצמצמת להחיות הגוף כו') או חיי החיים וכה"ג ע"י בחי' מסך מפסיק בין אצי' לבי"ע וכמ"ש כי עמך מקור חיים313 דעולמות באורך נראה אור בלבד כו' כמ"ש במ"א (וגם באצי' אין בו רק בחי' אור וחיות כנשמה בגוף במל' דאצי' בבי"ע שהרי א' אי אנת תסתלק מנייהו אשתארו כגופא בלא נשמתא314 כו', וגם ממאציל לאצי' בא בשינוי המהות דרך בחי' פרסא315 עד מל' דא"ס לגבי מהו"ע א"ס ב"ה אינו גם כאור המאיר משמש וכה"ג אלא הוא רק בחי' גילוי ההעלם דעצמות אוא"ס שנק' טה"ע בגילוי ההעלם בעצמות הנפש טרם שבא להיות מקור לחיות הגשמי' וזהו שהי' הוא ושמו בלבד כו') וד"ל.
ולפ"ז יתורץ ג"כ כל ענין הנ"ל בג' דברים שא"א לומר למעלה שהוא השינוי וההתפעלות והערך והשתוות דנברא בע"ג עם בלתי בע"ג וגם איך ימצא ב"ג מבלתי בע"ג שאם הנפעל דומה לפועל האלקי ממש הי' צריך שיהי' גם הוא בלתי מוגבל ומאחר שרואים הנפעל מוגבל איך הכח הפועל בלתי בע"ג. אך כל זה אינו שייך רק בבחי' השתלשלו' דרך קירוב הערך כעו"ע בבחי' שפע דמהות משפיע למקבל כנ"ל, והיינו כמו כן בחי' כח המתפשט מפועל לנפעל כו', אבל כשהוא בבחי' אור שהוא כמו בחי' חיות הרוחני שמאיר מעצם אלקות הבלתי בע"ג יכול להיות שאין כאן ג' דברים הנ"ל, לא שינוי אף בגילוי האור שהוא החיות אלקי בנבראים אף שמתפעל בין טו"ר שבעולמות עד עוה"ז כמ"ש ולו נתכנו עלילות316 ועיניו פקוחות317 כו' וא' מחטו לי כמחט318 כו' כחיות הנפש בגוף שתתפעל ממקרי הגוף כטו"ר שכו, גכו', וראי' מחטאת סדום שא' הכצעקתה הבאה אלי319 ממש כמ"ש בזוהר. אבל באמת זהו ג"כ ע"י צמצום ודילוג גדול בבחי' הארה דהארה לבד כנ"ל מענין אד"ם320 שרוחניות שבגשמיות הגוף אין לו ערך לרוחניות בעצם כו', וא"כ ודאי אין שינוי והתפעלות וערך בעצם אור האלקי קודם שמתלבש בתוך כל נברא ממש ומצד דילוג המדריגות יכול להיות בע"ג מהארה דהארה זו בשינוי המהות לפי שצמצם אור העצמי שהוא גילוי ההעלם ונסתלק ושם אין שינוי כלל ולא התפעלות וכמו אם צדקת321 כו' ול"א נתכנו בא'322 כו'. וז"ש אתה הוא כו' בלי שינוי כלל וכמ"ש בזהר מסטרא דשכינה לא ראיתם כל תמונ"ה323 כו'. ומ"ש עיני ה'324 אזני ה'325 וכל תוארי אדם שזהו בא בשינוי והתפעלות וערך כו', הכל הוא רק בבחי' גילוי החיות בכלים נבדלים בערך שהן המלאכים שנק' אברי דשכינה326 כמו היוצר עי"ן שהוא המלאך המשגיח כו' הלא יביט327 שבהעדר הכלי אין גרעון באור וחיות האלקי הרוחני' בעצם כלל, כמו שאין גרעון בנפש אף בגילוי הכחות שבה עצמה בראיה ושמיעה והילוך הרוחני במה שנחסר מן האברים כעין ואוזן כו' (וראי' מן הגלגולים שהנפש תתלבש באבן328 ובהמה ואין האבן שכל ומדו' ואין שינוי כלל בנפש בהתלבשותה באיש זה לאיש אחר, אע"פ שמחולקים בטבעם כע"ה וחכם תינוק וגדול כו' הנפש אחת היא וכן ראי' ממה שסומא וקיטע מוליד שלם329 שאין חסרון זה הגשמי בכח המוליד שבנפש כלל) (וכמו"כ יובן גם בעולם האצי' בע"ס או"כ כחכמה מוחא חסד דרועא330 כו' שנק' כלים נבדלים לאורות שהם אשתארו כגופא כו', א"כ זהו ג"כ בחי' אור שנק' חיות בכלים דאצי' כמו מל' דאצי' בבי"ע ממש כו').
אך באמת גם משל זה אינו משל ודמיון אמיתי למעלה באלקות דהגם שלפ"ז המשל אין לנברא ערך כלל להיותו נמשך רק מהארה דהארה האלקית מבחי' גילוי דגילוי העצם כחיות הגופני למטה כנ"ל, אבל מ"מ גם בחי' גילוי דגילוי זה האלקי' נחשב גם הוא בבחי' אלקות עכ"פ (כמו חיי בשר ודם בגוף שמקבל עכ"פ מחיי הרוחניו' דנפש בעצם), וא"כ גם בזה לא יתכן ג' דברים הללו דשינוי והתפעלות וערך ויחוס, ולפי הנ"ל בדילוג אור וגילוי זה שנק' הארה דהארה נתפס הוא בעולמות כערך וקירוב ומתפעל כו' כמו הנשמה בגוף ממש כך המלאכים נק' אברי השכינה מארי דעיינין331 ואודנין332 וכה"ג כנ"ל. ובאמת הרי גם בבחי' כח ואור גילוי אלקות זה המצומצם בתוך כל עלמין לא יתכן בו שינוי והתפעלות וערך כלל כמו שא' דאת"ה הוא קודם כו' שמדבר באת"ה שמחי' את כולם כנפש שמחי' לגוף כו'. וראי' שכו, דלזה ממה שא' דהוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו דגם במדריגה זו דנתפס בעולמות ונק' מקומו ש"ע גם הוא אינו מקומו כמא' דתפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בתפיסא זו דממכ"ע (ולא כחיי הנשמה בגוף שמתפעלת כו') (וכנ"ל בענין ד"ת שהוא מאין ליש אין בזה שינוי כלל ונחשב כמו ד"ע דהוי' סוכ"ע (וכמשי"ת). ועוד דגם בבחי' גילוי דגילוי החיות בעצם מ"מ נק' בשם תואר ושם חיות עכ"פ, רק שנמשך מרוחניות לגשמיות כצמיחה גשמי' מצמיחה רוחני' א"כ זהו ערך ויחוס ונק' יש מיש ולא יש מאין ממש ובמע"ב העיקר הוא מה שמהווה אותם מאי"ן ממש. ועוד דלפי הדמיון מחיות הנפש בגוף הלא יש לגוף וחומר מציאות [oldpage_תעח] קודמת בפ"ע לבד האור וחיות דצורה הרוחניות שנמשכת בו אח"כ להחיותו וכמו שאמר אשתארו כגופא כו', ולמעלה א"א לומר דודאי א"א להיות שום מציאות דבר מה בעולם שיהי' לו התהוות מעצמו כ"א כהתהוות מאין ליש מאור האלקי שאין לך דבר חוץ ממנו וממך הכל333 כתיב גם החומר של הנבראים כמו הצורה וכמו במע"ב שא' תוצא הארץ נפש חי' ויצא חומר וצורה דבע"ח כשור וארי' כא' וכמו שא' בקומתן נבראו334 כו', וא"כ איך יתכן ענין התגלות335 החיות האלקי בתוך כל עולם ובריאה כנפש בגוף דמהיכן נמצא מציאות גוף החומר דבריאה (וכן באצי' שא' אשתארו כגופא כו' מהיכן יש התהוות מציאות לגופא זה כו' (וכמ"ש במ"א).
אלא צריך לומר בהכרח דגם לשון זה דבחי' ההתגלות דחיות בגילוי חיות הנפש בגוף הוא ג"כ שם המושאל למעלה באלקו', ואע"פ שנק' אלקי' חיים וכן חי העולמים וכמ"ש ואתה מחי' את כו' דברה תורה כלשון בנ"א וכן מארז"ל כמו שהקב"ה ממלא336 כו', זהו הבא לדמות כמו שיוכל האדם להשיג לפי אופן שכלו ודעתו המצומצם שהוא נברא בע"ג ומחודש כו' דא"א להשיג באלקו' בעולמות כ"א בלשון זה דחיות שיודע ומכיר באופן זה בחיי נפשו. אבל באמת אין לו דמיון כלל מדמות ותואר חיות כחיי הנפש בגוף מאחר שאין לו ית' דמיון וערך להיות כגוף ונשמה שנברא גם הוא מאין ליש רק לפי שנעשה בצלם אלקים337 כו' ע"כ א' מבשרי אחז"ה אלו"ה338 כידוע, ולזה או' בפייט חי ולא בחיים339 דאע"פ שנק' חי או אלקים חיים זהו בבחי' חיים העליונים שאין לחיים התחתונים ערך ודמיון לזה כלל. ואף בגילוי דגילוי מעצמות אלקות בהארה דהארה אין זה בחי' חיים ממש אלא ענין הארה דהארה זאת, ומה שנמשל לאור וחיות בציור ותמונה דאדם בכתובי' ובזוהר וגמ' אע"פ שאין לו דמות הגוף כמ"ש כי לא ראיתם כל תמונה ועכ"ז א' ותמונת ה' יביט340 שכז, אכמו בבחי' פב"פ במ"ת וכמשה וכל הנביאים כו'. הענין הוא רק בבחי' אותיות ושמות בלבד שבחי' גילוי האור האלקי מבחי' ההעלם דעצמותו בא למטה בבחי' צרופי אותיות ושמות כמ"ש לכו חזו מפעלות אלקים341 אשר שם שמות ש מות בארץ, ואותיות ושמות הללו נק' גילוי האו"ר וזיו או כ"ח וחיו"ת הגם342 שכל זה אינו אלא שם המושאל לבד כנ"ל, מ"מ מכנים לגילוי האותיו' ושמות בשם אור וזיו ובשם כח וחיו', ואינם כמו אור וזיו שנק' יש מיש ויש לו ערך ויחוס ולא כמו כ"ח וחיות מטעם הנ"ל והוא כמו שם אלקים ושם אדנ"י דאשתמודע אדון על כולא343 כו', דשם זה הוא עיקר ומקור כל התהוות הנבראים בצורה וחומר שלהם דוקא שזהו הנק' בשם מאי"ן ליש מאי"ן ממש ולא בבחי' יש מי"ש כאור וחיות כו', ובשמות אלה אין שינוי והתפעלות וערך לא מיני' ולא מקצתי' כו'. וגם במה שנתפס מבחי' שמות וצירופי' אלה בעולמות כמו אדנ"י ב"ם344 ממש אין זו תפיסא כלל וכמו שא' דלית מחת"ב כלל ואין העולם מקומו כנ"ל והוא שאו' אתה הוא קודם כו' בלא שינוי כנ"ל וד"ל.
ולהבין זה בדרך פרט, הנה באמת אנו מוצאי' במע"ב שכל עיקר מקור מוצא התהוות כל הנבראים מאלקות הי' דוקא ע"י האותיות של הדיבור בלבד ואותיות הדיבור נמשך משם אלקים דוקא, וכמו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכן ויאמר אלקי' יהי רקיע ויהי כן וכן בכל המא' וכמו ויאמר אלקים תדשא הארץ345 תוצא הארץ נפש חי' כו' ויאמר אלקים יהי מאורות346 כו' עד מאמר נעשה אדם347 כו'. וא"כ הרי הי' בזה ב' תנאי' א' שהמאמר הי' בדבר אלקי' דוקא שדבר אלקי' יקום348 בפועל וכן הי' שמיד שא' אלקי' נעשה הבריאה בפו"מ כי הוא אמר ויהי349 הוא ציוה ונבראו350 וכל בריאה והתהוות הוא מאי"ן לי"ש דוקא ולא יש מיש שאין זה מחודש מעיקרו כידוע. והתנאי הב' הי' במה שנמשך משם אלקים זה באותיות הדיבור דוקא, שהוא בצירופי אותיות דמאמר זה שא' יהי אור יהי רקיע וכה"ג משום דדבר מלך שלטון351 וכשמלך גוזר ואומר כן יקום וכל זמן שלא בא בדיבור אינו נעשה בפו"מ, וא"כ האותיות הללו של יהי אור ותוצא הארץ וכה"ג הוא עיקר מקור המהווה הבריאה דאור ורקיע וגם החיות ובהמות וצומח דעשב ופירות למטה בגשמיות (וכן למעלה בעולמות הרוחניי' כפני ארי' ושור דמרכבה ואור ורקיע העליונים שיצאו מדיבור העליון כו' דשם אלקים (רק בצומח וחי הי' הציווי לארץ שתדשא הארץ ותוצא הארץ כו') וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם כו'. ובאמת אין דבר ה' כאותיות הדבור שלנו ולא מחשבותיו כמחשבותינו כמ"ש כי לא מחשבותי352 כו' רק לקרב לאוזן דברה תורה כלשון בנ"א, כמו שהאדם הוא נפש השכלי' שנק' נפש המדברת353 בחי' שכז, ברוח ממללא כו', הרי בחי' התגלות האותיות של הדיבור גם מנפש המדברת בלא גוף אינו בא ממהו"ע הנפש ולא מכחה העצמי' ולא מאור וזיו או חיות העצמי' רק שהן בחי' גילוי ההעלם לבד, כמו אותיות הדבור בה"מ הפה שנבדלים לחוץ מן העצמות שאינם רק גילוי המחשבה שבהעלם ואינם שייכים כלל וכלל לעצם אור וחיות הנפש, ומ"מ הן מגלים כל העלם שבנפש כשכל ומדות ומח' ורצון ותענוג הנעלם כו'. אבל גופי האותיות הן כמו בחי' דומם ממש ואין להם ערך כלל לעצם חיות ואור הנפש וכ"ש לכחות שלה וגם לא לאברים שנק' כלי"ם מגבילים האור וחיות הגשמי שנחשב מן החיות העצמי' וגם אותיות הרוחני' שבנפש עצמה שנק' רוח ממללא כו' הן ג"כ רק בחי' גילוי בעלמא (ונק' כ"ב תנועות רוחניות באופן המשכה וגילוי בתנועות החי שאינו רק מגלה העצם דחי כו').
וכך הן למעלה בצרופי אותיות דמא' דשם אלקי' שנבראו בהן כל העולמות עליונים ותחתונים כצומח וחי והאור ורקיע וכל אשר בהם מאין ליש כי הוא אמר ויהי שאין דיבור העליון כדיבור האדם שאינו פועל ועושה שום התהוות מאי"ן ליש, משא"כ בחי' צרופי אותיות הדיבור האלקי ממנו נתהווה המציאות הברואים מאין ממש בחידוש גמור מעיקרו כו', ולא בבחי' יש מיש. ואע"פ שאותיות הללו אינם רק בחי' התגלות דאור האלקי בעצם כאותיות הדבור באדם למטה שהאותיות יוצאים לחוץ, כך למעלה באלקו' דבר אלקי' יוצא בגילוי דגילוי מן ההעלם דעצמו' ונק' אותיות שנבראו בהן שמים כו' כמו בצלאל הי' [oldpage_תעט] יודע354 לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כו'. וזהו שא' בזוהר דאתוון אתגליפו355 פי' בחקיקה לחקיקה שהן צירופים שונים שנמשכים מגילוי האותיות דאלקי' עצמו בריבוי ההשתלשלו' מעילה לעילה בכל עולם ועולם עד האותיות דמא' שנבראו בהן שמים וארץ, והוא כל מע"ב שמחדש גם עכשיו כו' כמו ממאמר דתדשא הארץ נמשך גם עכשיו כל התהוות תולדה מכח הצומח שבארץ מאין ליש ממש ומאמר דתוצא הארץ גידול כל בע"ח וכן יהי אור מהווה אור ויהי רקיע מהוה לרקיע זה מאין ליש בדבר מלך שלטון. וכמו"כ גם בהתהוות העולמות העליונים בחיות ושרפים ואופנים356 דמרכבה דיצי' ובריאה כו' יש לכאו"א צירוף מיוחד מאותיות דשם אלקים מהן שנק' מפעלות אלקים בשמות וצירופי' מיוחדים כו' וד"ל (כמו רחב"ד שאמר מי שא' לשמן וידליק357 כו' שהפך הצירוף דשמן לחומץ כו').
ומובן מזה דאותיות ושמות הללו הן באים בבחי' מהות נבדל מאלקו' עצמו כאותיות דיבור האדם שנבדלים ויוצאים שכז, גלחוץ כמו כח הזורק שנבדל כח זריקה זו מן היד כו', כך אותיות ושמות שמתלבשי' בתוך כל בריאה בהתהוות צורה וחומר שלה הרי נבדל בריחוק ערך משם אלקים ונק' רק הארה דהארה שבא בשינוי המהות כמו האור שמאיר ע"י מסך כנ"ל. וגם שמובן מזה דיש כח האלקי באותיות הללו אחר שהן בחי' גילוי העצמו' לכך הי' ביכולתם להוות עולמות בלי שיעור כלל כמ"ש בס"י מכאן ואילך צא וחשוב358 עד אין שיעור למספר הצירופים כו', מ"מ באים במספר וגבול כמו המוציא במספר צבאם359 כו', והוא ע"פ בחי' הצמצום דשם אלקי' שאמר לעולמו די כו' כי הי' התפשטו' העולם בלי גבול, להיות שגם בחי' האותיות באי' מכח בלתי בע"ג אע"פ שאינו רק בחי' גילוי דגילוי ההעלם לבד, וזהו בחי' שם אלקים המצמצם האור וזיו דשם הוי' בכלל ונותן מדה וגבול לצירופי' די"מ בכל העולמות כו'. ואמנם גם בבחי' אותיות הללו אין שינוי והתפעלות וערך עם הנבראים ונתפס ואינו נתפס כנ"ל, לפי שגם שנק' האותיות בשם אור וחיות כמו ואתה מח"י' את כולם360 את"ה זה דכ"ב אותיות דקבען בפה העליון וה' מוצאות כו' דבה"א בראם361 מאין ליש והוא ה"א אחרונה דשם הוי' שמאיר בשם אלקים ע"י צמצום כשמש ומגן המעלים כו', זהו בענין שם המושאל שאינו בבחי' אור וכח וחיות ממש, שא"כ ה"ז בבחי' יש מיש שיש בזה ערך כו'. וגם הרי יהי' למציאות התהוות החומר בלעדי החיות האלקי שמהווה אותו והרי א' ממך הכל כו' שגם החומר של המלאכי' ונבראי' נמשכו מאין ממש והוא מבחי' אותיות בצירופי' שירדו למטה מטה, ועכ"ז נק' בשם ממכ"ע כנשמה בגוף וכמו ואתה מחי' כו' וכעיני ה' וכאזני ה' כו' הן בחי' אותיות גשמיות מגבילי' והוא שם המושאל לבד כו' וכן א' אד' ב"ם ממש. אבל זהו בחי' מקור התהוות של הצורה וחומר כמו ברקיע ומזלות עד גם עשב הגשמי שמקבל מכח הצומח שבארץ ע"י מא' תדשא הארץ וכה"ג, רק ששם אד' ושם אלקי' הוא למעלה מן הצירופי' ואותיות ושמות הפרטי' כאותיות הדבור שיוצאי' ונבדלי' מן העצמו' דשם אלקי' הוא הגוף האומר המאמר הפרטי וכן שם אד'.
