שיג, ד
שיש קשר וחיבור לאוא"ס בע"ס דאצי' כנשמה בגוף כמ"ש אי אנת כו', שזהו כמו חיבור אור הנפש בחיי הגוף בדילוג הערך ע"י ממוצע כנ"ל כקשר הרוחני' בגילוי151 כנ"ל, מאחר שאמר חכמה מוחא חסד דרועא כו' וע"כ אמר דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד (דכמו שיש152 כחות הכלולים בנפש מתאחדים ביחוד עצמי עכ"פ כך ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל כשלהבת הקשורה בגחלת כנ"ל, אע"פ דלאו מכא"מ כלל אפי' בהעלם, אעפ"כ נק' ע"ס הגנוזות בעצמות כו'. כך הוא גם בהארות [האורות] הגנוזות מן ההעלם לגילוי בבחי' או"כ שנק' גרמוהי ג"כ חד ביחוד העצמי (כנראה לעין בקשר עצם הכחות של הנפש בעצמה כעונג וצער בעצם הרוחני' יש בנפש153 שנתפעל[ת], כמו"כ154 ממש בפנים לרע ולטוב וכה"ג) פי'155 חיוהי וגרמוהי או"כ שהן שמות התואר שנק' חיוהי ושמות הכינוי והפעולה שנק' גרמוהי כנ"ל וד"ל). ואמנם הנה בחי' יחוד וחיבור הנה אע"פ שאין ערוך כלל ביניהם כנ"ל מ"מ נק' יחוד אמיתי אף באצי' בבי"ע (שהן אותיות דמל' דאצי' בבי"ע) כמ"ש כגוונא דאינון מתייחדין לעילא156 בע"ס דאצי' אוף הכי ממש כו'. והוא לפי שגם זה עצמו הוא שנתצמצם בעצמו להיות לאח"פ קשר וחיבור באו"כ דבחי' אדם דוקא כמו להיות חכים ומבין באו"כ דוקא כמו חכמה מוחא כו' שהוא בפרצוף אדם מנר"ן [ב]ג' כלים כמוח[א] ולבא וכבדא157 בכלל כידוע. ועז"א אי אנת תסתלק כו' ואנת ממלא כל שמהן מלבר כל ספי' ומלגיו כו' ואנת הוא דמייחד לון ומקשר לון כו', שזהו כמו בחי' התכללות שיש באדם לכל ח"י158 אברים שלו מראש לרגל ומרגל לראש עד159 מבלי שימצא ראש וסוף160, [oldpage_תנז] להיותו בהתכללות זו דומה לעצמות המאציל שלמעלה מבחי' אדם [כמו אד"ם] אדמה לעליון ממש שהוא עצמות המאציל שמן161 שלימותא דכולא162 ואין דבר מה שלימותו163 כו' וכמשל הרגשה כללית דנפש בכל האברים בשוה כו' (וזהו שם מ"ה מלגיו דאיהו אורח כל האצי' שכוללם יחד ממש אעפ"י שמצומצם164 בחי' אדם במוחא ולבא כו', יש בחי' ראש תוך סוף וימין ושמאל ואמצע אבל מתכללים ראש וסוף כא' ממש וד"ל165.
והנה ידוע בדרך כלל שבחי' ראשית גילוי אור וחיות הנפש בגוף להתלבש בגוף בציור אדם ברמ"ח אברים היינו בבחי' אור החכ' שבכלי המוח דוקא, שזהו עיקר נפש אדם שכולל כל מה שנמשך ממנו ומתחלק דרך גידים הדקים בכל האברים דהיינו מן המוח נמשך ללב ומן הלב לכל האברים, וא"כ החכ' שבמוח הוא א' דאד"ם שכולל הכל והלב נחשב פרט, ועכ"ז
הערות
- 151. בגילוי : אב: בגשמי'.
- 152. שיש : שם: שי'.
- 153. יש בנפש : שם: שבנפש.
- 154. כמו"כ : ו: בע"כ.
- 155. פי' : שם: בין.
- 156. כגוונא דאינון מתייחדין לעילא : זהר תרומה קלה, סע"א [בדילוג].
- 157. מנר"ן. . כמוח[א] ולבא וכבדא : ראה אבן עזרא משפטים כג, כה. הנסמן לעיל פ' בשלח קמה, א.
- 158. ח"י : אב: חיות.
- 159. עד : שם: ליתא.
- 160. מבלי שימצא ראש וסוף : ע"פ קהלת ג, יא.
- 161. שמן : אב: שנק'.
- 162. שלימותא דכולא : ראה ת"ז בהקדמה (יז, ב). עבודת הקדש ח"א רפ"ח.
- 163. מה שלימותו : אב: משלים אותו.
- 164. שמצומצם : שם: שמצד.
- 165. ממש וד"ל : כנצ"ל: ממש) וד"ל ממש וד"ל).
