שטו, ב
עמהם, כאשר ידבר האב הגדול בחכמה עם בנו הקטן ורך בשנים שמלביש הדבר חכמה בענינים פשוטים שיהי' מבין התינוק לפי שכלו הקטן ויהי' לו לטובתו וקיומו בנפשו וגופו כל הימים כמו שמע בני מוסר אביך242 כו', שהן דרכי החיים בסומ"ר וע"ט דגשמיות. ואע"פ שיש בזה צמצום והעלם גמור בהלבשה זו כהתלבשות השכל במשל וכה"ג, מ"מ אין בזה האור דתורה שינוי המהות כלל מכמו שהי' במקורו העצמי'. (וראי' לזה ממה שאמר דמשה קיבל תורה מסיני243 ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים כו', בדור אחר דור עד דור האחרון גם בכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש244 ניתן למשה כו' בלי שינוי כלל, וכמו שאמר245 שפיר קאמרת246 כאלו אמרה משה, וכך הוא בכל מי שיושב וקורא247 דבר ה' זו הלכה248, הרי הקב"ה יושב ושונה כנגדו ממש כמ"ש ואשים דברי בפיך249 כו' בלי שינוי המהות כלל לפי שהוא דבריו ממש כמו במ"ת שהי' מדבר בעצמו עמהם בבחי' פב"פ, אע"פ שאין ערוך כלל ביניהם.
ויש בזה ב' טעמים א' מצד ההשפעה דאור דתורה ש"מ250 בכמה מיני לבושים והעלמות רבות מאד ולא ישונה אורה כלל. לפי שאין כל הצמצומים דאבי"ע מחשיך אור דתורה כלל גם [בחי' המסך שבין אצי' לבריאה ומבריאה ליצי' כמו שירד ה' על ה"ס באש הוי' מבלי העלם והסתר כלל, גם] בבא התלבשות חכמה דתורה בענינים גשמיים דנוגה בנשמות שמלובשים בגופים שנק' תורת ה'251 ומצות ה'252 ממש כמו במצות תפילין שבראש א' כי שם ה' נקרא עליך253. וכן באו"מ דטלית ול"ב חוטין דציצית ובמצות סוכה בהמשכת אור מקיף254 שאין בכל זה שינוי באור העצם כלל וכלל, וכמו שהוא בתו"מ העליונה שנק' תורותיו ומצותיו וחוקותיו כו' להיות למעלה מההשתלשלו' דקו וחוט הנמשך באצי' עד סוף העשי' רק באה התורה שמ"ע בהתלבשות דאצי' ונק' תורה דאצי' (כמו הקב"ה שהוא בחי' ז"א255 יושב ועוסק בתורה256 וכן יושב ושונה כנגד אדם למטה הכל בשוה). ואע"פ שבמ"ת ירד הוי' ג"כ עם המרכבה257 עליונה שנק' רכב אלקי' רבותיי'258 כו' סיני בקדש זהו בחי' מרכבה דאותיות התורה דוקא וכמ"ש ואתא מרבבות קדש259 כו', וזהו כי תרכב על סוסיך260 כו' כמ"ש במ"א). ואע"פ שאמר חכמות בחוץ דוקא261 ג"כ ע"י262 חכ' דתורה הקדומה שנק' ח"ע בכלל שנמשך
הערות
- 242. שמע בני מוסר אביך : משלי א, ח.
- 243. דמשה קיבל תורה מסיני : אבות רפ"א.
- 244. בכל מה. . עתיד לחדש : נסמן לעיל פ' יתרו רנג, ד.
- 245. שאמר : אב: משה.
- 246. משה שפיר קאמרת : ראה גם לעיל פ' שמות י, ב. וש"נ.
- 247. בכל מי שיושב וקורא : ראה תדא"ר רפי"ח. לעיל פ' וארא נח, ג הערה 18.
- 248. דבר ה' זו הלכה : עמוס ח, יב. שבת קלח, ב.
- 249. ואשים דברי בפיך : ישעי' נא, טז.
- 250. ש"מ : אב: שמ"ע של מעלה.
- 251. תורת ה' : בא יג, ט.
- 252. ומצות ה' : ויקרא ד, ב. יג. כב. ועוד.
- 253. כי שם ה' נקרא עליך : תבוא כח, י.
- 254. אור מקיף : אב: אורות מקיפים העליונ'.
- 255. הקב"ה שהוא בחי' ז"א : ראה סידור שער התפילין ז, ג. תו"ח נח סט, א הערה 1.
- 256. הקב"ה. . יושב ועוסק בתורה : ע"ז ג, ב.
- 257. שבמ"ת ירד הוי' ג"כ עם המרכבה : ראה פסיקתא דר"כ פסקא יב (בחדש השלישי) ד"ה אנכי ה"א (הא') ובהנסמן שם.
- 258. רכב אלקי' רבותיי' : תהלים סח, יח.
- 259. ואתא מרבבות קדש : ברכה לג, ב [בלקו"ת ר"פ ברכה ואתה, אבל ראה שם שה"ש ה, ב — ראה הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' כב]. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' תקכז. לקו"ת ברכה צג, ג ואילך.
- 260. כי תרכב על סוסיך : ראה גם לעיל פ' בשלח קסט, סע"א ואילך. וש"נ.
- 261. דוקא : אב: כו' דקאי.
- 262. ע"י : שם: על.
משנה אבות א׳ - הטקסט מספריא
משה קבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה:
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב. שלא על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם:
יוסי בן יועזר איש צרדה. ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם. והוי שותה בצמא את דבריהם:
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה. ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו. קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה. גורם רעה לעצמו. ובוטל מדברי תורה. וסופו יורש גיהנום:
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר. עשה לך רב. וקנה לך חבר. והוי דן את כל האדם לכף זכות:
נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. ואל תתחבר לרשע. ואל תתיאש מן הפורענות:
יהודה בן טבאי. ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר. אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:
שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים. והוי זהיר בדבריך. שמא מתוכם ילמדו לשקר:
שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר אהוב את המלאכה. ושנא את הרבנות. ואל תתודע לרשות:
אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. שמא תחובו חובת גלות. ותגלו למקום מים הרעים. וישתו התלמידים הבאים אחריכם. וימותו. ונמצא שם שמים מתחלל:
הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה:
הוא היה אומר נגד שמא. אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף. קטלא חייב. ודישתמש בתגא חלף:
הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. ואם לא עכשיו אימתי:
שמאי אומר עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות:
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד. על הדין. ועל האמת. ועל השלום. שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום. שפטו בשעריכם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