והענין הוא דבחי' צירופי אותיות הדבור נק' מפעלות אלקי' לבד ששם שמות כו', ואלקי' עצמו הוא מקור הראשון שממנו נמצאו כל האותיות כמו ויאמר אלקי' כו' כדבר מלך שגוזר ואומר ועושה. ואמנם שם אלקי' או שם אד' אע"פ שנחשבו מז' שמות362 שאינם נמחקין והן בבחי' אלקות ממש כמו שם הוי' כו' עכ"ז הרי נק' בבחי' שם עכ"פ כמו שמו של אדם שאינו שייך למהו"ע שלו רק שנק' בשם זה לזולתו כשקוראי' אותו ולעצמו א"צ כלל לשם זה כידוע, וכמו קריאת שם ראובן שכז, דשאין זה שם מצד עצמו ומהותו שאין חילוק לעצמו ומהותו אם היו קוראי' אותו בשם אחר רק שיהי' נפנה לקוראו שבלא שם אין תפיסא בו לקוראו שיפנה לשם וזהו כמו בית יד לכלי שיהי' נתפס בו וכה"ג. וכך יובן למעלה דמה שיהי' נתפס למעלה מאור363 האלקי הבלתי בע"ג צריך להיות בקריאת שם שאין זו תפיסא ממש במהו"ע רק בבחי' הקריאה לבד, ואמנם קריאה זו היא לפ"ע הנפעל ממנו והוא שנק' שם הפעולה שנק' ע"ש פעולתו שנפעל ממנו בדיבור ומעשה, כך הוא קריאת השם שיהי' נתפס על ידו למטה. וכמו"כ עד"מ למעלה שם אד' או שם אלקים הוא ע"ש הפעולה האלקי' ששם אלקים הוא הגוזר ואומר ועושה בדבר אלקי' כמו בי"מ נק' ע"ש פעולתו בשם אלקי' כמו אלקי השמים והארץ וכל צבא העליונים כו', דאלקים לשון כח364 וחיות כמו אל מאלקי' ענין כח ותוקף שממנו נמצא כל הנמצאים כמו ורב כח כו', וגם לשון שררה365 וממשלה כמו נשיא אלקים אתה366 כו' עד האלקי' יבוא367 כו'. והוא האור האלקי שנמשך בבחי' מל' כמ"ש מלכותך מלכות כ"ע וממשלתך368 כו', כמו ששם המל' על אנשי המדינה שנקראו על שמו בלבד ובזה השם המה נקראי' שלו אע"פ שנבדל ומרומם בעצם מהותו מהם וגם שמו נשגב ומרומם על הכל בבחי' מקיף שהוא רק בחי' ההתנשאות דשם מלכות עליהם שבזה נתפס בהם ונקראי' על שמו ממש כאלו בראם ועשאם כו'. וכך במל' שמים דקריאת שם מלכותו ית' על כל העולמות הוא קריאת שם בהתנשאות האלקי' מרחוק בבחי' מקיף על הכל, וגם זה אינו רק בחי' שם לבד רק שהוא שם מלכותו המתפשט ונק' אדון ומושל כמו אדון כל הארץ369 דאשתמודע אדון על כולא ונק' אל אדון על כל המעשים370, וכן שם אלקי' שם זה הוא בחי' נבדל מן העצמות ע"ש השררה ואדנות כמו כי אלקי' שופט371 כו' ומרומם בשם זה על כל העולמות בבחי' מקיף כו'. ולא יתכן לומר שיומשך משם זה דאד' ואלקים בחי' אור או כח וחיות ושפע ממש בתוך כל עולם ובריאה מאחר שאינו אלא בחי' שם מלכותו שמתנשא על כל כו'. ואמנם עכ"ז ה"ז מקור הראשון לענין אור ושפע והמשכה האלקי' לכל העולמות להחיותם בעיקר מציאותן מאין ליש ממש כמו כח הפועל ע"י הדיבור העליון שמקבל משם אלקים ושם אד' כמו אד' ב"ם כו', רק שאותיות ושמות דדבר אלקי' זה הוא נמשך רק בבחי' הארה דהארה מאותיות השם דאלקי' שיש בו ק"ך צירופי'372 בכלל כו'. ואע"פ שנק' שם הפעולה כמו בשם אד' שנק' אדו"ן וכן אלקי השמים והארץ373 כו' מ"מ נחשבו מז' שמות כו' כשם הוי' ושם שדי וצבאות374 כו', משום ששם אלקי' מתאחד בעצמות אוא"ס שבאצי' דאיהו וגרמוהי חד כו' [oldpage_תפ] שגם בחי' המל' שנק' אלקי' או אד'375 הוא שכח, אכשאר שמות העצמיי' דאצי' שנק' שם התואר או שם העצם כמו קריאת שמות לאדם שמורה על עצם מהותו (כמו שקרא אדם שמות לכל הבהמה וחי'376 שזהו ע"ש עצם מציאותו ומהותו שא"א לקרותו בשם אחר כלל כשם ארי' ושור וכן קריאת שם אדם כו' וכמו קריאת שם האותיות אל"ף בי"ת (כמ"ש במ"א). ויש בזה ב' מדרגות א' באור, והב' בכלי, שהכלי המגביל האור נק' שם התואר כמו שמתארי' שם חכם ע"ש עצם חכמתו שעכ"ז אין בשם זה עצם מהות חכמתו ממש כאור השכל שבכלי מוח, אך בכלי המוח יתכן לקרותו חכם ע"ש גילוי אור חכמתו במושכלות הנגלות בהשגה שבמוח חו"ב כו', וכמ"כ שם חסדן ורחמן בכלים דמדות שבלב שמתארי' ומציירים לעצם האור דחסד ורחמים ונדבן וכן להיפוך למדת הדין וכה"ג. והב' שם העצם שהוא באורות עצמן כאור החכ' ובינה שמוגבל בכלים דחו"ב וכן אורות דחו"ג כו' דאע"פ שגם הן רק שמות של העצמו' דחכ' ובינה של הנפש מ"מ נק' שם העצם ממש ולא ע"ש התגלות בכלים מגבילים כו' (כמ"ש במ"א).
ומזה יובן בדוגמא למעלה בהפרש בין שמות דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן דע"ס דאצי' באו"כ כמו שנק' חכים ומבין כו' שהוא בשם ע"ב וס"ג כנ"ל היינו כמו שמות התואר בכלי המגביל לאור ושם העצם דאור דחו"ב כו', שע"ז א' בכלל דאיהו אור א"ס עצמו וגם חיוהי שהן האורות דע"ס וגרמוה"י הן הכלים דחו"ב ומדות שנק' שמו' התואר שמתארי' ומגבילי' לאורות כו' חד ממש, כי אין אותיות ושמות אלה בחי' נבדל כ"כ מעצמו' אע"פ שאינו אלא שם ואותיות כמו שא' בר"מ עביד מאנא וקרא בה גרמי' חכ"ם377 כו'. ומה שא' בלשון ציור אור וכלי כמו כלי הגוף בחכ' מוחא חסד דרועא כו', זהו שם המושאל שאין לו גוף ולא דמות כו' אפי' בהתלבשות אור האלקי בבי"ע כנ"ל בשם אלקים ושם אד' שנק' שם הפעולה מ"מ הוא בבחי' מקיף דשם ומל' על כל העולמות כנ"ל וגם שם ב"ן דמל' איהו וגרמוהי חד כשמות דע"ב וס"ג דחו"ב כו' כידוע. אך לשון זה דאשתארו כגופ"א כו' זהו כמו אותיות ושמות דע"ב וס"ג ומ"ה שבחכ' ומדות שבבחי' כלי"ם בלא אורו' כו' (כמ"ש בסידור378 ), וכך הוא בענין או"כ כאור הנשמה באברי' במל' דאצי' במלאכים דבריאה כמו עיני ה' כו' וכמו רגלי השכינה379 וכה"ג זהו הכל שם המושאל שאין בחי' עין ואוזן בציור ותמונה דאד"ם אפי' ברוחניות למעלה, רק שהן בחי' שמות וצירופי' שמגבילי' בכלי"ם שונים שהן מלאכים שמגבילי' לאור הראי' דחכ' דמל' ושמיעה דבינה שבמל' וכן גם בכינויי' דשם הוי' דאצי' כמו עיני ה' משוטטי'380 כו' וישמע הוי'381 וישב וילך382 כו' וכל תוארי שכח, באדם הן רק בחי' כלים מצירופי אותיות ושמות המגבילים לאורות כנ"ל בכלים דע"ס דאצי' וד"ל.
ובכל זה יתורץ כל ענין הנ"ל בבחי' התפשטות האור האלקי להוות העולמות מאין ליש שגם שנק' בבחי' אור וחיות או כח הכל הוא רק בבחי' צירופי אותיות ושמות דשם אלקי' ושם אד' שכוללים כל הצירופי' ושמות ומצד שנתפסי' בכל העולמות נק' כמו כח וחיות, וכמו ציור אדם בכח הפועל בנפעל כמו שא' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ובאמת הרי בדבר ה' שמים נעשו כו' כמ"ש יהי רקיע ואיך א' ימיני כו', אלא שדברה תורה כלשון בנ"א שזהו כמו בחי' כח הפועל דאדם ביד ימין וכמארז"ל נטה ימינו וברא השמים383 והוא בחי' חסד העליון שנק' דרועא ימינא בשם הוי' דאצי' שירד למטה בהתלבשות דמאמר יהי רקיע וכן במא' יהי אור וכה"ג בכל מע"ב שנק' בבחי' עשי' ופעולה גשמי' דוקא ונק' מעשה ידיו כו' כמו כולם בחכ' עשית כו', זהו הכל מבחי' צירופי אותיות די"מ שבא בבחי' מעשה בפו"מ מאי"ן ליש ממש כנ"ל ושרשם הכללי הוא בחי' שם אלקים ושם אד' שנק' שם הפעולה וע"ש האדנות ושררה דוקא מטעם הנ"ל וד"ל.
והנה לפי כל הנ"ל יובן עכ"פ שכל עיקר ומקור הראשון שממנו נמצא מקור כל התהוות העולמות והברואי' מאין ליש שהוא התהוות בע"ג מבלתי בע"ג באין שינוי וערך כו' כנ"ל זהו רק מבחי' שם כבוד מלכותו ית' דמלכותו מכ"ע כו' וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו384 כו', ואינו רק בחי' שם בלבד שמובדל מן העצמו' דאלקו'. אמנם זהו בחי' הרוממות וההתנשאו' דאלקו' להיות מתנשא מימו"ע כמו ה' מלך גאות לבש385 שמתלבש בגיאות המצומצם הזאת להיות ראש ומקור לעולמות ונק' אדון על כולא שצ"ל ע"י צמצום גדול, והיינו צמצום דשם אלקי' שמצמצם על שם הוי' שהוא שם העצם והתואר שהן ע"ס דאצי' ברצון וחו"ב ומדות בכלל באו"כ שנכללים בשם הוי' יו"ד בחכמה כו' והן ד' שמות דע"ב ס"ג כו'. ואמנם שם אלקים זה מסתיר ומעלים על שם הוי' כמגן לשמש כידוע במ"ש כי שמש ומגן386 הוי' ואלקים דאלקים כמו מגן ונרתק לשם הוי' וכמ"ש בזוהר דשם הוי' הוא כמו השמש עצמו ונרתק שלו שמעלימו בכדי שתאיר אור וזיו לבד זהו שם אלקי' שהוא בחי' המל' שמתלבש בהתנשאות על העולמות ומזה דוקא יבא סיבת מקור התהוות שלהם להחיותם מאין ליש (וכמו המלאכי' עכשיו שעיקר חיותם וקיומם גם עתה מקבלת מ"ש באימה וכמו וכולם מקבלים עליהם387 כו' וכמ"ש יראת ה' לחיים388 ולכך המלאכים נצחי' שכח, גיותר כידוע), ולע"ל ה' יוציא חמה מנרתקה389 שהוא שם אלקי' כמ"ש ונגלה כבוד הוי' כו' (כמשי"ת).
והנה יובן מזה דאותיו' וצירופי' של כל מע"ב מקבלים משם אלקי' כמו ויאמר אלהים כו' או שם אד' כמ"ש אד' ב"ם ממש כמרכבה שנושא לרוכב לכך נק' רוממי שדי390 ונק' רכב אלקי'391 כו', ושם הוי' מלובש בהעלם בשם אלקי' ושם אד' כמו אור השמש שמתעלם במגן ונרתק או בלבנה. ונמצא האור המאיר משם אלקי' ושם אד' בצירופי אותיות דמע"ב שנמשכים מק"ך צירופי' דשם אלקי' אינו רק בחי' הארה דהארה לבד כמו מאור של הלבנה שמקבלת משמש המאירה לארץ וכה"ג, וגם זה נמשך מאדון כל הארץ או אלקי השמים כו' רק מבחי' מקיף דהתנשאות דמל' כמו מל' דבריאה שמהווה עולם הבריאה ומל' דיצי' ביצי' עד מל' דעשי' בעשי' כו'. ואמנם הגם שכל זה נמשל לבחי' אור וזיו עכ"פ רק שהוא בבחי' הארה דהארה לבד כנ"ל, מ"מ אינו ענין משל ודמיון אמיתי דאור וזיו בכל [oldpage_תפא] מקום שהוא יש לו שייכות וערך לגבי המאור עצמו לפי שכל עצם בהיר בהכרח יבהיק ויאיר אור כדוגמתו שהוא מאור, אבל בחי' אותיות דשם אלקי' (וגם אותיות דשם הוי' כנ"ל) אין לו שייכות וערך לגבי אור העצמות רק במה שנקרא שמו לגבי המקבלים שנתפס בהן כו', וכן צירופי אותיות ושמות שהן מקוריי' לכל בריאה אינם בבחי' אור וזיו אלקי רק בחי' אותיות לבד שהוא רק גילוי דגילוי ההעלם בבחי' מהות וערך נבדל כנ"ל. ועכ"ז נק' בחי' אותיות דשם מלכותו בשם זיו יקרי' כמו קדוש הוי' כו' מלא כה"כ392 ונק' הוד והדר393 כמו וכבוד הדר מלכותו394 כו' וכמו כי עמך מקור חיים שהוא בחי' אלקי' באורך נראה אור כנ"ל וד"ל (וכמו בשם הוי' דאצי' אע"פ שהוא בבחי' שם התואר והעצם באו"כ דאצי' בחכמה מוחא כו' נק' בבחי' שם עכ"פ כמו שם ע"ב במילוי יודין395 בחי' כלי לאור החכ' דאצי' ושם ס"ג כו' וכה"ג. ובכלל נק' רזא דשמא קדישא396 שהוא שם הוי' שאינו כמו בחי' אור זיו של המאור שהוא עצמות המאציל אלא רק בחי' שמו שמתואר בשם חכים ומבין ומצד עצמו לא בחכ' ידיעא כו'. וגם מה שנאצל בחי' אור דחכמה או בינה בא ג"כ ע"י בחי' אותיות ושמות רק שהן בחי' ושמות דעצמות המאציל בבחי' ההעלם דע"ס הגנוזות בעצמות שנק' סדכ"ס כו' וכמו שא' אנת ממלא כל שמהן כו' (כמ"ש במ"א).
והנה בזה יובן מה שמצינו שגם המלאכים דבריאה וגם דיצי' ועשי' כאופנים וחיות או' קדוש הוי'397 כו' מכה"כ דקאי על שם הוי' דוקא והאופני' או' ברוך398 כבוד הוי' ממקומו דוקא, שכח, דוגם צבא השמים דעשי' כשמים ומלאכים דעשי' או' שירה לשם הוי' דוקא כמו הללו את הוי' מן השמים399 הללוהו כל מלאכיו400, וגם שמש וירח והמים אשר מעל השמים401 יהללו את שם הוי'402 (וכן הללו את הוי' כל גוים403 כו'), ואע"פ שהמלאכים דבריאה ויצי' וכ"ש דעשי' וכשמים וכו"מ מקבלים רק מבחי' אותיות וצירופי שמות המתגלגלי' ומסתעפי' משם אלקים דוקא כנ"ל (ולכך נק' המלאכים בני אלקים כמו ויבואו בני האלקי'404 ) ששם אלקי' מסתיר על שם הוי' ולכך או' קדוש הוי' כו' ואיך יהללו לשם הוי' אף השמים וכמו השמים מספרים405 כו' (שמקור התהוות הרקיע שנק' שמים רק ממאמר יהי רקיע כו' כנ"ל), וידוע שגם שמים הרוחני' שהן מקיפים דבריאה והמים שמעל השמים הן בחי' מ"ע שמעל למקיף דרקיע העליון דבריאה כרקיע שבג"ע דבריאה וכה"ג מ"מ שרש מציאותם אינו רק משם אלקים שברא השמים העליונים והתחתונים ע"י מאמר לבד כנ"ל. אך הענין הוא דשם הוי' זה הוא שמאיר אפס קצהו בצמצומי' גדולים בשם אלקי' שנק' מגן ונרתק לשם הוי' כנ"ל, ומשם אלקים יוצא ענין המשכה והארה גם משם הוי' דאצי' בבי"ע למלאכים ונשמות עד גם לצבא השמים שלמטה יוכל להיות הארת אור דש' הוי' דאצי' כי מרחוק הוי' נראה גם להם, ולא עוד אלא גם לארץ הגשמי' וכל אשר בה שהרי אמר הללו את הוי' מן הארץ תנינים כו' עץ פרי406 כו' שגם ברוחניות היינו כמו ג"ע דעשי' שעץ פרי וארזי' הן מלאכים דעשי' שהן בבחי' צומח וחי עד ע' שרים407 שנק' מלכי ארץ כו', מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו408 ומסיים יהללו את שם הוי' דוקא כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו כו'.
