שיח, ג

פרשת תצוה

ב"ה

ואתה תצוה¹ את בנ"י² ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור כו', הנה ארז"ל תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני³ בא חבקוק והעמידן על אחת⁴ שנאמר וצדיק באמונתו יחי'⁵. ויש להבין איך העמיד לכל המצות על מצוה זאת דאמונה הלא האמונה האלקי' ירושה היא מאברהם⁶ כידוע ולא שייך למנות בכלל מצוה שהמצוה היא הציווי על המעשה ותלוי בבחירה אבל האמונה האלקית כמו טבע בנפשותינו מצד הירושה כו'. ועוד מה ראי' זו מצדיק שבאמונתו יחי' שהצדיק זהו שקיים כל המצות דוקא כו', ואם מפני שהאמונה הוא יסוד חזק לכל המצות ולכך אמר שהעמידן על אחת כמו שהכל הולך אחר המעמיד⁷ (וזהו שצדיק יסוד עולם) הרי א' אלה המצות אשר יעשה האדם וחי בהם⁸ וכו'.

אך הנה יש להקדים מ"ש ויהי ערב ויהי בקר⁹ יום אחד דאין יום שאינו כלול מערב ובוקר דוקא שאז נק' יום אחד וא"א להיות יום בלא לילה מקודם וכמו שא' בחולין במשנה (סוף או"ב)¹⁰ דבמעשה דבראשית היום הולך אחר הלילה שקדמה כמ"ש ויהי ערב ואח"כ ויהי בוקר אז נק' יום אחד, ולכך דרשו מזה דכברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא¹¹ כו'. ואע"פ שמדת יום ומדת לילה מחולקים ומובדלים זה מזה כמו שהבדיל בין האור והחושך ויקרא לאור יום¹² ולחושך קרא לילה (וכמו שאו' בערבית גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור ומעביר יום ומביא לילה ומבדיל בין יום ולילה כו', דמ"ש ויהי ערב ברישא חשוכא זהו שגולל אור הראשון מפני חושך ואח"כ גולל חושך מפני אור דבוקר ומעביר יום כו' שגולל אור דיום מפני חשך דלילה כו' שכ"ז נכלל בענין ההבדלה בין מדת יום למדת לילה וכידוע בס' הקבלה די"ב שעו' הלילה הן בי"ב צירופי' דשם אדנ"י ויב"ש היום בי"ב צירופי' דשם הוי'¹³ כו'. אך עכ"ז מתכללים גבורות דלילה עם בחי' חסדים דיום ובאמצעות שניהם יחד נק' יום שהרי א"א להיות כל כ"ד שעות יום וכל כ"ד שעות לילה), והוא לפי שא"א להיות בחי' התפשטות דחסד אל