אבן עזרא על שמות כ״ג:כ״ה - הטקסט מספריא
ועבדתם. הטעם לא תעבדו רק השם שהוציאכם מבית עבדים, והביאכם אל ארץ הגוים שעבדו אלהים אחרים, ולא יוכלו להצילם מידכם, ועבודת השם היא לעשות כל אשר צוה לאהבה אותו ולדבקה בו, ולהשבע בשמו, ולהתפלל אליו, ולזבוח לפניו תמידין ומוספין, ולכבדו בתת המעשרות, הנה שכרו אתו, והם ד' דברים בעולם הזה הא' וברך את לחמך ואת מימך, והב' והסירותי מחלה מקרבך, והג' לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, והד' את מספר ימיך אמלא, והנה כל אלה בגוף האדם, ועוד כי הפך אלה הברכות אעשה בכל אויביך, והוא את אימתי וגם את הצרעה:
אמר אברהם המחבר יש חכמים גדולים, חכמי השתי תורות ולא התעסקו בחכמת התולדות על כן לא יכולתי לפרש אלה הברכות, אם לא אזכיר מעט מן החכמות, בעבור שגוף האדם מהעולם השפל, והנשמה העליונה קשורה בו, ויש אמצעיים בין הנשמה והגוף, והנה הם שני כחות, ובלשון הקדש יקראו על הרוב רוח ונפש, כי הנשמה היא החכמה, ומושבה במוח הראש, וממנה יצא כח כל ההרגשות ותנועת החפץ והרוח בלב ובו חיי האדם, והיא המבקשת שררה להתגבר על כל העומד כנגדה והיא בעלת הכעס, וכן אמר שלמה אל תבהל ברוחך לכעוס (קהלת ז ט) כל רוחו יוציא כסיל (משלי כט יא) והנפש בכבד, והיא המתאוה לאכול, וככה כתוב כי תאוה נפשך (דבר' יב כ) ותאות המשגל ממנה והנה יש אדם שנברא שתהיינה לו אלו השלש הנזכרות חזקות, או כלן רפות, או זו חזקה וזו רפה, או לא חזקה ולא רפה, והנה בני אדם על כ"ז מינים משונים והשם הנכבד נתן התורה לחזק ולהגביר ולהגדיל הנשמה העליונה, ואז לא ימשול הגוף עליה, ואם לא תהיה התורה נשמרת, אז יגבר הגוף על הנשמה, והנה אתן לך משל, ידענו כפי חכמת התולדת כי כי כל אדם שגברה על תולדתו מרה אדומה יהיה בעל אף, כי כן תולדת האש, כי המרה האדומה דומה לה והנה הנשמה רודפת אחרי הגוף כאשר איננה חכמה שתוכל לסבול, גם נחשוב אדם שאין חום בגופו, ובא אחר וחרפו וקללו עד שכעס, והנה הוליד בגופו חום שלא היה שם לפני כעסו והשם יתעלה למען חסדיו בחר בישראל והורם תורתו, וכאשר ישמרוה ימצאם חכמתם וידריכם דרך ישרה לכל דבר שלא יזיק להם, והכלל שיהיה גופם סר אל משמעת הנשמה ולא הפך הדבר, שהנשמה סרה אל משמעת הגוף, ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והיא הנקרא תולדת, והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה, כי יש מארה באה לחסר כח התולדת, כדרך אתה תאכל ולא תשבע (מיכה ו יד) והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף, והנה לא יפחוד שומר התורה מהם, וזהו וברך את לחמך, ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך, והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה"ב טז יב), והנה דברתי על חכמת הרפואות, ועתה אדבר על חכמת המזלות, דע כי כל הנולד יקרוהו מקרים כדרך מה שיורה מערכת המשרתים ברגע הולדו וערך אלה אל אלה, והדבר עמוק מאוד, והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה משכלה, כי תולדת הרחם להשכיל הילודים, או שתהיה עקרה ולא תלד, והנה אם היה הדבק בשם במולדו, וכפי תולדתו שלא יוליד בנים, השם הנכבד אם היה דבק בו, יאמץ כח תולדת הכליות, ויתקן עלילות הזרע עד שיוליד בנים, על כן אמר השם לאברהם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים (ברא' יז א) וזהו שאמרו קדמונינו ז"ל צא מאצטגנינות שלך, ואם תכרות ברית עמי שתעבדני אני ארבה אותך במאד מאד, כי אנצח התולדת, ואין זה נצוח במערכת הככבים כי לא נבראו להטיב או להרע לעולם השפל, רק הולכים תמיד לעבודת השם לצרכם, ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם, והנה אם נשמור לא נקבל, ועוד אדבר על זה בפ' כי תשא והנה הברכה השלישית שיהיה כל אחד מהם מוליד בנים, ולא ימותו בחיי אביהם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