והענין הוא לפי שגם עכשיו ששם הוי' מלובש בהעלם בשם אלקי' ושם אלקי' מלובש בשמות וצירופי' שונים עכ"ז יש יחוד דהוי' באלקי' גם עתה כמו שיהי' לע"ל שיוציא חמה מנרתקה כו' (כמשי"ת), ולכך גם עכשיו גם שמים וארץ וכל צבאם הגשמיי' יוכלו להלל לשם הוי' ממש מטעם זה, רק שעכשיו נשגב שמו לבדו בבחי' העלם מרחוק עליהם ורק בחי' הודו על ארץ ושמים פי' הודו זה אינו בחי' הוד וזיו של האור דשם הוי' שהוא בערך ויחוס לעצם המאור כנ"ל שזה לא יתגלה רק לע"ל דכתיב ונגלה כבוד הוי' ממש (כמשי"ת). אבל פי' הודו היינו בחי' הוד וזיו של שמו הנשגב לבדו שהוא שם אלקי' שמקבל מזיו והארה בעלמא משם הוי' הוא שנמשך גם לעולמות בריבוי צמצומים, וגם זה ההוד של שמו דשם הוי' ואלקים על ארץ ושמים בבחי' מקיף מרחוק דוקא והיינו בחי' הוד וזיו שם כבוד מלכותו ית' שהוי' מלך גיאות לבש כו' בהתנשאות האלקי' שכט, אמרחוק מקבלים גם הם מהוד זה לפרקים (כמו בשבת ויו"ט שיש עליות לכל המלאכים ועולמות כמו הבו להוי'409 כו'). ומ"ש הודו על ארץ תחלה לשמים משום דסוף מעשה דארץ עבמ"ת410 לשמים וכידוע בטעם שא' ביום עשות ה' אלקי' ארץ ושמים כמ"ד דארץ קדמה לשמים411 לכך הודו דשם הוי' על ארץ תחלה כו' וד"ל (אבל ברישא שא' יהללו מלמטה למעלת412 שמים תחלה לארץ כמ"ש בראשית ברא השמים412 כו' וכמ"ש כי הוא צוה ונבראו בשם אלקים ממילא כמו שאמר והי' העולם אבל בארץ אמר כי נשגב שמו לבדו כו'). ואמנם מובן עכ"פ שבחי' הודו של שם הוי' אע"פ שאינו אלא הוד וזיו לבד מ"מ אינו כהוד וזיו השמש המאיר לארץ שמתייחס למאור אלא רק גילוי הוד שם מל' לבד כו', וגם זה הוא בחי' מקיף מרחוק כנ"ל. וא"א לומר שמהוד זה יהי' אף מקור לחיות הנבראים וכ"ש שיחי' אותם ממש מאין ליש כ"א הודו על ארץ כו' ובדרך העלם והסתר מהוד זה דשם הוי' באלקי' נמשך בצירופי' ושמות להיות מקור לחיותם כנ"ל.
אך הנה לע"ל כתיב ונגלה כבוד הוי' דוקא וראו כ"ב כי פי ה' דיבר בי"מ דשם אלקי' דמע"ב כו', והענין הוא שיתגלה עצם דשם הוי' דאצי' כמו שהוא שנק' עכשיו בחי' מקיף וסוכ"ע בכלל ורק בחי' הודו על ארץ כו', אבל לע"ל כבוד הוי' זה יתגלה מן העלמו בשם אלקי' שלא יסתיר לו כלל כמא' שיוציא חמה מנרתקה שהוא שם הוי' משם אלקי' וראו כ"ב כו', והוא מה שיהי' שם הוי' עצמו בבחי' אלקי' שיהי' ממנו מקור חיות כל בריאה ובריא' כמו משם אלקי' בצירופי אותיות דמל' דאצי' עד מל' דעשי' כו', וזהו הטעם שיראו כ"ב כי פי הוי' דאצי' דיבר בבחי' אותיות הדיבור דוקא שבא בבחי' אור וחיות ממש (וזהו שא' יעקב והי' הוי' לי לאלקי"ם ממש (כמשי"ת). כי הנה לע"ל אמר הסתיו עבר הגשם חלף והלך לו413 הנצנים נראו בארץ414 כו' ע"כ קומי לך רעייתי415 כו', פי' בא לרמז על בחי' הסתר וצמצום דשם אלקי' עכשיו שהוא בחי' [oldpage_תפב] שם ב"ן שמתלבש בריבוי הצמצומים עד בחי' נוגה דעשי' (כמ"ש כמראה הקשת ביום הענן416 שהוא יום הגשם כן מרא"ה הנוג"ה כו' שהענן מסתיר על השמש ע"כ מתגלי' ג' גווני' דשמש417 בענן בשינוי המהות לגמרי כן מראה הנוגה418 שנק' חשמ"ל שמסתיר לשם הוי' וזהו הוא מראה דמות כבוד הוי' בלבוש דשם אלקים כנ"ל) (וכמ"ש הסבא דזרענא פולין לנ"ב גוונין419 שהוא שם ב"ן ביומא שכט, בדעיבא בחור"ף שהגשמים בעבים ונק' גשם ע"ש הגשמה שהוא הסתר דעבי"ם לשמש והוא מ"ש ז"ל בבניהו שהכה הארי בתוך הבור420 ביום השלג שלמד תו"כ ביומא דסיתוא כו' שהוא חסדי' דשם הוי' דדכורא (דבניה"ו על הל' גיבורי' דדוד421 שיעזרו בלא ל"ב ול"ב כנ"ל) בן יה"ו422 דז"א423 שממתיק לגבורות דשם ב"ן כמו בקרבנות ביום השלג דוקא כו').
וזהו שמרמז לע"ל דוקא בימות המשיח ועוה"ב שהסתיו עבר שהוא צמצום דשם ב"ן בחי' אלקי' שיהי' התגלות החסדי' דשם הוי' בלי העלם ולבוש דשם אלקים וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך424 כו', ואז הגשם חלף והלך לו שהוא בחי' ההגשמה שמגשם בלבוש שק דנוגה להסתיר לכח האלקי בנבראי' וחלף והלך לו (כמו הגשמי' שבעבים שאז לא נראה הארת אור השמש וכגשם שמרוה לארץ ומצמיח בשינוי מהות כו'), ולכך אז יראו כ"ב גם בשכל האנושי הטבעי כי פי הוי' עצמו דיבר בי"מ דשם אלקים. והיינו מה שיהי' אור דשם הוי' דבחי' סובב דעכשיו בבחי' כח הפועל האלקי בנפעל ממש ולא כאותיות וצירופי' דשם אלקי' עכשיו שמסתירי' ומעלימי' לאור דשם הוי' שהוא עיקר ומקור דכח הפועל בנפעל ורק הוד וזיו דשם הוי' מרחוק מאיר עליהם בתמידות כמ"ש הודו על ארץ כו', אבל לע"ל שיוציא חמה מנרתקה הרי גופו של מאור שהוא שם הוי' יתגלה בדיבור ונק' פי הוי' ממש (כמו אותיות ודיבור דדבר הוי' שבתו"מ (כמשי"ת) כדיבור די"מ עכשיו להוות כל בריאה מאין ליש כנ"ל. ולכך אמר וראו כ"ב דאפי' בהמות וחיות יכירו את בוראם ויבין כל יצור425 כו' כבהמות בהררי אלף426 שהי' קודם חטא עה"ד כנ"ל, וגם האדם יוסר ממנו ההגשמה דעיני בשר בראי' דשכל האנושי שעכשיו אינו רואה ומשיג רק בחי' ההגשמה המסתיר על כח ואור האלקי המחי' ומהווה לכל בריאה רק מרחוק בלבד נודע ומושג בהעלם דמקיף מהודו דשם הוי' כו'. אבל לע"ל יהי' בחי' ראי' השכלי' באדם כמו ראי' חושיית ממש להכיר ולראות בחוש בכח ואור האלקי המהווה לכל בריאה מרוחניו' לגשמיות מאין ממש ליש שהוא משם הוי' דוקא כמ"ש כי פי הוי' דיבר, להיות שיהי' שם הוי' עצמו בבחי' כח הפועל בנפעל בלי העלם ולבוש מסתיר כלל (כמו שהי' בגילוי דשם הוי' עצמו באבות ונביאים כמ"ש והי' הוי' עצמו לי לאלקים ממש וכמו גם עכשיו שאו' הוי' אלקינו ממש ע"י תו"מ (כמשי"ת). ע"כ ממילא חלף הגשם והלך לו שהוא הסתר החשך הגשמי שכט, גשמחשיך ומעלים על האדם וכל בריאה מצד חטא עה"ד דנמשך זוהמא של נחה"ק427 ואחשיך אנפי בריין428 כו', ויראו כ"ב לכח האלקי שבכל הברואי' בהכרה עצמי' וחושיי' דוקא כמ"ש וידע כל פעול כי אתה פעלתו כו' ולא כידיעה דעכשיו אף בנשמות צדיקי' שאינו אלא בהשגה מרחוק (שנק' השגת המציאות ולא השגת המהות וגם בנביאים (לבד משה ואבות429 ) א' הן במראה אליו430 כו' וד"ל).
וזהו ובאו במערות צורים מפני פחד ה' דבחי' פחד זה אינו אלא מצד עוצם הקירוב431 והוא ההתגלות דכבוד הוי' עצמו בנבראי' וכמ"ש ומלאה הארץ דעה את הוי'432 ממש בידיעה והכרה ממש ולא בהשגת השכל, כי גם בהמות וחיות יהי' בהן ביטול המציאות מאלקות כחמורו של רפב"י שא' אנו כחמורים כו' וכמ"ש וגר זאב עם כבש433 כו' וארי' כבקר434 כו', לפי שיזדכך הרע דק"נ וכל בחי' החומריות דעוה"ז דעכשיו בלי העלם דלבוש שק דנוגה ולכך גם הטבע הגשמי' יזדכך בכל חלקי דצח"מ (כדצח"מ שבג"ע דעשי' וכה"ג כמ"ש כגן ה'435 כו'). ולכך יבאו במערות צורים להחבא מפני פחד הוי' (כמו קודם החטא שדבר ה' גם עם הנחש436 וקול הוי' מתהלך בגן437 כו'), וכמו בר"ה שאו' ושמך נור"א438 על כל מה שבראת שייראוך כל המעשים כו' ולא כעכשיו דגם שנק' אדון על כל המעשים מרחוק מאיר עליהם כנ"ל. וזהו כמו ההפרש כשהשמש מאיר בארץ בקיץ שהנצני' נראו כו', משא"כ בחורף שנק' סתי"ו שחושך יכסה ארץ וז"ש כי הסתיו עב"ר כו' וד"ל.
הערות
עמוד שיח, ג
- 1. ואתה תצוה : מיוסד על מאמר ד"ה זה משנת תקס"ב. הנחת כ"ק אדה"א נדפסה במאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ס"ע קסג. וחסר סיום. ובשלימות ובשינויים קלים נדפסה שם בח"ב ע' שמו. ראה גם ד"ה נר חנוכה תשכ"ד. ראה עוד ע"ד המאמר לקמן ברשימת הכת"י.
- 2. ואתה תצוה את בנ"י : תצוה כז, כ.
- 3. תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני : ראה מכות כג, סע"ב. וראה גם הנסמן לעיל פ' בשלח קפט, ג.
- 4. בא חבקוק והעמידן על אחת : מכות כד, א.
- 5. וצדיק באמונתו יחי' : חבקוק ב, ד.
- 6. האמונה האלקי' ירושה היא מאברהם : ראה גם לעיל פ' בא קטז, ג. וש"נ.
- 7. שהכל הולך אחר המעמיד : שבת טו, ב.
- 8. אלה המצות. . בהם : חיבור שני כתובים בחוקותי כז, לד. אחרי יח, ה [בדילוג]. ראה גם הנסמן לעיל פ' בשלח קעה, ד.
- 9. ויהי ערב ויהי בקר : בראשית א, ה. ראה גם זהר בראשית מו, א.
- 10. בחולין במשנה (סוף או"ב) : פג, סע"א.
- 11. דכברייתו ש"ע. . והדר נהורא : ראה שבת עז, ב.
- 12. ויקרא לאור יום : בראשית א, ה [בדילוג].
- 13. די"ב שעו'. . אדנ"י. . הוי' : ראה תניא פמ"א (נח, ב) ובס' שיעורים בתניא שם ע' 547 בהערה. מכתב לר"י פייגין נדפס ברשימות חוברת קמא. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתב. שיחת אחרון של פסח תשמ"ז סי"א נדפסה בהתוועדויות ח"ג ע' 127.
עמוד שיח, ד
- 14. דחסד אל כל היום : תהלים נב, ג.
- 15. בראשית ברא אלקי"ם : בראשית א, א.
- 16. שעלה במח' לברוא במדה"ד : ראה הנסמן לעיל פ' תרומה שה, א.
- 17. שם הוי' דחסדי' : ראה גם לעיל פ' בא פז, א. וש"נ.
- 18. עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג.
- 19. והחיות רצוא ושוב : יחזקאל א, יד. ראה גם לקמן פ' ויקהל שצד, ד. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רעט. דברים ח"ג ע' תת. וש"נ. קונטרסים ע' תקנה.
- 20. ואתה מחי' את כולם : נחמי' ט, ו.
- 21. נשמה ע"ש הנשימה : ראה ב"ר ספי"ד. וראה גם לקמן פ' ויקהל שצד, א. פקודי תמה, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תת. וש"נ. נ"ך ע' תקצ. וש"נ. דרושי חתונה ח"א ע' קלב. ח"ב ע' תקפט.
- 22. כי נר הוי' נשמת אדם : משלי כ, כז [בהוספת תיבת: כי — ראה הנסמן לעיל פ' בשלח רכו, א].
- 23. דאין עומדין להתפלל : ברכות ל, ב. ראה גם לעיל פ' יתרו רנא, ד. בשלח קעז, א.
עמוד שיט, א
- 24. מאור פני מלך חיים : ע"פ משלי טז, טו.
- 25. הלוך ילך ובכה : תהלים קכו, א. ראה גם לעיל פ' בשלח קלג, ד. וש"נ.
- 26. עד שממית עצמו עלי' : שבת פג, סע"ב.
- 27. ומוצץ חלב שינק : ראה ברכות סג, ב. וראה גם לעיל פ' שמות ד, א הערה 178.
- 28. שהחסד נק' אור : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תמו. וש"נ. שעה"י קמד, א הערה 9. לקמן פ' ויקהל שפז, א.
- 29. השינה א' מס' במות : ברכות נז, ב.
- 30. דיש עיתים וזמנים : ראה זהר מקץ רד, א. ביאוה"ז שם לג, ג.
- 31. למה אירע בימי רע : תהלים מט, ו [ושם: אירא].
- 32. ביום רעה ימלטהו : תהלים מא, ב.
- 33. כ"ח עיתים לטו"ר : קהלת ג, ב-ח. ראה גם ש"א ע' 172.
עמוד שיט, ב
- 34. ודברת בם בשבתך בביתך : ואתחנן ו, ז.
- 35. זכרתיך על יצועי : תהלים סג, ז. ראה גם לעיל פ' משפטים רפד, ד. בשלח קצה, ב.
- 36. ואלה הגבורים. . לב : נסמן לעיל פ' משפטים רפד, ד.
עמוד שיט, ג
- 37. בל"ב שמקבל מל"ב חדרים שבמוח : ראה גם לעיל פ' בא קח, א. וש"נ.
- 38. זחה : כ"ה בגוכית"ק.
- 39. לכל זמן ועת לכל חפץ : קהלת ג, א.
- 40. עת ללדת ועת למות : קהלת שם, ב.
- 41. ובתבונה משנה עיתים : ברכת ק"ש (ערבית).
- 42. בני חיי ומזוני במזלא תליא : ראה מוע"ק כח, א. ביאוה"ז פקודי נז, א. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תט. דברים ח"ד ע' א'תל. וש"נ. הסדר ראה תניא פכ"ו ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. תוד"ה אין שבת קנו, א. תוד"ה מוסיפין יבמות נ, א.
עמוד שיט, ד
- 43. לבלתי ידח ממנו נדח : שמו"ב יד, יד.
- 44. וה' הטוב בעיניו יעשה : ע"פ שמו"א ג, יח.
- 45. הדם הוא הנפש : פ' ראה יב, כג.
- 46. שכל נפעל דומה לפועל : ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' קפד.
- 47. לנשמה שממלא הגוף : ראה ברכות י, א. ויק"ר פ"ד, ח.
- 48. נשמת כל חי : שחרית לשבת. ראה גם לעיל פ' בשלח קסה, ג.
- 49. יהי אור יהי רקיע : בראשית א, ג. ו.
- 50. הרו"ח שכלול מאש ומים בדיבור : ראה זהר (רע"מ) בא מג, ב. תצוה קפד, ב. לעיל פ' בא קו, ד. וש"נ. שמות יט, ג. וש"נ.
- 51. רוח ממללא : ת"א לבראשית ב, ז.
- 52. בדבר ה' שמים נעשו : תהלים לג, ו.
- 53. מצמיח חציר לבהמה : תהלים קד, יד. ראה זהר בראשית יח ב. לעיל פ' בא צג, א. וש"נ.
- 54. לבהמה שהוא שם ב"ן : ראה תניא ספמ"ו. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ד. וש"נ.
עמוד שכ, א
- 55. אלקים אל דמי לך : נסמן לעיל פ' יתרו רעג, ב.
- 56. דאלקים. . המל' : ראה זהר בראשית כב, א. אחרי סה, א. לעיל פ' וארא עה, ב. וש"נ.
- 57. למען יזמרך כבוד : תהלים ל, יג.
- 58. מל'. . ראש לשועלים : ראה ז"ח (מדהנ"ע) שה"ש עא, א. הנסמן לעיל פ' וארא נד, ב.
- 59. נקודה תח"י : ראה זהר שבהערה הבאה. הנסמן לעיל פ' וארא עא, ד.
- 60. שחורה אני כו' דאזעירת גרמה : שה"ש א, ה. ראה זהר בלק קצא, א. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תמז.
- 61. עושי דברו ה"א כמלקדמין : תהלים קג, כ. ראה זהר שם.
- 62. ואמונה כל זא"ת. . וקיים לשון זכ"ר : ברכת אמת ואמונה (ערבית). ראה לעיל פ' בשלח קפט, ג. וש"נ.
- 63. דזנב לאריות יותר עליון : אבות פ"ד, מט"ו. ראה גם לעיל קפט, ב. וש"נ.
- 64. כיהושע אצל משה גדול ביותר : ראה גם לעיל שם. וש"נ.
- 65. קיסטא דחיותא : ראה זהר לך פג, א. לקו"ת אמור לא, ב ובהנסמן במ"מ לשם.
- 66. יש בזה מעלה יתירה : ראה גם לעיל פ' שמות לח, ד. וש"נ.
- 67. בלילא מה עביד קוב"ה : ראה ע"ז ג, ב.
- 68. כרו"ב. . המל' : ראה גם מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"ב ע' תריג. תו"ח וישב רט, א.
- 69. בגלות שנק' לילה : ראה זהר אחרי סז, רע"ב. סה"מ מלוקט ח"ב ע' רסו הערה 16.
- 70. בגלות שנק' שינה : ראה זהר אמור צה, א. האזינו רפו, א. לעיל פ' שמות לז, ד הערה 4.
עמוד שכ, ב
- 71. דמאן דנפל מדרגי' : ראה זהר (אד"ר) נשא קלה, ב. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתצד. וש"נ.
- 72. עני חשוב כמת : נדרים סד, ב. זהר (רע"מ) משפטים קיט, א. רש"י שמות ד, יט.
- 73. הרוצה לחיות ימית א"ע : ראה תמיד לב, א.
- 74. רקבון הגרעין בארץ : ראה אגה"ק ס"ח (קיג, א). לעיל פ' שמות ב, ג. וש"נ.
עמוד שכ, ג
- 75. לא תמצאנה בגסי הרוח : ראה ערובין נה, א.
- 76. וכולד. . מסרחת : ראה גם לקמן פ' ויקהל תכד, ג. פקודי תמז, ב. תנו, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקז. וש"נ. קונטרסים ע' שע. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' קכ.
- 77. וכאפרוח שיצירתו מאי"ן : ראה תמורה לא, א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים וקונטרסים שם.
- 78. כר"ז ששכח תלמוד בבלי : ראה ב"מ פה, א. ראה גם הנסמן לקמן פ' ויקהל תט, ב הערה 667.
- 79. בעמוד שעולין בו : ראה זהר ויקהל ריא, א. ויחי ריט, א. לעיל פ' שמות ו, ד הערה 295.
- 80. שמסך מפסיק בין אצי' לבריאה : ראה ע"ח (שער דרושי אבי"ע) שמ"ב, פ"ד. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתפא. וש"נ.
- 81. בענין נפ"א ובענין והאיש משתאה לה : ראה סידור שער נפ"א ע' 182 ואילך. שע"ת מד, ב ואילך. תו"ח ח"ש קלז, ד ואילך ובהערה 1 שם.
עמוד שכ, ד
- 82. בכת"ר מל'. . ז"א : ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תפב. וש"נ.
- 83. המלאכים דאצי' : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' נז. שע"ת צב, ג הערה 32.
- 84. למ"ד כלים. . דז"א : ראה ע"ח (שער הפרצופים) ש"ל, דרוש א. שם (שער השמות) שמ"ד. מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' רכב [וכן צ"ל במאמרי אדה"א שבהערה 86]. אוה"ת ר"ה ע' א'תג. אמרי בינה שער הק"ש לד, ב. סה"מ תר"ן ס"ע רפח ואילך.
- 85. ג' עדרי צאן : ויצא כט, ב. ראה זהר (ס"ת) ויצא קנא, ב. ע"ח (שער הפרצופים) ש"ל ריש דרוש ב. שם (שער פרטי עי"מ) שכ"ז, פ"ב.
- 86. ל' מעלות דהאשה נקנית בהן. . המל' : אבות פ"ו, ו. ראה גם מאמרי אדה"ז, אמרי בינה ואוה"ת שבהערה 84. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רכ.
- 87. למ"ד הגיבור"י' שעוזר"י' לדוד : ראה גם לעיל פ' בשלח קצה, ב. וש"נ.
- 88. והדר לשמוע בקול דברו : ראה שבת פח, א.
- 89. להחיות רוח שפלים : ישעי' נז, טו.
- 90. וכנהר דינור שקודם לג"ע : ראה לעיל פ' שמות ה, ד. וש"נ.
- 91. דתרעין דג"ע סתומים בלילה : ראה תו"א לך יב, ג. לעיל פ' וארא מט, ד. וש"נ.
- 92. ובבוקר. . שירה ולא בלילה : ראה גם לקמן שכא, ד. לעיל פ' וארא עד, א. וש"נ.
- 93. שבלילה. . בהקטר חלבי' : מגלה כ, ב (במשנה). ראה גם ש"א כט, א. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שלו. וש"נ.
- 94. והמצות נעשים ביום : ראה גם ביאוה"ז פינחס קיא, ד בשם רז"ל. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קסב. תקס"ז ע' שמח. ש"א שם (ובהערה 2). מאמרי אדה"א שמות שם. סה"מ תרס"ד ע' שנז.
עמוד שכא, א
- 95. כחותם המתהפך : ראה אגה"ק ס"כ (קלא, א). מאמרי אדה"א נ"ך ע' ריד. וש"נ. קונטרסים ע' רפז.
- 96. בעמדם תרפינה : יחזקאל א, כד. כה.
- 97. דמן המשפיע. . מטי ולא מטי : ראה גם לעיל פ' וארא סג, ד. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רפו. דברים ח"ב ע' תרחצ.
- 98. ורוח אלקים מרחפת נוגע : בראשית א, ב. ראה ב"ר פ"ב, ד. רש"י האזינו לב, יא.
- 99. בחד נוק' דחוטמא חיין. . חיי דחיין : ראה זהר (אד"ר) נשא קל, רע"ב. סידור שער התפילין ט, ב ואילך. אמ"ב שם קכד, א.
- 100. ושס"ה ל"ת בי"ה למעלה מו"ה : נסמן לעיל פ' יתרו רנב, א הערה 82.
- 101. רננא דאורייתא : ראה זהר בהקדמה ח, א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקעא וע' תקפא. תו"ח בראשית ד, א. ובהערה 7.
- 102. דנש"י מתקשראן באותיות התורה : ראה גם לעיל פ' תרומה שז, ד. שיח, א.
עמוד שכא, ב
- 103. מולמ"ט דמשפיע נעשה רו"ש דמקבל : ראה גם לעיל פ' וארא סג, ד. וש"נ.
- 104. הן יראת ה'. . בינה : איוב כח, כח.
- 105. דהן קודם ללאו : ראה גם לקמן פ' פקודי תנו, ד.
- 105. ולא תחללו. . ונקדשתי : אמור כב, לב.
- 106. אם אין יראה אין חכמה : אבות פ"ג, מי"ז.
- 107. שמחה בצפרא ורננא ברמשא : זהר ויחי רכט, ב.
- 108. דעולם שנה נפש : ראה ס"י פ"ג, מ"ג ואילך. מאמרי אדה"א בראשית ע' נו ואילך. וש"נ. לעיל פ' שמות נג, ב. וש"נ.
עמוד שכא, ג
- 109. שא' והי' העולם : נוסח ברוך שאמר.
- 110. כמלאכים. . בגופי' דקי' : ראה תניא פ"מ. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רצב. וש"נ. תו"ח בראשית כה, ב.
- 111. שהי' העולם מתפשט : ראה חגיגה יב, א.
- 112. תוצא הארץ : בראשית א, כד.
- 113. דמה שמסתלק. . רו"ש : ראה לקו"ת בלק סה, א. ר"ה סא, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תת.
- 114. כי ימים יוצרו : תהלים קלט, טז [בהוספת תיבת כי — ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' רמג בהערה].
- 115. שהזמן בחי' נברא : ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשצג. וש"נ.
עמוד שכא, ד
- 116. כמ"ש במ"א : ראה מאמרי אדה"א דברים שם ע' תתא ואילך. עט"ר ג, ב.
- 117. חדשים לבקרים : איכה ג, כג.
- 118. כוכבי בקר : איוב לח, ז.
- 119. בקר דאברהם : ראה זהר מקץ רג, א. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שכו.
- 120. הנותן לשכוי בינה להבחין : ברכות השחר (מברכות ס, ב).
- 121. דשחרית צלותא דאברהם : ברכות כו, ב.
- 122. דאברהם איש החסד : נסמן לעיל פ' יתרו רנט, א.
- 123. ואמת ה' לעולם : תהלים קיז, ב.
עמוד שכב, א
- 124. נפשי אויתיך בלילה : ישעי' כו, ט.
- 125. העם ההולכים בחשך : ישעי' ט, א.
- 126. בוא"ו לפני"ו ברננ"ה : נסמן בהערה הבאה.
- 127. עבדו את ה' בשמחה : תהלים ק, ב.
- 128. דבמע"ב היום הולך. . שקדמה : ראה בהתחלת המאמר.
- 129. והגית בה יומם ולילה : יהושע א, ח [ושם: בו — ראה גם תו"ח מקץ הערה 18].
- 130. יומם יצוה : תהלים מב, ט.
- 131. לא איברי לילה אלא לגירסא : ראה ערובין סה, א. (ראה גם) מאמרי אדה"א שמות ח"א ס"ע צג ואילך.
- 132. בק"ש. . דחו"ג. . שמע והי' א"ש : נסמן לעיל פ' תרומה שח, א הערה 208.
- 133. יגעתי באנחתי מטתי בדמעת"י : תהלים ו, ז [בדילוג].
- 134. חצות לילה אקום להודות לך : תהלים קיט, סב.
עמוד שכב, ב
- 135. כנור הי' תלוי : ברכות ג, ב. ראה גם לעיל פ' בא פח, ג. וש"נ.
- 136. תיקו"ן חצות על ח"נ : ראה גם לקמן שכה, א. ד"ח ו, ב. שעה"י קיג, סע"ב.
- 137. מחצות. . . מתחלק החסדי' מן הגבו' : ראה גם לעיל פ' בא פח, ב ואילך.
- 138. ובליל שבועות להיפך : ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תתקכ (ובהנסמן במ"מ לשם). מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרמ ובהנסמן שם. במדבר ח"ב ע' שכו.
- 139. ולילה כיום יאיר : תהלים קלט, יב.
- 140. שלא אץ לבוא ביום תמים : יהושע י, יג.
- 141. ביום : אינו ברור בגוכי"ק ואולי כתוב כיום.
- 142. חושך דלילה עצמו יאיר : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' קסט ואילך.
- 143. שאור הלבנה יהי' כאור החמה : ישעי' ל, כו. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תקצג.
- 144. ועינינו מאירות : תפלת נשמת. ראה גם לעיל פ' בשלח רג, ד. וש"נ.
- 145. ושמתי כדכ"ד שמשותיך : ישעי' נד, יב.
- 146. כדכ"ד. . ב"פ כ"ד אותיות דשמע ישראל : ראה גם לקמן שמו, ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' שג. תו"ח ח"ש קלז, ג ובהערה 41.
- 147. הכדכ"ד שאין הכלי מעלים ומסתיר : ראה מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ס"ע קצג. מארז"ל ע' תפג בנו"א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ס"ע תמה.
- 148. הוי' ואלקים עכשיו כשמש ומגן : ראה שער היחוד והאמונה רפ"ו. לעיל פ' שמות לד, ד. וש"נ.
- 149. עתידה ארץ שתוציא גלוסקאות : ראה שבת ל, ב. לעיל פ' שמות כג, ב. וש"נ.
- 150. עתידה אשה שתלד בכל יום : נסמן בהערה שלפנ"ז.
- 151. אשה כי תזריע : תזריע יב, ב. ראה גם לעיל פ' שמות ט, ג. וש"נ.
- 152. דעו כי הוי' הוא האלקים : תהלים ק, ג.
- 153. הוי' אחד ושמו אחד : זכרי' יד, ט.
- 154. למהוי אחד באחד : זהר תרומה קלה, סע"א.
- 155. כשזו"ן שוין בקומתן : ראה ע"ח (שער מיעוט הירח) של"ו, פ"א. פ"ב. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תקצג ואילך.
עמוד שכב, ג
- 156. בשבת שאו' כגוונא דאינון : סדר קבלת שבת מזהר תרומה קלה, א.
- 157. כ"ו כל"ח שמאירי' חסדי' דהוי' באלקי' : ראה גם לעיל פ' בשלח קמד, א. וש"נ.
- 158. מיום דשבת. . שכולו שבת : ראה גם מכילתא תשא לא, יג. לעיל פ' שמות לג, ג. וש"נ.
- 159. דמ"ש : דמעלי שבתא.
- 160. ב' שבתות כהלכתן : שבת קיח, ב.
- 161. תפלת השבת. . שיר אל : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקו. הנסמן לקמן הערה 475.
עמוד שכב, ד
- 162. וידעת היום והשבות אל לבבך : ואתחנן ד, לט.
- 163. הדע"ת שכולל חו"ג : ראה גם לעיל פ' וארא נז, ד. וש"נ.
- 164. מרחוק הוי' נראה לו : ע"פ ירמי' לא, ב.
- 165. דלמחת"ב : ת"ז בהקדמה (יז, א).
- 166. אליך הוי' נפשי אשא : תהלים כה, א.
- 167. וגילו ברעדה : תהלים ב, יא. ברכות ל, ב. ראה גם שע"ת לה, א ובהערה 1. לקמן פ' ויקהל תיג, א.
- 168. עבדו את ה' ביראה : התחלת הכתוב וגילו ברעדה.
- 169. ואהבת ב"פ אור : ואתחנן ו, ה. פע"ח (שער הק"ש) ש"ח, פכ"ג. ראה לעיל פ' וארא סה, ג. וש"נ.
- 170. בכל לבבך בב' לבבות : ראה ואתחנן ו, ה. תנחומא תבא א בסופו. ספרי ואתחנן שם. ברכות נד, א (במשנה). מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תקו. וש"נ.
- 171. שבדעת חדרים : משלי כד, ד.
- 172. בלב. . ביסוד האש : ראה תניא פ"ג. מאמרי אדה"א בראשית ע' שצ. וש"נ.
- 173. רץ לב"ך : ס"י פ"א, מ"ח.
- 174. אהבה דכלילת מב' סטרי' : ראה זהר בהקדמה יא, סע"ב. תו"ח בראשית לח, ג ובהנסמן במ"מ לשם.
- 175. בכי' תקיע בלבאי. . מסט' דא : ראה זהר אחרי עה, א. (היכלות) פקודי רנה, א. לעיל פ' וארא סח, ב. וש"נ.
עמוד שכג, א
- 176. כי חדות ה' מעוזו : ע"פ נחמי' ח, י.
- 177. כי אל דיעות ה' : שמו"א ב, ג.
- 178. שבמקום גדולתו : ראה מגילה לא, א. הנסמן לעיל פ' יתרו רנט, ב.
- 179. שלגדולתו אין חקר : תהלים קמה, ג.
- 180. שאוא"ס למעלה. . עד אין תכלית : ראה ז"ח יתרו לד, ג. ת"ז תי"ט (מ, ב). סתנ"ז. תו"ח נח סט, ב ובהערה 11. לעיל פ' תרומה שיז, ג. לקמן שלב, א. פ' ויקהל שפח, ד.
- 181. אין עוד מלבדו : ואתחנן ד, לה.
- 182. ממה דתפיס בכ"ע : ראה זהר (רע"מ) פינחס רכה, א. לעיל פ' יתרו רסב, א. וש"נ.
- 183. ואין העולם מקומו. . בשעה שהוא מקומו ש"ע : ראה ב"ר פס"ח, ט. הנסמן בתו"ח בראשית מג, א הערה 2.
עמוד שכג, ב
- 184. דעוז וחדוה במקומו : דהי"א טז, כז.
- 185. רחל מבכה : ירמי' לא, יד.
- 186. אין עצבות לפני המקום : ראה חגיגה ה, ב.
- 187. שאין מתפללי' מתוך עצבות : ראה ברכות לא, א.
- 188. אתה הוא קודם שנבה"ע : ראה תפלת השחר. של"ה ג, ב. שעה"י קטז, א ובהערה 1.
עמוד שכג, ג
- 189. קרב וכליות. . ויראוך : ע"פ תפלת נשמת. ראה מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' מז. וש"נ.
- 190. באהבה דאברהם : ראה גם אגה"ק סי"ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תלג, וש"נ.
- 191. כי ירא אלקים אתה : וירא כב, יב.
- 192. במשה. . כב"ד פ"ה : ראה גם לעיל פ' יתרו רנו, ג ובהנסמן שם. לקמן פ' פקודי תנח, א.
- 193. ירא בושת : ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תט. לעיל פ' שמות יב, ב. וש"נ.
- 194. ואוכם הוא לגבי עה"ע : נסמן להלן הערה 228.
- 195. שסובל ב' דעות. . ממוצע : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'ריד. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' פא. וש"נ.
- 196. ממוצע. . מש"ה ידב"ר : יתרו יט, ט. ראה גם לעיל פ' שמות יא, ג. יב, ב וארא פ, א. בשלח קנה, ג. יתרו רנו, ד. לקמן שמו, ד. פ' פקודי תנא, ג. מאמרי אדה"א בראשית ע' תח. שמות ח"א ס"ע רלג ואילך. דברים ח"ג ע' תשפג. הנחות תקע"ז ע' נז. וראה שע"ת קלג, א.
- 197. הכת"ר. . וכתר לנאצלים : ראה גם לעיל פ' שמות יא, ג. וש"נ.
- 198. אני ראשון : ישעי' מד, ו.
- 199. המל'. . מטרוניתא ואימא תתאה : ראה תניא רפנ"ב. ש"א טו, סע"ב ובהנסמן במ"מ לשם.
- 200. בדוד. . מרכבה למל' : ראה פרדס (שער עה"כ) שכ"ג, מערכת דוד. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקט.
עמוד שכג, ד
- 201. מפזז ומכרכר : שמו"ב ו, טז.
- 202. ונקלותי עוד מזאת : שם שם, כב.
- 203. וקרא עצמו רש ונקלה : שמו"א יח, כג.
- 204. וקרא עצמו. . עני ואביון : תהלים פו, א. קט, כב.
- 205. שהמל' עומדת. . דת"י : ראה פרדס (שער סדר עמידתן) ש"ו, פ"א. תו"ח לך פ, ד הערה 46.
- 206. אתרוג שדר באילנו : סוכה לה, א. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ד ס"ע א'שיא ואילך. וש"נ.
- 207. בק"ש בכל יום. . אור דשבת : ראה גם לקמן פ' ויקהל תטו, ג. תלו, ד.
- 207. וכר"מ דמצלי בכל מיני ניגון : ראה זהר (רע"מ) משפטים קיד, סע"ב. השמטות לזח"א רסו, ב. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' סו. וש"נ. שע"ת פח, ד ובהערה 13. לקמן של, ב.
- 208. של השיר : בגוכי"ק ליתא תיבת של. וקודם תיבת השיר נרשם סימן. ועה"ג נרשם רק אות ש.
עמוד שכד, א
- 208. דאם אין יראה : אבות פ"ג, מי"ז.
- 209. האהבה. . שרש למ"ע : ראה תניא פ"ד ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. של"ה נא, ב. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' פז. וש"נ.
- 210. והיו הדברים האלה : ואתחנן ו, ו.
- 211. מצות ת"ת תמידית : ראה מנחות צט, סע"ב. לעיל פ' וארא פא, א. וש"נ.
- 212. וגבה מאד : ישעי' נב, יג.
- 213. דכל המשפיל עצמו ה' מגביהו : ערובין יג, ב.
- 214. והריח"ו ביראת ה' : ישעי' יא, ג. סנהדרין צג, ב. ראה הנסמן לעיל פ' בשלח קנח, ג הערה 428.
- 215. שהנשמ"ה תהלל : תהלים קנ, ו.
- 216. בי' אחידא בי' להיטא : נסמן לעיל פ' משפטים רפט, ב.
- 217. שמ"ע ול"ת דאנכי ולא : נסמן לעיל פ' יתרו רנב, א.
- 218. מימינו א"ש דת : ברכה לג, ב.
- 219. זכור ושמור. . בדיבור א' : ר"ה כז, א. מכילתא יתרו כ, ח.
- 220. יראה בלא חכ'. . משא"כ בזמן הבית : ראה גם תו"ח נח נ, ד ובהערה 57.
- 221. בבכי יבואו : ירמי' לא, ח.
עמוד שכד, ב
- 222. כראב"ש שאמר חביבי' יסורים : ראה ב"מ פד, ב אחיי ורעיי בואו. בתו"ח כאן כתוב: חביבין עלי יסורים. ראה גם מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תקז: כר"א שאמר חביבין יסורים. שם ע' תרלג: כמ"ש ר"א חביבין עליך יסורים. ח"ג ע' תתפה, לעיל פ' בשלח רטו, א.
- 223. אברהם שקרא עצמו עפר ואפר : וירא יח, כז.
- 224. לברך על הרעה. . הטוב : ראה ברכות נד, א (במשנה).
- 225. את הטוב נקבל : איוב ב, י [בדילוג. ושם: ואת הרע].
- 226. אם אני כאן הכל כאן : סוכה נג, א (כגי' הע"י). ראה גם שע"ת כה, ג ובהערה 29.
- 227. דמשה שהי' עניו מכל האדם : בהעלותך יב, ג. ראה גם לעיל פ' שמות מד, ב.
- 228. אור צח אוכם : ראה ת"ז ת"ע (קלה, ב). לעיל פ' שמות יב, ב הערה 548.
עמוד שכד, ג
- 229. שכל הנחלים הולכים אל הים : קהלת א, ז.
- 230. רשב"י. . אנא סימנא בעלמא : זהר ויחי רכה, א. ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תקלח. וש"נ. שערי אורה עג, א ואילך. תו"ח בראשית טז, א.
- 231. אלקי אבי אברהם. . קטנתי מכל החסדי' : וישלח לב, י. יא.
- 232. מידך נתנו לך : דהי"א כט, יד [ושם: ומידך].
- 233. לך ה' הגדולה והגבו' : דהי"א כט, יא.
עמוד שכד, ד
- 234. כיעקב שהי' איש חלק חלק ה' : תולדות כז, יא. האזינו לב, ט. ראה גם תו"ח וישלח קפא, ב ובהערה 32. לעיל פ' שמות מא, ב.
- 235. הצמצום דחשך סתרו : ראה גם לעיל פ' בא קכג, ג הערה 445.
- 236. גדולים מעשה צדיקים : ראה כתובות ה, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתי. וש"נ. תו"ח בראשית כה, ג הערה 29.
- 237. כא' : תיבה זו אינה ברורה בגוכתי"ק.
- 237. ויספו ענוי"ם בהוי' שמחה : ישעי' כט, יט. ראה גם לעיל פ' בשלח קעח, א. וש"נ.
- 238. דצדיקים נק' ענוים : ראה גם לעיל שם. וש"נ.
- 239. אביוני אדם שהן בע"ת : ראה גם לעיל פ' שמות ט, א. וש"נ.
- 240. את מי אשכו"ן : ראה ישעי' נז, טו. לעיל פ' וארא פג, ב הערה 727.
- 241. שם נשמחה בו : תהלים סו, ו.
- 242. אם יגאלך טו"ב : רות ג, יג. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקעב. קונטרסים ע' ריח ובהנסמן בהנ"ל.
- 243. משיח שיעשה מצ"ג בע"ת : ראה זהר (רע"מ) בהעלותך קנג, ב. לעיל פ' שמות מא, ב. וש"נ.
- 244. כשיעברו בנהר פרת : ראה ישעי' יא, טו ובמפרשים שם. לעיל פ' שמות מ, ד. וש"נ.
עמוד שכה, א
- 245. השמחה כמו התינוק שנולד שיבכה : ראה לעיל פ' וארא סו, סע"ג ואילך.
- 246. ונפתחו עיניו : ראה לעיל פ' וארא סו, ד הערה 337.
- 247. מנש"ט : ראה גם לעיל פ' יתרו רנא, ד. וש"נ.
- 248. שלא עשני גוי : ברכות השחר. ראה גם לעיל פ' וארא עד, סע"ב ואילך.
- 249. ע"פ ויהי : ראה גם לעיל פ' בא פז, ב. פח, ב.
- 250. דוד. . ובע"ת : ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תסג. וש"נ. שמות ר"ע תקיג. תו"ח וישלח קצה, ג.
- 251. וכיעקב. . בע"ת : ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' תצה. וש"נ. שמות ח"ב ע' תקיא. תו"ח תולדות קסג, ב ובהערה 7. לקמן שדמ, ב. פ' ויקהל תו, א.
- 252. שחלק מכבוד"ו ליריאי"ו : ברכות נח, א.
- 253. להנחיל אוהבי יש : משלי ח, כא. ראה גם הנסמן לעיל פ' בשלח קנט, ב הערה 466.
- 254. ונח"י' לפני"ו : הושע ו, ב.
עמוד שכה, ב
- 255. והי' הוי' לי לאלקים : ויצא כח, כא. ראה לקמן שכט, א. שלא, ב.
- 256. ה' אלקינו : בא י, כו. ועוד.
- 257. ובאו במערות צורים : ישעי' ב, יט [בדילוג. ושם: ומהדר — ראה לעיל פ' בשלח קנד, ד].
- 258. ונגלה כבוד ה' : ישעי' מ, ה.
- 259. וראו כ"ב. . בהמות וחיות : ראה גם לעיל פ' וארא עד, א הערה 100.
- 260. וידע כ"פ כי אתה פעלתו : תפלת העמידה לר"ה.
- 261. וחמורו של רפב"י יוכיחו : ראה חולין ז, סע"א ואילך. לעיל פ' בשלח קצה, ד הערה 595.
- 262. יוכיחו : בגוכתי"ק: יוכיח ומקום פנוי ואח"כ ו. וכנראה שמתחלה רצה לכתוב בשורה זו גם תיבת וכמו. ואח"כ החליט לכותבה בשורה שלאח"ז.
- 263. פרות גשמיו' שנשאו הארון : ראה שמו"א ו, יב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתלד. וש"נ.
- 264. מלאכים עליונים דבריאה כשרפי' : ראה לקו"ת להאריז"ל ישעי' פ"ו. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רסג. וש"נ. שע"ת סב, א הערה 10.
- 265. מלאכים. . דבריאה. . וחיות : פע"ח (שער הק"ש) ש"ח, פ"א. לקמן פ' ויקהל תג, רע"ג.
- 266. כשרפי'. . או' קדוש : ישעי' ו, ב. ג. תוד"ה ברוך חולין צב, רע"א.
- 267. וחיות או' קדוש הוי' : ראה גם להלן (במאמר זה) שכח, ג.
- 268. וכתרגום כבוד"ו זיו יקרי' : תרגום יונתן לישעי' ו, ג. תרגום לתהלים עב, יט.
- 269. הודו על ארץ : תהלים קמח, יג. ראה גם לעיל פ' וארא עה, א. וש"נ.
- 270. ואין ערוך. . בל"ג : ראה גם לעיל פ' בשלח קעא, ב. וש"נ.
- 271. ביום עשות ה' : בראשית ב, ד.
- 272. אשר ברא אלקי' לעשות : שם ב, ג.
- 273. כולם בחכ' עשית : תהלים קד, כד.
- 274. כח הפועל בנפעל : בלקו"ת שלח מז, א: בספרים וראה בהנסמן במ"מ לשם. ספר הישר (לר"ת ) סוף שער ג.
- 275. אף ידי יסדה ארץ : ישעי' מח, יג.
עמוד שכה, ג
- 276. לחוץ : תיבה זו נכתבה עה"ג ולא נסמנה מקומה בפנים. ואולי מקומה כאן.
- 277. כהאי בוצינא דאדליק לכל סטר : ראה זהר (אד"ז) האזינו רפח, א. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קסג. וש"נ. לקמן פ' ויקהל שפט, א.
- 278. דכל מניע מתנענע : מו"נ ח"ב הקדמה התשיעית.
- 279. כמ"ש הרמב"ם במניע לגלגל היומי : ראה מו"נ ח"ב, פ"א.
- 280. שיכול : כ"ה בגוכתי"ק.
- 280. אני הוי' לא שניתי : מלאכי ג, ו.
- 281. גדול אדונינו ורב כח : תהלים קמז, ה.
עמוד שכה, ד
- 282. דדברה תורה כלשון בנ"א : ברכות לא, ב. ראה תו"ח וירא צח, ב.
- 283. שאין לו גוף : ע"פ פיוט יגדל. רמב"ם פיה"מ סנהדרין פ"י היסוד הג'.
- 284. לא ייעף ולא ייגע : ישעי' מ, כח.
- 285. וישבות כי בו שבת : בראשית ב, ב. ג.
- 286. שא' לעולמו די : חגיגה יב, א.
- 287. קול ה' בכח : תהלים כט, ד.
- 288. שא' בס"י כמו שלהבת בגחלת : ראה שם פ"א, מ"ז.
- 289. ע"ס בלי מה : ראה ס"י פ"א, מ"ב ובמפרשים שם.
- 290. מהות : אוצ"ל: בלי מהות.
- 291. דכל ע"ס בכלל נק' שמא קדישא : ראה זהר יתרו סז, ב ובמפרשים שם.
- 292. ע"ב דחכ' : ראה לעיל פ' וארא פד, ד הערות 805. 809. פה, ג הערה 837.
- 293. בשם ס"ג דבינה : ראה גם לעיל פ' תרומה שיב, ג. וש"נ.
- 294. בשם מ"ה. . ב"ן והוא שם אלקי' : נסמן לעיל פ' תרומה שיג, א.
- 295. בע"ס הגנוזו' : נסמן לעיל פ' יתרו רסה, ג הערה 116.
- 296. גליף גליפו בטה"ע : זהר בראשית טו, א.
- 297. מה ששיער בעצמו בכח : מובא לעיל פ' בשלח קעח, ג בשם הע"ח. ראה מק"מ לזהר שם. ראה גם מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רא. וש"נ.
- 298. ויאצל מן הרוח : בהעלותך יא, כה. ראה גם לעיל פ' שמות יא, ד.
- 299. ואין ערך לאצי' : ראה גם לעיל פ' בשלח קע, ב. וש"נ.
עמוד שכו, א
- 300. ממל' דא"ס. . שמו הגדול : ראה גם לעיל פ' שמות ה, ג. וש"נ.
- 302. שמו הגדול או שמי' רבא : ראה לקו"ת ראה יח, ד.
- 301. ממל' דא"ס. . שמי' רבא : ראה גם לעיל פ' בשלח קעח, ד ובהערה 648.
- 303. והארץ האירה מכבודו : יחזקאל מג, ב.
- 304. מאיר לארץ : ראה ברכת יוצר.
- 305. אני ראשון ואני אחרון : ישעי' מד, ו. ראה גם שעה"י קיד, א ובהערה 11.
- 306. שהקו"ח נפסק מאצי' ולמטה : ראה ע"ח (שער סדר האצי') ש"ג בתחלתו. תו"ח ויצא קעו, ג הערה 45.
- 307. אספקלריא דנהרא : זהר בראשית כג, סע"ב. לג, ב.
- 308. במראה אליו אתוודע : בהעלותך יב, ו.
עמוד שכו, ב
- 309. הנפש. . תתפעל ממקרי הגוף : ראה גם לעיל פ' שמות כח, ב. תרומה שיג, ב.
- 310. אדם א' דם : ראה מבו"ש ש"ה, ח"ב פ"ה. לעיל פ' וארא עב, ד הערה 22.
- 311. ואתה מחי"ה את כולם : נחמי' ט, ו.
- 312. אלקי"ם חיים ומלך עולם : ברכת יוצר.
- 313. כי עמך מקור חיים : תהלים לו, י. ראה גם לעיל פ' וארא ס, ב ובהערה 24.
- 314. אי אנת. . כגופא בלא נשמתא : ראה ת"ז בהקדמה (יז, ב).
- 315. ממאציל לאצי'. . פרסא : ראה גם אוה"ת בראשית (כרך ג) ע' תפ.
- 316. ולו נתכנו עלילות : נסמן לקמן הערה 322.
- 317. ועיניו פקוחות : ירמי' לב, יט [ושם: עיניך — ראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קו].
- 318. מחטו לי כמחט : וירא כ, ו. ראה זהר ויקרא ח, א.
עמוד שכו, ג
- 319. הכצעקתה הבאה אלי : וירא יח, כא. ראה זהר שם קו, א.
- 320. אד"ם : אולי כתוב: א' דם.
- 321. אם צדקת : איוב לה, ז.
- 322. ול"א נתכנו בא' : נסמן לעיל פ' יתרו רסא, ד.
- 323. מסטרא דשכינה לא ראיתם כל תמונ"ה : נסמן לעיל פ' יתרו רסה, א.
- 324. עיני ה' : עקב יא, יב. ראה ת"ז ת"ע (קלא, א).
- 325. אזני ה' : בהעלותך יא, א. יח. ראה ת"ז שם.
- 326. המלאכים שנק' אברי דשכינה : ראה פרדס (שער היכלות) שכ"ד, פי"א.
- 327. היוצר עי"ן. . הלא יביט : נסמן לעיל פ' יתרו רסה, א.
- 328. הגלגולים. . באבן : ראה גם לעיל פ' שמות כח, ב. וש"נ.
- 329. שסומא וקיטע מוליד שלם : ראה גם לעיל שם. וש"נ.
- 330. כחכ' מוחא חסד דרועא : ראה ת"ז בהקדמה (יז, א).
- 331. מארי דעיינין : ראה זהר בשלח נ, ב. ויקהל רב, א. ת"ז ת"ל (עה, א). ת"מ (פ, א). ת"ע (קלא, א).
- 332. מארי. . ואודנין : ראה זהר ויקהל שם. ת"ז שם. אוה"ת וירא כרך ד ע' תשלו ואילך.
עמוד שכו, ד
- 333. וממך הכל : דהי"א כט, יד.
- 334. בקומתן נבראו : חולין ס, א.
- 335. התגלות : אולי כתוב: התחלקות.
- 336. כמו שהקב"ה ממלא : ראה ברכות י, א.
- 337. שנעשה בצלם אלקים : בראשית א, כז. נח ט, ו.
- 338. מבשרי אחז"ה אלו"ה : איוב יט, כו [ושם — ומבשרי]. נסמן לעיל פ' בא צח, ב.
- 339. בפייט חי ולא בחיים : ראה מו"נ ח"א, פנ"ז. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תקד.
- 340. ותמונת ה' יביט : בהעלותך יב, ח.
עמוד שכז, א
- 341. לכו חזו מפעלות אלקים : נסמן לעיל פ' יתרו רנג, א.
- 342. הגם : תיבה זו אינה ברורה.
- 343. דאשתמודע אדון על כולא : ת"ז בהקדמה (יז, ב).
- 344. אדנ"י ב"ם : תהלים סח, יח.
- 345. ויאמר אלקים תדשא הארץ : בראשית א, יא.
- 346. ויאמר אלקים יהי מאורות : בראשית א, יד.
- 347. נעשה אדם : בראשית א, כ.
- 348. שדבר אלקי' יקום : ישעי' מ, ח.
- 349. כי הוא אמר ויהי : תהלים לג, ט.
- 350. הוא ציוה ונבראו : תהלים קמח, ה.
- 351. דדבר מלך שלטון : קהלת ח, ד.
- 352. כי לא מחשבותי : ישעי' נה, ח.
- 353. נפש השכלי' שנק' נפש המדברת : ראה גם לעיל פ' שמות מז, ב. וש"נ.
עמוד שכז, ב
- 354. בצלאל הי' יודע : ראה ברכות נה, א.
- 355. דאתוון אתגליפו : ראה זהר בראשית טו, ב. שעה"י קמא, ב הערה 46.
- 356. בחיות ושרפים ואופנים : ראה אוה"ת על נ"ך כרך ג' ע' א'רסה.
- 357. מי שאמר לשמן וידליק : תענית כה, א (ובע"י). ראה גם לעיל פ' שמות כ, א. וש"נ.
עמוד שכז, ג
- 358. מכאן ואילך צא וחשוב : ס"י פ"ד, מי"ב.
- 359. המוציא במספר צבאם : ישעי' מ, כו.
- 360. ואתה מח"י' את כולם : נחמי' ט, ו. ראה זהר בראשית טו, ב. (היכלות) פקודי רסא, א. שער היחוה"א פ"ב.
- 361. דבה"א בראם : ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב.
- 362. שם אלקי'. . אד'. . מז' שמות : ראה לעיל פ' בא קיב, א. וש"נ.
עמוד שכז, ד
- 363. מאור : תיבה זו אינה ברורה בגוכתי"ק.
- 364. דאלקים לשון כח : נסמן לעיל פ' תרומה שה, א.
- 365. דאלקים. . לשון שררה : ראה רש"י בראשית ו, ב. לעיל פ' וארא ס, א. וש"נ.
- 366. נשיא אלקים אתה : ח"ש כג, ו.
- 367. עד האלקי' יבוא : משפטים כב, ח.
- 368. מלכותך. . וממשלתך : תהלים קמה, יג.
- 369. אדון כל הארץ : יהושע ג, יא.
- 370. אל אדון על כל המעשים : ברכת יוצר דשבת. זהר תרומה קלב, א.
- 371. כי אלקי' שופט : תהלים עה, ח.
- 372. השם דאלקי' שיש בו ק"ך צירופי' : נסמן לעיל פ' יתרו רסג, ג.
- 373. אלקי השמים והארץ : ח"ש כד, ג [ושם: ואלקי הארץ].
- 374. מז' שמות. . הוי' ושם שדי וצבאות : ראה לעיל פ' בא קיב, א. וש"נ.
- 375. המל'. . אד' : ראה זהר ויקרא יא, א. לעיל פ' וארא עה, ב. וש"נ.
עמוד שכח, א
- 376. שקרא אדם שמות לכל הבהמה וחי' : בראשית ב, כ. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רסח ואילך. לעיל פ' בא קיג, ג.
- 377. עביד מאנא וקרא בה גרמי' חכ"ם : ראה זהר (רע"מ) בא מב, ב.
- 378. כמ"ש בסידור : ערב שבת קסו, א.
- 379. רגלי השכינה : ברכות מג, ב. ת"ז ת"ע (קלא, א). ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קט. וש"נ.
- 380. עיני ה' משוטטי' : זכרי' ד, י [בדילוג].
- 381. וישמע הוי' : בהעלותך יא, א.
- 382. וישב וילך : תהלים כט, י. וירא יח, לג.
עמוד שכח, ב
- 383. נטה ימינו וברא השמים : ראה פדר"א פי"ח. הנסמן בתו"א וארא נו, ב.
- 384. כבוד מלכותך יאמרו : תהלים קמה, יא.
- 385. ה' מלך גאות לבש : תהלים צג, א. ראה גם הנסמן לעיל פ' וארא עה, א.
- 386. כי שמש ומגן : תהלים פד, יב [ושם: אלקים]. ראה שער היחוה"א רפ"ו. הנסמן לעיל פ' שמות לד, ד.
- 387. וכולם מקבלים עליהם : ברכת יוצר.
- 388. יראת ה' לחיים : משלי יט, כג. ראה סידור שער הק"ש פב, סע"ג בשם הה"מ. לעיל פ' בא ק, א. וש"נ.
עמוד שכח, ג
- 389. ה' יוציא חמה מנרתקה : ראה ע"ז ג, סע"ב. לעיל פ' שמות לט, ב. וש"נ.
- 390. רוממי שדי : ברכת יוצר. ראה גם לעיל קעט, ב. וש"נ.
- 391. רכב אלקי' : תהלים סח, יח.
- 392. קדוש. . מלא כה"כ : ישעי' ו, ג.
- 393. הוד והדר : תהלים כא, ו. ועוד.
- 394. וכבוד הדר מלכותו : תהלים קמה, יב.
- 395. ע"ב במילוי יודין : נסמן לעיל פ' וארא פה, ג.
- 396. רזא דשמא קדישא : ראה זהר יתרו סז, ב ובמפרשים שם. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' שנ. וש"נ.
- 397. וחיות או' קדוש הוי' : ראה גם לעיל (במאמר זה) שכה, ב.
- 398. והאופני' או' ברוך : יחזקאל ג, יב. ראה חולין צב, א ובתוד"ה ברוך.
עמוד שכח, ד
- 399. הללו את הוי' מן השמים : תהלים קמח, א.
- 400. הללוהו כל מלאכיו : תהלים שם, ב.
- 401. שמש וירח והמים אשר מעל השמים : תהלים שם, ג. ד.
- 402. יהללו את שם הוי' : תהלים קמח, יג.
- 403. הללו את הוי' כל גוים : תהלים קיז, א.
- 404. ויבואו בני האלקי' : איוב א, ו. ב, א. ראה גם לעיל פ' יתרו רנב, ד. וש"נ.
- 405. השמים מספרים : תהלים יט, ב.
- 406. הללו את הוי'. . עץ פרי : תהלים קמח, ז. ט.
- 407. ע' שרים : ראה זהר בראשית מו, סע"ב. שע"ת עד, א הערה 2.
- 408. אין מקרא יוצא מידי פשוטו : שבת סג, א.
עמוד שכט, א
- 409. הבו להוי' : תהלים כט, א-ב. ראה פע"ח (שער השבת) שי"ח, פ"ב. פ"ו. פ"ח. מאמרי אדה"א בראשית ע' מו. וש"נ.
- 410. דסוף מעשה. . עבמ"ת : ע"פ פיוט לכה דודי.
- 411. דארץ קדמה לשמים : חגיגה יב, א.
- 412. למעלת : כ"ה בגוכתי"ק.
- 412. בראשית ברא השמים : בראשית א, א [בדילוג].
- 413. הסתיו עבר הגשם חלף והלך לו : שה"ש ב, יא.
- 414. הנצנים נראו בארץ : שם, ב, יב.
- 415. קומי לך רעיתי : שה"ש שם, יג. י.
- 416. כמראה הקשת ביום הענן : יחזקאל א, כח [ושם: כמראה הקשת אשר יהי' בענן].
- 417. הקשת. . ג' גווני' דשמש : ראה זהר (ס"ת) וירא צח, ב. ש"א מד, א הערה 16.
- 418. הקשת. . כן מראה הנוגה : ראה גם ביאוה"ז פקודי נז, ג. שע"ת טז, ד. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תנד. וש"נ. דברים ח"ב ע' תכא.
- 419. דזרענא פולין לנ"ב גוונין : ראה זהר (סבא) משפטים צז, סע"ב. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שפד.
עמוד שכט, ב
- 420. שהכה הארי בתוך הבור : ראה שמו"ב כג, כ. ברכות יח, סע"ב ואילך.
- 421. דבניה"ו על הל' גיבורי' דדוד : ראה דהי"א כז, ה. ו וברד"ק ובמצודות דוד שם. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' ריג. סה"מ תרכ"ח ע' סה.
- 422. דבניה"ו. . בן יה"ו : ראה לקו"ת להאריז"ל שמו"ב פכ"ג. ח"ש עה"פ ו(הנה) רבקה יוצאת (כד, טו). שער רוח הקדש סוף תיקון כ.
- 423. יה"ו דז"א : ראה לקו"ת להאריז"ל שמו"א פי"ח.
- 424. ולא יכנף עוד מוריך : ישעי' ל, כ.
- 425. ויבין כל יצור : תפלת העמידה לר"ה.
- 426. כבהמות בהררי אלף : תהלים נ, י. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'נט. וש"נ. בראשית ע' צו. וש"נ. שע"ת ח, א.
עמוד שכט, ג
- 427. חטא עה"ד. . זוהמא של נחה"ק : ראה שבת קמו, רע"א.
- 428. ואחשיך אנפי בריין : ראה זהר ח"ש קלא, סע"א.
- 429. לבד. . ואבות : ראה זהר וארא כג, ב ובמק"מ שם. לקלו"י לתניא ע' מח (קכז, ב). הערות לזהר וארא ע' נו.
- 430. הן במראה אליו : בהעלותך יב, ו [בהוספת תיבת: הן — ראה גם לעיל פ' בשלח קמד, א].
- 431. פחד. . מצד עוצם הקירוב : ראה שה"א מה, ב ובהערה 24. מאמרי אדה"א נ"ך ע' צ. וש"נ.
- 432. ומלאה הארץ דעה את הוי' : ישעי' יא, ט [ושם: כי מלאה — נסמן לעיל פ' בשלח קס, ד].
- 433. וגר זאב עם כבש : ישעי' יא, ו.
- 434. וארי' כבקר : ישעי' יא, ז. סה, כה.
- 435. כגן ה' : לך יג, י.
- 436. שדבר ה' גם עם הנחש : בראשית ג, יד. טו.
- 437. וקול הוי' מתהלך בגן : בראשית שם, ח.
- 438. ושמך נור"א : תפלת העמידה לימים נוראים.
תניא, ליקוטי אמרים כ״ו - הטקסט מספריא
בְּרַם, כְּגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעֵי כְּלָל גָּדוֹל: כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה, אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – יְנוּצַּח בְּקַל וְיִפּוֹל גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵירוֹ, כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם, בִּזְרִיזוּת – הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב, וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר״, פֵּירוּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה יִתְרוֹן וּמַעֲלָה מִזֶּה, הִנֵּה אַדְּרַבָּה, מִלָּשׁוֹן זֶה מַשְׁמַע, שֶׁהָעֶצֶב מִצַּד עַצְמוֹ אֵין בּוֹ מַעֲלָה, רַק, שֶׁיַּגִּיעַ וְיָבֹא מִמֶּנּוּ אֵיזֶה יִתְרוֹן, וְהַיְינוּ – הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ אֱלֹהָיו, הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב הָאֲמִיתִּי לְעִתִּים מְזוּמָּנִים עַל עֲוֹנוֹתָיו בְּמַר נַפְשׁוֹ וְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, וַאֲזַי יְקוּיַּם בּוֹ רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא: ״תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְגוֹ׳, הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ, וְרוּחַ נְדִיבָה וְגוֹ׳״.
וְזֶהוּ טַעַם הַפָּשׁוּט לְתִיקּוּן הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה אַחַר תִּיקּוּן חֲצוֹת קוֹדֶם הַלִּימּוּד – כְּדֵי לִלְמוֹד בְּשִׂמְחָה אֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב; שֶׁיֵּשׁ לְשִׂמְחָה זוֹ יִתְרוֹן, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר כוּ׳״, עַיֵּין שָׁם, וְדַי לַמֵּבִין.
וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֶּר הַכָּתוּב: ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וְגוֹ׳״, וְנוֹדָע לַכֹּל פֵּירוּשׁ הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק זֶה:
וְהִנֵּה, עֵצָה הַיְּעוּצָה לְטַהֵר לִבּוֹ מִכָּל עֶצֶב וְנִדְנוּד דְּאָגָה מִמִּילֵּי דְעָלְמָא, וַאֲפִילוּ בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כוּ׳״, וּפֵירְשׁוּ בַּגְּמָרָא: ״לְקַבּוּלֵי בְּשִׂמְחָה״, כְּמוֹ שִׂמְחַת הַטּוֹבָה הַנִּגְלֵית וְנִרְאֵית, כִּי ״גַּם זוֹ – לְטוֹבָה״, רַק שֶׁאֵינָהּ נִגְלֵית וְנִרְאֵית לְעֵינֵי בָשָׂר, כִּי, הִיא מֵ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ שֶׁלְּמַעְלָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא״, שֶׁהוּא – ו״ה מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ־הוּא, וְ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ – הוּא י״ה, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ״הּ וְגוֹ׳״.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כִּי ״הַשְּׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים – עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״, כִּי, הַשִּׂמְחָה הִיא מֵאַהֲבָתוֹ קִרְבַת ה׳ יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדִכְתִיב: ״כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים וְגוֹ׳״, וְקִרְבַת ה׳ – הִיא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּמַעֲלָה לְאֵין קֵץ בְּ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״, כִּי ״שָׁם חֶבְיוֹן עוּזּוֹ״ וְ״יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן״, וְעַל כֵּן זוֹכֶה לְ״צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהִיא יְצִיאַת חַמָּה מִנַרְתֵּקָה, שֶׁהִיא מְכוּסָּה בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֶעָתִיד – תִּתְגַּלֶּה מִכִּסּוּיָהּ, דְּהַיְינוּ, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא, וְיִזְרַח וְיָאִיר בְּגִילּוּי רַב וְעָצוּם לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִסְתּוֹפְפִים בְּצִלּוֹ, צֵל הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵל וְלֹא אוֹרָה וְטוֹבָה נִרְאֵית, וְדַי לַמֵּבִין:
אַךְ הָעַצְבוּת מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא צָרִיךְ לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לִיפָּטֵר מִמֶּנָּה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹד ה׳ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, אֶלָּא אֲפִילוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל עֲסָקִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אִם נוֹפֵל לוֹ עֶצֶב וּדְאָגָה מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא בִּשְׁעַת עֲסָקָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא תַּחְבּוּלַת הַיֵּצֶר – כְּדֵי לְהַפִּילוֹ אַחַר כָּךְ בְּתַאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּנּוֹדָע, שֶׁאִם לֹא כֵן, מֵאַיִן בָּאָה לוֹ עַצְבוּת אֲמִיתִּית מֵחֲמַת אַהֲבַת ה׳ אוֹ יִרְאָתוֹ, בְּאֶמְצַע עֲסָקָיו.
וְהִנֵּה, בֵּין שֶׁנָּפְלָה לוֹ הָעַצְבוּת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, וּבֵין שֶׁנָּפְלָה לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, זֹאת יָשִׂים אֶל לִבּוֹ: כִּי אֵין הַזְּמַן גְּרָמָא כָּעֵת לְעַצְבוּת אֲמִיתִּית, אֲפִילוּ לְדַאֲגַת עֲוֹנוֹת חֲמוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק לָזֹאת צָרִיךְ קְבִיעוּת עִתִּים וּשְׁעַת הַכּוֹשֶׁר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֲשֶׁר חָטָא לוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לִבּוֹ נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת בִּמְרִירוּת אֲמִיתִּית.
וְכִמְבוֹאָר עֵת זוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְשָׁם נִתְבָּאֵר גַּם כֵּן, כִּי מִיָּד אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר לִבּוֹ בְּעִתִּים קְבוּעִים הָהֵם, אֲזַי יָסִיר הָעֶצֶב מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי, וְיַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵימָה כִּי ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתוֹ ״וְרַב לִסְלוֹחַ״. וְזוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
ויקרא רבה ד׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וְכִי מָה רָאָה דָּוִד לִהְיוֹת מְקַלֵּס בְּנַפְשׁוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אָמַר הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ מְמַלָּא אֶת הַגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וגו', תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא מְמַלְּאָה אֶת הַגּוּף וּתְשַׁבֵּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מְמַלֵּא אֶת כָּל הָעוֹלָם. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת סוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹבֵל אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מו, ד): אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁסּוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא סוֹבֵל אֶת עוֹלָמוֹ. הַנֶּפֶשׁ מְבַלָּה אֶת הַגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַלֶּה אֶת עוֹלָמוֹ, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא מְבַלָּה אֶת הַגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מְבַלֶּה אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, כז): הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת יְחִידָה בַּגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא יְחִידָה בַּגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת אֵינֶנָּה אוֹכֶלֶת בַּגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו אֲכִילָה, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין לְפָנָיו אֲכִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ, יג): הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וגו'. הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאָה וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ד, י): עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ. הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ טְהוֹרָה בַּגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר בְּעוֹלָמוֹ, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא טְהוֹרָה בַּגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא טָהוֹר בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק א, יג): טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת אֵינָהּ יְשֵׁנָה בַּגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שֵׁנָה, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵינָהּ יְשֵׁנָה בַּגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין לְפָנָיו שֵׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן.
משנה אבות ד׳:ט״ו - הטקסט מספריא
רבי ינאי אומר אין בידינו לא משלות הרשעים. ואף לא מיסורי הצדיקים. רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם. והוי זנב לאריות. ואל תהי ראש לשועלים.
נדרים ס״ד ב - הטקסט מספריא
וְרָבָא אָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִשְׁאָלִין לְחָכָם.
תְּנַן: וּמוֹדִין חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁפּוֹתְחִים לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי דְּאָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִיתָּרִין, הָכָא כֵּיוָן דְּאִיחֲצַף לֵיהּ — הָא אִיחֲצַף לֵיהּ.
אֶלָּא לְרָבָא, דְּאָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִשְׁאָלִין לְחָכָם, הָכָא אַמַּאי פּוֹתְחִין? אָמְרִי: כֵּיוָן דְּכֹל נִדְרֵי לָא סַגִּיא לְהוֹן דְּלָאו חָכָם — הָכָא נָמֵי פּוֹתְחִין.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד כּוּ׳. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אָמַר רַב חִסְדָּא: דְּאָמַר קְרָא ״כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים״ — וְהָא מִיתָה דְּנוֹלָד הוּא, מִכָּאן שֶׁפּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד.
וְרַבָּנַן מַאי טַעְמַיְיהוּ? קָסָבְרִי: הָנְהוּ מִי מָיְיתִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״נִצִּים״ וְ״נִצָּבִים״, אֵינָן אֶלָּא דָּתָן וַאֲבִירָם. אֶלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים — חָשׁוּב כְּמֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״. וְתַנְיָא, אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִין מֵת: עָנִי, וּמְצוֹרָע, וְסוֹמֵא, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים. עָנִי — דִּכְתִיב: ״כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים״. מְצוֹרָע — דִּכְתִיב: ״אַל נָא תְהִי כַּמֵּת״. וְסוֹמֵא — דִּכְתִיב: ״בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם״. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים — דִּכְתִיב: ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״.
And Rava said: It means: If so, there are no requests for the dissolution of vows to a halakhic authority. Since this type of extenuation applies to all vows, people will therefore assume that their vows are automatically dissolved, and will not take the required steps to dissolve them.
The Gemara analyzes the dispute between Abaye and Rava: We learned in the mishna: And the Rabbis concede to Rabbi Eliezer with regard to a vow concerning a matter that is between him and his father and mother, that they may broach dissolution with him by raising the issue of the honor of his father and mother. Granted, according to Abaye, who said: If so, vows are not dissolved properly, here, since he was impudent toward him by stating a vow that subjects his parent to a prohibition, he was impudent toward him and has demonstrated that he is not concerned for their honor. In such a case, there is no concern that he would pretend to regret his vow due to his parents’ honor. This is why the Rabbis concede to Rabbi Eliezer.
But according to Rava, who said: If so, there are no requests for dissolution made to a halakhic authority, here, in the case of one whose vow involves his parents, why may they broach dissolution in this way? Why is there not a concern that people will assume that this dissolves all vows automatically? The Gemara answers: The Sages say in response: Since it is not sufficient and applicable for all vows not to request dissolution from a halakhic authority, because the Rabbis maintain that in general, the honor of one’s parents cannot be used to broach dissolution, here too, they may broach dissolution by invoking the honor of a parent. There is no concern that this may lead one to think that vows are dissolved automatically, as this extenuation applies only to this particular vow.
§ The mishna teaches: And Rabbi Eliezer further said: They may broach dissolution by asking about a new situation, but the Rabbis prohibit it. The Gemara inquires: What is the reason of Rabbi Eliezer? Rav Ḥisda said: For the verse states that God told Moses he could return to Egypt from Midian, despite having vowed to Yitro that he would not do so: “For all the men are dead that sought your life” (Exodus 4:19), and he took the vow only because it would be dangerous for him to return to Egypt. The Gemara explains the proof: But death is a new circumstance, and Moses’ vow was dissolved based on the men dying. Therefore, it can be understood from here that they may broach dissolution by asking about a new situation.
The Gemara asks: And as for the Rabbis, what is their reason for not accepting this proof? The Gemara answers: They hold: These people who were seeking Moses’ life, had they indeed died? But Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Wherever it is stated in the Torah the term striving (Exodus 2:13), in reference to the men who slandered Moses, or standing (Exodus 5:20), in reference to those who complained against Moses and Aaron, they are none other than Dathan and Abiram. Dathan and Abiram were alive during the rebellion of Korah, which occurred years later, so they could not have been dead when God instructed Moses to return to Egypt. Rather, Reish Lakish said: They did not literally die, but the verse means that they lost their property and their status in the community, which meant their opinions were no longer granted credibility, and consequently, Moses could safely return to Egypt. Such a turn of events is not considered to be a new circumstance.
The Gemara relates: Rabbi Yehoshua ben Levi said: Any person who does not have children is considered like a dead person. The source is as is stated in the words Rachel said to Jacob: “Give me children, or else I am dead” (Genesis 30:1). And it was taught in a baraita: Four are considered as if they were dead: A pauper, and a leper, and a blind person, and one who has no children. A pauper, as it is written: “For all the men are dead” (Exodus 4:19). As explained above, they were not actually dead but had descended into poverty, and yet they were considered dead. A leper, as it is written that Aaron said to Moses with regard to Miriam’s leprosy: “Let her not, I pray, be as one dead” (Numbers 12:12). And a blind person, as it is written: “He has made me to dwell in dark places, as those that have been long dead” (Lamentations 3:6). And one who has no children, as it is written: “Give me children, or else I am dead” (Genesis 30:1).
רש"י על שמות ד׳:י״ט - הטקסט מספריא
כי מתו כל האנשים. מִי הֵם? דָּתָן וַאֲבִירָם; חַיִּים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם וְהֶעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת:
FOR ALL THE MEN ARE DEAD — Who were these men? Dathan and Abiram: Really they were still alive, but they had come down in the world, having lost their property, and a poverty-stricken man may well be regarded as dead (Nedarim 64b).
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
בראשית רבה ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה גָּלוּת מַמְלֶכֶת הָרְשָׁעָה, שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר כְּמוֹ הַתְּהוֹם, מַה הַתְּהוֹם הַזֶּה אֵין לוֹ חֵקֶר, אַף הָרְשָׁעִים כֵּן. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', בְּאֵיזוֹ זְכוּת מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה, הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, בִּזְכוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יט): שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי פְּדָת אָמַר, בְּרִית כְּרוּתָה לַמַּיִם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת שָׁרָב רוּחָה שַׁיְיפָה, וּכְבָר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא יוֹשֵׁב וְתוֹהֶא, וְעָבַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ, פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְלֹא הֵשִׁיבוֹ, בַּשְׁלִישִׁית הֵשִׁיבוֹ בִּבְהִילוּת, אָמַר לוֹ בֶּן זוֹמָא מֵאַיִן הָרַגְלַיִם, אָמַר לוֹ מְעַיֵּן הָיִיתִי, אָמַר לוֹ מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מֵאַיִן הָרַגְלַיִם. אָמַר לוֹ מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְלֹא הָיָה בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְנַשֶּׁבֶת אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מְרַחֶפֶת, כָּעוֹף הַזֶּה שֶׁהוּא מְרַפְרֵף בִּכְנָפָיו וּכְנָפָיו נוֹגְעוֹת וְאֵינָן נוֹגְעוֹת. נֶהְפַּךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לְתַלְמִידָיו, הָלַךְ לוֹ בֶּן זוֹמָא, וְלֹא שָׁהוּ יָמִים מֻעָטִים וּבֶן זוֹמָא בָּעוֹלָם.
רש"י על דברים ל״ב:י״א - הטקסט מספריא
כנשר יעיר קנו. נִהֲגָם בְּרַחֲמִים וּבְחֶמְלָה, כַּנֶּשֶׁר הַזֶּה רַחְמָנִי עַל בָּנָיו, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְקִנּוֹ פִּתְאֹם עַד שֶׁהוּא מְקַשְׁקֵשׁ וּמְטָרֵף עַל בָּנָיו בִּכְנָפָיו בֵּין אִילָן לְאִילָן, בֵּין שׂוֹכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כְּדֵי שֶׁיֵּעוֹרוּ בָּנָיו וִיהֵא בָהֶם כֹּחַ לְקַבְּלוֹ (ספרי):
יעיר קנו. יְעוֹרֵר בָּנָיו:
על גוזליו ירחף. אֵינוֹ מַכְבִּיד עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם אֶלָּא מְחוֹפֵף — נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ (תלמוד ירושלמי חגיגה ב') — אַף הַקָּבָּ"הּ, "שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ" (איוב ל"ז) כְּשֶׁבָּא לִתֵּן תּוֹרָה לֹא נִגְלָה עֲלֵיהֶם מֵרוּחַ אַחַת אֶלָּא מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" (דברים ל"ג), "אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא" (חבקוק ג') — זוֹ רוּחַ רְבִיעִית (ספרי):
יפרש כנפיו יקחהו. כְּשֶׁבָּא לִטְּלָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵינוֹ נוֹטְלָן בְּרַגְלָיו כִּשְׁאָר עוֹפוֹת, לְפִי שֶׁשְּׁאָר עוֹפוֹת יְרֵאִים מִן הַנֶּשֶׁר שֶׁהוּא מַגְבִּיהַּ לָעוּף וּפוֹרֵחַ עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ נוֹשְׂאָן בְּרַגְלָיו, מִפְּנֵי הַנֶּשֶׁר, אֲבָל הַנֶּשֶׁר אֵינוֹ יָרֵא אֶלָּא מִן הַחֵץ, לְפִיכָךְ נוֹשְׂאָן עַל כְּנָפָיו, אוֹמֵר מוּטָב שֶׁיִּכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא יִכָּנֵס בְּבָנַי, אַף הַקָּבָּ"ה (שמות י"ט) "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" — כְּשֶׁנָּסְעוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וְהִשִּׂיגוּם עַל הַיָּם הָיוּ זוֹרְקִים בָּהֶם חִצִּים וְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת, מִיָּד "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים וְגוֹ' וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וְגוֹ'" (שמות י"ד):
כנשר יעיר קנו AS AN EAGLE STIRRETH UP ITS NEST — He guided them with mercy and pity like the eagle which is full of pity towards his young and does not enter its nest suddenly — before it beats and flaps with its wings above its young passing between tree and tree, between branch and branch, in order that its young may awake and have enough strength to receive it (Sifrei Devarim 314:1).
יעיר קנו means, AWAKENS ITS YOUNG (i.e. קן, “nest” is a term for young birds).
על גוזליו ירחף IT HOVERETH OVER ITS YOUNG — it does not press heavily upon them, but hovers above them — touching them and yet not touching them. So too, the Holy One, blessed be He, (Job. 37:23) “The Almighty, we did not find Him to be too powerful in strength”: when He came to give the Torah to Israel, He did not reveal Himself from one side, (thus concentrating His power at one point), but from four sides, as it is said, (Deuteronomy 33:2) “The Lord came from Sinai, and shone forth from Seir unto them; He appeared from Mount Paran"; also (Habakkuk 3:3) “God came from Teman” — this is the fourth side (Sifrei Devarim 314:1).
יפרש כנפיו יקחהו [AS AN EAGLE …] SPREADETH ABROAD ITS WINGS, TAKETH IT — When it comes to remove them (the young) from one place to another, it does not take them with its claws, as other birds do: because other birds are afraid of the eagle that soars so high and flies above them, therefore they carry them (the young) by their (the mother’s) claws for fear of the eagle. But the eagle is afraid only of an arrow, therefore it carries them (the young) on its wings, saying, “It is better that the arrow pierce me than that it should pierce my young”. So, too, the Holy One, blessed be He, says, (Exodus 19:4) “I bare you as on eagles wings” (Mekhilta): when the Egyptians marched after them and overtook them at the Red Sea, they threw arrows and stone missiles at them, whereupon at once “The angel of God moved … and came between the camp of Egypt [and the camp of Israel]” that it might receive the arrows etc. (Exodus 14:19—20 And Rashi thereon).
משנה אבות ג׳:י״ז - הטקסט מספריא
רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ. אם אין דרך ארץ אין תורה. אם אין חכמה אין יראה. אם אין יראה אין חכמה. אם אין בינה אין דעת. אם אין דעת אין בינה. אם אין קמח אין תורה. אם אין תורה אין קמח. הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה. לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין. והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. שנאמר (ירמיה יז, ו) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב. אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין. ושרשיו מרובין. שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו. אין מזיזין אותו ממקומו. שנאמר (ירמיה יז, ח) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי:
תניא, שער היחוד והאמונה ו׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, שֵׁם ״אֱלֹהִים״, הוּא שֵׁם מִדַּת הַגְּבוּרָה וְהַצִּמְצוּם, וְלָכֵן הוּא גַּם כֵּן בְּגִימַטְרִיָּא ״הַטֶּבַע״, לְפִי שֶׁמַּסְתִּיר הָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה – הַמְהַוֶּה וּמְחַיֶּה הָעוֹלָם, וְנִרְאֶה, כְּאִילּוּ הָעוֹלָם עוֹמֵד וּמִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. וְשֵׁם ״אֱלֹהִים״ זֶה, הוּא מָגֵן וְנַרְתֵּק לְשֵׁם הֲוָיָ״ה, לְהַעֲלִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה וּמְהַוֶּה מֵאַיִן לְיֵשׁ, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה לַנִּבְרָאִים וִיבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וַהֲרֵי – בְּחִינַת גְּבוּרָה זוֹ וְצִמְצוּם הַזֶּה, הוּא גַם כֵּן בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁהָעוֹלָם יִבָּנֶה בּוֹ, וְזוֹ הִיא בְּחִינַת גְּבוּרָה הַכְּלוּלָה בְּחֶסֶד.
וְהִנֵּה, מֵהִתְכַּלְלוּת הַמִּדּוֹת זוֹ בָּזוֹ, נִרְאֶה לָעַיִן דְּ״אִיהוּ וְגַרְמוֹהִי חַד״, שֶׁהֵן מִדּוֹתָיו, כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵן בְּיִחוּד גָּמוּר עִמּוֹ, לָכֵן הֵן מִתְיַיחֲדוֹת זוֹ בָּזוֹ וּכְלוּלוֹת זוֹ מִזּוֹ, כְּמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ: ״וְאַנְתְּ הוּא דְּקָשִׁיר לוֹן וּמְיַחֵד לוֹן וְכוּ׳, וּבַר מִינָּךְ לֵית יִחוּדָא בְּעִילָּאֵי כוּ׳״.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״, פֵּירוּשׁ, שֶׁשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ – הֵם אֶחָד מַמָּשׁ, שֶׁגַּם שֵׁם ״אֱלֹהִים״ הַמְּצַמְצֵם וּמַעֲלִים הָאוֹר, הוּא בְּחִינַת חֶסֶד – כְּמוֹ שֵׁם הֲוָיָ״ה, מִשּׁוּם שֶׁמִּדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְיַחֲדוֹת עִמּוֹ בְּיִחוּד גָּמוּר, וְהוּא וּשְׁמוֹ אֶחָד, שֶׁמִּדּוֹתָיו הֵן שְׁמוֹתָיו.
וְאִם כֵּן, מִמֵּילָא תֵּדַע שֶׁ״בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת – אֵין עוֹד״, פֵּירוּשׁ, שֶׁגַּם הָאָרֶץ הַחוּמְרִית שֶׁנִּרְאֵית יֵשׁ גָּמוּר לְעֵין כֹּל, הִיא אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי שֵׁם ״אֱלֹהִים״ אֵינוֹ מַעֲלִים וּמְצַמְצֵם אֶלָּא לַתַּחְתּוֹנִים, וְלֹא לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, מֵאַחַר שֶׁהוּא וּשְׁמוֹ ״אֱלֹהִים״ – אֶחָד, וְלָכֵן, גַּם הָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ הֵן אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינָן נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם כְּלָל, אֲפִילוּ בְּשֵׁם ״עוֹד״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן טָפֵל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״יְהוּדָה וְעוֹד לִקְרָא״, וּכְגוּף שֶׁהוּא טָפֵל לַנְּשָׁמָה וְחַיּוּת שֶׁבְּתוֹכוֹ [וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״אֲהַלְלָה ה׳ בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי״, שֶׁהַחַיִּים נִמְשָׁכִים מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה, וְהָ״עוֹד״ שֶׁהוּא הַגּוּף הַטָּפֵל – מִשֵּׁם ״אֱלֹהִים״], לְפִי שֶׁהַנְּשָׁמָה אֵינָהּ מְהַוָּה הַגּוּף מֵאַיִן לְיֵשׁ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הַמְהַוֶּה אֶת הַכֹּל מֵאַיִן לְיֵשׁ – הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת אֶצְלוֹ, כְּמוֹ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ.
וְלָכֵן הוּצְרַךְ הַכָּתוּב לְהַזְהִיר ״וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ וְגוֹ׳״, שֶׁלֹּא תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם וְהָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ הֵם דָּבָר נִפְרָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם כְּהִתְלַבְּשׁוּת הַנְּשָׁמָה בַּגּוּף, וּמַשְׁפִּיעַ כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ בָּאָרֶץ, וְכֹחַ הַתְּנוּעָה בַּגַּלְגַּלִּים, וּמְנִיעָם וּמַנְהִיגָם כִּרְצוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַנְּשָׁמָה מְנִיעָה אֶת הַגּוּף וּמַנְהִיגָתוֹ כִּרְצוֹנָהּ.
אַךְ בֶּאֱמֶת, אֵין הַמָּשָׁל דּוֹמֶה לַנִּמְשָׁל כְּלָל, כִּי הַנְּשָׁמָה וְהַגּוּף הֵם בֶּאֱמֶת נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה בְּשָׁרְשָׁם, כִּי אֵין הִתְהַוּוּת שֹׁרֶשׁ הַגּוּף וְעַצְמוּתוֹ – מִנִּשְׁמָתוֹ, אֶלָּא – מִטִּפּוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְגַם אַחֲרֵי כֵן, אֵין גִּידּוּלוֹ מִנִּשְׁמָתוֹ לְבַדָּהּ, אֶלָּא עַל יְדֵי אֲכִילַת וּשְׁתִיַּית אִמּוֹ כָּל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, וְאַחַר כָּךְ עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּיתוֹ בְּעַצְמוֹ, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁכָּל עַצְמוּתָם וּמַהוּתָם נִתְהַוָּה מֵאַיִן וָאֶפֶס הַמּוּחְלָט – רַק בִּדְבַר ה׳ וְרוּחַ פִּיו יִתְבָּרֵךְ, וְגַם עֲדַיִין נִצָּב דְּבַר ה׳ לְעוֹלָם, וְשׁוֹפֵעַ בָּהֶם תָּמִיד בְּכָל רֶגַע, וּמְהַוֶּה אוֹתָם תָּמִיד מֵאַיִן לְיֵשׁ, כְּהִתְהַוּוּת הָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ בְּתוֹךְ גּוּף כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ עַצְמוֹ דֶּרֶךְ מָשָׁל, וְאִם כֵּן, הֵם בְּטֵלִים בֶּאֱמֶת בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי לְגַבֵּי דְּבַר ה׳ וְרוּחַ פִּיו יִתְבָּרֵךְ, הַמְיוּחָדִים בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, כְּבִיטּוּל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ.
רַק שֶׁהֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו, בְּמִדַּת הַגְּבוּרָה וְהַצִּמְצוּם, לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים הַחַיּוּת הַשּׁוֹפֵעַ בָּהֶם, שֶׁיִּהְיוּ נִרְאִים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם כְּאִילּוּ הֵם דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אַךְ אֵין הַצִּמְצוּם וְהַהֶסְתֵּר אֶלָּא לַתַּחְתּוֹנִים, אֲבָל לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – ״כּוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבֵי״, כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ, וְאֵין מִדַּת הַגְּבוּרָה מַסְתֶּרֶת חַס וְשָׁלוֹם לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כִּי אֵינֶנָּה דָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא ״ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״:
מדרש תנחומא, כי תבוא א׳ - הטקסט מספריא
הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בּוֹאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עוֹשֵׂנוּ (תהלים צה, ו). וַהֲלֹא כְּרִיעָה בִּכְלַל הִשְׁתַּחֲוָיָה, וְהִשְׁתַּחֲוָיָה בִּכְלַל כְּרִיעָה, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, נִשְׁתַּחֲוֶה נִכְרָעָה נִבְרְכָה. אֶלָּא צָפָה מֹשֶׁה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְרָאָה שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵחָרֵב וְהַבִּכּוּרִים עֲתִידִין לִפָּסֵק, עָמַד וְהִתְקִין לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מִתְפַּלְּלִין שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, לְפִי שֶׁחָבִיב תְּפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִכֹּל הַקָּרְבָּנוֹת. שֶׁכָּךְ כְּתִיב: תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב (תהלים קמא, ב). וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, כֵּיוָן שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לָאָרֶץ, הִתְפַּלֵּל וְאָמַר, אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה וְגוֹ' (דברים ג, כה). וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה, עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה (שם פסוקים כו-כז). לְכָךְ נֶאֱמַר: הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת. מָה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא, בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה מִתְחַטְּאִין, וְכַמָּה יֵשׁ לָהֶן פִּתְחוֹן פֶּה לְעוֹשֵׁי מִצְוֹת. אָדָם יֵשׁ לוֹ עֵסֶק אֵצֶל מַלְכוּת, פְּעָמִים שֶׁהוּא נוֹתֵן כַּמָּה מָמוֹן עַד שֶׁמַּגִּיעִין אוֹתוֹ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, סָפֵק עוֹשֶׂה שְׁאֵלָתוֹ, סָפֵק לֹא עוֹשֶׂה. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, רָאָה אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, מַנִּיחוֹ בַּסַּל וְהוֹלֵךְ לִירוּשָׁלַיִם וּבָא וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָעֲזָרָה וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ וְגוֹ'. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיָה אוֹמֵר, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתַּעֲשֶׂה צָרְכִּי הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו, הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ, תִּזְכֶּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְתָבִיא כְּהַיּוֹם הַזֶּה, כְּאָדָם שֶׁהוּא נוֹתֵן פְּרִי חָדָשׁ לַחֲבֵרוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁנֶּה וְתִתֵּן לִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, כַּמָּה מִתְחַטְּאִין עוֹשֵׂי מִצְוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר גְּזֵרָה, וְצַדִּיקִים מְבַטְּלִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה (קהלת ח, ד). מִי הוּא. שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע (שם פסוק ה), מַמְחֶה עַל יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר, אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לִי דִּבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל, מוֹשֵׁל בָּאָדָם, צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים (ש״ב כג, ג). מַהוּ הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ. וְכִי עַד עַכְשָׁו לֹא צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל. וַהֲלֹא אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנַת אַרְבָּעִים הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ (דברים א, ג). וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, הַיּוֹם הַזֶּה. אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, בְּכָל יוֹם יְהֵא הַתּוֹרָה חֲבִיבָה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה קִבַּלְתֶּם אוֹתָהּ מֵהַר סִינָי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָּנֶיךָ (שם ד, ט). וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה'. אֶת הַחֻקִּים, אֵלּוּ הַמִּדְרָשׁוֹת. וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, אֵלּוּ הַדִּינִין. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, לְרַבּוֹת קַלִּים וַחֲמוּרִים, גְּזֵרוֹת שָׁווֹת וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים. וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת לַאֲמִתּוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִיא נְתוּנָה מֵהַר סִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם (ויקרא כה, יח). אֶלָּא כָּל הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְעָשָׂה אוֹתָהּ לַאֲמִתּוֹ, כְּאִלּוּ הוּא תִּקְּנָהּ וּנְתָנָהּ מֵהַר סִינָי. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל הָעוֹשֶׂה תּוֹרָה לַאֲמִתָּה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד וְגוֹ' (דברים ד, יד). לַעֲשׂוֹת אוֹתָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא לַעֲשֹׂתְכֶם אוֹתָם (שם), מִכָּאן שֶׁמַּעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא עָשָׂה וּבָרָא אֶת עַצְמוֹ. בְּכָל לְבָבְךָ, הֲרֵי הַכָּתוּב מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם, בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא יִהְיֶה לָכֶם שְׁתֵּי לְבָבוֹת, אֶחָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֶחָד לְדָבָר אַחֵר.
תניא, ליקוטי אמרים ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ: נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה – כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן: שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת; פֵּירוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כוּ׳.
וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחְלֶקֶת לִשְׁתַּיִם: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת.
הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן: אַהֲבַת ה׳ וּפַחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כוּ׳.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת:
וּּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״חָכְמָה״, ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמּוּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ – נִקְרָא ״בִּינָה״.
וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ הוּא ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וְ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״ נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לִירֹא וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ.
וְשׁוּב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, לִגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב: ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ׳״.
וְהַצִּמָּאוֹן, הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּיחוֹת מֵהַמּוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כּוּלָּן, הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.
וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:
בראשית רבה ס״ח:ט׳ - הטקסט מספריא
וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרְאִין אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (שמות לג, כא): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (דברים לג, כז): מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאִם עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צ, א): ה' מָעוֹן אַתָּה, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאֵין עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן לְגִבּוֹר שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל הַסּוּס וְכֵלָיו מְשֻׁפָּעִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, הַסּוּס טְפֵלָה לָרוֹכֵב וְאֵין הָרוֹכֵב טְפֵלָה לַסּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, ח): כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ וַיִּפְגַּע, צַלִּי, בַּמָּקוֹם, צַלִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים הִתְקִינוּ שָׁלשׁ תְּפִלּוֹת, אַבְרָהָם, תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כז): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם וגו', וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמב, ג): אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי. יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ז, טז): וְאַל תִּשָּׂא בַּעֲדָם וגו' וְאַל תִּפְגַּע בִּי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה כז, יח): וְאִם נְבִאִים הֵם וְאִם יֵשׁ דְּבַר ה' אִתָּם יִפְגְּעוּ נָא בַּה' צְבָאוֹת, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה, בְּעַרְבִית צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּשַׁחֲרִית צָרִיךְ לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתַנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּמִנְחָה צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בִּזְרִיחָתָהּ כָּךְ תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ בִּשְׁקִיעָתָהּ. דָּבָר אַחֵר, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, רַבָּנָן אָמְרֵי כְּנֶגֶד תְּמִידִים תִּקְּנוּם, תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר. תְּפִלַּת מִנְחָה, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲפִלּוּ תְּפִלַּת הָעֶרֶב יֵשׁ לָהּ קֶבַע, כְּנֶגֶד אֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִים בָּאוּר עַל הַמִּזְבֵּחַ.
תניא, ליקוטי אמרים נ״ב - הטקסט מספריא
וּכְמוֹ שֶׁבְּנִשְׁמַת הָאָדָם עִיקַּר גִּילּוּי כְּלָלוּת הַחַיּוּת – הוּא בַּמּוֹחִין, וְכָל הָאֵבָרִים, מְקַבְּלִים אוֹר וְכֹחַ לְבַד, הַמֵּאִיר לָהֶם מִמְּקוֹר גִּילּוּי הַחַיּוּת שֶׁבַּמּוֹחִין – כָּכָה מַמָּשׁ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, עִיקַּר גִּילּוּי כְּלָלוּת הַמְשָׁכַת הַחַיּוּת, לְהַחֲיוֹת הָעוֹלָמוֹת וְהַבְּרוּאִים שֶׁבָּהֶם – הוּא מְלוּבָּשׁ וְנִכְלָל בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ וְדַעְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, הַנִּקְרָאִין בְּשֵׁם ״מוֹחִין״, וְהֵן הֵן הַמְלוּבָּשִׁים בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ.
וְגִילּוּי כְּלָלוּת הַמְשָׁכָה זוֹ – הוּא מְקוֹר הַחַיּוּת, אֲשֶׁר הָעוֹלָמוֹת מְקַבְּלִים כָּל אֶחָד בִּפְרָטוּת. רַק הֶאָרָה מִתְפַּשֶּׁטֶת וּמְאִירָה מִמָּקוֹר זֶה, כְּדִמְיוֹן אוֹר הַמִּתְפַּשֵּׁט מֵהַשֶּׁמֶשׁ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, וְכֹחוֹת אֵבְרֵי הַגּוּף מֵהַמּוֹחַ הַנִּזְכָּר לְעֵיל.
וּמָקוֹר זֶה, הוּא הַנִּקְרָא ״עָלְמָא דְאִתְגַלְּיָא״, וּ״מַטְרוֹנִיתָא״, וְ״אִימָּא תַּתָּאָה״, וּ״שְׁכִינָה״ מִלְּשׁוֹן ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״, עַל שֵׁם, שֶׁמָּקוֹר זֶה הוּא רֵאשִׁית הִתְגַּלּוּת אוֹר־אֵין־סוֹף, אֲשֶׁר מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר לָעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת גִּילּוּי, וּמִמָּקוֹר זֶה, נִמְשָׁךְ לְכָל אֶחָד הָאוֹר וְחַיּוּת פְּרָטִי הָרָאוּי לוֹ וְשׁוֹכֵן וּמִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם לְהַחֲיוֹתָם.
וְלָכֵן נִקְרָא ״אֵם הַבָּנִים״ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, וּ״כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל״, שֶׁמִּמָּקוֹר זֶה, נֶאֶצְלוּ נְשָׁמוֹת דַּאֲצִילוּת וְנִבְרְאוּ נְשָׁמוֹת דִּבְרִיאָה וְכוּ׳. וְכוּלָּן אֵינָן, רַק מֵהִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיּוּת וְהָאוֹר מֵהַמָּקוֹר הַזֶּה הַנִּקְרָא ״שְׁכִינָה״, כְּהִתְפַּשְּׁטוּת הָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ.
אֲבָל הַשְּׁכִינָה עַצְמָהּ, שֶׁהִיא רֵאשִׁית הַגִּילּוּי וְעִיקָּרוֹ, מַה שֶּׁאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מֵאִיר לָעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת גִּילּוּי, וְהִיא מְקוֹר כָּל הַמְשָׁכוֹת הַחַיּוּת שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת [שֶׁכָּל הַחַיּוּת שֶׁבָּהֶם, אֵינוֹ רַק אוֹר הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמֶּנָּה – כָּאוֹר הַמִּתְפַּשֵּׁט מֵהַשֶּׁמֶשׁ] – אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָמוֹת לִסְבּוֹל וּלְקַבֵּל אוֹר שְׁכִינָתָהּ, שֶׁתִּשְׁכּוֹן וְתִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם מַמָּשׁ, בְּלֹא לְבוּשׁ הַמַּעֲלִים וּמַסְתִּיר אוֹרָהּ מֵהֶם, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי בִּמְקוֹרָם, כְּבִיטּוּל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְקוֹרוֹ בְּגוּף הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁאֵין נִרְאֶה שָׁם אוֹר זֶה, רַק עֶצֶם גּוּף הַשֶּׁמֶשׁ בִּלְבָד.
וּמַהוּ הַלְּבוּשׁ שֶׁיּוּכַל לְהַסְתִּירָהּ וּלְהַלְבִּישָׁהּ, וְלֹא יִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת בְּאוֹרָהּ? הוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ וְכוּ׳ הַמְלוּבָּשִׁים בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, הַנִּגְלֵית לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, דְּ״אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה נָפְקַת״, הִיא חָכְמָה עִילָּאָה, דִּלְעֵילָּא לְעֵילָּא מֵעָלְמָא דְאִתְגַּלְיָא, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָה וְכוּ׳, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, שֶׁאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְלוּבָּשׁ וּמְיוּחָד בְּחָכְמָה עִילָּאָה, וְהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד. רַק שֶׁיָּרְדָה בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגוֹת מִמַּדְרֵיגָה לְמַדְרֵיגָה בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת, עַד שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים, שֶׁהֵן תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה.
וּבִירִידָתָהּ בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵעוֹלָם לְעוֹלָם – גַּם הַשְּׁכִינָה יָרְדָה וְנִתְלַבְּשָׁה בָּהּ בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם, וְזֶהוּ הֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁבְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וְעֵץ חַיִּים, שֶׁהַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת [שֶׁהִיא בְּחִינַת גִּילּוּי אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא וְחַיּוּת שֶׁמֵּאִיר לָעוֹלָמוֹת, וְלָכֵן הִיא נִקְרֵאת ״דְּבַר ה׳״ וְ״רוּחַ פִּיו״, כִּבְיָכוֹל עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ שֶׁבָּאָדָם הַדִּבּוּר הוּא מְגַלֶּה מַחֲשַׁבְתּוֹ הַסְּתוּמָה וְנֶעְלָמָה לְהַשּׁוֹמְעִים] – הִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דִּבְרִיאָה, שֶׁהִיא חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת דִּבְרִיאָה, וּבְהִתְלַבְּשׁוּתָן בְּמַלְכוּת דִּבְרִיאָה – נִבְרְאוּ הַנְּשָׁמוֹת וְהַמַּלְאָכִים שֶׁבַּבְּרִיאָה.
וְגַם מִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַתַּלְמוּד שֶׁלְּפָנֵינוּ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּשֵׁם הַתִּיקּוּנִים, שֶׁבְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה, מְאִירוֹת וּמַשְׁפִּיעוֹת שָׁם חָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ וְדַעְתּוֹ שֶׁל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּבְחִינַת צִמְצוּם עָצוּם, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ הַנְּשָׁמוֹת וְהַמַּלְאָכִים, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי גְבוּל וְתַכְלִית, לְקַבֵּל הַשְׁפָּעָה מִבְּחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת אֵלּוּ, וְלָכֵן נִמְשָׁךְ מִשָּׁם הַתַּלְמוּד, שֶׁהוּא גַם כֵּן בְּחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת, שֶׁהַתַּלְמוּד הוּא טַעֲמֵי הַהֲלָכוֹת עַל בּוּרְיָין, וְהַטְּעָמִים – הֵם בְּחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת, וְהַהֲלָכוֹת עַצְמָן – הֵן מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהֵן: חֶסֶד דִּין רַחֲמִים כוּ׳, שֶׁמֵּהֶן נִמְשָׁךְ הַהֶיתֵּר וְהָאִיסּוּר, וְהַכָּשֵׁר וְהַפָּסוּל, וְהַחִיּוּב וְהַפְּטוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים.
וּבְהִתְלַבְּשׁוּת מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת בְּמַלְכוּת דִּבְרִיאָה, מִתְלַבֶּשֶׁת בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דִּיצִירָה שֶׁהוּא חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת דִּיצִירָה. וּבְהִתְלַבְּשׁוּתָן בְּמַלְכוּת דִּיצִירָה – נוֹצְרוּ הָרוּחוֹת וְהַמַּלְאָכִים שֶׁבִּיצִירָה.
וְגַם מִשָּׁם הִיא הַמִּשְׁנָה שֶׁלְּפָנֵינוּ, שֶׁהִיא הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת, הַנִּמְשָׁכוֹת גַּם כֵּן מֵחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
רַק שֶׁבְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁהֵם טַעֲמֵי הַהֲלָכוֹת, הֵם מְלוּבָּשִׁים וּגְנוּזִים בְּגוּפֵי הַהֲלָכוֹת, וְלֹא בִּבְחִינַת גִּילּוּי. וְגוּפֵי הַהֲלָכוֹת שֶׁהֵן בִּבְחִינַת גִּילּוּי – הֵן הֵן הֶאָרַת מִדּוֹתָיו שֶׁל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּבְחִינַת גִּילּוּי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּשֵׁם הַתִּיקּוּנִים דְּ״שִׁית סְפִירָן מְקַנְּנִין בִּיצִירָה״, שֶׁהֵן דֶּרֶךְ כְּלָל שְׁנֵי קַוִּין, יָמִין וּשְׂמֹאל – לְהָקֵל מִסִּטְרָא דְחֶסֶד, דְּהַיְינוּ, לְהַתִּיר – שֶׁיּוּכַל לַעֲלוֹת אֶל ה׳, אוֹ לְהַחֲמִיר כוּ׳; וְהַכֹּל, עַל פִּי חָכְמָה עִילָּאָה דַאֲצִילוּת, וּבִינָה וָדַעַת כְּלוּלוֹת בָּהּ, וּמְיוּחָדוֹת בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי בְּתוֹךְ כּוּלָּן מְלוּבָּשׁוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת דַּאֲצִילוּת, שֶׁאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְיוּחָד בָּהֶן בְּתַכְלִית הַיִּחוּד.
וְכֵן בְּדֶרֶךְ זֶה, יָרְדָה הַשְּׁכִינָה וְנִתְלַבְּשָׁה בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דַּעֲשִׂיָּה.
וְכָל עוֹלָם מִג׳ עוֹלָמוֹת אֵלּוּ מִתְחַלֵּק לְרִבְבוֹת מַדְרֵיגוֹת, הַנִּקְרָאוֹת גַּם כֵּן עוֹלָמוֹת פְּרָטִים, וּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת מְלוּבֶּשֶׁת בַּמַּלְכוּת
הגהה
וּבָזֶה יוּבַן לְשׁוֹן הַכָּתוּב: ״מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים״:
שֶׁל כָּל עוֹלָם פְּרָטִי – יוֹרֶדֶת וּמִתְלַבֶּשֶׁת בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁהוּא חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלְּמַטָה מִמֶּנּוּ בְּמַדְרֵגָה.
וְהִנֵּה, מֵהַשְּׁכִינָה הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁל כָּל עוֹלָם וְעוֹלָם, כְּלָלִי אוֹ פְּרָטִי, נִמְשָׁךְ וּמִתְפַּשֵּׁט מִמֶּנָּה אוֹר וְחַיּוּת לְכָל הָעוֹלָם וְהַבְּרוּאִים שֶׁבּוֹ, נְשָׁמוֹת וּמַלְאָכִים וְכוּ׳, כִּי כּוּלָּם נִבְרְאוּ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁהֵם ״דְּבַר ה׳״ הַנִּקְרָא בְּשֵׁם ״שְׁכִינָה״:
בראשית רבה י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהִבָּרְאָם בְּה"א בְּרָאָם. (ישעיה סו, ב): וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה' וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן לֹא בְעָמָל וְלֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מו): אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אוֹמֵר בִּזְכוּת הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, וּכְתִיב: וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה'.